כל הזכויות שמורות ©
דיני העבודה בבני ברק, כמו בכל רשות מקומית בישראל, מושפעים מהחקיקה הארצית ומפסיקות בתי הדין לעבודה. בשנים האחרונות התפתחה פסיקה ענפה המתייחסת למקרים ייחודיים בעיר בני ברק, במיוחד בנושאי יחסי עבודה במוסדות חינוך, זכויות עובדים, פיצויי פיטורין והלנת שכר. מאמר זה מציג סקירה מקיפה של הפסיקה הרלוונטית והמלצות מעשיות לעובדים ומעסיקים בעיר.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוא הגוף המשפטי המטפל בסכסוכי עבודה הקשורים לעיריית בני ברק ומוסדותיה. פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות מהווים תקדימים חשובים להבנת הדינמיקה המשפטית בעיר ואת האופן בו מיושמים דיני העבודה בפועל.
אחת הסוגיות המורכבות בדיני עבודה בבני ברק היא זיהוי המעסיק במוסדות חינוך. בפסק דין מאירה טלמור נגד עמותת ידידי בנות האולפנא בב"ב ואח' (דמ 7937/04), בית הדין הבחין בין העמותה המפעילה את בית הספר לבין העירייה, וקבע כי האחריות המשפטית כמעסיק חלה על העמותה המפעילה.
פסק דין זה מדגיש את החשיבות בזיהוי נכון של המעסיק בפועל, במיוחד במערכת החינוך בבני ברק, שבה פועלים גופים רבים בשיתוף פעולה עם העירייה.
בפסק דין מילר מלכה ואח' נגד עיריית בני ברק (דמ 12243/04), בית הדין התייחס לסוגיית הלנת שכר והתחשבות במצבה הכלכלי של העירייה. הפסיקה קבעה כי יש לאזן בין זכויות העובדים לבין יכולת העירייה, תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות:
"בהתחשב בפרשנות הגמישה של הגנת הנסיבות בשנים האחרונות, ובמסגרת האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין מעמסה בלתי פרופורציונלית על המעסיק, מאידך, ונוכח הספק המתעורר במקרה דנן ביחס למגמה זדונית של הנתבעת, המעסיקה, לעכב תשלום השכר"
פסיקה זו מספקת הנחיות חשובות למעסיקים ועובדים כאחד בנוגע לסוגיית הלנת שכר והפיצוי המתאים.
בפסק דין נילי קארו נגד עיריית בני ברק (בשא 2438/04), נדון נושא החזרת עובדת הוראה לעבודתה. בית הדין דן בבקשה "להחזיר את המבקשת לעבודה כמ"מ גננת וזאת עד למתן החלטה בערעור". מקרה זה ממחיש את המורכבות של יחסי העבודה במערכת החינוך ואת הסעדים האפשריים במקרה של פיטורין.
בפסיקה של בתי הדין בבני ברק, ניתן דגש מיוחד לקביעת מעמד העובד ולזיהוי המעסיק הנכון. הדבר חשוב במיוחד במקרים של:
על העובד להיות מודע למערכת היחסים החוזית ולתנאי ההעסקה כדי לוודא שמיצה את זכויותיו מול הגורם הנכון.
הפסיקה בבני ברק מראה שישנם מספר נושאים מרכזיים בתביעות כספיות:
תביעות אלו צריכות להיות מוגשות בזמן ובהתאם לחוק, כאשר יש להקפיד על פירוט הזכויות הנתבעות והביסוס המשפטי.
דיני העבודה בבני ברק משקפים את המורכבות של יחסי העבודה בעיר, במיוחד במוסדות החינוך ובגופים הקשורים לעירייה. הפסיקה מדגישה את החשיבות של זיהוי נכון של המעסיק, שמירה על זכויות העובדים, ואיזון בין אינטרסים שונים. עובדים ומעסיקים כאחד צריכים להכיר את המסגרת המשפטית ולפעול בהתאם כדי למנוע סכסוכים ולהבטיח יחסי עבודה הוגנים ותקינים.
היכרות עם הפסיקה הרלוונטית ומודעות לזכויות וחובות הצדדים ביחסי העבודה הן המפתח ליצירת סביבת עבודה יציבה ובטוחה בבני ברק.
בש"א (תל-אביב-יפו) 2438/04- נילי קארו נגד עיריית בני ברק
שמות השופטים: יהלום הדס
. התובעת הגישה בקשה בכתב בה ביקשה כי בית הדין "יורה למשיבה להחזיר את המבקשת לעבודה כמ"מ גננת וזאת עד למתן החלטה בערעור שהוגש ע"י המבקשת לכב' בית הדין הארצי לעבודה". 2. ב"כ המבקשת התבקש להבהיר מהו המקור החוקי מכוחו רשאי בית הדין ליתן את הסעד המבוקש לאחר שניתן פסק דין בתיק עב 3888/01 וערעור על פסק הדין תלוי ועומד. 3. המבקשת הגישה תגובה בה טענה כי בתביעה בתיק עב' 3888/01 עתרה לסעד הצהרתי לפיו התובעת היא עובדת קבועה בנתבעת, וכי בית הדין לא נתן החלטה בסוגיה זו ולפיכך מבוקש כי בית הדין יתן החלטה בסעד שהתבקש בכתב התביעה. 4. הבקשה והתגובה הועברו לתגובת הנתבעת, אשר מסרה תגובתה. 5. ביום 25/2/04 התקיים דיון בפניי. בדיון טען ב"כ המבקשת כי הבקשה הינה שבית הדין ישלים את מלאכתו בפסק הדין שניתן ע"י עב' השופטת סלע בחודש 7/03. נטען כי בכתב התביעה נתבעו 2 סעדים נפרדים, האחד להצהיר כי התובעת היא עובדת קבועה והשני לחייב את הנתבעת לשבץ את התובעת בגן קבוע, וכי בפסק הדין התייחס בית הדין רק לסעד השני ולא לסעד הראשון. נטען כי מבוקש שבית הדין ישלים את מלאכתו, שכן לאחר פסק הדין ביקשה התובעת לחזור לעבודה כעוזרת גננת אולם הנתבעת טענה כי יחסי עובד ומעביד בין הצדדים נפסקו. עוד נטען כי על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור אך לא ניתן לערער על הסעד הראשון שהתבקש בכתב התביעה, שכן לא ניתנה החלטה לגביו. עוד נטען כי יש להעביר את הדיון בבקשה לכב' השופטת סלע שנתנה את פסק הדין. משנשאל ב"כ התובעת בדבר אי ההתאמה בין הסעד המבוקש בכתב התביעה לבין הסעד המבוקש בבקשה, טען כי מדובר באותו סעד או לחילופין בסעד נגרר לסעד שבתביעה המקורית. 6. ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה וכן התנגד להעברתה למתן החלטה ע"י השופטת סלע.
