כל הזכויות שמורות ©
בתי המשפט לתעבורה בישראל מייחסים חשיבות עליונה להגנה על הולכי רגל במעברי חצייה ומטילים אחריות מוגברת על נהגים. סקירה משפטית זו מתמקדת בפסיקה המנחה והעדכנית בנושא זה, תוך ניתוח המסגרת הנורמטיבית, הלכות משפטיות מרכזיות, והשלכותיהן על אחריות נהגים במרחב התעבורתי הישראלי.
החובה המרכזית של נהגים כלפי הולכי רגל במעברי חצייה מעוגנת בתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. תקנה זו מחייבת נהגים לאפשר להולכי רגל להשלים את חציית הכביש בבטחה וקובעת מסגרת נורמטיבית ברורה להתנהלות נהגים בהתקרבם למעברי חצייה.
הפסיקה העדכנית מרחיבה ומפרשת חובה זו באופן מחמיר, כפי שניתן לראות במקרה המנחה:
רעפ 6377/21 – גופי גופי נגד מדינת ישראל (ניתן ב-27/09/2021):
"המבקש נהג בקלות ראש ורשלנות, לא האט כאשר התקרב למעבר החצייה, לא הבחין בהולכת הרגל ולא אפשר לה לסיים את חציית מעבר החצייה, פגע בה, ובכך גרם לתאונה."
פסק דין זה מדגיש את הסטנדרט הגבוה הנדרש מנהגים בהתקרבם למעברי חצייה, ומבהיר כי אי הקפדה על חובות אלו עלולה להוביל לאחריות פלילית משמעותית.
בשנים האחרונות חלו מספר תיקונים ושינויים בתקנות התעבורה שמטרתם להגביר את ההגנה על הולכי רגל במעברי חצייה:
שינויים אלה משקפים את המגמה המתמשכת של המחוקק להדגיש את זכותם של הולכי הרגל לבטיחות במעברי חצייה ואת חובת הנהגים לתת להם זכות קדימה.
אחד העקרונות המרכזיים העולים מהפסיקה הוא חובת הזהירות המוגברת החלה על נהגים בהתקרבם למעברי חצייה. עיקרון זה בא לידי ביטוי בפסק דין מנחה:
עפת (חיפה) 60805-12-18 – דליה ביאר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-16/01/2019):
בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות המוגברת של נהגים בהתקרבם למעברי חצייה, וקבע כי:
"על הנהג מוטלת חובה מוגברת לוודא שהדרך פנויה ובטוחה בהתקרבו למעבר חצייה, תוך הפחתת מהירות הנסיעה וסריקה יסודית של הסביבה. זוהי חובה אקטיבית המחייבת נקיטת פעולות מניעה ולא רק הימנעות מיצירת סיכון."
פסק דין זה מדגיש את החובה האקטיבית החלה על נהגים, ומבהיר כי אין המדובר רק בהימנעות מפגיעה בהולכי רגל, אלא בחובה לנקוט באמצעים אקטיביים להבטחת ביטחונם.
הפסיקה מדגישה גם את חובת הנהג לצפות מראש אפשרות של הימצאות הולכי רגל במעברי חצייה, אפילו אם אינם נראים באופן מיידי:
עפת (חיפה) 27607-07-18 – עוביידה עודה נגד מדינת ישראל (ניתן ב-11/12/2018):
בית המשפט קבע באופן חד-משמעי כי:
"על הנהג לנהוג במהירות סבירה המתאימה לתנאי הדרך ותנאי מזג האוויר, ולנקוט במידת זהירות סבירה המאפשרת צפיית הולכי רגל באזור מעבר החצייה. גם אם הולך הרגל נכנס באופן פתאומי למעבר החצייה, אין בכך כדי לפטור את הנהג מאחריותו לצפות אפשרות זו ולהיערך אליה בהתאם."
קביעה זו מבהירה את היקף חובת הצפיות החלה על נהגים, ומדגישה כי עליהם להתאים את מהירות הנסיעה ואת רמת הערנות שלהם לאפשרות שהולכי רגל יופיעו במעבר החצייה.
הפסיקה מתייחסת בחומרה מיוחדת למקרים של פגיעה בהולכי רגל מאוכלוסיות פגיעות במיוחד:
רעפ 8847/17 – רגאב סלימאן נגד מדינת ישראל (ניתן ב-27/11/2017):
בית המשפט העליון הדגיש את חומרת העבירות כאשר מדובר בפגיעה באוכלוסיות פגיעות:
"בית המשפט רואה בחומרה יתרה מקרים של פגיעה בהולכי רגל במעבר חצייה, במיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות פגיעות כמו קשישים, ילדים ואנשים עם מוגבלויות. במקרים אלה חובת הזהירות מוגברת אף יותר, ויש לנקוט במשנה זהירות כאשר ניכר שהולך הרגל משתייך לאחת מקבוצות אלה."
פסק דין זה מדגיש את הצורך בתשומת לב מיוחדת כלפי אוכלוסיות פגיעות, ומהווה בסיס להחמרה בענישה במקרים של פגיעה בהן.
