עורכי דין רשלנות רפואית תל אביב

רשלנות רפואית בישראל: היבטים משפטיים והלכות מפסיקת בתי המשפט

רשלנות רפואית בישראל מהווה סוגיה משפטית מורכבת המאזנת בין זכויות המטופלים לבין הגנה על הצוות הרפואי. במאמר זה נסקור את העקרונות המשפטיים המרכזיים בתחום, פסקי דין מובילים והשלכות מעשיות למטופלים.

מהי רשלנות רפואית? הגדרה משפטית בישראל

רשלנות רפואית מתרחשת כאשר איש צוות רפואי – רופא, אחות או מוסד רפואי – פועל באופן שסוטה מסטנדרט הטיפול המקובל, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. בתי המשפט בישראל פיתחו במהלך השנים מערכת כללים מקיפה לבחינת תביעות אלו, המבוססת על עקרונות דיני הנזיקין ומותאמת למורכבות של עולם הרפואה.

עקרונות יסוד בפסיקה הישראלית בנושא רשלנות רפואית

1. סטנדרט ההתנהגות הסביר

בפסק דין מנחה (עא 3264/96 קופת חולים כללית נגד יפה פלד) קבע בית המשפט העליון:

"כשאנו דנים בטענה שהרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז…"

עיקרון זה מדגיש כי הערכת התנהגות הרופא נעשית לפי הידע והסטנדרטים שהיו קיימים בזמן הטיפול, ולא לפי ידע שהתפתח מאוחר יותר.

2. חובת העדכון המקצועי המתמיד

באותו פסק דין, הוסיף בית המשפט:

"…בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוד על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו."

כלומר, מצופה מאנשי רפואה להתעדכן באופן שוטף בהתפתחויות בתחומם ולהטמיע פרקטיקות חדשות המהוות סטנדרט מקובל.

3. הימנעות משיפוט בדיעבד

בתא 2600/02 צבי בוקין נגד דר אבו עבד סובחי, הבהיר בית המשפט:

"כאשר בוחנים את השאלה האם נעברה העבירה של רשלנות, המבחן איננו של חכמים לאחר מעשה ויש לבדוק את השאלה באספקלריה של הרופא הסביר בשעה שעשה או חדל במתן הטיפול הרפואי"

גישה זו מכירה במורכבות של החלטות רפואיות בזמן אמת ובלחץ, ומדגישה כי השאלה היא מה היה רופא סביר עושה באותן נסיבות.

נטל ההוכחה וחשיבות חוות הדעת המקצועית

תביעות רשלנות רפואית מתאפיינות בהתבססות על חוות דעת מומחים. בתא 52974-11-19 ג.י. נגד דר אפרים צור, הדגיש בית המשפט:

"בתביעה זו, שעניינה רשלנות רפואית, הוגשו חוות דעת מטעם שני הצדדים חוות הדעת קוטבנות במסקנות הכלולות בהן… מצאתי כי יש מקום לקדם את התיק באופן ממשי, ועל כן… אני מוצאת שקיים צורך במינוי מומחה רפואי… מטעם בית המשפט."

במקרים רבים, בית המשפט ממנה מומחה מטעמו כדי לקבל חוות דעת אובייקטיבית שתסייע בהכרעה.

השפעת המשפט העברי על תפיסת האחריות הרפואית

המסורת המשפטית העברית מהווה לעתים מקור השראה בפסיקה הישראלית. בתא 40297-06-13 ר. ו. נגד מדינת ישראל, התייחס בית המשפט למקורות אלה:

"הנושא של הטלת אחריות בנזיקין על הרופא שגרם נזק לחולה במהלך הריפוי נידון רבות בספרות ההלכה… לדעת הרמב"ן, התורה מעוניינת לעודד אנשים לעסוק ברפואה, ולהסיר מלב הרופא את החשש שיטעה ויימצא אשם בגרימת נזק רפואי או אף הריגת אדם."

גישה זו משקפת את האיזון העדין בין הצורך להגן על מטופלים לבין החשיבות של מתן מרחב פעולה מקצועי לרופאים.

חשיבות התיעוד הרפואי בהליכי רשלנות רפואית

בתי המשפט מייחסים חשיבות מכרעת לתיעוד רפואי מסודר. בתא 12023/03 וילבובסקי מרינה נגד דר מואיגר גוסטבו ואח', קבע בית המשפט:

"בתי המשפט ראו לעיתים בהעדר רישום רפואי מספיק כמעיד על התנהגות רשלנית ועל רשלנות במתן הטיפול הרפואי… העדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה פוגע לא רק בקביעת ממצאים לאחר האירוע, כי אם בראש ובראשונה בטיפול הנאות בחולה עצמו בזמן אמת"

העדר תיעוד מלא עלול ליצור חזקה ראייתית לרעת הצוות הרפואי ולהקשות על הגנתם בהליך המשפטי.

המדריך המעשי: ניהול תביעת רשלנות רפואית בישראל

תביעת רשלנות רפואית מתנהלת בדרך כלל בשלבים הבאים:

איסוף מסמכים רפואיים מלאים – קבלת התיק הרפואי המלא מכל הגורמים הרלוונטיים
קבלת חוות דעת רפואית תומכת – התייעצות עם מומחה רפואי שיחווה דעתו על קיום רשלנות וקשר סיבתי לנזק
הגשת כתב תביעה מפורט – כולל טענות משפטיות וחוות הדעת התומכת
התמודדות עם חוות דעת נגדיות – הנתבעים יגישו בדרך כלל חוות דעת שוללת
מינוי מומחה מטעם בית המשפט – במקרים רבים, ימונה מומחה ניטרלי
הליך הוכחות והכרעה – עדויות, חקירות מומחים, וסיכומים לקראת פסק הדין

סיכום: האתגרים וההזדמנויות בתביעות רשלנות רפואית בישראל

תביעות רשלנות רפואית הן מהתיקים המורכבים ביותר בעולם המשפט הישראלי. על התובע להוכיח סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. בתי המשפט מקפידים על איזון בין זכויות המטופלים לבין הצורך לאפשר לרופאים לבצע את עבודתם ללא חשש מתמיד.

