כל הזכויות שמורות ©
עודכן לאחרונה: מאי 2025
רשלנות רפואית מתרחשת כאשר מטפל רפואי או מוסד רפואי מעניק טיפול שאינו עומד בסטנדרטים המקצועיים המקובלים, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. בישראל, תביעות רשלנות רפואית כפופות למערכת חוקים ותקדימים משפטיים מורכבת שמטרתה להגן על זכויות המטופלים תוך שמירה על איזון מול צרכי מערכת הבריאות.
במאמר זה נסקור את ההיבטים המרכזיים בהגשת תביעת רשלנות רפואית בישראל, כולל היסודות המשפטיים, הדרישות הפרוצדורליות, והשיקולים המעשיים שיש לקחת בחשבון.
תביעת רשלנות רפואית בישראל מבוססת על דיני הנזיקין ומחייבת הוכחה של מספר יסודות מצטברים:
קיימת חובת זהירות של הצוות הרפואי כלפי המטופל. יסוד זה בדרך כלל קל להוכחה, שכן ברור שלרופא יש חובת זהירות כלפי מטופליו.
יש להוכיח כי הטיפול הרפואי שניתן סטה מהסטנדרט המקצועי המקובל. כפי שנקבע בפסק דין תא (חיפה) 31782-07-17:
"תביעת רשלנות רפואית מחייבת הוכחת מספר יסודות מצטברים: התרשלות בטיפול הרפואי, נזק, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. נדרשת תמיכה בחוות דעת רפואית מומחה"
על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק ממשי – פיזי, נפשי, כלכלי או אחר.
יש להוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם, כלומר שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מההתרשלות.
חוות דעת רפואית מומחה היא אבן יסוד בתביעות רשלנות רפואית. היא נדרשת כדי:
בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות חוות הדעת ברעא 4371/19:
"חוות דעת רפואית יש לצרף לכתב הטענות, ולפיכך היא נחשבת כמרכיב הכרחי לצורך העמדת טיעון, אם בגדר עילת תביעה או טענת הגנה"
חוות דעת רפואית אפקטיבית צריכה:
הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק היא אחד האתגרים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית. זאת מכיוון שלעתים קרובות ישנם גורמים רבים שעשויים להשפיע על מצבו הרפואי של המטופל.
כפי שצוין בתא (ראשון לציון) 31955-04-13:
"יש לזכור שרפואה טומנת בחובה גישות טיפוליות שונות ו/או אסכולות רפואיות שונות שטיפול על פי אחת מהן אינו בהכרח עולה בגדר רשלנות"
כדי להתמודד עם קשיי ההוכחה, התפתחו בפסיקה מספר דוקטרינות:
השלב הראשון בהכנת תביעת רשלנות רפואית הוא איסוף כל התיעוד הרפואי הרלוונטי, כולל:
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, מקנה למטופלים זכות לקבל את המידע הרפואי אודותיהם.
לאחר איסוף המסמכים, יש לפנות למומחה רפואי בתחום הרלוונטי לצורך הכנת חוות דעת מקצועית. חוות הדעת צריכה:
כתב התביעה צריך לכלול:
לאחר הגשת כתב התביעה:
תביעות רשלנות רפואית כפופות לתקופת התיישנות של 7 שנים מיום האירוע, או 7 שנים מהיום שבו נודע לתובע על הנזק, לפי המאוחר מביניהם. במקרה של קטינים, תקופת ההתיישנות מתחילה בהגיעם לגיל 18.
חשוב להיות מודעים למגבלות זמן אלה ולהתחיל בהכנות להגשת התביעה מוקדם ככל האפשר.
איכות המומחה הרפואי היא קריטית. יש לבחור מומחה:
בכל מקרה יש להתמקד ביסודות התביעה החזקים ביותר ולבנות את האסטרטגיה סביבם.
יש לבצע הערכה מקיפה של כל הנזקים, כולל:
במקרים רבים, הצדדים מגיעים לפשרה לפני מתן פסק דין. יש לשקול היטב את היתרונות והחסרונות של פשרה לעומת המשך ההליך המשפטי.
הגשת תביעת רשלנות רפואית כרוכה בעלויות משמעותיות, הכוללות:
במקרים רבים, עורכי דין עובדים על בסיס הצלחה, כלומר גובים אחוז מסוים מהפיצוי שיתקבל.
סימנים אפשריים לרשלנות רפואית כוללים:
עם זאת, רק חוות דעת מקצועית יכולה לקבוע אם אכן מדובר ברשלנות.
כן. טופס הסכמה מדעת אינו מהווה "כתב ויתור" על זכויות התביעה במקרה של רשלנות רפואית. עם זאת, חשוב לבחון האם המידע שנמסר לפני הטיפול היה מלא ומדויק.
תביעות רשלנות רפואית עשויות להימשך בין שנתיים לחמש שנים ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק דין או הגעה לפשרה. המורכבות הרפואית והמשפטית של התיקים מובילה לעיתים להליכים ארוכים.
הגשת תביעת רשלנות רפואית היא הליך מורכב הדורש מומחיות משפטית ורפואית. היסודות המרכזיים שיש להוכיח הם:
חוות דעת רפואית מקצועית היא מרכיב קריטי בתביעה, והיא צריכה להיות מוגשת יחד עם כתב התביעה. איסוף תיעוד רפואי מקיף, הקפדה על מועדי התיישנות, ובחירת מומחים מתאימים הם מפתחות להצלחה בתביעה.
לאור המורכבות של תביעות רשלנות רפואית, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום זה, שיוכל ללוות את התובע בכל שלבי ההליך ולהגדיל את סיכויי ההצלחה.
