כל הזכויות שמורות ©
האם אתם מתכננים להגיש תביעה לבית הדין לעבודה? אחת השאלות הראשונות שעליכם לשאול היא: "לאיזה בית דין אזורי לעבודה עליי לפנות?" במאמר זה נסביר את כללי הסמכות המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כדי שתוכלו לדעת האם תביעתכם שייכת לבית דין זה.
סמכות מקומית מגדירה באיזה בית דין אזורי יש להגיש את התביעה מבחינה גיאוגרפית. בניגוד לסמכות עניינית (הקובעת איזה סוג בית משפט מוסמך לדון בתיק), הסמכות המקומית קובעת את האזור הגיאוגרפי שבו יידון התיק.
אם תגישו תביעה לבית דין שאין לו סמכות מקומית, הנתבע יוכל לבקש להעביר את התיק לבית הדין המוסמך, דבר שעלול לגרום לעיכובים ולהוצאות מיותרות.
הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים נקבעת בעיקר לפי תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
על פי התקנות, הגורמים הקובעים את הסמכות המקומית הם:
הפסיקה הבחינה בין שני המושגים באופן ברור:
כך למשל, בפסק דין סעש (תל אביב) 58873-11-24, גלית הושיאר נגד ליאן, נקבע כי "את המונח 'מקום העבודה' ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או כמקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק".
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים יהיה בעל סמכות מקומית במקרים הבאים:
הפסיקה העשירה מספקת דוגמאות שמבהירות את כללי הסמכות המקומית:
בתיק דמ (חיפה) 51590-12-23, בוריס רטושני נגד תקשובים, נקבע כי: "התובע עובד ממועד תחילת העסקתו ועד היום במוקדי הנתבעת בעיר ירושלים בלבד ובנסיבות אלה… הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים."
במקרים מיוחדים, כאשר לא ניתן לקבוע סמכות מקומית ברורה (למשל, עבודה מרחוק מחו"ל), תקנה 3(ב) קובעת:
"תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין."
בניגוד לבתי משפט אזרחיים רגילים, בבית הדין לעבודה אין תוקף להסכמי שיפוט המנסים לשנות את כללי הסמכות המקומית. זאת משום שדיני העבודה נועדו להגן על העובד כצד החלש, ולכן לא ניתן להתנות עליהם גם בהסכמה.
בית הדין לעבודה מביא בחשבון מספר שיקולים מעשיים בהחלטה על סמכות מקומית:
אם אתם מתלבטים האם בית הדין לעבודה בירושלים הוא בעל הסמכות המקומית לדון בתביעתכם, עקבו אחר הצעדים הבאים:
עורכי דין וצדדים לעתים טועים בנושא הסמכות המקומית. הנה כמה טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן:
לסיכום, בית הדין האזורי לעבודה בירושלים יהיה מוסמך מקומית לדון בתביעתכם אם:
הבנת כללי הסמכות המקומית יכולה לחסוך לכם זמן, כסף וטרחה בהליך המשפטי. אם אתם עדיין מתלבטים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה.
לא. גם אם שני הצדדים מסכימים, לא ניתן לשנות את כללי הסמכות המקומית בבית הדין לעבודה.
במקרה כזה, ניתן להגיש את התביעה באחד מבתי הדין האזוריים שבתחומם עבדתם. אם חלק מהעבודה התבצעה בירושלים, תוכלו להגיש שם את התביעה.
כן, הגשת תביעה לבית דין שאינו מוסמך מקומית עלולה לגרום לעיכובים ולהוצאות מיותרות.
במקרה של עבודה מרחוק, בית הדין עשוי להתחשב במקום המגורים שלכם או במקום המשרד הרשום של המעסיק.
כן, גם כאשר המעסיק הוא חברה זרה, חלים כללי הסמכות המקומית לפי מקום ביצוע העבודה בפועל.
מומלץ להתעייץ עם עורך דין לדיני עבודה ירושלים מומחה בתחום.
המד 7947-12-11- יוסי דרדיגר נגד יהודה סנדר
שמות השופטים: נילי ארד
הנשיאה נילי ארד 1. בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מתבררת תביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע, לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר (דמ"ש 18934-05-10; להלן: התובענה). במסגרת זו, ועד בטרם הוחל בבירור התובענה, הגישו הצדדים בהסכמה בקשה להעברת ההליך לבית הדין האזורי בתל-אביב. זאת מן הטעם ש"המבקש מתגורר בתל אביב והמשיב מתגורר בפתח תקווה". עוד הוסבר בבקשה, כי התובע הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בירושלים "בחושבו כי התובע מתגורר בירושלים". 2. על רקע זה, הובאה לפניי בקשה מוסכמת להעברת מקום הדיון בתובענה מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לבית הדין בתל-אביב. לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). הכרעה 3. דין הבקשה להתקבל מן השיקולים המפורטים להלן. 4. הוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט, החלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, מעניקה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למשנה לנשיא, סמכות להורות על העברת מקום דיון בהליך מבית דין אזורי אחד למשנהו ובלבד שטרם התקיים בו דיון, שאז דרושה הסכמת השופט שהחל לדון בו. שאלת העברתו של דיון בהליך היא עניין שבשיקול דעת, והתשובה עליה טמונה בפרשנותו של סעיף 78 לחוק בתי המשפט ובאיזון הראוי בין תכליותיו . 5. התכלית העיקרית שביסוד סעיף 78 לחוק בתי המשפט, טמונה בחשיבותם של כללי הסמכות המקומית. המחוקק הראשי ומחוקק המשנה קבעו הסדרים מפורטים בנוגע למקום הדיון בתובענות המוגשות לבית המשפט, ולענייננו – לבית הדין לעבודה. כללי הסמכות המקומית מבוססים על זיקות בין מושא הדיון, או הצדדים לו, לבין בית המשפט אליו מוגש ההליך. בהתאם נקבע, כי "לא על נקלה יועבר מקום הדיון תוך ייתור הכללים שנקבעו בדין לעניין הסמכות המקומית" .
