עורכי דין רשלנות רפואית

בתוך כך נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סבר כי לפי התקנות החדשות בתביעות רשלנות רפואית ניתן לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית רק אם הוגשה בקשה לפי סעיף 87(ד) לתקנות; כי מדובר בפרשנות דווקנית הפוגעת קשות בזכות הגישה לערכאות; כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) לבית המשפט הייתה סמכות ליתן פטור מיוזמתו ולפי שיקול דעתו; וכי כך ראוי לפרש גם את תקנות 87(א) ו-(ד) לתקנות החדשות. עוד נטען כי הבקשהמעלה שאלות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית משפט השלום, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. 6. כידוע, נקודת המוצא היא שבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה" נדרש לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ברפואה, וזאת בשונה מחווֹת דעת מומחים בתחומים אחרים, שאותן אין צורך לצרף לכתב הטענות(ראו תקנות 87(א) ו-15(א)(2) לעומת תקנות 87(ה) ו-15(ב) לתקנות החדשות, וכן ראו רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 ) (להלן: עניין עזבון אייזנבך); רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, פסקה 6 ( 6.11.2018 )). מכאן, שרואים את חוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (עניין עזבון אייזנבך, פסקה 8; רע"א 2399/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 28 ( 29.7.2021 ) (להלן: רע"א 2399/21), וכן ראו גם רע"א 1321/15 דיאמנט נ' פלוני, פסקה 12 ( 7.7.2015 ); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.

קרי, בהיעדרה של חוות דעת רפואית, או בקיומה של חוות דעת רפואית שאינה מפרטת ברמה העובדתית הנדרשת את הרשלנות הרפואית המיוחסת לנתבע-אין מנוס מהמסקנה, כי התביעה שהוגשה הינה משוללת עילה, וככזו-דינה להימחק, בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות. . . אין די באמירה כללית לצורך ביסוס טענה משפטית בדבר קיומה של רשלנות. על הטוען לנזק כתוצאה מרשלנות, לפרט את פרטי המעשה או המחדל שגרמו לאותו נזק, וזאת על-מנת לאפשר לבית המשפט לבדוק את טענותיו של התובע ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים. " (בש"א (מחוזי ת"א) 7784/09 בית החולים על שם רבקה זיו נ' אדרי ( 24.9.2009 )). 27. יתרה מכך, לעניין מעמדן המיוחד של חוות דעת מומחים בתביעות שעילתן רשלנות רפואית יפים דברי כב' השופטת נאור (כתוארה אז) בת"א (ירושלים) 62/89 [לא פורסם] כפי שצוטטו בהחלטה בת"א (חיפה) 914/03 חזות נ' פרופ' מרדכי שוחט ( 14.1.2005 ): "בתביעות רשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא אפוא לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על-ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק. " 28. אם כן, נמצאנו למדים כי בתביעות שעילתן רשלנות רפואית חוות הדעת של המומחים ברפואה הן חלק אינטגרלי מכתב התביעה, והן המשרטטות את עילת התביעה.

לצורך עמידה בנטל, על המבקש לגבות את טענותיו בראיות: "במסגרת "הנטל הכבד" המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות" (עניין מרכז רפואי רבין דלעיל) 9. החובה לצרף חוות דעת להוכחת עניין שברפואה, מודגשת ביתר שאת כאשר מדובר בתביעות רשלנות רפואית, כמו בענייננו: "בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויה הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק, בחוות דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה (4 ) 911,898 ) 5 ראו גם בת. א. 3244/09 (ב"ש) אוקסנה לובנוב נ' תגבור בע"מ (13/03/2012): "בתובענות שעניינן בנזקי גוף שאינם תולדה נטענת של רשלנות רפואית, מהווה מתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה חריגה מן הכלל החל ברגיל בנוגע להוכחת עניין שברפואה. אולם, בתובענות שעניינן ברשלנות רפואית עצם חוות הדעת הרפואית מקימה את עילת התביעה גופה, מלבד היותה הוכחה במישור הנזק, ובהעדרה אין למעשה אף לא ראשית ראיה לחבות (וודאי לא לנזק). . . אכן, חובת צירוף חוות דעת רפואית בתובענה בעילה של רשלנות רפואית הינה בעלת משמעות מיוחדת, באשר בהעדר חוות דעת רפואית, אין התובענה רק נעדרת כל תשתית לחבות, אלא היא מהווה למעשה ערעור ופגיעה במקצועיותם של הרופאים המעורבים, ללא כל אחיזה, ולכך לא אוכל לתת יד.

ואטעים ואדגיש, כי מעבר לאמור לעיל, יש ליתן משנה תוקף, לצירוף חוות דעת רפואיות בתביעות בגין נזקי גוף, המבוססות על רשלנות רפואית. ולעניין זה יאים דברי השופט גריל, בת"א 914/03 (חיפה) חזות שרלי ואח' נ' פרופ' מרדכי שוחט ואח', בצטטו את כב' השופטת נאור, בשבתה בבית המשפט המחוזי בירושלים : "בתביעות ברשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא איפוא לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא לא רק מבחינת הדין, אלא גם מבחינת הצדק. . . " מכל האמור לעיל עולה, כי לא כדין, נהגה המשיבה, משלא צרפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, בעוד נסמכת היא בלב ליבה, על טענות שברפואה. 8.

