עוד תעבורה תל אביב

רע"פ 6904-01- אביב מוזס נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: א ריבלין

המבקש הצביע על צו התעבורה (עבירות קנס), התשל"ז1976- (להלן – צו התעבורה) המסמיך, בין השאר, עיריות להכריז על עבירת קנס בחוקי עזר לגבי "חניה או העמדת רכב במקום חניה מוסדר" (ראו חלק ג' לתוספת לצו התעבורה הנ"ל). על עניינו של המבקש חל חוק העזר לעירית תל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד1984- (להלן – חוק העזר). המבקש טען כי עבירת הקנס, לאור גדרי ההסמכה, יכולה לחול רק על מקומות חניה מוסדרים, ואין היא יכולה להתייחס לחניה במקומות חנייה אסורים (מלבד אלה הנקובים בתקנה 72 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-, שעניינו של המבקש אינו נופל לגדרם). היות והעבירות שיוחסו לו לא נגעו לחניה במקום חניה מוסדר, טען המבקש כי לא הייתה סמכות להעמידו לדין מכוח חוק העזר. טענתו המרכזית השנייה של המבקש הייתה כי העבירה שיוחסה לו התבססה על סעיף 6(א)(2) לחוק העזר האוסר חניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין. טען המבקש כי הנטל להוכיח כי התמרור הוצב כדין מוטל על המאשימה, ובנטל זה היא לא עמדה. משכך, היה מקום לזכותו מההאשמות שהואשם בהם. 3. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) דחה את ערעורו של המבקש. אשר לטענתו המרכזית הראשונה קבע בית המשפט כי סמכות העירייה נובעת לא רק מכוח צו התעבורה אלא גם מכוחה של פקודת התעבורה , התשכ"א1961- (להלן – פקודת התעבורה), ולכן היה בסיס להעמידו לדין. אשר לטענתו המרכזית השנייה, קבע בית המשפט כי הנטל להראות שהתמרור הוצב שלא כדין מוטל היה על המבקש, זאת, בין השאר, מכוחה של חזקת התקינות העומדת לה לרשות המינהלית במעשיה, ומכוחה של תקנה 22(א) לתקנות התעבורה הקובעת כי לנאשם תעמוד טענת הגנה טובה כנגד התמרור אם יוכיח ש"הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".

החלטה |29/12/2001 |בית המשפט העליון

ע"פ 78-70- דב פוקס נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ברנזון ח כהן,ויתקון

– א. (1) תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, מתכוונת למקרה שבו – מבחינת הבדל הזמן והמרחק – סדר הגיעם של כלי הרכב השונים לצומת ניתן להיקבע באופן ברור ומתקבל על הדעת, וממילא מקרה שאינו ניתן לקביעה כזאת נופל לגדר תקנה 67(ב). (2) אין להרחיב את תחולת תקנה 70 לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, על מקרה בו יוצא רכב ממגרש חניה, שהמעבר ממנו לכביש הינו, כשלעצמו, דרך. (3) הפתרון המעשי ומחוייב המציאות לשם הסדרת התנועה היה להציב תמרור "עצור" או תמרור המציין זכות קדימה לתנועה שבכביש ביציאה ממגרש החניה. הערות: להרשעה בעבירה לפי תקנה 47 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, עיין ע"פ 415/68 – אבא כרמל נגד מדינת ישראל; פד"י, כרך כב (2), ע' 803. ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (י' גביזון, נשיא תורן, והשופטים א' חלימה, ש' ולנשטיין), מיום 11.1.70 ,ב-ע"פ 494/68 לפיו נדחה ערעור המערער על פסק-דינו של בית-משפט השלום, תל-אביב-יפו (ר' קורת, שופט תעבורה), מיום 12.9.68 , ב-תי"פ 3521/67, המרשיע את המערער בנהיגת רכב באי-זהירות ובאי- מתן זכות לרכב הבא מימין, עבירות לפי תקנות 14 (ג), 67 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, ודן אותו לתשלום קנס בסך 200 ל"י או 40 ימי מאסף תמור תו ולפסילה על-תנאי של רשיון הנהיגה שלו למשך שלושה חדשים. הערעור על גזר-הדין נתקבל בחלקו. ד' ריס – בשם המערער ע' נתן, סגן פרקליט המדינה – בשם המשיבה אזכורי חקיקה: תקנות התעבורה 67(ב) תקנות התעבורה 14 (ג) תקנות התעבורה 67(א) תקנות התעבורה 70 תקנות התעבורה 67 תקנות התעבורה 69 פקודת התעבורה 38(3) פסק דין השופט ויתקון: המערער נמצא אשם בעבירות על תקנה 67 (ב) ועל תקנה 14 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-.

