כל הזכויות שמורות ©
בית המשפט לתעבורה בתל אביב הוא ערכאה שיפוטית ייעודית, בעלת מומחיות בדיני תעבורה. הוא משמש כשער הכניסה למערכת המשפט עבור נהגים רבים הנאשמים בעבירות תעבורה שבוצעו בתחומי מחוז תל אביב ומחוז המרכז. הבנת תפקידו, סמכויותיו ואופן התנהלות ההליכים בו חיונית לכל מי שנקלע לסיטואציה של אישום בעבירת תעבורה. מאמר זה יספק לכם סקירה מקיפה, הכוללת עקרונות פסיקה מרכזיים וטיפים מעשיים להתמודדות מיטבית.
סמכותו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב רחבה ומכסה קשת נרחבת של עבירות הקשורות לתנועה ולנהיגה. בין העבירות הנדונות באופן שכיח בבית משפט זה ניתן למנות:
נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים: עבירות חמורות הנושאות עונשי מינימום הקבועים בחוק.
עבירות מהירות חמורות: חריגה משמעותית מהמהירות המותרת, במיוחד כזו המצולמת במצלמות מהירות או נאכפת על ידי שוטרים.
גרימת תאונת דרכים: במיוחד תאונות בהן היו מעורבים נפגעים, החל מפציעות קלות ועד, חלילה, לגרימת מוות ברשלנות.
נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף: כולל נהיגה בזמן פסילה או כאשר הרישיון פקע.
נהיגה ללא ביטוח חובה תקף: עבירה כלכלית ופלילית כאחד.
עבירות על תקנות התעבורה: מגוון רחב של עבירות "קלות" יותר, כגון אי ציות לתמרור, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, אי חגירת חגורת בטיחות ועוד.
ההתנהלות בבית המשפט לתעבורה מתחלקת למספר סוגי הליכים, כאשר המרכזיים שבהם הם הליכים פליליים והליכי ערעור.
מרבית התיקים הנדונים בבית המשפט לתעבורה הם הליכים פליליים במהותם. משמעות הדבר היא שנטל ההוכחה מוטל על המדינה (המאשימה), ועליה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט בוחן את הראיות בקפידה יתרה. דוגמה לכך ניתן לראות בפסק הדין בעניין תת"ע (תל אביב-יפו) 2064-05-13 מדינת ישראל נגד גד בר אלי, שם ציין בית המשפט:
"בית המשפט מציין כי השוטרת [שם השוטרת], הותירה עליו רושם חיובי ואמין… עם זאת, לאחר בחינת הראיות, העדויות והמוצגים שהוצגו בפני בית המשפט – התעורר ספק סביר באשמת הנאשם."
ציטוט זה מדגיש את החשיבות שבית המשפט מייחס לבחינה פרטנית של כל ראיה ועדות, גם כאשר העדים נראים אמינים לכאורה.
נאשם או המדינה הרואים עצמם נפגעים מהחלטה או פסק דין של בית המשפט לתעבורה בתל אביב, רשאים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הליך הערעור בוחן בעיקר טעויות משפטיות או קביעות עובדתיות שגויות באופן מהותי שנפלו בהחלטת הערכאה הדיונית. כפי שניתן ללמוד מפסק הדין בערעור עפ"ת (מרכז) 36496-01-14 לאלא תאאר נגד מדינת ישראל:
"בית משפט קמא [בית המשפט לתעבורה] צדק בדחותו את הבקשות שהגיש המערער הן לעיכוב ביצוע גזר הדין והן להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הדין. החלטותיו של בית משפט קמא מבוססות ומנומקות היטב, על פי הדין והפסיקה."
פסק דין זה ממחיש כי בית המשפט המחוזי נוטה שלא להתערב בהחלטות בית משפט השלום לתעבורה, אלא אם כן נמצאה טעות ברורה ומשמעותית.
בעבודתו השיפוטית, בית המשפט לתעבורה בתל אביב מונחה על ידי עקרונות יסוד משפטיים ופסיקה ענפה. שני עקרונות מרכזיים הם נטל ההוכחה ומשקל הראיות.
כאמור, בהליכים פליליים, על התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. אם מתעורר ספק סביר – אפילו קל – באשמתו של הנאשם, דינו יהיה זיכוי. עיקרון זה הודגש שוב בפסק הדין תת"ע 2064-05-13:
"לאחר בחינת מכלול הראיות, העדויות והמוצגים שהוצגו בפני בית המשפט – התעורר ספק סביר באשמת הנאשם, ועל כן יש לזכותו."
בית המשפט נדרש להעריך את משקלן של הראיות השונות המוצגות בפניו. ראיות אובייקטיביות (כמו צילומים, סרטונים, דוחות מכשירים) מקבלות לעיתים משקל רב, אך גם עדויות ראייה ונסיבות האירוע נבחנות בקפידה. בפסק דין תת"ע (תל אביב-יפו) 6985-07-11 מדינת ישראל נגד רסמי עגלוני, שעסק בתאונת דרכים, נקבע כי:
"עדותם של הנוסעים ברכב הנאשם, בשילוב עם הנסיבות האובייקטיביות כפי שעלו מדו"ח הבוחן ותמונות הנזק, יצרו תמונה מלאה וקוהרנטית של אופן התרחשות האירוע."
מקרה זה מדגים כיצד שילוב של עדויות שונות יכול לבסס ממצא עובדתי מוצק.
לכל נאשם העומד לדין בבית המשפט לתעבורה עומדות זכויות יסוד חשובות, המעוגנות בחוק ובפסיקה. הכרת זכויות אלו חיונית להתמודדות נכונה עם ההליך המשפטי:
הזכות לייצוג משפטי: לכל נאשם הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין תעבורה. ייצוג מקצועי יכול לשפר משמעותית את סיכויי ההגנה, לנהל משא ומתן להסדר טיעון מקל או לנהל הוכחות במטרה להביא לזיכוי.
הזכות לערער: כאמור, ניתן לערער על פסק דין או החלטה אחרת של בית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי, בדרך כלל תוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה.
הזכות לחקור עדים: לנאשם ולסנגורו הזכות לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה, כולל השוטרים שרשמו את הדו"ח או היו מעורבים באכיפה. חקירה נגדית יעילה יכולה לערער את מהימנות עדי התביעה ולחשוף סתירות.
