בש"פ 6395/18- אפרים ויין נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שטיין
like
dislike
copy
enlarge
1. בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתיק משטרה מספר 51117803240 מבית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה לבית משפט השלום לתעבורה אשדוד 2. כתב האישום מייחס למבקש עבירת תעבורה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (אי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים את החציה במעבר חציה בבטחה), שלפי הנטען נעברה בפתח תקווה. המבקש טוען, כי הוא מתגורר באשדוד וכי יהיה לו קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה פתח תקווה. 3. כעולה מן הבקשה, ההקראה בתיק נקבעה ליום 3.12.2018 בשעה 9:00. המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. 4. סבורני כי דין הבקשה להידחות. 2 5. כפי שהסברתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק. ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי(2010) בע"מ, פסקה 3 ( 26.8.2018 ), "העברת דיון מבית משפט מוסמך אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט איננה בגדר דבר של מה בכך. אמצעי דיוני זה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיביות והוא צורך זמן שיפוטי יקר של בית המשפט העליון. אמצעי זה שמור אפוא למקרים מיוחדים: כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, מבקש ההעברה צריך להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הדבר יקטין במידה ניכרת את העלויות של בעלי הדין, של עדים ושל מערכת בתי המשפט". 6. כללי הסמכות המקומית משמשים נקודת מוצא לכל דיון בנושא העברה. ראו בש"א 6148/18 הנ"ל, פסקה 4. במשפטי תעבורה, כללים אלו באים לאזן בין נוחות הנאשם בניהול משפטו, מצד אחד, לבין נוחותם של עדי התביעה, ובראשם שוטרי תעבורה, מהצד השני. יעילות המערכת של בתי המשפט לתעבורה, אף היא מהווה חלק חשוב מאותו איזון. בהקשר זה, שומה עלינו לזכור כי שוטרי תעבורה עמלים קשה כדי להבטיח בטיחות בדרכים על-ידי אכיפת חוקי התנועה ואינם יכולים לבטל שעות עבודה בנסיעות ארוכות לבתי משפט מרוחקים.
החלטה |
11/09/2018 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 201 |
עמודים – 4
רע"פ 3034/14- רמזי אבו אנטילה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ס גובראן
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2014 בעפ"ת 36012-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בעפ"ת 36012-12-13 מיום 27.4.2014 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט א' אנושי) בת"ד 5927-10-11 מיום 15.7.2013 ומיום 26.11.2013 . רקע והליכים 2 1. נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום בו הואשם בעבירת נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה); גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה; עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ואי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה בעקבות עונש פסילה שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, ללא ביטוח תקף, סטה עם רכבו שמאלה, והתנגש עם רכב פרטי (להלן: הרכב הנפגע) שנסע בנתיב המקביל.
החלטה |
24/06/2014 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 10 |
עמודים – 5
רע"פ 3616/13- רמו רז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.5.2013 , בעפ"ת 37681-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד בשם המבקש: עו"ד דור לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בעפ"ת 37681-01-12, מיום 19.5.2013 . בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתן על-ידי כב' השופטת א' וישקין סג"נ, בת"ד 873-08-11, ביום 18.1.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הנזכר לעיל. בהחלטתי מיום 21.5.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, את העבירות הבאות: אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה) בצירוף עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. יצוין, לגבי סעיף אישום אחרון זה, כי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הינו סעיף עונשי בלבד, שאינו מגדיר את העבירה עצמה, אלא מוסיף עליה עונש סטטוטורי. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.2.2002 , בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב, ברחוב ז'בוטינסקי בהוד השרון, לכיוון מזרח.