למטופלים שחוו פגיעה בעקבות טיפול רפואי חשוב להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום, שיוכל להעריך את סיכויי התביעה ולהוביל את ההליך המשפטי המורכב.

חשוב לזכור: מטרת מערכת המשפט אינה להעניש את הצוות הרפואי, אלא לפצות נפגעים על נזקים שנגרמו ברשלנות ולתמרץ סטנדרטים גבוהים של טיפול רפואי לטובת כלל הציבור.

סימוכין

ת"א (ירושלים) 12023/03- וילבובסקי מרינה נגד ד"ר גיא קיסר ואח שמות השופטים: כרמי מוסק like dislike copy enlarge מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית. ב. המטפל, ובמוסד רפואי – מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין. ג. נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי. " 31. לעתים כאשר קיימת מחלוקת באשר לפעולות שנקט הרופא, והאם היו בהן כדי התרשלות, יש חשיבות רבה לבדיקת הרשום הרפואי. 32. בתי המשפט ראו לעיתים בהעדר רישום רפואי מספיק כמעיד על התנהגות רשלנית ועל רשלנות במתן הטיפול הרפואי כאשר קבעו כי "רשלנות רפואית מתגבשת כבר מעצם חוסר ניהול תקין של רישומים רפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים. מקרה כזה הוא אחד מרבים בהם העדרו של רישום מסודר של מהלך המחלה ושל הטיפול בה פוגע לא רק בקביעת ממצאים לאחר האירוע, כי אם בראש ובראשונה בטיפול הנאות בחולה עצמו בזמן אמת". היינו העדר רישום רפואי יכול להעיד על התרשלות הרופא במתן הטיפול ולהעביר את נטל הראיה. 33. בתי המשפט, ראו בהעברת הנטל במצב זה, כעניין של מדיניות שתביא להקפדה על רישום רפואי מלא. 34. לעניין זה ראה בע"א 789/89 עמר נ. קופת חולים פ"ד מו (1) 712: "(1) מחדל ברישום מונע מהתובע ומבית המשפט ראיה אותנטית בעלת משקל. במצב זה עוברת החובה על הרופא או על המוסד שבו ניתנו השירותים להוכיח את העובדות, שיכלו להתבהר מתוך הרישומים הרפואיים ובכך להעלות הסבר המנקה אותם מאחריות (721 ב-ג, ה). פסק דין | 29/01/2007 | שלום – ירושלים מאזכרים – 1 | עמודים – 8 ת"א (רמלה) 2600/02- צבי בוקין נגד ד"ר אבו עבד סובחי שמות השופטים: אסתר נחליאלי חיאט like dislike copy enlarge על מנת להוכיח את רשלנות הנתבע, ואת אחריותו לנזקים הנטענים שנגרמו לתובע, על התובע מונח הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי, כלומר, כי התובע המטופל לא היה מסכים לטיפול ברשת פרולין בה השתמש הנתבע ורק באמצעותה מנתחים בבית החולים איכילוב בו עובד הנתבע, אילו היה מקבל את המידע המלא, ועוד היה עליו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק הנטען (ע"א 6948/02 פנטה אדנה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות פ"ד נח(2), 535; ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה פ"ד נג (4) 526, בעמ' 569-568 וכן את פסק-הדין בע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו(4) 746, בעמ' 761). הקשר הסיבתי "בתביעות בגין רשלנות רפואית יש לעתים קושי להוכיח, כי התרשלות הרופאים (הפרת חובת הזהירות) היא שגרמה לתוצאה הסופית. זאת מאחר שהחולה נמצא מראש בסכנה לגרם נזק והתפתחות פגיעתו או מחלתו עלולה להסתיים במצב סופי של נכות או מוות. על בית המשפט להבחין בין מצב סופי שהיה נגרם בכל מקרה לבין מצב סופי של החולה שנגרם עקב התרשלות הרופא. רק כאשר ההתרשלות הרפואית תרמה מבחינה סיבתית לקרות הנזק- יש יסוד להטלת אחריות. ראיות מספיקות לעניין זה יהיו בדרך כלל חוות דעת של מומחים. במקרים פשוטים מבחינה עובדתית וברורים על פניהם ניתן יהיה לוותר על הוכחת הקשר הסיבתי בעזרת חוות דעת של מומחים. אלה, למשל, הם המקרים שבהם טופל איבר לא נכון, כגון שנכרתה בטעות הרגל הבריאה במקום הרגל החולה. במרבית המקרים יהיה צורך בחוות דעת של מומחים להוכחת הקשר הסיבתי" (ראה בספר רשלנות רפואית של ד"ר אזר וד"ר נירנברג כנזכר, בעמ' 391-392). לא מצאתי בדברי המומחה מטעם התובע, פרופ' איל, כי ההתרשלות גרמה לנזק. פסק דין | 24/06/2006 | שלום – רמלה מאזכרים – 0 | עמודים – 18 ע"א 3264/96-1. קופת חולים כללית נגד 1. יפה פלד שמות השופטים: ת אורט שטרסברג כהן,י אנגלרד like dislike copy enlarge כללית 2. ד"ר רייכנטל 3. ד"ר אברהמי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.4.96 בתיק 231/90 שניתן על ידי כבוד השופט חופרי בשם קופת חולים: עו"ד ר' וייס בשם יפה פלד ואח': עו"ד אלסטר בשם ד"ר אברהמי: עו"ד האיס תמצית: נזיקין – עוולת הרשלנות – רשלנות רפואית – אבחנה רפואית שגוייה – חובת ההתעדכנות בהתפתחויות רפואיות – שיקולים כלכליים בקביעת אחריות עובדות: ראה סעיפים 3 – 1 בפסק דינו של השופט אור נפסק: (דעת הרוב – השופטים אור ואנגלרד) 1. כשאנו דנים בטענה שהרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או התרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל מספר שנים קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טיפול ראויות או מותרות. מצד שני, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוד על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה ישרת אותו בעת הצורך (ס' 5). 