כל הזכויות שמורות ©
רשלנות רפואית מהווה אחד התחומים המורכבים והמאתגרים ביותר בעולם המשפט הישראלי. כאשר טיפול רפואי כושל גורם לנזק, הדרך להוכחת התביעה ולקבלת פיצוי ראוי דורשת הבנה מעמיקה של עקרונות משפטיים ורפואיים כאחד.
רשלנות רפואית מוגדרת בישראל כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות בדיסציפלינות רפואיות שונות, אשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילת הסיכויים מול הסיכונים. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון במקרים רבים, הרשלנות הרפואית נבחנת לפי סטנדרט "הרופא הסביר" בנסיבות העניין.
בתביעות רשלנות רפואית בישראל, על התובע להוכיח שלושה יסודות מצטברים:
כל אחד מהיסודות הללו חייב להיות מוכח ברמה של מאזן הסתברויות (מעל 50% סבירות), כפי שמקובל במשפט האזרחי בישראל.
אחד המאפיינים המייחדים תביעות רשלנות רפואית הוא הצורך בחוות דעת מומחה רפואי. ללא חוות דעת תומכת, כמעט ואין סיכוי להצליח בתביעה מסוג זה.
בתיק תא (באר שבע) 50014-01-19, נדרשו הצדדים להגיש מספר חוות דעת של מומחים רפואיים בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, שקל בית המשפט למנות מומחה מטעמו.
חוות הדעת צריכה להתייחס לשלושה היבטים מרכזיים:
הפסיקה בישראל מייחסת חשיבות עליונה לניהול תקין של הרשומה הרפואית. תיעוד רפואי לקוי עשוי לפעול לרעת הנתבעים בתביעות רשלנות.
בתיק תא (חיפה) 10004-12-19, קבע בית המשפט: "הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו 'להנחה' בעת ההכרעה." מכאן שתיעוד רפואי לקוי עשוי להוביל למסקנות לרעת המוסד הרפואי.
בתיק תא (חיפה) 31782-07-17, טען התובע כי הניתוח גרם לו למגבלות רפואיות ותפקודיות קשות, וכי הצוות הרפואי התרשל הן בקבלת החלטה חפוזה לנתח אותו מבלי למצות את האופציה של טיפול שמרני והן בביצוע הניתוח עצמו.
טענות נפוצות נוספות בתביעות רשלנות רפואית כוללות:
במקרים מסוימים, ניתן להסתמך על דוקטרינת "הדבר מדבר בעדו" להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעים. דוקטרינה זו חלה כאשר התוצאה הרפואית כה חריגה, עד שהיא מצביעה לכאורה על קיומה של רשלנות.
לדוגמה, במקרים של השארת חפץ זר בגוף המטופל לאחר ניתוח, עשוי בית המשפט להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים להראות כי לא התרשלו.
פסיקות בתי המשפט בשנים האחרונות מצביעות על מגמה של הקפדה על סטנדרט טיפול גבוה ומתן פיצויים משמעותיים במקרים מוכחים של רשלנות רפואית. בתי המשפט נוטים לבחון בקפידה את התיעוד הרפואי ואת העמידה בחובת ההסכמה מדעת.
תביעות רשלנות רפואית הן מהמורכבות בתחום הנזיקין. הצלחה בניהולן תלויה בהכנה יסודית, בביסוס ראייתי איתן ובייצוג מקצועי. היכרות מעמיקה עם הפסיקה העדכנית ועם עקרונות הרפואה הרלוונטיים היא הכרחית להשגת פיצוי הולם עבור הנפגעים מרשלנות רפואית.
ההתמודדות עם מערכת בריאות גדולה ומורכבת אינה פשוטה, אך המערכת המשפטית בישראל מספקת כלים להבטחת זכויות המטופלים ולהשגת צדק במקרים המתאימים.
ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל
שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין
רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.
פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון
ת"א (חיפה) 10004-12-19- פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה
שמות השופטים: אהרון שדה
לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו "להנחה" בעת ההכרעה. יעדים או אידיאלים שאליהם אנו מבקשים לשאוף אך לא תמיד מוגשמים באופן מלא או רצוי, את אלה יש לבחון בהתאם למועד ולמצב הרלוונטיים. יש לזכור כי קיים פער בין המצוי לרצוי, בגין הרצוי לא תמיד ניתן לחייב בדין, המצוי הוא זה שבדרך כלל קובע את מתחם ה"סבירות" בה גוף פועל. אין זה סוד שבתי המשפט נוטלים מעט מהרצוי (גם אם הוא לא מצוי) ומוסיפים אותו למצוי כדי ליצור סטנדרט התנהגות גבוה יותר (למשל בחבות מעסיק לבטיחות עובדיו) אך הדבר צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובשים לב ליכולות האמיתיות של אותו נתבע לממש גם את הרצוי-והכוונה לזה הרחוק יותר מהמצוי. ומכאן חזרה לתיק שלפני, הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה אשר ייסקר כאמור וידון על פי חלקיו נוגעות להתרשלות בנטילת אנמנזה מהמנוח והשלכותיה, הטענה השנייה נוגעת להפרת זכותו של התובע לקבלת טיפול רפואי נאות כחולה אונקולוגי סופני או כ"חולה הנוטה למות" על פי החוק הנושא שם זה. שתי עילות מרכזיות אלה כוללות בחובן כמובן עילות משנה ואת הטענות וההתייחסות לטיפול רפואי שקיבל או לא קיבל התובע. 4 הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי תצהירי ועדויות המומחה מטעם התובעים ועדיהם היו סובייקטיביים מאד ברם לא הוכחו מתוכן עובדות אשר יכולות לבסס את התביעה מקל וחומר כשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה כאשר במקרה של התובעים מדובר בחוות דעת קצרה (3 עמודים) היתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר ודומני כי במקרה כאן, כאשר אין העברת נטל ולמעשה כל העובדות מצויות בידי התובעים, יש מקום להתחיל את הדיון בהכרעה בבחינת עדויות עדי התביעה ובראשן המומחה מטעמה.
