עקיפה בדרך לא פנויה מהווה אחת מעבירות התעבורה המסוכנות והחמורות ביותר בכבישי ישראל. מדי שנה, תמרונים מסוכנים אלה גובים מחיר כבד בחיי אדם ופציעות חמורות. במאמר זה נבחן לעומק את ההיבטים המשפטיים של העבירה, נסקור את הפסיקה הרלוונטית, ונציע הנחיות מעשיות לביצוע עקיפה בטוחה וחוקית.
עקיפה בדרך לא פנויה מתרחשת כאשר נהג מבצע עקיפה בנסיבות בהן לא מתקיים תנאי הבטיחות הבסיסי – דרך פנויה במרחק מספיק המאפשר את השלמת העקיפה ללא סיכון משתמשי דרך אחרים. העבירה מוסדרת בתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, ובתי המשפט מתייחסים אליה בחומרה רבה.
המסגרת החוקית לעבירת עקיפה בדרך לא פנויה מעוגנת בעיקר בתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. תקנה זו קובעת באופן חד משמעי:
"נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא."
הוראה זו מבטאת את העיקרון הבסיסי שעקיפה מותרת רק כאשר היא יכולה להתבצע בבטחה ומבלי לסכן משתמשי דרך אחרים. חשוב לציין כי בנוסף לתקנה זו, ישנן תקנות נוספות המגבילות עקיפה במקומות מסוימים, כגון:
על מנת להרשיע נהג בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, על התביעה להוכיח מספר יסודות מצטברים, כפי שגובשו בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים:
בפסק דין בש (נצרת) 1125/07 – חמדאן יזבק נגד מדינת ישראל (ניתן ב 28/01/2007), הודגשו נסיבות אופייניות לעבירה זו:
"בכביש 65 לכיוון דרום, באיזור ק"מ 83 עקף העורר את ניידת המשטרה במהירות גבוה. העורר המשיך בנסיעתו ועקף שני כלי רכב נוספים כאשר ממולו, בכיוון הנגדי, נעים כלי רכב אשר נאלצו לסטות לשול ימין בשל עקיפתו"
פסק דין זה ממחיש מצב קלאסי של עקיפה בדרך לא פנויה, כאשר הנהג העוקף מאלץ כלי רכב בנתיב הנגדי לסטות מנתיבם כדי למנוע התנגשות חזיתית.
בתי המשפט התייחסו לאורך השנים לסוגיית העקיפה בדרך לא פנויה והגדירו את גבולות העבירה והנסיבות המחמירות שלה. להלן ניתוח של מספר פסקי דין מרכזיים:
בעפת (חיפה) 14168-04-22 – עובד מעוז נגד מדינת ישראל (ניתן ב 08/06/2022), דחה בית המשפט טענת הגנה מסוג "צורך" וקבע:
"בית המשפט קבע כי לא מתקיימים התנאים המצטברים להגנת הצורך. הרכב שנעקף לא היה במצב של עצירה מוחלטת, והמערער יכול היה להאט או לעצור מאחוריו."
פסק דין זה מדגיש כי גם במצבים של עיכוב או האטה של הרכב שלפניך, אין הצדקה לביצוע עקיפה מסוכנת, ויש להעדיף חלופות בטוחות יותר כמו המתנה או האטה.
במקרה נוסף, תאמ (תל אביב) 41524-01-18 – פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נגד אדיר מזרחי (ניתן ב 28/11/2018), קבע בית המשפט:
"סבורני כי אצה לנהג רכב התובעת הדרך, ולא התאזר בסבלנות ובמקום להמתין להתקדמותו של הרכב שנסע לפניו, ניסה לעקוף אותו בהגיעו לקטע כביש בו נתיב נסיעתו היה רחב מספיק כדי לבצע עקיפה משמאל."
פסק דין זה מדגיש מרכיב התנהגותי חשוב בעבירות עקיפה – חוסר סבלנות ואי נכונות להמתין, שמובילים לנטילת סיכונים מיותרים.
הפסיקה זיהתה מספר נסיבות המחמירות את חומרת העבירה ומשפיעות על העונש:
בתי המשפט נוטים להחמיר בעונש כאשר מתקיימות נסיבות אלו, וניתן לראות עונשים הכוללים שלילת רישיון לתקופות ממושכות, קנסות גבוהים, ואף עונשי מאסר במקרים חמורים במיוחד.
אחד האתגרים העיקריים בביצוע עקיפה בטוחה הוא הערכה נכונה של המרחק הנדרש. הנה מספר שיקולים חשובים:
תנאי הדרך והראות:
חישוב מרחק העקיפה:
התמודדות עם "נקודות מתות":
לפי הערכות מקצועיות, עקיפת רכב בודד במהירות של 90 קמ"ש עשויה לדרוש מרחק של כ-400-700 מטרים של דרך פנויה, תלוי בגורמים שונים.
