אין ספק שישנן תקנות תעבורה מחמירות מאוד, ואין גם ספק כי יש מאחוריהן היגיון רב. נהיגה במהירות מופרזת או תחת השפעת אלכוהול עשויות להוביל לתאונות דרכים ולפגיעות משמעותיות. בהתאם נקבעו עונשים חמורים הכוללים קנסות גבוהים, נקודות שליליות, שלילת רישיון הנהיגה ובמקרים מסוימים עשוי הנהג הסורר להישלח למאסר. עם עורך דין תעבורה בקרית עקרון תוכלו להבין בדיוק מה האפשרויות שלכם, לתכנן אסטרטגיית פעולה ולנסות לשפר את המצב רגע לפני שתתקבל החלטה גורלית בעניינכם.
המטרה העיקרית של עורך דין תעבורה בקרית עקרון היא לאתר את הדרכים היעילות ביותר לשינוי המצב שלכם. לאחר שיכיר לעומק את פרטי המקרה יוכל לבחון חלופות שונות ולהבין האם ניתן להוכיח נסיבות מקלות, האם ניתן לבקש (ולקבל) עונש מופחת ובמקרים מסוים אף להימנע מענישה. הניסיון שלו בשטח וההיכרות המעמיקה עם תקנות התעבורה הם שיסייעו לעורך הדין להעניק לכם את השירות המקצועי והטוב ביותר, כדי שתוכלו לעמוד בגבורה גם בפני האתגרים שעוד יגיעו.
נהיגה במהירות מופרזת ועקיפות מסוכנות מהוות שתיים מעבירות התעבורה המסוכנות והנפוצות ביותר בכבישי ישראל. עבירות אלו אחראיות למספר משמעותי של תאונות דרכים קטלניות וחמורות מדי שנה, ולכן מערכת המשפט הישראלית מתייחסת אליהן בחומרה רבה.
במאמר זה נסקור את ההיבטים המשפטיים המרכזיים הנוגעים לעבירות מהירות ועקיפות מסוכנות, תוך ניתוח הפסיקה העדכנית והעונשים המקובלים. נבחן את המסגרת החוקית, את הגישה השיפוטית, ואת השיקולים המעשיים המשפיעים על ההליכים המשפטיים והענישה בעבירות אלו.
עבירות מהירות מוסדרות בעיקר בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. תקנה 54(א) קובעת את המהירויות המרביות המותרות בדרכים השונות:
בנוסף, תקנה 51 קובעת חובה כללית להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך, הראות ומצב התנועה, כך שגם נהיגה במהירות נמוכה מהמותר עלולה להיחשב לעבירה אם אינה מתאימה לתנאים.
תקנה 52 מחייבת נהגים להאט את מהירות הנסיעה במקרים מסוימים, כפי שהודגש בפסק דין תד (פתח-תקוה) 3556-06-11 מדינת ישראל נגד דוד ביטון (ניתן ב 02/09/2013):
"בתקנה 52 נקבע, כי נוהג רכב חייב להאט את מהירות הנסיעה ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבה צפויה סכנה לעוברי דרך"
עקיפות מסוכנות מוסדרות בעיקר בתקנה 47 לתקנות התעבורה, הקובעת את הכללים לביצוע עקיפה בטוחה וחוקית. התקנה אוסרת על עקיפה כאשר:
פסקי דין רבים עוסקים בעקיפות מסוכנות, והפסיקה מבהירה כי על נהגים מוטלת חובת זהירות מוגברת בעת ביצוע עקיפה. כפי שנקבע בעפת (חיפה) 14168-04-22 עובד מעוז נגד מדינת ישראל (ניתן ב 08/06/2022):
"בית המשפט קבע כי לא מתקיימים התנאים המצטברים להגנת הצורך בעקיפה מסוכנת. הרכב שנעקף לא היה במצב של עצירה מוחלטת, והמערער יכול היה להאט או לעצור מאחוריו."
פסק דין זה מדגיש את העיקרון כי חוסר סבלנות או רצון להתקדם מהר יותר אינם מהווים הצדקה לעקיפה מסוכנת.
בתי המשפט בישראל מתייחסים לעבירות מהירות בחומרה הולכת וגוברת, במיוחד כאשר מדובר בחריגה משמעותית מהמהירות המותרת. הפסיקה מתייחסת למהירות מופרזת כאל התנהגות מסוכנת שמעידה על זלזול בחוק ועל חוסר אחריות.
בפמ (עכו) 5360-05-20 ראאיד ח'ואלד נגד מדינת ישראל (ניתן ב 19/05/2020), הדגיש בית המשפט:
"מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. המבקש נהג במהירות של 141 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש."
ככל שהפער בין המהירות בפועל למהירות המותרת גדול יותר, כך מתחזקת הנטייה להטיל עונשים חמורים יותר, כפי שניתן לראות בעפת (מרכז) 61773-12-14 רחמים בובליל נגד מדינת ישראל (ניתן ב 19/03/2015):
"המערער נסע במהירות של 93 קמ"ש במקום 50 קמ"ש… הוטלו על המערער 7 חודשי פסילה."
מניתוח הפסיקה עולה כי ישנם הבדלים מסוימים בהתייחסות השיפוטית לעבירות מהירות לעומת עקיפות מסוכנות:
הענישה על עבירות מהירות נקבעת לפי מספר פרמטרים, כשהעיקריים שבהם הם:
העונשים השכיחים כוללים:
ענישה על עקיפות מסוכנות עשויה להיות חמורה יותר מענישה על עבירות מהירות ברמה דומה, בשל הסיכון המיידי הכרוך בהן:
| סוג העבירה | קנס טיפוסי | נקודות | פסילה טיפוסית |
|---|---|---|---|
| מהירות מופרזת (עד 20 קמ"ש מעל המותר) | 250-500 ₪ | 4 | לרוב ללא פסילה |
| מהירות מופרזת (21-40 קמ"ש מעל המותר) | 500-1,000 ₪ | 6 | 1-3 חודשים |
| מהירות מופרזת (מעל 41 קמ"ש מעל המותר) | 1,000-5,000 ₪ | 8 | 3-12 חודשים |
| עקיפה מסוכנת (ללא תאונה) | 1,000-3,000 ₪ | 8 | 2-6 חודשים |
| עקיפה מסוכנת (עם יצירת סיכון ממשי) | 2,000-5,000 ₪ | 10 | 6-18 חודשים |
בעקיפות מסוכנות, גורם מכריע בענישה הוא מידת הסיכון שנוצרה בפועל לנהגים אחרים. עקיפה שאילצה נהגים אחרים לסטות מנתיבם או לבלום בחדות תיחשב חמורה במיוחד.