פסק דין |13/06/2022 |
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
ת"א (חיפה) 31782-07-17- פלוני נגד מדינת ישראל עי
שמות השופטים: אפרת קריב
אביב – ניתן פס"ד ביום 128 פסק דין 1. לפני תביעת רשלנות רפואית. התובע, יליד 1992, תבע את מדינת ישראל, שהיא הבעלים והמפעילה של המרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי (להלן : "המרכז הרפואי") וכן בית החולים לילדים על שם דנה (להלן: "בית חולים דנה") בגין ניתוח שעבר בבית החולים דנה ביום 26.7.2007 . 2. לטענת התובע, הניתוח גרם לו למגבלות רפואיות ותפקודיות קשות שלא סבל מהן לפני הניתוח, וביניהם: כאבים קשים במפשעה ובירך מימין, הגבלה קשה ומשמעותית בתנועות מפרק ירך ימין, עיוות וסטייה קשות של הרגל ושל כף הרגל כלפי חוץ, וכן צליעה קשה ברגל ימין ומגבלות קשות בישיבה, בעמידה, בהליכה ובכל פעולה הכרוכה בהפעלת מפרק ירך ימין. התובע טוען כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל הן בקבלת החלטה חפוזה לנתח אותו מבלי למצות את האופציה של טיפול שמרני והן בביצוע הניתוח עצמו. 3. בנוסף לטענת הרשלנות, טוען התובע להעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה שכן הנתבעת והצוות הרפואי מטעמה התרשלו במסירת מידע חיוני לו ובעיקר להוריו, לאור העובדה שהוא היה כבן 15 ביום הניתוח, ביחס לסכנות והסיבוכים האפשריים והצפויים בניתוח וכן ההסתברות להתרחשותם. עוד טוען התובע כי לא מסרו להוריו מידע בדבר טיפולים רפואיים חלופיים ובדבר הסיכונים הכרוכים בחלופה של אי ביצוע הניתוח על מנת שיוכלו לשקול באופן עצמאי ובהבנה מלאה את רצונם בניתוח. לטענת התובע אילו המידע באשר לבעיות הרפואיות מהן הוא סובל כיום, שהן תוצאת הניתוח, היו מוסברות להוריו, הוריו לא היו מסכימים לביצוע הניתוח. התובע מבקש כי בית המשפט יקבע שיש קשר סיבתי בין נכותו כיום, לרשלנות הצוות הרפואי וכן להפרת חובת הגילוי והיידוע, ולחלופין, ככל שבית המשפט לא יקבל את טענתו זו, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי משמעותי בגין הפגיעה באוטונומיה.
