עורך דין מסחרי תל אביב

ע"א 468-89- בלע קידרון (קינדרמן) נגד בורסת היהלומים הישראלית בעמ

שמות השופטים: מ שמגרי מלץ,ת אור

accordingly, in my judgment, it is quite impossible to interfere with the discretion exercised by the arbitrators in this case. there is nothing which compels them, in my judgment, to depart from what is proved to be the normal practice in this trade that solicitors and counsel should not attend, for, after all, it is to be borne in mind that this arbitration was primarily a quality arbitration, not in the sense that the arbitrators had to inspect the goods and form their own view upon them, but that they had to assess the value of the survey reports )with which they would be wholly familiar( made at the ports of delivery". pp. (395,397). משמע, בית המשפט קבע כי בתחומי מסחר שונים מקובלת התניית הייצוג בהליכי בוררות מסחריים בקבלת רשות הבוררים, ובית המשפט לא ייטה להתערב בשיקול דעתם, בפרט כאשר הדברים אמורים בסכסוכים בעלי אופי מקצועי מסחרי. 14. המערער לא פרש בפנינו נתונים בדבר מהותם של הדיונים בפני מוסד הבוררויות של המשיבה ובדבר סמכויות הביצוע והאכיפה שבידי מוסד זה, ולפיכך לא הראה כי אינה קיימת הצדקה לכך שהדיונים בבוררות יתנהלו ללא יצוג עורכי דין פעילים (ראה גם: ס. אוטולנגי: בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית ומורחבת, תל אביב, התשנ"א, 1991) 260, 279-278). תמציתה של הצדקה זו ברצון לייעל, למקצע ולהוזיל הליכים אלו, המתנהלים בפני בוררים שבקיאים בנושאי הפעילות אצל המשיבה ובנוכחות בעלי דין שהם חבריה של המשיבה, ועוסקים במקצועם בנושאים העולים לדיון בפני הפורום הפנימי האמור. נראה כי שיקולים אלו צריכים לגבור על הטיעונים בזכות קיומה של זכות לחברי המשיבה להיות מיוצגים על ידי עורך דין בהליכים בפני מוסד הבוררויות של המשיבה (והשווה לסעיף 63 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, שעניינו הצורך ברשות להיות מיוצג על ידי עורך דין בפני בית המשפט לתביעות קטנות, שגם שם שיקולי פישוט וזירוז הדיון גוברים, בדרך כלל, על רצונו של בעל דין להיות מיוצג על ידי עורך דין).

פסק דין |24/08/1991 |בית המשפט העליון

4612/95 עא- 1. איתמר מתתיהו נגד 1. שטיל יהודית

שמות השופטים: ת אור,ט שטרסברג כהן,ד ביניש

לעניין זה נקבע, כי "'אמונה' פירושה אמת ויושר ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעינייו ודאגותיו של עורך הדין" (על"ע 7/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח(1) 679, בעמוד 683; ראו בעניין זה גם עמ"מ 9/55 פלוני נ' יו"ר וחברי הועדה המקצועית, פ"ד י' 1720, 1730; על"ע 5/78 פלוני נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד לג(2) 586, 587). חובות אלו מוטלות על עורך הדין גם כשהוא פועל עבור שני הצדדים לעיסקה, שבמקרים רבים הם בעלי אינטרסים מנוגדים (א' בר-שלום "לשאלת אחריותם בנזיקין של עורכי דין" הפרקליט כ"א (תשכ"ה) 479, 484). במקרה כזה, נפסק כי אין בהסכמתו של עורך דין לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים כדי לפטור אותו מן החובה לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וכי "עליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם" (על"ע 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בישראל תל אביב יפו, פ"ד לד(4) 707, 708; וראו גם ע"א 554/87 מזור ואח' נ' אריאלי, פ"ד מה(1) 370 וכן ע"א 58,37/86 הנ"ל בעמוד 468). 18. האם עמד עורך דין אליעזר טויסטר ז"ל בחובותיו כעורך דינם של המערערים א. לדעתי, יש להשיב לשאלה זו בשלילה, משני טעמים נפרדים. טעם אחד נוגע לאי הבטחת זכויותיהם של המערערים על ידי רישום הערת אזהרה לטובתם על נכס הבטוחה. המדובר בענייננו בעיסקת קומבינציה. במסגרת העיסקה, היה על המערערים, הם בעלי המקרקעין, להקנות את זכויותיהם במקרקעין לחברה ולבנק, כדי שבסופו של דבר יוכלו לקבל את התמורה החוזית המוסכמת.

