עיקול מיטלטלין

סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום – לב. " עינינו הרואות: סעיף 28 לחוק, מבחין בשני מצבים: האחד, כשמיטלטלין עוקלו כשהיו "על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו", שאז רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעת ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו; והשני, כשמיטלטלין עוקלו כ"שלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו", שאז אין למכרם כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב. בשני המקרים, ובטרם יעביר את מי מהצדדים לבית המשפט – על ראש ההוצאה לפועל לקבוע האם המיטלטלין שייכים לחייב, אם לאו. אין לפסוח על שלב חשוב זה.

סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע כדלקמן: "א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום לב" בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" של כב' השופט (בדימוס) דוד בר אופיר, מהדורה שביעית, כרך שני, עדכון מס' 13 ספטמבר 2017, בעמ' 581, נכתבו הדברים הבאים: "ההוראה שבסעיף 28 לחוק נועדה לאזן בין זכויות הזוכים לבין זכויות החייבים, והיא שומרת גם על זכויות צדדים שלישיים אשר אינם חבים לזוכה דבר. . . . . 4 פירוש הדבר הוא שכאשר עוקלו מיטלטלין אלו באופן האמור, עובר על החייב הנטל להביא ראיה לסתור ולהראות כי המיטלטלין אינם שלו. אין הוא צריך להוכיח את טענותיו במידה המחייבת בעל דין במשפט האזרחי אלא במידה פחותה מזו, ובלבד שתניח את דעתו של הרשם. מידה מופחתת זו של ראיה נגזרת מאופי ההחלטה אשר ניתנת על ידי הרשם.

אדגיש כי בהתאם לדין ולפסיקה, אין כל מניעה לבצע עיקולי מיטלטלין בדירת מגורים של חייב, גם אם זו משותפת לו ולרעייתו (ובמקרה דנן בדירת המשיבה, גם אם הבעלות במיטלטלין משותפת לה ולמבקש אשר ביחס להליכים כנגדו, קיים צו עיכוב הליכים). ברע"א 8791/00, אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ, מיום 13.12.06 , קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט ברק, כי במקרה של הטלת עיקול על רכוש של בני זוג בעקבות חוב של אחד מהם, הרי הרכוש שנצבר על ידי בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף מצוי בבעלותם המשותפת, גם אם הוא רשום על שם בן זוג אחד, או נמצא בחזקתו הבלעדית. חזקה זו ניתנת אמנם לסתירה, אלא שהנטל להפריכה מוטל על הטוען לאי התקיימותה, דבר שלא התקיים בענייננו. 5 סעיף 9 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, מסדיר כאמור את יחסי השותפות במיטלטלין ולעניין זה פסק בית המשפט ב- ע"א 75/79 אברהמי נ' ישראל ואח', פ"ד לד(2) עמ' 216 לאמור ". . . אין חוק המיטלטלין משריין חלקו של אחד השותפים ומחסנו בפני עיקול או מכירה בהליכי הוצאה לפועל, כשם שאינו מגביל השותף לעשות דיספוזציה ולהעביר חלקו במטלטלין משותפים לאחר" (שם, עמ' 222). (ר' גם ספרו של השופט בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית עמ' 398). 6. יחד עם זאת ולעניין 3 מן המעוקלים בלבד, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה. המדובר במיטלטלין: קונגו, מסור ג'קסון, דיסק חיתוך. המדובר בכלי עבודה, אשר אין כל סבירות שיימצאו בכל בית (בשונה לדוגמא מרהיטים, מקדחה, מחשב או מברגה),והשכל הישר מצביע על כך שאכן יימצאו רק ברשות מי שעבודתו הינה עבודה פיסית.