התקנות והפסיקה מגדירות במפורש מקומות בהם חל איסור מוחלט על עקיפה, ללא קשר לשאלת הדרך הפנויה:
חשוב להדגיש כי איסורים אלה תקפים גם כאשר נראה שהדרך פנויה, והפרתם עשויה להוביל להרשעה גם אם לא נוצר סיכון בפועל.
ביצוע עקיפה בטוחה וחוקית מחייב הקפדה על מספר שלבים:
שלב התכנון והערכה:
שלב ההכנה:
שלב הביצוע:
שלב הסיום:
מניתוח הפסיקה עולות מספר טעויות נפוצות בביצוע עקיפות, שעלולות להוביל לעבירות תעבורה ולתאונות:
כל אחת מטעויות אלו עלולה להוביל לא רק להרשעה בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, אלא גם לעבירות נוספות כמו נהיגה רשלנית, נהיגה מסוכנת או אף סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
בתי המשפט מתייחסים בחומרה לעבירות של עקיפה בדרך לא פנויה, והעונשים המוטלים משקפים זאת:
בנוסף, העבירה עשויה להשפיע משמעותית על פרמיות ביטוח הרכב ועל היכולת לקבל רישיון נהיגה מחדש לאחר פסילה.
למרות החומרה שבה מתייחסים בתי המשפט לעבירה זו, ישנן מספר הגנות אפשריות:
חשוב לציין כי הגנות אלו מצליחות רק במקרים מעטים, ובתי המשפט בוחנים אותן בקפדנות רבה.
עקיפה בדרך לא פנויה מהווה עבירת תעבורה חמורה שעלולה לסכן חיי אדם. המסגרת המשפטית בישראל מתייחסת לעבירה זו בחומרה, ובתי המשפט מטילים עונשים משמעותיים על העוברים עליה.
העקרונות המרכזיים שיש לזכור:
נקיטת משנה זהירות והקפדה על כללי הבטיחות יכולות למנוע לא רק הרשעות פליליות ועונשים כבדים, אלא גם – והחשוב מכל – לשמור על חיי אדם ולמנוע תאונות דרכים קטלניות.
המידע המשפטי המובא במאמר זה נועד לצורכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה של עבירת תעבורה, מומלץ להיוועץ ב עורך דין תאונות דרכים בקרית עקרון המתמחה בדיני תעבורה.
ב"ש (נצרת) 1125/07- חמדאן יזבק נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: גבריאלה דה ליאו לוי
בפני ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט סאאב דבור) בב"ש 111/07,מיום 15.1.07 , בה נקבע כי הפסילה המנהלית שהוטלה על העורר הינה מוצדקת וסבירה, ואין כל יסוד להתערב בשיקול דעתו של קצין המשטרה שהחליט לפסול את רישיונו של העורר. ביום 4.1.07 , עת נהג העורר ברכב מסוג מרצדס, מ. ר. 61-500-71, בכביש 65 לכיוון דרום, עצרה אותו ניידת משטרה וייחסה לו עבירה על תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") – עקיפה בדרך לא פנויה. בניידת המשטרה ישבו שניים; שוטר מר יהודה לוי (להלן: "השוטר") ומתנדבת הגב' אילנה שטרן (להלן: "המתנדבת"). כעולה ממזכר שנערך על ידי השוטר ומתיאור המקרה כפי שפורט על גבי ההזמנה לדין – הדו"ח שקיבל העורר עולה כי, בכביש 65 לכיוון דרום, באיזור ק"מ 83 עקף העורר את ניידת המשטרה במהירות גבוה. העורר המשיך בנסיעתו ועקף שני כלי רכב נוספים כאשר ממולו, בכיוון הנגדי, נעים כלי רכב אשר נאלצו לסטות לשול ימין בשל עקיפתו, וכך עשה פעם נוספת. על פי הרישום השוטר והמתנדבת שמרו על קשר עין רציף עם רכבו של העורר לאורך כל נסיעתו ועד לעצירתו. כאמור, העורר נעצר על ידי הניידת רשיונו נלקח במקום והוא הובא להמשך רישום בצומת עילבון. לעורר נמסר דו"ח שמספרו 1062011448 (להלן: "הדו"ח"), אשר מהותו הזמנה לדין וכתב אישום, ואשר לפיו הוא הואשם בעקיפה בדרך לא פנויה. וכך על פי הכתוב בדו"ח: "נהגת ברכב הנ"ל ועקפת רכב אחר כשהדרך לא היתה פנויה מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה ובכך גרמת לסיכון נסיעתו של רכב אחר.