החלטה |
10/12/2011 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 9 |
עמודים – 3
ע"ע 300050/98- המועצה המקומית גבעת זאב ואח נגד מחמוד מוחמד אלי ואח
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,שמואל צור נציג עובדים שלמה גוברמן נציג מעבידים הלל דודאי
שאלה זו עצמה התעוררה בחמש תובענות שונות שהתבררו, כל אחת לעצמה, בבתי הדין האזוריים בירושלים ובתל-אביב. בכל אחת מהתביעות נקבע כי על העסקתם של תושבי יהודה ושומרון בתחומי האזור על ידי מעסיק ישראלי, חל הדין הישראלי, היינו – משפט העבודה הישראלי. על כל אחד מפסקי הדין וההחלטות שניתנו הוגשו ערעורים בתיקים שבפנינו, אשר הדיון בהם אוחד. בשל חשיבות העניין הצטרפו לדיון באי כח היועץ המשפטי לממשלה ובאי כח ההסתדרות הכללית החדשה. 2. כל הצדדים שטענו בפנינו פרשו יריעת טיעונים ואסמכתאות רחבה ומעמיקה. במיוחד עלינו לציין את תרומתם לדיון של נציגי היועץ המשפטי לממשלה ושל ההסתדרות הכללית החדשה אשר טרחו והגישו לנו משנה סדורה ומפורטת של טיעונים, כולל חומר רקע משפטי רב, בפירוט ראוי לציון, בצורה מאירת עיניים, בבחינת דבר דבור על אופניו. כל אלה עזרו לנו עד מאד במתן פסק דיננו ותודתנו לכל באי כח הצדדים על כך. 3. בפתח הדיון נציג, בקצרה, את התשתית העובדתית, ככל שהתבררה בבית הדין האזורי ולאחר מכן נתכבד ונברר את הסוגיה המיוחדת העומדת בפנינו. כבר בפתח הדיון נציין ונאמר כי הנושא העומד בפנינו הוא הדין החל על העסקת תושבי יהודה ושומרון באזור על-ידי מעסיק ישראלי. שאלת הפורום המוסמך לדון בתביעות שבפנינו נזכרה אמנם על-ידי מקצת בעלי הדין, אך למעשה אין היא מרכז הדיון, ולא היתה כל מחלוקת של ממש בשאלה זו. ואמנם, רוב הטוענים בפנינו הסכימו כי הפורום הנאות לדון בתביעות הוא מערכת בתי הדין לעבודה בישראל, ולו רק מן הטעם שכל התביעות הוגשו נגד מעסיקים ישראליים. עם זאת נתייחס בקצרה גם לסוגיה זו בהמשך. הצדדים והרקע העובדתי 4. ע"ע 300050/98, המועצה המקומית גבעת זאב: בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הוגשו 14 תביעות של פועלי נקיון יומיים אשר הועסקו על ידי המועצה המקומית גבעת זאב (תיק נ"ה100-3/ עד נ"ה 113-3).
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 44 |
עמודים – 24
תבע (ירושלים) שן/ 12-424- צ.ד.י שווק אריזות נגד יעקב בן
שמות השופטים: רונית רוזנפלד
זו בקשתה של הנתבעת בתיקים מס' ש"ן/1-445, ש"ן/1-473, ש"ן/1-488 ו-ש"ן/1-520 כי התביעות שהוגשו נגדה בתיקים אלו יועברו לדיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, וזאת בשל העדר סמכות מקומית לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לדון בתביעות אלה. המשיב, הוא התובע, תובע שכר עבודה שלטענתו לא שולם לו כמפורט בכתבי התביעה השונים שהגיש. בסעיף 11 לכתבי התביעה טוען התובע כי לבית הדין נתונה הסמכות לדון בתביעה לאור: "מהותה, סכומה ומקום עסקיה ומשרדיה של הנתבעת" (ההדגשה שלי ר. ר. ). בסעיף 3 לכתבי התביעה מציין התובע כי הוא משמש דירקטור בשכר אצל הנתבעת, ומנהל סניף ירושלים של הנתבעת. המבקשת מנמקת בקשתה כי התיק יועבר מירושלים לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בטענה כי לא נתקיים בה בתביעה זו התנאי כי "מקום העבודה של העובד שבגינה הוגשה התובענה" נמצא בתחום סמכותו המקומית של בית הדין בירושלים, ומקום העבודה נמצא דוקא בתחום סמכותו המקומית של בית הדין בתל-אביב. 2. לאחר שהוגש תצהיר לתמיכה בבקשתה של המבקשת, והמצהיר נחקר על תצהירו, ולאחר שהוגשו סיכומים בכתב מטעם שני הצדדים בשאלת הסמכות המקומית, נתברר, שעיקרה של המחלוקת בין בעלי הדין מתמקד בשאלת פרשנותה של תקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשכ"ט-1969, שזה לשונה: "2, מקום השיפוט הוא: (1) בתובענה שבין עובד למעביד כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שבגללה, מוגשת התובענה; אם מקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין לעבודה, בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין לעבודה – בית
החלטה |
05/11/1990 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
תבע (ירושלים) שן/ 12-424- צ.ד.י שווק אריזות נגד יעקב בן
שמות השופטים: רונית רוזנפלד
6. בשלב זה יש לברר מהי בעצם "העבודה שבגינה הוגשה התובענה". כאמור, בכתב התביעה מציין התובע כי הוא משמש דירקטור בשכר אצל המבקשת ומנהל סניף הנתבעת בירושלים. אין מחלוקת כי המבקשת הינה חברה העוסקת במיחזור ארגזים ופועלת ברחבי הארץ (מחלוקת נטושה בין הצדדים בדבר ההגדרה המשפטית של הפעילות ברחבי הארץ ואולם אין אנו נדרשים להכריע במחלוקת בענין נשוא בקשה זו). מטעם המבקשת נטען כי המשיב נתבקש על ידי דירקטוריון המבקשת "לבצע ולארגן את מערכת הפיקוח של המבקשת" כך נטען בכתב הבקשה, בתצהיר שנלוה לה ושהוגש על ידי מנכ"ל המבקשת מר סדן, וכך אף הודגש על ידי המצהיר בחקירה שכנגד על תצהירו. המשיב/התובע אינו חולק על הגדרת תפקידו אצל המבקשת, כך בסעיף 30 לסיכומיו (ורק בשלב הסיכומים) מציין המשיב כי אין מחלוקת שהוא היה אמור לפקח על הרשת השיווקית של המבקשת. לענין זה מפנה המשיב הוא התובע אל נספח ד לכתב ההגנה המוסכם עליו ומן הראוי שתבוא אליו התייחסות מיוחדת בהחלטה זו. נספח ד האמור הינו פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 4.6.85 של המבקשת ועל פיו, תפקידו של המשיב, הוא התובע: "פיקוח על הסניפים וארגון מערכת הפיקוח של צד"י. בין הצדדים נטושה מחלוקת האם אלו סניפים של המבקשת או מחסנים או מערכת שיווקית הפרושה ברחבי הארץ. מכל מקום משמוסכם כי זהו התפקיד כי אז אין ספק שהעבודה היא בין היתר, עבודה ברחבי הארץ (ראה לענין זה גם בעמ' 7 לפרוטוקול שורה 3 ואילך). 