ע"א 1960/11- דוד אלמוג ואח נגד שירותי בריאות כללית ואח
שמות השופטים: י דנציגר,י עמית,א שהם
- לא למותר לציין כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), אך בהמשך צירפו המערערים חוות דעת מטעמם, לאחר שבית משפט קמא האריך את המועד להגשתה. 3. ביום 17.2.2011 ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין (חלקי) לפיו נדחתה על הסף התביעה נגד בית החולים בהיעדר עילה. בית משפט קמא קבע כי פרשנותם של המשיבים את הלכת גיא-ליפל היא מרחיקת לכת; כי לא סגי בהגיגי נפש בגדרם "חושד" מאן דהוא בקיומה של רשלנות, אלא שהחשד חייב להיות מבוסס על ראיה כלשהי, ממנה ניתן יהיה להסיק, ולו באופן ראשוני, על קיומה של רשלנות. מאחר שהמערערים לא העלו "ולו קציה של עובדה או ידיעה" המעלה חשד לטיפול רשלני במנוחה, ואף הצהירו כי תביעתם מבוססת על תחושת בטן בלבד, הרי שכתב התביעה לא מגלה עילה כנגד בית החולים ומכאן דחיית התביעה נגדו. על כך נסב הערעור בע"א 1960/11. 4. ביום 4.7.2011 ניתנה החלטת בית משפט קמא המתייחסת לתביעה כנגד קופת החולים, המכון והרופא. בהחלטה זו נדחתה תביעת העזבון מחמת התיישנות, תביעת המיטיבים נמחקה בשל חוסר עילה ותביעת התלוי נותרת על כנה. בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) והוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (להלן: הפקודה) והיחס בין שתי הוראות החוק כפי שנתפרש בפסיקה. בשורה התחתונה נקבע כי תביעת העזבון התיישנה. זאת, באשר נזקה של המנוחה התגלה לכל המאוחר במועד גילוי מחלתה בתאריך 30.9.1999 , עת פוענחו ממצאי בדיקת הממוגרפיה, ואין חולק כי בפענוח זה נרשם כי הממצא החולני היה קיים כבר שנה קודם לכן, ורישום זה היה ללא ספק בידיעתה של המנוחה.
פסק דין | 05/05/2013 | בית המשפט העליון מאזכרים – 92 | עמודים- 11
רע"א 2237/12- שירותי בריאות כללית נגד פלוני ואח
שמות השופטים: א חיות,י עמית,צ זילברטל
- באותם מקרים אכן יש מקום לפסוק, כעקרון, וכשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, כי כיוון שהתובע לא יוכל להוכיח ענין שברפואה וכיוון שכל-כולה של התביעה הוא ענין שברפואה, אין לתביעה תקומה ודינה להיות מסולקת על הסף, כתביעה שאינה מגלה עילה. לא כך הם פני הדברים בענייננו. אין כל מניעה שכללית תסמוך על חוות הדעת שמטעם התובעים, שבגדרה נטען להתרשלות של הדסה כלפיהם, ובענין זה מצטרפת כללית לטענות התובעים. בנוסף, כללית תוכל לסמוך על חוות דעתו של פרופ' פייגין, שהוגשה מטעמה במצורף לכתב ההגנה, הקובע כי כללית עצמה נהגה על-פי הנחיות רופאי הדסה. אי צירוף חוות דעת להודעה אינו אלא ענין פורמלי שאין לו משמעות מעשית ושניתן לפתור אותו בנקל (ככל שתידרש החלטה פורמלית) על-ידי קביעה שמדובר במקרה המצדיק מתן פטור מצירוף חוות דעת, כאמור בתקנה 127 לתקנות. הפטור מוצדק, כיוון שטענות כללית נתמכות בחוות דעת שמצויות בתיק, והשאלה מי הזמינן היא שאלה שולית בהקשר זה. הדסה טוענת, כי לא כל טענות ההתרשלות שמפורטות בהודעה נתמכות בחוות הדעת שמטעם התובעים. אם אכן כך הוא, במקרה כזה לא תהיה כללית רשאית לטעון בענין שברפואה שלא נתמך, ספציפית, בחוות דעת רפואית ולא תוכל להוכיחו. אך מדובר בסוגיות ספציפיות, ככל שקיים מצב כזה, שאינן מצדיקות סילוק ההודעה כולה על הסף. 7. אוסיף, כי קיימת סתירה פנימית בעמדת הדסה. מצד אחד, היא טוענת שאין צורך בהודעה נוכח קביעת בית משפט קמא שידון בחלוקת האחריות בינה לבין כללית גם ללא הודעה. והרי גם לענין זה אמורה כללית לתמוך את טענותיה נגד הדסה, ככל שהן בגדר "ענין שברפואה" (תקנה 127), בחוות דעת רפואית.
