כל הזכויות שמורות ©
המסגרת הנורמטיבית והפסיקה העדכנית בישראל מטילות חובת זהירות מוגברת על נהגים המתקרבים למעבר חצייה, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על הולכי הרגל כמשתמשי דרך פגיעים. סקירה משפטית זו בוחנת את החובות הספציפיות המוטלות על נהגים על פי החקיקה והפסיקה, ואת ההשלכות המשפטיות של הפרתן בהיבט הפלילי והאזרחי.
תקנה 67 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, עברה תיקון משמעותי שהרחיב באופן ניכר את חובות הנהג בהתקרבות למעבר חצייה. תיקון זה משקף מגמה בינלאומית של הגברת ההגנה על הולכי רגל במרחב התעבורתי. כפי שצוטט בפסיקה עדכנית:
רעפ 5947/22 גולן פרבר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-15/09/2022):
"(א 1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא"
תיקון זה לתקנה 67 הביא לשינוי משמעותי בשני היבטים עיקריים:
הפסיקה העקבית של בתי המשפט בישראל מדגישה את הרציונל שביסוד חובת הזהירות המוגברת:
בית המשפט העליון והערכאות הנמוכות יותר הדגישו לאורך השנים את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהגים בהתקרבות למעברי חצייה:
עפת (חיפה) 4955-04-20 פאולה קולר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-08/06/2020):
"המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה."
פסק דין זה מדגים את העיקרון לפיו אפילו טעות אנוש (לחיצה בטעות על דוושת הגז במקום הבלם) אינה פוטרת את הנהג מאחריות פלילית. בתי המשפט מצפים מנהגים לשליטה מלאה ברכב בקרבת מעברי חצייה, ורואים בכל סטייה מסטנדרט זה כרשלנות הגוררת אחריות משפטית.
הפסיקה מדגישה את חובת הנהג לצפות מראש את האפשרות של נוכחות הולכי רגל במעבר חצייה ולהתאים את נהיגתו בהתאם:
תת (חיפה) 14065/05 מדינת ישראל נגד אמיר גלית (ניתן ב-15/06/2006):
"לא הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד והחל בנסיעה תוך שהוא מסב את מבטו לשמאל. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל ונזקקה לטיפול רפואי."
פסק דין זה ממחיש את הדרישה לערנות מתמדת בקרבת מעברי חצייה. אי הבחנה בהולך רגל אינה נחשבת לתירוץ מספק, שכן על הנהג מוטלת החובה לסרוק את סביבת מעבר החצייה ולצפות אפשרות של הולכי רגל גם אם אינם נראים מיד לעין.
הפסיקה העקבית מדגישה את חובת ההאטה המשמעותית והעצירה במעבר חצייה:
בפמ (חיפה) 4172-04-17 שלומי בן סימון נגד מדינת ישראל (ניתן ב-25/04/2017):
"קיימות ראיות המלמדות על אשמתו של המבקש… לטענתה קיימות ראיות לכאורה. לטענת המשיבה התאונה בלתי נמנעת מהטעם שהולכת הרגל חצתה שלא במעבר חצייה ופגעה בדופן הרכב."
גם במקרה זה, בו הולכת הרגל חצתה שלא במעבר חצייה, הדגיש בית המשפט את האחריות המוטלת על הנהג. הפסיקה מלמדת כי אחריות הנהג לצפות הולכי רגל ולהיזהר מפניהם אינה מוגבלת רק למעברי חצייה מסומנים, אלא מהווה חובה כללית, המוגברת באזורים מועדים לחציית הולכי רגל.
הפסיקה מדגישה כי ההאטה הנדרשת בהתקרבות למעבר חצייה אינה האטה סמלית אלא הפחתת מהירות משמעותית:
הפסיקה מבהירה את היקף חובת מתן זכות הקדימה:
הפסיקה מפרטת את חובת הערנות הנדרשת מנהגים:
בהתאם לתיקון לתקנה 67, הפסיקה מדגישה:
על פי ניתוח הפסיקה, על נהגים להקפיד על הפעולות הבאות:
הפסיקה מזהה מספר נסיבות מחמירות שעשויות להביא לענישה חמורה יותר:
בפסיקה עדכנית ניתן לראות התייחסות חיובית לשימוש באמצעים טכנולוגיים:
הפסיקה מצביעה על מגמת החמרה בענישה בגין פגיעה בהולכי רגל במעברי חצייה:
לצד האחריות הפלילית קיימת אחריות אזרחית מוגברת:
החקיקה והפסיקה העדכנית בישראל מדגישות באופן ברור וחד-משמעי את החובה המוגברת של נהגים בהתקרבות למעברי חצייה. תיקון תקנה 67 לתקנות התעבורה הרחיב משמעותית את חובות הנהג, וקבע סטנדרט גבוה יותר של זהירות הנדרש ממשתמשי הרכב.
