עורך דין הסכם ממון בפתח תקווה

ע"א 8854/06- חיים קורפו, עורך דין ואח נגד משה סורוצקין ואח

שמות השופטים: א גרוניס,א חיות,י דנציגר

דעתנו היא כי האופן והעיתוי בהם הופסקה ההתקשרות על ידי המשיבים עלו כדי הפרה של ההסכם. סבורים אנו כי שגה בית המשפט קמא עת לא הבחין בין אינטרס הקטנת העלויות של הקבלנים עימם באו המשיבים במגע, לבין החובה שהייתה מוטלת על המשיבים לקיים את ההסכם עם המערערים בתום לב. אין אנו סבורים כי אינטרס הקטנת עלויות מצידם של המשיבים, ככל שהיה אינטרס כזה, יכול לשמש צידוק להפסקת ההתקשרות מטעמם ולהעניק להם פטור מתשלום פיצויי ציפייה למערערים. בהלכת ביניש-עדיאל נקבע כי: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו שלעורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (הלכת ביניש-עדיאל, עמ' 124). 17. דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד.

פסק דין |20/03/2008 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 31 |עמודים – 13

ע"א 11366/05- עיריית ת"ל אביב יפו נגד ידידיה גורן

שמות השופטים: א גרוניס ס גובראן,א חיות

גישה זו יפה במיוחד כאשר עניין לנו בחוזים המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים (שם) דוגמת יחסי עורך דין – לקוח ובאשר לחוזים הנוגעים למערכת יחסים זו אכן נפסק כי : בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו (ראו ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993) (להלן: עניין ביניש-עדיאל)). יחד עם זאת אין גישה זו מבטאת אלא חזקה פרשנית הניתנת לסתירה בראיות אם ניתן ללמוד מהן על כוונה שונה של הצדדים המתקשרים בחוזה הספציפי (ראו ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ, פסקה כ"ד (טרם פורסם, 17.6.2008 ) (להלן: עניין בשארה ורור)). עוד ראוי לציין כי גם מקום שבו עומדת בעינה החזקה הפרשנית האמורה ויש בידי מי מן הצדדים לחוזה שאינו תחום בזמן הזכות להביאו לכלל סיום באופן חד צדדי, עליו לעשות כן בתום לב ובדרך מקובלת והשאלה אם כך נהג נגזרת בהכרח מנתוניו ומנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו, עשויה לגרור במקרים מתאימים חיוב בתשלום פיצויי ציפייה (ראו: ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין, פסקאות 18/17 (טרם פורסם, 20.3.2008 ) (להלן: עניין קורפו); ע"א 380/77 שלמה נ' יעקב, פ"ד לג(2), 103, 105 (1979) (להלן: עניין שלמה); שלו, החלק הכללי, 127-126)).

פסק דין |12/08/2009 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 116 |עמודים – 51

