כל הזכויות שמורות ©
עורך דין רשלנות רפואית בפתח תקווה היא סוגיה משפטית הנבחנת על פי דיני הנזיקין, תוך התאמתם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים. בתי המשפט בישראל קבעו עקרונות מנחים לפיהם יש לבחון האם רופא פעל ברשלנות מקצועית.
ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בי"ח מאיר (ניתן ב-1997) – בית המשפט קבע כי יש לבחון את הרשלנות הרפואית מנקודת מבטו של "הרופא הסביר" ולא בדיעבד.
ע"א 7276/18 עיזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל (ניתן ב-2021) – נקבע כי רשלנות רפואית מוגדרת כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות שנקבעו בתחומי הרפואה השונים.
ת"א (ירושלים) 6424/04 משה אהרון נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ב-2007) – נפסק כי חוסר רישום רפואי או ליקויים ברישום עלולים להוביל להשלכות משפטיות, ולעיתים אף להעברת נטל ההוכחה אל הנתבע.
בתביעות רשלנות רפואית, חוות דעת מומחה רפואי היא תנאי הכרחי לביסוס התביעה:
ת"א (ת"א) 29749-06-16 ד.כ נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ (ניתן ב-2016) – נקבע כי על התובע להגיש חוות דעת רפואית שתומכת בטענותיו על מנת לבסס עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
רישום רפואי מהווה כלי מרכזי בהוכחת אחריות הרופא.
חוסר תיעוד מסודר עלול לפעול לחובת הנתבע ולחזק את טענות התובע.
רשלנות רפואית התיישנות היא תחום משפטי מורכב הדורש הוכחה באמצעות חוות דעת רפואיות, תיעוד מלא והוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. אי שמירה על סטנדרטים רפואיים מקובלים עלולה לחשוף מטפלים לתביעות נזיקין.
אם נפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום לקבלת ייעוץ מקצועי ולבחון את זכויותיכם. תיעוד מלא של המקרה, כולל חוות דעת רפואית, יכול להיות קריטי להצלחת התביעה.
ת"א (ירושלים) 6424/04- משה אהרון נגד שירותי בריאות כללית ואח
שמות השופטים: משה דרורי
במקרה נוסף, מאחר והועלו טענות לגבי מחיקות בכתב יד, בדפי הרישום בחדר מיון של בית החולים, אך לא ניתן היה להתבונן במסמכים הרפואיים המקוריים, שכן הם מוזערו, הצעתי נהלים לשמירת מסמכים רפואיים כדי שתמנע תופעה כזאת (ראה: ת. א. 1335/98 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות , פיסקה 84; פסק-הדין ניתן ביום י"א אדר תשס"ד ( 4.3.04 )). אך, העובדה כי טענה מסוימת התקבלה בתיק אחד, אינה מחייבת, בהכרח, כי תתקבל בתיק אחר. כל תיק ונסיבותיו; כל תיק וראיותיו. בכל מקרה, מן הראוי, כי עורך דין הטוען טענות כנגד גוף רפואי, בדבר העלמת מסמכים או זיופם, יעשה כן רק כאשר יש בידו ראיות (מטבע הדברים, יתכן והראיות אינן שלמות, ולכן די אם יש בידו "ראשית ראייה"). הכללת טענת זיוף או העלמת מסמכים בכל תיק של רשלנות רפואית, בבחינת "מצוות אנשים מלומדה" (וכיום משמעות הדבר היא לחיצת מקש במחשב), מוזילה טענה זו, ובעיקר – פוגעת, שלא לצורך, וללא הצדקה, במוסדות רפואיים וברופאים ספציפיים, שאין להם כל קשר לאותם מקרים בודדים של זיוף או העלמת מסמכים שאותם הצליח עו"ד גבעון להוכיח מתוך שלל התביעות הרבות שהגיש בענייני רשלנות רפואית כנגד מוסדות רפואיים, בתי חולים, ורופאים שונים. התוצאות של הליקויים ברישומים הרפואיים 149. להעדר הרישום, או לליקויים ברישומים הרפואיים, יש גם תוצאות משפטיות. רישום מדויק מאפשר לבית המשפט לדעת מה בדיוק אירע, ועל פי הנתונים הללו, לקבוע האם הייתה או לא הייתה רשלנות. העדר רישום מדויק מקשה על בית המשפט לבדוק מה היה המצב העובדתי בעת הטיפול. הפרת סעיף 17 לחוק זכויות החולה – הפרת חובה חקוקה 150. אי רישום מלא, מהווה הפרת סעיף 17 לחוק על ידי "המטפל" (שהינם הרופאים, נתבעים 3-2 שטיפלו בתובע; ראה הגדרת "מטפל" בסעיף 2 לחוק), ועל ידי המוסד הרפואי, האחראי לניהול שוטף ועדכני של הרשומה הרפואית, על פי סעיף 17(ב) לחוק הנ"ל.