פסק דין |17/06/2023 |שלום – חיפה
רע"א 2589/23- פלוני נגד אסותא אשדוד בעמ
שמות השופטים: י עמית
, התשמ"ד-1984 ובתיקון מס' 3 לתקנות החדשות, בגדרו תוקנה תקנה 15(א)(2) ונוספה תקנה 92(א1). על פי התיקון, בתביעת נזקי גוף בשל עבירת מין שהנתבע ביצע כלפי התובע והורשע בה, רשאי התובע לבקש כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו ובית המשפט יטיל את תשלום שכרו של המומחה שמינה על הנתבע שהורשע, אלא אם שוכנע מטעמים מיוחדים שלא לעשות כן (בעניין זה ראו גם ע"א 132/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 15 לפסק דיני ( 13.4.2022 ))]. 8. ומה דינו של בעל דין שלא צירף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ובית המשפט לא פטר אותו מכך ככלל, במצב כזה בעל הדין "לא רשאי להשמיע עדות של מומחה רפואי ולא יוכל להוכיח עניין שבמומחיות רפואית מטעמו לעניין הנדון" (תקנה 93(א) לתקנות, וכן השוו ל-רע"א 2399/21, פסקה 28). ודוק: בתביעת נזקי גוף בגדרה התובע מסתפק אך ורק בנזק בלתי ממוני, אין בהכרח חובה לצרף חוות דעת רפואית. כך, לדוגמה, מקום בו מדובר בתביעה בגין תקיפה או תאונת עבודה (ראו למשל רע"א 235/16 דנציגר נ' חרל"פ, פסקה 6 ( 10.7.2016 )). אך כאשר בתביעה לרשלנות רפואית עסקינן, כמו במקרה דנן, הרי שעל מנת להוכיח התרשלות בגינה נגרם נזק לא ממוני, על התובע לצרף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות ההתרשלות והקשר הסיבתי. 9. ומהתם להכא. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובתוך כך דחה את טענותיו ולפיהן בנסיבות המקרה הוא כלל אינו מחויב בהגשת חוות דעת. בין היתר, בית המשפט המחוזי עמד על כך שאין חולק כי מדובר בתביעת רשלנות רפואית בגין "נזקים חמורים מאוד" שנגרמו לכאורה למבקש בהיותו כבן שנתיים בלבד; כי מכתב התביעה עולות טענות רבות בדבר שורת מעשים רשלניים, לכאורה, מצד הצוות הרפואי של המשיבה, הדורשות ביסוס בחוות דעת מומחה ברפואה; וכי מאחר שאין חולק שהשבר לא נגרם במהלך הטיפול, מתחדד עוד יותר הצורך בחוות דעת שתצביע גם על קשר סיבתי, דהיינו, על כך שהנזקים נגרמו דווקא כתוצאה מההתרשלות הנטענת, ולא כתוצאה מהשבר עצמו וללא קשר לאופן הטיפול אצל המשיבה.
החלטה |19/06/2023 |בית המשפט העליון
ת"א (ירושלים) 1686/96- אבישג אברהם (קטינה) נגד ש.ר.ב.
שמות השופטים: משה רביד
ברשלנות רפואית, כפי שהדבר נדרש בעוולת הרשלנות, על התביעה להוכיח את התקיימותם של ארבעת היסודות שמופיעים בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (ע"א 4025/91 צבי נ' דר' קרול, פ"ד נ(790 – 789 ,784 (3; ע"א 58/82 הנ"ל, שם, עמ' 262; ע"פ 89/116, אנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(289 – 288 ,276 (5). הרשלנות נמדדת בדרך הבדיקה, בדרך האבחון, ההחלטה על מתן הטיפול והטיפול עצמו. לא כל טעות בשיקול דעת של רופא תוביל למסקנה שהיתה הפרת חובה. לא פעם עומד רופא בפני דילמה, כשעליו להחליט לא בישוב הדעת, אלא בלחץ הנסיבות. כל רופא עלול לטעות אך לא כל טעות עולה כדי רשלנות, כשם שאי הצלחה של ניתוח או טיפול אחר, כשלעצמם, אינם מקימים חזקה או מסקנה של התרשלות רפואית. לא כל תגובה של חולה לטיפול ספציפי ניתנת לציפייה מראש, אף בזהירות מקסימלית. הרפואה איננה מדע מדויק ולא תמיד ניתן לחזות מראש סיבוכים מסיבוכים שונים, העלולים להביא לתקלה או לכישלון בעת מתן הטיפול הרפואי (ע"א 235/59 אלהנקרי נ' פולק, פ"ד יד' 2500 ,2497). ישנם מקרים שהרופאים בוחרים בדרך טיפול פלונית מתוך שיקול של סיכון מחושב במתן טיפול זה, או בהתערבות ניתוחית, כדי למנוע נזק גדול יותר, לולי אותו טיפול או התערבות. הוא הדין אם רופא בוחר באחת מהאופציות האפשריות לטיפול, שהרפואה מכירה בה. אם ננקוט במדיניות משפטית שכל טעות בשיקול הדעת של הרופא משמעה התרשלות תיהפך הרפואה לרפואה מתגוננת והרופאים במקום לטפל בחולה, ידאגו, ראשית דבר, להכנת הגנה עתידית אפשרית וטיפולים ינתנו לא כדי להתגבר על מחלות אלא כדי להתגבר ולדחות תביעות עתידיות וצפויות.