הזכות להציג ראיות הגנה: הנאשם רשאי להעיד בעצמו, להביא עדי הגנה מטעמו, ולהגיש ראיות התומכות בגרסתו (כגון מסמכים, תמונות, סרטונים ממצלמת רכב, חוות דעת מומחים וכו').
אם זומנתם לדיון בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הנה מספר עצות שיכולות לסייע:
✔ אל תוותרו על ייעוץ משפטי: התייעצו בהקדם האפשרי עם עורך דין המתמחה בדיני תעבורה. עורך דין מנוסה מכיר את החוק, הפסיקה, והשופטים, ויכול להעריך את סיכויי התיק ולהמליץ על דרך הפעולה הטובה ביותר.
✔ אספו ושמרו כל ראיה רלוונטית: צלמו את מקום האירוע (אם רלוונטי), שמרו קבלות, מסמכים רפואיים (במקרה של תאונה), פרטי עדים פוטנציאליים, סרטונים ממצלמת רכב וכל חומר אחר שעשוי לתמוך בגרסתכם.
✔ התייצבו לדיונים בזמן ובלבוש הולם: איחור או זלזול במעמד בית המשפט עלולים לפעול לרעתכם. הגיעו מוכנים, בזמן, ובלבוש מכובד.
✔ שקלו בקשה להקלה בעונש: במקרים בהם הראיות נגדכם חזקות, ניתן, בסיוע עורך דין, לבקש הקלה בעונש תוך הצגת נסיבות אישיות מקלות (מצב כלכלי, בריאותי, תרומה לחברה, חרטה כנה וכו').
בית המשפט לתעבורה בתל אביב ממלא תפקיד קריטי באכיפת חוקי התנועה ובשמירה על בטיחות הדרכים, תוך ניסיון מתמיד לאזן בין אינטרס הציבור לבין זכויות הפרט. עבור נאשמים, הבנת ההליכים המשפטיים, הכרת הזכויות המוקנות להם, וקבלת סיוע משפטי מקצועי מעורך דין תעבורה מנוסה הם צעדים חיוניים. היערכות נכונה יכולה להשפיע באופן דרמטי על תוצאות ההליך המשפטי ועל עתיד רישיון הנהיגה שלכם.
מילות מפתח רלוונטיות: בית משפט לתעבורה תל אביב, עורך דין תעבורה תל אביב, דיני תעבורה, ערעור תעבורה, נהיגה בשכרות תל אביב, עבירות מהירות, תאונת דרכים, זכויות נאשמים בתעבורה, משפט תעבורה, בית משפט השלום לתעבורה.
ת"ד (תל-אביב-יפו) 12281/06- מדינת ישראל נגד לוי אמיתי
שמות השופטים: ישראל ויטלסון
בערעור (התקבל) ת"ד (תל-אביב-יפו) 12281/06 – מדינת ישראל נ' לוי אמיתישלום תל-אביב-יפו ת"ד (תל-אביב-יפו) 12281/06 מדינת ישראל נ ג ד לוי אמיתי בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה תל-אביב-יפו כב' השופט ישראל ויטלסון בשם המאשימה – עו"ד בן טולילה דניאל בשם הנאשם – עו"ד ארבל הכרעת-דין נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 19.1.05 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב משטרתי מסוג ניסן טראנו מ. ר. 838 (להלן: "הרכב"), ברח' בני אפרים בתל-אביב, בנתיב הימני, מכיוון צפון מזרח לכיוון דרום מערב. הנאשם נכנס עם הרכב לתוך צומת הרחובות בני אפרים והדר יוסף (להלן: "הצומת"), ולאחר שנכנס לצומת, עצר את הרכב והחל לנסוע אחורנית ללא סיבה מוצדקת, בחוסר זהירות וברשלנות מבלי ששם ליבו אל הדרך והנעשה בה. במהלך נסיעתו לאחור, פגע הנאשם עם החלק האחורי של הרכב בהולכת הרגל קימלפלד חיה (להלן: "המתלוננת"), אשר חצתה באותה עת את מעבר החצייה ברח' בני אפריים מצד שמאל לצד ימין בכיוון נסיעתו של הנאשם (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה המתלוננת נחבלה קשה בראשה, נגרמו לה חבלות גוף רבות בכללן, דמם מוחי תת עכבישי נרחב דו צדדי, שברים בלסת התחתונה בארובת העין ובאף ופגיעה נורולוגית ותפקודית צמיתה. הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם: נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) ביחס עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח משולב) תשכ"א 1961. נסיעה אחורנית שלא בזהירות – עבירה לפי סעיף 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות. מטעם התביעה העידה הגברת זהבי רחל.
הכרעת דין |12/04/2008 |שלום – תל אביב
תת (תל-אביב-יפו) 25141/07- מדינת ישראל, ענף התנועה נגד קרימצנט אולג
שמות השופטים: דלית ורד
החצייה,עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה,התשכ"א- 1961. מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט. 2. הטענה עובדתית הייתה כי הנאשם נהג ברחוב סלומון בתל אביב -יפו, מדרום לצפון, והתקרב למעבר חצייה המסומן היטב על הכביש. הולך רגל החל לחצות את המעבר והגיע לקו השלישי מתוך 12 הקווים ,אך הנאשם לא עצר לפני מעבר החצייה ,והולך הרגל נאלץ לעמוד על מעבר החצייה,ולהמתין עד שהרכב יעבור. 3. כשיוחסה לנאשם העבירה במועד האירוע,תגובתו הייתה "לא שמתי לב. אני מבקש. אני לא מקומי. אני אומר לך אתה צודק. רק תעשה בבקשה על משהו אחר בלי נקודות". 4. מטעם התביעה העיד בפני עורך הדו"ח,סמ"ר לוטפי עמאר,(להלן-עת/1),והדוח שערך הוגש כעדות ראשית לפי סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה וסומן ת/1. 5. מטעם ההגנה העיד הנאשם. 6. לאחר שקראתי את כל החומר הרלוונטי והתרשמתי מעדות העדים בפני,הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו,וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה.
