כל הזכויות שמורות ©
רשלנות רפואית היא אחד התחומים המורכבים ביותר בדיני הנזיקין בישראל. במאמר זה נסקור את היסודות המשפטיים, הדרישות הפרוצדורליות והפרקטיקה הנהוגה בניהול תביעות מסוג זה, כדי לספק מידע חיוני למי שנפגע מטיפול רפואי רשלני.
בפסיקה הישראלית, רשלנות רפואית מוגדרת כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות בתחום הרפואי הרלוונטי. כפי שנקבע בעא 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל:
"רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים."
להוכחת תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח ארבעה יסודות מרכזיים:
אחת הדרישות המהותיות בתביעות רשלנות רפואית היא צירוף חוות דעת רפואית מקצועית לכתב התביעה. בפסק הדין בתא (חיפה) 18943-07 ענת זקס נ' ד"ר מואיגר גוסטבו ואח', נדונה בקשה לצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, דבר המדגיש את חשיבותה של חוות הדעת כחלק בלתי נפרד מהתביעה.
חוות הדעת הרפואית חייבת להיות מנומקת, מקצועית ומבוססת על אסמכתאות רפואיות. בתא (חיפה) 10004-12-19 פלוני נ' שירותי בריאות כללית מחוז חיפה, מתח בית המשפט ביקורת על חוות דעת קצרה שהייתה "יתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר".
בתביעות רשלנות רפואית, בתי המשפט נוטים למנות מומחה רפואי מטעמם כדי לקבל חוות דעת אובייקטיבית. כפי שנקבע בתא (באר שבע) 50014-01-19 פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא:
"ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית… כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט'."
הרישום הרפואי מהווה ראיה מכרעת בתביעות רשלנות רפואית. בתי המשפט מייחסים חשיבות רבה לאיכות ולמהימנות של הרישומים הרפואיים. בחסמ (ירושלים) 105/05 יפת חזה ואח' נ' משרד הבריאות ואח', קבע בית המשפט:
"אי שמירה על רישומים רפואיים עשויה, בנסיבות המתאימות, להעביר אל הנתבע את הנטל לשלול את קיומה של התרשלות או של קשר סיבתי מצדה – הכל לפי העניין ובהתאם לנזק הראייתי שנגרם."
אחד האתגרים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. קושי זה נובע ממספר גורמים:
השלב הראשון בניהול תביעת רשלנות רפואית הוא איסוף מקיף של המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, לרבות:
לאחר איסוף המסמכים, יש לפנות למומחה רפואי מתאים לקבלת חוות דעת מקצועית שתבחן האם:
בשלב זה יש להגיש כתב תביעה מפורט המבסס את טענות הרשלנות באמצעות:
לאחר הגשת התביעה, ההליך המשפטי כולל:
בתביעות רשלנות רפואית קיימת נטייה לפנות להליכי גישור ופשרה, בשל:
הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית עשויים לכלול:
תביעות רשלנות רפואית הן מהמורכבות בתחום הנזיקין ודורשות מומחיות משפטית ורפואית. הצלחת התביעה תלויה בהקפדה על:
מאמר זה נועד לספק מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה של חשד לרשלנות רפואית, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי פרטני עם עורך דין המתמחה בתחום.
תביעת רשלנות רפואית כפופה לתקופת התיישנות של 7 שנים ממועד האירוע הרשלני, או מהמועד בו התגלה הנזק.
העלויות כוללות אגרות בית משפט, שכר טרחת עורך דין, עלות חוות דעת רפואיות וחוות דעת מומחים נוספות, אשר עשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים.
כן, צירוף חוות דעת רפואית מקצועית הוא תנאי הכרחי להגשת תביעת רשלנות רפואית ונדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי.
הדבר תלוי בנסיבות המקרה הספציפי, בסיכויי התביעה, בגובה הפיצוי המוצע בפשרה ובהערכת הסיכונים והסיכויים של המשך ההליך המשפטי.