(ב) מיטלטלין שעוקלו כל עוד לא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת-דעתו. (ד) פסק-דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירת בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתוםלב. " הוראת סעיף 28 לחוק טומנת בחובה איזון בין זכויות הנושים לבין זכויות החייבים וצדדים שלישיים, כאשר צדדים שלישיים אלה אינם חייבים לנושים דבר. סעיף 28 (א) קובע חזקה הניתנת לסתירה לפיה כאשר עוקלו המטלטלין בהיותם על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבחזקתו – חזקה היא שמיטלטלין אלה הם של החייב, וזאת כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שאינם שלו. במצב דברים זה על החייב מוטל הנטל להוכיח כי אין המיטלטלין שלו. מידת ההוכחה הינה מידה פחותה מזו המוטלת על בעל דין במשפט האזרחי, שכן מדובר בהחלטת ביניים של ראש ההוצאה לפועל (ראה דוד בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהדורה רביעית, עמוד 296). חזקה זו אין בה כדי לסייע לזוכה שעה שעוקלו המיטלטלין כשלא היו על גופו של החייב או בכליו או בחצרים בחזקתו. בנסיבות אלה על הזוכה רובץ הנטל להוכיח כי המיטלטלין שעוקלו הם של החייב.

עתירתה של התובעת במקרה דנן נעשתה במסגרתו של סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 הקובע כלהלן: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת-דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת-דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת-דעתו. (ד) "לשון אחר, המחוקק קובע מעין חזקה ניתנת לסתירה: אם המיטלטלין עוקלו כשהם בחזקתו של החייב חזקה שהם של החייב ולהפך. 11. ודוק: הוראה זו אינה סותרת את מסקנתנו דלעיל. נטל ההוכחה אינו נובע ממעמדם הפורמלי של הצדדים אלא משתנה בהתאם לאלמנט של החזקה במיטלטלין. אם עוקלו המיטלטלין כשהם בהחזקת החייב, הרי שהנטל על הצד השלישי התובע בעלות על המיטלטלין. ולהפך – אם לא היו המיטלטלין בהחזקת החייב, הנטל על הזוכה. דהיינו, הנטל משתנה בהתאם לאלמנט החזקה וללא קשר למעמדם של הצדדים, אם כתובע ואם כנתבע, אם כזוכה ואם כחייב. 12. כיצד עומדת הוראת סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל נוכח ההלכה לפיה הנטל על הטוען לבטלות בשל מראית עין כך לדוגמה, נאמר בע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ.

כאשר המיטלטלין נתפסו במקום שאינו מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב – חזקה כי המיטלטלין אינם בבעלות החייב, והנטל על מבקש העיקול להוכיח את בעלות החייב בהם. 5. המבקשת טוענת, כי בענייננו, בוצע העיקול ברישום בחצרים שאינם מקום עסקה של החייבת, ועל כן, היה על רשם ההוצאה לפועל להשתכנע כי הבעלות במיטלטלין היא של החייבת, ומשלא נעשה כן – ורשם ההוצאה לפועל הנחה את המבקשת לפנות להליך שלפניי – "נגררים" נטלי ההוכחה האמורים אל גדרי ההליך לסעד הצהרתי שלפניי. 6. עמדה זו, ביסודה ובעיקרה, מקובלת עליי. היא מעוגנת הן בלשונו של סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, הן בהגיון העומד מאחוריו, שתכליתו האיזון בין זכותו של נושה להיפרע את חובותיו ובין זכותם של צדדים שלישיים, שלא למצוא עצמם מעורבים בסכסוך קנייני שאין להם יד ורגל בו. על כן, נראה על פני הדברים, שכאשר המיטלטלין שמבקשים לייחס את הבעלות בהם לחייב נתפסו במקום שאינו מקום מגוריו או עסקו – הנטל על המבקש להכיר בבעלות החייב במיטלטלין. 7. בענייננו, אין מחלוקת, כי הסכם השכירות של המבקשת ביחס לחנות ברחוב רבי עקיבא 62 נכרת ונכנס לתוקפו ביום 1.1.2012 , ואילו העיקול ברישום בוצע ביום 6.6.2012 (וראו לעניין זה סעיף 6 לתצהיר אבידוד בר-ישראל מטעם המשיבה וכן הסכם השכירות, נספח ב' לתובענה). מכאן שבמועד ביצוע העיקול ברישום, היו החצרים מקום עסקה של המבקשת, ולא של החייבת. זאת עוד בטרם נדרשנו כלל לטענת המבקשת, כי החנות האמורה שימשה כמקום עסקה עוד מחודש ספטמבר 2011, בטרם נכרת חוזה שכירות פורמלי בין בעלי הנכס ובין המבקשת (וראו לעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 22 – 26).

