עו ד תעבורה בפתח תקווה

בש"פ 6395/18- אפרים ויין נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שטיין like dislike copy enlarge 1. בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתיק משטרה מספר 51117803240 מבית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה לבית משפט השלום לתעבורה אשדוד 2. כתב האישום מייחס למבקש עבירת תעבורה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (אי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים את החציה במעבר חציה בבטחה), שלפי הנטען נעברה בפתח תקווה. המבקש טוען, כי הוא מתגורר באשדוד וכי יהיה לו קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה פתח תקווה. 3. כעולה מן הבקשה, ההקראה בתיק נקבעה ליום 3.12.2018 בשעה 9:00. המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. 4. סבורני כי דין הבקשה להידחות. 2 5. כפי שהסברתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק. ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי(2010) בע"מ, פסקה 3 ( 26.8.2018 ), "העברת דיון מבית משפט מוסמך אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט איננה בגדר דבר של מה בכך. אמצעי דיוני זה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיביות והוא צורך זמן שיפוטי יקר של בית המשפט העליון. אמצעי זה שמור אפוא למקרים מיוחדים: כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, מבקש ההעברה צריך להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הדבר יקטין במידה ניכרת את העלויות של בעלי הדין, של עדים ושל מערכת בתי המשפט". 6. כללי הסמכות המקומית משמשים נקודת מוצא לכל דיון בנושא העברה. ראו בש"א 6148/18 הנ"ל, פסקה 4. במשפטי תעבורה, כללים אלו באים לאזן בין נוחות הנאשם בניהול משפטו, מצד אחד, לבין נוחותם של עדי התביעה, ובראשם שוטרי תעבורה, מהצד השני. יעילות המערכת של בתי המשפט לתעבורה, אף היא מהווה חלק חשוב מאותו איזון. בהקשר זה, שומה עלינו לזכור כי שוטרי תעבורה עמלים קשה כדי להבטיח בטיחות בדרכים על-ידי אכיפת חוקי התנועה ואינם יכולים לבטל שעות עבודה בנסיעות ארוכות לבתי משפט מרוחקים. החלטה | 11/09/2018 | בית המשפט העליון מאזכרים – 201 | עמודים – 4 רע"פ 3034/14- רמזי אבו אנטילה נגד מדינת ישראל שמות השופטים: ס גובראן like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2014 בעפ"ת 36012-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בעפ"ת 36012-12-13 מיום 27.4.2014 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט א' אנושי) בת"ד 5927-10-11 מיום 15.7.2013 ומיום 26.11.2013 . רקע והליכים 2 1. נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום בו הואשם בעבירת נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה); גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה; עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ואי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה בעקבות עונש פסילה שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, ללא ביטוח תקף, סטה עם רכבו שמאלה, והתנגש עם רכב פרטי (להלן: הרכב הנפגע) שנסע בנתיב המקביל. החלטה | 24/06/2014 | בית המשפט העליון מאזכרים – 10 | עמודים – 5 רע"פ 3698/17- עדי יוסופוב נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שהם like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.4.2017 , בעפ"ת 6701-01-17, שניתן על ידי כב' השופטת נ' בכור בשם המבקשת: עו"ד אלעד אלקיס החלטה 1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור), בעפ"ת 6701-01-17, מיום 6.4.2017 . בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט ט' פרי), בתת"ע 5116-08-16, מיום 22.12.2016 . במסגרת אותה החלטה, נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול שני פסקי דין בהיעדר, שניתנו על ידי בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פתח תקווה, מיום 19.9.2016 (כב' השופטת ל' שלזינגר-שמאי). רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקשת הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים לה עבירות תעבורה. בתיק 5105-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 114 קמ"ש בדרך עירונית, העולה על מהירות נסיעה של 60 קמ"ש המותרת במקום; ובתיק 5116-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 122 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת מהירות נסיעה של 60 קמ"ש. בהתאם לכך, יוחסו למבקשת שתי עבירות של נהיגה מעל המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). ביום 19.9.2016 , הורשעה המבקשת בעבירות שיוחסו לה, בהיעדרה, לאחר שבית המשפט לתעבורה קבע, כי המבקשת הוזמנה לדיון כדין, אך לא התייצבה. זאת, מאחר שההזמנות לדין שנשלחו לכתובתה הרשומה של המבקשת, חזרו בציון "לא נדרש". 3. המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לתעבורה, לביטול שני פסקי הדין, בטענה כי היא לא הוזמנה כדין לדיון, ומשכך לא קמה לבית המשפט לתעבורה הסמכות לשפוט אותה בהיעדרה. החלטה | 06/05/2017 | בית המשפט העליון מאזכרים – 192 | עמודים – 4 רע"פ 3616/13- רמו רז נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שהם like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.5.2013 , בעפ"ת 37681-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד בשם המבקש: עו"ד דור לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בעפ"ת 37681-01-12, מיום 19.5.2013 . בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתן על-ידי כב' השופטת א' וישקין סג"נ, בת"ד 873-08-11, ביום 18.1.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הנזכר לעיל. בהחלטתי מיום 21.5.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, את העבירות הבאות: אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה) בצירוף עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. יצוין, לגבי סעיף אישום אחרון זה, כי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הינו סעיף עונשי בלבד, שאינו מגדיר את העבירה עצמה, אלא מוסיף עליה עונש סטטוטורי. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.2.2002 , בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב, ברחוב ז'בוטינסקי בהוד השרון, לכיוון מזרח. החלטה | 03/06/2013 | בית המשפט העליון מאזכרים – 48 | עמודים – 6 רע"פ 7002/13- ד. פ. נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שהם like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.10.13 , בעפ"ת 53657-07-12, שניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה נגה אוהד בשם המבקש: עו"ד אליהו גולן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעפ"ת 53657-07-12 (כב' השופטת נ' אהד), מיום 6.10.2013 , אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, בת"ד 8204-10-10 (כב' השופטת א' וישקין – סג"נ), מיום 9.7.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 17.10.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו לו העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיפים 38(1) ו-39(א) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה), ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.6.2010 , בשעה 02:35 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכבו, ברחוב שלום עליכם בעיר נתניה, כשבגופו 700 אלכוהול בליטר אוויר נשוף. כתוצאה מכך, איבד המבקש שליטה על רכבו, התנגש בעמוד תאורה ונחבל בגופו. 3. המבקש הורשע, על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי המבקש ישלח אל שירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מבחן, וכי טיעוני המשיבה לעונש יותאמו לאמור בו, כך שאם התסקיר יהיה חיובי, תעתור המשיבה לענישה צופה פני עתיד, ואם לאו, תעתור המשיבה לעונש של מאסר בפועל. החלטה | 07/12/2013 | בית המשפט העליון מאזכרים – 19 | עמודים – 8 רע"פ 2885/17- אודי יהודה מלול נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שהם like dislike copy enlarge בית המשפט לתעבורה התייחס בנוסף לעברו הפלילי של המבקש, הכולל, בין היתר, 17 הרשעות קודמות, ובהן הרשעות בעבירות חמורות, בתחום עבירות התעבורה. בית המשפט לתעבורה ציין, בהקשר זה, כי יש בעברו התעבורתי של המבקש כדי להחמיר עמו, ולחרוג לחומרה ממתחם הענישה ההולם שנקבע בעניינו. לאחר זאת, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובכלל זה הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים בחופף; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה של: נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ונהיגה ללא רישיון תקף למעלה משנה, וזאת במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר; פסילה בפועל לתקופה של 5 שנים, תוך הפעלת פסילה מותנית בת 6 חודשים בחופף; קנס על סך 5,000 ; וכן, התחייבות על סך 10,000 , לתקופה של 3 שנים. 4 6. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: בית המשפט המחוזי), אשר נסב על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה, ולחלופין על חומרת העונש. ביום 6.4.2017 , דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, על שני חלקיו. בכל הנוגע להכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נמצא בה פגם המצדיק את התערבותו. בית המשפט המחוזי ציין, כי הכרעת הדין מבוססת על התרשמותו הישירה של בית המשפט לתעבורה מעדותם של המבקש ושל יתר העדים, לצד ניתוח חומר הראיות בכללותו, ובהתאם לכך נקבעו ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות. בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקש העיד בעצמו כי הוא נהג ברכב, ביודעו כי אין ברשותו רישיון נהיגה תקף, והיה "אימפולסיבי לעלות על ההגה". החלטה | 12/06/2017 | בית המשפט העליון מאזכרים – 2 | עמודים – 7 עפת (מרכז) 30028-12-15- גד ברכה נגד מדינת ישראל שמות השופטים: יעקב שפסר like dislike copy enlarge פסק דין פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה , מיום 18.11.15 , בתיק ת. ד 5173-02-13 שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי שמירת מרחק לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: התקנות), בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות, ובעבירה של גרם תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 2 2. בהתאםלכתבהאישום, הואשםהמערער בכך כי ביום 10.1.10 , בעתשנהגבמשאית בכביש 6 מדרום לצפון,לאשמרעלמרחקמספיקממשאיתשנסעהלפניוובכךגרםלתאונתדרכיםבהנחבלהנוסעשישבלצידוחבלהשלממש, אשרהביאה, ביןהשאר, לקטיעתרגלו ולחבלות נוספות. כןנחבלהמערערעצמוונגרםנזקלכלי הרכבהמעורבים. 3. על המערער נגזר מאסר בפועל לתקופה של 5 חדשים לריצוי בעבודות שירות, פסילת רשיון נהיגה בפועל למשך 4 שנים, ומאסר על תנאי של 10 חדשים למשך 3 שנים בגין נהיגה בפסילה או אם יורשע בגרם ת. ד שתוצאותיה חבלה של ממש. 4. הערעור הופנה במקורו הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת הענישה. ואולם לאחר שהחלה שמיעת טענות המערער, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה יחזור בו המערער מערעורו לעניין הכרעת הדין, תוך שיעמוד אך על ערעורו בנוגע לחומרת העונש. עוד הסכימו הצדדים כי נוכח העובדה שלא התבקשה חוות דעת שירות המבחן קודם מתן גזר דינה של הערכאה הדיונית, יוזמן תסקיר והצדדים יטענו טיעוניהם לאחר קבלתו. תסקיר שירות המבחן 5. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט לא אפרט את האמור בתסקיר ואך אציין כי המדובר באדם בן 44, אשר גדל במשפחה מורכבת להורים בעלי בעיות בריאות קשות ובקשיים נוספים לא מבוטלים, נשוי ואב לארבעה ילדים. החלטה | 29/01/2017 | מחוזי – מרכז מאזכרים – 23 | עמודים – 8 עפת (מרכז) 53997-01-13- חיים ויצמן נגד מדינת ישראל שמות השופטים: אברהם טל,אהרון מקובר,צבי דותן like dislike copy enlarge 1. בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה בת ד. 6486-03-10 (כב' השופט א' אנושי) שבו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בקלות ראש שגרמה תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש, לפי סע' 38(3) וסע' 62(2) לפקודת התעבורה; הפקרה אחרי פגיעה, לפי סע' 64א'(א) וסע' 40 לפקודה; נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, לפי סע' 10(א) וסע' 62(1) לפקודה; נהיגה ללא ביטוח, לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי; נהיגה בשיכרות, לפי סע' 62(3) וסע' 39א' לפקודת התעבורה; ואי ציות לתמרור (אור אדום), לפי סע' 22 לתקנות התעבורה וסע' 62(8) לפקודת התעבורה. לאחר שהורשע בתיק הנ"ל, המערער צירף והודה בתיק 6544-10-12, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סע' 67 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סע' 2(א) לפק' ביטוח רכב מנועי; ושימוש במירמה ברשיון נהיגה, לפי סע' 62(9) לפקודת