כל הזכויות שמורות ©
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון דנים במגוון רחב של עבירות תעבורה, כאשר הפסיקה העדכנית מתמקדת בהגנה על שלום הציבור תוך איזון עם זכויות הנאשמים. המאמר מציג ניתוח מקיף של הסוגיות המשפטיות המרכזיות בתחום התעבורה באזור הצפון, תוך התבססות על פסיקה עדכנית ומגמות בטיפול בעבירות הנפוצות.
עבירות התעבורה המרכזיות הנדונות בבתי המשפט לתעבורה באזור חיפה והצפון מגוונות ומשקפות את מורכבות התנועה באזור זה. העבירות הנפוצות כוללות:
פסיקת התעבורה באזור חיפה והצפון מתבססת על מסגרת חוקית רחבה הכוללת:
סוגיית הנהיגה הרשלנית וגרימת חבלה מהווה נושא מרכזי בפסיקת בתי המשפט לתעבורה בחיפה. כפי שנקבע בפסיקה עדכנית:
מספר תיק: עפת (חיפה) 25754-03-21, כותרת: שלמה שלומי נגד מדינת ישראל (ניתן ב-24/05/2021):
"המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין העבירות הבאות: עבירה של הובלת מטען שאינו מחוזק היטב, לפי תקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, (להלן: "הפקודה"); עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף"
פסק דין זה מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט בחיפה כלפי מקרים בהם רשלנות בנהיגה גורמת לפגיעה גופנית. בתי המשפט באזור הצפון מייחסים חשיבות מיוחדת למניעת תאונות בכבישים בעלי מאפיינים ייחודיים, כגון כבישים הרריים, עקומות חדות ושיפועים תלולים המאפיינים את אזור חיפה והכרמל.
בית המשפט לתעבורה בחיפה מייחס חשיבות רבה להגנה על הולכי רגל, במיוחד במעברי חצייה באזורים צפופי אוכלוסין. כפי שעולה מהפסיקה העדכנית:
מספר תיק: עפת (חיפה) 4955-04-20, כותרת: פאולה קולר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-08/06/2020):
"המערערת הורשעה, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961… אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה"
פסיקה זו משקפת את המגמה של הגברת ההגנה על הולכי רגל במרחב העירוני בחיפה והקריות. בתי המשפט לתעבורה באזור הצפון אימצו גישה מחמירה כלפי נהגים שאינם מעניקים זכות קדימה להולכי רגל, במיוחד באזורים עמוסים כמו מרכז הדר, מרכז הכרמל, ואזורי הקניות בקריות.
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מפעילים מדיניות ענישה מאוזנת, המשקללת שיקולים של הרתעה, ענישה ושיקום. כפי שעולה מהפסיקה:
מספר תיק: עפת (חיפה) 6933-09-15, כותרת: עדנאן פחמאוי, נגד מדינת ישראל (ניתן ב-04/11/2015):
"כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף לפי סע' 10 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב ללא ביטוח מקיף"
פסק דין זה ממחיש את הגישה המחמירה כלפי עבירות מורכבות כגון נהיגה בזמן פסילה. בתי המשפט בחיפה והצפון נוטים להטיל עונשים משמעותיים במקרים אלה, תוך התחשבות בנסיבות האישיות של הנאשם ובעברו התעבורתי.
עבירות נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מקבלות התייחסות מחמירה במיוחד בבתי המשפט לתעבורה בחיפה. הפסיקה העדכנית מצביעה על מגמת החמרה בענישה:
הניסיון המצטבר מפסיקת בתי המשפט לתעבורה בחיפה מלמד על חשיבותו של תיעוד מדויק ושמירת ראיות:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מקפידים על שמירת זכויות הנאשמים וההליך ההוגן:
מערכת המשפט מאפשרת מספר מסלולי ערעור על החלטות בתי המשפט לתעבורה:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה שוקלים מגוון גורמים בקביעת העונש:
הטיפול המקצועי בתיק תעבורה בבתי המשפט בחיפה כולל מספר שלבים מרכזיים:
השלב הראשון בטיפול בתיק תעבורה הוא ניתוח מעמיק של החומר המשפטי:
בניית אסטרטגיית הגנה אפקטיבית מותאמת לפסיקה ולפרקטיקה המקומית:
הופעה אפקטיבית בבית המשפט לתעבורה כוללת:
במקרה הצורך, הטיפול בהליכי ערעור כולל:
אזור חיפה והצפון מאופיין באתגרים תעבורתיים ייחודיים המשפיעים על הפסיקה:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מתייחסים לתנאים המקומיים הייחודיים:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מתמודדים עם מגוון רחב של עבירות תעבורה, תוך שמירה על איזון מורכב בין אינטרס הציבור לזכויות הנאשמים. הפסיקה העדכנית מדגישה את חשיבות הבטיחות בדרכים, במיוחד באזורים בעלי מאפיינים ייחודיים כמו חיפה והכרמל, לצד מתן אפשרות לשיקום והרתעה.
המגמות העדכניות בפסיקת בתי המשפט לתעבורה באזור הצפון כוללות:
הכרת מגמות אלו חיונית הן לנהגים המבקשים להימנע מעבירות תעבורה והן לעורכי דין המייצגים נאשמים בבתי המשפט לתעבורה באזור חיפה והצפון. שילוב של ציות לחוק, מודעות לתנאים המקומיים הייחודיים, וקבלת ייעוץ משפטי מקצועי בעת הצורך, מהווים את הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם האתגרים התעבורתיים באזור חיפה והצפון.