הפרת חובות אלו עלולה להוביל להשלכות משפטיות חמורות הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. מגמת ההחמרה בפסיקה משקפת את החשיבות שמייחסת החברה הישראלית להגנה על הולכי רגל, ואת הרצון ליצור מרחב תעבורה בטוח יותר לכלל משתמשי הדרך.
על נהגים לנקוט במשנה זהירות בהתקרבות למעברי חצייה, להאט משמעותית, לתת זכות קדימה להולכי רגל, ולהתאים את נהיגתם לנסיבות. ערנות מוגברת, הכרת החובות החוקיות, ונהיגה מתחשבת הן המפתח למניעת תאונות ולשמירה על בטיחות כל משתמשי הדרך במרחב העירוני והבינעירוני. מומלץ להיתעייץ עם עורך דין לדיני תעבורה בחיפה מומחה
תת (חיפה) 14065/05- מדינת ישראל נגד אמיר גלית
שמות השופטים: א סלאמה
(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. (להלן: "תקנות התעבורה"). 2. מדובר באירוע מיום 23.4.2004 בשעה 11:40 ברח' שבתאי לוי 9 חיפה, כאשר על פי טענתו של השוטר שערך את הדו"ח (רס"ר יעקב בניאס – להלן: "השוטר"), לא נתנה הנאשמת זכות קדימה לשני הולכי רגל מבוגרים ואחד זקן שחצו במעבר חצייה והספיקו לעבור "שלושה פסים", המתינו באמצע הכביש לאחר שרכב בנתיב השמאלי עצר ונתן להם לעבור, אלא שהנאשמת ועוד רכב לפניה, המשיכו וחלפו על פני הולכי הרגל. השוטר ציין, כי הוא ראה זאת כשעמד במקום ליד תחנת האוטובוס שליד לשכת העבודה ולכן עצר את הנאשמת שם. תגובת הנאשמת במעמד רישום הדו"ח הייתה שהיא לא מודה בעבירה וגם לא בתאור הנסיבות שנרשמו על ידי השוטר. 3. בחקירתו הנגדית העיד השוטר, כי המרחק בין תחנת האוטובוס לבין מעבר החצייה הינו כ – 50 מ' וכי המדובר בשלושה הולכי רגל, שניים מבוגרים ואחד זקן, אם ציין שייתכן שהאדם הזקן, הוא אחד משני המבוגרים. השוטר העיד כי התנועה במקום הייתה דלילה יחסית, אף שמדובר ביום שישי בשבוע בשעה 11:30. בתשובה לטענה כי הנאשמת נסעה בנתיב השמאלי, חזר השוטר וציין ש"היא הייתה בנתיב המרכזי אני בימני מבחינת הנאשמת. אני עמדתי ליד תחנת האוטובוס מצד ימין של הכביש". כשנאמר לשוטר כי שבתאי לוי 9 זה ממול לתחנת האוטובוס, ציין, "זה בשביל לדעת איפה עמדתי"וכשנשאל שוב היכן עמד, ענה, "לא. זה בשבילי כדי שאוכל להסביר לבית המשפט במידה והוא יחליט לצאת למקום". כשנשאל מדוע לא עצר את הרכב שנסע לפני רכב הנאשמת ענה, שאותו רכב היה קרוב מדי למעבר החצייה ויכול להיות שהוא לא היה מסוגל לעצור, לעומת זאת, את הנאשמת עצר כי מבחינתה העבירה ברורה יותר.
