כל הזכויות שמורות ©
תל אביב-יפו, המטרופולין השוקק של ישראל, מציבה אתגרים ייחודיים בכל הנוגע לתעבורה. העומס בכבישים, ריבוי המשתמשים בדרך (נהגים, רוכבי אופניים וקורקינטים, הולכי רגל) והצורך בשמירה על סדר ובטיחות, הופכים את דיני התעבורה בתל אביב לתחום משפטי מרכזי ודינמי. מערכת האכיפה, הכוללת את משטרת ישראל ועיריית תל אביב-יפו, פועלת לאכוף את החוקים, ובית המשפט לתעבורה בתל אביב דן באלפי תיקים מדי שנה – החל מדוחות חנייה ועד לעבירות חמורות של נהיגה בשכרות או גרימת תאונות דרכים.
מדריך זה נועד לספק סקירה משפטית מקיפה ועדכנית על דיני התעבורה בתל אביב, תוך התייחסות למסגרת החוקית, פסיקות מנחות, עבירות נפוצות וההשלכות המשפטיות שלהן.
הבסיס המשפטי להסדרת התנועה והתעבורה בישראל, ובתל אביב בפרט, נשען על מספר דברי חקיקה עיקריים:
פקודת התעבורה [נוסח חדש]: זהו דבר החקיקה המרכזי המסדיר את כללי התנועה, רישוי רכב ונהגים, עבירות תעבורה ועונשים. הפקודה מהווה את השלד החוקי לכל דיני התעבורה.
תקנות התעבורה, תשכ"א-1961: תקנות אלו מפרטות באופן מקיף את כללי ההתנהגות בדרך – החל מחובות נהגים והולכי רגל, דרך תמרורים ורמזורים, ועד לכללי חנייה, מהירות מותרת ועוד. תקנות אלו הן הכלי המרכזי לאכיפה יומיומית.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד), תשל"ה-1975: חוק זה מסדיר את זכאותם של נפגעי תאונות דרכים לפיצוי כספי, ללא קשר לשאלת האשמה בתאונה (אחריות מוחלטת).
חוקי עזר עירוניים (תל אביב-יפו): בנוסף לחקיקה הארצית, עיריית תל אביב-יפו מוסמכת להתקין חוקי עזר המסדירים בעיקר נושאי חנייה והסדרי תנועה מקומיים ספציפיים.
פסיקות בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט לתעבורה בתל אביב וערכאות הערעור, מעצבות את הפרשנות והיישום של דיני התעבורה. להלן מספר עקרונות מרכזיים שעולים מהפסיקה:
אחד העקרונות הבסיסיים ביותר הוא חובת הזהירות המוטלת על כל משתמש בדרך. תקנה 21 לתקנות התעבורה קובעת חובה כללית זו, וכפי שצוין בפסק הדין ת"א (תל אביב) 42962-07-20 גבריאלה צדוק נגד קסניה פולייק:
"תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; יגרום נזק לאדם או לרכוש; יפריע את התנועה ולא יעכבנה או יסכן חיי אדם."
עיקרון זה מחייב נהגים בתל אביב לנהוג בזהירות מוגברת, תוך התחשבות בתנאי הדרך, בצפיפות התנועה ובשאר משתמשי הדרך.
הגנה על הולכי רגל, במיוחד במעברי חצייה, היא אבן יסוד בדיני התעבורה. בתי המשפט נוטים להחמיר עם נהגים שאינם מאפשרים להולכי רגל לחצות בבטחה. פסק הדין רע"פ 7257/12 גדעון סנדרוביץ נגד מדינת ישראל עסק בדיוק בכך:
"נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של אי-מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה."
בתל אביב, עיר עם תנועת הולכי רגל ערה במיוחד, חשיבותה של חובה זו גדולה אף יותר.
נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים נחשבת לאחת מעבירות התעבורה החמורות ביותר, והפסיקה מדגישה זאת שוב ושוב. בתי המשפט רואים בנהג שיכור סכנה ממשית לציבור. כפי שנקבע ברע"פ 4771/12 קיריל חייט נגד מדינת ישראל (וצוטט גם ברע"פ 2200/14 יורם רוט נגד מדינת ישראל):
"פעמים רבות חזר בית משפט זה על חומרתה של נהיגה בשכרות, ועל הסכנה הממשית הכרוכה בכך לחיי אדם, והדברים ידועים."
הענישה בגין נהיגה בשכרות כוללת פסילת רישיון מינימלית, קנסות כבדים, ובמקרים חמורים או חוזרים – אף מאסר בפועל.
הסביבה האורבנית הצפופה של תל אביב מייצרת דפוסים מסוימים של עבירות תעבורה נפוצות:
עבירות חנייה: מצוקת החנייה בעיר גורמת לנהגים רבים לחנות בניגוד לחוק (על מדרכות, באדום-לבן, בחניית נכים, חסימת כניסות). עיריית תל אביב-יפו מפעילה מערך אכיפה נרחב באמצעות פקחים, והקנסות עלולים להיות גבוהים. [ניתן להוסיף כאן קישור פנימי לדף בנושא דוחות חנייה]
מהירות מופרזת: למרות הפקקים, ישנם כבישים מהירים (איילון, דרך נמיר, בגין) ורחובות בהם נהגים חורגים מהמהירות המותרת. אכיפה מתבצעת באמצעות מצלמות מהירות ומדי מהירות לייזר (ממל"ז).