עפת (חיפה) 5293-01-13- מנאל חביב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
פתח דבר: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 20/11/12, ע"ד השופט (ס. נ) אינאס סלאמה, בתיק תת"ע 1854-02-10. 2. הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא להתיר למערערת לחזור בה מהודאתה. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערערת הובאה לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החצייה של מעבר החצייה בבטחה – עבירה בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 – (להלן: "התקנות"), ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה בקלות ראש – בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודה בצירוף סעיף 38 (2)(3) לפקודה, התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף – בניגוד לתקנה 21 (ב)(2) לתקנות בהקשר עם סעיף 38 (3) לפקודה, אי הודעה על תאונה – עבירה לפי תקנה 144 (א)(4) לתקנות וביחד עם סעיף 38 (2)(3) לפקודה, עבירה של אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה – בניגוד לתקנה 144 (א)(1) לתקנות ובהקשר עם סעיף 38 (2)(3) לפקודה ועבירה של אי עצירת רכב במקום תאונה – בניגוד לתקנה 144 (א)(1) לתקנות וסעיף 38 (2)(3) לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי המערערת נהגה ביום 20/11/08, ברכב פרטי, ברחוב הרצל שבחיפה ופנתה שמאלה לכיוון רח' ביאליק. אותה עת חצה את רחוב ביאליק הולך רגל מימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת. בהיות הולך הרגל, מר וייס פרידי, יליד 1920, במהלך חציית הכביש והספיק להגיע לאמצע מעבר החצייה, פגע בו הרכב שהיה נהוג בידי המערערת ונגרמה לו חבלה של ממש.
פסק דין |02/02/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 42273-01-13- אברהם קינן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
ראשית דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 13/12/12 על ידי השופט אינאס סלאמה- (ס. נ. ), בתיק ת"ד 12280-08-10. 2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין לחילופין, סיוג עונש הפסילה, כך עולה מהודעת הערעור. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: – אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה- עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") – נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2) 38 (2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"). – נהיגה בדרך הגורמת נזק או חבלה של ממש לגוף- עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות, וסעיף 38 (3) לפקודה. 4. בכתב האישום נטען כי ביום 29/09/09, בשעה 16:24, נהג המערער ברכב ברחוב דרך עכו שבקריית מוצקין כשהוא מתקרב לצומת שדרות בן גוריון. בכיוון נסיעת המערער ובנתיבו פנייה ימינה, כשלפני הצומת ישנו סימון על הכביש של מעבר חצייה להולכי רגל. רוחב מעבר החצייה במקום כ- 6 מטר. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא שם את ליבו לדרך, לא הבחין בהולכת רגל מבעוד מועד, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה מאחר והוא המשיך נסיעתו עם רכבו על פני מעבר החצייה ופגע בהולכת הרגל שהספיקה לחצות כ- 5.2 מטרים מרוחב הכביש. כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל בגופה ונגרם לה שבר שהצריך ניתוח. 5. המערער כפר בעובדות כתב האישום, בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים, בשלב מסוים ולאחר שהמשיבה הביאה את כל ראיותיה, הודיע בא כוחו של המערער, עו"ד אסדי, כי המערער חוזר בו מהכפירה ומודה בעובדות כתב האישום.
פסק דין |15/04/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 631-03-13- רוסלן קוזנצוב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
פתח דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 07/02/13, ע"י השופט שמואל יציב, בתיק תת"ע 5558-05-12. 2. הערעור מופנה כנגד גזר הדין של בית משפט לתעבורה וחומרת הדין. ההליך בפני בית המשפט לתעבורה: 3. נגד המערער הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 64ב' (א1) לפקודה, סעיף 64 (3) (א) לפקודה וסעיף 39א' לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 02/03/12, בשעה 23:00, בכביש השירות הפנימי, מול הכניסה לאולמי "קאלה", נהג המערער ברכב בהיותו שיכור וזאת על יסוד העובדה שסירב לתת דגימת אויר נשוף. 5. המערער זומן לבית משפט לתעבורה ליום 24/06/12, לישיבה זו הוא לא התייצב ועל כן הורשע בעבירות שיוחסו לו בהיעדרו והטיעונים לעונש נקבעו במועד אחר אליו זומן באמצעות צו הבאה. 6. ביום 11/11/12, הגיש המערער בקשה לבית משפט לתעבורה ובה עתר לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר. לבקשה צירף המערער תצהיר ובו הלין על התייחסות השוטרים אליו בעת שעיכבו אותו והעבירו אותו לתחנת המשטרה, שם ערכו מספר מסמכים תוך שהוא ממתין בתחנת המשטרה. 7. המערער טען עוד כי הוא לא קיבל לידיו שום מסמך המזמין אותו לדיון. לטענתו, מדברי השוטרים, הבין שהוא יקבל הודעה לגבי הדיון אליו הוא זומן. עוד טען המערער כי הוא לא סירב לחתום על הדו"ח וכי לדעתו הוא לא ביצע כל עבירה של נהיגה בשכרות. 8. ביום 07/02/13, קבע בית משפט לתעבורה כי עורך ההזמנה מסר אותה למערער, כפי שעולה מהדו"ח. עוד נקבע כי התצהיר אינו מפרט את נסיבות המקרה ולא מתייחס לאשר התרחש בפועל בשטח כפי שטען בא כוח המערער בטיעוניו בעל פה וכי מכתב האישום עולה כי המערער סירב לתת דגימת אויר נשוף בהתאם לדרישת שוטר.
