מחלוקות על זכויות במקרקעין – סקירה משפטית
תשובה תמציתית
מחלוקות על זכויות במקרקעין הן מהסוגיות המורכבות והשכיחות במשפט הישראלי, הכוללות היבטים של בעלות, חזקה, שימוש וזכויות נוספות במקרקעין. אסקור את המסגרת המשפטית והעקרונות המרכזיים בתחום זה.

המסגרת הנורמטיבית:
חקיקה ועקרונות יסוד
המסגרת החוקית העיקרית למחלוקות במקרקעין מעוגנת בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. החוק קובע עקרונות יסוד חשובים, ובהם:

דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין
הגדרת זכויות הבעלות והחזקה
הסדרת היחסים בין בעלי זכויות שונות במקרקעין
דרישת הכתב והחריגים לה
אחד העקרונות המרכזיים בדיני מקרקעין הוא דרישת הכתב. כפי שנקבע בפסיקה:

עא 3384/16 עמית מזרחי נ' אהוד מרקוביץ (ניתן ב 05/07/18) "ניתן לכאורה להקביל את הדיון במקרים אלה לדיון שנערך ביחס למקרים שבהם עסקה במקרקעין בוצעה ללא כל מסמך בכתב כנדרש לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. כידוע, הפסיקה הכירה בעבר באפשרות ליתן תוקף לעסקה במקרקעין במקרים 'חריגים ויוצאי דופן' גם כאשר לא הוצג מסמך בכתב, בהתבסס על עיקרון תום הלב"

סוגי מחלוקות נפוצות:
1. מחלוקות על בעלות וזכויות קנייניות
מחלוקות אלו עוסקות בשאלת הבעלות או הזכויות הקנייניות במקרקעין. כפי שנקבע:

תא (חיפה) 10725-04-13 עומר כנאני נ' מדינת ישראל (ניתן ב 20/01/16) "המחלוקת המהותית הינה שאלת הבעלות כאשר עילות החזקה משמשות ככסות."

2. מחלוקות על חזקה ושימוש
מחלוקות הנוגעות לזכות להחזיק ולהשתמש במקרקעין:

תמש (חדרה) 2380/99 ס.א.א. ואח' נ' נגד .א.א. ואח' (ניתן ב 21/10/12) "אין להתעלם גם מהשלכתה של הלכת ע"א 986/93 קלמר נ' גיא על ענייננו. כעולה מאותה הלכה, דרישת הכתב רוככה; ולעתים היא נסוגה מפני חובת תום הלב, במיוחד כאשר קיום החוזה בפועל מעיד על העסקה באופן שאינו פחות מובהק מכל מסמך."

3. מחלוקות על רישום והסדרה
סכסוכים הנוגעים לרישום זכויות במרשם המקרקעין:

תא (נצרת) 19751-08-23 יוסי ללוש נ' יסמין וייסרמן (ניתן ב 13/05/24) "למותר להדגיש כי רמ"י הינה בעלת המקרקעין, האחראית על פי דין לשמירת מקרקעי הציבור בכלל וביחס לאופן שיווק מגרשים המיועדים למחוסרי דיור בפרט, על האינטרסים הציבוריים המוגנים בעניין."

עקרונות מנחים בפתרון מחלוקות:
1. עקרון תום הלב
בית המשפט מייחס חשיבות רבה לעקרון תום הלב בפתרון מחלוקות במקרקעין:

תא (חיפה) 48597-06-20 יעקב שטרית נ' פיצוחי שאדי בע"מ (ניתן ב 29/04/22) "בהקשר זה לא מן המותר להפנות אף להוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין, המכפיף את הזכויות במקרקעין לחובת תום הלב"

2. הגנה על זכויות קנייניות
בתי המשפט מקפידים על הגנת זכויות קנייניות מוכחות:

תמש (קריות) 51459-12-21 פלוני נ' אלמוני ואח' (ניתן ב 15/09/24) "הוראת סעיף 2 לחוק קובעת במפורש שהבעלות במקרקעין היא זכות להחזיק, להשתמש ולעשות בהן כל דבר. בהתאם לכך, מקום בו הבעלים הרשום או מי שזכאי להחזיק במקרקעין תובע את ההחזקה בהם, על המחזיק… מוטל הנטל להוכיח שזכותו להחזיק במקרקעין"

חלוקות על זכויות במקרקעין: בין פרט לציבורי, מסורת לקדמה

זכויות במקרקעין הן אחת הסוגיות המורכבות והשנויות במחלוקת במשפט, בכלכלה ובחברה האנושית. מקרקעין, או נדל"ן, הם משאב מוגבל בעל ערך כלכלי, חברתי ותרבותי רב. בשל כך, המאבק על השליטה בו ועל הזכויות הקשורות אליו מעורר מחלוקות רבות, החל מסכסוכים בין פרטים לבין המדינה, דרך מאבקים בין תרבויות שונות, וכלה בשאלות של צדק חברתי וסביבתי. במאמר זה נבחן כמה מהמחלוקות המרכזיות בנושא זכויות במקרקעין, תוך התייחסות להיבטים משפטיים, כלכליים, חברתיים ומוסריים.

1. זכויות פרטיות מול אינטרסים ציבוריים

1.1. התנגשות בין זכויות הפרט לצרכים ציבוריים

אחת המחלוקות המרכזיות בנושא זכויות במקרקעין נוגעת להתנגשות בין זכויות הפרט לבין האינטרסים הציבוריים. מצד אחד, זכויות הקניין הן זכויות יסוד המוגנות בחוקות ובמשפט הבינלאומי. הן מבטיחות לאדם את השליטה בנכסיו ואת היכולת להשתמש בהם כראות עיניו, כל עוד אינו פוגע באחרים. מצד שני, המדינה והחברה זקוקות לעיתים להגביל זכויות אלו כדי לקדם מטרות ציבוריות, כגון בניית תשתיות, שימור אתרים היסטוריים או הגנה על הסביבה.

1.2. הפקעת מקרקעין

סוגיה מרכזית בהקשר זה היא הפקעת מקרקעין. הפקעה היא פעולה שבה המדינה לוקחת בעלות על קרקע פרטית לצורך שימוש ציבורי, כגון בניית כבישים, מסילות ברזל או בתי חולים. בעוד שהפקעה נחשבת כלי הכרחי לפיתוח ציבורי, היא מעוררת שאלות קשות לגבי הגבולות של כוח המדינה וזכויות הפרט. באילו תנאים מותר למדינה להפקיע קרקע? כיצד יש לקבוע פיצוי הוג לבעלי הקרקע? שאלות אלו מעוררות דיונים סוערים, במיוחד כאשר ההפקעה פוגעת בפרטים או בקהילות מוחלשות.

1.3. דוגמאות מהעולם

בישראל, למשל, הפקעת קרקעות לצורך בניית גדר ההפרדה עוררה מחלוקות קשות, הן מבחינה משפטית והן מבחינה מוסרית. בארצות הברית, מקרים של הפקעת קרקע לטובת פרויקטים פרטיים, כגון מרכזי קניות, עוררו ביקורת על כך שהמדינה מעדיפה אינטרסים כלכליים של בעלי הון על פני זכויות הפרט.

2. מחלוקות בין תרבויות ומסורות

2.1. קרקע כסמל תרבותי וזהותי

קרקע אינה רק משאב כלכלי; היא גם סמל תרבותי וזהותי עבור קהילות רבות. עבור עמים ילידים, למשל, הקרקע היא חלק בלתי נפרד מהתרבות, הדת וההיסטוריה שלהם. מחלוקות על זכויות במקרקעין בין מדינות לבין עמים ילידים, או בין קבוצות אתניות שונות, הן לעיתים קרובות סכסוכים על זהות, כבוד וזכויות היסטוריות.

2.2. מאבקים של עמים ילידים

במדינות כמו אוסטרליה, קנדה וארצות הברית, עמים ילידים נלחמים להכרה בזכויותיהם ההיסטוריות על קרקעות שנגזלו מהם בתקופות קולוניאליות. מאבקים אלו מעלים שאלות קשות לגבי צדק היסטורי, תיקון עוולות והכרה בזכויות קולקטיביות. בעוד שמערכות משפטיות מודרניות נוטות להדגיש זכויות קניין פרטיות, עמים ילידים דורשים הכרה בזכויות קולקטיביות על קרקע, המבוססות על מסורות ומנהגים עתיקים.

2.3. דוגמאות מהמזרח התיכון

גם במזרח התיכון קיימות מחלוקות על זכויות במקרקעין בין קבוצות אתניות ודתיות שונות. בישראל, למשל, סכסוכי קרקע בין יהודים לערבים הם חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני הרחב יותר. שאלות לגבי בעלות על קרקע, זכויות בנייה והכרה בכפרים בלתי מוכרים מעוררות מתחים פוליטיים וחברתיים עמוקים.

3. זכויות במקרקעין וצדק חברתי

3.1. קרקע ככלי ליצירת שוויון או אי-שוויון

קרקע היא לא רק משאב כלכלי; היא גם כלי רב עוצמה ליצירת שוויון או אי-שוויון חברתי. בעלות על קרקע יכולה לספק ביטחון כלכלי, השפעה פוליטית וגישה למשאבים חיוניים. עם זאת, חלוקה לא שוויונית של קרקע יכולה להנציח פערים חברתיים וכלכליים.

