עורך דין פלילי ברמת גן

בג"צ 1437/02-1. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד 1. השר לביטחון פנים

שמות השופטים: א ריבליןמ נאור,א חיות

• אכן, "'שירות מקצועי' של עורך דין יכול שיתייחס לעבירות פליליות, אך זאת כאשר העבירה כבר בוצעה והעבריין מבקש מעורך-הדין שירות מקצועי בקשר לכך, כגון ייצוג בהליכים פליליים שננקטו נגדו, אך מקום שהעבריין מוסר לעורך-דין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, והוא אף נוהג כך, כי אז אין הלקוח מעוניין בכל שירות מקצועי מעורך-הדין, ואין זה מסוג הדברים שיש להם קשר לשירות מקצועי שניתן על ידי עורך-דין" (על"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770; ראו גם עחה"ס 1/81 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד לו(1) 614). בוודאי, שהשירות המקצועי של עורך-דין ללקוחו אינו כולל פגישה אשר "תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את שלומו של אדם או את ביטחונו או את שלום הציבור או את ביטוחן המדינה" כלשון תקנה 29(ב). יחד עם זאת, כמו חברתי השופטת חיות, גם אני סבור כי אין בכך כדי לאיין את הפגיעה האפשרית בזכות לייצוג. התכלית הראויה של ההוראה, והעובדה כי היא נועדה לסנן מתוך כלל המפגשים שבין אסירים לבין עורכי-דין את אותם מפגשים אסורים, אין בהן כדי לשלול את פוטנציאל הפגיעה בזכות לייצוג, הנובע מעצם המבחן ההסתברותי המצוי בתקנה מבחן "החשש הממשי" אשר יישומו נתון, לפי התקנה, לשיקול דעתו של הנציב או מנהל בית סוהר. הסנקציה הקבועה בתקנה, מקום בו שורר בלב הנציב או מנהל בית הסוהר חשש ממשי כי הפגישה תאפשר ביצוע עבירה, היא מניעת הפגישה (מראש) או הפסקתה. ניתן אפוא לומר, כי תקנה 29(ב) מאפשרת אמנם לתכלית ראויה לפגוע בזכות לייצוג של עצירים, המבקשים להיוועץ עם עורך-דינם בעניין משפטי לגיטימי. התכלית הראויה אינה מעלימה את הפגיעה האפשרית בזכות, אלא, לכל היותר ובהתקיים התנאים הצריכים לכך, הופכת אותה לפגיעה חוקית וחוקתית.

פסק דין |09/02/2004 |בית המשפט העליון

ע"פ 10153/07- אשרף בן נזמי קייסי נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ע ארבל,א חיות,ד ברק ארז

• זכות זו נגזרת מן הזכות להליך הוגן אשר הוכרה בשיטתנו המשפטית כזכות יסודית ובסיסית אשר פגיעה מהותית בה עשויה, בנסיבות מתאימות, לעלות כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם (ראו ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461, 561-560 (2006)). פועל יוצא של הכרה זו הינה הקביעה כי החיפוש אחר האמת לעיתים נסוג מפני שמירה על צדקת המערכת בכללותה. יש בכך כדי לבטא את העיקרון שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים והדרך להשגת הצדק חשובה לא פחות מן התוצאה. 22. הלכה פסוקה היא כי על הטוען טענת כשל בייצוג בהליך ערעור פלילי להוכיח קיומו של עיוות דין ואין די בהעלאת טענות בעלמא. המבחן לקיומו של עיוות דין בהקשר זה נקבע כמבחן סיבתי-תוצאתי לפיו יש להראות כי אלמלא הייצוג הכושל אפשר שתוצאת ההליך היתה משתנה (ראו: ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 160, 166-165 (1998); ע"פ 677/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (טרם פורסם, 22.3.2007 )). זהו מבחן אובייקטיבי במסגרתו נבחן "האם קיים חשש סביר כי הפגיעה בזכויות הנאשם השפיעה על שיקול הדעת השיפוטי כך שגדלה הסבירות להרשאת שווא" (ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 46 (2000)). אין די בסברה של עורך דין פלוני, המייצג נאשם בערעור, כי עורך דין אלמוני, שניהל את ההליך בבית המשפט דלמטה, חדל מחדל, שגה, או לא מיצה עד תום טענות הגנה למיניהן (שם, בעמ' 45). אכן, "מה שנראה בעיניו של פרקליט אחד כמחדל או כניהול כושל של ההגנה אינם בהכרח כאלה" (ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (טרם פורסם, 3.7.2007 ), ולעיתים מדובר בלא יותר מחוכמה שלאחר מעשה.

