כל הזכויות שמורות ©
בתביעות רשלנות רפואית בישראל, מינוי מומחים רפואיים מהווה נדבך מרכזי בהליך המשפטי. חוות דעת מקצועית היא לעתים קרובות הגורם המכריע בין הצלחה לכישלון בתביעה. בואו נבחן את העקרונות החשובים בנושא זה כפי שהתגבשו בפסיקה הישראלית.
בית המשפט העליון התייחס לא פעם לבעייתיות הקיימת במערכת של חוות דעת נגדיות בתיקי רשלנות רפואית. בפסק דין מרכזי, עא 4330/07 מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל, הביע בית המשפט ביקורת על השיטה הנוהגת:
"תיק זה מדגים באופן שכמעט אין למעלה הימנו את מה שבעיני הוא כשל קשה בשיטה הנוהגת בתביעות מעין אלה, של חוות דעת רפואיות משני הצדדים. מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין."
בעת בחינת טענת רשלנות רפואית, חשוב להתייחס לסטנדרט הרפואי שהיה קיים בזמן הטיפול הרפואי, ולא לפי הידע הקיים כיום. כפי שנקבע בעא 3264/96 קופת חולים כללית נ' פלד:
"כשאנו דנים בטענה שהרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז."
הפסיקה הישראלית מגדירה רשלנות רפואית כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות. בעא 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון:
"רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים."
בתי המשפט מדגישים את החשיבות במינוי מומחה רפואי אובייקטיבי מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית. בתא (חיפה) 50014-01-19 פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, נקבע:
"ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית."
התובע נדרש להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק, וזאת באמצעות חוות דעת רפואית מקצועית. בתא (ירושלים) 17250/08 מואייד מיעארי נ' מחמד עובייד, נפסק:
"לפיכך, מוטל על התובע להוכיח את התנאים המוקדמים, ובהם שהאירוע מתיישב יותר עם רשלנות של המבקש, ובענינים רפואיים עליו לעשות זאת באמצעות חוות דעת רפואית, שאם לא כן, דין התביעה דחייה בהעדר הוכחה."
תביעת רשלנות רפואית בישראל מחייבת היערכות קפדנית ומקצועית. הנה השלבים העיקריים:
ניהול תביעת רשלנות רפואית מחייב הבנה מעמיקה של עולמות התוכן הרפואיים לצד ידע משפטי מקיף. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לסייע ב:
תביעות רשלנות רפואית בישראל מציבות אתגרים ייחודיים בשל הצורך להתמודד עם סוגיות רפואיות מורכבות. הפסיקה מדגישה את חשיבות מינוי מומחים מקצועיים ואובייקטיביים, תוך הקפדה על זכויות הצדדים. חשוב לזכור כי ביסוס התביעה על חוות דעת רפואית מהימנה ומקצועית הוא תנאי הכרחי להצלחתה.
אם אתם שוקלים הגשת תביעת רשלנות רפואית, פנייה מוקדמת לייעוץ משפטי מקצועי יכולה לסייע בבניית התיק באופן המיטבי, תוך הבנת הסוגיות המשפטיות והרפואיות המורכבות הכרוכות בהליך.
ת"א (ירושלים) 17250-08- מואייד מיעארי נגד מחמד עובייד
שמות השופטים: ארנון דראל
מבוא 1. התובע, עורך דין, טיפל עבור הנתבע בתביעת רשלנות רפואית. התביעה שבפני היא לתשלום שכר טרחת עורך דין עבור הטיפול שנתן התובע והיא הוגשה לאחר שהנתבע העביר את הטיפול בעניינו לעורך דין אחר, בא כוחו בהליך זה. 2. לפי המתואר בכתב התביעה היה הנתבע לקוח במשרדו של התובע וטופל בשני עניינים אחרים: קביעת נכות במסגרת המוסד לביטוח לאומי והכרה כנזקק לניידות. במועד מסוים בסוף שנת 2005 פנה אל התובע בבקשה לקבל יעוץ בתיק חדש שעניינו רשלנות בניתוח גב שבוצע בבית החולים אסותא על ידי ד"ר ולד. 3. לטענת התובע לאחר שלמד את החומר הרפואי, הוא הסביר לנתבע את המשמעות המשפטית של טענותיו בדבר רשלנות רפואית; הצעדים אותם יש לנקוט וההשלכות הכספיות. הוא הודיע לנתבע כי שכר טרחתו יעמוד על 20 מהפיצוי המתקבל וכי הוא יהיה זכאי להחזר הוצאות שיוציא. הנתבע הסכים לכך אך התקשה במימון ההוצאות. התובע הסכים לסייע במימון וההנתבע חתם על יפוי כוח ועל כתב ויתור על סודיות רפואית. 4. לאחר קבלת היצוג פעל התובע לצילום התיק הרפואי; החל לנסות ולאתר רופאים. משנמצא רופא מתאים הוכנה על ידי הרופא תמורת תשלום שאותו שילם התובע הערכה ראשונית. אף שלא ניתנה חוות דעת באותו זמן הגיש התובע בשם הנתבע כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר שהוגש כתב הגנה הסדיר התובע מועד לבדיקת הנתבע על ידי המומחה מטעמו אך הנתבע לא הגיע לבדיקה ואז הוברר כי הוא מעוניין בהעברת הטיפול לעורך דין אחר. 5. התובע טוען כי הוא זכאי להחזר ההוצאות שהוציא וכן לשכר טרחת עורך דין בגובה של 20 מהסכום שיתקבל. לחילופין הוא מבקש כי בית המשפט יקבע את אחוז שכר הטרחה לו הוא זכאי ממה שיתקבל. ככל שלא תוגש תביעה בתוך פרק זמן שייקבע מבוקש שיפסק שכר ראוי בגין מאמציו והשקעתו הרבה בתיק.
