כל הזכויות שמורות document.getElementById("year").innerHTML = new Date().getFullYear() ©
הגשת תלונה במשטרה היא זכות בסיסית העומדת לכל אזרח במדינת ישראל. המחוקק העניק הגנה מיוחדת למי שמגיש תלונה בתום לב לרשות מוסמכת, ובכלל זה למשטרה. הגנה זו מעוגנת בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, המבטיח כי מתלונן בתום לב לא ייחשף לתביעת לשון הרע בגין תוכן התלונה:
תא (כפר סבא) 48169-03-18- מבי נגד ללב (ניתן ב 04/02/2020)
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה"
הגשת תלונה במשטרה היא פעולה משפטית בעלת משמעות רבה. מצד אחד, היא מאפשרת לאזרח לקבל הגנה והתערבות רשמית מרשויות האכיפה במקרים של פגיעה בו או בזכויותיו. מצד שני, תלונה עלולה להוביל לפתיחת הליכים פליליים נגד הנילון, עם השלכות מרחיקות לכת על חייו ועתידו.
לאור המשמעות הכבדה של הגשת תלונה במשטרה, המחוקק והפסיקה הישראלית יצרו איזון בין זכות האזרח להתלונן לבין ההגנה מפני תלונות שווא או שימוש לרעה בהליך. איזון זה בא לידי ביטוי בדרישת "תום הלב" כתנאי להגנה מפני תביעות לשון הרע.
סוגיית תום הלב בהגשת תלונות למשטרה זכתה להתייחסות נרחבת בפסיקה הישראלית. בתי המשפט קבעו כי הדרישה לתום לב כוללת אמונה כנה בנכונות העובדות המדווחות, וכן היעדר מניעים זרים או זדוניים, כפי שעולה מהפסיקה:
תא (חיפה) 16807-09-11- יוסי דואק נגד שולי נאור זוארץ (ניתן ב 12/03/2014)
"סוג מיוחד של פרסומים שבהם מובאים חשדות של אחרים בדבר ביצוע עבירות, הם פרסומים המדווחים על התפתחות חקירה משטרתית כנגד אדם. נראה, כי מפרסמים של פרסומים כאלה יעמדו בדרישת ההוכחה של אמיתות הפרסום אם יצליחו להוכיח, כי הפרסום תיאר בצורה מדויקת את התפתחות החקירה המשטרתית."
בתי המשפט בוחנים את סוגיית תום הלב בהגשת תלונות למשטרה על פי מספר פרמטרים:
ראיות להוכחת תום לב יכולות לכלול תיעוד של האירועים שקדמו להגשת התלונה, עדויות תומכות, היעדר היסטוריה של סכסוכים קודמים, ודיוק בפרטי התלונה.
בפסיקה העדכנית מודגשת חשיבות ההגנה על זכות האזרח להתלונן במשטרה, ללא חשש מתביעות נגדיות, כל עוד התלונה הוגשה בתום לב:
תאמ (קריות) 18657-07-17- ר פ מ נגד שירן קוזניצוב סויסה (ניתן ב 10/03/2020)
"על פי לשון הסעיף, זכותו של אזרח להגיש תלונה למשטרה מבלי להיות חשוף לתביעות לשון הרע, כך שגם אם הייתה מגישה הנתבעת תלונה על התובעת, הייתה זוכה להגנה הקבועה בחוק."
לצד ההגנה על זכות ההתלוננות, המחוקק והפסיקה הציבו מנגנונים להרתעה מפני תלונות שווא:
עבירה פלילית – סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי מסירת ידיעה כוזבת לשוטר בדבר ביצוע עבירה היא עבירה פלילית שעונשה עד שלוש שנות מאסר.
עילת תביעה נזיקית – בהיעדר תום לב, מגיש תלונת שווא עלול להיחשף לתביעה אזרחית בעילות של לשון הרע, רשלנות, או נזק במזיד.
הוצאות משפט מוגברות – בתי המשפט עשויים להטיל הוצאות משפט מוגברות במקרים של תלונות שווא שהובילו להליכים משפטיים מיותרים.
פגיעה באמינות – מי שהוכח כמגיש תלונות שווא עלול לאבד מאמינותו בהליכים משפטיים עתידיים.
בתי המשפט מדגישים את ההבחנה החשובה בין תלונה שהתבררה בדיעבד כלא נכונה, אך הוגשה בתום לב, לבין תלונת שווא מכוונת. במקרה הראשון, ההגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע עומדת למתלונן, שכן פעל בתום לב. במקרה השני, כאשר מוכח כי המתלונן ידע שהוא מוסר מידע כוזב או שפעל ממניעים זדוניים, לא תעמוד לו הגנה, והוא עלול להיחשף לסנקציות המשפטיות המפורטות לעיל.
אחד השיקולים המעשיים החשובים בהגשת תלונה במשטרה הוא הצורך בתיעוד מדויק של פרטי האירוע:
תיעוד בזמן אמת – מומלץ לתעד את האירוע סמוך ככל האפשר להתרחשותו, כאשר הפרטים עדיין טריים בזיכרון. תיעוד זה יכול לכלול:
ראיות פיזיות – שמירה וצילום של ראיות פיזיות הקשורות לאירוע:
חוות דעת רפואיות – במקרה של פגיעה פיזית, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי ולשמור תיעוד רפואי מפורט.
סוגיית התרגום היא קריטית בהגשת תלונות במשטרה עבור מתלוננים שאינם דוברי עברית. הפסיקה הישראלית הכירה בזכותו של אדם לקבל שירות בשפה שהוא מבין:
זכות לתרגום – למתלונן יש זכות להגיש תלונה בשפה שהוא שולט בה, ולקבל סיוע מתורגמן.
דיוק בתרגום – יש להקפיד על תרגום מדויק של התלונה, שכן אי-דיוקים בתרגום עלולים להשפיע על ההליך המשפטי כולו.
אחריות המשטרה – על פי נהלי המשטרה, בתחנות משטרה יש לספק שירותי תרגום למתלוננים שאינם דוברי עברית, אם באמצעות שוטרים דוברי השפה או באמצעות מתורגמנים חיצוניים.
סיוע משפטי – במקרים מורכבים, מומלץ להסתייע בעורך דין הדובר את שפת המתלונן או שיכול לסייע בהבטחת תרגום נאות של התלונה.
כאשר מוגשת תלונה במשטרה, הנחקר נהנה ממספר זכויות יסוד, ביניהן זכות העיון בחומרי החקירה:
מועד הזכאות לעיון – על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנאשם וסנגורו זכאים לעיין בחומר החקירה שנאסף בתיק וכן ברשימת החומר שנאסף.
היקף זכות העיון – זכות העיון משתרעת על כל חומר החקירה הרלוונטי, לרבות:
מגבלות על זכות העיון – ישנם מקרים בהם ניתן להגביל את זכות העיון, כגון:
הליך בקשת העיון – זכות העיון מתגבשת לאחר הגשת כתב אישום. בשלב החקירה, עיון בחומרים יתאפשר רק במקרים חריגים ובאישור בית המשפט.