2. אכן, במסגרת ידע עדכני הנדרש מרופא, אין לדרוש ממנו שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסוים בו הוא עוסק. אי ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן, לא תהווה רשלנות. אך אם יתעלם מסידרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות. קשה לקבוע את גבולותיה של חובת ההתעדכנות, גבולות אשר יצביעו על קו חדש וברור בין מקרים בהם תקויים החובה לבין מקרים בהם תופר. פסק דין | 15/11/1998 | בית המשפט העליון מאזכרים – 73 | עמודים – 15 ת"א (תל אביב) 40297-06-13- ר. ו. נגד מדינת ישראל שמות השופטים: מנחם מריו קליין like dislike copy enlarge 13 רשלנות רפואית במשפט העברי עקרונות ההלכה ועמדת המשפט העברי, הינם מקור השראה לעיצוב פניו של המשפט הישראלי, מכוח חוק יסודות המשפט, תש"ם – 1980, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית (מ' דרורי, השימוש לרעה בזכות במשפט העברי (כופין על מידת סדום) מכון משפטי ארץ, תש"ע – 2010). ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה. בהם באים לידי ביטוי היותנו לא רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית. הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. מבחינה מהותית זו פנייה אל משפט ישראל (א' ברק, שופט בחברה דמוקרטית, עמ' 290). ההלכה היא היצירה היהודית האותנטית והמקורית ביותר. מדובר בספרות שנכתבה על ידי יהודים, על מנת שתיקרא ותיושם על ידי יהודים, בשפה ולשון יהודיים. תורת ישראל היא תורת חיים. ערכי תום לב, ערכי הצדק, היושר וההגינות, הם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה וניתן לשאוב מהמשפט העברי הדרכה כיצד לנהוג על פיהם. הנושא של הטלת אחריות בנזיקין על הרופא שגרם נזק לחולה במהלך הריפוי נידון רבות בספרות ההלכה. הגמרא קבעה את הכלל היסודי ולפיו "אדם מועד לעולם" ( בבלי, סנהדרין עב,א). משמעותה של קביעה זו, שעל האדם מוטלת אחריות מוחלטת לכל נזק שנגרם בשל פעולותיו, אך דינים מיוחדים נקבעו בקשר לעוסקים ברפואה. לדעת הרמב"ן, (תורת האדם עניין הסכנה) התורה מעוניינת לעודד אנשים לעסוק ברפואה, ולהסיר מלב הרופא את החשש שיטעה ויימצא אשם בגרימת נזק רפואי או אף הריגת אדם. הדבר מקבל משנה תוקף כשלוקחים בחשבון שיש להתחשב בכך שהרופאים אם הזיקו, עשו זאת אגב ביצוע תפקיד שהוא בגדר מצווה, ולכן התפתחו הלכות מיוחדות, המעניקות חסינות מסוימת לרופאים מפני אחריות בנזיקין. פסק דין | 09/10/2016 | שלום – תל אביב מאזכרים – 0 | עמודים – 15 ת"א (רחובות) 52974-11-19- ג.י. נגד ד"ר אפרים צור שמות השופטים: רנה הירש like dislike copy enlarge 1. בתביעה זו, שעניינה רשלנות רפואית, הוגשו חוות דעת מטעם שני הצדדים חוות הדעת קוטבנות במסקנות הכלולות בהן. בהמשך להחלטתי מיום 18.01.22 , אמנם, סברתי בתחילה (ר' פרוטוקול הדיון מיום 30.05.21 ) כי יש טעם לשמוע את חקירת מומחי הצדדים תחילה, אולם בשל הליך גישור שהתנהל בין הצדדים ומסיבות אחרות, נדחה הדיון מספר פעמים, וכעת הוא קבוע לחודש דצמבר 2022. בנסיבות אלו, סברתי כי יש מקום לקדם את התיק באופן ממשי, ועל כן ניתנה ההחלטה הנזכרת מיום 18.01.22 , בה הבהרתי לצדדים כי לנוכח הפער בין חוות דעת מומחי הצדדים ולאחר שניתנו עמדות הצדדים, אני מוצאת שקיים צורך במינוי מומחה רפואי בתחום כירורגיית הפה והלסת מטעם בית המשפט. הצדדים לא הגישו כל בקשה או הודעה נוספת, חרף חלוף הזמן שנקבע לשם כך. 2. התובעת לא הסבירה את השיקולים שבסיס התנגדותה, למעט העמידה על חוות הדעת שהגישה ועל חקירת מומחה הנתבעת. בנסיבות האמורות שבהן פער בלתי ניתן לגישור בין חוות דעת הצדדים, מצאתי כי לצורך קידום ההליך, וחרף עמדת התובעת, יש מקום למנות מומחה מטעמי. אפנה בעניין זה לע"א 4330/07, מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה , קבע כב' השופט רובינשטיין, בשאלה הכללית הנוגעת למינוי מומחים בתיקי רשלנות רפואית: 2 "ט"ו. אפתח בהערה, כי תיק זה מדגים באופן שכמעט אין למעלה הימנו את מה שבעיני הוא כשל קשה בשיטה הנוהגת בתביעות מעין אלה, של חוות דעת רפואיות משני הצדדים. מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש"במקרה" באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש"במקרה" באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו. החלטה | 07/02/2022 | שלום – רחובות

