כל הזכויות שמורות ©
סמכות בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נקבעת בעיקר על פי מקום העבודה או מקום ביצוע העבודה. במקרים בהם העבודה מתבצעת מחוץ לתחום השיפוט המוגדר, כגון ביהודה ושומרון, חלים כללים מיוחדים שיש להכיר. מאמר זה מציג ניתוח מקיף של הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים, כולל המסגרת החוקית, פסיקות מרכזיות, ושיקולים מעשיים.
הבסיס המשפטי לקביעת הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים מעוגן במספר מקורות נורמטיביים:
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 היא אבן היסוד לקביעת כללי הסמכות המקומית. התקנה מגדירה באופן מפורט את הזיקות השונות המקנות סמכות לבית דין אזורי מסוים.
בפסק הדין המד 25171-03-25- בס"ק 9940-03-25 נגד בס"ק 9940-03-25 (ניתן ב-20/03/2025), נקבע כי:
"הוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט, החלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, מעניקה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה או למשנה לנשיאה סמכות להורות על העברת מקום דיון. שאלת העברת הדיון בהליך נתונה לשיקול דעת והיא נגזרת מפרשנותו של סעיף 78 לחוק בתי המשפט ומהאיזון הראוי בין תכליותיו"
בפסק הדין סעש (נצרת) 66964-11-22- צאלח עבדאללה מחיסן נגד שושנה אלון (ניתן ב-12/03/2023), התייחס בית הדין לכללי הסמכות המקומית:
"תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"). משכך, מפנים הצדדים שניהם, להוראת תקנה 5, הקובעת כך: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין"."
שאלה חשובה נוגעת לתוקפם של הסכמי שיפוט. בפסק הדין סעש (חיפה) 1848-02-23- היתם טבאחי נגד אלון שלום סיידה (ניתן ב-03/05/2023), נקבע באופן חד-משמעי:
"בהעדרו של הסדר שכזה, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי שאין ליתן תוקף להסכם שיפוטי שכזה"
משמעות הדבר היא שהצדדים אינם יכולים להתנות בהסכם על כללי הסמכות המקומית הקבועים בדין.
סוגיה מורכבת במיוחד נוגעת למקרים בהם העבודה מתבצעת ביהודה ושומרון. בפסק הדין ברע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית (ניתן ב-30/12/2018), התייחס בית הדין לסוגיה זו:
"בענייננו, נוכח מקום מושבם של התובעים ומקום העבודה או ביצועה, אין מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית, מבין אלו המנויות בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה(סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין). על כן, חלה הוראת תקנה 5 לתקנות בית הדין לפיה "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי""
במקרים אלה, מכיוון שאין זיקת סמכות מקומית ספציפית, ניתן להגיש את התביעה לכל בית דין אזורי, כולל בית הדין האזורי בירושלים.
בבואנו לבחון את סוגיית הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים, יש לקחת בחשבון מספר שיקולים מעשיים:
המרחק שעל הצדדים לעבור כדי להגיע לבית הדין הוא שיקול מרכזי. בית הדין האזורי בירושלים ממוקם במרכז העיר וקביעת הסמכות המקומית שלו עשויה להיות משמעותית עבור מעסיקים ועובדים מהאזור.
יכולתם של עדים להגיע ולהעיד בבית הדין היא שיקול חשוב. בית הדין בירושלים עשוי להיות הפורום המתאים כאשר מרבית העדים מתגוררים או עובדים באזור.
מיקומן הפיזי של ראיות רלוונטיות, כגון מסמכים או חפצים, יכול להשפיע על קביעת הסמכות המקומית.
נגישות בית הדין לאנשים עם מוגבלויות היא שיקול חשוב נוסף. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגיש לאנשים עם מוגבלויות.
כאשר קיימים מספר הליכים דומים או קשורים, ריכוזם בפני אותו בית דין יכול לתרום ליעילות הדיונית.
מניעת פיצול דיונים בין בתי דין שונים היא שיקול חשוב נוסף. פיצול עלול לגרום לתוצאות סותרות ולבזבוז משאבים.
חיסכון במשאבים של הצדדים ושל מערכת בתי הדין הוא שיקול רלוונטי בקביעת הסמכות המקומית.
ראשית, יש לבדוק היכן התבצעה העבודה שבמחלוקת. אם העבודה התבצעה בתחום השיפוט של בית הדין האזורי בירושלים, זו תהיה אינדיקציה ראשונית לסמכות מקומית.
לאחר קביעת מקום העבודה, יש לבחון האם חלה תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה או תקנה 5. אם אין זיקה ספציפית לפי תקנה 3, ניתן להגיש את התביעה לכל בית דין אזורי, כולל ירושלים.
יש לשקול את השיקולים המעשיים שפורטו לעיל, כגון נוחות הצדדים ויעילות דיונית.
אם מבקשים להעביר את הדיון לבית דין אחר או להתנגד להעברה כזו, יש להגיש בקשות מתאימות בהקדם האפשרי.
סמכות מקומית של בית הדין לעבודה בירושלים נקבעת בהתאם למספר כללים וסייגים:
הבנת כללים אלה חיונית לכל מי שמתמודד עם סכסוכי עבודה בתחום השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, במיוחד במקרים מורכבים כגון עבודה ביהודה ושומרון או מקרים בהם קיימת אי-בהירות לגבי הסמכות המקומית.
לא, בהתאם לפסיקה אין תוקף להסכמי שיפוט המתנים על הסמכות המקומית של בתי הדין לעבודה.