3.2. רפורמות אגרריות

במדינות רבות, רפורמות אגרריות נועדו לתקן חלוקה לא שוויונית של קרקע, לעיתים על ידי הפקעת קרקעות מבעלי אחוזות גדולות וחלוקתן לאיכרים חסרי קרקע. רפורמות אלו, כגון אלו שבוצעו במקסיקו בתחילת המאה ה-20 או בזימבבואה בתחילת המאה ה-21, עוררו מחלוקות קשות. מצד אחד, הן נתפסו כצעד הכרחי לצדק חברתי; מצד שני, הן הואשמו בפגיעה בזכויות הקניין ובגרימת אי-יציבות כלכלית.

3.3. ג'נטריפיקציה

בערים רבות בעולם, תהליכי ג'נטריפיקציה מעוררים שאלות לגבי זכויות במקרקעין וצדק חברתי. ג'נטריפיקציה מתרחשת כאשר אוכלוסייה אמידה נכנסת לשכונות עניות, מעלה את מחירי הנדל"ן ודוחקת החוצה את התושבים המקוריים. בעוד שהתהליך יכול להביא להתחדשות עירונית, הוא מעורר ביקורת על כך שהוא פוגע באוכלוסיות מוחלשות ומנשל אותן מבתיהן.

4. זכויות במקרקעין וסביבה

4.1. קרקע כמשאב סביבתי

בשנים האחרונות, המחלוקות על זכויות במקרקעין מתרחבות גם לתחום הסביבתי. קרקע היא לא רק משאב כלכלי או תרבותי; היא גם חלק ממערכת אקולוגית מורכבת. שימוש לא מבוקר בקרקע, כגון בירוא יערות, כרייה או בנייה מואצת, יכול לגרום לנזקים סביבתיים חמורים, כגון אובדן מגוון ביולוגי, שינויי אקלים וזיהום.

4.2. מאבקים סביבתיים

מאבקים על זכויות במקרקעין הפכו לחלק מרכזי בתנועות הסביבתיות. קהילות מקומיות, ארגוני סביבה ופעילים ברחבי העולם נלחמים נגד פרויקטים הפוגעים בסביבה, כגון כרייה, קידוחי נפט או בניית סכרים. מאבקים אלו מעלים שאלות לגבי האיזון בין פיתוח כלכלי לבין שמירה על הסביבה, וכן לגבי זכויותיהן של קהילות מקומיות להחליט כיצד ישתמשו בקרקעותיהן.

4.3. דוגמאות בולטות

באמזונס, למשל, מאבקים על זכויות במקרקעין בין קהילות ילידיות לבין תאגידי כרייה וחקלאות הפכו לסמל של המאבק העולמי נגד בירוא יערות. בהודו, מאבקים נגד הקמת סכרים גדולים מעלים שאלות לגבי זכויותיהן של קהילות כפריות להמשיך ולחיות על אדמותיהן המסורתיות.

מחלוקות על זכויות במקרקעין משקפות את המורכבות של יחסי הגומלין בין אדם, קרקע וחברה. הן מערבות שאלות של צדק, מוסר, תרבות וסביבה, ונדרש איזון עדין בין זכויות הפרט לבין האינטרסים הציבוריים. בעולם שבו הקרקע הופכת למשאב נדיר יותר ויותר, המחלוקות הללו צפויות להמשיך ולהעסיק את החברה האנושית, תוך דרישה למציאת פתרונות יצירתיים והוגנים.

סיכום:
מחלוקות על זכויות במקרקעין מחייבות בחינה מעמיקה של מספר היבטים:

קיומן של ראיות כתובות לזכויות הנטענות
התנהגות הצדדים ועקרון תום הלב
מעמד הרישום במרשם המקרקעין
קיומן של זכויות מכוח דין או הסכם
השפעת חלוף הזמן על הזכויות הנטענות

סימוכין:

תמ"ש (נצרת) 2380-99- ס.א.א. ואח נגד נגד .א.א. ואח

שמות השופטים: סארי גיוסי

לסוגיית העדרו של מסמך שניתן לתלות בו את דרישת הכתב, ולפסיקה המאוחרת בע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ ואח' (פורסם במאגרים המשפטים המקוונים) עמדתי בהרחבה במסגרת פסיקה קודמת, שם סקרתי את הפסיקה וההתפתחות שחלה בה במרוצת השנים ואין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו שם (תמ"ש (נצ') 2140/05, פסק דין מיום 16.11.11 , פורסם במאגרים המשפטיים המקוונים). בע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ ואח' (פורסם במאגרים המשפטים המקוונים) נדונה השאלה כפי שהוגדרה בפתיח של פסק הדין על ידי כב' השופטת א' חיות: "האם למרות העדרו של מסמך בכתב ניתן להכיר בקיומה המשפטי של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין בשל 'זעקת ההגינות' העולה מנסיבות המקרה". העובדות של המקרה שם ובתמציתיות, היו כאלה: המשיב – כדורי, הוא התובע בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, סמך את תביעתו בדבר זכויות בנכס מקרקעין על הסכמה על – פה שהושגה בעבר, בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, בינו לבין אחד בשם סמי, בן זוגה לשעבר של לילי – המערערת, שהייתה הבעלים הרשום של המגרש, ובמסגרתה, התחייב סמי למכור לו את הנכס – דירה בפרויקט שהיה עוד בשלבי תכנון, כנגד תשלום סך של 218,800 דולר. לטענת כדורי סכום זה שולם, במלואו לסמי, ועם השלמת הפרויקט שבמסגרתו קיים הנכס, נמסרה לו החזקה בנכס בראשית שנות ה- 90 והוא נהג בו מאז מנהג בעלים והשכיר אותו מעת לעת תוך שהוא גובה את דמי השכירות. אלא שעל הנכס נרשמה משכנתא הנוגדת את זכויותיו הנטענות, ועל כך נודע לו בדיעבד בשנת 1998. מנגד התכחשה לילי לקיומה של עסקה, לפיה נמכר הנכס לכדורי, ולחלופין טענה כי עסקה זו נעשתה בלא ידיעתה, ומשכך ובהיותה הבעלים הרשום, אין לעסקה ממילא כל תוקף משפטי.

פסק דין |21/10/2012 |משפחה – נצרתמאזכרים – 0 |עמודים – 13

ת"א (חיפה) 10725-04-13- עומר כנאני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: אמיר טובי

ישראל 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. לישכת הסדר המקרקעין ע"י עוה"ד ע' איוב- פרקליטות מחוז חיפה פסק דין מהות התביעה 1. המדובר בתביעה שעניינה המקרקעין הידועים כחלקות 32, 63 ו-64 בגוש 18587 מאדמות טמרה (להלן: "המקרקעין"), בגדרה עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר כי הינם זכאים להירשם כבעלי זכויות הבעלות לגבי מחצית מן המקרקעין. כן התבקש בית המשפט להצהיר כי התובע 1 הינו בעל זכויות הבעלות לגבי המגרש שבו נמצאת דירת מגוריו בחלקה 32. בנוסף, עתרו התובעים בתביעתם לחייב את הנתבעים להגיש דין וחשבון בגין זכויות הצדדים בחלקות, המגרשים שהוחכרו לאחרים והסכומים שנגבו או נדרשים מאחרים בגין החזקה במקרקעין. כמו כן עתרו התובעים לפצותם בגין דמי שימוש, אלא שבהמשך הצהירו כי הם מוותרים על הסעד הכספי בהיותו נתון לסמכותו העניינית של בית משפט השלום. גדר המחלוקת ונתוני רקע 2 2. התובעים הינם בניו של המנוח מוחמד מוסטפא כנאני ז"ל (להלן: "המנוח"), ותביעתם לזכויות במקרקעין הינה מכוח היותם יורשיו. אין חולק כי המנוח רכש בחייו זכויות בעלות לגבי המקרקעין, אולם גדר המחלוקת בתיק זה נוגעת להיקפן של אותן זכויות, כפי שיפורט להלן. 3. חלוקת המקרקעין והזכויות לגביהם עברו מספר גלגולים, במסגרת הליכי ההסדר ועקב הליכים משפטיים שונים. להלן ציוני הדרך העיקריים הרלוונטיים למחלוקת בתיק דנא: 3.1 תחילה, הרכיבו שלוש החלקות את החלקה 32 סופית, כפי שנקראה אז (להלן: "חלקה 32 ההיסטורית") ששטחה עמד על 17.947 דונם וכלל ארבע חלקות זמניות: 22 קטע א, 25 קטע ב, 26 קטעים אב, ו- 27.3.2 ביום 17.4.77 נרשמה חלקה 32 ההיסטורית בשלמות על שם מדינת ישראל, בעקבות פסק דין שניתן ביום 25.3.63 בתיק 80/טמרה בבית המשפט המחוזי בחיפה.

