תביעה רשלנות רפואית תל אביב

ע"א 10094/07- והמשיבים שכנגד 1. פלונית נגד והמערער שכנגד בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס

שמות השופטים: א ריבלין,ע ארבל,נ הנדל

לענייננו, הנפקות היא כי בבוא השופט היושב לדין להכריע בתביעה בגין רשלנות רפואית שארעה לכאורה במהלך לידה, שומה עליו להפריד באזמל חד בין מקרים בהם הופרה חובת הזהירות של הצוות הרפואי במהלך הלידה וכתוצאה מכך נגרם נזק ליולדת ו/או לתינוקה לבין מצבים בהם הנזק היה "תולדה של פגעי טבע, בגדר אסון משמים" (וראו ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 625, 632 מפי השופטת א' פרוקצ'יה). מצער לציין כי הוריאציה העובדתית של תביעת רשלנות בלידה במקרנו "פרע כתפיים" מוכרת בפסיקה במחוזותינו. כפי שציין חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין חביבאללה (ע"א 9313/03 חביבאלללה (קטין) נ' בית חולים נצרת emms פ"ד נט(4) 18, 23 (2005)): "התופעה של "פרע כתפיים" במהלך לידה, שעלולה להביא לתוצאות קשות ובהן שיתוק ע"ש ארב, מופיעה למרבה הצער בשיעור מסוים מן הלידות, ולא אחת מוצאת דרכה גם לערכאות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 2714/02 פלונית נ' מרכז רפואי בני ציון חיפה ; ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן פרשת מרדכי ); ע"א 8549/00 בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים (בפירוק זמני) נ' דבאש ). באחת הפרשות עמד בית-משפט זה על מאפייני התופעה של היצרות כתפיים: "מרגע שיוצא ראש העובר ומתברר כי קיימת היצרות כתפיים, לא ניתן למנוע את הנזק לעובר. . . עם זאת, הסיכון שבמהלך לידה תתרחש היצרות כתפיים ניתן לחיזוי מראש במידה כזו או אחרת של דיוק, והדרך למניעתה של היצרות כתפיים, מקום בו קיים חשש להתרחשותה, היא עריכת ניתוח קיסרי" (ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון (להלן פרשת מימון ), בעמ' 630).

פסק דין |
23/11/2010 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 82 |
עמודים – 32
ע"א 754/05- בעא 754/05 והמשיבים בעא 759/05 נגד בעא 754/05 והמערער בעא 759/05

שמות השופטים: א ריבלין ס גובראן,א חיות

כוונתי לכך שביסוד העוולה מונח אינטרס חברתי החותר למנוע ככל הניתן ובאיזונים הראויים התנהגות רשלנית הגורמת נזק, ובענייננו יש לחברה אינטרס מובהק למנוע התנהלות רשלנית של הצוות הרפואי העלולה לגרום למותם של עוברים במהלך הלידה. נראה כי מטרה הרתעתית זו תושג באופן מיטבי ואפקטיבי יותר אם תוטל על בית החולים שהתרשל אחריות כלפי ההורים של העובר המת כניזוקים עיקריים וישירים ולא כניזוקים משניים הכבולים לתנאים המגבילים ומצמצמי האחריות שנקבעו בהלכת אלסוחה. 5. בשל כל הטעמים שפירטתי אני סבורה כי אין להשקיף על מותו בעוולה של עובר ברחם אמו כעל נזק הנגרם ל"אחר", אלא כנזק הנגרם להורים עצמם הניצבים בקו הראשון של הניזוקים הפוטנציאלים להם חב בית החולים חובת זהירות בכל הנוגע לתהליך הלידה. אוסיף ואומר כי לא אי-כשרותו של העובר שטרם נולד לתבוע היא המצדיקה בעיני את הצבת ההורים בקו הראשון של מעגל הסיכון אלא מעורבותם הישירה והמיידית באירוע הלידה, עליה עמדנו לעיל, היא המקנה להם מעמד זה (למגמות בדין הישראלי המטפחות תפישה שוויונית הרואה באב שותף מלא בתהליך ההולדה והגידול של ילדיו ראו: סעיף 3 לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951; סעיף 6(ח)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 וכן דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661, 789 (1996)). על כן, תעמוד להורים על פי תפיסתי עילת תביעה עצמאית כניזוקים ישירים גם במקרה שבו עומדת לילוד שלידתו הסתיימה אך הוא נפטר לאחר מכן, עילת תביעה כתוצאה מרשלנות רפואית בתהליך לידתו ואין עילה אחת מוציאה את האחרת. מאותם טעמים עצמם הייתי מוכנה להוסיף ולבחון במקרה מתאים את השאלה – שאינה צריכה לענייננו – והיא האם יש מקום לעילת תביעה עצמאית כזו שתעמוד להורים כניזוקים ישירים גם כאשר הילוד נותר נכה עקב רשלנות רפואית במהלך לידתו, להבדיל מפגיעה הנגרמת לילד או בן משפחה אחר בקירבה מיידית כתוצאה מרשלנות רפואית שלא במהלך אירוע הלידה (אך ראו לעניין זה ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי בעפולה נ' פינטו (טרם פורסם, 2.9.2002 ) וע"א 2299/03 מדינת ישראל נ' טרלובסקי (טרם פורסם, 23.1.2007 )).