הפסיקה העדכנית מתמודדת גם עם סיטואציות מורכבות במעברי חצייה, כגון תנאי ראות מוגבלים, מעברי חצייה לא מסומנים היטב, או מצבים של כבישים מרובי נתיבים:
ת"פ (תעבורה ת"א) 32145-09-22 – מדינת ישראל נ' יעקב אלמוג (ניתן ב-15/03/2023):
"גם בתנאי ראות מוגבלים, הנהג נדרש להאט באופן משמעותי בהתקרבו למעבר חצייה ולוודא שאין הולכי רגל החוצים או מתכוונים לחצות. ככל שתנאי הראות מוגבלים יותר (בשל חשכה, גשם, ערפל וכיו"ב), כך גוברת חובת הזהירות."
פסק דין זה מדגיש את הדרישה להתאמת הנהיגה לתנאי הראות והדרך, ומבהיר כי תנאים מאתגרים מחייבים דווקא הגברת הזהירות, ולא מהווים נסיבה מקלה.
הפסיקה מדגישה את חובת ההאטה המשמעותית בהתקרבות למעברי חצייה:
בתי המשפט מדגישים את החשיבות של ערנות ושמירת קשר עין עם הסביבה:
הפסיקה מבהירה את היקף חובת מתן זכות הקדימה:
הפסיקה מנחה נהגים להתאים את מהירות הנסיעה לתנאים הספציפיים:
בתי המשפט בישראל נוטים להחמיר בענישה במקרים של פגיעה בהולכי רגל במעברי חצייה:
לצד האחריות הפלילית, קיימת גם אחריות אזרחית כבדה:
הפסיקה מזהה מספר נסיבות המשפיעות על חומרת הענישה:
נסיבות מחמירות:
נסיבות מקלות:
הפסיקה העדכנית בבתי המשפט בישראל מדגישה באופן עקבי את האחריות המוגברת המוטלת על נהגים להגן על בטיחותם של הולכי רגל במעברי חצייה. בתי המשפט מטילים אחריות כבדה על נהגים שאינם מקיימים חובה זו, ומחמירים בענישה במקרים של פגיעה בהולכי רגל.
העקרונות המרכזיים העולים מהפסיקה כוללים:
הקפדה על כללים אלה אינה רק דרישה חוקית, אלא גם הדרך הנכונה למניעת תאונות ולשמירה על בטיחות כל משתמשי הדרך. הפסיקה העדכנית מבהירה כי המחוקק ובתי המשפט מעניקים עדיפות ברורה לבטיחות הולכי הרגל על פני נוחות הנהגים, ומצפים מנהגים לנקוט באמצעי זהירות מוגברים בהתקרבם למעברי חצייה.
רע"פ 8847/17- רגאב סלימאן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ג קרא
של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"ת 17863-07-17 שניתן ביום 31.10.2017 על ידי כב' השופט ערן קוטון ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בשם המבקש: בשם המשיבה: עו"ד תומר גונן עו"ד אריה פטר החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ע' קוטון להלן: בית המשפט המחוזי) מיום 31.10.2017 ב-עפ"ת 17863-07-17, שקיבל את ערעור המשיבה על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט הבכיר י' בכר להלן: בית משפט השלום) מיום 4.6.2017 ב-פל"א 10255-06-16. ההליכים בבית משפט השלום 2 2. המבקש הורשע על פי הודאתו על ידי בית משפט השלום בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה), נהיגה ללא ביטוח (עבירה לפי סעיף 2א לפקודת בטוח רכב מנועי התש"ל-1970), נהיגה בקלות ראש (עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה), אי מתן זכות קדימה להולך רגל תוך סיכון הולך רגל (עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961), הגשת בקשה לרישיון בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה) והרשעה בעבירה שגרמה חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה). 3. על פי כתב האישום, בתאריך 28.06.2016 בסמוך לשעה 15:20 המבקש נהג ברכב פרטי בכביש פנימי בשפרעם, מצפון לדרום, בעוד בהמשך הדרך, בסמוך לכיכר, ניצב בכיוון נסיעתו מעבר חצייה, ולפניו תמרור. באותו הזמן הולכת רגל החלה לחצות את הכביש במעבר החציה האמור. המבקש, נהג בקלות ראש ורשלנות, לא האט כאשר התקרב למעבר החצייה, לא הבחין בהולכת הרגל ולא אפשר לה לסיים את חציית מעבר החצייה, פגע בה, ובכך גרם לתאונה. כתוצאה מהתאונה, הולכת הרגל נפגעה ונגרמו לה חבלות של ממש, הכוללות חתך של כ-3 ס"מ שפשוף בכתף שמאל, שפשוף בברך שמאל, שבר ביד והמטומה בכתף שמאל, וגם רכבו של המבקש ניזוק.
