כל הזכויות שמורות ©
בני ברק, עיר בעלת מאפיינים ייחודיים בשוק העבודה הישראלי, מציבה אתגרים מיוחדים בכל הנוגע ליחסי עובד-מעביד. במאמר זה נסקור את ההיבטים המשפטיים העיקריים של דיני העבודה בבני ברק, כולל פסיקות מרכזיות, זכויות עובדים, והליכי הגשת תביעות.
תביעות בענייני עבודה הקשורות לבני ברק נדונות בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בהתאם לסמכות המקומית הנקבעת על פי מיקום מקום העבודה. תקנה 3(א)(1) לתקנות קובעת כי מקום השיפוט יהיה בבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה.
שוק העבודה בבני ברק מתאפיין במספר מאפיינים ייחודיים:
בפסק דין סעש (תל אביב) 14885-08-16 בת-אל משרקי נגד רווחה קהילתית בע"מ, דן בית הדין בתביעה של עובדת ברשת חנויות שהעיקרית בהן נמצאת בבני ברק. במקרה זה נתבעו פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים, פיטורים שלא כדין, העסקה פוגענית, הפרשי שכר, ביטוח פנסיוני, פדיון הבראה ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.
בסעש (תל אביב) 70918-02-19 עומר מוחמד עבדאללה בני גאבר נגד אולמי ויזניץ, קבע בית הדין כי לא הוכחו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים. פסק דין זה מדגיש את חשיבות הנטל הראייתי המוטל על התובעים להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד.
כל עובד בבני ברק זכאי לזכויות הבסיסיות הבאות:
החוק אוסר על אפליה בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה ובפיטורין על רקע מין, נטייה מינית, גיל, גזע, דת, לאום, מוצא, השקפה או מעמד הורי.
סכסוכי עבודה בבני ברק מאופיינים במורכבות מיוחדת הנובעת מהמאפיינים הייחודיים של העיר והאוכלוסייה. חשוב להכיר את החוקים והפסיקות הרלוונטיות ולפעול בהתאם להן. בכל מקרה של ספק או סכסוך, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני עבודה בטרם נקיטת הליכים משפטיים.
הבנת דיני העבודה והיכרות עם הפסיקה הרלוונטית יכולות לסייע רבות הן לעובדים והן למעסיקים בבני ברק לשמור על יחסי עבודה תקינים ולמנוע סכסוכים מיותרים.
256/08 עע- מחמד בשיר קוקא ו-16 אח נגד יוסי שוורץ יוסי שוורץ 1. העמותה ליישוב מחדש במרחב ניצנים 2. ועד חקלאי מפוני גוש קטיף
שמות השופטים: סטיב אדלר,יגאל פליטמן,רונית רוזנפלד,נציג העובדים שלום חבשוש,נציג המעבידים דוד בן אבו
את רקע הדברים כפי שפורט להלן, לא הבאנו כאן רק לשם הבהרת הרקע ההיסטורי העומד מאחורי הגשת התביעה מושא דיוננו דכאן, אלא הוא בעל משמעות להכרעת השאלה העומדת לפתחנו, והיא האם זכאים המערערים לתשלום פיצויי פיטורים מאת מעבידם, הוא המשיב בתיק זה, בנסיבות המתוארות לעיל. שאלת הדין החל 29. השאלה המקדמית המתעוררת בעניין שבפנינו היא שאלת הדין החל על יחסי העבודה שבין המערערים למשיב. המערערים, פלשתינאים שאינם אזרחי ישראל, הועסקו על ידי המשיב בעסק המתפרה שהיה בבעלותו ביישוב גן-אור שבגוש קטיף. בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות, פונה המשיב מעסקו ומביתו, ומשכך נותקו יחסי העבודה בינו לבין המערערים. בעקבות הפסקת עבודתם, תבעו המערערים כי ישולמו להם פיצויי פיטורים עבור תקופת העסקתם במתפרה, בהתאם לדיני העבודה הישראליים. 30. עניין דומה נדון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעניין גבעת זאב. שם תבעו עובדים פלשתינאים תושבי יהודה ושומרון את מעסיקיהם הישראליים שעסקיהם פועלים בשטחים המוחזקים, לתשלום שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות, בהתאם לדיני העבודה הישראליים. אף שם עלתה השאלה מהו הדין החל על יחסי העבודה שבין הצדדים, בדומה לשאלה שבפנינו. בית המשפט העליון קבע, כי יש להחיל את מבחן "מירב הזיקות" המקובל במשפט הבינלאומי הפרטי בדיני החוזים, תוך התאמה לאופיים הייחודי של חוזי עבודה. בעניינם של העובדים שבפניו קבע, כי מבחן מירב הזיקות מצביע על זיקה לדין הישראלי, ומשכך יש להחיל את דיני העבודה הישראליים על יחסי העבודה שבין העובדים הפלשתינאים למעסיקיהם הישראלים ב"מובלעות" הישראליות בשטחים. 31. לאחרונה, כאמור, נתן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את פסק דינו בעניין דינמיקה, שעסק בשאלה האם יש ליישם את הלכת פסגת זאב על מקרה של בחירת מעסיק פלשתינאי במכרז להענקת שירותי פריקה והעמסה במעבר ביתוניא הסמוך לרמאללה, כאשר הלה אינו מעניק שכר מינימום ותנאים קוגנטיים נלווים לעובדיו הפלשתינאים.