חסמ (תל-אביב-יפו) 105/05- יפת חזה ואח נגד משרד הבריאות ואח
שמות השופטים: דורית רייך שפירא
במקרה כזה עשוי הפגם ברישום להוביל, הוא עצמו, למסקנה בדבר קיומה של רשלנות רפואית (ראו: אזר -נירנברג רשלנות רפואית (מהדורה שניה, 483 (2000). טיפול רפואי מתבצע, לא פעם, על ידי מספר רופאים, ואלה מצדם מסתמכים על רישומים רפואיים לצורך העברת מידע מאחד לרעהו. גם רופא המטפל בחולה לבדו זקוק לרישומים, על מנת לשמר את המידע המצוי בידו אודות החולה, לרענן את זכרונו, לעקוב אחר מצב החולה, וכדומה. . . אי שמירה על רישומים רפואיים עשויה, בנסיבות המתאימות, להעביר אל הנתבע את הנטל לשלול את קיומה של התרשלות או של קשר סיבתי מצדה – הכל לפי העניין ובהתאם לנזק הראייתי שנגרם (ראו ע"א 4426/98 איאד חוסין נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נד(481 (3). [דגש שלי ד. ר-ש). 13. הנזק הראייתי שגורם רופא למטופל במחדלו לעמוד בחובת הרישום איננו מצטמצם לתחום האזרחי בלבד.
החלטה |12/11/2005 |שלום – תל אביב
ת"א (חיפה) 18943-07- ענת זקס נגד ד"ר מואיגר גוסטבו ואח
שמות השופטים: שלמה לבנוני
1. התובעת הגישה תובענת נזיקין, שעיקרה רשלנות רפואית בגין טיפול רשלני נטען שניתן לה על ידי הנתבע 1, מנהל מחלקת רפואה פה ולסת בבית החולים כרמל (להלן – "הנתבע"). לרשלנותו הנטענת חברה רשלנות רפואית נטענת נוספת בטיפול שקיבלה התובעת אצל הנתבע 2 (להלן – "בית החולים"). לאחרונה הוגשה הודעה המסלקת התביעה נגד בית החולים ונותר בזירה הנתבע בלבד. 2. התובענה הוגשה ב- 13.11.07 . שנים התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. החל מיום 28.2.11 היא מיוצגת. הונחה בפניי בקשת ב"כ התובעת להתיר לה לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמה של פרופ' צבי ארצי בנושא הרשלנות הרפאית הנטענת וכן להאריך לה את המועד להגשת חוות דעת רפואית במישור הנכות והנזק למשך 30 יום נוספים לאחר קבלת החלטת בית המשפט. הונחה בפניי תגובת ב"כ הנתבע ותשובת ב"כ התובעת לתגובה האמורה. 3. תשובת ב"כ הנתבע מפרטת בהרחבה את תולדותיו של תיק זה, לרבות שורה של החלטות שניתנו על ידי. ב"כ התובעת, בתשובה לתגובה, כלל לא מתיימר להתמודד עם הטענות האמורות, וממילא עליי לאמצם. עולה מהם כי התובענה שבפניי היא תביעה שנייה לאחר שתביעתה הראשונה של התובעת בבית משפט זה נמחקה, לנוכח העובדה שלא נתמכה בחוות דעת וזאת לאחר שתלונה שהגישה למשרד הבריאות נדחתה. 4. לאורך השנים הרבות חזרתי והמלצתי לתובעת להיות מיוצגת על ידי עורך דין, ומכל מקום להגיש חוות דעת. בהחלטתי מיום 16.12.08 רשמתי כי לא זו בלבד שהתובעת "לא צרפה חוות דעת רפואית התומכת בתביעתה, אף אין בדעתה לעשות כן". חתמתי את החלטתי ורשמתי כי "הנני קובע כי התובעת לא השכילה להיכנס לטרקלין הבירור בעניין הרשלנות הרפואית הנטענת וככל שתביעתה נסמכת על הנדבך האמור לא אדרש לה, והיא נדחית".