החלטה |26/11/2017 |בית המשפט העליון
עפת (חיפה) 27607-07-18- עוביידה עודה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ערן קוטון
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי ת"ד 1967-05-15 כתב האישום 2. לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערער עבירות של סטייה מנתיב נסיעה – לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית- לפי סעיפים 62(2), 38(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה (להלן: "פקודת התעבורה"); התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף ונזק לרכוש – לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה; ואי האטה בעקומה – לפי תקנה 52(4) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 3. על פי כתב האישום, בתאריך 11.4.15 סמוך לשעה 13:20, נהג המערער ברכב פרטי (להלן: "הרכב"), בכביש דו סטרי חד נתיבי מופרד בקו הפרדה, רטוב ממי גשם, בו הראות הייתה טובה. בעקומה ביחס לכיוון נסיעתו של המערער (להלן: "העקומה") הכביש מפותל, שדה הראייה פתוח לפנים למרחק 100 מטר. בכיוון הנגדי ממול ולקראת הרכב בו נהג המערער נסע רכב פרטי אחר (להלן: "הרכב האחר") נהוג בידי נהגת. המערער נהג ברשלנות, במהירות שאינה מתאימה לתנאי הכביש ומזג האוויר. בהגיעו לעקומה איבד המערער שליטה על הרכב סטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב האחר. כתוצאה מהתאונה נחבלו נהגת הרכב האחר, בנה בן העשר והמערער. הנהגת ובנה סבלו מחבלות של ממש אשר כללו שברים שחייבו טיפול רפואי. כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. 2 ההליך בבית משפט קמא 4. המערער כפר באחריותו לתאונה אם כי לא הכחיש את הנהיגה ברכב. בבית המשפט התנהל הליך הוכחות בו העידו, בין היתר, נהגת הרכב האחר ובתה הצעירה שישבה לידה, כמו גם אנשי משטרה.
פסק דין |10/12/2018 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 60805-12-18- דליה ביאר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ערן קוטון
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי ת"ד 2883-04-17 ההליך לפני בית משפט קמא 2. לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערערת עבירות של התנהגות הגורמת נזק ואי קיום הוראת תמרור, לפי תקנה 21(ב)(2) (חובתו של עובר דרך) ותקנה 22(א) (ציות לתמרורים) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 3. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 4.11.16 סמוך לשעה 19:10, נהגה המערערת ברכב פרטי (להלן: "הרכב") במפרץ חיפה, מכיוון כביש 22 לכיוון 'חוצות המפרץ', והגיעה לצומת מרומזר בו פעלו הרמזורים כתקנם (להלן: "הצומת"). המערערת נהגה ברשלנות, לא שמה לב לדרך, לא צייתה לאור רמזור אדום בכיוון נסיעתה ונכנסה לצומת תוך שהיא חוצה את קו העצירה באור אדום. הרכב חסם דרכו של נהג אחר שנהג ברכב פרטי (להלן: "הנהג") אשר נכנס לצומת בחסות אור ירוק. הרכבים התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג בגופו ונזקק לטיפול רפואי, כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. 4. המערערת כפרה בעובדות כתב האישום אם כי לא בנהיגת הרכב. להגנתה טענה המערערת כי נכנסה לצומת בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתה. לפיכך, התקיים בבית משפט קמא הליך הוכחות. 2 5. בהליך ההוכחות העידו מטעם המשיבה מספר עדים, ובהם בוחן תאונות דרכים (להלן: "הבוחן") אשר חקר את התאונה והגיש דוח בעניינה; הנהג; מנהלת מרכז ניהול התנועה במטרופולין חיפה (להלן "המנהלת"), אשר חתמה על תעודת עובד ציבור (תע"צ); ואדם שטען שהיה עד לתאונה (להלן: "עד הראיה"). מטעם ההגנה העידה המערערת.
פסק דין |15/01/2019 |מחוזי – חיפה
רע"פ 6377/21- גופי גופי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 שניתן על ידי כב' השופט א' סלאמה; ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד תומר גונן החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' סלאמה) בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 , במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת ר' פרסון) בת"ד 3210-12-16 מיום 27.10.2020 . רקע והליכים קודמים 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וכן בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות. 2 על פי המתואר בהכרעת הדין, המבקש נהג ביום 18.10.2016 במשאית בבסמת טבעון, בצומת הרחובות ברטעה וערה, בסמוך לסופרמרקט האני. "הכביש במקום דו סטרי, מופרד על ידי אי תנועה בנוי, חד נתיבי, כביש תקין, יבש, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים במרחק 62.5 מטר, במקום יש מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, במרכז הצומת כיכר". באותה העת, חצתה את הכביש, בתוך מעבר חצייה, הולכת הרגל – הגב' עלי חוסיין פתחייה, ילידת 1960 (להלן: "הולכת הרגל" או "הנפגעת"), אשר חצתה את חלקו הראשון של המעבר, עברה את אי התנועה הבנוי והספיקה לחצות כמחצית מחלקו הראשון של המעבר עד שנפגעה. המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגע בה וגרר אותה מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מרטש את שתי רגליה.
החלטה |26/09/2021 |בית המשפט העליון
רלוונטיות
ע"פ 8827/01- ישראל שטרייזנט נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מ חשיןד ביניש,א ריבלין
אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. על טיבה של חובת הצפיות המוטלת על נהג רכב המתקרב למעבר חצייה עמד השופט אור בפרשת מלניק (ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל, לא פורסם, בפסקה 8 לפסק-הדין): מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל. הנה-כי-כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל-עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. על חובת הצפיות המוטלת על נהג במצב כגון דא, עמד המשנה לנשיא לוין ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): במצב שבו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה אם לאו, ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, חייב נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמקרה מתאים אפילו להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה.
