כל הזכויות שמורות ©
מאמר זה מספק מידע משפטי מקיף על רשלנות רפואית בישראל, הכולל הגדרות חוקיות, דרישות הוכחה, פסיקות מפתח ועצות מעשיות לניהול תביעות.
רשלנות רפואית מוגדרת במערכת המשפט הישראלית כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות בתחום הרפואי. המושג כולל מקרים בהם רופא, אחות או גורם רפואי אחר לא פעל בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל והסביר בנסיבות העניין.
בפסיקה עדכנית של בית המשפט העליון בעניין רע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל (מרץ 2021), נקבע כי:
"רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים."
חשוב להדגיש כי לא כל טעות רפואית או תוצאה בלתי רצויה מהווה בהכרח רשלנות. המבחן המשפטי מתמקד בשאלה האם הטיפול שניתן חרג מהסטנדרט המקצועי המקובל בנסיבות העניין.
תביעות רשלנות רפואית בישראל מוגשות על בסיס מספר מקורות חוקיים:
מערך חוקים זה יוצר את המסגרת הנורמטיבית להערכת מקרי רשלנות רפואית והכרעה בתביעות המוגשות בגינם.
על מנת להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט, על התובע להוכיח ארבעה יסודות מצטברים:
על התובע להוכיח כי הנתבע (הרופא, המוסד הרפואי או איש צוות רפואי) חב כלפיו חובת זהירות. בהקשר הרפואי, הפסיקה קבעה כי קיימת חובת זהירות מושגית של הצוות הרפואי כלפי המטופלים.
יש להוכיח כי הנתבע הפר את חובת הזהירות שחלה עליו. הפרה זו נבחנת על פי מבחן "הרופא הסביר" – האם רופא סביר באותה התמחות ובאותן נסיבות היה פועל באופן שונה.
על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק בר-פיצוי. הנזק יכול להיות פיזי, נפשי, כלכלי או פגיעה באוטונומיה.
יש להוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם. כלומר, שהנזק נגרם כתוצאה מההתנהגות הרשלנית ולא מגורם אחר.
ככלל, נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית מוטל על התובע. עם זאת, במקרים מסוימים בהם קיים קושי אינהרנטי בהוכחת הקשר הסיבתי, הפסיקה פיתחה דוקטרינות המקלות על נטל זה:
בפסיקה עדכנית בתיק ת"א (חיפה) 27084-04-14 י.ג. נ' ד"ר עדי רחמיאל (אפריל 2018), נדונה שאלת העברת נטל ההוכחה במקרים של ליקויים ברישום הרפואי:
"הגעתי למסקנה כי אין מקום להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבע, בחנתי האם הוכיח התובע את עוולת הרשלנות לגבי הטיפול הרפואי שניתן לו."
דוקטרינה זו מאפשרת הסקת קיומה של רשלנות מעצם התרחשות התוצאה החריגה, כאשר אין הסבר סביר אחר לתוצאה זו מלבד רשלנות הנתבע.
חוות דעת מומחה היא כלי מרכזי וחיוני בתביעות רשלנות רפואית. כפי שנקבע בפסיקה עדכנית בתיק ת"א (חיפה) 10004-12-19 פלוני נ' שירותי בריאות כללית מחוז חיפה (יוני 2022):
"בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה."
חוות הדעת צריכה להתייחס לסטנדרט הטיפול המקובל, לסטייה ממנו במקרה הספציפי ולקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית, כפי שנקבע בתיק ת"א (באר שבע) 50014-01-19 פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא (יולי 2022):
"ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית."
מינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד להבטיח חוות דעת אובייקטיבית שאינה מוטה לטובת אחד הצדדים.
חובת הגילוי והסכמה מדעת מהווה חלק מהותי בבחינת רשלנות רפואית והיא מעוגנת בחוק זכויות החולה. בתיק ת"א (חיפה) 31782-07-17 פלוני נ' מדינת ישראל (יוני 2023), נדונה תביעה הנסמכת על טענה להעדר הסכמה מדעת:
"התובע טוען להעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה שכן הנתבעת והצוות הרפואי מטעמה התרשלו במסירת מידע חיוני… ביחס לסכנות והסיבוכים האפשריים והצפויים בניתוח וכן ההסתברות להתרחשותם."
הפסיקה הישראלית בתחום הרשלנות הרפואית מתפתחת באופן תדיר. להלן פסקי דין מרכזיים מהשנים האחרונות:
ע"א 2506/18 שירותי בריאות כללית נ' פלוני – עסק בשאלת האחריות בגין נזקים שנגרמו בלידה ובחובת הזהירות המוגברת כלפי יולדות וילודים.
רע"א 9472/20 פלוני נ' מדינת ישראל – דן בשאלת חובת הגילוי והיקף המידע שיש למסור למטופל טרם הטיפול.
ע"א 7269/16 פלוני נ' מדינת ישראל – עסק בשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות רפואית לנזק במקרה של אובדן סיכויי החלמה.
פסקי דין אלו מהווים אבני דרך בפיתוח הדוקטרינה המשפטית בתחום ומשפיעים על אופן הדיון וההכרעה בתיקי רשלנות רפואית.
תקופת ההתיישנות הרגילה בתביעות רשלנות רפואית היא שבע שנים ממועד האירוע הרפואי. עם זאת, במקרים מסוימים חלים כללים מיוחדים:
כאשר הנזק לא התגלה מיד, תקופת ההתיישנות תחל רק מהמועד בו התובע גילה או יכול היה לגלות באופן סביר את קיום הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין ההתרשלות.