זכות ההיוועצות בעורך דין היא זכות יסוד של כל נחקר, והיא קריטית במיוחד בשלבים הראשונים של החקירה:
טרם החקירה – היוועצות מקדימה עם עורך דין מאפשרת:
במהלך החקירה – החוק קובע זכות להפסקת חקירה לצורך התייעצות עם עורך דין:
יתרונות הייצוג המשפטי – נוכחות עורך דין מקצועית יכולה:
זכות השתיקה היא זכות יסוד של כל נחקר, המעוגנת בחוק ובפסיקה הישראלית:
מהות הזכות – הזכות לא להפליל את עצמו ולא להשיב לשאלות:
הערכת השימוש בזכות – שימוש בזכות השתיקה הוא החלטה מורכבת:
עצת מומחים – ההחלטה אם להשתמש בזכות השתיקה:
הגשת תלונה במשטרה היא זכות בסיסית של כל אזרח במדינת ישראל, המוגנת בחוק כל עוד נעשית בתום לב. המסגרת המשפטית מספקת הגנה למתלונן מפני תביעות לשון הרע בגין תוכן התלונה, אך מנגד מטילה אחריות להימנע מתלונות שווא מכוונות.
תהליך הגשת התלונה מחייב דיוק בפרטים, תיעוד מסודר, והימנעות מהגזמות או עיוותים. תלונה בתום לב אינה מחייבת שהעובדות יתבררו בדיעבד כנכונות לחלוטין, אלא שהמתלונן האמין בכנות בנכונותן בעת הגשת התלונה.
מנגד, מי שמוצא עצמו נחקר בעקבות תלונה נהנה ממערכת זכויות מקיפה, הכוללת את הזכות להיוועץ בעורך דין, הזכות לשמור על שתיקה, והזכות לעיין בחומרי החקירה בשלב המתאים.
לאור המורכבות המשפטית של הגשת תלונה במשטרה והשלכותיה האפשריות, להלן מספר המלצות מעשיות:
למתלוננים פוטנציאליים:
לנחקרים בעקבות תלונה:
הן הגשת תלונה במשטרה והן ההתמודדות עם חקירה הן צמתים משמעותיים מבחינה משפטית, ולכן מומלץ להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי בשני המקרים. עו"ד פלילי תל אביב מנוסה יכול לסייע בניווט במערכת המשפטית המורכבת, בהגנה על זכויות, ובמניעת טעויות שעלולות להשפיע לרעה על ההליך המשפטי ועל תוצאותיו.
1065/08 תפח (תל אביב)- מדינת ישראל נגד וונדמו ברקולין
שמות השופטים: שאול שוחט,דליה גנות,שרה דותן,אב״ד
המידע שנמסר הביא לפתיחת החקירה מחדש: נגבתה הודעה נוספת מג. ש. ; הוגשה תלונה על ידי אשה נוספת, ע. ז. (בעידודו של אבנר כבל) – והנאשם הוכרז כדרוש לחקירה. ביום 11.8.08 נעצר הנאשם בהמשך להתרחשות נשוא האישום הרביעי, על ידי שוטר סיור, והועבר להמשך חקירה אשר הביאה להגשת כתב האישום המקורי ביום 19.8.08 , שכלל ארבעה אישומים. כתב אישום זה תוקן, במהלך ניהול המשפט, והוסף לו אישום חמישי (ראו החלטת בית המשפט מיום 4.5.09 ). השתלשלות החקירה אינה שנויה במחלוקת והיא מתוארת בחקירתו של עת/15, פקד מיכאל קיגל, בעמי 484 ואילך. 3. כתב האישום המתוקן אישום ראשון א. ביום 5.4.08 בשעה 09:30 או בסמוך לכך, שהו צ. ע. (להלן באישום זה המתלוננת או צ. ע. ) ובן זוגה י. ע. (להלן: בן הזוג), במבנה נטוש, המצוי בכתובת שאינה ידועה למאשימה, ברחוב בני ברק בעיר תל אביב. ב. בשלב מסויים, כאשר שהתה המתלוננת לבדה, הגיע למקום הנאשם, תוך שהוא מפתיע אותה. הנאשם אחז בידה של המתלוננת, הפילה לקרקע, משך אותה לחדר סמוך והמשיך לתקוף אותה, בכך שחנק אותה, תפס בכח בשערה, בעט בה ומנע ממנה לצעוק באמצעות סתימת פיה. בשלב זה, הוריד הנאשם בכח את מכנסיה של המתלוננת ובעל אותה, בניגוד לרצונה, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן הורה לה לעשות כרצונו. כאשר ניסתה המתלוננת להתנגד למעשיו, היכה אותה הנאשם, בין היתר באמצעות מכת אגרוף בפניה וחניקה. בשלב מסויים דרש הנאשם מהמתלוננת להסתובב על מנת להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אולם אז החלה המתלוננת להימלט מן הנאשם בריצה.
הכרעת דין |14/07/2010 |מחוזי – תל אביב
ת"א (טבריה) 2163/00- בני אליהו נגד חיים חליווה ואח
שמות השופטים: יונתן אברהם
התלונות תלונה למשטרה מיום 27.6.00 ( נספח טו' לתצהיר חליווה) תלונת הנתבע למשטרה מוגנת על פי ההגנה הקבועה בס' 15 (8) לחוק אשר קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו : "(8)הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". הגשת תלונה למשטרה בה מובע בתום-לב חשד על פלוני אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע . תלונתו של אזרח, החושד בתום-לב במעשה עבירה של אחר והמופנית למשטרה, המופקדת על-פי החוק על חקירת עבירות, אינה צריכה לגרור אחריה מסקנה כי בשל שימוש זה בזכותו של אזרח להתלונן בפני מי שמוסמך לכך, התחייב במעשה עוולה (ע"א 310/74 אליהו שיטרית נ' שלמה מזרחי, פ"ד ל (1) 389, 391-392). ס' 16 לחוק קובע כי: 16. (א)הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. דבר התלונה לא פורסם בשום מקום לרבות העיתונות כמו כן לא הוכח כי התלונה שקרית וכי לא נאמרו הביטויים שהוזכרו בתלונה ("אני אחפש אותך" ) שהרי גם העד הרצל שימחה בחקירתו במשטרה ( נספח יד' לתצהיר חליווה) העיד כי חליווה אמר אני אחפש ואבקר את בני כעיתונאי ( נראה כי האחרון הגמיש את דבריו) ועל כן אליהו לא חרג מגדר הסביר ( כנדרש בס' 16 לחוק) בתלונתו ומשכך עומדת לו ההגנה הקבועה בס' 15 (8) לחוק.
