כל הזכויות שמורות ©
רשלנות רפואית היא תחום משפטי מורכב המחייב הבנה מעמיקה של עקרונות משפטיים ורפואיים כאחד. בישראל, תביעות רשלנות רפואית נבחנות על פי מספר יסודות מצטברים הכרחיים: הוכחת התרשלות, קיומו של נזק וביסוס הקשר הסיבתי ביניהם. המאמר שלפניכם סוקר את ההיבטים המשפטיים המרכזיים בתחום על פי הפסיקה העדכנית בישראל.
הפסיקה הישראלית פיתחה במהלך השנים עקרונות מנחים לבחינת מקרי רשלנות רפואית. לפי פקודת הנזיקין, רשלנות מוגדרת כאי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין. בתחום הרפואי, הסטנדרט נקבע על פי התנהגות רופא סביר באותן נסיבות.
בפסק דין מרכזי משנת 2022, תא (חיפה) 10004-12-19 פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה, קבע בית המשפט:
"לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו 'להנחה' בעת ההכרעה."
פסיקה זו מדגישה כי למרות המורכבות של מערכת הבריאות ואילוציה, בית המשפט יבחן את התנהלות הצוות הרפואי בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המחייבים.
להוכחת רשלנות רפואית נדרשת הצגת ראיות המבססות כי הטיפול שניתן חרג מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל. בפסק דין עדכני משנת 2024, תא (תל אביב) 47286-11-22 מדינת ישראל נגד לאומית שירותי בריאות, קבע בית המשפט:
"המומחה יתייחס לשאלה האם היה טיפול רשלני במטופלת… המומחה יתייחס, בין היתר, לרשומות הרפואיות שנערכו; לסבירות, למקצועיות ולטיב הטיפולים שניתנו על-ידי כל אחד מהצדדים"
פסיקה זו ממחישה את חשיבות חוות הדעת המקצועית בהליכי רשלנות רפואית ואת הצורך בניתוח מעמיק של הטיפול הרפואי שניתן.
הרשומה הרפואית היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר בתיקי רשלנות רפואית. בעא 2402/11 יורשי המנוח כנאענה ראפע ז"ל נגד קופת חולים לאומית סניף עראבה (2013), הדגיש בית המשפט העליון:
"הרשומה חיונית איפוא לשם מעקב והמשך מתן הטיפול במטופל. הצורך ליידע את החולה ביחס למצבו הרפואי והטיפול שניתן לו מעוגן בחוק. סעיף 17 לחוק זכויות החולה מחייב מטפל לתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה הרפואית."
העדר תיעוד מלא ומדויק עלול להוביל להעברת נטל ההוכחה לנתבע, בהתאם לדוקטרינת "הדבר מדבר בעדו" (res ipsa loquitur). זהו כלי משפטי משמעותי עבור תובעים בתיקי רשלנות רפואית.
אחד האתגרים המרכזיים בתיקי רשלנות רפואית הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. בתא (ירושלים) 2600/02 צבי בוקין נגד ד"ר אבו עבד סובחי (2006), קבע בית המשפט:
"במרבית המקרים יהיה צורך בחוות דעת של מומחים להוכחת הקשר הסיבתי… רק כאשר ההתרשלות הרפואית תרמה מבחינה סיבתית לקרות הנזק – יש יסוד להטלת אחריות."
ההלכה מדגישה את הצורך בהוכחת קשר ישיר בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק שנגרם למטופל, תוך שימוש בחוות דעת מומחים רפואיים.
חוות דעת מומחה היא כלי מרכזי וחיוני בתיקי רשלנות רפואית. בתא (חיפה) 27742-10-12 א.ב. נגד קופת חולים מאוחדת (2014), התייחס בית המשפט לחשיבות חוות הדעת:
"משהתייחסותו של המומחה לסוגיית ההתרשלות, ספק אם הייתה בלתי נמנעת ובכל מקרה נעשתה מתוך מאמץ ניכר לסייע לבית המשפט ולצדדים ולא מתוך זלזול בהחלטת המינוי"
בית המשפט מייחס משקל רב לחוות דעת מומחים, במיוחד כאשר הן מתייחסות באופן מקצועי וענייני לשאלות המרכזיות בתיק.
תביעת רשלנות רפואית מחייבת הגשת חוות דעת רפואית מקצועית יחד עם כתב התביעה. חוות הדעת צריכה להתייחס לשלושת היסודות הבסיסיים:
במקרים מורכבים, בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו לבחינת הסוגיות הרפואיות.
תיעוד רפואי מלא ומדויק הוא בעל חשיבות עליונה בתיקי רשלנות רפואית:
התובע נדרש לאסוף את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים כבר בשלב הראשוני של התביעה.
תביעת רשלנות רפואית כוללת מספר שלבים מרכזיים:
חשוב לציין כי תביעות רשלנות רפואית כפופות לתקופת התיישנות של שבע שנים ממועד האירוע או מהמועד בו נודע לתובע על הנזק.