פסק דין | 13/06/2012 | בית המשפט העליון מאזכרים – 58 | עמודים – 8
רע"א 2589/23- פלוני נגד אסותא אשדוד בעמ
שמות השופטים: י עמית
- בתוך כך נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סבר כי לפי התקנות החדשות בתביעות רשלנות רפואית ניתן לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית רק אם הוגשה בקשה לפי סעיף 87(ד) לתקנות; כי מדובר בפרשנות דווקנית הפוגעת קשות בזכות הגישה לערכאות; כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) לבית המשפט הייתה סמכות ליתן פטור מיוזמתו ולפי שיקול דעתו; וכי כך ראוי לפרש גם את תקנות 87(א) ו-(ד) לתקנות החדשות. עוד נטען כי הבקשהמעלה שאלות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית משפט השלום, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. 6. כידוע, נקודת המוצא היא שבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה" נדרש לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ברפואה, וזאת בשונה מחווֹת דעת מומחים בתחומים אחרים, שאותן אין צורך לצרף לכתב הטענות(ראו תקנות 87(א) ו-15(א)(2) לעומת תקנות 87(ה) ו-15(ב) לתקנות החדשות, וכן ראו רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 ) (להלן: עניין עזבון אייזנבך); רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, פסקה 6 ( 6.11.2018 )). מכאן, שרואים את חוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (עניין עזבון אייזנבך, פסקה 8; רע"א 2399/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 28 ( 29.7.2021 ) (להלן: רע"א 2399/21), וכן ראו גם רע"א 1321/15 דיאמנט נ' פלוני, פסקה 12 ( 7.7.2015 ); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.
החלטה |19/06/2023 | בית המשפט העליון מאזכרים – 4 | עמודים – 9
רע"א 2399/21- פלוני נגד פלוני
שמות השופטים: י עמית,נ סולברג,י וילנר
- חוות דעת מעין זו נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 )), ובהיעדרה נשמטת הקרקע תחת טענות רפואיות המועלות על-ידי מי מהצדדים (ראו: תקנה 93(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; יוער כי תקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית כאמור, אך במקרים אלה, ימונה חלף זאת מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ראו: רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב, פסקה 7 ( 9.12.2018 ); רע"א 3046/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 30/28 ( 24.12.2018 ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 677 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020)). יתירה מזאת, לא אחת נקבע כי חוות דעת של מומחה אשר צורפה לכתב הטענות, נחשבת לחלק בלתי-נפרד מכתב הטענות עצמו, עדי כדי שהגשת חוות דעת רפואית נוספת או משלימה מחייבת תיקון של כתב הטענות (ראו: רע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651, 654 (1993); רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), פסקה 7 ( 26.7.2016 ); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 10 ( 18.9.2019 )). 12 29. הנה כי כן, בירורן של תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף מחייב, ככלל, את כל אחד מבעלי הדין לצרף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ככל שברצונו להוכיח עניין שברפואה (אם לשם ביסוס התביעה ואם לשם התגוננות מפניה). עוד יצוין כי לעתים ממנה בית המשפט אף מומחה רפואי מטעמו על מנת לסייע בידו להכריע בין חוות הדעת מטעם הצדדים (ראו: תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; לחשיבותו של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנסיבות שכאלה, ראו למשל: ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, פסקה יב ( 9.4.2006 ); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה, פסקאות טו-טז ( 5.3.2009 )).