פסק דין |27/05/1970 |בית המשפט העליון

עפ"א (תל אביב) 80083-06- גואטה דוד נגד עירית תל-אביב יפו

שמות השופטים: מיכל אגמון גונן

ראו ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 517-516; רע"א 3527/96 אקסלברד נ' מנהל מס רכוש אזור חדרה, פ"ד נב(5) 385. ואחת היא אם העניין הנדון הוא עניין אזרחי או עניין פלילי. " כאמור, המונח "מדרכה" לא מוגדר בחוק העזר. עם זאת, חוק העזר הותקן על ידי מועצת העירייה מכוח סמכותה על פי סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה. חלק ב', פרק שני, סימן י' לתקנות התעבורה, דן אף הוא באיסורי חניה וסעיף 72 (2א) לתקנות התעבורה אוסר חניה "על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן לפי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל". לאור האמור, וכיון שמדובר באותו עניין נפנה להגדרת תקנות התעבורה. בתקנות התעבורה מוגדרת "מדרכה" כ"חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". המונח "דרך" הוגדר בפקודת התעבורה "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות שלעבור בהם". המונח "כביש" הוגדר בתקנות התעבורה כ"חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך". עולה מההגדרות לעיל כי המקום בו חנה המערער לגרסת המפקחת מהווה דרך. השאלה היא אם מדובר בחלק מהדרך המהווה "מדרכה". ההגדרה קובעת מבחן כפול. הראשון, מיקום המדרכה צריך להיות "חלק מרוחבה של דרך" כאמור בתקנות, כלומר לצידי הכביש. השני, השימוש שנעשה האם מדובר במקום שמיועד לשימוש הולכי רגל. לעניין זה נדרש בית המשפט העליון בע"פ 50/71 אנוש בר-שלום נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(1) 679 ( 26.4.71 ).

פסק דין |12/04/2008 |מחוזי – תל אביב

עפ"א (תל אביב) 8330-09-15- אסף בינדר נגד עיריית ת"ל אביב

שמות השופטים: ירון לוי

עיריית תל אביב באמצעות עוה"ד אתי לוי, השירות המשפטי של עיריית תל אביב יפו – המחלקה הפלילית פסק דין הערעור 2 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט מ. בן חיים), מיום 30.6.2015 , לפיו הורשע המערער בעבירה של חניה אסורה בניגוד לסעיפים 4(ב) ו-6(ב)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"), בכך שהחנה את רכבו ברחוב הגולן בתל אביב (להלן: "הרחוב"), מאחורי מספר 130, "בניגוד להוראות תמרור המתיר חניה לכלי רכבי מסוימים, ובשעות מסוימות, כפי שפורט בו (חניה מועדפת)". המדובר בתמרור מספר 433, לפיו אסורה עצירה או חניה של רכב בדרך שבה הוצב התמרור, פרט לרכב הנושא תו חניה אזורי מתאים (להלן: "תמרור חניה מועדפת"). 2. הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין בלבד. המערער לא חלק על עצם החניית הרכב במקום, ועל קיומם של התמרורים. הערעור מתמקד בשאלת תוקפם החוקי של התמרורים ברחוב. העובדות 3. העובדות הרלוונטיות להכרעה בערעור אינן שנויות במחלוקת, ואלה הן: א. בכניסה לרחוב, משני צדיו, מוצבים תמרורים המתירים את החניה ברחוב רק לבעלי תו חניה אזורי. המערער הבחין בתמרורים אלה עת נכנס לרחוב. ב. המערער, אינו בעל תו חניה אזורי מתאים. ג. בפועל, מדובר ברחוב שהוא "ללא מוצא". דהיינו, הכניסה היחידה לרחוב היא במקום בו מוצבים התמרורים. אין במקום תמרור המציין עובדה זו. ד. כיוון התנועה ברחוב לא הוגבל באמצעות תמרור לכיוון מסוים. ה. בשלב מסוים, לאחר כניסתו לרחוב, וטרם הגיע לקצהו, ביצע המערער פניית פרסה, והחנה את רכבו בצד הנגדי של הרחוב (בצד שמאל של כיוון הכניסה לרחוב), שבכיוונו מצוי גב התמרור, ולא חזיתו.