פסק דין |29/10/2007 |מחוזי – ירושלים
ת"א (תל אביב) 29749-06-16- ד.כ נגד אסותא מרכזים רפואיים בעמ
שמות השופטים: לימור בן שמן
התובעת לא הציגה בסיס לטענותיה הרפואיות בדבר רשלנות רפואית, כמו גם קשר סיבתי בין הפרוצדורה הרפואית שעברה לבין השקיעה בפטמת השד. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה, דוגמת תצהיר או מסמכים רלבנטיים, בדבר מצבה הכלכלי, המלמד כי נמנע ממנה מלממן חוות דעת רפואית מטעמה. 4. כאמור לעיל, התובעת הגישה בקשה למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית. משכך, הדבר מצריך דיון בסוגיה זו, עובר לבקשה לסילוק. לפיכך, יידחה, לפי שעה, הדיון בסילוק התביעה על הסף. פטור מחוות דעת רפואית 5. תקנה 127 לתקנות קובעת כי: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות , תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו. " כלומר, תקנה 127 מעניקה לבית המשפט סמכות לפטור מצירוף חוות דעת. 6. תקנה 130 (א) לתקנות דנה במינוי מומחה מטעם בית המשפט: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט). " משמע, התקנה מעניקה שיקול דעת לבית המשפט למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין, לאחר שנתן להם הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם. 3 7. ככלל, "הנחת המוצא" היא כי על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו ועילת תביעתו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניינים שברפואה, שאותן אין לצרף לכתבי הטענות).
החלטה |20/12/2016 |שלום – תל אביב
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ע"א 2989/95-1. מרים קורנץ נגד 1. מרכז רפואי ספיר- בית חולים מאיר
שמות השופטים: ט שטרסברג כהן,ד דורנר,י טירקל
כפי שקבעה השופטת קמא וכפי שעולה מחומר הראיות, ניתנו ההוראות המתאימות שאין סיבה לקבוע כי לא בוצעו והמערערת התהלכה באופן שהיתה הצדקה רפואית להורות על הפסקת ההפרין כפי שנעשה. על כל פנים, אין קביעות אלה של הערכאה הראשונה, שגויות ולא הייתי מוצאת להתערב בהם (ס' 6). 5. שאלת העברת נטל ההוכחה בתביעות של רשלנות רפואית, אף שנכבדה היא, אינה עומדת לפנינו, משום שבסופו של יום, לאחר שכל חומר הראיות פרוש לפנינו, אין המאזניים שקולים, אלא, כפי שקבע בית המשפט קמא וקביעתו מקובלת עלי – לא נמצאה רשלנות מצד המשיבים (ס' 7). 6. העברת הנטל במקרים של רשלנות רפואית מבטאת מדיניות משפטית, שתכליתה לרדת לחקר העובדות המצויות בדרך כלל בידי הרופא או המוסד הרפואי. יש ומתקיימים תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין ואז מועבר הנטל מכוח אותו סעיף ויש והוא מועבר מכוח הפעלת מבחן ההסתברות של רשלנות גם משלא נתמלאו אותם תנאים (ס' 7). 7. כשלעצמי, נמנית אני עם המחמירים והייתי מוסיפה טעם נוסף להעברת הנטל במקרים המתאימים והוא, היותם של כל הידע והמידע בידי המוסד או הרופא המטפל, כשנגישות החולה אל כל אלה, מועטה ומצומצמת. הטלת הנטל על התובע, עלולה להיות במקרים מסויימים משימה בלתי אפשרית ויכול ורק בשל כך יצא מוסד שחטא ברשלנות פטור בלא כלום ותובע ניזוק יצא וידיו על ראשו. כך נמצאים אנו חוטאים לחקר האמת, המחייב כי יבואו בפני בית המשפט כל העובדות לאשורן לבל תתקבל הכרעה על יסוד מערכת עובדתית חסרה (ס' 7). 8. כנגד כל אלה, עומדת תקנת הציבור המחייבת זהירות מהכבדת יתר על הרופאים ודאגה לבל תרפינה ידיהם בטיפול בחולים ולבל יפעילו רפואה מתגוננת.