פסק דין |12/02/2011 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
5666/03 בגצ- 1. עמותת קו לעובד נגד 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
שמות השופטים: ד ביניש א ריבלין,א פרוקציה,א א לוי,א גרוניס,מ נאור,ע ארבל,ס גובראן,א חיות
ההליכים בבתי-הדין האזוריים 2. לבתי הדין האזוריים לעבודה הוגשו תביעות על-ידי העובדים הפלסטינים, אשר הועסקו בשטחים המוחזקים אצל מעבידים שונים: המועצה המקומית גבעת זאב, חברת אביר תעשיות טקסטיל בע"מ, ניתוב חברה לניהול ופיתוח בע"מ, חברת י. צרפתי שרותי רכב בע"מ, וחברת אקווה פרינט, גוונים טכנולוגיים בע"מ (להלן: המעבידים). התובעים ביקשו כי ישולמו להם שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות, הכל בהתאם לדין העבודה הישראלי. השאלה המרכזית שעמדה בפני בתי-הדין נגעה, כאמור, לזיהויו של משפט העבודה החל במערכת יחסי עבודה בין עובדים פלסטינים תושבי השטחים המוחזקים לבין מעבידים ישראלים, כאשר מקום העבודה הוא "המובלעות הישראליות" בשטחים. על יסוד כוונת הצדדים וציפייתם, על בסיס ניתוח הדין שאליו מובילות מירב הזיקות של החוזה, וכן בהתייחס למאפייניו המיוחדים של משפט העבודה המתנקזים אל תוך החוזה באמצעות תקנת הציבור, הגיעו בתי-הדין האזוריים לעבודה למסקנה כי במקרים האמורים יש להחיל על התובעים את הדין הישראלי, ולא את דין האזור. על קביעה זו השיגו המעבידים בפני בית-הדין הארצי לעבודה. פסק דינו של בית-הדין הארצי 3. בבואו לבחון מהו הדין החל על חוזי ההעסקה הנדונים, התייחס בית-הדין הארצי לשאלת הדין החל באזור ולכללי ברירת הדין ביחס לחוזים אשר הצדדים להם משתייכים לשיטות משפט שונות. בית-הדין קבע שככלל, בהיעדר זיקות חזקות הקושרות את החוזה לדין מקום אחר, יחול על חוזה ההעסקה הדין החל במקום ביצוע העבודה. כנקודת מוצא התייחס בית-הדין להוראת סעיף 2 למנשר בדבר סדרי השלטון והמשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2), תשכ"ז 1967 (להלן: המנשר), שלשונו: 2.
פסק דין |09/10/2007 |בית המשפט העליון
בג"צ 4485/08- העותרת רבקה אלישע נגד 1. אוניברסיטת תל-אביב
שמות השופטים: א ריבלין,ע ארבל,ס גובראן
עוד אעיר, בהקשר זה, ועל רקע משמעותו של גורם הזמן בהכרעה על הסעד המתאים לפיטורים שלא כדין, כי משהסעד המבוקש בתביעה הוא סעד של אכיפת יחסי עבודה, ראוי הוא כי הדיון בתביעה ייעשה בהקדם האפשרי וכן ראוי כי ייעשה מאמץ לסיים את הדיון וההכרעה בהליך תוך זמן קצר ככל שניתן בהתחשב, כמובן, באילוצים הקיימים. 17. הערך שנפגע בפיטורים: בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה הותוותה ההלכה שלפיה יוענק סעד של אכיפה מקום בו מעשה הפיטורים הפר זכויות חוקתיות של העובד. זאת בפרט בנסיבות בהן מפוטרים עובדים תוך פגיעה בזכות החוקתית להתאגדות (ראו: פרשת שופרסל, פיסקה 3 לפסק דינו של הנשיא ס' אדלר; ועיינו: עס"ק 1008/00עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145 (2000: ע"ע 375/99ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ נ' ג'אבר, פד"ע לה 245, 256-258 (2000); פרשת מפעלי תחנות בע"מ עמוד 319). על אלה ניתן להוסיף גם מקרים של פיטורים משיקולים של השתייכות גזעית, דתית, מינית או מגדרית, ומכל מקום ברי כי אין מדובר ברשימה סגורה. 18. אופיו של המעביד: לאופיו של המעביד – דהיינו אם הינו גוף ציבורי, פרטי או דו-מהותי – משמעות להכרעה באשר לסעד המתאים בעניינו של עובד שפוטר שלא כדין. שימוש בסעד האכיפה מקובל יותר כאשר יחסי העבודה מתנהלים במגזר הציבורי (דב"ע נו/209-3 מפעלי תחנות בע"מ – יניב, פד"ע לג 289 (1996); פרשת שופרסל עמ' 493; ע"ע 623/03 משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש צ'פקוב (לא פורסם, 20.2.2006 ); לובוצקי פרק 9 עמ' 3). מחלוקת נתגלעה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה באשר לאכיפת יחסי עבודה על מעסיקים פרטיים.