החלטה |02/03/2004 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 7937/04- מאירה טלמור נגד עמותת ידידי בנות האולפנא בב ואח
שמות השופטים: ע פוגל,ראשית גב שור,כבדיאל
ראשית גב' שור – נציגת ציבור מר כבדיאל – נציג ציבור בשם התובעות עו"ד אלימילך בירנברג בשם נתבעת 1 – עו"ד יעקב גולדשטייין בשם נתבעת 2 – עו"ד בצלאל חיימוב פסק דין 1. שלוש התובעות והתובע (להלן: "התובעות") עבדו בבית ספר תיכון לבנות בבני ברק, בתפקידים שונים ובתקופות שונות, עד שפוטרו מעבודתן באותו יום, מבלי שקיבלו פיצויי פיטורים וזכויות אחרות להן היו זכאיות בתקופת עבודתן – שכר עבודה, דמי הבראה, דמי ביגוד והפרשת כספים לקופות ולקרנות. 2. התובעות הגישו תביעותיהן, לכתחילה, נגד עמותת ידידי בנות האולפנא ב"ב (הנתבעת 1, להלן: "העמותה"), ולאחר מכן הגישו כתב תביעה מתוקן בו פירטו תביעתן, והוסיפו לתביעה גם את עיריית בני ברק (הנתבעת 2, להלן: "העירייה"), וכן את משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן: "משרד החינוך"). 3. העמותה, כאמור בכתבי התביעה המתוקנים, היתה המחזיקה והמפעילה של בית הספר בו עבדו התובעות, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעות. העירייה, כאמור בכתבי התביעה המתוקנים, הינה הרשות המקומית העירונית אשר אחראית עפ"י דין, מבחינה מנהלתית, כלכלית, משקית וחינוכית, לבית הספר שפעל במבנה שבבעלותה, והיא גם זו שקיבלה כספים ממשרד החינוך כדי להפעיל ולהחזיק את בית הספר של העמותה. התביעה נגד משרד החינוך הוגשה משום שלטענת התובעות, הוא הגוף שהעביר כספים לעירייה, ואשר באמצעותם, כנטען, היא הפעילה את בית הספר. עם זאת, משרד החינוך נמחק, לבסוף, מן התובענות לפי בקשת ב"כ התובעות לאחר שב"כ משרד החינוך התייצבה בישיבה שהתקיימה בתיק, והשמיעה עמדתה בנושא. 4. אם כן, עלינו לדון בתביעתן של התובעות לזכויות הנובעות מיחסי עבודה, אותן תבעו מהעמותה שהפעילה את בית הספר בו עבדו, ומהעיריה אשר הינה הרשות המקומית בה פעל בית הספר.פסק דין |
13/02/2006 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
דין 1. רקע כללי התובעים, עובדים וגמלאים אשר הועסקו ע"י הנתבעת בבית ספר על יסודי, עתרו בתביעותיהם המאוחדות לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום משכורות החודשים 4/04; 5/04 ו-9/04. בכתבי ההגנה טענה הנתבעת כי מתחילת שנת 01' נמצא המשק הישראלי במצב של מיתון חריף. הקיצוץ הניכר באופן השתתפות משרדי הממשלה בתקציב העיריה במצטבר לירידה בתשלומי המיסים הביאו למשבר כספי אשר בעקבותיו נוצרו קשיים בתשלום המשכורות והקצבאות במועד. עוד נטען כי אין מדובר בהלנות שכר ארוכות ומתמשכות. נסיבות אלה, ונסיונות העיריה להבראת המצב הינם גורמים שיש בהם לבטל או להקל משמעותית בפסיקת פיצויי הלנת שכר. אין מחלוקת עובדתית באשר לשיעורי השכר ומועדי תשלומו, בהתאם לפירוט בתביעות ונספחיהן. השאלה המשפטית השנויה במחלוקת היא הזכאים התובעים לפיצויי הלנת שכר כטענתם, או שמא יש מקום להפחתתם כטענת הנתבעת, אם כן, באיזה שיעור. 2. חומר הראיות עד התובעים, יו"ר ועד המורים של בי"ס תיכון רמז בפרדס כץ, גל רותם, העיד כי מקור הכספים לתשלום השכר ע"י הנתבעת ברובו ממשרד החינוך. בכל שנה במשך ארבע שנות עבודתו בבית הספר, נאלץ לטענתו להגיש שלוש עד ארבע תביעות בגין הלנת שכר כנגד הנתבעת. העד לא ידע להשיב לשאלה מהו שיעור השכר אשר שולם במועד. משך ההלנות השתנה, על פי עדותו, בין עשרה ימים לחודש ימים. לטענתו, חויב בריבית של 5.8 לחודש בגין יתרת חובה בחשבון הבנק. עד הנתבעת, יועץ ראש העיר, דוד וינברג, העיד מנגד על גיבושה של תוכנית הבראה בעיריה לפני שנה וחצי על פי נתוני השנים 02/03, במסגרתה חדלה העיריה לקלוט עובדים חדשים ותכננה פיטוריהם של כ-200 עובדים, הכל במטרה לשלם שכר עובדיה במועד.
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. "יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי" (הלכת "ג'וליה מימון" הנ"ל). בתי הדין הכירו במגוון רב של שיקולים לצורך הטלת פיצויי הלנה, ביניהם: תכלית החוק, הגנה על שכר העובד והתמודדות עם מוסר תשלומים ירוד שיעורם הגבוה של הפיצויים; הימנעות מהטלת מעמסה בלתי פרופורציונלית על המעסיק; התנהגות המעסיק ותום ליבו (ג'וליה מימון); הרתעת מעבידים מלהלין את שכר העובדים (דו מוס); תום ליבו של העובד, במסגרת זו הוכר שיהוי בהגשת התביעה כנסיבה להפחתת הפיצויים (ע"ע 1231/01 נוואל אטרש – מועצה מקומית משהד, עבודה ארצי, כרך לג (50), 38); קשיים כלכליים זמניים ומינוי וועדה קרואה (דב"ע נו/31/95 פתאל כרמי – עיריית בני-ברק); מאמצי ראש העיר לתשלום המשכורות (תב"ע 13281/15 (ת"א) אליהו שלום ואח' – עיריית רמלה, עבודה אזורי, כרך ט', 31); הפחתת פיצויי ההלנה כתמריץ למעסיק לעשות כל שביכולתו לשלם את המשכורות; תשלום משכורות רק לאחר הגשת תביעה (ד"מ 1558/01 (נצרת) עדנאן קמוע – עיריית נצרת, עבודה איזורי, כרך יב, 588); התחשבות במצב הכלכלי הכללי במדינה וחשש לפגיעה קשה ברשויות המקומיות וקריסתן והצורך לשמור על תפקודן התקין (עב 3164/01 מועצה מקומית בית ג'ן – חיר פייסל ואח', עבודה אזורי, יג, 481).
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
איזורי, כרך יב, 588); התחשבות במצב הכלכלי הכללי במדינה וחשש לפגיעה קשה ברשויות המקומיות וקריסתן והצורך לשמור על תפקודן התקין (עב 3164/01 מועצה מקומית בית ג'ן – חיר פייסל ואח', עבודה אזורי, יג, 481). וכשמדובר במעסיק הציבורי, המחזיק בקופת הציבור, ניזון ממנה, ונהנה מהכנסות שמקורן בכספי משלם המסים – פסק ביה"ד הארצי לאחרונה כי מעצם מהותו חלה עליו חבות מוגברת להתנהגות בתום לב ובהגינות כלפי עובדיו. התירוץ לפיו אין בידו לשלם שכר עובדיו במועדו ובמלואו מכיון שאזל הכסף מקופתו, משמעו שימוש שלא כדין בכוחו השלטוני (ע"ע 1242/04 הנ"ל). זאת ועוד. הזכות לפיצוי אינה מוכרעת על פי אומדן האפשרויות של הוצאתה אל הפועל, "הזכות היא העיקר והמימוש הוא נובע ממנו. לא יתכן שקושי במימוש הזכות יבטל זכות או יאיין אותה" (ע"ע 1312/01 ז'ק ראביה נ' עמידר מיום 26/12/04). 4. דיון והכרעה ברקע למשבר שפקד את עירית בני ברק לרבות הלנת שכר עובדיה מצוי המשבר הכללי ברשויות המקומיות. עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בענין עירית לוד בערעורה ב"גלגולו השני" (ע"ע 1242/04 הנ"ל) נפל דבר. גם במקרה שלפני ניתן להתרשם כי התשובה לשאלה הראשונה, האם התקיימו התנאים להפחתת פיצויי הלנת שכרם של התובעים, מצויה בנסיבה הרלוונטית "שלמעביד לא היתה שליטה עליה". בהתחשב בפרשנות הגמישה של הגנת הנסיבות בשנים האחרונות, ובמסגרת האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין מעמסה בלתי פרופורציונלית על המעסיק, מאידך, ונוכח הספק המתעורר במקרה דנן ביחס למגמה זדונית של הנתבעת, המעסיקה, לעכב תשלום השכר, מצאתי לנכון להתחשב בנסיבות המיוחדות של משבר הרשויות המקומיות מהטעמים כי יש להכיר בכך שהרשות הנתבעת לא היתה מסוגלת בעצמה לפתור את בעיית התקציב.