בתי המשפט מתחשבים במספר נסיבות מחמירות שעשויות להוביל להחמרה משמעותית בענישה:
כפי שעולה מפסק הדין בפמ (עכו) 5360-05-20, חריגה משמעותית מהמהירות המותרת וקיומו של עבר תעבורתי מכביד הם גורמים מחמירים מרכזיים בקביעת העונש.
התמודדות אפקטיבית עם כתב אישום בעבירות אלו מחייבת גישה מקצועית ושקולה:
הימנעות מעבירות אלו אינה רק עניין של ציות לחוק, אלא בעיקר עניין של בטיחות:
לאחר קבלת דוח תנועה בגין מהירות מופרזת או עקיפה מסוכנת, חשוב להתנהל בצורה נכונה:
נהיגה במהירות מופרזת ועקיפות מסוכנות הן מהגורמים המרכזיים לתאונות דרכים קטלניות בישראל. מערכת המשפט הישראלית מתייחסת בחומרה הולכת וגוברת לעבירות אלו, ומטילה עונשים משמעותיים על העוברים עליהן.
המסגרת החוקית בישראל, המעוגנת בתקנות התעבורה, מגדירה בבירור את הכללים לנהיגה בטוחה ואת האיסורים על מהירות מופרזת ועקיפות מסוכנות. הפסיקה העדכנית מדגישה את חומרת העבירות ואת הצורך בהרתעה אפקטיבית.
הענישה על עבירות אלו כוללת קנסות כספיים, צבירת נקודות, פסילות רישיון לתקופות משמעותיות ואף מאסר במקרים חמורים. נסיבות מחמירות כמו עבר תעבורתי מכביד, חריגה קיצונית מהמהירות המותרת, או יצירת סיכון ממשי לנהגים אחרים, מובילות להחמרה משמעותית בענישה.
כנהגים, חשוב שנזכור כי מעבר להשלכות המשפטיות, להתנהגותנו בכביש השפעה ישירה על חיי אדם – שלנו ושל משתמשי הדרך האחרים. נהיגה אחראית ובטוחה, תוך ציות לחוקי התעבורה והקפדה על מגבלות המהירות וכללי העקיפה, היא לא רק חובה חוקית אלא גם חובה מוסרית כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו.
האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה של עבירת תעבורה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין לתעבורה בקרית עקרון המתמחה בתחום.
עפת (באר שבע) 30650-02-10- מישאל מרדכי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יעקב שפסר
1. ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בקרית גת מיום 3.1.2010 (כב' השופטת ר' בן-יששכר שורץ), שלא להאריך את המועד להשפט בגין שני דוחות תעבורה משנת 2005 שהוגשו כנגדו, האחד מיום 27.6.05 שעניינו עקיפה שלא כדין (תק' 47 (ח) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 להלן: ת"ת), והשני מיום 1.8.05 ועניינו נהיגה במהירות של 122 קמ"ש העולה על המהירות של 90 קמ"ש הרשומה בתמרור (ת' 54 לת"ת) שני הדוחות היו מסוג "ברירת קנס" שקיבל המערער לידיו. תגובתו בדו"ח הראשון היתה כי המדובר בפעם ראשונה, ובשני שלא שם לב כי לא הוריד את מהירות הנסיעה לאחר עקיפה. אין מחלוקת כי המערער שילם את סכום הקנסות שהוטלו עליו בדוחות אלה. 2. ביום 5.11.09 , למעלה מארבע שנים מעת ביצוע העבירות, הגיש המערער בקשה להשפט לפי סעיף 230 לחסד"פ התשמ"ב 1982 (להלן: חסד"פ). תמצית טענתו היא כי לא ידע שבגין העבירות הנ"ל יחוייב גם בנקודות, שכן עובדה זו לא נרשמה בדוחות אותם קיבל, דבר המנוגד לסעיף 69 א (ד) לפקודת התעבורה. המערער טוען כי בחר להמנע מפניה לבית המשפט משיקולים כלכליים של יעילות, ואולם לו היה יודע שהודאתו בעבירות נשוא הנדון, תגרור סנקציות נוספות מטעם משרד הרישוי, היה נלחם על חפותו ע"י פניה לערכאות שיפוטיות, לרבות פניה לעורך דין ותשלום שכר טרחה. לבקשתו צירף המערער תצהיר ("בגצי"), ופסיקה מבתי משפט שונים בעניינים דומים, ובהמשך אף עותק מפרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 24.5.2005 בה עסקה הועדה בעניין הנדון. 3. בית המשפט קמא, דחה כאמור את בקשת המערער ומכאן ערעורו נשוא ענייננו. 4.
פסק דין |03/04/2010 |מחוזי – באר שבע
עפת (מרכז) 61773-12-14- רחמים בובליל נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נגה אהד
לפניי ערעור על גזר דין, שניתן בבית משפט תעבורה מרכז (כב' השופט יהושע צימרמן), בתיק תעבורה 288-09-14 שניתן בהעדר המערער ביום 3.12.14 (ב"כ המערער חזר בו מכל טענותיו לעניין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר). המערער הורשע בעבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת בדרך עירונית, בניגוד לתקנה 540(א) לתקנות התעבורה. העונש שגזר בית משפט קמא: פסילה בפועל לתקופה של 7 חודשים; קנס בסך 1,200 או 12 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. נימוקי ב"כ המערער: המערער נסע במהירות של 93 קמ"ש במקום 50 קמ"ש. בפועל הורה בית המשפט על 2 חודשי פסילה, הפעיל במצטבר 5 חודשים פסילה שניתנו כנגד המערער בגין עבירה אחרת, שעניינה נהיגה תחת השפעה, ומכאן, הוטלו על המערער 7 חודשי פסילה. מדובר בנהג בעל וותק נהיגה משנת 61, אב ל-3 ילדים, סב ל-10 נכדים, עובד בתחום הבנייה והנדל"ן, רישיון הנהיגה מהווה כלי מרכזי בפרנסתו. למערער עבירת מהירות קודמת שנעברה בשנת 2009, קרי, חלפו 5 שנים מאז עבירת המהירות האחרונה שביצע. בית המשפט מתבקש להתערב ברכיב הפסילה. 2 נימוקי ב"כ המשיבה: בית המשפט מתבקש שלא להתערב בעונש שנגזר. למערער 117 הרשעות קודמות. אין זו הפעם הראשונה שהמערער מבצע עבירות מהירות. בעברו, גרימת תאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש, עבירה שבוצעה בשנת 77' ובשנת 81'. לגופו של עניין, במסגרת שיקולי הענישה ובתוך מתחם העונש הראוי למבצע עבירות תעבורה, ניתן משקל, בין היתר, למידת מסוכנותו של נהג על הכביש. מסוכנות זו נלמדת מהאירוע עצמו ומעברו התעבורתי. עיון בעברו התעבורתי מלמד, כי ביוני 2008, ביצע עבירה של אי ציות לתמרור 431 (פניית פרסה); בינואר 2009, ביצע עבירה של שימוש בטלפון; בינואר 2009, ביצע עבירת תנועה של אי ציות לתמרור 302 (עצור בצומת); באוקטובר 2009, נהג ללא חגורת בטיחות; בדצמבר 2009, ביצע עבירת מהירות; באפריל 2011, ביצע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.