פסק דין |20/01/2016 |מחוזי – חיפהמאזכרים – 2 |עמודים – 9

ע"א 3384/16- עמית מזרחי נגד אהוד מרקוביץ

שמות השופטים: ח מלצר,ד ברק ארז,י אלרון

ניתן לכאורה להקביל את הדיון במקרים אלה לדיון שנערך ביחס למקרים שבהם עסקה במקרקעין בוצעה ללא כל מסמך בכתב כנדרש לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. כידוע, הפסיקה הכירה בעבר באפשרות ליתן תוקף לעסקה במקרקעין במקרים "חריגים ויוצאי דופן" גם כאשר לא הוצג מסמך בכתב, בהתבסס על עיקרון תום הלב (ראו: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185 (1996) (להלן: עניין קלמר); ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, פ"ד סד(3) 60 (2011) (להלן: עניין שם טוב); ע"א 7424/15 חליליה נ' יורשי המנוח מוחמד וחיד, פסקה 10 ( 11.9.2017 ) (להלן: עניין חליליה); נילי כהן "צורת החוזה" הפרקליט לח 383, 440-438 (1989)). אולם, איני סבורה כי ניתן ללמוד במישרין מפסיקה זו לענייננו. ראשית, לדרישת הכתב בחוק המקרקעין ובחוק המתווכים תכליות שאינן לחלוטין חופפות. תכלית הדרישה בחוק המקרקעין נסבה בעיקר על הדגשת חשיבותן של עסקאות במקרקעין, על מנת למנוע עשיית עסקאות נמהרות, ללא הפעלת שיקול דעת מספיק. לעומת זאת, תכליתה של דרישת הכתב בחוק המתווכים היא בעיקר צרכנית היא מיועדת להסדיר את העיסוק בתיווך ולהגן על ציבור רוכשי הדירות, תוך הבהרת אופי ההתקשרות ופרטי העסקה באופן מדוקדק. בהקשר זה ראוי להזכיר כי מתווכים במקרקעין הם "שחקנים חוזרים" ובעלי השפעה ממשית על עיצוב תוכנו של חוזה התיווך, באופן שמקטין את החשש כי דרישת הכתב תשמש נגדם "כאמתלה בידי צד המבקש 'להתחכם ולהתחמק' בחוסר הגינות מהתחייבות שנקשרה בעל פה" (עניין שם טוב, בעמ' 85). לפיכך, גם פוחתת ההצדקה להכיר באפשרות לסטות באופן גורף מדרישת הכתב, שנועדה כאמור להגן בעיקרה על הצרכן ולא על המתווך.

פסק דין |05/07/2018 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 105 |עמודים – 26

ת"א (חיפה) 48597-06-20- יעקב שטרית נגד פיצוחי שאדי בעמ

שמות השופטים: סיגלית מצא

משום כך אף התיר המחוקק לרוב השותפים לקבל החלטות ביחס לניהול ולשימוש במקרקעין שבבעלות משותפת – ובלבד שאין בהן בכדי לקפח את המיעוט או לפגוע בנכס או בזכויות המיעוט. 14 כל השותפים (לרבות התובעים) הסכימו להשכרת המושכר. המחלוקת היא בשאלה האם נדרשת הסכמת כל השותפים ביחס לתנאי השכירות – הריסת שני קירות פנימיים על-ידי הנתבעת 1. קבלת פרשנות לפיה נדרשת הסכמת כל השותפים אף ביחס לתנאי השכירות הנה פרשנות מרחיבה, שעשויה לפגוע בשימוש המיטבי בנכסים שבבעלות משותפת. 53. אשר לטענה לקיפוח המיעוט יצוין כי ההחלטה מיום 9.2.2020 (נספח ב' לתצהיר נעמי) התקבלה כדין, תוך שצוינה עמדת המיעוט. לא הועלתה כל טענה ביחס לאופן קבלת ההחלטה או פגיעה בזכויות המיעוט (התובעים) בהליך קבלתה. אף לא מצאתי טעמים שבצדק לביטולה. 54. לגופה של התנגדות לא הצביעו התובעים על כל טעם של ממש העומד ביסוד התנגדותם, למעט טענות כלליות שלא הוכחו. 55. בהקשר זה לא מן המותר להפנות אף להוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין, המכפיף את הזכויות במקרקעין לחובת תום הלב (כמו גם סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). 56. לעניין זה ראו פסק הדין בעניין עלית איסק פרי: "שאלות שמציבה הבקשה אינן ניתנות לתשובה בגדרי הלכה כללית, והן תלויות נסיבות. אכן, ברי ככלל כי התנהגות הצדדים במשפט הפרטי בשיטתנו כפופה לחובת תום הלב (ראו סעיפים 12, 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973); והסבירות בהתנהגות היא חלק מתום הלב.

פסק דין |29/04/2022 |שלום – חיפהמאזכרים – 0 |עמודים – 15

ת"א (נצרת) 19751-08-23- יוסי ללוש נגד ' יסמין וייסרמן

שמות השופטים: דני צרפתי

למותר להדגיש כי רמ"י הינה בעלת המקרקעין, האחראית על פי דין לשמירת מקרקעי הציבור בכלל וביחס לאופן שיווק מגרשים המיועדים למחוסרי דיור בפרט, על האינטרסים הציבוריים המוגנים בעניין. בהתאם, מעורבות רמ"י ועמדתה ביחס להליך ההתקשרות – התקשרויות בין הצדדים, הינה חיונית כצד נדרש להליך ועל אף שלא מבוקש כנגדה כל סעד. כאן המקום לציין כאמור, כי הוגשה בקשה להעיד את נציגי רמ"י, כשבנדון הצדדים אף קיימו פולמוס על דרך טיעונים כתובים לכאן ולכאן ובנדון אף ניתנה החלטתי מיום 21/4/2024. מכל מקום, אני רואה להעריך כי על דרך מתן עדות מטעם נציג רמ"י, על מגבלות העדות לרבות כפי שהבהרתי בהחלטתי ואינטרס הצדדים, כל צד מטעמיו ועל פי התוצאה המיוחלת מבחינתו, להתמקד בשאלות מצומצמות כאלה ואחרות, ספק אם יהיה ניתן ליתן מענה מלא לסוגיות שהעליתי לעיל ומכאן התחדדה מסקנתי לכאורה, כי נכון לצרף בנסיבות תיק זה את רמ"י כצד להליך.

החלטה |13/05/2024 |מחוזי – נצרתמאזכרים – 0 |עמודים – 3

תמ"ש (קריות) 51459-12-21- פלוני נגד ' אלמוני ואח'

שמות השופטים: ליאת דהן חיון

זאת ועוד; הוראת סעיף 2 לחוק קובעת במפורש שהבעלות במקרקעין היא זכות להחזיק, להשתמש ולעשות בהן כל דבר. בהתאם לכך, מקום בו הבעלים הרשום או מי שזכאי להחזיק במקרקעין תובע את ההחזקה בהם, על המחזיק, ובעניינו הנתבעים, מוטל הנטל להוכיח שזכותו להחזיק במקרקעין כמו גם שזכות הבעלים או הזכאי להחזיק, כפופה לה (ראה ע"א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד לא(3) 455, 465 (1977). 29. עיון בהוראות פס"ד, כמו גם בכתבי בי-הדין במסגרת ההליכים הקודמים (ראה לשם הדוגמא סעיף 20 לכתב תביעה בתמ"ש 19028-01-17; כתב התביעה בתמ"ש 34122-07-14) מלמד שהתובע שב ועמד על טענותו ועל עתירתו לסילוק ידם של הנתבעים מהדירה. הוראות ההסכם קבעו באופן מפורש שפס"ד מתייחס לעתירת התובע למתן סעד הצהרתי בשאלת הבעלות, תוך שאין בכך בכדי לפגוע בזכות של מי מהצדדים לעתור סעדים נוספים. בהמשך לכך, ובסמוך למתן פס"ד, עתר התובע בהליך לפניי. 30. מכל אלה, התובע הוכיח את זכויותיו בדירה, תוך שקמה לו הזכות לעתור לסילוק ידם של הנתבעים. ויודגש; אכן הוראות פס"ד קובעות שעל הצדדים לפעול בשיתוף פעולה לצורך רישום הזכויות במקרקעין, ובכלל זה בדירה מושא המחלוקת, וזאת לא נעשה. יחד עם זאת, חרף הפעולות להן ידרשו הצדדים לשם כך, ואשר חלקן מפורטות בסיכומי הנתבעים, אין בכדי לעכב את התובע מלממש את זכותו, מקום בו זיהוי הדירה ברור, ורישום הזכויות, יעשה בהתאם. 31. עוד מצאתי לדחות את טענות הנתבעים ולפיהן קיימת סתירה בין הוראות פס"ד המפורטים לעיל וזאת משני טעמים; הראשון, הנתבעים היו צד להליכים, ובכלל זה לפס"ד המאוחר, שכזכור, אישר את הסכמת הצדדים.