פסק דין |12/07/2003 |בית המשפט העליון
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בגין המתואר לעיל, למבקש יוחסו עבירות של אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); וגרימת תאונה שגרמה לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. 5. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת בתום שמיעת ראיות ובהכרעת דין מפורטת, תוך התייחסות אחת לאחת לטענות מפי המבקש. בין היתר, עמד בית המשפט לתעבורה על המסגרת הנורמטיבית המחייבת לצורך הכרעתו, בכלל זה, על חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה וחובותיו להולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חציה. 6. בית המשפט לתעבורה הדגיש את ההלכה הקובעת את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, בלי שנמנע מלציין כי אף על הולך רגל חלים כללים בהגיעו "לשטח זה". יחד עם זאת, צוין כי על הנהג השולט בכלי הרכב מוטלת האחריות הראשונה במעלה לנהוג בזהירות, ובכלל זה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. במקרה דנן נקבע כי המבקש התרשל בנהיגתו בשל הפרת חובותיו כנהג בהתקרבו למעבר חציה, בהסתמך על סרטון נתונים שהתייחס למהירות נסיעת רכב המבקש, מהירות חצית הולכת הרגל, מרחק החציה של הולכת הרגל ומקום ה"אימפקט" המדויק בכביש. 7. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט לתעבורה כי לא נערך שחזור של התאונה וכי אין כל תחשיב הקובע באיזה מהירות נסיעה הייתה התאונה נמנעת. ואולם נקבע שבנסיבות התאונה דנן ניתן לקבוע גם בלי החישובים המתמטיים כי המבקש יצר באופן נהיגתו סיכון בלתי סביר, וסיכון זה התממש בתאונה שהתרחשה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
גמר (תל אביב) 2043-07-15- מדינת ישראל נגד חיים טאיב
שמות השופטים: אריה זרזבסקי
(6) בהתקרבו למעבר חציה;" תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " 30. נוכח הוראות אלה, הבסיס הנורמטיבי לכלל הדיון בתיק הוא בשאלה האם קיים הנהג את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק במפורש, לפיו עליו להאט עד כדי עצירה כשהראות מוגבלת או בהתקרבו למעבר חציה, ולמעשה מבחינה משפטית, אין נפקות לכל החישובים שנערכו הן על ידי הבוחן והן מומחה ההגנה, באשר מדובר על תאונה שהתרחשה על מעבר חציה, או למצער בסמוך מאוד למעבר החצייה. החישובים שנערכו על מנת לקבוע האם התאונה נמנעת או לא נמנעת, יפים למקרים בהם מדובר בחצייה שלא על מעבר חצייה. נסיעה ב-30 קמ"ש, בהתאם לנזקים שנגרמו לרכב, נראה שנסיעה כזו אינה עומדת ברף שמטיל החוק – נסיעה איטית עד כדי יכולת עצירה של הרכב בכל רגע נתון. אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" שדה הראיה החסום על ידי כלי הרכב החונים בצד הכביש, במקרה של קרבה למעבר חציה, לא רק שאינו מפחית מאחריותו של הנאשם לתאונה, כי אם להפך – מטיל עליו חובת זהירות מוגברת וחובה בפועל להאט ולקחת בחשבון את הולכי הרגל הנסתרים מעיניו. 31. בבש"פ 6616/99 הילה בר נוף נ' מדינת ישראל מיום 6.10.99 , נקבע כי במעבר חצייה זכות הקדימה היא של הולך הרגל, וכך נאמר שם: 15 "הגרסה לפיה לא ניתן היה לראות את הולכת הרגל משום שמכונית שחנתה על המדרכה הסתירה אותה, היא חרב פיפיות לעוררת.
הכרעת דין |28/04/2019 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
גמר (פתח תקווה) 743-11-15- מדינת ישראל נגד ויאצסלב גלוסקין
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
בתיקון זה תוקנה תקנה 67 והוטלה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר חצייה. בין היתר נקבע, כי על הנהג להאט את רכבו אם ניכר כי הולך הרגל עומד לחצות את הכביש: "(א 1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בתיקון זה יש כדי להראות כי אף מחוקק המשנה סבר כי יש מקום להטיל על נהג הנוהג בקרבת מעבר חציה חובה מוגברת, כך שעליו להשגיח על המתרחש ולהקפיד בנהיגתו. על משמעותו של התיקון עמד בית המשפט לתעבורה בירושלים בת"ד 5814-03-14 מדינת ישראל נ' יובל עוזר: "לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש. יודגש כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני תיקון התקנה אך היא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לזהירות הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. " וכן בית המשפט לתעבורה בחיפה בבפ"ת (תעבורה חי') 6086-08-15 מדינת ישראל נ' דן אדלמן: ". . . בהקשר זה יש להדגיש, כי הפסיקה קבעה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר וחציה (וראו גם תקנה 67 לתקנות התעבורה. יצוין, כי לאחרונה, תוקנה התקנה, והוחמרה חובה זו, ללמדך, על רמת חובת הזהירות הקונקרטית, שהמחוקק ביקש לקבוע, לגבי נהגים המתקרבים למעבר חציה).
החלטה |04/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (תל אביב) 104-11-20- מדינת ישראל נגד אורי חפר
שמות השופטים: שירי שפר
אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. . . הנה-כי-כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו אף על אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל ולצפות אותה. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל-עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. על חובת הצפיות המוטלת על נהג במצב כגון דא עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל : "במצב שבו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה אם לאו, ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, חייב נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמקרה מתאים אפילו להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה. " ראו עוד המ' 475/69 רוכורגר נ' מדינת ישראל , בעמ' 252. חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג, או-אז חובה היא המוטלת על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה. עמדה על כך השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל : "ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר חציה מוסתר מפניו, כשידוע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חציה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי רגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו.