החלטה |27/11/2011 |שלום – חיפה
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (חיפה) 10004-12-19- פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה
שמות השופטים: אהרון שדה
לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו "להנחה" בעת ההכרעה. יעדים או אידיאלים שאליהם אנו מבקשים לשאוף אך לא תמיד מוגשמים באופן מלא או רצוי, את אלה יש לבחון בהתאם למועד ולמצב הרלוונטיים. יש לזכור כי קיים פער בין המצוי לרצוי, בגין הרצוי לא תמיד ניתן לחייב בדין, המצוי הוא זה שבדרך כלל קובע את מתחם ה"סבירות" בה גוף פועל. אין זה סוד שבתי המשפט נוטלים מעט מהרצוי (גם אם הוא לא מצוי) ומוסיפים אותו למצוי כדי ליצור סטנדרט התנהגות גבוה יותר (למשל בחבות מעסיק לבטיחות עובדיו) אך הדבר צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובשים לב ליכולות האמיתיות של אותו נתבע לממש גם את הרצוי-והכוונה לזה הרחוק יותר מהמצוי. ומכאן חזרה לתיק שלפני, הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה אשר ייסקר כאמור וידון על פי חלקיו נוגעות להתרשלות בנטילת אנמנזה מהמנוח והשלכותיה, הטענה השנייה נוגעת להפרת זכותו של התובע לקבלת טיפול רפואי נאות כחולה אונקולוגי סופני או כ"חולה הנוטה למות" על פי החוק הנושא שם זה. שתי עילות מרכזיות אלה כוללות בחובן כמובן עילות משנה ואת הטענות וההתייחסות לטיפול רפואי שקיבל או לא קיבל התובע. 4 הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי תצהירי ועדויות המומחה מטעם התובעים ועדיהם היו סובייקטיביים מאד ברם לא הוכחו מתוכן עובדות אשר יכולות לבסס את התביעה מקל וחומר כשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה כאשר במקרה של התובעים מדובר בחוות דעת קצרה (3 עמודים) היתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר ודומני כי במקרה כאן, כאשר אין העברת נטל ולמעשה כל העובדות מצויות בידי התובעים, יש מקום להתחיל את הדיון בהכרעה בבחינת עדויות עדי התביעה ובראשן המומחה מטעמה.
פסק דין |13/06/2022 |שלום – חיפה
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
ע"א 1960/11- דוד אלמוג ואח נגד שירותי בריאות כללית ואח
שמות השופטים: י דנציגר,י עמית,א שהם
לא למותר לציין כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), אך בהמשך צירפו המערערים חוות דעת מטעמם, לאחר שבית משפט קמא האריך את המועד להגשתה. 3. ביום 17.2.2011 ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין (חלקי) לפיו נדחתה על הסף התביעה נגד בית החולים בהיעדר עילה. בית משפט קמא קבע כי פרשנותם של המשיבים את הלכת גיא-ליפל היא מרחיקת לכת; כי לא סגי בהגיגי נפש בגדרם "חושד" מאן דהוא בקיומה של רשלנות, אלא שהחשד חייב להיות מבוסס על ראיה כלשהי, ממנה ניתן יהיה להסיק, ולו באופן ראשוני, על קיומה של רשלנות. מאחר שהמערערים לא העלו "ולו קציה של עובדה או ידיעה" המעלה חשד לטיפול רשלני במנוחה, ואף הצהירו כי תביעתם מבוססת על תחושת בטן בלבד, הרי שכתב התביעה לא מגלה עילה כנגד בית החולים ומכאן דחיית התביעה נגדו. על כך נסב הערעור בע"א 1960/11. 4. ביום 4.7.2011 ניתנה החלטת בית משפט קמא המתייחסת לתביעה כנגד קופת החולים, המכון והרופא. בהחלטה זו נדחתה תביעת העזבון מחמת התיישנות, תביעת המיטיבים נמחקה בשל חוסר עילה ותביעת התלוי נותרת על כנה. בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) והוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (להלן: הפקודה) והיחס בין שתי הוראות החוק כפי שנתפרש בפסיקה. בשורה התחתונה נקבע כי תביעת העזבון התיישנה. זאת, באשר נזקה של המנוחה התגלה לכל המאוחר במועד גילוי מחלתה בתאריך 30.9.1999 , עת פוענחו ממצאי בדיקת הממוגרפיה, ואין חולק כי בפענוח זה נרשם כי הממצא החולני היה קיים כבר שנה קודם לכן, ורישום זה היה ללא ספק בידיעתה של המנוחה.