החלטה |27/01/2007 |מחוזי – נצרת
תא"מ (תל אביב) 41524-01-18- פריים- ליס ניהול ציי רכב בע"מ נגד אדיר מזרחי
שמות השופטים: נצר סמארה
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40 ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60. הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד למסקנתי: השתכנעתי כי נהג רכב התובעת ניסה לעקוף משמאל את הרכב שנסע לפניו, עם התרחבות נתיב נסיעתו, כלומר בגבולות הנתיב, אך עדיין מדובר בנתיב נסיעה אחד. סבורני כי אצה לנהג רכב התובעת הדרך, ולא התאזר בסבלנות ובמקום להמתין להתקדמותו של הרכב שנסע לפניו, ניסה לעקוף אותו בהגיעו לקטע כביש בו נתיב נסיעתו היה רחב מספיק כדי לבצע עקיפה משמאל. 3 נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לאפשרות כי רכב עלול להתפרץ מימינו, הגם שהוא הכיר את קטע הכביש ונוסע בכביש זה מידי יום. התמונות שצולמו בזירת התאונה לרבות מיקום רכב התובעת בזירת התאונה, תומכות במסקנתי. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעת. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מהאחריות לקרות התאונה. אני מאמין לנהג רכב הנתבעים כי הנהג ברכב שהיה משמאלו, וככל הנראה לפני רכב התובעת, איפשר לרכב הנתבעים להתקדם ולהיכנס לצומת ולפנות שמאלה. יחד עם זאת, נהג רכב הנתבעים אינו מכחיש כי שדה ראייתו לשמאל, לכיוון אליו הוא התעתד לפנות, היה מוגבל לאור רכב גבוה שהגביל את שדה ראייתו.
פסק דין |27/11/2018 |שלום – תל אביב
עפת (חיפה) 14168-04-22- עובד מעוז נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: רונית בש
1. מונח לפניי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (להלן יחד: פסק הדין) מיום 17/3/22 של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כרמית פאר גינת) (להלן: בית משפט קמא), במסגרתו הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום שעניינה עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, והושתו עליו העונשים, כדלקמן: פסילה לתקופה של חודשיים על תנאי למשך שנתיים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וקנס בסך 1,500 כתב האישום והתשובה לאישום 2. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 5.2.21 , סמוך לשעה 18:52, נהג המערער ברכב מסוג "סובארו" ברח' וולפסון 1 בחיפה, ותוך כך עקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף, כאשר לא נמצא לצדו הימני קו קטעים. 3. בתשובתו לכתב האישום הודה המערער בעובדות כתב האישום, אך בד בבד טען להגנה מחמת צורך בהתאם לסעיף 34יא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי גרסת המערער, כאמור בתשובתו לכתב האישום, הוא החל לפנות שמאלה ובסוף הפנייה התברר שישנו רכב שחוסם את מסלול הנסיעה עקב תקלה טכנית והאורות שלו מהבהבים. לטענתו, הן מחמת ההפתעה שבחסימת המסלול והצורך למנוע תאונה ולמנוע חסימת הצומת, הוא עקף את הרכב תוך כדי מעבר על הקו הלבן הרציף. 2 פסק הדין של בית משפט קמא 4. נוכח תשובת המערער לכתב האישום, נדרש בית משפט קמא להכריע בהכרעת הדין בשאלת המחלוקת והיא- האם עומדת למערער הגנת הצורך 5. במסגרת ראיות המאשימה הוגש בפני בית משפט קמא סרטון המתעד את הארוע (סומן ת/1), ומטעם ההגנה העיד המערער בעצמו. לאחר שצפה בסרטון, והזהיר עצמו מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2022 |מחוזי – חיפה
ע"א 327-81-1. אלימלך ברמלי נגד 1. גאבלי עבדול חפוז
שמות השופטים: מ שמגרמ בן פורת,מ בייסקי
תשומת לבו של הנהג חייבת להיות נתונה לא רק לאלה שעל הכביש ממש, אלא אף לאלה שבשוליו, על המדרכה או על אי תנועה, כאשר על פי תנועותיהם יש יסוד להניח כי עומדים לרדת לכביש ממש. קל וחומר כאשר אדם במצב של תנועת הליכה מאי-תנועה לעבר הכביש, ואם סמך בא כח המשיבים על ע"א 110/78 הנ"ל מן הראוי לציין ולהדגיש הסייגים לעקיפה, כפי שנאמרו הדברים מפי המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, שם בע' 594: "אולם אין צריך לומר שגם עקיפה היא מעשה מותר, בתנאי, כמובן, שהיא מבוצעת (כמו בענייננו) מצדו השמאלי של הרכב הנעקף לתקנה 47(א) לתקנות התעבורה) ואינה עוברת על אחד הלאוין האחרים באותה תקנה. . . . . יש להתיר עקיפה, בכפוף לתנאי זהירות למיניהם, אף-על-פי שזו כרוכה מעצם טיבה – אם כי לשניות מספר – בנסיעה בנתיב מקביל בקרבתו של הרכב הקדמי המסתיר מהרכב העוקף חלק משדה ראייתו". ואילו המשיב לא שמר על כללי זהירות ראשוניים; קבעה הערכאה הראשונה: "בעת שהחליט לעקוף את האוטובוס לא היה שדה הראייה שלו פנוי. הוא בדק את המצב מאחוריו כשהסתכל בראי, אך הוא לא וידא שלפני האוטובוס, באותו קטע-מת שהאוטובוס מסתיר אותו, הכל פנוי וחפשי לעקיפה. כניסתו לנתיב השמאלי בטרם וידא שהוא אכן פנוי לתנועה – היתה רשלנית ועל כן יש לראותו חב ברשלנות ובחוסר זהירות כלפי התובע". ממצא זה והמסקנה בצדו הם מחוייבי המציאות, באשר מעשהו של המשיב נוגד חובת הזהירות המוטלת עליו; ולכך יש להוסיף כי המשיב לא ראה המערער בכל שלבי תנועותיו והבחין בו לראשונה בעת הפגיעה, וזה עצמו מלמד על היעדר תשומת לב שנתחייבה לאור הליכתו הנמשכת של המערער בחצותו את המסלול הראשון ולאחריו את אי התנועה הרחב למדי.