פסק דין |11/06/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 53195-12-13- נגאת כרים נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יחיאל ליפשיץ
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה בת"ד 3043-05-11 (להלן: בית משפט קמא) שנדון בפני כבוד השופט אבישי קאופמן הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן בנוגע לחומרת גזר הדין. 2. כנגד המערערת הוגש, בתאריך 11.5.11 , כתב אישום שייחס לה עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי ס' 62(2)38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961; נהיגה בדרך הגורמת נזק, לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות; וכן גרימת חבלה של ממש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. על פי הנטען, נהגה המערערת ברכב מס' 80-417-10 בתאריך 18.10.10 בכרמיאל ברח' רמים ופנתה ימינה בכיכר המגדים לרחוב שגיא. אותה עת, חצה את הכביש במעבר החציה מר שניאור עדיאל (להלן: הולך הרגל). המערערת לא שמה לב לדרך ולאחר שהולך הרגל חצה כמעט את מלוא מעבר החצייה היא פגעה בו. הולך הרגל נחבל ונזקק לטיפול רפואי. 3. נקדים ונפנה לתמונות הזירה (ת/6) ותרשים התאונה (ת/5) מהם עולה כי מעבר החצייה המדובר היה מייד לאחר כיכר בה פנתה המערערת ימינה. 4. בהכרעת דינו של בית המשפט קמא ניתנה ההתייחסות לשתי סוגיות עובדתיות עיקריות: הראשונה, האם הולך הרגל חצה את הכביש במעצר חציה; והשנייה, האם המערערת יכולה היתה לראותו במרחק סביר כדי לעצור את רכבה ולהימנע מפגיעה. בהמ"ש קמא השיב על שתי השאלות בחיוב: 2 בית המשפט קמא קבע ממצאי מהימנות חיוביים בנוגע לעדותו של הולך הרגל שמסר כי חצה את הכביש במעבר חצייה, וכן ציין כי תוך כדי כך הוא הבחין ברכבה של המערערת מתקדם לעברו בתוך הכיכר.
פסק דין |07/03/2014 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
רע"פ 6377/21- גופי גופי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 שניתן על ידי כב' השופט א' סלאמה; ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד תומר גונן החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' סלאמה) בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 , במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת ר' פרסון) בת"ד 3210-12-16 מיום 27.10.2020 . רקע והליכים קודמים 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וכן בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות. 2 על פי המתואר בהכרעת הדין, המבקש נהג ביום 18.10.2016 במשאית בבסמת טבעון, בצומת הרחובות ברטעה וערה, בסמוך לסופרמרקט האני. "הכביש במקום דו סטרי, מופרד על ידי אי תנועה בנוי, חד נתיבי, כביש תקין, יבש, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים במרחק 62.5 מטר, במקום יש מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, במרכז הצומת כיכר". באותה העת, חצתה את הכביש, בתוך מעבר חצייה, הולכת הרגל – הגב' עלי חוסיין פתחייה, ילידת 1960 (להלן: "הולכת הרגל" או "הנפגעת"), אשר חצתה את חלקו הראשון של המעבר, עברה את אי התנועה הבנוי והספיקה לחצות כמחצית מחלקו הראשון של המעבר עד שנפגעה. המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגע בה וגרר אותה מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מרטש את שתי רגליה.
החלטה |26/09/2021 |בית המשפט העליון
רע"פ 2497/23- סעיד עאסלה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 שניתן על ידי השופט א' בולוס בשם המבקש: עו"ד מוטי לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א בולוס) ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 , בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (השופט י בכר) ב-ת"ד 139-03-17 מיום 30.1.2023 . 2. על פי כתב האישום, בשעות בוקר יום 13.12.2016 המבקש נהג בכביש פנימי בעיר עראבה (להלן: הכביש). באותה עת הולכת רגל, ילידת שנת 2001 (להלן: הולכת הרגל), חצתה את הכביש. המבקש נהג בקלות ראש בכך שבהיותו בלתי מורשה לנהיגה, לא הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד, לא האט את מהירות נסיעתו ופגע בה מבלי לאפשר לה להשלים את חציית הכביש (להלן: התאונה). נוכח פגיעתה, הולכת הרגל נזקקה לטיפול רפואי. המבקש ביצע את המעשים המתוארים כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה או ביטוח רכב ובעודו פסול מנהיגה מכוח שני הליכים משפטיים קודמים. בגין האמור, יוחסו למבקש עבירות של נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה אשר מעולם לא הוצא, כלשון כתב האישום, לפי סעיף 10א יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה; נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה; אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); והתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. 3. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
החלטה |16/04/2023 |בית המשפט העליון