פסק דין |02/12/2006 |שלום – טבריה
ב"ש (אילת) 2019/07- גדול אבי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י עדן
1. לפני בקשת הנאשם להתיר לו לעיין ולהעתיק את המוגדר על ידו כחומר חקירה להלן : א. פלט התלונות של המתלוננת וחומר חקירת המשטרה בתלונות אחרות שהגישה כנגד הנאשם. ב. חומר חקירת המשטרה בתלונת הנאשם כנגד המתלוננת, בחשד לקבלת דבר במירמה כטענתו. ג. רישומה הפלילי של המתלוננת. 2. לטענת הנאשם מדובר בעלילה, המתלוננת היא שתקפה אותו, היא הגישה נגדו תלונות דומות בעבר, שנסגרו, "ככל הנראה רובן מחוסר אשמה", אין לו עבר פלילי, הוא הגיש תלונה כנגדה בגין קבלת דבר במירמה וגניבה, המתלוננת היתה מעורבת בעבירות אלימות ואף ריצתה עונש עבודות שירות, וגם בתיק זה נחקרה באזהרה בחשד לתקיפת הנאשם. כך אליבא כנאשם. 3. לא הוגש תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה. 4. לטענת ב"כ הנאשם, מעורבות בעבירות מירמה, כמו גם תלונות דומות בין אותם צדדים, חשובים ורלונטיים, משליכים על מהימנות העדה ונמצאים "בפריפריית האישום". 5. המאשימה מתנגדת לבקשה על כל חלקיה, ולחילופין מבקשת כי אם יחליט בית המשפט אחרת אזי הרישום הפלילי יובא לעיונו של בית המשפט בלבד. האישום 6. עניננו בכתב אישום המייחס לנאשם עבירות לכאורה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק העונשין), תקיפה סתם (סעיף 379 לחוק העונשין) ואיומים (סעיף 192 לחוק העונשין). ע"פ העובדות (לכאורה) המתוארות בכתב האישום, הנאשם תקף את המתלוננת בדירתה, הפיל אותה, חבט בה, הצמיד סכין לצווארה, וכתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות וכאבים והיא נזקקה לטיפול רפואי. 7. בסעיף נוסף מייחס כתב האישום לנאשם תקיפה ואיומים על שכנתה של המתלוננת אשר נכנסה לדירה והוציאה מידיו את הסכין.
החלטה |17/09/2007 |שלום – אילת
ת"א (ירושלים) 841-95- אהרון בן טובים נגד 1. שרה ארנון-שפירא
שמות השופטים: מ גל
דא-ותו-לא (נ4/, עמ' 5 ש' 2; כך גם הציג את העובדות בשיחה הטלפונית עם הנתבעת מס' 1: התמליל, עמ' 3 באמצע). כללית, לגבי תוכן דבריו באמרה במשטרה, הוא אישר כאמת את כל הנאמר בה (עמ' 10 למטה). אין לו, אם-כן, הסתייגות כלשהי לרשום שם. 5. מעדותו בבית המשפט, כמו גם מדבריו במהלך החקירה במשטרה וכנובע מהשיחה הטלפונית דלעיל בינו לבין הנתבעת מס' 1, עולה, כי אין המדובר במקרה הראשון שבו התובע מטפל בנושא אימוץ פרטי של ילדים, אשר נולדו לנשים השרויות במצוקה. לטענתו, הדבר חוקי ומותר בארצות הברית, הגם שידוע לו האיסור החל לפי חוקי מדינת ישראל (וכן לפי חוקי קוויבק, מקום מושבו). חרף זאת סבור התובע, כי הכתבה מוציאה את דיבתו רעה, שכן אדם סביר ורגיל מבין ממנה ובמיוחד מהכותרת ומכותרת המשנה, כי עיסוקו הוא בתיווך וסחר בילדים ישראליים, שאותם כביכול הוא מבריח מישראל לארה"ב, תוך פיתוי וניצול מצבן של נשים ונערות במצוקה. עוד הלין על המשמעות הנובעת לסברתו מן הכתבה, בה הוא מתואר כעבריין פלילי החושב שמעשיו מהווים מצווה גדולה (ראו נא, בסעיף 2 לעיקרי הטיעון מטעם התובע). מעורבות קודמת בנושא האימוץ: 6. עוד לפני פרסום המודעה בעיתון "לאישה", כבר היה התובע מעורב באימוץ פרטי של ילדים. המקרה הראשון שבו טיפל היה, לגרסתו, בסמוך לשנת 89'. רבנים מהעיר מונטריאול פנו אליו על-מנת שיאתר אישה בהריון. בעקבות מודעה שפרסם בעיתון מקומי ("ישראל שלנו" – נ4/, עמ' 1 ש' 17), פנתה אישה במטרה למסור את תינוקה לאימוץ. המדובר בישראלית לשעבר הדוברת את השפה העברית (עמ' 9; נ4/, עמ' 1 ש' 21 ואילך).
פסק דין |28/06/2000 |מחוזי – ירושלים
ת"א (כפר סבא) 48169-03-18- מבי נגד ללב
שמות השופטים: מיכאל קרשן
הנתבעת ייחסה לתובעת במסגרת תלונתה במשטרה ביצוע עבירה פלילית מסוג פשע, ואין כל ספק שהפרסום הזה עלול היה להשפיל את התובעת בעיני הבריות ואף לפגוע במשרתה. 35. אלא שלנוכח ממצאי העובדה שקבעתי לעיל, עומדת לנתבעת ביחס לפרסום זה הגנת תום הלב המנויה בסעיפים 15(3) ו-15(8) לחוק, שזה לשונם: 15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: . . . (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; . . . (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה. 36. כאשר אם לילד פעוט שלומד בגן מקבלת דיווח מהימן לכאורה מסייעת באותו גן שבנה עובר התעללות, וכאשר האם שואלת את בנה ומקבלת ממנו מידע שתומך לכאורה במידע שקיבלה מהסייעת, יש לה הזכות ואולי אף החובה האזרחית להגיש תלונה במשטרה. פרסום זה נעשה בתום לב לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבעת. פרסום זה הוא תלונה לרשות המוסמכת לחקור בענין המשמש נושא התלונה. 15 העובדה כי התלונה נגד התובעת נסגרה בסופו של יום בעילה של חוסר אשמה אינה יכולה לשנות ממסקנה זו, שכן הגנת תום הלב נבחנת במועד הפרסום ובהתאם למידע שהיה בידי הנתבע. 37. אני קובע כי ה"פרסום" המגולם בהגשת תלונת הנתבעת למשטרה לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין.
פסק דין |03/02/2020 |שלום – כפר סבא
תא"מ (קריות) 18657-07-17- ר פ מ נגד שירן קוזניצוב סויסה
שמות השופטים: יונת הברפלד אברהם
שלישית, טענה זו יש בה כדי לפגוע בעבודתה המקצועית של משטרת ישראל שהרי הטענה היא כי מישהו השפיע על המשטרה. טענה כה קשה, שיש בה הטחת אשמה כבדה מאד בעיקר כנגד המשטרה, צריכה להיות מפורטת, מבוססת, תוך ציון שמות וקשרים ולא כטענה בעלמא במהלך שמיעת עדויות , תוך ניסיון לפגוע באמינות הנתבעת ומקצועיות המשטרה , ללא כל ביסוס. 22. מעבר לכך, גם אם הייתה הנתבעת מגישה תלונה כנגד התובעת, הייתה עומדת לזכותה ההגנה הקבועה בסעיף 15 (8) לחוק לשון הרע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: 4 (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". (הדגשה שלי י. ה. א) מיום 29.3.1979 תיקון מס' 2 ס"ח תשל"ט מס' 931 מיום 29.3.1979 בעמ' 82 (ה"ח 1352) (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה; על פי לשון הסעיף, זכותו של אזרח להגיש תלונה למשטרה מבלי להיות חשוף לתביעות לשון הרע, כך שגם אם הייתה מגישה הנתבעת תלונה על התובעת, הייתה זוכה להגנה הקבועה בחוק. 23. מעדותה של התובעת בבית המשפט ניתן ללמוד כי תביעתה הינה בעיקר בגדר השערה בלבד , קרי, את רוב הטענות אותן היא טוענת בדבר דבריה וכוונתה של הנתבעת, היא אינה יודעת אלא מניחה כי כך הם פני הדברים.