פסק דין |13/06/1999 |מחוזי – ירושלים
ת"א (תל אביב) 28574-04-22- עזבון המנוחה פלונית ז"ל נגד ' המרכז הרפואי על שם סוראסקי בית חולים איכילוב
שמות השופטים: קרן שמש
אם כן, נמצאנו למדים כי בתביעות שעילתן רשלנות רפואית חוות הדעת של המומחים ברפואה הן חלק אינטגרלי מכתב התביעה, והן המשרטטות את עילת התביעה. לשם כך עליהן לכלול טענות מבוררות התומכות היטב בטענות הנטענות בכתב התביעה, הן לעניין האחריות והרשלנות, הן לעניין הנזק, הן לעניין הקשר הסיבתי ביניהם. אכן, כפי שנקבע והובהר בפסק הדין בעניין זנדני, במקרים בהם יש מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים אין מנוס מהכרעה שיפוטית; שיקול הדעת מוקנה לבית המשפט, אולם אין לבצע "קיצורי דרך" ולפנות לקבלת הכרעה שיפוטית בטרם מונח בפני בית המשפט המסד הראייתי הנדרש להוכחת עניין שברפואה-חוות דעת מומחה לתמיכה בעובדות ובטענות הנכללות בכתב התביעה ומבססות את העילה. 29. מן הכלל אל הפרט. מעיון בכתב התביעה עולה כי הטענות המפורטות שם מתייחסות רובן ככולן להתנהלותו של בית החולים, והעילות הנטענות מופנות כלפי בית החולים בלבד. באשר לקופת החולים, נטען בקצרה כי הרופא הפנה את המנוחה למרפאת מפרקים בבית החולים, מבלי לטעון כי עצם ההפניה היתה בגדר רשלנות רפואית. לא נטען בכתב התביעה כי רופאי קופת החולים והמרפאה בעיסוק עודדו ושכנעו את המנוחה לעבור את הניתוח, וכי הציגו לה מצג כי מדובר בניתוח שיש לה סיכוי להחלים ממנו ולשקם את מצבה. טענות אלה נטענו רק מאוחר יותר בתצהירו של התובע במענה לבקשה לסילוק על הסף, מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, על אף שניתנה לתובע הזדמנות לעשות כן. לפיכך, טענות התביעה במענה לבקשה לסילוק על הסף אין בהן כדי לבסס את העילה, שהרי טענות אלה לא מצאו ביטוי בכתב התביעה, ועצם העלאתן מחוץ לכתב התביעה על-מנת לשכנע כי אין לסלק את התביעה נגד קופת החולים, מלמדת על הקושי בביסוס העילה ועל הצורך בהסברים שאינם חלק מכתב התביעה.
פסק דין |29/09/2024 |שלום – תל אביב
ת"א (באר-שבע) 3244-09- אוקסנה לובנוב נגד תגבור מאגר אדם מקצועי זמני בע"מ ואח
שמות השופטים: יעקב שפסר
) 4. כאמור, הדברים נכונים ביתר שאת מקום שהמדובר בעילת תביעה שמקורה ברשלנות רפואית נטענת, ומקובלים עליי טיעוני הנתבעת 3 בעניין זה. אכן, חובת צירוף חוות דעת רפואית בתובענה בעילה של רשלנות רפואית הינה בעלת משמעות מיוחדת, באשר בהעדר חוות דעת רפואית, אין התובענה רק נעדרת כל תשתית לחבות, אלא היא מהווה למעשה ערעור ופגיעה במקצועיותם של הרופאים המעורבים, ללא כל אחיזה, ולכך לא אוכל לתת יד. 5. לאור האמור, נדחית הבקשה. ככל שבדעת התובעת לצרף חוות דעת רפואית מטעמה באשר לחבות הנטענת כנגד הנתבעת 3, תעשה כן בתוך 30 יום מהיום. לא תוגש חוות דעת כאמור במועד שנקצב לכך תימחק התביעה כנגד הנתבעת 3. ארכה להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 3 עד 30 יום ממועד הגשת חוות הדעת, ככל שתוגש. 6. לפנים שורת הדין ואך מתוך התחשבות במצבה הכלכלי הנטען של התובעת (וחרף העדרו של תצהיר בתמיכה לאמור), אמנע מפסיקת הוצאות.
החלטה |12/03/2012 |
ת"א (באר שבע) 50014-01-19- פלונית נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא
שמות השופטים: יעל ייטב
מבוא 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. במסגרת ההליך הגישו הצדדים מספר חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בתחומים שונים. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכוונת בית המשפט למנות מומחה מטעמו. 2. התובעת התנגדה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בעוד שהנתבעת הותירה את הסוגייה להכרעת בית המשפט. 3. תמצית טענתה של התובעת היא כי בניגוד לתביעות רגילות המוגשות בגין נזקי גוף, תביעות בגין רשלנות רפואית הן בגדר 'מטריה' מיוחדת, שכן מומחה בית המשפט מתבקש בחוות דעתו להטיל בעמיתו 'אות קין' של רשלן, ועל כן ייטה המומחה מטעם בית המשפט, גם באופן בלתי מודע, להגן על עמיתו. חשש מהטייה זו קיים על אחת כמה וכמה כאשר הגוף הנתבע הוא מוסד רפואי ציבורי גדול, קל וחומר כאשר מדובר במדינת ישראל ובמשרד הבריאות, שהינם גם הגוף המפקח, המעניק רישיונות והמתקין תקנות. 4. התובעת הפנתה בתגובתה לפסיקה ולספרות, בין היתר לפסק דינו של כב' השופט ח' כהן בע"א 219/79 ד"ר ירמלוביץ' נ' חובב, פ"ד לה (3) 766, 783 (1980), ולפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2104/12 פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.2012 ). 2 5. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ואת חוות דעת המומחים מטעמם מצאתי שיש למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. המסגרת החוקית 6. ההלכה הפסוקה עמדה לא אחת על החשיבות במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים מ' נאור (כתוארה אז) וד' חשין)) עמד על חשיבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית, כ'גורם נטרלי' ו'כמתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט' עוד בע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (מיום 28.11.2007 ) (להלן- "פרשת הרישנו")- בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.