תביעות רשלנות רפואית דורשות הבנה מעמיקה של החוק והפסיקה, לצד ידע רפואי מקצועי. להצלחה בתביעות אלו נדרשים:
הפסיקה הישראלית בתחום הרשלנות הרפואית ממשיכה להתפתח, תוך איזון בין זכויות המטופלים לבין האתגרים המורכבים העומדים בפני מערכת הבריאות. הבנת העקרונות המנחים בפסיקה מהווה כלי חיוני עבור עורכי דין המתמחים בתחום ועבור מטופלים השוקלים הגשת תביעה.
תקופת ההתיישנות עומדת על שבע שנים ממועד האירוע או מהמועד בו נודע לתובע על הנזק.
לא. חוות דעת רפואית מומחה היא תנאי הכרחי להגשת תביעת רשלנות רפואית בישראל.
במקרים של העדר תיעוד רפואי מלא, עשוי בית המשפט להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, בהתאם לדוקטרינת "הדבר מדבר בעדו".
הפיצוי משתנה בהתאם לחומרת הנזק ולנסיבות המקרה, וכולל רכיבים כגון אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות, כאב וסבל ועוד.
כן. ניתן לתבוע את כל הגורמים שהיו מעורבים בטיפול הרפואי הרשלני, בהתאם לאחריותם.
מומלץ להתעייץ עם עורך דין רשלנות רפואית תל אביב מומחה בתחום.
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ע"א 2959/09- ש.מ. ואח נגד ד"ר אהוד וינר ואח
שמות השופטים: א גרוניס,א ריבלין,נ הנדל
השני, אפילו תמצי לומר שהעיוורון נעוץ במום האחרון, כי אז במילא לא ניתן היה לאתרו במסגרת סקירת המערכות. בדיקת עיני העובר במהלך הסקירה נמצאה תקינה ועל כן לא הייתה סיבה למדוד את המרחק בין ארובות העיניים, כפי שטוענים המערערים. דיון 6. על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק. תפקידה של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית הוא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. קביעותיה המשפטיות הן נגזרות של קביעותיה העובדתיות. הגם ש"רשלנות" היא מושג נורמטיבי, בחינתה נערכת בשדה העובדות של המקרה הקונקרטי. ככלל, מלאכה זו טומנת בחובה גם הכרעה בין שתי חוות דעת של מומחים. העדפת חוות דעת אחת על פני האחרת מצויה אף היא בפריזמה של שיקול דעתו של בית המשפט המברר. במקרים כגון דא, אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב (ראו ע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות ( 10.8.2010 ); ע"א 3758/03 מזרחי נ' קופת חולים מאוחדת ( 4.3.2004 )). רק כאשר מסקנותיו של בית המשפט השומע את הראיות אינן מבוססות על פניהן וכשהתשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל אז, ורק אז, יתערב בית המשפט שלערעור (ראו ע"א 5787/08 דלעיל; ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית ( 12.8.10 ); ע"א 918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח' ( 28.03.10 ); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו ( 28.11.2007 ); ע"א 4744/05 פלוני נ' שירותי בריאות כללית ( 9.8.2006 ).
פסק דין |01/07/2012 |בית המשפט העליוןרע"א
שמות השופטים: י עמית,ד מינץ,י וילנר
יתר על כן, כבר נאמר בעבר כי טענה להתרשלות במעשה או במחדל אשר ביצע רופא במסגרת טיפולרפואי וטענה להתרשלות בדרך של הפרת חובתהגילויהמוטלת על רופאים הן שתי עילות תביעה עצמאיות ומובחנות (ראו: ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פסקאות 12 ו-16 ( 5.3.2012 )). האבחנה בין העילות באה לידי ביטוי, בין היתר, במבחנים הרלוונטיים השונים החלים עליהן: כך, בעוד שהוכחתה של התרשלות בטיפולנבחנת לאור מבחן "הרופא הסביר", הרי שהיקפה של חובת הגילוינקבע על-פי המידע הנחוץ ל"חולה הסביר" לשם קבלת החלטה מושכלת (ראו: ע"א 3108/91 רייבי נ' וייגל, פ"ד מז(2) 497, 511 (1993); עניין קדוש, בפסקה 17; ע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 17 ( 6.8.2019 )). 20. זאת ועוד, למול עילות התביעה האמורות עומדות זכויות שונות של המטופל, אשר הפגיעה בהן מצמיחה עבורו זכות לפיצוי. כך, חובת הזהירות המחייבת הימנעות מטיפול רפואי רשלני נועדה להגן על זכותו של המטופל לחיים ולשלמות הגוף, ואילו חובתו של רופא לגלות למטופל מידע רפואי נובעת מזכותו של המטופל לאוטונומיה ולבחירה חופשית ומושכלת בכל הנוגע להתנהלותו הרפואית (ראו: עניין פלונית, בפסקה 14 והאסמכתאות שם). 8 21. בהקשר זה אציין עוד כי אין לקבל את הטענה לפיה "חיים בעוולה" היא עילת תביעה לצורך תיקון כתבי טענות. על-מנת שתקום עילת תביעה בנזיקין, על התובע להצביע על קיומה של חובה כלפיו, על הפרתה של החובה, ועל כך שנגרם לו נזק כתוצאה מן ההפרה (ראו: ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 555 (2000)).
