כל הזכויות שמורות ©
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוא ערכאה שיפוטית ייחודית המתמחה בדיני משפחה, הפועלת מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. לבית המשפט סמכות ייחודית לדון במגוון רחב של סכסוכים משפחתיים, החל מענייני משמורת ילדים, דרך מזונות ועד לחלוקת רכוש בין בני זוג. במאמר זה נסקור את המסגרת הנורמטיבית, סמכויותיו ותחומי אחריותו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ונדון בשיקולים מעשיים הרלוונטיים להתדיינות בפניו.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוקם ופועל מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. מטרת החוק היתה ליצור מסגרת שיפוטית ייחודית ומתמחה לטיפול בסכסוכים משפחתיים, המאוישת בשופטים בעלי הכשרה מיוחדת והבנה עמוקה של המורכבות הרגשית והמשפטית הכרוכה בסכסוכים אלה.
המסגרת הנורמטיבית של בית המשפט כוללת לא רק את חוק בית המשפט לענייני משפחה עצמו, אלא גם שורה של חוקים נוספים המסדירים את יחסי המשפחה בישראל, ביניהם:
בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הפרקטיקה המשפטית בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים באה לידי ביטוי במגוון רחב של הליכים והחלטות משפטיות. כפי שעולה מהפסיקה:
בד"א (ירושלים) 26/15 ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים נגד מוטי ישר (ניתן ב-13/01/2016):
"על פי הנטען בקובלנה, ייצג הנקבל לקוח בתובענה שהגיש כנגד המתלוננת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. במסגרת ניהול התיק הגיש הנקבל תצהיר עדות ראשית של הלקוח"
פסק דין זה מדגים את הפעילות המשפטית היומיומית בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הכוללת הגשת תביעות, תצהירים וניהול הליכים משפטיים מגוונים.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מוסמך לדון במגוון רחב של נושאים הקשורים ליחסי משפחה. סמכויותיו אף מתרחבות לעיתים לתחום הבינלאומי, כפי שמשתקף בפסיקה:
עמ"ש (ירושלים) 29834-01-11 ב.כ. נגד ש.כ. (ניתן ב-02/05/2011):
"הסוגיה בה עלי להכריע בבקשה זו, הינה שאלת הסמכות הבינלאומית של בית משפט זה, לדון ולהידרש לתביעותיו של קטין למזונותיו, ולהסדרי התראות עם אביו."
פסק דין זה מדגיש את הממד הבינלאומי שעשוי להיות לסכסוכי משפחה בירושלים, עיר המאופיינת במגוון אוכלוסיות ובמשפחות בעלות זיקות בינלאומיות.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מוסמך לדון בשורה ארוכה של נושאים הקשורים למשפחה:
בית המשפט מוסמך לדון בתביעות למזונות ילדים ובני זוג, לרבות הוצאות מדור (דיור). במסגרת זו, בית המשפט בוחן את צרכי הקטינים או בן הזוג הזכאי למזונות, ואת יכולתו הכלכלית של החייב במזונות.
תביעות מזונות בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים מטופלות בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה, ובכפוף למעמדם האישי של הצדדים והדין החל עליהם (דין אישי או דין אזרחי).
סוגיות של משמורת ילדים והסדרי ראייה (זמני שהות) מהוות חלק מרכזי מעבודת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט מכריע בשאלות אלה תוך הדגשת עקרון טובת הילד כשיקול מרכזי.
לצורך קבלת החלטות מושכלות בנושאים אלה, בית המשפט נעזר בתסקירים של עובדים סוציאליים לסדרי דין, חוות דעת מומחים, ולעיתים גם במינוי אפוטרופוס לדין לייצוג האינטרסים של הקטינים.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מוסמך לדון בתביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג, בין אם במסגרת הליכי גירושין ובין אם בנפרד.
החלוקה נעשית בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, הקובע את הסדר איזון המשאבים כברירת מחדל, אלא אם הצדדים ערכו הסכם ממון הקובע אחרת. בית המשפט מוסמך גם לסטות מאיזון שווה במקרים מיוחדים המנויים בחוק.
ענייני אפוטרופסות על קטינים, חסויים ובגירים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם נמצאים אף הם בסמכות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
בית המשפט בוחן את התאמת המועמדים לשמש כאפוטרופוסים, מפקח על פעולתם, ובמקרים המתאימים, ממנה מומחים לבחינת מצבם של חסויים וצרכיהם.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מוסמך לדון גם בתביעות כספיות בין בני משפחה, כל עוד הן קשורות לסכסוך משפחתי.
תביעות אלה יכולות לכלול דרישה להשבת כספים שניתנו כהלוואה, תביעות בגין הפרת הבטחת נישואין, תביעות לפירוק שיתוף בנכסים, ותביעות כספיות אחרות הנובעות מיחסי המשפחה.
אחד העקרונות המרכזיים בעבודת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוא עקרון "משפחה אחת – בית משפט אחד". עיקרון זה נועד להבטיח שכל הסכסוכים הקשורים למשפחה אחת יידונו בפני אותו שופט, כדי לאפשר ראייה כוללת של מכלול היחסים המשפחתיים וכדי למנוע החלטות סותרות.
כפי שמודגש בפסיקה העדכנית:
בש"א 2230/24 פלוני נגד פלונית (ניתן ב-07/04/2024):
"תקנה 6(ד) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 מורה כי ככלל, תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש לאותו בית משפט שדן בתובענה קודמת בין הצדדים. זהו כלל ייחודי לענייני משפחה, והוא משקף את העיקרון של 'משפחה אחת – בית משפט אחד'; במטרה לרכז את ההתדיינויות בסכסוכי משפחה תחת קורת גג שיפוטית אחת, בכדי להבטיח הכרעה כוללת ויעילה בסכסוך המשפטי."
עיקרון זה בא לידי ביטוי בפרקטיקה של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בכמה אופנים:
ריכוז תיקים – תיקים שונים הנוגעים לאותה משפחה מרוכזים ונידונים בפני אותו שופט.
תיאום בין הליכים – קביעת לוחות זמנים לדיונים באופן שמאפשר בחינה כוללת של הסכסוך המשפחתי.
מניעת החלטות סותרות – האפשרות של השופט להכיר את התמונה המלאה מסייעת במניעת מצבים של החלטות סותרות בעניינים קשורים.
התייחסות הוליסטית – התייחסות לסכסוך המשפחתי באופן הוליסטי, תוך הבנה שהחלטות בתחום אחד עשויות להשפיע על תחומים אחרים.
לצד בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פועלת יחידת סיוע, המורכבת מעובדים סוציאליים ופסיכולוגים מומחים בדיני משפחה. יחידת הסיוע מהווה זרוע טיפולית חשובה של בית המשפט, ותפקידה לסייע למשפחות המצויות בסכסוך להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.
שירותי יחידת הסיוע כוללים:
פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) – פגישות חובה בטרם הגשת תביעה, שמטרתן להעניק מידע לצדדים ולבחון אפשרות של יישוב הסכסוך בהסכמה.
גישור – הליכי גישור מקצועיים בניסיון להגיע להסכמות שיקבלו תוקף של פסק דין.
תיאום הורי – סיוע להורים בגיבוש הסכמות בנושאים הקשורים לילדיהם.
הערכות מסוגלות הורית – במקרים המתאימים, ובהפניית בית המשפט.
יחידת הסיוע מהווה נדבך חשוב במערכת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ומסייעת להפחית את העומס המוטל על בית המשפט, תוך מתן מענה מקצועי ורגיש לצרכי המשפחות במשבר.
שאלת הסמכות המקומית היא שיקול מעשי חשוב בהתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. ככלל, תביעה תוגש לבית המשפט באזור מגוריו של הנתבע, אך קיימים חריגים המאפשרים הגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים גם כאשר הנתבע מתגורר באזור אחר.
