כל הזכויות שמורות ©
דיני העבודה בבני ברק מציגים מורכבות ייחודית המשקפת את המרקם החברתי והתרבותי המיוחד של העיר. סקירה זו מספקת מבט מעמיק על המסגרת המשפטית, הפסיקה הרלוונטית והשיקולים המעשיים שכדאי לכל עובד ומעסיק בעיר להכיר.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מוסמך לדון בתביעות עבודה הנוגעות לבני ברק. כפי שהודגש בתא (תל אביב) 55517-12-15 פלונית נ' עיריית בני ברק (ניתן ב-13/02/17), הסמכות המקומית מאפשרת לבית הדין לדון במגוון רחב של סוגיות הקשורות ליחסי עבודה בעיר.
שוק העבודה בבני ברק מתאפיין ברגישות מיוחדת בנושאי שוויון הזדמנויות והאיסור על הפליה. בפסק הדין סעש (תל אביב) 29660-09-10 חן סבג נ' עיריית בני ברק (ניתן ב-16/07/13), הודגשה החשיבות המיוחדת של שוויון בהעסקת נשים, תוך התחשבות במאפיינים התרבותיים והדתיים של האוכלוסייה המקומית.
תיעוד יחסי העבודה ותשלום זכויות סוציאליות מהווים נושאים מרכזיים בפסיקה. בסעש (תל אביב) 7947-02-16 נ' ים שירותי קרקע ועיבוד בע"מ (ניתן ב-03/07/18), הודגשה חשיבות התיעוד והקפדה על תשלום הזכויות כחוק.
דרישות ונהלים לדורשי עבודה זוכים להתייחסות מיוחדת, כפי שמודגם בעלח (תל אביב) 23309-04-17 ישראל אריה ויספיש נ' שרות התעסוקה (ניתן ב-03/04/18). פסק דין זה מבהיר את הזכויות והחובות של דורשי עבודה תושבי בני ברק.
להלן רשימת פעולות מומלצות:
הזכויות הבאות מהוות יסוד בדיני העבודה בבני ברק:
במקרה של סכסוך עבודה, מומלץ לפעול בדרך הבאה:
דיני העבודה בבני ברק משקפים את המורכבות החברתית והתרבותית של העיר. הפסיקה מדגישה את החשיבות של שמירה על זכויות העובדים תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה. שמירה על תיעוד מסודר של יחסי העבודה ופנייה לייעוץ משפטי מקצועי בעת הצורך יסייעו לעובדים ולמעסיקים כאחד לנהל את יחסי העבודה באופן מיטבי ובהתאם לחוק.
הכרת הפסיקה הרלוונטית והדגשים המקומיים חיונית לכל מי שפועל בשוק העבודה בבני ברק, ומאפשרת התנהלות נכונה ומניעת סכסוכים מיותרים.
סע (תל-אביב-יפו) 29660-09-10- חן סבג ואח נגד עיריית בני ברק ואח
שמות השופטים: אורן שגב,מאיר ברימן,גב שרה חורש
ומן הכלל אל הפרט – האם הנתבעות פעלו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נבדוק להלן את הראיות שהוצגו בפנינו ביחס לכל אחת מהנתבעות בנפרד. 18. נקדים ונציין, כי מהראיות שהובאו בפנינו הצטיירה תמונה קשה. אמירות שמן הראוי היה שיעברו מן העולם זה מכבר, נאמרו לתובעת בריש גלי, והכל כמפורט להלן. עיריית בני ברק 19. בשיחה שניהלה התובעת עם הגב' צביה קניג, עולה בבירור כי הליך קליטתה של התובעת לעבודה בעיריית בני ברק נקטע מחמת הריונה. וכך התנהלה השיחה: "חן: צביה צביה: כן. חן: שלום לך, מדברת חן סבג, את זוכרת אותי צביה: חן סבג חן: כן. צביה: תזכירי לי בבקשה. חן: הייתי איתך בריאיון ביום ראשון. צביה: אה, כן, כן, חן, כן, חן: אה, זהו אז אמרת לי שפשוט בלשכה לא מקבלים נשים שהריון אז – צביה: נכון, והזמיננו אותך להיום חן: כן, צביה: אז תראי את זה כמבוטל, פשוט הם לא, כנראה לא מודעים לזה, אה אז חבל אל תגיעי, בסדר חן: הבנתי, צביה: בכל אופן, אני, אמרתי לך שאני זוכרת אותך לטובה אז בעזרת השם, אם יהיה צורך בעתיד, אז אנחנו בהחלט אה- חן: אוקי, צביה: נזכור אותך, בסדר חן: כן הבנתי, גם במכרז הם לא מקבלים בגלל הסיבה הזו צביה: לא, לא, זה, כן, זה אותם קריטריונים, חן: הבנתי,. . . " 20. לא מן המותר לציין, כי בשל אותה שיחה, ננזפה הגב' קניג ע"י גזבר העירייה, מר אדלר, במכתבו אליה מיום 25 בנובמבר 2010, שם כתב, בין השאר: "בהמשך לוועדת המכרזים שהתקיימה ביום 02.09.10 , ובהמשך לפניית הגב' חן סבג, הרינו להודיעך כי אנו רואים בחומרה רבה את התנהלותך במהלך ראיון מקדמי מול הגב' הנ"ל, בו אמרת לה בין השאר כי בשל היותה בהיריון לא תתקבל לעבודה בעירייה" ובהמשך: "העובדה שנתת לעצמך דרור לדחות מועמדת בשל היותה בהיריון הינה חמורה ואינה מקובלת על דעת העירייה ולתפיסת עולמה".
