כל הזכויות שמורות ©
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון דנים במגוון רחב של עבירות תעבורה, כאשר הפסיקה העדכנית מתמקדת בהגנה על שלום הציבור תוך איזון עם זכויות הנאשמים. המאמר מציג ניתוח מקיף של הסוגיות המשפטיות המרכזיות בתחום התעבורה באזור הצפון, תוך התבססות על פסיקה עדכנית ומגמות בטיפול בעבירות הנפוצות.
עבירות התעבורה המרכזיות הנדונות בבתי המשפט לתעבורה באזור חיפה והצפון מגוונות ומשקפות את מורכבות התנועה באזור זה. העבירות הנפוצות כוללות:
פסיקת התעבורה באזור חיפה והצפון מתבססת על מסגרת חוקית רחבה הכוללת:
סוגיית הנהיגה הרשלנית וגרימת חבלה מהווה נושא מרכזי בפסיקת בתי המשפט לתעבורה בחיפה. כפי שנקבע בפסיקה עדכנית:
מספר תיק: עפת (חיפה) 25754-03-21, כותרת: שלמה שלומי נגד מדינת ישראל (ניתן ב-24/05/2021):
"המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין העבירות הבאות: עבירה של הובלת מטען שאינו מחוזק היטב, לפי תקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, (להלן: "הפקודה"); עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף"
פסק דין זה מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט בחיפה כלפי מקרים בהם רשלנות בנהיגה גורמת לפגיעה גופנית. בתי המשפט באזור הצפון מייחסים חשיבות מיוחדת למניעת תאונות בכבישים בעלי מאפיינים ייחודיים, כגון כבישים הרריים, עקומות חדות ושיפועים תלולים המאפיינים את אזור חיפה והכרמל.
בית המשפט לתעבורה בחיפה מייחס חשיבות רבה להגנה על הולכי רגל, במיוחד במעברי חצייה באזורים צפופי אוכלוסין. כפי שעולה מהפסיקה העדכנית:
מספר תיק: עפת (חיפה) 4955-04-20, כותרת: פאולה קולר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-08/06/2020):
"המערערת הורשעה, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961… אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה"
פסיקה זו משקפת את המגמה של הגברת ההגנה על הולכי רגל במרחב העירוני בחיפה והקריות. בתי המשפט לתעבורה באזור הצפון אימצו גישה מחמירה כלפי נהגים שאינם מעניקים זכות קדימה להולכי רגל, במיוחד באזורים עמוסים כמו מרכז הדר, מרכז הכרמל, ואזורי הקניות בקריות.
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מפעילים מדיניות ענישה מאוזנת, המשקללת שיקולים של הרתעה, ענישה ושיקום. כפי שעולה מהפסיקה:
מספר תיק: עפת (חיפה) 6933-09-15, כותרת: עדנאן פחמאוי, נגד מדינת ישראל (ניתן ב-04/11/2015):
"כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף לפי סע' 10 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב ללא ביטוח מקיף"
פסק דין זה ממחיש את הגישה המחמירה כלפי עבירות מורכבות כגון נהיגה בזמן פסילה. בתי המשפט בחיפה והצפון נוטים להטיל עונשים משמעותיים במקרים אלה, תוך התחשבות בנסיבות האישיות של הנאשם ובעברו התעבורתי.
עבירות נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מקבלות התייחסות מחמירה במיוחד בבתי המשפט לתעבורה בחיפה. הפסיקה העדכנית מצביעה על מגמת החמרה בענישה:
הניסיון המצטבר מפסיקת בתי המשפט לתעבורה בחיפה מלמד על חשיבותו של תיעוד מדויק ושמירת ראיות:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה מקפידים על שמירת זכויות הנאשמים וההליך ההוגן:
מערכת המשפט מאפשרת מספר מסלולי ערעור על החלטות בתי המשפט לתעבורה:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה שוקלים מגוון גורמים בקביעת העונש:
הטיפול המקצועי בתיק תעבורה בבתי המשפט בחיפה כולל מספר שלבים מרכזיים:
השלב הראשון בטיפול בתיק תעבורה הוא ניתוח מעמיק של החומר המשפטי:
בניית אסטרטגיית הגנה אפקטיבית מותאמת לפסיקה ולפרקטיקה המקומית:
הופעה אפקטיבית בבית המשפט לתעבורה כוללת:
במקרה הצורך, הטיפול בהליכי ערעור כולל:
אזור חיפה והצפון מאופיין באתגרים תעבורתיים ייחודיים המשפיעים על הפסיקה:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מתייחסים לתנאים המקומיים הייחודיים:
בתי המשפט לתעבורה בחיפה והצפון מתמודדים עם מגוון רחב של עבירות תעבורה, תוך שמירה על איזון מורכב בין אינטרס הציבור לזכויות הנאשמים. הפסיקה העדכנית מדגישה את חשיבות הבטיחות בדרכים, במיוחד באזורים בעלי מאפיינים ייחודיים כמו חיפה והכרמל, לצד מתן אפשרות לשיקום והרתעה.