פסק דין |24/09/1984 |בית המשפט העליון
ת"פ 27436-02-11- מ נגד ר
שמות השופטים: שאהר אטרש
חרף היות הכביש פנוי בתחילת ביצוע העקיפה לא היה על הנאשמת להמשיך ולעקוף שני רכבים נוספים אלא אם הייתה לה ראות ברורה למרחק מתאים, המבטיחה שלא תבוא תנועה פתאומית ממול, בכיוון הנגדי, לפני שתספיק להשלים את ביצוע העקיפה בבטחה; במקרה דנן, עובר להתנגשות ובזמן עקיפת משא 2, שדה הראייה בכיוון נסיעתה של הנאשמת היה מוגבל בניגוד לתקנה 47(ה)(1) לתקנות התעבורה. עצם הגעתו של האוטובוס שנסע במסלול הנגדי וההתנגשות בין רכבה ובינו מוכיחות, כי הנאשמת ביצעה עקיפה מסוכנת כאשר הדרך לא הייתה פנויה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה; המשך ביצוע העקיפות ללא חזרה לנתיב נסיעתה כאשר שדה הראייה הולך ומצטמצם מלמד על נהיגתה הבלתי זהירה של הנאשמת. 38 הנאשמת יצאה לעקיפה "כשרה" לכאורה, להבדיל למשל מעקיפה מימין הכביש, או במקום בו מצוי קו הפרדה רצוף. יחד עם זאת, מדובר בנטילת סיכון בלתי סביר בניגוד לתנאי הדרך (ראו: ת"פ(ב"ש) 8165/09 מדינת ישראל נ' גלפונד). ניסיונה של הנאשמת לחזור לנתיב נסיעתה בטרם השלימה את עקיפת משא 2 והסטת רכבה ימינה מבלי להבחין, כי היא נוהגת במקביל למשא 2 מלמדים על כך, כי הנאשמת לא הייתה ערה מספיק למצב הדרך ולתנועה בה ונהגה בקלות דעת ותוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה האסורה. לאחר התנגשות רכבה של הנאשמת בעגלת משא 2 אבדה הנאשמת שליטה ברכב. יחד עם זאת אין באבדן השיטה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיה של הנאשמת לבין השתלשלות התאונה. אבדן השליטה ברכבה של הנאשמת הנו תולדה ישירה ומיידית של נהיגתה חסרת הזהירות, עת המשיכה לעקוף את משא 2 מבלי לשוב לנתיב נסיעתה לאחר שחלפה על פני המזדה ומשא 1, ופגעה בעגלת משא 2 תוך כדי ניסיונה לשוב לנתיב נסיעתה.
הכרעת דין |30/10/2013 |מחוזי – נצרת
תאדמ (נתניה) 69384-10-21- שרה דוידוב נגד רפאל קלנטרוב
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". ספק רב בעיניי אם הדרך הייתה פנויה מספיק לאפשר לתובעת לבצע עקיפה בבטחה, זאת בהינתן כאמור העובדה כי מדובר בכביש צר וחד סטרי. 20. לכך יש להוסיף את תקנה 21 לתקנות התעבורה. התקנה מטילה חובת זהירות כללית על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". 21. יצוין כי הוראות תקנה 21 יפות לתובעת כמו גם לנתבע. כך, שהיה ושגם בעת עקיפת התובעת את רכב הנתבע כאשר הדרך איננה פנויה, הרי שהיה על הנתבע להביט במראות הצד ברכב בטרם יישר גלגליו. לו היה עושה כן, וודאי היה עוצר ומצליח למנוע את התאונה, כפי שאכן העיד (בעמ' 5 ש' 9). 5 בהתאם לתקנות התעבורה, חובתו הכללית של הנתבע לנהוג בזהירות, תוך מתן תשומת לב מספקת והבחנה בכל תנועת עוברי הדרך. 22. במצב דברים זה, בו שני הצדדים לא התנהלו בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליהם, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות כאשר עיקר האחריות להתרחשות התאונה רובץ לפתחה של התובעת, משהיא זה אשר גרמה לתאונה בניסיונה לעקוף בדרך שאינה פנויה.