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בגין המתואר לעיל, למבקש יוחסו עבירות של אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); וגרימת תאונה שגרמה לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. 5. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת בתום שמיעת ראיות ובהכרעת דין מפורטת, תוך התייחסות אחת לאחת לטענות מפי המבקש. בין היתר, עמד בית המשפט לתעבורה על המסגרת הנורמטיבית המחייבת לצורך הכרעתו, בכלל זה, על חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה וחובותיו להולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חציה. 6. בית המשפט לתעבורה הדגיש את ההלכה הקובעת את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, בלי שנמנע מלציין כי אף על הולך רגל חלים כללים בהגיעו "לשטח זה". יחד עם זאת, צוין כי על הנהג השולט בכלי הרכב מוטלת האחריות הראשונה במעלה לנהוג בזהירות, ובכלל זה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. במקרה דנן נקבע כי המבקש התרשל בנהיגתו בשל הפרת חובותיו כנהג בהתקרבו למעבר חציה, בהסתמך על סרטון נתונים שהתייחס למהירות נסיעת רכב המבקש, מהירות חצית הולכת הרגל, מרחק החציה של הולכת הרגל ומקום ה"אימפקט" המדויק בכביש. 7. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט לתעבורה כי לא נערך שחזור של התאונה וכי אין כל תחשיב הקובע באיזה מהירות נסיעה הייתה התאונה נמנעת. ואולם נקבע שבנסיבות התאונה דנן ניתן לקבוע גם בלי החישובים המתמטיים כי המבקש יצר באופן נהיגתו סיכון בלתי סביר, וסיכון זה התממש בתאונה שהתרחשה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
ת"ד (אשדוד) 5691-11-21- מדינת ישראל נגד ישראל לוגסי
שמות השופטים: נועה חקלאי
חובותיו של נהג כלפי הולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חצייה הוסדרו בתקנות התעבורה, בין היתר, בתקנות 51, 52(6) ו- 67(א) לתקנות התעבורה, המחייבות לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך, להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך ובמיוחד בהתקרב למעבר חציה וכן לאפשר להולכי רגל להשלים את חציית הכביש בבטחה. 13. על האיזון בין החובה להאט עד כדי עצירה לפני מעבר חצייה, לבין הצורך להתקדם ולפנות את הכביש מהר ככל האפשר, עמד כב' הש' זוסמן בה"מ 475/69 חיים רוכורגר נ' מדינת ישראל (03/11/69) (תקנות 39, 40 (6) ו-72(א) המצוטטות להלן הן בהתאמה, תקנות 51, 52(6) ו- 67(א) לתקנות התעבורה בנוסחן כיום, בשינויים קלים): " המחוקק חפץ ביקרם של הולכי הרגל, שיוכלו לילך ברחובות בבטיחות וללא חשש של פגיעה. אך המכונית, על אף היותה כלי מסוכן ופעמים משחית, משרתת צרכי חברה חיוניים שלמענם חייב הולך הרגל להשלים עם הסכנה הנובעת מתנועה בדרכים, ובלבד שהסכנה לא נוצרת על ידי התנהגות רשלנית של נהג. "פשרה" זו בין צרכי התחבורה ובין הבטיחות של עובר דרך מצאה את ביטויה בהוראת התקנה 39 הנ"ל. איטיות מופרזת של כלי רכב אינה תמיד מעלה. מקום שנהג מאט כאשר הנסיבות מאפשרות לו להתקדם מהר, עלולה הנהיגה לגרום לפקקי תנועה ולסתום את רחובות העיר, ויצא שכר האיטיות בהפסד הציבור. . . . 7 תקנה 72(א) אינה מחייבת את הנהג בעצירה לפני מעבר החצייה. . . הנהג חייב להאט בהתקרבו אל המעבר, כמו שכבר נקבע בתקנה 40(6), אך אם נסיעתו אינה בחזקת סכנה להולכי רגל עליו להתקדם, ולפנות את הכביש מהר ככל האפשר.
הכרעת דין |19/07/2022 |בית המשפט לתעבורה – אשדוד
עפת (מרכז) 50565-03-15- אברהם כהן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אברהם טל,זהבה בוסתן,שמואל בורנשטין
ממצאים אלה התבססו על דברי המערער, על דו"ח ומסקנות הבוחן ועל החישובים שביצע. 33. תקנה 52 לתקנות התעבורה שכותרתו "האטה" ותקנה 67(א) לתקנות התעבורה שכותרתו "הולך רגל במעבר חציה" קובעות: "52. בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: . . . . . . . . . . . (6) בהתקרבו למעבר חציה; . . . . . . . . " "67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. בע"פ 558/97 מלניק נ' מ. י. נקבע חובת הצפיות המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חציה. 16 "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל". בע"פ 882/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל חזר בית המשפט על חובת הציפיות המוטלת על נהג בהתקרבו לצומת כמצווה בסעיפים 52 ו- 67(א) לתקנות וקבע: "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכי-רגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את ריכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בביטחה חצייתו של מעבר חצייה.
פסק דין |14/05/2016 |מחוזי – מרכז
ת"ד (ירושלים) 6069-01-17- מדינת ישראל נגד שמואל אריה אזואלוס
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
הדברים נכונים פי כמה כשהמדובר במעבר חציה שנועד להולכי רגל וכשבצד הדרך אנשים רבים העשויים בכל רגע לרדת אל הכביש. חובת זהירות מוגברת במעברי חצייה מעבר החצייה הינו "ממלכת הולכי הרגל". לא בכדי מוטלות על הנוהג חובות זהירות מיוחדות בהתקרבו למעבר החצייה. בתקנה 67 לתקנות התעבורה נקבע : "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בפסק הדין ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (5) 506 נקבעו חובותיו של הנהג בהתקרבו למעבר החציה וביניהן (עמ' 520-521): 10 "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. .
הכרעת דין |10/04/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
הפמ (צפת) 1292-08-23- מדינת ישראל (בוחנים צפת) נגד שירה אטיאס
שמות השופטים: עדי במביליה אינשטיין
בהתאם לתקנה 52: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: . . . . . (6) בהתקרבו למעבר חציה;". בהתאם לתקנה 67: "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) . . . . . " ו. מעבר חצייה הוכר בפסיקת בית המשפט העליון כ"מקום מבצרו" של הולך הרגל ונקבעה חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, לרבות חובה לצפות אפשרות לרשלנות מצד הולך הרגל (בג"צ 8150/13 דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה ( 06.08.2014 ); ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל ( 03.05.1998 ); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל ( 13.07.2013 )). ז. דהיינו, על המשיבה להתאים נהיגתה לקרבה למעבר חציה, להאט לפני מעבר חציה ואף לעצור במידת הצורך, בפרט כשאדם חוצה במעבר, אך אין זה פוטר מהצגת ראיות לגבי שלב החציה, מהירות החציה, מרחק החציה, שדה ראיה ומהירות נסיעת הרכב המשליכים על בחינת יכולת המשיבה למנוע את התאונה.