פסק דין |05/05/2013 |בית המשפט העליון
רע"א 2589/23- פלוני נגד אסותא אשדוד בעמ
שמות השופטים: י עמית
בתוך כך נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סבר כי לפי התקנות החדשות בתביעות רשלנות רפואית ניתן לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית רק אם הוגשה בקשה לפי סעיף 87(ד) לתקנות; כי מדובר בפרשנות דווקנית הפוגעת קשות בזכות הגישה לערכאות; כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) לבית המשפט הייתה סמכות ליתן פטור מיוזמתו ולפי שיקול דעתו; וכי כך ראוי לפרש גם את תקנות 87(א) ו-(ד) לתקנות החדשות. עוד נטען כי הבקשהמעלה שאלות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית משפט השלום, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. 6. כידוע, נקודת המוצא היא שבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה" נדרש לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ברפואה, וזאת בשונה מחווֹת דעת מומחים בתחומים אחרים, שאותן אין צורך לצרף לכתב הטענות(ראו תקנות 87(א) ו-15(א)(2) לעומת תקנות 87(ה) ו-15(ב) לתקנות החדשות, וכן ראו רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 ) (להלן: עניין עזבון אייזנבך); רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, פסקה 6 ( 6.11.2018 )). מכאן, שרואים את חוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (עניין עזבון אייזנבך, פסקה 8; רע"א 2399/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 28 ( 29.7.2021 ) (להלן: רע"א 2399/21), וכן ראו גם רע"א 1321/15 דיאמנט נ' פלוני, פסקה 12 ( 7.7.2015 ); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.
החלטה |19/06/2023 |בית המשפט העליון
רע"א 2399/21- פלוני נגד פלוני
שמות השופטים: י עמית,נ סולברג,י וילנר
חוות דעת מעין זו נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 )), ובהיעדרה נשמטת הקרקע תחת טענות רפואיות המועלות על-ידי מי מהצדדים (ראו: תקנה 93(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; יוער כי תקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית כאמור, אך במקרים אלה, ימונה חלף זאת מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ראו: רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב, פסקה 7 ( 9.12.2018 ); רע"א 3046/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 30/28 ( 24.12.2018 ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 677 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020)). יתירה מזאת, לא אחת נקבע כי חוות דעת של מומחה אשר צורפה לכתב הטענות, נחשבת לחלק בלתי-נפרד מכתב הטענות עצמו, עדי כדי שהגשת חוות דעת רפואית נוספת או משלימה מחייבת תיקון של כתב הטענות (ראו: רע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651, 654 (1993); רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), פסקה 7 ( 26.7.2016 ); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 10 ( 18.9.2019 )). 12 29. הנה כי כן, בירורן של תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף מחייב, ככלל, את כל אחד מבעלי הדין לצרף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ככל שברצונו להוכיח עניין שברפואה (אם לשם ביסוס התביעה ואם לשם התגוננות מפניה). עוד יצוין כי לעתים ממנה בית המשפט אף מומחה רפואי מטעמו על מנת לסייע בידו להכריע בין חוות הדעת מטעם הצדדים (ראו: תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; לחשיבותו של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנסיבות שכאלה, ראו למשל: ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, פסקה יב ( 9.4.2006 ); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה, פסקאות טו-טז ( 5.3.2009 )).
פסק דין |28/07/2021 |בית המשפט העליון
דנ"א 1812/21- פלוני נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: א חיות
בעקבות האירוע, הגישו אם המנוחה, אחיה ועיזבונה תביעת נזיקין נגד בית החולים ובעליו מדינת ישראל, ובה טענו לרשלנות וכן להפרת חובות חקוקות שונות על ידי בית החולים ועובדיו במסגרת הטיפול במנוחה ובשמירה על שלומה. בפרט, נטען כי הצבתו של שולחן מתחת לצינור המרזב בחצר בית החולים הפסיכיאטרי והיעדר השגחה על מעשיהם של מטופלים אובדניים בעת שהותם במקום, עולה כדי רשלנות חמורה בהתנהלות בית החולים. ביום 8.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטמ' רניאל) את התובענה, וקבע כי התנהלות בית החולים לא הייתה רשלנית וכי לא הייתה הפרה של הדין. עוד נקבע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (להלן: הפקודה) ולפיכך לא נמצאה הצדקה להעברת נטל הראייה אל כתפי בית החולים מכוח הכלל "הדבר מעיד על עצמו". 3. המבקשים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, אשר דחה בדעת רוב את הערעור. עיקר הדיון נסב על שאלת אחריותו של בית החולים הפסיכיאטרי למותה של המנוחה. בבחינת שאלה זו, הבחין בית המשפט בין רשלנות במתן טיפול רפואי-מקצועי ("רשלנות רפואית") לבין רשלנות בקבלת החלטות לוגיסטיות הנוגעות, בין היתר, לאופן עיצובה של החצר שבה אירע האסון ולאמצעי הפיקוח וההשגחה שנקט בית החולים ביחס למטופליו ("רשלנות ניהולית-לוגיסטית"). בית המשפט קבע, פה אחד, כי לא קמה עילה להתערבות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיית הרשלנות הרפואית. עם זאת, באשר לקיומה של רשלנות במישור הניהולי-הלוגיסטי נחלקו דעותיהם של חברי המותב. 3 4. השופטא' שטיין, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, סבר שיש לקבל את הערעור ולהטיל על בית החולים הפסיכיאטרי את האחריות למותה של המנוחה.