ת"א (קריות) 105-06- אלקה בן דניאל נגד ד"ר מילר יורם מ.ר. 4350 ואח
שמות השופטים: ערן נווה
מפנה לכך שאין לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת ומדגישה, כי בשאלת פיצוי עתידי יש להתייחס ולהתבסס על חוות הדעת של ד"ר קלוגמן וגוטמכר ולא על זו של המומחה מטעם ביהמ"ש. דיון והכרעה בתיק זה מונה מומחה מטעם ביהמ"ש להכריע בשאלות השנויות במחלוקת לאור חוות הדעת הרפואיות הסותרות. המומחה הינו דר' צחי להר, מומחה בתחום רפואת פה ולסת. למומחה נשלחו שאלות הבהרה, ותשובותיו מהוות חלק מחוות הדעת. המומחה לא נחקר בביהמ"ש על ידי מי מהצדדים. הפן המשפטי – מומחה מטעם בימ"ש ההלכה היא, כי מומחה מטעם ביהמ"ש, משמש "זרועו הארוכה של ביהמ"ש" ולפיכך חשיבות מסקנותיו, האופן ודרך מינוי לרבות בחינת חוות הדעת או אימוצה חשובים ביותר – ראה רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פד"י נ"ו(4) עמ' 673-676. יש לציין, כי נבחר מומחה פה ולסת מתל אביב, דהיינו, מאזור המרכז על מנת לאפשר מתן חוו"ד אוביקטיבית ככל האפשר, ובשים לב לעובדה שמדובר בתביעת רשלנות נגד רופא פה ולסת ולאור חוות הדעת מטעם הצדדים. יש לזכור, כי ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון וביהמ"ש יכול לאמץ או לדחות את חוות הדעת הרפואית באופן "שהקביעה הרפואית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי ביהמ"ש" – ראה ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' המגן חב' לביטוח, פד"י נ"ח(2) עמ' 583, ראה גם את פסקי הדין ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאף ואח' פד"י מ"ז(5) עמ' 170-174 וכן ע"א 16/68 רמת סיד בע"מ נ' דרזי פד"י כ"ב(2) עמ' 164. חוות דעת מומחה ביהמ"ש: חוות דעת המומחה בתחום שיקום פה ולסת התקבלה בביהמ"ש ביום 3.6.08 . בחוות דעתו מתאר המומחה את המקרה ואת שלבי הטיפול ע"י הנתבע. המומחה מציין, תוך הדגשה, ביחס ל"רשומות רפואיות" – "ברשומה של ד"ר מילר קיים חוסר מהותי.
פסק דין |
22/02/2010 |
שלום – קריות
מאזכרים – 1 |
עמודים – 8
ת"ק (תל-אביב-יפו) 11373-10-10- שרלי אברגל נגד קרדיומדיקס בדיקות בע"מ ואח
שמות השופטים: לימור ביבי ממן
הדברים אמורים ביתר שאת , מקום בו מדובר בטענה המתייחסת לרשלנות רפואית וזאת, הואיל ובמקרים רבים- מקום בו מדובר בפעולה רפואית, אין דרך פעולה אפשרית אחת אלא, מספר דרכים אפשריות. כיוון שכך, מקום בו מדובר בטענה בדבר רשלנות רפואית – יש לבחון , בסיכומו של דבר, האם הדרך שנבחרה- אפשרית והאם היא סבירה. מקום בו התשובה לשאלה האמורה הינה חיובית הרי שהתובע לא מרים את הנטל להוכחת רשלנות. פועל יוצא מכך, הינו שמטבע הדברים שמקום בו עסקינן בחוות דעת התומכת בטענה בדבר רשלנות רפואית, שלא מן הנמנע הוא שאין בחוות הדעת משום ערובה או התחייבות לכך שתוצאת המשפט תקבע אומנם קיומה של רשלנות. בהקשר זה, לפיכך, הנני מקבלת, טענתה של הנתבעת ולפיה, לא התחייבה בפני התובע לתוצאות ההליך. יתרה מכך, במקרה בפני לאור תוצאת ההליך במסגרתו הוגשה חוות הדעת, דהיינו לאור הקביעה, במסגרת הפשרה, כי לתובע ישולם סך של 10,000 על אחת כמה וכמה שלא מצאתי כי הנתבעת או המומחה מטעמה התרשלו בקביעתם שכן לולא סבר המזיק כי יש ממש בטענות התובע כי אז לא היה מגיע עימו לכלל פשרה ונושא בתשלום. תימוכין לאמור ניתן למצוא בכך שאף בחוות הדעת אשר ניתנה מטעם מומחה בית המשפט בתיק, נקבעה בסעיף 2 לפרק הדיון והמסקנות בחוות הדעת, רשלנות מסוימת של הרופא המטפל אשר לא הפנה את התובע באופן מיידי לבית חולים הכרמל. אשר על כן, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח רשלנות של הנתבעת במסירת חוות הדעת. 5.
פסק דין |
19/07/2011 |
שלום – תל אביב
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
רע"א 2237/12- שירותי בריאות כללית נגד פלוני ואח
שמות השופטים: א חיות,י עמית,צ זילברטל
באותם מקרים אכן יש מקום לפסוק, כעקרון, וכשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, כי כיוון שהתובע לא יוכל להוכיח ענין שברפואה וכיוון שכל-כולה של התביעה הוא ענין שברפואה, אין לתביעה תקומה ודינה להיות מסולקת על הסף, כתביעה שאינה מגלה עילה. לא כך הם פני הדברים בענייננו. אין כל מניעה שכללית תסמוך על חוות הדעת שמטעם התובעים, שבגדרה נטען להתרשלות של הדסה כלפיהם, ובענין זה מצטרפת כללית לטענות התובעים. בנוסף, כללית תוכל לסמוך על חוות דעתו של פרופ' פייגין, שהוגשה מטעמה במצורף לכתב ההגנה, הקובע כי כללית עצמה נהגה על-פי הנחיות רופאי הדסה. אי צירוף חוות דעת להודעה אינו אלא ענין פורמלי שאין לו משמעות מעשית ושניתן לפתור אותו בנקל (ככל שתידרש החלטה פורמלית) על-ידי קביעה שמדובר במקרה המצדיק מתן פטור מצירוף חוות דעת, כאמור בתקנה 127 לתקנות. הפטור מוצדק, כיוון שטענות כללית נתמכות בחוות דעת שמצויות בתיק, והשאלה מי הזמינן היא שאלה שולית בהקשר זה. הדסה טוענת, כי לא כל טענות ההתרשלות שמפורטות בהודעה נתמכות בחוות הדעת שמטעם התובעים. אם אכן כך הוא, במקרה כזה לא תהיה כללית רשאית לטעון בענין שברפואה שלא נתמך, ספציפית, בחוות דעת רפואית ולא תוכל להוכיחו. אך מדובר בסוגיות ספציפיות, ככל שקיים מצב כזה, שאינן מצדיקות סילוק ההודעה כולה על הסף. 7. אוסיף, כי קיימת סתירה פנימית בעמדת הדסה. מצד אחד, היא טוענת שאין צורך בהודעה נוכח קביעת בית משפט קמא שידון בחלוקת האחריות בינה לבין כללית גם ללא הודעה. והרי גם לענין זה אמורה כללית לתמוך את טענותיה נגד הדסה, ככל שהן בגדר "ענין שברפואה" (תקנה 127), בחוות דעת רפואית.