אי ציות לרמזור אדום: בצמתים סואנים, בעיקר בשעות העומס או בשעות הלילה המאוחרות, ישנם נהגים שחוצים צומת באור אדום, עבירה מסוכנת ביותר הנאכפת על ידי מצלמות רמזור ושוטרים.
שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה: עבירה נפוצה ומסוכנת הגורמת להיסח דעת. האכיפה מתבצעת על ידי שוטרים גלויים וסמויים.
נהיגה ללא רישיון נהיגה / רישיון רכב / ביטוח חובה: עבירות אלו נחשבות חמורות ועלולות להוביל להשבתת הרכב, פסילת רישיון ואף כתב אישום.
אי מתן זכות קדימה: בצמתים, בכיכרות ובעת השתלבות בתנועה, אי מתן זכות קדימה הוא גורם שכיח לתאונות.
בתי המשפט לתעבורה, ובכללם זה שבתל אביב, שמים דגש משמעותי על היבטי ההרתעה בענישה. המטרה היא לא רק להעניש את הנהג הספציפי אלא גם להרתיע את הציבור מלבצע עבירות דומות.
בפסק הדין רע"פ 6716/17 רונן מירז נגד מדינת ישראל, שעסק בתאונת דרכים קטלנית, הדגיש בית המשפט את חשיבות ההרתעה ואת ההתייחסות לרשלנות חמורה:
"כל אלה יחד מצביעים על רשלנות גבוהה וחמורה. רשלנות גבוהה זו עולה לשיטתנו לכלל נטילת סיכון להתרחשות התוצאה."
הענישה בעבירות תעבורה יכולה לנוע מקנס כספי ונקודות תעבורה, דרך פסילת רישיון (על תנאי או בפועל), ועד למאסר על תנאי או מאסר בפועל בעבירות חמורות כגון נהיגה בשכרות חוזרת, הפקרה אחרי פגיעה או גרימת מוות ברשלנות.
התמודדות עם אישום בעבירת תעבורה, במיוחד כזו הנושאת עונש פסילה או נקודות רבות, עשויה להיות מורכבת. לנהג מן השורה לא תמיד יש את הידע המשפטי הנדרש להבין את מלוא ההשלכות או לנהל את הגנתו בצורה מיטבית מול התביעה המשטרתית או העירונית.
עורך דין המתמחה בדיני תעבורה בתל אביב יכול לסייע רבות:
בחינת חומר הראיות: איתור כשלים ראייתיים או פרוצדורליים בהתנהלות המשטרה או הפקחים.
ניהול משא ומתן: הגעה להסדרי טיעון מקלים עם התביעה.
ייצוג בבית המשפט: הצגת הטיעונים המשפטיים והעובדתיים בצורה מקצועית ושכנוע בית המשפט.
הפחתת ענישה: שכנוע בית המשפט להתחשב בנסיבות אישיות ולהטיל עונש מופחת.
[ניתן להוסיף כאן קישור פנימי לדף צור קשר או לדף על שירותי המשרד בתחום התעבורה]
דיני התעבורה בתל אביב משקפים את המורכבות של החיים במטרופולין סואן. החוקים והתקנות נועדו בראש ובראשונה להבטיח את שלומם ובטיחותם של כלל משתמשי הדרך. הפסיקה מדגישה בעקביות את חובת הזהירות המוגברת המוטלת על נהגים ואת החומרה שבביצוע עבירות מסכנות חיים כמו נהיגה בשכרות או אי מתן זכות קדימה להולכי רגל.
האכיפה בתל אביב אינטנסיבית, והענישה עלולה להיות משמעותית. לכן, ההמלצה הברורה לכל נהג והולך רגל בעיר היא להכיר את החוקים, לפעול לפיהם, לנהוג בסבלנות ובאחריות, ולכבד את זכותם של אחרים להשתמש בדרך בבטחה. במקרה של הסתבכות עם החוק, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי בהקדם האפשרי.
זקוקים לייעוץ או ייצוג בתחום דיני התעבורה בתל אביב? פנו אלינו עוד היום.
רע"פ 4771/12- קיריל חייט נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ר' בן-יוסף) בתיק עפ"ת 4392-05-12 מיום 25.03.2012 בשם המבקש: עו"ד דוד גולן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' בן יוסף) בתיק עפ"ת 4392-05-12, מיום 17.5.2012 . בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, (כב' השופטת ש' קריספין-אברהם), בתיק ת"ד 11946/09 מיום 25.3.2012 . הליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות שלהלן: א. נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א בקשר עם סעיף 64ב לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב. נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. ג. עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:"תקנות התעבורה"), וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה. ד. אי הגשת עזרה לנפגע, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה. ה. אי מסירה פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה. ו. אי דיווח למשטרה, לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה. 3. בכתב האישום נטען כי בתאריך 13.5.2009 , בשעה 23:20 לערך, נהג המבקש ברכבו, ברח' אלי כהן בבת-ים מכיוון צפון לכיוון דרום. בהגיע רכבו של המבקש לצומת עם סמטת התבור, פנה המבקש שמאלה, וזאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב מסוג סיטרואן שנסע אותה עת, בכיוון המנוגד לכיוון נסיעתו של המבקש, ושני הרכבים התנגשו.