החלטה |02/12/2023 |בית המשפט לתעבורה – צפת
ת"ד (ירושלים) 3243-09- מדינת ישראל נגד ששון מזרחי
שמות השופטים: מרדכי כדורי
תקנות התעבורה תשכ"א-1951 (להלן: "התקנות") מורות כי על נהג להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה בו צפויה סכנה לעוברי דרך, ובמיוחד בהתקרבו למעבר חציה (תקנה 52(6) לתקנות), וכי חובה על נהג המתקרב למעבר חציה והולכי רגל חוצים במעבר, לאפשר להולכי הרגל להשלים את החציה בבטחה, וככל שיש צורך בכך גם לעצור את רכבו (תקנה 67 לתקנות). 9. חובת הזהירות המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה עוצבה בפסיקה בהרחבה. כך, נקבע כי על נהג לצפות לאפשרויות שונות בהתנהגות הולך הרגל ובהן חוסר ערנות לרכב המתקרב, נטילת סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב, וכן אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל (ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל). עוד נקבע כי במצב דברים בו אין זה ברור אם הולך הרגל עומד לחצות את מעבר החצייה ואין אינדיקציה לכאן או לכאן, על נהג הרכב לצפות אפשרות כזו ובמידת הצורך להאיט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה (רע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל). חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החציה מוסתר מעיניו של הנהג. במקרה זה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החציה (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל פ"ד נז (5) 506, 520). בנוסף, נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים המצויים בסמוך לכביש, וזאת גם בנסיבות בהן לא היה בהתנהגותם ללמד כי בכוונתם לחצות את הכביש, וגם שלא בקרבת מעבר חציה (ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617, ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). חובת הזהירות המוגברת הוחלה גם כאשר דּובר בילדים בוגרים ייחסית (ראו רע"פ 11613/04 דזאנאשוילי נ' מדינת ישראל, שם נפגעה הולכת רגל כבת 14).
הכרעת דין |07/10/2010 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (ירושלים) 1464-03-20- מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל תביעות תעבורה ירושלים נגד סבטלנה אורנה בגירוב
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
יתרה מכך, במספר פסקי-דין נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, אף אם אלה לא הראו נכונות לעבור את הכביש (ראו ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617; ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). " 7 31. לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש והיא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לחובת הזהירות המוטלת על הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. 32. בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון שני היבטים. ההיבט הראשון הוא מידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. בקביעת הרשלנות יש לבחון האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם התלוו לרשלנות עבירות תעבורה נוספות והאם ישנו אשם תורם של צד ג'. ההיבט השני הוא המסוכנות הנלמדת ממידת הפגיעה באינטרס הציבורי ושמירה על שלום הציבור הנגזרת מחומרת הפגיעה שנגרמה לנפגע בתאונה . רמת הרשלנות 33. על פי עובדות כתב האישום בו הודתה הנאשמת היא נהגה ברכבה, במהירות לא גבוהה בדרך עירונית בקרבת כיכר שלפניו הוצבו תמרורי 306, המסמנים קרבה למעבר חציה, כאשר הראות הייתה טובה. היא נהגה בקלות ראש בכך שלא האטה בהתקרבה למעבר חציה, לא הבחינה מבעוד מועד בהולכת הרגל אשר כבר החלה לחצות במעבר החציה ופגעה בה. 34. לא ניתן להפריז בחובת הזהירות המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חצייה, החובה לתת זכות קדימה להולך הרגל המצוי בו ולאפשר לו להשלים את חצייתו בבטחה. לצורך כך על הנהג להאט את רכבו, אפילו עד כדי עצירה. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט חשין ב-בש"פ 7578/00 שוויקי תחסין נגד מדינת ישראל: ".
גזר דין |29/05/2022 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ע"פ (באר שבע) 14750-05-14- זויה טל נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יפה כץ,צלקובניק,רז לוי
11 מכאן, ועוד טרם נרד לעומקן של טענות, יש לזכור כל העת, כנקודת מוצא לדיון זה, את חובת הזהירות המוגברת שהייתה מוטלת על המערערת כנהגת בשים לב לעובדה שהתאונה ארעה בתחום מעבר החצייה: "לא למותר להזכיר כאן, לתועלת הרבים, את חובותיו המיוחדות של נהג הקרב למעבר חציה; תקנה 52(6) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 מונה התקרבות למעבר חציה בין המקרים המיוחדים, שבהם על נהג להאט את מהירות נסיעתו ואף לעצור, בנוסף לכלל הרחב החל על כל מקרה "שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש. . . ". לעניין מעבר חציה ראו גם ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(השופט – כתארו אז – אור), וכה דברי בית המשפט שם: "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל". . . . . . נוסיף עליהם, כי מטבע הדברים בנסיבות של מעבר חציה מתעצם הצורך בזהירות, שהרי בבני אנוש עסקינן – הולכי רגל בכל הגילים ובכל קצבי ההליכה ובכל מצבי הבריאות – שיהיו מהם שיראו במעבר החציה מעין "תעודת ביטוח" לירידה לכביש, ומכאן חובת הזהירות המוגברת על הנהגים בהקשר זה; אין מנוס משינון דבר זה" .