7. משמוסכם כי זהו התפקיד, וזו העבודה שבגללה הוגשה התובענה (המשיב/התובע לא טען כי העבודה שבגינה הוגשה התובענה הינה עבודה אחרת), לא נותר לנו אלא לודא סוף סוף, מהו מקומה של עבודה זו, ומיהו בית הדין המוסמך לדון בה. האם יש לאמר כי משזהו תפקידו של המשיב הרי שלכל בתי הדין בארץ נתונה סמכות מקומית לדון בתביעה באשר התובע מבצע או אמור היה לבצע עבודות פיקוח ברחבי הארץ בענין דומה, בפסק הדין חברת השמירה – צידון (ראה לעיל) התייחס בית הדין לשאלת הסמכות המקומית בזו הלשון: "מקום עבודה לעניננו מהו בלשון בני אדם.
החלטה |
05/11/1990 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
סע (חיפה) 44932-02-12- אילת שלו נגד תמר רובין ואח
שמות השופטים: אביטל רימון קפלן
1. זוהי בקשת הנתבעים להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בהעדר סמכות מקומית לבית דין זה לדון בתביעה 2. עסקינן בתביעתה של התובעת (שאינה מיוצגת) כנגד הנתבעים לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות, בגין תקופת עבודתה כמזכירה אצל הנתבעים במשרדם ברח' הארי 7 שכונת רחביה, ירושלים, שהחל מחודש יולי 2010 עד נובמבר כולל 2010. 3. תקנה 3 (א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות התשנ"ב), קובעת: "מקום השיפוט הוא- בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. " תקנה זו מבחינה בין שני מונחים לקניית הסמכות המקומית: "מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה" ו- "מקום ביצוע העבודה", על מנת לאפשר לעובד לבחור להגיש את תביעתו, בין אם בבית הדין שבאיזור שיפוטו מצוי "מקום העבודה" שהיא העבודה נושא התובענה ובין אם בבית הדין שבאיזור שיפוטו מצוי מקום "ביצוע העבודה" כאמור. 4. בענייננו, וכעולה מכתב התביעה עצמו, עסקינן בנסיבות בהן מקום העבודה ומקום ביצוע העבודה חד הם, היינו במשרדם של הנתבעים ברח' הארי 7 שכונת רחביה, ירושלים ומכאן שהסמכות המקומית לדון בתביעה זו מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 5. אי לכך, כבר במסגרת כתב הגנתם העלו הנתבעים את טענת חוסר הסמכות ואף הגישו בקשה בד בבד עם כתב ההגנה להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ודוק, בניגוד לסברת התובעת בתגובתה, הרי שבשונה מערכאות אחרות, בכל הנוגע לבית הדין לעבודה, הלכה היא כי בנושא סמכות מקומית אין הצדדים יכולים להתנות ביניהם ולסכם אחרת מהאמור בתקנות בית הדין . 6. אי לכך ניתנה החלטתי לפיה התובעת תבהירמדועשלאלהעביראתהדיוןבתביעה לבית הדיןהאזורילעבודהבירושלים, המוסמך לכאורה (ובפרטלאורהנטעןבכתבהתביעה עצמו) לדוןבתביעה.
החלטה |
15/05/2012 |
בית דין אזורי לעבודה – חיפה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
ד"מ (תל אביב) 63587-05-18- בן בטחון (1989) בע"מ נגד כרספין בנימין ערן
שמות השופטים: דורי ספיבק
בהחלטה שניתנה בדיון זה – במעמד צד אחד – נקבע שעל התובעת להגיש את תגובתה לבקשת הנתבע, שהועלתה הן בכתב הגנתו והן בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, להעברת הדיון לירושלים. 5. ביום 29.11.18 הגישה התובעת את תגובתה. בתגובתה הודתה התובעת בכך שהסכם ההעסקה בין הצדדים נחתם בירושלים, וכן בכך שמקום ההעסקה היה אמור להיות בירושלים. למרות זאת, טענה שיש לדחות את בקשת הנתבע להעברת ההתדיינות לירושלים. זאת, לאור תניית שיפוטי "ספציפית ומפורשת" בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים, הקובעת כי: "סמכות השיפוט בקשר לכל עניין הנובע מהסכם זה, תהיה מוקנית לבתי המשפט המוסמכים והמוסכמים בתל-אביב יפו בלבד". דיון והכרעה 3 6. תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סדרי הדין) כוללת הסדר מפורט בדבר מקום השיפוט בתובענות המצויות בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה. במקרה שלפניי, אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבהתאם לתקנות אלה, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. זאת, בהינתן שהסכם העבודה בין הצדדים נחתם בירושלים ומקום העבודה היה אמור להיות בירושלים. 7. האם יכולים היו הצדדים להתנות על הוראות התקנות, ולהקנות באמצעות הסכם שיפוטי ביניהם סמכות שיפוט מקומית לבית-דין זה כידוע, תקנות סדרי הדין החלות בבית-דין זה, ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 החלות בבתי-המשפט הכלליים (ראו תקנה 5 לתקנות אלה), אינן כוללות הסדר המאפשר לצדדים להתנות על מקום השיפוט. בהעדרו של הסדר שכזה, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי שאין ליתן תוקף להסכם שיפוטי שכזה. וכך נקבע ב-ברע 750/08 חברת ביטחון גינות בע"מ נ' גרינברג ( 25.1.09 , כב' השופטת נילי ארד)): "ככל שהחברה טוענת להסכם שיפוט בין הצדדים, בו התנו על הסמכות המקומית והסכימו ביניהם על הסמכות המקומית.