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
בהתחשב בפרשנות הגמישה של הגנת הנסיבות בשנים האחרונות, ובמסגרת האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין מעמסה בלתי פרופורציונלית על המעסיק, מאידך, ונוכח הספק המתעורר במקרה דנן ביחס למגמה זדונית של הנתבעת, המעסיקה, לעכב תשלום השכר, מצאתי לנכון להתחשב בנסיבות המיוחדות של משבר הרשויות המקומיות מהטעמים כי יש להכיר בכך שהרשות הנתבעת לא היתה מסוגלת בעצמה לפתור את בעיית התקציב. אפילו הועברו אליה כספי משרד החינוך שיש בהם לממן באופן חלקי את משכורות התובעים, טענה שלא נסתרה, ומאמצי העיריה להתגבר על הגרעונות הביאו לתשלום סכומים על חשבון השכר במועד מוקדם ככל שהיה לאל ידה לעשות, לא התאפשר לעיריה תשלום השכר המלא במועד. היות והכספים המיועדים לתשלום פיצויי הלנה הם כספי ציבור, והקושי הטמון בהטלת עול תשלום עתק של פיצויי הלנה על הקופה הציבורית מקום בו האחראים למחדל אינם נושאים באחריות לדבר, ובהתחשב בהפעלתה של תוכנית הבראה, יש מקום, לדעתי, להפחית את פיצויי ההלנה מכח סעיף 18 לחוק, שכן מדובר ב"נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה". אשר לשאלה השניה, המעשית והחשובה, מהו שיעור ההפחתה הראוי של פיצויי ההלנה – נוכח מאפייניו החריגים של משבר הרשויות המקומיות, ניתן להתרשם כי אף מצבה הכספי של עירית בני ברק התדרדר למצב כה חמור עד שהיא לא היתה מסוגלת להחלץ ממנו בכוחות עצמה. בעקבות כך נוצרה, למצער, שגרה של הלנות שכר חוזרות, אף כי לא ממושכות, יחסית. בנסיבות אלה נדרש שיתוף פעולה בין כל הגורמים המעורבים בעיריה, לרבות עובדיה וגימלאיה. אוסיף עוד כי לא הוכח בפני רצון מצד העיריה להלין את שכר עובדיה. המענק המותנה מהמדינה לא הועבר לידי הרשות חרף גיבושה של תוכנית ההבראה וישומה, טענה שלא נסתרה.
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
המענק המותנה מהמדינה לא הועבר לידי הרשות חרף גיבושה של תוכנית ההבראה וישומה, טענה שלא נסתרה. אכן, תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן באופן מתמשך הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. הדעת נותנת שבעקבות אי קבלת שכרם נאלצו חלק מעובדי העיריה ללוות כספים, תוך תשלום ריבית בנקאית חריגה על משיכת יתר, ואולם מעבר לעדות היחידה שנשמעה – לא נמסרו פרטים בענין היקף התופעה או שיעור הריבית. משכך, לא הוכח בראיות נזק ממשי לעובדים מסויימים מבין התובעים כתוצאה מהעיכוב בתשלום שכרם. האיזון בין כל השיקולים האמורים מביא למסקנה כי גם במקרה זה יש מקום להתחשב בנסיבות המיוחדות של המשבר ברשויות המקומיות ולהפחית באופן משמעותי את פיצויי ההלנה כפי שיובהר בהמשך. 5. סוף דבר על פי המדיניות הכללית שנקבעה על ידי ביה"ד הארצי לעבודה, ועל מנת לאפשר קיומה וישומה של תוכנית הבראה בעירית בני ברק, העשויה ליתן פתרון אמיתי למצוקתה הכלכלית, סביר יהיה להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור צנוע של 25 לשנה אף במקרה זה.
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ד"מ (תל-אביב-יפו) 12243/04- מילר מלכה ואח נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: מוניקה מרגלית
סוף דבר על פי המדיניות הכללית שנקבעה על ידי ביה"ד הארצי לעבודה, ועל מנת לאפשר קיומה וישומה של תוכנית הבראה בעירית בני ברק, העשויה ליתן פתרון אמיתי למצוקתה הכלכלית, סביר יהיה להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור צנוע של 25 לשנה אף במקרה זה. התוצאה היא כי על הנתבעת, עירית בני ברק, לשלם לתובעים פיצויי הלנת שכר בשיעור שנתי של 25 בגין העיכוב בתשלום השכר או חלקיו לחודשים 4/04; 5/04 ו-9/04 כמפורט בכתבי התביעה ונספחיהם, מהמועדים החוקיים לתשלומו עד מועדי התשלומים כפי שבוצעו בפועל. התשלום יבוצע תוך 30 יום ממועד קבלת פסה"ד. משהתקבלו התביעות באופן חלקי, תישא הנתבעת בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 1,200 בצירוף מע"מ כדין אשר ישולמו תוך 30 יום. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא ביה"ד הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. העתק מפסק הדין ישלח לצדדים על ידי המזכירות.
פסק דין |07/08/2005 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
ע"ע 41428-01-13- מרדכי שחם נגד קובי ביטון
שמות השופטים: רונית רוזנפלד,לאה גליקסמן,רועי פוליאק,נתן מאיר,אמנון גדעון
בית הדין דחה את הטענה לפיה יש לראות בעיריית יבנה מעסיקה במשותף עם החברות המעסיקות: "לא שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לעירייה, אלא כי העירייה ביצעה "מיקור חוץ" אותנטי של שירותי השמירה לחברות שמירה, עימן התקשרה בהתאם למכרזי החברה למשק (למבחנים הרלוונטיים ראו את ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים, מיום 13.1.11 ). שוכנענו כאמור שכן הוכח (על אף מיעוט הראיות בקשר לכך) כי העירייה התקשרה עם קבלן משנה, לצורך מיקור חוץ של פונקציה שלמה (אבטחת כלל מוסדות החינוך בשטחה), בתחום שלא הועסקו בו עובדים מטעמה, כאשר הממונה הישיר על התובע הינו עובד של חברת השמירה, כאשר התובע מועסק בענף השמירה ותוך כפיפות לצווי ההרחבה החלים בו, וכאשר ההתקשרות הייתה לתכלית ניהולית-לגיטימית ולא על מנת לפגוע בזכויות העובדים. עוד עלה כי חברות השמירה שיבצו את התובע לעבודה מטעמן גם באתרים נוספים שאינם קשורים לעירייה (וזאת שלא באופן חריג אלא שוטף), וכי הן שקיבלו אותו לעבודה (אם כי באישור העירייה); קבעו את שכרו (במסגרת המגבלות שהוטלו עליהן בהסכם מול העירייה); שילמו את שכרו; פיקחו על עבודתו (באמצעות המפקח מטעמן מר בני לוי, אם כי עבד בשיתוף פעולה מול קב"ט מוסדות החינוך מטעם העירייה); ומוסמכות היו לפטרו (כאשר העירייה יכולה הייתה לדרוש את החלפתו בהתאם להסכם שירותי האבטחה, אך לא להורות על פיטוריו). 22 בהתחשב באמור, לא שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לעירייה, אף לא כמעסיקים במשותף". 43. קמרי הוסיף וטען ל"אחריות ישירה" של עיריית יבנה בנסיבות המקרה מכח חובת תום הלב "לכל הפחות . . . מכח חוקי המגן", אך בית הדין האזורי, אשר ציין כי במועדים הרלוונטים לא חלו הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה) "שנועד למנוע את המצב העובדתי שהתגלה לפנינו בתיק זה", פסק לאחר בחינה מדוקדקת ו"שקלול כלל הנסיבות" לרבות התשתית המשפטית החסרה, כי "שוכנענו כי אין זה מקרה חריג המצדיק הטלת אחריות ישירה מצד העירייה כלפי התובע".