פסק דין |18/03/2015 |מחוזי – מרכז
בפ"מ (עכו) 5360-05-20- ראאיד חואלד נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אסתר טפטה גרדי
מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. המבקש נהג במהירות של 141 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. 10. לעניין עברו התעבורתי – המבקש נוהג משנת 2014, ולחובתו 2 הרשעות קודמות. האחת, מיום 7.5.18 , בגין נהיגה במהירות מופרזת, והשניה, מיום 27.7.15 , בגין נהג חדש צעיר, פחות מ-21 שנה, שהסיע מעל 2 נוסעים, ללא מלווה. קרי, עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לכאורה, שניה, ובעבירה חמורה נוספת, כשוותק נהיגתו של המבקש אינו רב. 11. לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 51 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר, ללא מלווה, שהסיע למעלה מ-2 נוסעים, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך. בנסיבות אלה האינטרס הציבורי לשמירה על שלום הציבור, גובר על האינטרס הפרטי של המבקש.
החלטה |18/05/2020 |בית המשפט לתעבורה – עכו
עפת (חיפה) 14168-04-22- עובד מעוז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: רונית בש
1. מונח לפניי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (להלן יחד: פסק הדין) מיום 17/3/22 של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כרמית פאר גינת) (להלן: בית משפט קמא), במסגרתו הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום שעניינה עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, והושתו עליו העונשים, כדלקמן: פסילה לתקופה של חודשיים על תנאי למשך שנתיים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וקנס בסך 1,500 כתב האישום והתשובה לאישום 2. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 5.2.21 , סמוך לשעה 18:52, נהג המערער ברכב מסוג "סובארו" ברח' וולפסון 1 בחיפה, ותוך כך עקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף, כאשר לא נמצא לצדו הימני קו קטעים. 3. בתשובתו לכתב האישום הודה המערער בעובדות כתב האישום, אך בד בבד טען להגנה מחמת צורך בהתאם לסעיף 34יא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי גרסת המערער, כאמור בתשובתו לכתב האישום, הוא החל לפנות שמאלה ובסוף הפנייה התברר שישנו רכב שחוסם את מסלול הנסיעה עקב תקלה טכנית והאורות שלו מהבהבים. לטענתו, הן מחמת ההפתעה שבחסימת המסלול והצורך למנוע תאונה ולמנוע חסימת הצומת, הוא עקף את הרכב תוך כדי מעבר על הקו הלבן הרציף. 2 פסק הדין של בית משפט קמא 4. נוכח תשובת המערער לכתב האישום, נדרש בית משפט קמא להכריע בהכרעת הדין בשאלת המחלוקת והיא- האם עומדת למערער הגנת הצורך 5. במסגרת ראיות המאשימה הוגש בפני בית משפט קמא סרטון המתעד את הארוע (סומן ת/1), ומטעם ההגנה העיד המערער בעצמו. לאחר שצפה בסרטון, והזהיר עצמו מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2022 |מחוזי – חיפה
רע"פ 3653/17- יוסף גורן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
המבקש חוזר וטוען, כי הרשעתו, בהסתמך על תמרור המורה על מהירות נסיעה מירבית מותרת של 50 קמ"ש, אשר הוצב במרחק של פחות מ-300 מטרים ממצלמת המהירות, עומדת בסתירה ל"עקרון ההסתגלות". עוד לטענת המבקש, אין דרישה חוקית להאט את מהירות הנסיעה לפני צומת, כאשר תנאי הדרך בכביש דנן הם נוחים ואינם מחייבים האטה. נטען בנוסף, כי לא הוכח על ידי המשיבה כי התמרורים המדוברים היו תקינים ביום ביצוע העבירה. לבסוף, חזר המבקש על טענתו, לפיה קיימת הפליה בין שתי אוכלוסיות נהגים שביצעו את אותה עבירה המוגדרת כאחריות קפידה, אך הופעלו נגדם אמצעי אכיפה שונים. המבקש הוסיף וטען, כי במקרים שבהם העבירה תועדה באמצעות מצלמה מסוג א-3, נעשית בחינה מקלה יותר, באופן משמעותי, באשר ליסודות העובדתיים של העבירה, לעומת מקרים שבהם העבירה תועדה על ידי שוטר תנועה. המבקש מוסיף עוד, כי המשיבה לא סיפקה הסבר כלשהו, לכך שפעלה בענייננו בניגוד להנחיה מנהלית, בעוד שהנחיה זו מבוצעת כדבר שבשגרה, בכל מקום שבו מתקיימת אכיפה ידנית על ידי שוטר תנועה. דיון והכרעה 4 4. הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 1136/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 28.3.2017 ); רע"פ 460/17 אבו הדואן נ' מדינת ישראל ( 20.3.2017 ); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל ( 14.3.2017 ); רע"פ 226/17 מסיקה נ' מדינת ישראל ( 6.3.2017 )).