החלטה |
03/06/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 48 |
עמודים – 6
ע"פ 101/88- מדינת ישראל נגד עמוס בוארון
שמות השופטים: מ שמגר,ג בך,א גולדברג
like
dislike
copy
enlarge
לצערי, אין אלא להסיק כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו במידה מספקת לתיק של בית המשפט לתעבורה, שהרי אחרת אין להבין איך הצטמקו עבירותיו של המשיב רק לשתיים שבית המשפט המחוזי הזכירם, ונעלם כל ענין המרדף, לרבות המעבר הכפול ברמזור אדום, הנסיעה בזיג-זג והנסיעה על שולי הכביש. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הביע תמיהה על כך שבית המשפט לתעבורה תיאר את המשיב "כעבריין תעבורה", אך גליון ההרשעות מאמת גם תיזה זו. בכך, כשלעצמו, הונחה התשתית להסקת המסקנה כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי במידת העונש. בית המשפט המחוזי גם ראה להדגיש כי יש להקפיד על קיומו של העיקרון של אחידות הענישה. דא עקא, מה שאירע כאן למעשה הוא שבית המשפט המחוזי זנח את אמות המידה אשר מן הראוי והרצוי שתהיינה נקוטות בידיה של ערכאת ערעור. במה דברים אמורים: בשנותה את גזר הדין המירה ערכאת הערעור, למעשה, את ההערכה בדבר חומרת הענין לפי דעת בית משפט השלום בהערכתה של ערכאת הערעור בקשר למידת העונש הראויה. פעולה כזו, כשלעצמה, היא לגיטימית, אך זאת רק באותם מקרים בהם מתגלית בפסק הדין המועבר תחת שבט הביקורת בערכאת הערעור, טעות מהותית או סטיה בעלת משקל מן העונש הראוי. לא כך אירע כאן. לאור ההתערבות במידת העונש במקרה דנן, יצר בית המשפט המחוזי, הלכה למעשה, אמת מידה כללית מקילה שחובה לנהוג לפיה. כתוצאה מכך לא יוכל בית משפט לתעבורה להגיב תגובה עונשית הולמת על התנהגות מסוכנת בעת נהיגה, שהרי כל סטייה ממה שנראה לבית המשפט המחוזי "כמכנה המשותף" של העונשים השיגרתיים, יביא להתערבותה של ערכאת הערעור. יש נסיבות אשר בהן מתחייב עונש חמור יותר מן הרגיל ויתרה מזאת, יש גם נסיבות בהן רשאית ערכאה הדנה דרך קבע בסוג מוגדר של עבירות להחליט כי ריבוי עבירות מסוג מסויים מחייבת החמרה במקרים דומים.
פסק דין |
26/06/1988 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 11 |
עמודים – 6
רע"פ 8839-05- עמוס ראובן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ס גובראן
like
dislike
copy
enlarge
של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70076/05 מיום 8.9.2005 , שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אהד בשם המבקש : עו"ד אלעד שור בשם המשיבה : עו"ד בת-עמי ברוט החלטה המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (בת"ד 2229/04) בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך-רגל לחצות במעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של אי ציות לתמרור "ה-8", לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה; עבירה של גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ועבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62 (2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר שימש כנהג מונית, נסע ביום 10.2.2004 במוניתו (להלן: המונית) ברחוב ארלוזורוב בפתח-תקווה ופנה ימינה לרחוב קפלן, בהתעלם מהרמזור הצהוב המהבהב שבפנייה ימינה ומבלי לאפשר להולכת רגל אשר חצתה את מעבר החצייה שבפניה (להלן: הולכת הרגל) אפשרות לחצות ותוך פגיעה וגרימת חבלה להולכת הרגל. בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (סגנית-הנשיא א' וישקין) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על-פי הודאתו. בית-המשפט גזר על המבקש קנס בסך 700 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו; פסילת רישיון לתקופה של 4 חודשים ופסילת רישיון על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים. בית-המשפט התייחס בגזר-דינו הן לנסיבותיו האישיות של המבקש והן לעובדה, שהמבקש הינו נהג מקצועי, ושזו כבר תאונת הדרכים השנייה שבגרימתה הורשע.
החלטה |
09/01/2006 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 34 |
עמודים – 4
רע"פ 5205/14- רונאל סלמה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; אי ציות להוראת שוטר, לפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. לצד זאת, זיכה בית המשפט את המבקש מעבירה של קבלת רישיון נהיגה ללא הודעה למשרד הרישוי על פסילה, לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה. 3. בגזר דין, מיום 28.5.2014 , הדגיש בית המשפט לתעבורה את חומרת מעשיו של המבקש, אשר מבטאים זלזול בשלטון החוק ונציגיו, וגרימת סכנה לעוברי אורח. זאת, חרף מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו באותה שעה. לקולה, שקל בית המשפט את העובדה שהמבקש טרם ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחר זאת, השית בית המשפט על המבקש 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה של עונשי המאסר המותנים שעמדו לחובתו, באופן חופף; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 22 חודשים, בחופף להפעלת פסילות מותנות; 18 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים. 4. על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי הכרעת הדין היא "מפורטת, ברורה, רהוטה ומוסברת", ואין כל מקום להתערב בממצאי המהימנות ובקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה.