ת"א (תל אביב) 9938-12-10- א. בן דור ושות נגד משכנות מוצא בירושלים בעמ

שמות השופטים: ישעיהו שנלר

משכך, יכולת ההשתחררות שנקבעה בפסיקה מהראוי כי תכלול בחובה גם את ההשתחררות מהנטל הכספי – אלא באותם מקרים בהם לא מוצדק הדבר. 26. הנה כי כן, עלינו לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו ונראה כי בבואנו לבחון את התנהלות הלקוח ניתן לבחון מספר היבטים. כך, מהות ההתקשרות בין הלקוח לעורך הדין וכגון ייצוג בתיק משפטי ספציפי או מעבר לכך; האם מדובר בהתקשרות שאמורה להימשך תקופה ארוכה; האם מדובר בהתקשרות האמורה להניב פירות ללקוח ותוך תקופה סבירה זאת או אחרת; מה היו הנסיבות של בקשת הלקוח להשתחרר מהייצוג; האם אכן – גם אם לא בגלוי – הסתתר מניע כספי זר ברצון הלקוח להשתחרר; מה רמת "הנזק" שאמור להיגרם ללקוח, אם אך ורק לאור החשש מהצורך לפצות את עורך הדין יבחר להפסיד עסקה זאת או אחרת; השפעת מערכת היחסים בחלוף תקופה שנוצרה בין הלקוח לבין עורך הדין; מה תנאי הייצוג המשפטי החלופי, ככל שקיים שכזה, ומה ניתן להסיק מכך לגבי התנהלות הלקוח. האם מדובר בייצוג משפטי שוטף לרבות בהליכים משפטיים או בעסקת מקרקעין ספציפית; מה מידת מעורבותו של עוה"ד בעסקה לרבות הקשר בין פעולותיו ו"התקדמות" העסקה; ועוד. בנוסף, דומה כי יש מקום לזכור כי במרבית המקרים, אם לא בכולם, עורך הדין הוא זה שמנסח את הסכם שכר הטרחה, על כל המשתמע מכך, וכך גם חזקה על עורך הדין שהיה ער לפסיקה המתפתחת בכל הקשור ליכולת הלקוח להשתחרר מהייצוג – ומבלי שיהיה באמור התייחסות לשאלה מה דינה של הוראה בהסכם שכר הטרחה אשר תקבע, לדוגמא, כי "בכל מקרה יהיו הנסיבות אשר יהיו", או בנוסח "רך" יותר, כי הלקוח יהא רשאי להעביר את הטיפול לעורך דין אחר או להשתחרר מהייצוג, ובלבד שישלם לעורך הדין את מלוא אשר היה צפוי עורך הדין לקבל בהתאם להוראות החוזה בהפחתת אשר נחסך מעורך הדין לבצע.

פסק דין |30/07/2017 |מחוזי – תל אביבמאזכרים – 10 |עמודים – 37

ת"א (תל-אביב-יפו) 2184/99- שרון עמיר נגד עוד ליבוביץ

שמות השופטים: אסתר חיות

התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין, יכול שיהיה במעשה עוולה כגון רשלנות מקצועית של עורך דין המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך" (שם בעמ' 462). בית המשפט העליון מוסיף ומציין באותו ענין, כי את אמות המידה הראויות ואת הקריטריונים הנדרשים לעיצוב סטנדרט מיומנות וזהירות, ניתן לשאוב מן הדין, כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו, וכן מן הדין הספציפי הנוגע לעורך הדין, קרי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (להלן – "חוק לשכת עורכי הדין"), והתקנות והכללים שהותקנו על פיו, בהם נקבעו נורמות התנהגות הראויות לעורך דין ככזה. . אחת החובות הבסיסיות המוטלות על עורך דין בחוק לשכת עורכי הדין היא החובה הקבועה בסעיף 54, ולפיה: "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". יסודה של חובה זו ביחסי האמון המיוחדים המאפיינים את הקשר בין עורך דין ללקוחו, ובית המשפט העליון, בהתייחסו לסוגיה זו ציין כי: "היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכולתו" (ר' על"ע 9/55 עו"ד פלוני נ' יו "ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1730 ,1720א).

פסק דין |29/10/2002 |מחוזי – תל אביבמאזכרים – 11 |עמודים – 21

ת"א (תל אביב) 1468-06- עורך דין יוסף גרנות נגד בנייני המשתלה בעמ

שמות השופטים: אבי זמיר

זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד. . . בהלכת ביניש-עדיאל נדון הסכם שכר טרחה בו נקבע כי התשלום לעורך הדין יהיה על פי אחוזים ממכירת דירות בפרויקט. ואולם, כשנה וחצי לאחר עריכת ההסכם החליט הלקוח כי אין הוא מעוניין עוד בהמשך הפרויקט, ועל כן אין הוא זקוק עוד לייצוג משפטי. אכן, במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרויקט שלשמו התקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפיצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך דינו לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פיצויי ציפייה כאשר מופסק הייצוג משפטי הנוגע לאותו פרויקט. על כן, הלכת ביניש-עדיאל, בה נפסק כי במקרה זה זכאי עורך הדין לפיצויים בגין שכר ראוי בלבד ואינו זכאי לפיצויי ציפייה, משמרת את יסוד האמון האמור. ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני. דומה, כי ענייננו דומה לסיטואציה המתוארת לעיל, יותר מאשר לסיטואציה שנדונה בהלכת ביניש-עדיאל.

