רשלנות בלידה

ע"א 754/05- בעא 754/05 והמשיבים בעא 759/05 נגד בעא 754/05 והמערער בעא 759/05

שמות השופטים: א ריבלין ס גובראן,א חיות

כוונתי לכך שביסוד העוולה מונח אינטרס חברתי החותר למנוע ככל הניתן ובאיזונים הראויים התנהגות רשלנית הגורמת נזק, ובענייננו יש לחברה אינטרס מובהק למנוע התנהלות רשלנית של הצוות הרפואי העלולה לגרום למותם של עוברים במהלך הלידה. נראה כי מטרה הרתעתית זו תושג באופן מיטבי ואפקטיבי יותר אם תוטל על בית החולים שהתרשל אחריות כלפי ההורים של העובר המת כניזוקים עיקריים וישירים ולא כניזוקים משניים הכבולים לתנאים המגבילים ומצמצמי האחריות שנקבעו בהלכת אלסוחה. 5. בשל כל הטעמים שפירטתי אני סבורה כי אין להשקיף על מותו בעוולה של עובר ברחם אמו כעל נזק הנגרם ל"אחר", אלא כנזק הנגרם להורים עצמם הניצבים בקו הראשון של הניזוקים הפוטנציאלים להם חב בית החולים חובת זהירות בכל הנוגע לתהליך הלידה. אוסיף ואומר כי לא אי-כשרותו של העובר שטרם נולד לתבוע היא המצדיקה בעיני את הצבת ההורים בקו הראשון של מעגל הסיכון אלא מעורבותם הישירה והמיידית באירוע הלידה, עליה עמדנו לעיל, היא המקנה להם מעמד זה (למגמות בדין הישראלי המטפחות תפישה שוויונית הרואה באב שותף מלא בתהליך ההולדה והגידול של ילדיו ראו: סעיף 3 לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951; סעיף 6(ח)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 וכן דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, 789 (1996)). על כן, תעמוד להורים על פי תפיסתי עילת תביעה עצמאית כניזוקים ישירים גם במקרה שבו עומדת לילוד שלידתו הסתיימה אך הוא נפטר לאחר מכן, עילת תביעה כתוצאה מרשלנות רפואית בתהליך לידתו ואין עילה אחת מוציאה את האחרת. מאותם טעמים עצמם הייתי מוכנה להוסיף ולבחון במקרה מתאים את השאלה – שאינה צריכה לענייננו – והיא האם יש מקום לעילת תביעה עצמאית כזו שתעמוד להורים כניזוקים ישירים גם כאשר הילוד נותר נכה עקב רשלנות רפואית במהלך לידתו, להבדיל מפגיעה הנגרמת לילד או בן משפחה אחר בקירבה מיידית כתוצאה מרשלנות רפואית שלא במהלך אירוע הלידה (אך ראו לעניין זה ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי בעפולה נ' פינטו (טרם פורסם, 2.9.2002 ) וע"א 2299/03 מדינת ישראל נ' טרלובסקי (טרם פורסם, 23.1.2007 )).

פסק דין |04/06/2007 |בית המשפט העליון

ע"א 4484/11- ע.ה. ואח נגד משרד הבריאות

שמות השופטים: א רובינשטיין,ע פוגלמן,א שהם

ככלל, כאשר עסקינן בתביעת רשלנות בלידה, כמו במקרה שלפנינו, והתובעים טוענים לרשלנות אשר גרמה לתשניק סב-לידתי, בעטיו נגרם נזק מוחי ליילוד, על התובע מוטל הנטל להוכיח שלושה יסודות הכרחיים והם, כי הנתבע התרשל במהלך הלידה; כי ההתרשלות גרמה ליילוד לתשניק סב-לידתי; וכי הנזק שנגרם ליילוד הוא כתוצאה מהתשניק (ע"א 6992/09 לזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ( 29.12.2011 ) (להלן: עניין לזר)). במקרה דנן, סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב, הן על שאלת ההתרשלות, והן על שאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לנזקו של המערער. משכך, יתחלק הדיון לשניים, תחילה אדון בשאלת ההתרשלות ומשם אפנה לשאלת הקשר הסיבתי. אקדים ואומר, כי לטעמי, המערערים לא הוכיחו במקרה דנן את התרשלותו של הצוות הרפואי ואף לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין מצבו של המערער. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות. התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים 20. טענותיהם של המערערים נסובות כאמור, סביב שאלת התרשלות הצוות הרפואי בשלבים שונים בלידתו של המערער, החל משלב היערכות הצוות ללידת המערער, המשך בשלב ניטור הלידה, ופקיעת שק מי השפיר וכלה בהחלטה לבצע ניתוח קיסרי. מדובר בהשגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה, מדובר בהשגה על חוות דעתם המקצועית של פרופ' בליקשטיין ופרופ' וייץ, המומחים מטעם המשיב, אשר אומצה על-ידי בית המשפט. מן המפורסמות הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר התרשמה ישירות מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה.