פסק דין |09/05/2018 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 11441-10-13- אלכסנדר קגנובסקי נגד עירית כפר סבא
שמות השופטים: יגאל פליטמן,רונית רוזנפלד,אילן איטח,ישראל דורון,משה אורן
בנסיבות המקרה, הצדדים – הן התובעים עצמם והן העירייה – לא התייחסו בטענותיהם לזכויותיהם של התובעים כעובדים בעירייה שלא במעמד של עובדים קבועים. כמו כן, לא נערכה השוואה בין זכויות אלה לעומת הזכויות שקיבלו התובעים כעובדי בן בטחון. זאת, באשר אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהתובעים אינם זכאים לכפל שכר וזכויות רק בשל העסקתם בתבנית ההעסקה המשולשת. על כן, לא מצאנו לפסוק לתובעים את הסעדים הכספיים שתבעו בכתב תביעתם ובסיכומיהם, ובוודאי שלא את הסעדים שלא פורטו וכומתו על ידם. " (הדגשות הוספו – א. א. ). 6 ממשיך בית הדין האזורי וקובע: "ככל שהצדדים לא יגיעו לעמק השווה ביניהם ויהיה צורך בהתדיינות נוספת על מנת לקבוע את היקף זכויותיהם הכספיות הנגזרות מהכרעתנו בתיק זה, הרי שלא יהיה בפסק דין זה כדי לחסום את דרכם של התובעים להגיש תביעות שכאלה (השוו לפרשת העמותה לפיתוח אקדמי). באשר לתביעה כנגד בן בטחון – על אף שקבענו שבן בטחון לא הייתה מעסיקתם של התובעים, הרי שלהערכתנו ככל שאכן תוגש על ידי התובעים תביעה כספית בהמשך לפסק דין זה, בהחלט ייתכן שהיא תהיה צד נדרש לאותה התדיינות. על כן, אף בעניין משמעות פסק דין זה עבורה אנו קובעים שהוכרעה בו אך ורק סוגיית זהות מעסיקתם של התובעים, ואין בו כדי לקבוע דבר לעניין המשמעויות הכספיות הנגזרות. " הטענות בערעורים 16. כאמור, כל אחד מהצדדים – התובעים, העירייה והחברה – הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי: 17. ערעור התובעים: התובעים טוענים כי היה על בית הדין האזורי לקבוע כי מעמדם היה כשל עובדים קבועים ולפסוק בסעדים הכספיים שנתבעו. 18. ערעור העירייה: העירייה טענה כנגד קביעת בית הדין האזורי שלפיה היא זו שהיתה מעסיקתם של התובעים וכן כנגד האפשרות שניתנה לתובעים לשוב ולהגיש תביעה כספית, תחת להכריע בתביעה הכספית שהונחה לפניו.
פסק דין |18/10/2014 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע מד/3-50- גזל כהן נגד עירית בני ברק
שמות השופטים: בר ניבגולדברג,נגבי,ביילי
הדין i ההליך 1. זה הוא ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ש. הבר – אב בית-הדין, וה"ה הורבויץ וינקלביץ – נציגי ציבור; תב"ע מא3-154/) אשר בו פסק בית-הדין על המשיבה, עירית בני ברק (להלן-העיריה), לשלם למערערת (להלן-העובדת) פיצויי פיטורים בצרוף פיצויי הלנה, וכן תמורת הודעה מוקדמת על פיטורים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, ודחה את תביעת העובדת להחזרתה לעבודה ותביעה לתשלום הפרשי שכר. 2. עובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית-הדין האזורי, הן כדלקמן: (א) העובדת עבדה בשירות העיריה מאוגוסט 1966 ועד אוגוסט 1979 כעובדת של שירות ההזנה בבית הספר "בית יעקב" בבני ברק; היא "היתה עובדת במשכורת וקיבלה שכרה לפי הדירוג האחיד ועל פי שעות עבודה"; כל זה היה מוסכם על שני הצדדים; (ב) "על הצדדים חלה חוקת העבודה לרשויות המקומיות"; (ג) באוגוסט 1979 הופסק שירות ההזנה בבית הספר שבו עבדה העובדת ועבודתה נפסקה; (ד) לעובדת לא נמסרה כל הודעת פיטורים, אפילו לא בעל-פה; (ה) לא היה כל משא ומתן בדבר פיטוריה של העובדת; (ו) לעובדת נקבעה עבודה של שעה וחצי ליום. 3. עיקר טענתה של העובדת בבית-הדין האזורי היה: (א) על פי דרישת העיריה היא עבדה כשעתיים עד שלוש שעות ביום; שכרה שולם מדי חודש בצ'קים ללא פירוט; (ב) ביוני 1979 נודע לה כי שכרה אינו משתלם לפי חישוב המבוסס על הסכמי השכר המחייבים לגבי עובדי השלטון המקומי; (ג) לקראת סוף שנת הלימודים תשל"ט הופסקה עבודתה, ומאז אוגוסט 1979 הופסק תשלום שכרה; (ד) היא פנתה להנהלת בית ספר וגם לראש העיריה בבקשה לאפשר לה להמשיך בעבודתה, אך לא נענתה; (ה) העיריה שלחה לעבודת הודעה על אישור תשלום פיצויי פיטורים, כפי שסוכמו, לטענת העיריה, עם בעלה של העובדת, אולם עד לסוף הדיון בבית-הדין האזורי לא שולמו הפיצויים; מכל מקום טענה ה
פסק דין |02/10/1984 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 12688-10-22- מה גאנט ויראי נגד עזרא גרמה
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן סופר,מיכל נעים דיבנר,גב בל יוסף,שרגא וייצמן
המערערת הגישה בבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבים וכנגד העירייה. לנוכח טענת העירייה כי החברה היא המעסיקה של המערערת, הוגשה תביעה מתוקנת שבה נמחקה העירייה ובמקומה נתבעה החברה. 6. בית הדין האזורי דחה את התביעה כנגד החברה וציין כי "מלבד מתן שירות של העברת שכר לנתבעת 2 כדי שזו תעבירו לתובעת והנפקת תלושים, לא התקיימו סממנים נוספים של העסקה בין התובעת לבין החברה". 7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו סבורים כי דין הערעור בשאלת קיום יחסי עבודה בין החברה לבין המערערת להתקבל, וכי החברה הייתה לכל הפחות מעסיקה במשותף של המערערת וזאת מן הטעמים שנפרט להלן. 8. כאמור, החברה הנפיקה למערערת תלושי שכר, שילמה את שכרה ודיווחה לרשויות על העסקתה כמעסיקה. כל אלה, יוצרים חזקה כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערת לבין החברה, וחזקה זו לא הופרכה על ידי החברה. 9. יתר על כן. לטעמנו, תביעתה של החברה בבית משפט השלום והסכם הפשרה בין החברה לבין העירייה, כמתואר לעיל, יצרו השתק שיפוטי המונע מהחברה להתכחש ליחסי עבודה בינה לבין המערערת. כך, החברה טענה בכתב התביעה שהגישה כנגד המשיבה 2 כי התקשרה עם המערערת במסגרת בקשת המשיבה 2 "להעסיק עבורה עובדת טיפולית אשר תטפל בבת המשפחה . . . ", וכן כי החברה נעתרה לבקשת המשיבה 2 "וסיפקה עובדת טיפולית מחודש פבר' 2014 עד חודש דצמבר' 2014". עוד צוין בהמשך כי החברה "שילמה את מלוא שכרה של העובדת הטיפולית על פי חוק, ולתקופה בה הועסקה עובדת זרה כעובדת טיפולית היא בוטחה בביטוח מיוחד לעובדים זרים". כמו כן, במסגרת הסכם הפשרה שנחתם באותה תביעה בין החברה לבין העירייה ביום 23.6.2018 נרשם בין היתר "הואיל והתובעת העסיקה עובדת סייעת עבור עיריית בת ים לתפקיד מלווה לבית הספר .