פסק דין |
04/06/2007 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 199 |
עמודים – 41
ע"א 4484/11- ע.ה. ואח נגד משרד הבריאות

שמות השופטים: א רובינשטיין,ע פוגלמן,א שהם

ככלל, כאשר עסקינן בתביעת רשלנות בלידה, כמו במקרה שלפנינו, והתובעים טוענים לרשלנות אשר גרמה לתשניק סב-לידתי, בעטיו נגרם נזק מוחי ליילוד, על התובע מוטל הנטל להוכיח שלושה יסודות הכרחיים והם, כי הנתבע התרשל במהלך הלידה; כי ההתרשלות גרמה ליילוד לתשניק סב-לידתי; וכי הנזק שנגרם ליילוד הוא כתוצאה מהתשניק (ע"א 6992/09 לזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ( 29.12.2011 ) (להלן: עניין לזר)). במקרה דנן, סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב, הן על שאלת ההתרשלות, והן על שאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לנזקו של המערער. משכך, יתחלק הדיון לשניים, תחילה אדון בשאלת ההתרשלות ומשם אפנה לשאלת הקשר הסיבתי. אקדים ואומר, כי לטעמי, המערערים לא הוכיחו במקרה דנן את התרשלותו של הצוות הרפואי ואף לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין מצבו של המערער. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות. התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים 20. טענותיהם של המערערים נסובות כאמור, סביב שאלת התרשלות הצוות הרפואי בשלבים שונים בלידתו של המערער, החל משלב היערכות הצוות ללידת המערער, המשך בשלב ניטור הלידה, ופקיעת שק מי השפיר וכלה בהחלטה לבצע ניתוח קיסרי. מדובר בהשגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה, מדובר בהשגה על חוות דעתם המקצועית של פרופ' בליקשטיין ופרופ' וייץ, המומחים מטעם המשיב, אשר אומצה על-ידי בית המשפט. מן המפורסמות הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר התרשמה ישירות מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה.

פסק דין |
17/02/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 25 |
עמודים – 21
ע"א 518/82-1. ד"ר רינה זייצוב נגד 1. שאול כץ