פסק דין |28/07/2021 | בית המשפט העליון מאזכרים – 6 | עמודים – 18
ת"א (תל אביב) 28574-04-22- עזבון המנוחה פלונית ז"ל נגד ' המרכז הרפואי על שם סוראסקי בית חולים איכילוב
שמות השופטים: קרן שמש
- קרי, בהיעדרה של חוות דעת רפואית, או בקיומה של חוות דעת רפואית שאינה מפרטת ברמה העובדתית הנדרשת את הרשלנות הרפואית המיוחסת לנתבע-אין מנוס מהמסקנה, כי התביעה שהוגשה הינה משוללת עילה, וככזו-דינה להימחק, בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות. . . אין די באמירה כללית לצורך ביסוס טענה משפטית בדבר קיומה של רשלנות. על הטוען לנזק כתוצאה מרשלנות, לפרט את פרטי המעשה או המחדל שגרמו לאותו נזק, וזאת על-מנת לאפשר לבית המשפט לבדוק את טענותיו של התובע ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים. " (בש"א (מחוזי ת"א) 7784/09 בית החולים על שם רבקה זיו נ' אדרי ( 24.9.2009 )). 27. יתרה מכך, לעניין מעמדן המיוחד של חוות דעת מומחים בתביעות שעילתן רשלנות רפואית יפים דברי כב' השופטת נאור (כתוארה אז) בת"א (ירושלים) 62/89 [לא פורסם] כפי שצוטטו בהחלטה בת"א (חיפה) 914/03 חזות נ' פרופ' מרדכי שוחט ( 14.1.2005 ): "בתביעות רשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא אפוא לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על-ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק. " 28. אם כן, נמצאנו למדים כי בתביעות שעילתן רשלנות רפואית חוות הדעת של המומחים ברפואה הן חלק אינטגרלי מכתב התביעה, והן המשרטטות את עילת התביעה.
פסק דין | 29/09/2024 | שלום – תל אביב מאזכרים – 0 | עמודים – 13
ת"א (ירושלים) 6743-09-11- ע"ז המנוח שלמה אייזנבך זל ואח נגד מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח
שמות השופטים: יוסף שפירא
- מגמה זו, אשר מתגברת עם השנים, מקשה על התנהלותם של נפגעי רשלנות רפואית, ושל עורכי הדין המייצגים אותם לצורך הגשת תביעות רשלנות רפואית, בהשגת ראיה כנגד הרופאים המטפלים או המוסד הרפואי שבו אירע המעשה או המחדל הרשלני. כפועל יוצא, תיקי רשלנות רפואית רבים לא מגיעים לדיון משפטי, הצדק אינו נעשה ונפגעים אינם מקבלים את הפיצוי לו הם זכאים. במקרי מוות כתוצאה מרשלנות רפואית, לא מקבלים השאירים את הפיצוי לו הם זכאים. עוד מציינים התובעים, כי כבר בשלב זה כי הרשומה הרפואית בכלל, ובאופן ספציפי דוח הניתוח, הנו לאקוני ביותר ואינו מפרט את מהלך הניתוח ברמת הפירוט המקובלת והמתחייבת. לפיכך לא ניתן לדעת או להבין את הטכניקה שבה בוצע הניתוח, לא ניתן לדעת באילו שעות ובאיזה שלב ניתנו מנות דם למנוח, לא ניתן לדעת מדוע החל הניתוח באיחור או מה היה משך האיסכמיה, ועוד. עד כאן האמור בכתב התביעה לעניין אי צירוף חוות דעת רפואית. בבקשה עצמה מפרטים המבקשים את הנסיבות והניסיונות לאיתור מומחה מטעמם, וכן צורף לבקשה תצהירה של עו"ד ליאת שולמן- רוקח שטיפלה מטעם התובעים באיתור מומחה רפואי. דיון 4. עו"ד שולמן-רוקח נחקרה על תצהירה, ולהלן אתייחס לדבריה. ראשית נסקור את התקנות העוסקות במצב בו תובע אינו מגיש חוות דעת רפואית, המשמעות הנובעת מכך ומה תרופתו, והפסיקה המתייחסת לכך. הכלל הינו כאמור, שעניין שברפואה יש להוכיח על ידי מומחה. כאן אנו עוסקים בתביעת נזיקין שאינה תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות , התשל"א-1971 (להלן-חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
החלטה | 22/01/2012 | מחוזי – ירושלים מאזכרים – 8 | עמודים – 20