החלטה |23/06/2012 |בית המשפט העליון
רע"פ 2200/14- יורם רוט נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
בבקשה נטען, כי זכותו של המבקש להליך הוגן נפגעה כתוצאה מכך שבית המשפט לתעבורה לא הציע לו "ברחל בתך הקטנה" למנות לעצמו סנגור, ו"לא הוסבר לו האמור בחוק לעניין משכה של הפסילה". עוד נטען, כי יש מקום לקביעת הלכה מנחה בשאלה מהם המקרים שבהם תאפשר ערכאת הערעור לנאשם לחזור בו מהודאתו. 4. הלכה מושרשת וידועה היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן בצמצום, ורק במקרים מיוחדים אשר כרוכה בהם שאלה משפטית רחבה או סוגיה כבדת משקל, וכן במקרים נדירים ביותר בהם מתגלה חוסר צדק כלפי המבקש או עיוות דין כלפיו (רע"פ 1704/14 סדן נ' עיריית תל אביב ( 13.4.2014 ); רע"פ 1648/14 יפרח נ' מדינת ישראל ( 8.4.2014 ); רע"פ 1623/14 גבארה נ' מדינת ישראל ( 1.4.2014 )). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, נחה דעתי כי היא איננה עומדת באמות המידה האמורות. הטענות שמפנה המבקש כנגד אופן עריכת הדיונים בבתי המשפט לתעבורה, הן טענות כוללניות, לא מבוססות, ועל כל פנים אין בהן דבר אשר מגלה טעם לפגם או עילה לקיומו של דיון בפני בית משפט זה. כמו כן, בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי נפגעה זכותו של המבקש להליך הוגן, או לייצוג על-ידי עורך דין. לפיכך דין הבקשה להדחות. 5. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לגופו של עניין. המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות. פעמים רבות חזר בית משפט זה על חומרתה של נהיגה בשכרות, ועל הסכנה הממשית הכרוכה בכך לחיי אדם, והדברים ידועים (ראו, למשל, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל ( 6.2.2013 )). הענישה בעבירה זו צריכה להלום את חומרתה, וכאמור בגזר דינו של בית משפט השלום "מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות תנועה נוספות ולהעביר מסר באמצעות ענישה מחמירה על מי שבהתנהגותו מסכן את משתמשי הדרך".
החלטה |23/04/2014 |בית המשפט העליון
רע"פ 6716/17- רונן מירז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ד מינץ
לכך יש לצרף את הנתונים שלא היו שנויים במחלוקת: המערער הוא נהג מקצועי, שנהג בכלי רכב גדול וכבד משאית, הכביש הוא כביש בינעירוני ראשי ועמוס, שמחייב תשומת לב וערנות מרבית לנעשה בו. כל אלה יחד מצביעים על רשלנות גבוהה וחמורה. רשלנות גבוהה זו עולה לשיטתנו לכלל נטילת סיכון להתרחשות התוצאה" (פסקה 34 לפסק הדין, ההדגשה אינה במקור ד. מ. ). 16. הלכה ידועה היא כי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית תיעשה אך במקרים חריגים ומצומצמים, לא כל שכן כאשר מדובר בערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"פ 8276/14 עזיזה נ' מדינת ישראל ( 15.2.2016 ); רע"פ 4072/17 חלפון נ' עיריית תל אביב ( 13.6.2017 )). עניינו של המבקש איננו בא אפוא בגדר מקרים חריגים אלו. 17. באשר לטענות כנגד חומרת העונש, נקבע כי טענות אלה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 6582/09 מנור נ' מדינת ישראל ( 1.11.2009 )).
החלטה |09/04/2018 |
ת"ק (תל אביב) 42962-07-20- גבריאלה צדוק נגד קסניה פולייק
שמות השופטים: טל כהן אלימלך
תקנה 41 לתקנות התעבורה מוסיפה וקובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". מכל הטעמים שלעיל עולה כי התובעת הינה אחראית לתאונה. לאור האמור, התביעה נדחית. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום מהיום.
פסק דין |10/01/2021 |תביעות קטנות – תל אביב
רע"פ 7257/12- גדעון סנדרוביץ נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 6.9.2012 , בעפ"ת 37974-07-12, שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד עופר חורש החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף, בתיק עפ"ת 37974-07-12, מיום 06.9.2012 . בפסק דינו דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר הדין של בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (להלן: בית המשפט לתעבורה), שניתן על-ידי כב' השופטת ד' ורד, בתיק ת"ד 87-12-10, מיום 01.07.2012 . ביום 18.10.2012 , הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן, כאמור, ביום 06.9.2012 . לנוכח העובדה, שהבקשה לעיכוב הביצוע הוגשה מיד בסמוך לבקשת רשות הערעור, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד. רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של אי-מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); ועבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 3. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 24.06.2010 , בסמוך לשעה 08:00, נהג המבקש, ברכבו הפרטי, ברחוב דיזינגוף בתל-אביב. בהגיעו בסמוך לצומת הרחובות דיזינגוף ומנדלשטם, פגע המבקש בהולכת רגל, אשר חצתה את רחוב דיזינגוף במעבר חצייה המסומן במספר תמרורים בולטים. עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי המבקש נהג בקלות ראש, לא האט את מהירות נסיעתו עת שהתקרב לאותו מעבר חצייה, לא שם את ליבו לתנאי הדרך, ולא אפשר לנפגעת להשלים את חציית הכביש בבטחה.