פסק דין |15/09/2024 |משפחה – קריותמאזכרים – 0 |עמודים – 8

פסיקה רלוונטית:

בג"צ 1027/04- בבגץ 1027/04 1. פורום הערים העצמאיות נגד בכל התיקים 1. מועצת מקרקעי ישראל

שמות השופטים: ד ביניש, א פרוקציה,א א לוי,מ נאור,ע ארבל,ס גובראן,א חיות

לדברים אלה משקל מיוחד במקרה שבפנינו. מינהל מקרקעי ישראל הינו גוף המופקד על כלל מקרקעי ישראל. לא ניתן להפריז בחשיבותו של נכס זה ובחשיבות שיש לחלוקתו ולהקצאתו באופן צודק וראוי (. . . ) קיים אינטרס ציבורי רב משקל בכך שמשאבים מסוג זה יחולקו על-ידי המדינה או הרשויות הפועלות מטעמה, באופן הוגן, צודק וסביר". ועוד- "בדברים אלה אין, כמובן, כדי להכתיב למדינה או לרשויות הפועלות מטעמה פתרון מסוים אחד. בעיצובן של החלטות מן הסוג שמדובר בו ישנו תפקיד נכבד להכרעות ערכיות. מאליו ברור, כי סדר עדיפויות ערכי שונה יכול להכתיב דרך חלוקה שונה בלא שהדבר יהא בלתי חוקי. ברם, מכך אין נובע כי כל חלוקה תהא בהכרח חוקית. על הרשות הקובעת את אופן חלוקת המשאבים שעליהם היא מופקדת, להביא בחשבון את מכלול ההשלכות וההקשרים שיש להחלטתה ולתת להם משקל ראוי במסגרת סדר העדיפויות שבחרה בו" (עמ' 67/64). לשיקולי צדק חלוקתי יש ליתן, אפוא, משקל ניכר בעת קבלת החלטות שעניינן זכויות ושימושים במקרקעי ישראל. (iii) אכיפת החוק 51. שיקול כללי נוסף שמן הראוי שיוצב בראש מעייניה של המועצה בעת שהיא מתווה את החלטתה, הינו זה של שלטון החוק ואכיפת החוק. אכן, עקרון יסוד בשיטתנו הוא כי הפרטים אינם יכולים לעשות ככל הישר בעיניהם ולפעול על-פי רצונותיהם ושיקוליהם הבלתי מוגבלים, ובמעשיהם, כפופים הם לנורמות קבועות ויציבות הפועלות על הכל במידה שווה (ראו דברי הנשיא שמגר בע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 261 (1985); ראו גם ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין, סעיף 14 (לא פורסם, 9.12.2008 ); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' וועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838 (2001)).

פסק דין |09/06/2011 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 195 |עמודים – 113

ע"א 261-72- עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נגד שלדון ב ללצוק

שמות השופטים: לנדוי ברנזון,י כהן

כאשר העובדות החשובות לעניין אינן שנויות במחלוקת, אלא הוויכוח הוא משפטי גרידא, יכול בית-המשפט להקדים את הדיון במחלוקת המשפטית, ואם הוא מוצא שהשגותיו המשפטיות של התובע על כתב-הגנתו של הנתבע מבוססות, הוא יכול למחוק את כתב-ההגנה. ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (השופטים ב' כהן, ח' ארליך, ח' אבנור), מיום 24.4.72 , ב-ע"א 106/71, לפיו נדחה ערעורו של המערער על פסק-דינו של בית-משפט השלום, כפר-סבא, בו נצטווה לסלק את ידו ממקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 7805. הערעור נדחה. פ' ו-ו' הדצנרג – בשם המערער ; מ' עליאש – בשם המשיבים אזכורי חקיקה: חוק המקרקעין 23 חוק המקרקעין 21(א) 1 חוק המקרקעין 169 חוק המקרקעין 158(10) חוק המקרקעין 166 חוק המקרקעין 166(א) חוק המקרקעין 166(ב) חוק המקרקעין 87 חוק המקרקעין 125(א) חוק העברת נכסי דלא ניידי הזמני העתמאני 9 חוק העברת נכסי דלא ניידי הזמני העתמאני 1 חוק הקרקעות העתמאני 35 תקנות סדר הדין האזרחי 96 תקנות סדר הדין האזרחי 105 פקודת הסדר זכויות במקרקעין 115 פקודת סדרי השלטון והמשפט סעיף 16 (ה) פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) 44 פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) 45 פקודת הפרשנות 14(ב) פקודת הפרשנות 906 אזכורי פסיקה: פסקי-דין ישראליים שאוזכרו: (1) ע"א 159/50, 155/50 – דוד רחמים מזרחי נגד יעקב רחמים וערעור שכנגד : פד"י, כרך ה, ע' 540, 544 ; פי"ם, כרך ד, ע' 240.

פסק דין |08/07/1973 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 14 |עמודים – 6

עעמ 3535/03- הוועדה המקומית לתכנון הבניה השומרון נגד 1. הקרן הקיימת לישראל

שמות השופטים: א ריבלין,ע ארבל,ד חשין

בית המשפט המחוזי מצא כי יש הבדל מהותי בין מהות הליך ההפקעה כאשר הליך זה מופעל ביחס לזכות של גורם פרטי וכאשר ההליך מופעל ביחס לזכות של המדינה: הסמכות לרכישה כפויה של קרקע, שהוא במהות הליך ההפקעה, והוא ההסדר שבחוק התכנון והבנייה, באמצעות פקודת ההפקעות, תכליתו להתגבר על "כשל" ספציפי. למנוע מבעל זכות פרטית במקרקעין למנוע מצב של מימוש מטרה ציבורית. אמצעי ההפקעה בא לאתר אמצעי אשר יהיה בו מצד אחד לתת פיצוי הוגן לזכות הקניין שנשללה מן הפרט, ומצד שני, לאפשר מימושה של המטרה הציבורית. "כשל" כזה, שעלול להיווצר לגבי זכות הקניין של הפרט, אינו קיים כאשר בעל זכות הקניין הוא מדינת ישראל. על המדינה, באמצעות הגופים האחרים, שפורטו לעיל, בהיותם רשויות ציבוריות, מוטלות נורמות התנהגותיות מהתחום המינהלי, המנטרלות את הבעייתיות שפורטה לעיל. באשר ליחסים שבין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי, קבע בית המשפט כי הפקעה כפויה אינה המוצא הראשון לסכסוך בין רשויות הממשל. לכן, נקבע כי יש עדיפות מובהקת להסדרת מחלוקות בין הרשויות בדרך של הסכם. הסכם חכירה, אשר במסגרתו מבוצעת חכירה ארוכת טווח של הקרקע, מהווה כך נקבע פיתרון התואם נורמות ראויות של תיאום ושיתוף פעולה בין הרשויות ומתיישב עם הכלל בדבר איסור העברת הבעלות במקרקעי ישראל הקבוע בחוק היסוד. במידה ומוצו ללא הצלחה ההסדרים המבוססים על פיתרון מוסכם, ניתן להפקיע את זכות הבעלות במקרקעי ישראל על פי חוק התכנון ובנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) ופקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) אך כפתרון אחרון. לאור כל אלה, סיכם בית המשפט המחוזי כי בהליכי הפקעה של מקרקעי ישראל יחולו העקרונות הבאים: (1) איסור העברת זכויות במקרקעי המדינה, על-פי סעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, חל גם על הליך ההפקעה.

פסק דין |10/08/2008 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 26 |עמודים – 28

ע"א 707-75- פואד סעיד אגבריה נגד פואד סעד אגבריה

שמות השופטים: אגרנטלנדוי,שמגר

לצורך הגדרת מהותן של זכויות בעלות מקויים, בין היתר, הסדר המקרקעין ובלעדי בירור משפטי מלא הכרוך בהסדר לא ניתן יהיה כלל להגיע למסקנות משפטיות שתהיינה מושתתות על נתונים עובדתיים ומשפטיים בדוקים ומלאים. מה שנתגלע כאן אינו סכסוך בדבר שימוש בקרקע, אלא, למעשה ולהלכה, מחלוקת סביב מעמדם המשפטי של בעלי הטחנה שמטה ליפול. למותר להוסיף, כי הלבשתה של המחלוקת המתוארת באיצטלה של סכסוך בין שותפים לחלקת קרקע המוחזקת במושעא, כפי שהדבר נעשה על-ידי המערערים בתובענתם, אין בה כדי לשנות את המסקנה המשפטית. שאלת סמכותו של בית-משפט לדון בסוגיה פלונית נבחנת ומוכרעת על-ידי זיהויה ואיתורה של השאלה האמיתית שבמחלוקת. תובע איננו יכול לדחוק עצמו לתוך תחומי הסמכות הצרים שהותוו לבית-משפט פלוני על-ידי כך שיתאר את הנתונים תיאור מקוטע ומוטב שפרקליטים ילמדו וישכילו כי הסתרת עובדות בפני בית-המשפט, שכרה איננו בצדה. 7. במקרה שבפנינו אכן נמסרה כבר מחלוקת מסויימת שנתגלעה סביב החלקה להכרעתו של בית-המשפט המחוזי, והנושא שבפנינו אינו אלא זווית נוספת, שככל הנראה, טרם הוארה, של יחסי הבעלות וזכויות הבעלות בחלקה. מכאן, מוטב שהנושא כולו, על כל היבטיו והשלכותיו, יוכרע על-ידי אותה ערכאה שיפוטית. זאת ועוד, וכאן העיקר, זו גם, לפי מיטב הבנתי, המגמה המונחה ביסודו של סעיף 43 לפקודה הנ"ל: לא בכדי ביקש המחוקק למנוע, ככל האפשר, התדיינויות מצטלבות וסותרות בערכאות שונות סביב שאלות היסוד של מעמד המקרקעין הנמצאים בהסדר, כי הרי יהיה בכך כדי לסכל כל אפשרות להביא את ההסדר לסיומו המועיל.