החלטה |
29/11/2018 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 0 |
עמודים – 4
סעש (נצרת) 68679-03-19- אלזיר אלחסיני סאמר ועוד 8 אחרים נגד לוי- מפעלי מתכת ועץ בעמ
שמות השופטים: יעקבס אורית
רקע כללי בבסיס הבקשה עומדות תביעות המבקשים הנובעות מיחסי עובד מעסיק, מכח חוקי המגן וצווי ההרחבה, המגיעות להם לטענתם כאשר בתאריך 4/8/19 דחה ביה"ד את בקשת המשיבה להעביר את הדיון בתביעות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מאחר ולטענתה, המבקשים הינם תושבי יהודה ושומרון, מיריחו ומאחר ומקום עבודתם, על פי כתבי התביעה, הוא באזור התעשיה במישור אדומים, סמוך לירושלים והואיל ומדובר בתביעות בגין עבודתם. 6. הבקשה להלן הטענות שהעלה ב"כ המבקשים בבקשה: א. חלק מתלושי השכר נמסרו לידי המבקשים כאשר רק לאחרונה התחילה המשיבה להקפיד על מסירת עותק מתלושי השכר לידי העובדים בעוד שבנוגע ליתר המסמכים ובמיוחד דוחות השעות, טפסי 106 והעתק ההמחאות, הרי שאלה מעולם לא נמסרו לידי המבקשים. ב. הלכה פסוקה היא כי נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככל לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". ג. המסמכים המבוקשים על ידו רלוונטיים ונחוצים לצורך בירור טענות הצדדים ורכיבי תביעתם של המבקשים בפרט ודרושים הם לצורך חשיפת האמת. 3 ד. אשר להעתק ההמחאות, טפסי 106 ודוחות השעות – אין ספק כי בלעדיהם לא יוכלו המבקשים להוכיח את היקף שעות עבודתם, גובה שכרם ויתר הזכויות המגיעות להם לפי צווי ההרחבה ו/או כחוק וכן ייבצר מהם לחשוף בפני בית הדין את מלוא העובדות הקשורות לותק של המבקשים. אם לא די בכך ובהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר, הרי שמחובתו של המעסיק למסור לעובד את מלוא תלושי השכר בכתב.
החלטה |
09/05/2020 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 10
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
(מתוקנת) השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי ירושלים (סגנית הנשיא השופטת שרה ברוינר-ישרזדה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (להלן – פלונית), להעברת התובענה לבית הדין האזורי תל-אביב (להלן – הבקשה). רקע עובדתי 1. ביום 9.3.2020 הגישה המשיבה 1 (להלן – העובדת) את תביעתה נגד פלונית ונגד המשיב 2, בסך כולל של 330,000 , שעילותיה הן: הטרדה מינית שחוותה במסגרת עבודתה אצל פלונית; קבלת החלטה על שינוי תפקיד ללא ביצוע שימוע; פיצויים עונשיים בשל העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה; הפרת חובת תום הלב ועוגמת נפש. 2 2. ביום 2.11.2020 הגישה פלונית בקשה "למחיקת/העברת התביעה לבית הדין המוסמך מפאת היעדר סמכות מקומית", אליה הצטרף המשיב 2. פלונית טענה כי בית הדין האזורי בירושלים נעדר סמכות מקומית היות והתובענה הוגשה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה או החוק) שעניינו: "תובענותביןעובדאוחליפולמעסיקאוחליפושעילתןביחסיעבודה", ועל כן לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), הסמכות המקומית נתונה ל"ביתהדיןהאזוריאשרבאזורשיפוטונמצאמקוםהעבודהשלהעובדשהיאהעבודהנושאהתובענה, אושבאזורשיפוטובוצעההעבודה". כך, היות ומקום עבודתה של העובדת שבו בוצעה עיקר עבודתה לאורך העסקתה על ידי פלונית היה ב-פ' והעובדת עבדה תקופה קצרה בת חצי שנה, שהיוותה תקופת ניסיון ב-י' הרי שלבית הדין האזורי תל-אביב הסמכות המקומית לדון בתובענה. זאת, היות שהפסיקה פירשה את המונח "מקום ביצוע העבודה" (להבדיל מהמילים "מקום העבודה" שברישא), כמקום בו בוצעה עיקר העבודה, ולכן העובדה שהעובדת עבדה ב-י' לתקופת ניסיון קצרה בת חודשים ספורים, אינה מקנה לבית הדין האזורי ירושלים את הסמכות המקומית לדון בתובענה.