הכרעת דין |14/06/2006 |שלום – חיפה
בפ"מ (חיפה) 4172-04-17- שלומי בן סימון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: גיל קרזבום
באמצעות לשכת תביעות תעבורה חיפה החלטה הבקשה וטענות הצדדים 1. לפני בקשה להורות על ביטולה של הפסילה המנהלית בה המבקש נתון למשך 60 ימים לאחר שהיה מעורב בתאריך 14.4.17 בתאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל. 2. לטענת המבקש התאונה בלתי נמנעת מהטעם שהולכת הרגל חצתה שלא במעבר חצייה ופגעה בדופן הרכב. לבקשה צורף תצהירו של עד ראייה מר דוד לירן אשר מסר כי הולכת הרגל חצתה את הכביש בריצה במרחק של כ- 5 מ' ממעבר החצייה ופגעה ברכב עם שקיות הקניות שהחזיקה, וכתוצאה מכך נפלה לאחור. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה קיימות ראיות המלמדות על אשמתו של המבקש. כן בקשה שלא לתת אמון במצהיר. אשר למסוכנות של המבקש הפנתה לעברו התעבורתי המכביד. 2 דיון והכרעה ראיות לביסוס החשד המיוחס למבקש 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את המצהיר ועיינתי בתיק החקירה, אני סבור כי קיימות ראיות לביסוס החשד המיוחס למבקש. 5. יודגש, כי מדובר בשלב מקדמי ביותר טרם סיום החקירה והגשת כתב אישום. כל שנדרש בשלב זה הוא בסיס ראייתי המלמד על יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום כנגד המבקש ביחס לחשדות המיוחסים לו (אחריותו לגרימת התאונה ותוצאותיה). 6. ראשית אציין כי עדותו של המצהיר לא עשתה עלי רושם אמין ולא שוכנעתי כי אכן ראה בעיניו את התאונה. יצוין כי בתיק קיים מזכר של הבוחן מתאריך 20.4.17 ממנו עולה כי המצהיר הגיע לתחנת המשטרה ובמסגרת תחקור ראשוני שנערך לו, לא ידע להשיב באופן מדויק על שאלות הנוגעות לפרטי האירוע. בנוסף המצהיר מסר תחילה כי נשלח ממי שמפעיל את הקיוסק המצוי בקרבת מקום התאונה ובהמשך מסר כי הגיע באופן ספונטאני למסור את גרסתו, והתעורר אצל הבוחן החשד כי המצהיר נשלח על ידי המבקש.
החלטה |24/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – חיפה
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
רע"פ 5947/22- גולן פרבר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"ת 43505-02-22 מיום 26.5.2022 שניתן על ידי השופט מ' דאוד המבקש: בעצמו החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' דאוד) ב-עפ"ת 43505-02-22 מיום 26.5.2022 , בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט לתעבורה מחוז חיפה (השופטת כ' פאר גינת) ב-תת"ע 5535-01-21 מיום 10.1.2022 . 2. בבוקר יום 9.6.2020 המבקש נהג באופנועו על מדרכת רחוב הבנקים 3 בחיפה, שלא לצורך חצייתה לשם כניסה או יציאה מחצרים. זאת, בניגוד לתקנה 38(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות). בגין האמור, נרשמה למבקש הודעת תשלום קנס על סך 250 ש"ח (להלן: הודעת התשלום). המבקש ביקש לעמוד לדין חלף תשלום הקנס ועל כן הוגש נגדו כתב אישום, המכיל את העובדות לעיל. 2 3. המבקש כפר במיוחס לו בפני בית המשפט לתעבורה. לטענתו, הוא נהג על המדרכה על מנת להגיע לחנייה, והקנס ניתן לו לאחר שכבר דומם את מנוע אופנועו. לאחר חקירת העדים ושמיעת הראיות, בית המשפט דחה טענות אלה והרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. נקבע, כי המבקש נהג על המדרכה מרחק רב – 30 מטרים, נגד כיוון התנועה, למרות שעמדה לרשותו דרך אחרת להגעה ליעדו אשר דרשה עלייה על המדרכה בסמוך למקום שבו ביקש לחנות. כל זאת, בניגוד לתקנה 38(א) לתקנות ולתכליתה המאפשרת רק חצייה הכרחית בדרך הקצרה ביותר לצורך כניסה או יציאה מחצרים. בית המשפט נסמך בעיקרו על עדות השוטר שרשם את הודעת התשלום, משמצא אותה עקבית ומהימנה. נקבע, כי המבקש לא סתר אותה בעדותו או בתצלומי הדרכים שסיפק, ואף אישר את עיקריה. בנוסף, בית המשפט הבחין בין נסיבות עניינו של המבקש לבין פסקי דין שהמבקש הפנה אליהם, בקובעו כי באותם מקרים התעוררו קשיים אשר אינם קיימים במקרה זה.