החלטה |17/10/2012 |בית המשפט העליון
רע"פ 6443/12- שאול לידסקי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א רובינשטיין
הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם). בית המשפט לתעבורה מונחה על-ידי בית המשפט המחוזי ומחויב בפסיקתו של בית משפט זה, והוא הדין לתביעה במדיניותה, והשאלה – בכל הכבוד וההערכה – אינה מדיניות של מותב פלוני בבית המשפט לתעבורה, אלא החוק והתקדים המחייב. אלה מושכלות ראשונים (ראו סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). כל עוד לא שינה המחוקק את גישתו, קביעתו בדבר עונש המינימום בעינה. בית המשפט המחוזי ציטט אל נכון מפסיקתו של בית משפט זה ברע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כדלקמן: "נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטיה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד". בסעיף 39א לפקודת התעבורה קבוע עונש מינימום בגין עבירה של נהיגה בשכרות, העומד על שנתיים פסילה בפועל, אולם "רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר" (לא למותר לציין כי במקרה של רצידיביזם תוך שנה הפסילה הסטטוטורית היא לארבע שנים). ו. נסיבות מיוחדות אין משמען חיים נורמטיביים גרידא, דבר שמצופה מכל אדם, אלא מעבר לכך. כמובן ככל שהמדובר בעבריין שכרות או תעבורה בכלל השב על עבירותיו, ניתן אף, במקרים המתאימים, להוסיף על פסילת המינימום, שהמחוקק ראה כרף ה"רגיל" לענישה; אך מכל מקום בכל האהדה לאדם ללא עבר פלילי ולחייל, האהדה הגדולה יותר היא לציבור באי הכביש, נהגים והולכי רגל, שלא ייפגעו חלילה מנהיגתו של מי שאדי האלכוהול בגופו, ושיקול דעתו עלול להיות פגום, ופסילת המינימום תחול.
החלטה |08/09/2012 |בית המשפט העליון
רע"פ 5205/14- רונאל סלמה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; אי ציות להוראת שוטר, לפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. לצד זאת, זיכה בית המשפט את המבקש מעבירה של קבלת רישיון נהיגה ללא הודעה למשרד הרישוי על פסילה, לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה. 3. בגזר דין, מיום 28.5.2014 , הדגיש בית המשפט לתעבורה את חומרת מעשיו של המבקש, אשר מבטאים זלזול בשלטון החוק ונציגיו, וגרימת סכנה לעוברי אורח. זאת, חרף מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו באותה שעה. לקולה, שקל בית המשפט את העובדה שהמבקש טרם ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחר זאת, השית בית המשפט על המבקש 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה של עונשי המאסר המותנים שעמדו לחובתו, באופן חופף; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 22 חודשים, בחופף להפעלת פסילות מותנות; 18 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים. 4. על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי הכרעת הדין היא "מפורטת, ברורה, רהוטה ומוסברת", ואין כל מקום להתערב בממצאי המהימנות ובקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה.
החלטה |02/08/2014 |בית המשפט העליון
רע"פ 8719/14- יעקב בן טולילה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
לעומת זאת, מצא בית המשפט לתעבורה לזכות את המבקש מהעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים משכרים, לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, שכן "חזקת הסירוב אינה חלה עליה, ואין הסירוב כשלעצמו מקים חזקה עובדתית כי נעברה עבירה זו". 5. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט לתעבורה על עברו התעבורתי של המבקש (החל משנת 2002, 25 הרשעות קודמות); על וותק נהיגתו של המבקש; ונסיבותיו האישיות (המבקש מתפרנס מנהיגה, ועומד להינשא, בחודש מאי 2015). בית המשפט ציין, כי מאחר שנהיגה בשכרות (סמים) הינה מהעבירות החמורות בפקודת התעבורה, אשר מסכנות את הציבור סטייה מעונש המינימום כלפי מטה הינה נדירה ותעשה רק במקרים מיוחדים. בהמשך, תוארה מדיניות הענישה במקרים דומים ונקבע מתחם הענישה. בית המשפט נתן את דעתו לכך שהמבקש לא הודה ולא הביע חרטה, ובשים לב ליתר שיקולי הענישה, השית על המבקש את העונשים הבאים: פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 28 חודשים; פסילה לתקופה של 6 חודשים על תנאי, למשך שלוש שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים; ותשלום קנס בסך 1,500 . 6. המבקש ערער על הרשעתו ועל העונש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת הדיון בערעור, חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין, והתמקד בערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי על דחיית הערעור, בקובעו, כי "אין בשום פנים ואופן לומר שבית משפט קמא טעה הן בקביעת מתחת העונש ההולם והן בקביעת העונש בתוך המתחם, טעות כזו אשר מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, אם כלל טעה". 3 הבקשה לרשות ערעור 7. בבקשה שלפניי נטען, כי בית המשפט לתעבורה לא גזר את דינו של המבקש בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113).