במקרים אלה, לפי תקנה 5, ניתן להגיש את התביעה לכל בית דין אזורי, כולל בית הדין בירושלים.
כן, בית הדין רשאי להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
השיקולים העיקריים כוללים נוחות הצדדים, מיקום העדים והראיות, ושיקולי יעילות דיונית.
מומלץ להתעייץ עם עו ד לדיני עבודה ירושלים מומחה בתחום.
סעש (ירושלים) 22332-12-12- שמואל אריה שפירא נגד סאן רייז תמריצי מחקר ופיתוח 2008 בעמ
שמות השופטים: דיתה פרוזינין
1. לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית לחלופין, מבקשת הנתבעת להורות על העברת מקום בירור התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. זאת מאחר שמקום ביצוע העבודה ומקום העבודה הינו בראש העין, שם שוכנים משרדי הנתבעת. עמדת התובע הינה כי לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים סמכות מקבילה לדון בתובענה דנן, משום שבמסגרת עבודתו העניק התובע שירותי ייעוץ בכל רחבי הארץ ופעמים רבות בירושלים. לאחר שנתבקש התובע להבהיר היכן עבד, הגיש תצהיר המפרט את מקומות עבודתו כדלקמן: א. השתתפות בישיבות במשרדי הנתבעת בגבעת רם בירושלים. ב. פגישות של השותפים בבית קפה בירושלים. ג. קיום פגישות עם לקוחות פוטנציאליים ברחבי ירושלים, התובע מפרט 8 פגישות שהתקיימו בירושלים. ד. ופגישות רבות ברחבי ירושלים. 2. תגובת הנתבעת לתצהיר התובע הינה כי מדובר בפגישות בודדות שנעשו בירושלים, ואין בהם כדי להעיד כי עיקר עבודתו של התובע נעשתה בירושלים. לכן יש להעביר את הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו.
החלטה |
29/05/2013 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
ד"מ (תל אביב) 63587-05-18- בן בטחון (1989) בע"מ נגד כרספין בנימין ערן
שמות השופטים: דורי ספיבק
בהחלטה שניתנה בדיון זה – במעמד צד אחד – נקבע שעל התובעת להגיש את תגובתה לבקשת הנתבע, שהועלתה הן בכתב הגנתו והן בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, להעברת הדיון לירושלים. 5. ביום 29.11.18 הגישה התובעת את תגובתה. בתגובתה הודתה התובעת בכך שהסכם ההעסקה בין הצדדים נחתם בירושלים, וכן בכך שמקום ההעסקה היה אמור להיות בירושלים. למרות זאת, טענה שיש לדחות את בקשת הנתבע להעברת ההתדיינות לירושלים. זאת, לאור תניית שיפוטי "ספציפית ומפורשת" בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים, הקובעת כי: "סמכות השיפוט בקשר לכל עניין הנובע מהסכם זה, תהיה מוקנית לבתי המשפט המוסמכים והמוסכמים בתל-אביב יפו בלבד". דיון והכרעה 3 6. תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סדרי הדין) כוללת הסדר מפורט בדבר מקום השיפוט בתובענות המצויות בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה. במקרה שלפניי, אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבהתאם לתקנות אלה, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים. זאת, בהינתן שהסכם העבודה בין הצדדים נחתם בירושלים ומקום העבודה היה אמור להיות בירושלים. 7. האם יכולים היו הצדדים להתנות על הוראות התקנות, ולהקנות באמצעות הסכם שיפוטי ביניהם סמכות שיפוט מקומית לבית-דין זה כידוע, תקנות סדרי הדין החלות בבית-דין זה, ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 החלות בבתי-המשפט הכלליים (ראו תקנה 5 לתקנות אלה), אינן כוללות הסדר המאפשר לצדדים להתנות על מקום השיפוט. בהעדרו של הסדר שכזה, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי שאין ליתן תוקף להסכם שיפוטי שכזה. וכך נקבע ב-ברע 750/08 חברת ביטחון גינות בע"מ נ' גרינברג ( 25.1.09 , כב' השופטת נילי ארד)): "ככל שהחברה טוענת להסכם שיפוט בין הצדדים, בו התנו על הסמכות המקומית והסכימו ביניהם על הסמכות המקומית.
החלטה |
29/11/2018 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 0 |
עמודים – 4
סעש (נצרת) 42632-06-21- מוחמד זידאת נגד כריכית ליין בעמ
שמות השופטים: אביעד אברגיל
1. לפני בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ולחילופין לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב עיקר טענות הצדדים 2. לטענת הנתבעת, אמנם אין חולק כי התובע ביצע את עבודתו מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה, אך במקרה דנן יש להחיל את הסיפא של תקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), לפיה הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא המקום בישראל שבו מנהלת הנתבעת את עסקיה. לטענת הנתבעת, יש לראותה כמי שמנהלת את עסקיה בירושלים שכן היא מספקת שירותים ללקוחות רבים בעיר ירושלים, לרבות לחנויות לממכר ספרים. כמו כן, טענה הנתבעת כי לאור האמור יש גם לראות בעיר ירושלים כמרכז מפעלה. לפיכך, טענה הנתבעת כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 2 לחילופין טענה הנתבעת, כי יש לקבוע את הסמכות המקומית לפי מקום מגורי המעסיק, ומשזה מתגורר במודיעין, הרי שמוקנית לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הסמכות המקומית. בתשובתה לתגובת התובע הוסיפה הנתבעת, "בהערת אגב", כי תמוה באיזה אופן מנסה התובע לטעון כי דיון בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת מקל עליו או נוח לו, שהרי הוא מתגורר ביריחו. 3. מנגד טען התובע, כי כתובתה הרשומה של הנתבעת היא במעלה אדומים, שם גם ביצע התובע את עבודתו – מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה. עוד טען התובע, כי מאחר שהוא רשאי לבחור את מקום השיפוט לדיון בתובענה, לאור תקנה 5 לתקנות, שתכליתן להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו, הרי משהוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בית דין זה קנה סמכות לדון בתביעה. דיון והכרעה 4. אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבודה וכן מקום העבודה וכתובתה הרשומה של הנתבעת – מצויים באיזור התעשייה מישור אדומים, מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה.