פסק דין |19/10/2022 |שלום – נתניה
ת"ק (נתניה) 21950-08-23- אלי תייר נגד פ.א.ג. טכנולוגיה מתקדמת בעמ
שמות השופטים: אפרת רחלי מאירי
ודוק; עקיפה משמעותה שהנהג חולף בנתיב פנוי בכביש על פני הרכב האחר שנוסע יותר לאט באותו כיוון באותו כביש ומבקש לחזור לנתיב המקורי ולכן גופו ייטה ימינה לקראת סיום העקיפה כדי לחזור לנתיב הימני יותר. תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". ס"ק (ה) (1) מוסיף כי נוהג רכב לא יעקוף או ינסה לעקוף או יסיט את רכבו שמאלה כדי לעקוף רכב כאשר שדה הראיה מוגבל. כלל הוא כי סטייה מנתיב לנתיב מחייבת נקיטת מידת זהירות מרבית ועל הסוטה לנתיבו של אחר להימנע מכך במידה והדבר עלול להוביל להפרעה או סיכון לנהגים אחרים. תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת כי "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". לכך יש להוסיף את תקנה 21 לתקנות התעבורה. תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
פסק דין |20/02/2024 |תביעות קטנות – נתניה
ת"ק (קצרין) 54087-02-22- שלי שלש נגד הילה ב"ר דרור
שמות השופטים: עביר גבריס
במעשיה, הנתבעת הפרה את הוראות תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן "התקנות") הקובעת כי " נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". וכן, הנתבעת הפרה את הוראות תקנה 47(ה)(4) הקובעת כי "נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת". ח. אולם , גם התובעת, שראתה כי הנתבעת נוסעת מאחוריה ולמרות זאת לא אותתה בטרם הפנייה שמלאה, כפי שהעידה, על מנת להזהיר את הנתבעת הפרה בכך את הוראות תקנה 58( א) לתקנות הקובעת כי: "נוהג רכב העושה אחד מאלה: (1) מתכונן לנוע או להפנות את רכבו; (2) מתכוון לסטות מנתיב נסיעתו; (3) עוצר את רכבו; יתן אות בזמן וממרחק מספיקים כדי להזהיר עוברי דרך אחרים ובצורה המבטיחה כי האות ייראה לעיניהם, זולת אם סיבה סבירה מנעה אותו מלתת אות כאמור. " ט. איני מקבלת את הטענה כי התובעת פגעה בנתבעת שכן מעיון בתמונות הנזק של הרכבים שהוצגו בדיון וסומנו ת/2 ו- נ/1, עולה כי הנזק ברכב התובעת (תמונות הוצגו סומנו ת/2) הוא בצד שמאל ולא בחזית וכך גם צוין בחוות העת כי הנזק ברכב התובעת הוא בחלקו השמאלי של הרכב. י. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגות באופן שהתובעת תישא באחריות בשיעור 30 והנתבעת תישא באחריות בשיעור 70.
פסק דין |10/08/2022 |תביעות קטנות – קצרין
תאדמ (נתניה) 39096-03-21- הכשרה היישוב חברה לביטוח נגד איילון חברה לביטוח בעמ
שמות השופטים: אפרת רחלי מאירי
תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". ס"ק (ה) (1) מוסיף כי נוהג רכב לא יעקוף או ינסה לעקוף או יסיט את רכבו שמאלה כדי לעקוף רכב כאשר שדה הראיה מוגבל, עת שדה הראיה מטבעו מוגבל עת יש נתיב נגדי וחניות משני צדי הרחוב ורכב הנתבעת מצוי בחניה כפולה. ידוע הוא כי הפתעות בדרך יכולות להיות גם ב"דמות חיה", תרתי משמע. הוא עצמו מסר כי היו רכבים חונים ויש כניסות לכל מיני מפעלים ומדובר בנתבי לכל כיוון. 7 כן יצוין שלא ברור מדוע לא זומן נהג הרכב החונה להעיד עת אין חולק שבין הרכבים של הצדדים כאן לא היה מגע אלא רק עם הרכב השלישי ואם הוא היה ברכב הרי שיכול היה וראה את המתרחש ואם רכב התובעת נפגע, כי אז מן ההכרח כי הרכב שנפגע החונה גם הוא נפגע ואישור התשלום הוא עבר תיקון נזק לרכב התובעת ולא תשלום שהועבר לרכב צד ג' הנפגע שחנה שהיה על התובעת לשאת בכך ותמוה מדוע לא הוסיפו רכיב זה לתביעה אלא אם כן לא נתבעו, ואם לא נתבעו – נשאלת השאלה מדוע, משהרכב הנפגע גם לא תבע את הנתבעת כאן (אא"כ ממתין לתוצאת פסק הדין ובהתאם לפעול דבר שלא נאמר אלא כי המזיק באופן פורמלי האחראי לנזקי הרכב החונה הוא רכב התובעת). עדיין, היה מקום לזמנו גם אם לגבי השער מחלו לו כי הם מתעסקים עם פלדה אולם לא השיב לגבי השאלה מדוע לא הזמין את העד שיעיד על המקרה, ודבר זה יש לזקוף לחובתו (גם אם הדבר נכתב רק בטופס המוקלד ולא הידני עת ברור שפרט זה לא הגיע לחברת הביטוח מיוזמתה אלא נאמר באופן אקטיבי טלפונית).