פסק דין |29/07/2012 |בית המשפט העליון

ע"פ 10049/08- ראתב אבו עצא נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: מ נאור,ס גובראן,י דנציגר

• על השלכותיה האפשריות של מניעת מפגש עם עורך דין שלא כדין עמדתי, בין היתר, בע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2011 ) (להלן: עניין אל עוקה), שם הטעמתי את הדברים הבאים: נראה כי אין מקום להכביר במילים אודות זכותו של כל אדם להיוועץ בעורך דין ובפרט כאשר הוא נחשד בפלילים. תפקידו של הייצוג המשפטי בהליך הפלילי הוא למנוע פגיעה בהליך הוגן תוך העמדת הנחקר על זכויותיו. בע"פ 1301/06 עיזבון המנוח אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009 ) (להלן: עניין אלזם) עמדתי על חשיבות היחס והקשר שבין הלקוח לבין עורך דינו ועל כך שפסיקתו של בית משפט זה הכירה בכך שלכל אדם עומדת הזכות להיות מיוצג בידי עורך דין על פי בחירתו. על חוקרי המשטרה לכבד זכות זו ולאפשר הגשמתה ללא הצבת מכשולים שלא לצורך תוך ניצול לרעה של סמכויות שהוקנו להם בחוק לדחות את מועד הפגישה בין הלקוח לבין עורך דינו. ברי, כי מנקודת המבט המשטרתית ישנו אינטרס לדחות ככל הניתן את מועד ההיוועצות בין הנחקר לעורך דינו. ודוק, המחוקק הגביל את שיקול דעתה של המשטרה בדחיית מועד מימוש זכות ההיוועצות ועל המשטרה לכבד את הוראת המחוקק. לא זאת אף זאת, אל לה למשטרה לנצל את תקופת הזמן המכסימלית שהעניק בידיה המחוקק לדחיית המועד כאמור, ועליה לשאוף לאפשר לנחקר את מימוש הזכות באופן אפקטיבי ברוח פסיקתו של בית משפט זה אודות הזכות להליך הוגן וכנגזרת מהלשון בה נקט המחוקק בסעיף 34 לחוק המעצרים לפיה "יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי" (ההדגשה אינה במקור י. ד. ). מקום בו סמכויות המשטרה למניעת מפגש בין נחקר לעורך דינו תנוצלנה לרעה יהיה לטעמי מקום לפסול את ההודאה נוכח גבייתה בנסיבות הפוגעות בהוגנות ההליך" (שם, פסקה 4).