הכרעת דין |20/10/2015 |מחוזי – תל אביב
|
עת"מ (מרכז) 48760-09-19- יונה אברך בע"מ נגד עירית כפר סבא

שמות השופטים: אורן שוורץ

תקנה 18(א) לתקנות התעבורה קובעת את סמכויותיה של כל רשות תמרור מקומית להצבת או לסילוק התמרורים הנקובים בתקנה לאחר היוועצות עם קצין משטרה, אלא אם רשות התמרור המרכזית הורתה אחרת. תקנה 18(ב) מרחיבה את סמכות רשות התמרור המקומית לקבוע הסדרי תנועה נוספים על אלה הקבועים בתקנה 18(א) לאחר היוועצות עם קצין משטרה וזאת ככל שרשות תמרור מרכזית קבעה לרשות התמרור המקומית תחום לכך ולמעט התמרורים הנקובים בתקנה. במידה ורשות תמרור מקומית מבקשת לקבוע הסדר שאינו נקוב בתקנות 18(א)-(ב) עליה לקבל את הסכמת רשות התמרור המרכזית בהתאם לתקנה 18(ג) וכן להיוועץ בקצין משטרה. וכך קובעת תקנה 18(ג): "רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו-(ב)" 18. לצורך קביעת נתיב תנועה כייעודי לתחבורה ציבורית נדרש להציב בו את תמרורים 501 ו-503 (תמרורים המורים על נתיב תחבורה ציבורית). תמרורים אלה מוצבים בסמכות רשות תמרור מקומית לאחר התייעצות עם קצין משטרה ובהסכמת רשות התמרור המרכזית כאמור בתקנה 18(ג) לתקנות התעבורה . 8 יוצא אפוא כי העירייה, אשר משמשת כרשות תימרור מקומית, יונקת את סמכותה להפוך נתיב תחבורה לנת"צ מכוח תקנה 18(ג) לתקנות התעבורה. כך, על בסיס הוראות תקנה 18(ג) לתקנות התעבורה, התקשרה העירייה בשנת 2016 עם נתיבי איילון ומשרד התחבורה בהסכם לביצוע הפרויקט. ביום 29.10.2018 אושרה "תכנית הסדרי תנועה הוספת נתיבי תח"צ רחוב ויצמן מזרח כפר סבא-מהיר לעיר" אשר נערכה בהתייעצות עם קצין משטרה, על ידי המפקחת על התעבורה במחוזות תל אביב והמרכז ברשות התמרור המרכזית, אשר קבעה כדלקמן: "בהמשך למסמכים שבסימוכין ולהמלצות ואישורים שבסימוכין, הריני מסכימה ומאשרת את תכניות הסדרי התנועה המפורטות לקטע שבנדון, המהווה חלק מתכנית כוללת להסדר העדפה בהתאם לתכנון המוקדם לכל אורכו של רחוב ויצמן ושמתוכננת לקידום כהמשך ישיר ואף במקביל למקטע זה .

פסק דין |15/04/2020 |בימ"ש לעניינים מינהליים – מרכז

עפמק (באר שבע) 44027-05-19- מדינת ישראל נגד יצחק בלבן

שמות השופטים: אלון אינפלד

לפיכך, בבחינת 'דבר הלמד מעניינו' ובהתאם לכלל לפיו יש לפרש חוק בהתאם לתכליתו, יש לראות את ההגדרות של תקנות התעבורה ופקודת התעבורה כחלות גם על הגדרת 'מדרכה' לפי חוק העזר". 18. המונח "מדרכה" מוגדר בתקנות התעבורה כך: "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". המונח "דרך", אינו מוגדר בתקנות התעבורה אך מוגדר בפקודת התעבורה "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם". 19. ניתן להגיע למסקנה משילוב של שתי ההגדרות, כי לצורך הגדרת אזור כ"מדרכה", יש לבחון אם המקום "מיועד" לשמש מעבר הולכי רגל. וכן, לצורך קביעה כי אזור מסוים יחשב למדרכה, עליו להיות חלק מדרך שאינה כביש ומצויה בצד הכביש. "דרך" היא, בהתאם להגדרתה בפקודת התעבורה, "מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם". 20. עתה יש לעיין בתמונות שהוצגו בבית המשפט, להציץ מחלון האולם, ולבחון אם התנאים האמורים מתקיימים. התמונה הנוחה ביותר להבנת השטח היא התמונה נ/1, אשר הגיש המשיב על מנת להראות את האזור בו ממוקמים שני השלטים בהם נרשם "רחבת היערכות לרכב כיבוי והצלה אין חניה". בתמונה ת/1 נראה כי הנאשם חנה בין שני התמרורים, כאשר שני גלגלים על הכביש, אך רוב רוחב הרכב מעל האבנים המשתלבות. זאת, בין שני השלטים, בשטח בו האבנים המשתלבות הן במפלס אחד עם הכביש. 21. מעיון בנ/1 נראה היטב כי רחוב הנרייטה סולד הוא בוודאי בבחינת "כביש". בצד הכביש יש אבנים משתלבות לכל האורך, ממקום חנית המשיב והרחק עד הכיכר בו מצויה הפניה לרחוב קרן היסוד, מעבר לבניין משרדי הממשלה.