תקופת ההתיישנות לקטינים מתחילה רק בהגיעם לגיל 18, כך שלמעשה ניתן להגיש תביעה עד גיל 25.
במקרה של אנשים שהוכרזו כחוסים, תקופת ההתיישנות תיעצר כל עוד נמשך מצבם.
הגשת תביעת רשלנות רפואית היא הליך מורכב הכולל מספר שלבים מרכזיים:
השלב הראשון כולל איסוף מלא של כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לרבות:
נדרשת חוות דעת מומחה רפואי בתחום הרלוונטי שתתמוך בטענות הרשלנות. חוות הדעת צריכה להתייחס לשלושה היבטים מרכזיים:
כתב התביעה צריך לכלול:
שלב זה כולל:
רוב תיקי הרשלנות הרפואית מסתיימים בהסדרי פשרה. אולם, במקרים בהם לא מושגת פשרה, יינתן פסק דין על ידי בית המשפט.
פעלו במהירות – אל תמתינו עם איסוף המסמכים והפניה לייעוץ משפטי.
שמרו על כל התיעוד הרפואי – כולל מסמכים, תכתובות, והקלטות שיחות עם הצוות הרפואי.
תעדו את הנזקים – נהלו יומן מפורט של הנזקים, הכאבים והמגבלות שנגרמו.
פנו לייעוץ מקצועי – הסתייעו בעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית.
בחרו מומחה רפואי מתאים – המומחה חייב להיות בעל מוניטין וניסיון בתחום הרפואי הרלוונטי.
היו מוכנים לתהליך ארוך – תיקי רשלנות רפואית עשויים להימשך שנים.
שקלו גישור – לעיתים תהליכי גישור יכולים להיות אלטרנטיבה יעילה לדיון משפטי ממושך.
הגישו תלונה למשרד הבריאות – במקביל להליך המשפטי, שקלו הגשת תלונה לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות.
תביעות רשלנות רפואית הן מהמורכבות במערכת המשפט הישראלית. הן דורשות ידע מקצועי משפטי ורפואי מעמיק, יכולת ניתוח מדוקדקת של מסמכים רפואיים, והבנה של הפסיקה העדכנית.
ההצלחה בתביעות אלו תלויה בהוכחת יסודות עוולת הרשלנות, תיעוד מדויק של הנזקים, וקבלת חוות דעת מומחה תומכת. חשוב לזכור כי המערכת המשפטית מאזנת בין זכויות הנפגעים לבין ההכרה בכך שהרפואה אינה מדע מדויק, וכי לא כל תוצאה בלתי רצויה מהווה רשלנות.
אם אתם מתמודדים עם מקרה של רשלנות רפואית, פנו לייעוץ מקצועי ומנוסה שיוכל להדריך אתכם בתהליך המורכב של מיצוי זכויותיכם.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית.
תאריך עדכון אחרון: מאי 2025
ת"א (חיפה) 27084-04-14- י ג נגד ד"ר עדי רחמיאל
שמות השופטים: אורי גולדקורן
הגעתי לסוף המסע. ראשיתו הייתה בסקירת הטיעונים שבכתבי הטענות ובחוות דעת המומחים הרפואיים של שני הצדדים. לאחר מכן עמדתי על המסגרת הנורמטיבית, ועל סדר הפעולות בתביעה לרשלנות רפואית. לאחר שהגעתי למסקנה כי אין מקום להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבע, בחנתי האם הוכיח התובע את עוולת הרשלנות לגבי הטיפול הרפואי שניתן לו. השבתי על כך בשלילה, ועברתי לבחון את סוגיית ההסכמה מדעת. קבעתי כי הנתבע התרשל באי-מסירת מידע על הסיכון שעלול להיגרם (ואכן נגרם) כתוצאה מפגיעה בהסתעפות של עצב הלסת התחתונה, אולם שללתי קיומו של קשר סיבתי בין מחדל זה לבין הנזק שנגרם. משדחיתי קיומן של עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה בגין אי-מסירת מידע רפואי, פניתי לסוגיית הפגיעה באוטונומיה. על-פי הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, פסקתי פיצוי בגין ראש נזק זה. 27 37. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 10,000 בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 16.4.2014 , ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
פסק דין |31/03/2018 |שלום – חיפה
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (חיפה) 10004-12-19- פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה
שמות השופטים: אהרון שדה
לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו "להנחה" בעת ההכרעה. יעדים או אידיאלים שאליהם אנו מבקשים לשאוף אך לא תמיד מוגשמים באופן מלא או רצוי, את אלה יש לבחון בהתאם למועד ולמצב הרלוונטיים. יש לזכור כי קיים פער בין המצוי לרצוי, בגין הרצוי לא תמיד ניתן לחייב בדין, המצוי הוא זה שבדרך כלל קובע את מתחם ה"סבירות" בה גוף פועל. אין זה סוד שבתי המשפט נוטלים מעט מהרצוי (גם אם הוא לא מצוי) ומוסיפים אותו למצוי כדי ליצור סטנדרט התנהגות גבוה יותר (למשל בחבות מעסיק לבטיחות עובדיו) אך הדבר צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובשים לב ליכולות האמיתיות של אותו נתבע לממש גם את הרצוי-והכוונה לזה הרחוק יותר מהמצוי. ומכאן חזרה לתיק שלפני, הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה אשר ייסקר כאמור וידון על פי חלקיו נוגעות להתרשלות בנטילת אנמנזה מהמנוח והשלכותיה, הטענה השנייה נוגעת להפרת זכותו של התובע לקבלת טיפול רפואי נאות כחולה אונקולוגי סופני או כ"חולה הנוטה למות" על פי החוק הנושא שם זה. שתי עילות מרכזיות אלה כוללות בחובן כמובן עילות משנה ואת הטענות וההתייחסות לטיפול רפואי שקיבל או לא קיבל התובע. 4 הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי תצהירי ועדויות המומחה מטעם התובעים ועדיהם היו סובייקטיביים מאד ברם לא הוכחו מתוכן עובדות אשר יכולות לבסס את התביעה מקל וחומר כשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה כאשר במקרה של התובעים מדובר בחוות דעת קצרה (3 עמודים) היתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר ודומני כי במקרה כאן, כאשר אין העברת נטל ולמעשה כל העובדות מצויות בידי התובעים, יש מקום להתחיל את הדיון בהכרעה בבחינת עדויות עדי התביעה ובראשן המומחה מטעמה.