פסק דין |09/04/2011 |שלום – ירושלים
ת"א (קריות) 105-06- אלקה בן דניאל נגד ד"ר מילר יורם מ.ר. 4350 ואח
שמות השופטים: ערן נווה
מפנה לכך שאין לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת ומדגישה, כי בשאלת פיצוי עתידי יש להתייחס ולהתבסס על חוות הדעת של ד"ר קלוגמן וגוטמכר ולא על זו של המומחה מטעם ביהמ"ש. דיון והכרעה בתיק זה מונה מומחה מטעם ביהמ"ש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת לאור חוות הדעת הרפואיות הסותרות. המומחה הינו דר' צחי להר, מומחה בתחום רפואת פה ולסת. למומחה נשלחו שאלות הבהרה, ותשובותיו מהוות חלק מחוות הדעת. המומחה לא נחקר בביהמ"ש על ידי מי מהצדדים. הפן המשפטי – מומחה מטעם בימ"ש ההלכה היא, כי מומחה מטעם ביהמ"ש, משמש "זרועו הארוכה של ביהמ"ש" ולפיכך חשיבות מסקנותיו, האופן ודרך מינוי לרבות בחינת חוות הדעת או אימוצה חשובים ביותר – ראה רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פד"י נ"ו(4) עמ' 673-676. יש לציין, כי נבחר מומחה פה ולסת מתל אביב, דהיינו, מאזור המרכז על מנת לאפשר מתן חוו"ד אוביקטיבית ככל האפשר, ובשים לב לעובדה שמדובר בתביעת רשלנות נגד רופא פה ולסת ולאור חוות הדעת מטעם הצדדים. יש לזכור, כי ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון וביהמ"ש יכול לאמץ או לדחות את חוות הדעת הרפואית באופן "שהקביעה הרפואית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי ביהמ"ש" – ראה ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' המגן חב' לביטוח, פד"י נ"ח(2) עמ' 583, ראה גם את פסקי הדין ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאף ואח' פד"י מ"ז(5) עמ' 170-174 וכן ע"א 16/68 רמת סיד בע"מ נ' דרזי פד"י כ"ב(2) עמ' 164. חוות דעת מומחה ביהמ"ש: חוות דעת המומחה בתחום שיקום פה ולסת התקבלה בביהמ"ש ביום 3.6.08 . בחוות דעתו מתאר המומחה את המקרה ואת שלבי הטיפול ע"י הנתבע. המומחה מציין, תוך הדגשה, ביחס ל"רשומות רפואיות" – "ברשומה של ד"ר מילר קיים חוסר מהותי.
פסק דין |22/02/2010 |שלום – קריות
ע"א 3264/96-1. קופת חולים כללית נגד 1. יפה פלד
שמות השופטים: ת אורט שטרסברג כהן,י אנגלרד
כללית 2. ד"ר רייכנטל 3. ד"ר אברהמי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.4.96 בתיק 231/90 שניתן על ידי כבוד השופט חופרי בשם קופת חולים: עו"ד ר' וייס בשם יפה פלד ואח': עו"ד אלסטר בשם ד"ר אברהמי: עו"ד האיס תמצית: נזיקין – עוולת הרשלנות – רשלנות רפואית – אבחנה רפואית שגוייה – חובת ההתעדכנות בהתפתחויות רפואיות – שיקולים כלכליים בקביעת אחריות עובדות: ראה סעיפים 3 – 1 בפסק דינו של השופט אור נפסק: (דעת הרוב – השופטים אור ואנגלרד) 1. כשאנו דנים בטענה שהרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או התרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל מספר שנים קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טיפול ראויות או מותרות. מצד שני, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוד על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה ישרת אותו בעת הצורך (ס' 5). 2. אכן, במסגרת ידע עדכני הנדרש מרופא, אין לדרוש ממנו שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסוים בו הוא עוסק. אי ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן, לא תהווה רשלנות. אך אם יתעלם מסידרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות. קשה לקבוע את גבולותיה של חובת ההתעדכנות, גבולות אשר יצביעו על קו חדש וברור בין מקרים בהם תקויים החובה לבין מקרים בהם תופר.