אף במקרה זה, הסמכות להכריע מי הבעלים של אותם מטלטלין, מוקנית לבית המשפט בלבד (שם לא נאמר במפורש, כמו בסעיף 33 לחוק ההוצל"פ כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, כמו בענייני מקרקעין ראה פיסקה 231 לעיל שכן, הסמכות ליתן פסק דין הצהרתי ביחס למטלטלין מצויה בידי בית משפט השלום או בית משפט המחוזי, על-פי השווי של המטלטלין נשוא הדיון: אם ערכם עד 2.5 מיליון – הסמכות נתונה לבית משפט השלום; מעבר לכך הסמכות היא בידי בית המשפט המחוזי). 233. סעיף 28 לחוק ההוצל"פ, שכותרתו "ספק בעלות", קובע לאמור: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום לב". 234. על הזיקה והקשר בין שני סעיפים אלה, ראה, בין היתר, את דברי השופט יעקב טירקל, בע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(5) 689 (1999), בפיסקה 11, עמ' 699-701 לפסק הדין.

וגם עוד זאת העתירה הגורפת לעקל ולהוציא את כל ה"ציוד מיטלטלין וסחורות" כל זאת על בסיס מידע רעוע כאמור, וכאשר הגב' אדריהאן הצביעה על פרטים ספציפיים שוב לוקים לסברתי בחוסר זהירות. 18. מעמד הוצאת המעוקלים: הנאמר לעיל נכון שבעתיים לשלב הוצאת המעוקלים; אם בשלב הקודם עוד הילכו המעקלים על בסיס עובדתי כלשהו משבאו למקום נתקלו בהתנגדות והצהרת התובעים שהם, והם בלבד, בעלי העסק ובעלי הציוד ולחייב אין כל יד ורגל באלו, חייבים היו לעצור ולהסתפק בביצוע העיקול ברישום ולעכב את הוצאת המעוקלים באופן שיאפשר הקדמת בירור טענות המחזיקים ש"בחצרם" בוצע העיקול אזכיר פעם ועוד פעם: מדובר בביצוע עיקול בחצריו של מי שאין לו קשר לחוב אשר בגינו מבוצע העיקול. לא קיבל אזהרה, בקשת ביצוע וכיוצ"ב אלא מי אשר כרעם ביום בהיר ובלא התראה כלשהי נופלים עליו "מלאכי העיקול" ליטול את קניינו. היעלה על הדעת שלא תינתן לו כל אפשרות להבהיר, להסדיר ולנסות לבטל גזירה זו נזכיר את הוראת סעיף 28(א) של חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 הקובעת חזקה על פיה מיטלטלין אשר נמצאו בחצרי החייב רואים אותם כנכסי החייב. חזקה כזו איננה קיימת גבי מיטלטלין אשר עוקלו בחצריו של מי שאינו החייב ההיפך הוא הנכון. סעיף 28(ב) מורה שאין למכור מיטלטלין כאלו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב גורם נוסף, אשר חייב רגישות וזהירות יתר בעת ביצוע העיקול הוא העובדה שדובר בנטילת מחשב מעסק חי. אין צריך ואין בכוונתי להרחיב ודי אם אציין את הידוע: מחשב, בימינו, עשוי להיות מרכז העצבים והמידע של עסק והוצאתו עלולה לשתק את העסק ואף "להפילו לקרשים".

סעיף 28 (ג) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 , קובע כדלקמן: "28. ספק בבעלות 30077072 (א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לעניין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום – לב. " היות וסעיף 28 לחוק, אינו עוסק בהרמת מסך ההתאגדות אלא קובע חזקה שבדין לגבי מיטלטלין אשר עוקלו ומשקבע ראש ההוצאה לפועל את חזקת הבעלות ניתן לסותרה באמצעות סעד הצהרתי, ומכאן הדיון שלפנינו למתן הצהרה על בעלות במיטלטלין על יסוד החזקות המצויות בסעיף 28 לחוק. לכאורה העיקול נעשה שלא בחצרי החייבת , שאז נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המשיבה שעמדה בנטל ההוכחה כי המיטלטלין שעוקלו שייכים לחייבת. 41.