החלטה |12/07/2022 |מחוזי – באר שבע
ת"א (ירושלים) 6743-09-11- ע"ז המנוח שלמה אייזנבך זל ואח נגד מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח
שמות השופטים: יוסף שפירא
מגמה זו, אשר מתגברת עם השנים, מקשה על התנהלותם של נפגעי רשלנות רפואית, ושל עורכי הדין המייצגים אותם לצורך הגשת תביעות רשלנות רפואית, בהשגת ראיה כנגד הרופאים המטפלים או המוסד הרפואי שבו אירע המעשה או המחדל הרשלני. כפועל יוצא, תיקי רשלנות רפואית רבים לא מגיעים לדיון משפטי, הצדק אינו נעשה ונפגעים אינם מקבלים את הפיצוי לו הם זכאים. במקרי מוות כתוצאה מרשלנות רפואית, לא מקבלים השאירים את הפיצוי לו הם זכאים. עוד מציינים התובעים, כי כבר בשלב זה כי הרשומה הרפואית בכלל, ובאופן ספציפי דוח הניתוח, הנו לאקוני ביותר ואינו מפרט את מהלך הניתוח ברמת הפירוט המקובלת והמתחייבת. לפיכך לא ניתן לדעת או להבין את הטכניקה שבה בוצע הניתוח, לא ניתן לדעת באילו שעות ובאיזה שלב ניתנו מנות דם למנוח, לא ניתן לדעת מדוע החל הניתוח באיחור או מה היה משך האיסכמיה, ועוד. עד כאן האמור בכתב התביעה לעניין אי צירוף חוות דעת רפואית. בבקשה עצמה מפרטים המבקשים את הנסיבות והניסיונות לאיתור מומחה מטעמם, וכן צורף לבקשה תצהירה של עו"ד ליאת שולמן- רוקח שטיפלה מטעם התובעים באיתור מומחה רפואי. דיון 4. עו"ד שולמן-רוקח נחקרה על תצהירה, ולהלן אתייחס לדבריה. ראשית נסקור את התקנות העוסקות במצב בו תובע אינו מגיש חוות דעת רפואית, המשמעות הנובעת מכך ומה תרופתו, והפסיקה המתייחסת לכך. הכלל הינו כאמור, שעניין שברפואה יש להוכיח על ידי מומחה. כאן אנו עוסקים בתביעת נזיקין שאינה תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות , התשל"א-1971 (להלן-חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
החלטה |22/01/2012 |מחוזי – ירושלים
ת"א (קריות) 771-03-19- פלוני נגד טרמ כרמיאל בעמ
שמות השופטים: צבי כוחן
לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, עיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים וכן בחוות הדעת מאת מומחה ביהמ"ש, ד"ר קובו, וכן בכל כתבי בי-הדין, ולאחר שמיעת העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. 130. כלל ידוע הוא, כי לצורך בחינת האחריות בעוולת הרשלנות, יש להוכיח הצטברותם של שלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) בין המזיק לניזוק, התרשלות – דהיינו הבחינה האם המזיק נהג באופן בלתי סביר במעשה או במחדל כלפי הניזוק, וכן קיומו של נזק והקשר הסיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לנזק. 131. בענייננו, אין מחלוקת, כי הנתבעים חבים בחובת זהירות מושגית כלפי התובע, שעה שמדובר במערכת היחסים, שבין רופא למטופלו. 132. כך גם, אין מחלוקת, כי קיימת חובת זהירות קונקרטית בין הצדדים, ומשהתובע פנה אל מי מהנתבעים בכדי לקבל טיפול רפואי מקצועי ומזור לכאביו בעקבות התאונה ועקב הפגיעה בזרת ידו הימנית. 133. משכך, אפנה לבחון עתה את סוגיית ההתרשלות, קיומו של נזק והקשר הסיבתי ביניהם. בחינת שאלת ההתרשלות: 134. בהתאם לפסיקה, יש לבחון האם במהלך הטיפול הרפואי שניתן לתובע על-ידי מי מהנתבעים, הפעילו הרופאים המטפלים שיקול דעת רפואי מקצועי סביר, בנסיבות העניין, והאם נקטו באמצעי הטיפול הרפואי, שרופא מקצועי וסביר היה נוקט בהן באותן הנסיבות. 135. על פי ההלכה הפסוקה, החלטות ופעולות הרופא צריכות להיות מבוססות על ידע רפואי עדכני ובהתאם לנורמות המקובלות לאותו מועד בעולם הרפואה. 136. בחינת הטיפול שסופק לתובע, אינה צריכה להיות של חוכמה בדיעבד, אלא נכון למועד הטיפול שניתן לו ולידע ולנורמות שהיו קיימים במועד הטיפול שניתן.