הכרעת דין |07/08/207 |שלום – תל אביב
תת"ע (ירושלים) 6985-07-11- מדינת ישראל נגד רסמי עגלוני
שמות השופטים: יוסף ריבלין
ברכב טהה ערפאת (ע. ת. 1) העיד כי אנשים במקום צעקו עובר לעלייתו לרכב "תל אביב תל אביב". משום כך משחפץ להגיע לתל אביב עלה לרכב וברכב היו עוד נוסעים. נהג הרכב החל לנסוע ולאחר זמן קצר נעצר הרכב על ידי ע. ת. 2 ו- 3 והנהג נמלט. ע. ת. 1 לא הכיר הנהג ולא הספיק לשלם בגין הנסיעה. ברכב הנאשם נעברה עבירה של הסעה בשכר שבועיים או שלושה קודם לאירוע נשוא האישום (פרוט' עמ' 4 ש' 21/18 ופרוט' עמ' 6 ש' 20/19) 2. האישום הסעה בשכר, ללא בטוח, אי ציות להוראת שוטר לעצור. 3. טענת הנאשם הרכב עמד באיזור "באב אל עמוד" (שער שכם). דלתות הרכב היו פתוחות והמפתח בתא כפפות ("בארון"). בעדותו הסביר הנאשם כי זה הנוהג במקום בשל מצוקת חניה משאירים הנהגים המפתחות ברכב כדי שניתן יהיה להזיזו (פרוט' עמ' 6 ש' 32/31 ועמ' 7 ש' 17, 21, 27). 4. דיון – סע' 27 ב' לפקודת התעבורה, התשכ"א 1961 קובע חזקת בעלות: "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה, או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק. . . זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור, או. . . .
הכרעת דין |12/02/2012 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
עפת (תל-אביב-יפו) 36496-01-14- לאלא תאאר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: רענן בן יוסף
המערער – עו"ד חמיד ראיב ב"כ המשיבה – עו"ד מור המערער פסק דין בפניי ערעור אחד על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופטת ש. קריספין) אשר החליטה ביום 19.12.2013 לדחות בקשתו של המערער להאריך מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסדפ. מדובר בדוח ברירת משפט על עבירה של מהירות מופרזת 22 קמ"ש מיום 24.3.2013 . כן אותו מותב ביום 12.1.2014 החליט החלטה דומה על עבירה של מהירות מופרזת שנעברה ביום 15.3.2013 , מהירות של 24 קמ"ש מעל המותר. ללא ספק בית משפט קמא בשתי החלטותיו צדק בדחותו את הבקשות, על פי הדין נהג ועל פי הפסיקה שציטט נכון בהחלטתו. הכלל הוא שאין להיעתר לבקשות מעין אלה כאשר אין הסבר של ממש מדוע לא הוגשו במועד למשטרה, וכאשר לא צוינו מהן הסיבות שלא היו תלויות במבקש, שמנעו ממנו להגיש את הבקשות במועד. 2 יחד עם זאת, בנסיבות המקרה בפניי לאחר ששמעתי הסבר מהמערער וגם מהנהג שמוכן לקחת על עצמו אחריות, מר עיסא ערכאן החתום על תצהירים בהם הוא לוקח אחריות, זה שקנה ביום 17.2.2013 את רכבו של המערער בו נעברו העבירות, מצאתי למרות שלא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא, לקבל את הערעור ולבטל את פסקי הדין בתיקים המ"ש 3687-12-13 ו-המ"ש 3685-12-13 של בית המשפט לתעבורה בתל אביב.
פסק דין |29/01/2014 |מחוזי – תל אביב
תת"ע (תל אביב) 2064-05-13- מדינת ישראל נגד גד ב"ר אלי
שמות השופטים: רועי פרי
היות והתובעת השאירה הדבר לשיקול דעת בית המשפט, נעתרתי, חרף השלב המאוחר, והתרתי לנאשם להגיש המכתב (נ/3). בו יש למעשה חזרה על טענותיו. בסיכומיהם חזרו הצדדים על עיקרי הדברים והטענות שעלו במהלך ההוכחות והשתלשלות התיק, ובין היתר טענו זה כנגד זה באשר למשמעות אי הבאתו של השוטר הנוסף לעדות, כאשר התובעת מדגישה כי זה לא ראה דבר והנאשם וידא זאת במקום האירוע, ואילו הנאשם אומנם מסכים כי השוטר לא ראה את העבירה אך היה ראוי כמצוות הפסיקה להביא מזכר מטעמו אם לא להעיד אותו ומדובר לדידו במחדל של התביעה תוך שהפנה לעפ"ת 34653-03-13 בר נ' מדינת ישראל, מיום 2.5.13 . דיון והכרעה 10. בפני גרסה מול גרסה. מחד גיסא השוטרת טוענת כי הבחינה באופנועו של הנאשם מגיע מרחוב ז'בוטינסקי ופונה ימינה לרחוב ה' באייר בתל אביב, תוך שלא אפשר להולך רגל שהיה על המעבר להשלים חצייתו, ואילו הנאשם טוען כי הגיע לצד מספר כלי רכב, ובחובם 4 דו גלגליים לצומת, עת חלף על פני המעבר לא היה במקום הולך רגל, נעצר נוכח סימון השוטרת, למען הזהירות, הגם שהתעורר בו הספק, שמא הסימון אינו מכוון כלפיו. 6 11. כבר אציין ואקבע, השוטרת הותירה בי רושם חיובי. התרשמתי שביקשה לבצע עבודתה, במסגרת פעולת אכיפה תעבורתית במקום האירוע. השוטרת ערכה דו"ח מפורט, רשמה דברי הנאשם, כמיטב יכולתה, אף ערכה תרשים וגרסתה לא נסתרה בחקירה הנגדית. לא מצאתי כי השוטרת ביקשה להוסיף או להעצים מהדברים. 12. יחד עם זאת, לאחר ששמעתי הראיות בתיק זה, האזנתי בקשב רב לשוטרת ולנאשם, קראתי דפי פרוטוקול ועיינתי במוצגים, התעורר בליבי ספק באשר לאשמתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו, וזאת מכמה היבטים: א.