פסק דין |26/10/1997 |בית המשפט העליון

רע"א 3698/11- שלמה תחבורה (2007) בע"מ נגד ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בעמ

שמות השופטים: א רובינשטיין, ס גובראן,ח מלצר,י דנציגר,נ הנדל,ע פוגלמן,נ סולברג

d. n. y. 2005); cavin v. home loan center, inc. ,236 f. r. d. 387, 394 (n. d. ill. 2006); kriendler v. chemical waste management, inc. , 877 f. supp. 1140, 1159, fed. sec. l. rep. (cch) p 98, 641, 32 fed. r. serv. 3d 242 (n. d. ill. 1995) ;cv reit, inc. v. levy, 144 f. r. d. 690, 698 . (s. d. fla. 1992)). לז. אשר לעורך הדין המייצג, ככלל, בוחנים בתי המשפט בארה"ב האם לעורך הדין המייצג הכישורים והניסיון הנדרש לצורך ניהול ההליך המשפטי, וכן בודקים את הקשר ואת מערכת היחסים בינו ובין חברי הקבוצה. בתוך כך בודקים בתי המשפט האם עורך הדין המבקש לייצג את הקבוצה מוכשר לתפקיד, והאם ביכולתו לנהל את התביעה באופן איתן ונמרץ, תוך שמירה על האינטרסים של הקבוצה. לצורך כך מתחשבים בתי המשפט במספר שיקולים: (1) מידת הניסיון של עורך הדין בניהולן של תביעות ייצוגיות, כמו גם מידת היכרותו עם החוק הרלבנטי – אין מדובר בשיקול אשר מוביל לפסילתו של עורך הדין, אולם קיומו של ניסיון מוכח בניהולן של תביעות מסוג זה נתפס כאישור להתאמתו של עורך הדין לייצוג במובן זה (mathers v. northshore mining co. , 217 f. r. d. 474, 486, 92 fair empl. prac. cas. (bna) 1360 (d. minn. 2003); o'neill v. gourment systems of minnesota, inc. , 219 f. r. d. 445, 454 (w. d. wis. 2002)). (2) מידת המשאבים שעורךהדין מסוגל להשקיע בניהול התביעה שיקול המופיע גם בסעיף 23(g)(1)(a)(iv) כשיקול מחייב בבחינת כשירותו של עורך הדין לייצג (וראוwelch v.