הכרעת דין |19/07/2022 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
גמר (ירושלים) 9357-11-16- מדינת ישראל נגד יחיאל מיכאל ורדיגר
שמות השופטים: נאיל מהנא
בית המשפט העליון חזר על חובת הצפיות המוטלת על נהג והחובה להאט את מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר חצייה בקבעו כי: "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם" (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 506) (להלן: "פס"ד שטרייזניט"). 14. עוד ציין בית המשפט בפס"ד שטרייזנט הנ"ל כי: "הנה-כי-כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו אף על אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל ולצפות אותה. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל-עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו". 15. חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. על נהג מוטלת חובה לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה. כבוד השופטת שטרסברג – כהן ציינה בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין, 06.10.99 ) : "ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר חציה מוסתר מפניו, כשידוע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חציה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי רגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו".
הכרעת דין |19/06/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (ירושלים) 6069-01-17- מדינת ישראל נגד שמואל אריה אזואלוס
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
הדברים נכונים פי כמה כשהמדובר במעבר חציה שנועד להולכי רגל וכשבצד הדרך אנשים רבים העשויים בכל רגע לרדת אל הכביש. חובת זהירות מוגברת במעברי חצייה מעבר החצייה הינו "ממלכת הולכי הרגל". לא בכדי מוטלות על הנוהג חובות זהירות מיוחדות בהתקרבו למעבר החצייה. בתקנה 67 לתקנות התעבורה נקבע : "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בפסק הדין ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (5) 506 נקבעו חובותיו של הנהג בהתקרבו למעבר החציה וביניהן (עמ' 520-521): 10 "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. .
הכרעת דין |10/04/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (פתח תקווה) 11309-07-22- מדינת ישראל נגד אשר פרחי
שמות השופטים: מגי כהן
דיון והכרעה לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא נותר ספק בליבי כי הנאשם אחראי למיוחס לו בכתב האישום ולהלן נימוקי: 9. הנאשם העיד כי נסע לאט והתקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת. תקנה 67 א לתקנות התעבורה מסדירה כיצד על הנהגים להתנהג בהתקרב למעבר חציה: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". ביהמ"ש העליוןבע"פ 8827/01 "ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל " קבע כי: "הנה כי כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. . . חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהגה. או-אז, חובה היא המוטלת על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" באותו מקרה קבע ביהמ"ש העליון כי רשלנות של הולך רגל אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי-משפטי בין התנהגות הנהג לבין קרות התאונה. גם בג"ץ 8150/13 "דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה – המחלקה הפלילית " (נבו 06.08.2014 ) קבע ביהמ"ש כי: "ניתן אפוא להצביע על שני כללים גדולים בכגון דא שאינם סותרים זה את זה. הכלל הראשון הוא כי על נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת אחריות מוגברת.
הכרעת דין |05/09/2023 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (תל אביב) 5944-07-14- מדינת ישראל נגד יחזקאל רוט
שמות השופטים: שרית קריספין אברהם
הנאשם התקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת – בע"פ 558/97 מלניק נגד מדינת ישראל קובע כבוד השופט אור: "מהן הנסיבות, להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה. עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה. ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש, שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב. אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב. אולי יסמוך על כך, שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל. . . ". בע"פ 8827/01 שטרייזנט נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' חשין: "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכי רגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. . . הנה-כי-כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו אף על אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל ולצפות אותה. . . חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג, או-אז חובה היא המוטלת על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה.
הכרעת דין |22/02/2015 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
עפת (חיפה) 51720-06-21- איסאייס בלצאו נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אברהים בולוס
אמנם נכון כטענת המערער האחריות אינה מוחלטת גם לא קפידה, יחד עם זאת נכון להדגיש כי :"מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכי רגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. " (ע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל, נז(5) 506 (2003)). לאחר בחינה וניתוח מעמיקים לכלל הראיות, מסקנתו של ביהמ"ש קמא הייתה :" אכן, אחריות נהג לתאונה המתרחשת במעבר חציה אינה אבסולוטית, אך במקרה דנן ניתן היה למנוע את התאונה בנהיגה זהירה יותר ועצירה לפני מעבר החצייה. "(סע' 20 להכרעת הדין). זו מסקנה המתחייבת מהתשתית הראייתית שהובאה בפני ביהמ"ש קמא והעובדות שהוכחו שאין חולק לגביהן, ומכאן דין טענה זו דחיה. 6. והשנייה – כפי שהמערער טען לפניי :" היו צריכים לבוא ולהוכיח בבית המשפט בחוות דעת הבוחן או להעיד אותו על זה, מה היה על הנאשם לעשות כדי למנוע את התאונה. פה נמצאת הרשלנות. כל קביעה אחרת תהפוך את תאונת הדרכים לתאונת אחריות קפידה. זה משהו שאי אפשר לחיות איתו. "(עמ' 2, ש' 3-5). הווה אומר, לשיטת המערער משום שהמשיבה לא הוכיחה באילו אמצעי זהירות היה על המערער לנקוט כדי למנוע את התאונה, היה נכון לזכותו מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