פסק דין |13/06/2022 |שלום – חיפה
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
ת"א (חיפה) 31782-07-17- פלוני נגד מדינת ישראל עי
שמות השופטים: אפרת קריב
אביב – ניתן פס"ד ביום 128 פסק דין 1. לפני תביעת רשלנות רפואית. התובע, יליד 1992, תבע את מדינת ישראל, שהיא הבעלים והמפעילה של המרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי (להלן : "המרכז הרפואי") וכן בית החולים לילדים על שם דנה (להלן: "בית חולים דנה") בגין ניתוח שעבר בבית החולים דנה ביום 26.7.2007 . 2. לטענת התובע, הניתוח גרם לו למגבלות רפואיות ותפקודיות קשות שלא סבל מהן לפני הניתוח, וביניהם: כאבים קשים במפשעה ובירך מימין, הגבלה קשה ומשמעותית בתנועות מפרק ירך ימין, עיוות וסטייה קשות של הרגל ושל כף הרגל כלפי חוץ, וכן צליעה קשה ברגל ימין ומגבלות קשות בישיבה, בעמידה, בהליכה ובכל פעולה הכרוכה בהפעלת מפרק ירך ימין. התובע טוען כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל הן בקבלת החלטה חפוזה לנתח אותו מבלי למצות את האופציה של טיפול שמרני והן בביצוע הניתוח עצמו. 3. בנוסף לטענת הרשלנות, טוען התובע להעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה שכן הנתבעת והצוות הרפואי מטעמה התרשלו במסירת מידע חיוני לו ובעיקר להוריו, לאור העובדה שהוא היה כבן 15 ביום הניתוח, ביחס לסכנות והסיבוכים האפשריים והצפויים בניתוח וכן ההסתברות להתרחשותם. עוד טוען התובע כי לא מסרו להוריו מידע בדבר טיפולים רפואיים חלופיים ובדבר הסיכונים הכרוכים בחלופה של אי ביצוע הניתוח על מנת שיוכלו לשקול באופן עצמאי ובהבנה מלאה את רצונם בניתוח. לטענת התובע אילו המידע באשר לבעיות הרפואיות מהן הוא סובל כיום, שהן תוצאת הניתוח, היו מוסברות להוריו, הוריו לא היו מסכימים לביצוע הניתוח. התובע מבקש כי בית המשפט יקבע שיש קשר סיבתי בין נכותו כיום, לרשלנות הצוות הרפואי וכן להפרת חובת הגילוי והיידוע, ולחלופין, ככל שבית המשפט לא יקבל את טענתו זו, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי משמעותי בגין הפגיעה באוטונומיה.
פסק דין |17/06/2023 |שלום – חיפה
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ע"א 2959/09- ש.מ. ואח נגד ד"ר אהוד וינר ואח
שמות השופטים: א גרוניס,א ריבלין,נ הנדל
השני, אפילו תמצי לומר שהעיוורון נעוץ במום האחרון, כי אז במילא לא ניתן היה לאתרו במסגרת סקירת המערכות. בדיקת עיני העובר במהלך הסקירה נמצאה תקינה ועל כן לא הייתה סיבה למדוד את המרחק בין ארובות העיניים, כפי שטוענים המערערים. דיון 6. על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק. תפקידה של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית הוא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. קביעותיה המשפטיות הן נגזרות של קביעותיה העובדתיות. הגם ש"רשלנות" היא מושג נורמטיבי, בחינתה נערכת בשדה העובדות של המקרה הקונקרטי. ככלל, מלאכה זו טומנת בחובה גם הכרעה בין שתי חוות דעת של מומחים. העדפת חוות דעת אחת על פני האחרת מצויה אף היא בפריזמה של שיקול דעתו של בית המשפט המברר. במקרים כגון דא, אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב (ראו ע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות ( 10.8.2010 ); ע"א 3758/03 מזרחי נ' קופת חולים מאוחדת ( 4.3.2004 )). רק כאשר מסקנותיו של בית המשפט השומע את הראיות אינן מבוססות על פניהן וכשהתשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל אז, ורק אז, יתערב בית המשפט שלערעור (ראו ע"א 5787/08 דלעיל; ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית ( 12.8.10 ); ע"א 918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח' ( 28.03.10 ); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו ( 28.11.2007 ); ע"א 4744/05 פלוני נ' שירותי בריאות כללית ( 9.8.2006 ).