כפי שעולה מהפסיקה העדכנית:
בש"א 4455/24 פלוני נגד פלונית (ניתן ב-16/06/2024):
"לטענתה ההליכים בין הצדדים מתנהלים מזה שנים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ולאורך השנים המבקש הגיע לירושלים לצורכי ההליך"
פסק דין זה מדגיש את עקרון הרציפות הדיונית, המאפשר המשך התדיינות בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, גם כאשר אחד הצדדים עבר להתגורר במקום אחר.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מתאפיין במומחיות מקצועית ייחודית, הן של השופטים והן של המומחים המסייעים לבית המשפט. בית המשפט נעזר במומחים מתחומים שונים לצורך קבלת החלטות מושכלות:
עובדים סוציאליים לסדרי דין – עורכים תסקירים בענייני משמורת והסדרי ראייה.
פסיכולוגים – עורכים חוות דעת בנושאי אבחון ילדים, הערכות מסוגלות הורית, ועוד.
מומחים כלכליים – מסייעים בהערכת נכסים, קביעת דמי מזונות, וחלוקת רכוש.
רופאים – במקרים הדורשים חוות דעת רפואיות, כגון קביעת אבהות או הערכת מצבם של חסויים.
המומחיות המקצועית של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מאפשרת התמודדות רגישה ומקצועית עם הסוגיות המורכבות העולות בסכסוכי משפחה.
ירושלים מתאפיינת במגוון תרבותי ודתי, המשפיע גם על עבודת בית המשפט לענייני משפחה בעיר. בית המשפט נדרש להתחשב בהיבטים תרבותיים ודתיים ייחודיים בעת קבלת החלטות בסכסוכי משפחה.
היבטים אלה כוללים:
רגישות לצרכים דתיים – למשל, בקביעת הסדרי ראייה המתחשבים בשבתות וחגים.
הכרה במגוון תרבותי – התחשבות במנהגים ובתפיסות תרבותיות שונות בנוגע לחינוך ילדים ותפקידי בני הזוג.
שיתוף פעולה עם מוסדות דתיים – במקרים המתאימים, ותוך שמירה על סמכויותיו הייחודיות של בית המשפט.
מענה למשפחות מעורבות – התמודדות עם סכסוכים במשפחות מעורבות מבחינה דתית, תרבותית או לאומית.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מהווה ערכאה שיפוטית חשובה המתמחה בטיפול בסכסוכים משפחתיים. העיקרון המנחה של "משפחה אחת – בית משפט אחד" מאפשר טיפול יעיל ומקיף בסכסוכים משפחתיים, תוך שמירה על רציפות דיונית והתמחות שיפוטית בתחום הרגיש של דיני המשפחה.
הליך מקדים בישוב סכסוך – בטרם הגשת תביעה, מומלץ לשקול הגשת בקשה ליישוב סכסוך ולהשתתף בפגישות המהו"ת ביחידת הסיוע שליד בית המשפט בירושלים, המאפשרות בחינת פתרון מוסכם לסכסוך.
ייצוג משפטי מיומן – מומלץ להיעזר בעורך דין המתמחה בדיני משפחה ומכיר את הפרוצדורה הייחודית בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
היערכות ראייתית מתאימה – איסוף מסמכים רלוונטיים והכנת תצהירים מפורטים, המתייחסים לנושאים השנויים במחלוקת.
שיתוף פעולה עם מומחים – שיתוף פעולה מלא עם המומחים הממונים על ידי בית המשפט, כגון עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, עשוי לסייע בקידום ההליך.
גישה פתוחה לפשרה – פתיחות למשא ומתן ולהגעה להסכמות, גם במהלך ההתדיינות המשפטית, עשויה לחסוך זמן, כסף ומשאבים רגשיים.
שמירה על טובת הילדים – בהליכים הנוגעים לילדים, חשוב לשמור על טובתם כשיקול מרכזי, ולהימנע מלערב אותם במחלוקות בין ההורים.
סבלנות וסובלנות – ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עשויים להימשך זמן רב, ולכן נדרשת סבלנות ויכולת להתמודד עם אי-ודאות.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ממלא תפקיד חיוני בהכרעה בסכסוכים משפחתיים ובהגנה על האינטרסים של כל בני המשפחה, במיוחד הצדדים החלשים יותר. היכרות עם מבנהו, סמכויותיו ודרכי פעולתו עשויה לסייע לצדדים לנווט ביעילות רבה יותר את ההליכים המשפטיים ולהגיע לתוצאות מיטביות עבורם ועבור ילדיהם, מומלץ להתעייץ עם עורך דין לענייני גירושין בירושלים מומחה עם ניסיון רב בתחום.
29834/11 עמ"ש (ירושלים)- ב.כ. נגד ש.כ.
שמות השופטים: ת בזק רפפורט ו ד מינץ י שפירא
השופט יוסף שפירא לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' מרכוס) בתיקי תמ"ש 21713-07-10 וכן תמ"ש 21528-07-10 מיום 23.12.10 , בה נקבע שאין לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בנושא רכוש הצדדים וכן במזונות המערערים, וכי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. ההליכים שבין הצדדים 1. המשיב הגיש ביום 15.6.10 בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: "בית הדין") תביעת גירושין נגד אישתו (המערערת דכאן), ובה כרך את מזונות חלק מן המערערים, וכן כרך את ענייני הרכוש של בני הזוג. ביום 7.7.10 הגיש המשיב תביעה מתוקנת לבית הדין. המערערת טענה לחוסר סמכות של בית הדין. ביום 15/7/10 הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה רכושית נגד המשיב, וכן יחד עם ילדיה (המערערים 5 2) תביעת מזונות. הדיון הראשון בבית הדין התקיים ביום 5.9.10 . בית הדין קבע בהחלטה מיום כ"ח אלול תש"ע ( 7.9.10 ) כי הסמכות לדון בתביעת הגירושין על כל הכרוך בה, לרבות בענייני הרכוש, מסורה לבית הדין. בהחלטה נוספת מיום ט' טבת תשע"א ( 16.12.10 ) קבע בית הדין כי בסמכותו לדון אף בחלקו של המשיב במגרש הידוע כחלקה 46 בגוש 30130 (להלן: "המגרש"). החלטת בית המשפט לענייני משפחה 2. כאמור, בית המשפט קמא דחה על הסף את התביעות שהוגשו לפניו מחוסר סמכות עניינית. בית המשפט הסתמך על קביעת בית הדין, כדלקמן: "לבית הדין הרבני האזורי הסמכות לדון בתביעת הגירושין שהגיש הבעל ובכל הנושאים שנכרכו לתביעה לרבות ענייני הרכוש, משמורת הילדים, הסדרי הראיה ומזונותיהם ומזונות האישה" (שם, 3). בית המשפט קבע כי כך פסק בית הדין, באשר מדובר בטיעון משפטי שטענו הצדדים לפניו מבלי לשמוע עדויות.
פסק דין |01/05/2011 |מחוזי – ירושלים
בש"א 2230/24- פלוני נגד פלונית
שמות השופטים: ר רונן
1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בי"ס 34178-03-24 מבית משפט לענייני משפחה בירושלים לבית משפט לענייני משפחה בחדרה נטען כי נוכח המרחק ממקום מגוריו ומצבו הרפואי והנפשי של המבקש, אין ביכולתו להגיע לבית המשפט בירושלים. המשיבה לא מסרה את תגובתה לבקשה, חרף החלטתי מיום 18.3.2024 . מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בין הצדדים התנהלו מספר תובענות בענייני משפחה בעבר, כולן בבית המשפט בירושלים. 2. דין הבקשה להידחות. 3. תקנה 6(ד) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 מורה כי ככלל, תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש לאותו בית משפט שדן בתובענה קודמת בין הצדדים. זהו כלל ייחודי לענייני משפחה, והוא משקף את העיקרון של "משפחה אחת – בית משפט אחד"; במטרה לרכז את ההתדיינויות בסכסוכי משפחה תחת קורת גג שיפוטית אחת, בכדי להבטיח הכרעה כוללת ויעילה בסכסוך המשפטי.