פסק דין |31/10/2022 |שלום – נתניה
ת"א (קרית-גת) 1298/06- טקלה מולו (/ שכנגד) נגד רפאל בראנס (/ שכנגד) ואח
שמות השופטים: איל באומגרט
זו לשונן: תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה לעניין העקיפה "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". תקנה 61 לתקנות תעבורה קובעת כי "הנוהג בעקבות רכב אחר – נתן נוהג רכב הנע בכביש אות כאמור בתקנה 60, חייב כל נוהג רכב הבא בעקבותיו להאיט ולנהוג בזהירות, ולעצור אם יש צורך בכך, כדי לאפשר לנוהג הרכב שלפניו לפנות, לסטות להאיט או להיעצר – ללא הפרעה". עיון בתקנות תעבורה לעיל מלמדינו כי אין לעקוף רכב אלא אם הדרך פנויה, ללא סיכון והפרעה לתנועה. בנוסף, על הנוהג להאט ולנהוג בזהירות ואף לעצור במידת הנדרש על מנת לאפשר לנוהג הרכב שלפניו לפנות, משעה שניתן איתות כאמור בתקנה 60 לתקנות התעבורה. לעניין זה ראו עדותו של העד אליהו הרצל מטעם התובע. הלה העיד כי היה בדרכו ל"אחוזת אסתר", הוא נסע בעקבות רכב התובע ואחריו הנהג. לגרסתו, התובע אותת שמאלה והחל בפניה. הנהג אשר כאמור נסע בעקבותיו, עקף את רכבו והתנגש ברכב התובע. כלומר, הנהג ניסה לעקוף שני רכבים בעת אחת. עדותו של מר אליהו הייתה אמינה על בית המשפט ותומכת בגרסת התובע כי הנהג התרשל בכך שנהג בחוסר זהירות תוך הפרת הוראות תקנות התעבורה לעיל, מכאן אחריותו. אחריות הנתבע מתעצמת נוכח עדותו (ראה עמ' 17, שורות 3-8 לפרוטוקול מיום 13.1.08 ), הלה העיד כי ידע שהמקום מסוכן ואף היה עד למספר תאונות במקום. באשר לטענת הנהג לעניין האיסור שחל על התובע לפנות שמאלה במקום בו התרחשה התאונה. לעניין זה תומך בא כוחו יתדותיו בהוראות תמרור ד-7 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970 (להלן: "לוח תמרורים"), קו הפרדה צהוב המסומן בשולי הכביש.
פסק דין |19/01/2008 |שלום – קרית גת
בפ"מ (ירושלים) 795-02-19- כתאני מהראן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: נאיל מהנא
השנייה, האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש סכנה לביטחון הציבור. ראיות לכאורה 9. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה אשר מפורטת בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, וקובעת כי: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". 10. מעיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה של עקיפה בדרך לא פנויה. 4 11. מחומר הראיות שבתיק החקירה עולה כי הרכב המשטרתי שהינה ניידת סמויה, נסע בכיוון נסיעת הנאשם כאשר לפני הניידת ומאחורי רכב המבקש שלושה כלי רכב. מעיון בנסיבות המקרה עולה כי מדובר בכביש המתעקל ימינה וכי המבקש עקף שלושה רכבים שני רכבים פרטיים ומשאית אשר הייתה הראשונה בשיירת הרכבים. עוד על פי המתואר על ידי השוטר הוא יצא בנסיעה לאחר רכב המבקש תוך שמירת קשר עין רצוף. בנסיבות אלה, אני סבור כי אכן מתעוררות שאלות לגבי ביצוע העבירה והן לגבי קשר העין שנשמר עד לעצירת הרכב במרחק של כ- 5 ק"מ וכן בשים לב לעובדה שרכב המשטרה היה מספר רכבים אחרי רכב המבקש בכביש מפותל. יחד עם זאת, טענות אלה אותן מעלה ב"כ המבקש דינן להתברר בתיק העיקרי ולא במסגרת הבקשה דנן. מסוכנותו של המבקש 12.