פסק דין |09/09/1997 |בית המשפט העליון
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
7756/07 עא- 1. נמרוד גרסטל נגד 1. ד"ר עוזי דן
שמות השופטים: א פרוקציה,ע ארבל,א רובינשטיין
פטרוניות רפואית – ולוא גם מתוך מלוא הכוונות הטובות – מקומה לא יכירנה עוד" (ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (לא פורסם)). אין חולק, כי על הרופאים המטפלים בנשים הרות ליתן להן מידע בדבר מצבן הרפואי ואודות הבדיקות המומלצות להן. ואולם עסקינן בזיהוי גבולות, ובנידון דידן חלוקים הצדדים בשאלה האם בהיעדר אינדיקציה ספציפית מוטלת על רופא חובה ליידע אישה הרה בדבר הנגיף בו מדובר ובדבר האפשרויות לאבחונו; ודוק: שאלה זו שונה (במובנים מסוימים) משאלת הרשלנות שנדונה למעלה שעניינה האם על רופא להפנות מטופלת לבדיקה; השאלה דכאן היא האם על רופא ליידע את המטופלת בדבר הנגיף ובדבר אפשרויות האבחון. כב. זכותו של מטופל לקבל מידע על מצבו הרפואי, שכאמור זכות ראשונה במעלה היא, מקימה למטופל זכות לקבל מידע רפואי מדויק ומלא על מצבו הרפואי ועל הסיכונים הרלבנטיים למצבו. לדידי, חובת היידוע חזקה ביתר שאת עת מדובר במטופל אשר ניצב בפני פרוצדורה רפואית שעליו לעבור; או אז, על הרופא ליתן לו מידע מלא ומקיף על כל אחת מהאפשרויות העומדות בפניו על כל פרטיה ודקדוקיה, סיכוייה וסיכוניה. חובת היידוע בדבר סיכונים קיימת גם כאשר מדובר במטופל אשר מגיע לרופא במסגרת רפואה שגרתית (במובחן מטיפול במסגרת תהליך טיפולי, כאמור), כגון בעת בדיקות שגרתיות בהריון רגיל, שאז חובת היידוע קיימת באשר לסיכונים רפואיים העשויים להיות רלבנטיים למצבו של המטופל; אך היא אינה מתפרסת עד כדי "עוקצי תאנים" של סיכונים רחוקים ובלתי רלבנטיים לו. יפים לעניין דברי השופט ג'ובראן בע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "לא ניתן לדרוש, לא כעניין של מדיניות ולא מתוך ההיגיון הסביר, כי בטרם יבוצע כל הליך רפואי שהוא יידרש הרופא המטפל לשטוח בפני המטופל את אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו".
פסק דין |20/12/2010 |בית המשפט העליון
ע"א 1960/11- דוד אלמוג ואח נגד שירותי בריאות כללית ואח
שמות השופטים: י דנציגר,י עמית,א שהם
לא למותר לציין כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), אך בהמשך צירפו המערערים חוות דעת מטעמם, לאחר שבית משפט קמא האריך את המועד להגשתה. 3. ביום 17.2.2011 ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין (חלקי) לפיו נדחתה על הסף התביעה נגד בית החולים בהיעדר עילה. בית משפט קמא קבע כי פרשנותם של המשיבים את הלכת גיא-ליפל היא מרחיקת לכת; כי לא סגי בהגיגי נפש בגדרם "חושד" מאן דהוא בקיומה של רשלנות, אלא שהחשד חייב להיות מבוסס על ראיה כלשהי, ממנה ניתן יהיה להסיק, ולו באופן ראשוני, על קיומה של רשלנות. מאחר שהמערערים לא העלו "ולו קציה של עובדה או ידיעה" המעלה חשד לטיפול רשלני במנוחה, ואף הצהירו כי תביעתם מבוססת על תחושת בטן בלבד, הרי שכתב התביעה לא מגלה עילה כנגד בית החולים ומכאן דחיית התביעה נגדו. על כך נסב הערעור בע"א 1960/11. 4. ביום 4.7.2011 ניתנה החלטת בית משפט קמא המתייחסת לתביעה כנגד קופת החולים, המכון והרופא. בהחלטה זו נדחתה תביעת העזבון מחמת התיישנות, תביעת המיטיבים נמחקה בשל חוסר עילה ותביעת התלוי נותרת על כנה. בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) והוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (להלן: הפקודה) והיחס בין שתי הוראות החוק כפי שנתפרש בפסיקה. בשורה התחתונה נקבע כי תביעת העזבון התיישנה. זאת, באשר נזקה של המנוחה התגלה לכל המאוחר במועד גילוי מחלתה בתאריך 30.9.1999 , עת פוענחו ממצאי בדיקת הממוגרפיה, ואין חולק כי בפענוח זה נרשם כי הממצא החולני היה קיים כבר שנה קודם לכן, ורישום זה היה ללא ספק בידיעתה של המנוחה.