החלטה |06/04/2024 |בית המשפט העליון
בש"א 4455/24- פלוני נגד ' פלונית
שמות השופטים: י כשר
לטענתה ההליכים בין הצדדים מתנהלים מזה שנים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ולאורך השנים המבקש הגיע לירושלים לצורכי ההליך, ואף הגיע מיוזמתו לבית הספר בו לומד בנם של הצדדים, בניגוד להסדר הראיה. על כן, לטענתה, אין למבקש קושי של ממש להגיע לירושלים לצורך הדיון בתיק נושא הבקשה דנן. בנוסף, המשיבה טוענת כי נישואיה עם המבקש התקיימו בירושלים, וכך גם הליכי הגירושין. משכך, מן הראוי שהתיק יתנהל בירושלים, בהתאם למבחן מירב הזיקות. יתר על כן, המשיבה טוענת כי המבקש מטריד אותה "באין ספור בקשות לרשמי הוצאה לפועל ואין ספור בקשות לבית משפט לענייני משפחה", ביניהן ההליך נושא הבקשה דנן. על כן, לטענתה, אין לקבל בקשה זו, אשר כל מטרתה להטרידה. לבסוף, טוענת המבקשת כי היא אם לילד נוסף, כי הינה מתגוררת עם משפחתה על יד ירושלים ועובדת בירושלים, ולכן העברת מקום הדיון לתל אביב תגרום לה חוסר נוחות רב. על כן, גם בבחינת מאזן הנוחות, מן הראוי להותיר את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. 4. לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה.
החלטה |15/06/2024 |בית המשפט העליון
בדמ (ירושלים) 26/15- ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים נגד ' מוטי ישר
שמות השופטים: עו״ד יהושע קר,אב״ד,עו״ד עמיר אברהמי,חב״ד,עו״ד אייל ויטנברג,חב״ד
בירגר, מרחוב הסורג 2 ירושלים, נגד מוטי ישר, עו"ד מרחוב המלך ג׳ורג׳ 16 ג׳ ירושלים, טל׳ 02-6252201 פקס 02-6253578 הנקבל הכרעת דין כתב הקובלנה וההגנה 1. על פי הנטען בקובלנה, ייצג הנקבל לקוח בתובענה שהגיש כנגד המתלוננת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. במסגרת ניהול התיק הגיש הנקבל תצהיר עדות ראשית של הלקוח אליו צירף תכתובת בינו לבין עורכת הדין, שייצגה את המתלוננת. נטען בכתב הקובלנה כי אותה תכתובת נעשתה במסגרת המשא ומתן, ובה ציון סכום המזונות המוצע וכן תכתובת אשר נעשתה במסגרת המו"מ בין הצדדים. לטענת הקובל, חשף הנקבל פרט אשר אמור להיות חסוי במסגרת משא ומתן בין הצדדים, ובכך עבר עבירה של התנהגות שאינה הולמת עורך-דין. 2. בתגובתו מודה הנקבל כי ציין את פרטי ההתכתבות אך לשיטתו לא היה בכך כל פגם, היות ולא נרשם במפורש כי היא חסויה או לצרכי משא ומתן בלבד, ואף לא צוין "מבלי לפגוע בזכויות". עוד מוסיף הנקבל כי לא נכללו בתכתובת פרטים מהותיים והמדובר בהתכתבות טכנית בלבד. ישיבת קדם משפט וצירוף ראיה 3. הקובלנה נקבעה לדיון לישיבת קדם משפט, שמטרתה והרציונל שבה, כלשון החלטה מתיק אחר, המתאימה לענייננו, היא "ישיבת קדם משפט נועדה בד"כ לסיים תיקים, שלפי בדיקה מוקדמת, יש סיכוי לסיימם בהסדרים או בזיכויים והם בד"כ מהווים אמצעי עזר ופריווילגיה הניתנת לנאשמים השונים". התיק תאם את מטרת הדיון המקדמי שכן המחלוקת היא משפטית בעיקרה. 4. ואכן במצב ענינים זה, הודה הנקבל בעובדות המופיעות בכתב הקובלנה וכפר באשמה. משכך, קיבלנו את ההסדר אליו הגיעו הצדדים והוחלט כי "כל צד יסכם בכתב את עמדתו המשפטית לסוגיה ועל סמך טענות הצדדים בכתב יתן בית הדין את החלטתו" [החלטה מיום 7.7.15 ].
גזר דין |12/01/2016 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – ירושלים
– העותרת בבגץ 5918/07 נגד בבגץ 5918/07 1. בית הדין הרבני הגדול
שמות השופטים: ד ביניש א ריבלין,א פרוקציה,מ נאור,א רובינשטיין,א חיות,ח מלצר
בהתאם לכך, כאשר הוגשה לבית-המשפט לענייני משפחה תובענה לחלוקת רכוש בין בני-זוג, למזונות ולמדור או למשמורת וחינוך קטינים, כריכה מאוחרת של עניינים אלה בתביעת גירושין לא תועיל, באשר בית-המשפט הקדים ורכש סמכות שיפוט בעניינם. ולהפך – כאשר עניינים אלה נכרכו בכנות וכדין בתביעת גירושין כנה שהוגשה לבית-הדין הרבני, הרי הגשת תביעות מאוחרות לבית-המשפט לענייני משפחה לא תועיל ובית-המשפט לא יזקק להן, באשר בית-הדין הרבני הקדים ורכש סמכות שיפוט ייחודית בסוגיות אלה (ראו: הלכת פלמן, עמ' 132-133 ומכלול האסמכתאות המובאות שם). הנה כי כן, העיקרון הכללי עליו מבוסס "מרוץ הסמכויות" הוא ברור: כאשר סוגיה מסוימת עשויה להיתבע לפני בית-המשפט לענייני משפחה או לפני בית-הדין הרבני, הערכאה הראשונה שבתחומיה נפתח הליך כדין על-ידי מי מהצדדים לסכסוך, היא הרוכשת סמכות שיפוט בסוגיה. 33. הטענה המרכזית כנגד חוקיותן של התקנות ליישוב סכסוך היא כי תקנות אלה שינו מ"מרוץ הסמכויות" בין בתי-המשפט לענייני משפחה לבתי-הדין הרבניים באופן הגורע מסמכויות השיפוט של בתי-הדין הרבניים, ועל כן מנוגד להסדר הקבוע בסעיף 25 לחוק. חיצי הביקורת בעניין זה מכוונים כנגד תקנה 258כ(ג) ותקנה 258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. כאמור, תקנה 258כ(ג) קובעת כי הגשת בקשה ליישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה כנגד בן-הזוג האחר בענייני חלוקת רכוש, מזונות ומדור וכן משמורת וחינוך קטינים. תקנה 258כא(ב) מוסיפה וקובעת כי יראו את כתבי-התביעה המאוחרים כאילו הוגשו במועד הבקשה ליישוב סכסוך.