החלטה |12/06/2017 |בית המשפט העליון
בפ"ת (עכו) 6735-07-23- מדינת ישראל נגד סקר אבו ליל
שמות השופטים: אסתר טפטה גרדי
לדוגמא, אם נאלץ הנהג לעצור, הזמן והמרחק שיעברו עד שיצליח לעצור בפועל הינם כמעט כפולים מהזמן והמרחק הדרושים לו לעצירה לו נהג במהירות המותרת. בטחונו של נהג שיכול הוא לשלוט ברכב גם במהירות גבוהה עקב טיב הרכב – אינו אלא אשליה העלולה להתנפץ במהלך הנסיעה תוך פגיעה בזולת ואף בו". 8. בענייננו, בחינת נסיבות ביצוע העבירה, לכאורה, מעידה על מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב. המשיב נהג לכאורה במהירות של 180 קמ"ש, במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 110 קמ"ש, קרי, 70 קמ"ש מעל המותר. המשיב, יליד שנת 1999, אוחז ברישיון נהיגה משנת 2016, והספיק לצבור לחובתו 15 הרשעות קודמות, בהן 2 הרשעות של מהירות, משנים 2021 ו-2019. לחובתו הרשעות נוספות בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, משנת 2022, אי ציות לתמרור 402, משנת 2022, 2 עבירות של נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השימוש בו, משנת 2021, שימוש בטלפון, משנים 2020, 2019 ו-2018, חציית שטח הפרדה על ידי רכב, משנת 2019, רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש, משנים 2019 ו-2018, ונהג חדש ללא תוית או שאינה נראית לנהג מאחור, משנת 2017. נוכח נסיבות המקרה, נהיגה, לכאורה, במהירות של 180 קמ"ש, כשבעברו של המשיב עבירות דומות, והרשעות נוספות בעבירות שנשקפת מהן מסוכנות, אך מהשנים האחרונות, המסוכנות שניבטת מהמשך נהיגת המשיב גבוהה.
החלטה |23/07/2023 |בית המשפט לתעבורה – עכו
בפ"מ (פתח תקווה) 1593-09-24- מוחמד געאביס נגד ' מדינת ישראל
שמות השופטים: מגי כהן
עבירת נהיגה במהירות מופרזת טומנת בחובה סכנה רבה. המסוכנות נלמדת מחומרת העבירה כשלעצמה, והסיכון הטמון בנהיגה במהירות מופרזת, הן לנהג והן למשתמשים בדרך. וראו לעניין זה ע"ח (מחוזי חיפה) 46626-11-21 שוקרון נ' מדינת ישראל, כב' השופט מאזן דאוד: "נהיגה, לכאורה במהירות של 143 קמ"ש במקום 90 קמ"ש היא עבירה חמורה עצם ביצועה מלמד כי אכן צורת נהיגה כזו מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרך, ובפרט כאשר מדובר בנהג משאית, הגם שכשעבירה לא מבוצעת ברכב המיועד לעבודתו. מהירות כזו, בצדק קבע לגביה בית המשפט שניתן ללמוד על חומרתה מהמהירות המותרת המירבית באותה נהוגה ולא מקו אחר שנקרא ברירת המשפט ולכן, נהיגה במהירות כזו פוגעת באופן משמעותי מה שמגביר את הסיכון הנאמד מנסיבות ביצוע העבירה. " ובענייננו, המהירות המוגברת בה נסע לכאורה המבקש אכן מסכנת לא רק אותו, אלא גם משתמשים אחרים בדרך. מדובר במהירות העולה באופן משמעותי על המהירות המותרת ויש בה כדי להוות סכנה ברורה למבקש ולציבור המשתמשים בדרך. סטייתו המופרזת לכאורה של המבקש מהמהירות המותרת, 57 קמ"ש מעל המותר, מצביעה על זלזול בחוק ומבטאת גישה המסוכנת לציבור. אציין כי נקודת הייחוס לקביעת החריגה הינה המהירות המותרת בכביש, ולא ברירת המשפט; ומהירות כזו, "ניתן ללמוד על חומרתה מהמהירות המותרת המירבית באותה נהוגה ולא מקו אחר שנקרא ברירת המשפט" (ע"ח (מחוזי חיפה) 46626-11-21 שוקרון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 22.11.21 ); והמסוכנות נלמדת מחריגת המהירות ביחס למהירות המותרת בכביש (חריגה של 57 קמ"ש מעל המותר). אין גם בעברו התעבורתי של המבקש משום נסיבה לקולא, שכן מדובר במבקש שהינו בעל ותק נהיגה משנת 2002, והספיק לצבור לחובתו 28 הרשעות קודמות וביניהן 4 הרשעות בעבירות מהירות שהאחרונה שבהן מיום 22.10.22 .
החלטה |15/09/2024 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (אשדוד) 4031/05- מדינת ישראל נגד זבוטינסקי אלכסנדר
שמות השופטים: ר לביא
תקנה 52 (6) תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת : האטה : בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (6) בהתקרבו למעבר חציה; תקנה 47 (א), (ב) (1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת: נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי. (ב) מותר לנוהג רכב לעבור על פני רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה: (1) נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך; (2) בפניה שמאלה אל כביש חד-סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה, ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי. (3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית. (4) נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד. ב. חובת הזהירות החלה על פי הפסיקה על נהג לפני מעבר חצייה הינה גבוהה ביותר: בברע"פ 6918/02 – מנשה אחיה נ' מדינת ישראל (תק-על 2002(3), 588 ,עמ' 589) נקבע: "כבר נפסק בע"פ 558/97 תק-על 291 ,(2)98 כי על נהג המתקרב למעבר חצייה "ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו.
הכרעת דין |14/10/2006 |שלום – אשדוד
עפת (נצרת) 37444-06-18- יניב קומא נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אסתר הלמן יפעת שטרית סאאב דבור
כן, לעתים מהירות יכולה להיות סבירה (כאשר מטרת תקנה 51 היא שהנהג יקיים את השליטה המוחלטת שלו ברכב) ובעת ובעונה אחת מנוגדת לתקנה 52 (שתכליתה למנוע סכנה לעוברי דרך ורכוש) לדוגמא; כאשר מי שנוהג ברכב, במהירות סבירה ומקיים אחר השליטה ברכב (כפי הוראת תקנה 51 ) אינו מאט ו/או אינו עוצר לפני מעבר חציה ו/או נוכח סכנה הנקרית בדרכו. במקרה העומד בפתחנו, נבצר מבינתי (ואף מבינתו של המערער עצמו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעתו במשטרה, עת ציין, כי הוא "לא מבין" איך לא הבחין במנוחה, כפי שעמדתי על כך לעיל), מה טעם הביא את המערער לפגוע במנוחה, במיוחד שעה שלא נהג במהירות חריגה ו/או בלתי סבירה ושעה שיכול היה למנוע את קרות התאונה. דומה, כי, המהירות לא הייתה בלתי סבירה, במיוחד שעה שהמערער יכול היה להביא לעצירת הרכב (אילו שת את לבו לתנאי הדרך והמקום המוקף בניינים, כאשר לדבריו הוא עצמו מדובר בסביבה שכונתה על ידו כ – "סדום ועמורה") אף במהירות המרבית המקסימלית במקום שעמדה על 50 קמ"ש. אמנם, היה על המערער להאט ו/או לעצור לפני הפגיעה במנוחה (כמצוות תקנה 52). אולם, הוא לא עשה כן. הכרעה ביחס לגזר הדין 50. בעניין זה; לא אחת נקבע, כי – "כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה. . . "(ע"פ 8668/11 פלוני נ' מדינת ישראל ( 11.10.2012 )) או במקרים חריגים של סטייה ברורה, ניכרת וקיצונית ממדיניות ענישה ראויה (ע"פ 3265/12 פלוני נ' מדינת ישראל ( 20.9.2012 )).