פסק דין |01/07/2012 |בית המשפט העליון
ע"א 8146/13- ד"ר סולימאן גושה נגד בית החולים אלדגאני
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,ע ברון
יוער בהקשר זה, כי התפתח בפסיקה מודל שונה לניתוח עוולת הרשלנות, שלפיו נבחן תחילה יסוד ההתרשלות ורק בסיומו של תהליך נבדקת השאלה אם קיימים שיקולי מדיניות שבגינם יש לשלול את חובת הזהירות, ככל שזו התבססה זה מכבר במקרים דומים (ראו: עניין פלוני, בפסקאות 14/13, והאסמכתאות שם). ואולם, הואיל והמקרה דנן אינו שייך למקרה 'הרגיל', זה המצוי בליבתה של העוולה ובא תדיר בשערי בית המשפט, מן הראוי לילך בדרך המסורתית, ולהידרש ראשית לחובת הזהירות. 16. בהתייחס לחובת הזהירות המושגית, דומה כי על פניו בית חולים יכול וצריך לצפות נזק כלכלי שיכול שייגרם לרופא העובד תחת קורתו יהא אשר יהא הסטטוס המוסדי שלו, דהיינו בין אם הוא עובד של בית החולים, בין אם לאו במידה שזה יתרשל בעבודתו ויגרום נזקי גוף למטופל או מטופלת. מסקנה זו מתבקשת הן מדיני הנזיקין כפי שהתפתחו בפסיקתנו, הן מנסיון החיים והשכל הישר, והיא אף באה לידי ביטוי בנתונים אמפיריים; והכל כפי שיפורט להלן. יוער כי חלק מן הנתונים לקוחים מדוח מבקר המדינה שאמנם אינו קביל כראיה בהליכים משפטיים, לפי סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 אך בענייננו האמור בדוח מובא ברקע הדברים בלבד, ולא כראיה לאמיתות תוכנו. 14 לבתי המשפט בישראל מוגשות מאות רבות של תביעות רשלנות רפואית מדי שנה, והמגמה היא של גידול מתמיד (ראו: הוועדה הבין-משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית דין וחשבון (2005) (להלן: דוח ועדת שפניץ), בעמודים 12/11 (נתונים לגבי השנים 2002-1993); מבקר המדינה דוח ביקורת שנתי 62 (2012) (להלן: דוח מבקר המדינה), בעמודים 216-215 (נתונים עד שנת 2011)), כאשר תחום המיילדות הוא בין התחומים שבהם מספר התביעות הוא הגדול ביותר, והוא ניצב מעל כל יתר תחומי הרפואה, בפער משמעותי, מבחינת גובה הסכומים הנתבעים (דוח ועדת שפניץ, בעמודים 31/30; דוח מבקר המדינה, בעמוד 211).
פסק דין |20/07/2016 |בית המשפט העליון
רע"א 2589/23- פלוני נגד אסותא אשדוד בעמ
שמות השופטים: י עמית
מכאן, שרואים את חוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (עניין עזבון אייזנבך, פסקה 8; רע"א 2399/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 28 ( 29.7.2021 ) (להלן: רע"א 2399/21), וכן ראו גם רע"א 1321/15 דיאמנט נ' פלוני, פסקה 12 ( 7.7.2015 ); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי. מ. מ. ס. (האנגלי) נ' פלונית, פסקה 5 ( 23.8.2017 )). כך על דרך הכלל, וכך במיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, מניה וביה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה באמצעות חוות דעת מתאימה (ראו רע"א 6850/22 שדה נ' נרדיני, פסקה 6 ( 31.10.2022 ); עניין עזבון אייזנבך, פסקה 8; ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 911 (2001); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 676 (מהדורה שלוש עשרה, 2020); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 360, ה"ש 13 (מהדורה שלישית, 2023) (להלן: שקד); וכן השוו לע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה ד(4) ( 9.8.2006 ); ע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651, 654 (1993)). 7. לצד זאת, בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב הטענות, וסמכות זו, אשר הייתה קבועה בעבר בתקנה 127 סיפה לתקנות הישנות, מעוגנת כיום בתקנה 87(ד) לתקנות, המורה כדלקמן: בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה.
החלטה |19/06/2023 |בית המשפט העליון
רע"א 2399/21- פלוני נגד פלוני
שמות השופטים: י עמית,נ סולברג,י וילנר
חוות דעת מעין זו נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 8 ( 8.5.2012 )), ובהיעדרה נשמטת הקרקע תחת טענות רפואיות המועלות על-ידי מי מהצדדים (ראו: תקנה 93(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; יוער כי תקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית כאמור, אך במקרים אלה, ימונה חלף זאת מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ראו: רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב, פסקה 7 ( 9.12.2018 ); רע"א 3046/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 30/28 ( 24.12.2018 ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 677 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020)). יתירה מזאת, לא אחת נקבע כי חוות דעת של מומחה אשר צורפה לכתב הטענות, נחשבת לחלק בלתי-נפרד מכתב הטענות עצמו, עדי כדי שהגשת חוות דעת רפואית נוספת או משלימה מחייבת תיקון של כתב הטענות (ראו: רע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651, 654 (1993); רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), פסקה 7 ( 26.7.2016 ); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 10 ( 18.9.2019 )). 12 29. הנה כי כן, בירורן של תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף מחייב, ככלל, את כל אחד מבעלי הדין לצרף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ככל שברצונו להוכיח עניין שברפואה (אם לשם ביסוס התביעה ואם לשם התגוננות מפניה). עוד יצוין כי לעתים ממנה בית המשפט אף מומחה רפואי מטעמו על מנת לסייע בידו להכריע בין חוות הדעת מטעם הצדדים (ראו: תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; לחשיבותו של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנסיבות שכאלה, ראו למשל: ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, פסקה יב ( 9.4.2006 ); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה, פסקאות טו-טז ( 5.3.2009 )).