פסיקה רלוונטית

ע"א 916-05- והמשיבה בערעור שכנגד שרון כדר נגד והמערערים שכנגד

שמות השופטים: מ נאור ס גובראן,ד חשין

רוצה לומר, כי כאשר מדובר בקביעות עובדתיות המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים, התערבות ערכאת הערעור תהא נדירה (ראו לעניין זה גם ע"א 4744/05 דלעיל; ע"א 2809/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (לא פורסם, 7.2.2005 ); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (2004)). לית מאן דפליג, כי לא כל תגובה של חולה מסוים לטיפול ספציפי ניתנת לצפייה מראש. ישנו גם ישנו השיקול של סיכון מחושב, אם יש בו כדי להצדיק טיפול מסוים על מנת למנוע נזק גדול יותר. כבר נקבע, כי המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של "חכמים לאחר מעשה", אלא של הרופא "הממוצע" בשעת מעשה. לשון אחר; רופא בשר ודם עשוי לטעות וברי, כי לא כל טעות מהווה רשלנות. לא כל שכן, כאשר זהו מצב שלא מדובר בטעות טיפולית אלא בבחירת אחת האופציות האפשריות שהרפואה יודעת. אמת המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת והכול "בהתאם לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה" (ראו ע"א 323/89 דלעיל, בעמ' 172). במקרה הנדון, בפסק דינו, התייחס בית המשפט המחוזי אף לאמירות של מומחים מטעם המערערת. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו. בנסיבות כאלו שבהן הסתום והנסתר מרובים מן הבהיר והגלוי, החליט בית המשפט למנות מטעמו מומחה רפואי ולאחר שהלה ניתח את המסמכים הרפואיים, הנתונים הנוגעים לעניין וחוות דעת המומחים, הן מטעם המערערת והן מטעם המשיבים, הגיע לכלל מסקנה כי הנזק שנגרם למערערת אין מקורו במחלת האפופלקסיה פיטואיטרית.

פסק דין |27/11/2007 |בית המשפט העליון

ע"א 3264/96-1. קופת חולים כללית נגד 1. יפה פלד

שמות השופטים: ת אורט שטרסברג כהן,י אנגלרד

כללית 2. ד"ר רייכנטל 3. ד"ר אברהמי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.4.96 בתיק 231/90 שניתן על ידי כבוד השופט חופרי בשם קופת חולים: עו"ד ר' וייס בשם יפה פלד ואח': עו"ד אלסטר בשם ד"ר אברהמי: עו"ד האיס תמצית: נזיקין – עוולת הרשלנות – רשלנות רפואית – אבחנה רפואית שגוייה – חובת ההתעדכנות בהתפתחויות רפואיות – שיקולים כלכליים בקביעת אחריות עובדות: ראה סעיפים 3 – 1 בפסק דינו של השופט אור נפסק: (דעת הרוב – השופטים אור ואנגלרד) 1. כשאנו דנים בטענה שהרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או התרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל מספר שנים קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טיפול ראויות או מותרות. מצד שני, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוד על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה ישרת אותו בעת הצורך (ס' 5). 2. אכן, במסגרת ידע עדכני הנדרש מרופא, אין לדרוש ממנו שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסוים בו הוא עוסק. אי ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן, לא תהווה רשלנות. אך אם יתעלם מסידרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות. קשה לקבוע את גבולותיה של חובת ההתעדכנות, גבולות אשר יצביעו על קו חדש וברור בין מקרים בהם תקויים החובה לבין מקרים בהם תופר.

פסק דין |15/11/1998 |בית המשפט העליון

ע"פ 7193-04- ולדימיר יקירביץ נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: א גרוניס מ נאור,א חיות

התממשותם של סיכויים אלו אינה משמיעה בהכרח שהטיפול שניתן היה רשלני (ראו ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו (1) 712, 722). מקובל עלינו הן במישור האזרחי ועל אחת כמה וכמה במישור הפלילי כי החובה המוטלת על הרופא "אינה לתוצאה אלא למאמץ" ואין לצפות שהרופא ימצא כל פגם וירפא אותו (פרשת צבי, עמ' 790). על כן הודגש בפסיקה לא אחת כי "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית" (פרשת סובחי, עמ' 349). אכן, בעת מתן הטיפול הרפואי יש לרופא שיקול דעת מקצועי באשר לאופי הטיפול ולדרך הריפוי. שיקול דעת זה מתחייב ממומחיותו של הרופא בעיסוקו ומאופיו של מדע הרפואה, המאפשר לעיתים פתרונות מגוונים וגישות שונות לסיטואציות רפואיות דומות. בהפעילו את שיקול הדעת המסור לו כאמור על הרופא ליתן ביטוי הולם לכישוריו המקצועיים ולמיומנותו בתחום שבו נדרש הטיפול ועליו לרתום את יכולותיו אלה לצורך השגת התוצאות המיטביות שניתן להשיג בנסיבות העניין. גם אם ייקבע כי טעה הרופא בשיקול דעתו, אין הדבר מחייב, מיניה וביה, את המסקנה כי במעשיו הייתה רשלנות. "יש להבחין באזמל חד בין פגיעות שהן תולדה של פגעי טבע, בגדר אסון משמים, לבין אלה שהן פרי תקלות רפואיות, בין עקב שיקול-דעת רפואי מוטעה, שאינו בהכרח רשלני, ובין עקב רשלנות מקצועית" (דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625, 632). אכן, שיקול דעת שגוי עלול להיות תוצאה של תהליך קבלת החלטה רשלני, אך קיומה של שגיאה אינו הוכחה ניצחת כי כך היה (ראו גם: ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (2) 142, 172 (להלן – פרשת קוהרי); אמנון כרמי "טעות בשיקול דעת רפואי" רפואה ומשפט (גיליון 12, 1995) 95).

פסק דין |29/04/2007 |

ע"א 2087/08- אורלי מגן נגד שירותי בריאות כללית

שמות השופטים: א ריבלין,א פרוקציה,נ הנדל

לבחון, אפוא, האם נהג כרופא סביר בהתחשב במגבלות הידע והטכנולוגיה הנתונות באותה עת (וראו ע"א 3264/96 קופת חולים כללית נ' פלד, פ"ד נב(4) 849, 871 ; ע"א 4975/05 לוי נ' ד"ר מור (לא פורסם, 20.3.2008 ); ע"א 2649/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון, פ"ד מה(2) 142). לעניין זה יפים דברי השופט ת' אור בפרשת פלד (שם, 858): "מצב המדע הרפואי בעת מעשה הוא החשוב, ולא המדע הרפואי כעבור זמן. יש לזכור, שמדע הרפואה הינו מדע דינמי מתקדם. הרפואה של היום אינה הרפואה של לפני 20,50,100 שנים או אף לפני שנים מספר. אחת המסקנות המתחייבות מכך היא, שכשאנו דנים בטענה שרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד בו התנהג הרופא את אותה התנהגות בגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או תרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל מספר שנים קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טיפול ראויות או מותרות. מצד שני, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, חובה על רופא שלא לשקוד על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחום התמחותו. עליו להתעדכן בידע כזה כדי שזה ישרת אותו בעת הצורך (ע"א 303/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, בעמוד 172 מול האות ה'). אכן, במסגרת ידע עדכני הנדרש מרופא, אין לדרוש ממנו שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסויים בו הוא עוסק. אי ידיעה של מאמר פלוני שפורסם זמן קצר קודם לכן, לא תהווה רשלנות. אך אם יתעלם מסידרה של מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו רשלנות.