פסק דין |28/01/2019 |מחוזי – נצרת
הפמ (צפת) 1292-08-23- מדינת ישראל (בוחנים צפת) נגד שירה אטיאס
שמות השופטים: עדי במביליה אינשטיין
בהתאם לתקנה 52: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: . . . . . (6) בהתקרבו למעבר חציה;". בהתאם לתקנה 67: "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) . . . . . " ו. מעבר חצייה הוכר בפסיקת בית המשפט העליון כ"מקום מבצרו" של הולך הרגל ונקבעה חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, לרבות חובה לצפות אפשרות לרשלנות מצד הולך הרגל (בג"צ 8150/13 דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה ( 06.08.2014 ); ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל ( 03.05.1998 ); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל ( 13.07.2013 )). ז. דהיינו, על המשיבה להתאים נהיגתה לקרבה למעבר חציה, להאט לפני מעבר חציה ואף לעצור במידת הצורך, בפרט כשאדם חוצה במעבר, אך אין זה פוטר מהצגת ראיות לגבי שלב החציה, מהירות החציה, מרחק החציה, שדה ראיה ומהירות נסיעת הרכב המשליכים על בחינת יכולת המשיבה למנוע את התאונה.
החלטה |02/12/2023 |בית המשפט לתעבורה – צפת
בפ"מ (חדרה) 2550-04-24- דוד דודי אסולין נגד מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה
שמות השופטים: עידית פלד
על כך יש להוסיף את גרסת המבקש עצמו, הן בעת קבלת הדו"ח ובמיוחד במסגרת השימוע שבמסגרתו לא באה הכחשה לעבירה המיוחסת למבקש. עיינתי בטענות ב"כ המבקש לפיהן: השוטר לא ציין מפורשות קיומו של תמרור 426, האם הניידת היתה מונעת, אתת וחצובה באכיפה לילית, מצב התנועה בשאר הנתיבים, ולא ברור אם היה מקטע חשוך או מואר- ואני סבורה כי אין בטענות אלה כדי לכרסם בקיומן של ראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה של ההליך. לעניין זה גם יצוין, כי השימוש באתת נדרש לצרכי בטיחות השוטר האוכף ולא לצורך הפעלה נכונה של המכשיר (עפ"ת (מחוזי ת"א) 56226-04-18 בר-אל דוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.07.2018 )). אני סבורה, כי בשלב זה של הדיון, די בראיות שהוצגו כדי לקבוע, כי בידי המשיבה ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו, ומקומן של הטענות להתברר בתיק העיקרי. באשר למסוכנות: עבירת נהיגה במהירות מופרזת טומנת בחובה סכנה רבה. המסוכנות נלמדת מחומרת העבירה כשלעצמה, והסיכון הטמון בנהיגה במהירות מופרזת, הן לנהג והן למשתמשים בדרך. וראו לעניין זה בש"פ 7234/14 פארס סעיד נ' משטרת ישראל (נבו 02.11.2014 ) במהירות לכאורה 150 קמ"ש בכביש בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש; ע"ח (מחוזי חיפה) 46626-11-21 שוקרון נ' מדינת ישראל, 22.11.21 , במהירות לכאורה של 143 קמ"ש במקום 90 קמ"ש; עח (חי') 1763-11-13 יוליה מיזניקוב נ' מדינת ישראל לשכת תביעות חיפה – תעבורה, 7.11.13 (פורסם בנבו) במהירות לכאורה של 138 קמ"ש במקום 70 קמ"ש. סטייתו המופרזת לכאורה של המבקש מהמהירות המותרת, 64 קמ"ש מעל המותר, מצביעה על זלזול בחוק ומבטאת גישה המסוכנת לציבור.
החלטה |10/04/2024 |בית המשפט לתעבורה – חדרה
בפ"ת (תל אביב) 7732-06-22- מדינת ישראל נגד ארתור רנצר
שמות השופטים: מיכל דואני בהירי
על כן, מצאתי לקבוע , בשלב זה של ההליך, כי די במסמכים המצויים בתיק החקירה כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה. מסוכנות 16. מטרתה של פסילה עם תום ההליכים הנה הגנה על ציבור המשתמשים בדרך מפני נהגים מסוכנים. מסוכנותו של המשיב בנהיגה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי. 17. המהירות המיוחסת למשיב היא 167 קמ"ש , זאת במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש בלבד. אין ספק כי מדובר במהירות גבוהה ומסוכנת. מהירות אשר יכולה היתה להוביל לתוצאות קשות ואף קטלניות. במעשיו של המשיב יש כדי לסכן את עצמו וכן משום סיכון משתמשי הדרך. לעניין זה מספיק כי אציין את האפשרות לאובדן שליטה, פגיעה ביכלת התגובה , אי התאמה של המהירות לתנאי הדרך המשתנים, מרחק הבלימה הנדרש והתוצאה האפשרית במקרה של תאונת דרכים. ר' למשל ע"פ 4357/07 לאון נ' מדינת ישראל , כב' השופט הנדל , אשר התייחס לעבירת מהירות של 160 קמ"ש ולתוצאות העלולות להתקבל בשל נהיגה במהירות של 160 קמ"ש במקום 90 קמ"ש המותרים בחוק. קל וחומר במקרה אשר לפניי. 18. לכך יש להוסיף את חוסר הניסיון של המשיב. המשיב אוחז ברישיון נהיגה רק מאז שנת 2021. העובדה כי טרם צבר לחובתו הרשעות קודמות יכולה לעמוד לזכותו , אולם אין בה משום משקל ממשי בהיעדר וותק נהיגה מספק. 19. עוד יש לציין- לעיתים, המסוכנות נלמדת מאופי העבירה ולא בהכרח מהעבר התעבורתי.