פסק דין |07/09/2019 |מחוזי – באר שבע

עפ"א (תל-אביב-יפו) 80165/99- אביב מוזס נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד ברלינר,ז ה,י שטופמן

אין מקום להניח ששיווה לנגד עיניו רק את חוק העזר של עיריית תל-אביב-יפו דווקא, שהרי כל העיריות והמועצות המקומיות רשאיות להתקין חוקי עזר בנושא זה, וההגדרות בהם עשויות להיות שונות ואחרות, מאלו שבחוק העזר של תל-אביב-יפו. טענה משפטית: "תמרור שהוצב כדין" – נטל הראיה 13. טענה נוספת בפי המערער, היא בענין נטל הראיה המוטל על התביעה. על פי האמור בהודעת הערעור, בית משפט קמא לא התייחס לטענה זו. על אף מאמצינו לא זכינו לקבל מבית משפט קמא את תיק בית משפט קמא, למרות הוראת תקנה 34 לתקנות סדר הדין הפליל, תשל"ד-1974. לפיכך, נצא כמובן, מנקודת הנחה, שהטענה אכן הועלתה בבית משפט קמא. 14. הטענה מתבססת על נוסחו של סעיף 6(א)(2) לחוק העזר, הוא סעיף החיקוק על פיו הואשם המערער: "לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב ברחוב במקום שבו – . . . . (2) החניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין, אף אם האיסור אינו איסור המועצה. " 15. המערער סבור, כי נטל הראיה על התביעה להוכיח, כי "התמרור הוצב כדין ", בהיות רכיב זה אחד מיסודות העבירה. לדעתו, לא נקבעה לענייננו הוראה מקבילה להוראה הקיימת בתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), שהעבירה את נטל הראיה על הנאשם החפץ לטעון ולהוכיח שתמרור הוצב או נקבע או סומן שלא כדין. 16. דעתי היא, שגם דינה של טענה זו להידחות. התמרורים, על פי חוק העזר, ולענייננו: התמרור האוסר חניה אליו מתייחס סעיף 6(א)(2) לחוק העזר, הוא תמרור "כמשמעותו בתקנות התעבורה" (סעיף 1 לחוק העזר).

פסק דין |18/07/2001 |מחוזי – תל אביב

חעמ (רמת גן) 38097-08-14- מדינת ישראל נגד אשר (אנטול) דויטש

שמות השופטים: אילן סלע

משכך יש לפנות להגדרת "מדרכה" בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). 8. בתקנות התעבורה הוגדרה מדרכה: "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד כביש, המיועד להולכי רגל, בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". הגדרת מקום כ"מדרכה" טעונה אפוא, מבחן כפול: מבחן המיקום – "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש המצוי בצד הכביש", ומבחן הייעוד – "מיועד להולכי רגל". (רע"פ 9380/06 משולם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.12.06 ); ע"פ (מחוזי-י-ם) 17161-04-13 ניצן נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 30.06.13 )). בהתאם להגדרה, אין צורך שהולכי רגל ישתמשו בשטח הלכה למעשה ודי בכך שהוא מיועד להולכי רגל (ע"פ (מחוזי-נצ') 45126-10-12 אסמאעיל נ' עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו, 11.02.13 )). 3 9. להשלמת התמונה יצוין כי "דרך" הוגדה בפקודת התעבורה : "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח ששי לציבור זכות לעבור בהם". בית המשפט אף ציין כי הגדרת מדרכה היא רחבה ביותר, ולמעשה, הגדרה של "מדרכה" היא במובן מסויים, הגדרה שיורית, דהיינו – "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש" (ע"פ (מחוזי-ת"א) 80249/07 צ'שלר נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 23.12.07 )). 10. עיון בתמונות שהוצגו אינו מותיר מקום לספק כי מדובר במקום המצוי לצד כביש ואשר נחזה כי הולכי רגל יכולים לעבור בו. 11. אמנם מדובר במפרץ רחב החורג מרוחב המדרכה, ואולם לא זו בלבד שאין בדין הגבלה על רוחבה של מדרכה, ולא זו בלבד שאין מניעה שבאותה מדרכה חלק אחד יהיה ברוחב מסוים וחלק אחר רחב יותר, אלא שהעובדה כי בקצה השטח בו חנה הנאשם ישנה גדר, אך מחזקת את המסקנה כי שטח זה הוא חלק מהמדרכה, ואין לו שום תכלית או ייעוד אחר.