פסק דין |04/10/2009 |בית המשפט העליון
נה/3-153/ דבע- תמר קריצלר נגד מלכה אוחיון
שמות השופטים: אליאסוףברק,רבינוביץ,זבידה,בר נר
השופטת ברק המערערת – היא הנתבעת בתובענה בבית הדין האזורי, תוקפת את פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה, אשר ניתן על ידי השופט הראשי מייבלום ונציג ציבור שטרן (תב"ע מב3-181/) בשאלות משפטיות מספר, וטוענת, שלו התקבל ערעורה, לא היתה חייבת בתשלום כלשהו למשיבה – התובעת. נביא תחילה את עיקר העובדות כפי שקבע אותן בית הדין האזורי המערערת היא בעליה של חנות "מצוי במשרד" – חנות לצרכי משרד. המשיבה היתה עובדת של המערערת בחנות זו כמוכרת ומדי פעם עסקה גם בניקיון הבית. המשיבה החלה את עבודתה אצל המערערת ביום 1.6.1990 ויחסי עובד מעביד נותקו באוקטובר 1991. נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, שקדמו לסיום יחסי עובד-מעביד. המערערת טענה, שטיב עבודתה של המשיבה ירד וכי היא לא ביצעה כדין את עבודות הניקיון. לעומתה טענה המשיבה, כי היא החלה לברר את זכויותיה במועצת הפועלים, ביניהן זכאותה לדמי הבראה, ומשתבעה מהמערערת את תשלומם, נעכרו היחסים והחלו הטענות כנגד עבודתה. בית הדין האזורי מצא, שלא עלה בידי המשיבה להרים את הנטל באשר לפיטוריה או להתפטרותה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, ה'תשכ"ג1963-, ומנגד קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבה באשר לעובדה, שהשכר ששולם לה היה נמוך משכר המינימום אותה עת וכן את תביעתה של המשיבה לתשלום קצובת הבראה. על כך מלינה המערערת. שכר מינימום שתיים הן הטענות של המערערת באשר לשכר מינימום. האחת, שהמשיבה לא עבדה במשרה מלאה ועל כן אין לחשב את שכר המינימום לפי משרה אלא לפי חלקיות משרה. השנייה, שהסכומים ששולמו למשיבה כ"הוצאות נסיעה" היו בחלקם פיקטיביים תוך הסכמה בין הצדדים, ולכן יש לראותם כחלק מהשכר ולנכותם מסכומי ההשלמה לשכר המינימום.
