רע"פ 3034/14- רמזי אבו אנטילה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ס גובראן
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2014 בעפ"ת 36012-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בעפ"ת 36012-12-13 מיום 27.4.2014 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט א' אנושי) בת"ד 5927-10-11 מיום 15.7.2013 ומיום 26.11.2013 . רקע והליכים 2 1. נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום בו הואשם בעבירת נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה); גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה; עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ואי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה בעקבות עונש פסילה שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, ללא ביטוח תקף, סטה עם רכבו שמאלה, והתנגש עם רכב פרטי (להלן: הרכב הנפגע) שנסע בנתיב המקביל.
החלטה |
24/06/2014 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 10 |
עמודים – 5
רע"פ 3616/13- רמו רז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.5.2013 , בעפ"ת 37681-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד בשם המבקש: עו"ד דור לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בעפ"ת 37681-01-12, מיום 19.5.2013 . בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתן על-ידי כב' השופטת א' וישקין סג"נ, בת"ד 873-08-11, ביום 18.1.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הנזכר לעיל. בהחלטתי מיום 21.5.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, את העבירות הבאות: אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה) בצירוף עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. יצוין, לגבי סעיף אישום אחרון זה, כי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הינו סעיף עונשי בלבד, שאינו מגדיר את העבירה עצמה, אלא מוסיף עליה עונש סטטוטורי. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.2.2002 , בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב, ברחוב ז'בוטינסקי בהוד השרון, לכיוון מזרח.
החלטה |
03/06/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 48 |
עמודים – 6
רע"פ 1739/18- אברהם בן ששון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
ביום 23.02.2017 , קבע בית המשפט לתעבורה, כי "גם לאחר ששמעתי את הנאשם ובחנתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי". 4 4. בו ביום, ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. בפתח גזר הדין ציין בית המשפט לתעבורה, כי המבקש נוהג ברכב משנת 1984 ולחובתו 31 הרשעות קודמות, מסוג "ברירת משפט". בהמשך, הבהיר בית המשפט לתעבורה, כי הקו המנחה בפסיקה הנוהגת, לגבי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית הינו השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. זאת, בשל הפגיעה בערך העליון של שמירה על חיי אדם. בית המשפט לתעבורה הטעים, בהקשר זה, כי "מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה נועדה להלחם בנגע תאונות הדרכים הקטלניות ומטרתה להעביר מסר ברור לציבור לפיו, ככלל, יוטל עונש של מאסר בפועל על מי שגרם בהתנהגות הרשלנית לתוצאה קטלנית". בהמשך, קבע בית המשפט לתעבורה, כי נסיבות המקרה מצביעות על קיומה של "רשלנות ברמה נמוכה, כאשר קיימת רשלנות תורמת ניכרת להולך הרגל אשר עמד מחוץ לרכבו בנתיב האמצעי בכביש 6". לפיכך, קיבל בית המשפט לתעבורה את ההסדר שהוצע על ידי הצדדים, לפיו מתחם הענישה יחל במאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות. לאחר זאת, התייחס בית המשפט לתעבורה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובכלל זה, למצבו הרפואי של המבקש; ולעובדה כי המבקש לקח אחריות על התנהגותו והודה במיוחס לו. לאור האמור, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות ב"משטרת הרצליה"; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה בה הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים; 3 שנות פסילה בפועל, בניכוי 3 חודשי פסילה מנהלית שהושתו על המבקש, אשר ירוצו במצטבר לכל פסילה אחרת שהוטלה עליו; 10 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים; פיצוי כספי לאלמנת המנוח, בסך 10,000 ; וקנס בסך 4,000 .
החלטה |
27/03/2018 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 16 |
עמודים – 7
רע"פ 851/20- משה דן טוטנגי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ג קרא
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עפ"ת 30092-07-18 מיום 4.12.2019 שניתן על ידי כב' השופט העמית אברהם יעקב ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד מיכל סיני החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב) בעפ"ת 30092-07-18 מיום 4.12.2019 , בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט ט' פרי) בפל"א 1965-09-17. רקע והליכים קודמים 2 1. המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); עבירת נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; ועבירת פקיעת רישיון נהיגה מעל שישה חודשים, לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה. בתמצית, על פי כתב האישום ביום 5.9.2017 נהג המבקש ברכב פרטי כאשר היה פסול לנהיגה בהתאם לעונש שגזר עליו בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה 51-12-14 מיום 24.12.14 (להלן: גזר הדין משנת 2014), וכאשר רישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2002. 2. ביום 27.5.2018 בית משפט השלום גזר את דינו של המבקש. בית המשפט עמד על חומרתן המיוחדת של עבירות נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה ועל מדיניות הענישה הנוהגת, וקבע את מתחם הענישה ההולם ממאסר מותנה ועד עשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל. בקביעת העונש בתוך המתחם שקל בית המשפט לחומרה את העובדה כי זו הפעם השלישית בה הורשע המבקש בנהיגה בזמן פסילה ובלא רישיון נהיגה תקף, וכי ביצע בגין הרשעות אלו שני מאסרים בפועל; את עברו התעבורתי של המבקש הכולל שמונים הרשעות; ואת עברו הפלילי של המבקש. בית המשפט התחשב לקולא בהודאתו של המבקש; בכך שנטל אחריות על מעשיו; בנסיבותיו האישיות; ובכך שהמבקש שהה בתנאי מעצר בית מלא במשך שמונה חודשים.
