רע"פ 3034/14- רמזי אבו אנטילה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ס גובראן
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2014 בעפ"ת 36012-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בעפ"ת 36012-12-13 מיום 27.4.2014 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט א' אנושי) בת"ד 5927-10-11 מיום 15.7.2013 ומיום 26.11.2013 . רקע והליכים 2 1. נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום בו הואשם בעבירת נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה); גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה; עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ואי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה בעקבות עונש פסילה שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, ללא ביטוח תקף, סטה עם רכבו שמאלה, והתנגש עם רכב פרטי (להלן: הרכב הנפגע) שנסע בנתיב המקביל.
החלטה |
24/06/2014 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 10 |
עמודים – 5
רע"פ 3616/13- רמו רז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.5.2013 , בעפ"ת 37681-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד בשם המבקש: עו"ד דור לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בעפ"ת 37681-01-12, מיום 19.5.2013 . בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתן על-ידי כב' השופטת א' וישקין סג"נ, בת"ד 873-08-11, ביום 18.1.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הנזכר לעיל. בהחלטתי מיום 21.5.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, את העבירות הבאות: אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה) בצירוף עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. יצוין, לגבי סעיף אישום אחרון זה, כי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הינו סעיף עונשי בלבד, שאינו מגדיר את העבירה עצמה, אלא מוסיף עליה עונש סטטוטורי. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.2.2002 , בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב, ברחוב ז'בוטינסקי בהוד השרון, לכיוון מזרח.
החלטה |
03/06/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 48 |
עמודים – 6
רע"פ 3698/17- עדי יוסופוב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.4.2017 , בעפ"ת 6701-01-17, שניתן על ידי כב' השופטת נ' בכור בשם המבקשת: עו"ד אלעד אלקיס החלטה 1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור), בעפ"ת 6701-01-17, מיום 6.4.2017 . בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט ט' פרי), בתת"ע 5116-08-16, מיום 22.12.2016 . במסגרת אותה החלטה, נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול שני פסקי דין בהיעדר, שניתנו על ידי בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פתח תקווה, מיום 19.9.2016 (כב' השופטת ל' שלזינגר-שמאי). רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקשת הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים לה עבירות תעבורה. בתיק 5105-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 114 קמ"ש בדרך עירונית, העולה על מהירות נסיעה של 60 קמ"ש המותרת במקום; ובתיק 5116-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 122 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת מהירות נסיעה של 60 קמ"ש. בהתאם לכך, יוחסו למבקשת שתי עבירות של נהיגה מעל המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). ביום 19.9.2016 , הורשעה המבקשת בעבירות שיוחסו לה, בהיעדרה, לאחר שבית המשפט לתעבורה קבע, כי המבקשת הוזמנה לדיון כדין, אך לא התייצבה. זאת, מאחר שההזמנות לדין שנשלחו לכתובתה הרשומה של המבקשת, חזרו בציון "לא נדרש". 3. המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לתעבורה, לביטול שני פסקי הדין, בטענה כי היא לא הוזמנה כדין לדיון, ומשכך לא קמה לבית המשפט לתעבורה הסמכות לשפוט אותה בהיעדרה.