פסק דין |16/10/1995 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 1091-04- מיכה רז נגד 2. מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי (בפירוק)
שמות השופטים: סטיב אדלרשמואל צור,ורדה וירט ליבנה,בן עמי עמירן,גב אמירה גלין
כך, למשל, יחסי עבודה משולשים קיימים במצב בו חברת כח אדם מפנה עובדים לעבודה אצל מעסיק באופן ששכרו של העובד משולם על ידי חברת כח האדם. במצב זה לא תמיד ברור, לאמיתו של דבר, מה מעמדו של העובד, מיהו המעסיק של העובד, ומהן זכויותו של העובד (ראו לעניין זה מאמרו של מרדכי מירוני, "מיהו המעביד הגדרת יחסי עובד מעביד בתבניות העסקה מודולריות", עינוי משפט ט' התשמ"ג, עמוד 505 בעיקר בעמודים 533 ואילך וכן מאמרה של רות בן ישראל, "מיקור חוץ של המשאב האנושי", שנתון משפט העבודה ז', תשנ"ט, עמוד 5 במיוחד בעמודים 22 ואילך). אין בכוונתי להכנס, בענייננו, לסבך הבעיות הנוצרות והעלולות להיווצר ביחסי עבודה משולשים. בענייננו נחה דעתי שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה משולשים שלא קיפחו איש ולא נטען כי הם נוגדים את החוק או את תקנת הציבור. בענייננו מדובר אפוא ביחסים משפטיים שיש מקום לכבדם ולתת להם תוקף. 17. כפי שראינו, במצב דברים רגיל יש לתת תוקף להסדר שנוצר ביחסי עבודה משולשים. לפי זה, בענייננו, נוצר המצב הבא: המערער עבד בחברות אך מלוא שכרו לא שולם וכן לא שולמו לו פיצויי פיטורים. על פי ההסדר המשולש שבין הצדדים, הימחה המערער את זכויותיו הכספיות מן החברות אל הקיבוץ. לפי זה, עילת התביעה לתבוע את החברות עומדת לקיבוץ ולא למערער וקיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין החברות אינם רלבנטיים. כך קבע למעשה בית הדין האזורי ולכאורה בצדק. 18. אלא שבית הדין האזורי לא נתן דעתו, או לא נתן משקל ראוי, לעובדה שהעניין העומד לדיון חורג מן התחום הפנימי של יחסי העבודה המשולשים שנרקמו בין הצדדים. בענייננו מדובר ביחס משפטי שנוצר בין אחד מקודקודי המשולש (המערער) לבין המוסד לביטוח לאומי שהוא לעניין זה גורם חיצוני לקשר ההסכמי המשולש שבין הצדדים (המערער, הקיבוץ והחברות).
פסק דין |06/09/2005 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 50946-11-19- פבריאן ברנס נגד רהיטי רגבה אגודה שיתופית חקלאית בעמ
שמות השופטים: ורדה וירט ליבנה,לאה גליקסמן,חני אופק גנדלר,ירון לוינזון,עמית שטרייט
בהמשך ההתדיינות, ויתר המערער על חלק מרכיבי תביעתו (הפקדות לקרן השתלמות, נסיעות, ותשלום דרגות בהתאם לצו ההרחבה בענף העץ). 3. לפני בית הדין העידו: מטעם המערער – המערער בעצמו וגב' רייצ'ל שדה, אחראי שירות לקוחות של המשיבה ואחראית על המרכיבים באזור הצפון מחודש פברואר 2013 ועד לפיטוריה בחודש יוני 2017; מטעם המשיבה – מר ישראל גל, מנהל שירות צפון בתקופה הרלוונטית להליך; גב' תמר מלול, שימשה כמנהלת משאבי אנוש וממונה על הטרדות מיניות במשיבה; מר עמיאל פורן, מנהל חנות המפעל של המשיבה; מר ערן בן בסט, סמנכ"ל מכירות המשיבה; גב' אורלי ברק, מנהלת משאבי אנוש במשיבה; מר יאיר לורי, הלקוח אצלו התקין המערער את המטבח האחרון לפני שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. 4. בפסק דין מקיף, מפורט ומנומק, דחה בית הדין האזורי את התביעה. בית הדין האזורי בחן תחילה את השאלה אם התקיימו יחסי עבודה בין המערער לבין המשיבה והגיע למסקנה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. אחר זאת, בחן מה השכר החלופי לחישוב זכויותיו של המערער כעובד ואם מגיע לו תשלום בגין זכויות סוציאליות כפועל יוצא מהקביעה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ותשובתו לשאלה זו הייתה שלילית. 5. כבר בשלב זה נציין כי פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן עת היו תלויים ועומדים בפני בית דין זה ארבעה הליכים (ע"ע 15686-04-18 ו- ע"ע 12372-04-18; ע"ע 7338-10-17; ע"ע 34665-10-17), שבהם דן בית הדין בהרכב מורחב בשאלת הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד לרבות אופן חישוב הזכויות ביחס למועסק שהוכר בדיעבד כעובד. ביום 7.4.2021 ניתן פסק הדין בהליכים אלה (להלן – עניין כותה). 6. נסקור תחילה את התשתית העובדתית שקבע בית הדין האזורי ולאחר מכן את מסקנותיו. התשתית העובדתית שקבע בית הדין האזורי: 7.