פסק דין |05/09/2017 |בית המשפט העליון

רע"א 8332-96- משה שמש נגד 1. דן רייכרט

שמות השופטים: א ברק,ט שטרסברג כהן,י טירקל

בית המשפט אימץ גישה מקלה באשר למידת ההתמצאות והכישורים הנדרשים מן התובע וקבע כי התובעת עומדת בדרישת הייצוג ההולם. אמות המידה שנקבעו בפסק דין זה שעסק באישורה של תביעה נגזרת, אומצו על ידי בתי המשפט שדנו בהליך אישורן של תובענות ייצוגיות (ראה newberg 3.33 (p.3-165) והאסמכתאות הנזכרות שם). עם זאת, במספר מקרים דרשו בתי המשפט מעורבות כלשהיא, ולו מינימלית של התובע בהליכי התביעה. דרישה זו נועדה למנוע מתובע פיקטיבי לייצג את הקבוצה כאשר אין הוא מרגיש כל מחויבות כלפיה ולמעשה הוא משמש רק כסות פיקטיבית לפעולותיו של אחר. באחת הפרשיות אמר בית המשפט כי: although a representative plaintiff need not immerse himself in the case. . . the named plaintiff must have some commitment to a case, so that the representative in a class action is not a fictive concept. ensuring that the suit stems from real grievances of real persons is especially important in securities class actions. . . courts ought not to set this engine in motion at the request of a person so uninterested that he does not even know that he is a plaintiff. . . (rand v. monsanto co. , 926 f.2d 596, 599 (7th cir. 1991) (ההדגשות שלי- ט. ש. כ) הגישה הרווחת בארה"ב כיום היא, כי יש לשים את הדגש על כישוריו של עורך הדין, ידיעותיו וניסיונו בניהול תובענות מסוג זה ולא להקפיד הקפדה יתרה בכל הקשור לשליטתו של התובע ברזי כתב התביעה ומכמניו, ובלבד שלזה האחרון אינטרס ממשי ומחויבות כלשהיא להליך. newberg מציין בספרו הנ"ל, כי מרבית הטענות המופנות כנגד כשירותו של התובע להגיש תובענה ייצוגית, נידחו על ידי בתי המשפט: .

פסק דין |11/07/2001 |בית המשפט העליון

ע"א 3640/22- עורך דין יורם ל. כהן נגד ' רבקה בוכמן

שמות השופטים: דוד מינץ,יחיאל כשר,רות רונן

ברי כי במקרה זה דוד זקוק להגנה פחותה מצד מערכת המשפט, וקיים סיכוי שהתערבות בית המשפט בהסכם שבינו לבין ראובן עלולה לפגוע בו יותר מאשר להועיל לו. 50. ואכן, שיטות משפט בהן קיימת אסדרה מפורשת למצבים בהם עורך דין נקשר בעסקה מסחרית עם לקוחו, לא קבעו איסור קטגורי על כריתת עסקאות מהסוג האמור, אלא הציבו כללים שאינם כה שונים מאלו עליהם עמדתי לעיל ביחס לכל הסכם שכריתתו, תוכנו או מטרתו, עומדים בסתירה לחובת האמון שחב עורך הדין ללקוחו. כך, למשל, בכללי לשכת עורכי הדין האמריקאית (aba model rules of professional conduct (2024); להלן: כללי לשכת עורכי הדין האמריקאית), נקבע בכלל 1.8(a) כי: "a lawyer shall not enter into a business transaction with a client or knowingly acquire an ownership, possessory, security or other pecuniary interest adverse to a client unless: (1) the transaction and terms on which the lawyer acquires the interest are fair and reasonable to the client and are fully disclosed and transmitted in writing in a manner that can be reasonably understood by the client; (2) the client is advised in writing of the desirability of seeking and is given a reasonable opportunity to seek the advice of independent legal counsel on the transaction; and (3) the client gives informed consent, in a writing signed by the client, to the essential terms of the transaction and the lawyer's role in the transaction, including whether the lawyer is representing the client in the transaction". כלומר, על פי כללי לשכת עורכי הדין האמריקאית, לעורך דין אסור לכרות עסקה מסחרית עם לקוחו, אלא בתנאי שהעסקה הוגנת וסבירה מנקודת מבטו של הלקוח; כי ניתן גילוי מלא מטעם עורך הדין באשר לתנאי העסקה באופן המובן ללקוח; כי עורך הדין ייעץ ללקוח להיעזר בייעוץ נפרד ועצמאי ביחס לאותה עסקה; וכי מטעם הלקוח ניתנה הסכמה מיודעת, בכתב, באשר להתקשרות בעסקה וחלקו של עורך הדין בה (יוער כי כללי לשכת עורכי הדין האמריקאית אומצו באופן נרחב על ידי מרבית מדינת ארצות הברית-ראו נפתלי בן ציון, בה"ש 122).