החלטה |
06/05/2017 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 192 |
עמודים – 4
רע"פ 5412/18- חמודה עבד אל קאדר חשב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) בעפ"ת 36440-03-18 מיום 4.7.2018 בשם המבקש: עו"ד אשר ארבל החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ב-עפ"ת 36440-03-18 מיום 4.7.2018 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ר' רז) ב-פל"א 8249-03-16 מיום 27.2.2018 . 2. המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; וכן אי ציות להוראות שוטר, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 2 לאחר פרשת התביעה נדברו הצדדים במטרה להגיע להסדר בעניינו של המבקש. משכשלו המגעים, ובטרם החלה פרשת ההגנה, ביקשה המשיבה להודיע לבית משפט השלום לתעבורה כי בכוונתה לעתור להטלת עונש של מאסר בפועל על המבקש ולתקן את כתב האישום בהתאם. המשיבה הסבירה כי "בכתב האישום יש דף אשר לא נסרק", ובו נכללה הודעה לנאשם על כוונתה האמורה של המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי , תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). 3. בגין הרשעתו של המבקש בעבירות האמורות, השית עליו בית משפט השלום לתעבורה עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה; 24 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון; וכן 12 חודשי פסילת רישיון על תנאי למשך 3 שנים. בגזר הדין נתן בית משפט השלום דגש מיוחד לחומרתם הרבה של המעשים שבגינם הורשע המבקשים בעבירות מושא כתב האישום, ובפרט, לעובדה שהמבקש נהג נגד כיוון התנועה וניסה להימלט לאחר שרכבו נעצר על ידי שוטרי משטרת ישראל; וכן לעובדה שמדובר בפעם השנייה שבה נהג המבקש במהלך תקופת פסילה בת 15 שנים, אשר הושתה עליו במסגרת גזר דין בתיק ת"פ (ת"א) 40201/07 (השופט ח' כבוב) מיום 23.10.2008 , בעקבות הרשעתו בעבירת הריגה בשל מעורבותו בתאונה קטלנית בתאריך 4.3.2007 .
החלטה |
17/07/2018 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 1 |
עמודים – 4
בש"פ 6065/17- גלה לוייב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י עמית
like
dislike
copy
enlarge
המבקש: עו"ד שלמה ערד החלטה 1. בתאריך 7.6.2017 , בשעות הקטנות של הלילה, נתפס המבקש כשהוא נוהג על כביש 431 במהירות של 172 קמ"ש. המהירות המרבית המותרת בכביש היא 110 קמ"ש. 2. המשיבה הגישה לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בקשה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים מכוח סעיף 46 לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה). בית המשפט (כב' השופטת הבכירה א' וישקין) קיבל את הבקשה, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה וכי נסיבות ביצועה מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהמבקש. כן ציין בית המשפט את עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 27 הרשעות, לרבות הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות. על רקע זה, הורה בית המשפט על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 6 חודשים מיום הפסילה המינהלית. 2 3. המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי. בהודעת הערר העלה המבקש לראשונה טענה כי פסילת רישיון הנהיגה שלו מכוח סעיף 46 לפקודה בטלה מעיקרא. זאת, לדבריו, מן הטעם שסמכותו של בית משפט לפסול רישיון נהיגה עד תום ההליכים עקב נהיגה במהירות מופרזת מעוגנת בסעיף 47 לפקודה מעוגנת, ולא בסעיף 46 לפקודה. כן העלה המבקש טענות בדבר ליקויים ראייתיים בתיק; טענות בנוגע להעדר מסוכנות מצדו; וטענות בנוגע למקרים אחרים שנדונו בפסיקה בהם לא נפסלו רשיונות נהיגה בשל נהיגה במהירות מופרזת. 4. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' קובו) דחה את עררו של המבקש. באשר לטענת המבקש בדבר חוסר סמכות להורות על פסילה מכוח סעיף 46 לפקודה, בית המשפט ציין כי היה מקום להעלותה בבית המשפט לתעבורה. בית המשפט העיר כי לטעמו קיימת סמכות כזו מכוח סעיף 46 לפקודה, ומכל מקום, אף אם היה על המשיבה להגיש את בקשתה לפי סעיף 47 לפקודה, הרי שאין מדובר בפגם המוביל לבטלות ההחלטה מעיקרא.