בש"א (נצרת) 3266/05- שירותי בריאות כללית נגד גבריאל שוורץ ואח
שמות השופטים: דיאנה סלע
- 4) זאת ועוד, נפסק כי שלב מקדמי זה של ההליך אינו העיתוי המתאים להעלאת הטענה בדבר העברת נטל הראיה: " כשלעצמי ספק בעיני אם העברת נטל הראיה, יש בה כדי לפטור תובע מהוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. כלל חוות הדעת של התובע היא שמקימה את עילת התביעה, ומכאן הצורך בהגשת חוות הדעת כבר בעת הגשת התביעה. . . זאת ועוד, השלב המקדמי של ההליך דכאן, אינו העיתוי להעלאת הטענה להעברת הנטל, ולמיצער, כדי להגיע למסקנה להעברת נטל הראיה, יש להניח תשתית ראייתית מקדימה, על מנת שיתמלא התנאי השלישי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין" (ראה דברי כב' השו' עמית בת"א (חי') 379/99 סבע גמילה נ' מדינת ישראל , תק- מח 2004(2) 1329) 5) יתרה מכך, לחובת צירוף חוות דעת ע"פ תקנה 127 חשיבות מיוחדת בתביעות ברשלנות רפואית. בתביעות ברשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא איפוא לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין, אלא גם מבחינת הצדק. . . (ראה ת. א. 914/03 חזות שרלי ואח' (פורסם במאגר המשפטי- נבו)). לפיכך, אין מקום לפטור את המשיבה מצירוף חוו"ד רפואית מטעמה.
החלטה | 29/01/2006 | מחוזי – נצרת מאזכרים – 4 | עמודים – 4
ת"א (חיפה) 11870-10-20- מדינת ישראל נגד ד"ר אמין נפאע
שמות השופטים: טלי מירום
- עוד מפנה המשיב לסעיף 11 להודעה לצד ג' מטעמו, בו פירט את סעיפי הרשלנות שייחס לבית החולים. בנוסף טען המשיב, כי ניתן להוכיח את הטענות כנגד המבקשת בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם פלונית. לבסוף טען המשיב, כי כיוון שבית המשפט כבר מינה מומחה מטעמו, הרי שהבקשה הקדימה את זמנה. דיון והכרעה 13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. 14. אכן, נפסק לא אחת, כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, הננקט במקרים נדירים בלבד, שכן יש בו משום פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסודית בדין הישראלי. נפסק, כי רק במקרים צרים וחריגים יאות בית המשפט לנקוט בצעד כזה מבלי לדון במחלוקות לגופן, וזאת כאשר על סמך כתבי הטענות ברי כי אין לתובע סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, להצליח בתביעתו (ראה בר"ע 59/81 ארדיטי ואח' נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 ; ע"א 796/89 עז' המנוח חסיד ז"ל ואח' נ' עז' המנוח וכט ז"ל ואח', פ"ד מה(5) 558 ); אלא שבמקרה דנא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים סילוק ההודעה לצד ג' על הסף. 15. הלכה פסוקה היא, כי – 5 "אחריות בגין רשלנות רפואית – כבכל מקרה של רשלנות – הינה אחריות תלוית אשם. באין חריגה מסטנדרט התנהגות סביר, לא ניתן לחייב רופא באחריות, אפילו הטיפול שבו נקט, הוא שהביא בסופו של יום לנזק שממנו סובל הניזוק ואולם, עצם קיומו של נזק, אין בו כדי להעיד בהכרח על קיומו של אשם" (ע"א 8693/08 יצחק הרמן נ' ד"ר עמוס שטרנברג ). 16. עוד נפסק, כי טענה להתרשלות רפואית הינה עניין שברפואה הדורש ראיה, ולא ניתן להוכיחו אלא באמצעות חוות דעת רפואית: "הוכחת רשלנות מצד המשיבות בנסיבות המקרה מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיות – חוות דעת אשר יהיה בהן לבסס רשלנות כזו ללא חוות דעת כזו ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבות או מי מהן" (בר"ע 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651 בעמ' 654).