פסק דין |15/07/2013 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ת"א (תל אביב) 55517-12-15- פלונית נגד עיריית בני ברק
שמות השופטים: ישי קורן
3. מי ברק תאגיד המים והביוב של בני ברק בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אמיר ארבל כיטוב החלטה 1 בשל הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ובהעדר הסכמה להעמיד את הנכות הרפואית על ממוצע חוות הדעת מטעם הצדדים, החלטתי למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, כאשר כל צד שומר על חוות הדעת מטעמו. אני ממנה בזה את ד"ר מריו איכנבלט מביה"ח קפלן ברחובות כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה בתיק זה. המומחה יקבע ממצאים רפואיים לגבי מצבו/ה הרפואי של התובע/ת, בעקבות האירוע מושא התביעה, ובמיוחד יחווה דעתו בשאלות הבאות: א. האם נגרמה לתובע/ת נכות זמנית או צמיתה עקב האירוע, ואם כן לאיזו תקופה ומה שיעור הנכות ב. האם צפויה החמרה במצב התובע/ת בעתיד ג. מה הקשר בין המצב הרפואי של התובע/ת לאירוע ד. אילו מגבלות תפקודיות נגרמו לתובע/ת כתוצאה מהאירוע, אם בכלל, בשים לב לעבר הרפואי של התובע/ת, לעבודתו/ה ולמקצועו/ה ה. האם י/תהיה התובע/ת זקוק/ה לטיפולים רפואיים בעתיד מה סוג הטיפולים, ומה עלותם המשוערת במחיריהם כיום 2 ו. האם נשלל כושר העבודה של התובע/ת באופן חלקי או מלא, עקב האירוע, ולמשך כמה זמן 2. ב"כ הצדדים ימציאו למומחה את כל המסמכים הרפואיים המצויים תחת ידם ואשר נוגעים לתובע, לרבות חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, בתוך 14 יום מהיום. העתק כל פניה אל המומחה יועבר במישרין לצד שכנגד. 3. בשכר טרחת המומחה, בסכום של 5,000 ומע"מ, ישאו הצדדים בחלקים שווים, בשלב זה, עפ"י חשבונית שתומצא להם ע"י המומחה. 4. המומחה מתבקש להמציא את חוות דעתו עד ליום 15/5/17 בכפוף לתשלום שכר טרחתו.
החלטה |12/02/2017 |שלום – תל אביב
עלח (תל אביב) 23309-04-17- ישראל אריה ויספיש נגד שרות התעסוקה
שמות השופטים: דגית ויסמן
1. ערעור לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, על החלטת ועדת ערר שליד מועצת התעסוקה בני ברק, מיום 30.1.17 (להלן – הוועדה), אשר דחתה ערר שנושאו סירוב שנרשם למערער בגין הפנייתו לחברת "ארזים שירותי סיעוד ורווחה" כמטפל בקשישים 2. המערער רשום כדורש עבודה, במסגרת תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה. 3. לטענת המערער, נרשם לו סירוב שלא כדין. המערער פנה למעסיק, ביקש לקבל פרטים על העבודה ונאמר לו שעליו להגיע למשרדי המעסיק. כאשר המערער נשאל על ידי בית הדין מדוע לא התייצב במשרדי המעסיק, המערער טען שלא מסרו לו פרטים בטלפון ואינו מעוניין להגיע למקום שבו "סוגרים לי את הטלפון בפנים". לטענתו, "אחרי שסגרו לי את טלפון לא היה לי חשק". בהמשך המערער הוסיף שייתכן שבנו נולד באותו חודש וכי היה טרוד בעניין אחר. 4. לאחר שהדיון הסתיים, המערער הוסיף בכתב שטענת הוועדה שכלל אינו מתאמץ לעבוד אינה נכונה. המערער גם הכחיש שאמר בפני הוועדה אינו מצליח ללמוד בכולל ולעבוד ואף הלין על כך שחברי הוועדה לא האמינו לדבריו. 2 5. לטענת המשיב, המערער בן 33, ללא מגבלות רפואיות, רשום במדור הבטחת הכנסה ולדבריו מעולם לא עבד. הדיון בערעור הוא אקדמי מאחר שהמערער הופנה ל – 18 מקומות עבודה ונרשמו לו 13 סירובים, אך הערעור הוא רק לגבי ההפניה ל"ארזים". על פי הפסיקה, על דורש עבודה להראות נכונות ממשית לבחון את הצעת העבודה, כולל פגישה עם המעסיק הפוטנציאלי. המערער טען שניסה להתקשר פעם אחת והדבר אינו מעיד על מאמת סביר להשתלב בשוק העבודה. על כן הסירוב נרשם כדין. 6. בפרוטוקול ועדת הערר נרשמו הדברים הבאים: "העורר בן 33, רשום במדור ה"ה מאוגוסט 2016, והופנה ביום 28/11/2016 לארזים שירותי סיעוד ורווחה כמטפל בקשיש. העורר: התקשרתי למעסיק וסגרו לי את הטלפון.