החלטה |14/09/2022 |בית המשפט העליון
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
כדי להתמודד עם סכנה זו, המחוקק קבע חובת האטה, ובמידת הצורך אף עצירה, החלה על נהגים בהתקרבם למעברי חציה (תקנות 67, 51 ו-52(6) לתקנות). כפי שציינתי במקרה אחר: "הוראות אלה מטילות על נהג המתקרב ברכבו 'חובת זהירות מוגברת' על הנהג ליתן דעתו לאפשרויות לפיהן הולך הרגל לא יהיה ערני לרכב המתקרב; יסמוך על כיבוד זכות הקדימה בידי הנהג; ייטול על עצמו סיכון בחציית הכביש; ואף לאפשרות להתנהגות רשלנית מצד הולך הרגל" (רע"פ 1871/22 דנוך נ' מדינת ישראל ( 23.3.2022 )). בנסיבות אלה ונוכח הפציעות המשמעותיות שנגרמו להולכת הרגל, העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו ואינו מגלה עילה להתערבות במסגרת "גלגול שלישי". 17. סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
גמר (אשדוד) 3389-07-15- פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש נגד ש א
שמות השופטים: נועה חקלאי
אופייה של הרשלנות כחריג לאחריות בפלילים, וחולשת היסוד הנפשי האופיינית לעבירה זו מחייבים כי היא תתבסס על יסוד מוצק בתחום העובדתי-אובייקטיבי (פרופ' מ' קרמניצר "על הרשלנות בפלילים: יסוד נפשי, יסוד עובדתי, או שניהם גם יחד" משפטים כד, 71, 84, 89)". 21 ראו גם עפ"ת(חיפה) 24027-10-14 פוצ'קוב נ' מדינת ישראל. 50. חובותיו של נהג כלפי הולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חצייה הוסדרו בתקנות התעבורה, בין היתר בתקנות 51, 52(6) ו- 67(א) לתקנות התעבורה. תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". תקנה 52 לתקנות התעבורה קובעת: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (6) בהתקרבו למעבר חציה; תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " על נהג המתקרב למעבר חצייה חלה חובת זהירות מוגברת -אך לא מוחלטת 51. בית המשפט העליון עסק רבות בסוגיית חובות נהג אשר מתקרב עם רכבו למעבר חצייה. כך בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל קבע כב' הש' אור, כי יש אף לצפות שהולך רגל ינסה לחצות את הכביש, שלא יהיה ער לרכב מתקרב, ואף שיתרשל. בע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל, קבע כב' הש' חשין, כי חובת הציפיות קיימת גם כאשר הנעשה ליד מעבר החצייה מוסתר, וגם כאשר מקצת ממעבר החצייה מוסתר, בין בשל רכב החונה ליד מעבר החצייה, בין בשל רכבים אחרים הנוסעים לפניו והמונעים ממנו מראות את הנעשה במעבר החצייה, חובה לצפות כי באותו "שטח מת" ימצא הולך רגל.
הכרעת דין |05/11/2016 |בית המשפט לתעבורה – אשדוד
ת"ד (תל אביב) 104-11-20- מדינת ישראל נגד אורי חפר
שמות השופטים: שירי שפר
לטענת ב"כ הנאשם לא ניתן לראות בהימנעות הנאשם מלהעיד חיזוק לראיות כנגדו, שכן לא ניתן לחזק את ה"אין" בראיות המאשימה. דיון והכרעה המטריה המשפטית 9. חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה, וחובותיו כלפי הולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חצייה הוסדרו בתקנות התעבורה, בין היתר, בתקנות 52(6) ו- 67(א) לתקנות התעבורה. תקנה 52 לתקנות התעבורה קובעת: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (6) בהתקרבו למעבר חציה;" 4 תקנה 67 לתקנות התעבורה קובעת: "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החציה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. " 10. בית המשפט העליון קבע חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה. מעבר החציה הינו "מקום מבצרו" של הולך הרגל. אכן, גם על הולך הרגל חלים כללים בהגיעו לשטח זה, אך על הנהג, השולט בכלי רכב בעל-כוח קטלני מוטלת האחריות, הראשונה במעלה, לנהוג בזהירות. אחריות זו כוללת, על-פי הפסיקה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. כך בע"פ (עליון) 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (03/05/98) קבע כב' הש' אור, כי יש לצפות שהולך רגל ינסה לחצות את הכביש, שלא יהיה ער לרכב מתקרב, ואף שיתרשל.