פסק דין |28/07/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (תל אביב) 19158-05-16- מדינת ישראל- משרד הבריאות נגד פלוני
שמות השופטים: טל חבקין
המדינה מצביעה על ארבעה מקרים שבהם התיר בית המשפט העליון לצרף חוות דעת רפואית בתיקי רשלנות רפואית בשלב מאוחר יחסית של ההתדיינות (ע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651 (1993); רע"א 10307/06 לופז נ' מדינת ישראל ( 11.3.2007 ); רע"א 8862/10 מינס נ' דוד ( 27.3.2011 ); רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני ( 5.6.2018 )). היא מבקשת להגיע לתוצאה דומה בענייננו. 8. מאז שניתנו פסקי דין אלה נפל דבר במשפט הדיוני האזרחי: הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות"). תקנות אלו, שצפויות להיכנס לתוקף בתחילת שנת המשפט הבאה, נועדו לשנות את נקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים ביסודה של ההתדיינות האזרחית כפי שנהגה ערב התקנתן. תקנות 5-1 קובעות עקרונות יסוד שמתווים את אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלה אם יש מקום להקדיש משאבים נוספים לבירור ולאפשר תיקון של מחדל דיוני. תקנה 2 קובעת את "מטרת העל" של התקנות, וזו לשונה: הליך שיפוטי ראוי והוגן 2. הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה. 9. תקנה 5 מעגנת את חובתו של בית המשפט לשקול – בכל החלטה דיונית שהוא נותן – גם את אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, וזו לשונה: איזון אינטרסים 5. בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.
החלטה |16/02/2019 |שלום – תל אביב
ת"א (כפר סבא) 35906-12-12- אילנה שער נגד משרד הבריאות
שמות השופטים: דורון חסדאי
ולא פטר אותו ביהמ"ש או הרשם מכך, לא יזקק ביהמ"ש להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון". כן נפסק כי בשל מרכזיותה של חוו"ד הרפואית כמקימה את עילת התביעה, יש לצרפה לכתבי הטענות (ר' בר"ע (חי) 1775/07 ענבל נ' דאנס בר (נבו- 6.7.07 )). 16. בענייננו אנו, המדובר בתובענה בגין רשלנות רפואית נטענת והוכחת התביעה כמו גם הוכחת הקשר הסיבתי והנזק , מותנים בקיומה של חוו"ד רפואית מטעם התובעת. כפי שהובא על ידי הנתבע, בהחלטת בימ"ש המחוזי בנצרת בבש"א 1612/04 מרכז רפואי העמק נ' אדרי , צירופה של חוו"ד רפואית על ידי תובע בתביעות של רשלנות רפואית הינה חובה "חובה זו הינה בעלת משמעות מיוחדת בתביעות של רשלנות רפואית בה נדרשת הוכחת החבות וגם הוכחת הנזק. . . ענין שברפואה בתביעת רשלנות רפואית מהווה בסיס רחב לעילת התובענה ומשאין אפשרות להוכיח ענין שברפואה כגון שאלת החבות הרי שיש מקום לקבוע כי לכאורה לא ניתן לזכות את התובע בסעד המבוקש". 17.
החלטה |23/06/2013 |שלום – כפר סבא
ת"א (הרצליה) 40871-02-20- פלוני נגד ' אבראהים בסול
שמות השופטים: יוסי ברכיה
. . 95. נפנה עתה לבדיקת הרשלנות בטיפול. רשלנות בנוגע לטיפול עצמו 96. בעניין הוכחת הרשלנות הרפואית נקבע: "בתביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית, על התובע להוכיח שקיימת כלפיו חובה שהופרה, שנגרם לו נזק ושקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. נטל הוכחת הקשר הסיבתי, מוטל על התובע. נטל זה עליו להרים בהסתברות של למעלה מ-50%. עמד התובע בנטל, יקבל את מלוא נזקיו; לא עמד בכך, מפסיד הוא את מלוא תביעתו. " (ע"א 1892/95 קאסם נ' שב"ס פד"י נ"א (2) 704). 97. נפסק כי השאלה האם הפר רופא את חובת הזהירות שהוא חב למטופל צריכה להיבחן על פי "סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראייה מאוחרת או ב'חוכמה שלאחר מעשה' (hindsight)" (ע"א 4975/05 לוי נ' מור (נבו, 20.3.08 ), ע"א 323/89 קוהרי נ' מד"י (נבו, 21.2.91 , ע"א 3066/99 שטרן נ' מרכז הרפואי שיבא (לא פורסם) ). 98. קיומה של חובת זהירות מושגית של הרופא, נקבעת בהתאם לכל מקרה ומקרה. 99. נפסק כי כאשר רופא בוחר באופציה טיפולית סבירה ומוכרת בעולם הרפואה, מבין מספר אופציות שכל אחת מהן טומנת בחובה סיכון למטופל לא בהכרח שהדבר ייחשב כרשלנות (עניין קוהרי לעיל, ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית, סעיף 5 והאסמכתאות שם (נבו, 12.8.2010 ). ת. א 27084-04-14 (ש' חיפה) גוזלן נ' רחמיאל (נבו 1.4.18 ועוד)). מהכלל אל הפרט 100. לאחר שעיינתי בחוות דעת שהוגשו בפניי ושמעתי את ד"ר רוזנר מומחה מטעם בית המשפט שהעיד בפניי, מצאתי לאמץ את רוב קביעותיו.