החלטה |
01/08/2021 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
סעש (נצרת) 44893-05-22- עבד אלגואד פואד חליל נגד יורם כהן
שמות השופטים: מירב ניר שלו
1. לפניי בקשת הנתבע להעברת הדיון בתביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מפאת חוסר סמכות מקומית של בית דין זה לדון לטענתו בתביעה 2. מדובר בתביעה שהגיש התובע, תושב רמאללה, כנגד הנתבע, לזכויות סוציאליות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודה שתחילתה 27.2.2018 וסיומה (ככל הנראה) בחודש 11/2018, וכן בגין סיומה. 3. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו העלה בין השאר טענה לחוסר סמכות מקומית של בית דין זה לדון בתביעה. כן נתבקש להורות על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בהתאם להחלטה שניתנה ביום 19.10.2022 הגיש התובע את תגובתו לטענות הנתבע שבכתב ההגנה בעניין הסמכות המקומית. בתגובתו התנגד התובע לבקשה להעברת מקום הדיון. הנתבע השיב לתגובת התובע ובהעדר הסכמה בין הצדדים בשאלת הסמכות המקומית, ניתנת החלטה זו. טענות הצדדים 2 4. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין),תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה רק לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מהסיבה כי מקום עבודתו של התובע, שהיא העבודה נושא התובענה, היה באזור התעשייה מתתיהו הסמוך לעיר "מודיעין מכבים רעות". נטען כי מקום העבודה מעולם לא היה בנצרת, או באזור נצרת, ומכאן שלבית הדן הדין האזורי לעבודה בנצרת לא נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה. 5. בתגובתו טען התובע כי יש לדחות את בקשת הנתבע מאחר ומקום עבודתו של התובע היה באזור התעשיה מתתיהו ועל פי מפת השיפוט מקום זה לא נמצא בתחום השיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אלא מחוץ לתחום אזור השיפוט. לטענת התובע טענת הנתבע כבר הוכרעה במסגרת הליך דומה שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שם כבר נקבע כי אזור התעשייה מתתיהו נמצא מחוץ לתחום אזור השיפוט. מאחר והתובע היה תושב הרשות הפלסטינית נקבע כי לבית הדין האזורי בחיפה נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה מכוח תקנה 5 לתקנות.
החלטה |
14/11/2022 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
סעש (נצרת) 66964-11-22- צאלח עבדאללה מחיסן נגד שושנה אלון
שמות השופטים: מירב ניר שלו
1. לפני בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בתביעה ל"מחוז ירושלים" התובע בתגובתו, התנגד לבקשה. 2. המדובר בתביעה כספית בסך כולל של 148,802 , שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לזכויות סוציאליות המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו כקצב במעדניה בניהול ובבעלותה של הנתבעת, מחודש 5/2018 ועד חודש 8/2022, ולזכויות המגיעות לו לטענתו, בשל סיומה. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה בין השאר כי היא ערכה לתובע חישוב מתוקן של זכויותיו כמפורט בכתב ההגנה, אולם התובע סירב לתשלום. 4. מעיון בכתב התביעה, בכתב ההגנה וכן בטענות הצדדים לבקשה – עולה כי התובע מתגורר בישוב גבע, בתחום הרשות הפלסטינית. כן אין מחלוקת כי המעדנייה שבה עבד התובע נמצאת בישוב גבעת זאב. שני הישובים נמצאים מחוץ לתחומי "הקו הירוק" ולמעשה אין מחלוקת בין הצדדים נוכח מקום מגוריו של התובע ומקום העבודה או ביצועה – כי לא מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"). משכך, מפנים הצדדים שניהם, להוראת תקנה 5, הקובעת כך: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין". 5. בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, היא מטעמי נוחות בעלי הדין ובהתאם לסיפא תקנה 5. לטענת הנתבעת, הן מגורי התובע והן המקום שבו בוצעה העבודה, שוכנים בסמיכות לירושלים. נטען כי הגשת התביעה במקום הרחוק מאזור השיפוט הטבעי אינו צודק בנסיבות העניין. נטען כי טלטול הצדדים לצפון הארץ מכביד שלא לצורך, נוכח מגורי התובע וכן מגורי הנתבעת שהיא לאחר לידה, אם לפעוט רך.