פסק דין |11/08/2010 |בית המשפט העליון

ת"א (ירושלים) 1686/96- אבישג אברהם (קטינה) נגד ש.ר.ב.

שמות השופטים: משה רביד

ברשלנות רפואית, כפי שהדבר נדרש בעוולת הרשלנות, על התביעה להוכיח את התקיימותם של ארבעת היסודות שמופיעים בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (ע"א 4025/91 צבי נ' דר' קרול, פ"ד נ(790 – 789 ,784 (3; ע"א 58/82 הנ"ל, שם, עמ' 262; ע"פ 89/116, אנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(289 – 288 ,276 (5). הרשלנות נמדדת בדרך הבדיקה, בדרך האבחון, ההחלטה על מתן הטיפול והטיפול עצמו. לא כל טעות בשיקול דעת של רופא תוביל למסקנה שהיתה הפרת חובה. לא פעם עומד רופא בפני דילמה, כשעליו להחליט לא בישוב הדעת, אלא בלחץ הנסיבות. כל רופא עלול לטעות אך לא כל טעות עולה כדי רשלנות, כשם שאי הצלחה של ניתוח או טיפול אחר, כשלעצמם, אינם מקימים חזקה או מסקנה של התרשלות רפואית. לא כל תגובה של חולה לטיפול ספציפי ניתנת לציפייה מראש, אף בזהירות מקסימלית. הרפואה איננה מדע מדויק ולא תמיד ניתן לחזות מראש סיבוכים מסיבוכים שונים, העלולים להביא לתקלה או לכישלון בעת מתן הטיפול הרפואי (ע"א 235/59 אלהנקרי נ' פולק, פ"ד יד' 2500 ,2497). ישנם מקרים שהרופאים בוחרים בדרך טיפול פלונית מתוך שיקול של סיכון מחושב במתן טיפול זה, או בהתערבות ניתוחית, כדי למנוע נזק גדול יותר, לולי אותו טיפול או התערבות. הוא הדין אם רופא בוחר באחת מהאופציות האפשריות לטיפול, שהרפואה מכירה בה. אם ננקוט במדיניות משפטית שכל טעות בשיקול הדעת של הרופא משמעה התרשלות תיהפך הרפואה לרפואה מתגוננת והרופאים במקום לטפל בחולה, ידאגו, ראשית דבר, להכנת הגנה עתידית אפשרית וטיפולים ינתנו לא כדי להתגבר על מחלות אלא כדי להתגבר ולדחות תביעות עתידיות וצפויות.

פסק דין |13/06/1999 |מחוזי – ירושלים

ת"א (חיפה) 6379-09-09- ז ע נגד בית החולים נהריה

שמות השופטים: רון סוקול

בטרם נבחן את הטענה ראוי להקדים הערות כלליות ביחס לטענת ההתרשלות בבחירת דרך טיפולית בחולה. 32. חובתו של רופא הינה לפעול ולנהוג בסבירות על פי הידע הרפואי והמקצועי הידוע בתחום. הרופא חייב להתעדכן בידע הרפואי, באמצעי הטיפול העדכניים (ע"א 3264/96 קופת חולים כללית נ' פלד, פ"ד נב(4) 849 (1998); ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית (12/8/2010)), לאסוף את כל המידע הרלבנטי לצורך בחירת הטיפול הראוי (ע"א 3264/96 לעיל), לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים בטרם יחליט כיצד לטפל בחולה (ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (21/3/2011); ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142 (1991); ע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל (10/08/2010)), להתייעץ עם מומחים כאשר הדבר נדרש וכדומה. עם זאת, משפעל הרופא באופן סביר, אבחן כראוי את המחלה ובחן את האפשרויות הטיפוליות השונות, אין למצוא דופי בכך שבחר באחת הדרכים הטיפוליות המוכרות והמקובלות במקצוע הרפואה, גם אם זו לא הביאה לתוצאה המצופה. כבר נאמר אין סוף פעמים כי "רשלנות אינה מבחן של "חכמים לאחר מעשה", אלא מבחנו של הרופא הסביר בשעת מעשה" (ע"א 5787/08 לעיל). כך גם הודגש כי "פעולת רופא לא תיחשב כרשלנות אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסה של אחת מבין האסכולות הרפואיות המוכרות" (ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 181 (1997)). 10 33. יתרה מזו, גם אם בסופו של יום מתברר כי החלטות רופא לנקוט בדרך טיפולית מסוימת הייתה שגויה, אין הדבר מלמד בהכרח כי הרופא התרשל. "לא כל החלטה שגויה היא בהכרח רשלנית" (ע"א 8126/07 עזבון צבי נ' בית החולים ביקור חולים (3/1/2010), וראו גם ע"א 9249/06 יונתני נ' שירותי בריאות כללית (8/12/2008); ע"א 8123/10 פלונית נ' המרכז הרפואי שערי צדק ( 6.5.2012 )).