פסק דין |05/05/2013 |בית המשפט העליון
ע"א 8146/13- ד"ר סולימאן גושה נגד בית החולים אלדגאני
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,ע ברון
יוער בהקשר זה, כי התפתח בפסיקה מודל שונה לניתוח עוולת הרשלנות, שלפיו נבחן תחילה יסוד ההתרשלות ורק בסיומו של תהליך נבדקת השאלה אם קיימים שיקולי מדיניות שבגינם יש לשלול את חובת הזהירות, ככל שזו התבססה זה מכבר במקרים דומים (ראו: עניין פלוני, בפסקאות 14/13, והאסמכתאות שם). ואולם, הואיל והמקרה דנן אינו שייך למקרה 'הרגיל', זה המצוי בליבתה של העוולה ובא תדיר בשערי בית המשפט, מן הראוי לילך בדרך המסורתית, ולהידרש ראשית לחובת הזהירות. 16. בהתייחס לחובת הזהירות המושגית, דומה כי על פניו בית חולים יכול וצריך לצפות נזק כלכלי שיכול שייגרם לרופא העובד תחת קורתו יהא אשר יהא הסטטוס המוסדי שלו, דהיינו בין אם הוא עובד של בית החולים, בין אם לאו במידה שזה יתרשל בעבודתו ויגרום נזקי גוף למטופל או מטופלת. מסקנה זו מתבקשת הן מדיני הנזיקין כפי שהתפתחו בפסיקתנו, הן מנסיון החיים והשכל הישר, והיא אף באה לידי ביטוי בנתונים אמפיריים; והכל כפי שיפורט להלן. יוער כי חלק מן הנתונים לקוחים מדוח מבקר המדינה שאמנם אינו קביל כראיה בהליכים משפטיים, לפי סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 אך בענייננו האמור בדוח מובא ברקע הדברים בלבד, ולא כראיה לאמיתות תוכנו. 14 לבתי המשפט בישראל מוגשות מאות רבות של תביעות רשלנות רפואית מדי שנה, והמגמה היא של גידול מתמיד (ראו: הוועדה הבין-משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית דין וחשבון (2005) (להלן: דוח ועדת שפניץ), בעמודים 12/11 (נתונים לגבי השנים 2002-1993); מבקר המדינה דוח ביקורת שנתי 62 (2012) (להלן: דוח מבקר המדינה), בעמודים 216-215 (נתונים עד שנת 2011)), כאשר תחום המיילדות הוא בין התחומים שבהם מספר התביעות הוא הגדול ביותר, והוא ניצב מעל כל יתר תחומי הרפואה, בפער משמעותי, מבחינת גובה הסכומים הנתבעים (דוח ועדת שפניץ, בעמודים 31/30; דוח מבקר המדינה, בעמוד 211).
פסק דין |20/07/2016 |בית המשפט העליון
ת"א (טבריה) 26718-09-18- נגד .ש. נגד המרכז לבריאות השן בטבריה בע"מ ח.פ. 513839027
שמות השופטים: סא חטיב
), ובודאי לא רק מפני המאמץ לכתוב פסק דין; לא זו אף זו – אלא במידה רבה בשל הקושי האמיתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים, שבבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטיפול ראוי, והנחת היסוד היא השתדלות ראויה בעבודה הרפואית, לכן חלק מן המאבק המשפט י ניטש לא אחת, כמו גם בנידון דידן בחלק מן התיק, על נטלי הראיה. "המוציא מחברו עליו הראיה" (בבלי בבא קמא, מ"ו, ע"א) הוא כלל היסוד, אך בנושאים מורכבים של רפואה (בין השאר) המידע אינו כולו בידי המטופל אלא בידי המוסד הרפואי. מכאן פיתוחה של הדוקטרינה בדבר נזק ראייתי, מכאן המאבקים על היפוך נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. חשיבות התיעוד הרפואי חילחלה למוסדות הרפואיים נוכח התפתחות הדין, אך זקוקה מדי פעם לזריקת עידוד. בסופו של יום, לאחר שצלחנו משוכות תיעוד, השאלה הניצבת היא – וכך גם בענייננו – היכן קו הפדות בין גישה מקצועית סבירה כזו או אחרת (וכמובן השמים הם הגבול באופן תיאורטי לגבי פעולות שניתן לעשותן), לבין רשלנות. אין בית משפט שיתיימר כי מצא את המפתח לכך, אך הוא מונחה על-ידי עקרונות שבדין, פסיקה, ושכל ישר". (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נגד דוד לוביאניקר). 40. עוולת הרשלנות מושתתת על שלושה אדנים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה. 41. עפ"י ההלכה המשורשת, קיימת חובת זהירות בין מטופל לבין רופא ומוסד רפואי בו ניתן הטיפול הרפואי. חובת הזהירות של רופא ומוסד רפואי כלפי מטופל נמצאת "בליבת דיני הנזיקין" (ע"א 2910/14 דואניאס נ' מרכז רפואי "שיבא" תל השומר, פסקה 12 (פורסם בנבו, 7.12.2015 ); ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 789 (1996); ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לוביאנקר, פסקה לח.
פסק דין |18/01/2023 |שלום – טבריה
ת"א (בת ים) 10634-10-18- פלוני נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: שרי סנדר מקובר
כדי לקבוע חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק; הפרת החובה; נזק הנוצר כתוצאה מההפרה; קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק. 59. בפסיקה ענפה הוכרה קיומה של חובת זהירות מושגית של רופא ומוסד רפואי כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראו ע"א 8146/13 ד"ר סולימאן ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק) ( 21.7.2016 ); ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 788 (1996); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ ג דון, פ"ד לט(1) 113, 137-128 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 130-122 (1982) (להלן: "עניין ועקנין")). 60. אמת המידה לבחינת טענות הרשלנות הרפואית הינה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה, ולא אחריות מוחלטת שנבחנת על פי התוצאה. החלטות הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת הידועה באותו מועד (ע"א 323/89 פכרי קוחרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מח(2) 142, 172 (1991)). בחינת פעולות הרופא הינה של הרופא הממוצע בשעת מעשה, ולא של חכמה בדיעבד (ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ-פלדמן, פ"ד טו 1974, 1977 (1961)). 61. הטלת האחריות נבחנת תוך בדיקה אם חובת הזהירות הקונקרטית של מטפל כלפי המטופל הופרה בנסיבות המסוימות של המקרה (עניין ועקנין הנ"ל). בחינה זו תבוצע להלן. כן תיבחן השאלה אם קיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מכך. כלומר, יש להוכיח שאילו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999).