פסק דין |02/04/2018 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
סעש (תל אביב) 7947-02-16- idris mohamed mohamed נגד ים שירותי קרקע ועיבוד בעמ
שמות השופטים: עידית איצקוביץ,מרדכי נגר,זהר זלמן אקשטיין
התובע הצהיר כי תלושי השכר שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה הם פיקטיביים ואינם משקפים את שכרו, היקף עבודתו וזכויותיו (ס' 10 לתצהיר התובע). התובע לא הוכיח את טענתו. עוד הצהיר התובע כי בתחילת חודש מרץ 2013 הודיע לו מנהל בנתבעת 1, מר ברק, כי אין בו עוד צורך כיוון שאין יותר עבודה לחברה, ובכך למעשה הוא פוטר מהעבודה ללא הודעה מוקדמת או שימוע. מר ברק לא זומן לעדות בפנינו על כן לא יכולנו להתרשם מגרסתו. בחקירתו הנגדית העיד התובע שיונתן (הכוונה לנתבע 2) ובנו שילמו לו את הכסף (עמ' 8 ש' 26/27 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, אלחפיז, העד מטעם התובע, העיד במהלך הדיון כי האיש שיושב באולם הוא יונתן – בעל הבית (עמ' 18 ש' 14 – עמ' 19 ש' 2 לפרוטוקול הדיון). התובע חזר על האמור בתצהיר והעיד כי שכרו שולם לו מידי חודש במזומן וב"שחור", ללא תלוש שכר (עמ' 12 ש' 21 – עמ' 13 ש' 9, עמ' 13 ש' 22/31 לפרוטוקול הדיון). בביקר, העד מטעם התובע, חזר על דברי התובע לעניין אופן התשלום (עמ' 16 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון). ב"כ התובע טען בסיכומים כי עסקינן בהתנהלות מכוונת של נתבע 2 תוך התעלמות מזכויות התובע, תשלום שכר ב"שחור" ללא תלוש, בניגוד לקבוע בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תוך הפליית התובע אל מול יתר העובדים אזרחי המדינה. על כן, הדבר מצדיק הרמת מסך וחיוב בעל מניות החברה. נתבע 2 הצהיר כי הוא הבעלים והמנהל של נתבע 1. עוד הצהיר כי הנתבעת 1 היא זו שהעסיקה את התובע והוא באופן אישי לא העסיק את התובע במישרין או בעקיפין (סעיפים 1-2 לתצהיר הנתבע 2). אשר לתקופת העבודה של התובע, הצהיר נתבע 2 כי הוא עבד בין חודש יולי 2012 ועד לחודש ספטמבר 2012. נתבע 2 צירף לתצהירו מספר מסמכים: 8 – הודעה על תנאי העסקה של התובע מיום 10.7.12 (נ/1 לתצהיר הנתבע 2) בה נכתב כי העובד התחיל את עבודתו ביום 1.7.12 ; עיקר תפקידו היה עובד כוח אדם בקטיף; בתמורה לעבודתו הוא קיבל שכר מינימום בערכי ברוטו; יום המנוחה השבועי של העובד היה יום שבת; ההודעה לא גרעה מכל זכות המוקנית לעובד על פי הדין.
פסק דין |02/07/2018 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
דב"ע נז/4-16- מרכז השלטון המקומי בישראל ואח נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח
שמות השופטים: אדלראליאסוף,ברק,שמאי ופרנקל,דודאי ו כהן
כמו כן, אם ערכאה אחת מכריזה על בטלותה של החלטת העירייה, לפתור את עובדיה מתשלום חלק מהארנונה ואין להכרזה תוקף ביחסים בין העירייה לבין עובדיה – פירוש הדבר שבתי המשפט ינהלו מספר הליכים הנוגעים לאותו נושא. 10. המדיניות השיפוטית הראויה היא למנוע מצב בו בית משפט מחוזי קובע, כי הוראה בהסכם קיבוצי בטלה על פי המשפט המינהלי ואילו בית דין לעבודה קובע, כי אותה הוראה תקפה במישור האישי על פי משפט העבודה ודיני חוזים. דיון אחד ויחיד בבית דין לעבודה, אשר ידון על פי משפט העבודה, דיני החוזים והמשפט המינהלי-ציבורי, יהיה יותר יעיל מדיון בשתי מערכות משפט ויביא לתוצאה, שמכלול השיקולים ילקחו בחשבון והפתרון יהיה אחד ואחיד. 11. לסיכום: משפועל הממונה על השכר על מנת למנוע הענקת הטבות שכר, שניתנו ללא אישורו, הרי הנושא המשפטי המרכזי הוא תוקפה של הוראה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה אישי, ונושא זה הינו בסמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה. לסכסוך בעניין תקפותה של הוראה בהסכם קיבוצי או חוזה עבודה, שלא אושרה על ידי הממונה על השכר, פנים רבות. אולם, עדיף שכל העניינים הנוגעים לנושא (למעט הנושא המשמעתי) ידונו בבתי הדין לעבודה, משום שהנושא המרכזי נוגע ליחסי עובד-מעביד. בעת הדיון ישקול בית דין לעבודה את מכלול הנושאים (משפט העבודה, המשפט הפרטי והמשפט המינהלי-ציבורי), כך יתנהל דיון בפני ערכאה אחת שיהיה יעיל. אשר לתובענה דנן, הנוגעת לשביתה בעקבות הוראת הממונה על השכר שלא להמשיך לשלם הטבות שלא אושרו, מקומה בבית דין לעבודה. אין אנו דנים בהוראה מסוימת של הסכם קיבוצי או חוזה עבודה אישי 12. משקבענו, כי הסמכות לדון בתובענה דנן היא לבית דין לעבודה, עלינו להתייחס להוראה או להוראות בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה אישי אשר הממונה על השכר ביקש להפסיק לבצע.
פסק דין |04/04/1998 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 21934-02-21- יצחק חקמון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ורדה וירט ליבנה,סיגל דוידוב מוטולה,רועי פוליאק,גב עירית אלטשולר זמני,צבי טבצניק
הגם שהצעות החוק טרם הבשילו לכדי חוק, נקבע בפסיקתם של בתי הדין לעבודה כי ניתן וראוי לתת להתנהגויות אלה מענה במסגרת הדין הקיים, בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק כחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה (לדוגמאות בפסיקה ראו למשל את סע"ש (אזורי י-ם) 38335-03-14 מנחם נפתלי – מדינת ישראל ( 10.2.16 ); ערעור שהוגש לבית הדין הארצי נמחק: ע"ע 23325-03-16 מיום 24.10.17 ; סע"ש (אזורי ת"א) 36775-04-18 אמיל תובל – עיריית תל אביב יפו ( 24.10.19 ), ערעור נדחה מטעמי בית הדין האזורי: ע"ע 50437-11-19 מיום 2.6.20 ; סע"ש (אזורי י-ם) 67012-07-18 עו "ד אילנית מיכאלי – עיריית ירושלים ( 21.2.21 ), ערעורים שהוגשו נדחו: ע"ע (ארצי) 51808-03-21 מיום 13.7.21 ). בהתאם קבע גם בית דין זה כי "כל עובד זכאי לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שההחלטות בה מתקבלות באופן ענייני, ושאין בה פגיעה בכבוד האדם שלו על היבטיו השונים" (ע"ע (ארצי) 51279-03-19 שלום בן חמו – עיריית בת ים ( 10.9.21 ); להלן: עניין בן חמו), כך שפעולה בניגוד לכך – וכדוגמה באמצעות מידור לא עני יני, זלזול והקטנה של יכולות מקצועיות, הפעלת-יתר של סמכויות ניהוליות, ניכור המגיע כדי השפלה, או נידוי חברתי (גם אם מרומז) – עשויה ליצור סביבת עבודה עוינת שתוכר כהתעמרות וכהפרה של חוזה העבודה (ע"ע (ארצי) 54435-12-19 ד"ר ליאנה בני עדני – עיריית תל אביב יפו ( 4.8.21 ); להלן: עניין עדני). אין מדובר ברשימה סגורה שכן קשת ההתנהגויות שעשויה להיחשב כהתעמרות בעבודה היא רחבה ומגוונת, כאשר הודגש כי "אין להסתפק.