פסק דין |09/08/2015 |מחוזי – חיפה

ת"א (חיפה) 7821-07- סוהיל אבו רוקן נגד ד"ר זכריה קובץ ואח

שמות השופטים: רמזי חדיד

התרשלות מבוססת על מבחן הסבירות ובתביעות שעניינן רשלנות רפואית "שאלה זו נבחנת בהתאם לסטנדרט שהיה נהוג אותה עת בידי צוות רפואי סביר" (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2), 936, 950). מבחן הסבירות נבחן בצורה אובייקטיבית-נורמטיבית והוא מתמקד בשאלה האם הרופא סטה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר (ר' פס"ד כדר לעיל). חשוב להדגיש, הדין אינו מטיל אחריות מוחלטת על הרופא להצלחתו של כל טיפול רפואי, שכן, הרופא לא נוטל אחריות לתוצאה של הטיפול אלא רק לביצוע המהלך הטיפולי ברמה סבירה ונאותה ובהתאם לידע הקיים אותה עת בעולם הרפואי. בנדון כבר ב-ע"א 235/59 אלהנקרי ואח' נ' פולק ואח', פ"ד יד, 2497, פסק כב' השופט חיים כהן, באומרו: "בבואנו לברר טיבה של הסתברות זו לענין תביעות פיצוים בשל נזק שנגרם תוך כדי טיפול רפואי, עלינו לשוות לנגד עינינו תמיד כי הרופא אינו מבטח, וכשהוא מקבל על עצמו טיפול פלוני, אין הוא מבטיח הצלחתו. מדע הרפואה עוד איננו מדע מדוייק, ואין לחזות מראש סיכונים מסיכונים שונים הנעוצים בסגולותיו הפיסיות או הנפשיות של החולה והעלולים להביא לידי תקלה או כשלון בשעת הטיפול הרפואי, אף אם הרופא נזהר כדבעי ופעל לפי כל כללי אמנות הרפואה. וכבר נאמר על-ידי בתי-משפט באנגליה שכשאנחנו נהנים ברצון מן החסדים והטובות אשר מדע הרפואה המתקדם שופע עלינו בידי שלוחיו הרופאים, אין אנחנו בני-חורין להתנער מן הסיכונים הטמונים עוד בטיפולים רפואיים רבים. כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה רשלנות דוקא; נהפוך הוא: בהעדר נסיבות מיוחדות המצביעות על הסתברות של רשלנות, ההנחה היא כי התקלה או הכשלון נגרמו שלא ברשלנות הרופא אלא על-ידי גורמים אחרים" (שם, עמ' 2500).

פסק דין |15/09/2013 |שלום – חיפה

ת"א (תל אביב) 4136-10-20- פלונית נגד רשת פרופורציה

שמות השופטים: יובל גזית

על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילה של מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלוונטית (ת. א. (מחוזי מרכז) 52964-02-11 (אליק איליאדז'ייב נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 30.12.14 ); 25. לא כל החלטה אשר בדיעבד מתבררת כהחלטה מוטעית היא החלטה רשלנית. זאת כיוון שהמבחן אשר על פיו בית המשפט בוחן מעשה או מחדל כלשהו של רופא, תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו רשלנות אם לאו אינו מבחן של "חכמים לאחר המעשה" אלא של הרופא הממוצע בשעת המעשה (ע"א 280/60 א. פדרו נ' חפץ פלדמן ואח' פ"ד טו 1975, 1977 ראו גם (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות פ"ד מה ( (2) 142 (1991)). החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות, איננה לתוצאה כי אם למאמץ, שכן דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על עקרון האחריות המוחלטת (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרו פ"ד נ 3) 748]. הוכר כי ; רופא בשר ודם עשוי לטעות וברי כי לא כל טעות מהווה רשלנות . . . " ( ע"א 632/95 כדר נ' פרופ' יובל הרישנו ( 28.11.2007 ) (עוד ראו לעניין זה, ע"א 4975/05 לוי נ' ד"ר זאב מור ( 20.3.2008 ). 26. בהקשר זה יוזכר כי כלל יסודי בביקורת שיפוטית בתביעות שעילתן רשלנות רפואית הוא כי: "המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, איננו מבחן של חכמים לאחר המעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה; 27. לעניין הרשלנות הרפואית, ראוי אף לציין אמות מידה חיוניות נוספות, והן הכרה בקיומן של כמה שיטות מקובלות וכן בחופש של הרופא לבחור ביניהן כאשר גישה מעשית בהתאם לפרקטיקה הרפואית חייבת להתיר מרווח של שינויים או סטיות מסוימות, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה (אמנון כרמי בריאות ומשפט 333-332 (2003) והמובאות שם).

פסק דין |04/07/2023 |שלום – תל אביב

ת"א (חיפה) 993/02- דוד איתמר נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ברכה בר זיו

ב"כ הנתבעים טענה בסיכומיה כי לא הוכחה כל רשלנות בניתוח, החוק אינו מטיל על רופא אחריות מוחלטת ואין לחייב אותו בדין אם ביצע עבודתו ברמה סבירה ונאותה, בהתאם לידע המקצועי הקיים. 17. עוד בע"א 280/60 פרדו נ. חפץ, פ"ד ט"ו, 1977 נקבע כי: "המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה; רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות מהווה רשלנות. " בע"א 323/89 – פכרי קוהרי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות . פ"ד מה(2), 142 מאמץ בית המשפט קביעה זו ומוסיף ואומר: 8 "לא כל שכן זהו המצב כאשר לא בטעות טיפולית המדובר אלא בבחירת אחת האופציות האפשריות שהרפואה יודעת אותן אותו זמן, ושהיא סבירה בכל הנסיבות הקיימות מבחינתו של הרופא הממוצע לגבי החולה המסויים. אמת המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בנסיון קודם, והכל בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה". ועוד הוא אומר : "הנזק הרפואי וסיבותיו 7. (א) הכלל הרחב הוא, שלשם פתרון השאלה, האם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, יש לבחון את סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראיה מאוחרת או ב"חכמה שלאחר מעשה" (hindsight). שאלה אחרת היא קביעתם של מימצאים עובדתיים, בדבר מחלתו האמיתית של החולה או בדבר האבחנה הרפואית להיווצרותו של הנזק הרפואי. את אלה ניתן לבחון, ולקבוע, גם על יסוד עובדות שהתבררו לאחר שהופרה החובה.