פסק דין |31/08/2024 |בית המשפט העליון

בש"א (תל אביב) 106462/98- הווארד רייס נגד 1. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ 2. דיינרס קלב ישראל בע"מ 3. ישראכרט בע"מ 4. פועלים אמריקן אקספרס בע"מ 5. בנק לאומי לישראל בע"מ 6. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 7. בנק הפועלים בעמ

שמות השופטים: דר גבריאל קלינג

עליו להיות בעל אינטרס אמיתי ולא מדומה בתובענה שהוא מגיש ועליו להיות מסוגל לנהל אותה באמצעות עורכי דין שידריכוהו בפן המקצועי של התובענה וינהלו אותה עבורו ועבור הקבוצה. אין כל פסול בכך שעורכי הדין – ולא התובע עצמו – הם המומחים המכלכלים את צעדיהם בתובענה ובלבד שהתובע עצמו איננו פיקטיבי ויש לו עניין ממשי בתביעה והבנה כלשהי של מסגרתה. דרישה לפיה רק תובע בעל השכלה רחבה בתחומי הכלכלה, דיני החברות והמסחר בניירות הערך יהיה ראוי להגיש תובענה ייצוגית, תצמצם את מאגר התובעים הייצוגיים הפוטנציאליים ותסכל את התכלית לשמה נוצר מכשיר זה. (יוער, כי על מנת למנוע הטרדה חוזרת ונשנית של התובע בשאלת הולמות הייצוג נקבע בסעיף 210(א)(4) לחוק החברות, התשנ"ט -1999 כי הנתבע אינו יכול להשיג על החלטת בית המשפט בענין זה). " דברים אלה משתלבים יפה בגישה המקובלת בארצות הברית והמתוארת במחקר של rand institute for civil justice על class action dilemmas, .2000 שם נאמר (בע' over the years, private attorneys have taken on the role of spotting potential legal violations, identifying individuals or businesses to serve as representative plaintiffs, and filing class actions on behalf of a group of similarly situated individuals or businesses. these attorneys' incentive is the fee that they will earn if their suit is successful and, perhaps, a desire to assist the wronged and deter future wrongdoing. " 22. המתואר תואם את שנאמר בענין רייכרט שוב אין זה המקום אם דרך פעולה זו רצויה ואם היא תואמת את גישתם של דיני האתיקה המחייבים את עורך הדין (למשל האיסור של שידול שבסעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961). העולה מהאמור הוא שאין הלימותו של התובע הייצוגי נפגעת מכך שהמידע הנחוץ להגשת התובענה מצוי בידי עורך הדין המציע לאותו תובע את שירותיו, כל עוד לתובע עצמו יש עניין אמיתי בתובענה.