פסק דין |27/06/2023 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 59587-03-18- המרכז לשלטון מקומי בישראל נגד אלמאז אבו סאלח ואח
שמות השופטים: סיגל דוידוב מוטולה,רועי פוליאק,חני אופק גנדלר גב שרה זילברשטיין היפש,אהוד פלד
באשר להגדרת השאלה מהו סכסוך שעילתו ביחסי עבודה, נפסק כי התשובה על כך היא פשוטה: המדובר בסכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיק, או מן החקיקה בתחום העבודה" (סעיף 15). בהמשך ההחלטה נאמר כי: "16. במקרה שלפנינו, לא נסתרה טענת התובעים, שציינו כי הנתבע הינו עמותה המאגדת בתוכה את הרשויות המקומיות בישראל, ומשמש בין היתר כארגון מעסיקים של חברותיו, וכי החברות בנתבע אף מחייבת את כלל הרשויות המקומיות. עוד נטען על ידי התובעים, וגם טענה זו לא נסתרה ואף עולה מהנספחים שצורפו לכתב התביעה, כי מנהל ההדרכה בנתבע הוא הגוף האמון על המוסדות והקורסים השונים, שבמסגרתם לומדים העובדים, ואשר בגינם מוכרים עובדי רשויות מקומיות כמי שזכאים לגמולי השתלמות (ראו בע"ע (ארצי) 53297-05-14 המרכז לשלטון מקומי בישראל (ע"ר) – נוף, ניתן ביום 5.10.2014 ). 5 17. עולה איפוא כי על פני הדברים, הנתבע הינו פעיל, בין היתר, באסדרה (רגולציה) של השכלת עובדי הרשויות המקומיות בארץ, ואשר הינו גוף מנחה, מייעץ ומאשר, ואף מהווה צד להסכמים קיבוציים שנחתמים בתחום זה . . . ". 7. בית הדין האזורי קבע עוד כי עילות התביעה כנגד המערער "מבוססות על עילות מינהליות מחד ונזיקיות מנגד", כאשר העילה המנהלית מתייחסת לסעד העיקרי שנתבע (חיוב המערער להכיר בשעות הלימוד שלמדו העובדים במכללה כלימודים המזכים בתוספת הגמול), בעוד שהעילות הנזיקיות "לא נוסחו ככאלה שהינן נזיקיות בבירור" ובהתאם לא די בכך לפי הפסיקה כדי להצדיק סילוק על הסף. עוד נאמר כי "המדובר בטענות עובדתיות שיש ללבן אותן, ובית הדין לעבודה הוא האכסניה המתאימה לכך, בהינתן כך שהמוקד של הסכסוך בין התובעים לבין הנתבע הינו במסגרת המובהקת של יחסי עבודה, ובכך שהתביעה שלפנינו הינה "בעלת זיקה למשפט העבודה", ויש אף לומר – בעלת זיקה מובהקת" (סעיף 20).
פסק דין |29/10/2019 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בר"ע 45269-09-23- מדינת ישראל נגד עלי ראזיק טאהה
שמות השופטים: לאה גליקסמן,רועי פוליאק,חני אופק גנדלר,גב ורדה אדוארדס,דובי רם
עם קבלת בקשת רשות הערעור הציע בית הדין לצדדים לנוכח סמיכות המועדים לדיון המוקדם בתביעה "וכן לנוכח ההלכות בסוגית מתן היתר לצירוף צד שלישי בבית הדין לעבודה וההנמקות לצירוף בהחלטה", תוך הפנייה לסעיף 17 להחלטה לפיו "משרד החינוך הינו צד דרוש להחלטה", כי חלף צירוף המדינה כצד שלישי היא תצורף כ"צד דרוש" בהתאם לתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות). המשיבים הסכימו להסדר הדיוני המוצע, אך העירייה התנגדה לו. 6. העירייה טוענת בתשובתה לבקשת רשות הערעור כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שאין בה כל הנמקה מדוע יש לחרוג מהכלל וליתן בנסיבות העניין רשות ערעור. העירייה מוסיפה וטוענת כי לפי סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן – החוק) יש להעדיף מהות על פני פרוצדורה ולחתור למשפט צדק בפני הפורום לו המומחיות, הידע והכלים לדון בסוגיה. לטענת העירייה לצד הסמכות המוקנית לבית הדין לעבודה לדון בתביעות שבין עובד למעסיקו לפי סעיף 24(א)(1) לחוק מוקנית לו הסמכות לדון גם בתביעות שבין עובד לבין חליפו של המעסיק מכוח אותו סעיף, ויש לראות במשרד החינוך "חליף" של העירייה מכוח הוראות חוק שונות שפורטו בתשובה. עוד מפנה העירייה להוראת סעיף 24(א)(2) לחוק וטוענת כי ניתן לראות בנוהל "הסדר קיבוצי" המקנה לבית הדין סמכות לדון בהליך מכוחו. העירייה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי טענותיה לעניין הסמכות הועלו בפני בית הדין האזורי, אשר לא דן בהן, ואינן זוכות למענה בבקשת רשות הערעור. 7. העובד מתמקד בתשובתו בזכותו לקבלת פדיון דמי המחלה הצבורים, כאשר לגישתו יחסי העירייה והמדינה "אינם נדרשים לעניין" ועל המחלוקת ביניהן להתברר בהליך נפרד שאינו מותיר אותו כמי שמחזר על הפתחים.
פסק דין |28/10/2023 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ע"ע 731/05- עיריית רחובות נגד ישראל אלבחרי ואח ואח
שמות השופטים: סטיב אדלר,יגאל פליטמן,שמואל צור,עובדים,שלמה גוברמן,מעבידים,משה אורן
פסק הדין הוא פסק דין חלקי אשר דן אך ורק בשאלת זהות המעסיק. בית הדין טרם דן בתביעות הכספיות הספציפיות של כל עובד ועובד. 4. מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי לאור המסכת העובדתית שנפרשה בפניו, כי על פי מבחני מיהות המעביד – העירייה הייתה המעסיקה של העובדים. עם זאת נדגיש, כי פסיקת בית הדין האזורי הקובעת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין העירייה לעובדים, אין משמעה שהעובדים מועסקים במעמד של עובדים קבועים המעניק להם זכויות על פי חוקת העבודה (ראו לעניין זה עע 389/99 יעקב חסון ואח' – משרד השיכון, ניתן ביום 4.9.2003 ; עע 1334/04 נינה טופר נ. מועצה מקומית תל-שבע ואח', ניתן ביום 29.12.04 ; עע 116/03 משרד החינוך – משה חג'בי ואח', ניתן ביום 2.2.2006 ). 5. אשר לטענות עו"ד גל ועו"ד לפידור לעניין החוקים הנוגעים להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם – חוקים אלו אינם באים לשלול את זכויותיהם של העובדים או את מעמדם על פי המציאות העובדתית הנוצרת בפועל.
פסק דין |20/06/2006 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
ד"מ (נצרת) 1681/01- מטר פרח נגד מועצה מקומית כפר- כנא
שמות השופטים: רים נדאף
בתי הדין לעבודה גיבשו מדיניות לגבי יישום לשונו ומטרתו של החוק, וזאת בחיפוש אחר האיזון שבין זכויות עובדים לקבל שכר עבודה ופיצויי פיטורים במועד שנקבע בחוק, לבין העונש הקיצוני המוטל על המעביד שלא שילם את השכר או את פיצויי הפיטורים עקב אחת הסיבות שצויינו בסעיף 18 לחוק. יתרה מזו , גישת בית הדין בארצי בפירוש המונח טעות כנה היתה רחבה וליברלית, משום הסמכות הרחבה שנקבעה להפחתת פיצוי הלנה בין 19 לבין 1". לאחרונה אנו עדים לכך שמדיניות בית הדין הארצי בעניין פיצויי הלנה, תומכת דווקא בגישה המקלה ומעניקה שיקול דעת רחב יותר בידי בית הדין עת בא הוא להכריע בשאלת חיוב מעביד בפיצויי הלנה, ותומכת בפרשנות רחבה יותר של הנסיבות המנויות בסעיפים 18ו- 20 לחוק. בדב"ע נב86-3/ ד"ר מיכל שרף ואח' נ. ספריה משותפת לדורות – לוד, פד"ע כט עמ' 301 בית הדין הארצי קיבל את הערעור כנגד חיוב המשיבה (המערערת שכנגד ) בפיצויי הלנה מלאים, מאחר ונציגות העובדים שם חתמה על הסכם עם העירייה לפיו תשלם העירייה לעובדים את השכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתנאי שהעובדים יסירו את תביעתם כנגד המשיבה – העמותה. העובדות קיבלו את השכר שלהן מהעירייה על פי ההסכם, אך לא הסירו את תביעתן כנגד העמותה. השופט (בדימוס) אסוף קבע בעמ' 319 לפסה"ד: "בעובדה שהעובדות בעניין שלפנינו קיבלו את הכספים , יש לראות הסכמה לאמור בהסכם שדן בעניינן בין נציגות העובדים והעירייה, אין העובדות יכולות או רשאיות לאמץ חלק מההסכם – ליטול מהעירייה את הכספים המגיעים להן מ "העמותה", ולא לבצע את חלקן – ביטול התובענה ואם תאמר שאין הסכם עם נציגות העובדים מחייב את העובדות הרי התנהגותן בתביעתן למימוש הזכויות שבחוק, מהווה, לאור האמור לעיל, שימוש בזכות שלא בתום לב, קיצוני, ובית הדין לא יתן לכך יד" בדב"ע נו267-3/ המוסד הקתולי לשירותי הצלה נ.