פסק דין |
13/06/2012 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 58 |
עמודים – 8
ת"א (עפולה) 2252-09-09- יוסף רמאח נגד בית חולים נצרת אי.מ.מ.ס.י
שמות השופטים: שאדן נאשף אבו אחמד
אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, הואיל ואין בראיות התובע ביסוס לטענותיו שבכתב התביעה, לא מהפן העובדתי והן מהפן הרפואי שבהן, כפי שיפורט להלן. תקנות 127 ו-137 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מורות כי על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה ובית המשפט לא יזקק להוכחת עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא עשה כך. בענייננו מדובר בתביעה לרשלנות רפואית ואשר מטבע הדברים הוכחת התביעה, לרבות האחריות, הקשר הסיבתי והנזק, מותנית בקיומה של חוות דעת רפואית מטעם התובע. ברע"א 6098/92 זכאי נטלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (3) 651 נקבע כי : "הוכחת רשלנות מצד המשיבות בנסיבות המקרה, מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיים – חוות דעת אשר יהיה בהן לבסס רשלנות כזו. חוות הדעת השנייה, אם תימצא מהימנה ומשכנעת, כוללת חוות דעת בעניינים שברפואה, שיש בהן לבסס טענת רשלנות כזו מצד המשיבות, ועל כן יש לה חשיבות לצורך הכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ללא חוות דעת כזו, ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבות או מי מהן" (הדגשה הוספה – ש. נ. ). מכאן, שחוות הדעת הרפואית היא שמקימה את עילת התביעה ובהעדרה לא הניח התובע את התשתית הנאותה להוכיח תביעתו הן במישור החבות והן במישור הנזק. יפים לענייננ ג דבריה של כבוד השופטת מ. נאור בהיותה בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 62/89 שם נאמר, בין היתר: "בתביעות ברשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית.
פסק דין |
26/06/2013 |
שלום – עפולה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 7
ת"א (קריות) 59314-03-11- עידן איסטנר נגד ד"ר דוד בן אליעזר
שמות השופטים: נווה ערן
לתובע לא נגרם נזק ראייתי והנטל עליו. קראתי בעיון רב את סיכומי הצדדים ואת החקירות של התובע והנתבע בישיבות ביהמ"ש. עלי לציין, כי סיכומי הצדדים נתנו התייחסות נרחבת לחווה"ד של שני הצדדים, לטענת הרשלנות בטיפול הרפואי, כאשר הטענה היא שהעדר רישום או רישום לקוי או רישום לצורכי משפט מהווה כשלעצמה רשלנות, וכן את עמדתם בנוגע לנזקים להן טוען התובע. 8 בסופו של יום, החלטתי להכריע בסוגיית הרשומה הרפואית ולאחר הכרעה זו למנות מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום כירורגיית פה ולסת. אינני סבור, כי נכון וראוי בנסיבות העניין ולאור העובדה שתלויות ועומדות שאלות שיש להן משמעויות רפואיות, להבדיל מעובדתיות, כי ביהמ"ש יכריע בין שתי חוות דעת סותרות בתחום פה ולסת, וזאת לאחר שהמומחים גם לא עמדו לחקירות. אני עובר אפוא לשאלת ההכרעה בנוגע למסמכים הרפואיים (הרשומה הרפואית): לאחר שמיעת עדות התובע והנתבע, בדיקת המסמכים השונים, אני נותן בזאת את הכרעתי: אני נותן אמון בגירסת התובע ובטענותיו וקובע, כי אין לתת אמון באותנטיות של שני המסמכים נשוא הכרעה זו, דהיינו "כרטיס המתרפא" ו"גליון המעקב". יש לציין, כי "גליון המעקב" ממילא חסר ומכיל דף אחד בלבד, כך שבכל מקרה מידת המשקל שלו בנסיבות העניין, הינו נמוך. משמעות החלטתי זו, שמסמכים אלה יוצאו מתיק ביהמ"ש ולא יהוו חלק מהרשומה הרפואית אליה מתייחס הנתבע בהגנתו. כל המסמכים שהגיעו מ"דיקלה" ניתן להעבירם למומחה ביהמ"ש, למעט אותם שני מסמכים שהומצאו ע"י הנתבע כאמור. להלן נימוקיי: א. בפתח החלטתי אציין, כי אכן יש קושי ובעניין זה יש "ידיים ורגליים" לטענת הנתבע, כאשר התובע מבקש למעשה את תיקון כתב התביעה בסיכומים ולאחר שהתיק נשמע.
החלטה |
04/01/2014 |
שלום – קריות
מאזכרים – 0 |
עמודים – 10
ת"א (ראשון לציון) 31955-04-13- מ מ נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: איריס סורוקר
ג. , ד"ר ענבל וייס, וזו בדקה את התובע בשעה 18:20 (ת/5). בשים לב לשעת הקליטה במיון, 17:02, אין לאמר כי מדובר בהמתנה בלתי נסבלת. לאחר בדיקת המומחית, התובע העבר לקליטה במחלקת א. א. ג (ס' 11 לתצהירו). לענין ההמתנה, יש להתחשב גם בעובדה שלא היה מדובר במקרה חירום של הצלת חיים. 22. יושם אל לב שאין מדובר באירוע של רשלנות רפואית. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית הנדרשת לתמיכה בטענה כזו. המקרה ממוקד בתחום ההתנהלות של הרופא ובהתייחסותו לתובע כחולה. לענין זה, סעיף 5 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 קובע: מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש" (ההדגשה הוספה). בהתנהלותו הנ"ל, הנתבע כשל בחובה לנהוג כלפי החולה בסבלנות ובאנושיות, במתינות ובדרכי הרגעה. 23. התובע סובל מאשם תורם, בכך שתרם להסלמת הארוע.
פסק דין |
07/03/2015 |
שלום – ראשון לציון
מאזכרים – 0 |
עמודים – 9
רע"א 4371/19- פלוני נגד פלוני
שמות השופטים: י עמית,ד מינץ,י וילנר
יתר על כן, כבר נאמר בעבר כי טענה להתרשלות במעשה או במחדל אשר ביצע רופא במסגרת טיפולרפואי וטענה להתרשלות בדרך של הפרת חובתהגילויהמוטלת על רופאים הן שתי עילות תביעה עצמאיות ומובחנות (ראו: ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פסקאות 12 ו-16 ( 5.3.2012 )). האבחנה בין העילות באה לידי ביטוי, בין היתר, במבחנים הרלוונטיים השונים החלים עליהן: כך, בעוד שהוכחתה של התרשלות בטיפולנבחנת לאור מבחן "הרופא הסביר", הרי שהיקפה של חובת הגילוינקבע על-פי המידע הנחוץ ל"חולה הסביר" לשם קבלת החלטה מושכלת (ראו: ע"א 3108/91 רייבי נ' וייגל, פ"ד מז(2) 497, 511 (1993); עניין קדוש, בפסקה 17; ע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 17 ( 6.8.2019 )). 20. זאת ועוד, למול עילות התביעה האמורות עומדות זכויות שונות של המטופל, אשר הפגיעה בהן מצמיחה עבורו זכות לפיצוי. כך, חובת הזהירות המחייבת הימנעות מטיפול רפואי רשלני נועדה להגן על זכותו של המטופל לחיים ולשלמות הגוף, ואילו חובתו של רופא לגלות למטופל מידע רפואי נובעת מזכותו של המטופל לאוטונומיה ולבחירה חופשית ומושכלת בכל הנוגע להתנהלותו הרפואית (ראו: עניין פלונית, בפסקה 14 והאסמכתאות שם). 8 21. בהקשר זה אציין עוד כי אין לקבל את הטענה לפיה "חיים בעוולה" היא עילת תביעה לצורך תיקון כתבי טענות. על-מנת שתקום עילת תביעה בנזיקין, על התובע להצביע על קיומה של חובה כלפיו, על הפרתה של החובה, ועל כך שנגרם לו נזק כתוצאה מן ההפרה (ראו: ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 555 (2000)).