פסק דין |17/02/2013 |בית המשפט העליון

ע"א 6768/01-1. אורי רגב נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד דורנרא ריבלין,א פרוקציה

תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית (ע"א 705/78 רמון נ' מאוטנר, פד"י לד(1) 550, 555; ע"א 612/78 פאר נ' קופר, פד"י לה(1) 720, 727; ת"א (מחוזי-ירושלים) 668/92 תום שטראוס נ' ד"ר יובל עוז). זכורים בענין זה דבריו של הלורד דנינג בענין whitehouse v. jordan (1980) 1 aller 650, 652-3 : "being born is dangerous for the baby. so much so, that an eminent professor in this case tells us: throughout history, birth has been the most dangerous event in the life of an individual, and medical science has not yet succeeded in eliminating that danger. that has its legal consequences. it follows that when a baby is still-born or dies soon after birth or is born damaged or deformed, that fact is no evidence of negligence on the part of the doctors or nurses attending the birth. it does not speak for itself. the maxim res ipsa loquitur does not apply. " במקרה שלפנינו, אכן מדובר בארוע רפואי שלא ניתן היה, גם במיומנות רפואית מקצועית סבירה, למנוע את תוצאותיו הקשות. הדבר מדבר בעדו והרשומות הרפואיות 5. בית משפט זה עמד לאורך השנים על חשיבות קיומן של רשומות רפואיות תקינות ומלאות (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית חולים לניאדו, פד"י נה(3) 117, 125; ע"א 1/01 שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, פד"י נו(5) 502, 507). הרישום "נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טיפול עקבי, רצוף ונכון בחולה המטופל, לא פעם לאורך זמן, ועל ידי אנשי צוות שונים.

פסק דין |21/04/2004 |בית המשפט העליון

ע"א 9833/09- ל.כ. נגד מדינת ישראל והמערערת בערעור שכנגד

שמות השופטים: מ נאור,ח מלצר,א שהם

דיון והכרעה 39. הערעור המרכזי שלפנינו הוגש על ידי המערער והוריו. כמו כן, מונח לפנינו ערעור שכנגד מטעם המדינה, שעניינו פסיקת הוצאות. במוקד הערעור העיקרי, עומדת השאלה, האם התרשלו הרופאים בבית החולים "שיבא" בתל השומר, במהלך לידתו של המערער, ואם כן האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאירועים שהתרחשו סביב הלידה, וביניהם, אי מתן סטרואידים למערערת על מנת למנוע סיבוכי פגות, וההחלטה לילד את המערערת בדרך וגינאלית ולא בניתוח קיסרי. כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לנזקו של המערער. להלן נבחן, האם הטיפול הרפואי שניתן למערערת עולה כדי התרשלות, והאם הוכח קשר סיבתי בינו לבין הנזק. אקדים ואציין, כי בנסיבות שלפנינו, סבור אני, שהמערערים לא הוכיחו את התרשלותם של הרופאים בביצוע הלידה הלידנית, כמו גם בהימנעות ממתן טיפול בסטרואידים ליולדת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כמו כן, המערערים לא עמדו בנטל הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת, לבין מצבו הרפואי של המערער. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות. 40. מושכלות יסוד הן, כי על מנת להטיל אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומם של מספר יסודות: קיומה של חובת זהירות; הפרתה של חובה זו על-ידי התנהגות עוולתית (מעשה או מחדל); וקיומו של נזק. נוסף על כך, יש להצביע על קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין הנזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129 (1985); ע"א 10344/05 אבו שארב נ' משרד הבריאות ( 18.1.2009 ); ע"א 4484/11 הייב נ' משרד הבריאות ( 18.2.2013 ) (להלן: עניין הייב).

פסק דין |24/08/2013 |בית המשפט העליון

ע"א 4351/14- פלוני נגד קופת חולים של הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל

שמות השופטים: א רובינשטיין,ס גובראן,ד ברק ארז

בתביעה טענו ההורים, בין היתר, להתרשלות מצד המשיבה בביצוע הלידה; לקשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזקים שנגרמו למערער; ולקיומו של נזק ראייתי המונע מהם להוכיח את דבר ההתרשלות, והמתבטא בחסרונו של תרשים המוניטור אשר בו תועדה הלידה. בבית המשפט המחוזי בגלגולו הראשון של התיק לאחר ששאלת האחריות הופרדה משאלת הנזק, נקבע כי המשיבה לא התרשלה במהלך הלידה, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הקליני של המערער לבין אירועי לידתו. בנוסף, נקבע כי על תביעתם של ההורים חלה התיישנות, הואיל וחלפו 20 שנה מיום גילוי מצבו הבריאותי של המערער, ועל כך לא חלקו המערערים. ג. בערעור שהוגש לבית משפט זה, התהפכה הקביעה במובן מסוים, ונקבע כי המשיבה התרשלה במהלך הלידה, בכך שחרגה מאמות המידה המקובלות ומרמת הזהירות המצופה מרופא סביר. כן נקבע כי המשיבה התרשלה בכך שלא שמרה את הרשומות הרפואיות המקוריות, ובפרט את תרשים המוניטור, ובכך גרמה למערער נזק ראייתי כבד. משכך, קבע בית המשפט כי נטל הבאת הראיה יועבר אל כתפי המשיבה להוכיח שלא התרשלה. עם זאת, לאחר שבית המשפט עמד על שרשרת הקשרים הסיבתיים בתיק זה והכריע בהם, כפי שיפורט בהמשך, נותרה שאלה אחת להכרעה, והיא הקשר הסיבתי בין התרשלות המשיבה למצוקה שהתרחשה במהלך הלידה. לשם כך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, שכן שאלה זו לא נבחנה בפסק דינו. יצוין, כי לשאלת הקשר הסיבתי שבין המצוקה לבין מצבו הקליני של המערער נדרש בית משפט זה על בסיס חוות דעת מומחית מטעם המשיבה, ד"ר מטרני, אשר קבעה הסתברות לכך בשיעור של 10. כיום חולקים הצדדים על הפרשנות שיש ליתן לקביעה זו של בית המשפט; לטענת המשיבים, בית המשפט קבע, על סמך חוות הדעת, כי הוכח הקשר הסיבתי ברמת הסתברות של 10, ולטענת המערערים, נקבע כי המשיבים אחראים ל-10 מן הנזק שנגרם למערער; נעמוד בהמשך על נפקות ההבחנה בין שתי הפרשנויות, בעקבות פסק הדין בדנ"א מלול.

פסק דין |07/11/2015 |בית המשפט העליון

ע"א 3750/15- פלוני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ח מלצר,נ הנדל,א שהם

על כן, היעדר ראייה התומכת בטענה כי המשיבה התרשלה, לצד הסבר אפשרי לדרך מקובלת וסבירה לחילוץ המערער אלה מביאים למסקנה כי קביעת בית המשפט המחוזי שלא הייתה התרשלות של הצוות הרפואי במהלך לידת המערער הינה סבירה בנסיבות העניין. בהקשר זה, אף אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה הנזק החריג בעוצמתו שנגרם למערער בעת הלידה, מעיד על התרשלות של הצוות הרפואי. אכן, הנזק למערער הינו קשה, והוא מוערך ב-50-40 נכות. עם זאת, אין די בעוצמת הנזק כדי לבסס את טענת ההתרשלות. ראשית, מן הנתונים שהובאו בהליך קמא עולה כי אחוז לא מבוטל מהילודים שנולדו לאחר כליאת כתפיים סובלים משיתוק על שם ארב, אף כאשר לא נרשמה כל התרשלות במהלך הלידה. אמנם, המערערים טוענים כי במרבית המקרים השיתוק חולף סמוך לאחר הלידה, בניגוד לשיתוק הקבוע והקשה הקיים אצל המערער. עם זאת, לא די בטענה זו כדי לקבוע שמקרה זה אינו אחד מן המקרים שבהם נגרם שיתוק קבוע אף ללא התרשלות. בהקשר זה, אף יש להוסיף כי המומחה מטעם המערערים בעצמו ציין כי באחוז נכבד מהמקרים הסובל מן השיתוק לא יחלים. 4. בשולי הדברים, אתייחס לטענות הנשמעות כנגד מהימנות המומחה מטעם המשיבה. ראשית, מן הראוי לשוב ולהזכיר את הכלל הידוע לפיו ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, במיוחד מקום בו הממצאים נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מהעדים (ע"א 1355/11 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 27 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל ( 9.2.2015 )). זהו סוג המקרים שבענייננו, שכן בית המשפט המחוזי התרשם באופן ישיר מעדותו ומחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה.