החלטה |
11/03/2023 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
סעש (חיפה) 1848-02-23- היתם טבאחי נגד אלון שלום סיידה
שמות השופטים: אימאן נסראלדין
1. לפני בקשת הנתבע להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מחמת חוסר סמכות מקומית (להלן: "הבקשה") הרקע לבקשה וטענות הצדדים 2. התובע, תושב חברון שאינו מצוי בגבולות ישראל, הועסק במועד הרלוונטי לתביעה במפעל הנתבע במישור אדומים. 3. ביום 1.2.23 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע בבית דין זה. 4. ביום 24.4.23 ביקש הנתבע להורות על העברת מקום הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שלטענתו הסמכות המקומית לדון בתובענה מוקנית לו באופן ייחודי. במסגרת הבקשה נטען, כי התובע הועסק "במישור אדומים בסמוך לירושלים, כאשר מקום העבודה במישור אדומים משויך לבית הדין האזורי בירושלים" (סע' 2), והגשת התביעה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בוצעה אך משיקולים זרים בשים לב למקום משרדו של ב"כ התובע. 2 5. התובע מתנגד לבקשה בנימוק, כי בנסיבות העניין הן מקום ביצוע העבודה היה במישור אדומים, המצוי מחוץ לאזור השיפוט של בתי הדין לעבודה, והן מענו הרשום של הנתבע בהתאם לרישיון העבודה שהונפק הוא ברחוב סביון 8 גבע בנימין, המצוי אף הוא מחוץ לאזור השיפוט של בתי הדין. במצב דברים זה, חלה לטענת התובע הוראת תקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), לפיה התובע רשאי להגיש את תביעתו בכל בית דין אזורי בארץ. לתמיכה בטענותיו, הפנה התובע לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בהליך המ"ד (ארצי) 2772-02-22 ש. ל. אדומים בע"מ – מחמד דאר סלים, מיום 14.2.22 (להלן: "עניין דאר סלים"). 6. בתשובתו לתגובת התובע הוסיף הנתבע וטען, כי גם תובענה שאין לה מקום שיפוט מתאים לפי התקנות או לפי כל דין אחר, יכול ותוגש בהתאם לתקנה 5 לתקנות בכל בית דין אזורי, אולם בית הדין רשאי להעבירה לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין, הדיון יהא נוח יותר לבעלי הדין בבית הדין אליו יועבר הדיון.
החלטה |
02/05/2023 |
בית דין אזורי לעבודה – חיפה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
ד"מ (חיפה) 51590-12-23- בוריס רטושני נגד תקשובים- מרכז תקשורת עסקי בעמ
שמות השופטים: אימאן נסראלדין
" 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות העניין שלפני מצאתי, כי יש מקום להיעתר לבקשת הנתבעת ולהורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ואבאר. 10. בענייננו, אין חולק בין הצדדים, כי התובע עובד ממועד תחילת העסקתו ועד היום במוקדי הנתבעת בעיר ירושלים בלבד ובנסיבות אלה ובהתאם לתקנה 3(א)(1) המצוטטת לעיל, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. אין בעובדה, כי משרדי הנהלת הנתבעת מצויים בעיר נתניה כדי לשנות מקביעתי, שכן עניין נומיקוב אליו מפנה התובע אינו רלוונטי למקרים בהם ניתן לקבוע בוודאות ובמדויק היכן בוצעה העבודה, כבעניינו, ואין בפני כאן מקרה בו לשני בתי דין אזוריים שונים קיימת סמכות מקומית לדון בתובענה. בענייננו הן 'מקום העבודה' והן 'מקום ביצוע העבודה' מצויים בעיר ירושלים ובמצב דברים זה איני מוצאת מקום להידרש לנפסק בעניין נומיקוב. 11. אשר על כן – אני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות היעתרות לבקשת הנתבעת להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
החלטה |
22/02/2024 |
בית דין אזורי לעבודה – חיפה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
ד"מ (תל אביב) 58873-11-24- גלית הושיאר נגד ' ליאן- המרכז הישראלי לפיתוח מקצועי בע"מ
שמות השופטים: שלמה בן נחום
יצוין, כי לבקשת בית הדין הבהירה התובעת כי בתקופת עבודתה עסקה בהעברת הרצאות בירושלים ובגבעת זאב בלבד וכי עיקר עבודתה התבצעה בירושלים. במסגרת זו חזרה על בקשתה להשאיר את התביעה בבית הדין האזורי תל-אביב "לאור כתובת החברה". 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובהודעות התובעת נראה כי יש להורות על העברת התובענה לבית הדין האזורי ירושלים. להלן נימוקיי. 6. התובענה דנא נכללת "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה", עליהן חולש סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. הסמכות המקומית לדון בתובענות אלה נקבעה בתקנה 3(א)(1) לתקנות, לפיה הסמכות המקומית נתונה ל"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 7. על פי הפסיקה פורשו המונחים "מקום העבודה" ו-"מקום ביצוע העבודה" באופן מובחן זה מזה. כך, "מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו. . . את המונח "מקום העבודה" ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או כמקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק" (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב-רשת ביטחון (1993) בע"מ ( 24.3.2009 ), בפסקאות 6-8). על פני הדברים יש אפוא, באפשרות התובעת לבחור להגיש את כתב התביעה לבית הדין האזורי תל-אביב, שבמחוז שיפוטו מצוי מענה הרשום של הנתבעת; או לבית הדין האזורי ירושלים, שבמחוז שיפוטו בוצע עיקר העבודה בפועל כפי שציינה. 8. ואולם, ההלכה בעניין נומיקוב ניתנה בנסיבות בהן לא התאפשר להצביע על מקום עבודה אחד.
החלטה |
03/02/2025 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
בר"ע 36623-11-13- דב מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בעמ
שמות השופטים: רונית רוזנפלד,לאה גליקסמן,אביטל רימון קפלן,שלום חבשוש,מעבידים יצחק קאול
במקרה הנדון, גם לבית הדין האזורי בירושלים סמכות מקומית לדון בהליך, ולפיכך לא היה מקום להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בבאר שבע חרף התנגדותו של המערער. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. 7. בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע כי מקום השיפוט הוא "בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 8. בפסק הדין בעניין נמיקוב (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ ( 24.3.09 )) נפסק כי – "בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים 'מקום עבודה' ו'מקום ביצוע העבודה'. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/106 – 3 שילוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כ"ח 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום עבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-23 וקסלמן ושות' חברה קבלנית לבניין בע"מ – דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 302)". עוד נפסק בעניין נמיקוב כי – 5 "את המונח 'מקום עבודה' ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או במקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק . . פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה – שני מונחים המצויים בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין. . . . . . . .