החלטה |
04/02/2020 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 15 |
עמודים – 5
רע"פ 3698/17- עדי יוסופוב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.4.2017 , בעפ"ת 6701-01-17, שניתן על ידי כב' השופטת נ' בכור בשם המבקשת: עו"ד אלעד אלקיס החלטה 1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור), בעפ"ת 6701-01-17, מיום 6.4.2017 . בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט ט' פרי), בתת"ע 5116-08-16, מיום 22.12.2016 . במסגרת אותה החלטה, נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול שני פסקי דין בהיעדר, שניתנו על ידי בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז פתח תקווה, מיום 19.9.2016 (כב' השופטת ל' שלזינגר-שמאי). רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקשת הוגשו שני כתבי אישום, המייחסים לה עבירות תעבורה. בתיק 5105-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 114 קמ"ש בדרך עירונית, העולה על מהירות נסיעה של 60 קמ"ש המותרת במקום; ובתיק 5116-08-16, יוחסה למבקשת נהיגה במהירות של 122 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת מהירות נסיעה של 60 קמ"ש. בהתאם לכך, יוחסו למבקשת שתי עבירות של נהיגה מעל המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). ביום 19.9.2016 , הורשעה המבקשת בעבירות שיוחסו לה, בהיעדרה, לאחר שבית המשפט לתעבורה קבע, כי המבקשת הוזמנה לדיון כדין, אך לא התייצבה. זאת, מאחר שההזמנות לדין שנשלחו לכתובתה הרשומה של המבקשת, חזרו בציון "לא נדרש". 3. המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לתעבורה, לביטול שני פסקי הדין, בטענה כי היא לא הוזמנה כדין לדיון, ומשכך לא קמה לבית המשפט לתעבורה הסמכות לשפוט אותה בהיעדרה.
החלטה |
06/05/2017 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 192 |
עמודים – 4
בג"צ 284-04- ירון אללוף נגד מדינת ישראל- משרד התחבורה רשות הרישוי
שמות השופטים: י טירקל א גרוניס,מ נאור
like
dislike
copy
enlarge
"עבירת תעבורה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כ"עבירה על פקודה זו או על התקנות . . . ". העותר הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה. סעיף 25(א)(6) לפקודה מסמיך את בית המשפט לתעבורה לדון בעבירת גרימת מוות ברשלנות שנעברה תוך כדי שימוש ברכב. לפי סעיף 35 לפקודה, בית המשפט המרשיע אדם בעבירת תעבורה או בעבירה לפי חוק אחר הכרוכה בנהיגה ברכב, מוסמך לפסול את רשיון הנהיגה שלו. סעיף 42 לפקודה מסדיר את חישוב תקופת הפסילה ומסמיך את בית המשפט, לגבי היבטים מסוימים של החישוב, להורות אחרת. ההחלטה של בית המשפט לתעבורה בענין חישוב תקופת פסילה היא החלטה במסגרת גזר הדין. לפי סעיף 25(ד) לפקודה, דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום לגבי עבירות תעבורה ולגבי הסמכויות האחרות לפי הפקודה; על פסק דין פלילי (לרבות גזר דין) של שופט בית משפט השלום יש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, ולא לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו והשוו: בג"צ 3481/02, 3482 קריב נ' מ"י ואח', פ"ד נו (6) 869; בג"צ 3473/00 גלעד נ' שופט התעבורה י' ריבלין ואח' (לא פורסם); רע"פ 2831/02 ח'ורי נ' מ"י (לא פורסם)).6.