פסק דין |09/03/2020 |שלום – קריות
ע"א 7699/11- אברהם פלקסר נגד חנינא ברנדס
שמות השופטים: א חיות,ע פוגלמן,צ זילברטל
אומנם, יתכן שאותו הפרסום ייחסה תחת כנפיהן של כמה הגנות, אולם, בעניינו, די אם נמצא כי ההגנה בדבר הגשת תלונה לרשות המוסמכת חלה. סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע קובע: 15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: . . . . 9 (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". הנה כי כן, על המפרסם להראות כי התלונה הוגשה לרשות מוסמכת ובתום לב. אין מחלוקת כי פרקליטת המדינה היא, בענייננו, בגדר רשות מוסמכת. וכבר נקבע כי: "הגשת תלונה למשטרה בה מובע בתום-לב חשד על פלוני אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע" (ע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי פ"ד ל(1), 389, 391 (1975) (להלן: עניין שיטרית)). ועוד באותו העניין נקבע כי: "תלונתו של אזרח למשטרה, לפיה פלוני חשוד בעיניו כמי שביצע עבירה, היא, לכאורה, מסוג המקרים, בהם קמה ועולה ההגנה של תום הלב לפי האמור בסעיף 18(5) לחוק הנ"ל" (ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 141, 145 (1981) (להלן: עניין ריימר)). אכן, יהיו מצבים בהם על אף שהתלונה הוגשה לרשות המוסמכת תישלל ההגנה מפאת חוסר תום לב בהגשתה. כך למשל, "יתכנו מקרים בהם שוללת חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית, את טענת תום-הלב" (עניין שיטרית, בעמ' 932).
פסק דין |24/12/2013 |בית המשפט העליון
ע"א (תל אביב) 16523-05-13- מאיר פלבסקי נגד חברת מקור הפורמיקה בעמ
שמות השופטים: י שנלר,סנ,ק ורדי סנ,ח ברנר
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה. " 57. הנה כי כן, על המפרסם להראות כי התלונה הוגשה לרשות מוסמכת ובתום לב. הרעיון המונח ביסוד ההגנה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על-ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה, כדברי כב' הש' דורנר בגדרו של בג"ץ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז 653: "בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע נמנה פירסום בתום-לב על-ידי הגשת תלונה לרשות מוסמכת עם הפירסומים שעליהם חלה ההגנה מפני תביעה על-פי חוק זה. 21 הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על-ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה. לכן, אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על-פיו. מכאן גם מתבקש כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות. " 58. כך למשל נפסק כי הגשת תלונה למשטרה בה מובע בתום-לב חשד על פלוני אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע (ע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי פ"ד (1) 389, 391 (1975); ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 141, 149 (1981)).
פסק דין |18/02/2015 |מחוזי – תל אביב
ת"א (חיפה) 57373-04-18- רמי חסון בע"מ ח.פ. 513879387 נגד צביקה גנדלמן עי
שמות השופטים: חננאל שרעבי
העירייה עונה על שאלה זאת בחיוב, כעולה מטענותיה לעיל, וכך גם בסיכומיה, תוך הפניית אצבע לסעיף 15(8) לחוק לשון הרע, שלשונו כדלקמן: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: 231 (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". במקרה דנן הקטע הרלוונטי הוא הגשת תלונה "לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה", קרי – הגשת תלונה למשטרה. 308. על ההגנה האמורה ציין שנהר בספרו (עמ' 302-303), תוך סיכום הפסיקה הרלוונטית, כדלקמן: א. ההצדקה להגנה זאת נעוצה באינטרס הציבורי החשוב בכך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהן הן מופקדות; ב. מידע כזה עלול להיות שגוי ולגרום לנפגע נזק רב, אולם החוק מניח כי הרשות החוקרת תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו. היינו – הרשות החוקרת משמשת ליצירת מעין נתק בקשר הסיבתי שבין הגשת התלונה לבין הנזק שהיא עלולה לגרום; ג. הגשת תלונה למשטרה היא מקרה מובהק של הגשת תלונה לרשות מוסמכת במקרים של חשדות לביצוע עבירות פליליות; ד. הגשת תלונה למשטרה עדיפה על אדישות לאי סדרים, השתקת עניינים או טיפול פנימי בהם; ה. הגנת סעיף 15(8) לחוק לשון הרע מותנית בכך שהתלונה הוגשה בתום לב; ו. לתום הלב הנדרש במסגרת סעיף 15(8) הנ"ל יש מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהצורך לאזן בין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע מהציבור על עבירות ומעשים פסולים, לבין האינטרס בשמירה על שמו הטוב של אדם.
פסק דין |29/12/2021 |חוזי – חיפה
ת"א (באר שבע) 41356-02-16- יעקב שמיר נגד עיריית באר שבע
שמות השופטים: עירית קויפמן
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;" סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע מתייחס לנטל ההוכחה וקובע כדלקמן: 13 "(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב". (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15". 15. אין חולק שהמשטרה היא רשות מוסמכת לקבל ולחקור תלונות. לצורך הוכחת תחולת ההגנה, על הנתבעת להוכיח כי הגשת התלונה במשטרה נעשתה בתום לב וכי הפרסום לא חרג ממתחם הסבירות. בפסיקה נקבע בעניין זה כדלקמן: "הנה כי כן, על המפרסם להראות כי התלונה הוגשה לרשות מוסמכת ובתום לב. אין מחלוקת כי פרקליטת המדינה היא, בענייננו, בגדר רשות מוסמכת. וכבר נקבע כי: "הגשת תלונה למשטרה בה מובע בתום-לב חשד על פלוני אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע" (ע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי פ"ד ל(1), 389, 391 (1975) (להלן: עניין שיטרית)).
פסק דין |16/03/2019 |שלום – באר שבע
ת"א (תל אביב) 14825-08-19- לגאלם זאודה נגד גדעון יונה
שמות השופטים: עדי ניר בנימיני
הגשת תלונה למשטרה נכנסת לגדרי ההגנה הקבועה בסעיף קטן 8 בהיותה רשות מוסמכת שתפקידה "לקבל תלונות ולחקור". לשם קביעה האם קמה לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף זה, יש לבחון האם הגיש את התלונה בתום לב. 39. סעיף 16 דן בנטלי ההוכחה של הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15. סעיף 16(א) קובע חזקת תום לב אם הנתבע הוכיח שהפרסום "לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות". סעיף 16(ב) קובע חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב אם מתקיים בפרסום אחד מהתנאים המנויים בסעיף: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15. 40. בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין, דן בשאלה מהי דרישת תום הלב הנדרשת במקרה של תלונה למשטרה. בעניין פלונית, פסקה 69 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז נקבע: "בע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389 (1975) (להלן: עניין שיטרית) הבחין בית המשפט בין חוסר תום הלב שיש ב"חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית" לבין "תלונתו השגרתית של אזרח, החושד בתום-לב במעשה עבירה של אחר והמופנית למשטרה". בעניין ריימר, ניתן דגש לאמונתו הסובייקטיבית של המתלונן "באמיתותה של התלונה" (ראו גם ר"ע 57/86 ( 5.2.1986 )). בע"א 6871/99 רינת נ' רום, בפסקה 13 לפסק דינו של השופט א' ריבלין ( 21.4.2002 ) (להלן: עניין רום) הוזכרה באמרת אגב האפשרות שמתלונן "מפריז בדיווחו למשטרה הפרזה רבה בתיאור חשדותיו עד כדי שלילת תום-לבו".