פסק דין |05/09/2022 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 4522-11-18- מיכאל זליג נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,חני אופק גנדלר ירון לוינזון,דורון קמפלר
נציין כי התיבה "או בכל חוק אחר", המצויה בסיפא של סעיף 24(א)(5) לחוק הוספה במסגרת תיקון החוק משנת 1975, כשבדברי ההסבר נאמר כך (הצ"ח חוק, תשל"ג 1072, עמ' 365): "סעיף 24 מפרט את התובענות אשר "לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון בהן" . . . מספר חוקים שתוקנו או הוחקו לאחר חקיקת חוק בית הדין לעבודה קובעים כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות לפיהם . . . . מוצע, איפוא, לתקן את סעיף 24(א)(5) ולהסמיך את בית הדין לדון בכל ענין שמוענקת לו סמכות לפי כל חוק". 3 כיום קיים מספר רב של דברי חקיקה מיוחדים המעניקים לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות מכוחן. אחת ההוראות המצויה במוקד ערעור זה, ואשר נוסחה יובא להלן, היא הוראת סעיף 14 לחוק השוויון. כמו כן, ומבלי למצות, ראו גם: סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה); סעיף 3 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997; סעיף 13א לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (כפי שתוקן בתיקון 31 משנת 2006); סעיף 5 לחוק ההגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו-2006; סעיף 4 לחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007; חוק איסור קבלת בטחונות מעובד, תשע"ב-2012; חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001; ועוד. 3. המבחן בסעיף 24(א)(1) לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה הינו מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם; מבחן העילה – האם העילה נובעת מיחסי עבודה; מבחן העילות שהוחרגו – לא כל העילות הנובעות מיחסי עבודה מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין והדברים אמורים ביחס לעילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה בראי סעיף 24(א)(1) סיפא ובכפוף לסעיף 24(א)(1ב) לחוק (ראו רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ ( 14.10.15 )).
פסק דין |28/03/2020 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בג"צ 2875/18- התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין נגד ' ממשלת ישראל
שמות השופטים: י עמית,י וילנר,א שטיין
במקרה הנוכחי, מסופקני אם המחוקק אכן התכוון להבחנות הדקות שערכה חברתי השופטת וילנר בין "סוגי עבודה", "תפקידים מסוימים", "סוגי מעסיקים" ו"מתכונות העסקה". אזכיר כי גם החזקה שלפיה המחוקק אינו משחית מילותיו לריק, היא חזקה הניתנת לסתירה (עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א. ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ, בפסקה 16 ( 31.1.2017 )). הפרשנות צריכה להיעשות מתוך ההקשר הטקסטואלי, שהוא "דבר החקיקה בשלמותו" (בג"ץ 7590/14 "במקום" מתכננים למען זכויות תכנון נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי, פסקה 11 ( 10.8.2015 )). בבחינת התכלית האובייקטיבית של החוק יש ליתן משקל לחזקה לפיה תכלית החוק היא לשאוף להרמוניה חקיקתית בחוק עצמו, הרמוניה "פנימית" (ע"א 1240/00 פקיד שומה תל-אביב 1 נ' סיוון, פ"ד נט(4) 588, 602 (2005); רע"פ 1553/15 עיסא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון", בפסקה 33 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן ( 31.10.2017 )). בחינת החוק בכללותו, מצביעה לטעמי על חלוקת סמכויות בין השר לבין השר באישור הוועדה. ככל שהנושא עקרוני יותר, או כרוך בזכויות העובדים והמעסיקים, יש צורך באישור הוועדה. אסקור להלן את "המבנה הפנימי" של החוק. 4. פרק ב' לחוק עוסק בתנאי ההעסקה של העובדים (אישור רפואי, חוזה עבודה, ביטוח, מגורים, החזקת מסמכים). סעיף 1ז לחוק קובע כי "תקנות לפי סעיפים 1ב עד 1ה יותקנו באישור הועדה". סעיף 1ז2 לחוק עוסק בחובות המעסיק כלפי עובד זר בענף החקלאות. סעיף 1ז2(ג)(2) קובע כי "שר הפנים, לאחר התייעצות עם השר ובאישור הוועדה, רשאי לקבוע הוראות לענין אופן מתן הצעה לעבודה חלופית בידי לשכה פרטית בענף החקלאות לפי סעיף קטן זה, ולענין אופן סירובו של העובד הזר".