פסק דין |07/09/2019 |בית המשפט העליון
ת"א (ירושלים) 3161/01- אלה חלמסקי ואח נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: משה דרורי
היא נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם' (לשון הנשיא ברק ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' ע' גלעד ואח' פ"ד מט (2) 516, בעמ' 525). אכן, חובת הגילוי המוטלת על רופא אינה מוחלטת ולא תמיד היא משתרעת על כל פרטי המידע הרפואי. כך, למשל, אין טעם למסור למטופל מידע על אודות סיכון נידח הטמון בקבלת חיסון הניתן לכול ושלגבי חיוניותו הרבה אין כל מחלוקת (ע"א 470/87 אלטורי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות מז (4) 146 בעמ' 153). אך מקום שהבחירה במסלול רפואי, או קבלת טיפול רפואי, כרוכים בסיכונים מהותיים, חלה על הרופאים חובה (הכפופה אמנם לחריגים) לספק למטופל את המידע שבאופן סביר דרוש לו לגיבוש החלטה אישית מושכלת בשאלה, אם לבחור במסלול הרפואי המסוים תוך נטילת הסיכונים הכרוכים בכך אם לאו (ראו: sidaway v. bethlem royal hospital governors 1 all e. r. 643 at p. 655c (per lord scarman)ופרשת קוהרי הנ"ל, בעמ' 171). זה, על-כל-פנים, גדרה המינימליסטי של החובה. קיומה בידי הרופאים מיועדת לשרת תכלית מעשית. היא מהווה חלק מחובת הזהירות המוטלת על הרופא כלפי החולה המטופל על-ידיו. אם הופרה החובה, ועקב כך נגרם לחולה נזק, עשויה ההפרה להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות". 69. יש הסוברים כי חובת הגילוי הרפואי ודוקטרינת ההסכמה מדעת "מצאה חיזוק סטאטוטורי חד משמעי בישראל, בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992. החיקוק האמור, המרומם לדרגה חוקתית את כבודו של האדם וזכויות הפרט ותרם לעליית קרנה של דוקטרינת ההסכמה מדעת המחייבת את הרופא לגלות לחולה כל מידע רלוואנטי הנוגע לטיפול העתיד להתבצע בגופו, לצורך קבלת הסכמתו לטיפול" (מ' ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין , עמ' 613 – 612).
החלטה |23/02/2005 |מחוזי – ירושלים
ת"א (חיפה) 10004-12-19- פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה
שמות השופטים: אהרון שדה
לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו "להנחה" בעת ההכרעה. יעדים או אידיאלים שאליהם אנו מבקשים לשאוף אך לא תמיד מוגשמים באופן מלא או רצוי, את אלה יש לבחון בהתאם למועד ולמצב הרלוונטיים. יש לזכור כי קיים פער בין המצוי לרצוי, בגין הרצוי לא תמיד ניתן לחייב בדין, המצוי הוא זה שבדרך כלל קובע את מתחם ה"סבירות" בה גוף פועל. אין זה סוד שבתי המשפט נוטלים מעט מהרצוי (גם אם הוא לא מצוי) ומוסיפים אותו למצוי כדי ליצור סטנדרט התנהגות גבוה יותר (למשל בחבות מעסיק לבטיחות עובדיו) אך הדבר צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובשים לב ליכולות האמיתיות של אותו נתבע לממש גם את הרצוי-והכוונה לזה הרחוק יותר מהמצוי. ומכאן חזרה לתיק שלפני, הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה אשר ייסקר כאמור וידון על פי חלקיו נוגעות להתרשלות בנטילת אנמנזה מהמנוח והשלכותיה, הטענה השנייה נוגעת להפרת זכותו של התובע לקבלת טיפול רפואי נאות כחולה אונקולוגי סופני או כ"חולה הנוטה למות" על פי החוק הנושא שם זה. שתי עילות מרכזיות אלה כוללות בחובן כמובן עילות משנה ואת הטענות וההתייחסות לטיפול רפואי שקיבל או לא קיבל התובע. 4 הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי תצהירי ועדויות המומחה מטעם התובעים ועדיהם היו סובייקטיביים מאד ברם לא הוכחו מתוכן עובדות אשר יכולות לבסס את התביעה מקל וחומר כשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה כאשר במקרה של התובעים מדובר בחוות דעת קצרה (3 עמודים) היתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר ודומני כי במקרה כאן, כאשר אין העברת נטל ולמעשה כל העובדות מצויות בידי התובעים, יש מקום להתחיל את הדיון בהכרעה בבחינת עדויות עדי התביעה ובראשן המומחה מטעמה.