פסק דין |13/01/2002 |בית דין אזורי לעבודה – נצרת
ד"מ (נצרת) 1558/01- עדנאן קמוע נגד עיריית נצרת
שמות השופטים: רים נדאף
בתי הדין לעבודה גיבשו מדיניות לגבי יישום לשונו ומטרתו של החוק, וזאת בחיפוש אחר האיזון שבין זכויות עובדים לקבל שכר עבודה ופיצויי פיטורים במועד שנקבע בחוק, לבין העונש הקיצוני המוטל על המעביד שלא שילם את השכר או את פיצויי הפיטורים עקב אחת הסיבות שצויינו בסעיף 18 לחוק. יתרה מזו , גישת בית הדין בארצי בפירוש המונח טעות כנה היתה רחבה וליברלית, משום הסמכות הרחבה שנקבעה להפחתת פיצוי הלנה בין 19 לבין 1". לאחרונה אנו עדים לכך שמדיניות בית הדין הארצי בעניין פיצויי הלנה, תומכת דווקא בגישה המקלה ומעניקה שיקול דעת רחב יותר בידי בית הדין עת בא הוא להכריע בשאלת חיוב מעביד בפיצויי הלנה, ותומכת בפרשנות רחבה יותר של הנסיבות המנויות בסעיפים 18 ו- 20 לחוק. בדב"ע נב/86-3 ד"ר מיכל שרף ואח' נ. ספריה משותפת לדורות – לוד, פד"ע כט עמ' 301 בית הדין הארצי קיבל את הערעור כנגד חיוב המשיבה (המערערת שכנגד) בפיצויי הלנה מלאים, מאחר ונציגות העובדים שם חתמה על הסכם עם העירייה לפיו תשלם העירייה לעובדים את השכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתנאי שהעובדים יסירו את תביעתם כנגד המשיבה – העמותה. העובדות קיבלו את השכר שלהן מהעירייה על פי ההסכם, אך לא הסירו את תביעתן כנגד העמותה. השופט (בדימוס) אסוף קבע בעמ' 319 לפסה"ד: "בעובדה שהעובדות בעניין שלפנינו קיבלו את הכספים , יש לראות הסכמה לאמור בהסכם שדן בעניינן בין נציגות העובדים והעירייה, אין העובדות יכולות או רשאיות לאמץ חלק מההסכם – ליטול מהעירייה את הכספים המגיעים להן מ"העמותה", ולא לבצע את חלקן – ביטול התובענה ואם תאמר שאין הסכם עם נציגות העובדים מחייב את העובדות הרי התנהגותן בתביעתן למימוש הזכויות שבחוק, מהווה, לאור האמור לעיל, שימוש בזכות שלא בתום לב, קיצוני, ובית הדין לא יתן לכך יד" בדב"ע נו/267-3 המוסד הקתולי לשירותי הצלה נ.
פסק דין |30/01/2002 |בית דין אזורי לעבודה – נצרת
ד"מ (נצרת) 1740/00- אבו ראס נאדר נגד המועצה המקומית עילוט
שמות השופטים: רים נדאף
בתי הדין לעבודה גיבשו מדיניות לגבי יישום לשונו ומטרתו של החוק, וזאת בחיפוש אחר האיזון שבין זכויות עובדים לקבל שכר עבודה ופיצויי פיטורים במועד שנקבע בחוק, לבין העונש הקיצוני המוטל על המעביד שלא שילם את השכר או את פיצויי הפיטורים עקב אחת הסיבות שצויינו בסעיף 18 לחוק. יתרה מזו , גישת בית הדין בארצי בפירוש המונח טעות כנה היתה רחבה וליברלית, משום הסמכות הרחבה שנקבעה להפחתת פיצוי הלנה בין 19 לבין 1". לאחרונה אנו עדים לכך שמדיניות בית הדין הארצי בעניין פיצויי הלנה, תומכת דווקא בגישה המקלה ומעניקה שיקול דעת רחב יותר בידי בית הדין עת בא הוא להכריע בשאלת חיוב מעביד בפיצויי הלנה, ותומכת בפרשנות רחבה יותר של הנסיבות המנויות בסעיפים 18 ו- 20 לחוק. בדב"ע נב/86-3 ד"ר מיכל שרף ואח' נ. ספריה משותפת לדורות – לוד, פד"ע כט עמ' 301 בית הדין הארצי קיבל את הערעור כנגד חיוב המשיבה (המערערת שכנגד) בפיצויי הלנה מלאים, מאחר ונציגות העובדים שם חתמה על הסכם עם העירייה לפיו תשלם העירייה לעובדים את השכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתנאי שהעובדים יסירו את תביעתם כנגד המשיבה – העמותה. העובדות קיבלו את השכר שלהן מהעירייה על פי ההסכם, אך לא הסירו את תביעתן כנגד העמותה. השופט (בדימוס) אסוף קבע בעמ' 319 לפסה"ד: "בעובדה שהעובדות בעניין שלפנינו קיבלו את הכספים , יש לראות הסכמה לאמור בהסכם שדן בעניינן בין נציגות העובדים והעירייה, אין העובדות יכולות או רשאיות לאמץ חלק מההסכם – ליטול מהעירייה את הכספים המגיעים להן מ"העמותה", ולא לבצע את חלקן – ביטול התובענה ואם תאמר שאין הסכם עם נציגות העובדים מחייב את העובדות הרי התנהגותן בתביעתן למימוש הזכויות שבחוק, מהווה, לאור האמור לעיל, שימוש בזכות שלא בתום לב, קיצוני, ובית הדין לא יתן לכך יד" בדב"ע נו/267-3 המוסד הקתולי לשירותי הצלה נ.