פסק דין |10/07/2021 |מחוזי – חיפה
ת"ד (ירושלים) 3243-09- מדינת ישראל נגד ששון מזרחי
שמות השופטים: מרדכי כדורי
תקנות התעבורה תשכ"א-1951 (להלן: "התקנות") מורות כי על נהג להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה בו צפויה סכנה לעוברי דרך, ובמיוחד בהתקרבו למעבר חציה (תקנה 52(6) לתקנות), וכי חובה על נהג המתקרב למעבר חציה והולכי רגל חוצים במעבר, לאפשר להולכי הרגל להשלים את החציה בבטחה, וככל שיש צורך בכך גם לעצור את רכבו (תקנה 67 לתקנות). 9. חובת הזהירות המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה עוצבה בפסיקה בהרחבה. כך, נקבע כי על נהג לצפות לאפשרויות שונות בהתנהגות הולך הרגל ובהן חוסר ערנות לרכב המתקרב, נטילת סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב, וכן אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל (ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל). עוד נקבע כי במצב דברים בו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, על נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמידת הצורך להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה (רע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל). חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החציה מוסתר מעיניו של הנהג. במקרה זה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החציה (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל פ"ד נז (5) 506, 520). בנוסף, נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים המצויים בסמוך לכביש, וזאת גם בנסיבות בהן לא היה בהתנהגותם ללמד כי בכוונתם לחצות את הכביש, וגם שלא בקרבת מעבר חציה (ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617, ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). חובת הזהירות המוגברת הוחלה גם כאשר דּובר בילדים בוגרים ייחסית (ראו רע"פ 11613/04 דזאנאשוילי נ' מדינת ישראל, שם נפגעה הולכת רגל כבת 14).
הכרעת דין |07/10/2010 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (נתניה) 10015-08- מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נגד סאיד מסארווה
שמות השופטים: רות רז
יתר על כן, החובה המוטלת על נהג לפני מעבר חציה הינה לצפות גם התנהגות רשלנית של הולכי רגל. בע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל, נפסק על ידי כבוד השופט מ' חשין – "הנה-כי-כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל-עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. על חובת הצפיות המוטלת על נהג במצב כגון דא, עמד המשנה לנשיא לוין ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): במצב שבו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה אם לאו, ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, חייב נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמקרה מתאים אפילו להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה. ראו עוד: המ' 475/69 רוכורגר נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(252 ,248 (2. חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. או-אז, חובה היא המוטלת על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה. עמדה על כך השופטת שטרסברג -כהן בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם): ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר חציה מוסתר מפניו, כשידוע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חציה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי רגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו. חובה זו קיימת גם כאשר מיקצת ממעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג: בין בשל רכב החונה ליד מעבר החצייה, בין בשל רכבים אחרים הנוסעים לפניו והמונעים ממנו מראות את הנעשה במעבר החצייה, ובין מכל טעם אחר.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 67. הולכי רגל במעבר חציה
67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) מעבר החציה המחולק על-ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 70א. אחריות לחניה
70א. (א) (בוטל). (ב) רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או בטיחותה, או שלדעת שוטר דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי שוטר להורות למי שהרכב ברשותו אותה שעה להרחיקו או לגררו. (ג) לא מילא מי שהרכב ברשותו אותה שעה אחרי הוראת שוטר כאמור, או אינו נמצא במקום, רשאי שוטר, בין בעצמו ובין על ידי מי שאישר אותו ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל (להלן – גורר מורשה), להרחיק את הרכב, לגררו ולהחסינו, או לנעול את גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב, ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הסבירים הדרושים כדי להבטיח את בטיחות הרכב. (ד) האגרות בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי משטרת ישראל, או התשלום שנקבע בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי גורר מורשה, יהיו מוטלים על בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב, זולת אם הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; רכב שאגרות או תשלום מוטלים על בעלו כאמור לא יוחזר או ישוחרר מנעילתו אלא אם הם שולמו. (ה) רכב