פסק דין |29/04/1976 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 32 |עמודים – 6

עעמ 3535/03-1. הוועדה המקומית לתכנון הבניה השומרון 2. מרכז השלטון המקומי בישראל נגד 1. הקרן הקיימת לישראל 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. המועצה המקומית פרדס חנה 4. מוסדות אבן חיים- פרדס חנה 5. הרב רפאל בובליל 6. מרכז השלטון המקומי בישראל

שמות השופטים: א ריבלין,ע ארבל,ד חשין

בית המשפט המחוזי מצא כי יש הבדל מהותי בין מהות הליך ההפקעה כאשר הליך זה מופעל ביחס לזכות של גורם פרטי וכאשר ההליך מופעל ביחס לזכות של המדינה: הסמכות לרכישה כפויה של קרקע, שהוא במהות הליך ההפקעה, והוא ההסדר שבחוק התכנון והבנייה, באמצעות פקודת ההפקעות, תכליתו להתגבר על "כשל" ספציפי. למנוע מבעל זכות פרטית במקרקעין למנוע מצב של מימוש מטרה ציבורית. אמצעי ההפקעה בא לאתר אמצעי אשר יהיה בו מצד אחד לתת פיצוי הוגן לזכות הקניין שנשללה מן הפרט, ומצד שני, לאפשר מימושה של המטרה הציבורית. "כשל" כזה, שעלול להיווצר לגבי זכות הקניין של הפרט, אינו קיים כאשר בעל זכות הקניין הוא מדינת ישראל. על המדינה, באמצעות הגופים האחרים, שפורטו לעיל, בהיותם רשויות ציבוריות, מוטלות נורמות התנהגותיות מהתחום המינהלי, המנטרלות את הבעייתיות שפורטה לעיל. באשר ליחסים שבין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי, קבע בית המשפט כי הפקעה כפויה אינה המוצא הראשון לסכסוך בין רשויות הממשל. לכן, נקבע כי יש עדיפות מובהקת להסדרת מחלוקות בין הרשויות בדרך של הסכם. הסכם חכירה, אשר במסגרתו מבוצעת חכירה ארוכת טווח של הקרקע, מהווה – כך נקבע – פיתרון התואם נורמות ראויות של תיאום ושיתוף פעולה בין הרשויות ומתיישב עם הכלל בדבר איסור העברת הבעלות במקרקעי ישראל הקבוע בחוק היסוד. במידה ומוצו ללא הצלחה ההסדרים המבוססים על פיתרון מוסכם, ניתן להפקיע את זכות הבעלות במקרקעי ישראל על פי חוק התכנון ובנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) ופקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) – אך כפתרון אחרון. לאור כל אלה, סיכם בית המשפט המחוזי כי בהליכי הפקעה של מקרקעי ישראל יחולו העקרונות הבאים: (1) איסור העברת זכויות במקרקעי המדינה, על-פי סעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, חל גם על הליך ההפקעה.

פסק דין |10/08/2008 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 3 |עמודים – 16

ע"א 698/80- עלי אחמד שכטור נגד חברת הכשרת הישוב לישראל

שמות השופטים: מ אלון,א ברק,א חלימה

לעובדה זו נודעת חשיבות היורדת לשורשו של עניין, שכן, לאחר שהגעתי לידי המסקנה שאין לפנינו מקרה של קרקע רשומה כחוק (הכוונה היא אך ורק לשטח שבמחלוקת), וכאשר הסכסוך שלפנינו הינו סכסוך שבין אדם לחברו, ללא מעורבותה של המדינה, לא יזכה המערער בבעלות רשומה בשטח שבמחלוקת, וזאת, אף אם יוכיח את כל יתר הטענות שהעלה בבית המשפט. זכייה בבעלות רשומה, בקשר לקרקע בלתי מוקצית (כבמקרה שלנו), יכולה לבוא בחשבון רק כאשר המדינה מופיעה כצד בדיון; ואף אז אין העניין נקי מקושי, כאשר מנסים להוכיח את הבעלות בקרקע מעצם החזקה בה. לא אשתרע כאן על הדרישות, שיש לקיימן, על-מנת לזכות בתביעת בעלות בקרקע נגד המדינה, כאשר הקרקע לא רשומה (בלתי מוקצית). בנושא זה אסתפק בהבאת דוגמאות מפסיקתו של בית-משפט זה, שבה התייחסות לנושא החזקה והשלכותיה בסכסוכים נגד המדינה. בע"א 272/53, בעמ' 1097 מול האותיות ד-ה. ". . . . ענין החזקה היה חשוב למערערים מטעם אחר, והוא שחזקה יכולה לשמש הוכחה, שהמחזיק מחזיק כבעלים, אין בית-המשפט מחוייב להסיק מסקנה זאת, אלא רשאי ומוסמך הוא לכך, אם הדבר נראה לו בכל נסיבות הענין. . . . ". המשפט הנ"ל נדון במעמד הצד הנכון – המדינה – מה שאין כן בערעורים שלפנינו. הדברים, שנאמרו בע"א 272/53 הנ"ל, הובהרו הבהר היטב בע"א 238/63, בעמ' 43 מול האותיות ו-ז: ". . . חזקה יכולה (אך אינה חייבת) להוות ראיה לבעלותו של המחזיק. אך תנאי ראשון לכך הוא שהתביעה תהיה מבוססת על טענת בעלות מלכתחילה. תביעת המערער שלפנינו היתה מבוססת אך ורק על טענת חזקה, וכל הדיון התנהל אך ורק מסביב לטענה זו.

פסק דין |11/06/1984 |בית המשפט העליוןמאזכרים – 8 |עמודים – 23

ע"א (באר שבע) 15146-04-11- עבדל עזיז מחמד סלמאן אלטורי נגד מנהל מקרקעי ישראל

שמות השופטים: שרה דברת,–

ב"כ המערערים חולק על העולה מנימוקי פסק הדין, ולפיהם – ספק אם ניתן לקבוע החזקה נמשכת במקרקעין, ואף לשיטת המערערים, כאשר הם עצמם הודו שלא היה עיבוד רציף של כל השטח מידי שנה, ושגם פעולות החריש והזריעה היו ספורדיות למדי, ומוגבלות בשל בעיות תקציביות של המערערים. לטעמי, גם אם נקבל את עמדת המערערים ולפיה הקריטריון המכריע, לצורך קביעת קיום חזקה מצידם בקרקע, אינו האינטנסיביות של הפעולות החקלאיות, ותכיפותן לאורך השנה, אין בכך להושיע להם בטיעונם המרכזי, בהליך הנוכחי. טענתם, בהקשר הספציפי, של בקשה להצהיר על בטלות הצווים, מחמת פגם בהליך הוצאתם, הינה, כי חלפו למעלה מ- 36 חודשים מיום שתפסו את השטח. סבורני, שהנימוק המרכזי לדחיית טענתם, גם אם הניסוח בפסק הדין קמא אינו מפרש זאת, נעוץ בטיבו של ההליך הנוכחי, ובהבחנה שיש לעשות בין התיבה "זכות לחזקה", במובנה הרחב, ולבין אותו אקט של "תפיסת מקרקעין" שהחוק, שבו עסקינן, מתייחס אליו. אבהיר להלן גישתי. החוק הנדון, כפי ששמו המקורי מעיד עליו, נועד לתת כלי בידי המדינה ורשויותיה, לסלק פולשים שתפסו מקרקעי ציבור, בהליך יעיל, ויחסית קצר. זוהי הרחבה של האפשרות לנקוט בסעד עצמי בידי בעלים של מקרקעין, כאשר אדמתו נפלשת, אותה אפשרות שהיתה, ממילא, קיימת לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969. הבעיה היתה שהזכות להפעלת סעד עצמי, כפי שקבעה הפסיקה, הוגבלה לפרק זמן קצר יחסית, מרגע הפלישה. בהיות הסמכות החוקית הזו מוגבלת, ובלתי יעילה, למקרים שבהם דבר הפלישה לא נודע תוך זמן קצר, ולא ניתן לפעול לסילוק הפולש בדרך של "עזרה עצמית", וזה המקרה כאשר מדובר בקרקעות המדינה, שאין בהן נוכחות מתמדת של הבעלים, יצר המחוקק את הכלי של הוצאת הצווים, כדוגמת אלה נשוא דיוננו (ראה דברי ההסבר והמבוא בהצעת החוק, הצ"ח 1484 מיום 12.10.80 ).

פסק דין |13/11/2011 |מחוזי – באר שבעמאזכרים – 41 |עמודים – 7

ת"א (תל אביב) 70847-09-16- לורן קעניג נגד מרגו- חברה להשקעות ובנין בעמ

שמות השופטים: לימור ביבי

הואיל ובמסגרת הפסיקה פורש הביטוי "זכות במקרקעין" כמכוון לזכות קניין במקרקעין . הרי שכבר בשלב זה אציין, כי השאלה למי נתונה הסמכות לדון בתביעה זו, תלויה בקביעה האם הזכות נשוא טבלת ההקצאות במגרש נשוא התכנית, מהווה זכות קניינית במקרקעין אם לאו. 10. קודם אחרוש שדה זה, קרי קודם אבחן מהותה של הזכות מכוח טבלת ההקצאות, כהערה מקדימה, אפתח ואציין כי שדה זה אינו שדה בור, באשר דעות בנוגע לאבחונה של הזכות האמורה, כמו גם קביעות- לכאן ולכאן- נשמעו כבר בפסיקה וכן, בספרות המקצועית. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן – קביעות נקבעו ודעות נשמעו, ברם – הלכה אין. 6 כך, באשר לקביעות המגדירות הזכות כזכות אובליגטורית – הרי שחלקן – נקבעו על ידי דן יחיד ומשכך, אין בהן משום הלכה מחייבת , חלקן – אינן תואמות עובדתית ומשפטית את הזכות הרלוונטית נשוא הדיון לפני ומשכך, ניתן לאבחן בינן לבין המקרה לפני , חלקן קדמו לשינוי חקיקתי אשר לטעמי יש בו בכדי להוביל לשינוי מהותי באשר לטיבה של הזכות , תש"ל – 1970. אציין כי מרבית הוראות תקנות אלו – ובכלל זה גם הוראת תקנה 2א'(8) – בוטלו במסגרת תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו – 2016 , אשר במסגרתן נקבעה קביעה דומה בהוראת תקנה 21 בשילוב עם הוראת תקנה 36(ו)(7) אשר אף במסגרתה מוגדר "בעל זכות במקרקעין" לצרכי תקנות אלו כמי שזכאי להירשם כבעל זכות במגרש ולא כבעלי הזכות האמורים בפסקאות 1-4 ואחריתן – קביעות בית המשפט המחוזי בשני מקרים אשר אף בהן אין משום הלכה מחייבת ואשר – בבחינת הקדמת המאוחר אציין כבר בשלב זה- כי הנני חולקת עליהן.