גזר דין |22/08/2012 |בית המשפט העליון

עהס 4001/24- מיכאל פיין נגד ' היועצת המשפטית לממשלה

שמות השופטים: אלכס שטיין חאלד כבוב יוסף אלרון

• הלכה היא עמנו כי הזכות לייצוג בהליך פלילי-הגם שבענייננו מדובר בהליך מינהלי-נחשבת לאחת מזכויות היסוד של הנאשם, ותכליתה להבטיח קיומו של משפט צדק וכן שמירה על השוויון בין המדינה לבין הנאשם במסגרת ההליך המשפטי (ראו, בהרחבה: ע"פ 8347/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות שם ( 11.2.2016 )). דא עקא, הזכות לייצוג משפטי, ככל זכות, אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית אשר עשויה לסגת מפני אינטרסים אחרים (ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, 497(2006); וכן ע"פ 7201/23 שרמן נ' כבוד השופט נתן זלוצ'ובר, פסקה 11 לפסק דינו של השופט י' עמית ( 5.12.2023 )). 28. בענייננו-שלנו, זכות זו עמדה למערער, אך הוא בחר שלא לממשה. 29. מהשתלשלות ההליך המפורטת לעיל עולה כי לאורך משפטו, קיבל המערער ייצוג משפטי על ידי הסניגוריה הציבורית, וכי בית משפט קמא נתן למערער הזדמנויות רבות לצורך הסדרת ייצוג משפטי פרטי על-פי רצונו. אף על-פי כן, פעם אחר פעם-ובמשך כתשעה חודשים-לא קידם המערער באופן ממשי את נושא ייצוגו. זאת ועוד: הגם שעו"ד פוליטקין הצהירה בדיון המסכם מיום 11.4.2024 שהיא ערוכה לטיעון, אסר עליה המערער לטעון בשמו-זאת, מבלי שהביא צידוק לכך. לאור זאת, האחריות לכך שהמערער הוכרז כבר-הסגרה לארצות הברית מבלי שיטען בשמו עורך דין, רובצת לפתחו של המערער, ואין לו, בהקשר זה, אלא להלין על עצמו. איש לא עמד בדרכו של המערער למנות לעצמו סניגור פרטי, ועל כן זכות הייצוג שלו לא נפגעה כהוא זה. 30. המערער מלין על הוראתו החוזרת של בית משפט קמא להגיש תמצית טיעון טרם הדיון בעתירה, וטוען כי הוראה זו סיכלה את האפשרות להסדיר את ייצוגו באמצעות עורך דין פרטי.

פסק דין |26/01/2025 |בית המשפט העליון

על"ע 2379-07- הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נגד עורך דין יהושע רוזנצוויג

שמות השופטים: מ נאור א רובינשטיין,י אלון

• ולאור היותו עורך דין הרי שמדובר בעבירות פליליות שנעשו בנסיבות מחמירות וזאת בנוסף, כמובן, להיותן עבירה על סעיף 54 של חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961"; ובסעיף ח' בסוף הבקשה נאמר:"לבקשה זו לא מצורף תצהיר שכן כל הטענות והעובדות הקשורות למירמה מופיעות בפסק הדין ובטפסי 806 תיקי ההוצל"פ". (5) המשיב אף הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור במסגרתו הוגש תצהיר, בו חזר על טיעוניו וכתב: בסעיף 4 לבקשה: ". . . נפתחו תיקי הוצל"פ כנגד המבקשים תוך הטעייה ומירמה"; בסעיף 5 לבקשה:"עקב סירובו של עו"ד פלוני לפתוח תיק הוצל"פ כנגד המבקשים לפני גמר הליכי הערעור נזקקו המשיבים לעורך דין, שבעבור בצע כסף נאות לנקוט עבורם ומטעמם הליכים משפטיים המבוססים על אדני שווא ומירמה. המשיבים פנו לעו"ד פלוני. . . "המשיבים באמצעות עו"ד פלוני פתחו שני תיקי הוצאה לפועל כנגד המבקשים וזאת בכפילות במירמה והטעייה, ותוך הוספת סכומים המצוצים מן האצבע שאין להם כל אחיזה בפסק הדין, בניסיון לניפוח סכומי שכר הטרחה של עורך הדין וסכום החוב הכללי". בסעיפים 5-4 לתצהיר התומך בבקשה, חזר המשיב בנוסח זהה לדברים שצוטטו לעיל . (6) עינינו הרואות כי מלת המפתח הנשנית בכל האמור היא מרמה המיוחסת למתלונן 1. ג. (1) בית הדין המשמעתי המחוזי מפי אב בית הדין עו"ד מוסקונה הרשיע את המשיב בעבירות התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע לפי כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986(להלן הכללים או כללי האתיקה); התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד לפי כללים 23 ו- 33; ומעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961(להלן החוק).