פסק דין |01/09/2001 |בית דין אזורי לעבודה – נצרת
חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו–2014 (הוראת שעה), התשע"ג-2013
סעיף: 2. הגדרות
; (3) מוסד להכשרת עובדי חינוך, בין שהוא מוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, או שהוא בעל היתר לפי סעיף 21א לחוק האמור, ובין שאינו אחד מאלה; "מעסיק " – כל אחד מאלה: (1) המדינה; (2) גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב; (3) גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב; (4) תאגיד בריאות; (5) מוסד חינוך שהממש לה משתתפת בתקציבו, במישרין או בעקיפין; "משכורת " – הכנסת עבודה כמשמעותה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה 14, שניתנת בכסף; "נושא משרה " – כל אחד מאלה: (1) כל אחד מהמנויים בתוספת לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט-1969; (2) ראש רשות כהגדרתו בחוק גמלאות לראש רשות ; (3) ראש מועצה דתית אשר חל עליו חוק גמלאות לראש רשות, לפי הוראת סעיף 14 לחוק שירותי הדת היהודיים; (4) רב עיר כמשמעותו בסעיף 15(א)(2) לחוק שירותי הדת היהודיים; "סכום החיסכון " – סכום ההוצאה שהיתה משולמת בקשר למשכורת או לתשלום לבעל תפקיד אילולא הוראות חוק זה ותשלומה נחסך בשל הוראות חוק זה, לרבות הוצאה שבה היה מחויב המעסיק בשל תשלום משכורת לעובד או לנושא משרה או בשל תשלום לבעל תפקיד, לפי העניין, אילולא הוראות חוק זה; "עובד " – מי שמלאו לו שמונה עשרה שנים המועסק על ידי מעסיק, ולעניין מעסיק שהוא מוסד חינוך כאמור בפסקה (5) להגדרה "מעסיק" – עובד חינוך או עובד שירות; " עובד חינוך " – מי שמועסק במוסד חינוך ועיקר עיסוקו בו הוא בהוראה או בחינוך
פקודת העיריות [נוסח חדש]
סעיף: 170. דרכי מינוי עובדים וכשירות עובד ביקורת
170. (א) ראש העיריה רשאי למנות לעיריה עובדים שלא הוזכרו בסעיף 167 למשרות שיש עליהן הקצבה בתקציב המאושר (ב) לא יתמנה אדם לעובד עיריה לרבות למשרות המנויות בתוספת החמישית, למעט המנהל הכללי, אלא לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על פי כללים לפי סעיף קטן (ג). (ב1) (1) במהלך מינוי למשרה המנויה בתוספת החמישית או למשרת פקח תונח לפני ועדת המכרזים הדנה בענין, חוות דעתו של היועץ המשפטי של העיריה בדבר קיום הרשעה של המועמד בעבירה שבשל אופייה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד; במהלך מינוי למשרת יועץ משפטי תונח לפני ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים חוות דעת כאמור, על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים; החליטה ועדת המכרזים בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי תחליט המועצה בענין מינוי אדם למשרה כאמור; בפסקה זו, "פקח"-לרבות נושא משרה בעיריה הממלא תפקידי פיקוח. (2) שר הפנים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר המשפטים, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת רשאי לקבוע בעלי תפקידים נוספים שלגביהם תידרש חוות דעת היועץ המשפטי של העיריה כאמור בפסקה (1). (2א) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו–(2), במשרה מסוג שהיועץ המשפטי של העירייה קבע לגביה כי נדרשת בדיקת עברו הפלילי של מועמד כתנאי להתמנות לה, ניתן שלא למנות אדם אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לפי חוות דעתו של היועץ המשפטי של העירייה, לשמש במשרה כאמור, אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור או אם מתנהלת לגביו חקירה בעבירה כאמור; הוראות פסקה זו לעניין הרשעה או הגשת כתב אישום יחולו גם לגבי התקשרות של העירייה עם אדם שאינו עובד עירייה לשם מילוי תפקיד, ביצוע עבודה או מתן שירות בעבור העירייה, שהם מסוג שהיועץ המשפטי של העירייה קבע לגביו כאמור ברישה.
תקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979
סעיף: 2. חובה וסייגים של מכרז פומבי
2. (א) התפנתה משרה שיש עליה הקצבה בתקציב המאושר, ולא אוישה בדרך אחרת, יפורסם לגביה מכרז פומבי (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תחול חובת עריכת מכרז פומבי על סוגי המשרות האלה: (1) מורים בבתי ספר יסודיים, בתי ספר של חטיבת הביניים או בבתי ספר על-יסודיים או גננות בגני הילדים שבבעלות הרשות המקומית, ובלבד שיש להם הכישורים הדרושים על ידי משרד החינוך והתרבות למילוי אותה משרה; (2) (נמחקה); (3) מנהל לשכה לראש רשות מקומית, עוזר לראש רשות מקומית, נהג של ראש רשות מקומית, מנהל לשכה לסגן ראש רשות מקומית בשכר, עוזר של סגן ראש רשות מקומית בשכר, מנהל לשכה או עוזר למנהל כללי, ובלבד שהמועצה אישרה את העסקתם, לפי תקן כוח האדם המאושר; (4) משרה המיועדת לבוגרי אוניברסיטה, במסלול של תכנית צוערים לשלטון המקומי שאישר משרד הפנים , ובלבד שהמנהל הכללי של משרד הפנים או מי מטעמו אישר את המשרה כאמור ובתנאי שהתקבל לעבודה בתוך שלוש שנים מיום קבלת התואר במסלול האמור; (4א) משרה המיועדת לבוגרי מוסד כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, שהם בוגרי תכנית מיוחדת לקידום ייצוג הולם לאוכלוסיות שונות בשלטון המקומי, המתוקצבת על ידי משרד הפנים, ושהליך גיוס ומיון המועמדים שבה אושר על ידי משרד הפנים, ובלבד שהמנהל הכללי של משרד הפנים או מי מטעמו אישר את המשרה כאמור ובתנאי שהתקבל לעבודה בתוך שלוש שנים מיום קבלת התעודה על סיום התכנית; (5) משרה של מלווה צמוד לתלמיד ובלבד שמשרד החינוך אישר את תקן המלווה הצמוד לאותו תלמיד; (6) משרה לפי שעות לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים רצופים לצורך ביצוע מיזם זמני, ובתנאי שלא יועסק במשרה זו אדם שבוצעה עמו התקשרות נוספת מכוח סעיף זה בשנת התקציב הנוכחית ובלבד שחלפו שישה חודשים לפחות ממועד ההתקשרות האחרונה; (7) משרה של עובד הנעדר ממשרתו לתקופה זמנית, לשם איושה במילוי מקום, שלא יעלה על שנה; המנהל הכללי רשאי, מטעמים מיוחדים, להאריך את ההעסקה לתקופות נוספות אם
פקודת העיריות [נוסח חדש]
סעיף: 170. דרכי מינוי עובדים וכשירות עובד ביקורת
(2א) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו–(2), במשרה מסוג שהיועץ המשפטי של העירייה קבע לגביה כי נדרשת בדיקת עברו הפלילי של מועמד כתנאי להתמנות לה, ניתן שלא למנות אדם אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לפי חוות דעתו של היועץ המשפטי של העירייה, לשמש במשרה כאמור, אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור או אם מתנהלת לגביו חקירה בעבירה כאמור; הוראות פסקה זו לעניין הרשעה או הגשת כתב אישום יחולו גם לגבי התקשרות של העירייה עם אדם שאינו עובד עירייה לשם מילוי תפקיד, ביצוע עבודה או מתן שירות בעבור העירייה, שהם מסוג שהיועץ המשפטי של העירייה קבע לגביו כאמור ברישה. (3) השר לביטחון הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת יקבע דרכי מסירת מידע בדבר קיום הרשעה של מועמד כאמור בסעיף זה ועל דרכי מסירת מידע בדבר הגשת כתב אישום או קיום חקירה בעבירה לפי הוראות פסקה (2א). (ג) השר באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, יקבע בתקנות כללים בדבר דרכי מכרז ופרטיו, אם בדרך כלל ואם לסוגי משרות, ורשאי הוא בתקנות כאמור לקבוע משרות וסוגי משרות שעליהן לא תחול, בתנאים שיקבע, חובת מכרז. (ד) לא תחול חובת מכרז לפי סעיף קטן (ב) על משרות שלהן מתקבל אדם באמצעות לשכת תעסוקה לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959. (ה) ראש העיריה בהסכמת מבקר העיריה ימנה עובדים ללשכת מבקר העיריה בהתאם לתקנים שיקבע שר הפנים בתקנות ועל-פי האמור בהוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד). תקנים לפי סעיף קטן זה ייקבעו בידי השר בהתחשב במספר התושבים, בתחומה של העיריה ובגורל תקציבה השנתי.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו–2014 (הוראת שעה), התשע"ג-2013
סעיף: 2. הגדרות