שמות השופטים: מ בן פורתא ברק,ש לוין,ד לוין,א גולדברג

הניתן להתמודד עם בעיות אלה בדרך ההלכה הפסוקה, ובלא הסדר חקיקתי 8. עמדנו על ריבוי הבעיות שהתרשלות בלידה מעוררת. עיון מקרוב בסוגיות השונות מלמד, כי עם כל הדמיון הרב שביניהם, הרי הן שונות אלו מאלו. לא הרי שאלת זכותו של הקטין כהרי שאלת זכותם של הוריו,ולא הרי אחריות ההורים כהרי אחריותם של רופאים. לא הרי תביעתו של קטין, שלולא ההתרשלות היה נולד בריא, כהרי תביעתו של קטין שלולא ההתרשלות לא היה נולד כלל. אכן, עם ריבוי הפסיקה והספרות נתחוור כי חלקן של הבעיות ניתנות לטיפול בכלים המשפטיים הקיימים ובתורות האחריות והפיצויים הרגילות, וכי רק בחלקן הקטן מתעוררות בעיות המעוררות קשיים מיוחדים. נפתח איפוא, תוך הליכה מהקל אל הכבד, בתביעת ההורים וממנה נפנה לתביעת הקטין עצמו. תביעת ההורים. 9. הרופא טיפל באשה ההרה. הוא התרשל. לולא התרשלותו היה נולד ילד בריא. בשל הרשלנות נולד ילד בעל מום. התוטל אחריות על הרופא כלפי האם שאלה זו פשוטה היא, והתשובה עליה היא בחיוב. בין הרופא לבין הנתון לטיפולו קיימים "יחסי שכנות", והרופא צריך לקחת את הנתון לטיפול בחשבון כעלול להפגע, אם הוא יתרשל (סעיף 36 לפקודת הנזיקין). בין הרופא לבין הנתון לטיפול קיימת חובת זהירות מושגית. אם הרופא התרשל, ונגרם נזק, עשוי הרופא להתחייב ברשלנות. לפנינו מקרה רגיל של רשלנות רפואית, בו מטפלים בתי המשפט מזה שנים רבות, באמצעות כלי הרשלנות ותורת הפיצויים הרגילים. 10. מה הדין אם הרופא התרשל, וכתוצאה מהתרשלותו נולד הקטין (בריא או בעל מום), בנסיבות שלולא אותה התרשלות, הוא לא היה נולד כלל האם בנסיבות אלה אחראי הרופא כלפי ההורים, המבקשים פיצוי על הנזק (כגון, הוצאות רפואיות) שהלידה הלא רצויה גרמה להם מקרה טיפוסי הוא עיקור רשלני, שבעקבותיו נולד ילד בריא.

פסק דין |
17/02/1986 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 138 |
עמודים – 27
ע"א 8126/07-1. עזבון המנוחה ברוריה צבי נגד בית החולים ביקור חולים

שמות השופטים: א ריבלין,א רובינשטיין,י דנציגר

אומנם המומחה מטעם המערערים סבר כי ההחלטה ליתן פיטוצין היתה "החלטה לא טובה" (ראו: עמ' 75 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי), אולם עלינו לזכור כי גם אם אכן היה מדובר בהחלטה "לא טובה" עדיין אין בכך כדי להעיד על רשלנות בית החולים. לא כל החלטה שגויה היא בהכרח החלטה רשלנית (ראו: ע"א 9249/06 יונתי נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 8.12.2008 ) פסק דינו של חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין). לעניין זה יפים גם דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בעניין רגב: "יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא הפגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההיריון והלידה הינו תופעה שנלווה לה לא אחת יסוד של אי-ודאות, ולעיתים סיכון בצדה. יש להבחין באזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול-דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית" (ראו: עניין רגב, לעיל, בעמ' 632). מעבר לכל יש להדגיש כי גם המומחה מטעם המערערים סבר כי לא ניתן לייחס לבית החולים רשלנות בעצם ההחלטה ליתן פיטוצין (ראו: עמ' 75 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). בהקשר זה יש גם לדחות את טענת המערערים לפיה בית החולים נהג ברשלנות כאשר התעלם מבקשתה של המערערת 2 ללדת בניתוח קיסרי. החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה התבססה על הערכת מהימנות העדים ושקילת הראיות ולא מצאתי בהחלטה זו כל פגם, לא כל שכן פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את התערבותנו. 33. גם טענת המערערים שעניינה קיומו של קשר סיבתי בין מתן הפיטוצין לסיבוכי הלידה דינה להידחות. המערערים לא הצליחו להוכיח קיומו של קשר סיבתי כנטען על ידם וכפי שציין בית המשפט המחוזי "לא הובאה ראיה הקובעת כי יש קשר סיבתי ישיר בין קריעת הרחם והנזק לתינוקת לבין מתן הפיטוצין, במינון הנמוך הנ"ל, ובמשך השעות המצומצם יחסית.