פסק דין | 01/04/2022 | שלום – חיפה מאזכרים – 0 | עמודים – 6
ת"א 1109-04- ראלב מנסור נגד אפרים ברכה
שמות השופטים: דליה גנות
- הנתבעים מבהירים, כי נוכח אי הגשת חוות הדעת במשך שנים, נוהלה הגנתם על בסיס הידיעה, כי שלבי אינו עומד על טענתו בדבר קיומו של נזק רפואי בתחום הנפשי, דבר שהובילם להסכים להסדר הדיוני, על פיו תידון שאלת ההתיישנות בסופו של הדיון, והם אף נמנעו מאיסוף התיעוד הרפואי הנדרש לצורך בדיקת מצבו הנפשי של שלבי והמצאת חוות דעת נגדית. 12. עוד טוענים הנתבעים, כי אין להרשות לשלבי להגיש בשלב זה חוות דעת רפואית, שכן תביעתו התיישנה, וזאת טוענים הם למרות הסכמתם לביטול החלטתי בעניין התיישנות תביעתו של שלבי. תשובת שלבי 13. שלבי חוזר וטוען, כי הנתבעים היו מודעים לקיומו של נזק נפשי כתוצאה מהאירועים המפורטים בכתב התביעה, ואף ידעו, כי שלבי לא ויתר מעולם על זכותו להוכיח את נזקיו הנטענים באמצעות הגשת חוות דעת רפואית. דיון והכרעה 14. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת בעל דין לצרף לתביעתו חוות דעת לצורך הוכחת עניין שברפואה, ומשכך אין חולק, כי היה על שלבי לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, או להגיש בקשה לפוטרו מהגשתה מחמת חסרון כיס, או מכל סיבה אחרת, דבר שלא נעשה. לא זו אף זו. הנחת המוצא הינה, כי חוות הדעת הרפואית, במקרים בהם היא נדרשת מקימה את עילת התביעה ומהווה כמעין "מסננת" ראשונית למניעת הגשת תביעות סרק בלתי מבוססות, והפועל היוצא הוא, שהגשת תביעות נזיקין בעילה של רשלנות ללא חוות דעת מעלה ספק באשר לרצינותה של התביעה, או באשר ליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו. 15. אחת מהטענות המרכזיות, אשר בגינן מתנגדים המשיבים לצירוף חוות הדעת הרפואית לתובענה הינה, כי התביעה של שלבי התיישנה כבר במועד הגשתה.