פסק דין |22/06/2009 |בית המשפט העליון
ע"א 1662-99- חזקיהו חיים נגד 1. אליהו חיים
שמות השופטים: א ברק ט שטרסברג כהן,א פרוקציה
לענין הפן האחר של טענת הסמכות – היות הענין בתחומי שיפוטו של בית המשפט לעניני משפחה, ייאמר תחילה כי אין לקבל את טענת אליהו לפיה יש להגדיר את נושא המחלוקת בין הצדדים כענין של ירושה, וכי על כן, אף שהוא בסמכות בית משפט למשפחה, היה מקום להגיש את התובענה לבית המשפט המחוזי מאחר שבעת הגשתה, טרם הוסמך בית משפט למשפחה בירושלים לדון בנושאי ירושה. נושא תביעה זו אין עילתו סכסוך בקשר לירושה כאמור בסעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה. המחלוקת נוגעת לשאלת מעמדו של אליהו כבן ממשיך ולשאלת תוקף הסכם העברת זכויות בבית המגורים, ואין מתעוררות שאלות של זכויות ירושה או חלוקת ירושה בין יורשים. מכאן, שסיווג מחלוקת זו למסגרת סכסוך ירושה אינו נכון. (השווה ע"א 3836/93, 4690 ברמלי נ' ברמלי, פד"י נ(3) 868, 872; ה. פ. (י-ם) 419/94 הירש נ' הסוכנות היהודית לא"י, תק' מחוזי 97(3) 2915). 7. עיקרה של טענת הסמכות החילופית שהעלה חזקיהו הוא כי תובענה זו מצויה בסמכות העניינית של בית המשפט למשפחה בבחינת "תובענה אזרחית בין אדם. . . לבין בן משפחתו. . . שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שווייה אשר יהא" כאמור בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה. בסעיף 3(א) לחוק זה נקבע כי "עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה". "עניני משפחה" מוגדרים בסעיף 1 לחוק, ותביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה הוא אחד הענינים המנויים בו, המסורים לסמכותו הענינית של בית המשפט למשפחה. שאלה היא האם יש לסווג את המחלוקת שלפנינו כתובענה אזרחית בין אדם לבן משפחה, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, כאשר לצורך הענין מוגדרים אחים ואחיות כ"בני משפחה".
פסק דין |16/07/2000 |בית המשפט העליון
בע"מ 3151/14- פלונית נגד פלוני
שמות השופטים: א רובינשטיין,צ זילברטל,ד ברק ארז
כידוע, לבתי הדין הדתיים יש סמכות ייחודית בתחומי ה"ליבה" של נישואין וגירושין. בשאר העניינים של תחום המעמד האישי מוסמכים לדון גם בתי המשפט לענייני משפחה. לצורך המקרה שבפנינו אין צורך לפרט את ההבחנות בין בתי הדין הדתיים של העדות השונות, ודי לנו בהתייחסות לסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים בכל הנוגע לנישואין וגירושין, כפי שזו מוסדרת בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. 41. בית המשפט לענייני משפחה אמנם מוסמך לדון בתביעה למזונות אשה, אך כפי שכבר הובהר, לפי חוק המזונות הפסיקה עצמה אמורה להיעשות על-פי עקרונות הדין האישי שפורטו לעיל, במקרה זה ההלכה היהודית. בהתאם לכך, כאשר בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעת המזונות, הוא נדרש להכריע אם קיימת עילה על-פי ההלכה היהודית להפסיק את תשלומם. 15 42. כיצד צריך אפוא בית המשפט לענייני משפחה לנהוג כאשר מגיעה אליו תביעת מזונות והבעל טוען להגנתו שהוא פטור מתשלומם מאחר שהאשה היא "סרבנית גט" התשובה היא שבית המשפט לענייני משפחה אינו יכול לשלול את הזכות למזונות ללא קביעה מתאימה של בית הדין הרבני בעניין הגירושין (וזאת להבדיל מעילות "קלאסיות" כדוגמת ניאוף שאותן בית המשפט לענייני משפחה יכול לבחון באופן עצמאי). אכן, לכאורה, בית המשפט לענייני משפחה רשאי לדון גם בשאלות שאינן בסמכותו באופן "אינצידנטלי", בתוקף סמכותו לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, ובכפוף ליכולתו של בית הדין הרבני לקבוע אחרת (ע"א 634/61 מקיטן נ' מקיטן, פ"ד טז 945 (1962); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 295 (2015)). אולם, כאשר השאלה שבמחלוקת היא האם יש לשלול את זכאותה של האשה למזונות בשל "סרבנות גט" (מבלי ששאלה זו הוכרעה בבית הדין הרבני), לא נכון שבית המשפט לענייני משפחה יעסוק בכך.
פסק דין |04/11/2015 |בית המשפט העליון
רע"א 6750/15- שלמה סלומון דדון נגד בני אוליאל
שמות השופטים: נ סולברג
גדר סמכות השיפוט העניינית של בית המשפט לענייני משפחה נדון בהזדמנויות רבות בפסיקתו של בית משפט זה. כידוע, בהתאם להמלצותיהן של ועדות מקצועיות הוקם בית המשפט לענייני משפחה, במטרה לכנס תחת קורת גג שיפוטית-מקצועית אחת את הטיפול בסוגיות משפטיות שונות, ששורשיהן במחלוקות בתוך התא המשפחתי. על מנת לסייע במילוי תפקידו זה, ניתנו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות שיפוט יחודיות בתחומים שונים, ונקבעו סדרי דין ודיני ראיות יחודיים, שנועדו לאפשר מתן פתרון מקיף לכלל המחלוקות שבין בני המשפחה, תוך התחשבות במרקם היחסים הרגיש והעדין שביניהם (ראו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 343-342 (2000) (להלן: "עניין חבס"); בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 ( 29.4.2012 ) (להלן: "עניין פלונית")). 10. באשר לסיווגן של תביעות אזרחיות קובע סעיף 1(2) לחוק כי בית המשפט לענייני משפחה ידון ב: "תובענה אזרחית שבין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" . 6 לשון החוק מציבה אפוא שני תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם ירכוש בית המשפט לענייני משפחה סמכות שיפוט יחודית לדון בתובענה אזרחית: האחד – זהות הצדדים: בין הצדדים לתובענה צריך שתתקיים קרבה משפחתית, כפי שזו מוגדרת בהמשך הסעיף. השני מהות הסכסוך: סיבת הסכסוך או מקורו ביחסים המשפחתיים (עניין חבס, 344; עניין פלונית, פסקה 11; ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 307 (2002) (להלן: "עניין חיים")). בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי בהתחשב בתכליתו המיוחדת של החוק, וייחוד סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה, יש לעמוד באופן מוקפד על תנאיו של הסעיף ואין להעניק לו פרשנות מרחיבה יתר על המידה.
החלטה |03/01/2016 |בית המשפט העליון
ע"א 250/83-1. סחר עומרי נגד 1. מוחמד עבדאלפתאח אבראהים זועבי
שמות השופטים: מ שמגרמ בן פורת,מ אלון,ש לוין,ד לוין
סמכות שיפוט ייחודית מוקנית כידוע לבית הדין הרבני בשאלת מזונות האשה וילדי בני הזוג כשאלה שנכרכה – אם אכן נכרכה – בתביעת גירושין, בהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), ובתביעת מזונות שהגישה אשה יהודיה לבית הדין הרבני שלא אגב גירושין לפי סעיף 4 לחוק ולא תשמע טענת הבעל הנתבע שאין לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בענין. אכן יכולה האשה לתבוע מזונותיה גם מעיקרה בבית המשפט המחוזי. בג"צ 170/56 רחמני נ. רחמני, פד"י י"א 247. עד לחקיקת החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט1959-, לא השתנה, אליבא דכולי עלמא, המצב המשפטי באשר לסמכותם של בית הדין השרעי ובתי הדין של העדות הנוצריות המוכרות. לבית הדין השרעי היתה סמכות שיפוט ייחודית בכל עניני המזונות של בני העדה המוסלמית, ואילו לבתי הדין של העדות הנוצריות המוכרות היתה סמכות שיפוט יחודית בעניני "אלימוני". כאמור לעיל ניצבת בפנינו השאלה אם הביא החוק לתיקון דני המשפחה (מזונות), תשי"ט1959-, לשינוי בהיקף סמכותם של בית הדין השרעי ושל בתי הדין של העדות הנוצריות המוכרות. 4. טענת המערערות הוא כי סעיף 19 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) מתשי"ט מעניק לבית המשפט המחוזי סמכות מקבילה לדון בעניני מזונות שבין מוסלמים. לענין זה יש לאזכר תחילה את סעיף 18 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) הקובע: "18. בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט המחוזי, בכפוף להוראות סעיף 19". בסעיף 19 שכותרת השוליים שלו הנה "שמירת דינים והסכמים" נאמר: "19. (א) חוק זה אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית דין דתי מוסמך על פי חיקוק לשפוט, יראו כל מקום בחוק זה שנאמר בו "בית המשפט" כבא לרבות בית דין דתי.