החלטה |
29/07/2017 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 2 |
עמודים – 3
עפת (מרכז) 30028-12-15- גד ברכה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יעקב שפסר
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה , מיום 18.11.15 , בתיק ת. ד 5173-02-13 שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי שמירת מרחק לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: התקנות), בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות, ובעבירה של גרם תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 2 2. בהתאםלכתבהאישום, הואשםהמערער בכך כי ביום 10.1.10 , בעתשנהגבמשאית בכביש 6 מדרום לצפון,לאשמרעלמרחקמספיקממשאיתשנסעהלפניוובכךגרםלתאונתדרכיםבהנחבלהנוסעשישבלצידוחבלהשלממש, אשרהביאה, ביןהשאר, לקטיעתרגלו ולחבלות נוספות. כןנחבלהמערערעצמוונגרםנזקלכלי הרכבהמעורבים. 3. על המערער נגזר מאסר בפועל לתקופה של 5 חדשים לריצוי בעבודות שירות, פסילת רשיון נהיגה בפועל למשך 4 שנים, ומאסר על תנאי של 10 חדשים למשך 3 שנים בגין נהיגה בפסילה או אם יורשע בגרם ת. ד שתוצאותיה חבלה של ממש. 4. הערעור הופנה במקורו הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת הענישה. ואולם לאחר שהחלה שמיעת טענות המערער, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה יחזור בו המערער מערעורו לעניין הכרעת הדין, תוך שיעמוד אך על ערעורו בנוגע לחומרת העונש. עוד הסכימו הצדדים כי נוכח העובדה שלא התבקשה חוות דעת שירות המבחן קודם מתן גזר דינה של הערכאה הדיונית, יוזמן תסקיר והצדדים יטענו טיעוניהם לאחר קבלתו. תסקיר שירות המבחן 5. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט לא אפרט את האמור בתסקיר ואך אציין כי המדובר באדם בן 44, אשר גדל במשפחה מורכבת להורים בעלי בעיות בריאות קשות ובקשיים נוספים לא מבוטלים, נשוי ואב לארבעה ילדים.
החלטה |
29/01/2017 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 23 |
עמודים – 8
עפת (מרכז) 49512-07-13- תומר ניסים שמיר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נגה אהד
like
dislike
copy
enlarge
בפניי ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום לתעבורה, פתח תקוה (כב' השופטת מגי כהן), בת"ד 8468-02-11. במסגרת פסק הדין הורשע המערער בעבירת פניית פרסה, לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה , ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העונש שגזר בית משפט קמא על המערער הוא מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 7 שנים ומאסר על תנאי בן 12 חודשים, למשך 3 שנים. טיעוני המערער בערעור לפני: בא כוח המערער טוען כי העונש שהושת על המערער חורג ממדיניות הענישה, ונושק לענישה המקובלת בתאונות דרכים שהסתיימו באבדות בנפש. לטענתו, מדובר בחריגה חסרת תקדים מאורך תקופת המאסר המקובלת לעומת זו שהושתה על המערער, נוכח נסיבות חייו, וחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו. בהתחשב באלה, לטענתו, לא היה מקום להשית על המערער עונש חריג וקיצוני בחומרתו כעונש שגזר בית משפט קמא. מוסיף בא כוח המערער וטוען כי המערער הודה במעשיו וקיבל על עצמו את האחריות לתאונה בהזדמנות הראשונה. לטענתו, המערער מגיע מרקע נורמטיבי, עברו התעבורתי תקין והאירוע אינו מאפיין את אופן התנהגותו כלל ועיקר. עוד נטען כי המערער מעולם לא שהה בין עבריינים והשמתו בכלא לא תשרת את מטרת ההרתעה ואף תגרום לו לנזק קשה. המערער בן 31, נשוי ואב לשני ילדים בני 3 ושנה וחצי, מוכר כנכה מטעם המוסד לביטוח לאומי, מתקיים מקצבת נכות ומעבודות חשמל בשוק החופשי. 2 עוד נטען כי המערער שרוי בטראומה קשה מאז האירוע, כאשר סבלו הוא, ארוך ומתמשך מיום התאונה עד ימים אלה. לטענת בא כוח המערער יש ליתן דגש על שיקום המערער ולתת משקל משמעותי לחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו, המדברת בעד עצמה.