פסק דין |13/06/2022 |שלום – חיפה
ת"א (בת ים) 10634-10-18- פלוני נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: שרי סנדר מקובר
כדי לקבוע חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק; הפרת החובה; נזק הנוצר כתוצאה מההפרה; קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק. 59. בפסיקה ענפה הוכרה קיומה של חובת זהירות מושגית של רופא ומוסד רפואי כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראו ע"א 8146/13 ד"ר סולימאן ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק) ( 21.7.2016 ); ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 788 (1996); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ ג דון, פ"ד לט(1) 113, 137-128 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 130-122 (1982) (להלן: "עניין ועקנין")). 60. אמת המידה לבחינת טענות הרשלנות הרפואית הינה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה, ולא אחריות מוחלטת שנבחנת על פי התוצאה. החלטות הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת הידועה באותו מועד (ע"א 323/89 פכרי קוחרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מח(2) 142, 172 (1991)). בחינת פעולות הרופא הינה של הרופא הממוצע בשעת מעשה, ולא של חכמה בדיעבד (ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ-פלדמן, פ"ד טו 1974, 1977 (1961)). 61. הטלת האחריות נבחנת תוך בדיקה אם חובת הזהירות הקונקרטית של מטפל כלפי המטופל הופרה בנסיבות המסוימות של המקרה (עניין ועקנין הנ"ל). בחינה זו תבוצע להלן. כן תיבחן השאלה אם קיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מכך. כלומר, יש להוכיח שאילו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999).
פסק דין |04/05/2023 |שלום – בת ים
ת"א (הרצליה) 40871-02-20- פלוני נגד ' אבראהים בסול
שמות השופטים: יוסי ברכיה
95. נפנה עתה לבדיקת הרשלנות בטיפול. רשלנות בנוגע לטיפול עצמו 96. בעניין הוכחת הרשלנות הרפואית נקבע: "בתביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית, על התובע להוכיח שקיימת כלפיו חובה שהופרה, שנגרם לו נזק ושקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. נטל הוכחת הקשר הסיבתי, מוטל על התובע. נטל זה עליו להרים בהסתברות של למעלה מ-50%. עמד התובע בנטל, יקבל את מלוא נזקיו; לא עמד בכך, מפסיד הוא את מלוא תביעתו. " (ע"א 1892/95 קאסם נ' שב"ס פד"י נ"א (2) 704). 97. נפסק כי השאלה האם הפר רופא את חובת הזהירות שהוא חב למטופל צריכה להיבחן על פי "סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראייה מאוחרת או ב'חוכמה שלאחר מעשה' (hindsight)" (ע"א 4975/05 לוי נ' מור (נבו, 20.3.08 ), ע"א 323/89 קוהרי נ' מד"י (נבו, 21.2.91 , ע"א 3066/99 שטרן נ' מרכז הרפואי שיבא (לא פורסם) ). 98. קיומה של חובת זהירות מושגית של הרופא, נקבעת בהתאם לכל מקרה ומקרה. 99. נפסק כי כאשר רופא בוחר באופציה טיפולית סבירה ומוכרת בעולם הרפואה, מבין מספר אופציות שכל אחת מהן טומנת בחובה סיכון למטופל לא בהכרח שהדבר ייחשב כרשלנות (עניין קוהרי לעיל, ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית, סעיף 5 והאסמכתאות שם (נבו, 12.8.2010 ). ת. א 27084-04-14 (ש' חיפה) גוזלן נ' רחמיאל (נבו 1.4.18 ועוד)). מהכלל אל הפרט 100. לאחר שעיינתי בחוות דעת שהוגשו בפניי ושמעתי את ד"ר רוזנר מומחה מטעם בית המשפט שהעיד בפניי, מצאתי לאמץ את רוב קביעותיו.
פסק דין |26/08/2024 |שלום – הרצליה
ת"א (נצרת) 714-09- א צ נגד משרד הבריאות
שמות השופטים: בנימין ארבל
בדרך כלל, עוסקת הפסיקה בחובת היידוע, לצורך קביעת יסוד "ההסכמה מדעת". חובה זו עולה מחוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996. כאשר חולה ספציפי נזקק לעבור טיפול, הרי יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ למטרתו, על סיכונים וסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיביות טיפוליות סבירות. זאת, על מנת ליתן בידי המטופל מידע רלוונטי, הדרוש לו באופן סביר כדי לגבש בעצמו את החלטתו בדבר הסכמה או אי הסכמה לטיפול. (ראה ע. א. 2781/93 דעקא נגד בית החולים כרמל פד נג 526 ). הלכה זו נובעת הן מהוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה והן מחובת הזהירות הכללית החלה על המטפל מכוח דיני הרשלנות. דעת שופטי הרב בפרשת דעקא הייתה כי אי מילוי חובת היידוע, מהווה משום הפרת חובה, שהינה חלק מחובת הזהירות המוטלת על הרופאים, כמי שמופקד על מתן טיפול רפואי לאותו מטופל. על כן, אי מילויה של חובה זו, מהווה משום התרשלות. משנגרם נזק עקב התרשלות זו ונמצא קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות, יחוב המטפל בפיצוי הנפגע. באותה פרשייה לא נמצא קשר סיבתי בין נזקי הגוף מהם סבלה המטופלת לבין ההתרשלות, אולם בית המשפט קבע כי עצם הפגיעה באוטונומיה של אותה מטופלת, מהווה משום ראש נזק במסגרת עוולת הרשלנות (ראה פסקה 26 לחוות דעתו של השופט אור). על היותה של חובת גילוי והידוע חלק מחובת הזהירות המוטלות על המטפל כלפי מטופלו, עמד אף בית המשפט העליון בפרשיית ואתורי (ע. א. 4384/90 ואתורי נגד בית החולים לניאדו, פ"ד נא 171 ): "אך מקום שהבחירה במסלול רפואי, או קבלת טיפול רפואי, כרוכים בסיכונים מהותיים, חלה על הרופאים חובה (הכפופה אמנם לחריגים) לספק למטופל את המידע שבאופן סביר דרוש לו לגיבוש החלטה אישית מושכלת בשאלה, אם לבחור במסלול הרפואי המסוים תוך נטילת הסיכונים הכרוכים בכך אם לאו (.