פסק דין |07/05/1985 |בית המשפט העליון
ע"א 3804/11- פלוני ואח נגד פלונית
שמות השופטים: א ריבלין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד' טפרברג, להלן: בית המשפט), מיום 8.5.2011 , שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בתמ"ש 39657-12-10. 1. המערער 1 (להלן: המערער) והמשיבה הם בני זוג לשעבר אשר הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעות הדדיות בעניין משמורת ילדיהם המשותפים, מזונותיהם ובענייני רכוש. המערערת 2 (להלן: המערערת) היא חברה שבבעלות המערער 1, אשר נתבעה אף היא על-ידי המשיבה ומיוצגת על-ידי המערער. ביום 3.5.2011 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט. המערערת טענה כי החל מיום 10.3.2011 ואילך התנהל הדיון על-ידי בית המשפט באופן שנוצר חשש ממשי למשוא פנים נגדה. כך עלה, לטענתה, מהחלטות בית המשפט ומאמירותיו בעל-פה, מרגע שהמערערים דחו את הצעותיו להכיר בסמכותו העניינית, למחוק את התביעות שהגישו בבית הדין הרבני ולהסכים לבקשת המשיבה שלא לעשות כל דיספוזיציה ברכוש. המערערת הוסיפה שבית המשפט העיר לפרוטוקול הדיון ביום 28.3.2011 כי : "בית המשפט בהזדמנות הזו פונה לבאי כח הצדדים לשקול אם יש טעם בהליך מאחר ובתום ההליך מישהו מהצדדים ישלם הוצאות נכבדות בתיק". בית המשפט ביקש את תגובת המשיבה וקבע את הבקשה לדיון. 2. לאחר שמיעת טענות בעלי הדין דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט קבע כי קיים שלושה דיונים ענייניים במחלוקות שבין בעלי הדין, כולל חקירתם, וכי בכל אחד מהדיונים ניתנה החלטה לגופו של עניין. בית המשפט הוסיף כי מדובר בסכסוך בין בני זוג אשר גורר אחריו, וכנראה יגרור גם בעתיד, בקשות שבית המשפט אמור לתת בהן בהחלטות, וכי השגות על החלטות שנתן בעבר יש להגיש לערכאת הערעור. בית המשפט קבע כי אין לו נטייה לצד זה או אחר ואף לא זכר כל התבטאות שלו, כטענת המערער.
פסק דין |02/07/2011 |בית המשפט העליון
בע"מ 7810-11- בבעמ 7810/11 נגד פלונית
שמות השופטים: ע פוגלמן
של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) ב-רמ"ש 31032-05-1 מיום 19.9.2011 בשם המבקשים בבע"מ 7810/11, 7813/11 : עו"ד מאיר שכטר; המבקש 1 בעצמו בשם המבקש בבע"מ 7941/11: המבקש 1 החלטה שלוש בקשות רשות ערעור, שיידונו במאוחד, על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי), שבהן נדחו שתי בקשות רשות ערעור של המבקש 1 בבע"מ 7813/11 ובע"מ 7810/11 (להלן: המבקש או האב) ובקשה נוספת של בנו (המבקש בבע"מ 7941/11, להלן: הבן) על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג), שניתנו במסגרת הליכי גירושין בין המבקש למשיבה. בע"מ 7813/11 1. בין המבקש והמשיבה, בני זוג שיחסיהם עלו על שרטון, נתגלעה מחלוקת שעניינה מזונות, חלוקת רכוש ומשמורת. ביום 26.12.2010 הגישו הצדדים תביעות הדדיות לערכאות שונות. המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בעוד שכשלוש שעות לאחר מכן, הגיש המבקש תביעה לבית הדין הרבני. 2. בית הדין הרבני קבע (בהחלטות מיום 11.1.2011 ו- 6.2.2011 ), כי הסמכות העניינית לדון בתביעות לעניין מזונות האישה והילדים, משמורת הילדים וחלוקת הרכוש מסורה לו, לאחר שקבע כי תביעות אלה נכרכו כדין לתביעת הגירושין. בדיון שהתקיים לפני בית הדין הרבני ביום 15.2.2011 , עתרה המשיבה לביטול החלטות אלו, בטענה שהתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה, קדמה לתביעתו של המבקש, ועל כן לשיטתה בית המשפט לענייני משפחה הוא שקנה את הסמכות לדון בנושאים האמורים. ככל שעולה מהבקשה שלפניי, ההכרעה בבקשת המשיבה טרם ניתנה, ועודנה תלויה ועומדת בפני בית הדין הרבני. 3. ביום 3.5.2011 החליט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג) כי הסמכות לדון בתביעות הרכוש ומזונות האישה והילדים נתונה לו, בעוד שהסמכות לדון בשאלת משמורת הילדים, מסורה לבית הדין הרבני.
החלטה |10/12/2011 |בית המשפט העליון
29834/11 עמ"ש (ירושלים)- ב.כ. נגד ש.כ.
שמות השופטים: ת בזק רפפורט ו ד מינץ י שפירא
השופט יוסף שפירא לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' מרכוס) בתיקי תמ"ש 21713-07-10 וכן תמ"ש 21528-07-10 מיום 23.12.10 , בה נקבע שאין לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בנושא רכוש הצדדים וכן במזונות המערערים, וכי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. ההליכים שבין הצדדים 1. המשיב הגיש ביום 15.6.10 בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: "בית הדין") תביעת גירושין נגד אישתו (המערערת דכאן), ובה כרך את מזונות חלק מן המערערים, וכן כרך את ענייני הרכוש של בני הזוג. ביום 7.7.10 הגיש המשיב תביעה מתוקנת לבית הדין. המערערת טענה לחוסר סמכות של בית הדין. ביום 15/7/10 הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה רכושית נגד המשיב, וכן יחד עם ילדיה (המערערים 5 2) תביעת מזונות. הדיון הראשון בבית הדין התקיים ביום 5.9.10 . בית הדין קבע בהחלטה מיום כ"ח אלול תש"ע ( 7.9.10 ) כי הסמכות לדון בתביעת הגירושין על כל הכרוך בה, לרבות בענייני הרכוש, מסורה לבית הדין. בהחלטה נוספת מיום ט' טבת תשע"א ( 16.12.10 ) קבע בית הדין כי בסמכותו לדון אף בחלקו של המשיב במגרש הידוע כחלקה 46 בגוש 30130 (להלן: "המגרש"). החלטת בית המשפט לענייני משפחה 2. כאמור, בית המשפט קמא דחה על הסף את התביעות שהוגשו לפניו מחוסר סמכות עניינית. בית המשפט הסתמך על קביעת בית הדין, כדלקמן: "לבית הדין הרבני האזורי הסמכות לדון בתביעת הגירושין שהגיש הבעל ובכל הנושאים שנכרכו לתביעה לרבות ענייני הרכוש, משמורת הילדים, הסדרי הראיה ומזונותיהם ומזונות האישה" (שם, 3). בית המשפט קבע כי כך פסק בית הדין, באשר מדובר בטיעון משפטי שטענו הצדדים לפניו מבלי לשמוע עדויות.