החלטה |27/08/2022 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
בפ"ת (עכו) 6748-08-22- מדינת ישראל נגד גרייס דבס
שמות השופטים: יונת הברפלד אברהם
נהיגה במהירות גבוהה מקטינה את יכולת התגובה והתמרון של הנהג במצבים המחייבים אותו להגיב או לתמרן עם רכבו על מנת למנוע סיכון חייהם של המשתמשים בדרך. 3 לעניין זה ראו ע"פ 4357/07 לאון נ' מדינת ישראל (כב' השופט, כתוארו אז, נ' הנדל) שקבע ביחס לעבירת מהירות של 160 קמ"ש בלבד, כדלקמן: "ראוי לסווג נהיגה במהירות של 160 קמ"ש, דהיינו 70 קמ"ש מעל המותר, כ'טיסה'. הנהג במצב זה מאבד את יכולתו לשלוט ברכב. לדוגמא, אם נאלץ הנהג לעצור, הזמן והמרחק שיעברו עד שיצליח לעצור בפועל הינם כמעט כפולים מהזמן והמרחק הדרושים לו לעצירה לו נהג במהירות המותרת. בטחונו של נהג שיכול הוא לשלוט ברכב גם במהירות גבוהה עקב טיב הרכב – אינו אלא אשליה העלולה להתנפץ במהלך הנסיעה תוך פגיעה בזולת ואף בו". עוד ראו בפ"ת (עכו) 11810-04-22 מדינת ישראל נ' ח'טיב , כב' השופטת אסתר טפטה גרדי. 9. מעבר למהירות הגבוהה לכאורה בה נהג המשיב, אשר די בה כדי לבסס מסוכנות, למשיב עבר המלמד גם הוא על מסוכנותו הגבוהה. המשיב נוהג משנת 2015 ולו 4 הרשעות קודמות, כולן מסוכנות- עבירת מהירות, חציית שטח הפרדה, נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים והסעת נוסע לא חגור . 10.
החלטה |21/09/2022 |בית המשפט לתעבורה – עכו
ת"ד (ירושלים) 2864/07- מדינת ישראל עי פרקליטות מחוז י-ם נגד לוי דוד
שמות השופטים: אברהם טננבוים
נהיגה במהירות סבירה היא מושכלת יסוד של כל אוחז הגה. המהירות הסבירה אינה ניתנת להגדרה כמותית מראש (להבדיל מהמהירות המרבית המותרת), המהירות הסבירה נגזרת, בין היתר, מתנאי השטח, תנאי הראות, מזג האויר וכו'. לא דומה המהירות הסבירה ביום גשום למהירות הסבירה ביום בהיר, ולא דומה המהירות הסבירה בדרך עקלקלה למהירות הסבירה בדרך הישר. בעניננו קבע בית המשפט קמא כממצא עובדתי כי לאור שדה הראיה הקיים בצומת בה אירעה התאונה (שדה הראיה לפני הצומת חסום על ידי מבנה גדר וצמחיה), מהירות נסיעתו של המבקש לא היתה סבירה, זהו ממצא עובדתי שערכאת ערעור שלישית אינה צריכה לדון בו. " 35. עוד בעניין זה ראה דברי כב' השופט חשין בע"פ 8827/01 – ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל . תק-על 2003(2), 3613: ". . סבירותה של המהירות בנסיבותיו של כל מקרה תיקבע, בין השאר, בשים לב לחובה המוטלת על נהג להאט את מהירותו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבו צפויה סכנה להולכי רגל. . . . הנה-כי-כן, יש יסוד סביר להניח כי לו נהג המערער במהירות סבירה – קרא: במהירות שהייתה מבטיחה עצירה בביטחון קודם הגיעו למעבר החצייה – הייתה התאונה נמנעת, ולמצער, היה נוצר סיכוי ממשי למניעתה של התוצאה הקטלנית. " וכן ראה ע"פ 84/85, דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 141: "נהג סביר חייב להביא בחשבון אירועים שונים שניסיון החיים מלמד שהם עשויים לקרות במהלך הנהיגה. . העובדה שהגורם הספציפי המידי והישיר לתוצאה הצפויה הוא עצמו בלתי צפוי אינה משנה, כל עוד גורם זה הוא בתחום הסכנה הצפויה. ראה גם פרוסר וקיטון (שם) בע' 316 : the result is within the scope of the defendant's negligence.
הכרעת דין |30/08/2008 |שלום – ירושלים
גמר (פתח תקווה) 11260-10-20- מדינת ישראל נגד אגה כרים אזימוב
שמות השופטים: שירי שפר
מצאתי כי הנאשם התרשל בנהיגתו בעצם נסיעתו במהירות של 86.54 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש. לא רק שמהירות נסיעתו חרגה מן המהירות המותרת, אלא גם היתה בלתי סבירה בנסיבות המקרה. 19 תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". תקנה 52 לתקנות התעבורה קובעת: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים וצידם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאינה פנויה; ברע"פ 6338/99 בוחניק נ' מדינת ישראל ( 25.10.1999 ) התייחס בית המשפט העליון לסוגיה של התרשלות בשל נהיגה במהירות בלתי סבירה בנסיבות העניין, באומרו את הדברים הבאים: "נהיגה במהירות סבירה היא מושכלת יסוד של כל אוחז הגה. המהירות הסבירה אינה ניתנת להגדרה כמותית מראש (להבדיל מהמהירות המרבית המותרת), המהירות הסבירה נגזרת, בין היתר, מתנאי השטח, תנאי הראות, מזג האויר וכו'. לא דומה המהירות הסבירה ביום גשום למהירות הסבירה ביום בהיר, ולא דומה המהירות הסבירה בדרך עקלקלה למהירות הסבירה בדרך הישר". וראו גם את האמור בע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, ( 13.07.03 ) (להלן: עניין שטרייזנט") מפי כב' הש' חשין: "מהירות הנסיעה בכלי רכב חייבת להיות סבירה: לתאום את הנסיבות, את תנאי הדרך ואת התנועה בה. המהירות הסבירה אינה ניתנת לכימות מראש (להבדיל מן המהירות המרבית המותרת) ונגזרת היא, בין השאר, מתנאי השטח, מתנאי הראות, ממזג האוויר וכו'.