החלטה |31/05/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (כפר סבא) 35906-12-12- אילנה שער נגד משרד הבריאות
שמות השופטים: דורון חסדאי
לא פטר אותו ביהמ"ש או הרשם מכך, לא יזקק ביהמ"ש להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון". כן נפסק כי בשל מרכזיותה של חוו"ד הרפואית כמקימה את עילת התביעה, יש לצרפה לכתבי הטענות (ר' בר"ע (חי) 1775/07 ענבל נ' דאנס בר (נבו- 6.7.07 )). 16. בענייננו אנו, המדובר בתובענה בגין רשלנות רפואית נטענת והוכחת התביעה כמו גם הוכחת הקשר הסיבתי והנזק , מותנים בקיומה של חוו"ד רפואית מטעם התובעת. כפי שהובא על ידי הנתבע, בהחלטת בימ"ש המחוזי בנצרת בבש"א 1612/04 מרכז רפואי העמק נ' אדרי , צירופה של חוו"ד רפואית על ידי תובע בתביעות של רשלנות רפואית הינה חובה "חובה זו הינה בעלת משמעות מיוחדת בתביעות של רשלנות רפואית בה נדרשת הוכחת החבות וגם הוכחת הנזק. . . ענין שברפואה בתביעת רשלנות רפואית מהווה בסיס רחב לעילת התובענה ומשאין אפשרות להוכיח ענין שברפואה כגון שאלת החבות הרי שיש מקום לקבוע כי לכאורה לא ניתן לזכות את התובע בסעד המבוקש". 17.
החלטה |23/06/2013 |שלום – כפר סבא
ת"א (חיפה) 68209-08-23- פלונים נגד שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית
שמות השופטים: ישראלה קראי גירון
אכן, נקודת המוצא היא שעל בעל דין שרוצה להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו, כנדרש על פי תקנה 87(א) לתקנות. החובה לצרף חוות דעת רפואית לתביעה, המבוססת על עילה של רשלנות במתן טיפול רפואי, היא לא רק חובה משפטית, אלא יש לה חשיבות מיוחדת, מאחר והן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו. ראו לעניין זה: ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה 898 (4) (2001). יחד עם זאת, תקנה 87 (ד) לתקנות מאפשרת לבית משפט לסטות מהכלל הקבוע בתקנה 87(א) הנ"ל, ולא לחסום את דרכו של התובע מלהוכיח עניין שברפואה, רק מפני שחוות הדעת הרפואית לא הוגשה עם כתב תביעתו. תקנה 87(ד) מאפשרת זאת, וקובעת כי על תובע, המבקש לדחות את מועד הגשת חוות הדעת, להגיש בקשה למתן ארכת מועד להגשת חוות דעת נדרשת, לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה. גישה זו, לפיה אין לחסום באופן גורף זכותו של תובע לפנות לערכאות, רק בשל העדר חוות דעת רפואית נדרשת לתמיכה בתביעתו במועד, בשל החשש מפני גרימת עוול לא מידתי לאחד הצדדים, בדרך כלל התובע, הוכרה גם בפסיקה שקדמה לתקנות. כך גם הוכר הצורך לנהוג בגישה מקלה ביחס לשאלת חובת צירוף חוות דעת לכתבי טענות ומהו המועד הנכון לעשות כן. ראו לעניין זה: ת"א (מחוזי י-ם) 9337/07 עזבון רחל שבו נ' מוחמד דחלאן ( 29.06.2010 ); ת"א (י-ם) 7116/05 מסאלמה נ' בית חולים מקאסד ( 20.11.2006 ). 13. בענייננו, הוגש כתב התביעה בטרם חלפו 7 שנים מהמועד בו נולדה הקטינה, ומעיון באמור בו לא ניתן לטעון כי עסקינן בתביעה מופרכת וחסרת בסיס, רק בהסתמך על האמור בה.