אחד מאלה: (א) תשלומים שאינם משולמים על בסיס חודשי ואינם מחושבים על בסיס תשלום אחר הנכלל בתשלום המשולם לבעל התפקיד; (ב) דמי הבראה וקצובת ביגוד או תשלומים אחרים הדומים להם במהותם אף אם כינוים שונה; (ג) החזר הוצאות; (ד) גילום חלק מהמס החל על בעל התפקיד אשר משולם בידי המעסיק; "הסכם " – הסכם קיבוצי, צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, הסדר קיבוצי, הוראת מינהל, או חוזה עבודה אישי לרבות חוזה מיוחד לפי סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959; "הסכם קיבוצי " – קיבוצי כללי או הסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים; "חוק גמלאות לראש רשות " – חוק ה רשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977; "חוק הסכמים קיבוציים" – חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; "חוק יסודות התקציב" – חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985; "חוק שירותי הדת היהודיים " – חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971; "חוק שכר מינימום" – חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; "מבטח " – כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981; "מוסד חינוך " – כל אחד מאלה: (1) מוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; (2) בית ספר שחלה עליו חובת רישוי לפי הוראות חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 ; (3) מוסד להכשרת עובדי חינוך, בין שהוא מוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, או שהוא בעל היתר לפי סעיף 21א לחוק האמור, ובין שאינו אחד מאלה; "מעסיק " – כל אחד מאלה: (1) המדינה; (2) גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב; (3) גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב; (4) תאגיד בריאות; (5) מוסד חינוך שהממש
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ג-2013
סעיף: 1. הוראת השעה
ת החודשים — השכר כאמור לפי הממוצע המחושב לפי מספר ימי העבודה של אותו עובד באותם חודשים "השכר המרבי" — שכר השווה לשכר הממוצע למשרת שכיר – בלא עובדים מיהודה, שומרון, חבל עזה ודרום לבנון, אך כולל עובדים שמעבידיהם מדווחים עליהם למוסד לביטוח לאומי – כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאחרונה לפני קרות הנזק, כשהוא מוכפל בשניים וחצי ומחולק ב–22, ומעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני" — יום שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק, למעט יום שבו נעדר בשל מחלה, תאונה, חופשה שנתית, מילואים, או בשבת ובחג וביום שישי — למעט מי שעובד באופן רגיל בימים אלה, ובלבד שמתקיים ב עובד גם אחד מאלה: (1) הוא נעדר מעבודתו לפי הוראות פיקוד העורף; (2) הוא נעדר מעבודתו לצורך השגחה על ילדו, הנמצא עמו, עקב הוראה של פיקוד העורף על סגירת מוסד החינוך שבו לומד או שוהה הילד או סגירת מוסד כאמור שאישר פיקוד העורף עד היום המאוחר ביותר בתקופת ההכרזה, ואין במקום העבודה של העובד או של בן זוגו מסגרת נאותה להשגחה על הילד, ובלבד שמוסד החינוך מצוי באזור המוכרז ומתקיים אחד מאלה: (א) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית של העובד או שהעובד הוא הורה יחיד של הילד; (ב) בן זוגו של העובד הוא עובד או עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי — נב צר ממנו להשגיח על הילד; הוראות פסקה זו יחולו, לגבי עובד שהוא אומן, ואולם ההיעדרות של עובד כאמור תיחשב כיום היעדרות רק אם לא ניתן פיצוי לפי פסקה זו בעד אותו יום בשל יום היעדרות של הורהו של הילד, לפי העניין, לצורך השגחה על אותו ילד; לעניין זה – "אומן" – הורה במשפחה שאושרה בידי מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ב-2012
סעיף: 1. הוראת שעה
לפקודה, שלא מתמיכות ותרומות, בסכום הכנסתו האמורה, כולל תמיכות ותרומות, כשהוא מוכפל בשווי הנזק ששילם בעד יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני; מועסק העובד במשרה חלקית, יהיה הנזק החלק היחסי משווי הנזק שיחסו לכלל הנזק הוא כיחס מספר שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, לסך כל שעות העבודה במשרה מלאה; לא עבד העובד או העובד העצמאי האמור בחלק מיום העבודה, יהיה הנזק החלק היחסי משווי הנזק, או משווי הנזק לעובד עצמאי, לפי העניין, שיחסו לכלל שווי הנזק הוא כיחס מספר השעות שבהן לא עבד העובד כאמור, לסך כל שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, ובלבד שמספר השעות שבהן לא עבד העובד גבוה משעה אחת; "יום היעדרות בשל המצב הביטח וני" – (1) יום שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק או יום שבו עובד עצמאי נעדר מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, למעט יום שבו נעדר בשל מחלה, תאונה, חופשה שנתית, מילואים, לצורך השגחה על ילדו הנמצא עמו עקב הוראה על סגירת מוסד החינוך שבו לומד או שוהה הילד ואין במקום העבודה של העובד או של בן זוגו, או של העובד ה עצמאי או של בן זוגו, מסגרת נאותה להשגחה על הילד, ומתקיים אחד מאלה: (א) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית של העובד או של העובד העצמאי או שהעובד או העובד העצמאי הוא הורה יחיד של הילד; (ב) בן זוגו של העובד או של העובד העצמאי הוא עובד או עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי – הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נבצר ממנו להשגיח על הילד; הוראות פסקה זו יחולו, לגבי עובד שהוא אומן, ואולם ההיעדרות של עובד כאמור תיחשב כיום היעדרות רק אם לא ניתן פיצוי לפי פסקה זו בעד אותו יום בשל יום היעדרות של הורהו הטבעי או הורהו המאמץ של הילד, לפי העניין,
תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008
סעיף: 4. עניינים הפטורים מאגרה
התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (19) הליכים שעניינם חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (20) הליכים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; (21) הליכים לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992; (22) הליכים לפי חוק הבטחת הכנסה, התש מ"א-1981 (להלן-חוק הבטחת הכנסה); (23) הליכים לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; (24) ערעור לפי סעיף 47 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004; (25) תובענה לפי חוק משפחות חד–הוריות, התשנ"ב-1992; (26) הליכים לפי סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי ; (27) ערעור ובקשת רשות לערער על החלטה שניתנה בהליכים כאמור בפסקאות (11) עד (26); (28) תובענה שעניינה פיטורים או מתן הודעת פיטורים בלא היתר בניגוד להוראות סעיף 9(ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן-חוק עבודת נשים), לאישה השוהה במקלט לנשים מוכות כהגדרתו בסעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים
תקנות העיריות (נציגי העיריה בתאגיד עירוני), התשס"ו-2006
סעיף: 8. פקיעת כהונה
8. נציג עיריה בגוף המנהל של תאגיד עירוני יחדל לכהן בהתקיים אחת מאלה: (1) אם הוא חבר מועצת העיריה – במועד סיום כהונתה של המועצה שבחרה בו או במועד סיום כהונתו כחבר מועצה, לפי המוקדם; (2) אם הוא עובד העיריה – עם סיום עבודתו בעיריה או עם סיום תפקידו בה שבגינו מונה לנציג העיריה בגוף המנהל של התאגיד, לפי המוקדם; או אם החליטה מועצת העיריה למנות עובד אחר תחתיו לאחר ששוכנעה שלא יהיה בכך כדי לפגוע בתפקודו של התאגיד העירוני; (3) אם הוא נציג מקרב הציבור בתום תקופת מינויו; (4) התפטר במסירת כתב התפטרות לראש העירייה; (5) נעדר מארבע ישיבות רצופות של הגוף המנהל של התאגיד או משש ישיבות בתוך שנה, זולת אם המועצה קבעה שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות, לאחר קבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי לעיריה; (6) הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה אי נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כנציג בגוף המנהל של התאגיד העירוני; (7) נתקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם מלכהן כנציג עיריה בגוף המנהל של תאגיד עירוני; (8) מועצת העיריה ראתה, שנבצר ממנו למלא את תפקידו או שאינו ממלא את תפקידו כראוי, והחליטה על הפסקת כהונתו.
כל הזכויות שמורות ©