הכרעת דין |29/01/2022 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 52. האטה
52. בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאיננה פנויה; (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן; (5) בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות; (6) בהתקרבו למעבר חציה; (7) בהתקרבו לפיסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל; (8) בירידה תלולה או ארוכה; (9) בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו; (10) בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך; (11) בפגשו או בעקפו בעלי-חיים; (12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו; (13) בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו; (14) ברחוב משולב; (15) באזור מיתון תנועה; (16) במנהרה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
47. (א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי (ב) מותר לנוהג רכב לעקוף רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה: (1) נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך; (2) בפניה שמאלה אל כביש חד-סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי; (3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית. (4) נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד. (ג) בלי לפגוע בהוראות תקנת-משנה (א) ותקנה 35, בכביש חד-סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה, אשר מחמת צפיפות התנועה נעים בו כלי רכב בטורים בכל נתיב, לא יראו כעקיפה את תנועתם של כלי רכב הנעים בנתיב אחד הנוסעים במהירות העולה על המהירות שבה נוסעים כלי הרכב שבנתיב האחר, ובלבד שהדבר לא יגרום הפרעה או סיכון לתנועה. (ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 48. רכב שנעקף
48. (א) נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו. (ב) נוהג ברכב המוביל מטען חורג, ואשר אין אפשרות לעקפו עקב תנאי הדרך והתנועה בה, חייב להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת האפשר והצורך לרדת מעבר לשפת הכביש ואף לעצור את הרכב, כדי לתת לכלי רכב הנמצאים מאחוריו לעקפו בבטחה. (ג) הנוהג ברכב מנועי שבשל מטענו, או בשל שיפוע הדרך, נאלץ לנסוע במהירות נמוכה שיש בה כדי לעכב כלי רכב הנוסעים מאחוריו, חייב להימין ולנסוע בשול הדרך כאשר השול מיוצב באספלט ופנוי כדי לתת לכלי רכב שמאחוריו אפשרות לעקפו ואולם החובה האמורה לא תחול אם הוצב בשול הדרך תמרור 501.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה. (ז) נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחרי הוראות חלק זה. (ח) נוהג רכב לא יעקוף רכב עוקף אלא אם הכביש חד-סטרי או בכביש שהותרה בו העקיפה לפי תמרור או לפי הוראות תקנות אלה ויש בו יותר משני נתיבים באותו כיוון נסיעה. לענין זה לא יבוא במנין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית; הוראות תקנת משנה זו לא יחולו על אוטובוס למעט אוטובוס זעיר, ועל רכב מסחרי או על רכב עבודה שמשקלם הכולל עולה על 3,500 ק"ג ורכב כאמור לא יעקוף רכב עוקף אחר בכל דרך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. (ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל; (2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל; (3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה; (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת; (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; (6) (נמחקה). (ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
צוניות של הרכב משני צדדיו, למעט מראת תשקיף ומחוון-כיוון; "הרופא המוסמך"-כמשמעותו בסעיף 55א לפקודה; "רחוב משולב"-דרך המיועדת למשחקי ילדים, להולכי רגל ולרכב ואשר בכניסה אליה הוצב תמרור המורה על רחוב משולב; "רכב איטי"-רכב מנועי שלגביו נקבעה מהירות מקסימלית שאינ ה עולה על 40 קמ"ש על-ידי רשות הרישוי ברשיונו של הרכב או בתקנות אלה; "רכב אספנות"-אופנוע, רכב נוסעים פרטי, אוטובוס, רכב עבודה, רכב חילוץ ורכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 12,000 ק"ג, שמלאו 30 שנים משנת ייצורו ואשר צוין ברשיון הרכב כרכב אספנות; "רכב ביטחון"-כל אחד מאל ה, כשהם מפיצים בפנס מיוחד אור מהבהב ומשמיעים אות אזעקה בסירנה: (1) אמבולנס של מגן דוד אדום או אמבולנס שניתן לגביו אישור הפעלה למתן שירותי רפואה דחופים מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו; (2) אופנוע להגשת עזרה ראשונה שניתן לגביו אישור הפעלה למתן שירותי רפואה דחופים מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו; (3) רכב של משטרת ישראל; (4) רכב של צבא ההגנה לישראל; (5) רכב שמשמש את שירות בתי הסוהר לאחד מאלה (להלן-רכב שב"ס מבצעי): (א) למשימות מבצעיות ובלבד שניתן לגביו אישור על כך מאת נציב בתי הסוהר או מטעמו; (ב) לליווי של אסירים או עצירים; (6) רכב לכיבוי שריפות; (7) רכב שיטור משולב, ובלבד שמצוי בו שוטר; (8) רכב מסוים שרשות הרישוי אישרה אותו לכך; "רכב בטיחותי"-כהגדרתו בחוק הסעה בטיחותית לילדים נכים, התשנ"ד-1994; "רכב המיועד לניסוי"-רכב מנועי הנמצא בתהליך פיתוח ומיועד לבחינה ולניסוי ואשר צוין ברישיון הרכב כרכב ניסוי; "רכב זעיר" (Quadricycle )-רכב אשר מסווג על פי
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: סוג הרכב מקום דרך עירונית דרך עירונית שמוצב בה תמרור 426 או 426פ דרך שאינה עירונית דרך שאינה עירונית שמוצב בה תמרור 426 או 426פ דרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי דרך מהירה דרך מהירה שמוצב בה תמרור 426 או 426פ מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה (1) רכב מנועי למעט סוג רכב כאמור בפסקאות (2) עד (5) 50 כמצוין בתמרור 80 כמצוין בתמרור 90 110 כמצוין בתמרור (2) אוטובוס שאינו אוטובוס זעיר 50 כמצוין בתמרור 80 כמצוין בתמרור 90 100 כמצוין בתמרור ולא עולה על 100 (3) רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 12,000 ק"ג וברכב עבודה וטיולית 50 כמצוין בתמרור ולא יעלה על 50 80 כמצוין בתמרור ולא עולה על 80 80 80 כמצוין בתמרור ולא עולה על 80 (4) (נמחקה) (5) רכב איטי טרקטור ומכונה ניידת 40 כמצוין בתמרור ולא עולה על 40 40 נמצוין בתמרור ולא עולה על 40 40 סגורה בפניו סגורה בפניו