הכרעת דין |19/07/2022 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
גמר (פתח תקווה) 743-11-15- מדינת ישראל נגד ויאצסלב גלוסקין
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
בתיקון זה תוקנה תקנה 67 והוטלה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר חצייה. בין היתר נקבע, כי על הנהג להאט את רכבו אם ניכר כי הולך הרגל עומד לחצות את הכביש: "(א 1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בתיקון זה יש כדי להראות כי אף מחוקק המשנה סבר כי יש מקום להטיל על נהג הנוהג בקרבת מעבר חציה חובה מוגברת, כך שעליו להשגיח על המתרחש ולהקפיד בנהיגתו. על משמעותו של התיקון עמד בית המשפט לתעבורה בירושלים בת"ד 5814-03-14 מדינת ישראל נ' יובל עוזר: "לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש. יודגש כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני תיקון התקנה אך היא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לזהירות הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. " וכן בית המשפט לתעבורה בחיפה בבפ"ת (תעבורה חי') 6086-08-15 מדינת ישראל נ' דן אדלמן: ". . . בהקשר זה יש להדגיש, כי הפסיקה קבעה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר וחציה (וראו גם תקנה 67 לתקנות התעבורה. יצוין, כי לאחרונה, תוקנה התקנה, והוחמרה חובה זו, ללמדך, על רמת חובת הזהירות הקונקרטית, שהמחוקק ביקש לקבוע, לגבי נהגים המתקרבים למעבר חציה).
החלטה |04/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (ירושלים) 6069-01-17- מדינת ישראל נגד שמואל אריה אזואלוס
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
הדברים נכונים פי כמה כשהמדובר במעבר חציה שנועד להולכי רגל וכשבצד הדרך אנשים רבים העשויים בכל רגע לרדת אל הכביש. חובת זהירות מוגברת במעברי חצייה מעבר החצייה הינו "ממלכת הולכי הרגל". לא בכדי מוטלות על הנוהג חובות זהירות מיוחדות בהתקרבו למעבר החצייה. בתקנה 67 לתקנות התעבורה נקבע : "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בפסק הדין ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (5) 506 נקבעו חובותיו של הנהג בהתקרבו למעבר החציה וביניהן (עמ' 520-521): 10 "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. .
הכרעת דין |10/04/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (ירושלים) 1464-03-20- מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל תביעות תעבורה ירושלים נגד סבטלנה אורנה בגירוב
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
יתרה מכך, במספר פסקי-דין נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, אף אם אלה לא הראו נכונות לעבור את הכביש (ראו ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617; ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). " 7 31. לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש והיא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לחובת הזהירות המוטלת על הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. 32. בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון שני היבטים. ההיבט הראשון הוא מידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. בקביעת הרשלנות יש לבחון האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם התלוו לרשלנות עבירות תעבורה נוספות והאם ישנו אשם תורם של צד ג'. ההיבט השני הוא המסוכנות הנלמדת ממידת הפגיעה באינטרס הציבורי ושמירה על שלום הציבור הנגזרת מחומרת הפגיעה שנגרמה לנפגע בתאונה . רמת הרשלנות 33. על פי עובדות כתב האישום בו הודתה הנאשמת היא נהגה ברכבה, במהירות לא גבוהה בדרך עירונית בקרבת כיכר שלפניו הוצבו תמרורי 306, המסמנים קרבה למעבר חציה, כאשר הראות הייתה טובה. היא נהגה בקלות ראש בכך שלא האטה בהתקרבה למעבר חציה, לא הבחינה מבעוד מועד בהולכת הרגל אשר כבר החלה לחצות במעבר החציה ופגעה בה. 34. לא ניתן להפריז בחובת הזהירות המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חצייה, החובה לתת זכות קדימה להולך הרגל המצוי בו ולאפשר לו להשלים את חצייתו בבטחה. לצורך כך על הנהג להאט את רכבו, אפילו עד כדי עצירה. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט חשין ב-בש"פ 7578/00 שוויקי תחסין נגד מדינת ישראל: ".