פסק דין |03/08/2010 |מחוזי – תל אביבמאזכרים – 14 |עמודים – 30

ת"ק (תל אביב) 1128-11-14- דביר גוזלן נגד אילון אורון- חברת עורכי דין

שמות השופטים: טל חבקין

ככל שמדובר בלקוח הדיוט שפחות מבין בדרך שבה מתנהלים הליכים משפטיים, כך נדרש עורך הדין להקדיש יותר בהיבט זה. 13. מנגד, עורך הדין נדרש להקדיש אמצעים סבירים ומידתיים לטיפול בלקוח, כנגזרת של מכלול נסיבות העניין, ולא מעבר לכך. הוא אינו מחויב לקיים את דרישותיו של הלקוח אם הן בלתי סבירות ואינן דרושות מבחינה מקצועית לייצוג מיטבי. אין לומר כי עורך דין נדרש לרקוד לפי החליל של הלקוח. לא כל פנייה צריכה להיענות מיד, ולא כל בקשה צריכה להיות מקוימת כמות שהיא. במקרים המתאימים נדרש עורך הדין למתוח קווי גבול ולתחום את גבולות הגזרה. לשם כך רצוי לערוך תיאום ציפיות – מראש אך גם בדיעבד. עורך הדין הוא בעל מקצוע, ועליו לצפות את האפשרות שקושי כאמור יתעורר ולהיערך לו מבעוד מועד. הפתרון המועדף הוא לזהות שמשבר אמון ממשמש ובא ולמנוע אותו. אולם אם גם ניתן היה לצפות את משבר האמון אך לא למנוע אותו, על עורך הדין לאסוף ראיות מזמן אמת ולהציגן בבית המשפט לכשיידרש, כמי שמצוי בעמדה טובה יותר להיערך לדיון משפטי בנושא זה ולהוכיח שעשה את הנדרש – במסגרת הסביר – למנוע את משבר האמון. 7 14. לצד החובות המוטלות על עורך הדין, גם על הלקוח מוטלות חובות. קודם שיפסיק את הייצוג בגין משבר אמון, עליו לתת לעורך הדין הזדמנות סבירה ליישב את המחלוקת שנוצרה ולתקן את הטעון תיקון. אכן, לעתים קרובות הלקוח הוא הצד החלש בהתקשרות, ומן הראוי לתת לו הגנה הולמת. כאמור, חסר ראייתי (כגון היעדרו של הסכם בכתב) עלול לפעול לחובתו של עורך הדין. עם זאת אין לקבל את הקלות הבלתי נסבלת של הפסקת הייצוג המשפטי הפוטרת את הלקוח מהחובות שנטל עליו מכוח ההסכם. אין די בכך שהלקוח מוצא שעורך הדין אינו לרוחו כדי שיתאפשר לו לפטרו, באופן שיפטור אותו מתשלום שכר הטרחה שהתחייב לשלם.