פסק דין |
03/02/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 51 |
עמודים – 6
בר"ע 41211-05-14- ישראל שיינברג נגד כנפי משק תור בעמ
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,יוסף קרא,מעבידים אמנון גדעון
על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה" והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב". (ההדגשה במקור – ל. ג. ) 7 13. גם בעניין אנטון חורי הדגיש בית הדין הארצי כי ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה" לתובע הזכות לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה באומרו: "בדרך כלל "מקום העבודה" של עובד חופף את המקום שבו "בוצעה העבודה". אך יש ו"מקום העבודה" של עובד הוא באזור אחד ואילו עבודה מסוימת שלו מתבצעת באזור אחר. במקרה כזה יוכל העובד להגיש את תביעתו בבית הדין שבאחד משני האזורים שיבחר (ר' דב"ע נה/3-106 שלוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כח 237, 239, מול האות ו')" 14. בעניין שילוח טען העובד כי עבודתו חייבה הדרכה שוטפת ופגישות בכל רחבי הארץ וכי אחוז מסוים מעבודתו בוצע בירושלים. בית דין זה קבע כי מסכת העובדות הביאה למסקנה כי "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה היו זהים, וכן לא היה חולק כי את "עיקר עבודתו" ביצע העובד במשרדי החברה בתל אביב. משכך, קבע בית דין זה כי אין די בביצוע חלק מהעבודה בירושלים על מנת להקנות לבית הדין האזורי בירושלים סמכות. עוד נקבע כי מקום שבו בוצעה העבודה, צריך להיות מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה. 8 15. בעניין נובש (בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש – פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ, 13.12.2009 ), אחד המבקשים בבקשה הועסק במשך ארבע שנים בסניף החברה בבית שמש, באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בשנה החמישית והאחרונה לעבודתו הועבר לסניף במודיעין, הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
פסק דין |
29/06/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 85 |
עמודים – 9
– עורך דין מחאגנה מחמוד קאסם נגד עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,רונית רוזנפלדנציג עובדים שלום חבשוש,נציג מעבידים אורן צבי שחור
בית הדין אף קבע כי אפילו הופיע המערער בבתי משפט או בבתי דין בישראל כחלק מתפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה הינם בישראל. 18. שלא כמו בית הדין האזורי, אנו סבורים כי משקנה בית הדין בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתונה לבית דין בישראל הסמכות המקומית לדון בה, וזאת על פי ההסדר המפורט כפי שנקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין). אכן, בבסיס ההסדר בדבר סמכותו המקומית של בית דין אזורי עומדת הוראת תקנה 3 (א) (1)) לתקנות בית הדין, הקובעת כך: "תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;" משסבור היה בית הדין האזורי כי מקום העבודה ומקום ביצועה היו מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין אזורי, קבע כי אין לבית הדין סמכות מקומית לדון בה. אלא שלמקרה כזה, נקבעה בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין שורה של אפשרויות חלופיות לפיהן תקבע הסמכות המקומית של בית דין אזורי. בין השאר נקבע בתקנה כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, כי אז נתונה הסמכות המקומית ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד . . . " . לפי כתבי בי דין שבתיק, כתובתו של המערער בעיר אום אל פחם. מכאן שאם אמנם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לתחום ישראל, כי אז נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בחיפה לדון בתביעה. 19. בכך לא מתמצה דיוננו בשאלת הסמכות המקומית. מהסכם העבודה שבין המערער לבין העמותה עולה, כי אחד התנאים המרכזיים שבו הוא התנאי בדבר היותו של המערער מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים. מסתבר, ואין על כך מחלוקת, כי המערער ייצג תובעים תושבי הרשות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה בישראל.
פסק דין |
05/07/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 45 |
עמודים – 21
1227/01 עע- המועצה המקומית גבעת זאב נגד מחמוד מוחמד אלי מחמוד ואח
שמות השופטים: סטיב אדלרנילי ארד,שמואל צור,שלמה גוברמן,הלל דודאי
מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל1969- (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 44 – 45 וכן דב"ע נד3-160/ ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (2), 404,398). 20. מעבר לשאלת הסמכות, כאשר מדובר בעובד תושב האזור שמקום העבודה שלו הוא באזור, יכולה להתעורר השאלה מהי ערכאת השיפוט הראויה לבירור התביעה.
פסק דין |
19/03/2003 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 19 |
עמודים – 24
ע"ע 143-09- אנטון נומיקוב נגד רשת ביטחון (1993) בעמ
שמות השופטים: עמירם רבינוביץיגאל פליטמן,שמואל צור,שלום חבשוש,דוד בן הרוש
מקומות אלה מצויים במקרה הנוכחי בתחום סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה- שני מונחים המצויים בתקנה (3)(א)(1) לתקנות סדר הדין. פירוש זה ודאי נכון, במקרה הנוכחי, בו נטען על ידי המערער, כי יצא לעבודותיו במקומות השונים ממרכז מפעלו של המעסיק בחולון (ראה לעניין זה דוגמאות המובאות בפס"ד אלסינט). לא למותר לציין, כי בכתב התביעה, נושא ערעור זה, לא ציין המערער, היכן בוצעה בכל פעם העבודה שבגינה תובע המערער את המשיבה, כך שודאי, ניתן לפרש את המונח "מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה", כמרכז מפעלו של המעסיק. 9. עוד יש לציין, כי על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה", והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב. 10. יודגש, כי במקרה הנוכחי לא ברור היכן בוצעה עיקר עבודתו של המערער, וגם מטעם זה יש להעדיף פירוש המקנה סמכות מקומית לבית הדין שנוח לעובד להתדיין בו, אשר תואם את תכלית התקנות בעניין זה ואת לשון התקנה.