פסק דין |26/08/2024 |שלום – הרצליה
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
; "תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
תקנות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין
תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף), התשפ"ג-2022
סעיף: 58. הגדרות
58. בפרק זה-"הדמיה רפואית"-סימולציה רפואית; "טריאז'"-מיון ראשוני של הפונים למלר"ד ומתן דרגת דחיפות להמשך טיפול לפי מצבם הרפואי; "יעד 1-טריאז'"-קביעת דרגת דחיפות לטיפול רפואי בתוך 15 דקות מזמן רישום המטופל במשרד הקבלה; "יעד 2-בדיקה רפואית ראשונית"-ביצוע בדיקה רפואית ראשונית בתוך שעה מ זמן רישום המטופל בקבלה; את הבדיקה יבצע רופא, עוזר רופא במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים, או עמית רופא; "יעד 3-זמן שהייה במלר"ד לפונים שהועברו לאשפוז"-קבלה במחלקות האשפוז בבית החולים בתוך 12 שעות מזמן הרישום במשרד הקבלה במלר"ד; מדד זה נוגע לפונים שהתאשפזו, וכולל מטופלים שדווחו בהשהיה בלא העברה מסודרת למחלקת השהיה ייעודית, אם קיימת בבית החולים; "יעד 4-זמן שהייה במלר"ד למשתחררים"-מספר המטופלים שלא אושפזו, ושוחררו ממשרד הקבלה במלר"ד בתוך 4 שעות מזמן רישום, למעט פונים שעזבו על דעת עצמם או נפטרו בעת הטיפול במלר"ד, וכולל מטופלים שד ווחו בהשהיה בלא העברה מסודרת למחלקת השהיה ייעודית, אם קיימת בבית החולים; "מחלקת השהיה ייעודית"-מחלקת אשפוז ייעודית לטווח קצר, שאליה מועברים מטופלים לצורך טיפול קצר מועד; "מלר"ד"-מחלקה לרפואה דחופה שהיא אחת מאלה: (1) מלר"ד ילדים; (2) מלר"ד כללי; "מלר"ד ילדים"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה ילדים המועסק במשרה מלאה; "מלר"ד כללי"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה המועסק במשרה מלאה; "נתוני תפעול"-הנתונים האלה: (1) מזהה מטופל (נתון מותמם); (2) סוג מזהה מטופל (תעודת זהות,
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף), התשפ"ג-2022
סעיף: 58. הגדרות
-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה ילדים המועסק במשרה מלאה; "מלר"ד כללי"-בבית חולים ציבורי כללי, הפועל לפי רישיון משרד הבריאות ומנהל המחלקה הוא מומחה ברפואה דחופה המועסק במשרה מלאה; "נתוני תפעול"-הנתונים האלה: (1) מזהה מטופל (נתון מותמם); (2) סוג מזהה מטופל (תעודת זהות, דרכון, מזהה במוסד, אחר); (3) שנת לידה; (4) מגדר; (5) מספר מזהה ביקור; (6) קוד ותיאור של המלר"ד שבו נרשם המטופל בקבלתו במערכת המינהלית; (7) קוד ותיאור של האגף או יחידת מלר"ד מהמערכת הקלינית; (8) קוד ותיאור של החדר במלר"ד; (9) אופן ההגעה למלר"ד (לדוגמה: עצמאי, באמבולנס וכיוצא באלה); (10) קוד ותיאור הגורם המפנה; (11) קוד ותיאור הגורם המבטח (כללית, מכבי, מאוחדת, לאומית, צה"ל, אחר); (12) קוד ותיאור סיבת הפניה למלר"ד מהמערכת המינהלית; (13) קוד ותיאור התלונה העיקרית כפי שרשם הרופא מהמערכת הקלינית; (14) תאריך ושעת הקליטה במערכת המינהלית; (15) תאריך ושעת ביצוע טריאז' בעמדת ה טריאז' או לצד מיטת המטופל; (16) דרגת הדחיפות שנקבעה בטריאז' מ–1 עד 5; (17) תאריך ושעת ביצוע הבדיקה הרפואית הראשונית שביצע רופא או עוזר רופא או עמית רופא; (18) תאריך ושעת ההחלטה האחרונה של הרופא על אשפוז או שחרור או כל החלטה אחרת; (19) קוד ותיאור ההחלטה האחרונה של הרופא או עוזר הרופא או עמית רופא; (20)
חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2021 ע"ד 2025 (התחשבנות בעד שירותי בריאות בבתי חולים ציבוריים כלליים), התשפ"ב-2021
סעיף: 22. אי-תחולה על שירותי בריאות מסוימים
22. (א) הוראות חוק זה לא יחולו על – (1) שירות בריאות הניתן לנפגע כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; (2) שירות בריאות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לקופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לעניין זה, "תושב" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (3) שירות בריאות הניתן לעובד זר כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974; (4) שירות בריאות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לצבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" – חייל בשירות חובה כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה "חייל" שבחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות ללא תשלום, כאמור בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (5) שירות בריאות הניתן למטופל לפי הסכם בין קופת חולים לגוף אחר האחראי למתן השירות למטופל, על פי חוק, הסכם או חוזה ביטוח; (6) שירות משירותי בריאות הנפש המפורטים בפרט 22א לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (7) שירותי רפואה דחופה (מיון), בכפוף להוראות סעיפים 16(א)(3) ו-18; (8) שירות בריאות נוסף שקבעו השרים בצו ההסדרים במשק המדינה (קביעת שירותים מוחרגים וקביעת