פסק דין |15/11/1998 |בית המשפט העליון
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
– בעא 4330/07 והמשיב בעא 3413/07 נגד בעא 4330/07 והמערערת בעא 3413/07 מדינת ישראל משרד הבריאות בית חולים רמבם חיפה
שמות השופטים: א ריבלין ע ארבל,א רובינשטיין
גם עו"ד יונתן דייויס ופרופ' אברהם סהר, במאמרם "חוות דעת מומחים רפואיים בתביעות רשלנות רפואית" רפואה ומשפט 27, 130 (2002) סברו, כמותם כפורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין (המלצות מ- 2.6.02 ), כי ככלל אין תחום הרשלנות הרפואית מתאים למינוי מומחים רפואיים, וחרף הסמכות בתקנה 130 אין למנות מומחה מטעם בית המשפט אלא בהסכמת הצדדים ולאחר שמיעת מומחיהם. כ"ג. עם זאת, לא למותר לציין, כי ועדת קלינג לא שללה מכל וכל את האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אלא צימצמה אותה למקרים שבנסיבותיהם מצויה בכך תועלת מיוחדת, וזאת גם מתוך התפיסה, כי העמדת המומחה לחקירה נגדית מפחיתה במידה ניכרת את החשש הכרוך בו. ואכן, הוראת סעיף 26(א) לפקודת הראיות קובעת, שבכוחו של בית המשפט "לצוות כי מומחה או רופא. . . ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך". ועוד, על פי לשונן של תקנות 130 ו-130א, בהתאם לתיקון מס' 3, חלות הן גם על מינוי מומחים רפואיים, וניתן לראות בהן מעין שביל הזהב שבין התפיסות השונות באשר למומחים. כמעט למען הקוריוז ההיסטורי יצוין, כי בעבר נאסר בתקנות מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט (תקנה 181(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963; ע"א 437/73 עאיק (קטינה) נ' רוזמרין, פ"ד כט(2) 225). כיום, תקנה 130(ב) לתקנות אינה סותרת את העיקרון שבסעיף 26(א) לפקודת הראיות, אך מוסיפה, כי עם מינויו של מומחה מטעם בית המשפט לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, אלא אם הודיעו על כך מראש, וכי החקירה תיעשה "באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו" (ליחס בין הוראות אלו ראו גורן, בעמ' 236).
פסק דין |04/03/2009 |בית המשפט העליון
9010/08 עא- מרכז רפואי רבין נגד דוד לוביאניקר
שמות השופטים: א ריבלין,א רובינשטיין,ע פוגלמן
במצב דברים שבו קיימות חוות דעת קוטביות, וגם כאן נאמרים הדברים בלא פגיעה באיש, דומה כי יש מקום למינוי מומחה – או מומחים – מטעם בית המשפט, ועדיף היה לטעמי לעשות כן אף במקרה שלפנינו: "אשוב ואומר דעתי בשאלת המומחים: מסופקני אם יש שופט הדן בתיקי רשלנות רפואית שלא חלפה בו מחשבת כפירה באשר למומחים רפואיים הנשכרים על-ידי הצדדים, ובלא לפגוע בפלוני או אלמוני אישית בתיק זה או אחר, הריהם לא אחת שכירי חוות דעת; ומכל מקום על בית המשפט להציב 'מקדם חשדנות' – מבלי לפגוע – באשר לחוות הדעת, אך יכולתו לבור את הבר מן התבן מוגבלת. האופציה במצב הקיים היא מינוי מומחה או מומחים מטעם בית המשפט, ולטעמי צריך שיתמנו לעניין זה אך מומחים שאינם נותנים חוות דעת פרטיות" (פרשת מוזס, פסקה כ"ז). מ"ה. משלא מונה מומחה – או מומחים – מטעם בית המשפט, נותרנו בצורך להכריע בין חוות הדעת. ככלל, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהכרעתה של הערכאה הדיונית, אשר התבססה בממצאיה ובמסקנותיה על חוות דעת רפואית אחת וביכרה אותה על פני חוות דעת רפואית אחרת (ע"א 8587/07 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם), פסקה 10; ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא(4) 687, 695; ע"א 10776/06 בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם), פסקה 26). כאמור הגורם אשר היטה את הכף בבית המשפט קמא היה העובדה, שהמשיבים בחרו שלא לערוך לפרופ' רם, המומחה מטעם המערערים, חקירה נגדית; בכך לא איפשרו לפרופ' רם להסביר את עמדתו ואת הפערים בין חוות דעתו לחוות דעתו של פרופ' סהר, ובית המשפט סבר כי הימנעות מחקירה נגדית של המומחה מטעם המערערים מחזקת את כוחה הראייתי של חוות דעתו.