החלטה |11/01/2018 |מחוזי – תל אביבמאזכרים – 22 |עמודים – 21

בש"א (ירושלים) 5249/03- איבראהים דיאב נגד שלמה קורמן ואח

שמות השופטים: מיכל אגמון גונן

בכל מקרה, אשר לאותם אחרים, טוענים המשיבים כי הם מסרו את החזקה מרצונם, וכיון שאין צורך בכתב, הרי שמסירה בפועל מעידה על חוזה להעברת החזקה. מסקירה קצרה של הפסיקה בעניין עולה, כאמור, כי המבקש הוכיח זכות לכאורית. לכאורה מוקנית לו זכות חזקה בנכס, לכאורה העברתה של זכות כזו מחייבת מסמך בכתב, ועל פני המסמכים בכתב שהוגשו נראה כי הם אינם מקיימים ולו את דרישת הכתב המינימלית הנדרשת כיום בפסיקה. על אף שמדובר בבקשה לצו מניעה זמני, ולאור העובדה שהמשיבים האריכו בסיכומיהם לעניין זה, על אף הערות חוזרות ונשנות של בית המשפט, אביא מספר דברים בקצרה בהקשר זה. יהושע ויסמן, דיני קניין חלק כללי (תשנ"ג-1993, להלן: י' ויסמן, דיני קניין), עומד על הגדרות אפשריות שונות לזכות קניינית (פרופ' ויסמן מציין כי המונח "זכות במקרקעין" בחוק המקרקעין מתייחס למעשה לזכות קניינית), ומביע דעתו שלאחר ובעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהפך את זכות הקניין לזכות חוקתית על חוקית, הנטייה תהיה להרחיב את הגדרת הזכות הקניינית (שם, בסעיף 2.22, עמ' 74, עוד ראו: א' לבונטין, "זכות קניין – מהי", משפטים ט', תשל"ט, 384, 399; א' גרוס, "זכות הקניין כזכות חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", עיוני משפט כא (3) (1988), 405). ובכן כדי לבחון האם החזקה היא זכות במקרקעין יש לבחון האם מתקיימים בה המאפיינים המקובלים לזכות כזו, היינו היות הזכות רכושית ומוגנת in rem (ראו: י' ויסמן, "'זכות קניין' בפסיקה: התיאוריה בשירותי הפרקטיקה", עיוני משפט ט"ו (תש"ן-1990), 53, 54). פרופ' ויסמן במאמרו זה רואה בזכות ההחזקה והשימוש את אחת הזכויות הקנייניות (שם, בעמ' 54).

החלטה |25/07/2003 |שלום – ירושליםמאזכרים – 1 |עמודים – 16

ת"א (צפת) 16646-03-20- נור זנגריה עי נגד רשות מקרקעי ישראל- נצרת עי

שמות השופטים: רונן פיין

המסגרת הנורמטיבית 29. חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מסדיר את הגנת המשפט על החזקה במקרקעין בפורסו את ההגנה על המחזיק בין שהוא בעלים, בין שהוא זכאי לחזקה שלא בתור בעלים ובין שהוא מחזיק בקרקע בפועל שלא מכוח זכות כלל . כך נתונה לבעלים ולמחזיק כדין הגנה כנגד מסיג גבול, וכל אחד מהם זכאי לדרוש את החזרת המקרקעין אליו ממי שמחזיק בהם שלא כדין. 30. מימוש זכות הבעלות בקרקע הינו על דרך תביעה משפטית בערכאות לצורך קבלת צו לסילוק ידו של הפולש. על התובע מכוח זכות, הנטל להוכיח את זכותו להחזיק בקרקע ואת היעדר זכותו של הנתבע, ועמידתו בנטל ההוכחה היא תנאי להצלחת התביעה. הקו המאחד כללים אלה הוא הסתייגותו של המשפט מעשיית דין עצמית לתפיסת חזקה בקרקע. המשפט אומר גם לזכאי האמיתי להחזיק במקרקעין, כי עליו להיזקק להליכים משפטיים להוכחת זכותו לקרקע, ואין הוא יכול לעשות שימוש בכוחותיו העצמיים כדי לממש את זכותו. 31. חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א – 1981, החוק שבבסיס ההליך כאן, הינו חריג בנוף החקיקה הישראלית הנוגעת לדרכי מימוש ההגנה על החזקה במקרקעין. החוק הרחיב באופן ניכר את זכותה של המדינה לפעול להגנת קרקעותיה מפני פולשים, על דרך של פעולה עצמית בלא היזקקות לערכאות משפט. 32. ההסדר המיוחד בחוק מתיר הוצאת צו סילוק שדינו כדין פסק-דין הניתן להוצאה לפועל; למקבל הצו שמורה הזכות לבקש את עיכוב ביצועו של הצו, על דרך פנייה לערכאות לצורך הוכחת זכותו להחזיק במקרקעין, אלא שנטל ההוכחה של מקור זכותו מוטל על המבקש לבטל את הצו ולא על המבקש לפנותו. ראו: רע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון ( 19.11.03 ), (להלן: "פרשת בן שמחון").

פסק דין |13/06/2022 |שלום – צפתמאזכרים – 2 |עמודים – 13

ע"א (חיפה) 41908-11-10- חאלד חמאדה נגד אחמד נאסר בעמ- רשת מסעדות תידלוק

שמות השופטים: ס ש וסרקרוג [אבד]

בתיק זה לא הוגשו עיקרי טיעון, לא מטעמם של המערערים ואף לא על ידי המשיב. למרות האמור, התרנו במקרה דנן דיון לגוף המחלוקות, מאחר שהודעת הערעור הייתה מפורטת, ואולם בעת החיוב בהוצאות ישוקלל נושא אי הגשת עיקרי טיעון. 11. כאמור, אין עוד מחלוקת כי קיימת פלישה תת-קרקעית למקרקעי המערערים, בהיקפים שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט, וכפי שפורט לעיל. המחלוקת בענייננו מתמקדת בשאלת סעד של סילוק יד, ואין באמור כדי לפגום מזכותם של המערערים להמשיך ולתבוע דמי שימוש ראויים, ככל שהמשיבה ממשיכה לעשות שימוש במקרקעין אותם הסיגה שלא כדין. כפי שהגדיר בית משפט השלום את המחלוקת שבפניו, חוזרת ועולה השאלה, כפי שזו הוצגה גם בפס"ד רוקר, אם יש שיקול דעת לבית המשפט שלא לתת סעד של החזרת המצב לקדמותו במקרה של הסגה של מקרקעי הזולת, ואם כן, מה היקף שיקול הדעת, וכיצד יש להפעילו במחלוקת האמורה. 12. נקודת המוצא היא, כי מדובר בזכות לקניין שעוגנה כזכות יסוד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות הקניין – מהותה והיקפה, בנוגע למקרקעין – מוגדרת בחוק המקרקעין וככול שזכות זו הוגבלה, הרי שההגבלה צריכה להימצא במסגרת ההוראות שבדין. ואכן, אלה מצויות בסעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) שכותרתו: "הגבלת זכויות", וכן עיקרון תום הלב, הנזכר בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ואשר חל בעניינו, מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים. ההוראות האמורות מבהירות, שהגם שעומדת לבעל זכות הקניין הזכות המלאה להגן על זכותו מפני אפשרות הפגיעה על-ידי אחר, הרי שמיצוי הזכות האמורה אינו יכול להיעשות תוך התעלמות מעיקרון תום הלב, כעיקרון כללי, המוצא ביטוי בסעיף 14 לחוק המקרקעין.

פסק דין |27/04/2011 |מחוזי – חיפהמאזכרים – 3 |עמודים – 9

חקיקה רלוונטית:

תקנות שמאי מקרקעין (תכנית בחינות), התשמ"ו-1985

סעיף: (תיקונים: התשמ"ו, התשמ"ח, התשס"ה)

נושא שני – עקרונות שומה, חלק ב' עקרונות השמאות האוניברסליים; עקרונות שומה ספציפיים; גורמים ושיקולים בשומה; גישות שומת מקרקעין – בבעלות מלאה ובחכירה – על כל סוגיהם: (1) גישת היוון הכנסות; (2) גישת השווי העודף; (3) גישת ההשוואה הישירה; (4) גישת יציאות בניה ופיתוח; שומת חלקים בלתי מסויימים – מושע – בנכסי מקרקעין; דמי שכירות ודמי מפתח; אומדני הכנסות והוצאות; שעבודים וזכויות (Servitudes and Easement ), מוניטין; פחת והשפעתו על שווי הנכס; מטרות שונות של שומות ומשמעותן; שומה לצורך פיצויים ונזקים בעד מקרקעין מופקעים; ביתור שטחים, נזקים והפסדים אחרים הנובע ים מפעולות הממשלה או הרשויות המקומיות או מכל סיבה אחרת; שומת מקרקעין לצורך ארנונות מסים לסוגיהן; שומות לתכליות מיוחדות כגון לביטוח, משכון וחלוקה. 3. נושא שלישי – חוקים ופקודות (לרבות תקנות שלפיהן, והכל מעודכן עד ארבעה חודשים לפני מועד הבחינה) א. שליטה בחיקוקים הבאים – 1. חוקי מקרקעין : (1) חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; (2) חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; (3) חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972; (4) הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; (5) חוק יסוד מקרקעי ישראל, התש"ך-1960; (6) חוק מקרקעי ישראל, התש"ך-1960; (7) חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960; – החלטות בדבר שיעור חלקו של מינהל מקרקעי ישראל בעליית ערך הקרקע בעת העברת זכות חכירה, התש"ם-1980; (8) חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971; (9) חוק המכר, התשכ"ח-1968; (10) חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973.