גזר דין |29/05/2022 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
גמר (תל אביב) 2043-07-15- מדינת ישראל נגד חיים טאיב
שמות השופטים: אריה זרזבסקי
(6) בהתקרבו למעבר חציה;" תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " 30. נוכח הוראות אלה, הבסיס הנורמטיבי לכלל הדיון בתיק הוא בשאלה האם קיים הנהג את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק במפורש, לפיו עליו להאט עד כדי עצירה כשהראות מוגבלת או בהתקרבו למעבר חציה, ולמעשה מבחינה משפטית, אין נפקות לכל החישובים שנערכו הן על ידי הבוחן והן מומחה ההגנה, באשר מדובר על תאונה שהתרחשה על מעבר חציה, או למצער בסמוך מאוד למעבר החצייה. החישובים שנערכו על מנת לקבוע האם התאונה נמנעת או לא נמנעת, יפים למקרים בהם מדובר בחצייה שלא על מעבר חצייה. נסיעה ב-30 קמ"ש, בהתאם לנזקים שנגרמו לרכב, נראה שנסיעה כזו אינה עומדת ברף שמטיל החוק – נסיעה איטית עד כדי יכולת עצירה של הרכב בכל רגע נתון. אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" שדה הראיה החסום על ידי כלי הרכב החונים בצד הכביש, במקרה של קרבה למעבר חציה, לא רק שאינו מפחית מאחריותו של הנאשם לתאונה, כי אם להפך – מטיל עליו חובת זהירות מוגברת וחובה בפועל להאט ולקחת בחשבון את הולכי הרגל הנסתרים מעיניו. 31. בבש"פ 6616/99 הילה בר נוף נ' מדינת ישראל מיום 6.10.99 , נקבע כי במעבר חצייה זכות הקדימה היא של הולך הרגל, וכך נאמר שם: 15 "הגרסה לפיה לא ניתן היה לראות את הולכת הרגל משום שמכונית שחנתה על המדרכה הסתירה אותה, היא חרב פיפיות לעוררת.
הכרעת דין |28/04/2019 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
ע"פ (באר שבע) 14750-05-14- זויה טל נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יפה כץ,צלקובניק,רז לוי
11 מכאן, ועוד טרם נרד לעומקן של טענות, יש לזכור כל העת, כנקודת מוצא לדיון זה, את חובת הזהירות המוגברת שהייתה מוטלת על המערערת כנהגת בשים לב לעובדה שהתאונה ארעה בתחום מעבר החצייה: "לא למותר להזכיר כאן, לתועלת הרבים, את חובותיו המיוחדות של נהג הקרב למעבר חציה; תקנה 52(6) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 מונה התקרבות למעבר חציה בין המקרים המיוחדים, שבהם על נהג להאט את מהירות נסיעתו ואף לעצור, בנוסף לכלל הרחב החל על כל מקרה "שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש. . . ". לעניין מעבר חציה ראו גם ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(השופט – כתארו אז – אור), וכה דברי בית המשפט שם: "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל". . . . . . נוסיף עליהם, כי מטבע הדברים בנסיבות של מעבר חציה מתעצם הצורך בזהירות, שהרי בבני אנוש עסקינן – הולכי רגל בכל הגילים ובכל קצבי ההליכה ובכל מצבי הבריאות – שיהיו מהם שיראו במעבר החציה מעין "תעודת ביטוח" לירידה לכביש, ומכאן חובת הזהירות המוגברת על הנהגים בהקשר זה; אין מנוס משינון דבר זה" .