פסק דין |03/01/2016 |תביעות קטנות – תל אביבמאזכרים – 9 |עמודים – 13

ת"א (חדרה) 56292-10-13- סיגלית חן נגד עורך דין גתאי ברלל

שמות השופטים: הדסה אסיף

3 לעניין תוכנה של חובת הזהירות הזו קבע בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין, כי על מנת לעמוד בה, חייב עורך הדין לבדוק ולוודא על מנת "להבטיח כי לא הוחמצה כל חוליה, כי כל החוליות תקפות, רציפות, בלתי סותרות, כשירות על פי הדין להשיג את היעד המצויין בהן. הסקת מסקנה משפטית נכונה תלויה במידת היכולת לצמצם את הספק המלווה את פירוש העובדות והמסמכים שנאספו, את הספק בדבר שלמותם ומספיקותם ואת הספק בדבר תחולתו ופרושו של הדין". ע"א 624/13 מרדכיוב נ' מינץ בסעיף מב לפסק הדין. עוד נאמר כי: "מלאכת הבדיקה אינה מתמצה אפוא בקיומה הפורמלי. עורך הדין הפועל בשם הקונה נדרש ליצוק לבחינה תוכן. . . . " (שם, בפסקה מג'). נקבע, כי כאשר עורך דין עורך חוזה בין שני צדדים ששניהם לקוחותיו, עליו להכין ללקוחותיו חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר (על"ע 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד ת"א, פד' לד (4) 707, וכן ע"א 37/86 לוי נ' שרמן פדי מד 4, 446, בסעיף 28 לפסק הדין). 8. במקרה שבפני, מצאתי כי הנתבע התרשל בעת שערך את הסכם הממון בין התובעת ובעלה. ראשית, משום שלקח על עצמו את ניסוח ההסכם אף על פי שלא היה בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו (ע"א 37/86 הנ"ל, בסעיף 25 לפסק הדין). כך, הודה הנתבע בחקירתו הנגדית כי כלל אינו עוסק בענייני גירושין או ביחסי ממון ואף לא בענייני מקרקעין (עמ' 23 לפרוטוקול). חרף זאת, הסכים הנתבע לטפל בעריכת הסכם ממון בין התובעת ובין בעלה דאז, וכל שכן כשבין הנכסים היה גם נכס מקרקעין. 9. על מידת חוסר בקיאותו של הנתבע בנושאים הרלוונטיים להסכם הממון, תעיד העובדה שהנתבע כלל לא ידע לומר מהם המסמכים שעליהם היה הבעל צריך לחתום לצורך העברת זכויותיו בבית לתובעת (בעמ' 30 לפרוטוקול ובעמ' 33 לפרוטוקול).

פסק דין |21/04/2015 |שלום – חדרהמאזכרים – 1 |עמודים – 13

ת"א (נתניה) 27628-07-19- דמיטרי ינקילוב נגד ' מנחם מאנדל

שמות השופטים: נועם רף

בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סביה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך. יסודות אלה הם (כפי שנקבע עוד בהמ' 106/54 [7], בעמ' 1329): .1קיום חובה כלפי התובע להשתמש בכושר סביר; .2הפרת חובה זו; .3נזק לתובע כתוצאה מההפרה. ראה י' שנהב ו-ר' לויתן, "אחריותו המקצועית של עורך דין, ניהול סיכונים וביטוח חבות" הפרקליט לב (תשל"ח-ל"ט) 177-.178 כבר נאמר, לעניין רשלנות מקצועית של עורך-דין כלפי לקוחו, כי "בנקודה החשובה ביותר מבחינה מעשית, היינו, מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים" (א' בר-שלום, "לשאלת אחריותם בנזיקין של עורכי דין" הפרקליט כא (תשכ"ה) 479, 491) לפיכך, עד שאנו באים לקבוע חבותו של עורך-דין כלפי לקוחו, עלינו לברר תחילה, מהו אותו סטנדרט של מיומנות וזהירות הנדרש מעורך- דין כלפי לקוחו – סטנדרט שאם לא יעמוד בו יוכל הלקוח לתובעו כמפר החוזה ביניהם וכמעוול ברשלנות כלפיו.