פסק דין |
23/03/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 233 |
עמודים – 4
בר"ע 17594-11-19- א.פ.י.ד. תעשיות 3000 בע"מ נגד אחמד עדוואן
שמות השופטים: אילן איטח,לאה גליקסמן,רועי פוליאק,גב חיה שחר,מעבידים דורון קמפלר
לפי האמור בתקנה זו, הסמכות המקומית קנויה לבית הדין "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". ברם, נוכח העובדה כי מקום העבודה של העובד או מקום ביצוע העבודה הם ביישוב ברקן, שאינו בתחום אחד מאזורי השיפוט, הרי שיש להידרש לתקנה 3(ב) שלשונה כדלקמן: 6 "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו. " 13. הנה כי כן, כאשר תקנה 3(א)(1) אינה ישימה, יש – בראש ובראשונה – להידרש לאמור בתקנה 3(ב), הקובעת כי כאשר מקום העבודה או מקום ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, וגם כאשר מרכז מפעלו של המעסיק הוא מחוץ לאזור השיפוט, הרי שהסמכות המקומית היא לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא אדם פרטי; ולבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מענו הרשום של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא תאגיד. ממילא, בשלב זה אמורה בחינת הסמכות המקומית להיעצר ולהיקבע על פי הוראות תקנה 3(ב) המפורשות, ואין להידרש לתקנה 5. על היחס שבין תקנה 3 ותקנה 5 עמד בית דין זה בבר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), שם נקבע כי "פניה לתקנה 5 אפשרית רק מקום שלתובענה אין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות.
פסק דין |
15/02/2020 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 8 |
עמודים – 8
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
זאת, היות שהפסיקה פירשה את המונח "מקום ביצוע העבודה" (להבדיל מהמילים "מקום העבודה" שברישא), כמקום בו בוצעה עיקר העבודה, ולכן העובדה שהעובדת עבדה ב-י' לתקופת ניסיון קצרה בת חודשים ספורים, אינה מקנה לבית הדין האזורי ירושלים את הסמכות המקומית לדון בתובענה. 3. לצורך שלמות התמונה יצוין, כי עובר להגשת הבקשה להעברת התובענה, הגישה פלונית לא פחות מ-5 בקשות למתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעמה, בהן לא הזכירה במאומה את טענתה בדבר היעדר סמכותו המקומית של בית הדין, וכמו כן הגישה שתי בקשות לקביעת דיון בתובענה, בקשה לדחיית מועד ישיבת הפישור שנקבעה על ידי בית הדין, והודעה על הסכמה לעריכת ישיבת פישור באמצעות תוכנת ה-"זום". לא למותר לציין, כי גם בבקשות/הודעות אלה לא הזכירה פלונית את טענתה להיעדר סמכות מקומית של בית הדין. 4. בתגובה, העובדת הדגישה כי מקום מגוריה הוא בי' כבר מאז פברואר 2019 (כשנה לפני הגשת התובענה). על כן, מוקנית לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעתה, בהתאם לתקנה 3(א)(11) ולתקנה 3(ב) לתקנות, שלפיה הסמכות המקומית מוקנית, בין היתר, לבית הדין שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של העובד. בנוסף, נטען כי את המילים "מקום העבודה" שברישא לתקנה 3(א)(1) לתקנות יש לפרש כמרכז מפעלו של המעסיק או בכתובת משרדו הרשום. ממילא, כיוון שמשרדה הרשום של פלונית הוא בירושלים הרי שלבית הדין האזורי יש סמכות מקומית לדון בתובענה. 3 כמו כן, העובדת טענה כי על פלונית חלים כללי הדין המנהלי במובנם הרחב ועל כן יש לראות בתובענה נגדה כתובענה המוגשת נגד המדינה, עליה, לשיטתה, לא חלים כללי הסמכות המקומית; הגשת הבקשה עומדת בניגוד להנחיית פרקליט המדינה מספר 16.1 בעניין הגבלות בניסוח כתב הגנה; אין מקום למחיקת ההליך אלא לכל היותר העברתו להידון בפני הערכאה המוסמכת; יש להעדיף את בירור התובענה לגופה על פני סילוקה מטעמים פרוצדוראליים.