שננעל כאמור בסעיף קטן (ג) – (1) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השחרור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות מתחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן – יום מנוחה) – ישוחרר לפני יום המנוחה; (2) קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף זה. (ו) המוציא רכב ממקום החסנתו או המשחרר רכב מנעילתו לפני ששולמו האגרות או התשלום כאמור בסעיף קטן (ד), דינו – מאסר שנה. (ז) קבע בית משפט במשפטו של בעל רכב על עבירה לפי סעיף זה, על סמך ראיות שהובאו לפניו, כי הרכב היה אותה שעה ברשותו של אדם אחר, רשאי בית המשפט הדן במשפטו של האחר להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הראשון, על פי הראיות שהוגשו באותו משפט, ואין צורך לחזור ולהגישן. לא היה האחר צד במשפט הראשון, יתן לו בית המשפט אפשרות לסתור את העדויות שנגבו במשפט הראשון. (ח) על אף הוראות סעיף קטן (ג), לא יינעל רכב, אלא אם כן עמד באחד המקומות המנויים להלן, שהעמדת הרכב בו אסורה: (1) מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים; (2) תחום תחנת אוטובוסים, כאמור בתקנה 72(12) לתקנות התעבורה; (3) שטח הפרדה, כהגדרתו בתקנות התעבורה; (4) מקום חנייה המיועד לרכב דיפלומטי.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו ת הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומ לפניו בכביש דו-סיטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק"ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן: (1) עד 4.80 מטר-בכפוף להוראות התמרורים; (2) עלה גובה המטען על 4.80 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, "גובה מטען"-גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב. (ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 110. חציית כביש
110. (א) לא יחצה אדם כביש אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות. (ב) אם יש בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר המיועדים למעבר הולכי רגל, לא יחצה הולך רגל את הכביש אלא בהם. (ג) אם אין בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר כאמור אך יש בקרבת מקום צומת, יחצה הולך רגל את הכביש בקרבת צומת. (ד) בכל מקרה יחצה הולך רגל כביש במהירות סבירה ובקו ישר והקצר ביותר בין קצות הכביש ולא יתעכב בכביש שלא לצורך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
ממנו; (ג) שהמטען או מכסהו לא יסתיר מעיני עוברי דרך אחרים את הפנסים, לוחות הזיהוי, מחווני הכיוון או המחזירורים של כלי הרכב; וכל סימון אחר למטרת בטיחות; (3) חלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו מאפשרים הובלת המטען בבטיחות וביציבות; (4) המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח וברכב מסוג N3,N2 ו–O, למעט גרור חקלאי, המטען מאובטח לרכב בהתאם לדרישות תקן ישראלי ת"י 6395-חלק 1-"אבטחת מטענים ברכב מסחרי: שיטות ודרישות, מדצמבר 2015", כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו הועמד לעיון הציבור באגף לרכב ושירותי תחזוק ה במשרד, וכן באתר האינטרנט של מכון התקנים (להלן-תקן אבטחת מטענים); (5) המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רשיון הרכב והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר; (6)17 (נמחקה). (א1) לא יוביל אדם מטען, ובעל הרכב או מי שהשליטה עליו לא יורה ולא ירשה להוביל מטען, ברכב מסוג N3 , אלא אם כן עבר נהג הרכב המוביל את המטען השתלמות מקצועית בנושא יישום הוראות תקן אבטחת מטענים, כאמור בתקנה 183ג; הודעה על הגורמים שאישרה רשות הרישוי להעברת ההשתלמות המקצועית כאמור בתקנה זו תפורסם באתר האינטרנט של המשרד. (ב) כלי רכב המחוברים זה לזה, והמובילים מטען שמחמת ארכו אין אפשרות להובילו בכלי רכב אחד ומפאת צורתו אינו ניתן לחלוקה, רואים אותם לענין תקנה זו כרכב אחד. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
טען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל ; "מכונה נגררת"-מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר; "מכונה ניידת"-רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה; "מכונה ניידת רגלית"-מכונה ניידת שהתקיימו בה שני אלה: (1) מכוונת בידי אדם האוחז בה; (2) אינה מיועדת, על פי המבנה שלה, להסעת נהג או נוסעים על גביה; "מלגזה"-מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות , אשר צוינה ברישיונה כמלגזה; "מנהל אגף הרכב"-מי שמונה להיות מנהל אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה; "מנהרה"-דרך העוברת מתחת לכביש או מסילה, או מעבר תת–קרקעי אחר המיועד למעבר רכב, שלפניו הוצב תמרור המציין אותה; "מסגרת בטיחות אחורית" 4-(נמחקה); "מספר שלדה"-המספר שה טביע יצרן הרכב בעת ייצורו בשלדת הרכב, ובהעדר שלדה-במרכב; "מעבדה מוסמכת"-כהגדרת מעבדה מוסמכת לרכב בחוק רישוי; "מעבר חצייה"-חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על–ידי הולכי רגל; "מפגש מסילת ברזל"-מקום שדרך ומסילת הברזל חוצים זו את זו במפלס אחד והוא מסו מן בתמרור שנקבע לכך; "מפעל"-מפעל בעל רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מפעל בודק"-מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה שהורשה לכך לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מרכב אחוד"-מרכב קשיח המותקן ב
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. (ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל; (2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל; (3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה; (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת; (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; (6) (נמחקה). (ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 16יא. ביטול היתר הפעלה, התלייתו, הגבלתו או סירוב לחדשו