המגמות העדכניות בפסיקת בתי המשפט לתעבורה באזור הצפון כוללות:
הכרת מגמות אלו חיונית הן לנהגים המבקשים להימנע מעבירות תעבורה והן לעורכי דין המייצגים נאשמים בבתי המשפט לתעבורה באזור חיפה והצפון. שילוב של ציות לחוק, מודעות לתנאים המקומיים הייחודיים, וקבלת ייעוץ משפטי מקצועי בעת הצורך, מהווים את הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם האתגרים התעבורתיים באזור חיפה והצפון.
ת"ד (חיפה) 30938-07- מדינת ישראל נגד עמ"י צבי שולמן
שמות השופטים: מגי כהן
כנגד הנאשם הוגש במסגרת תיק זה כתב אישום (להלן: "כתב האישום הנוכחי") בגין: 1. גרימת מוות ברשלנות – עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז 1977. 2. נסיעה אחורנית – עבירה על תקנה 45 (1) לתקנות התעבורה ס' 38 (2) (3) לפקודת התעבורה. 3. אי מתן זכות קדימה – עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה. 4. התנהגות שגרמה חבלה של ממש – עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה ס' 38 (3) לפקודת התעבורה. טרם הגיב המבקש לכתב האישום הנוכחי, הגיש ב"כ המבקש בקשה לביטול כתב האישום וזאת לאור אופן התנהלות המאשימה המהווה בסיס למספר טענות מקדמיות: "כבר הורשעתי", "סיכון כפול" ו "הגנה מן הצדק" וזאת מכוח סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"). רקע: בתאריך 06.08.06 הגישה מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל-לשכת תביעות תנועה חוף חיפה, כתב אישום כנגד הנאשם בתיק ת. ד 30620/06 (להלן: "כתב האישום הראשון") המייחס לו את העבירות הבאות: 1. אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה – עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. נהיגה רשלנית – עבירה על סעיף 62 (2) 38 (2) (3) לפקודת התעבורה. 3. התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודה. 4. נסיעה לאחור בחוסר זהירות – עבירה על תקנה 45 (1) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (2) (3) לפקודה. בתאריך 29.05.07 הורשע הנאשם בעובדות כתב האישום הראשון וזאת במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים והושתו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 2500 .
החלטה |25/10/2009 |בית המשפט לתעבורה – חיפה
ע"פ (חיפה) 2735/02- נחמן זיו נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: עודד גרשון
עודד גרשון1. לפני ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד סגן הנשיא פוקס). המערער הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן – "התקנות"), יחד עם סעיף 3)38) פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן – "הפקודה"), אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות יחד עם סעיף 3)38) לפקודה והתנהגות הגורמת נזק וגרימת חבלה של ממש לאדם, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות יחד עם סעיף 3)38) לפקודה. בית המשפט השית על המערער את העונשים שלהלן: תשלום קנס בסך של 2,000 ש"ח; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים בפועל שממנה נוכו 30 ימי פסילה מנהלית; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי. 2. כתב האישום א. בכתב האישום נטען כי ביום 19/05/99, סמוך לשעה 08:25 נהג המערער באוטובוס ברחוב חניתה בחיפה מכיוון כיכר ניסנבוים לכיוון רחוב הגליל. בכתב האישום נטען כי הכביש עליו נסע המערער הינו דרך עירונית חד מסלולית בעלת נתיב נסיעה אחד. הכביש הינו ברוחב 5.60 מטר עם מעבר חציה המסומן לרוחבו עם תמרורי ג' – 7 (מקום מעבר חצייה להולכי רגל) המוצבים משני צידי המעבר. מדובר בכביש אספלט יבש ותקין, ראות טובה ושדה ראיה חופשי ללא הגבלה. ב. המשיבה טענה בכתב האישום כי באותה עת חצה את הכביש במעבר החצייה הולך הרגל מר אוקסנקרוג וולף, יליד 1929 שהספיק לחצות כ- 3.3 מטר מרוחב הכביש בהליכה רגילה מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערער. המאשימה טענה כי בהתקרבו למעבר החציה נהג המערער בחוסר זהירות בכך שללא סיבה סבירה לא הבחין בהולך הרגל ועקב כך לא הצליח לעצור במועד ופגע בהולך הרגל עם חזית שמאל של רכבו והפילו לכביש.