פסק דין |16/05/2023 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע מד/3-50- גזל כהן נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: בר ניבגולדברג,נגבי,ביילי
הדין i ההליך 1. זה הוא ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ש. הבר – אב בית-הדין, וה"ה הורבויץ וינקלביץ – נציגי ציבור; תב"ע מא3-154/) אשר בו פסק בית-הדין על המשיבה, עירית בני ברק (להלן-העיריה), לשלם למערערת (להלן-העובדת) פיצויי פיטורים בצרוף פיצויי הלנה, וכן תמורת הודעה מוקדמת על פיטורים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, ודחה את תביעת העובדת להחזרתה לעבודה ותביעה לתשלום הפרשי שכר. 2. עובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית-הדין האזורי, הן כדלקמן: (א) העובדת עבדה בשירות העיריה מאוגוסט 1966 ועד אוגוסט 1979 כעובדת של שירות ההזנה בבית הספר "בית יעקב" בבני ברק; היא "היתה עובדת במשכורת וקיבלה שכרה לפי הדירוג האחיד ועל פי שעות עבודה"; כל זה היה מוסכם על שני הצדדים; (ב) "על הצדדים חלה חוקת העבודה לרשויות המקומיות"; (ג) באוגוסט 1979 הופסק שירות ההזנה בבית הספר שבו עבדה העובדת ועבודתה נפסקה; (ד) לעובדת לא נמסרה כל הודעת פיטורים, אפילו לא בעל-פה; (ה) לא היה כל משא ומתן בדבר פיטוריה של העובדת; (ו) לעובדת נקבעה עבודה של שעה וחצי ליום. 3. עיקר טענתה של העובדת בבית-הדין האזורי היה: (א) על פי דרישת העיריה היא עבדה כשעתיים עד שלוש שעות ביום; שכרה שולם מדי חודש בצ'קים ללא פירוט; (ב) ביוני 1979 נודע לה כי שכרה אינו משתלם לפי חישוב המבוסס על הסכמי השכר המחייבים לגבי עובדי השלטון המקומי; (ג) לקראת סוף שנת הלימודים תשל"ט הופסקה עבודתה, ומאז אוגוסט 1979 הופסק תשלום שכרה; (ד) היא פנתה להנהלת בית ספר וגם לראש העיריה בבקשה לאפשר לה להמשיך בעבודתה, אך לא נענתה; (ה) העיריה שלחה לעבודת הודעה על אישור תשלום פיצויי פיטורים, כפי שסוכמו, לטענת העיריה, עם בעלה של העובדת, אולם עד לסוף הדיון בבית-הדין האזורי לא שולמו הפיצויים; מכל מקום טענה ה
פסק דין |02/10/1984 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
8370/10 ת"א (מרכז)- קלמן חלמיש נגד גמא ניהול וסליקה בעמ
שמות השופטים: בנימין ארנון
עוד טוען חלמיש כי לפי הפסיקה מוקנית לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה גם לאחר ניתוק יחסי העבודה שבין הצדדים, ולכן את המונחים "עובד" ו"מעביד" שבסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה יש לפרש באופן שהם כוללים גם בעלי דין שיחסי העבודה ביניהם הסתיימו. לטענתו, פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכליות העומדות בבסיס חוק בית הדין לעבודה. 14. בתשובתה לטיעונים בכתב אשר הועלו על ידי חלמיש, הדגישה גמא כי השאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בבסיס התובענה שבפני שונות מאלו הנדונות בבית הדין האיזורי לעבודה, ולפיכך אין חשש להכרעות סותרות וכפל התדיינות. עוד מציינת גמא כי סמכותו של בית הדין לעבודה משתרעת גם לאחר ניתוק יחסי עבודה רק כשזו עוסקת בחיוב שנובע מתקופת העסקה בלבד או מביצוע חוזה העבודה, מה שאינו רלבנטי בנסיבות העניין הנוכחי. ד. דיון והכרעה 15. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בטיעוניהם בכתב ובאסמכתאות אליהן הפנו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של חלמיש להתקבל. מהטעמים שיפורטו להלן הגעתי למסקנה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה, וכי סמכות זו מוקנית באופן ייחודי לבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב. לא למותר לציין כי בשאלה המשפטית העיקרית הניצבת לפני, דהיינו – האם בית הדין האיזורי לעבודה רוכש סמכות עניינית יחודית לפי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה בתביעה בה יחסי העבודה בין בעלי הדין הסתיימו עוד לפני הגשת התביעה, אין בנמצא הלכה מחייבת שכן עסקינן בתיקון חדש יחסית לחוק בית הדין לעבודה. 16. בהתאם לסעיף 185 לחוק ההתייעלות הכלכלית, תיקון 38 נכנס לתוקפו כבר ביום 15.7.2009 . מאחר שהתביעה הוגשה על ידי גמא ביום 4.2.2010 אין מחלוקת שתיקון 38 חל על נסיבות המקרה שלפני.