פסק דין |29/10/2022 |שלום – תל אביב
תמ"ש (נצרת) 33511-12-11- נגד
שמות השופטים: גמילה גבארין כליפה
5 (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". . . . . . . 20. לאדם המגיש תלונה במשטרה כנגד אחר, עומדת הגנה על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. הרציונל העומד בבסיס הגנה זו, הינו האינטרס הציבורי שיתאפשר לכל אדם להגיש תלונה ללא חשש שמא ייחשף בעתיד לקובלנה פלילית או תביעה אזרחית, כך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהם הן מופקדות(השווה ע"א (חי) 2141/05 מחוזי חיפה), וגם אינטרס ציבורי להגן על פרסומים שונים בתום לב כהגדרתם בסעיף 15 לחוק (תמש 17506/99 א. א. נ' ח. א. ), ואינטרס ציבורי בקיום מנגנון של בירור תלונות ע"י רשות ציבורית מוסמכת (השווה תא 5001/06 פורסם בנבו). 21. בנסיבות מקרה דנן, הגשת תלונה נופלת למסגרת סעיף 15(8) לחוק ובלבד שהיא נעשתה בתום לב: מדובר בתלונה שהוגשה למשטרה -לרשות המוסמכת לקבל תלונות ולחקור בהן (לענין משטרה כמוסמכת עא310/74 אליהו שיטרית נ' שלמה מזרחי,פ"ד ל(1) 389) והשאלה המרכזית הינה: האם האישה הגישה תלונה לרשות מוסמכת – המשטרה בתום לב 22. באשר לדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15(8) , קבע כב' השופט ברק כתוארו דאז בעא 788/79 אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 141, "נראה לי, כי עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום.
פסק דין |23/12/2014 |משפחה – נצרת
ת"א (נצרת) 1935-08-10- ארול קרקלה נגד עירית לוי
שמות השופטים: נבילה דלה מוסא
על כן, ומשלא הוצג תוכן אותה תלונה, לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה אם יש בהגשתה כדי להוות לשון הרע נגד התובעים בהתאם להגדרת סעיף 1 לחוק. למעלה מן הנדרש, יצוין כי גם אם הייתי קובעת כי יש לראות בהגשת התלונה כלשון הרע וכפרסום לשון הרע כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, הרי שחלה ההגנה של סעיף 15(8) לחוק, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 41. אקדים ואדגיש כי הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעות בכל הנוגע לפרסום לגורמים אחרים מלבד המשטרה. מדובר בהגנה על תלונה שהוגשה למשטרה וכלפיה בלבד. סעיף זה אינו מקנה הגנה לפרסום אחר של התלונה כפי שהדבר נקבע בסיפא של הסעיף. סעיף 15(8) לחוק קובע כדלקמן: "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה. " 18 על מנת להחיל את ההגנות של סעיף 15 לחוק, יש להוכיח שני תנאים מצטברים: א. הפרסום נעשה בתום לב; ב. הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקרו בעניין המשמש נושא התלונה. הנטל להוכיח הגנה זו מוטל כמובן על הנתבעות. 42. לגבי התנאי השני, המקרה המובהק של הגשת תלונה לרשות מוסמכת הוא תלונה שהוגשה למשטרה. "הפסיקה קבעה, כי משטרת ישראל היא רשות המוסמכת לקבל תלונות ולחקור חשדות לביצוע עבירות פליליות" (שנהר, עמ' 302). לגבי התנאי הראשון – תום הלב, מעבר למה שנאמר לעיל בכל הנוגע לדרישת תום הלב החיצונית, יצוין כי לתום הלב הנדרש במסגרת סעיף 15(8) לחוק יש מאפיינים ייחודיים שנובעים מהצורך לאזן, מצד אחד, בין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע מהציבור על עבירות ומעשים פסולים, לבין, מצד שני, האינטרס לשמור על שמו הטוב של האדם (שנהר, עמ' 303).
פסק דין |26/02/2014 |שלום – נצרת
תמ"ש (תל אביב) 33839-12-12- נגד
שמות השופטים: מירה דהן
(א)פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. )ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע. ב. בכתבי הטענות מטעם התובע נמנע הוא מלקטלג את ה "פירסום" ולהבהיר לאיזה מן החלופות האמורות בסע' 1 לחוק איסור לשון הרע מתייחס הוא. יחד עם זאת דומה כי אין חולק שהתלונה למשטרה אותה הגיש הנתבע יש בה לפגוע באדם כנגדו הוגשה , היא עלולה להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעיסוקו או במשלח ידו . ג. האם ניתן לומר, כי כל אימת שפלוני הגיש תלונה במשטרה נגד אלמוני, התקיימה חקירה והתלונה נסגרה, קמה לאלמוני עילה נזיקית בעוולת לשון הרע כנגד פלוני נהיר כי התשובה לכך שלילית. אדם המתלונן במשטרה כנגד אחר עומדת לו הגנה על פי סעיף 15 שבחוק. הרציונל של הגנה זו מבוסס על האינטרס הציבורי שיש לחברה על מנת להגן על פרסומים שונים שפורסמו בתום לב בסיטואציות המנויות בסעיף 15 לחוק. "אין ספק, כי הגשת תלונה למשטרה בתום לב צריכה להיות מוגנת, ואל לה להיות תלויה בתוצאותיו של הליך פלילי שייפתח על בסיס התלונה. שאם לא כן, מי יעז, יהמר ויתלונן לא יעלה על הדעת כי החלטה בהליך הפלילי, תשמש כנגד המתלונן, בהליך הנזיקי. כל זאת כמובן – כפוף לעקרון תום הלב" ראה :דברי כב' השופט מנחם הכהן בתמ"ש 17506/99 א. א נ' ח. א. ,פס"ד מיום 29.6.2014 . 18. א. חוק איסור לשון הרע במהותו ומשמעותו משקף איזון בין שתי זכויות יסוד באותו מדרג, האחת, חופש הביטוי הכוללת גם את זכות הציבור לדעת ומנגד הזכות לכבוד ולשם טוב.