16יא. (א) המפקח הארצי על התעבורה רשאי לבטל היתר הפעלה, להתלותו עד לקיום תנאים שיורה עליהם, להגבילו או לסרב לחדשו, בהתקיים אחד מאלה: (1) ההיתר ניתן על יסוד מידע כוזב, שגוי, מטעה או חלקי; (2) חדל להתקיים תנאי מהתנאים לקבלת ההיתר; (3) בעל ההיתר הפר תנאי מהותי מתנאי ההיתר; (4) בעל ההיתר הפר חובה או איסור שחלים עליו לפי פקודה זו; (5) רכב עצמאי שמופעל מכוח ההיתר היה מעורב באירוע בטיחותי חמור; (6) תלוי ועומד לגבי בעל ההיתר צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, הוא החליט על פירוקו מרצון או שבית המשפט מינה לו כונס נכסים או ציווה על פירוקו. (ב) המפקח הארצי על התעבורה לא יבטל, לא יתלה, לא יגביל ולא יסרב לחדש היתר הפעלה לפי סעיף זה, אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם, היה קי למפקח הארצי על התעבורה יסוד סביר להניח כי מתקיימת בבעל היתר הפעלה עילה מהעילות המנויות בסעיף קטן (א), ושוכנע כי בשל כך יש צורך דחוף להתלות את ההיתר לשם הגנה על שלום הציבור, רשאי הוא להתלות את ההיתר, לאלתר, ובלבד שייתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה; התליה כאמור תהיה לתקופה המזערית הנדרשת. (ג) המפקח הארצי על התעבורה יודיע לראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ללא דיחוי, על ביטול היתר הפעלה, התלייתו, הגבלתו או סירוב לחדשו לפי סעיף זה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
החורג עד 20 מטרים-כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים "זהירות מטען ארוך", והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור; (3) עלה אורכו של הרכב יחד עם המטען החורג על 20 מטרים לא יוביל בן אדם את המטען החורג אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ו) נדרש רכב ליווי לפי הוראות תקנה זו, יותקן בו שלט מלפניו ומאחוריו ובו המלים, "זהירות-מטען חורג" והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג. (ז) בתקנה זו-"תאורה היקפית"-מערכת תאורה על ידי פנסים מסביב למטען החורג שיהיו מחוברים זה לזה במרחק שלא יעלה על 100 ס"מ ואורם צהוב ושייראו במזג אויר נאה למרחק של 150 מטרים לפחות; "קצין משטרה"-ראש לשכת התנועה או מי שהוא הסמיכו וכן קצין משטרה צבאית ראשי או מי שהוא הסמיכו לגבי רכב של צבא-ההגנה לישראל; "שלט"-שלט מהסוג האמור בחלק ג' בתוספת השניה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 16טו. אירוע בטיחותי ואירוע בטיחותי חמור
(5) המפקח הארצי על התעבורה, עובד משרד התחבורה והבטיחות בדרכים או מי מטעמם, או כל מי שהגיע לידיו תחקיר אירוע לפי סעיף קטן זה לא יגלה את המידע הכלול בו, כולו או חלקו, ולא יעשה בו כל שימוש אלא לשם ביצוע ההוראות לפי פקודה זו או לפי צו של בית משפט או אם ניתנה לכך הסכמת בעל היתר ההפעלה הנוגע לעניין. (ה) אירע אירוע בטיחותי חמור, רשאי המפקח הארצי על התעבורה, אם סבר שהדבר נדרש באופן מיידי לשם הגנה על שלום הציבור ושמירה על הבטיחות, נוסף על סמכותו לשנות תנאים שנקבעו בהיתר כאמור בסעיף 16ח(ג), לתת כל הוראה לבעל היתר הפעלה, ובכלל זה הוראה להפסיק באופן מלא או חלקי את ההפעלה הניסיונית של הרכב העצמאי לתקופה שיורה, ובלבד שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בטרם קבלת החלטה על מתן הוראה כאמור. (ו) בלי לגרוע מהוראות סעיף 16יא, אירע אירוע בטיחותי חמור וראה המפקח הארצי על התעבורה כי יש צורך דחוף להתלות את היתר ההפעלה לשם הגנה מיידית על שלום הציבור, רשאי הוא להתלות את ההיתר, לאלתר, ובלבד שייתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה; התליה כאמור תהיה לתקופה המזערית הנדרשת; המפקח הארצי על התעבורה ימסור ללא דיחוי הודעה על התליית היתר הפעלה כאמור לראש אגף התנועה במשטרת ישראל.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 21. חובתו של עובר דרך
21. (א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות. (ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא – (1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; (2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור; (3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה; (4) יסכן חיי אדם. (ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
85. (א) לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר-(1) המטען אינו חורג-(א) מחוץ לדפנות הצדדיים ואינו גורם להרחבתם, ובאין דפנות לרכב-מחוץ לצדי הקרקעית המיועדת למטען, ובאין קרקעית-מחוץ לרוחב הכולל של הרכב; (ב) יותר ממטר אחד מחוץ לנקודה הקיצונית ביותר של החלק הקדמי והאחורי של הרכב כפי שקבעם יצרן הרכב, ובלבד שבמטען שאורכו חורג עד מטר אחד מן החלק הקדמי או האחורי של הרכב-יהיה המטען יחידת אורך אחת ואם היו שתי יחידות לא יפחת אורך כל אחת מהן מ-6 מטרים; (2) המטען מסודר באופן-(א) שגבהו מפני הדרך ועד הנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על-1 2.50 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר עד 1,500 ק"ג; 2.3.00 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מ-1,501 ק"ג עד 3,500 ק"ג; 3.3.50 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מ-3,501 ק"ג עד 8,000 ק"ג; 4.4.00 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מעל 8,000 ק"ג; (ב) שהמטען או מכסהו לא יחסום ולא יגביל את שדה ראייתו של הנוהג ברכב מלפניו ולצדדיו, לא יסתיר מעיני הנהג את מראות התשקיף, למעט כאשר הרכב שמוביל את המטען מלווה כל העת על ידי רכב אחר ולא יחסום את הכניסה לתא הנהג והיציאה ממנו; (ג) שהמטען או מכסהו לא יסתיר מעיני עוברי דרך אחרים את הפנסים, לוחות הזיהוי, מחווני הכיוון או המחזירורים של כלי הרכב; וכל סימון אחר למטרת בטיחות; (3) חלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו מאפשרים הובלת המטען בבטיחות וביציבות; (4) המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו
כל הזכויות שמורות ©