פסק דין |11/07/2011 |בית המשפט העליון
רע"א 8209/22- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: י עמית
אכן, להבדיל ממינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בשאלת הנזק, הרי שמינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית אינו נעשה כדבר שבשגרה: "ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית היא החלטה מהותית בהליך, שכן פעמים רבות לחוות הדעת מטעם המומחה השפעה מכרעת על גורל התביעה, (החלטת השופטת וילנר ברע"א 1941/19 אסותא-מרכזים רפואיים נ' פלוני, פסקה 12 והאסמכתאות שם ( 25.6.2019 )). מינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית אינו נקי מקשיים: "- החשש שהמומחה לא יהיה נטול פניות בהיותו שייך בעצמו לממסד הרפואי שעמיתיו הנתבעים אף הם משתייכים אליו. חשש זה גובר כאשר הרופא הנתבע הוא בעל מעמד בקהילה הרפואית או שהמוסד הנתבע הוא מוסד בבעלות גוף חזק ובעל השפעה, המעסיק רופאים רבים, כגון קופות החולים, המדינה וכו'. – החשש שהמומחה יתקשה או לא ירצה להתעמת עם המומחים מטעם הצדדים, או מי מהם, במיוחד אם מדובר ברופאים בעלי שם, מעמד או השפעה. – החשש שהמומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שאינה מתיישבת עם זו המקובלת עליו ושעליה התחנך. – החשש, שהלכה למעשה, ההכרעה מועברת מבית המשפט למומחה. על אף שלעולם 'המילה האחרונה' היא של בית המשפט, הרי שבפועל לעיתים קיים קושי לסטות מעמדת המומחה שבית המשפט מינה. – החשש שיתמנה מי שאינו בעל מירב הכישורים והידע, שכן לא תמיד יהיו לבית המשפט הכלים או המידע הנחוץ כדי לבחור את המומחה המתאים והראוי ביותר. לעיתים הבחירה אקראית במידה מסוימת, שכן בתי המשפט עדיין לא פתחו שיטה משוכללת לזיהוי המומחה המתאים ביותר בנסיבות" (החלטת השופט זילברטלברע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג, פסקה 12 ( 1.5.2012 ) (להלן: עניין וינברג)).
החלטה |06/12/2022 |בית המשפט העליון
ע"א 10508/08- והמשיבה שכנגד דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ נגד המשיבות והמערערות שכנגד 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה
שמות השופטים: א ריבלין,א רובינשטיין,י דנציגר
הדבר מעורר שוב הרהורים נוגים לגבי שיטה ומקצועיות וכל כיוצא בזה בענייני מומחים. בתיק של רשלנות רפואית, שאף בו נחלקו באופן חד דעות מומחים, נזדמן לי לכתוב (ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), כהאי לישנא: "תיק זה מדגים באופן שכמעט אין למעלה הימנו את מה שבעיני הוא כשל קשה בשיטה הנוהגת בתביעות מעין אלה, של חוות דעת רפואיות משני הצדדים. מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש'במקרה' באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש'במקרה' באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו. ועוד, האם וכיצד ניתן מניה וביה להידרש להתייחסותם הקוטבית של מומחים רפואיים לפרקטיקות במחלקות ליולדות האם וכיצד ניתן מניה וביה להידרש לכך שאף האבחנה באשר למחלה ממנה סובל המשיב אינה מוסכמת בין המומחים. . . האם ניתן מניה וביה בשכל הישר הפשוט והבהיר לקבל שרופא אחד ישקיף על המשיב, רחמנא ליצלן, כמעט כשבר כלי, ואילו האחר יציג אותו כאדם מן היישוב הכשיר לעבודה במידה רבה מאד אתמהה. בכגון דא מתעורר רצון עז כמעט להתעלם מחוות הדעת, וזה לדידי מן המקרים שבהם היה מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט. . . ואכן, בית המשפט מצוי בכגון דא במבוכה, דווקא מכיון שעסקינן בנושאים החופשים חדרי בטן, תרתי משמע, ונוגעים בנימים עמוקים של התנהגות מקצועית. אין תחום כמו הרפואה שבו מפקיד אדם את כל כולו בידי הרופא, תוך מתן אמון והישענות על ידע מקצועי שאינו נחלת המטופל. ובגלל אופיין של הסוגיות הנדונות מתחדד הקושי יותר מאשר בסוגיות בעלות אופי טכני, בהן מתנצחים ומתווכחים המומחים זה עם זה.