(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום – לב. " (ההדגשות, כאן ובהמשך – אינן במקור). 11. סעיף 49 לחוק ההוצל"פ, מחיל הוראותיו של סעיף 28 (וסעיפים נוספים), גם על עיקול בידי צד שלישי, בקבעו: "על עיקול בידי צד שלישי יחולו הוראות הסעיפים 26 עד 32, בשינויים המחוייבים. " כלומר – סעיף זה מחיל על העיקול עצמו (ולא רק על מימושו), את הוראות סעיף 28 ובכללן – הוראת סעיף 28(ב), ושילוב הוראות אלה מלמדנו, שעל הזוכה, המבקש הטלת עיקול על נכס של צד שלישי, להניח דעת ראש ההוצאה לפועל כי מדובר, למעשה, בנכס של החייב. 12. מתווה ההליך, על פי מצבור ההוראות הנ"ל, ברור: לראש ההוצאה לפועל סמכות להורות על עיקול נכסי צד שלישי, ככל שהוכח, להנחת דעתו, כי נכסי החייב מצויים בידיו. צד שלישי, אשר רואה עצמו נפגע מעיקול נכסיו, רשאי לפנות לבית המשפט, לעניין הבעלות בנכס המעוקל (נכס – כולל זכויות, בהתאם להגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ), תוך שהוא מבקש מראש ההוצאה לפועל לעכב ההליכים בתיק ההוצל"פ, על מנת לאפשר לו לעשות כן.

(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב, לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו". 6. סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל מבחין, אפוא, בין מטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לבין מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו. בעוד שסעיף 28(א) לחוק קובע חזקה עובדתית, לפיה, מטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצריו, הם בבעלותו ("רואים אותם כנכסי החייב"), מותיר סעיף 28(ג) לחוק פתח לסתירת חזקה זו בדרך של פנייה לביהמ"ש לקבלת פסק דין המצהיר על הבעלות במטלטלין. 3 7. בענייננו, מאחר והבקשה לעיקול הרכב ברישום הוגשה בעקבות תיעוד החייב כאשר הוא עושה שימוש ברכב במספר הזדמנויות, הרי שיש לקבוע כי מדובר במטלטלין שעוקלו כשהיו בחזקת החייב. לפיכך, קמה חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, כי הבעלות ברכב היא של החייב (ראו לעניין זה רע"א 7126/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ציגנלאוב ואח' ( 3.2.99 ).

התובעים בחרו לשבת בחיבוק ידיים ולא להגיב בכל צורה שהיא להמצאות המסמכים האמורים לביתם עבור החייב. בהתנהגותם זו, וליתר דיוק, במחדלם, הציגו התובעים מצג, לפיו החייב מתגורר עימם. לפיכך, התובע, היה יכול להסתמך על ההנחה הלכאורית לשלב זה, אשר לא נסתרה על ידי התובעים עד לאותו מועד, לפיה החייב מתגורר עימם, בבואו לנקוט בהליכי עיקול מיטלטלין כנגד החייב. התובעים מבקשים להתכחש למצג אותו הציגו ובכך להפוך את תוצאתו – עיקול והוצאת המיטלטלין, שהוא פרי ההסתמכות על המצג, לבלתי חוקי. אין לאפשר להם זאת. התובעים מושתקים ומנועים מלטעון כי הנתבע לא וידא כראוי את כתובתו של החייב, ובכך נהג ברשלנות. התוצאה המתקבלת מהשתלשלות העניינים הינה כי הנתבע רשאי היה להסתמך, באופן סביר, על ההנחה שחצרי התובעים הינם אף חצרי החייב לצורך החזקה הקבועה בהוראות סעיף 28 (א) לחוק ההוצל"פ. חזקה זו קובעת כי מיטלטלין שעוקלו בחצריו של החייב שייכים לחייב, ועל הטוען אחרת מוטלת חובת ההוכחה. בנסיבות העניין, נוכח השתלשלות האירועים עד למועד הטלת העיקול ברישום, כפי שפורט לעיל, איני סבורה כי חלות הוראות סעיף 28 (ב) לחוק ההוצל"פ. כך גם קבע ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 18.11.2004 :- "לאחר עיון בתגובת ב"כ הזוכה כשהמבקש/ת לא צירפ/ה כל מסמך המוכיח את בעלותו/ה במעוקלים ואשר יהיה בו כדי להניח את דעתי, ובשעה שבוצעה לחייב/ת מסירה בכתובת, הרי שמתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 28 (א) לחוק ההוצל"פ בדבר בעלות החייב/ת במעוקלים".