החלטה |05/07/2010 |מחוזי – מרכז
סע (תל-אביב-יפו) 29660-09-10- חן סבג ואח נגד עיריית בני ברק ואח
שמות השופטים: אורן שגב,מאיר ברימן,גב שרה חורש
עיריית בני ברק טענה כי מחלקת משאבי אנוש היא זו שמוסמכת לקבל עובדים ולא הגב' קניג, שנעדרת כל סמכות בעניין, וכי משזומנה התובעת לראיון ע"י אגף משאבי אנוש והחליטה שלא להגיע, אין לה להלין אלא על עצמה. ב. עוד טענה העירייה, כי מדובר ברשות מקומית שרוב עובדיו ועובדותיו משתייכים למגזר החרדי, בו היריון נתפס כדבר חשוב וחיוני, וכי עובדים מתקבלים על סמך כישוריהם המקצועיים בלבד. ג. רשת "חצי חינם" טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, והנה תוצאה של מזימה שרקחה התובעת על מנת להתעשר שלא כדין, ולשם כך "תרה אחרי קורבנות, אשר תצליח להכשיל ולהפיל בפח על מנת לזכות בסעד, מבלי שיהיה עליה לעבוד בפועל". ד. עוד טענה חצי חינם, כי היא מעסיקה נשים רבות, ומתוכן נשים הרות או לאחר לידה, וכי לא סביר שהתובעת, אשר רכשה השכלה כעובדת סוציאלית, ואין ספק כי הנה בעלת כישורי יתר לעבוד כקופאית, תחפש באמת עבודה שכזו, דבר המחזק את הטענה כי "לא היתה מחשבה וכוונה להתקבל לעבודה, ונוכח האמור, כל תפקיד מוצע שירת את המטרה, חיפוש קורבנות לתביעה", וכי מכתב התביעה עולה תחושה, "כי לו היתה התובעת מתקבלת, לא היתה עובדת בפועל, שכן נראה כי מטרתה לחפש אחר מי שמסרב לקלוט אותה, ולא לעבוד באמת". ה. לטענתה, התובעת לא התאימה לדרישות המשרה המוצעת, שאינה זמנית, מטעמים שאינם קשורים בהריונה. ו. רשת שופרסל – טענה אף היא כי התובעת אינה אישה תמימה, וכי מדובר באשה, "אשר גילתה דרך קלה להתעשר, מבלי לעבוד בפועל, ועברה, בשיטתיות, ממעסיק פוטנציאלי אחד לאחר, בעשותה שימוש בטכניקת הקלטה, בחוסר תום לב מובהק, בעודה מכניסה מילים לפיו של המוקלט בלא יודעין", וכי התביעה הוגשה כנגד שלושה נתבעים בלבד, שכן אותם היא הצליחה להפיל בפח, כאשר, "סביר מאוד, ברמה גבוהה של וודאות, כי במסע ההקלטות הוקלטו עוד מספר כזה או אחר של מעבידים פוטנציאליים, אשר, "לרוע מזלה" של התובעת, הסכימו לקבלה לעבודה, חרף הריונה.
פסק דין |15/07/2013 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ע"ע 46980-07-16- טוטאל פתרונות כא בע"מ נגד awaet nirayo
שמות השופטים: רועי פוליאק
בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגות הציבור גב' שולמית עתניאל שמואלי וגב' שטיינבך ערד הילנה; סע"ש 33235-07-14) בפסק דין מיום 28.6.16 , חייב את המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה. 2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע, המכוונת כלפי חיובה בהפרשי השכר בסך של 36,924 בלבד. 3. בהחלטתי מיום 28.7.16 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד, עד להכרעה בבקשה. הרקע לבקשה: 4. המשיב, אזרח אריתריאה, הועסק באתרי בניה של שתי חברות בניה החל מיום 20.6.11 ועד ליום 1.6.14 . במשך כל תקופת העסקתו, המבקשת, שהיא חברת כח אדם, שילמה למשיב את שכרו, אשר עמד על שכר המינימום, וכן הנפיקה עבורו תלושי שכר. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בנסיבות שהיו שנויות במחלוקת. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, טען המשיב כי יש לראות בשתי חברות הבניה כמעסיקותיו במשותף עם המבקשת, ויש לחייבן, ביחד ולחוד לשלם לו פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה וזכויות סוציאליות נוספות. 2 5. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה חלק מתביעתו הכספית של המשיב. עם זאת, בית הדין קבע, כי יש להכיר במבקשת בלבד כמעסיקתו של המשיב וכי המשיב התפטר מעבודתו מטעמים כלכליים הקשורים בסירוב המבקשת להעלות את שכרו, ללא התראה וללא הודעה מוקדמת. לאור האמור, דחה בית הדין את תביעות המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. 6. אשר לזכויות הסוציאליות קבע בית הדין, כי יש להחיל על העסקת המשיב את הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, החל מכח הוראת השוואת התנאים שבסעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק קבלני כח אדם).