הכרעת דין |27/01/2014 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
רע"פ 898/13- אלכסנדר וייס נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 24.1.2013 , בעפ"ת 46033-12-12, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ר' בן יוסף בשם המבקש: עו"ד שי גלעד החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף, בעפ"ת 46033-12-12, מיום 24.1.2013 . בפסק דינו דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין של בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתנה על-ידי כב' השופט י' ויטלסון סג"נ, בפ"ל 1705/09, מיום 4.9.2012 . כמו כן, דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר הדין של בית-המשפט לתעבורה, מיום 14.11.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע, חלקי, של פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ניתן, כאמור, ביום 24.1.2013 . רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970. 3. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 24.3.2009 , בשעה 14:50 או בסמוך לה, נהג המבקש במונית, ברחוב ההסתדרות בחולון, וזאת חרף העובדה שהוא נפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה, לפי "שיטת הניקוד", על-ידי משרד הרישוי, לתקופה של שלושה חודשים, וזאת החל מיום 18.2.2009 . עוד עולה מכתב האישום, כי דבר הפסילה הובא לידיעת המבקש, והוא אף הפקיד את רישיונו במשרד הרישוי, ביום כניסת הפסילה לתוקף.
החלטה |09/02/2013 |בית המשפט העליון
רע"פ 1042/14- פרנקו יצחק נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 2.1.2014 , בעפ"ת 22271-12-13, שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד דוד גולן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף), בעפ"ת 22271-12-13, מיום 2.1.2014 . בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' ויטלסון סג"נ), בת"ד 12059/09, מיום 17.11.2013 . רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרתו ייוחסו לו העבירות הבאות: אי-ציות לתמרור ב-37, לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה; אי-מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי-הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; אי-עצירה במקום תאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. 2 מכתב האישום עולה, כי ביום 27.4.2009 , בשעה 17:30 לערך, נהג המבקש ברכב ברחוב וולפסון, בעיר תל אביב-יפו. אגב נסיעה, התקרב המבקש לצומת עם רחוב צ'לנוב, בו ממוקם תמרור ב-37 (עצור ותן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה). חרף כך, נהג המבקש את רכבו בקלות דעת ובחוסר תשומת לב מספקת לכביש; מנע את זכות הקדימה של אופנוע אשר חצה, באותה עת, את הצומת בניצב אליו; והתנגש בו.
החלטה |10/02/2014 |בית המשפט העליון
רע"פ 9142/01- סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א ברקת אור,א מצא
אין עילה להתערב במסקנותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי. מבחינת נסיבות המקרה, לא עולה כל טעם אשר בגינו היה על בית המשפט לתעבורה לזמן את הצדדים; הטעמים לאי התייצבותו של המבקש הובהרו בבקשתו ונתמכו בתצהיר שצורף לה ובית המשפט לא נזקק להתרשמות בלתי אמצעית ממנו או לחקירתו על תצהירו על מנת לבסס את מסקנתו. אין גם כל עילה להתערב במסקנת בית המשפט לגופה. המבקש לא הציג סיבה מוצדקת אשר בגינה לא התייצב למשפטו. התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט לתעבורה לא הצביעה על כך שייגרם למבקש עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין. רע"פ 4719/02 10. המבקש הואשם בעבירה של אי ציות לתמרור ב37- בניגוד לתקנה 64(ד) לתקנות התעבורה וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה) וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש). הדיון בעניינו נקבע תחילה לתאריך 11.7.01 . ביום 8.7.01 הגיש המבקש בקשה לדחיית המשפט. בקשתו התקבלה והדיון נדחה לתאריך אחר. בתאריך שנקבע לא התייצב המבקש למשפטו. בבית המשפט לתעבורה בתל אביב נשפט המבקש בהעדרו והושת עליו בגין העבירות בהם הואשם עונש של פסילה מנהיגה בפועל למשך שלושה חודשים, פסילה למשך שלושה חודשים על תנאי לתקופה של שלושה חודשים וכן קנס כספי. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה לקביעת מועד לדיון במעמד הצדדים ועד אז עיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה, שנתמכה בתצהיר, נטען כי המבקש לא קיבל הזמנה למשפט וכי החתימה על ההזמנה לדין אינה שלו ולכן לא התייצב במועד הדיון בבית המשפט. בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים ומבלי לנמקה (ת 11493/01).
פסק דין |01/10/2003 |בית המשפט העליון
רע"פ 4699/16- אפריים יגודייב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
במסגרת קביעת מתחם הענישה, התייחס בית המשפט לתעבורה לחומרת העבירות שבוצעו על ידי המבקש, בדגש על העבירה של נהיגה בשכרות, וכן לנזק שנגרם עקב מעשיו של המבקש. אשר על כן, העמיד בית המשפט לתעבורה את מתחם הענישה, על 36/24 חודשי פסילה בפועל; נוסף לפסילה מותנית; עונש מאסר לריצוי בפועל, לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים; מאסר מותנה; קנס בסכום שלא יעלה על 5000 ; ורכיבי ענישה נוספים. בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, זקף בית המשפט לתעבורה לזכותו של המבקש, את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, וללא הרשעות בעבירות תעבורתיות, ומנגד, בכך שמדובר בנהג בעל "וותק נהיגה קצר". בנוסף, בית המשפט לתעבורה התחשב, במסגרת השיקולים לקולה, בגילו הצעיר של המבקש, ובכך שהמבקש נחבל עקב התאונה. אשר על כן, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר, שירוצו על דרך של עבודות שירות; 24 חודשי פסילה, בניכוי שנת הפסילה אשר רוצתה על ידי המבקש; 12 חודשי פסילה מותנית, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בהשפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה; ו- 6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים, את אותן עבירות. התאריך לביצוע עונש הפסילה נקבע ליום 2.7.2016 , בשעה 12:00, ונאמר על ידי בית המשפט לתעבורה כי "יתר רכיבי גזר הדין אופרטיביים לאלתר". 4 6. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הן על הכרעת הדין והן על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. ביום 26.5.2016 , ניתן פסק הדין, במסגרתו קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לדחות את הערעור, ולהותיר את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה על כנן.