החלטה | 15/07/2012 | מחוזי – תל אביב ממאזכרים – 1 | עמודים – 7
ת"ק (חדרה) 12071-11-19- ט ע נגד וגדי אבו עקל
שמות השופטים: רקפת סגל מוהר
- מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993)). 8 ג. זאת ועוד, סעיף 17 לחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 מחייב עריכת רשומה רפואית על ידי כל מטפל וכבר נקבע לא פעם כי יש לראות בהיעדר רישום מספיק, ככזה המעיד על התנהגות רשלנית. בעניין זה נפסק שהפרת החובה גוררת בעקבותיה את העברת נטל השכנוע אל כתפי המטפל, להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שאילו מצוי היה בפנינו הרישום הרפואי החסר, ניתן היה לבררן: ". . . מקום שצריך לעשות רישום רפואי שכזה אך הרישום לא נעשה ולמחדל זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת ושיכלו להתבהר מתוך הרישום אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים" (ע"א 612/78 פאר נ' קופר , בעמ' 724. בהסכמה בע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב , בעמ' 259-260). וכן: "חובת התיעוד משרתת הן את ההליך הרפואי, הן את ההליך המשפטי והן את זכויות המטופל, ובבסיסה עומד הצורך לאפשר טיפול טוב יותר למטופל על ידי מעקב צמוד אחר הטיפולים שניתנים לו" (ר' ע"א 8146/13 ג'ושה נ' בית החולים אלדאני;ע"א 8842/08 עזבון המנוח לב ארי, ז"ל נ' ד"ר סרנת ועוד). ד. הוכחת טענה בדבר רשלנות רפואית טעונה הגשת חוות דעת רפואית שתתמוך בה. התובעת לא עשתה כן, ככל הנראה בשל בחירתה במסלול של תביעה קטנה ולא במסלול הנכון יותר למקרים מעין אלה, של תביעה אזרחית רגילה, ואולם היא תמכה טענותיה באמצעות תכניות טיפול והצעות לשיקום הפה שקיבלה מרופאים אחרים לאחר שטופלה על ידי נתבע 1, בעוד שהוא אשר אמור היה להוכיח באמצעות רשומה רפואית כי טיפל בה כנדרש, לא עשה כן.
פסק דין | 01/06/2021 | תביעות קטנות – חדרה מאזכרים – 1 |עמודים – 9
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
- מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה | 12/07/2022 | מחוזי – באר שבע מאזכרים – 0 |עמודים – 8
ת"א (כפר סבא) 2932-06-15- פלוני נגד ט.ר.מ- טיפול רפואי מיידי (טרמ) בעמ
שמות השופטים: רחל קרלינסקי
- גם מומחה ההגנה הרחיב את האמור בחוות דעתו, והוסיף קביעה עובדתית על פיה ביום הראשון של הקרע בעצב לא ניתן לדעת בוודאות באם אכן התחושה היא אחרת. לעומת זאת ביום למחרת כבר היו ניכרים סימנים של פגיעה עצבית כי לדבריו "לוקח קצת זמן" (עמ 126 לפר') דיון האחריות 8 22. הפסיקה דנה רבות בהגדרתה של רשלנות רפואית ובע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל ( 2.3.21 ) נאמר: "רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים. . . . במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. " עוד נקבע כי ביה"ח או הרופא חייב לנקוט בכל אמצעי רפואי ולוגיסטי בגבולות של סבירות, הגיון ושכל ישר. 23. שני מומחי הצדדים הסכימו באשר לתפקידה של הנתבעת במרחב הטיפול הרפואי בקהילה. מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח. " מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טיפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טיפול בקופת חולים. המחלוקת התפלגה בשאלה מהו היקף טיפול ראשוני כנ"ל והאם הנתבעת התרשלה בביצועו. 24. ממכלול הראיות עולה הרושם שהטיפול של רופא הנתבעת היה מקצועי וכלל את ביצוע הבדיקות הסבירות שהיה עליו לבצע בעת הרלבנטית.פסק דין | 28/08/2022 | שלום – כפר סבא מאזכרים – 0 |עמודים – 15