פסק דין |13/07/2014 |משפחה – תל אביב
תמ"ש (ירושלים) 17506/99- א א נגד ח א
שמות השופטים: מנחם הכהן
4 (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; . . . (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". 16. ברי, כי בנסיבות דנן תלונה על תקיפה מהווה "פרסום לשם הגנה על עניין אישי כשר של . . . הנתבע", וכי מדובר ב"תלונה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה". המחלוקת היחידה הינה אפוא- האם תלונה זו הוגשה על ידי הנתבעת בתום לב, אז תחול עליה הגנת תום הלב, אם לאו. 17. האם ניתן לומר, כי כל אימת שפלוני הגיש תלונה במשטרה נגד אלמוני, התקיים הליך פלילי ואלמוני זוכה, קמה לאלמוני עילה נזיקית בעוולת לשון הרע כנגד פלוני דומני, כי התשובה לכך הינה באופן נחרץ – שלילית. אדם המתלונן במשטרה כנגד אחר עומדת לו הגנה על פי סעיף 15 שבחוק. הרציונל של הגנה זו מבוסס על האינטרס הציבורי שיש לחברה על מנת להגן על פרסומים שונים שפורסמו בתום לב בסיטואציות המנויות בסעיף 15 לחוק. אין ספק, כי הגשת תלונה למשטרה בתום לב צריכה להיות מוגנת, ואל לה להיות תלויה בתוצאותיו של הליך פלילי שייפתח על בסיס התלונה. שאם לא כן, מי יעז, יהמר ויתלונן לא יעלה על הדעת כי החלטה בהליך הפלילי, תשמש כנגד המתלונן, בהליך הנזיקי. כל זאת כמובן – כפוף לעקרון תום הלב.
פסק דין |28/06/2014 |משפחה – ירושלים
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
3. א הבסיס החוקי 1) חקירה – בהתאם לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, חייבת משטרת ישראל, ככלל, לפתוח בחקירה, משנודע לה על ביצוע עבירה, אם על סמך תלונה ואם בכל דרך אחרת. 2) אי-תביעה – למרות האמור לעיל, בעבירה שאינה פשע, רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור, אם היה סבור, שאין בדבר עניין לציבור, או אם הייתה רשות אחרת מוסמכת על פי דין לחקור בעבירה. 3) סגירת תיקים – על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, רשאי תובע, שהועבר אליו חומר חקירה, לא להעמיד לדין אדם פלוני, אם ראה שהראיות אינן מספיקות. למרות האמור לעיל, אף אם ראה שיש ראיות מספיקות, רשאי התובע שלא להעמיד לדין אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור. ב. הטיפול הראשוני 1) ככלל, כל תלונה, שנתקבלה ביחידת משטרה, תירשם. התלונה תיחקר בידי היחידה המטפלת בעניין, אלא אם החליט הקצין המוסמך, שלא להמשיך ולחקור בתלונה. 2) יחידת משטרה, שהתקבלה בה תלונה, תנקוט, בהתאם לצורך, את כל הפעולות הראשוניות הדרושות להבטחת יעילות החקירה. 3) מתלונן, שהופיע ביחידת משטרה והגיש תלונה, יימסר לו, מייד עם קבלת התלונה, טופס מ-3333 – "אישור בדבר הגשת תלונה", ובתלונה על עבירת רכוש – טופס מ-3293 – "אישור הודעה על שוד/התפרצות/גניבה/הצתה/גרימת נזק/אבידה". 4) נתקבלה ביחידת משטרה תלונה בכתב, תשלח היחידה אישור בדבר הגשת התלונה בטופס מ-3333, או בטופס מ-3293, לפי העניין. 5) התייחסה תלונה, שנתקבלה ביחידת משטרה, למקרה שאירע בתחום אחריותה הטריטוריאלית או המקצועית של יחידת משטרה אחרת, חובה על יחידת המשטרה, שאליה הופנתה התלונה, לקבל את התלונה ולנהוג כדלקמן: א) למסור למתלונן אישור בדבר הגשת התלונה, בטופס מ-3333, ובעבירות רכוש – בטופס מ-3293, תוך ציון שם היחידה, שאליה מועברת התלונה, כל זאת טרם העברת התלונה ליחידה המטפלת.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
5) התייחסה תלונה, שנתקבלה ביחידת משטרה, למקרה שאירע בתחום אחריותה הטריטוריאלית או המקצועית של יחידת משטרה אחרת, חובה על יחידת המשטרה, שאליה הופנתה התלונה, לקבל את התלונה ולנהוג כדלקמן: א) למסור למתלונן אישור בדבר הגשת התלונה, בטופס מ-3333, ובעבירות רכוש – בטופס מ-3293, תוך ציון שם היחידה, שאליה מועברת התלונה, כל זאת טרם העברת התלונה ליחידה המטפלת. ב) להעביר את התלונה וחומר החקירה להמשך טיפולה של היחידה, שהאירוע קרה בתחום אחריותה. ג) לתייק את ההעתקים של התלונה ושל החומר הנוגע לפעולות, שביצעה היחידה, שבה נתקבלה התלונה, ב"אוגדן סיור – סיוע ליחידות אחרות" או ב"אוגדן חקירות – סיוע ליחידות אחרות", לפי העניין. 6) בכל מקרה של קבלת תלונה על עבירה, שבביצועה חשוד קטין, תופנה התלונה ליחידת הנוער, ויפעלו על פי פקודת המטא"ר 14.01.05 "קטינים – מעצר, חקירה, פקחנות ומניעת עבריינות נוער". 7) קבלת תלונה ממוסדות ציבור ומעובדיהם, תיעשה כמפורט בפקודת המטא"ר 14.01.011 – "קבלת תלונות ממוסדות ציבור ומעובדיהם". 8) הטיפול בערר על החלטת משטרה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, יהיה כמפורט בהנחיית מח"ק, הדנה בנושא. ג. הטיפול בעבירות קלות נשלח סייר לטפל באירוע בעקבות תלונה, שהתקבלה, יפעל כדלקמן: 1) סבור הסייר, כי נסיבות המקרה אינן מצביעות על עבירה פלילית, וכי בנסיבות המקרה ניתן להפנות את המעורבים באירוע לגוף אחר, כגון: רבנות, רשות מקומית, משרד הרווחה, סעד משפטי, יפנה את המעורבים באירוע לגוף המתאים וימלא את טופס מ-1072 – "דוח פעולה".