פסק דין |01/05/2011 |מחוזי – ירושלים
ה"מ 300-98- פלונית () נגד אלמונית ()
שמות השופטים: אילתה זיסקינד
מאחר שמדובר בתובענה לפי חוק הירושה ולא בעניין אחר של ענייני משפחה, אין סמכות לבית משפט זה לדון בתביעה, שכן תובענה לפי חוק הירושה אינה בסמכותו של בית משפט זה. טענה זו מתבססת על סעיף 4 לצו בתי המשפט לענייני משפחה (הסמכת בית משפט במחוז ירושלים), התשנ"ז1997-, ק"ת 5814 עמ' 440, שקבע את סמכותו של בית משפט זה לדון בכל הנושאים שנקבעו בחוק למעט עניינים המפורטים בסעיף 1(6)(ה) לחוק, שהם תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה1965- (להלן חוק הירושה). ב. המשיבה איבדה את זכותה לרשת את המנוח משום שבצוואתו הוא ציווה כי אם יגיש אחד היורשים תובענה כנגד יורש אחר, יאבד הראשון את כל זכויותיו בצוואה. לאחר שעיינתי בתגובת המשיבה, אין בידי לקבל את טענות המבקשת, ואנמק: 12. באשר לטעם הראשון לבקשה, הרי שהמדובר הוא בסכסוך בענייני משפחה מהנימוקים הבאים: א. סעיף 1(2) קובע כי ענייני משפחה הם, בין השאר: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. . . " ב. הצדדים הנם בני משפחה כהגדרתם בסעיף 2(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, ועל כך אין חולק. ג. עילתה של התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה, שכן השאלה אם זכותה של המשיבה בנכס נשוא הסכסוך (הקרקע בגן חיים) נגזרת מצוואת המנוח או מהמתנה, נולדה מפעולת המתנה שעוררה את הסכסוך בתוך המשפחה. פעולת המתנה של המנוח גרמה להעברתו של הנכס מבן משפחה אחד (המשיבה) לבן משפחה שני (המבקשת) (ולמעשה גם מבני משפחה נוספים למבקשת), והיא היא העילה לסכסוך ולתביעה שלפני, אף אם הפועל היוצא של אותה פעולה משליך על זכויות הנובעות מהצוואה וזו מושפעת מתוקף עקרונות הפסיקה כגון הלכת השיתוף בין בני זוג וחוקים אחרים כמו חוק הירושה, חוק יחסי ממון בין בני זוג, חוקי מס רלוונטיים וכו'.
החלטה |05/05/1999 |משפחה – ירושלים
רמ"ש (תל אביב) 65043-07-20- ק.ש. נגד א.ש.
שמות השופטים: שאול שוחט
ביום 8.7.20 , עם חלוף תקופת עיכוב ההליכים, פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים והגישה תביעות למשמורות ומזונות הילדים ( תלה"מ 19193-07-20 התביעה למזונות; תלה"מ 19290-07-20 התביעה למשמורת). הגשת התביעות נדחתה ע"י מזכירות ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים מהטעם כי לאור בקשת יישוב הסכסוך שנפתחה בביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, הסמכות מסורה לאחרון. בנסיבות אלו פנתה המבקשת והגישה את תביעותיה לבית המשפט קמא (בת"א) ובמקביל עתרה מפורשות להעברת מקום הדיון לירושלים, בטענה כי לביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים מסורה הסמכות המקומית לדון בתובענות בהתאם להוראות תקנה 258ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). ביום 9.7.20 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא המורה למשיב להגיש לבקשה להעברת מקום הדיון לירושלים. ביום 9.7.20 פנה המשיב והגיש לביהמ"ש קמא תביעה מטעמו בענייני משמורת הקטינים ( תמ"ש 21136-07-20) ובצדה בקשה לקביעת הסדרי שהות זמניים עם הקטינים. ביום 12.7.20 קבע ביהמ"ש קמא דיון בפניו ליום 14.7.20 . בפתח הדיון שהתקיים ביום 14.7.20 נדרש ביהמ"ש קמא לבקשת המבקשת להעברת ההליכים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ולסוגיית הסמכות המקומית. 3 ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקשת בהחלטה כדלקמן: "שני עניינים מונחים לפתחי: האחד, תובענה למשמורת ובקשתו של אב להבטיח לו זמני שהות עם ילדיו; העניין השני הוא שאלת מזונות הקטינים בעניינה טרם הגיע המועד להגשת כתב הגנה והיא איננה קבועה לדיון היום. הזכרתי את התובענות, שכן בשתיהן הגישה האם בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. אל יהא הדבר קל בעינינו, שכן למעשה בבקשתה מבקשת האם, מבחינה מהותית, ליתן לגיטימציה נוספת למגורי קבע של הקטינים בירושלים.
פסק דין |14/09/2020 |מחוזי – תל אביב
בש"א (תל-אביב) 10400/98- ר"ח י. נגד ס י.
שמות השופטים: יהודה גרניט
הסמכות לדון בענין שחוק יחסי ממון בין בני זוג דן בו, נתונה הן לבית המשפט לענייני משפחה – מכח סעיף 6) 1) (ז) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק ביהמ"ש לענייני משפחה) והן לבית הדין הרבני מכח כריכה עפ"י סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג – 1953 (להלן: חוק שיפוט בי"ד רבניים). 11. בחוקקו את חוק בית המשפט לענייני משפחה המחוקק הגשים את המלצות דו "ח "ועדת שינבוים", והביא לכך שכל העניינים האזרחיים וכל הסיכסוכים האזרחיים שבין בני משפחה אחת, יתבררו בפני ערכאה אזרחית אחת. בכך המחוקק שינה את המצב המשפטי שהיה קיים לפני כניסתו לתוקף של החוק הנ "ל, מצב לפיו תביעות אזרחיות בין בני משפחה אחת היו מוגשות ומתבררות בבתי משפט אזרחיים שונים; מזונות, משמורת ילדים, כשרות משפטית, אפוטרופסות, יחסי ממון בין בני זוג, אמוץ ילדים וחטיפת ילדים – בבית משפט המחוזי; פירוק שיתוף במקרקעין ובמיטלטלין וקביעת גיל – בבית משפט השלום; הליכי ביצוע בתובענות לאיזון משאבים בין בני זוג, בתביעות לפירוק שיתוף בין בני זוג ובבצוע פסקי דין והחלטות בענין קטינים – בלשכת ההוצאה לפועל (כיום גם עניינים אלה הם בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה עפ"י סעיף 7 לחוק). תביעות אחרות בין בני משפחה אחת היו מתבררות, בבית המשפט המחוזי או בבית משפט השלום, לפי שווי התביעה או לפי הענין. 12. סמכותם של ביהמ"ש לענייני משפחה ושל ביה"ד הרבני לדון בענייני הרכוש של בני זוג היא כיום סמכות מקבילה. עם חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה נוצרו שתי מערכות – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני – שכל אחת מהן מוסמכת לברר ולנסות לפתור את כל הסיכסוכים בין בני הזוג (בית הדין הרבני מכח כריכה או הסכמה), כאשר רק בית הדין הרבני מוסמך לטפל בענייני הנישואין והגירושין של בני הזוג.