החלטה |23/01/2024 |מחוזי – חיפה
ת"א (חיפה) 28452-09-14- פלונית נגד מרכז רפואי העמק עפולה
שמות השופטים: ר למלשטריך לטר
5.3 על מנת שבית משפט יפתור תובע מהגשת חוות דעת רפואית בתביעה לנזק כתוצאה מרשלנות רפואית נטענת, דרושות נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. ראשית, המתווה החוקי דורש צירוף חוות דעת, זאת בשונה מתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 שם סמכות המינוי של מומחה רפואי ניתנת מלכתחילה לבית המשפט. שנית, אי צירוף חוות הדעת על ידי התובע והשלמתה ביוזמת בית המשפט יכולה להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. וראו את האמור בע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ( 08.05.2012 ): 4 "אי צירוף חוות דעת על-ידי התובע והשלמת החסר על-ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו: "בשיטת משפטנו האדברסרית בה נושא כל אחד מבעלי הדין בנטל ההוכחה לצדקת טענותיו, חוות דעת של מומחה המוגשת מטעמו מהווה חלק מראיותיו של אותו הצד" (בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (, 2.10.2008 ), פסקה 4 לחוות דעתו של השופט י' אלון). זאת, מתוך תפישה כי "מתן ריבונות לצדדים בהבאת ראיות תורמת, ככלל, בדרך הטובה ביותר, לגילוי האמת" (ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל (, 5.3.09 ), חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' ריבלין). בעניין הנ"ל אף עמד השופט א' ריבלין על הבעייתיות הנלווית בכל מקרה למינוי מומחה מטעם בית משפט, משום שמהלך זה עשוי " . . . ליצור נטיה מוגזמת להסתמכות על אותו מומחה ולהביא את הצדדים ובית-המשפט לכלל התנערות ממקדמי הזהירות שיש לנקוט בהם כלפי כל עדות, ועדות המומחה בכלל זה".
החלטה |11/09/2016 |מחוזי – חיפה
ת"א (כפר סבא) 2932-06-15- פלוני נגד ט.ר.מ- טיפול רפואי מיידי (טרמ) בעמ
שמות השופטים: רחל קרלינסקי
גם מומחה ההגנה הרחיב את האמור בחוות דעתו, והוסיף קביעה עובדתית על פיה ביום הראשון של הקרע בעצב לא ניתן לדעת בוודאות באם אכן התחושה היא אחרת. לעומת זאת ביום למחרת כבר היו ניכרים סימנים של פגיעה עצבית כי לדבריו "לוקח קצת זמן" (עמ 126 לפר') דיון האחריות 8 22. הפסיקה דנה רבות בהגדרתה של רשלנות רפואית ובע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל ( 2.3.21 ) נאמר: "רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים. . . . במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. " עוד נקבע כי ביה"ח או הרופא חייב לנקוט בכל אמצעי רפואי ולוגיסטי בגבולות של סבירות, הגיון ושכל ישר. 23. שני מומחי הצדדים הסכימו באשר לתפקידה של הנתבעת במרחב הטיפול הרפואי בקהילה. מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח. " מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טיפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טיפול בקופת חולים. המחלוקת התפלגה בשאלה מהו היקף טיפול ראשוני כנ"ל והאם הנתבעת התרשלה בביצועו. 24. ממכלול הראיות עולה הרושם שהטיפול של רופא הנתבעת היה מקצועי וכלל את ביצוע הבדיקות הסבירות שהיה עליו לבצע בעת הרלבנטית.