פסק דין |11/11/2014 |מחוזי – באר שבע
גמר (קרית-גת) 10326-01-11- מדינת ישראל נגד זויה טל
שמות השופטים: רובין לביא
לאור העובדה שהמנוחה נזקקה לעגלה כעזר בהליכה, סביר להניח שנשענה עליה ואם העגלה נגררה קדימה עם כיוון נסיעת הנאשמת, זה מסביר מיקום כתם הדם במרחק קצר ממקום האימפקט, והשלכת המנוחה בכביש , בתוך מעגל התנועה . 11. המצב המשפטי: תקנה 67 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 קובעת כי: נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור רכבו לשם כך. הפסיקה הרחיבה חובת הזהירות גם לסביבת מעבר החציה. בברע"פ 6918/02 מנשה אחיה נגד מדינת ישראל (תק 'על' 2002 (3),588,589) שאזכר את ע"פ 558/97 ואת ברע"פ 7820/99 חזרו שוב על הקביעה כי : "על נהג המתקרב למעבר חצייה ליתן דעתו לכך , אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה ואם כן-להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החציה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. . . במצב שבו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה אם לאו, ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, חייב נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמקרה מתאים אפילו להאט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה. . . " חובת הזהירות החלה על נהג המתקרב למעבר חצייה היא גבוהה מאד: בין היתר, עליו להבטיח שאין בסביבת המעבר מי שמתכוון לחצותו , ולכן אם שדה הראייה חסום מסיבה כלשהי , באופן שאינו יכול להבטיח כי אין מי שמתכוון לחצותו- עליו לנסוע במהירות כזו שתאפשר לו לעצור על אתר עת ייגלה בפניו הולך הרגל.
הכרעת דין |20/08/2013 |בית המשפט לתעבורה – קרית גת
ת"ד (ירושלים) 3243-09- מדינת ישראל נגד ששון מזרחי
שמות השופטים: מרדכי כדורי
תקנות התעבורה תשכ"א-1951 (להלן: "התקנות") מורות כי על נהג להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה בו צפויה סכנה לעוברי דרך, ובמיוחד בהתקרבו למעבר חציה (תקנה 52(6) לתקנות), וכי חובה על נהג המתקרב למעבר חציה והולכי רגל חוצים במעבר, לאפשר להולכי הרגל להשלים את החציה בבטחה, וככל שיש צורך בכך גם לעצור את רכבו (תקנה 67 לתקנות). 9. חובת הזהירות המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה עוצבה בפסיקה בהרחבה. כך, נקבע כי על נהג לצפות לאפשרויות שונות בהתנהגות הולך הרגל ובהן חוסר ערנות לרכב המתקרב, נטילת סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב, וכן אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל (ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל). עוד נקבע כי במצב דברים בו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, על נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמידת הצורך להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה (רע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל). חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החציה מוסתר מעיניו של הנהג. במקרה זה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החציה (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל פ"ד נז (5) 506, 520). בנוסף, נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים המצויים בסמוך לכביש, וזאת גם בנסיבות בהן לא היה בהתנהגותם ללמד כי בכוונתם לחצות את הכביש, וגם שלא בקרבת מעבר חציה (ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617, ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). חובת הזהירות המוגברת הוחלה גם כאשר דּובר בילדים בוגרים ייחסית (ראו רע"פ 11613/04 דזאנאשוילי נ' מדינת ישראל, שם נפגעה הולכת רגל כבת 14).
הכרעת דין |07/10/2010 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
הפמ (צפת) 1292-08-23- מדינת ישראל (בוחנים צפת) נגד שירה אטיאס
שמות השופטים: עדי במביליה אינשטיין
בהתאם לתקנה 52: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: . . . . . (6) בהתקרבו למעבר חציה;". בהתאם לתקנה 67: "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) . . . . . " ו. מעבר חצייה הוכר בפסיקת בית המשפט העליון כ"מקום מבצרו" של הולך הרגל ונקבעה חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, לרבות חובה לצפות אפשרות לרשלנות מצד הולך הרגל (בג"צ 8150/13 דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה ( 06.08.2014 ); ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל ( 03.05.1998 ); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל ( 13.07.2013 )). ז. דהיינו, על המשיבה להתאים נהיגתה לקרבה למעבר חציה, להאט לפני מעבר חציה ואף לעצור במידת הצורך, בפרט כשאדם חוצה במעבר, אך אין זה פוטר מהצגת ראיות לגבי שלב החציה, מהירות החציה, מרחק החציה, שדה ראיה ומהירות נסיעת הרכב המשליכים על בחינת יכולת המשיבה למנוע את התאונה.
החלטה |02/12/2023 |בית המשפט לתעבורה – צפת
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
כל הזכויות שמורות ©