פסק דין |11/02/2008 |בית המשפט העליון

בר"ש 9951/16- עורך דין משה גרין נגד לשכת עורכי הדין- מחוז ת"ל אביב

שמות השופטים: א רובינשטיין,ס גובראן,ח מלצר

אני ער לכך שהבקשה הופנתה לעניין הכרעת הדין ולא לעניין העונש, והכל כמות שיוסבר. עוד נציין כבר כאן, כי אין בדעתנו להידרש להכרעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הוצג פסק הדין בעתירה המינהלית לפני בית המשפט המחוזי מרכז. יא. השאלה הראשונה העולה בענייננו, היא האם ניתן לקבול כלפי עורך דין בגין עבירה משמעתית, מקום בו נעשו המעשים המיוחסים לו בשעה שהיה מיוצג. ככלל, על פי פסיקה ותיקה, אין מניעה עקרונית להחלת הדין המשמעתי, בנסיבות המתאימות, על מעשי עורך דין שמחוץ לעבודתו המקצועית, כמתחייב מתכליתם של כללי לשכת עורכי הדין להגן על כבודו של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור ועל תפקודה הראוי של מערכת המשפט (על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב- יפו, פ"ד נח(4) 55, 71 (2004), להלן עניין חרמון; כן ראו כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין, הקובע כי "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט", ההדגשה הוספה – א"ר), וכן מפסיקתו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 433/87 רכטמן נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 606, 612 (1987), על"ע 8/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד לו(1) 756, 761 (1982), בר"ש 2576/13 סגל נ' לשכת עורכי הדין, פסקה ט' (2013); ולדוגמה מן העת האחרונה ראו בר"ש 1794/16 יוסף נ' לשכת עורכי הדין (2016) ; כן ראו והשוו סעיף 50א לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע כי ניתן להחיל את הדין המשמעתי על עורך דין שהושעה, ואת הפולמוס לעניין תחולתו של הסעיף על מעשים שבוצעו במהלך תקופת השעייתו: עמירם פאל "סמכות בית-הדין המשמעתי לדון עורכי-דין מושעים" הפרקליט מה 72 (תש"ס-תשס"א), עמוס ויצמן "