פסק דין |01/05/2007 |מחוזי – חיפה

חקיקה רלוונטית

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

סעיף: 2. הגדרות

"דימותן רפואי"-כהגדרתם בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008; "מרפאה"-כמשמעותה בסעיף 34 לפקודת בריאות העם, 1940, שבה ניתן טיפול רפואי בידי חמישה מטפלים לפחות; "סטז'ר"-כמשמעותו בפרק ב'1 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976; "סכנה חמורה"-נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה לחייו או קיימת סכנה כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי; "עובד סוציאלי"-כמשמעותו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996; "פסיכולוג"-מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977; "קופת חולים"-כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; "רופא"-מי שמורשה לעסוק ברפואה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976; "רופא מומחה"-רופא בעל תואר מומחה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976; "רופא שיניים"-מי שמורשה לעסוק ברפואת שיניים, לפי פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

סעיף: 14א אישור לשמש מקבל החלטות זמני לעניין טיפול רפואי

14א . (א) רופא מומחה במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן טיפול רפואי רשאי לקבוע כי מתקיימים במטופל בגיר שני אלה: (1) המטופל נזקק לטיפול הרפואי שיש דחיפות לתיתו מנימוקים רפואיים ואינו אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים; (2) המטופל אינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים, לקבל החלטות בקשר אליהם ולתת הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, גם בהינתן התאמות נגישות בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (בחוק זה-מי שאינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים). (ב)3 קבע רופא מומחה כאמור בסעיף קטן (א) ולמטופל אין מיופה כוח או אפוטרופוס לענייניו הרפואיים, רשאי עובד סוציאלי במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן הטיפול הרפואי כאמור (בחוק זה-עובד סוציאלי במוסד הרפואי), באישור מנהל המוסד הרפואי או מי שהוא הסמיך לכך, ובקופת חולים-באישור הרופא המחוזי של קופת החולים או מי שהוא הסמיך לכך, לתת לאדם בגיר אישור בכתב לשמש מקבל החלטות זמני בשביל המטופל, אם מצא כי מתקיימים כל אלה: (1) הוצגה לפניו חוות דעת רופא מומחה במוסד הרפואי שבו עתיד להינתן הטיפול הרפואי שעל פיה המטופל נזקק לטיפול רפואי שיש דחיפות לתיתו, והוא אינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים; (2) לא הובא לידיעתו כי למטופל יש מיופה כוח או כי מונה לו אפוטרופוס לענייניו הרפואיים ; (3) התקיימו התנאים לאישורו של האדם כמקבל החלטות זמני בשביל המטופל לפי סדר הקדימויות, לפי הסכמת בני המשפחה או לפי ייפוי כוח או הנחיות מקדימות שהפקיד המטופל, והכול לפי הוראות סעיף 14ב; (4) על פי התרשמותו, בנסיבות העניין, האדם האמור יפעל לטובתו של המטופל ולשמירת ענייניו ולא לטובת ענייניו שלו, ויפעל לפי העקרונות ודרכי הפעולה האמורים בסעיף קטן (ה); (5) המטופל לא הביע התנגדות לאישור אותו אדם כמקבל החלטות זמני בשבילו; (6) אותו אדם נתן בכתב את הסכמתו לכך והצהיר בכתב כי מתקיימים התנאים לאישורו לפי סעיף 14ב, וכי אם יש הסכמות למתן אישור למקבלי החלטות זמניים נוספים מלבדו-מיהם, ומהי הדרך המוסכמת לקבלת ההחלטות על ידיהם, ביחד או לחוד.

כללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות) (עובדי משרד מבקר המדינה), תשכ"ב-1962

סעיף: 6. העברה לראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה

6. הרופא יעביר הענין להחלטת ראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה, אם הוא סבור – (1) שמועמד הסובל ממחלה או מליקוי גופני או מפגם בהתפתחות, המנויים בתוספת הראשונה לכללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות), התשכ"א-1961, כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה; (2) שמועמד שסבל ממחלה או מליקוי גופני המנויים בתוספת הראשונה האמורה, כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה אך קיימת אפשרות סבירה שהמועמד יחזור ויסבול מן המחלה או הליקוי הגופני האמורים; (3) שמועמד למשרה האמורה במספר הסידורי 8 שבטור א' בתוספת השניה לכללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות), התשכ"א-1961, שאין מצב בריאותו, או לא היה בעבר, כמתואר בטור ב' בתוספת השניה מול אותה המשרה, כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה; (4) שמועמד אשר סובל או סבל ממחלה או מליקוי גופני או מפגם בהתפתחות שאינם מנויים בתוספת הראשונה האמורה או אשר מצב בריאותו הוא כמתואר בתוספת השניה האמורה אינו כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה לאור הנסיבות הרפואיות של המקרה ולאור דרישות המשרה האמורה.

פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976

סעיף: 11. סייגים לפרסומת

11. (א) רופא מורשה לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו שיש בה כדי להטעות או שיש בה משום פגיעה בכבוד המקצוע או שהיא בניגוד לתקנות שהותקנו לפי סעיף קטן (ג). (ב) שר הבריאות, בהתייעצות עם ההסתדרות הרפואית בישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגים, צורות, ודרכים של פרסומת – (1) שיש בהם כדי להטעות; (2) שיש בהם משום פגיעה בכבוד המקצוע. (ג) שר הבריאות, בהתייעצות עם ההסתדרות הרפואית בישראל ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע איסורים על סוגים, צורות ודרכים של פרסומת שיש בהם משום פגיעה בציבור. (ד) לא יעשה אדם פרסומת לעיסוק ברפואה או לעיסוקו של רופא מורשה, אשר אילו נעשתה בידי רופא מורשה היתה אסורה לפי הוראות סעיף קטן (א). (ה) רופא מורשה, שאדם אחר עוסק בפרסום עיסוקו, חייב לעשות כל שאפשר כדי למנוע מאותו אדם לפעול בניגוד להוראות סעיף קטן (ד); המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ו) הפר אדם את הוראות סעיף קטן (ד), לענין רופא מורשה מסוים, חזקה היא כי אותו רופא הפר את חובתו לפי סעיף קטן (ה), אלא אם כן הוכיח הרופא כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו.

כללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות) (עובדי הכנסת), תשכ"ד-1963

סעיף: 6. העברה לראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה

6. הרופא יעביר הענין כאמור להחלטת ראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה, אם הוא סבור – (1) שמועמד הסובל ממחלה או מליקוי גופני או מפגם בהתפתחות, המנויים בתוספת הראשונה לכללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות), התשכ"א-1961, כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה; (2) שמועמד שסבל ממחלה או מליקוי גופני המנויים בתוספת הראשונה האמורה, כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה אך קיימת אפשרות סבירה שהמועמד יחזור ויסבול מן המחלה או הליקוי הגופני האמורים; (3) שמועמד למשרה האמורה במספר הסידורי 8 שבטור א' בתוספת השניה לכללי שירות המדינה (מינויים) (כללים ונוהל לבדיקות רפואיות), התשכ"א-1961, שאין מצב בריאותו או לא היה בעבר, כמתואר בטור ב' בתוספת השניה מול אותה המשרה כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה; (4) שמועמד אשר סובל או סבל ממחלה או מליקוי גופני או מפגם בהתפתחות שאינם מנויים בתוספת הראשונה האמורה או אשר מצב בריאותו הוא כמתואר בתוספת השניה האמורה אינו כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה לאור הנסיבות הרפואיות של המקרה ולאור דרישות המשרה האמורה.

תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995

סעיף: 7. מתן שירותי בריאות בנוגע למטופל הנמצא בישראל

7. 2 (א) על אף האמור בתקנות 1 עד 6, שירותי הבריאות שהם בדיקה, אבחון או טיפול בתחומים המנויים בתוספת יכול שיינתנו בנוגע למטופל הנמצא בישראל על ידי מטפל הנמצא מחוץ לישראל שהוא בעל רישיון לעסוק ברפואה לפי הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, וכן בעל תואר מומחה לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, בתחום הנוגע לעניין מתן שירותי הבריאות האמורים. (ב) שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו יהיו בכפוף להוראות כל דין ובלי לגרוע מהוראות סעיף 3(ה) לחוק בשים לב לשמירה על זכויות המטופל בתהליך, לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על רצף טיפולי ושמירה על פרטיות וחיסיון רפואי, ובכלל זה הגנה על מידע גנטי ומידע רגיש אחר, וכן בשים לב לאיכות הטיפול ונגישותו. (ג) שירותי בריאות לפי תקנה זו יינתנו לפי שיקול דעתה של קופת חולים ועל ידה או על ידי נותן שירותים מטעמה, ויהיו בהיקף שלא יפגע ביכולתם של קופת חולים או של נותן שירותים לספק בעצמם את שירותי הבריאות באופן רציף ומיידי בישראל בלי להסתמך על מתן שירותים לפי תקנה זו. (ד) לא תיגבה השתתפות עצמית בעד שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו, השונה מההשתתפות העצמית שניתן היה לגבות אם שירותי הבריאות היו ניתנים בישראל. (ה) המנהל רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים להגביל את מתן שירותי הבריאות לפי תקנה זו אם מצא כי יש בכך כדי לפגוע בעקרונות המפורטים בתקנת משנה (ב) או כדי לפגוע במתן השירותים בישראל כמפורט בתקנת משנה (ג).

חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008

סעיף: 27. עבירות משמעת

27. בעל תעודה במקצוע בריאות שעשה אחת מאלה, עבר עבירת משמעת: (1) נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע; (2) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה בעת עיסוקו במקצוע; (3) הפר הוראה מהוראות סעיפים 22 עד 25א לחוק; (4) הפר כלל מכללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 26; (5) הפר הוראה שנתן המנהל לפי סעיף 43; (6) הפר תנאי מהתנאים שעליהם הורה המנהל לפי סעיף 45(ג); (7) הפר הוראה מהוראות לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; (8) הורשע בפסק דין סופי, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות בעל תעודה במקצוע בריאות; (9) עמית רופא שביצע פעולה רפואית המנויה בתוספת הרביעית; (10) עמית רופא שעשה אחת מאלה, אלא אם כן נתן טיפול רפואי דחוף במצב חירום רפואי כאמור בסעיף 26א(ג): ביצע פעולה רפואית שלא ניתנה לו הרשאה אישית לבצעה, פעל בחריגה מהרשאה אישית שניתנה לו או ביצע פעולה רפואית בניגוד לתנאים שנקבעו לביצועה; (11)3 עמית רופא שהפר הוראה מהוראות החיקוקים החלים עליו, או הפר הוראה מהוראות חוק זה, המטילה עליו איסור או חובה.

תקנות הרופאים (הרשאה לעמית רופא), התשפ"ד-2024

סעיף: 9. אופן הפיקוח על ידי רופא מומחה נותן ההרשאה

9. רופא מומחה נותן ההרשאה יפקח על עמית רופא באחד מהאופנים המפורטים להלן ויכול שייקבעו אופני פיקוח שונים לפעולות שונות: (1) פיקוח צמוד אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, והרופא המומחה נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול, בסמיכות פיזית לצידו; (2) פיקוח צמוד – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, ורופא מומחה באותו ענף מומחיות שאינו נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול, בסמיכות פיזית לצידו; (3) פיקוח ישיר אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, והרופא המומחה נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול אך לא נמצא בסמיכות פיזית לצידו; (4) פיקוח ישיר – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, ורופא מומחה באותו ענף מומחיות שאינו נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול אך הוא לא נמצא בסמיכות פיזית לצידו; (5) פיקוח עקיף אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה בלא תלות בהימצאותו של הרופא המומחה נותן ההרשאה במקום הטיפול, אך על הרופא המומחה נותן ההרשאה להיות מעורב במצבים שהגדיר מראש וכן להיות זמין להתייעצות במידת הצורך; (6) פיקוח בדיעבד – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה בלא הימצאות של רופא מומחה כלשהו במקום הטיפול, אך הרופא המומחה נותן ההרשאה מפקח על פעילותו של עמית הרופא בדיעבד על ידי בדיקת הרשומה הרפואית או בכל דרך אחרת שימצא לנכון; לעניין זה, "רשומה רפואית" – כהגדרתה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996;

לא נמצאו עורכי דין בתחום העו"ד.