פסק דין |26/02/2003 |מחוזי – חיפה
תת (חיפה) 4396/04- מדינת ישראל נגד סער אילת
שמות השופטים: א סלאמה
תשכ"א – 1961. (להלן: "תקנות התעבורה"). 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 09.07.03 , בשעה 08:05 בצומת הרחובות גת – חורב בחיפה, נהגה הנאשמת רכב מס' 82-851-24, ולא צייתה לתמרור ב – 36 המוצב בכיוון נסיעתה בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת וזאת בניגוד להוראות התקנות הנ"ל. 3. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה, בישיבת ההקראה, כי היא נעצרה בצומת ונתנה למכוניות וגם להולכי רגל לעבור. לאחר מכן נהגת שבאה משמאלה, איפשרה לה להשתלב אלא שבהמשך היא נעצרה על ידי השוטרים. 4. מטעם המאשימה העיד רס"ר מטאנס רשיד, הוא השוטר שערך את הדו"ח ת/1. עד התביעה אישר בביהמ"ש את תוכנו של הדו"ח הנ"ל, שמנסיבותיו עולה, כי הנאשמת שהגיעה מכיוון רח' גת לכיוון כללי חורב, איפשרה להולך רגל לחצות במעבר חצייה, אך לאחר מכן המשיכה בנסיעתה, מה שגרם לרכב פרטי שהגיע משמאלה לבלום במקום ולסטות עם חזית רכבו שמאלה לעבר הנתיב השמאלי. השוטר מציין, כי היה לו קשר עין רצוף עם הנאשמת עד לעצירתה ומוסיף עוד, כי לא היה במקום רכב מסחרי כלשהו אלא מדובר ברכב פרטי מסוג אוודי. יצויין, כי דבריו אלה של העד נאמרו בהתייחס לדברי הנאשמת, כפי שנרשמו מפיה בדו"ח, לפיהם רכב מסחרי נתן לה לעבור. 5. בחקירה הנגדית, נשאל העד אם במקום היה פקק תנועה, וענה, כי אם היה פקק הוא היה מציין זאת בנסיבות. כך גם לגבי השאלה אם המכוניות במקום עמדו והתקדמו בקצב איטי. 6. הנאשמת בחרה להעיד וטענה, כי מדובר ברחוב שהוא תמיד פקוק בשעות הבוקר, וכי היא עצרה לפני מעבר החצייה ואיפשרה להולך רגל לעבור, כשהיא רואה שיש מולה "פקק של רכבים שעולים מפיקא ופונים שמאלה לכיוון האוניברסיטה".
הכרעת דין |08/12/2004 |שלום – חיפה
תת (חיפה) 3755/05- מדינת ישראל נגד זק בת ציון
שמות השופטים: א סלאמה
1961. (להלן: "תקנות התעבורה") 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 26.7.2004 בשעה 16:00, יום ב' בשבוע, בצומת הרחובות גת – חורב בחיפה, נהגה הנאשמת רכב מס' 67-782-16 ולא צייתה לתמרור ב-36 המוצב בכיוון נסיעתה בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת. 3. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה עוד בישיבת ההקראה, כי רכב אחר שינה את מסלול נסיעתו שלא כדין לנתיב של הנאשמת מבלי לאותת. 4. מטעם המאשימה העיד רס"מ אסיס אלי, הוא השוטר שערך את הדו"ח ת/1 וסקיצה של מקום ביצוע העבירה, ת/2, (להלן- "השוטר" או "עד התביעה"). עד התביעה חזר בביהמ"ש על תוכנו של הדו"ח הנ"ל, לפיו הנאשמת (שלא צויין מהיכן הגיעה) ועל אף תמרור ב-36 המוצב בצד ימין, "חוסמת נסיעתו של רכב אחר שנסע בחורב מצפון לדרום גורמת לו לעצור עצירת חירום עם סטיה". השוטר מציין כי הוא היה במרחק של כ – 10 מ' מהצומת ו"בקשר עין לעבירה ולתנועה". תגובתה של הנאשמת כפי שנרשמה בדו"ח הייתה: "אני לא יכולה להגיע (הכוונה לשימוע אליו זומנה) אני עם 3 ילדים קטנים. לא עשיתי כלום. הרכב היה על הנתיב השמאלי" (ההדגשות – לא במקור). 5. בחקירתו הנגדית נשאל השוטר האם נכון שהנאשמת האטה בצומת והזדחלה לתוכו והוא ענה, "יכול להיות אני לא זוכר". אותה תשובה נתן לשאלה האם אותתה הנאשמת ימינה. השוטר נשאל האם הנתיב הימני שאליו נכנסה הנאשמת היה פנוי כשהיא החליטה לפנות והוא ענה: "יכול להיות שהוא היה פנוי בזמן שהחלטת לפנות, אבל בו זמנית מגיע רכב שהדרך היא שלו ואז נפגשת איתו". הנאשמת שאלה את הנ"ל האם הרכב שעבר מנתיב שמאל לימין וכמעט התנגש בה, האם הוא אותת ימינה ותשובתו של השוטר הייתה: "יש שם שני נתיבים, מי שמגיע מצפון לדרום יכול לתמרן בין שניהם.