החלטה |29/02/2000 |משפחה – תל אביב
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 258ג. מקום השיפוט
258ג. (א) תובענה בעניני משפחה שהצדדים לה הם בני-זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף – מקום מגוריהם המשותף האחרון, ואולם היתה התובענה בענין מזונות של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד, לבית משפט אחר. (ב) תובענה אחרת בעניני משפחה, לרבות תובענה שלא נקבע לה מקום שיפוט כאמור בתקנת משנה (א), תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי התובע. (ב1) היה מקום מגורים כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) באזור כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, יראו כבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום המגורים, את בית המשפט שתחום שיפוטו הוא הקרוב לאותו מקום מגורים. (ג) תובענה שאין לה מקום שיפוט מתאים לפי פרק זה, תוגש לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. (ד) תובענה חדשה נוספת בעניני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק; ראה בית המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בענינם, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית המשפט שהעבירה, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי לשם בירור התובענה עליו לדון בה כאילו לכתחילה הובאה לפניו. (ה) על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד לבית משפט אחר, אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לאזור השיפוט. (ו) בכתב התביעה יפרט בעל הדין את העובדות המראות כי לבית המשפט יש סמכות מקומית לדון בתביעה. (ז) הוראות פרק ב' לא יחולו על תובענות בעניני משפחה. (ח) הוראות תקנה זו לא יחולו על תובענה בעניני אימוץ ילדים, ירושה, קביעת גיל או לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 258ג. מקום השיפוט
258ג. (א) תובענה בעניני משפחה שהצדדים לה הם בני-זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף – מקום מגוריהם המשותף האחרון, ואולם היתה התובענה בענין מזונות של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד, לבית משפט אחר. (ב) תובענה אחרת בעניני משפחה, לרבות תובענה שלא נקבע לה מקום שיפוט כאמור בתקנת משנה (א), תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי התובע. (ב1) היה מקום מגורים כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) באזור כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, יראו כבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום המגורים, את בית המשפט שתחום שיפוטו הוא הקרוב לאותו מקום מגורים. (ג) תובענה שאין לה מקום שיפוט מתאים לפי פרק זה, תוגש לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. (ד) תובענה חדשה נוספת בעניני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק; ראה בית המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בענינם, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית המשפט שהעבירה, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי לשם בירור התובענה עליו לדון בה כאילו לכתחילה הובאה לפניו. (ה) על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד לבית משפט אחר, אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לאזור השיפוט. (ו) בכתב התביעה יפרט בעל הדין את העובדות המראות כי לבית המשפט יש סמכות מקומית לדון בתביעה. (ז) הוראות פרק ב' לא יחולו על תובענות בעניני משפחה. (ח) הוראות תקנה זו לא יחולו על תובענה בעניני אימוץ ילדים, ירושה, קביעת גיל או לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.
צו בית המשפט לעניני משפחה (העברת תובענות במחוז ירושלים), התשנ"ז-1997
סעיף: 1. העברת ענינים
1. (א) תובענות בעניני משפחה, למעט תובענות בענינים המפורטים בסעיף 1(6)(ח) לחוק, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר יום כ"ב בטבת התשנ"ז (1 בינואר 1997), ושטרם הוחל בהן בשמיעת עדים לנושא התובענה, יועברו לבית המשפט לעניני משפחה המוסמך במחוז ירושלים על פי ההוראות הקבועות בענין מקום השיפוט לגבי תביעות שהוגשו לאחר תחילתו של החוק. (ב) תובענות כאמור בסעיף קטן (א) שהוחל בהן בשמיעת עדים במסגרת בקשה לקביעת מזונות זמניים, יועברו לבית המשפט לעניני משפחה לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים יתן את החלטתו לענין המזונות הזמניים. (ג) תובענות בענינים המפורטים בסעיף 1(6)(ח) לחוק, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר יום י' בתמוז התשנ"ז (15 ביולי 1997) ושטרם הוחל בהן בשמיעת עדים לנושא התובענה, יועברו לבית המשפט לעניני משפחה כאמור בסעיף קטן (א).
חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995
סעיף: 1. הגדרות
1. בחוק זה, "עניני משפחה" – אחת מאלה: (1) תובענה בעניני המעמד האישי, כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922-1947, למעט הנהלת נכסי אנשים נעדרים; (2) תובענה אזרחית שהגיש אדם בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא; לענין פסקה זו – "בן משפחתו" – (א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד) נכדו; (ה) הורי הוריו; (ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו; "הורה" – לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס; (3) תובענה למזונות או למדור; (4) תובענה לאבהות או לאמהות; (5) תובענה בענין החזרתו של קטין חטוף, לרבות תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991; (6) תובענה לפי חוקים אלה: (א) חוק גיל הנישואין, התש"י-1950; (ב) חוק השמות, התשט"ו-1956 ; (ג) חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ; (ד) חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963; (ה) חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו; (ו) חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969; (ז) חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973; (ח) חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981; (ט) חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; (י) חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996; (7) הליך לפי סעיף 20 לחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008; (8) 2 הליך לפי סעיף 36 לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010.
צו בית המשפט לעניני משפחה (הסמכת בתי משפט במחוזות ירושלים, חיפה, תל-אביב והמרכז), התשנ"ח-1998
סעיף: 3. סמכות השיפוט
3. בית משפט לעניני משפחה כמפורט בסעיף 2, מוסמך לדון בכל הנושאים לפי חוק.
תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020
סעיף: 15. סעדים בשל תביעות שונות
15. (א) תובענה בשל כל אחד מהעניינים המפורטים להלן תוגש בתביעה נפרדת, יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה: (1) תובענה כספית או רכושית, לרבות סעד הצהרתי, פירוק שיתוף בנכס וסעד לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973; התובע יאחד בתובענה זו את כל עילות התביעה והסעדים כלפי אותו נתבע בשל אותה מסכת עובדתית; (2) תובענה למזונות ולמדור; (3) תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או קרוב משפחה אחר, יציאת קטין מהארץ, וכל תובענה אחרת בין הורים בעניין ילדם הקטין, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות; (4) תובענה אחרת לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות; (5) תובענה לאבהות או אימהות ובקשה לצו מידע גנטי לפי פרק ה1 לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000; (6) תובענה להחזרת קטין חטוף; (7) תובענה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, ותובענה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001; (8) תובענה בעניין הכרזה על ילד כבר-אימוץ או למתן צו אימוץ; (9) תובענה בעניין התרת נישואין; (10) תובענה לפי סעיפים 2(7) ו-11 לחוק ברית הזוגיות לחסרי דת; (11) תובענה לפי חוק גיל הנישואין; (12) תובענה לעניין קביעת גיל; (13) תובענה לשינוי שם, לפי חוק השמות; (14) תובענה בענייני משפחה לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968; (15) תובענה לפי סעיף 19ה(ב) לחוק מרשם אוכלוסין; (16) תובענה לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996; (17) תובענה לאכיפת פסק חוץ בענייני משפחה; (18) ערעור על החלטת רשם; (19) ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל; (20) תובענה אחרת בענייני משפחה. (א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), תובענות בעניינים המפורטים בפסקה (5) או תובענות בעניינים המפורטים בפסקה (7), ניתן להגיש בתובענה נפרדת או בתובענה יחדיו. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, לדון במאוחד בכמה תובענות בעניינים המפורטים בתקנת משנה (א), אם סבר כי יש בכך כדי לייעל את ההליכים. (ג) תובענה בענייני ירושה תוגש לפי תקנה 12 לתקנות הירושה.
חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995
סעיף: 3. סמכות בית המשפט לעניני משפחה
3. (א) עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה. (ב) בית המשפט לעניני משפחה יהא מוסמך לדון בתובענה לאכיפה של פסק חוץ בעניני משפחה או להכרה בו. (ב1) על אף הוראות סעיף 25, בית המשפט לעניני משפחה יהא גם הוא מוסמך לדון בעניני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות שיפוט ייחודית בסימנים 52 או 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922-1947, למעט עניני נישואין וגירושין. (ג) כל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לעניני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין. (ד) בענין מעניני המשפחה הנוגע לקטין, רשאי עובד סוציאלי שמונה לפי חוק, באמצעות או באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש תובענה לפי חוק זה; וכן רשאי הקטין, בעצמו או על ידי ידיד קרוב, להגיש תובענה כאמור בכל ענין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש; לענין סעיף זה – "הגשת תובענה" – לרבות הגשת בקשה במסגרת תובענה שהוגשה על ידי אחר ולרבות הופעה בבית המשפט; "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק " – עובד סוציאלי שמונה לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן, לפי העניין: (1) חוק גיל הנישואין, התש"י-1950; (2) חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955; (3) חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958; (4) חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; (5) חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966; (6) חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969; (7) חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981; (8) חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020
סעיף: 6. מקום שיפוט
6. (א) תובענה ראשונה בענייני משפחה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף – מקום מגוריהם המשותף האחרון בישראל, ובלבד שאחד הצדדים עדיין מתגורר באותו מקום מגורים; ואולם אם התובענה בעניינו של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתובענה ובתיקים נוספים בין אותם צדדים, לבית משפט במקום אחר. (ב) תובענה אחרת בענייני משפחה, לרבות תובענה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדיהם שלא נקבע לה מקום שיפוט לפי תקנת משנה (א), תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי התובע; תובענה הכוללת כמה תובעים, תוגש לבית משפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגורי אחד מהם. (ג) אם מקום מגורים כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) באזור כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967, יראו כבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום המגורים, את בית המשפט שתחום שיפוטו הוא הקרוב לאותו מקום מגורים. (ד) תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש לאותו בית משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בין הצדדים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת כאמור? בסעיף 6(ד) לחוק; החל בית משפט לדון בתובענה חדשה בענייני משפחה בלא שניתנה הוראה בעניין לפי סעיף 6(ד) לחוק, ונוכח לדעת כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בעניינם, בין שהסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט שימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית המשפט שהעבירה, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי לשם בירור התובענה עליו לדון בה כאילו לכתחילה הובאה לפניו. (ה) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט לדון בתובענה שהגישה אישה השוהה במקלט או אדם שהוצא צו הגנה להגנתו, אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים שיירשמו, אף אם מקום המגורים המשותף לא נמצא באזור השיפוט; בתקנת משנה זו – "מקלט" – מקלט לנשים מוכות כהגדרתו בסעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; "צו הגנה" – צו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה.
חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995
סעיף: 6. איחוד תיקים
6. (א) הוגשו תובענות בעניני משפחה לכמה בתי משפט באותו אזור שיפוט, יידונו התובענות יחדיו בבית המשפט לעניני משפחה שיקבע נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, לפי סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. (ב) הוגשו תובענות כאמור לבתי משפט באזורי שיפוט שונים, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות על העברת הדיון לבית המשפט לעניני משפחה שיקבע, שידון בהם יחדיו. (ג) נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה רשאי להורות, שסוג תובענות בעניני משפחה יידונו בבית משפט לעניני משפחה, שיקבע. (ד) תובענה חדשה בעניני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, אחרת. (ה) הוגשה תובענה לבית משפט לעניני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית משפט אחר, לגבי ענין שנדון בתובענה בבית המשפט לעניני משפחה, רשאי בית המשפט לעניני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה; החל הדיון בתובענה בבית המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בה. (ו) בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא. (ז) היתה תובענה תלויה ועומדת בבית משפט לעניני משפחה בענינו של קטין, והוגשה תובענה בענינו לבית משפט לנוער על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, יועבר הדיון בתובענה לבית המשפט לעניני משפחה. (ח) נשיא בית משפט השלום רשאי להורות כי תובענה שהוגשה לבית משפט לנוער, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ואשר קדמה להגשת תובענה לבית המשפט לעניני משפחה, תועבר לדיון לבית המשפט לעניני משפחה, אם יש בה כדי להשפיע על ענינו של הקטין הנדון בבית משפט לעניני משפחה. (ט) הועבר הענין כאמור בסעיפים קטנים (ז) ו-(ח), רשאי בית המשפט לעניני משפחה להמשיך לדון בו, מן השלב שבית המשפט לנוער הגיע אליו.
חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995
סעיף: 27. הוראות מעבר
27. (א) הקמת בתי משפט לעניני משפחה, שידונו בכלל עניני המשפחה, תושלם בכל הארץ, לא יאוחר מתום שנתיים מיום תחילתו של חוק זה ואולם, הסמכתם של בתי משפט לעניני משפחה לדון בתובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה), תושלם לא יאוחר מיום י' באלול התשנ"ח (1 בספטמבר 1998); שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי להורות בצו על העברתן של תובענות כאמור לבית משפט לעניני משפחה מסוים במועד מוקדם יותר; לענין חוק זה יראו כל בקשה לפי חוק הירושה כתובענה. (ב) הוקם בית משפט לעניני משפחה, תוקם בו יחידת סיוע, כאמור בסעיף 5, לא יאוחר מתום ששה חודשים מיום הקמתו. (ג) תובענות או סוגי תובענות בעניני משפחה, שהיו תלויות ועומדות ביום תחילתו של חוק זה בבית משפט מחוזי או בבית משפט שלום, רשאי מנהל בתי המשפט באישור שר המשפטים להורות בצו על העברתן לבית משפט שלום, שהוסמך לשבת כבית משפט לעניני משפחה, לאחר תיאום עם הנשיאים של בתי המשפט הנוגעים בדבר; בית המשפט שאליו הועברה תובענה כאמור רשאי להמשיך ולדון בה מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ג), רשאי נשיא בית המשפט שבו נדונה התובענה, לבקשת בעל דין, להורות כי התובענה תמשיך להידון באותו בית משפט. (ה) בכל תחום שיפוט שטרם הוקם בו בית משפט לעניני משפחה יידונו עניני המשפחה וערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל, בענין ביצוע פסק דין בעניני משפחה, בבית המשפט המוסמך לכך ערב תחילתו של חוק זה, ובאותו תחום לא יחולו הוראות חוק זה. יצחק רבין דוד ליבאי ראש הממשלה שר המשפטים עזר ויצמן שבח וייס נשיא המדינה יושב ראש הכנסת
תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020
סעיף: 33. מזונות זמניים
33. (א) בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן בתקנה זו – הבקשה); בבקשה יפרט המבקש את טיעוניו, ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן האסמכתאות לבקשה. (ב) בקשה למזונות זמניים תוגש כבקשה לסעד ביניים, תצורף לתובענה שלגביה הוגשה, ותחול עליה תקנה 18(ב) ו–(ג). (ג) החליט בית המשפט שהבקשה מצריכה תשובה, המשיב רשאי להשיב לה בתוך ארבעה עשר ימים מיום שהומצאה לו, או בתוך מועד אחר שהורה עליו בית המשפט; בתשובתו יפרט המשיב את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לאימות העובדות שביסוד התשובה. (ד) הורה בית המשפט כי בקשה תידון בעל פה או שיש לחקור את המצהירים על תצהיריהם, יורה על מועד לדיון שיהיה לא יאוחר משלושים ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה; בית המשפט רשאי לתת סעד זמני חלקי עד למועד הדיון בבקשה, על יסוד הבקשה והתשובה. (ה) החלטת בית המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר.
כל הזכויות שמורות ©