פסק דין |
07/09/2019 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 27 |
עמודים – 8
ת"א (ירושלים) 37146-12-11- א. ג. עי נגד מכבי שירותי בריאות עי
שמות השופטים: מוריה צרקה
באותם מקרים אכן יש מקום לפסוק, כעקרון, וכשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, כי כיוון שהתובע לא יוכל להוכיח ענין שברפואה וכיוון שכל-כולה של התביעה הוא ענין שברפואה, אין לתביעה תקומה ודינה להיות מסולקת על הסף, כתביעה שאינה מגלה עילה. " (רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פורמלי) ( 14.6.2012 )). 22. בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, חוות דעת רפואית אינה רק ראיה בתיק, הנדרשת לשם הוכחת דבר שברפואה. חוות הדעת היא חלק מכתבי הטענות: "כידוע, חוות דעת רפואית יש לצרף לכתב הטענות, ולפיכך היא נחשבת כמרכיב הכרחי לצורך העמדת טיעון, אם בגדר עילת תביעה או טענת הגנה (ראו תקנה 127 לתקנות והשוו לרע"א 9014/12 פלוטקין נ' kline ( 21.1.2013 )). מכאן, שחוות הדעת הרפואית היא חלק מכתב הטענות, ולכן יתכן כי משיכת חוות הדעת הרפואית על-ידי המשיבים 7-2 כמוה כבקשה לתיקון כתב טענות, באופן שימחקו ממנו טענות המבוססות על חוות הדעת הרפואית שצורפה אליו, ושעם קבלת הבקשה יש לאפשר לצדדים האחרים בתיק לתקן את כתבי טענותיהם בהתאם. בכך גם עשוי להימצא מענה לטענת המבקשים כי אין באפשרות המשיבים למשוך את חוות הדעת של המומחים מטעמם לאחר הגשתן ללא היתר. עם זאת, משלא הובא בפני טיעון בעניין זה, וכיוון שיכולות להיות גם דעות אחרות, איני רואה להידרש לאפשרות זו מעבר להערה זו. " (ע"א 1321/15 ד"ר שמואל דיאמנט נ' מני לוי ( 07.07.2015 )) 23. כיוון שנמשכו חוות הדעת, למעשה תוקנו כתבי הטענות, באופן שהם אינם כוללים עוד טענות שברפואה, אשר טעונות תמיכה בחוות דעת רפואית. עילת התביעה שבפני, ככל תביעת רשלנות רפואית, נשענת על שלושה יסודות, אשר שלושתם טעונים חוות דעת רפואית: הטענה שהטיפול שניתן הוא רשלני, דהיינו אינו עומד בסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר, הטענה שנגרם לתובע נזק גוף, והטענה שנזק הגוף נגרם עקב הטיפול הרפואי.
פסק דין |
24/10/2016 |
שלום – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 19
ת"א (חיפה) 31782-07-17- פלוני נגד מדינת ישראל עי
שמות השופטים: אפרת קריב
אביב – ניתן פס"ד ביום 128 פסק דין 1. לפני תביעת רשלנות רפואית. התובע, יליד 1992, תבע את מדינת ישראל, שהיא הבעלים והמפעילה של המרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי (להלן : "המרכז הרפואי") וכן בית החולים לילדים על שם דנה (להלן: "בית חולים דנה") בגין ניתוח שעבר בבית החולים דנה ביום 26.7.2007 . 2. לטענת התובע, הניתוח גרם לו למגבלות רפואיות ותפקודיות קשות שלא סבל מהן לפני הניתוח, וביניהם: כאבים קשים במפשעה ובירך מימין, הגבלה קשה ומשמעותית בתנועות מפרק ירך ימין, עיוות וסטייה קשות של הרגל ושל כף הרגל כלפי חוץ, וכן צליעה קשה ברגל ימין ומגבלות קשות בישיבה, בעמידה, בהליכה ובכל פעולה הכרוכה בהפעלת מפרק ירך ימין. התובע טוען כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל הן בקבלת החלטה חפוזה לנתח אותו מבלי למצות את האופציה של טיפול שמרני והן בביצוע הניתוח עצמו. 3. בנוסף לטענת הרשלנות, טוען התובע להעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה שכן הנתבעת והצוות הרפואי מטעמה התרשלו במסירת מידע חיוני לו ובעיקר להוריו, לאור העובדה שהוא היה כבן 15 ביום הניתוח, ביחס לסכנות והסיבוכים האפשריים והצפויים בניתוח וכן ההסתברות להתרחשותם. עוד טוען התובע כי לא מסרו להוריו מידע בדבר טיפולים רפואיים חלופיים ובדבר הסיכונים הכרוכים בחלופה של אי ביצוע הניתוח על מנת שיוכלו לשקול באופן עצמאי ובהבנה מלאה את רצונם בניתוח. לטענת התובע אילו המידע באשר לבעיות הרפואיות מהן הוא סובל כיום, שהן תוצאת הניתוח, היו מוסברות להוריו, הוריו לא היו מסכימים לביצוע הניתוח. התובע מבקש כי בית המשפט יקבע שיש קשר סיבתי בין נכותו כיום, לרשלנות הצוות הרפואי וכן להפרת חובת הגילוי והיידוע, ולחלופין, ככל שבית המשפט לא יקבל את טענתו זו, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי משמעותי בגין הפגיעה באוטונומיה.
פסק דין |
17/06/2023 |
שלום – חיפה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 19
ת"א (נצרת) 40260-05-22- פלונית נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: אוסילה אבו אסעד
ענייננו בתביעת רשלנות רפואית נטענת אשר מיוחסת על ידי התובעת לנתבעת בשל פגיעה בסוגרי פי הטבעת, שנגרמה לתובעת במהלך לידת ואקום שהתרחשה בבית החולים רמב"ם ביום 17/4/2017. שני הצדדים הגישו כתבי טענות מפורטים למדי ואת טענותיהם תמכו בחוות דעת, מקוריות ומשלימות, אותן הגישו לבית המשפט. כמו כן, הגישו הצדדים תחשיבי נזק מפורטים גם הם שבמסגרתם התייחסו בהרחבה לשאלות החבות והנזק. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים בשתי השאלות הנ"ל, מכאן ומכאן, ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות לגופם של דברים, מצאתי להציע בשלב זה פיצוי בסכום של 1,100,000 . סכום הפיצוי המוצע הנ"ל משקלל בתוכו את שאלת האחריות. מסכום הפיצוי ישנו מקום לנכות את תגמולי המל"ל ויש להוסיף אליו את הוצאות המשפט (אגרת הגשת התביעה ועלויות עריכת חוות הדעת הרפואיות מטעמה של התובעת), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 17 מסכום הפיצוי המוצע הנ"ל, בתוספת מע"מ עליו כחוק.