פסק דין |25/02/2017 |בית המשפט העליון

ע"פ 7201/23- עורך דין משה שרמן נגד נתן זלוצובר

שמות השופטים: י עמית,נ סולברג,ד ברק ארז

• אם ומכל סיבה שהיא, ייווצר מצב שבו זגורי אינו מיוצג, הרי שבית המשפט יהיה רשאי לבחון אם לראותו כמי שמיצה את זכותו לייצוג, ויהיה רשאי שלא להפסיק את המשפט ולאפשר לזגורי להפנות שאלות לעדים, הכל על פי שיקול דעתו (השוו לע"פ 6922/16 קופר נ' מדינת ישראל ( 27.4.2021 )). חזקה על בית משפט קמא כי יפעל כחוכמתו ועל פי שיקול דעתו בכל הקשור לניהול הדיון וימשיך בהחזקת רסן המשפט בתיק מורכב וקשה זה. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: 1. מה הדין במקרה שבו עורך דין המייצג במשפט מבקש שחרור מייצוג בשל שהופנו כלפיו איומים מצד לקוחו או אנשים הקשורים אליו אף אני סבורה כי במקרה כזה אין מקום לכפות על עורך הדין את המשך הייצוג. מסקנה זו מתחייבת ממהותם של יחסי עורך דין-לקוח, המושתתים על אמון. כאשר האמון נפרם ונסדק, ולמעשה נשבר לחלוטין, המשך הייצוג אינו בגדר האפשר. דרך נוספת להשקיף על הדברים היא מן הזווית של דיני ניגוד העניינים. איום של לקוח על מי שמייצג אותו במשפט עלול להעמיד את הלקוח ואת עורך הדין משני צדי המתרס, באופן שאינו מאפשר לעורך הדין לייצג את הלקוח נאמנה. 2. בייצגו את לקוחו בפני בית המשפט ממלא עורך הדין תפקיד שאינו רק פרטי, אלא גם ציבורי במהותו. זכותו של בעל דין להיות מיוצג בהליך היא מיסודותיה החיוניים של שיטת משפט ראויה לשמה, ולא כל שכן במסגרתו של הליך פלילי שתוצאתו עשויה להיות הרשעה ושלילת חירות. אולם, דווקא משום כך, למערכת המשפט גם אחריות להגן על עורכי הדין מפני פגיעה בהם בעת שהם ממלאים את תפקידם זה. ההגנה אינה יכולה לבוא לידי ביטוי רק במנגנונים של אכיפת החוק, כאשר האיומים עולים כדי עבירה פלילית, אלא צריכה גם לבוא לידי ביטוי בהגנה על עורך הדין מפני מצב שבו נכפה עליו המשך ייצוג בנסיבות שמעמידות אותו בסכנה או במצוקה.

פסק דין |04/12/2023 |בית המשפט העליון

בג"צ 3194/21- פלונית נגד ' פרקליטות המדינה

שמות השופטים: נ סולברג,ע ברון,ע גרוסקופף

• לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, וכן בתגובות המשיבים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המדינה שלא להעמיד את המשיב לדין פלילי; אף לא בהחלטה שלא לשלוח לבדיקת מעבדה את הדגימות שנלקחו מגופה של העותרת. בהתאם להלכה הפסוקה, שאלת העמדתו של אדם לדין פלילי מצויה בליבת סמכויותיהן של רשויות התביעה, ובעניין זה נתון להן שיקול דעת מקצועי רחב. בהתאם, הביקורת השיפוטית על רשויות התביעה בעניינים מסוג זה מצומצמת ביותר, ומוגבלת למקרים חריגים שבהם הפגמים שנפלו בהתנהלותן יורדים לשורש העניין; כאשר החלטות רשויות התביעה לוקות בחוסר סבירות קיצוני או שיש בהן עיוות מהותי הדורש תיקון. בית משפט זה חזר על הלכה זו שוב ושוב באין ספור הזדמנויות: "הלכה ידועה היא מימים ימימה, עליה חזר בית משפט זה פעמים רבות, כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים – בין החלטה על העמדה לדין ובין החלטה על סגירת תיק, מחוסר ראיות או בהעדר ענין לציבור – כמו גם באשר לניהול ההליך הפלילי, לרבות החלטה על הסדר טיעון. בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה בשיקול דעתו-שלו, ולא ייטה להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים של החלטה משיקולים זרים או החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. הלכה זו כוחה יפה לכל שלביו ומרכיביו של ההליך הפלילי" (בג"ץ 6711/16 בני משפחת המנוח מנשרוב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 19 ( 9.11.2016 ); וראו מני רבים: בג"ץ 3358/18 בייר נ' משטרת ישראל, פסקה 7 ( 7.5.2019 ); בג"ץ 3227/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 ( 16.4.2019 ); בג"ץ 2143/19 קייטץ נ' מדינת ישראל – פרקליטות מדינה, פסקה 9 ( 28.3.2019 ); בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 10 ( 14.7.2015 )).