פסק דין |17/06/2019 |בית המשפט העליון
רע"א 2407/14- מורן רוחם נגד אגנס פרנס פרס בעמ
שמות השופטים: י דנציגר,ד ברק ארז,מ מזוז
ומה באשר לאותם מצבים שבהם הוגשה תביעה של מעסיק לבית המשפט האזרחי בטענה לגניבה ומעילה מצדו של עובד וכן תביעה של עובד בבית הדין לעבודה בקשר לזכויותיו (בדרך כלל, אגב סיום יחסי העבודה) הנסבות על מערכת עובדתית דומה ושאלות דומות במקרים המתאימים, שדוגמה להם ניתן למצוא בענייננו, נכון יהיה להעדיף כעניין של מדיניות וכיבוד הדדי בין ערכאות נקיטה בהעמדת ההליך בבית המשפט האזרחי על בסיס העיקרון של "הליך תלוי ועומד" (lis alibi pendens). כך, ההליך בבית הדין לעבודה יתברר קודם, ורק לאחר מכן יתברר ההליך בבית המשפט האזרחי. כידוע, לבית המשפט נתונה סמכות שבשיקול דעת לעכב בירור תובענה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות, וזאת על יסוד שיקולים שעניינם יעילות הדיון, חסכון במשאביהם של בית המשפט ובעלי הדין ומניעת הכרעות סותרות (ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975) (להלן: עניין אל-עוקבי); רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, פסקה 4 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ( 14.5.2006 ) (להלן: עניין חזאן)). נקיטה בדרך זו בהתאם לכללים החלים על דוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" תוביל לכך שמכלול השאלות הנוגעות ליחסי העבודה יוכרעו בערכאה המתאימה לכך ביותר. קביעותיו של בית הדין לעבודה עשויות לשמש את בית המשפט האזרחי ולחייב את הצדדים גם בהתדיינות שבפניו לפי הכללים של מעשה בית דין, ככל שיש מקום לעשות כן (על המקרים שבהם ראוי להחיל מעשה בית דין, והשתק פלוגתא בפרט, במקרה שבו נדון סכסוך בבית הדין לעבודה לפני שנדון בבית המשפט האזרחי ראו: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס, פ"ד נד(1) 642, 657 (2000); רוזן-צבי, בעמ' 663-661).
פסק דין |13/10/2015 |בית המשפט העליון
ע"ע 12688-10-22- מה גאנט ויראי נגד עזרא גרמה
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן סופר,מיכל נעים דיבנר,גב בל יוסף,שרגא וייצמן
הגישה בבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבים וכנגד העירייה. לנוכח טענת העירייה כי החברה היא המעסיקה של המערערת, הוגשה תביעה מתוקנת שבה נמחקה העירייה ובמקומה נתבעה החברה. 6. בית הדין האזורי דחה את התביעה כנגד החברה וציין כי "מלבד מתן שירות של העברת שכר לנתבעת 2 כדי שזו תעבירו לתובעת והנפקת תלושים, לא התקיימו סממנים נוספים של העסקה בין התובעת לבין החברה". 7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו סבורים כי דין הערעור בשאלת קיום יחסי עבודה בין החברה לבין המערערת להתקבל, וכי החברה הייתה לכל הפחות מעסיקה במשותף של המערערת וזאת מן הטעמים שנפרט להלן. 8. כאמור, החברה הנפיקה למערערת תלושי שכר, שילמה את שכרה ודיווחה לרשויות על העסקתה כמעסיקה. כל אלה, יוצרים חזקה כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערת לבין החברה, וחזקה זו לא הופרכה על ידי החברה. 9. יתר על כן. לטעמנו, תביעתה של החברה בבית משפט השלום והסכם הפשרה בין החברה לבין העירייה, כמתואר לעיל, יצרו השתק שיפוטי המונע מהחברה להתכחש ליחסי עבודה בינה לבין המערערת. כך, החברה טענה בכתב התביעה שהגישה כנגד המשיבה 2 כי התקשרה עם המערערת במסגרת בקשת המשיבה 2 "להעסיק עבורה עובדת טיפולית אשר תטפל בבת המשפחה . . . ", וכן כי החברה נעתרה לבקשת המשיבה 2 "וסיפקה עובדת טיפולית מחודש פבר' 2014 עד חודש דצמבר' 2014". עוד צוין בהמשך כי החברה "שילמה את מלוא שכרה של העובדת הטיפולית על פי חוק, ולתקופה בה הועסקה עובדת זרה כעובדת טיפולית היא בוטחה בביטוח מיוחד לעובדים זרים". כמו כן, במסגרת הסכם הפשרה שנחתם באותה תביעה בין החברה לבין העירייה ביום 23.6.2018 נרשם בין היתר "הואיל והתובעת העסיקה עובדת סייעת עבור עיריית בת ים לתפקיד מלווה לבית הספר .
פסק דין |27/06/2023 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע לו/2-8- מרדכי חיימוביץ נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: בר ניבטרלו,ינון,בן משה,כהן
הדין ההליך 1. בבית הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופטת צ' ליפס; נציגי ציבור: א' בר-חיים ו-י' בן-משה; תב"ע לה/2-118) התבררה תובענה של המערער נגד המדינה לתשלום "שכר עבודה", פדיון חופשה ופיצויי הלנת שכר. בית הדין האזורי דחה את התובענה ומכאן ערעורו של התובע, לבית דין זה. 2. א. העובדה שקבעה לדחיית התובענה, עובדה שלא היתה שנויה במחלוקת היא כי התובע "שרת כחייל בשירות קבע בצה"ל"; ב. עיקר טענתו של המערער בבית הדין האזורי היתה, כי הינו "עובד במובן חוק הגנת השכר תשי"ח – 1958, אם כי עקב מעמדו המיוחד במינו אין חלים עליו חוקי עבודה אחרים כגון חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951 וחוק עבודת נשים תשי"ד – 1954". 3. בית הדין האזורי דחה טענתו של המערער וקבע, כי היחסים בין המדינה לבין "חייל בשירות קבע", אינם יחסי עובד-מעביד. בפסק כאמור התייחס בית הדין לפסק הדין שבבג"צ 72/279 (פד"י כרך כ"ז 1, עמ' 169). 4. עיקר טענותיו, בערעור, של הפרקליט אשר ייצג את המערער היו:- א. אם יחסים בין שניים הם יחסי עובד-מעביד, ייקבע לעניין כל חוק וחוק לפי מטרתו של החוק, ולעניין חוק הגנת השכר, המערער, ביחסיו עם המדינה, הינו עובד; ב. חוק הגנת השכר חל על כל עובד (ע"א 259/63, פד"י, כרך י"ח, חלק 2, עמ' 689), ו"אין החוק מתכוון להוציא מתחולתו כל עובד שהוא בגדר עובד שכיר במובן הרגיל של המילה (להבדיל מהמובן המשפטי)"; ג. "הקביעה בבג"צ 72/279, שחייל איננו נחשב לעובד נעשתה על דרך אגב (אוריטר) ואיננה כובלת שום ערכאה משפטית לרבות בית הדין לעבודה"; ד. "הקשר בין החייל לבין שכרו חזק יותר אף מזה של עובד רגיל במשק", וזה מחייב "שחוק הגנת השכר יחול על חייל אפילו אם מעמדו קבוע בדין ואין הוא נחשב לעובד במובן הרגיל של המילה, וזאת כדי לתת בידיו כלי באמצעותו יממש את הזכות הנדונה"; 5.