פסק דין |28/08/2022 |שלום – כפר סבא
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
"תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
תקנות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005
סעיף: 3. הגדרות
זכויות החולה; "טיפול רפואי מחזורי" – כל אחד מאלה – (1) טיפול רפואי הניתן באופן מחזורי ובהפסקות, ואפשר להבחין באופן מעשי וברור בין סיום מחזור אחד של טיפול לתחילת המחזור הבא; (2) טיפול שתוכנן מראש, באמצעים טכנולוגיים מתאימים, להינתן כטיפול רפואי מחזורי, למרות שעל פי טיבו הוא היה ניתן באופן מתמשך וללא הפסקות; "טיפול רפואי רציף " – טיפול רפואי, שעל פי טיבו ניתן באופן מתמשך ובלא הפסקות, למעט טיפול רפואי מחזורי כאמור בפיסקה 2 להגדרה טיפול רפואי מחזורי; "ייפוי כוח" ו "מיופה כוח" – כמשמעותם בסעיף 37, לענין מיופה כוח, לרבות מחליף; "מאגר המידע" – מאגר המידע שהוקם לפי סימן ה' לפרק ה'; "מוסד רפואי" – בית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפ קודת בריאות העם, 1940, מרפאה כמשמעותה בסעיף 34 לפקודה האמורה, וכן קופת חולים, כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; "מטפל" – רופא, אח או אחות, עובד סוציאלי ופסיכולוג; "סבל משמעותי" – (1) כפי שהגדיר נותן הנחיות רפואיות מקדימות בהנחיות, או נותן ייפוי כוח בייפוי הכוח; (2) בה עדר הגדרה כאמור בפיסקה (1), כאב או סבל, שאדם סביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע ממנו או לסלקו, אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו; "עובד סוציאלי" – כמשמעותו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996; "פסיכולוג" – מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים לפי חוק הפסיכולוגים,התשל
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996
סעיף: 2. הגדרות
2. בחוק זה-"אישור מקבל החלטות זמני"-אישור בכתב שניתן לפי סעיף 14א; "בית חולים"-כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940; "ועדת אתיקה"-ועדה שהוקמה לפי סעיף 24; "חדר מיון"-מקום המיועד למתן טיפול רפואי דחוף המאויש על ידי רופא אחד לפחות, ושהמנהל הכללי הכיר בו כחדר מיון לענין חוק זה; "חוק הכשרות המשפטית"-חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "טיפול רפואי"-לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי; "מוסד רפואי"-בית חולים או מרפאה; "מטופל"-חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי; "מטפל" 2-רופא, רופא שיניים, עמית רופא, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודולוג, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, דימותן רפואי וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות; "מידע רפואי"-מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאות ו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו; "מיופה כוח"-מיופה כוח שמינה המטופל לפי סעיף 16, בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית בייפוי כוח מתמשך לעניינים אישיים הכולל גם את ענייניו הבריאותיים או בייפוי כוח רפואי כמשמעותו בסעיף 32טו לחוק האמור, שתקף לפי הוראות החוק האמור או לפי ייפוי כוח שנערך לפני יום ט"ו בניסן התשע"ז (11 באפריל 2017) וטרם פקע; "מיילדת"-מי שמורשית לעסוק ביילוד לפי פקודת המיילדות; "המנהל הכללי"-המנהל הכללי של משרד הבריאות; "מנהל מוסד רפואי"-לרבות ממלא מקומו; "מצב חירום רפואי"-נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות שירות המדינה (משמעת) (בקשות לשינוי שיעור המשכורת המשתלמת לעובד מושעה), תשל"ח-1978
סעיף: 6. ראיות
6. (א) דיני הראיות אינם מחייבים בדיונים לפי תקנות אלה; אולם – (1) לא יוכחו הכנסותיו, נכסיו, הוצאותיו וחובותיו של פלוני על ידי תצהיר בלבד שיוגש על ידי המבקש או מטעמו; (2) לא יוכח אי-כושרו של המושעה לעבודה מתאימה מחמת מצב בריאותו אלא על ידי תעודה רפואית או חוות דעת של רופא כמשמעותם בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, או על ידי עדות רופא הניתנת בפני מי שדן בבקשה. (ב) מי שדן בבקשה רשאי בכל עת לדרוש מבעל דין להמציא לו ראיות נוספות להוכחת טענותיו כפי שיפרש בדרישתו, ובין השאר רשאי הוא לצוות על המושעה להתייצב לבדיקה רפואית בפני רופא בשירות המדינה ולהיבדק על ידיו כשיש חשיבות בדיון למצב בריאותו של המושעה, ורשאי הוא לעכב את הדיון בבקשת המושעה כל עוד לא התייצב ונבדק כאמור.
כל הזכויות שמורות ©