הכרעת דין |05/12/2005 |שלום – חיפה
תת (חיפה) 14065/05- מדינת ישראל נגד אמיר גלית
שמות השופטים: א סלאמה
(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. (להלן: "תקנות התעבורה"). 2. מדובר באירוע מיום 23.4.2004 בשעה 11:40 ברח' שבתאי לוי 9 חיפה, כאשר על פי טענתו של השוטר שערך את הדו"ח (רס"ר יעקב בניאס – להלן: "השוטר"), לא נתנה הנאשמת זכות קדימה לשני הולכי רגל מבוגרים ואחד זקן שחצו במעבר חצייה והספיקו לעבור "שלושה פסים", המתינו באמצע הכביש לאחר שרכב בנתיב השמאלי עצר ונתן להם לעבור, אלא שהנאשמת ועוד רכב לפניה, המשיכו וחלפו על פני הולכי הרגל. השוטר ציין, כי הוא ראה זאת כשעמד במקום ליד תחנת האוטובוס שליד לשכת העבודה ולכן עצר את הנאשמת שם. תגובת הנאשמת במעמד רישום הדו"ח הייתה שהיא לא מודה בעבירה וגם לא בתאור הנסיבות שנרשמו על ידי השוטר. 3. בחקירתו הנגדית העיד השוטר, כי המרחק בין תחנת האוטובוס לבין מעבר החצייה הינו כ – 50 מ' וכי המדובר בשלושה הולכי רגל, שניים מבוגרים ואחד זקן, אם ציין שייתכן שהאדם הזקן, הוא אחד משני המבוגרים. השוטר העיד כי התנועה במקום הייתה דלילה יחסית, אף שמדובר ביום שישי בשבוע בשעה 11:30. בתשובה לטענה כי הנאשמת נסעה בנתיב השמאלי, חזר השוטר וציין ש"היא הייתה בנתיב המרכזי אני בימני מבחינת הנאשמת. אני עמדתי ליד תחנת האוטובוס מצד ימין של הכביש". כשנאמר לשוטר כי שבתאי לוי 9 זה ממול לתחנת האוטובוס, ציין, "זה בשביל לדעת איפה עמדתי"וכשנשאל שוב היכן עמד, ענה, "לא. זה בשבילי כדי שאוכל להסביר לבית המשפט במידה והוא יחליט לצאת למקום". כשנשאל מדוע לא עצר את הרכב שנסע לפני רכב הנאשמת ענה, שאותו רכב היה קרוב מדי למעבר החצייה ויכול להיות שהוא לא היה מסוגל לעצור, לעומת זאת, את הנאשמת עצר כי מבחינתה העבירה ברורה יותר.