אכן, נקודת המוצא היא שעל בעל דין שרוצה להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו, כנדרש על פי תקנה 87(א) לתקנות. החובה לצרף חוות דעת רפואית לתביעה, המבוססת על עילה של רשלנות במתן טיפול רפואי, היא לא רק חובה משפטית, אלא יש לה חשיבות מיוחדת, מאחר והן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו. ראו לעניין זה: ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה 898 (4) (2001). יחד עם זאת, תקנה 87 (ד) לתקנות מאפשרת לבית משפט לסטות מהכלל הקבוע בתקנה 87(א) הנ"ל, ולא לחסום את דרכו של התובע מלהוכיח עניין שברפואה, רק מפני שחוות הדעת הרפואית לא הוגשה עם כתב תביעתו. תקנה 87(ד) מאפשרת זאת, וקובעת כי על תובע, המבקש לדחות את מועד הגשת חוות הדעת, להגיש בקשה למתן ארכת מועד להגשת חוות דעת נדרשת, לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה. גישה זו, לפיה אין לחסום באופן גורף זכותו של תובע לפנות לערכאות, רק בשל העדר חוות דעת רפואית נדרשת לתמיכה בתביעתו במועד, בשל החשש מפני גרימת עוול לא מידתי לאחד הצדדים, בדרך כלל התובע, הוכרה גם בפסיקה שקדמה לתקנות. כך גם הוכר הצורך לנהוג בגישה מקלה ביחס לשאלת חובת צירוף חוות דעת לכתבי טענות ומהו המועד הנכון לעשות כן. ראו לעניין זה: ת"א (מחוזי י-ם) 9337/07 עזבון רחל שבו נ' מוחמד דחלאן ( 29.06.2010 ); ת"א (י-ם) 7116/05 מסאלמה נ' בית חולים מקאסד ( 20.11.2006 ). 13. בענייננו, הוגש כתב התביעה בטרם חלפו 7 שנים מהמועד בו נולדה הקטינה, ומעיון באמור בו לא ניתן לטעון כי עסקינן בתביעה מופרכת וחסרת בסיס, רק בהסתמך על האמור בה.

על כך היא מוסיפה, כי המשיבה לא הציגה ראשית ראיה או ראיה לכאורה להתרשלותה. על כן, גם אם נניח לשאלת יכולתה הכלכלית, אין לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת שתתמוך בתביעתה. דיון 5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, . . . ; אולם רשאי בית המשפט. . . לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו. " משטוענת המשיבה לרשלנות רפואית בטיפול שהעניקה לה המבקשת, עליה לצרף חוות דעת רפואית לתביעתה. בית המשפט רשאי לפטור אותה מכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו. תקנת משנה 137(א) מוסיפה וקובעת: "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127. . . ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון. " לצד שתי אלה קובעת תקנת משנה 130(א) את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו לאמור: "בית המשפט. . . למנות מומחה. . . לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין. . . " 6. אימתי ייענה בית המשפט לבקשתו של תובע, יפטרנו מצירוף חוות דעת רפואית לתביעתו, וימנה מומחה רפואי מטעמו ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל, נבו (2012) (מפי כב' השופט צ' זילברטל) נפרשו היבטיה השונים של הסוגיה, על האינטרסים השונים הנוטלים בה חלק, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בטרם יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו. תמציתם של הדברים, בית המשפט יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו, אם קיים הסבר מניח את הדעת להעדרה של חוות דעת (כגון משום חסרון כיס), והתביעה אינה מופרכת ויש בה ממש, ובלשון השופט זילברטל (פסקה 11 להחלטה): ".