פסק דין |
01/02/2014 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 18 |
עמודים – 3
עפת (מרכז) 29887-03-15- חיים בוקובזא נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נגה אהד
like
dislike
copy
enlarge
לפניי ערעור על פסק דין בית משפט לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מגי כהן) מיום 9.2.15 ת"ד 5583-09-11, במסגרתו הורשע המערער: אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2); הזזת רכב ממקום התאונה, עבירה על סעיף 144(א)(1) ותקנה 144(ב) לתקנות התעבורה; אי הגשת עזרה ראשונה, עבירה על סעיף 144(א)(2) לתקנות התעבורה; אי דיווח למשטרה, עבירה על סעיף 144(א)(4); אי מסירת פרטים, עבירה לפי סעיף 145(א) לתקנות התעבורה. העונש שגזר בית משפט קמא: מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור העבירות בהן הורשע; פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 חודשים; תשלום קנס בסך 4,000 או 60 ימי מאסר תמורתם; פסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע. 2 נימוקי הערעור: 1. בית משפט טעה, בהרשיעו את המערער, היה מקום לזכות המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת ספק שהתעורר בשאלות מפתח בתיק. הספק נותר על כנו. 2. בית משפט קמא טעה, משהתעלם מהסתירות המהותיות הקיימות בתיק, סתירות אלה פועלות לטובתו של המערער. 3. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל מהותי לחוות דעת מטעם מומחה ההגנה, שלא נסתרה על ידי המאשימה. 4. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל לעובדה כי עדת תביעה מספר 1, שהעידה בבית משפט, בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.14 , העידה כי מדובר בצעיר ורזה, לא יותר מ-30, אך משהצביע ב"כ המערער על המערער, ושאל אותה לגביו, השיבה "לא נראה לי".
פסק דין |
12/07/2015 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 1 |
עמודים – 5
עפת (מרכז) 48966-03-13- בבלי מאור נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: בלהה טולקובסקי
like
dislike
copy
enlarge
ערעור על הכרעת דין של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ. כהן) מיום 25.2.13 אשר הרשיעה את המערער בעבירה של נהיגה במהירות של 192 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מירבית של 100 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 17 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, מאסר לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. הערעור מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. בא כוח המערער טוען כי שגה בית משפט קמא משקיבל את עדות השוטר אברהם חי (להלן: "השוטר") בדבר שמירת קשר עין עם רכבו של המערער והעדיף את עדותו של השוטר על פני עדות הנאשם, עדות הנוסע ברכבו ועדות המומחה מטעם הנאשם ולא קיבל את הטענה בדבר טעות בזיהוי רכבו של המערער נוכח הטענה בדבר רכב נוסף הדומה לו בכל מאפייניו שעבר במקום ושעל פי הנטען הוא זה שביצע את העבירה. מדובר בערעור על קביעות שבעובדה וקביעות מהימנות. בית משפט קמא העדיף את עדות השוטר כי שמר על קשר עין רצוף עם רכבו של המערער מרגע המדידה ועד לרגע העצירה וכי רכבו של המערער היה יחידי בקטע הדרך הספציפי כאשר דובר בשעת לילה מאוחרת בה התנועה הייתה דלילה. בית משפט קמא ראה להעדיף את עדות השוטר שלא נסתרה על פני גרסת המערער ועדות הנוסע ברכבו כי רכבו לא היה זה שביצע את העבירה, אלא רכב אחר שעבר במקום ועל פני עדות המומחה מטעם המערער וקבע כי חוו"ד של המומחה מבוססת על נתונים שלא התקבלו על ידי בית משפט קמא ועל תנאי דרך שנבדקו זמן רב לאחר ביצוע העבירה. בית משפט קמא ציין במפורש כי אינו מקבל את קביעת המומחה לפיה אין אפשרות לשמור על קשר עין רצוף בשל עיקולים ומחלפים בדרך.
החלטה |
06/07/2013 |
מחוזי – מרכז