בר"ע (תל אביב) 1134-04- פלוני נגד פלוני
שמות השופטים: גרסטל הילה
אלא שפסיקות בתי המשפט בנושאים אלה, ככלל, דורשות הכרעה בין מסקנות שונות של מומחים רפואיים, כך שאין בהעדפת האחד על-פני רעהו כדי להעיד על ספק כלשהו במקצועיות של מי מבין המומחים. הכרעות אלו הן ענייניות בלבד ואין בהן כדי להעמיד בספק את כושרו המקצועי של המומחה הרפואי, ובדנן, ד"ר קריגל. הפער בין קביעותיו של המומחה לקביעות המומחים בתיקים שאוזכרו יכול לבטא הערכות שונות לגבי מצבו הרפואי של הנפגע, הנערכות לפי מיטב שיפוטם המקצועי של המומחים, ואין בכך כל פסול. עיינתי בהחלטות השונות המתייחסות לקביעותיו של המומחה ולא מצאתי אסמכתא לטענה שלפיה קביעותיו לוקות בחוסר מקצועיות ומוטות, באופן פסול וחורג מהסביר, לכיוון מסוים. יתר-על-כן, כפי שקבעה השופטת הנכבדה, למבקש תהא הזכות להעלות טענות אלו שוב לאחר מתן חוות הדעת וכאשר ייחקר המומחה הרפואי על קביעותיו. אם ימצא כי נפל פגם בדרך עריכת חוות הדעת וכי המומחה הרפואי לא פעל בהגינות ובנייטרליות הראויים, ניתן יהיה לקבל החלטה מתאימה. לעניין חוות הדעת שצורפו כתימוכין לטענות ב"כ המבקש, סבורה אני שאין בהן לבסס דבר וחצי דבר. לא ניתן להסיק מחוות הדעת הרפואיות שצורפו מסקנה כוללת לגבי טיב עבודתו של המומחה. כל אחת מהן עומדת בפני עצמה, כפרי של נסיבות ספציפיות, ואין דרך לעמוד על טיבן במנותק מהרקע בגללו ניתנו, מהתיק הרלבנטי, מחוות-דעת נגדיות ובהיעדר חקירה על תוכנן, או על נסיבות נתינתן. השופטת הנכבדה דחתה את טענות ב"כ המבקש לעניין זה באופן מנומק וענייני. סבורה אני שצודקת השופטת הנכבדה בקביעותיה ואיני מוצאת כל מקום להתערב בהן. (ג) ב"כ המבקש סבור עוד כי המסמכים מהתיק הפלילי שהוצגו למומחה הרפואי, אסורים בהצגה ומובילים למסקנה אחת והיא, ביטול מינויו.
החלטה |
ב"ל (חיפה) 1387/02- יוסף בריפמן נגד המוסד לבטוח לאומי
שמות השופטים: נאוה וימן,יוסף פנקובסקי
הפסיקה הוא בית-הדין וחוות הדעת אינה באה אלא להדריך בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, אך הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות וישלהתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות דעת רפואית מטעם מומחה יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות-הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". על פי השיטה של מינוי מומחים רפואיים מטעם בית הדין, נוטה, אפוא, בית הדין להעדיף את חוות הדעת של המומחה שנתמנה על ידו על פני אישור, תעודה רפואית או חוות דעת שהוגשו מטעם הצדדים, ולבסס על פיה את פסק הדין, אלא אם כן ישנם נימוקים חזקים השוללים העדפה כזו (ראה גם דב"ע נז/ 115-0, אליהו סבח – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לא(2) 185). בענייננו, משביסס המומחה הרפואי את חוות דעתו על התשתית העובדתית שקבע בית הדין, ועל התיעוד הרפואי המתייחס לתובע, במיוחד בדיקות השמיעה, והמומחה השיב בצורה עניינית, ברורה ומפורטת לשאלות בית הדין ולשאלות ההבהרה של באי כח הצדדים – לא מצאנו בטענות ב"כ התובע, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי, כל נימוק המצדיק לפסוק בניגוד לחוות דעתו של המומחה הרפואי, ולא מצאנו גם כל סיבה המצדיקה מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. 8. התובע טוען בסיכומיו, כי משלא עלה בידי המומחה להצביע על גורם תחלואי ספציפי – אין לקבל את קביעותיו, כי "מדובר כאן בתהליך תחלואי ממשי, אשר פגע קשות באוזניו", וכי "תרומת החשיפה לרעש אצל התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת התהליך התחלואי הטבעי".