החלטה |14/06/2016 |בית המשפט העליון
רע"פ 2143/16- פלונית נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
לצורך קביעת עונשה של המבקשת בתוך המתחם, נדרש בית המשפט לתעבורה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובין היתר, לנסיבותיה האישיות של המבקשת, להודאתה, ולהיעדרו של עבר פלילי. לצד החומרה, נתן בית המשפט דעתו לעברה התעבורתי המכביד של המבקשת, ולמאסר המותנה חב ההפעלה העומד לחובתה. בית המשפט לתעבורה החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, "נוכח היות המאסר המותנה חב הפעלה וממילא, ההלכה היא כי בית המשפט אינו חייב לאמץ את המלצת שירות המבחן בכל מקרה". לאחר זאת, הטיל בית המשפט לתעבורה את העונשים הבאים על המבקשת: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל, בחופף למאסר הנ"ל, עונש של 8 חודשי המאסר המותנה, אשר הוטל על המבקשת בפ"ל 4978-05-11, ותוקפו הוארך בפל"א 6294-06-14, כך שעל המבקשת לרצות 8 חודשי מאסר בפועל; פסילת רישיון נהיגה, למשך 6 שנים, באופן מצטבר לכל פסילה אחרת, בניכוי תקופת המאסר שתרצה המבקשת; ו-10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל תעבור המבקשת עבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה. 6. המבקשת ערערה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וערעורה נדחה, ביום 3.3.2016 . בית המשפט המחוזי לא קיבל את בקשת ההגנה, כי יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שעניינו הארכה נוספת של תקופת התנאי, בציינו כי "סעיף 85 איננו מתאים ואיננו רלוונטי לעניינה של המערערת , אשר בעייתה איננה סמים אלא אלכוהול".החלטה |
רע"פ 5205/14- רונאל סלמה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 10.7.2014 , בעפ"ת 2196-07-14, שניתן על-ידי כב' השופט ר' בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד ארז רופא החלטה 1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף), בעפ"ת 2196-07-14, מיום 10.7.2014 , בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' סעדון) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בפ"ל 2336-02-14, הכרעת דין מיום 25.5.2014 , וגזר דין מיום 28.5.2014 . 2 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, לפיו ביום 4.2.2014 , נהג המבקש באופנוע, ולא ציית לשוטר שהורה לו לעצור. המבקש המשיך בנהיגה, חצה צומת ברמזור אדום, ונמלט מהשוטר. כל זאת, בשעה שרישיונו של המבקש נפסל, בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, מיום 6.10.2013 (פ"ל 1334/09). בית משפט השלום לתעבורה קבע, כי המבקש נהג באופנוע במועד האמור. זאת, על יסוד עדותו של השוטר, שהעיד כי זיהה את פניו של המבקש בוודאות, וכן על סמך עדותו של שוטר נוסף, שהיה במקום, והעיד כי רשם לפניו את מספר לוחית הזיהוי של האופנוע. בין היתר, קבע בית המשפט לתעבורה כי "גרסת הנאשם הותירה רושם עגום"; תשובותיו היו מתחמקות ומלוות בסתירות; וגרסתו, לפיה אדם אחר נהג באופנוע השייך לו, היא חסרת בסיס. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; אי ציות להוראת שוטר, לפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.
החלטה |02/08/2014 |בית המשפט העליון
רע"פ 8058/12- חוסין אבו לבן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א רובינשטיין
של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 18.10.12 בתיק עפ"ת 55499-09-12; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 18.10.12 בתיק עפ"ת 55499-09-12, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (סגן הנשיאה השופט ויטלסון) מיום 2.9.12 בתיק פ"ל 1374/07. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח ואי-ציות לאות שוטר במדים; והשית עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופסילת רישיון למשך 4 שנים. הבקשה הנוכחית עוסקת בסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי , התשמ"ב-1982. קרי חובת התביעה להודיע על כוונתה לעתור לעונש מאסר בפועל. רקע והליכים ב. הנה בתמצית העובדות הנדרשות לענייננו. כנגד המבקש הוגש (ביום 30.8.07 ) כתב אישום המייחס לו את העבירות המצוינות מעלה. לפי כתב האישום, נהג המבקש ברכבו לפנות בוקר יום 21.7.07 בחולון ביחד עם אחר; באחד הצמתים בעיר, נתבקש לעצור לבדיקה על ידי שוטר שעמד בצד הדרך; המבקש לא ציית להוראת השוטר, האיץ את מהירות נסיעתו בסמוך לשוטר (כך שהלה נאלץ לקפוץ הצידה כדי להתחמק מן הפגיעה הצפויה) ונמלט מהמקום. מאוחר יותר, בעקבות מרדף רכוב ורגלי שנערך בעקבותיו, לרבות פריסת מחסום דוקרנים – נתפס המבקש כשהוא מצוי תחת השפעת משקאות משכרים. בבדיקת דגימת אויר נשוף נמצאו בדמו של המבקש 533 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.
החלטה |11/11/2012 |
בג"צ 284-04- ירון אללוף נגד מדינת ישראל- משרד התחבורה רשות הרישוי
שמות השופטים: י טירקל א גרוניס,מ נאור
שלום בשם המשיב: עו"ד מנחה דנה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בפנינו עתירה בענין חישוב תקופת פסילת רשיון נהיגה. 2. לפי הנטען בעתירה, העותר הורשע בגרם מוות בנהיגה רשלנית בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, והוטלו עליו, בין היתר, מאסר של 18 חודשים בפועל ופסילת רשיון נהיגה למשך שמונה שנים. לאחר סיום מאסרו (שקוצר), פנה העותר במספר בקשות לבית המשפט לתעבורה, עם השגותיו לגבי חישוב תקופת פסילת הרשיון. בקשותיו אלה נדחו. 3. בעקבות האמור, עתר העותר לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב – יפו; אולם, בפסק דין מיום 18.12.2003 , נקבע כי נשוא העתירה אינו כלול בנושאי התעבורה שלגביהם הוסמך בית המשפט לענינים מינהליים (כב' הש' ד' פלפל, עת"מ 2094/03). בית המשפט לענינים מינהליים קבע בפסק הדין "שהדרך לערער על ההחלטה, במידה וזו הדרך שנבחרה (ואין אלה הדרכים היחידות) היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי או בצורה של פניה לבג"צ".4. בצדק קבע בית המשפט לענינים מינהליים שהוא אינו מוסמך לדון בעתירה (ראו סעיף 14 לתוספת הראשונה וסעיף 2 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס 2000). אולם, הדרך לערער על ההחלטה של בית המשפט לתעבורה היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא פניה לבג"צ. אבאר:5. סעיף 25(א)(1) לפקודת התעבורה (להלן הפקודה) מסמיך שופט תעבורה לדון "בעבירות תעבורה". "עבירת תעבורה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כ"עבירה על פקודה זו או על התקנות .