פסק דין |
31/12/2023 |
שלום – קריות
ת"א (נצרת) 9729-06-22- פלוני נגד ' מרכז רפואי עפולה
שמות השופטים: מיכל ברלינר לוי
הדברים אמורים ביתר שאת, לאור נפקות צירופה של חוות דעת רפואית לכתב תביעה שעניינו רשלנות רפואית כחלק מכתבי הטענות, בהתאם להוראת תקנה 87(א) לתקנות, לפיה "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. " (השוו ת"א (חי') 31748-08-21 המוסד לביטוח לאומי נ' אבן קיסר בע"מ (7/723), ס' 15; ת"א (נצ') 15524-12-19 פלוני נ' אלישע בע"מ (18/6/20), אשר מעיון במאגרים עולה כי ערעור שהוגש בגדרי ע"א (מחוזי נצ') 61126-07-20-נמחק). 32. דומה כי הדברים עולים בברור אף מטענות התובע עצמו, בסיפא לס' 22 להשלמת הטיעון מטעמו, אף לפיו ככל שהתיק היה מוסיף להתנהל בגדרי ההליך הקודם היה עליו לבקש לתקן את כתב טענותיו. בהינתן כי חידוש התביעה לאחר הפסקתה ומחיקתה בהליך הקודם, הותנה בפסק הדין בתנאים שפורטו לעיל, אין מדובר במחיקת תביעה רגילה המקנה לתובע הזכות להגשת תביעה חדשה כראות עיניו. 33. על אף כל האמור לעיל, ועל אף מחדלי התובע-לשם הכרעה מלאה ואמתית בשאלות שבמחלוקת; משגורלה של התביעה תלוי בהגשת חוות הדעת להוכחת עניינים שברפואה; לנוכח השלב הדיוני בו מצוי התיק טרם שמיעת הראיות; משאף טרם הוגש כתב הגנה בהליך זה בהתאם להחלטה מיום 12/12/22-אני רואה בנסיבות להתיר את תיקון כתב התביעה באמצעות צירופן של חוות דעת ד"ר שושני והעמודים החסרים בחוות דעת ד"ר ספורי, אך זאת בכפוף לחיוב התובע בהוצאות בשיעור משמעותי (השווה ת"א (חי') 31748-08-21 המוסד לביטוח לאומי הנ"ל, ס' 19). 34. בהקשר זה נתתי דעתי לכך שהתביעה בהליך הקודם נמחקה, תוך שצוין כי בנתוני התיק ניתן להסתפק במהלך של מחיקת התביעה, חלף דחייתה (סעד שכלל לא נתבקש על ידי הנתבע במסגרת תשובתו לבקשת המחיקה בהליך שם); ולכך שבבקשת התובע למחיקת התביעה בהליך הקודם פורטו קשייו לאיתור המומחה והגשת חוות הדעת, וצוין דבר האפשרות כי תביעה חדשה תוגש בעתיד (ראו בקשת התובע למחיקת התביעה בהליך הקודם מיום 24/5/21, בדגש על ס' 5-9).
החלטה |
30/09/2024 |
שלום – נצרת
בש"א (חיפה) 6973/99- מרים פרידמן ואח נגד עירית חיפה
שמות השופטים: י גריל
יתר על כן, לדעת ב"כ המבקשות העברת שאלה בדבר רשלנות רפואית למומחה שהוא עצמו רופא עלולה להסב למבקשות נזק בלתי הפיך שכן נטייתו הטבעית של רופא תהא להצדיק רופאים אחרים ולא להרשיע (סעיף 6 בנימוקיו של ב"כ המבקשות). גם לא תהא תועלת ממינוי זה הואיל וממילא יהא צורך בסופו של דבר לשמוע את המומחים מטעם שני הצדדים, וגם המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ייקרא להיחקר ע "י מי שלא יהא שבע רצון מחוות דעתו. יד. ב"כ הנתבעים הגיבה בכתב וציינה שהמומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש הוא "זרועו הארוכה" של ביהמ"ש, עליו להסביר לביהמ"ש את הקשר בין הגורמים שנטען כי הם הסבו את הנזק לבין התוצאות הקיימות כמשתקף בנזק. תפקיד המומחים לפרוש בפני ביהמ"ש את הידע בתחום מומחיותם. ההכרעה אם היתה התרשלות מקצועית אם לאו נתונה תמיד בידי ביהמ"ש (ע"א 612/78, פאר נ' קופר, ל"ה (1) פד"י, עמ' 720). בעניננו השאלה היא האם התרשל הצוות הרפואי בטיפול שניתן למבקשת מס' 1. המבחן הוא התנהגותו של צוות רפואי סביר באותן נסיבות, וביהמ"ש נעזר במומחים רפואיים ניטרליים מטעם ביהמ"ש המביאים בפני ביהמ"ש את הידע הנחוץ לצורך ההכרעה השיפוטית – עד כאן תמצית טיעוני ב"כ הנתבעים בתגובתה שבכתב. טו. בישיבת ביהמ"ש מיום 5.9.99 חזר ב"כ המבקשות ופירט בפני ביהמ"ש את נימוקי התנגדותו, וב"כ הנתבעים חזרה על התגובה שהגישה בכתב, וכן התייחסה לטענות שהעלה ב"כ המבקשות בעל-פה. לצורך ההחלטה בבקשה זו עיינתי בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם שני הצדדים, הן חוות הדעת הראשונות שהוגשו, והן חוות הדעת המשלימות, לאחר שאותר החמר הרפואי הנוסף. עיינתי בקדמי המשפט שהתקיימו, בבקשות שהיו, ובטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים. מסכים אני עם ב"כ המבקשות שאין כל מניעה לעיין מחדש בהחלטת ביניים שניתנה, ולכן, גם לא ראיתי עצמי כבול להחלטת חברי סגן הנשיא כב' השופט ח.