פסק דין |20/06/1977 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
361/08 עע- מדינת ישראל נגד דן בהט
שמות השופטים: סטיב אדלר,עמירם רבינוביץ,ורדה וירט ליבנה,נציג עובדים שלום חבשוש,נציג מעבידים אבי ברק
בית הדין האזורי הדגיש את הוראות ההסכם הקיבוצי והתקשי"ר והסיק מהן כי התשלום עבור השעות העודפות ניתן כפיתרון לבעיה במקרה "יוצא מן הכלל" בו נדרשת האם העובדת לעבוד בשעות העבודה הרגילות בהתאם לצורכי העבודה, ואין באפשרותה לנצל את זכאותה ליום עבודה מקוצר. בית הדין האזורי ראה את הזכות לתשלום בגין שעות עודפות בבחינת חובה לשלם שכר עבור עבודה משום שעבודה מעבר ליום העבודה המקוצר היא לשיטתו בבחינת עבודה מעבר לשיעור המשרה. על כן הסיק בית הדין האזורי כי הזכות אינה בגדר "זכות יתר" לאישה עובדת לפי סעיף 3 לחוק אלא מטרתה להשוות את זכויות האם העובדת לזכויותיהם של יתר העובדים לעבוד שעות נוספות לפי בחירתה מעבר למשרתה המלאה. בנושא זה, דעתי אינה כדעתו של בית הדין האזורי, ולהלן אפרט נימוקיי לכך. 26. ממציאות החיים אנו למדים, כי לא מתקיים שוויון מלא בין גברים לנשים בשוק העבודה, ועדיין נוהגת בחברה במידה מסוימת התפיסה ה"מסורתית" הרואה את תפקידה של האישה כאחראית בלעדית לטיפול בילדים ולגידולם, כאשר הגבר הוא הנושא העיקרי באחריות לפרנסת המשפחה. אמנם, ניתן לומר כי כיום התפיסה השתנתה, והולכת ומשתרשת תפיסה של אחריות הורית משותפת, כאשר הנטל מתחלק בין שני בני הזוג ואינו מוטל באופן בלעדי על האישה. מגמה זו ניכרת גם בדברי חקיקה שונים, אשר הבולט בהם הוא כמובן סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות, אשר מטרתו הייתה להעניק זכויות הקשורות להורות גם לאב העובד, בתנאים מסוימים, באופן שכל אחד מבני הזוג יוכל לשאת באחריות לטיפול בילדים ובכך ליצור שוויון בין בני הזוג בעניין זה וליתן אפשרות לנשים לבחור להישאר בעבודתן כאשר האב מנצל את הזכויות בקשר להורות, וביניהן קיצור יום העבודה. כן יש לציין בהקשר זה את הוראות סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אשר מאפשר לעובד שאשתו ילדה לצאת לחופשת לידה בתנאי שאשתו הסכימה לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה.
פסק דין |17/04/2010 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בג"צ 3810/05- שמעון בארי נגד בית הדין הארצי לעבודה ירושלים ואח
שמות השופטים: מ נאור,ע ארבל,א רובינשטיין
אולם לאור העובדה, שהמחוקק ייחד לבתי הדין לעבודה תחום משפטי מוגדר ומופרד והפקיד בתי דין אלו במידה רבה על מלאכת העיצוב של דיני העבודה, בית המשפט הזה צריך לנהוג בריסון ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים, שנדונו לפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית, אלא אם כן מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים: (1) נתגלתה טעות משפטית מהותית, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שורשיה בנושאי סמכות או בנושאי מהות; וכן, יחד עם זאת- (2) הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה, לאור נסיבותיו של העניין". דברים אלה יפים גם היום (ראו בג"ץ 9716/05 אמיר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (טרם פורסם) (השופטת נאור); בג"ץ 593/06 אברהם נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן)). לאחר עיון בעתירה ובתגובה נראה לי, כי עניינו של העותר אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. בא כוח העותר, המודע כמובן לכלל האמור, ניסה להעטות על העתירה אדרת של נושא בעל חשיבות כללית וציבורית, אולם חוששני, כי הטענות שמעלה העותר מצויות במישור העובדתי והן בעלות אופי ערעורי מובהק, ואין המדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. עניינה של המחלוקת הוא בקיומו של חיוב לתשלום בעבור שעות עבודה נוספות מעבר לאמור בהסכמי העבודה, בהם התקשרו העותר והמשיבה, קרי, עסקינן במערכת עובדתית ספציפית, אשר אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב- יפו ואח' פ"ד מט(1) 573, 585 (השופט ד' לוין); בג"ץ 440/04 ד"ר דן גולדשמיד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (השופטת נאור)). אין בידי להסכים לטענות העותר, כי הכרעות בתי הדין מנוגדות להוראת סעיף 34 לחוק הגנת השכר, שעניינו שמירתן של זכויות עובד, וכי הן מצמצמות ופוגעות בזכות העובד לקבלת תשלום בעבור שעות נוספות.