החלטה |24/08/2016 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
סעיף: 12. התפטרות לרגל העתקת מגורים
12. (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פיסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי הדרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה. (ב) רואים התפטרותו של עובד בפיטורים לפי פיסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באיזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. בתקנת משנה זו – "ישוב חקלאי" – קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים; "ישוב באזור פיתוח" – אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל העמק, מדרשת שדה-בוקר, מצפה רמון, מעלות-תרשיח ה, נתיבות, נצרת-עילית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עילית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבניאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, חרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת, (המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ, יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שורשים.
חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954
סעיף: 13א. סמכות שיפוט ותרופות
13א. (א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. (ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ–150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור. (2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר; (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008
סעיף: 4. עניינים הפטורים מאגרה
התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (19) הליכים שעניינם חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (20) הליכים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; (21) הליכים לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992; (22) הליכים לפי חוק הבטחת הכנסה, התש מ"א-1981 (להלן-חוק הבטחת הכנסה); (23) הליכים לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; (24) ערעור לפי סעיף 47 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004; (25) תובענה לפי חוק משפחות חד–הוריות, התשנ"ב-1992; (26) הליכים לפי סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי ; (27) ערעור ובקשת רשות לערער על החלטה שניתנה בהליכים כאמור בפסקאות (11) עד (26); (28) תובענה שעניינה פיטורים או מתן הודעת פיטורים בלא היתר בניגוד להוראות סעיף 9(ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן-חוק עבודת נשים), לאישה השוהה במקלט לנשים מוכות כהגדרתו בסעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ט-2019
סעיף: 1. הוראת שעה
סכום הכנסתו החייבת ליום, כשהיא מוכפלת במספר ימי ההיעדרות של העובד העצמאי בשל המצב הביטחוני וב-0.7 והכול לא פחות מ–370 שקלים חדשים ליום היעדרות בשל המצב הביטחוני; לעניין זה, "סכום הכנסתו החייבת ליום" – הכנסתו החייבת מעסק או משלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה, כשהיא מחושבת לפי הדוח השנתי לשנת 2017 שהגיש הניזוק לפי סעיף 131 לפקודה, בתוספת הכנסתו הפטורה לפי סעיף 9(5)(א) לפקודה ולפני קיזוז הפסדים, מחולקת ב-278, והכול לא יותר מהשכר המרבי ולא פחות משכר המינימום ליום, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (ב) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני לגבי עשרה ימי היעדרות לעובד, לכל היותר – שווי נזק בעד כל יום היעדרות בשל המצב הביטחוני; לא עבד העובד בחלק מיום העבודה – אם הוגשה תביעה בשל היעדרות עובד לגבי תקופה של עד עשרה ימי היעדרות לעובד – יהיה הנזק החלק היחסי משווי הנזק שיחסו לכלל שווי הנזק הוא כיחס מספר שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, לסך כל שעות העבודה במשרה מלאה, ואם הוגשה תביעה בשל היעדרות עובד לתקופה הע ולה על עשרה ימי היעדרות – יהיה הנזק החלק היחסי משכר העבודה היומי שיחסו לכלל שכר העבודה היומי הוא כיחס מספר השעות שבהן לא עבד העובד כאמור, לסך כל שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, והכול ובלבד שמספר השעות שבהן לא עבד העובד גבוה משעה אחת; לעובד המועסק במשרה חלקית, יהיה הנזק החלק היחסי משווי הנזק שיחסו לכל ל הנזק הוא כיחס מספר שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, לסך כל שעות העבודה במשרה מלאה; "שכר העבודה היומי" – שכר יום עבודה של העובד אילו היה עובד באותה יממה באופן רגיל, ובלבד שהשכר שולם לו בידי המעביד, אך לא יותר מהשכר המרבי, ובתנאי שבעד שלושת החודשים שקדמו ליום ההיעדרות בשל המצב הביטחוני שילם המעביד תש
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), התשפ"ד-2023
סעיף: 1. הוראת שעה