פסק דין |22/08/2021 |בית המשפט העליון

ת"פ (תל-אביב-יפו) 40217/02- מדינת ישראל נגד מקסימוב עופר

שמות השופטים: שלי טימן

• זוהי, לטענתו, הדרך היעילה והצודקת מבחינתו של הנאשם, משום שאם יבוטל הדיון, כולו או חלקו, יוגש כנגדו כתב אישום חמור יותר. לעניין התיקון – ניתנת לנאשם האפשרות להתגונן מפני העבירה הקלה יותר, משום שמדובר בעבירות קרובות ודומות, ומשום שלא הובאו ראיות ספציפיות לעניין איסור הלבנות הון. 6. שני עורכי הדין התייחסו לאותה פסיקה מוכרת בסוגיה זו (שלחלקה אפנה מיד), שגם שתי עמיתות נכבדות שלי כבר התייחסו אליה, בימים האחרונים (כב' השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר וכב' השופטת מרים נאור), בקבלן עמדת התביעה. אוכל להקדים ולומר, כי גם אני מגיע לאותה תוצאה עקרונית. האם זיכוי 7. כדי לבחון (תיאורטית), את השפעת התיקון, או תוצאת המצב הנוכחי (אם לא אתיר תיקונו של כתב האישום), על זכויותיו של הנאשם, והאם ייגרם לו עיוות דין- ראוי להבהיר כי התובע צודק בטענתו. אם בית המשפט מחוסר סמכות לדון בכתב האישום, או חלקו, אין הוא מוסמך גם לזכות את הנאשם. הוא יכול להכריז על בטלות ההליך מעיקרא (שאז ניתן להאשים את הנאשם מחדש בפני המותב המוסמך); או להעביר העניין על בית המשפט המוסמך. בשני המקרים, יורע – במישור הפרקטי – מצבו של הנאשם, וזכויותיו תפגענה; גם אם זכותו התיאורטית להישפט בפני בית המשפט המוסמך. האם משליך חוסר הסמכות לדון בסעיף אחד, על ההליך כולו 8. מטבע הדברים, מבקש הסניגור הנכבד, להסתמך על דעת הרוב בע"פ 313/79, דדה נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 57 (להלן: "פרשת דדה"), בו נפסל הליך פלילי שהתנהל בפני דן יחיד אף שהעבירה טעונה הייתה בירור בפני שלושה שופטים. אולם דומה שלא יוכל להוושע מהלכה זו, שבה מדובר היה בעבירה אחת, ונוגע יותר לשאלה (בה אגע מייד) של תיקון כתב האישום, לצורך הקניית סמכות, מאשר להפרדת חלקי כתב האישום המצויים בתחום סמכותו של בית המשפט, מאלה שאינם כך.

החלטה |07/05/2003 |מחוזי – תל אביב

ה"פ (תל-אביב-יפו) 1667-09- מועדון עירוני להתעמלות,חולון ואח נגד עמותת איגוד ההתעמלות בע"מ ואח