ת"א (חיפה) 28452-09-14- פלונית נגד מרכז רפואי העמק עפולה
שמות השופטים: ר למלשטריך לטר
" 5.3 על מנת שבית משפט יפתור תובע מהגשת חוות דעת רפואית בתביעה לנזק כתוצאה מרשלנות רפואית נטענת, דרושות נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. ראשית, המתווה החוקי דורש צירוף חוות דעת, זאת בשונה מתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 שם סמכות המינוי של מומחה רפואי ניתנת מלכתחילה לבית המשפט. שנית, אי צירוף חוות הדעת על ידי התובע והשלמתה ביוזמת בית המשפט יכולה להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. וראו את האמור בע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ( 08.05.2012 ): 4 "אי צירוף חוות דעת על-ידי התובע והשלמת החסר על-ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו: "בשיטת משפטנו האדברסרית בה נושא כל אחד מבעלי הדין בנטל ההוכחה לצדקת טענותיו, חוות דעת של מומחה המוגשת מטעמו מהווה חלק מראיותיו של אותו הצד" (בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (, 2.10.2008 ), פסקה 4 לחוות דעתו של השופט י' אלון). זאת, מתוך תפישה כי "מתן ריבונות לצדדים בהבאת ראיות תורמת, ככלל, בדרך הטובה ביותר, לגילוי האמת" (ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל (, 5.3.09 ), חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' ריבלין). בעניין הנ"ל אף עמד השופט א' ריבלין על הבעייתיות הנלווית בכל מקרה למינוי מומחה מטעם בית משפט, משום שמהלך זה עשוי " . . . ליצור נטיה מוגזמת להסתמכות על אותו מומחה ולהביא את הצדדים ובית-המשפט לכלל התנערות ממקדמי הזהירות שיש לנקוט בהם כלפי כל עדות, ועדות המומחה בכלל זה".החלטה | 11/09/2016 | מחוזי – חיפה מאזכרים – 1 |עמודים – 6
בש"א (תל-אביב-יפו) 171514/07- חוה גלבוע נגד מיכאל איגר ואח
שמות השופטים: ארנה לוי
מן הצדק הוא, איפוא, לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק". ראה ת"א (חי) 914/03 חזות שירלי ואח' נ' פרופ' שוחט ואח' ( 14.1.05 ) המפנה לת"א (י-ם) 62/89. 19. הטענות המופנות כנגד הצד השלישי, רופאת עור, הן טענות של רשלנות מקצועית. מדובר בטענות שכולן טענות שברפואה. הטענות אינן מוסכמות אלא שנויות במחלוקת. על הנתבע להוכיח טענות אלו. הדרך היחידה בה יוכל לעמוד בנטל להוכיח טענותיו היא באמצעות חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127. בהעדר חוות דעת – עילת התביעה לא קמה וההודעה לצד השלישי אינה מראה עילת תביעה. 20. אכן, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם ימחוק תביעה, או הודעה לצד שלישי, על הסף. אכן, אין מדובר באמצעי שננקט כדבר של מה בכך. יש לבחון אם קיים סיכוי, ולו קלוש, להוכיח התביעה. בענייננו, כאמור, מקום לא קמה עילת תביעה בשל העדר חוות דעת רפואית ומקום בו מדובר בעילה שכל כולה טענות שברפואה, איני מוצאת מקום לאפשר המשך ניהולו של הליך סרק, חסר סיכוי כלשהו. עוד אציין כי איני סבורה כי יגרם לנתבע נזק בלתי סביר אם ההודעה לצד השלישי תימחק, שהרי תמיד יוכל להגיש תביעתו באופן נפרד, כנגד מי שימצא לנכון, אם וכאשר ישיג חוות דעת. הנתבע בחר להתנהל בניגוד לסדרי הדין ואינו יכול לצפות לחסדי בית המשפט לעולמים, תוך ויתור בלתי סביר על זכויות יתר בעלי הדין. 21. אני מקבלת את בקשת הצד השלישי ומורה, אם כן, על מחיקת ההודעה לצד השלישי על הסף.