החלטה |13/01/2015 |בית המשפט העליון
רע"פ 2200/14- יורם רוט נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
בבקשה נטען, כי זכותו של המבקש להליך הוגן נפגעה כתוצאה מכך שבית המשפט לתעבורה לא הציע לו "ברחל בתך הקטנה" למנות לעצמו סנגור, ו"לא הוסבר לו האמור בחוק לעניין משכה של הפסילה". עוד נטען, כי יש מקום לקביעת הלכה מנחה בשאלה מהם המקרים שבהם תאפשר ערכאת הערעור לנאשם לחזור בו מהודאתו. 4. הלכה מושרשת וידועה היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן בצמצום, ורק במקרים מיוחדים אשר כרוכה בהם שאלה משפטית רחבה או סוגיה כבדת משקל, וכן במקרים נדירים ביותר בהם מתגלה חוסר צדק כלפי המבקש או עיוות דין כלפיו (רע"פ 1704/14 סדן נ' עיריית תל אביב ( 13.4.2014 ); רע"פ 1648/14 יפרח נ' מדינת ישראל ( 8.4.2014 ); רע"פ 1623/14 גבארה נ' מדינת ישראל ( 1.4.2014 )). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, נחה דעתי כי היא איננה עומדת באמות המידה האמורות. הטענות שמפנה המבקש כנגד אופן עריכת הדיונים בבתי המשפט לתעבורה, הן טענות כוללניות, לא מבוססות, ועל כל פנים אין בהן דבר אשר מגלה טעם לפגם או עילה לקיומו של דיון בפני בית משפט זה. כמו כן, בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי נפגעה זכותו של המבקש להליך הוגן, או לייצוג על-ידי עורך דין. לפיכך דין הבקשה להדחות. 5. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לגופו של עניין. המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות. פעמים רבות חזר בית משפט זה על חומרתה של נהיגה בשכרות, ועל הסכנה הממשית הכרוכה בכך לחיי אדם, והדברים ידועים (ראו, למשל, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל ( 6.2.2013 )). הענישה בעבירה זו צריכה להלום את חומרתה, וכאמור בגזר דינו של בית משפט השלום "מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות תנועה נוספות ולהעביר מסר באמצעות ענישה מחמירה על מי שבהתנהגותו מסכן את משתמשי הדרך".
החלטה |23/04/2014 |בית המשפט העליון
ע"פ 78-70- דב פוקס נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ברנזון ח כהן,ויתקון
– א. (1) תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, מתכוונת למקרה שבו – מבחינת הבדל הזמן והמרחק – סדר הגיעם של כלי הרכב השונים לצומת ניתן להיקבע באופן ברור ומתקבל על הדעת, וממילא מקרה שאינו ניתן לקביעה כזאת נופל לגדר תקנה 67(ב). (2) אין להרחיב את תחולת תקנה 70 לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, על מקרה בו יוצא רכב ממגרש חניה, שהמעבר ממנו לכביש הינו, כשלעצמו, דרך. (3) הפתרון המעשי ומחוייב המציאות לשם הסדרת התנועה היה להציב תמרור "עצור" או תמרור המציין זכות קדימה לתנועה שבכביש ביציאה ממגרש החניה. הערות: להרשעה בעבירה לפי תקנה 47 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, עיין ע"פ 415/68 – אבא כרמל נגד מדינת ישראל; פד"י, כרך כב (2), ע' 803. ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (י' גביזון, נשיא תורן, והשופטים א' חלימה, ש' ולנשטיין), מיום 11.1.70 ,ב-ע"פ 494/68 לפיו נדחה ערעור המערער על פסק-דינו של בית-משפט השלום, תל-אביב-יפו (ר' קורת, שופט תעבורה), מיום 12.9.68 , ב-תי"פ 3521/67, המרשיע את המערער בנהיגת רכב באי-זהירות ובאי- מתן זכות לרכב הבא מימין, עבירות לפי תקנות 14 (ג), 67 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, ודן אותו לתשלום קנס בסך 200 ל"י או 40 ימי מאסף תמור תו ולפסילה על-תנאי של רשיון הנהיגה שלו למשך שלושה חדשים. הערעור על גזר-הדין נתקבל בחלקו. ד' ריס – בשם המערער ע' נתן, סגן פרקליט המדינה – בשם המשיבה אזכורי חקיקה: תקנות התעבורה 67(ב) תקנות התעבורה 14 (ג) תקנות התעבורה 67(א) תקנות התעבורה 70 תקנות התעבורה 67 תקנות התעבורה 69 פקודת התעבורה 38(3) פסק דין השופט ויתקון: המערער נמצא אשם בעבירות על תקנה 67 (ב) ועל תקנה 14 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-.
פסק דין |27/05/1970 |בית המשפט העליון
ע"פ (תל-אביב-יפו) 70230/02- פרקליטות מחוז תא- פלילי נגד סולטן שמעון
שמות השופטים: ברוש שרה
דין 1. לפני ערעורה של המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו, (השופט אלי ספיר), מיום 16.1.02 בת"ע (ת"א) 13451/01. המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של אי ציות לתמרור "עצור" ונהיגה רשלנית, עבירה לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן – "התקנות") ובסעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה נוסח חדש תשכ"א – 1961 (להלן – "פקודת התעבורה"), ונגזר עליו עונש של שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 1,500 . הערעור נסב על קולת העונש בכלל, ועל הימנעות בית משפט קמא מלהשית על המשיב עונש של פסילה בפועל, בפרט. 2. בית משפט קמא מצא שלא להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל מנסיבות מיוחדות אלה: המשיב הודה באשמה, החבלה הינה חבלה מינורית ולא חבלה של ממש, והמשיב, הנוהג מזה שלושים שנה, לא הורשע מעולם בגרם תאונה ברשלנות. 3. ב"כ המדינה טוען בערעורו, כי לחובת המשיב עבר תעבורתי מכביד הכולל שלושים ושמונה עבירות תעבורה שונות, רובן עבירות בטיחות: שתי הרשעות בגין נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ברמזור אדום וארבע הרשעות קודמות, בגין אי ציות לתמרור עצור ועוד. לטענתו, עברו התעבורתי של המשיב, אופי העבירה בה הורשע, הוראות סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ומדיניות הענישה המרתיעה, שנועדה לבער את נגע תאונת הדרכים, כל אלה, מחייבים הטלת פסילה בפועל, לפחות לתקופת פסילת החובה הקבועה, לצד הטלת פסילה על תנאי וקנס. עוד מדגיש ב"כ המדינה, כי העבירה בה הורשע המשיב, מחיבת פסילה בפועל לתקופה של שלושה חודשים וניתן לסטות ממנה, רק בהתקיים טעמים מיוחדים לכך.