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
בר"ע 38741-09-24- איציק שיווק והרכבה בע"מ נגד ' אשרף געברי
שמות השופטים: חני אופק גנדלר
משכך, בהתאם לתקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות או תקנות בית הדין לעבודה), הסמכות המקומית לדון בתובענה זו נתונה לכל בית דין אזורי. 5. המעסיקה בתשובתה לתגובה טענה, בין היתר, כי על פי הסיפא של תקנה 5 לתקנות יש לדון בתובענה בבית הדין האזורי הנוח לבעלי הדין. לטענתה, משמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הינם במחוז ירושלים, הרי שיש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי בירושלים. זאת, בעוד העובד לא הצביע על אף זיקה לבית הדין האזורי בבאר שבע. 6. ביום 13.9.24 , ניתנה החלטה שבה נדחתה בקשת המעסיקה, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה). כך, בין היתר, נאמר: "מטענות הצדדים עולה, כי מקום העבודה לרבות משרדה הרשום של הנתבעת כמו גם מקום ביצוע העבודה הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט. בשים לב לכך שגם התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית ומקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הם מחוץ לתחום השיפוט, הרי שלא מתגבשת לצדדים זיקת סמכות מקומית ספציפית מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. במצב דברים זה יש לפנות לתקנה 5 הקובעת: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי. " בנסיבות אלה ובהתאם ללשון התקנה כאמור, רשאי היה התובע להגיש תביעתו בכל בית דין אזורי ולפיכך בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מטעמי חוסר סמכות מקומית-נדחית. לא נעלמה מעיני בית הדין טענת הנתבעת, כי "מירב הזיקות" נתונות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שם גם מתגוררים עדי הנתבעת ובכלל זה חשב השכר, מנהל העבודה ומנהל כוח אדם; אולם, אין באמור כדי לאיין את העובדה, כי מקום ביצוע עבודת התובע, כמו גם מענה הרשום של הנתבעת הם במעלה אדומים, המצוי מחוץ לתחום השיפוט, כך שהתביעה בדין הוגשה בבית דין זה.
החלטה |
08/10/2024 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 0 |
עמודים – 6
המד 2576-05-23- שברון מדיטרניאן לימיטד בע"מ נגד גארט היילפרן
שמות השופטים: ורדה וירט ליבנה
במסגרת תגובתו ציין המשיב כי ב"כ התובע בסע"ש 22190-01-23, המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, נתנה הסכמתה לניהול שני ההליכים במאוחד בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. הכרעה 9. בפתח דבריי אציין שהחלטתי היא להותיר את ניהול ההליך בבית הדין האזורי תל-אביב. 10. כפי שעולה מטענות הצדדים, מקום ביצוע העבודה של המשיב היה באסדת "תמר" אשר לטענת הצדדים בחוץ לשטח השיפוט של בית דין כלשהו. תקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובע כך: "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו" 11. כלומר, על פי החלופה הראשונה המופיעה ברישא תקנה 3(ב), ככל ומקום ביצוע העבודה מצוי מחוץ לשטח סמכותו של בית הדין, לו הסמכות לדון בתובענה יקבע בהתאם למקום מרכז מפעלו של המעסיק או מקום מגוריו של העובד. בענייננו משרדה הרשום של המבקשת מצוי בהרצליה, ומקום מגוריו של המשיב על פי כתב תביעתו מצוי בנס ציונה. שתי ערים אלו מצויות בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב. 12. אציין לעניין תניית השיפוט אליה התייחס המשיב כי ממילא בתי הדין אינם סוטים מכללי הסמכות המקומית אשר נקבעו בחקיקה בשל תניית שיפוט שנקבעה בין הצדדים (המ"ד 40321-07-14 פרץ לוזון בניין ופיתוח בע"מ – אבינועם חץ ( 29.07.2014 )), אולם בענייננו עולה כי כללי הסמכות המקומית כאמור ממילא קובעים כי הסמכות מוקנית לאותו בית דין אשר נקבע בתניית השיפוט הקבועה בחוזה העסקה.
החלטה |
31/05/2023 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 0 |
עמודים – 4
סעש (תל אביב) 37607-01-19- שמואל בן חור נגד אלקטרה דנקו בעמ
שמות השופטים: דפנה חסון זכריה
הנתבעת הוסיפה, כי אימוץ הפרשנות שמבקש התובע לייחס לתקנה 3 לתקנות, תרוקן מתוכן את סוגיית הסמכות המקומית, ותוביל לכך שכל התביעות כנגדה יתנהלו בבית הדין בתל אביב, על אף שהיא מנהלת פרויקטים באתרים שונים ברחבי הארץ, והגם שעל עובדיה נמנים גם כאלה שמקום ביצוע עבודתם היה באתר אחד בלבד. באשר לטענת התובע בעניין השיהוי בהגשת הבקשה, השיבה הנתבעת כי הבקשה הוגשה במסגרת סד הזמנים שנקצב להגשת בקשות מקדמיות, וכי התובע לא ציין במסגרת כתב התביעה מה מקור סמכותו המקומית של בית דין זה לדון בהליך . דיון והכרעה 5. תקנה 3(א)(1) לתקנות קובעת כי מקום השיפוט בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הוא"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (ההדגשה הוספה, ד. ח. ז). 6. מלשון התקנה עולה, אפוא, כי נקודת המוצא היא שמקום השיפוט ייקבע בהתאם למקוםהעבודהשל העובד ולמקום שבו ביצע את העבודה, להבדילממיקומו שלהמעסיק. 3 7. אף מהפסיקה עולה, כי הדגש בקביעת מקום השיפוט הוא זיקתו של העובד למקום העבודה ולמקום ביצוע העבודה, ולא מענו הרשום של המעסיק. כך למשל, בעניין תב"ע (ארצי) נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ , כג(1) 300 (1991) (להלן – ענין אלסינט) קבע בית הדין הארצי כי: ". . . מבחינת סמכותו של בית-הדין, קובע -לא מקום מושבו של הנתבע, אלא 'מקום עבודתו של העובד שבגללו מוגשת התובענה'. גישה זאת מתיישבת עם דרכו של המחוקק הישראלי, הרואה קשר בין העובד לבין מקום העבודה. לענייננו, ראה מתקין התקנות לא לאלץ עובד ללכת ל'מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע', אלא לאפשר לו לפעול למימוש זכויותיו במקום עבודתו".