החלטה |
07/01/2024 |
מחוזי – נצרת
רע"א 9763-08-1. אהרון חיים קופל נגד שירותי בריאות הכללית- בית החולים סורוקה
שמות השופטים: א ריבלין
1. המבקשים הגישו תביעה נזיקית בבית-המשפט המחוזי מחוז מרכז כנגד המשיבה בגין רשלנות רפואית שלטענתם גרמה למבקש 1 נזק בעת הלידה עוד קודם להגשת כתב התביעה פנו המבקשים בעתירה על דרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים – על מנת לקבל מן המשיבה העתק של הרשומות הרפואיות הנוגעות ללידה. בפסק הדין בהמרצת הפתיחה ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי המשיבה תערוך חיפוש ותאתר את מלוא הרשומות הרפואיות בעניין, ובתום החיפוש תודיע למבקשים, בתצהיר, האם המסמכים מצויים בידה או אם לאו. בהמשך הדברים, הועבר לידי המבקשים תצהיר בו נאמר כי "לאחר חיפושים יסודיים שערכנו, לא נמצאו על ידינו תיק הילוד . . . ותיק היולדת. . . ". על סמך האמור הגישו המבקשים את תביעתם האמורה, כשהם מצרפים לכתב התביעה חוות דעת של מומחים שניתנו על בסיס המסמכים הרפואיים שהיו ברשותם. 2. לקראת הגשת כתב ההגנה מטעמה, ועל מנת לסייע בהכנתו, ביקשה המשיבה מהמבקשים כי יעבירו לה את המסמכים הרפואיים שבידיהם. המבקשים מסרו למשיבה את המסמכים שנמצאו ברשותם, ובסמוך לכך הוגש כתב ההגנה שבו הודיעה המשיבה כי מצאה את התיק הרפואי המלא ובו המסמכים הנוגעים ללידת המבקש 1. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה השופטת ה' גרסטל) קיים דיון בעניין והחליט שלא לערוך "חקירה בשאלת מועד מציא המסמכים הרפואיים" וכי יש לאפשר למבקשים להגיש חוות דעת מתוקנת לאחר שיועבר לידם התיק הרפואי. עוד נקבע שהמשיבה תגיש חוות דעת מטעמה לאחר קבלת חוות הדעת המתוקנת של המבקשים. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי. 3. המבקשים סבורים כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות למשיבה להגיש חוות דעת רפואיות מטעמה אך ורק בהתבסס על המסמכים שהוגשו בטרם מציאת התיק הרפואי.
החלטה |
18/01/2009 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 11 |
עמודים – 3
בר"ע 6098-92- זכאי נטלי נגד 1. מדינת ישראל
שמות השופטים: ת אור
בקשה כזו לא הוגשה על ידה, והשאלה המתעוררת היא אם גם בשלב זה, לאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה, ראוי לאפשר למבקשת לתקן את כתב תביעתה על ידי צירוף חוות דעת כאמור, אם בקשה זו תוגש על ידה. רואה אני להתייחס לשאלה זו על מנת לחסוך התדיינויות נוספות בין הצדדים. בנסיבות המקרה ראוי, לדעתי, להעתר לבקשה כזו אם תוגש. הוכחת רשלנות מצד המשיבות בנסיבות המקרה מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיים אשר יהיה בה לבסס רשלנות כזו. חוות הדעת השניה, אם תמצא מהימנה ומשכנעת, כוללת חוות דעת בעניינים שברפואה שיש בהם לבסס טענת רשלנות כזו מצד המשיבות, ועל כן, יש לה חשיבות לצורך הכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ללא חוות דעת כזו, ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבות או מי מהן. אכן, ראוי היה שהבקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף חוות הדעת השניה תוגש בכל ההקדם, ולפתחה של המבקשת רובצת התרשלות באיחור הגשת הבקשה לאור השלב הגיע הדיון בערכאה הראשונה.
החלטה |
24/07/1993 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 36 |
עמודים – 3
ע"א 9833/09- ל.כ. נגד מדינת ישראל והמערערת בערעור שכנגד
שמות השופטים: מ נאור,ח מלצר,א שהם
דיון והכרעה 39. הערעור המרכזי שלפנינו הוגש על ידי המערער והוריו. כמו כן, מונח לפנינו ערעור שכנגד מטעם המדינה, שעניינו פסיקת הוצאות. במוקד הערעור העיקרי, עומדת השאלה, האם התרשלו הרופאים בבית החולים "שיבא" בתל השומר, במהלך לידתו של המערער, ואם כן האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאירועים שהתרחשו סביב הלידה, וביניהם, אי מתן סטרואידים למערערת על מנת למנוע סיבוכי פגות, וההחלטה לילד את המערערת בדרך וגינאלית ולא בניתוח קיסרי. כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הלידה לנזקו של המערער. להלן נבחן, האם הטיפול הרפואי שניתן למערערת עולה כדי התרשלות, והאם הוכח קשר סיבתי בינו לבין הנזק. אקדים ואציין, כי בנסיבות שלפנינו, סבור אני, שהמערערים לא הוכיחו את התרשלותם של הרופאים בביצוע הלידה הלידנית, כמו גם בהימנעות ממתן טיפול בסטרואידים ליולדת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כמו כן, המערערים לא עמדו בנטל הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת, לבין מצבו הרפואי של המערער. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות. 40. מושכלות יסוד הן, כי על מנת להטיל אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומם של מספר יסודות: קיומה של חובת זהירות; הפרתה של חובה זו על-ידי התנהגות עוולתית (מעשה או מחדל); וקיומו של נזק. נוסף על כך, יש להצביע על קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין הנזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129 (1985); ע"א 10344/05 אבו שארב נ' משרד הבריאות ( 18.1.2009 ); ע"א 4484/11 הייב נ' משרד הבריאות ( 18.2.2013 ) (להלן: עניין הייב).