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
זאת, היות שהפסיקה פירשה את המונח "מקום ביצוע העבודה" (להבדיל מהמילים "מקום העבודה" שברישא), כמקום בו בוצעה עיקר העבודה, ולכן העובדה שהעובדת עבדה ב-י' לתקופת ניסיון קצרה בת חודשים ספורים, אינה מקנה לבית הדין האזורי ירושלים את הסמכות המקומית לדון בתובענה. 3. לצורך שלמות התמונה יצוין, כי עובר להגשת הבקשה להעברת התובענה, הגישה פלונית לא פחות מ-5 בקשות למתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמה, בהן לא הזכירה במאומה את טענתה בדבר היעדר סמכותו המקומית של בית הדין, וכמו כן הגישה שתי בקשות לקביעת דיון בתובענה, בקשה לדחיית מועד ישיבת הפישור שנקבעה על ידי בית הדין, והודעה על הסכמה לעריכת ישיבת פישור באמצעות תוכנת ה-"זום". לא למותר לציין, כי גם בבקשות/הודעות אלה לא הזכירה פלונית את טענתה להיעדר סמכות מקומית של בית הדין. 4. בתגובה, העובדת הדגישה כי מקום מגוריה הוא בי' כבר מאז פברואר 2019 (כשנה לפני הגשת התובענה). על כן, מוקנית לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעתה, בהתאם לתקנה 3(א)(11) ולתקנה 3(ב) לתקנות, שלפיה הסמכות המקומית מוקנית, בין היתר, לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העובד. בנוסף, נטען כי את המילים "מקום העבודה" שברישא לתקנה 3(א)(1) לתקנות יש לפרש כמרכז מפעלו של המעסיק או בכתובת משרדו הרשום. ממילא, כיוון שמשרדה הרשום של פלונית הוא בירושלים הרי שלבית הדין האזורי יש סמכות מקומית לדון בתובענה. 3 כמו כן, העובדת טענה כי על פלונית חלים כללי הדין המנהלי במובנם הרחב ועל כן יש לראות בתובענה נגדה כתובענה המוגשת נגד המדינה, עליה, לשיטתה, לא חלים כללי הסמכות המקומית; הגשת הבקשה עומדת בניגוד להנחיית פרקליט המדינה מספר 16.1 בעניין הגבלות בניסוח כתב הגנה; אין מקום למחיקת ההליך אלא לכל היותר העברתו להידון בפני הערכאה המוסמכת; יש להעדיף את בירור התובענה לגופה על פני סילוקה מטעמים פרוצדוראליים.
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
סעש (נצרת) 42632-06-21- מוחמד זידאת נגד כריכית ליין בעמ
שמות השופטים: אביעד אברגיל
1. לפני בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ולחילופין לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב עיקר טענות הצדדים 2. לטענת הנתבעת, אמנם אין חולק כי התובע ביצע את עבודתו מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה, אך במקרה דנן יש להחיל את הסיפא של תקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), לפיה הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא המקום בישראל שבו מנהלת הנתבעת את עסקיה. לטענת הנתבעת, יש לראותה כמי שמנהלת את עסקיה בירושלים שכן היא מספקת שירותים ללקוחות רבים בעיר ירושלים, לרבות לחנויות לממכר ספרים. כמו כן, טענה הנתבעת כי לאור האמור יש גם לראות בעיר ירושלים כמרכז מפעלה. לפיכך, טענה הנתבעת כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 2 לחילופין טענה הנתבעת, כי יש לקבוע את הסמכות המקומית לפי מקום מגורי המעסיק, ומשזה מתגורר במודיעין, הרי שמוקנית לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הסמכות המקומית. בתשובתה לתגובת התובע הוסיפה הנתבעת, "בהערת אגב", כי תמוה באיזה אופן מנסה התובע לטעון כי דיון בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת מקל עליו או נוח לו, שהרי הוא מתגורר ביריחו. 3. מנגד טען התובע, כי כתובתה הרשומה של הנתבעת היא במעלה אדומים, שם גם ביצע התובע את עבודתו – מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה. עוד טען התובע, כי מאחר שהוא רשאי לבחור את מקום השיפוט לדיון בתובענה, לאור תקנה 5 לתקנות, שתכליתן להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו, הרי משהוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בית דין זה קנה סמכות לדון בתביעה. דיון והכרעה 4. אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבודה וכן מקום העבודה וכתובתה הרשומה של הנתבעת – מצויים באיזור התעשייה מישור אדומים, מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה.
החלטה |
01/08/2021 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
בר"ע 36623-11-13- דב מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בעמ
שמות השופטים: רונית רוזנפלד,לאה גליקסמן,אביטל רימון קפלן,שלום חבשוש,מעבידים יצחק קאול
במקרה הנדון, גם לבית הדין האזורי בירושלים סמכות מקומית לדון בהליך, ולפיכך לא היה מקום להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בבאר שבע חרף התנגדותו של המערער. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. 7. בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע כי מקום השיפוט הוא "בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 8. בפסק הדין בעניין נמיקוב (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ ( 24.3.09 )) נפסק כי – "בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים 'מקום עבודה' ו'מקום ביצוע העבודה'. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/106 – 3 שילוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כ"ח 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום עבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-23 וקסלמן ושות' חברה קבלנית לבניין בע"מ – דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 302)". עוד נפסק בעניין נמיקוב כי – 5 "את המונח 'מקום עבודה' ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או במקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק . . פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה – שני מונחים המצויים בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין. . . . . . . .
פסק דין |
03/02/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 51 |
עמודים – 6
ע"ע 300050/98- המועצה המקומית גבעת זאב ואח נגד מחמוד מוחמד אלי ואח
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,שמואל צור נציג עובדים שלמה גוברמן נציג מעבידים הלל דודאי
ואמנם הוקמו בתי משפט לעניינים מקומיים ובית משפט לערעורים (סעיף 125 לתקנון) וסמכותם לדון לפי הדין ותחיקת הבטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון ובכל עניין אחר שבתקנון ובנספחיו וכן בעבירות שנעברו בתחומי הישובים (סעיף 126). מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל-1969 (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 45 – 44 וכן דיון נד3– /160ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (404,398 ,(2).
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 44 |
עמודים – 24
1227/01 עע- המועצה המקומית גבעת זאב נגד מחמוד מוחמד אלי מחמוד ואח
שמות השופטים: סטיב אדלרנילי ארד,שמואל צור,שלמה גוברמן,הלל דודאי
מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל1969- (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 44 – 45 וכן דב"ע נד3-160/ ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (2), 404,398). 20. מעבר לשאלת הסמכות, כאשר מדובר בעובד תושב האזור שמקום העבודה שלו הוא באזור, יכולה להתעורר השאלה מהי ערכאת השיפוט הראויה לבירור התביעה.