הפחתות), התשע"ג-2013; (9) שירות בריאות המנוי בתוספת; (10) שירות אשפוז במחלקת קורונה שהקוד שלו בתעריפון משרד הבריאות הוא GOC 19, וכל קוד נוסף שהשרים קבעו, בהודעה ברשומות, שהוא שירות אשפוז במחלקת קורונה; (11) שירות בדיקת נגיף קורונה שהקוד שלו בתעריפון משרד הבריאות הוא L 7172, וכל קוד נוסף שהשרים קבעו, בהודעה ברשומות, שהוא שירות בדיקת נגיף קורונה; (12) שירות בריאות הניתן לאדם שאינו מבוטח כהגדרתו בסעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי; (13) שירות בדיקת מעבדה המבוצעת בדגימה שנדגמה בקופת החולים ונשלחה על ידה לבית החולים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), השרים רשאים לקבוע, בצו, שיעורי תשלום הנמוכים מהמחיר המלא בעבור שירותים כאמור באותו סעיף קטן שהם פעולות ניתוחיות בעלות מאפיינים מיוחדים. (ג) השרים רשאים, בצו, לשנות את התוספת.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף), התשפ"ג-2022
סעיף: 58. הגדרות
טריאז' או לצד מיטת המטופל; (16) דרגת הדחיפות שנקבעה בטריאז' מ–1 עד 5; (17) תאריך ושעת ביצוע הבדיקה הרפואית הראשונית שביצע רופא או עוזר רופא או עמית רופא; (18) תאריך ושעת ההחלטה האחרונה של הרופא על אשפוז או שחרור או כל החלטה אחרת; (19) קוד ותיאור ההחלטה האחרונה של הרופא או עוזר הרופא או עמית רופא; (20) תאריך ושעת סגירת גיליון קליני במלר"ד (הסרת המטופל מרשימת המטופלים במלר"ד); (21) תאריך ושעת השחרור המינהלי במשרד הקבלה; (22) קוד ותיאור סוג השחרור המינהלי; (23) תאריך ושעת האשפוז המינהלי מהמערכת המינהלית; (24) תאריך ושעת הקבלה הסיעודית או הרפואית במחלקת האשפוז בפועל מהמערכת הקלינית במחלקת האשפוז; לעניין פסקה זו, "הקבלה הסיעודית או הרפואית"-הזמן שבו הגיע המטופל למחלקה המאשפזת ולא זמן ביצוע האשפוז המינהלי; (25) קוד ותיאור המחלקה המאשפזת; (26) קוד ותיאור אבחנות עיקריות בשחרור או בהפניה לאשפוז; "תקופת המדידה"-התקופה שבין 1 בספטמבר בשנה שקדמה לשנה שקדמה לשנת התקצוב ועד 31 באוגוסט בשנה
תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022), התשע"ו-2016
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "בן משפחה מזכה" – בן זוג השוהה כדין בישראל, הורהו המשמורן של הקטין, שהוא תושב האזור השוהה כדין בישראל, או בן משפחה של מקבל היתר מטעמים הומניטריים; "בעל היתר רשום" – בעל היתר שנרשם בקופת חולים כאמור בתקנה 2; "גמלת הבטחת הכנסה" – גמלה חודשית המשולמת לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; "דמי ביטוח בריאות מיוחדים" – לפי תקנה 4; "הוראת שעה" – חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022; "היתר" – היתר שניתן או הוארך לפי סעיפים 4, 6(2) או 7(א)(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, לרבות היתר מסוג כאמור שניתן עד לתחילתה של הוראת השעה; "יום קבלת ההיתר לראשונה" – ה–1 בחודש שבו חל יום קבלת ההיתר; "המועד הקובע" – המועד שבו נכנס לתוקף רישומו של בן המשפחה המזכה בקופת החולים האחרת או המועד הקובע לפי תקנה 2(ו)(2); "חוב שבפיגור" – חוב של תשלום דמי ביטוח בריאות מיוחדים שהפיגור בתשלומו נמשך תקופה העולה על 60 ימים; "מועד אחרון לתשלום" – המועד האחרון לתשלום חוב שבפיגור, כפי שנרשם בהתראה על חוב שבפיגור; "מועד הרישום המחודש" – ה–1 בחודש הקרוב למועד דיווח משרד הפנים לפי תקנה 2(ד); "מועד ראשון לרישום" – היום הראשון בתקופת הרישום הראשון; "מועד תחילת הזכאות" – היום שאחרי חלוף תקופת ההמתנה לזכאות; "קופת חולים אחרת" – קופת חולים שאליה עבר בן משפחה מזכה מקופת החולים הנוכחית: "קופת חולים נוכחית" – קופת חולים שבה רשום בעל ההיתר, במועד שבו עבר בן משפחתו המזכה לקופת חולים אחרת; "שירותים שבתוספת השנייה ובצו" – השירותים הכלולים בתוספת השנייה לחוק, ובצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), התשנ"ה-1995; "תושב" – כהגדרתו בחוק; "תקופת אכשרה בסיסית" – לעניין בעל היתר שבן משפחתו המזכה הוא תושב – 27 חודשים מיום קבלת ההיתר לראשונה, ולעניין בעל היתר שבן משפחתו המזכה הוא אזרח ישראל – שישה חודשים מיום קבלת ההיתר לראשונה; "תשלום בעד תקופת אכשרה בסיסית" – תשלום בסכום של שישה תשלומים של דמי ביטוח בריאות מיוחדים, בעד תקופת האכשרה הבסיסית; "תקופת המתנה לזכאות" – תקופה של שישה חודשים הנמנית מהמועד הראשון לרישום או תקופת המתנה לזכאות לפי תקנה 3(ב)(1); "תקופת הרישום הראשון" – תקופה שתחילתה מתום תקופת האכשרה הבסיסית וסופה כעבור שישים ימים מאותו מועד; "תקנות החזר בעד שירותי בריאות" – תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (החזר בעד שירותי בריאות), התש"ס-2000; "תקנות ניכוי ותשלום החזר" – תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (ניכוי ותשלום החזר בעד שירותי בריאות), התש"ס-2000; "תקנות שירותי בריאות במדינות חוץ" – תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995.
תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022), התשע"ו-2016
סעיף: 4. דמי ביטוח בריאות מיוחדים
(יב)2 סילק בעל ההיתר הרשום או בן משפחתו המזכה, לפי העניין, את חובו לאחר חלוף 90 ימים מן המועד האחרון לתשלום, תוקפא זכאותו של בעל ההיתר הרשום לשירותים מקופת החולים ומשרד הבריאות לפי תקנות אלה, וכן לשירותי בריאות נוספים לפי תכנית לשירותי בריאות נוספים שאליה הצטרף, ממועד סילוק החוב, לתקופה של 60 ימים בעד כל פיגור שעד 30 ימים מהמועד האחרון לתשלום (להלן-תקופת הקפאה נוספת), ובלבד שתקופת ההקפאה הנוספת לא תעלה על 18 חודשים. (יג) בעל היתר לא יהיה חייב בתקופת הקפאה נוספת, או הארכתה, בשל אי–תשלום דמי ביטוח בריאות מיוחדים שהיה עליו לשלם בתקופת הקפאה נוספת, ואולם תחול עליו תקופת הקפאה כאמור בתקנת משנה (ט), גם בעד חובות אלה, וכן הוראת תקנת משנה (י), לעניין הסרתה. (יד) לעניין חובת תשלום דמי ביטוח בריאות מיוחדים, ותוצאות אי–עמידה בחובת התשלום, יראו אדם כבעל היתר רשום, אף אם היה חייב להירשם בקופת חולים ולא נרשם בה, ואולם לא יהיה בכך כדי לגרוע מחובתו להירשם בקופת חולים.
תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022), התשע"ו-2016
סעיף: 2. רישום בקופת חולים
2. (א) בעל היתר יירשם בקופת החולים שרשום בה בן משפחתו המזכה לפי המפורט להלן: (1) היתר לפי סעיף 3 להוראת השעה-בן זוגו השוהה כדין בישראל; (2) היתר לפי סעיף 3א(2) להוראת השעה-הורהו המשמורן השוהה כדין בישראל; (3) היתר לפי סעיף 3א1(א)(2) להוראת השעה-בן משפחתו השוהה כדין בישראל (ב) רישום כאמור בתקנת משנה (א) יתבצע בתקופת הרישום הראשון. (ג) הרישום כאמור בתקנה זו יתבצע בקופת החולים שעל בעל ההיתר להירשם בה לפי תקנת משנה (א), והכול לפי נהלים שהורה עליהם המנהל הכללי של משרד הבריאות. (ד) הרישום יעמוד בתוקפו כל עוד עומד בתוקפו ההיתר; פקע תוקף ההיתר, ולאחר מכן דיווח משרד הפנים למשרד הבריאות, כי ההיתר הוארך ברצף מעת פקיעתו, יחולו כללים אלה: (1) משרד הבריאות ידווח לקופת החולים, שבה היה בעל ההיתר רשום עובר לפקיעת תוקף ההיתר, על חידוש רישומו של בעל ההיתר ממו עד הרישום המחודש, ובעל ההיתר לא יידרש להירשם מחדש בקופת החולים; (2) בעל ההיתר חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות מיוחדים, בעד כל התקופה שמעת פקיעת תוקף ההיתר, ואולם מניין 60 הימים, לעניין הגדרת חוב שבפיגור יימנה ממועד הרישום המחודש; (3) חידוש חברותו של בעל היתר בתכנית לשירותי בריאות נוספים שבה היה רשום ערב פקיעת ההית ר, מותנה בהצטרפותו מחדש לתכנית לשירותי בריאות נוספים; בעל היתר כאמור, פטור מתקופת אכשרה בתכנית, באופן הזהה לפטור שהיה חל עליו במעבר מקופת חולים אחת לאחרת, לפי תקנה 5(ב), וזאת אם הצטרף לתכנית בתוך 90 ימים ממועד הרישום המחודש; (4) בעל היתר, שחודש רישומו בקופה כאמור בתקנה זאת, יהיה זכאי להחזר בעד שירותים שבסל, שאותם
כל הזכויות שמורות ©