פסק דין |04/05/2023 |שלום – בת ים
ת"א (מרכז) 39754-04-10- עיזבון המנוח ב.י. זל ואח נגד המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון- חולון ואח
שמות השופטים: אסתר דודקביץ
כאשר אנו עוסקים ביחסי רופא-חולה, רמת הזהירות הנדרשת מרופא, החב חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) למטופל, היא לנקוט באותם אמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות אותו המקרה בגילוי של הפגם ובריפויו (פרשת קרול, בעמי 790). בעניין ע"א 6936/09 יהודה ני כללית שירותי בריאות (לא פורסם, 5.3.12 ) נדחתה לאחרונה טענת התרשלות נגד בית חולים, ונקבע בצורה דווקנית יותר כי: ". . . אמת המידה לבחינת רשלנות רפואית מבוססת על שיקול הדעת של הרופא הסביר בהתאם לנסיבות הקיימות לגבי החולה המסוים ובהתאם לנורמות הרפואיות שהיו מקובלות אותה עת בעולם הרפואה. . . אמנם, הפרקטיקה הרפואית אינה חזות הכל, וכבר נקבע בעבר כי היא, כשלעצמה, אינה יכולה לחרוץ את גורלה של שאלת ההתרשלות ( דנ"א 779498 רביד ני קליפורד, פ"ד נז(4( 744,721 (2003( (להלן: עניין קליפורד((, אולם מוסכם על הכל כי לפרקטיקה המקובלת משקל נכבד בשאלה אם הייתה התרשלות, וטיפול על פי הפרקטיקה הנוהגת אף מקים חזקה כי הטיפול לא היה רשלני. . . . " (פסקה 11 לחוות דעתו של כבי השופט עמית). בע"א 3530/10 עזבון המנוחה בבייב ני קופת חולים לאומית (לא פורסם, 29.2.12 ) נקבע ש- "רפואה אינה מדע מדויק ולא תמיד ניתן להגיע לאבחנה מבדלת תוך זמן קצר" (שם, בפסקה 6). מהפסיקה עולה אפוא שיש לבחון את מצב הדברים בראי הזמן הנכון להתרחשות (ראו ע"א 5604/94 חמד ני מדינת ישראל, פ"ד נח(2)498, 507 (2004)). יש לבדוק באופן פרטני כל מקרה ומקרה, על מנת שלא נמצא כחכמים לאחר מעשה, כפי שנאמר מפי כבי השופט בייסקי בע"א 323/89 קוהרי ני מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מה (2) 142 , 172 (1991): "המבחן אשר על בית-משפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של חכמים לאחר המעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה; רופא בשר-ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות מהווה רשלנות" (ע"א280/60 פרדו ני חפץ-פלדמן בתור יורשת ובשם עזבון ד"ר ר.
פסק דין |09/12/2012 |מחוזי – מרכז
ת"א (כפר סבא) 2932-06-15- פלוני נגד ט.ר.מ- טיפול רפואי מיידי (טרמ) בעמ
שמות השופטים: רחל קרלינסקי
גם מומחה ההגנה הרחיב את האמור בחוות דעתו, והוסיף קביעה עובדתית על פיה ביום הראשון של הקרע בעצב לא ניתן לדעת בוודאות באם אכן התחושה היא אחרת. לעומת זאת ביום למחרת כבר היו ניכרים סימנים של פגיעה עצבית כי לדבריו "לוקח קצת זמן" (עמ 126 לפר') דיון האחריות 8 22. הפסיקה דנה רבות בהגדרתה של רשלנות רפואית ובע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל ( 2.3.21 ) נאמר: "רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים. . . . במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. " עוד נקבע כי ביה"ח או הרופא חייב לנקוט בכל אמצעי רפואי ולוגיסטי בגבולות של סבירות, הגיון ושכל ישר. 23. שני מומחי הצדדים הסכימו באשר לתפקידה של הנתבעת במרחב הטיפול הרפואי בקהילה. מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח. " מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טיפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טיפול בקופת חולים. המחלוקת התפלגה בשאלה מהו היקף טיפול ראשוני כנ"ל והאם הנתבעת התרשלה בביצועו. 24. ממכלול הראיות עולה הרושם שהטיפול של רופא הנתבעת היה מקצועי וכלל את ביצוע הבדיקות הסבירות שהיה עליו לבצע בעת הרלבנטית.