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 19 |
עמודים – 24
בר"ע 41211-05-14- ישראל שיינברג נגד כנפי משק תור בעמ
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,יוסף קרא,מעבידים אמנון גדעון
במקרה הנדון, גם לבית הדין האזורי בחיפה סמכות מקומית לדון בהליך, ולפיכך לא היה מקום להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בתל אביב חרף התנגדותו של המערער. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. 11. בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע כי מקום השיפוט "בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק" הוא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 12. בפסק הדין בעניין נמיקוב (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ ( 24.3.09 )) נפסק כי – 6 "בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים 'מקום עבודה' ו'מקום ביצוע העבודה'. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/3-106 שילוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כ"ח 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום עבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו (דב"ע לג/23 – 3 וקסלמן ושות' חברה קבלנית לבניין בע"מ – דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 302)". עוד נפסק בעניין נמיקוב כי – "את המונח 'מקום עבודה' ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או במקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק . . פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה – שני מונחים המצויים בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין. . . . . . . .
פסק דין |
29/06/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 85 |
עמודים – 9
– עורך דין מחאגנה מחמוד קאסם נגד עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,רונית רוזנפלדנציג עובדים שלום חבשוש,נציג מעבידים אורן צבי שחור
בית הדין אף קבע כי אפילו הופיע המערער בבתי משפט או בבתי דין בישראל כחלק מתפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה הינם בישראל. 18. שלא כמו בית הדין האזורי, אנו סבורים כי משקנה בית הדין בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתונה לבית דין בישראל הסמכות המקומית לדון בה, וזאת על פי ההסדר המפורט כפי שנקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין). אכן, בבסיס ההסדר בדבר סמכותו המקומית של בית דין אזורי עומדת הוראת תקנה 3 (א) (1)) לתקנות בית הדין, הקובעת כך: "תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;" משסבור היה בית הדין האזורי כי מקום העבודה ומקום ביצועה היו מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין אזורי, קבע כי אין לבית הדין סמכות מקומית לדון בה. אלא שלמקרה כזה, נקבעה בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין שורה של אפשרויות חלופיות לפיהן תקבע הסמכות המקומית של בית דין אזורי. בין השאר נקבע בתקנה כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, כי אז נתונה הסמכות המקומית ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד . . . " . לפי כתבי בי דין שבתיק, כתובתו של המערער בעיר אום אל פחם. מכאן שאם אמנם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לתחום ישראל, כי אז נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בחיפה לדון בתביעה. 19. בכך לא מתמצה דיוננו בשאלת הסמכות המקומית. מהסכם העבודה שבין המערער לבין העמותה עולה, כי אחד התנאים המרכזיים שבו הוא התנאי בדבר היותו של המערער מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים. מסתבר, ואין על כך מחלוקת, כי המערער ייצג תובעים תושבי הרשות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה בישראל.
פסק דין |
05/07/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 45 |
עמודים – 21
בר"ע 17594-11-19- א.פ.י.ד. תעשיות 3000 בע"מ נגד אחמד עדוואן
שמות השופטים: אילן איטח,לאה גליקסמן,רועי פוליאק,גב חיה שחר,מעבידים דורון קמפלר
לפי האמור בתקנה זו, הסמכות המקומית קנויה לבית הדין "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". ברם, נוכח העובדה כי מקום העבודה של העובד או מקום ביצוע העבודה הם ביישוב ברקן, שאינו בתחום אחד מאזורי השיפוט, הרי שיש להידרש לתקנה 3(ב) שלשונה כדלקמן: 6 "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו. " 13. הנה כי כן, כאשר תקנה 3(א)(1) אינה ישימה, יש – בראש ובראשונה – להידרש לאמור בתקנה 3(ב), הקובעת כי כאשר מקום העבודה או מקום ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, וגם כאשר מרכז מפעלו של המעסיק הוא מחוץ לאזור השיפוט, הרי שהסמכות המקומית היא לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא אדם פרטי; ולבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מענו הרשום של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא תאגיד. ממילא, בשלב זה אמורה בחינת הסמכות המקומית להיעצר ולהיקבע על פי הוראות תקנה 3(ב) המפורשות, ואין להידרש לתקנה 5. על היחס שבין תקנה 3 ותקנה 5 עמד בית דין זה בבר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), שם נקבע כי "פניה לתקנה 5 אפשרית רק מקום שלתובענה אין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות.
פסק דין |
15/02/2020 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 8 |
עמודים – 8
בר"ע 38741-09-24- איציק שיווק והרכבה בע"מ נגד ' אשרף געברי
שמות השופטים: חני אופק גנדלר
משכך, בהתאם לתקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות או תקנות בית הדין לעבודה), הסמכות המקומית לדון בתובענה זו נתונה לכל בית דין אזורי. 5. המעסיקה בתשובתה לתגובה טענה, בין היתר, כי על פי הסיפא של תקנה 5 לתקנות יש לדון בתובענה בבית הדין האזורי הנוח לבעלי הדין. לטענתה, משמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הינם במחוז ירושלים, הרי שיש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי בירושלים. זאת, בעוד העובד לא הצביע על אף זיקה לבית הדין האזורי בבאר שבע. 6. ביום 13.9.24 , ניתנה החלטה שבה נדחתה בקשת המעסיקה, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה). כך, בין היתר, נאמר: "מטענות הצדדים עולה, כי מקום העבודה לרבות משרדה הרשום של הנתבעת כמו גם מקום ביצוע העבודה הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט. בשים לב לכך שגם התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית ומקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הם מחוץ לתחום השיפוט, הרי שלא מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. במצב דברים זה יש לפנות לתקנה 5 הקובעת: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי. " בנסיבות אלה ובהתאם ללשון התקנה כאמור, רשאי היה התובע להגיש תביעתו בכל בית דין אזורי ולפיכך בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מטעמי חוסר סמכות מקומית-נדחית. לא נעלמה מעיני בית הדין טענת הנתבעת, כי "מירב הזיקות" נתונות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שם גם מתגוררים עדי הנתבעת ובכלל זה חשב השכר, מנהל העבודה ומנהל כוח אדם; אולם, אין באמור כדי לאיין את העובדה, כי מקום ביצוע עבודת התובע, כמו גם מענה הרשום של הנתבעת הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט, כך שהתביעה בדין הוגשה בבית דין זה.