פסק דין |11/03/2006 |בית דין אזורי לעבודה – חיפה
ת"א (ירושלים) 1540/96- סילביה בן דוד נגד מגדל חברה לביטוח
שמות השופטים: מ גל
הטענה שלפיה המומחית לא אימצה את כל הרשום בגיליון בית החולים, אינה נובעת רק מכך שהרישומים נעשו על-ידי מתמחה, אלא גם על-יסוד בדיקות ונתונים נוספים, ששוקללו על -ידה והמאוזכרים בחוות-דעתה המשלימה. זוהי הפריבילגיה של המומחה, להפעיל את שיקול-דעתו העצמאי בתחום מומחיותו, בטרם יגבש את מסקנתו הסופית. הוא אינו חייב לקבל את עמדת הרופאים המטפלים. משנתן הסבר לעמדתו והסבר זה מתקבל על הדעת, יכול בית המשפט לאמצו. התרשמות שונה של המומחה מזו של הרופאים המטפלים אינה מצביעה אפוא על פגם בעבודתו. אמנם, ממצאיהם של הרופאים המטפלים משמשים כלי עזר בידי המומחה וחומר בסיסי לשם כתיבת חוות דעתו והסקת מסקנותיו, אולם, כאמור לעיל, שיקול הדעת הסופי נתון בידו. הוא אמור לקבוע את אחוזי הנכות הרפואית, על סמך התרשמותו והידע המקצועי שלו. אין הוא מוגבל בקביעותיהם או מסקנותיהם של רופאים אחרים, ולפיכך, אין גם חובה עליו לתרגם את התרשמויותיהם לאחוזי נכות. לאור האמור, אין הצדקה להורות בענייננו על פסילת חוות-דעת המומחית דנן ומינוי של מומחה אחר במקומה. מינוי מומחה נוסף:18. נותרה הבקשה החלופית, למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי. כפי שהובהר בספרו הנ"ל של השופט ריבלין: "במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שנתקבלה או בדבר דיותה, נוקטים עתים בתי המשפט בפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, בלא לפסול את חוות דעתו של הרופא שנתמנה" (שם, 583). לנושא האמור נתן בית משפט זה את דעתו בע"א (י-ם) 4133/97 מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (תק-מח, כרך 1879 ,(1)98).
פסק דין |26/08/2001 |מחוזי – ירושלים
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
בש"א (חיפה) 6973/99- מרים פרידמן ואח נגד עירית חיפה
שמות השופטים: י גריל
מסכים אני עם ב"כ המבקשות שאין כל מניעה לעיין מחדש בהחלטת ביניים שניתנה, ולכן, גם לא ראיתי עצמי כבול להחלטת חברי סגן הנשיא כב' השופט ח. פיזם מיום 4.7.99 בדבר מינויים של מומחים רפואיים בתיק זה, דהיינו, נקודת המוצא שלי היתה האם יש מקום כיום למנות מומחים רפואיים בהנחה שהבקשה הראשונה היתה מובאת בפניי כיום . טז. נתתי דעתי לשאלות העובדתיות והרפואיות העולות מחוות הדעת של רופאי שני הצדדים, וכן לנימוקים המפורטים שהעלה ב"כ המבקשות בכתב ובעל פה. שוכנעתי בכך שיש מקום למנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתיק זה, כדי לקבל חוות דעתם של מומחים אלה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. כדי למנוע חזרה מיותרת אציין כי הנימוקים שפורטו בתגובת ב"כ הנתבעים מיום 2.9.99 בעיקרו של דבר מקובלים עליי, ומצדיקים הם לעניות דעתי בהחלט מינויים של מומחים רפואיים גם כאשר השאלה שבמחלוקת היא שאלה של רשלנות רפואית. יז. למותר לציין שהקביעה מה צריכה להיות נורמת ההתנהגות הסבירה, האם היתה חריגה מנורמה זו, והאם נגרם הנזק מחמת רשלנות של הצוות הרפואי, היתה ונשארה בגדר סמכותו הבלעדית של ביהמ"ש, ובשום פנים ואופן אין לראות במינוי מומחה או מומחים רפואיים בתביעות שבגין רשלנות רפואית משום הסתלקות ביהמ"ש מן התפקיד המוטל עליו ב"כ המבקשות מציין בפיסקה 6 של נימוקי בקשתו מיום 2.8.99 שלמיטב ידיעתו מעולם לא מינה ביהמ"ש מומחה רפואי להכרעה בשאלת קיומה או העדרה של רשלנות רפואית בטרם נשמעו עדויות המומחים במשפט – ובענין זה עליי לחלוק על דעתו של ב"כ המבקשות. עיון בהחלטות מינוי שניתנו בתיקים אחרים מצביע על כך. יח. נכון הדבר שמינוי מומחה או מומחים רפואיים מטעם בית המשפט אין בו כדי למנוע העדת הרופאים מטעם שני הצדדים (ולרבות חקירת המומחים מטעם ביהמ"ש ), ועדיין מוצא אני שעשויה להיות תועלת רבה במינוי מומחים רפואיים גם בסוגיות אלה של רשלנות רפואית כשביהמ"ש עשוי להיעזר בידע ובכישורים המקצועיים של המומחה או המומחים אותם מינה מטעמו.
החלטה |13/11/1999 |מחוזי – חיפה
ת"א (ירושלים) 64878-11-16- פלוני נגד בית חולים נצרת א.מ.מ.ס.