פסק דין |06/05/2024 |שלום – נתניהמאזכרים – 0 |עמודים – 28

ת"א (פתח תקווה) 20691-05-19- אמנון גלברט נגד שושנה צמח

שמות השופטים: אמיר לוקשינסקי גל

32 בנסיבות אלה, של נטילת כספי זכייה מהלקוחות לשימוש הפרטי של עורך הדין, ספק אם צודק לחייב את הלקוחות בתשלום שכר טרחה לעורך הדין, אולם מכל מקום, בוודאי שלא יהיה זה צודק לפסוק לטובת עורך הדין במסגרת קביעת השכר הראוי, שכר העולה על התעריף המינימאלי של לשכת עורכי דין. פסיקת שכר ראוי לתובע מעבר לתעריף המינימאלי בנסיבות של הפרות אמון חמורות כגון דא, כבר לא תהא ראויה ולא הולמת מזווית הראיה של מכלול ההתקשרות בין הצדדים. גם בחינת חלוקת הסיכונים החוזית וציפיותיהם הסבירות של הצדדים מוליכה לאותה מסקנה. בעת כריתת הסכם שכר טרחה, הלקוח אינו אמור ליטול על כתפיו את הסיכון שעורך הדין יפר את חובות האמון שלו כלפיו, שהן בליבת ההתקשרות בין הצדדים. מתן תוקף לחובות האמון לא רק שאינו פוגע בציפיותיהם הסבירות של הצדדים להתקשרות בהסכם שכר טרחה של עורך דין ולקוח, אלא שהוא מגשימן. לפיכך, בענייננו, אף אם על פי הנסיבות בעת כריתת החוזה (שלא כלל את רכיב התמורה) היה זכאי התובע לשכר טרחה ראוי הגבוה מהתעריף המינימאלי, הרי שלנוכח הפרות חובות האמון החמורות שלו כלפי הלקוחות ביחס לכספי הזכייה, קמה הצדקה לפטור את הנתבעות מחובת ההשבה, לכל הפחות עד לרף של פסיקת שכר מינימאלי בלבד. ג(3) גובה שכר הטרחה המינימאלי 64. כעת יש לבחון מהו השכר שהתובע זכאי לו בהתאם לכללי התעריף המינימאלי. לטענת התובע, שכרו על פי כללי התעריף המינימאלי עומד על סך של 93,563 כולל מע"מ. התובע לא פירט את תחשיבו. יחד עם זאת, לשיטתו, אף אם השכר מותנה בתוצאה, הוא זכאי לשכר בגין הייצוג בבית משפט השלום ובנוסף הוא זכאי לשכר בגין הייצוג בערכאת הערעור בגובה 50 מהשכר בערכאה הראשונה בהתאם לפרט 4(א)(1) לכללי התעריף המינימאלי (וראו גם את גישת מומחה התובע לעניין זכאות נפרדת לשכ"ט בגין הערעור, הגם שלא התייחס לכללי התעריף המינימאלי, ראו בעמ' 14 ש' 33 – עמ' 15 ש' 10, וכן ש' 23/26).

פסק דין |19/06/2022 |שלום – פתח תקווהמאזכרים – 2 |עמודים – 44

ת"א (תל אביב) 62294-03-19- עורך דין דוד ביטון נגד חיה בוסקילה

שמות השופטים: נאוה ברוורמן

יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני". 54. בבחינת יחסי התקשרות בין עורך-דין לבין לקוח, יש לבחון האם עסקינן בפגיעה באמון המצדיקה הפסקת ייצוג, אם לאו. כב' השופט דנציגר בעניין קורפו (בפסקה 20 לפסק הדין), פסק: ". . . הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד. דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה". ומן הכלל אל הפרט; בהתחשב בטענות הצדדים, תחילה יש לבחון את הסכם שכר הטרחה, ולאחר מכן לבחון את הסכם הפשרה, בראי ההליך והפסיקה. 10 הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים 55. כאמור, ביום 02.05.2016 נחתם הסכם שכר טרחה בין התובע לנתבעת. במסגרת הסכם שכר הטרחה הוסכם: "שכר הטרחה המוסכם הוא 100,000 מע"מ הוצאות ושכ"ט שייקבעו ע"י ביהמ"ש 10 מע"מ מהסכום שיפסק ו/או מהתקבול שיתקבל עם סיום התביעה/פירוק השיתוף ו/או בפשרה ו/או כל הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט".