פסק דין |
24/08/2013 |בית המשפט העליון
ת"א (ירושלים) 3161/01- אלה חלמסקי ואח נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: משה דרורי
ואכן, יש להתייחס בזהירות בתביעות רשלנות של לידה, שכן, כפי שקבע לאחרונה בית המשפט העליון, "יש להיות ערים לעובדה כי לא כל פגיעה, ותהא פגיעה קשה ביותר ביולדת או בתינוק, הינה תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. תהליך ההריון והלידה הינם תופעה שנילווה לה לא אחת יסוד של אי וודאות, ולעיתים סיכון בצידה. יש להבחין באיזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פיגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית"(דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל ; ניתן ביום א' באייר תשס"ד ( 22.4.04 ); פורסם באתר נבו). 84. ניתן לומר כי הד לטענות אלה מצאנו עוד בשנות השישים, בפסק דינו של השופט קיסטר, אשר (בהתבסס על דברי השופט דנינג) הצביע על כך כי יש להתחשב בתקנת ציבור וכי יש להיזהר שלא להטיל חובת זהירות למעלה מן המקובל במקצוע רפואה, ולהגדיל את אחריותו של הרופא באופן שיהיה אחראי בכישלון בטיפול או בניתוח למעלה מן המידה (ע"א 552/66 לויטל נ' קופת חולים, פ"ד כב (2) 480, בעמ' 482 ואילך). השופט קיסטר באותו פסק דין, מוצא תימוכין לרעיון זה גם במשפט העברי. וכך הוא אומר (שם, בעמ' 483 , בין האותיות ד-ז): "המומנט הזה של תקנת הציבור ביחס לרופאים – ובעיקר רופאים מנתחים – מוכר במשפט העברי. העיקרון במשפט העברי הוא שאדם שחיבל בחברו חייב אפילו היה שוגג מכיוון שאדם מועד לעולם, אך לגבי רופאים העוסקים במקצועם על-פי 'רשות בית-דין' (על-פי רשיון מטעם רשות ציבורית) צומצמה האחריות במידה ניכרת, היינו: לאותם מקרים של פשיעה שהוגדרו במקורות (תוספתא בבא קמא, פרק ו', ו'; פרק ט', ג'; וכן תוספתא גיטין, פרק ג', י"ג; ועל-פי זה נקבעה ההלכה בתורת האדם של הרמב"ן, שער הסכנה, הודפס בחידוש הרמב"ן, הוצאת ירושלים, תשכ"ב, בסוף סדר נזיקין כלקוטים מספר תורת האדם על בבא קמא; ושו"ת תשב"ץ, חלק ג', סימן פ"ב; ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ו).
החלטה |
23/02/2005 |
מחוזי – ירושלים
מאזכרים – 12 |
עמודים – 27
ת"א (נצרת) 40260-05-22- פלונית נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: אוסילה אבו אסעד
ענייננו בתביעת רשלנות רפואית נטענת אשר מיוחסת על ידי התובעת לנתבעת בשל פגיעה בסוגרי פי הטבעת, שנגרמה לתובעת במהלך לידת ואקום שהתרחשה בבית החולים רמב"ם ביום 17/4/2017. שני הצדדים הגישו כתבי טענות מפורטים למדי ואת טענותיהם תמכו בחוות דעת, מקוריות ומשלימות, אותן הגישו לבית המשפט. כמו כן, הגישו הצדדים תחשיבי נזק מפורטים גם הם שבמסגרתם התייחסו בהרחבה לשאלות החבות והנזק. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים בשתי השאלות הנ"ל, מכאן ומכאן, ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות לגופם של דברים, מצאתי להציע בשלב זה פיצוי בסכום של 1,100,000 . סכום הפיצוי המוצע הנ"ל משקלל בתוכו את שאלת האחריות. מסכום הפיצוי ישנו מקום לנכות את תגמולי המל"ל ויש להוסיף אליו את הוצאות המשפט (אגרת הגשת התביעה ועלויות עריכת חוות הדעת הרפואיות מטעמה של התובעת), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 17 מסכום הפיצוי המוצע הנ"ל, בתוספת מע"מ עליו כחוק.
החלטה |
07/01/2024 |
מחוזי – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 2
ת"א (תל אביב) 40576-02-22- פלונית נגד פרופ שלי מזעקי טובי
שמות השופטים: אורלי מור אל
כמו כן, אין מחלוקת שבחלוף תקופת ההתיישנות אי אפשר להוסיף טענות נגד גורם אחר, מעשה אחר או נזק אחר מאלה שנכללו בכתב התביעה המקורי (ראו חבקין, עמ' 60 ואילך והאסמכתאות שם). לעומת זאת, כאשר בכתב התביעה נטענו עובדות מסויימות המבססות רשלנות נטענת ואלו לא נתמכו בחוות דעת רפואית, הנטיה תהא לומר שאין המדובר בעילה חדשה. כך במקרה שנדון לאחרונה, נטען בכתב התביעה שמעשה הרשלנות מתבטאים בין היתר, בכך שהצוות הרפואי לאחר לידה לא הזעיק פרוקטולוג מייד בסמוך הליך הלידה. התובעת שם לא תמכה את תביעתה בחוות דעת של פרוקטולוג. מומחה בית המשפט השיב בעדותו שלעניין בחינת אחת השאלות שעמדה במחלוקת, ראוי לקבל את עמדתו וחוות דעתו של פרוקטולוג. בעקבות עדות זו הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה והוספת חוות דעת כזו. בית המשפט נעתר לבקשה ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה. לענייננו חשוב, שבית המשפט קבע שאין לקבל את הטענה שמדובר בהרחבת חזית ובטענות חדשות אשר התיישנו. שכן בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפו אליו, אליהם התייחס גם המומחה הונחו יסודות עובדתיים ומשפטיים וכל שמבוקש להוסיף הוא חידוד וחיזוק לאותה טענה מגובה בחוות דעת מצד מי שלכאורה יש לו את המומחיות בנושא, או שמומחיותו יכולה להוסיף זוית נוספת להסתכלות על האירוע. בית המשפט מפנה לפסיקה לפיה די ב"ייחוס היולי בלתי מפורט" בכתב התביעה לצורך העמדת של עילת התביעה או יסודותיה העובדתיים (רעא (מרכז) 46760-12-22 מרכז רפואי אסף הרופא נ' פלוני (9/2/23) (להלן: "רע"א 46760-12-22"). במקרה אחר, בו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה בתביעת רשלנות רפואית באבחון בלידה, שבו ביקשו התובעים להוסיף טענה בדבר מיקרוצפלוס (היקף ראש קטן באופן חריג) העיר בית המשפט, שניתן לפרש את המונח עילת התביעה בצורה רחבה לפי "מבחן העסקה או המעשה המובא לדיון".