פסק דין |
02/01/2010 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 118 |
עמודים – 31
ע"א 6768/01-1. אורי רגב נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד דורנרא ריבלין,א פרוקציה

תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית (ע"א 705/78 רמון נ' מאוטנר, פד"י לד(1) 550, 555; ע"א 612/78 פאר נ' קופר, פד"י לה(1) 720, 727; ת"א (מחוזי-ירושלים) 668/92 תום שטראוס נ' ד"ר יובל עוז). זכורים בענין זה דבריו של הלורד דנינג בענין whitehouse v. jordan (1980) 1 aller 650, 652-3 : "being born is dangerous for the baby. so much so, that an eminent professor in this case tells us: throughout history, birth has been the most dangerous event in the life of an individual, and medical science has not yet succeeded in eliminating that danger. that has its legal consequences. it follows that when a baby is still-born or dies soon after birth or is born damaged or deformed, that fact is no evidence of negligence on the part of the doctors or nurses attending the birth. it does not speak for itself. the maxim res ipsa loquitur does not apply. " במקרה שלפנינו, אכן מדובר בארוע רפואי שלא ניתן היה, גם במיומנות רפואית מקצועית סבירה, למנוע את תוצאותיו הקשות. הדבר מדבר בעדו והרשומות הרפואיות 5. בית משפט זה עמד לאורך השנים על חשיבות קיומן של רשומות רפואיות תקינות ומלאות (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית חולים לניאדו, פד"י נה(3) 117, 125; ע"א 1/01 שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, פד"י נו(5) 502, 507). הרישום "נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טיפול עקבי, רצוף ונכון בחולה המטופל, לא פעם לאורך זמן, ועל ידי אנשי צוות שונים.

פסק דין |
21/04/2004 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 264 |
עמודים – 7
ע"א 9833/09- ל.כ. נגד מדינת ישראל והמערערת בערעור שכנגד

שמות השופטים: מ נאור,ח מלצר,א שהם

דיון והכרעה 39. הערעור המרכזי שלפנינו הוגש על ידי המערער והוריו. כמו כן, מונח לפנינו ערעור שכנגד מטעם המדינה, שעניינו פסיקת הוצאות. במוקד הערעור העיקרי, עומדת השאלה, האם התרשלו הרופאים בבית החולים "שיבא" בתל השומר, במהלך לידתו של המערער, ואם כן האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאירועים שהתרחשו סביב הלידה, וביניהם, אי מתן סטרואידים למערערת על מנת למנוע סיבוכי פגות, וההחלטה לילד את המערערת בדרך וגינאלית ולא בניתוח קיסרי. כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לנזקו של המערער. להלן נבחן, האם הטיפול הרפואי שניתן למערערת עולה כדי התרשלות, והאם הוכח קשר סיבתי בינו לבין הנזק. אקדים ואציין, כי בנסיבות שלפנינו, סבור אני, שהמערערים לא הוכיחו את התרשלותם של הרופאים בביצוע הלידה הלידנית, כמו גם בהימנעות ממתן טיפול בסטרואידים ליולדת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כמו כן, המערערים לא עמדו בנטל הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת, לבין מצבו הרפואי של המערער. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות. 40. מושכלות יסוד הן, כי על מנת להטיל אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומם של מספר יסודות: קיומה של חובת זהירות; הפרתה של חובה זו על-ידי התנהגות עוולתית (מעשה או מחדל); וקיומו של נזק. נוסף על כך, יש להצביע על קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין הנזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129 (1985); ע"א 10344/05 אבו שארב נ' משרד הבריאות ( 18.1.2009 ); ע"א 4484/11 הייב נ' משרד הבריאות ( 18.2.2013 ) (להלן: עניין הייב).

פסק דין |
24/08/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 3 |
עמודים – 34
ת"א (ירושלים) 3161/01- אלה חלמסקי ואח נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: משה דרורי