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963

סעיף: 1. הגדרות

1. בחוק זה-"מקרקעין"-קרקע בישראל, לרבות בתים, בנינים ודברים אחרים המחוברים לקרקע חיבור של קבע; "זכות במקרקעין"-בעלות או חכירה לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים בין שבדין ובין שביושר, לרבות הרשאה להשתמש במקרקעין, שניתן לראות בה מבחינת תכנה בעלות או חכירה לתקופה כאמור; ולענין הרשאה במקר קעי ישראל-אפילו אם ניתנה ההרשאה לתקופה הקצרה מעשרים וחמש שנים; לענין זה-"הרשאה"-למעט הרשאה מסוג שלא נהוג לחדש מעת לעת; "מקרקעי ישראל"-כמשמעותם בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל; "חכירה לתקופה"-התקופה המרבית שאליה יכולה החכירה להגיע לפי כל זכות שיש לחוכר או לקרובו מכוח הסכם או מכוח זכות ברירה הנתונה לחוכר או לקרובו בהסכם "חכירה"-חכירה, חכירת-משנה, חכירתה של חכירה מכל דרגה שהיא, שכירות, שכירות-משנה ושכירותה של שכירות מכל דרגה שהיא וכן זכות חזקה ייחודית; "מכירה", לענין זכות במקרקעין בין בתמורה ובין ללא-תמורה-(1) הענקתה של זכות במקרקעין, העברתה, או ויתור עליה; (2) הענקתה של זכות לקבל זכות במקרקעין, וכן העברה או הסבה של זכות לקבל זכות במקרקעין או ויתור על זכות כאמור ; (3) הענקתה של זכות להורות על הענקה, העברה או הסבה של זכות במקרקעין או על ויתור על זכות במקרקעין, וכן העברתה או הסבתה של זכות להורות כאמור או ויתור עליה; (4) פעולה באיגוד שהזכות המוקנית בה מקנה לבעליה כוח, יכולת או זכות לתפוש מקרקעין מסויימים של האיגוד בו מוקנית הזכות או אם אותה זכות מקנה לבעליה את הזכות לדרוש מהאיגוד למסור לתפיסתו מקרקעין מסויימים; "איגוד"-חברה וחברה נכרית כמשמעותן בפקודת החברות, אגודה רשומה כמשמעותה בפקודת האגודות השיתופיות, שותפות הרשומה לפי פקודת השותפויות, אגודה כמשמע

חוק מקרקעי ישראל, התש"ך- 1960

סעיף: 2א. הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים

לעידוד השקעות הון; (ג) מדינה, בהתאם להתחייבות של מדינת ישראל בהסכם בין–לאומי, לצורך ניהול ענייני אותה מדינה בישראל במסגרת ההתחייבות שניתנה. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו גם על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין בדרך של מכירת מקרקעין מעוקלים, מימוש משכנתה, ביצוע של פסק דין או של מסמך אחר הניתן לביצוע כפסק דין, או מכירת נכס בידי לשכת ההוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין. (ד) (1) לא יהא תוקף להקניה או להעברה של זכויות במקרקעין או להתחייבות להקניה או להעברה כאמור שנעשו בניגוד להוראות סעיף זה. (2) לא תירשם עסקה בפנקסי המקרקעין בניגוד להוראות סעיף זה. (3) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או בעל עניין, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה להצהרה על בטלות עסקה שנעשתה בניגוד להוראות סעיף זה, או בבקשה לסעד אחר המתאים לנסיבות העניין, לרבות מחיקת רישום מפנקסי המקרקעין.

חוק מקרקעי ישראל, התש"ך- 1960

סעיף: 2א. הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים

2א. (א) בסעיף זה – "זכויות במקרקעין" – זכות בעלות, או זכות שכירות לתקופות שבמצטבר עולות על חמש שנים או שיש עמה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על חמש שנים, לרבות זכות על פי התחייבות להקנות או להעביר בעלות או שכירות לתקופה כאמור; "זר" – כל אחד מאלה: (1) יחיד שאינו אחד מאלה: (א) אזרח ישראלי או תושב ישראל; (ב) מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950; (2) תאגיד שהשליטה בו בידי יחיד אחד או יותר, שאינו אחד מהמנויים בפסקה (1); (3) מי שפועל בעבור יחיד או תאגיד כאמור בפסקאות (1) או (2); "חוק רשות מקרקעי ישראל" – חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960; "יושב ראש מועצת מק רקעי ישראל" – כמשמעותו בחוק רשות מקרקעי ישראל; "מדינה" – לרבות כל אחד מאלה: (1) איחוד, חבר או ארגון שנוסד בידי שתי מדינות לפחות, או בידי ארגונים שנוסדו בידי שתי מדינות לפחות; (2) אורגן, רשות או נציגות של מדינה או של איחוד מדינות; (3) ישות מדינית שאינה מדינה שקבע שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת; "מנהל רשות מקרקעי ישראל" – כמשמעותו בחוק רשות מקרקעי ישראל; "מקרקעי ישראל" – לרבות מקרקעין שזכות הבעלות בהם הוקנתה לפי חוק רשות מקרקעי ישראל; "שליטה" – כמשמעותה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. (ב) (1) לא יקנה ולא יעביר אדם זכויות במקרקעי ישראל לזר, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא לפי הוראות חוק זה. (2) המבקש להקנות או להעביר זכויות במקרקעי ישראל לזר, יגיש בקשה לאישור ההקניה או ההעברה ליושב ראש מועצת מקרקעי ישראל. (3) יושב ראש מועצת מקרקעי ישראל רשאי לתת אישור להקניה או להעברה של זכויות במקרקעי ישראל לזר, על פי המלצה של ועדת משנה של מועצת מקרקעי ישראל ולאחר התייעצות עם שר הביטחון ושר החוץ, ובהתאם לייעוד הקרקע ולזהות המבקש – גם עם גורמים נוספים שייקבעו בתקנות כאמור בסעיף 4(ב).

תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016

סעיף: 36. הסכמה והודעה לבעלי זכויות במקרקעין

הודיעה לגביה שהיא מהמקרים המפורטים להלן, כהודעת רשות מקרקעי ישראל שהיא אינה מתנגדת לבקשה להיתר: (א) בקשה להיתר לשינוי או לתוספת לדירת מגורים קיימת מהוונת בבנייה רוויה; לעניין זה, "בנייה רוויה"-בנייה למגורים של 2 קומות לפחות, שיש בה לא פחות מ-4 דירות-דירה אחת לפחות בכל קומה, הרשומות כבית משותף כהגדר תו בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, או ראויות להירשם כבית משותף לפי סעיף 142 לחוק האמור ; (ב) בקשה להיתר לגבי נכס מקרקעין שניתנה לגביו הודעה של רשות מקרקעי ישראל על כך שהוקנו זכויות הבעלות בו לפי סעיף 4יז לחוק רשות מקרקעי ישראל; (ג) בקשה להיתר לגבי נכס מקרקעין שנרכשו לגביו, במסגרת הליך של מכ רז פומבי, מלוא זכויות הבנייה הקיימות וכן שולמה מלוא התמורה בעד אפשרויות תכנוניות עתידיות בנכס; בפסקה זו, "נכס מקרקעין"-כהגדרתו בסעיף 4יז לחוק רשות מקרקעי ישראל; (7) אין בפסקאות (4) או (6) כדי לגרוע מזכותה של רשות מקרקעי ישראל לפי כל דין, לרבות הזכות לגבות תמורה בעד הבנייה או השימוש בקרקע. (ו) בתקנות אלה, "בעל זכות במקרקעין"-אחד מאלה: (1) במקרקעין הרשומים במרשם המקרקעין ושאינם בית משותף כמשמעותו בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ((להלן-בית משותף)-הבעל הרשום או חוכרו; (2) במקרקעין הרשומים במרשם המקרקעין ושאינם בית משותף והם בבעלות משותפת או חכורים ל כמה חוכרים במשותף-בעל רשום או חוכר; (3) בבית משותף, כל בעלי הדירות בבית המשותף או חוכריהן או נציגות הבית המשותף; (4) במקרקעין שאינם רשומים במרשם המקרקעין-מי שחייב עליהם בתשלום מס רכוש וקרן פיצויים לפי הרשום בפנקסים המנוהלים לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או מי שהיה חייב במס

תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016

סעיף: 36. הסכמה והודעה לבעלי זכויות במקרקעין

רשות מקרקעי ישראל אישרה כי הוא בעל זכות שחתימתו דרושה; אישור כאמור יכול שיינתן לסוגים של בעלי זכויות, סוגים של נכסים או סוגים של בקשות להיתר; (6) בבקשה לבצע עבודה או שימוש שניתן להתירם על ידי בית דין לשכירות לפי סעיף 37(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972-גם הדייר, כמשמעותו בחוק האמור, ובלב ד שהמציא לבעל הנכס העתק מהבקשה ותצהיר כי הוא המחזיק בנכס נושא הבקשה להיתר וכי ניתן להתיר את ביצוע העבודות לפי סעיף 37(א) לחוק האמור, או לבצעם בהסכמתו של בעל הבית; לא ניתנה הסכמתו של מי מבעלי הזכויות במקרקעין, ישלח לו מבקש ההיתר הודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר; להודעה יצורפו מסמכי הבקשה להי תר או קישור למסמכי הבקשה להיתר; (7) במקרקעין שחלה עליהם תכנית מאושרת לחלוקה חדשה כאמור בסעיף 121(2) לחוק, וטרם נרשמה החלוקה במרשם המקרקעין כאמור בסעיף 125 לחוק, יהיה בעל הזכות מי שהיה זכאי להירשם כבעל זכות במגרש לפי פסקאות (1) עד (6) אילו נרשמה החלוקה במרשם המקרקעין כאמור, ולא בעלי הזכות האמורים בפסקאות (1) עד (4).

תקנות המתווכים במקרקעין (נושאי בחינה), התשנ"ז-1997

סעיף: 2. נושאי הבחינה

; (יז) סעיפים 1, 4, 5, 7 עד 8 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968; (יח) חוק–יסוד: מקרקעי ישראל; (יט) חלק א', פרק א' בחלק ב', פרקים א' ו–ב' בחלק ג' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972; (כ) תקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחו זה אחיד), התשנ"ה-1995; (כא) פרקים ד', ו' ו–ח' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979; (כב) צו מכר דירות (טופס של מפרט), התשל"ד-1974; (כג) צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995; (כד) תקנות המתווכים במקרקעין, התשנ"ז -1997; (כה) תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997; (כו) תקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק), התשס"ה-2004; (2) עקרונות ומושגי יסוד בנושאים אלה: (א) מקרקעין: (1) זכויות במקרקעין; (1א) הסדר מקרקעין, מקרקעין מוסדרים ומקרקעין לא–מוסד רים; (2) דיירות מוגנת; (3) בעלות משותפת במקרקעין (בעלות במושע) ופירוק שיתוף; (4) בתים משותפים, רכוש משותף, הצמדות; (5) דרכי איתור מידע על בעלות ושעבודים של נכסים: לשכת רישום במקרקעין, נסח רישום מקרקעין, רשם המשכונות, מינהל מקרקעי ישראל, חברות משכנות, מינהל אזור יהודה ושומרון , משכון ורישום משכון ברשם המשכונות, מושגי יסוד במשכנתאות; (6) הבטחת השקעות של רוכשי דירות: הערת אזהרה ומשמעותה; (ב) מינהל מקרקעי ישראל: חוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, דמי הסכמה, דמי היוון, דמי היתר, העברת זכויות במגורים

תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016

סעיף: 36. הסכמה והודעה לבעלי זכויות במקרקעין

36. (א) לא תוגש בקשה להיתר אלא אם כן ניתנה הסכמתם של כל בעלי הזכויות במקרקעין; הסכמת בעל זכויות במקרקעין תינתן בדרך של אשרור מקוון לבקשה או אישור החתום בידו, לאחר שניתנה לו זכות עיון בפרטיה ובצרופותיה; לצורך מתן זכות עיון בבקשה ישלח מבקש ההיתר את פרטי הזיהוי המקוונים של הבקשה, אל כתובת דואר אלקטרוני שמסר לו בעל הזכויות או אל מענו כאמור בתקנת משנה (ג) (ב) לא ניתנה הסכמתו של מי מבעלי הזכויות במקרקעין, ישלח לו מבקש ההיתר הודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר; להודעה יצורפו מסמכי הבקשה להיתר או קישור למסמכי הבקשה להיתר, תצוין בה האפשרות להתנגד לבקשה להיתר בתוך 15 ימים ממועד מסירת ההודעה וכתובת רשות הרישוי לשליחת התנגדות. (ג) הודעה לפי סעיף זה תישלח במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה למענו של בעל הזכויות במקרקעין, וכן לכתובת דואר אלקטרוני שמסר בעל הזכות במקרקעין למבקש לצורך קבלת הודעות הנוגעות למקרקעין לפי תקנות אלה. (ד) בהעדר מען של בעל זכות במקרקעין-(1) יצהיר מבקש ההיתר כי מענו של בעל הזכות במקרקעין אינו ידוע לו וכי עשה מאמץ סביר להשיגו; (2) יערוך פרסום בעיתון כאמור בסעיף 1א לחוק, שיפורטו בו עיקרי הבקשה להיתר, פרטי הזיהוי המקוונים של הבקשה להיתר, המקום שבו ניתן לעיין בבקשה, המועד שבו תוגש וכן האפשרות להתנגד לבקשה בתוך 15 ימים ממועד ההגשה. (ה) על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ד), היו המקרקעין מקרקעי ישראל, יחולו לעניין הסכמת רשות מקרקעי ישראל הוראות אלה: (1) במקרקעי ישראל לא יינתן היתר אלא בהסכמת רשות מקרקעי ישראל לפי תקנת משנה זו; (2) עורך הבקשה יפנה לרשות מקרקעי ישראל לקבלת הסכמתה למתן היתר בצירוף מסמכי הבקשה להיתר והחלטת

חוק מקרקעי ישראל, התש"ך- 1960

סעיף: 2. היתר העברת בעלות

2. ואלה סוגי העיסקאות שסעיף 1 לחוק-היסוד לא יחול עליהן: (1) פעולות רשות הפיתוח לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953; (2) העברת בעלות במקרקעי ישראל, לפי כללים שייקבעו בתקנות, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לנפקדים הנמצאים בישראל או ליורשיהם הנמצאים בישראל, תמורת מקרקעין שהוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים מכוח חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950; (3) העברת בעלות במקרקעי ישראל למילוי התחייבות שנתחייבו בה כדין או חבות שנוצרה כדין לגבי אותם מקרקעין לפני תחילת חוק-היסוד; (4) העברת בעלות במקרקעי ישראל תוך חליפין במקרקעין שאינם מקרקעי ישראל או כפיצוי בעד מקרקעין כאלה שהופקעו על פי חוק, ובלבד שלא תוחלף קרקע חקלאית בקרקע עירונית אלא בנסיבות מיוחדות ובאישור שר החקלאות; (5) העברת בעלות במקרקעי ישראל במידה שיש בכך צורך ליישר גבולות או להשלים נחלאות, ובלבד ששטח המקרקעין לא יעלה על מאה דונם כל פעם; היתה ההעברה ללא-תמורה, טעונה היא אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. (6) העברת בעלות במקרקעי ישראל בין המדינה, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל לבין עצמם; ואולם העברת בעלות במקרקעי המדינה או במקרקעי רשות הפיתוח לקרן הקיימת לישראל בשטח מקרקעין העולה על 16 דונם טעונה אישור ועדת הכלכלה של הכנסת; (7) העברת בעלות במקרקעי המדינה או במקרקעי רשות הפיתוח שהם קרקע עירונית, ובלבד ששטח כל ההעברות מכוח פיסקה זו יחד לא יעלה על 400 אלף דונם – בתקופה שמיום י"ב באלול התשס"ט (1 בספטמבר 2009) עד יום ה' באלול התשע"ד (31 באוגוסט 2014) (בפסקה זו – התקופה הראשונה), ו–400 אלף דונם נוספים למשך חמש שנים מתום התקופה הראשונה; ובלבד שהעברת בעלות במקרקעי הקרן הקיימת לישראל לא תיעשה אלא באישורה.

תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016

סעיף: 36. הסכמה והודעה לבעלי זכויות במקרקעין

כמה חוכרים במשותף-בעל רשום או חוכר; (3) בבית משותף, כל בעלי הדירות בבית המשותף או חוכריהן או נציגות הבית המשותף; (4) במקרקעין שאינם רשומים במרשם המקרקעין-מי שחייב עליהם בתשלום מס רכוש וקרן פיצויים לפי הרשום בפנקסים המנוהלים לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או מי שהיה חייב במס כאמור לולא הופטר מתשלומו מכוח כל חוק; (5) במקרקעין שהם מקרקעי ישראל, בין אם הם רשומים במרשם המקרקעין ובין אם לאו, ובעל הזכות אינו אחד מאלה המנויים בפסקאות (1) עד (4), והוא אחד מאלה: (א) בעל חוזה חכירה לדורות עם רשות מקרקעי ישראל אף אם עסקת החכירה כאמור לא נגמרה ברישום; (ב) מי ש רשות מקרקעי ישראל אישרה כי הוא בעל זכות שחתימתו דרושה; אישור כאמור יכול שיינתן לסוגים של בעלי זכויות, סוגים של נכסים או סוגים של בקשות להיתר; (6) בבקשה לבצע עבודה או שימוש שניתן להתירם על ידי בית דין לשכירות לפי סעיף 37(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972-גם הדייר, כמשמעותו בחוק האמור, ובלב