פסק דין |15/01/2003 |מחוזי – תל אביב
תלפ (פתח תקווה) 246-05-11- משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה שפלה נגד עייד אזברגה
שמות השופטים: אלי אנושי
אין ספק שמקריאת סעיפי החוק הנפוץ במדינות ארה"ב, כפי שצוטט בשפת המקור באנגלית, על ידי בית המשפט העליון, עולה הקבלה כמעט זהה לנוסח תקנה 212ב' (א), קרי מתן תוקף משפטי לסטאטוס של נהג מסוכן, ע"י יצירת רשימת עבירות חמורות, אשר העובר כמה מהן או כמות מסוימת גדולה יותר של עבירות קלות יותר יכנס בגדר סטאטוס מהסוכנות. כאשר הנהג נכנס לסטאטוס, לרשות יש סמכות לפסול אותו, לאחר שימוע, ונקבע מפורשות מה משך הפסילה שוב, באופן די זהה ל-5 שנים נדמה, שמחוקק המשנה בחן היטב את החלטת בית המשפט העליון בקבעו את הקריטריונים, ובציינו (פסקה 39): "ראוי שנושא מהותי כמו פסילת רישיונותיהם של נהגים, לעיתים למספר שנים, יוסדר, לכל הפחות בתקנות, על כל המשתמע מכך. כפי שהובא לעיל, הסדרים דומים נקבעו בחקיקה ראשית במדינות בארצות הברית, . . . אשר על כן, ראוי ששר התחבורה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 70(24) לפקודת התעבורה ויפעל להתקנת תקנות, לצורך הוצאת הסמכות הקנויה לרשות בסעיף 56 לפקודת התעבורה, מהכוח אל הפועל". לסיכום, בית המשפט העליון ציטט מהחוק הזר כדוגמה חיובית לצורת פעולה מומלצת. ולאחר אימוץ מסקנות הפסיקה כאמור, לאחר התקנת תקנה 212 ב' (א), ברור כי הקריטריונים להפעלת הסמכות ע"פ סעיף 56 לפקודת התעבורה, נאותים, ברורים עניינים, שווים. היחס בין העבירות החמורות יותר (תוספת עשירית) ושאר העבירות ברור, יש משך פסילה מינימאלי, יש משך פסילה מקסימאלי, יש קריטריונים להתחשבות, ואין כל פגיעה בסמכות המוקנית לרשות, כאשר במסגרת קריטריונים שנקבעו בתקנות לרשות הרישוי יש סמכות פעולה, ולמען הסר ספק אציין כי לטעמי אין הכוונה בסעיף 56 לפקודת התעבורה, לשיקול דעת עצמאי ובלתי מוגבל של הרשות (כטענת ב"כ המשיב), אלא שיקול דעת לפסול הנהג, במסגרת התקנות שהותקנו.
החלטה |16/07/2011 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (תל אביב) 6730-02-21- מדינת ישראל נגד ' סער ויס
שמות השופטים: צפורה משה
הדין שלי-"צ. מ. ") פקודת התעבורה {נ"ח} תשכ"א-1961, להלן: "פקודת התעבורה" תקנות התעבורה תשכ"א-1961, להלן: "תקנות התעבורה" חוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין" מבוא-מדובר באירוע תאונתי מיום 22.5.20 , בו הואשם הנאשם בגרימת תאונת דרכים עצמית, בשעות הערב ברחוב חנה ומרדכי ויסר בתל אביב, אשר תוצאותיה חבלות של ממש לנאשם עצמו, בדמות חבלת ראש הכוללת דמם ושברים בגולגולת אשר הצריכו ניתוחים, תוך שהנאשם הורדם, הונשם ואושפז כ-26 ימים ובהמשך עבר הליך שיקומי ממושך, זאת בהיות הנאשם נוהג בשכרות וללא קסדה בקורקינט חשמלי שיתופי, כאשר בדמו נמצא ריכוז אלכוהול בכמות של 139 mg אלכוהול, הכל כמפורט בכתב האישום. כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 22.2.21 בו יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש ונהיגה בשכרות (דם). בכתב האישום נטען כי הנאשם רכב על גלגינוע (קורקינט חשמלי) כשהוא ללא קסדה, בהיותו שיכור, ותוך כדי נסיעה איבד שליטה על כלי הרכב, נפל על הכביש וכתוצאה מהתאונה נחבל חבלות של ממש. ביום 8.11.21 כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות. ביום 17.6.24 ניתנה הכרעת דין בתיק. מפנה לנאמר בהכרעת הדין. הנאשם זוכה מעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, והורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה יחד עם סעיף 39א. וכן בעבירה נוספת של נהיגה ללא קסדה בניגוד לתקנה 122ב(ב) לתקנות התעבורה, אשר לא יוחסה לו בכתב האישום אולם עובדותיה צוינו בפרק העובדות והנאשם הודה בה במהלך הליך הראיות.
גזר דין |24/02/2025 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 25. סמכותו של שופט תעבורה
25. (א) מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה: (1) עבירות תעבורה; (2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו-46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפיסקה זו; (3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב; (4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), התשכ"ד-1964; (5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב; (6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב; (7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997; (8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005; (9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי; (10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016; (11) עבירות לפי סעיפים 59ו ו-59יח לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971; (12)5 ערעור על החלטת בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות. (ב) (בוטל). (ג) אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה. (ד) לגבי העבירות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום.