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
3) התברר, בדיעבד, כי הסוג שנקבע לחומר החקירה איננו מתאים, ישנה הקצין המוסמך את סוג תיק החקירה לסוג המתאים – פ"א או א"ת או פ"ח. המספר, שנשא תיק החקירה לפני השינוי, לא יינתן לתיק חקירה אחר. 4) התברר, בדיעבד, כי חומר חקירה, שאינו מגלה עבירה פלילית, סווג, בטעות, כתיק חקירה מסוג א"ת, ישונה הסיווג מ-א"ת לתיק "חקירות – כללי" או לתיק "סיור – כללי", והחומר ייגנז בתיק "חקירות – כללי" או בתיק "סיור – כללי", מעילת "אין אשמה פלילית". 5) ההחלטה על סיווג התלונה וחומר החקירה הקשור אליה וכן ההחלטה על שינוי בסיווג התלונה, בצירוף הנימוקים להחלטות אלה, יירשמו בתיק החקירה. 6) בכל מקרה, שבו נתקבלה תלונה ביחידת חקירות, לאחר שטיפלה בה יחידת סיור, וגורמי הסיור המליצו, כי המשך הטיפול ייעשה במסגרת תיק חקירה מסוג פ"א, רשאי קצין מוסמך ממגזר החקירות לטפל בתלונה במסגרת הליך של א"ת, או אם אין אשמה, לגנוז אותה בתיק חקירות כללי. ו. נקיטת הליך אי-תביעה 1) בעבירות מסוג חטא ועוון א) תלונה על עבירה מסוג חטא או עוון תיגנז בהליך א"ת (ביחידות החקירה הארציות תיגנז התלונה בתיק מסוג ל"א – ללא אישום), אם קבע הקצין המוסמך, מייד לאחר קבלת התלונה או בשלב מאוחר יותר, אחת מאלה: (1) רשות אחרת מוסמכת לחקור – במקרה זה יישלח העתק התלונה לרשות האחרת. (2) אין עניין לציבור – במקרה הצורך יוזהר החשוד, לשמור על החוק והסדר. ב) ההחלטה על גניזת התלונה בתיק חקירה מסוג א"ת ונימוקיה יירשמו, והיא תובא לידיעת המתלונן בטופס מ-3077 – "הודעה על החלטה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין".
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
ב) ההחלטה על גניזת התלונה בתיק חקירה מסוג א"ת ונימוקיה יירשמו, והיא תובא לידיעת המתלונן בטופס מ-3077 – "הודעה על החלטה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין". ג) התלונה וחומר החקירה, בצירוף העתק מההודעה למתלונן, ייגנזו בתיק "א"ת עוונות – חקירות", או "א"ת עוונות – סיור", שינוהל על פי נוהלי העבודה ביחידה. 2) בעבירות מסוג פשע ובעבירות מסוג עוון שבסמכות הפרקליטות א) במקרים חריגים, שבהם מסתבר, כי התלונה אינה מעלה חשד לאשמה פלילית, או שקיים ספק, אם יש אשמה פלילית, או שאין עניין לציבור בניהול החקירה, רשאי ראש לשכת חקירות במרחב או בנפה, או ראש מפלג ביחידה מחוזית או ארצית או ראש ענף חקירות במחוז, להורות שלא ייפתח תיק פ"א. התלונה וההמלצה לגניזת החומר יועברו בהקדם האפשרי לפרקליט המחוז. ב) החליט פרקליט המחוז לקבל את המלצת המשטרה, כאמור לעיל, תיגנז התלונה בתיק "א"ת – פשעים", שינוהל כמו תיק "א"ת – עוונות". ג) ההחלטה על גניזת התלונה תובא לידיעת המתלונן בטופס מ-3077. ד) סירב פרקליט המחוז לקבל את המלצת המשטרה, ייפתח תיק פ"א. ז. פתיחת תיקי חקירה וסגירתם 1) תיקי חטאים ועוונות א) בתלונה על עבירה מסוג חטא או עוון, ייפתח תיק חקירה מסוג פ"ח או מסוג פ"א, אלא אם כן הוחלט על נקיטת הליך א"ת. ב) סגירת תיקים תיעשה בידי הקצינים המוסמכים, בהתאם לעילות לגניזה ולסגירה, כמפורט בסעיף 5. להלן.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 1. הגדרות
1. בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שלצדם: א. "חקירה" – פעולה משטרתית לאיסוף ראיות, בגין חשד לביצוע עבירה, לרבות הליך קבלת תלונה. ב. "תלונה" – ידיעה על עבירה שבוצעה, שנתקבלה בכל דרך שהיא, למעט ידיעה מודיעינית. ג. "גניזה" – החלטה להורות שלא לחקור או שלא להמשיך לחקור בתיק חקירה מסוג א"ת, או מסוג חקירות כללי (ח"כ), או מסוג סיור כללי. ד. "סגירה" – החלטה להורות שלא להמשיך לחקור או שלא לתבוע בתיק חקירה מסוג פ"א. ה. "תיק חקירה" – חומר המתייחס להליך מסוג פ"א (פנקס אשמות), א"ת (אי תביעה), פ"ח (פנקס חטאים) ול"א (ללא אישום) – ביחידות הארציות. ו. "חשוד" – אדם שמייחסים לו ביצוע עבירה. ז. "נאשם" – אדם שהוגש נגדו כתב אישום. ח. "עילות סגירה" – העילות הקבועות בסעיפים 59 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, לרבות העילות הנגזרות מהן, כפי שנקבע בפקודה זו. ט. "קצין מוסמך" – בעל תפקיד, כמפורט בסעיף 6 להלן, שמסמכותו לגנוז ולסגור תיקי חקירה. י. "ראש יחידת תביעות" – ראש ענף תביעות במחוז ירושלים, ראש מפלג תביעות במחוז ת"א, ראש לשכת תביעות במרחב. יא. "יחידת משטרה" – מטא"ר, מטה מחוז, מטה מרחב, מטה נפה, תחנה ונקודה. יב. "עבירות קלות" – עבירות מסוג חטא או עוון, בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, ושלא בתוספת לחוק זה, שאינן בעלות עניין לציבור.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
ט) מצא ראש יחידת הסיור או ראש יחידת החקירות, שהדו"ח מצביע על עבירה פלילית, ושיש מקום לנקוט הליך א"ת, יורה על נקיטת הליך א"ת – עוונות, לפי הנחיות סעיף 3. ו. להלן. י) מצא ראש יחידת הסיור, שיש מקום לפתוח תיק מסוג פ"א או פ"ח, יורה על כך וימשיך בטיפול. ביחידות בהן הטיפול בעבירות קלות הינו באחריות מגזר החקירות, יעביר ראש יחידת הסיור את החומר שנאסף, ליחידת החקירות, בצירוף המלצתו בדבר המשך הטיפול. ד. הטיפול בעבירות שלא מסוג העבירות הקלות 1) נעברה עבירה, שאיננה מסוג העבירות הקלות, שמטפל בהן מגזר הסיור, ידווח עליה הסייר, ללא דיחוי, למוקד, והמוקד יעביר את הטיפול באירוע ליחידת החקירות. 2) הסייר ינקוט את כל הפעולות הראשוניות הדרושות כדי למנוע את המשך ביצוע העבירה, את בריחת החשוד ויפעל לשמירת זירת העבירה והראיות. ה. סיווג התלונה 1) נתקבלה תלונה, מסוג חטא או עוון, ומייד לאחר קבלתה התברר, כי אינה מגלה עבירה פלילית, יגנוז אותה הקצין המוסמך בתיק "חקירות – כללי" או בתיק "סיור – כללי". 2) נתקבלה תלונה, המגלה חשד לכאורה לביצוע עבירה פלילית, יחליט הקצין המוסמך על נקיטת הליך א"ת או על פתיחת תיק חקירה מסוג פ"א, לא יאוחר מ-4 ימים ממועד קבלת התלונה. על אף האמור לעיל, יכול הקצין המוסמך, על פי שיקול דעתו וכשהנסיבות מצדיקות זאת, לקבל את ההחלטה במועד מאוחר יותר, אך לא מאוחר מ-30 ימים מעת קבלת התלונה. עד קבלת החלטתו יישמר החומר באוגדן שייועד לעניין זה. 3) התברר, בדיעבד, כי הסוג שנקבע לחומר החקירה איננו מתאים, ישנה הקצין המוסמך את סוג תיק החקירה לסוג המתאים – פ"א או א"ת או פ"ח.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 5. עילות גניזה וסגירה