החלטה |
13/11/1999 |
מחוזי – חיפה
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
תקנות אלה; "תביעה לפינוי מושכר"-תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית"-תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תביעת רכב"-תובענה לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי; "תובענה"-הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח בהגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף"-לרבות תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח בשל נזק גוף; ואולם תובענה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף; "תצהיר"-תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 6. הגדרות
; "תביעה לפינוי מושכר" – תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, חל עליו; "תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תובענה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם בעקבות טיפול רפואי של מטפל או מוסד רפואי כהגדרתם בחוק זכויות החולה; "תובענה" – הליך המתנהל בהתאם לתקנות אלה הנפתח ב הגשת כתב תביעה; "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" – למעט תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, לרבות הצהרה שניתנה מחוץ לישראל בכתב, בדבר אמיתות הדברים שנכתבו בה, באחת מן הדרכים האלה: (1) בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל; (2) לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור בפסקה (1); (3) לפי הסדר שנקבע מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה זרה; (4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובלבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
סעיף: 87. מומחים מטעם בעלי הדין
87. (א) רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. (ב) הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט. (ג) רצה תובע לחלוק על חוות דעת מומחה בעניין שברפואה שצורפה לכתב ההגנה, יגיש חוות דעת נגדית בתוך שישים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת או בתוך זמן אחר שהורה עליו בית המשפט. (ד) בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה. (ה) רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ו) רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט. (ז) חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת. (ח) בעל דין המגיש חוות דעת של מומחה מטעמו ידאג להתייצבותו לחקירה בבית המשפט, זולת אם בעל הדין שכנגד הודיע שהוא מוותר על חקירתו. (ט) לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט.
תקנות שירות המדינה (משמעת) (בקשות לשינוי שיעור המשכורת המשתלמת לעובד מושעה), תשל"ח-1978
סעיף: 6. ראיות
6. (א) דיני הראיות אינם מחייבים בדיונים לפי תקנות אלה; אולם – (1) לא יוכחו הכנסותיו, נכסיו, הוצאותיו וחובותיו של פלוני על ידי תצהיר בלבד שיוגש על ידי המבקש או מטעמו; (2) לא יוכח אי-כושרו של המושעה לעבודה מתאימה מחמת מצב בריאותו אלא על ידי תעודה רפואית או חוות דעת של רופא כמשמעותם בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, או על ידי עדות רופא הניתנת בפני מי שדן בבקשה. (ב) מי שדן בבקשה רשאי בכל עת לדרוש מבעל דין להמציא לו ראיות נוספות להוכחת טענותיו כפי שיפרש בדרישתו, ובין השאר רשאי הוא לצוות על המושעה להתייצב לבדיקה רפואית בפני רופא בשירות המדינה ולהיבדק על ידיו כשיש חשיבות בדיון למצב בריאותו של המושעה, ורשאי הוא לעכב את הדיון בבקשת המושעה כל עוד לא התייצב ונבדק כאמור.
תקנות הרופאים (הרשאה לעמית רופא), התשפ"ד-2024
סעיף: 9. אופן הפיקוח על ידי רופא מומחה נותן ההרשאה
9. רופא מומחה נותן ההרשאה יפקח על עמית רופא באחד מהאופנים המפורטים להלן ויכול שייקבעו אופני פיקוח שונים לפעולות שונות: (1) פיקוח צמוד אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, והרופא המומחה נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול, בסמיכות פיזית לצידו; (2) פיקוח צמוד – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, ורופא מומחה באותו ענף מומחיות שאינו נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול, בסמיכות פיזית לצידו; (3) פיקוח ישיר אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, והרופא המומחה נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול אך לא נמצא בסמיכות פיזית