פסק דין |בית המשפט העליון
רע"פ 5523/12- כפיר עמר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו על יסוד הודאתו החלקית, על כך שנהג ללא רישיון וללא תעודת ביטוח תקפה, והרשיעו ביתר העבירות לאחר שמיעת הראיות בתיק. בית המשפט קבע כי המבקש נפסל מלנהוג ברכב כדין, בגין ביצוע עבירת תנועה קודמת, ועל כן יש להרשיעו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. אשר לעבירת הנהיגה בשכרות, נקבע, כי דין בריחתו של המבקש, לאחר שהתבקש לבצע בדיקת שכרות, כדין סירוב, וכי דין סירובו לבדיקה כמוהו כדין נהיגה בשכרות. על כן, הורשע המבקש גם בעבירה של נהיגה בשכרות. בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת העבירות שביצע המבקש ועל עברו התעבורתי המכביד (25 הרשעות קודמות), הכולל אף הרשעה קודמת בגין נהיגה בשכרות. כן קבע, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן בתסקיר שירות המבחן לפיו המבקש עושה מאמצים לנהל אורח חיים נורמטיבי; גילו הצעיר של המבקש; והעובדה שלא ריצה עד כה מאסר בפועל. לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שישה חודשים, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי למשך שנה; קנס בסך 3,000 ; פסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים; פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך שישה חודשים; ופיקוח שירות של מבחן למשך שנה. 5. המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעור נטען, כי שגה בית המשפט לתעבורה כשקבע כי המבקש נפסל מלנהוג כדין, שכן המבקש לא היה מודע לפסילתו, ובשום שלב לא התקבלה אצלו הודעה על כך. עוד טען המבקש, כי יש לבטל הרשעתו בנהיגה בשכרות, מאחר שלא נאמר לו שסירובו להיבדק יעמוד לחובתו, וכן לאור העובדה שהמבקש ביקש לבצע בדיקת דם תחת בדיקת הינשוף.
החלטה |15/07/2012 |בית המשפט העליון
בש"פ 8819-10- העורר עלי אל רך נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נ הנדל
1. מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפיו נדחה עררו של העורר על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (פ"ל 10752-10-10, השופט י' צימרמן), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים בעניינו על פי העובדות העולות מכתב האישום, עבר העורר את העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, נהיגה בעת פסילת רשיון, נהיגה ללא רשיון וללא פוליסת ביטוח, נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר. העורר אף הגדיל לעשות שעה שנמלט מהמקום תוך גרימת סיכון למתנדב משטרה, ושיבש את החקירה בכך שניסה להחליף את מקום מושבו כנהג עם נוסע אחר ברכב. הסניגור ציין את גילו של העורר בעת ביצוע העבירה 21 שנה וחודש, את עובדת היות המעצר מעצרו הראשון של העורר, והעיקר שמרשו אינו עבריין. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי הוראה לעצור נאשם עד תום ההליכים בעבירות תעבורה היא עניין נדיר, אולם המקרה הנדון מחייב תוצאה זו. נדחתה אף הצעת החלופה בדבר איזוק אלקטרוני. 2. הסניגור מפריד בין עבירות לפי חוק העונשין לבין עבירות מכוח פקודת התעבורה. זאת באופן שרק הראשונות מבוצעות על ידי "עבריינים", ואילו האחרונות אינן מייצרות מסוכנות המצדיקה מעצר. אין לקבל הבחנה זו. מסוכנות פנים שונות לה. כאן, העורר נהג בשכרות ארבע פעמים לרבות מקרה זה לאורך תקופה של שנתיים. פעמיים הורשע בביצוע העבירה האמורה. נהיגה בשכרות מסכנת את הציבור בצורה ממשית. פקודת התעבורה נועדה להוות מעין תמרור "עצור" להתנהגות מסוכנת. צר לנו ללמוד מהנסיון היום-יומי, עד כמה מסוכנת עלולה להיות הנהיגה, ובאיזו מידה רב כוחה לפגוע בזולת.
החלטה |05/12/2010 |בית המשפט העליון
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 25. סמכותו של שופט תעבורה
25. (א) מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה: (1) עבירות תעבורה; (2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו-46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפיסקה זו; (3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב; (4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), התשכ"ד-1964; (5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב; (6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב; (7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997; (8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005; (9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי; (10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016; (11) עבירות לפי סעיפים 59ו ו-59יח לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971; (12)5 ערעור על החלטת בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות. (ב) (בוטל). (ג) אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה. (ד) לגבי העבירות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 62. עבירות
62. העובר אחת העבירות האלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס, כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואם הוא בעל היתר הפעלה כהגדרתו בסעיף 16ד – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק האמור: (1) מפיר הוראה מהוראות פקודה זו; (2) נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המכסימלית שנקבעה או מי שמפעיל רכב עצמאי במהירות כאמור; (3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו "ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב; (4) בהיותו נוהג רכב שדרך נהיגתו גרמה לעבירה הוא מסרב להגיד שמו או מענו או מגיד שם או מען כוזבים; (5) בהיותו בעל רכב או מחזיק רכב או מי שהרכב בשליטתו, אינו מוסר מיד, לפי דרישתו, של שוטר, ידיעה שבידו למסרה והיא עשויה להביא לזיהויו ולתפיסתו של נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה או שבדרך שימושו ברכב היה משום עבירה, אלא שאם נדרש למסור את הידיעה בכתב – עליו למסרה תוך 15 יום מיום הדרישה; (6) בהיותו נוהג רכב מנועי או ציבורי אינו מציג את רשיונו כשהוא נדרש לכך על ידי שוטר; (7) בהיותו נוהג רכב אינו עוצר בשעה שבגלל מציאות רכבו בדרך אירעה תאונה לאדם, או לבהמה או לרכב שאדם ממונה עליהם, ואינו מגלה, כנדרש לכך, שמו ומענו שלו ושמו ומענו של בעל הרכב ואת תו הרישום או המספר של הרכב; (8) מפיר הוראת תמרור שבדרך או אות הניתן על ידי שוטר במדים; (9) מזייף כל סימן המשמש לזיהוי רכב או כל רשיון שניתן לפי פקודה זו, או שבמרמה הוא משנה אותם או משתמש בהם או משאילם לאחר או מניח לאחר להשתמש בהם; (10) משנה שלא כדין רישום של טכוגרף; (11) משבש את פעולתו התקינה של מיתקן מגביל מהירות שהותקן ברכב לפי הוראות סעיף 65א; (12) (א) מחנה את רכבו באופן החוסם רכב אחר, ובכלל זה באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו במקום חניה לנכים, בשל כך שהוא מחנה את רכבו בשטח לצד מקום חניה כאמור המסומן בתמרור כאסור בחניה; הוראות פסקה זו יחולו גם במקום שאינו דרך. (ב) בפסקה זו – "מקום חניה לנכים" – מקום חניה שלפי תמרור המוצב בו הוקצה לחניית נכים לפי דין; "נכה" ו "תג נכה" – כהגדרתם בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 27. הודעה בכתב ודו"ח בוחן