פסק דין |28/08/2022 |שלום – כפר סבא
תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח-1978
סעיף: 10. ביטול האישור
10. (א) התחלפה הבעלות על המרפאה המוכרת לביצוע הפסקות היריון תרופתיות וכירורגיות, ובמקרה שהבעלות היא בידי תאגיד – עם חילופם של למעלה ממחצית בעלי זכות ההצבעה בו, או התחלף מנהל המרפאה, בטל אישורה כמוסד רפואי מוכר בתום שלושים יום מעת החילופים; היו חילופים בבעלות – רשאי הרופא המחוזי לדחות את מועד ביטול האישור בשלושים יום נוספים. (ב) השר רשאי לבטל אישורה של מרפאה כמוסד רפואי מוכר אם נתקיים אחד מאלה: (1) בוצעו בה פעולות בניגוד לחוק, לתקנות אלה או לתנאי האישור; (2) לפי דין וחשבון שהגיש לו הממונה פסק להתקיים אחד התנאים המפורטים בתקנות 3 ו-4; (3) לא נמסר לממונה דיווח כנדרש בתקנה 9; (4) לא ניתן לממונה או למי שהסמיך בכתב לערוך בקורת במרפאה; (5) הוברר לו כי היתה רשלנות גסה בטיפול במרפאה. (ג) השר רשאי לבטל אישורו של בית חולים כמוסד רפואי מוכר אם נתקיים אחד מאלה: (1) בוצעו בו פעולות בניגוד לחוק או לתקנות אלה; (2) לפי דין וחשבון שהגיש לו הממונה פסק להתקיים התנאי שבתקנה 2; (3) לא ניתן לממונה או למי שהסמיך בכתב לערוך בקורת בבית החולים; (4) הוברר לו כי היתה רשלנות גסה בטיפול הכרוך בהפסקת הריון בבית החולים.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
"תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
נות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנ גרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-ת צהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה
תקנות שירות ביטחון (התנדבות לצורך קבלת טיפול רפואי), התשס"א-2001
סעיף: 2. טיפול רפואי
2. (א) לצורך ביצוע סעיף 17א לחוק, יראו יוצא צבא בשירות סדיר כמי שבמהלך טיפול רפואי בו נמצא בלתי כשר לשירות, אם מתקיים לגביו אחד מאלה: (1) הוא עדיין מאושפז בשל המצב הרפואי, שבגללו ועדה רפואית מצאה אותו בלתי כשר לשירות; (2) הרופא המוסמך הורה לנתח אותו בדחיפות, לאור המצב הרפואי שבגללו מצאה אותו ועדה רפואית בלתי כשר לשירות; (3) ועדה רפואית מצאה אותו בלתי כשר לשירות עקב מחלה ממארת; (4) במועד שבו ועדה רפואית מצאה שהחייל בלתי כשר לשירות, קבע הרופא המוסמך, כי הוא זקוק, לעתים תכופות, לטיפול רפואי, שלא באשפוז בבית חולים, וכל עוד הוא נזקק לטיפול זה לעתים תכופות; (5) הרופא המוסמך קבע כי קיימות נסיבות מיוחדות ביותר, כגון: אישיות, משפחתיות, כלכליות או רפואיות, המצדיקות לאשר התנדבות החייל לפי סעיף 17א לחוק, אף אם לא נתקיימו בענינו התנאים המפורטים בפסקאות (1) עד (4). (ב) החליט הרופא המוסמך, כי החייל אינו זקוק עוד לטיפול רפואי, כמפורט בתקנת משנה (א), תסתיים התנדבות החייל בדרך שתיקבע בפקודת הצבא.
תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף), התשפ"ג-2022
סעיף: 58. הגדרות
58. בפרק זה-"הדמיה רפואית"-סימולציה רפואית; "טריאז'"-מיון ראשוני של הפונים למלר"ד ומתן דרגת דחיפות להמשך טיפול לפי מצבם הרפואי; "יעד 1-טריאז'"-קביעת דרגת דחיפות לטיפול רפואי בתוך 15 דקות מזמן רישום המטופל במשרד הקבלה; "יעד 2-בדיקה רפואית ראשונית"-ביצוע בדיקה רפואית ראשונית בתוך שעה מ זמן רישום המטופל בקבלה; את הבדיקה יבצע רופא, עוזר רופא במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים, או עמית רופא; "יעד 3-זמן שהייה במלר"ד לפונים שהועברו לאשפוז"-קבלה במחלקות האשפוז בבית החולים בתוך 12 שעות מזמן הרישום במשרד הקבלה במלר"ד; מדד זה נוגע לפונים שהתאשפזו, וכולל מטופלים שדווחו בהשהיה בלא העברה מסודרת למחלקת השהיה ייעודית, אם קיימת בבית החולים; "יעד 4-זמן שהייה במלר"ד למשתחררים"-מספר המטופלים שלא אושפזו, ושוחררו ממשרד הקבלה במלר"ד בתוך 4 שעות מזמן רישום, למעט פונים שעזבו על דעת עצמם או נפטרו בעת הטיפול במלר"ד, וכולל מטופלים שד ווחו בהשהיה בלא העברה מסודרת למחלקת השהיה ייעודית, אם קיימת בבית החולים; "מחלקת השהיה ייעודית"-מחלקת אשפוז ייעודית לטווח קצר, שאליה מועברים מטופלים לצורך טיפול קצר מועד; "מלר"ד"-מחלקה לרפואה דחופה שהיא אחת מאלה: (1) מלר"ד ילדים; (2) מלר"ד כללי; "מלר"ד ילדים"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה ילדים המועסק במשרה מלאה; "מלר"ד כללי"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה המועסק במשרה מלאה; "נתוני תפעול"-הנתונים האלה: (1) מזהה מטופל (נתון מותמם); (2) סוג מזהה מטופל (תעודת זהות,
תקנות שירות המדינה (משמעת) (בקשות לשינוי שיעור המשכורת המשתלמת לעובד מושעה), תשל"ח-1978
סעיף: 6. ראיות
6. (א) דיני הראיות אינם מחייבים בדיונים לפי תקנות אלה; אולם – (1) לא יוכחו הכנסותיו, נכסיו, הוצאותיו וחובותיו של פלוני על ידי תצהיר בלבד שיוגש על ידי המבקש או מטעמו; (2) לא יוכח אי-כושרו של המושעה לעבודה מתאימה מחמת מצב בריאותו אלא על ידי תעודה רפואית או חוות דעת של רופא כמשמעותם בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, או על ידי עדות רופא הניתנת בפני מי שדן בבקשה. (ב) מי שדן בבקשה רשאי בכל עת לדרוש מבעל דין להמציא לו ראיות נוספות להוכחת טענותיו כפי שיפרש בדרישתו, ובין השאר רשאי הוא לצוות על המושעה להתייצב לבדיקה רפואית בפני רופא בשירות המדינה ולהיבדק על ידיו כשיש חשיבות בדיון למצב בריאותו של המושעה, ורשאי הוא לעכב את הדיון בבקשת המושעה כל עוד לא התייצב ונבדק כאמור.
תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח-1978
סעיף: 3. תנאים לאישור מרפאה כמוסד רפואי מוכר
3. תנאים לאישור מרפאה כמוסד רפואי מוכר הם אלה: (א) לצורך ביצוע הפסקות היריון תרופתיות בלבד – מתקיימים בה כל אלה: (1) המרפאה פועלת במסגרת קופת חולים או צבא הגנה לישראל; (2) בעת פעולתה יהיה בה רופא מוסמך אחד לפחות בעל תואר מומחה ביילוד וגינקולוגיה. (ב) לצורך ביצוע הפסקות היריון תרופתיות וכירורגיות עד סוף השבוע ה–12 מתאריך תחילת הווסת האחרונה מתקיימים בה כל אלה: (1) יש בה – (א) חדר הכנה לחולה, ובו מיתקן לרחיצה ולנטילת ידים; (ב) חדר ניתוח גיניקולוגי מצוייד כמפורט בתקנה 4; (ג) חדר התאוששות ששטחו 15 מ"ר לפחות; (ד) שני חדרי שירותים ומקלחת; (ה) משרד; (ו) מחסן לציוד רפואי. (2) בעת פעולתה יהיו בה לפחות רופא מוסמך אחד בעל תואר מומחה ביילוד ובגיניקולוגיה, רופא מוסמך אחד בעל תואר מומחה בהרדמה ואח או אחות מוסמכים שהכיר בהם משרד הבריאות; (3) מנהלה הוא רופא מוסמך; (4) ינוהל בה תיק רפואי של מי שהופסק הריונה בה ויישמר יחד עם אישור הועדה, תקופה של שבע שנים לאחר הטיפול האחרון בה במרפאה.
תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרי בחירה בין נותני שירותים), התשס"ה-2005
סעיף: 3. הוראות מהותיות בהסדר בחירה
3. הסדר הבחירה יבטא את עקרונות סעיף 3(ד) לחוק, ובכלל זה יישמרו בו הוראות אלה: (1) שמירה על רצף טיפולי, כך שמבוטח לא יידרש, ככל שניתן, להחליף מוסד רפואי אחד במשנהו, במהלכם של אותם מחלה או מצב רפואי והטיפול בהם; (2) במקרה של מחלה או מצב רפואי המצדיקים מתן טיפול במסגרת מוסד רפואי שבו מצויים רמה מיוחדת של ידע וניסיון מקצועי (להלן – שירות רפואי מתמחה)- תינתן למבוטח האפשרות לקבל כל שירות רפואי שהוא נזקק לו בקשר לאותם מחלה או מצב רפואי במסגרת שירות רפואי מתמחה; רשימת המחלות או המצבים הרפואיים המצדיקים טיפול במסגרת שירות רפואי מתמחה, וכן רשימת השירותים הרפואיים המתמחים, תפורסם ותעודכן, מזמן לזמן, בחוזרי המנהל; (3) במקרה של מחלה או מצב רפואי המחייבים טיפולים אינטנסיביים, ייקבע הסדר הבחירה, כך שהטיפולים ירוכזו במרכז רפואי אחד, ככל שניתן; (4) תיקבע אפשרות לסטיה מהסדרי הבחירה, לפי שיקול דעת רפואי; (5) פניה דחופה של מבוטח למחלקה לרפואה דחופה (חדר מיון) בבית חולים כללי, לא תוגבל לבתי חולים כלליים מסוימים; (6) בוטלה; (6א) (א) על קופת החולים – (1) ליידע את המבוטח על זכותו לבצע את הפעולה אצל כל נותן שירותים הנכלל בהסדר הבחירה של הקופה בעבורו; (2) לפרט למבוטח את רשימת כלל נותני השירותים הנכללים בהסדר הבחירה לעניין אותו שירות פרטני, בזיקה למקום מגוריו של המבוטח, המדורגים בהתאם לזיקה למקום מגוריו של המבוטח, לרבות שם נותן השירותים ופרטי ההתקשרות עימו (ב) יידוע המבוטח ופירוט כלל נותני השירותים כאמור בפסקת משנה (א) יהיו כלהלן: (1) המידע יונגש למבוטח באופן מספק כדי להבטיח את חופש הבחירה שלו ואת עמידת הקופה בהוראות החוק ובהוראות תקנות אלה; (2) יידוע המבוטח וההפניה לפירוט נותני השירותים ייעשו בכתב, ובכלל זה באופן דיגיטלי, וזאת בצורה ברורה ובולטת לעין; פירוט כלל נותני השירותים ייעשה כך שהמבוטח יוכל לחזור ולצפות ברשימה וכן להדפיסה; (3) יידוע המבוטח ופירוט נותני השירותים ייעשו בעת הפניית המבוטח לקבלת השירות או בעת ההנפקה של התחייבות הקופה או במועד אחר שיאשר המנהל לקופה מראש ובכתב, ובלבד ששוכנע כי מתקיים האמור בפסקאות משנה (1) ו–(2).
תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981
סעיף: 60. הגדרות
60. בפרק זה: "בדיקת ביקורת" – בדיקה רפואית שאיננה בדיקה ראשונית ואיננה בדיקה תקופתית ואשר מטרתה היא לברר אם חלפה הסטיה במצב בריאותו של הנבדק, שבשלה נרשמה הגבלה בתעודה הרפואית או בוטל תוקפה; "בדיקה ראשונית" – בדיקה רפואית יסודית הנעשית לראשונה למבקש תעודה רפואית לקביעת מצב בריאותו למילוי התפקידים על פי הרשיון או ההגדר המבוקשים; "בדיקה תקופתית" – בדיקה רפואית הנעשית בהיקף הדרוש לקביעת מידת התאמתו של המבקש להמשיך במילוי התפקידים על פי הרשיון או ההגדר המבוקשים; "ועדת ערר רפואית" – (נמחקה); "ועדה רפואית" – ועדה של שלושה רופאים מוסמכים שמינה המנהל שכל אחד מהם עוסק בענף רפואה אחר, ואחד מהם לפחות רופא מוסמך בכיר; "חידוש רשיון או הגדר" – לרבות שימוש בזכויות על פיהם; "טופס בדיקה רפואית" – טופס בדיקה רפואית שקבע המנהל; "רופא הרשות" – (נמחקה); "רופא מוסמך" – כמשמעותו בסעיף 6(א)(1) לחוק; "רופא מוסמך בכיר" – רופא מוסמך שנתקיימו בו כל אלה: (1) ביצע 200 בדיקות לפחות למבקשי רשיונות או הגדר כנדרש על פי תקנות אלה במשך 5 השנים האחרונות ולא נרשמו לחובתו על ידי רופא הרשות יותר מ-10 טעויות בעבודתו; (2) צבר ותק של 5 שנים לפחות כרופא מוסמך ;
תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף), התשפ"ג-2022
סעיף: 58. הגדרות
-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה ילדים המועסק במשרה מלאה; "מלר"ד כללי"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה המועסק במשרה מלאה; "נתוני תפעול"-הנתונים האלה: (1) מזהה מטופל (נתון מותמם); (2) סוג מזהה מטופל (תעודת זהות, דרכון, מזהה במוסד, אחר); (3) שנת לידה; (4) מגדר; (5) מספר מזהה ביקור; (6) קוד ותיאור של המלר"ד שבו נרשם המטופל בקבלתו במערכת המינהלית; (7) קוד ותיאור של האגף או יחידת מלר"ד מהמערכת הקלינית; (8) קוד ותיאור של החדר במלר"ד; (9) אופן ההגעה למלר"ד (לדוגמה: עצמאי, באמבולנס וכיוצא באלה); (10) קוד ותיאור הגורם המפנה; (11) קוד ותיאור הגורם המבטח (כללית, מכבי, מאוחדת, לאומית, צה"ל, אחר); (12) קוד ותיאור סיבת הפניה למלר"ד מהמערכת המינהלית; (13) קוד ותיאור התלונה העיקרית כפי שרשם הרופא מהמערכת הקלינית; (14) תאריך ושעת הקליטה במערכת המינהלית; (15) תאריך ושעת ביצוע טריאז' בעמדת ה טריאז' או לצד מיטת המטופל; (16) דרגת הדחיפות שנקבעה בטריאז' מ–1 עד 5; (17) תאריך ושעת ביצוע הבדיקה הרפואית הראשונית שביצע רופא או עוזר רופא או עמית רופא; (18) תאריך ושעת ההחלטה האחרונה של הרופא על אשפוז או שחרור או כל החלטה אחרת; (19) קוד ותיאור ההחלטה האחרונה של הרופא או עוזר הרופא או עמית רופא; (20)
כל הזכויות שמורות ©