פסק דין |05/07/2006 |בית המשפט העליון
תקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג-1973
סעיף: 5. עניינים בהם יינתן השירות
5. שירות יינתן בעניינים הבאים: (1) עניני משפחה כמשמעותם בחוקבית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 לרבות בהליכים לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014 (להלן – חוק להסדר התדיינויות); (2) הגנת זכויות הנוגעות למגורים, לרבות בעלות, תביעות פינוי או סילוק-יד, דמי שכירות, דמי מפתח ותיקוני המושכר למעט רישום הקניית זכות במקרקעין או כל פעולה אחרת בקשר לכך; (3) עניינים כספיים, לרבות נזיקין למע עניינים לפי פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963; (4) עניינים שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בהם, למעט עניינים פליליים; (5) תביעות על-פי חיקוק המעניק גימלאות, מענקים, שיקום או זכויות אחרות לנכים או למשפחות נספים; (6) תביעות בכל ענין הנוגע לזכויות של חיילים משוחררים; (7) תביעות לפי חוק השבות, התש"י-1950, חוק האזרחות, התשי"ב-1972, חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; (8) ענייני רישוי עסקים, עיסוקים או מקצועות, והסדרתם מכוח חיקוק.
צו לשכת עורכי-הדין (תפקידי השירות המשפטי), התשכ"ב-1962
סעיף: 1. תפקידים בשירות המשפטי
1. אלה הם תפקידי השירות המשפטי לענין סעיף 29(א)(5) לחוק – (א) בשירות המדינה: (1) יעוץ משפטי בכל משרד ממשלתי; (2) במשרד המשפטים – בעל תפקיד משפטי ביחידה מהיחידות המפורטות להלן: (א) לשכת היועץ המשפטי לממשלה; (ב) ייעוץ וחקיקה; (ג) הלשכה המשפטית; (ד) פרקליטות המדינה; (ה) הסניגוריה הציבורית; ( ו) הסיוע המשפטי; (ז) האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי; (ח) הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין; (ט) הממונה כמשמעותו בתקנה 9 לתקנות שבחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז-2007; (י) רשות התאגידים; (יא ) רשות הפטנטים; (יב) מחלקת החנינות; (יג) הרשות להגנת הפרטיות; (יד) נציבות תלונות הציבור על שופטים; (טו) בית הדין לעררים כמשמעותו בסעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; (טז) נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות; (יז) נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ; (יח) הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור; (יט) היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם; (כ) הממונה על נותני שירות עסקי; (כא) בתי הדין השרעיים; (2א) ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית של הכנסת; (3) יעוץ משפטי במשרד מבקר המדינה; (4) רשמות בבית-המשפט; (4א) רשמות בהוצאה לפועל; (5) (נמחקה); (6) פרקליט ות, תביעה, סניגוריה, יעוץ, חקיקה והדרכה משפטית בצבא-הגנה לישראל; (7) תביעה במשטרת ישראל; (8)-(12) (נמחקו); (13) ממונה ראשי על יחסי עבודה; (14) עורכי-הדין המועסקים בנציבות תלונות הציבור; (15) ראש המחלקה המשפטית, ראש ענף קבילות וראש ענף פניות של נציבות קבילות חיילים; (16) (נמחקה); (17) היועץ המשפט
כללי לשכת עורכי הדין (מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים), התשע"ה-2014
סעיף: 10. עניינים שבהם יינתן סעד משפטי
10. סעד משפטי יינתן בעניינים שלהלן: (1) עניני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995; (2) הגנת זכויות הנוגעות למגורים, לרבות בעלות, תביעות פינוי או סילוק–יד, דמי שכירות, דמי מפתח ותיקוני המושכר, למעט רישום הקניית זכות במקרקעין או כל פעולה אחרת בקשר לכך; (3) עניינים כספיים, למעט תובע בתביעות נזיקין ולמעט עניינים לפי פקודת מס הכנסה 6, חוק מס ערך מוסף, התשל”ו-1976, חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ”א-1961, או חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג-1963; (4) עניינים שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בהם, למעט עניינים פליליים; (5) תביעות בכל עניין הנוגע לזכויות של חיילים משוחררים; (6) תביעות לפי חוק השבות, התש”י-1950, חוק האזרחות, התשי”ב-1952, חוק מרשם האוכלוסין, התשכ”ה-1965; (7) ענייני רישוי עסקים, עיסוקים או מקצועות, והסדרתם מכוח חיקוק.