פסק דין |11/11/2014 |מחוזי – באר שבע
גמר (פתח תקווה) 743-11-15- מדינת ישראל נגד ויאצסלב גלוסקין
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
בתיקון זה תוקנה תקנה 67 והוטלה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר חצייה. בין היתר נקבע, כי על הנהג להאט את רכבו אם ניכר כי הולך הרגל עומד לחצות את הכביש: "(א 1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בתיקון זה יש כדי להראות כי אף מחוקק המשנה סבר כי יש מקום להטיל על נהג הנוהג בקרבת מעבר חציה חובה מוגברת, כך שעליו להשגיח על המתרחש ולהקפיד בנהיגתו. על משמעותו של התיקון עמד בית המשפט לתעבורה בירושלים בת"ד 5814-03-14 מדינת ישראל נ' יובל עוזר: "לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש. יודגש כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני תיקון התקנה אך היא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לזהירות הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. " וכן בית המשפט לתעבורה בחיפה בבפ"ת (תעבורה חי') 6086-08-15 מדינת ישראל נ' דן אדלמן: ". . . בהקשר זה יש להדגיש, כי הפסיקה קבעה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר וחציה (וראו גם תקנה 67 לתקנות התעבורה. יצוין, כי לאחרונה, תוקנה התקנה, והוחמרה חובה זו, ללמדך, על רמת חובת הזהירות הקונקרטית, שהמחוקק ביקש לקבוע, לגבי נהגים המתקרבים למעבר חציה).
החלטה |04/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
גמר (תל אביב) 2043-07-15- מדינת ישראל נגד חיים טאיב
שמות השופטים: אריה זרזבסקי
. (6) בהתקרבו למעבר חציה;" תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " 30. נוכח הוראות אלה, הבסיס הנורמטיבי לכלל הדיון בתיק הוא בשאלה האם קיים הנהג את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק במפורש, לפיו עליו להאט עד כדי עצירה כשהראות מוגבלת או בהתקרבו למעבר חציה, ולמעשה מבחינה משפטית, אין נפקות לכל החישובים שנערכו הן על ידי הבוחן והן מומחה ההגנה, באשר מדובר על תאונה שהתרחשה על מעבר חציה, או למצער בסמוך מאוד למעבר החצייה. החישובים שנערכו על מנת לקבוע האם התאונה נמנעת או לא נמנעת, יפים למקרים בהם מדובר בחצייה שלא על מעבר חצייה. נסיעה ב-30 קמ"ש, בהתאם לנזקים שנגרמו לרכב, נראה שנסיעה כזו אינה עומדת ברף שמטיל החוק – נסיעה איטית עד כדי יכולת עצירה של הרכב בכל רגע נתון. אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" שדה הראיה החסום על ידי כלי הרכב החונים בצד הכביש, במקרה של קרבה למעבר חציה, לא רק שאינו מפחית מאחריותו של הנאשם לתאונה, כי אם להפך – מטיל עליו חובת זהירות מוגברת וחובה בפועל להאט ולקחת בחשבון את הולכי הרגל הנסתרים מעיניו. 31. בבש"פ 6616/99 הילה בר נוף נ' מדינת ישראל מיום 6.10.99 , נקבע כי במעבר חצייה זכות הקדימה היא של הולך הרגל, וכך נאמר שם: 15 "הגרסה לפיה לא ניתן היה לראות את הולכת הרגל משום שמכונית שחנתה על המדרכה הסתירה אותה, היא חרב פיפיות לעוררת.
הכרעת דין |28/04/2019 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
עפת (מרכז) 52096-10-21- ירון דנוך נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: עמית יורם צלקובניק
בדומה, קובעת תקנה 51 לתקנות התעבורה כי "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא. . . . " ובכללם "בהתקרבו למעבר חציה" (ס"ק (6)). בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל, ( 3.5.1998 ), נאמר בעניין זה על ידי כב' השופט אור: "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל. " והשופט רובינשטיין הוסיף והבהיר בעניין זה ברע"פ 4180/07 גאוי גאוי נ. מדינת ישראל, ( 15.7.2007 ): "דברים אלה יפה כוחם עתה כאז, והובאו לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה – ראו למשל רע"פ 2885/05 עוז שטרק נ' מדינת ישראל (לא פורסם). נוסיף עליהם, כי מטבע הדברים בנסיבות של מעבר חציה מתעצם הצורך בזהירות, שהרי בבני אנוש עסקינן – הולכי רגל בכל הגילים ובכל קצבי ההליכה ובכל מצבי הבריאות – שיהיו מהם שיראו במעבר החציה מעין "תעודת ביטוח" לירידה לכביש, ומכאן חובת הזהירות המוגברת על הנהגים בהקשר זה; אין מנוס משינון דבר זה". (עוד ראו בעניין זה: ע"פ 8827/01 שטרייזנט נגד מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 506, 519-520; בג"ץ 8150/13 כרסנטי נ' מדינת ישראל; רעפ 5981/20 גבור (גבי) קיש נ' מדינת ישראל 13.10.20 ).