פסק דין |
12/05/2004 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 9 |
עמודים – 3
רע"פ 5412/18- חמודה עבד אל קאדר חשב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) בעפ"ת 36440-03-18 מיום 4.7.2018 בשם המבקש: עו"ד אשר ארבל החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) ב-עפ"ת 36440-03-18 מיום 4.7.2018 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ר' רז) ב-פל"א 8249-03-16 מיום 27.2.2018 . 2. המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; וכן אי ציות להוראות שוטר, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 2 לאחר פרשת התביעה נדברו הצדדים במטרה להגיע להסדר בעניינו של המבקש. משכשלו המגעים, ובטרם החלה פרשת ההגנה, ביקשה המשיבה להודיע לבית משפט השלום לתעבורה כי בכוונתה לעתור להטלת עונש של מאסר בפועל על המבקש ולתקן את כתב האישום בהתאם. המשיבה הסבירה כי "בכתב האישום יש דף אשר לא נסרק", ובו נכללה הודעה לנאשם על כוונתה האמורה של המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי , תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). 3. בגין הרשעתו של המבקש בעבירות האמורות, השית עליו בית משפט השלום לתעבורה עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה; 24 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון; וכן 12 חודשי פסילת רישיון על תנאי למשך 3 שנים. בגזר הדין נתן בית משפט השלום דגש מיוחד לחומרתם הרבה של המעשים שבגינם הורשע המבקשים בעבירות מושא כתב האישום, ובפרט, לעובדה שהמבקש נהג נגד כיוון התנועה וניסה להימלט לאחר שרכבו נעצר על ידי שוטרי משטרת ישראל; וכן לעובדה שמדובר בפעם השנייה שבה נהג המבקש במהלך תקופת פסילה בת 15 שנים, אשר הושתה עליו במסגרת גזר דין בתיק ת"פ (ת"א) 40201/07 (השופט ח' כבוב) מיום 23.10.2008 , בעקבות הרשעתו בעבירת הריגה בשל מעורבותו בתאונה קטלנית בתאריך 4.3.2007 .
החלטה |
17/07/2018 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 1 |
עמודים – 4
מ"ח 2722/20- דוד מזרחי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ח מלצר
like
dislike
copy
enlarge
1. לפני בקשה, שניה במספר, להורות על משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בעניינו של המבקש, אשר הורשע בעבירה של אי ציות לרמזור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 במסגרת גזר הדין הושת על המבקש קנס בסך 1500 ש"ח, או 15 ימי מאסר תמורתם. אביא להלן את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה. רקע 2 2. בתאריך 23.11.2017 בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט א' בועז) הרשיע ב-תת"ע 1426-11-15 את המבקש, לאחר קיום דיון הוכחות, בעבירה המתוארת לעיל, וגזר עונש בגינה, כאמור בפיסקה 1. 3. בתאריך 08.01.2018 המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (ראו: עפ"ת 18017-01-18) לבית המשפט המחוזי הנכבד מרכז-לוד, וזה נשמעבתאריך 28.03.2018 ובתאריך 30.11.2018 בפני כב' השופט א' יעקב, ונדחה על ידו בתאריך 30.11.2018 מן הטעם שלא נמצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, אשר הייתה מבוססת על הראיות שהיו בפניו. 4. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין (ראו: רע"פ 8586/19 מזרחי נ' מדינת ישראל ( 10.03.2020 )) נדחתה אף היא על ידי חברי, השופט ג' קרא,בתאריך 10.03.2020 . 5. במקביל להליכים אלו, הגיש המבקש עשרות הליכיסרקשונים בהתייחס להרשעתו זו, אשר כללו בנוסף לבקשות שונות, שנדחו כולן, גם עתירות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק וזאת כנגד המותבים שדנו בעניינו, שנדחו כולן על הסף. 6. בנוסף, המבקש הגיש בקשה קודמת למשפט חוזר (ראו: מ"ח 634/18 מזרחי נ' מדינת ישראל ( 16.08.2018 )), וזאת בטרם נשמע ערעורו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. הבקשהנדחתה על ידי בתאריך 16.08.2018 ,ובקשה לעיון חוזר בהחלטתי הנ"ל נדחתה על ידי אף היא בתאריך 02.10.2018 .
החלטה |
15/06/2020 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 7 |
עמודים – 5
רע"פ 7764/17- מוחמד זהראן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 29.06.2017 , בעפ"ת 39302-03-17, שניתן על ידי כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ בשם המבקש: עו"ד רון אלמגור החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), בעפ"ת 39302-03-17, מיום 29.06.2017 . בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (להלן: בית המשפט לתעבורה) (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי), בתת"ע 3939-02-15, בתת"ע 2664-05-16 ובתת"ע 752-03-16, מיום 2.02.2017 . רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: נהיגה ברכב בלא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב בלא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; ונהיגה בדרך עירונית במהירות של 111 קמ"ש העולה על מהירות של 70 קמ"ש הרשומה בתמרור, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 2 3. ביום 2.02.2017 , הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, על בסיס הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בפתח גזר הדין, ציין בית המשפט לתעבורה, כי המבקש נוהג משנת 1994, ולחובתו 98 הרשעות קודמות. בית המשפט לתעבורה קבע, כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של חודשיים. לאחר זאת, הבהיר בית המשפט לתעבורה, כי "לא מצאתי למקם את הנאשם ברף הנמוך של מתחם הענישה, יחד עם זאתמתוך עקרון ההדרגתיות בענישה ולאור העובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובהתחשב בנסיבותיו האישיות", גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 100 ימי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש על הוראות סעיפים 67 או 10(א) לפקודת התעבורה; קנס בסך 750 ; פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים; ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, למשך 3 שנים.
החלטה |
21/10/2017 |
בית המשפט העליון