שמות השופטים: א דראל
מצד אחד, למינוי מומחים מטעם בית המשפט יתרון במיקוד המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים, בהכרעה בהן על ידי גורם אובייקטיבי. מומחה מטעם בית המשפט יכול לסייע בהעדפת עמדה זו או אחרת בתחום מומחיותם של המומחים. יתרון זה מתעצם שעה שלבית המשפט אין בהכרח מלוא הכלים המקצועיים לדון, ולהכריע במחלוקת רפואית. מן הצד האחר, במינוי מומחים בשאלות של אחריות וקשר סיבתי בתביעות רשלנות רפואית קיים קושי מובנה, זאת שכן התביעות מופנות מטבע הדברים כלפי רופאים עמיתים שעוסקים באותו תחום שבו ממונה המומחה, על כל מה שיכול לנבוע מכך. לבית המשפט אף קושי בבחירת מומחים מתאימים שיוכלו לשמש "זרועו הארוכה" נגד עמיתיהם, וקיים חשש מהטיה של חוות הדעת בשל כך שמומחה דוגל באסכולה או מעדיף גישה כזו או אחרת מבלי שבית המשפט ער לכך בעת המינוי. הניסיון מלמד שהסכמה על זהותו של מומחה מטעם בית המשפט אינה שכיחה. 15. אין מחלוקת על כך שבית המשפט מוסמך למנות מומחים מטעמו גם בתביעות רשלנות רפואית (רע"א 751/01 ליאור כהן נ' מדינת ישראל המרכז הרפואי על שם שיבא ( 31.12.2001 ), וכי הוא רשאי לעשות כן גם בשלב מוקדם, ובטרם נחקרו המומחים מטעם הצדדים. השאלה היא במישור שיקול הדעת: האם למנות או להימנע מכך, ובעניין זה קיימות גישות שונות (ר' גישת כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"א 4330/07; 3413/07 אוריאל מוזס נ' מדינת ישראל משרד הבריאות ( 5.3.2009 ); ולעומתה, גישת כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' ד"ר אבי וינברג, ( 1.5.2012 )). 5 16. החלטת המינוי במקרה זה נשענת על הגישה השנייה, הנוקטת זהירות במינוי מומחים מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית, ולכן מלכתחילה צומצם המינוי לשאלת הנזק בלבד, זאת, תוך הותרת האפשרות למינוי מומחה בשאלות האחריות והקשר הסיבתי להמשך, ככל שאמצא, כי אכן נדרש מינוי כזה לצורך הכרעה במחלוקת.
החלטה |06/07/2022 |חוזי – ירושלים
פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976
סעיף: 31. ועדה רפואית
31. (א) לצורך בדיקת כשרו הרפואי של מבקש רשיון לעסוק ברפואה או של רופא מורשה, במקרים הקבועים בסעיפים 32 ו-33, ימנה המנהל ועדה של שלושה רופאים מומחים (להלן – ועדה רפואית); המינוי יכול להיות כללי או למקרה מסויים. (ב) לצורך בדיקה כאמור תהיה לוועדה רפואית סמכות – (1) להזמין אדם לבוא לפניה ולהעיד או להציג דבר; (2) לחייב עד להעיד בשבועה או בהן-צדק בהתאם להוראות לענין זה שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963; (3) לבקש מבית-משפט לענינים מינהליים שבתחום שיפוטו היא יושבת ליתן צו לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; (4) לפסוק דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לעדים שהוזמנו מכוח סעיף זה כמו לעד שהוזמן להעיד בבית-משפט. (ג) דרשה ועדה רפואית מאדם להעיד או להציג דבר וסירב לעשות כן, ללא צידוק המניח את דעת הוועדה, רשאי בית-משפט לענינים מינהליים שבתחום שיפוטו יושבת הוועדה לצוות על פי בקשת המנהל או יושב-ראש הוועדה לכפות את הציות להוראות הוועדה בדרך שתיראה לו, לרבות מעצרו של הסרבן. (ד) שר המשפטים יקבע סדרי דין לענין ביצוע סעיף זה. (ה) הוועדה תגיש למנהל את ממצאיה ומסקנותיה המנומקים.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
צו עובדים זרים (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001
סעיף: 9. כללים לאישור או קביעה של רופא מומחה
9. (א) הכללים לאישור או קביעה כאמור בסעיף 4(ג) יהיו כמפורט להלן: (1) דרש המבטח הרפואי מהעובד לעבור בדיקת רופא מומחה מטעמו, תהיה הבדיקה במימון המבטח הרפואי, והוא ימסור לעובד את חוות דעת הרופא המומחה, בצירוף הודעה בדבר זכאות העובד לפי פסקה (2), ובצירוף פרטי גופים או ארגונים העשויים לסייע לו במימושה, שנתנו את הסכמתם לכך; (2) העובד זכאי לקבל חוות דעת נגדית מרופא מומחה שבחר, שתימסר למבטח הרפואי בתוך 21 ימים מיום שהעובד קיבל את חוות דעת הרופא המומחה מטעם המבטח הרפואי; שכר הרופא המומחה מטעם העובד ישולם בידי המבטח הרפואי, בשיעור שקבעו המנהל הכללי של משרד הבריאות והממונה