פסק דין |31/12/2012 |מחוזי – נצרת
ת"א (ירושלים) 3215/01- ב מ נגד קופח של ההסתדרות הכללית
שמות השופטים: חנה בן עמי
ההצדקה לכך היא, כי למטופל-התובע אין יכולת, להשיג אינפורמציה הנוגעת לטיפול הרפואי לשם הוכחת תביעתו, אלא באמצעות הרישומים הרפואיים אשר נערכו על ידי הרופא בזמן אמת. אם רישומים אלו אינם בנמצא, או שיש בהם סתירות מהותיות או חסרים משמעותיים, כי אז גורם אותו רופא או אותו מוסד רפואי לנזק ראייתי לתובע, בכך שמונע ממנו או מקשה עליו להוכיח את תביעתו (ר' בענין זה בע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל,משרד הבריאות, פ"ד נח(2) 535). 13. סע' 17 לחוק זכויות החולה מפרט את היקף הרישום הרפואי הנדרש, כדלקמן: 17. חובת ניהול רשומה רפואית (א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית". אמנם, על אף הפירוט, הסעיף איננו מציין במפורש החובה לרשום את תלונות המטופל בבואו לביקור אצל המטפל; ואולם, כפי שעולה מלשון הסעיף ("בין היתר") אין הוא כולל רשימה סגורה. מכל מקום רישום התלונות נדרש, בבחינת קל וחומר, בהתייחס לחובה לענין רישום עברו הרפואי של המטופל, שהרי אם מוטלת חובה על המטפל לרשום מפי המטופל את עברו הרפואי לא זאת שרישום זה כולל, מיניה וביה, את תלונותיו בהווה, אלא שמחובה ספציפית זו ניתן ללמוד על הצורך ברישום התלונות בגינן ניתן הטיפול, שרישומו נדרש. 14. עם זאת יש להדגיש, כי לפי דוקטרינת הנזק הראייתי, הנטל יועבר רק לגבי העניינים שבהם אכן התקיים פגם ברישום אשר גרם לפגיעה ביכולת ההוכחה של סוגייה המצויה במחלוקת.
פסק דין |08/11/2006 |מחוזי – ירושלים
ת"א (תל-אביב-יפו) 28900/01- לידור רואס נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: בלהה טולקובסקי
התובעת, בחרה בהרדמה כללית אלא שלטענתה, היות ולא הוסברו לה, הסיכונים הכרוכים בהרדמה כללית, אין לראות בהסכמתה כהסכמה שניתנה מדעת ובנסיבות אלה, הטיפול הרפואי שניתן לה מהווה, תקיפה, הפרת חובה חקוקה והתרשלות. 18. הלכה היא, כי אין די, ב"הסכמה פורמלית", לקבלת טיפול רפואי ועל מנת שהסכמתו של מטופל, תחשב כ"הסכמה מדעת", יש לספק לו, מידע הולם על מצבו, מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו וטיפולים אלטרנטיביים אפשריים. חובה זו והיקפה, מעוגנות כיום, בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק זכויות החולה"), שהוראותיו, משקפות כללים ועקרונות שהוכרו וגובשו בפסיקה שקדמה לחקיקתו, ראה לענין זה: ע"א 6153/97, שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו (4) 746, (להלן:"פרשת שטנדל"), ע"א 2781/93 דעקה נ' בי"ח "כרמל" חיפה ואח', פ"ד נג (4) 526, (להלן: "פרשת דעקה"), ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא (2) 171, וע"א 3108/91 רייבי נ' ד"ר קורט וייגל ואח', פ"ד מז (2) 497. הפרתה של החובה לספק למטופל את המידע הדרוש, לצורך קבלת החלטה מושכלת, האם לבחור בהליך רפואי, זה או אחר, עשויה, היא לכשעצמה, להעמיד למטופל, זכות לפיצויים, בעילה של רשלנות. 19. אשר לטענה בדבר העדר הסכמה, כמבססת עוולה של תקיפה, המגמה בפסיקה, הינה לצמצם את השימוש בעוולת התקיפה, בתביעות בגין רשלנות רפואית, למקרים נדירים וחריגים, כך שדרך כלל, תידון השאלה של העדר הסכמה מדעת, במסגרת עוולת הרשלנות. שאלת היחס בין עוולת התקיפה לבין עוולת הרשלנות, נדונה, על ידי כב' השופטת ביניש בפסק דינה ב"פרשת דעקה", באומרה כי מן הראוי שעוולת התקיפה, תיוחד למקרים קיצוניים, כגון שהטיפול הרפואי, ניתן בעל כורחו של החולה, או כאשר לא נמסר לחולה, כל מידע על מהות הטיפול ותוצאותיו, (שם בעמ' 547).
חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2021 ע"ד 2025 (התחשבנות בעד שירותי בריאות בבתי חולים ציבוריים כלליים), התשפ"ב-2021
סעיף: 22. אי-תחולה על שירותי בריאות מסוימים
22. (א) הוראות חוק זה לא יחולו על – (1) שירות בריאות הניתן לנפגע כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (2) שירות בריאות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לקופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (3) שירות בריאות הניתן לעובד זר כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974; (4) שירות בריאות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לצבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" – חייל בשירות חובה כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה "חייל" שבחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות ללא תשלום, כאמור בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (5) שירות בריאות הניתן למטופל לפי הסכם בין קופת חולים לגוף אחר האחראי למתן השירות למטופל, על פי חוק, הסכם או חוזה ביטוח; (6) שירות משירותי בריאות הנפש המפורטים בפרט 22א לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (7) שירותי רפואה דחופה (מיון), בכפוף להוראות סעיפים 16(א)(3) ו-18; (8) שירות בריאות נוסף שקבעו השרים בצו ההסדרים במשק המדינה (קביעת שירותים מוחרגים וקביעת הפחתות), התשע"ג-2013; (9) שירות בריאות המנוי בתוספת; (10) שירות אשפוז במחלקת קורונה שהקוד שלו בתעריפון משרד הבריאות הוא GOC 19, וכל קוד נוסף שהשרים קבעו, בהודעה ברשומות, שהוא שירות אשפוז במחלקת קורונה; (11) שירות בדיקת נגיף קורונה שהקוד שלו בתעריפון משרד הבריאות הוא L 7172, וכל קוד נוסף שהשרים קבעו, בהודעה ברשומות, שהוא שירות בדיקת נגיף קורונה; (12) שירות בריאות הניתן לאדם שאינו מבוטח כהגדרתו בסעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (13) שירות בדיקת מעבדה המבוצעת בדגימה שנדגמה בקופת החולים ונשלחה על ידה לבית החולים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים רשאים לקבוע, בצו, שיעורי תשלום הנמוכים מהמחיר המלא בעבור שירותים כאמור באותו סעיף קטן שהם פעולות ניתוחיות בעלות מאפיינים מיוחדים. (ג) השרים רשאים, בצו, לשנות את התוספת.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
; "תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
תקנות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין
חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו–2014), התשע"ג-2013
סעיף: 27. אי–תחולה על שירותי בריאות
27. (א) הוראות סימן זה לא יחולו על – (1) שירות הניתן לנפגע, כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (2) שירות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לבין קופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (3) שירות הניתן לעובד זר, כמשמעותו בחוק עובדים זרים, התשנ"א1991-, הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי (א/1), כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974; (4) שירות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לבין צבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות בלא תשלום, כאמור בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (5) שירות הניתן למטופל לפי הסכם בין קופת חולים לבין גוף אחר האחראי למתן השירות למטופל, על פי חוק, הסכם או חוזה ביטוח; (6) שירות בתחום בריאות הנפש שחלות לגביו הוראות סימן ב'; (7) שירות נוסף שקבעו השרים בצו בשנים 2011 עד 2013 לפי הוראות סעיף 17(א)(8) לחוק ההתחשבנות; (8) שירות נוסף שקבעו השרים בצו בשנים 2014 עד 2016; צו כאמור ייקבע לא יאוחר מיום 1 במרס בשנה שבה חל יום תחילתו. (ב) קבעו השרים לפי הוראות סעיף קטן (א)(8) כי הוראות סימן זה לא יחולו על שירותים מסוימים (בסעיף קטן זה – השירותים המוחרגים), לגבי שנה מהשנים 2014 עד 2016, יקבעו בצו עד יום 1 במרס באותה שנה שלגביה קבעו כאמור, את סכום ההפחתה לתקרות הצריכה הפרטניות ברוטו ונטו לכל קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי, שיתבסס, בין השאר, על מספר השירותים המוחרגים שצרכה קופת החולים בבית החולים הציבורי הכללי בשנה שקדמה לשנה שבה נקבע הצו ועל המחיר המלא של שירותים כאמור ערב קביעת הצו. (ג) הוראות סימן זה יחולו על שירותים שרכשה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי עד ב' בטבת התשע"ז (31 בדצמבר 2016).
חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981
סעיף: 13ה. עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה
13ה. (א) בחוק זה-"מוסד רפואי"-כהגדרתו בסעיף 24(א) לפקודת בריאות העם, 1940; "מעון"-כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965; "קופת חולים"-כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; "שירותי רפואה"-טיפול רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, לרבות שירותי תמיכה רפואית ובכלל זה הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי או ביקור רופא, הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה או אספקה של מכשיר או ציוד רפואי אחר, ולמעט טיפול כאמור הניתן על ידי קופת חולים או על ידי מעון, בין בעצמם ובין באמצעות אחר מטעמם, וטיפול כאמור הניתן במוסד רפואי. (ב) לא יעשה עוסק עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה, אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן בעברית או בשפה שבה מסר לו העוסק מידע על העסקה (בסעיף זה ובסעיף 13ו-החוזה); (2) העוסק מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה, טופס, בשפה כאמור בפסקה (1), החתום בידי העוסק, ובו כלולים כל הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג) (בסעיף זה-טופס הגילוי); טופס הגילוי יימסר בנפרד מהחוזה, והצרכן יאשר בחתימת ידו את קבלתו; תקנות לפי סעיף 4א יחולו, בשינויים המחויבים, על טופס הגילוי. (ג) עוסק יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את כל המידע שלהלן, ואותו בלבד: (1) פרטי העוסק: שמו, מספר הזהות שלו, כתובתו ומספר הטלפון שלו, וכן מספר הפקסימילה וכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אם קיימים; היה העוסק תאגיד-יפרט העוסק גם את סוג התאגיד; (2) פירוט השירותים, המכשירים והציוד הכלולים בעסקה, לרבות תנאים ומ גבלות, ככל שישנם, לגבי פעולת המכשירים והציוד, וכן האזורים שבהם יינתנו השירותים או שאליהם יסופקו המכשירים או הציוד על פי העסקה והימים והשעות שבהם יינתנו או יסופקו; (3) פרטים בדבר מחירה הכולל של העסקה, והסכומים שישולמו במהלך תקופת העסקה אם המחיר הכולל אינו משתלם כולו בעת עשייתה, וכן אופן התשלום ותנאיו; (4) לגבי
חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016
סעיף: 71. אי-תחולה על שירותי בריאות מסוימים
71. (א) הוראות סימן זה לא יחולו על – (1) שירות בריאות הניתן לנפגע, כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (2) שירות בריאות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לבין קופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (3) שירות בריאות הניתן לעובד זר, כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974; (4) שירות בריאות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לבין צבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות בלא תשלום, כאמור בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (5) שירות בריאות הניתן למטופל לפי הסכם בין קופת חולים ובין גוף אחר האחראי למתן השירות למטופל, על פי חוק, הסכם או חוזה ביטוח; (6) שירות בתחום בריאות הנפש שנוסף לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי לפי צו ביטוח בריאות ממלכתי (שינוי התוספות השנייה והשלישית לחוק), התשע"ב-2012; (7) שירותי רפואה דחופה (מיון), בכפוף להוראות סעיפים 62(ב)(3) ו-67; (8) שירותי בריאות הניתנים בבית החולים באשדוד, אלא אם כן קבעו השרים, בצו, אחרת, ובכפוף להוראות סעיף 60(ג); קבעו השרים כאמור, יחולו הוראות סימן זה על שירותי בריאות הניתנים בבית החולים באשדוד בשנה שלאחר השנה שבה קבעו השרים כאמור; (9) שירות בריאות נוסף שקבעו השרים בצו ההסדרים במשק המדינה (קביעת שירותים מוחרגים וקביעת הפחתות), התשע"ג-2013; (10)6 שירות בריאות נוסף שקבעו השרים בצו בשנים 2017 עד 2020; צו כאמור ייקבע לא יאוחר מיום 1 במרס בשנה שבה חל יום תחילתו ולעניין שנת 2020 – לא יאוחר מיום ט"ו בכסלו התשפ"א (1 בדצמבר 2020); (11) שירות אשפוז במחלקת קורונה; (12) שירות בדיקת נגיף קורונה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים רשאים לקבוע, בצו, שיעורי תשלום הנמוכים מהמחיר המלא בעבור צריכת שירותים כאמור באותו סעיף קטן שהם פעולות ניתוחיות בעלות מאפיינים מיוחדים. (ג) הוראות סימן זה לא יחולו על שירותי בריאות הניתנים בבית החולים מעייני הישועה, אלא משנת 2019 ואילך; השרים יקבעו את השנה שלפיה יחושב בסיס ההתחשבנות לעניין שירותי בריאות כאמור.
חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981
סעיף: 13ה. עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה
13ה. (א) בחוק זה – "מוסד רפואי" – כהגדרתו בסעיף 24(א) לפקודת בריאות העם, 1940; "מעון" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965; "קופת חולים" – כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; "שירותי רפואה" – טיפול רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, לרבות שירותי תמיכה רפואית ובכלל זה הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי או ביקור רופא, הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה או אספקה של מכשיר או ציוד רפואי אחר, ולמעט טיפול כאמור הניתן על ידי קופת חולים או על ידי מעון, בין בעצמם ובין באמצעות אחר מטעמם, וטיפול כאמור הניתן במוסד רפואי. (ב) לא יעשה עוסק עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה, אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן בעברית או בשפה שבה מסר לו העוסק מידע על העסקה (בסעיף זה ובסעיף 13ו – החוזה); (2) העוסק מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה, טופס, בשפה כאמור בפסקה (1), החתום בידי העוסק, ובו כלולים כל הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג) (בסעיף זה – טופס הגילוי); טופס הגילוי יימסר בנפרד מהחוזה, והצרכן יאשר בחתימת ידו את קבלתו; תקנות לפי סעיף 4א יחולו, בשינויים המחויבים, על טופס הגילוי. (ג) עוסק יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את כל המידע שלהלן, ואותו בלבד: (1) פרטי העוסק: שמו, מספר הזהות שלו, כתובתו ומספר הטלפון שלו, וכן מספר הפקסימילה וכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אם קיימים; היה העוסק תאגיד – יפרט העוסק גם את סוג התאגיד; (2) פירוט השירותים, המכשירים והציוד הכלולים בעסקה, לרבות תנאים ומ גבלות, ככל שישנם, לגבי פעולת המכשירים והציוד, וכן האזורים שבהם יינתנו השירותים או שאליהם יסופקו המכשירים או הציוד על פי העסקה והימים והשעות שבהם יינתנו או יסופקו; (3) פרטים בדבר מחירה הכולל של העסקה, והסכומים שישולמו במהלך תקופת העסקה אם המחיר הכולל אינו משתלם כולו בעת עשייתה, וכן אופן התשלום ותנאיו; (4) לגבי
תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995
סעיף: 7. מתן שירותי בריאות בנוגע למטופל הנמצא בישראל
7. 2 (א) על אף האמור בתקנות 1 עד 6, שירותי הבריאות שהם בדיקה, אבחון או טיפול בתחומים המנויים בתוספת יכול שיינתנו בנוגע למטופל הנמצא בישראל על ידי מטפל הנמצא מחוץ לישראל שהוא בעל רישיון לעסוק ברפואה לפי הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, וכן בעל תואר מומחה לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, בתחום הנוגע לעניין מתן שירותי הבריאות האמורים. (ב) שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו יהיו בכפוף להוראות כל דין ובלי לגרוע מהוראות סעיף 3(ה) לחוק בשים לב לשמירה על זכויות המטופל בתהליך, לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על רצף טיפולי ושמירה על פרטיות וחיסיון רפואי, ובכלל זה הגנה על מידע גנטי ומידע רגיש אחר, וכן בשים לב לאיכות הטיפול ונגישותו. (ג) שירותי בריאות לפי תקנה זו יינתנו לפי שיקול דעתה של קופת חולים ועל ידה או על ידי נותן שירותים מטעמה, ויהיו בהיקף שלא יפגע ביכולתם של קופת חולים או של נותן שירותים לספק בעצמם את שירותי הבריאות באופן רציף ומיידי בישראל בלי להסתמך על מתן שירותים לפי תקנה זו. (ד) לא תיגבה השתתפות עצמית בעד שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו, השונה מההשתתפות העצמית שניתן היה לגבות אם שירותי הבריאות היו ניתנים בישראל. (ה) המנהל רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים להגביל את מתן שירותי הבריאות לפי תקנה זו אם מצא כי יש בכך כדי לפגוע בעקרונות המפורטים בתקנת משנה (ב) או כדי לפגוע במתן השירותים בישראל כמפורט בתקנת משנה (ג).
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996
סעיף: 17. חובת ניהול רשומה רפואית
17. (א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית. (ב) המטפל, ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין. (ג) נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי.
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996
סעיף: 2. הגדרות
2. בחוק זה-"אישור מקבל החלטות זמני"-אישור בכתב שניתן לפי סעיף 14א; "בית חולים"-כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940; "ועדת אתיקה"-ועדה שהוקמה לפי סעיף 24; "חדר מיון"-מקום המיועד למתן טיפול רפואי דחוף המאויש על ידי רופא אחד לפחות, ושהמנהל הכללי הכיר בו כחדר מיון לענין חוק זה; "חוק הכשרות המשפטית"-חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "טיפול רפואי"-לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי; "מוסד רפואי"-בית חולים או מרפאה; "מטופל"-חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי; "מטפל" 2-רופא, רופא שיניים, עמית רופא, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודולוג, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, דימותן רפואי וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות; "מידע רפואי"-מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאות ו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו; "מיופה כוח"-מיופה כוח שמינה המטופל לפי סעיף 16, בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית בייפוי כוח מתמשך לעניינים אישיים הכולל גם את ענייניו הבריאותיים או בייפוי כוח רפואי כמשמעותו בסעיף 32טו לחוק האמור, שתקף לפי הוראות החוק האמור או לפי ייפוי כוח שנערך לפני יום ט"ו בניסן התשע"ז (11 באפריל 2017) וטרם פקע; "מיילדת"-מי שמורשית לעסוק ביילוד לפי פקודת המיילדות; "המנהל הכללי"-המנהל הכללי של משרד הבריאות; "מנהל מוסד רפואי"-לרבות ממלא מקומו; "מצב חירום רפואי"-נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן
כל הזכויות שמורות ©