פסק דין |07/03/2022 |מחוזי – מרכז
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 67. הולכי רגל במעבר חציה
67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) מעבר החציה המחולק על-ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו ת הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומ לפניו בכביש דו-סיטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק"ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן: (1) עד 4.80 מטר-בכפוף להוראות התמרורים; (2) עלה גובה המטען על 4.80 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, "גובה מטען"-גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב. (ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 70א. אחריות לחניה
70א. (א) (בוטל). (ב) רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או בטיחותה, או שלדעת שוטר דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי שוטר להורות למי שהרכב ברשותו אותה שעה להרחיקו או לגררו. (ג) לא מילא מי שהרכב ברשותו אותה שעה אחרי הוראת שוטר כאמור, או אינו נמצא במקום, רשאי שוטר, בין בעצמו ובין על ידי מי שאישר אותו ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל (להלן – גורר מורשה), להרחיק את הרכב, לגררו ולהחסינו, או לנעול את גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב, ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הסבירים הדרושים כדי להבטיח את בטיחות הרכב. (ד) האגרות בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי משטרת ישראל, או התשלום שנקבע בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי גורר מורשה, יהיו מוטלים על בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב, זולת אם הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; רכב שאגרות או תשלום מוטלים על בעלו כאמור לא יוחזר או ישוחרר מנעילתו אלא אם הם שולמו. (ה) רכב שננעל כאמור בסעיף קטן (ג) – (1) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השחרור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות מתחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן – יום מנוחה) – ישוחרר לפני יום המנוחה; (2) קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף זה. (ו) המוציא רכב ממקום החסנתו או המשחרר רכב מנעילתו לפני ששולמו האגרות או התשלום כאמור בסעיף קטן (ד), דינו – מאסר שנה. (ז) קבע בית משפט במשפטו של בעל רכב על עבירה לפי סעיף זה, על סמך ראיות שהובאו לפניו, כי הרכב היה אותה שעה ברשותו של אדם אחר, רשאי בית המשפט הדן במשפטו של האחר להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הראשון, על פי הראיות שהוגשו באותו משפט, ואין צורך לחזור ולהגישן. לא היה האחר צד במשפט הראשון, יתן לו בית המשפט אפשרות לסתור את העדויות שנגבו במשפט הראשון. (ח) על אף הוראות סעיף קטן (ג), לא יינעל רכב, אלא אם כן עמד באחד המקומות המנויים להלן, שהעמדת הרכב בו אסורה: (1) מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים; (2) תחום תחנת אוטובוסים, כאמור בתקנה 72(12) לתקנות התעבורה; (3) שטח הפרדה, כהגדרתו בתקנות התעבורה; (4) מקום חנייה המיועד לרכב דיפלומטי.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 52. האטה
52. בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאיננה פנויה; (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן; (5) בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות; (6) בהתקרבו למעבר חציה; (7) בהתקרבו לפיסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל; (8) בירידה תלולה או ארוכה; (9) בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו; (10) בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך; (11) בפגשו או בעקפו בעלי-חיים; (12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו; (13) בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו; (14) ברחוב משולב; (15) באזור מיתון תנועה; (16) במנהרה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
ממנו; (ג) שהמטען או מכסהו לא יסתיר מעיני עוברי דרך אחרים את הפנסים, לוחות הזיהוי, מחווני הכיוון או המחזירורים של כלי הרכב; וכל סימון אחר למטרת בטיחות; (3) חלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו מאפשרים הובלת המטען בבטיחות וביציבות; (4) המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח וברכב מסוג N3,N2 ו–O, למעט גרור חקלאי, המטען מאובטח לרכב בהתאם לדרישות תקן ישראלי ת"י 6395-חלק 1-"אבטחת מטענים ברכב מסחרי: שיטות ודרישות, מדצמבר 2015", כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו הועמד לעיון הציבור באגף לרכב ושירותי תחזוק ה במשרד, וכן באתר האינטרנט של מכון התקנים (להלן-תקן אבטחת מטענים); (5) המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רשיון הרכב והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר; (6)17 (נמחקה). (א1) לא יוביל אדם מטען, ובעל הרכב או מי שהשליטה עליו לא יורה ולא ירשה להוביל מטען, ברכב מסוג N3 , אלא אם כן עבר נהג הרכב המוביל את המטען השתלמות מקצועית בנושא יישום הוראות תקן אבטחת מטענים, כאמור בתקנה 183ג; הודעה על הגורמים שאישרה רשות הרישוי להעברת ההשתלמות המקצועית כאמור בתקנה זו תפורסם באתר האינטרנט של המשרד. (ב) כלי רכב המחוברים זה לזה, והמובילים מטען שמחמת ארכו אין אפשרות להובילו בכלי רכב אחד ומפאת צורתו אינו ניתן לחלוקה, רואים אותם לענין תקנה זו כרכב אחד. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 39א. תנועת מכונה ניידת
39א. (א) לא ינהג אדם במכונה ניידת שמהירותה המרבית המתוכננת על ידי יצרנה עד 30 ק"מ בשעה או במכונה ניידת רגלית בדרך אלא לשם חצייתה וכאשר הנסיעה היא לביצוע העבודה של המכונה הניידת או בדרך עירונית שבתחום של עד 500 מטרים מהמפעל של בעלה כמשמעותו בחלק י' או מחזיקה. (ב) לא יגרור אדם במכונה ניידת גרור אלא אם כן הגרור הוא ציוד לביצוע העבודה שאליה מיועדת המכונה הניידת על פי קביעת יצרנה. (ג) לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג)(4) עד (6) לפי הענין. (ד) קצין משטרה כהגדרתו בתקנה 85(ז) רשאי להתיר באישור בכתב ובתנאים שיקבע תנועת מכונה ניידת החורגת מהתנאים האמורים בתקנה זו. (ה) (בוטלה). (ו) לא ינהג אדם במכונה ניידת אלא אם כן נקט את כל האמצעים הדרושים למניעת סיכון, פגיעה, או הפרעה לתנועה. (ז) לא ינהג אדם במכונה ניידת במהירות העולה על 40 קמ"ש. (ח) לא ינהג אדם ולא יפעיל מלגזה אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרו רשות הרישוי והאגף לפיקוח על העבודה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה וניתן היתר לכך מאת רשות הרישוי. (ט) לא ינהג אדם מכונה ניידת אופנית אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ומאת גוף שאישרה לכך, וניתן לו היתר מאת רשות הרישוי לנהוג מכונה ניידת כאמור.
חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952
סעיף: 12א. הסעה שלא כדין
(א), ינהג כלהלן, לפי העניין: (1) בעבירה לפי סעיף קטן (ג)(1)-רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 20 ימים; (2) בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6)-רשאי הוא לפסול את המסיע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 60 ימים; (2) בסעיף 49 לפקודת התעבורה, במקום "46, 46ב, 47" יקראו "47"; (3) בסעיף 50 לפקודת התעבורה, בכל מקום, במקום "הסעיפים 46 או 47" יקראו "סעיף 47". (2) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי הסעיפים הקטנים המפורטים להלן רשאי להורות על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה כמפורט להלן, לפי העניין: (א) לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1) או (ג5)-לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים; (ב) לעניין עבירה לפי סעיפים קטנים (ג)(1א) או (ג6)-לתקופה שלא תעלה על שנתיים. (ג5) (1) המרשה לתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, לנהוג ברכב הרשום בישראל, דינו-מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. (2) נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו-כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה. (ג5א) (1) על בעל רכב לנקוט אמצעים סבירים למניעת עבירה ברכבו לפי סעיף קטן (ג5). (2) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג5), חזקה היא שבעל הרכב הפר את חובתו לפי פסקה (1), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו האמורה. (3) הפר בעל רכב את חובתו לפי פסקה (1), דינו-הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. (ג6) (1) המנהל או המארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, דינו-מאסר שבע שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין זה, אין נפקא מינה אם המנהל או המארגן שירותי הסעה כאמור נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 48. רכב שנעקף
48. (א) נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו. (ב) נוהג ברכב המוביל מטען חורג, ואשר אין אפשרות לעקפו עקב תנאי הדרך והתנועה בה, חייב להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת האפשר והצורך לרדת מעבר לשפת הכביש ואף לעצור את הרכב, כדי לתת לכלי רכב הנמצאים מאחוריו לעקפו בבטחה. (ג) הנוהג ברכב מנועי שבשל מטענו, או בשל שיפוע הדרך, נאלץ לנסוע במהירות נמוכה שיש בה כדי לעכב כלי רכב הנוסעים מאחוריו, חייב להימין ולנסוע בשול הדרך כאשר השול מיוצב באספלט ופנוי כדי לתת לכלי רכב שמאחוריו אפשרות לעקפו ואולם החובה האמורה לא תחול אם הוצב בשול הדרך תמרור 501.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
החורג עד 20 מטרים-כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים "זהירות מטען ארוך", והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור; (3) עלה אורכו של הרכב יחד עם המטען החורג על 20 מטרים לא יוביל בן אדם את המטען החורג אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ו) נדרש רכב ליווי לפי הוראות תקנה זו, יותקן בו שלט מלפניו ומאחוריו ובו המלים, "זהירות-מטען חורג" והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג. (ז) בתקנה זו-"תאורה היקפית"-מערכת תאורה על ידי פנסים מסביב למטען החורג שיהיו מחוברים זה לזה במרחק שלא יעלה על 100 ס"מ ואורם צהוב ושייראו במזג אויר נאה למרחק של 150 מטרים לפחות; "קצין משטרה"-ראש לשכת התנועה או מי שהוא הסמיכו וכן קצין משטרה צבאית ראשי או מי שהוא הסמיכו לגבי רכב של צבא-ההגנה לישראל; "שלט"-שלט מהסוג האמור בחלק ג' בתוספת השניה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
85. (א) לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר-(1) המטען אינו חורג-(א) מחוץ לדפנות הצדדיים ואינו גורם להרחבתם, ובאין דפנות לרכב-מחוץ לצדי הקרקעית המיועדת למטען, ובאין קרקעית-מחוץ לרוחב הכולל של הרכב; (ב) יותר ממטר אחד מחוץ לנקודה הקיצונית ביותר של החלק הקדמי והאחורי של הרכב כפי שקבעם יצרן הרכב, ובלבד שבמטען שאורכו חורג עד מטר אחד מן החלק הקדמי או האחורי של הרכב-יהיה המטען יחידת אורך אחת ואם היו שתי יחידות לא יפחת אורך כל אחת מהן מ-6 מטרים; (2) המטען מסודר באופן-(א) שגבהו מפני הדרך ועד הנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על-1 2.50 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר עד 1,500 ק"ג; 2.3.00 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מ-1,501 ק"ג עד 3,500 ק"ג; 3.3.50 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מ-3,501 ק"ג עד 8,000 ק"ג; 4.4.00 מטר-ברכב שמשקלו הכולל המותר מעל 8,000 ק"ג; (ב) שהמטען או מכסהו לא יחסום ולא יגביל את שדה ראייתו של הנוהג ברכב מלפניו ולצדדיו, לא יסתיר מעיני הנהג את מראות התשקיף, למעט כאשר הרכב שמוביל את המטען מלווה כל העת על ידי רכב אחר ולא יחסום את הכניסה לתא הנהג והיציאה ממנו; (ג) שהמטען או מכסהו לא יסתיר מעיני עוברי דרך אחרים את הפנסים, לוחות הזיהוי, מחווני הכיוון או המחזירורים של כלי הרכב; וכל סימון אחר למטרת בטיחות; (3) חלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו מאפשרים הובלת המטען בבטיחות וביציבות; (4) המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו
כל הזכויות שמורות ©