החלטה |
08/10/2024 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 0 |
עמודים – 6
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
זאת, היות שהפסיקה פירשה את המונח "מקום ביצוע העבודה" (להבדיל מהמילים "מקום העבודה" שברישא), כמקום בו בוצעה עיקר העבודה, ולכן העובדה שהעובדת עבדה ב-י' לתקופת ניסיון קצרה בת חודשים ספורים, אינה מקנה לבית הדין האזורי ירושלים את הסמכות המקומית לדון בתובענה. 3. לצורך שלמות התמונה יצוין, כי עובר להגשת הבקשה להעברת התובענה, הגישה פלונית לא פחות מ-5 בקשות למתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמה, בהן לא הזכירה במאומה את טענתה בדבר היעדר סמכותו המקומית של בית הדין, וכמו כן הגישה שתי בקשות לקביעת דיון בתובענה, בקשה לדחיית מועד ישיבת הפישור שנקבעה על ידי בית הדין, והודעה על הסכמה לעריכת ישיבת פישור באמצעות תוכנת ה-"זום". לא למותר לציין, כי גם בבקשות/הודעות אלה לא הזכירה פלונית את טענתה להיעדר סמכות מקומית של בית הדין. 4. בתגובה, העובדת הדגישה כי מקום מגוריה הוא בי' כבר מאז פברואר 2019 (כשנה לפני הגשת התובענה). על כן, מוקנית לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעתה, בהתאם לתקנה 3(א)(11) ולתקנה 3(ב) לתקנות, שלפיה הסמכות המקומית מוקנית, בין היתר, לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העובד. בנוסף, נטען כי את המילים "מקום העבודה" שברישא לתקנה 3(א)(1) לתקנות יש לפרש כמרכז מפעלו של המעסיק או בכתובת משרדו הרשום. ממילא, כיוון שמשרדה הרשום של פלונית הוא בירושלים הרי שלבית הדין האזורי יש סמכות מקומית לדון בתובענה. 3 כמו כן, העובדת טענה כי על פלונית חלים כללי הדין המנהלי במובנם הרחב ועל כן יש לראות בתובענה נגדה כתובענה המוגשת נגד המדינה, עליה, לשיטתה, לא חלים כללי הסמכות המקומית; הגשת הבקשה עומדת בניגוד להנחיית פרקליט המדינה מספר 16.1 בעניין הגבלות בניסוח כתב הגנה; אין מקום למחיקת ההליך אלא לכל היותר העברתו להידון בפני הערכאה המוסמכת; יש להעדיף את בירור התובענה לגופה על פני סילוקה מטעמים פרוצדוראליים.
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
סעש (תל אביב) 37607-01-19- שמואל בן חור נגד אלקטרה דנקו בעמ
שמות השופטים: דפנה חסון זכריה
הנתבעת הוסיפה, כי אימוץ הפרשנות שמבקש התובע לייחס לתקנה 3 לתקנות, תרוקן מתוכן את סוגיית הסמכות המקומית, ותוביל לכך שכל התביעות כנגדה יתנהלו בבית הדין בתל אביב, על אף שהיא מנהלת פרויקטים באתרים שונים ברחבי הארץ, והגם שעל עובדיה נמנים גם כאלה שמקום ביצוע עבודתם היה באתר אחד בלבד. באשר לטענת התובע בעניין השיהוי בהגשת הבקשה, השיבה הנתבעת כי הבקשה הוגשה במסגרת סד הזמנים שנקצב להגשת בקשות מקדמיות, וכי התובע לא ציין במסגרת כתב התביעה מה מקור סמכותו המקומית של בית דין זה לדון בהליך . דיון והכרעה 5. תקנה 3(א)(1) לתקנות קובעת כי מקום השיפוט בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הוא"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (ההדגשה הוספה, ד. ח. ז). 6. מלשון התקנה עולה, אפוא, כי נקודת המוצא היא שמקום השיפוט ייקבע בהתאם למקוםהעבודהשל העובד ולמקום שבו ביצע את העבודה, להבדילממיקומו שלהמעסיק. 3 7. אף מהפסיקה עולה, כי הדגש בקביעת מקום השיפוט הוא זיקתו של העובד למקום העבודה ולמקום ביצוע העבודה, ולא מענו הרשום של המעסיק. כך למשל, בעניין תב"ע (ארצי) נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ , כג(1) 300 (1991) (להלן – ענין אלסינט) קבע בית הדין הארצי כי: ". . . מבחינת סמכותו של בית-הדין, קובע -לא מקום מושבו של הנתבע, אלא 'מקום עבודתו של העובד שבגללו מוגשת התובענה'. גישה זאת מתיישבת עם דרכו של המחוקק הישראלי, הרואה קשר בין העובד לבין מקום העבודה. לענייננו, ראה מתקין התקנות לא לאלץ עובד ללכת ל'מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע', אלא לאפשר לו לפעול למימוש זכויותיו במקום עבודתו".
החלטה |
21/01/2020 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 17 |
עמודים – 8
סע (ירושלים) 4085-04-11- חיים קלמר נגד עמאד גבארה
שמות השופטים: אייל אברהמי
נמצאנו למדים, כי על פי לשונה של תקנה 3 לתקנות, אם נמצא בית דין שבאזור שיפוטו מצוי מקום העבודה או ביצועה, לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות, הרי לבית דין זה מוקנית הסמכות המקומית לדון בתביעה, ולא קמה סמכות מקומית לבית דין אזורי אחר, כגון מקום מרכז מפעלו של המעביד לפי תקנה 3(ב) לתקנות. 9. כפי שפורט בהחלטתו של הרשם אבו קאעוד, וכעולה מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 1.5.11 , מקום ביצוע העבודה היה בירושלים. מירושלים יצא התובע לעבודתו מדי יום ואליה שב. עבודתו ברובה בוצעה בירושלים, ורק חלק קטן יותר מהנסיעות נערך בצפון או במרכז. התובע הגיע פעמים מועטות ביותר למשרדי הנתבעת, אולי פעמיים (פרוטוקול הדיון, עמ' 1 ש' 23). 10. משכך, בהתאם ללשון התקנות כמבואר לעיל, אין הסמכות המקומית נתונה לבית הדין שבאזור שיפוטו משרדיה הרשומים של הנתבעת, כי אם לזה שהעבודה בוצעה באזור שיפוטו, דהיינו בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. סוף דבר 11.