ואכן, יש להתייחס בזהירות בתביעות רשלנות של לידה, שכן, כפי שקבע לאחרונה בית המשפט העליון, "יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית"(דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל ; ניתן ביום א' באייר תשס"ד ( 22.4.04 ); פורסם באתר נבו). 84. ניתן לומר כי הד לטענות אלה מצאנו עוד בשנות השישים, בפסק דינו של השופט קיסטר, אשר (בהתבסס על דברי השופט דנינג) הצביע על כך כי יש להתחשב בתקנת ציבור וכי יש להיזהר שלא להטיל חובת זהירות למעלה מן המקובל במקצוע רפואה, ולהגדיל את אחריותו של הרופא באופן שיהיה אחראי בכישלון בטיפול או בניתוח למעלה מן המידה (ע"א 552/66 לויטל נ' קופת חולים, פ"ד כב (2) 480, בעמ' 482 ואילך). השופט קיסטר באותו פסק דין, מוצא תימוכין לרעיון זה גם במשפט העברי. וכך הוא אומר (שם, בעמ' 483 , בין האותיות ד-ז): "המומנט הזה של תקנת הציבור ביחס לרופאים – ובעיקר רופאים מנתחים – מוכר במשפט העברי. העיקרון במשפט העברי הוא שאדם שחיבל בחברו חייב אפילו היה שוגג מכיוון שאדם מועד לעולם, אך לגבי רופאים העוסקים במקצועם על-פי 'רשות בית-דין' (על-פי רשיון מטעם רשות ציבורית) צומצמה האחריות במידה ניכרת, היינו: לאותם מקרים של פשיעה שהוגדרו במקורות (תוספתא בבא קמא, פרק ו', ו'; פרק ט', ג'; וכן תוספתא גיטין, פרק ג', י"ג; ועל-פי זה נקבעה ההלכה בתורת האדם של הרמב"ן, שער הסכנה, הודפס בחידוש הרמב"ן, הוצאת ירושלים, תשכ"ב, בסוף סדר נזיקין כלקוטים מספר תורת האדם על בבא קמא; ושו"ת תשב"ץ, חלק ג', סימן פ"ב; ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ו).

החלטה |
23/02/2005 |
מחוזי – ירושלים
מאזכרים – 12 |
עמודים – 27
ת"א (ירושלים) 7357-05-1. אתי שמעון נגד הסתדרות מדיצינית הדסה

שמות השופטים: יוסף שפירא

וכבר נאמר על-ידי בתי המשפט באנגליה שכשאנחנו נהנים ברצון מן החסדים והטובות אשר מדע הרפואה המתקדם שופע עלינו בידי שלוחיו הרופאים, אין אנחנו בני חורין להתנער מן הסיכונים הטמונים עוד בטיפולים רפואיים רבים. כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה רשלנות דווקא, נהפוך הוא: בהיעדר נסיבות מיוחדות המצביעות על הסתברות של רשלנות, ההנחה היא כי התקלה או הכישלון נגרמו שלא ברשלנות הרופא אלא על-ידי גורמים אחרים. " (שם, 2500). לתהליך ההיריון נילווה לא אחת יסוד של אי וודאות, כדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 3408: "יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההיריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית (ע"א 705/78 רמון נ' מאוטנר, פד"י לד(1) 550, 555; ע"א 612/78 פאר נ' קופר, פד"י לה (1) 720, 727; ת"א (מחוזי-ירושלים) 668/92 תום שטראוס נ' ד"ר יובל עוז. " (שם, 3412). מסקנותיי דלעיל ולהלן, לאור עובדות המקרה שלפני, עולות בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט כמצוטט לעיל. הקשר הסיבתי 40. מטבע הדברים שני הצדדים מנתחים בסיכומיהם את דברי המומחים, וכל צד, מנסה למצוא פירכות או חיזוק לעמדתו בדברי מומחי הצד שכנגד.

פסק דין |
28/10/2007 |
מחוזי – ירושלים
מאזכרים – 11 |
עמודים – 53
ת"א (חיפה) 1124/92- אורן סלמן נגד קופח של ההסתדרות