לצידו; (4) פיקוח ישיר – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה, ורופא מומחה באותו ענף מומחיות שאינו נותן ההרשאה נמצא במקום הטיפול אך הוא לא נמצא בסמיכות פיזית לצידו; (5) פיקוח עקיף אישי – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה בלא תלות בהימצאותו של הרופא המומחה נותן ההרשאה במקום הטיפול, אך על הרופא המומחה נותן ההרשאה להיות מעורב במצבים שהגדיר מראש וכן להיות זמין להתייעצות במידת הצורך; (6) פיקוח בדיעבד – העמית רופא מבצע את הפעולה שהוא קיבל לגביה הרשאה בלא הימצאות של רופא מומחה כלשהו במקום הטיפול, אך הרופא המומחה נותן ההרשאה מפקח על פעילותו של עמית הרופא בדיעבד על ידי בדיקת הרשומה הרפואית או בכל דרך אחרת שימצא לנכון; לעניין זה, "רשומה רפואית" – כהגדרתה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996;
תקנות הרופאים (הפעולות המותרות לפודיאטר ולפודיאטר מנתח), התשע"ח-2018
סעיף: 3. הפעולות המותרות לפודיאטר מנתח
3. (א) פודיאטר מנתח רשאי לבצע, במסגרת טיפולו בכף הרגל של מטופל, את הפעולות המנויות בתקנה 2 וכן את הפעולות האלה, כולן או מקצתן: (1) טיפול בעור, לרבות טיפול ביבלת ובפצע והסרת עור קשה; (2) טיפול בעיוות באצבע, לרבות בארטרודזות ובארטרופלסטיות, והעברת גידים לתיקון אצבע פטיש; (3) טיפול בזיזים היוצרים יבלות אינטרקונדילריות (HM – (Heloma, בסינדקטיליה ובאצבעות עודפות; (4) טיפול במפרקים מטאטארסו-פלנגיאליים, לרבות בעצבים האלוקס ואלגוס והאלוקס לימיטוס, בניונט, בארטריטיס של פרקים אלה וקיבועים; (5) טיפול ניתוחי במטאטרסלגיה, לרבות ביצוע הרמת עצמות מטאטרסליות ופרו צדורה על שם וייל; (6) הסרת זיזים דורסאליים לרבות באזור (Tarsometatarsal joint ) TMTJ ; (7) כריתת גנגליון, יבלת, נגעים (לזיות) ורקמה רכה, שאינם חשודים בממאירות; (8) טיפול בניירומות מורטון ודומיו, לרבות כריתה שלהם; (9) טיפול בבעיות גידים והעברת גידים; (10) טיפול בפצעים ובכף רגל סוכר תית, לרבות הטריה של פצעים ורקמות עמוקות, קטיעה של אצבע או קרן (Ray ) וביצוע TMA (Trans Metatarsal Amputation ) ; (11) טיפול ניתוחי בזיהום, לרבות באמצעות ניקוז מורסות והטריית סיקווסטרום גרמי; (12) הוצאת גוף זר; (13) טיפול בפצאיטיס פלנטרית לרבות ביצוע ניתוח לפציה פלנטרית באזור העקב; (14) טיפול בפציעה מסוג Lisfranc and Chopart ; (15) כריתת כף הרגל בשיטת SYME ; (16) ניתוח מקרה טראומה; (17) טיפול ניתוחי בעיוות על שם האגלונד ובזיז אחורי בעקב; (18) טיפול המקורב (פרוקסימלי) לאמצע כף הרגל
תקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981
סעיף: 60. הגדרות
60. בפרק זה: "בדיקת ביקורת" – בדיקה רפואית שאיננה בדיקה ראשונית ואיננה בדיקה תקופתית ואשר מטרתה היא לברר אם חלפה הסטיה במצב בריאותו של הנבדק, שבשלה נרשמה הגבלה בתעודה הרפואית או בוטל תוקפה; "בדיקה ראשונית" – בדיקה רפואית יסודית הנעשית לראשונה למבקש תעודה רפואית לקביעת מצב בריאותו למילוי התפקידים על פי הרשיון או ההגדר המבוקשים; "בדיקה תקופתית" – בדיקה רפואית הנעשית בהיקף הדרוש לקביעת מידת התאמתו של המבקש להמשיך במילוי התפקידים על פי הרשיון או ההגדר המבוקשים; "ועדת ערר רפואית" – (נמחקה); "ועדה רפואית" – ועדה של שלושה רופאים מוסמכים שמינה המנהל שכל אחד מהם עוסק בענף רפואה אחר, ואחד מהם לפחות רופא מוסמך בכיר; "חידוש רשיון או הגדר" – לרבות שימוש בזכויות על פיהם; "טופס בדיקה רפואית" – טופס בדיקה רפואית שקבע המנהל; "רופא הרשות" – (נמחקה); "רופא מוסמך" – כמשמעותו בסעיף 6(א)(1) לחוק; "רופא מוסמך בכיר" – רופא מוסמך שנתקיימו בו כל אלה: (1) ביצע 200 בדיקות לפחות למבקשי רשיונות או הגדר כנדרש על פי תקנות אלה במשך 5 השנים האחרונות ולא נרשמו לחובתו על ידי רופא הרשות יותר מ-10 טעויות בעבודתו; (2) צבר ותק של 5 שנים לפחות כרופא מוסמך ;
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (נוסח החל על הליכים שנפתחו לפני ינואר 2021)
סעיף: 129. חוות דעת מומחה מטעם בעל דין בענין שאינו רפואי
129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין – יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו–(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט. (ד) הגיש בעל דין לבית המשפט חוות דעת בהתאם לתקנה זו, ימציא באותו מועד העתקים ממנה לכל שאר בעלי הדין. (ה) אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מסמכותו של שופט בקדם משפט לפי תקנה 143.
כל הזכויות שמורות ©