על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר (להלן – השכר הקבוע); (3) נחלקו בדעותיהם שני הרופאים המומחים כאמור, ימנו הצדדים רופא מוסכם עליהם, במימון המבטח הרפואי, ודעתו תקבע; לא הגיעו הצדדים להסכמה על רופא כאמור, ימונה רופא מומחה מכריע בידי ראש האיגוד של ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן – ההסתדרות) העוסק בענף הרפואי הנוגע למחלת העובד, ולענין קביעת אי הכושר לעבודה אף בהינתן טיפול רפואי – בידי ראש האיגוד לרפואה תעסוקתית של ההסתדרות (להלן – הרופא המכריע), וחוות דעתו היא שתקבע; לא מינה ראש איגוד כאמור רופא מכריע בתוך 15 ימים מיום שפנה אליו המבטח הרפואי, ימונה הרופא המכריע בידי המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיכו לכך; שכרו של הרופא המכריע יהיה השכר הקבוע והוא ישולם בידי המבטח הרפואי. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם קבע מנהל המחלקה בבית חולים, שבה מאושפז העובד, או סגן מנהל המחלקה – בהיעדר המנהל – כי במועד שבו, לפי תניה בביטוח הרפואי כאמור בסעיף 4(א)(2) סיפה או (3), אמורה להיפסק זכאות העובד לשירותי בריאות, הוא לא הגיע עדיין לייצוב מצבו הרפואי, תהיה קביעתו קובעת כל עוד לא נקבע אחרת, בין בידי מנהל המחלקה או סגנו כאמור ובין לפי הוראות סעיף זה.
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996
סעיף: 14א אישור לשמש מקבל החלטות זמני לעניין טיפול רפואי
14א . (א) רופא מומחה במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן טיפול רפואי רשאי לקבוע כי מתקיימים במטופל בגיר שני אלה: (1) המטופל נזקק לטיפול הרפואי שיש דחיפות לתיתו מנימוקים רפואיים ואינו אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים; (2) המטופל אינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים, לקבל החלטות בקשר אליהם ולתת הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, גם בהינתן התאמות נגישות בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (בחוק זה-מי שאינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים). (ב)3 קבע רופא מומחה כאמור בסעיף קטן (א) ולמטופל אין מיופה כוח או אפוטרופוס לענייניו הרפואיים, רשאי עובד סוציאלי במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן הטיפול הרפואי כאמור (בחוק זה-עובד סוציאלי במוסד הרפואי), באישור מנהל המוסד הרפואי או מי שהוא הסמיך לכך, ובקופת חולים-באישור הרופא המחוזי של קופת החולים או מי שהוא הסמיך לכך, לתת לאדם בגיר אישור בכתב לשמש מקבל החלטות זמני בשביל המטופל, אם מצא כי מתקיימים כל אלה: (1) הוצגה לפניו חוות דעת רופא מומחה במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן הטיפול הרפואי שעל פיה המטופל נזקק לטיפול רפואי שיש דחיפות לתיתו, והוא אינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים; (2) לא הובא לידיעתו כי למטופל יש מיופה כוח או כי מונה לו אפוטרופוס לענייניו הרפואיים ; (3) התקיימו התנאים לאישורו של האדם כמקבל החלטות זמני בשביל המטופל לפי סדר הקדימויות, לפי הסכמת בני המשפחה או לפי ייפוי כוח או הנחיות מקדימות שהפקיד המטופל, והכול לפי הוראות סעיף 14ב; (4) על פי התרשמותו, בנסיבות העניין, האדם האמור יפעל לטובתו של המטופל ולשמירת ענייניו ולא לטובת ענייניו שלו, ויפעל לפי העקרונות ודרכי הפעולה האמורים בסעיף קטן (ה); (5) המטופל לא הביע התנגדות לאישור אותו אדם כמקבל החלטות זמני בשבילו; (6) אותו אדם נתן בכתב את הסכמתו לכך והצהיר בכתב כי מתקיימים התנאים לאישורו לפי סעיף 14ב, וכי אם יש הסכמות למתן אישור למקבלי החלטות זמניים נוספים מלבדו-מיהם, ומהי הדרך המוסכמת לקבלת ההחלטות על ידיהם, ביחד או לחוד.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 128. בדיקה רפואית והגשת חוות דעת מטעם בעל דין אחר
128. (א) הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה. (ב) רצה בעל דין לחלוק על טענת בעל דינו, יגיש לבית המשפט, תוך ששים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, חוות דעת מטעמו, במספר עתקים כמספר עתקי כתב טענותיו; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
כל הזכויות שמורות ©