התעבורה. לשלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לפסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 15 שנים, וחיוב בתשלום פיצוי לנפגעות התאונה בסך 5,000. כתב האישום 2. בכתב האישום בתיק 6486-03-10 נטען כי ביום 17/4/09, בשעה 01:40 בלילה, נהג המערער רכב בפתח תקוה ברחוב פינס מכיוון מזרח למערב, והתקרב לצומת עם רחוב חפץ חיים. המערער נהג כשהוא שיכור, כשריכוז האלכוהול בדמו עמד על לפחות 770 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. המערער נהג ברכבו בצורה פרועה, במהירות, סטה מנתיב לנתיב בפראות, וחצה צמתים שדלק בהם אור אדום ברמזור. פסק דין | 09/09/2013 | מחוזי – מרכז מאזכרים – 3 | עמודים – 26 עפת (מרכז) 29887-03-15- חיים בוקובזא נגד מדינת ישראל שמות השופטים: נגה אהד like dislike copy enlarge לפניי ערעור על פסק דין בית משפט לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מגי כהן) מיום 9.2.15 ת"ד 5583-09-11, במסגרתו הורשע המערער: אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2); הזזת רכב ממקום התאונה, עבירה על סעיף 144(א)(1) ותקנה 144(ב) לתקנות התעבורה; אי הגשת עזרה ראשונה, עבירה על סעיף 144(א)(2) לתקנות התעבורה; אי דיווח למשטרה, עבירה על סעיף 144(א)(4); אי מסירת פרטים, עבירה לפי סעיף 145(א) לתקנות התעבורה. העונש שגזר בית משפט קמא: מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור העבירות בהן הורשע; פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 12 חודשים; תשלום קנס בסך 4,000 או 60 ימי מאסר תמורתם; פסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע. 2 נימוקי הערעור: 1. בית משפט טעה, בהרשיעו את המערער, היה מקום לזכות המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת ספק שהתעורר בשאלות מפתח בתיק. הספק נותר על כנו. 2. בית משפט קמא טעה, משהתעלם מהסתירות המהותיות הקיימות בתיק, סתירות אלה פועלות לטובתו של המערער. 3. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל מהותי לחוות דעת מטעם מומחה ההגנה, שלא נסתרה על ידי המאשימה. 4. בית משפט קמא טעה, משלא נתן משקל לעובדה כי עדת תביעה מספר 1, שהעידה בבית משפט, בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.14 , העידה כי מדובר בצעיר ורזה, לא יותר מ-30, אך משהצביע ב"כ המערער על המערער, ושאל אותה לגביו, השיבה "לא נראה לי". פסק דין | 12/07/2015 | מחוזי – מרכז מאזכרים – 1 | עמודים – 5 עפת (מרכז) 48966-03-13- בבלי מאור נגד מדינת ישראל שמות השופטים: בלהה טולקובסקי like dislike copy enlarge ערעור על הכרעת דין של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ. כהן) מיום 25.2.13 אשר הרשיעה את המערער בעבירה של נהיגה במהירות של 192 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מירבית של 100 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 17 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, מאסר לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. הערעור מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. בא כוח המערער טוען כי שגה בית משפט קמא משקיבל את עדות השוטר אברהם חי (להלן: "השוטר") בדבר שמירת קשר עין עם רכבו של המערער והעדיף את עדותו של השוטר על פני עדות הנאשם, עדות הנוסע ברכבו ועדות המומחה מטעם הנאשם ולא קיבל את הטענה בדבר טעות בזיהוי רכבו של המערער נוכח הטענה בדבר רכב נוסף הדומה לו בכל מאפייניו שעבר במקום ושעל פי הנטען הוא זה שביצע את העבירה. מדובר בערעור על קביעות שבעובדה וקביעות מהימנות. בית משפט קמא העדיף את עדות השוטר כי שמר על קשר עין רצוף עם רכבו של המערער מרגע המדידה ועד לרגע העצירה וכי רכבו של המערער היה יחידי בקטע הדרך הספציפי כאשר דובר בשעת לילה מאוחרת בה התנועה הייתה דלילה. בית משפט קמא ראה להעדיף את עדות השוטר שלא נסתרה על פני גרסת המערער ועדות הנוסע ברכבו כי רכבו לא היה זה שביצע את העבירה, אלא רכב אחר שעבר במקום ועל פני עדות המומחה מטעם המערער וקבע כי חוו"ד של המומחה מבוססת על נתונים שלא התקבלו על ידי בית משפט קמא ועל תנאי דרך שנבדקו זמן רב לאחר ביצוע העבירה. בית משפט קמא ציין במפורש כי אינו מקבל את קביעת המומחה לפיה אין אפשרות לשמור על קשר עין רצוף בשל עיקולים ומחלפים בדרך. החלטה | 06/07/2013 | מחוזי – מרכז