פסק דין |06/11/2022 |שלום – תל אביבמאזכרים – 0 |עמודים – 17

ת"א (תל אביב) 67558-07-17- בת שבע רנד נגד ' שלום יוסף רנד

שמות השופטים: נאוה ברוורמן

43. ועוד, צודק ב"כ שולי שטוען, שהסכם ממון אמור לקבל תוקף של פסק דין, ולהיות מאושר על ידי בית המשפט לפי סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. שהרי, ישנה חשיבות מרובה שבית המשפט לענייני משפחה יבחן את ההסכם, וישתכנע שאכן הצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי. ברם, בענייננו אין חולק, שההסכם נשוא התביעה, לא קיבל תוקף של פסק דין. הנה כי כן, בפנינו הסכם אזרחי, לכל דבר ועניין. 44. מעבר לאמור, לא ניתן להתעלם מעדותה של עוה"ד אבן זהר, אשר זו האחרונה ניסחה את ההסכם מושא התביעה, והעידה, בין היתר, שבאותה תקופה היא הייתה מייצגת אמנים בהסכמים הקשורים לזכויות יוצרים (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 5-8). והוסיפה: "הבהרתי להם שאני לא עוסקת בענייני משפחה. מבחינתי הם באו אלי לעשות הסכם של ניהול ייצוג" (שם, שורות 20/21). ובהמשך, לשאלת בית המשפט, השיבה: "מיכל הגיעה אלי כדי להסדיר יחסים עסקיים. . . אם זה היה הסכם עם אופי משפחתי, לא הייתי מטפלת בזה. זה לא התחום שלי. היתה פה מורכבות שהם היו נשואים כל אחד טרח להכניס משהו שנוגע להסכם נישואים. . . . אני עו"ד עסקית. פנו אלי בנושא הזה. לא פנו אלי בנושא משפחתי. לו זה היה משפחתי, הייתי מפנה אותם לעו"ד אחר". (שם, שורות 24/33). 45. לאחר ששמעתי את עדותה של עוה"ד אבן זהר נתתי אמון בעדותה, שכוונת הצדדים הייתה לחתום על הסכם עסקי. עוה"ד אבן זהר הינה עורכת דין המתמחה בעניינים אזרחיים מסחריים, ולא בענייני משפחה. נחה דעתי, שאם עוה"ד אבן זהר הייתה סבורה שהצדדים מבקשים להסדיר את ענייניהם המשפחתיים במסגרת הסכם ממון, אזי הייתה מפנה את מיכל ושולי לעו"ד המתמחה בענייני משפחה.

פסק דין |28/10/2024 |שלום – תל אביבמאזכרים – 0 |עמודים – 28

ת"א (ראשון לציון) 25898-02-19- גלית ראצבי נגד עורך דין יגאל גולדשטיין

שמות השופטים: כרמית בן אליעזר

זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד. . . ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני. דומה, כי ענייננו דומה לסיטואציה המתוארת לעיל, יותר מאשר לסיטואציה שנדונה בהלכת ביניש-עדיאל". 7 10. הנה כי כן, הכלל הוא, כי אין לחייב את הלקוח להמשיך ולהיזקק לשירותי עורך הדין, והלקוח רשאי להפסיק את ההתקשרות בכל עת, ובלבד שעשה כן מסיבה הוגנת ובתום לב, ושיובטח תשלום שכר ראוי לעורך הדין עבור העבודה שכבר ביצע. ואולם, כפי שנקבע בהלכת ביניש עדיאל, זהו הכלל מקום שבו לא הוסכם במפורש אחרת. אלא, שבענייננו, הוסכם במפורש אחרת. וכך נקבע בסעיפים 3.6-3.7 להסכם שכר הטרחה: "3.6 הלקוח מתחייב לשלם את שכה"ט הנ"ל אף במקרה של פשרה. 3.7 אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עוה"ד בכל שלב עד לפני הדיון הראשון ו/או בהסכם פשרה ו/או שלום בית ישלם בכל מקרה הלקוח לעו"ד שכ"ט המוסכם לעיל". 11. בתי המשפט בערכאות הדיוניות התחבטו בשאלה אם יש ליתן תוקף לתנייה זו או דומות לה שנכללו בהסכמי שכר הטרחה בעניינים שנדונו בפניהם, והפסיקה בעניין זה היא מגוונת.

פסק דין |28/04/2021 |שלום – ראשון לציוןמאזכרים – 5 |עמודים – 10