שמות השופטים: דפנה אבניאלי

• אין לראות בעורך- הדין גורם המפריע לעשיית הצדק, אלא להיפך. . . תפקידו של עורך הדין הואץת לעזור למוסדות משפטיים להגיע לחקר האמת, יהיו אלה בתי משפט או מוסדות חקיקה קדם משפטיים. . . " מתן זכות ייצוג עשוי דווקא לייעל את ההליך, בשל שפתם המקצועית המשותפת של עורכי הדין, שכן ההידברות ביניהם קלה יותר, במיוחד כאשר הדיין אף הוא עורך דין במקצועו, כבמקרה דנן. טענתה הנוספת של המשיבה, כי ההליך המשמעתי מתנהל בפני דייינים ותיקים, בעלי ניסיון רב שנים בתחום זה, המודעים היטב לכך כי העומדים בפניהם אינם מיוצגים, ולכן הדיון מותאם לנסיבות אלה אינה ממין העניין. זכות הייצוג נעוצה, בין היתר, בחשיבות הרבה של ניהול חקירה נגדית, ככלי לחשיפת האמת; העלאת טענות דיוניות שונות שלנאשמים אין אפשרות או ידע להעלותן; והבנה כוללת של משמעות ההליך והשלכותיו. העובדה שההליך מתנהל בפני דיינים ותיקים, אין בה כדי להמעיט מחשיבותה של זכות הייצוג ומתרומתה לאיכות הדיון ותוצאותיו. 5. אופיו הפלילי של ההליך סדרי הדיון בפני ועדת המשמעת הם כדלקמן: הקראת כתב האישום בפני הנאשם; תשובת הנאשם לאישום; שמיעת הנאשם באשר לנסיבות המקרה, העשויות להשפיע על מידת העונש אם יורשע ושמיעת עדים מטעם הצדדים. בנוסף לכך, מורה התקנון כי מהלך הדיון יתועד בפרוטוקול וכי ועדת המשמעת תהיה רשאית ליתן כל החלטת ביניים כפי שתמצא לנכון. עם תום הדיון, יינתנו הכרעת דין וגזר דין (סעיף 3. ט. לתקנון המשמעת). טענת המשיבה, כי אין להסיק מהניסוחים הלשוניים בתקנון המשמעתי על מהות ההליך עצמו, כגון השימוש במילים "כתב אישום" "סעיפי אישום" "הרשעה" וכיוב' – חוטאת לאמת, שכן קריאת התקנון כמכלול, לרבות העונשים שהועדה מוסמכת לגזור, מלמדים על אופיו הפלילי, או מעין פלילי של ההליך כולו.

פסק דין |08/02/2012 |מחוזי – תל אביב

ת"ע (נצרת) 22402-09-12- ש.ז. נגד א.ס.

שמות השופטים: אסף זגורי

כפועל יוצא, ברור שעליו לתכנן ולדעת מלכתחילה האם בכוונתו להעיד אם לאו. 22. הנה כי – כן, קשה ואולי אף לא ראוי במקרים מהסוג שבפניי להפריד בין "שלב הזימון למסירת העדות" של עורך הדין לבין "סוגיית הייצוג בכללותה". 23. משעמדנו על החובה הכללית של עורך הדין מבחינה אתית ומקצועית להכין התיק והעדויות והואיל ומצאנו, כי הפסיקה דורשת מעורך הדין למשוך ידיו מייצוג כאשר כבר בכתבי הטענות/ההתנגדות הוא לומד על אפשרות סבירה שהוא יידרש להעיד, נוסיף כעת הקושי או "התקלה" שהמשך ייצוג כאמור יכול לגרום לבית המשפט להגיע לחקר האמת. 24. ראינו לעיל שמשקל עדות עורך דין שערך צוואה ובוחר לייצג בעלי דין בהליך בעניין תקפותה הינו אפסי. התוצאה המסתברת היא, כי הייצוג בכלל והעדות בפרט של עורך הדין שערך את הצוואה עלולים לחבל ביכולת של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשות צדק. 25. בל נשכח כי אחת מחובותיו המרכזיות של עורך הדין היא כלפי בית המשפט. עורך הדין אמנם חב חובת נאמנות ללקוח, אך בצד הנאמנות ללקוח הוא חייב לשמור על כבוד המקצוע, על יחס כבוד כלפי המשפט, ועל חובתו לסייע לבית המשפט לעשות משפט. ככלל, אין סתירה בין החובות. להיפך, "מי שאינו מסייע לבית המשפט להשליט צדק, אינו מסייע אף לשולחו; אדרבא – הוא מזיק לו" (בג"ץ 29/52 מנזר סנט וינסנט דה פאול נ' מועצת עיריית תל אביב-יפו, פ"ד ו 670, 676-675). עורך הדין יוכל לתת למרשו ייצוג הולם, רק אם יהא נאמן לערכי הגינות, הוגנות, יושר, אמירת אמת, נימוס וכבוד לזולת (בג"ץ 4495/99 הסניגוריה הציבורית המחוזית (תל-אביב והמרכז) נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995, פ"ד נג(5) 625, 632-631; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 381-380).

החלטה |06/05/2013 |משפחה – נצרת