החלטה |
02/08/2014 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 20 |
עמודים – 3
רע"פ 99/16- עמר מוטלק נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.12.2015 , בעפ"ת 20383-08-15, שניתן על-ידי כב' השופטת הבכירה נ' אהד בשם המבקש: עו"ד מקס אלפסי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעפ"ת 20383-08-15, מיום 6.12.2015 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ט' אוסטפלד נאוי) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בתת"ע 6959-01-15, מיום 29.7.2015 . רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף, לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. כעולה מכתב האישום, ביום 21.12.2014 , בשעה 17:10 או בסמוך לכך, בכביש 505 מכיוון מזרח למערב, בסמוך לכיכר אריאל, עקף המבקש עם רכבו משאית, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, מבלי שנמצא לצדו קו הפרדה מקוטע. 2 3. ביום 29.7.2015 , לאחר ניהול משפט הוכחות, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה קיבל כמהימנה את עדותו של שוטר התנועה, אשר מסר כי ראה את כלל גלגלי רכבו של המבקש מעבר לקו ההפרדה הרצוף. 4. בגזר דין, אשר ניתן בו ביום, קבע בית המשפט לתעבורה כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של המבקש הוא מאסר בפועל לתקופה של שנה, לכל היותר, בצירוף עונשים נלווים. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, נתן בית המשפט לתעבורה את דעתו לעברו התעבורתי המכביד, הכולל 261 הרשעות קודמות. נקבע, בהקשר זה, כי מדובר בעבר תעבורתי מכביד ביותר, הכולל עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה; עבירות מהירות; נהיגה בזמן פסילה; הסעת נוסעים מעל למותר; נהיגה ללא רישיון רכב; עצירה על השול; שימוש בטלפון, וכיוצא באלה.
החלטה |
04/01/2016 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 8 |
עמודים – 4
ת"פ (באר שבע) 23077-08-20- מדינת ישראל נגד עבד אל רחמן אבו אלקיעאן
שמות השופטים: רון סולקין
like
dislike
copy
enlarge
קביעת הענישה הספציפית בתוך המתחם לחובת הנאשם, הרשעה משנת 2017 בגין עבירה שענינה הסעת שוהה בלתי חוקי, כשבאותו מקרה אף הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת, עקב נסיונו להימלט מן הדין. מעל הנאשם היה תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בר הפעלה בגין אותה הרשעה, אשר גם אם לא יופעל במקרה דנן בשל הנסיבות שפורטו לעיל, הרי לא היה בו כדי להרתיעו מלעבור שוב על החוק. עיון במרשם התעבורתי של הנאשם (ת/2) מלמד, כי לנאשם לא פחות מ-27 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, לרבות הרשעות מבית המשפט לעניני תעבורה, חלק ניכר מהן עבירות בגינן הוגש כתב אישום בבית המשפט לעניני תעבורה (להבדיל מדוחות ברירת משפט). בין היתר, הורשע הנאשם בעבירות של חציית קו הפרדה; נהיגה בכיוון ההפוך מכיוון התנועה; אי ציות להוראת שוטר במדים; מספר עבירות של נהיגה בקלות ראש או בחוסר זהירות; מספר עבירות של סיכון הולך רגל במעבר חציה או אי מתן אפשרות להולך הרגל להשלים את חצייתו; מספר עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, לרבות מהירות העולה על 41 קמ"ש מהמהירות המותרת; גרימת נזק; סטיה מנתיב הנסיעה; מספר עבירות של נהיגה ברכב שאינו תקין, שהוצאה לגביו הודעת אי שימוש. הנאשם כבר נדון, בעבר, בגזר הדין ת/3, לעונש מאסר בפועל בכליאה ממשית, כאשר בערעור שהוגש מטעם ההגנה – הושיט בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, את ידו לנאשם (לאחר שניתנה לכך הסכמת המדינה – הסכמה אשר לא ניתנה בנקל אלא לאחר המלצת בית המשפט ותוך שנציגת התביעה הדגישה שמדובר ב"חריג שבחריגים" – ראו הפרו' ת/4), ומטעמי שיקום, בין היתר לאור "הליך טיפולי" בו השתלב – הומתק עונשו למאסר בפועל בן 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, בד בבד עם העמדתו במבחן.