החלטה |28/01/2003 |מחוזי – תל אביב

ת"א (תל-אביב-יפו) 3154/99- ד.א. אורבן בע"מ נגד עירד אלכסנדר

שמות השופטים: דרורה פלפל

clausing, 73 wn.2d 393, 395, 438 p.2d 865, 867 (1968): the correct standard to which the plaintiff is held in the performance of his professional services is that degree of care, skill, diligence and knowledge commonly possessed and exercised by a reasonable, carful and prudent lawyer in the practice of law in this jusridiction [לסטנדרט הזהירות של עורכי-הדין בדין האמריקאי ר' בנוסף: s. wisotsky, developments and practice note appellate malpractice , 4 j. app. prac. process (2002) 577, 578 לניתוח התפתחות ההלכה האנגלית בסוגיית חבותם המקצועית של עורכי הדין ר' מאמרו לעיל של א' יעקב, עמ' 42/51]. לאור סטנדרט הזהירות האמור, מוטלות על עורך הדין מספר חובות בסיסיות, וביניהן: להכיר חוקים שימושיים, ובמיוחד את אלה המתייחסים לעניין לקוחו; לעמוד בלוחות הזמנים הקובעים בחוק; להימנע מלהמליץ ללקוחו להגיש ערעור במקרה בו אין סיכוי סביר להצלחה בערעור; למסור ללקוחו עובדות ופרטים רלוונטיים; ליידע את לקוחו לגבי פ סיקה וחקיקה החלות על מקרהו; להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם; (לדוגמאות אלה ר' פסק הדין שרמן לעיל, עמ' 463-464 וההלכות המאוזכרות שם; ר' בנוסף שנהב ולויתן לעיל, 182-184; ר' גם ע' אזר, "רשלנות מקצועית של עורך דין", הפרקליט מה(ב), 279, 286-287; ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין, 2001, תל-אביב, 456-459). כעקרון, חובת הזהירות המוטלת על עורך הדין בניהול המשפט אינה מוחלטת. במקום בו עורך הדין הפעיל שיקול דעת סביר בבואו לייצג את לקוחו, אין לומר כי התרשל. ברוח זו קובע ע' אזר במאמרו לעיל בעמ' 286: "המסקנה העדיפה הינה כי טעות בשיקול דעת לא תיחשב בהכרח כרשלנות, כאשר התנהגות עורך הדין מבוססת על ידע משפטי סביר ונעשית ברמה מקצועית טובה".

פסק דין |11/10/2003 |מחוזי – תל אביב

בדמ (תל אביב) 177/23- ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין נגד ' עו״ד ג׳יהן ג׳ני חבאשי; מ.ר. 78079

שמות השופטים: עו״ד יריב רונן אב״ד,עו״ד ניר פלסר חב״ד,עו״ד אמיר ארבל כיטוב חב״ד

תכלית זו הודגשה לא רק בפסיקה הישראלית, אלא גם בפסיקה האמריקנית: "the well-established purposes of these proceedings are not punitive but are to (1) protect the public, (2) maintain the integrity and high professional standards of the legal profession, and (3) preserve public confidence in the legal profession" [ראו: (1982) 917 ,912 garlow v. state bar of california, 30 cal. 3d; וכן ראו לעניין זה: stephen g. bene, why not fine attorneys? an economic approach to lawyer [disciplinary sanctions, 43 stan. l. rev. 907, 912 (1991) 15. כפי שציינתי לאחרונה בתיק אחר, אף כי הנקבלת נעדרת עבר משמעתי, ניתן לבחון את התאמתה להמשיך ולעסוק בעריכת דין מתוך הראיות אשר נצטברו לפנינו במסגרת ההליך דנן [ראו: בד"מ 24/23 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי-הדין-מחוז תל-אביב נ׳ עו"ד לימור קרוכמל, (טרם פורסם) (סעיף 18 לחוות-דעתי בגזר הדין מיום 28.11.2024 )]. 16. סעיף 20 (1) לחוק לשכת עורכי הדין, קובע כי בין הפעולות הייחודיות למקצוע עריכת דין, נמנים גם "ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית". 17. אך כאשר עורך-דין בוחר לייצג את עצמו, הוא מבצע פעולות אשר במקרה הרגיל מבצען עורך-דין בשביל לקוח, ולכן כללי האתיקה חלים עליו בהתאם [ראו: על"ע 6/88 זאב קובלר נ׳ הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד מה (4) 329, 335; וכן ראו: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין (תשס"א) 499]. 18. כך למשל, נקבע כי "על עורך הדין מוטלת החובה להכין כראוי את התביעה ולפעול בהתאם לסדרי הדין, להופיע כנדרש בבתי המשפט ולנהל את הדיונים שם כראוי" [ראו: ע"א 37/86 לוי נ׳ שרמן, פ"ד מד (4) 446, 464 (סעיף 25 לפסק-דינו של כב׳ השופט דב לוין)].

גזר דין |11/01/2025 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – תל אביב