תקנות סדר הדין הפלילי (חיקוקים לענין סעיפים 239 ו-240 לחוק), התשכ"ו-1966
סעיף: 1. חיקוקים לענין סעיף 239
1. על עבירות לפי החיקוקים שלהלן יחול סעיף 239 לחוק: (1) צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב פרטי), התשי"ט-1959; (2) צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הולכת סיור ברכב פרטי), התש"ך-1960; (3) חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א-1960; (4) חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961; (5) חוק-עזר של עיריה או מועצה מקומית שהותקן לפי פקודת העיריות או פקודת המועצות המקומיות; (6) חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967, והתקנות לפיו; (7) תקנות-שעת-חירום (רישום ציוד וגיוסו), התשי"ז-1956; (8) חוק גנים לאומיים ושמורות-טבע, התשכ"ג-1963 וחוקי-עזר ותקנות לפיו; (9) חוק הטיס, 1927, וצווים ותקנות לפיו; (10) דיני ההתגוננות האזרחית כמשמעותם בחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951; (11) חוק חגורות בטיחות ברכב, התשל"ג-1973; (12) סעיפים 152, 170 עד 172, 174, 186, 189, 191 עד 196, 214 עד 216, 223, 225, עד 228, 267, 273, 275, 334, 357, 379 עד 381, 384, 401, 409, 452, ו-490 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; (13) סעיפים 20(א)(1) ו-21 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, צו שניתן לפי סעיף 21(ב) או 27 לחוק האמור וכן סעיף 6 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (יציבות מחירים – הוראת שעה), התשמ"ה-1985; הוראה זו תחול רק לגבי עבירות שנכללו בכתב אישום לבית משפט שלום. (14) תקנות מסילות הברזל (החלת תקנות התעבורה לעניין רכבת מקומית), התשע"א-2011.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 21. חובתו של עובר דרך
1. (א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות. (ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא – (1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; (2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור; (3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה; (4) יסכן חיי אדם. (ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024
סעיף: 1. הגדרות
1. בחוק זה – "אדם עם מוגבלות" – כהגדרתו בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; "בית דין לתעבורה" – כמשמעותו בסעיף 13; "בית משפט לעניינים מקומיים" – כמשמעותו בסימן ד' בפרק ב' לחוק בתי המשפט; "בית משפט שלום לענייני תעבורה" – כמשמעותו בפקודת התעבורה; "בעל", "חניה", "עבירת תעבורה", "רכב", "רכב עצמאי" ו"רשות הרישוי" – כהגדרתם לפי פקודת התעבורה; "גורם מוסמך" – כל אחד מאלה: (1) לעניין החלטה להטיל קנס בידי שוטר – שוטר שהמפקח הכללי של משטרת ישראל הסמיכו לכך; (2) לעניין החלטה להטיל קנס בידי פקח או עובד הרשות המקומית כאמור בסעיף 28 – היועץ המשפטי של הרשות המקומית או עורך דין מהלשכה המשפטית של הרשות המקומית שהוא הסמיך לכך; (3) לעניין החלטה להטיל קנס בידי עובד ציבור שהוסמך לפי סעיף 29 – מי ששר התחבורה והבטיחות בדרכים הסמיכו לכך; "דמי פיגורים" ו"ריבית שקלית" – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961; "הודעה על החלטה להטיל קנס" ו"החלטה להטיל קנס" – כמשמעותן בסעיף 4(א); "החלטה סופית להטיל קנס" – כל אחת מאלה: (1) החלטה סופית של בית דין לתעבורה או פסק דין של בית משפט, המאשרים החלטה להטיל קנס; (2) קנס ששילם המפר כאמור בסעיף 9(ב); (3) הודעה על החלטה להטיל קנס שהקנס שנקבע בה לא שולם, וחלות עליה הוראות סעיף 9(ד); "הפרת תעבורה" – הפרה של הוראה לפי פקודת התעבורה המנויה בתוספת הראשונה, למעט הפרה כאמור שכתוצאה ממנה או בקשר עימה נגרמה תאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש; "השגה" – כמשמעותה בסעיף 8(א); "חוק בתי דין מינהליים" – חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992; "חוק בתי המשפט" – חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; "חוק המידע הפלילי" – חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019; "חוק המרכז לגביית קנסות" – חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995; "חוק סדר הדין הפלילי" – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1972; "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; "יום ההמצאה" – היום שבו הומצאה למפר הודעה על החלטה להטיל קנס בהתאם להוראות סעיף 5; "מערכת מקוונת" – מערכת מחשוב שבית הדין לתעבורה פועל באמצעותה ובה מתנהלים הליכים משפטיים לפי סעיף 20(א); "מפקח" – שוטר, וכן מי שהוסמך למפקח לפי הוראות פרק ו'; "מרשם התעבורה המינהלי" – כמשמעותו בסעיף 30(א); "ערר" – כמשמעותו בסעיף 19; "תקנות התעבורה" – תקנות התעבורה, התשכ"א-1961; "השר" – שר המשפטים.