הכרעת דין |29/10/2014 |עניינים מקומיים – רמת גן

עפמק (תל אביב) 42570-11-22- מדינת ישראל/ עיריית ת"ל אביב נגד תומר גל

שמות השופטים: עמית ציון קאפח

כאן המקום להזכיר כי הגדרת "מדרכה" מופיעה בתקנות התעבורה כדלקמן: "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו" (ראה סעיף 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). לא ניתן לומר על הרחבה בה החנה המשיב את האופנוע כי הינה מדרכה, הן בשל אופייה הפנורמי, הן בהינתן עמודי הבטון החוסמים מעבר כלי רכב, הן בשל גודלה והן בשל קיומם של ספסלים אשר נועדו למנוחת הולכי הרגל. שאלת האמון אפוא בהלך מחשבת המשיב אינה רלוונטית לעבירות של אחריות קפידה. כאן המקום להעיר שאפשר שיש מקום להציב שילוט ברור בדבר איסור כניסת רכב דו גלגלי למתחם. אינני סבור שהדבר יציף את העיר בשלטים, לפי שמעט מאוד מקומות בעלי אופי דומה מצויים בתחום העיר תל אביב. סוף דבר הערעור מתקבל. על מנת שלא להלאות את ערכאה קמא ואת המשיב בהחזרת ההליך לבית משפט קמא, אני מרשיע את המשיב במיוחס לו- החניית רכב בגן ללא היתר מראש העירייה, עבירה על פי סעיף 32(א) לחוק עזר לתל אביב- יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם- 1980 וגוזר עליו את הקנס המקורי בסך 475 אשר ישולם עד ולא יאוחר מיום 01.02.2023 .

פסק דין |25/12/2022 |מחוזי – תל אביב

ח נגד (תל אביב) 72306-01-17- מדינת ישראל נגד יעקב בן יששכר

שמות השופטים: יפעת אונגר ביטון

סע' 6(ד)(2א) לחוק עזר תל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד – 1983 קובע: "לא יעמיד אדם ולא יחנה רכב ולא ירשה למי שפועל מטעמו להעמיד או להחנות רכב באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או אחר תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת – (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזר זה;" הביטוי "מדרכה" מוגדר בחוק הנ"ל כך: "מדרכה – כהגדרתה בתקנות התעבורה;". 12. תקנות התעבורה מגדירות מדרכה כדלהלן: "מדרכה – חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". 13. בהתאם להגדרה הנ"ל, המקום בו העמיד הנאשם את קטנועו הינו מדרכה לכל דבר וענין משום שאין מחלוקת כי מדובר בחלק מרוחב של דרך, המצוי בצד כביש ומיועד להולכי רגל, בפרט לבאי בית המשפט. הנאשם לא טען, קל וחומר לא הוכיח, אחרת. תשומת הלב כי הקטנוע הוחנה בסמוך לכביש ולא בצדה הפנימי של הרחבה הסמוך לבניין בית המשפט עצמו. עוד יש להעיר, כפי שהעיד הפקח, בהמשך רחוב ויצמן, הוסדרו מקומות להעמדת אופנועים ולאחר הסדרה מיוחדת זו החלה אכיפת איסור העמדת אופנועים וקטנועים על הרחבה. 14. אמנם, הפקח השיב כי הקטנוע לא הווה הפרעה להולכי רגל או לתנועה בכביש. אולם, שאלת ההפרעה אינה מעלה או מורידה, לעניין קיום יסודותיה של העבירה כפי שעולה מלשון חוק העזר ותקנות התעבורה. 5 15. שאלת ההפרעה עשויה להיות רלוונטית כשמדובר בחוק חניית נכים, אולם במקרה דנא, טען הפקח בחקירתו הנגדית כי המסופון לא הצביע על תג נכה לקטנוע, והנאשם לא טען כי בידו תג נכה לכלי זה.

הכרעת דין |18/09/2019 |עניינים מקומיים – תל אביב