בפני בר"ע על החלטת רשם ההוצאה לפועל מר קייס כראמה בה הורה על ביצוע עיקול ברישום בלבד, בשלב זה, בחנות של המשיבה 2, בגין חובו של המשיב 1, והפנה את המבקש להגשת תביעה למתן פס"ד הצהרתי לגבי המעוקלים והבעלות על החנות, תוך 10 ימים שאם לא כן יבוטל העיקול. המבקש טוען כי כב' הרשם שגה בהחלטתו והיה עליו לאשר עיקול והוצאה בחנות הרשומה על שם המשיב 2 וזאת כיוון שבתיק הוצל"פ אחר שמתנהל נגד המשיב 1 כחייב, ניתנה החלטה שהפנתה את המשיב 2 להגיש בקשה לגבי המעוקלים. המשיב 2 אכן עשה כך והגיש תביעה וכן בקשה לעיכוב הליכי עיקול בחנותו. תחילה ביהמ"ש עיכב הליכי מכירת מעוקלים כנגד הפקדת סך של 5,000 ואולם לאחר דיון העלה את הסכום ל- 50,000 ומשאלה לא הופקדו בוטל עיכוב הליכי המכירה והמטלטלין נמכרו. המבקש טוען כי לאור החלטה זו היה על כב' הרשם לאפשר בתיק זה רישום והוצאת מעוקלים כאחד. המשיבים טוענים כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם. לטענתם על פי הוראות סעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל אין למכור מיטלטלין שעוקלו כשהם לא על גופו או בכליו או בחצרים של החייב אלא אם הוכח להנחת דעתו של הרשם שהם רכוש החייב. לטענת המשיבים הנטל להוכיח שהרכוש שייך לחייב מוטל על ידי מי שמבקש את העיקול. לפיכך , צדק כב' הרשם בהחלטתו לפיה אישר רק עיקול ברישום והפנה את המבקש להגיש תביעה תוך 10 ימים, ואם לא תוגש יבוטל העיקול. המשיבים הסכימו שתינתן החלטה ללא דיון והמבקש לא הביע עמדתו בענין ולפיכך ובהתאם להחלטתי מיום 12.2.09 יש לראות באי מתן תגובה כהסכמה. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה יש לקבוע כי מי שצריך להגיש תביעה לבית משפט לענין הבעלות על המיטלטלין שבחנות הם המשיבים או מי מהם ולא המבקש.

בהמשך תגובתם הפנו המשיבים להחלטות כב' ר' ההוצל"פ בדבר "צו לביצוע העיקול והוצאת המטלטלין" (ס' 20 לתגובה). לשיטתם, "אילו לא היה כל קשר בין החייבת בתיק ההוצל"פ הנ"ל לבין המשיבה 1 לא היה ניתן מלכתחילה צו לביצוע העיקול והוצאת המטלטלין על ידי ראש ההוצל"פ. . . " (שם). 9. טענה זו מחמיצה את "חלוקת העבודה" הסטטוטורית בין ר' ההוצל"פ לבין בית המשפט, בכל הנוגע להכרעה בשאלת הבעלות במעוקלים. הטענה מוסיפה ומתעלמת מהתפתחות הליך ההוצל"פ במקרה דנא ומהחלטת כב' ר' ההוצל"פ מיום 16.5.2004 (נספח כ' לתצהירו של מר קליין). אשר לחלוקת הסמכויות — בענין זה עוסק סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. כותרת השוליים של הסעיף היא "ספק בעלות", ולשונו היא כדלקמן: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת – דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול. (ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. (ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום – לב.