החלטה |05/02/2019 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ק (חיפה) 27807-11-21- מרקס פרידקין נגד אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בעמ
שמות השופטים: בנימין בן סימון
ואולם, יחד עם זאת, ניתן להבין שהאוטובוס נוסע במהירות, ללא עצירה כלל. בזמן הנסיעה נראית נוסעת שמיטלטלת עם האוטובוס הנוסע, דבר שמעיד על נסיעה מהירה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה לקבל את התביעה. להלן אנמק; 3 בהתאם לגרסת הנתבעת עצמה האוטובוס בצע עקיפה של שלושה כלי רכב. בהינתן שהאוטובוס נסע במהירות, הרי שלהערכתי מדובר בעקיפה בלתי זהירה ללא התחשבות בתנאי הכביש. בהתאם לתרשים שהציג התובע עולה שנהג הנתבעת, עקף בנסיעה מהירה שלושה כלי רכב שנסעו לפניו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. אני סבור שבכך הפר נהג הנתבעת את תקנות התעבורה. אכן, דומה שבעקיפה זו נהג האוטובוס את תקנה 47 (ה) לתקנות התעבורה, לפיה, "נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: . . . (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; " וכן עולה, כי נהג האוטובוס הפר את האמור בתקנה 47 (ד) לפיה: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
פסק דין |18/06/2022 |תביעות קטנות – חיפה
ת"ד (אשדוד) 4031/05- מדינת ישראל נגד זבוטינסקי אלכסנדר
שמות השופטים: ר לביא
תקנה 52 (6) תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת : האטה : בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (6) בהתקרבו למעבר חציה; תקנה 47 (א), (ב) (1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת: נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי. (ב) מותר לנוהג רכב לעבור על פני רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה: (1) נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך; (2) בפניה שמאלה אל כביש חד-סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה, ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי. (3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית. (4) נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד. ב. חובת הזהירות החלה על פי הפסיקה על נהג לפני מעבר חצייה הינה גבוהה ביותר: בברע"פ 6918/02 – מנשה אחיה נ' מדינת ישראל (תק-על 2002(3), 588 ,עמ' 589) נקבע: "כבר נפסק בע"פ 558/97 תק-על 291 ,(2)98 כי על נהג המתקרב למעבר חצייה "ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו.
הכרעת דין |14/10/2006 |שלום – אשדוד
תאדמ (תל אביב) 49894-06-21- הראל חברה לביטוח בע"מ נגד אור יוניס
שמות השופטים: נצר סמארה
לאחר שהתרשמתי מעדויות העדים באופן בלתי אמצעי, ובחנתי אותן על רקע תמונות הנזק לרכבים, מוקדי הנזק ותמונות מזירת התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתו של נהג רכב התובעת הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג רכב הנתבעים. 5.6. תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". 5.7. לא ברור מדוע בחר נהג רכב הנתבעים לצאת לעקיפה של שיירה של רכבים אשר האטו עד מאוד את מהירות נסיעתם. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם כללי הזהירות המתחייבים בנסיעה בכביש ועם תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. היה על נהג רכב הנתבעים לוודא את פשר ההאטה הפתאומית של הרכבים שנסעו לפניו, טרם הוא יוצא לעקיפה. 5.8. אני סבור כי אם נהג רכב הנתבעים היה מאט גם הוא את מהירות נסיעתו ואף ממתין שהרכבים שלפניו יעצרו וגם הוא היה עוצר את רכבו, בוודאי היה מגלה כי רכב הנוסע בראש השיירה פונה שמאלה. 6 5.9. מה גם, שלא ברור הכיצד לאחר שנהג רכב הנתבעים יצא לעקיפה הוא לא הבחין ברכב שעצר מכיוון הנסיעה הנגדי אשר איפשר לרכב התובעת לבצע את הפנייה שמאלה. 5.10. במילים אחרות, הן ההאטה המשמעותית של הרכבים שנסעו לפניו והן העצירה של הרכב מכיוון הנסיעה הנגדי היו צריכים "להדליק" אצל נהג רכב הנתבעים "נורות אדומות", והיה עליו לכלכל את צעדיו בהתאם ולנקוט משנה זהירות. 5.11. אף תמוה מדוע נהג רכב הנתבעים בחר להמשיך בעקיפתו למרות שכאשר היה מרחק של 10 מטר בינו לבין רכב התובעת, הוא הבחין ברכב התובעת פונה שמאלה, ותחת זאת בחר להבהב ולצפור להג רכב התובעת במקום לבלום את רכבו.