27. (א) בית המשפט הדן בעבירת תעבורה רשאי, לענין העבירה, לקבל כראיה – (1) הודעה בכתב של שוטר או של מי שהוסמך בדין לערוך הודעה כאמור, או דו"ח בוחן של משטרת ישראל, אם אלה נעשו במילוי תפקידו של עורכם; (2) הודעה בכתב של אדם שנכח בשעת ביצוע עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, אם ההודעה נערכה בפני שוטר או בידו ואושרה בחתימת ידו של נותן ההודעה. (ב) הודעה ודו"ח בוחן לפי סעיף זה יצויינו בהם מועד עריכתם ומועד אירוע העבירה, וחתימת בוחן תאומת בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה, הכל לפי טופס שנקבע בתקנות. (ג) הודעה בכתב ודו"ח בוחן שניתנו לפי סעיף זה – דינם כדין עדות לענין סעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לצוות, כי נותן הודעה או דו"ח בוחן ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; אם בעל דין לא מיוצג בידי עורך דין, יודיע בית המשפט לבעל הדין על זכותו להזמין לחקירה נותן הודעה או דו"ח בוחן. בית המשפט רשאי להטיל את הוצאות החקירה על המבקש אם נוכח שהבקשה באה לשם קנטור. (ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין המקנה לעובד הציבור חסיון ממסירת עדות, או מכל הוראה בדבר הוכחת עובדה בתעודת עובד הציבור, או מכל דין הפוסל או מסייג קבלתה של תעודה כאמור כראיה.
חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955
סעיף: 209א. סמכות בית דין צבאי לתעבורה
209א. (א) בכל מחוז שיפוטי יהיה בית דין צבאי לתעבורה והוא יהיה מוסמך לשפוט כל חייל בעבירות תעבורה; ואלה עבירות תעבורה: (1) עבירה ששופט תעבורה שנתמנה לענין פקודת התעבורה מוסמך לדון בה, למעט פשע ולמעט עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב; (2) עבירה לפי סעיף 133, בשל אי-קיום הוראה מהוראות הפקודות האמורות בו, או בשל התרשלות בקיומה, כשההוראה נוגעת לכלי רכב, להסדרי התחבורה הצבאית או לתעבורה; (3) עבירה לפי סעיף 79(א) בשל שימוש ברכב. (ב) הסמכות של בית דין צבאי לתעבורה אינה גורעת מסמכויות שפיטה אחרות בעבירות תעבורה לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר.
חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952
סעיף: 12א. הסעה שלא כדין
(ג3) על איסור שימוש ברכב לפי סעיפים קטנים (ג1) ו-(ג2) יחולו ההוראות האלה לפי פקודת התעבורה בהתאמה ובשינויים המחוייבים: (1) סעיף 57א(ב)(2) ו-(3) בשינוי זה: בסעיף 57א(ב)(3) במקום "בפסקאות (1) ו-(2)" יבוא "בפסקה (2)"; (2) סעיף 57א(ג); (3) סעיפים 57(ב), 57ג( ב) עד (ו) ו-57ד עד 57ז, בשינויים אלה: (א) (נמחקה); (ב) בסעיף 57ב(א), במקום "מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה" יבוא "מבית משפט השלום"; (ב1) בסעיף 57ב(ב)(2), במקום "בסעיף 57א(א)" יבוא "בסעיף 12א(ג) או (ג5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952"; (ב2) בסעיף 57ג(ג)(2), במקום "בסעיף קטן (א)" יבוא "בסעיף 12א(ג) או (ג5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952"; (ג) (נמחק); (ד) בסעיף 57ד, במקום "בית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה" יבוא "בית משפט השלום". (ג4) (1) (א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג6), רשאי הוא לדרוש מהמסיע להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו. (ב) הוראות סעיפים 47(ג), (ד), (ו) ו–(ז) עד (יא) ו-48 עד 50 לפקודת התעבורה יחולו לעניין פסקת משנה (א), בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: (1) במקום סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה יחולו הוראות אלה: היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה כאמור בפסקת משנה (א), ינהג כלהלן, לפי העניין: (1) בעבירה לפי סעיף קטן (ג)(1)-רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 20 ימים; (2) בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6)-רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 60 ימים; (2) בסעיף 49 לפקודת התעבורה,
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016
סעיף: 4. סמכויות פקח
4. (א) לשם אכיפת עבירות תעבורה, יהיו נתונות לפקח סמכויות פיקוח ואכיפה בתחום הרשות המקומית שבה הוא מוסמך כמפורט להלן: (1) הסמכות לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; (2) הסמכות לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך; בפסקה זו, "מסמך" – לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 ; (3) הסמכות להורות לעובר דרך, לאחר שמצא כי עבר עבירת תעבורה של שימוש שלא כדין בחלק מדרך שיועד, הוקצה או סומן בתמרור לסוג אחר של עוברי דרך, לפנותו או לחדול מהשימוש שלא כדין כאמור באופן אחר; (4) הסמכות להוציא את האוויר ואת השסתומים מצמיגי רכב המנוי בתוספת ראשונה א', לאחר שמצא כי עובר הדרך ביצע באמצעותו עבירת תעבורה, כדי למנוע את המשך השימוש בו תוך המשך ביצוע העבירה, ובלבד שינקוט אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להבטיח אי–גרימת נזק לרכב; (5) לתפוס או להרחיק רכב המנוי בתוספת ראשונה א', או חלק מרכב כאמור, לאחר שמצא כי עובר הדרך ביצע באמצעותו עבירת תעבורה, כדי למנוע את המשך השימוש ברכב, ובלבד שינקוט אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להבטיח אי–גרימת נזק לרכב ובכפוף לחוקי העזר שהותקנו לפי סעיף 8. (ב) סירב אדם להיענות לדרישת פקח, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי הפקח לעכבו עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו–(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בשינויים המחויבים. (ג) אין בסמכויות פקח לפי חוק זה כדי לגרוע מסמכויות שניתנו לו לפי כל דין, לשם אכיפת אותו הדין.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 23. ציות לשוטר, לפקח ועובד חברת נתיבי ישראל בע"מ
23. (א) עובר דרך חייב לציית – (1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני); (1א) להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה; (2) לאותות הניתנים על-ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים או על ידי פקח עירוני או על ידי עובד חברת נתיבי ישראל בע"מ או על ידי עובד נת"א במדים. (ב) הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בענין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך. (ג) תמרור נייד שהוצב בדרך על-ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין.
חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955
סעיף: 282ב. סמכויות תובע צבאי בעבירות תעבורה
282ב. (א) תובע צבאי שקיבל לידיו חומר ראיות שמעלה חשד לביצוע עבירת תעבורה כמשמעותה בסעיף 209א, רשאי, ללא הוראת פרקליט צבאי, לעשות אחד מאלה: (1) להגיש כתב אישום לבית דין צבאי לתעבורה; (2) להורות כי העבירה תידון בדיון משמעתי לפני קצין שיפוט בכיר שקבע; (3) לפעול להשלמתו של חומר הראיות שבידיו; (4) להחליט שלא לנקוט הליך משפטי כלשהו; (5) להעביר את חומר הראיות לידי פרקליט צבאי אם מצא שבנסיבות הענין יש הצדקה להגיש כתב אישום לבית דין צבאי מחוזי או מיוחד. (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויותיו של פרקליט צבאי לפי חוק זה.
חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024
סעיף: 2. הטלת קנס בשל הפרת תעבורה וחריגים להליך המינהלי
2. (א) היה למפקח יסוד סביר להניח כי אדם ביצע הפרת תעבורה (בחוק זה – מפר), רשאי הוא להטיל על המפר קנס בשל הפרת התעבורה, לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – קנס בשל הפרת תעבורה); לעניין זה, "אדם" שהוא יחיד – מי שמלאו לו 12 שנים . (ב) אין בקביעתה של הוראה מהוראות לפי פקודת התעבורה כהפרת תעבורה כדי לגרוע מהיותה עבירת תעבורה; ואולם, הליך פלילי בשל עבירת תעבורה המהווה הפרת תעבורה ייפתח רק בהתקיים אחד מאלה: (1) התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע הפרת התעבורה לפי הוראות סעיף קטן (ג); (2) התקיימו נסיבות המצדיקות זאת לדעת תובע, לפי הוראות סעיף קטן (ד). (ג) (1) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי אדם ביצע הפרת תעבורה ונוכח כי התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע הפרת התעבורה, יודיע השוטר לאותו אדם כי יוגש נגדו כתב אישום ותימסר לו הזמנה למשפט לפי חוק סדר הדין הפלילי. (2) ראש מחלקת תנועה של משטרת ישראל, באישור השר ושר התחבורה והבטיחות בדרכים, יקבע בהוראות מהן נסיבות מחמירות לעניין סעיף קטן זה. (3) הוראות כאמור בפסקה (2) יפורסמו ברשומות ובאתר האינטרנט של משטרת ישראל, בעברית ובערבית. (ד) (1) ביצע אדם הפרת תעבורה וסבר תובע שהתקיימו נסיבות המצדיקות את בירור המשפט, רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, להגיש כתב אישום לפי חוק סדר הדין הפלילי בהתאם להוראות נוהל שנקבע לפי פסקה (2), ובלבד שטרם הומצאה למפר הודעה על החלטה להטיל קנס. (2) בנוהל יפורטו הנסיבות המצדיקות הגשת כתב אישום והשיקולים שיש לשקול בקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום, ובכלל זה נסיבות מחמירות מיוחדות, מידת ההרתעה הנדרשת בנסיבות מסוימות, הפרות תעבורה קודמות או עבירות קודמות שביצע המפר ואי-תשלום קנסות שהוטלו על המפר לפי חוק זה. (3) נוהל לפי פסקה (2) ייקבע כמפורט להלן: (א) לעניין הגשת כתב אישום על ידי תובע מטעם משטרת ישראל – על ידי ראש חטיבת התביעות של משטרת ישראל; (ב) לעניין הגשת כתב אישום על ידי תובע מטעם רשות מקומית או תובע שהוא עובד ציבור שהוסמך לפי סעיף 29 – על ידי ראש המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה. (4) נהלים לפי סעיף קטן זה יפורסמו באתר האינטרנט של משטרת ישראל או של משרד המשפטים, לפי העניין, בעברית ובערבית.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 15ב. תנאים למתן תעודה או לחידושה
15ב. מקום שתקנה מתקנות אלה מתנה מתן תעודה מאת רשות שהוסמכה לכך (להלן בתקנה זו – הרשות) או חידושה, רשאית היא שלא לתתה למבקש התעודה (להלן – המבקש), להתלותה או שלא לחדשה אם – (1) יש לגבי המבקש רישום במרשם הפלילי של הרשעה, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה, אלא אם כן חלפו שבע שנים מתום ריצוי העונש על העבירה האמורה או מיום מתן גזר הדין – אם היה העונש מאסר על תנאי או פסילה על תנאי, או מיום תשלום הקנס אם היה העונש קנס. (2) לדעת הרשות קיים לגבי המבקש חשש, שבעיסוקו לפי התעודה יש כדי לפגוע בבטחון המדינה; החלטה של הרשות שלא לאשר מתן תעודה או חידושה כאמור לא תתקבל אלא על פי פניה של משטרת ישראל או שירות הביטחון הכללי; (3) הוגש נגד המבקש כתב אישום על עבירה פלילית אשר לדעת הרשות יש בה כדי לפגוע ביכולתו לעסוק על פי התעודה; (4) המבקש היה פסול מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה במשך שנתיים שקדמו להגשת הבקשה; (5) רשיון הנהיגה של מבקש התעודה נפסל על תנאי ותקופת התנאי טרם נסתיימה; (6) המבקש הורשע בעבירת תעבורה או בעבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה; (7) המבקש הורשע בשלוש עבירות תעבורה או יותר או בעבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, למעט עבירות חניה, בתקופה של שנה שקדמה להגשת הבקשה.
כל הזכויות שמורות ©