החלטה |20/02/2023 |מחוזי – תל אביב
ת"א (תל אביב) 64013-06-22- פלונית נגד ' מדינת ישראל
שמות השופטים: ויגדאן חליחל
לטענתה, המשיבה זכאית לקבל פיצוי על כך שהיא עברה הליכים כואבים לשווא וזכותה לקבל פיצוי על הוצאותיה ועל כך שלאחר שהושמדה הביצית היא לא הייתה מסוגלת מבחינה נפשית לעמוד בטיפולים אלה. דיון והכרעה: 4. לאחר שעיינתי בבקשה, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את טענות המבקשת, זאת מהטעמים הבאים: ראשית, בניגוד לעמדת המשיבה, אני סבורה כי טענותיה לפיצוי בגין נזק נפשי ואובדן הסיכוי להרות כתוצאה מרשלנות רפואית, וקביעת הקשר הסיבתי בין התקלה באינקובטר לאי-התפתחות הביצית המופרית הינן "עניין שברפואה". שנית, על מנת להוכיח "עניין שברפואה" בתביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית, נדרשת המשיבה לצרף לכתב התביעה חוות דעת מומחה רפואית ערוכה כדין. בענייננו חל הכלל הקבוע בתקנה 87(א)לתקנות, לפיו הוכחת עניין שברפואה טעונה צירוף של חוות דעת רפואית לכתב טענות (ראו: רע"א 3046/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( 24.12.2018 )). שלישית, חשיבות צירוף חוות הדעת לכתב התביעה מתבטאת בפסיקה, אשר מתייחסת לחוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה". עוד נקבע, כי "כאשר בתביעה לרשנות רפואית עסקינן, כמו במקרה דנן, הרי שעל מנת להוכיח התרשלות בגינה נגרם נזק לא ממוני, הל התובע לצרף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות ההתרשלות והקשר הסיבתי" (ראו: רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ ( 20.06.2023 )).
החלטה |08/06/2024 |שלום – תל אביב
ת"א (באר שבע) 7118/06- א ס נגד שירותי בריאות כללית- המרכז הרפואי סרוקה
שמות השופטים: אריאל ואגו
מהסקירה שלעיל, שכפי שהובהר, נעשתה מעבר לצריך, נמצאנו למדים, שגם במישור הקשר הסיבתי, לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, ולא הוכיחו במאזן ההסתברויות, קשר רציף, של סיבה ותוצאה, ממאורעות הלידה ועד לקרות הנזק. 17. משנמצא שנזקה של התובעת לא נגרם כתוצאה ממעשה רשלני של הנתבעת, ואף אין לקושרו, סיבתית, למהלך הלידה גופו, הרי, שמתייתר הצורך לדון בטענתה החלופית של הנתבעת, להחלת הדוקטרינה שעניינה "סיבתיות עמומה". משלא נקבעה התרשלות, אין צורך להידרש גם לשאלת העברת הנטל, בשל נזק ראייתי, ויתר על כן – מצאתי את הרשומות הרפואיות מפורטות ומספקות תשובות לשאירע. חרף הכאב והצער, שהינם נחלתם של התובעת ובני משפחה, אין בידי ליתן בידם סעד במסגרת ההליך הנוכחי. בשים לב לכך – התביעה נדחית. אשר לרכיב פסיקת ההוצאות ושכ"ט – במהלך ניהול ההליך, ולשם הנחת תשתית ראייתית, עובדתית ומשפטית, בהיקף שנסקר לעיל, ואף מעבר לכך – ביחס לשאלת הנזק, נשאו הצדדים בהוצאות רבות, רובן המכריע – בעבור חוות דעת רפואיות, וההוצאות הנלוות להן.
פסק דין |
ת"א (רמלה) 3719-07- עזרא אברהם נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
שמות השופטים: אסתר נחליאלי חיאט
הנתבעת התנגדה לבקשה, בין השאר ביססה את טענותיה על היות ההליך מנוגד לדין ולתכליתו; לטענתה לא צורפה חוות דעת לכתב התביעה כמתחייב על פי דין, ושבעתיים יש חשיבות לצרוף חוות דעת בהיותה בעלת משמעות מיוחדת עת עסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, שהרי היא מאפשרת למעשה להוכיח את עילת התביעה (ובלעדיה אין); כן ציינה הנתבעת כי משמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בניגוד לדעתה, גם בנושא הרשלנות הרפואית ומשקבע המומחה חד משמעית בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ובבית המשפט כי הנכות היא כתוצאה מהתאונה, ולא מקיומה של רשלנות רפואית אין להתיר הבאת חוות דעת בשלב זה; היתר כזה הוא בניגוד לדין וגם פוגע בזכויות מהותיות של הנתבעת. לא רק זאת אלא משנתן התובע הסכמתו למינוי המומחה מטעם בית המשפט ויתר למעשה על כל זכות לצרף חוות דעת מטעמו, בודאי לא בשלב שלאחר מיצוי כל ההליכים האפשריים מול המומחה מטעם בית המשפט (שאלות הבהרה וחקירה) ובודאי שלא בדרך של המצאת חוות דעת מטעמו הסותרת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. 12. בטרם מתן החלטה, ומשהבנתי כי מתקיים בבית המשפט בתל אביב הליך משפטי, בענין תביעת הנזיקין בגין התאונה הימית (עובדה שהתבררה רק במהלך חקירת המומחה, ותמוה שהדבר לא הובא לפני הנתבעת ולפני בית המשפט אלא בדרך אגב), ראיתי לזמן את הצדדים לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה. 13. ב"כ התובע חזרה על טענותיה העובדתיות כי לא עלה בידי התובע למצוא מומחה שיתן חוות דעת "כל מומחה שפנינו אליו סירב למסור חוו"ד" (עמ' 18 ש' 17), ולבסוף מומחה כזה נמצא "במקביל להחלטת בית המשפט (למנות מומחה מטעמו -א. נ. ח) עם זאת מאחר שניתנה כבר החלטת בי"מ על מינוי מומחה מטעמו לא מצאנו לסתור את החלטת בית המשפט ולהביא מומחה אחר" (עמ' 18 ש' 21/22).