5. להלן העילות לגניזה ולסגירה של תיקי חקירה, לרבות גניזה וסגירה כנגד חשודים: א. אין אשמה פלילית 1) אם התברר, בכל שלב שהוא, לאחר קבלת התלונה, כי המעשה כלל איננו מהווה עבירה. 2) אם התברר, כי המעשה מהווה עבירה, אך אין שמץ של ראיות, כי נעברה בידי החשוד. ב. חוסר ראיות – כשחומר הראיות, שנאסף, מעורר ספק בדבר אשמתו של החשוד, ואין בו די כדי להעמידו לדין. ג. העבריין לא נודע – כשלא ידוע, מי ביצע את העבירה. ד. מות החשוד או הנאשם – כשהוכח, כי החשוד או הנאשם נפטר. ה. התיישנות העבירה – כשחלפו תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק. ו. החשוד או הנאשם אינו בר-עונשין 1) מטעמי גיל – כשהוכח, כי בעת ביצוע העבירה טרם מלאו לחשוד או לנאשם 12 שנים. 2) מטעמי בריאות הנפש – כשהוכח, על פי צו בית משפט או על פי תעודה של רופא מוסמך, על פי דין, כי החשוד או הנאשם אינו נושא באחריות פלילית, עקב מצבו הנפשי. ז. רשות אחרת מוסמכת לחקור – כשרשות אחרת מוסמכת, על פי דין, לחקור בעבירה. ח. אין עניין לציבור – קביעת העניין לציבור תהיה על פי מדיניות המשטרה (החלטות הפיקוד ברמת המטא"ר, המחוז, המרחב והתחנה), ועל פי התבחינים שיפורטו להלן, ותוך התייחסות לשיקולים הרלוונטיים לנסיבות המקרה. התבחינים הם: 1) חומרת העבירה א) העונש על עבירה זו הקבוע בחוק. ב) הנסיבות לביצוע העבירה. ג) היקף הנזק שהמעשה גרם לציבור הרחב או לחלקים ממנו. ד) שכיחותה של התנהגות עבריינית מסוג זה. ה) השפעתו השלילית של המעשה על מרקם חיי החברה ועל סדרי שלטון תקינים. ו) משך הזמן שבו נמשכה הפעילות העבריינית. ז) משך הזמן שחלף, מאז שבוצע המעשה. 2) החשוד א) גילו ומצבו הבריאותי. ב) עברו הפלילי וניסיונות לשקמו. ג) כל הקורות אותו עד לביצוע מעשה העבירה ולאחר מכן. ד) שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות החוקרות. ה) הליכים מינהליים ואחרים שהתנהלו נגדו בעבר ועונשים שהוטלו עליו. 3) קרבן העבירה א) מידת הפגיעה בו. ב) תיקון הנזק שנגרם לו או האפשרות לתיקונו. ג) עמדה סלחנית של הקרבן כלפי החשוד, או הסדר מניח את הדעת בין החשוד לקרבן. 4) אינטרסים של המדינה א) קיום של נושא בעל ערך ביטחוני או מדיני או ציבורי, המחייב שלא להגיש כתב אישום. ב) פגיעה באינטרס חברתי כגון חופש הביטוי. ג) שיקולים מוסדיים של התביעה ובתי המשפט (עסקאות טיעון ועדי מדינה). ד) סדר עדיפויות של בתי המשפט (בהתחשב בכוח האדם ובזמן העומד לרשותם).
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 2. קבלת תלונה
2. א. כל איש משטרה חייב לקבל תלונה על ביצוע עבירה, המופנית אליו, בין אם היא מעלה חשד לביצוע עבירה פלילית ובין אם אינה מעלה חשד כזה. ב. לאחר קבלת התלונה, יחליט איש המשטרה, על פי הנסיבות, אם: 1) לטפל בתלונה במקום. 2) להזעיק את יחידת המשטרה, שמתפקידה לטפל בעניין. 3) להפנות את מגיש התלונה ליחידת המשטרה, שבשטחה אירע המקרה. ג. תלונה על ביצוע עבירה תתקבל באחת הדרכים האלה: 1) מפי מתלונן הפונה אל איש משטרה, שלא במתקן משטרתי. 2) מפי מתלונן המופיע ביחידת משטרה. 3) באמצעות פנייה בכתב ליחידת משטרה. 4) באמצעות שיחת טלפון ליחידת משטרה. ד. האמור לעיל אינו חל על אנשי יחידות העיקוב, שלגביהם קיימים נהלים מיוחדים.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
הטיפול בעבירות קלות נשלח סייר לטפל באירוע בעקבות תלונה, שהתקבלה, יפעל כדלקמן: 1) סבור הסייר, כי נסיבות המקרה אינן מצביעות על עבירה פלילית, וכי בנסיבות המקרה ניתן להפנות את המעורבים באירוע לגוף אחר, כגון: רבנות, רשות מקומית, משרד הרווחה, סעד משפטי, יפנה את המעורבים באירוע לגוף המתאים וימלא את טופס מ-1072 – "דוח פעולה". 2) סבור הסייר, כי נסיבות המקרה מצביעות על עבירה פלילית מסוג העבירות הקלות, יבצע את הפעולות האלה: א) יערוך בירור ראשוני, יפעל להפסקת ביצוע העבירה ולהשלטת סדר במקום, ויזהיר את החשוד, במקרה הצורך, לשמור על החוק והסדר. ב) ראה, שאין צורך בהמשך טיפול, ימלא את טופס מ-3109 – "פרטי אירוע/עדכון", ויעבירו לממונים עליו, בתום משמרתו. ג) נוכח, שנסיבות המקרה מחייבות המשך טיפול, יפעל כדלקמן: (1) יאתר ויאסוף ראיות, הקשורות לתלונה, בין אם הן מוכיחות או מפריכות את התלונה או את מעורבות החשוד. (2) ישתמש בסמכות העיכוב או המעצר או בסמכויות אחרות, המוקנות לו על פי חוק, וימלא את הטפסים המתאימים. (3) עיכב הסייר או עצר אדם המעורב בעבירה, ימלא את טופס מ-3133 – "דיווח על מעצר/עיכוב", או את טופס מ-1072. (4) בעת הצורך, יפנה את המעורבים באירוע לטיפול רפואי, וימסור לידיהם את טופס מ-3091 – "בדיקה רפואית". (5) החליט, שנסיבות המקרה אינן מחייבות הבאת המעורבים באירוע לתחנה, ימסור לידיהם את טופס מ-1069 – "הזמנה לסור למשטרה". (6) החליט, שהמשך הטיפול צריך להיעשות ביחידת המשטרה, יעכב או יעצור את המעורבים באירוע ויביאם ליחידת הסיור או החקירות, על פי העניין, וימסור את כל המסמכים הקשורים באירוע, לרבות טופס מ-3109, לידי איש המשטרה, שימשיך בטיפול.
כל הזכויות שמורות document.getElementById("year").innerHTML = new Date().getFullYear() ©