פסק דין |14/01/2018 |בית המשפט העליון

ת"א (חיפה) 1124/92- אורן סלמן נגד קופח של ההסתדרות

שמות השופטים: ח אריאל

למעלה מכך, יש הגורסים כי כאשר קיימים מספר הסברים או אפשרויות לגרם הנזק על נתבע הנתבע בגין נזק שנגרם, לכאורה, בשל רשלנות רפואית, להוכיח שהנזק לא נגרם ע"י התנהגותו הרשלנית ובפרט אחר שהוכח כי נהג ברשלנות. ראה, למשל, דברי השופט peter pain בפסק-הדין בעניין: clark v. maclennan and anothers, פורסם ב – 1983] 1 all er ,416]. כך או אחרת, לאור "מבחן הסיכון", ברי כי במקרה דנא ניתן לראות כי התקיים הקשר הסיבתי המשפטי היות שניתן לומר בביטחון כי נזקו של התובע (הנזק המוחי והשיתוק) מצוי בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו הרשלנית של בית החולים. הסוגייא הינה בראש ובראשונה סוגייא עקרונית – נורמטיבית, ולא דווקא שאלה עובדתית (השווה: שולמן נ' ציון חב' לבטוח, פ"ד מב(866-867 ,849 (2). בהעדר דבר חקיקה המיוחד לעניין רשלנות רפואית בכלל ורשלנות רפואית הקשורה בלידה בפרט, יש להיזקק, בנסיבות המקרה דנא, ליצירה החוקית והשיפוטית בכללותה בכדי לקבוע את מתחם הסיכון האמור. מרבית השיקולים הרולוונטיים הובאו לעיל בעת הדיון בנורמת ההתנהגות הנדרשת מרופא המפקח ומטפל ביולדת, אשר בחס אליה נמצאו אינדיקציות המעידות על מהלך בלתי תקין של הלידה. שיקולים אלה יפים וטובים גם בנוגע לקביעת מתחם הסיכון, אשר תוצאה מזיקה שמהלך גרימתה נופל בתחומו מעניקה פיצוי לניזוק. אני סבור, איפוא, כי די בכך שהתנהגותו הרשלנית של בית החולים בכל הקשור לביצוע הניסוי לזירוז הלידה, כמפורט לעיל, יצרה סיכון אפשרי של התובע, בכדי לגבש את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש בין פעולה זו לבין גרם הנזק נשוא תביעה זו. בקובעי זאת, אני סומך את ידי על מסקנתו של פרופ' שר אשר קבע, כאמור, כי הנזק לתובע נגרם, במהלך לידתו, תוך שהוא מצביע על קשר עובדתי רפואי אפשרי בין גרם הנזק לבין ביצוע הניסוי בתובעת והטיפול בה לאחר ביצועו.

פסק דין |05/02/1997 |מחוזי – חיפה

ת"א (ירושלים) 3161/01- אלה חלמסקי ואח נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: משה דרורי

ואכן, יש להתייחס בזהירות בתביעות רשלנות של לידה, שכן, כפי שקבע לאחרונה בית המשפט העליון, "יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית"(דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל ; ניתן ביום א' באייר תשס"ד ( 22.4.04 ); פורסם באתר נבו). 84. ניתן לומר כי הד לטענות אלה מצאנו עוד בשנות השישים, בפסק דינו של השופט קיסטר, אשר (בהתבסס על דברי השופט דנינג) הצביע על כך כי יש להתחשב בתקנת ציבור וכי יש להיזהר שלא להטיל חובת זהירות למעלה מן המקובל במקצוע רפואה, ולהגדיל את אחריותו של הרופא באופן שיהיה אחראי בכישלון בטיפול או בניתוח למעלה מן המידה (ע"א 552/66 לויטל נ' קופת חולים, פ"ד כב (2) 480, בעמ' 482 ואילך). השופט קיסטר באותו פסק דין, מוצא תימוכין לרעיון זה גם במשפט העברי. וכך הוא אומר (שם, בעמ' 483 , בין האותיות ד-ז): "המומנט הזה של תקנת הציבור ביחס לרופאים – ובעיקר רופאים מנתחים – מוכר במשפט העברי. העיקרון במשפט העברי הוא שאדם שחיבל בחברו חייב אפילו היה שוגג מכיוון שאדם מועד לעולם, אך לגבי רופאים העוסקים במקצועם על-פי 'רשות בית-דין' (על-פי רשיון מטעם רשות ציבורית) צומצמה האחריות במידה ניכרת, היינו: לאותם מקרים של פשיעה שהוגדרו במקורות (תוספתא בבא קמא, פרק ו', ו'; פרק ט', ג'; וכן תוספתא גיטין, פרק ג', י"ג; ועל-פי זה נקבעה ההלכה בתורת האדם של הרמב"ן, שער הסכנה, הודפס בחידוש הרמב"ן, הוצאת ירושלים, תשכ"ב, בסוף סדר נזיקין כלקוטים מספר תורת האדם על בבא קמא; ושו"ת תשב"ץ, חלק ג', סימן פ"ב; ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ו).

החלטה |
23/02/2005 |
מחוזי – ירושלים