החלטה |
21/01/2020 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 17 |
עמודים – 8
סעש (נצרת) 33107-09-13- אחמד נואף מסאלחה נגד רשת תיכוני טומשין בעמ
שמות השופטים: ורד שפר
בעניין זה חלה תקנה 3 (א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, הקובעת כי: מקום השיפוט בתובענה כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". על פי ההלכה הפסוקה, "בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים "מקום העבודה" ו"מקום ביצוע העבודה". אלה שני מונחים שונים. מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו" (ראו,עע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב – רשת ביטחון (1993) בע"מ , פורסם בנבו, 24.03.2009 ). ועוד קודם לכן נפסק כי "ואם תישאל השאלה מה מצא מחוקק המשנה לקבוע שתי חלופות למקום השיפוט, הרי שהתשובה לכך היא, כי הדבר בא להקל על התובע, אך לא בכל המצבים בהם ביצע עבודה כלשהי באזור שיפוטו של אחד מבתי הדין" (ראו תב (ארצי) 3-106/נה שלוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס , כח (1) 237 (פורסם בנבו, 28.03.1995 ). כך או כך, ובין אם נלך לפי מקום ביצוע העבודה (שגם לטענת התובע מדובר בעבודה שבוצעה בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בירושלים) או לפי מקום העבודה (שעל פי טענת התובע יש לראותו כמרכז מפעלו של המעביד שהינו בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב) – ברור כי החלופה אינה מקנה סמכות מקומית לבית דין זה אשר בו הוגשה התביעה.
החלטה |
14/12/2013 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 4. תובענה נגד המדינה
4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.
תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969
סעיף: 1א. מקום השיפוט
1א. מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך.
צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969
סעיף: 2. הקמת בתי דין אזוריים
2. מוקמים בזה בתי דין אזוריים לעבודה כדלהלן: בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 23. מקום מושב ואיזור שיפוט
23. שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, יקים, בצו, את בתי-הדין האזוריים ויקבע בו את מקום-מושבם, אזור שיפוטם ומספר השופטים בכל אחד מהם; סעיפים 34 ו-36 לחוק בתי-המשפט, יחולו על בית-דין אזורי, בשינויים המחוייבים.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 29. סמכות למתן סעד
29. (א) בית דין אזורי, או בית הדין הארצי כשאינו דן בערעור, מוסמכים ליתן כל סעד שבית משפט מחוזי מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותם כוחם ככוחו של בית המשפט המחוזי. (ב) בית הדין הארצי הדן בערעור מוסמך לתת כל סעד שבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותו כוחו ככוחו של בית המשפט העליון.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 2. החלת תקנות סדרי הדין בערעור
2. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד-1963, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בתקנה 1, במקום כל מקום שבו נאמר "בסעיף 43 לחוק" קרי "בסעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות"; (2) בתקנה 3, במקום "המאשים" קרי "התובע – אם העובד הוא המערער או המבקש, או העובד – אם התובע הוא המערער"; (3) בתקנה 4, בפסקה (2), במקום "המשרד" קרי "הרשות המקומית" ופסקה (6) תיראה כמחוקה; (4) בתקנה 6, במקום "יימסר לפרקליט המדינה ולנציב השירות" קרי "יימסר למשיב"; (5) בתקנה 16, במקום "נציב השירות" קרי "ראש הרשות המקומית"; (6) בטופס ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פיטורים והחזרה לעבודה לפי תקנה 4 שבתוספת, המלים "האם ניתנה רשות לערער" – ייראו כמחוקות.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית-הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר. (א1) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת-רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית. (ב) לבית-דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן; שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה רשאים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לתקן, בצו, את התוספת השניה, להוסיף עליה ולגרוע ממנה; בהליכים לפי סעיף קטן זה ידון שופט יחיד ויחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי-המשפט. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א)(2), רשאי נשיא בית הדין הארצי או סגנו, על פי בקשה של בעל דין או של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לפני תחילת הדיון או במהלכו, להורות שדיון בתובענה לפי הסעיף הקטן האמור, שהוא בעל חשיבות, דחיפות או רגישות מיוחדת, יתקיים בבית הדין הארצי.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "בית דין אזורי" , "בית דין ארצי" ו "רשם" – כמשמעותם בחוק; "בית דין" – בית דין אזורי או בית דין ארצי, לפי הענין, לרבות שופט בבית הדין כשהוא דן בענין לבדו, וכן רשם הפועל על-פי סעיף 27(ב) ו-(ג) לחוק; "החלטה" – פסק דין וכל החלטה אחרת של בית הדין; "הליך" – תובענה וכל ענין אחר המובא בידי בעל דין לפני בית דין; "טופס" – שנוסחו ניתן בתוספת; "כתב בי-דין" – כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה, פסיקתה, דרישה והזמנת בעל דין או עד; "מספר זהות" – (1) לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; (2) לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; (3) לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על–פי דין – מספר הרישום שלו; (4) לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; (5) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; (6) לגבי יחיד תושב האזור – מספר הזהות על פי מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבאזור כמשמעותו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. "מען" , לענין המצאת כתבי בי-דין – שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספר הטלפון והפקסימיליה באותו מען, אם ישנו; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; "פסול דין" – לרבות "קטין" וכמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "תובענה" – תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית הדין באחת הדרכים שנקבעו לכך; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור, ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם; "תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 5. מקום שיפוט במקרים אחרים
5. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
כל הזכויות שמורות ©