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 1. הגדרות
1. בחוק זה – "דרך" – כהגדרתה בפקודת התעבורה; "החלטה להטיל קנס" ו"החלטה סופית להטיל קנס" – כהגדרתן בחוק הפרות תעבורה מינהליות; "הפרת תעבורה" – הפרת תעבורה כהגדרתה בחוק הפרות תעבורה מינהליות, שהיא עבירת תעבורה לפי חוק זה; "ועדת הכלכלה" – ועדת הכלכלה של הכנסת; "חוק הפרות תעבורה מינהליות" – חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024; "עבירת תעבורה" – עבירת תעבורה כהגדרתה בפקודת התעבורה, המנויה בתוספת הראשונה; "עובר דרך" – המשתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה, או לכל מטרה אחרת, המנוי בטור א' לתוספת השנייה; "פקח" – פקח שהוסמך לפי הוראות סעיף 3; "רכב" – רכב כהגדרתו בפקודת התעבורה, שעובר הדרך המנוי בטור א' לתוספת השנייה ביצע באמצעותו עבירה כאמור באותה תוספת; "רשות מקומית" – עירייה, מועצה מקומית או איגוד ערים; "תקנות התעבורה" – תקנות התעבורה, התשכ"א-1961; "השר" – השר לביטחון הפנים.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 63. הדין כשיש עבירות קודמות
63. העובר עבירה לפי פיסקאות (2), (3), (4) או (7) לסעיף 62 או לפי סעיף 10 – למעט נהיגת רכב על ידי אדם שרשיון הנהיגה שלו פקע – או העבירה על תקנה מהתקנות המפורטות בתוספת הראשונה או השניה ובשתי השנים שקדמו לאותה עבירה כבר הורשע על אחת העבירות המפורטות בסעיף זה, דינו – מאסר שלוש שנים אך לא פחות מחודש ימים, או מאסר וקנס מאה אלף לירות; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שנסיבות העבירה מחייבות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום מטעמים שיפרש בפסק הדין.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 71. תקנות מיוחדות בדבר רכב מנועי ציבורי
71. בנוסף על סמכותו הכללית לפי סעיף 70, רשאי השר להתקין תקנות בקשר לרכב מנועי ציבורי בענינים אלה: (1) הסדר והגבלה למתן רשיונות רכב, הפיקוח עליהם, מספרם בכלל ובכל אזור, קו או סוג של שירות; (2) הסדר והגבלה לשימוש ברכב והפיקוח עליו; (3) הסדר והגבלה למתן רשיונות או היתרים להסעת נוסעים או להפעלת שירות הסעה (בסעיף זה – שירות), לרבות תנאי רשיונות והיתרים, ביטולם והפסקת תקפם; (4) קביעת קווי שירות, איחודם והפרדתם וכל הסדר אחר של קווי שירות, תעריפי שכר נסיעה ולוחות זמנים לפיהם יופעל הרכב, לרבות דרך פרסומם ומקומם, הסדר הוצאת הכרטיסים והכרטיסיות למיניהם, לרבות לענין שימוש משותף בכרטיסים ובכרטיסיות של בעלי רשיונות שונים לקווי שירות ודרכי ההתחשבנות ביניהם בשל השימוש כאמור, הדפסתם ומכירתם, וכן מספר כלי הרכב שיופעלו, סוגיהם וכל הכרוך בכך; (5) קביעת החובות המוטלות על הרכב, על האדם המפעיל אותו או העובד בו, על מי שהשליטה עליו בידו, ועל הנותן שירות בו, לרבות עובדיו, סוכניו ושליחיו ומי שפועל מכוחו במתן השירות ועל הנוסע או על המבקש לנסוע בו, וכל הסדר הכרוך בכך, ובלבד שכל החובות האלה לא יחולו אלא בקשר למתן השירות או השימוש ברכב; (6) חיוב להפעיל רכב או שירות ואיסור להפסיק שירות או מקצתו; (7) ריתוקו של רכב לקו, לאזור או לסוג שירות מסויים, לשם הבטחת התחבורה הדרושה לציבור ותכנונה היעיל; (7א) איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות; לענין זה יתחשב השר ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה; בפסקה זו, "ימי מנוחה" – כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948; (8) כל ענין אחר הכרוך בסדרי הפעלת שירות ואופן נתינתו והעשוי לשפר את ההסעה ברכב או הכרוך בהפעלת שירות לתקנת הציבור.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 23. ציות לשוטר, לפקח ועובד חברת נתיבי ישראל בע"מ
23. (א) עובר דרך חייב לציית – (1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני); (1א) להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה; (2) לאותות הניתנים על-ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים או על ידי פקח עירוני או על ידי עובד חברת נתיבי ישראל בע"מ או על ידי עובד נת"א במדים. (ב) הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בענין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך. (ג) תמרור נייד שהוצב בדרך על-ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 61ט. סמכויות פיקוח ואכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית
61ט. (א) לשם אכיפת עבירות כאמור בסעיף 61ז, רשאי מפקח – (1) אם התעורר חשד לביצוע עבירה כאמור – להורות לנוהג ברכב לעצור את רכבו; (2) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; (3) אם התעורר חשד לביצוע עבירה כאמור – להיכנס לרכב מסוג כמפורט להלן, כשהוא נייח: (א) רכב ציבורי; (ב) רכב מסחרי; (ג) אוטובוס שאינו רכב ציבורי; (ד) רכב פרטי שמספר המושבים בו עולה על שמונה מלבד הנהג; (4) למסור הודעת תשלום קנס כאמור בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אם נוכח כי אדם עבר עבירה מהעבירות כאמור בסעיף 61ז. (ב) מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים כל אלה: (1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; (2) בעת ביצוע סמכויותיו לפי סעיף זה, הוא לובש מדי מפקח בצבע ובצורה שהורה השר לעניין זה, ובלבד שהמדים כאמור אינם נחזים להיות מדי משטרה; (3) יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג לפי דרישה.
כל הזכויות שמורות ©