הוראות פסקה זו יחולו לגבי עובד שהוא אומן, ואולם ההיעדרות של עובד כאמור תיחשב כיום היעדרות רק אם לא ניתן פיצוי לפי פסקה זו בעד אותו יום בשל יום היעדרות של הורהו של הילד, לפי העניין, לצורך השגחה על אותו ילד; לעניין זה-"אומן"-הורה במשפחה שאושרה בידי מי ששר הרווחה והביטחון החברתי הסמיכו לכך לשמש כמשפחת אומנה; "הורה עצמאי ", "ילד", "מוסד חינוך"-כהגדרתם בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006; "מסלול שכר עבודה"-(1) לגבי ניזוק שאינו ניזוק המפורט בפסקאות (2) ו–(3)-520 שקלים חדשים (להלן בהגדרה זו-שווי הנזק) לכל יום עבודה ששילם המעסיק בעד יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני בתקופה המזכה לעניין שכר; (2) לגבי ניזוק שהוא קיבוץ-שווי הנזק, מוכפל בסך כל ימי ההיעדרות בשל המצב הביטחוני בתקופה המזכה לעניין שכר ששולמו לעובד שאינו חבר קיבוץ, בתוספת שווי הנזק מוכפל בסך כל ימי ההיעדרות בשל המצב הביטחוני בתקופה המזכה לעניין שכר של חברי הקיבוץ העובדים בתעשייה, במסחר, בשירותים, בחקלאות או בתיירות בקיבוץ, ולמעט חברי הקיבוץ העוסקים במתן שירותים לחבר י הקיבוץ עצמם; (3) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי-השיעור המתקבל מחלוקת סכום הכנסתו לשנת הבסיס, כפי שדווחה בדוח שהגיש לפי סעיף 131 לפקודה, שלא מתמיכות ותרומות, בסכום הכנסתו האמורה, כולל תמיכות ותרומות, מוכפל בשווי הנזק לכל יום עבודה ששילם המעסיק בעד יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני בתקופה המזכה לעניין שכר; לעניין זה, "שנת הבסיס"-כהגדרתה בסעיף 38ג לחוק; (4) לגבי ניזוק שהכנסתו היא מעסק או ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה (להלן-עובד עצמאי), שעובד במוסד חינוך ונעדר מעבודתו עקב הוראה על סגירת מוסד החינוך שבו הוא עובד, או לגבי עובד עצמאי המתגורר באזור המיוחד שעסקו אינו מצוי באזור המיוחד ונעדר מעבודתו בשל המצב הביטחוני בתקופה
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר תו של כל דין; (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות-גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, או תובענות של קופות-הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית-הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר.
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ט-2019
סעיף: 1. הוראת שעה
חוני; (ב) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני – לגבי תקופה של עד עשרה ימי היעדרות לעובד – 370 שקלים חדשים (להלן בהגדרה זו – שווי הנזק) לכל יום עבודה ששילם בעד יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני; (2) לגבי ניזוק שהוא קיבוץ – אחד מאלה: (א) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני לגבי תקופה העולה על עשרה ימי היעדרות – 123% משכר העבודה היומי ששילם בשל יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני בתוספת סכום שהוא שווי עבודת חברי הקיבוץ; לעניין זה, "שווי עבודת חברי הקיבוץ" – סכום השכר הממוצע למשרת שכיר לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לאחרונה, מחולק ב-22 ומעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים ומוכפל בסך כל ימי ההיעדרות בשל המצב הביטחוני של חברי הקיבוץ העובדים בתעשייה, במסחר, בשירותים, בחקלאות או בתיירות בקיבוץ, ולמעט חברי הקיבוץ העוסקים במתן שירותים לחברי הקיבוץ עצמם; (ב) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני לגבי תקופה של עד עשרה ימי היעדרות לעובד – שווי הנזק, מוכפל בסך כל ימי ההיעדרות בשל המצב הביטחוני ששולמו לעובד שאינו חבר קיבוץ, בתוספת שווי הנזק מוכפל בסך כל ימי ההיעדרות בשל המצב הביטחוני של חברי הקיבוץ העובדים בתעשייה, במסחר, בשירותים, בחקלאות או בתיירות בקיבוץ, ולמעט חברי הקיבוץ העוסקים במתן שירותים לחברי הקיבוץ עצמם; (3) לגבי ניזוק שהוא קבלן כוח אדם – אחד מאלה: (א) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני לגבי תקופה העולה על עשרה ימי היעדרות – 123% משכר העבודה היומי ששילם בשל יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני; (ב) לגבי ניזוק המגיש תביעה בשל המצב הביטחוני לגבי תקופה של עד עשרה ימי היעדרות לעובד – שווי הנזק לכל יום עבודה ששילם בעד יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני; (4) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי – אחד מאלה: (
חוק יישוב סכסוכי-עבודה, תשי"ז-1957
סעיף: 37ג. דין שביתה חלקית בלתי מוגנת
37ג. 5 (א) בית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מוסמך לקבוע, על פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין. (ב) לא ייזקק בית-דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה. (ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר רגיל" – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה. (ד) הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
כל הזכויות שמורות ©