שמות השופטים: ח אריאל

ובעניין אחר שהוזכר לעיל, פסק השופט אור: "כל שנדרש מהרופאים באותו שלב ראשוני, טרם תחילת הלידה, הינו נקיטת אמצעי זהירות. אמצעים אלה אינם מתמצאים במוכנות פאסיבית לקבלתן של אינדיקאציות נוספות. על הרופא מוטלת גם חובה של דרישה וחקירה ובירור מידע נוסף. " (ע"א 2694/90 הנ"ל, עמ' 635). עולה, איפוא, כי בלידה, כבמצבים רפואיים אחרים, גוברת חובת הזהירות הנדרשת ככל שעולה רמת הסיכון הנשקפת ליולדת ולעובר. חובה מוגברת זו מתבטאת גם בדרישה לפיקוח אינטנסיבי אחר מהלך הלידה, לרבות: ביצוע בדיקות מקיפות ויסודיות, השגחה רצופה ומתמדת על היולדת והיילוד, ביצוע כל הפעולות הנדרשות, לשם הקטנת הסיכון ומניעת נזק וכן את החובה לוודא כי אכן בוצעו פעולות אלה. אין צורך להוסיף ולומר, כי במקרים מעין אלה אל לו לצוות הרפואי ליטול סיכון כלשהו אשר ניתן למנוע אותו, ללא צורך רפואי מיוחד של היולדת או של היילוד. 7. מן המקובץ לעיל מתבקש גם, כי כאשר עולה מן העובדות שהתבררו לצוות הרפואי שמהלך ההריון היה חריג וכי הוא סטה ממהלכו המתוכנן, תיבחן קיומה או אי קיומה של רשלנות רפואית מנקודת מבט מחמירה עוד יותר. במקרים מעין אלה, חל החריג לכלל אשר נקבע בידי השופט ח' כהן, בע"א 235/59, אלהנקרי ואח' נ' פולק ואח', פ"ד יד 2497, בעמ' 2500. כן נוסח הכלל באותה פרשה: "כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה של רשלנות דווקא; נהפוך הוא: בהעדר סיבות מיוחדות המצביעות על הסתברות של רשלנות, ההנחה היא, כי התקלה או הכשלון נגרמו שלא ברשלנות הרופא אלא על ידי גורמים אחרים. " היוצא מן הכלל הוא זה: ההכרעה באותם המקרים בהם הוכח דבר קיומן של נסיבות המצביעות על הסתברות של רשלנות, יוצאת מן ההנחה ההפוכה, לפיה אכן נגרם הנזק כתוצאה מרשלנות רפואית (השווה: ע"א 789/68, עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(720-723 ,712 (1; וכמו כן ראה: ע"א 285/86, נגר נ' וילנסקי, פ"ד מג(284 ,(3).

פסק דין |
05/02/1997 |
מחוזי – חיפה
מאזכרים – 10 |
עמודים – 14
ת"א (ירושלים) 767/95- חיה יוספוף (קטינה) נגד הסתדרות

שמות השופטים: מ גל

(15/12 ההבדל בין המומחים מתמצה, אפוא, בין נסיבות רגילות של לידה מוקדמת לאחר ירידת מים, לבין לידה עם מקדמי סיכון, כפי שהיו לאם דנן, לאור התפר, הצירים והדימום בשבוע ה-24. מסקנתו היא, כי היו די הוריות לביצוע הלידה לאלתר. מכל מקום, עיכוב הלידה חייב טיפול אנטיביוטי מהיר, אינטנסיבי ומקיף הרבה יותר, בשל הסביבה הזיהומית שבה נותר העובר. 11. למרות עמדתו זו של המומחה, עדיין עומדת הנתבעת על טענתה להעדר קיומה של רשלנות מצד רופאיה. לדעתה, גם מדברי פרופ' פייזר לא ניתן להסיק קיומם של סימנים מוקדמים לזיהום. הפרקטיקה שעליה מצביע המומחה משקפת, לדידה, את עמדתו האישית ולא עמדה רפואית נורמטיבית, מכוחה בלבד ניתן ללמוד על קיומה של הרשלנות. עוד טענה, כי גישת המומחה, לגבי החובה לפעול לאלתר להוצאת התפר, נשללה במהלך החקירה הנגדית. כמו-כן היא שבה ועומדת על טענותיה להעדר קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין התוצאה. על רקע האמור, נעבור לבחון להלן את שאלת גיבושם של התנאים הצריכים לעוולת הרשלנות. עוולת הרשלנות: 12. מתוך יסודות עוולת הרשלנות: חובת הזהירות, הפרתה (ההתרשלות), נזק וזיקה סיבתית בין ההפרה לבין הנזק (הקשר הסיבתי), סבות הפלוגתאות בענייננו בנושאי ההתרשלות וקיומו של הקשר הסיבתי עם הנזק. יוצר הסיכון, אשר עליו חלה חובת הזהירות, נדרש לנקוט באמצעי הזהירות הסבירים ובמידת המיומנות הראויה, למניעת הנזק בר הצפייה בעטיו של הסיכון (ע"א 437/87 כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מד(809 ,807 (1 מול ב'). זהו המצב גם בסוגיית הרשלנות הרפואית, המתייחסת למידת המיומנות המקצועית הנדרשת מהרופא המטפל (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י, פ"ד מה(2) 172 ,142 מול ב'-ה'; ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון, פ"ד מו(5) 634 ,628 מול ז' ).

החלטה |
20/01/2000 |
מחוזי – ירושלים