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008
סעיף: 4. עניינים הפטורים מאגרה
בקשה למתן תוקף של פסק דין לפשרה, הסדר גישור, או פסק בוררות; (10) בקשה לעיכוב פסק בורר שניתן לאחר שבית דין החזיר לבורר, מסיבה כלשהי, פסק קודם; (11) תביעה להמצאת מסמכים אשר המעביד מחויב על פי חוק להמציאם לעובד או למלא בהם את חלקו; (12) הליכים לפי סעיף 24(א)(2) או (4) או סעיף 25 לחוק; (13) הליכים לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959; (14) הליכים לפי סעיף 30 לחוק שעות עבורה ומנוחה, התשי"א-1951; (15) הליכים לפי סעיף 14 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951; (16) הליכים לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996; (17) הליכים לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; (18) הליכים לפי סעיף 13 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (19) הליכים שעניינם חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (20) הליכים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; (21) הליכים לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992; (22) הליכים לפי חוק הבטחת הכנסה, התש
חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011
סעיף: 2. הגדרות
2. בחוק זה – "הארגונים" – ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, וארגוני מעבידים שלדעת השר הם יציגים ונוגעים בדבר; "בודק שכר מוסמך" – מי שקיבל תעודת הכרה לפי הוראות פרק ו'; "בית הדין הארצי" ו "בית הדין האזורי" – כמשמעותם בחוק בית הדין לעבודה; "הפרשי הצמדה וריבית" – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961; "חוק בית הדין לעבודה" – חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; "חוק בתי דין מינהליים" – חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992; "חוק הגנת השכר" – חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם" – חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996; "חוק חופשה שנתית" – חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951; "חוק עבודת הנוער" – חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953; "חוק עבודת נשים" – חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; "חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז-1977; "חוק שכר מינימום" – חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; "חוק שעות עבודה ומנוחה" – חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; "מזמין שירות" – מי שמקבל אצלו שירות מקבלן, במסגרת עסקו, משלח ידו או פעילותו הציבורית; "הממונה" – מפקח עבודה בכיר שמינה השר לעניין פרק ב'; "מעסיק בפועל" ו "קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם; "מעשה" – לרבות מחדל; "מפקח עבודה" – כמשמעותו בסעיף 23; "צו הרחבה" – כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; "קבלן" – מי שעיסוקו במתן שירות, באמצעות עובדיו, אצל זולתו; "שירות" – שירות באחד התחומים המפורטים בתוספת הראשונה; "השר" – שר התעשייה המסחר והתעסוקה 2 .
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008
סעיף: 4. עניינים הפטורים מאגרה
התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (19) הליכים שעניינם חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (20) הליכים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; (21) הליכים לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992; (22) הליכים לפי חוק הבטחת הכנסה, התש מ"א-1981 (להלן-חוק הבטחת הכנסה); (23) הליכים לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; (24) ערעור לפי סעיף 47 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004; (25) תובענה לפי חוק משפחות חד–הוריות, התשנ"ב-1992; (26) הליכים לפי סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי ; (27) ערעור ובקשת רשות לערער על החלטה שניתנה בהליכים כאמור בפסקאות (11) עד (26); (28) תובענה שעניינה פיטורים או מתן הודעת פיטורים בלא היתר בניגוד להוראות סעיף 9(ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן-חוק עבודת נשים), לאישה השוהה במקלט לנשים מוכות כהגדרתו בסעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 27. סמכויות הרשם
27. (א) סמכויותיו ותפקידיו של הרשם וערעור על החלטותיו יהיו בהתאם לסעיפים 86, 87, 88, 89, 90(1) עד 90(11), 91, 95, 96, 98, 99, 100, 101, 102, 103, 105א ו-105ג לחוק בתי המשפט, בתיאומים ובשינויים המחוייבים לפי הענין. (ב) (1) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א) תהיה גם לרשם הסמכות הנתונה לבית-דין אזורי בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שענינן עצם הזכאות לקצבה, וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק, הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, המנויים בתוספת החמישית, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,0003 שקלים חדשים, והחלטת בית הדין האזורי בערעור על החלטת הרשם לפי סעיף קטן זה תהיה נתונה לערעור נוסף ברשות לפני בית הדין הארצי בשאלה משפטית; הרשות יכול שתינתן בגוף החלטת בית הדין האזורי או מאת נשיא בית הדין הארצי או סגנו. (2) רשם בית דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק. (ב1) שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם נשיא בית הדין הארצי, עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאים בצו להגדיל את הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב); תובענה לשכר עבודה או לקצבה או תובענה כספית אחרת כמשמעותה בסעיף קטן (ב) שהגדלת הסכום כאמור הוסיפה לסמכותו של רשם וערב תחילתו של הצו היתה תלויה ועומדת לפני בית דין אזורי לעבודה, ולא החלו בשמיעת עדים, רשאי שופט של בית הדין להעבירה לדיון לפני רשם. (ב2) תובענה לשכר עבודה הכוללת פיצוי הלנת שכר כמשמעותו בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכן תובענה לקצבה הכוללת פיצוי הלנת קצבה כמשמעותו בסעיף 16(ג) לחוק האמור יראו לענין הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב) כאילו לא כלול בה פיצוי כאמור. (ב3) שר המשפטים רשאי, בצו, בהסכמת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם נשיא בית הדין הארצי ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת החמישית. (ג) שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, לקבוע בתקנות סמכויות ששופט בית דין אזורי יהיה רשאי להעביר לרשם. תקנות המסמיכות רשם לעשות כל דבר שבסדרי דין ונוהג טעונות את אישורה של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010
סעיף: 12. בקשה לאישור הסדר פשרה
(ד) הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה לפי פרט בתוספת השנייה לחוק כנקוב בטור א', ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על משלוח הודעה לפי סעיף 18(ג) לחוק גם לגורם כמפורט בטור ב' לצדו – טור א' הפרט בתוספת השנייה טור ב' הגורם שאליו יש לשלוח את ההודעה (1) 1 הממונה על הגנת הצרכן (2) 2 המפקח על הביטוח (3) 3 המפקח על הבנקים (4) 4 הממונה על הגבלים עסקיים (5) 5 הרשות לניירות ערך (6) 6 המשרד להגנת הסביבה (7) 8 נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (8) 9 נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (9) 10 הממונה הראשי על יחסי עבודה (1) 1 הממונה על הגנת הצרכן (2) 2 המפקח על הביטוח (3) 3 המפקח על הבנקים (4) 4 המ מונה על הגבלים עסקיים (5) 5 הרשות לניירות ערך (6) 6 המשרד להגנת הסביבה (7) 8 נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (8) 9 נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (9) 10 הממונה הראשי על יחסי עבודה (ה) המען להמצאת הבקשה לאישור הסדר הפשרה וצרופותיה ליועץ המשפטי לממשלה יהיה משרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט ה
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר תו של כל דין; (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות-גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, או תובענות של קופות-הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית-הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר
כל הזכויות שמורות ©