בבר"ע 7474/00 הנ"ל, ביקש המל"ל להגיש את החלטות הועדות הרפואיות מטעמו, והבקשה נדחתה הן מהטעם שיש בכך ליתן יתרון למבקשו והן מן הטעם הנובע מהקושי בחקירת חברי הועדה. 7. לא בכדי נדרש על פי תקנה 127 בטעמים מיוחדים, שכן מתן פטור גורף מהגשת חוות דעת, במיוחד בתביעות רשלניות רפואיות, בהן היה בכך כדי להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הרופאים. "תוצאה זו אינה נראית, באשר היא אינה מתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה", כדברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1146/99 קופ"ח כללית נ' סולן, פ"ד נה(4), 911. 8. עו"ד ילינק מפנה לדברי כב' השופט ג' קלינג בה"פ 13618/90 (ת"א) שושנה גולן נ' אסותא בע"מ, תק-מח 91(2), הקובע כי הסמכות לפטור את המבקש "צריכה לבוא בשל נימוקים מהותיים הכרוכים בענין הרפואי עצמו כמו למשל התאונה ונזקיה המדברים בעד עצמם או כשיש קביעה רפואית בעניין הנדון. . . ". אולם גם במקרה זה נדחתה הבקשה שהוגשה מחמת עונייה של המבקשת, ובית המשפט לא ראה בכך נימוק מיוחד, בהעדר תצהיר המבסס את חוסר יכולתה לממן את שכר המומחה. 9. אכן, תמים דעים אנוכי עם הדעה כי חוות הדעת הרפואית היא תנאי מוקדם להעלאתה של תיזה שברפואה, כפי שנקבע בבר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז(4) 281, אליו מפנה עו"ד אלמגור. כך גם נקבע בבש"א 131192/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי ביטון, פ"ד סב(3), 625: "נמצא שכאשר עילת התביעה היא ענין שברפואה, אין מנוס מצירוף תעודת רופא או חוות דעת רפואית. . .

מן הצדק הוא, איפוא, לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק". ראה ת"א (חי) 914/03 חזות שירלי ואח' נ' פרופ' שוחט ואח' ( 14.1.05 ) המפנה לת"א (י-ם) 62/89. 19. הטענות המופנות כנגד הצד השלישי, רופאת עור, הן טענות של רשלנות מקצועית. מדובר בטענות שכולן טענות שברפואה. הטענות אינן מוסכמות אלא שנויות במחלוקת. על הנתבע להוכיח טענות אלו. הדרך היחידה בה יוכל לעמוד בנטל להוכיח טענותיו היא באמצעות חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127. בהעדר חוות דעת – עילת התביעה לא קמה וההודעה לצד השלישי אינה מראה עילת תביעה. 20. אכן, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם ימחוק תביעה, או הודעה לצד שלישי, על הסף. אכן, אין מדובר באמצעי שננקט כדבר של מה בכך. יש לבחון אם קיים סיכוי, ולו קלוש, להוכיח התביעה. בענייננו, כאמור, מקום לא קמה עילת תביעה בשל העדר חוות דעת רפואית ומקום בו מדובר בעילה שכל כולה טענות שברפואה, איני מוצאת מקום לאפשר המשך ניהולו של הליך סרק, חסר סיכוי כלשהו. עוד אציין כי איני סבורה כי יגרם לנתבע נזק בלתי סביר אם ההודעה לצד השלישי תימחק, שהרי תמיד יוכל להגיש תביעתו באופן נפרד, כנגד מי שימצא לנכון, אם וכאשר ישיג חוות דעת. הנתבע בחר להתנהל בניגוד לסדרי הדין ואינו יכול לצפות לחסדי בית המשפט לעולמים, תוך ויתור בלתי סביר על זכויות יתר בעלי הדין. 21. אני מקבלת את בקשת הצד השלישי ומורה, אם כן, על מחיקת ההודעה לצד השלישי על הסף.

לטענתו נפסק, כי לעיתים יש בידו של תובע לנסח את עילת התביעה גם ללא חוות דעת רפואית, אלא על בסיס הרשומה הרפואית מזמן אמת ודברי הצוות המטפל. מכל מקום, ביקש ארכה בת 45 יום להגשת חוות דעת רפואית, לאחר שהבהיר כי המומחה מטעמו ממתין לייעוץ פענוח רדיולוגי. דיון והכרעה 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התובענה על הסף, אולם לעכב את המחיקה ב – 45 יום,על מנת לאפשר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן נתמך בחוות דעת רפואית המבססת את טענותיו כלפי הנתבעות. 9. אכן, סילוק תביעה על הסף הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, הננקט במקרים נדירים בלבד, שכן יש בו משום פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסודית בדין הישראלי. רק במקרים צרים וחריגים יאות בית המשפט לנקוט בצעד כזה מבלי לדון במחלוקות לגופן, וזאת כאשר על סמך כתבי הטענות ברי כי אין לתובע סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, להצליח בתביעתו (ראה בר"ע 59/81 ארדיטי ואח' נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 [1981]; ע"א 796/89 עז' המנוח חסיד ז"ל ואח' נ' עז' המנוח וכט ז"ל ואח', פ"ד מה(5) 558 [1991]). 10. סבורתני, כי מקרה בו אין תובע מצרף לכתב תביעתו בעילה של רשלנות רפואית חוות דעת רפואית, עולה כדי אחד המקרים החריגים המצדיקים סילוק תביעה על הסף; שכן, כידוע, בתביעות רשלנות רפואית גם שאלת האחריות, קרי, ההתרשלות והקשר הסיבתי, ולא רק שאלת הנזק, הינה "עניין שברפואה", כמשמעו בתקנה 87(א) לתקנות וככזו – טעונה הגשת חוות דעת. אי תמיכה של טענות התובע במישור זה בחוות דעת רפואית משמעותו היא כי לא בוססה עילת התביעה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ [ 20.6.2023 ]).