החלטה |17/08/2009 |שלום – רמלה
ת"א (חיפה) 10207-04- פיטוסי חגית נגד 1 . ד"ר מוסקונה רוני
שמות השופטים: ב טאובר
בפועל חרף העובדה שניתנו למשיבה שלוש ארכות להגשת חוות הדעת הרפואית, לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם המשיבה תוך המועד שנקצב בהחלטתי מיום 2/5/05 על פי בקשת ב"כ המשיבה, דהיינו, עד ליום 2/6/05 ובפועל לא הוגשה חוות דעת רפואית כלל. 8. המבקשים טוענים, איפוא, כי בהעדר חוות דעת רפואית בתביעה לרשלנות רפואית ממילא לא תוכל המשיבה להוכיח תביעתה ועל כן מן הראוי כי ביהמ"ש ישים סוף למתן הארכות שניתנות למשיבה ויורה על דחייתה ו/או מחיקתה של התביעה. 9. המשיבה מנגד סבורה כי בקשת המבקשים קנטרנית וכל תכליתה למנוע דיון מהותי בתובענה. לגרסתה, אין מומחה המוכן ליתן חוות דעת כנגד המבקש מס' 1 אשר ביצע את הניתוח למשיבה, לרבות המומחה שאליו פנתה המשיבה, ועל כן מן הראוי כי ביהמ"ש יורה על מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש. 10. אכן הוראות תקנות 127 ו-137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורות כי על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת מומחה וביהמ"ש לא יזקק להוכחת עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא עשה כך. 11. המדובר בתובענה בגין רשלנות רפואית ואשר מטבע הדברים הוכחת התביעה, לרבות הוכחת הנזק, מותנית בקיומה של חוות דעת רפואית מטעם המשיבה ובלשונו של כב' השופט אור (כתוארו אז) ברע"א 6098/92 זכאי נטלי, קטינה נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מז(3) 651: "ללא חוות דעת כזו, ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבות או מי מהן". 12. מכאן, שחוות הדעת הרפואית היא שמקימה את עילת התביעה ובהעדרה לא הניח תובע את התשתית הנאותה להוכחת תביעתו הן במישור החבות והן במישור הנזק (ראה ת"א (מחוזי, חיפה) 372/99 ג'מילה נ' מדינת ישראל, כב' השופט עמית, תק-מח 2004 (2) 1329).
פסק דין |
23/08/2005 |
שלום – חיפה
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
; "תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
תקנות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (הוועדה לענין תשלום לפנים משורת הדין – תנאי סף, סדרי עבודה ואמות מידה לתשלום), התשס"ו-2006
סעיף: 5. מסמכים שיש לצרף לבקשה
5. (א) מגיש הבקשה יצרף לבקשה את המסמכים האלה: (1) לענין נזק ישיר לגוף: (א) מסמך מקורי מבית חולים על אודות מספר ימי האשפוז מיד עם קרות הנזק וכן על אודות אשפוזים נוספים, אם היו; (ב) סיכום מקורי של מחלה בעת השחרור מאשפוז; (ג) אישורים רפואיים מקוריים, חתומים ביד הרופא המטפל, בדבר מצבו של הניזוק, כפי שהוא במועד הגשת הבקשה; (ד) כתב ויתור על סודיות רפואית; (2) לענין נזק שהוא מוות – יצרף מגיש הבקשה, נוסף על המסמכים המפורטים בפסקה (1), אם לא נפטר הניזוק מיד עקב המעשה נושא הבקשה, תעודת פטירה או תעודת קבורה מקורית; (3) לענין נזק גוף שלא גרם לפגיעה גופנית קשה – יצרף הניזוק, נוסף על המסמכים המפורטים בפסקה (1), העתק מתאים למקור של תלונה שהניזוק או מי מטעמו הגיש למשטרה, למינהלת הממשל התיאום והקישור, או לגורם ישראלי רשמי אחר בענין הנזק נושא הבקשה בתוך 60 ימים ממועד קרות הנזק; (4) לענין נזק ישיר לרכוש – יצרף הניזוק העתק מתאים למקור של תלונה שהניזוק או מי מטעמו הגיש לגורם ישראלי רשמי כאמור בפסקה (3) בענין הנזק נושא הבקשה בתוך 60 ימים ממועד קרות הנזק, וכן יצרף מסמכים המוכיחים את הבעלות על הרכוש שניזוק; היה הבעלים תאגיד – יצורף אישור של עורך דין בדבר הבעלים ומורשי החתימה של התאגיד; (5) תצהיר חתום ביד מגיש הבקשה ומאומת בידי עורך דין שבו יפורטו הנזק ונסיבות האירוע שגרם לנזק; (6) העתק פסק דין או החלטה, אם ניתן על ידי בית משפט, בקשי לנזק נושא הבקשה; (7) העתק טופס ההודעה בכתב כאמור בתקנה 2(5); (8) כל מסמך נוסף, אשר עשוי לבסס, לדעת מגיש הבקשה, את הבקשה. (ב) הוועדה רשאית לבקש השלמת מסמכים המנויים בסעיף קטן (א), שמגיש הבקשה לא צירף לבקשה; לא הוגשו המסמכים הנדרשים בתוך הזמן שקצבה הוועדה, רשאית הוועדה למחוק את הבקשה. (ג) שוכנעה הוועדה כי נבצר מן המבקש במועד הגשת הבקשה לצרף את המסמך המקורי, תקבל הוועדה העתק אמין של המסמך; מבקש המצרף העתק של מסמך מקורי, יפרט בבקשתו מדוע נבצר ממנו לצרף את המסמך המקורי.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 128. בדיקה רפואית והגשת חוות דעת מטעם בעל דין אחר
128. (א) הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה. (ב) רצה בעל דין לחלוק על טענת בעל דינו, יגיש לבית המשפט, תוך ששים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, חוות דעת מטעמו, במספר עתקים כמספר עתקי כתב טענותיו; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 128. בדיקה רפואית והגשת חוות דעת מטעם בעל דין אחר
128. (א) הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה. (ב) רצה בעל דין לחלוק על טענת בעל דינו, יגיש לבית המשפט, תוך ששים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, חוות דעת מטעמו, במספר עתקים כמספר עתקי כתב טענותיו; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
חוק ציוד רפואי, התשע"ב-2012
סעיף: 15. עונשין
15. (א) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור: (1) מייצר או משווק ציוד רפואי שאינו ציוד רפואי רשום אף שהוא טעון רישום, שלא לשימושו האישי, או מייצר או משווק ציוד רפואי רשום, שלא בהתאם לתנאי הרישום, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1); (2) מורה על שימוש או עושה שימוש, במסגרת טיפול רפואי בציוד רפואי שאינו ציוד רפואי רשום אף שהוא טעון רישום, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(2); (3) בעל רישום, יצרן, משווק, מפרסם או מי שמורה על שימוש או עושה שימוש בציוד רפואי במתן טיפול רפואי, שאינו מקיים הוראה שניתנה או פועל בניגוד להגבלה שהוטלה לפי הוראות סעיף 12. (ב) בעל רישום שאינו מקיים הוראה בדבר ביצוע פעולות מעקב וביקורת לשם הערכה של ציוד רפואי רשום ובדבר דיווח על ביצוע פעולות כאמור, או שאינו מקיים הוראה בדבר דיווח על אירוע מיוחד הקשור בשימוש בציוד הרפואי הרשום שלא בהתאם להוראות סעיף 11(א)(1) או (3), דינו – מאסר חצי שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור. (ג) העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), שכתוצאה ממנה נגרמה או עלולה להיגרם פגיעה ממשית בבריאות הציבור, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיף זה בשל העבירה שבה הורשע, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – קנס פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. (ד) היתה העבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל בשל אותה עבירה קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה או בהודעה, בכתב, מאת המנהל ושתחילתה בתום המועד שנקבע בהתראה או בהודעה כאמור.
כל הזכויות שמורות ©