גזר דין |
20/09/2023 |
שלום – באר שבע
מאזכרים – 0 |
עמודים – 17
עפת (מרכז) 30028-12-15- גד ברכה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יעקב שפסר
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה , מיום 18.11.15 , בתיק ת. ד 5173-02-13 שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי שמירת מרחק לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: התקנות), בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות, ובעבירה של גרם תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 2 2. בהתאםלכתבהאישום, הואשםהמערער בכך כי ביום 10.1.10 , בעתשנהגבמשאית בכביש 6 מדרום לצפון,לאשמרעלמרחקמספיקממשאיתשנסעהלפניוובכךגרםלתאונתדרכיםבהנחבלהנוסעשישבלצידוחבלהשלממש, אשרהביאה, ביןהשאר, לקטיעתרגלו ולחבלות נוספות. כןנחבלהמערערעצמוונגרםנזקלכלי הרכבהמעורבים. 3. על המערער נגזר מאסר בפועל לתקופה של 5 חדשים לריצוי בעבודות שירות, פסילת רשיון נהיגה בפועל למשך 4 שנים, ומאסר על תנאי של 10 חדשים למשך 3 שנים בגין נהיגה בפסילה או אם יורשע בגרם ת. ד שתוצאותיה חבלה של ממש. 4. הערעור הופנה במקורו הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת הענישה. ואולם לאחר שהחלה שמיעת טענות המערער, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה יחזור בו המערער מערעורו לעניין הכרעת הדין, תוך שיעמוד אך על ערעורו בנוגע לחומרת העונש. עוד הסכימו הצדדים כי נוכח העובדה שלא התבקשה חוות דעת שירות המבחן קודם מתן גזר דינה של הערכאה הדיונית, יוזמן תסקיר והצדדים יטענו טיעוניהם לאחר קבלתו. תסקיר שירות המבחן 5. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט לא אפרט את האמור בתסקיר ואך אציין כי המדובר באדם בן 44, אשר גדל במשפחה מורכבת להורים בעלי בעיות בריאות קשות ובקשיים נוספים לא מבוטלים, נשוי ואב לארבעה ילדים.
החלטה |
29/01/2017 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 23 |
עמודים – 8
עפת (מרכז) 29887-03-15- חיים בוקובזא נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נגה אהד
like
dislike
copy
enlarge
לפניי ערעור על פסק דין בית משפט לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מגי כהן) מיום 9.2.15 ת"ד 5583-09-11, במסגרתו הורשע המערער: אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2); הזזת רכב ממקום התאונה, עבירה על סעיף 144(א)(1) ותקנה 144(ב) לתקנות התעבורה; אי הגשת עזרה ראשונה, עבירה על סעיף 144(א)(2) לתקנות התעבורה; אי דיווח למשטרה, עבירה על סעיף 144(א)(4); אי מסירת פרטים, עבירה לפי סעיף 145(א) לתקנות התעבורה. העונש שגזר בית משפט קמא: מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור העבירות בהן הורשע; פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 חודשים; תשלום קנס בסך 4,000 או 60 ימי מאסר תמורתם; פסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע. 2 נימוקי הערעור: 1. בית משפט טעה, בהרשיעו את המערער, היה מקום לזכות המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת ספק שהתעורר בשאלות מפתח בתיק. הספק נותר על כנו. 2. בית משפט קמא טעה, משהתעלם מהסתירות המהותיות הקיימות בתיק, סתירות אלה פועלות לטובתו של המערער. 3. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל מהותי לחוות דעת מטעם מומחה ההגנה, שלא נסתרה על ידי המאשימה. 4. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל לעובדה כי עדת תביעה מספר 1, שהעידה בבית משפט, בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.14 , העידה כי מדובר בצעיר ורזה, לא יותר מ-30, אך משהצביע ב"כ המערער על המערער, ושאל אותה לגביו, השיבה "לא נראה לי".
פסק דין |
12/07/2015 |
מחוזי – מרכז