כאמור, ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל בהחלטת בית משפט קמא נושא בקשת רשות ערעור שבפני, ובה נקבע כי ביום 7.05.13 נחקר מנהל החייבת והעיד בין היתר כי החייבת פעלה ומנוהלת על ידי המבקש בכתובת הרשומה בה נערך העיקול. יצויין כי המבקש טוען כי שכר את נגריית החייבת המצויה בכתובת האמורה, וכל הציוד המצוי בה, ובכלל זה המטלטלין המעוקלים, שייכים לו. וכי לו עצמו אין קשר לחוב הנגבה בתיק ההוצאה לפועל. קבע בית משפט קמא, כי בנסיבות אלה חלה הוראת סעיף 28 בחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 (להלן "החוק"), לפיו מיטלטלין שעוקלו כאשר היו בחצרי החייב, רואים אותם כנכסי החייב "כל עוד לא הונח לדעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו", וכי מי שרואה עצמו נפגע מההחלטה בדבר עיקול המיטלטלין "רשאי לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים. . . " (סעיף 28ג לחוק). נקבע, כי אמנם קיימת בתיק החלטה בדבר אי הזהות בין המבקש והחייבת, וכי אין מקום להרמת מסך בנדון, והחלטה זו מחייבת. אך אין הכרעה בשאלה למי שייכים המעוקלים. צו העיקול ניתן ביחס למטלטלי החייבת, ולא ביחס למטלטלי המבקש. ככל שהמבקש טוען כי המיטלטלין המצויים בחצרי החייבת שייכים לו, היה עליו לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט בהתאם להוראת סעיף 28ג לחוק, ולא היה מקום לבטל את העיקול בהסתמך על החלטת כב' הרשם ציזיק, אשר כאמור דנה בשאלה אחרת, ואולם "אין בה הכרעה בשאלת הטלת עיקול על נכסי החייבת הנדונה במסגרת תיק זה" (סעיף 13 להחלטת בימ"ש קמא). 3. תמצית טענות המבקש- צדקו רשמי ההוצאה לפועל בהחלטותיהם, והוא איננו החייב בתיק ההוצאה לפועל. לטענתו "מטלטלי המבקש 1 הם שלו" (כך) מנהל המבקשת לא הודה כי החייבת פעילה בכתובת בה בוצע העיקול (סעיף 27 לבר"ע).

נרשם במסמכים המתאימים עיקול על מטלטלים טעוני רישום לפי תקנות 42 או 43, לא יעתר ממונה על רישום לבקשה לשנות את הרישום אלא בהסכמת הזוכה או על פי צו של בית משפט, בית דין, או ראש ההוצאה לפועל המבטל את העיקול, או המורה על רישום העברת הנכס לקונה. " (ההדגשות אינן במקור- י. פ. ). הודעת העיקול שיצאה מטעם ראש ההוצאה לפועל, וצורפה לתצהירי הצדדים, ציינה כי הודעה על העיקול נשלחה למשרד הרישוי. העיקול שהוטל על הרכב והנגררים היה עיקול ברישום שמטרתו להגביל סחרות בנכס, היינו מכירתו, להבדיל מהשימוש בו. מטרתו של העיקול ברישום למנוע מהחייב להבריח הנכס או להעביר הזכויות בו לאחר טרם שהצליח הזוכה להיפרע את חובו (בר אופיר, לעיל, בעמ' 392). בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' וולך פ"ד מג(2) 864 אומצה הגדרה זו לעיקול (שוב, תוך הפניה לספרו של בר-אופיר). להלן הציטוט: " אין בדין הישראלי הגדרה מפורשת למונח "עיקול", אולם ניתן להגדירו כפעולה משפטית, המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחירות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, כדי שהזוכה יוכל להיפרע חוב המגיע לו ". הגבלת השימוש של החייב בנכס מיטלטלין שלו שעוקל ברישום, אינה הגבלה גורפת. כפי שלמעקל לא קמה זכות שימוש בנכס מיטלטלין המעוקל ברישום, יכול חייב יכול לעשות שימוש סביר בנכס המעוקל , ובלבד שמדובר בשימוש שאינו מסכל יכולת הזוכה להיפרע בעתיד מן הנכס לשם פירעון החוב, ואינו כרוך בדיספוזיציה בנכס. אף לאחר הטלת העיקול ברישום לא נמנע מהתובע השימוש הסביר והרגיל ברכב ובנגררים, והוא יכול היה להמשיך ולבצע את העבודות שהוזמנו אצלו (לרבות ההובלה הנטענת לירדן), מבלי שיאלץ לבטלם ומבלי שיגרם לו כל נזק.