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם ברחוב משולב או באזור מיתון תנועה במהירות העולה על 30 קמ"ש. (ג) כל הדרכים המצוינות בתקנת משנה (א) למעט כביש פנימי בתחום מושב וקיבוץ סגורות בפני טרקטורון, ובלבד שלא ינהג אדם בטרקטורון במהירות העולה על 40 קמ"ש. (ד) (1) רשות הרישוי רשאית לציין ברשיונו של רכב מהירות מרבית מותרת פחותה מן המפורט בתקנת משנה (א), אם לדעתה דרוש לעשות כן. (2) לא ינהג אדם במהירות העולה על המהירות המרבית שצוינה ברשיון הרכב. (3) (נמחקה). (ה) לא ינהג אדם רכב בקטע המסומן בתמרור, במהירות העולה על הקבוע בתמרור. (ה1) רשות התימרור המרכזית רשאית לקבוע בקטע דרך מהירות מרבית מותרת השונה מן האמור בתקנת משנה (א), ובלבד שהמהירות המרבית המותרת שתיקבע לא תעלה על המפורט להלן: (1) בדרך עירונית – 80 קמ"ש; (2) בדרך שאינה עירונית ושאינה דרך מהירה – 100 קמ"ש ובדרך כאמור בת שני נתיבים לכל כיוון נסיעה עם שטח הפרדה בנוי – 110 קמ"ש; (3) בדרך מהירה – 120 קמ"ש. (ה2) לא תקבע רשות התימרור המרכזית מהירות מרבית מותרת בדרך מהירה כאמור בתקנת משנה (ה1)(3), אלא לאחר התייעצות עם ראש אגף התנועה של משטרת ישראל. (ו) הוראות תקנה זו אינן באות לגרוע מהוראות תקנות 51 ו–52 ומכל דין אחר לענין מהירות.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 212ב. פסילת רישיון לנהגים מסוכנים
212ב. (א) רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה: (1) 30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה; (2) חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה. (ב) קביעת קיומן ותוקפן של הרשעות לצורך תקנה זו, תהיה כאמור בתקנה 545, בשינויים המחויבים. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה. (ד) אין בתקנה זו כדי לגרוע מתוקפה או מתקופתה של כל פסילה אחרת שהוטלה על הנהג.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 70. תקנות כלליות
החובה להסיע נוסעים ותחומיה של חובה זו; (13) החובה להציג לראווה את מספר הנוסעים שאושר ואת תעריף שכר הנסיעה שאושר, לרבות המפה או התכנית הנוגעת לתעריף האמור; (14) בטיחותם ונוחותם של הנוסעים בכלי רכב ציבוריים והתנהגותם של נהגיהם; (15) הסמכת המפקח על התעבורה, לאסור או להגביל, בהודעה שתוצג בדרך, נהיגתו של כלי רכב או של רכב מסוג מיוחד באותה דרך או בכל חלק ממנה, לרבות לשם צמצום זיהום האוויר; (16) המהירות שבה מותר להסיע כלי רכב מנועיים או כל סוג שבהם אם בכלל ואם בדרך פלונית או באיזור פלוני או במקום פלוני; (17) מבנם ומשקלם של כלי רכב והתנאים לשימוש בהם ואולם, תקנות לעניין פליטת מזהמים מרכב, לרבות לעניין בדיקת הפליטה, יותקנו על ידי השר להגנת הסביבה בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008; (17א) מיתקנים או אמצעים אחרים למניעת גניבתם של כלי הרכב לסוגיהם, לרבות בענין חובת ההתקנה של מיתקנים או אמצעים כאמור, חובת השימוש בהם ותנאים ומועדים לשימוש; (17ב) מזגני אויר ברכב, סוגם, החובה להתקינם ולהפעילם והתנאים להפעלתם; (17ג) ח גורות בטיחות והתקני ריסון ברכב, סוגם, החובה להתקינם ולחגרם וכל תנאי לשימוש בהם; (17ד) מיתקנים או אמצעים אחרים שיש להתקינם ברכב, שמטרתם מניעת עבירות תעבורה, פיקוח על קיום ההוראות לפי פקודה זו או תיעוד הפרתן, לכלל כלי הרכב או לסוגים מסוימים, וכן דרך הפעלתם של אותם מיתקנים או אמצעים אחרים; תקנות לפי פסקה זו יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת; (17ה) חובות הנוהגים ברכב שבו מותקנים מיתקנים או אמצעים אחרים לפי הוראות פסקה (17ד); תקנות לפי פסקה זו יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת; (18) דרכי הסדר, הגבלה ופיקוח לרישוי כלי רכב מסחריים ולרישוי כלי רכב פרטיים הבנויים להסעת יותר מששה נוסעים בנוסף על הנהג,
צו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2002
סעיף: [תיקונים: התשס"ד, התשס"ה, התשס"ז, התשע"א, התשע"ב, התשע"ד, התשע"ו, התשע"ז, התשע"ז (מס' 2), התשע"ח, התשע"ט, התשפ"א, התשפ"א (מס' 2), התשפ"ב, התשפ"ד]
קנס מוגדל-אי ציות לתמרור האוסר עצירה או חניה 500 25 27(א) או (ד) בליקוי לא חמור 250 26 27(ב) 500 27 28(א) 100 28 28(ב) 1,000 מספר סידורי מספר הסעיף פירוט נוסף לעבירה סכום הקנס 50א3 39טו1(א) 1,000 50א4 39טו1(ב) 1,000 50ב 39טז(1) או (2) 1,000 50 ב1 39טז(3) 750 50ב2 39טז1 1,000 50ג 39יח2 1,000 51 40(א) תוך כדי הפרעה 250 52 40(א) תוך כדי סיכון 500 53 40(ב) 250 54 40(ג) 500 55 41 250 56 42 250 57 43 250 58 44 250 60 46 250 61 47(א) 250 62 47(ה)(2) 250 63 47(ה)(3) 500 64 47(ה)(4) עקיפה בצומת 500 65 47(ה)(4) אי השלמת עקיפה לפני צומת 250 66 47(ז) 500 67 47(ח) 750 68 48(א) 250 69 48(ב) 250 70 48(ג) 250 71 49 250 72 50(א) 250 73 52 250 74 53 250 75 54(א) בדרך עירונית עד 20 קמ"ש מעל המותר 250 76 54(א) בדרך עירונית מ–21 ועד 30 קמ"ש מעל המותר 750 מספר סי דורי מספר הסעיף פירוט נוסף לעבירה סכום הקנס 102 72(א) למעט פסקאות (2א), (12) ו–(16) באזור קנס מוגדל 250 103 72(א)(2א) למעט בנסיבות המפורטות להלן 500 104 72(א)(2א) בהעמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה ובלבד שנותר מעבר של 130 ס"מ לפחות על המדרכה ומותרת החניה בכביש שבו הוע מדו יתר גלגלי הרכב 250 104א 72(א)(2), (3), (4), (6) ו–(10) 250 105 72(א)(12) למעט באזור קנס מוגדל 250 106 72(א)(12) באזור קנס מוגדל 500 106א 72(א)(14) 250 107 72(א)(16) 1,000 108 72(ב) 250 109 72(ג) 250 109א 72א 500 110 73 100 111 74 250 112 75 100 113 76(ג) 500 114 79 250
כל הזכויות שמורות ©