פסק דין |01/04/2022 |שלום – תל אביב
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 48. רכב שנעקף
48. (א) נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו. (ב) נוהג ברכב המוביל מטען חורג, ואשר אין אפשרות לעקפו עקב תנאי הדרך והתנועה בה, חייב להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת האפשר והצורך לרדת מעבר לשפת הכביש ואף לעצור את הרכב, כדי לתת לכלי רכב הנמצאים מאחוריו לעקפו בבטחה. (ג) הנוהג ברכב מנועי שבשל מטענו, או בשל שיפוע הדרך, נאלץ לנסוע במהירות נמוכה שיש בה כדי לעכב כלי רכב הנוסעים מאחוריו, חייב להימין ולנסוע בשול הדרך כאשר השול מיוצב באספלט ופנוי כדי לתת לכלי רכב שמאחוריו אפשרות לעקפו ואולם החובה האמורה לא תחול אם הוצב בשול הדרך תמרור 501.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. (ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל; (2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל; (3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה; (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת; (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; (6) (נמחקה). (ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
47. (א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי (ב) מותר לנוהג רכב לעקוף רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה: (1) נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך; (2) בפניה שמאלה אל כביש חד-סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי; (3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית. (4) נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד. (ג) בלי לפגוע בהוראות תקנת-משנה (א) ותקנה 35, בכביש חד-סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה, אשר מחמת צפיפות התנועה נעים בו כלי רכב בטורים בכל נתיב, לא יראו כעקיפה את תנועתם של כלי רכב הנעים בנתיב אחד הנוסעים במהירות העולה על המהירות שבה נוסעים כלי הרכב שבנתיב האחר, ובלבד שהדבר לא יגרום הפרעה או סיכון לתנועה. (ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה. (ז) נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחרי הוראות חלק זה. (ח) נוהג רכב לא יעקוף רכב עוקף אלא אם הכביש חד-סטרי או בכביש שהותרה בו העקיפה לפי תמרור או לפי הוראות תקנות אלה ויש בו יותר משני נתיבים באותו כיוון נסיעה. לענין זה לא יבוא במנין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית; הוראות תקנת משנה זו לא יחולו על אוטובוס למעט אוטובוס זעיר, ועל רכב מסחרי או על רכב עבודה שמשקלם הכולל עולה על 3,500 ק"ג ורכב כאמור לא יעקוף רכב עוקף אחר בכל דרך.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 52. האטה
52. בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאיננה פנויה; (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן; (5) בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות; (6) בהתקרבו למעבר חציה; (7) בהתקרבו לפיסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל; (8) בירידה תלולה או ארוכה; (9) בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו; (10) בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך; (11) בפגשו או בעקפו בעלי-חיים; (12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו; (13) בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו; (14) ברחוב משולב; (15) באזור מיתון תנועה; (16) במנהרה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 23. ציות לשוטר, לפקח ועובד חברת נתיבי ישראל בע"מ
23. (א) עובר דרך חייב לציית – (1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני); (1א) להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה; (2) לאותות הניתנים על-ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים או על ידי פקח עירוני או על ידי עובד חברת נתיבי ישראל בע"מ או על ידי עובד נת"א במדים. (ב) הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בענין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך. (ג) תמרור נייד שהוצב בדרך על-ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 15ב. תנאים למתן תעודה או לחידושה
15ב. מקום שתקנה מתקנות אלה מתנה מתן תעודה מאת רשות שהוסמכה לכך (להלן בתקנה זו – הרשות) או חידושה, רשאית היא שלא לתתה למבקש התעודה (להלן – המבקש), להתלותה או שלא לחדשה אם – (1) יש לגבי המבקש רישום במרשם הפלילי של הרשעה, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה, אלא אם כן חלפו שבע שנים מתום ריצוי העונש על העבירה האמורה או מיום מתן גזר הדין – אם היה העונש מאסר על תנאי או פסילה על תנאי, או מיום תשלום הקנס אם היה העונש קנס. (2) לדעת הרשות קיים לגבי המבקש חשש, שבעיסוקו לפי התעודה יש כדי לפגוע בבטחון המדינה; החלטה של הרשות שלא לאשר מתן תעודה או חידושה כאמור לא תתקבל אלא על פי פניה של משטרת ישראל או שירות הביטחון הכללי; (3) הוגש נגד המבקש כתב אישום על עבירה פלילית אשר לדעת הרשות יש בה כדי לפגוע ביכולתו לעסוק על פי התעודה; (4) המבקש היה פסול מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה במשך שנתיים שקדמו להגשת הבקשה; (5) רשיון הנהיגה של מבקש התעודה נפסל על תנאי ותקופת התנאי טרם נסתיימה; (6) המבקש הורשע בעבירת תעבורה או בעבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה; (7) המבקש הורשע בשלוש עבירות תעבורה או יותר או בעבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, למעט עבירות חניה, בתקופה של שנה שקדמה להגשת הבקשה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 69. חניה עמידה ועצירה
69. (א) הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך, בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה. (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על – (1) העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך; (2) פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה; (3) ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך; (4) רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי. (ג) בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת. (ד) קצין משטרה רשאי להתיר בכתב ובתנאים שייראו לו עצירת רכב בכביש לצורך ביצוע עבודות כאמור בפיסקה (3) לתקנת-משנה (ב) ובעל ההיתר חייב למלא אחרי תנאי ההיתר. (ה) הוראות תקנות-משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית. (ו) לא יחנה אדם רכב לא יעמידנו ולא ישאירנו בדרך אם – (1) רחבו עולה על 2.50 מטר, למעט רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי; (2) הוא גרור או נתמך שנותק מגורר או תומך, אלא בעת ביצוע עבודות כאמור בתקנה 69(ב)(3).
כל הזכויות שמורות ©