החלטה |
03/05/2011 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969
סעיף: 1א. מקום השיפוט
1א. מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "בית דין אזורי" , "בית דין ארצי" ו "רשם" – כמשמעותם בחוק; "בית דין" – בית דין אזורי או בית דין ארצי, לפי הענין, לרבות שופט בבית הדין כשהוא דן בענין לבדו, וכן רשם הפועל על-פי סעיף 27(ב) ו-(ג) לחוק; "החלטה" – פסק דין וכל החלטה אחרת של בית הדין; "הליך" – תובענה וכל ענין אחר המובא בידי בעל דין לפני בית דין; "טופס" – שנוסחו ניתן בתוספת; "כתב בי-דין" – כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה, פסיקתה, דרישה והזמנת בעל דין או עד; "מספר זהות" – (1) לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; (2) לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; (3) לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על–פי דין – מספר הרישום שלו; (4) לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; (5) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; (6) לגבי יחיד תושב האזור – מספר הזהות על פי מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבאזור כמשמעותו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. "מען" , לענין המצאת כתבי בי-דין – שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספר הטלפון והפקסימיליה באותו מען, אם ישנו; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; "פסול דין" – לרבות "קטין" וכמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "תובענה" – תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית הדין באחת הדרכים שנקבעו לכך; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור, ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם; "תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 5. מקום שיפוט במקרים אחרים
5. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 23. מקום מושב ואיזור שיפוט
23. שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, יקים, בצו, את בתי-הדין האזוריים ויקבע בו את מקום-מושבם, אזור שיפוטם ומספר השופטים בכל אחד מהם; סעיפים 34 ו-36 לחוק בתי-המשפט, יחולו על בית-דין אזורי, בשינויים המחוייבים.
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 2. החלת תקנות סדרי הדין בערעור
2. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד-1963, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בתקנה 1, במקום כל מקום שבו נאמר "בסעיף 43 לחוק" קרי "בסעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות"; (2) בתקנה 3, במקום "המאשים" קרי "התובע – אם העובד הוא המערער או המבקש, או העובד – אם התובע הוא המערער"; (3) בתקנה 4, בפסקה (2), במקום "המשרד" קרי "הרשות המקומית" ופסקה (6) תיראה כמחוקה; (4) בתקנה 6, במקום "יימסר לפרקליט המדינה ולנציב השירות" קרי "יימסר למשיב"; (5) בתקנה 16, במקום "נציב השירות" קרי "ראש הרשות המקומית"; (6) בטופס ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פיטורים והחזרה לעבודה לפי תקנה 4 שבתוספת, המלים "האם ניתנה רשות לערער" – ייראו כמחוקות.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
כן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית-הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר. (א1) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת-רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית. (ב) לבית-דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן; שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה רשאים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לתקן, בצו, את התוספת השניה, להוסיף עליה ולגרוע ממנה; בהליכים לפי סעיף קטן זה ידון שופט יחיד ויחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי-המשפט. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א)(2), רשאי נשיא בית הדין הארצי או סגנו, על פי בקשה של בעל דין או של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לפני תחילת הדיון או במהלכו, להורות שדיון בתובענה לפי הסעיף הקטן האמור, שהוא בעל חשיבות, דחיפות או רגישות מיוחדת, יתקיים בבית הדין הארצי.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 4. תובענה נגד המדינה
4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.
חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963
סעיף: 43. ערעור על החלטת בית-הדין
43. (א) פסק הדין של בית הדין בתובענה ניתן לערעור, של העובד ושל התובע, לפני שופט של בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין כדן יחיד, לא יאוחר מהיום השלושים לאחר שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המערער, או לאחר שהומצא לו העתק ממנו, אם ניתן שלא בפניו. (ב) החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים או על העברה מיידית למשרה אחרת או למקום עבודה אחר כאמור בסעיף 40(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה -להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו. (ג) החליט השופט לבטל החלטה בדבר פיטורי עובד, או בדבר העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, יהיה הביטול, לכל דבר, בר-תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה. (ד) בבואו להכריע בערעור רשאי השופט לעשות אחת מאלה: (1) לקבל את הערעור, כולו או מקצתו, ולשנות את פסק הדין או לבטלו ולתת אחר במקומו, או להחזיר את הדיון עם הוראות לבית הדין; (2) לדחות את הערעור; (3) ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שבית הדין היה מוסמך לתתה. (ה) השופט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עוות דין. (ו) לענין הערעור, הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק-הדין. (ז) אב בית הדין מוסמך למנות לעובד המערער או שברצונו לערער עורך דין לייצגו בהליכי הערעור בנסיבות ובתנאים שבהם הוא רשאי למנות לעובד סניגור לפי סעיף 37. (ח) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין בערעור וכן בבקשות לעיכוב ביצוע והחזרה למשרה לפי סעיף זה.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 10. מען להמצאת כתבי בי-דין
10. המען להמצאת האמור בתקנה 9(2) יהיה: (1) מקום מגוריו של התובע – אם הוא טוען לעצמו; (2) משרד עורך דינו של התובע – אם עורך דין מייצג אותו; (3) משרדו של ארגון עובדים או של ארגון מעבידים – אם התובע מיוצג על ידי מי שהארגון קבע לו לפי סעיף 34 לחוק או אם התובענה הוגשה בידי ארגון עובדים על פי חוק אחר; (4) מקום מגוריו או מקום עסקו של מי שנתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין לפי תקנה 163(א) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי; (5) כאשר המדינה היא המעביד, יהיה המען להמצאת כתבי בי-דין פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית הדין האזורי הדן בהליך; היה בית הדין המוסמך לדון בהליך בית הדין הארצי – פרקליט המדינה.
צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969
סעיף: 2. הקמת בתי דין אזוריים
2. מוקמים בזה בתי דין אזוריים לעבודה כדלהלן: בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
כל הזכויות שמורות ©