הכרעת דין |14/06/2006 |שלום – חיפה
תת (חיפה) 14777/05- מדינת ישראל נגד מיכאל סרוגי
שמות השופטים: ש יציב
(ג') 22 (א') לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (תק"ת). 2. תמצית הראיות הרלוונטיות עד תביעה 2, רס"ר רוני דמין (השוטר), אשר ערך את דו"ח התנועה (ת/2), אישר את נכונות תוכנו בעדותו. מת/2 ועדות השוטר עולה כי בתאריך 18/05/05 בשעה 22:00 נהג הנאשם ברכב פרטי (הרכב), ברחוב העוגן בחיפה, והגיע לצומת עם רחוב ההגנה (הצומת). השוטר נהג בניידת ברחוב ההגנה לכיוון צפון. בהיותו במרכז הצומת "התפרץ" לתוך מסלול נסיעתו הנאשם וגרם לשוטר להסיט את ההגה שמאלה ולפנות לנתיב השמאלי וזאת כדי למנוע תאונת דרכים. לאחר כחמשים מטרים עצר השוטר את הניידת ואת הרכב. ברחוב העוגן לפני הצומת מוצבים תמרורי ב' – 36 משני צדי הרחוב. במקום המיועד לרישום דברי הנהג בת/2 רשם השוטר מפי הנאשם: "נכנסתי לצומת לנתיב הכי ימני שזה נתיב האצה שלי בשביל להשתלב בנסיעה נכנסתי רגיל עברת לצדי מנתיב שמאלי ואותתת לי לעצור בצד ושאתה שוטר נחמד". בתשובת לשאלת הנאשם כי יצא מרחוב העוגן למפרצון ונסע לאורכו ומשם יצא לנת"צ השיב השוטר: "מי שיוצא מרחוב העוגן חייב להכנס לנתיב האצה כי אפשר לצאת מרחוב העוגן להגנה ישר, אלא שזווית היציאה שלך הייתה חדה ולא ניצלת את מלוא אורך נתיב האצה". עדת תביעה 1, רש"ט טלי בגינסקי (השוטרת), ערכה מזכר על הארוע (ת/1). אישרה את נכונות תוכן ת/1 בעדותה. מת/1 ועדות השוטרת עולה כי נסעה בניידת יחד עם השוטר. נכנסה לצומת כאשר לפתע התפרץ רכב הנאשם מרחוב העוגן ל"מסלול" נסיעתם, שהיה הימני ביותר בכביש. השוטר נאלץ לסטות שמאלה לנתיב השמאלי כדי למנוע תאונה.
הכרעת דין |11/09/2006 |שלום – חיפה
ת"ד (חיפה) 31423/04- מדינת ישראל נגד קרביץ עמיחי
שמות השופטים: א סלאמה
לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). ב. נהיגה ברשלנות – עבירה על סעיף 62(2) סעיף 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ג. התנהגות שגרמה נזק וחבלה לגוף – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 19.09.04 , סמוך לשעה 14:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סוזוקי שמספרו 28-779-87 (להלן: "רכב הנאשם") בחיפה, ברחוב לאון בלום מכיוון הדר לכיוון הכרמל והגיע אחרי צומת עם רחוב חנה סנש. במקום, מסומן על פני הכביש מעבר חצייה להולכי רגל. באותה עת, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, חצתה את הכביש במעבר החצייה הולכת רגל, גריסרו אורין (להלן: "הולכת הרגל"), ילידת שנת 1994, כאשר בכיוון הנגדי לנאשם נעצרה מונית (להלן: "המונית"), הנהוגה בידי מחאג'נה ח'אלד, על מנת לאפשר לה לחצות את הכביש. הנאשם, כך נטען, נהג רכבו ברשלנות בכך שלא אפשר להולכת הרגל להשלים את חצייתה בבטחה, לא הבחין כלל בהולכת הרגל על אף שהבחין במונית שנעצרה לפני המעבר, המשיך בנסיעה ופגע בהולכת הרגל (אירוע זה יקרא להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה וכן נגרם נזק לרכב הנאשם. 3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי התאונה לא היתה על מעבר החצייה וכי קיימים עדים שראו אותה רצה אחרי המונית במרחק של 8 מ' בערך מהמעבר. פרשת התביעה 4. מטעם התביעה העידו ששה עדים והוגשו ראיות נוספות, הכל כפי שיפורט להלן. עדת התביעה הראשונה היתה הולכת הרגל, אשר העידה, כי באותו יום היתה בדרכה חזרה מבית הספר וחצתה את הכביש במעבר חצייה, כאשר לא זכור לה מי פגע בה.
הכרעת דין |10/10/2007 |שלום – חיפה
תת (חיפה) 13084/05- מדינת ישראל נגד יהב בתיה
שמות השופטים: א סלאמה
התעבורה"), לאחר שהנ"ל נסעה, כך נטען, בכביש שמחה גולן בחיפה, במהירות של 81 קמ"ש בה בעת שהמהירות המירבית המותרת במקום הינה 50 קמ"ש. 2. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה בישיבת ההקראה כי נסעה כחוק וכי המהירות המקסימלית היא 60 קמ"ש. 3. מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח רס"ר בן חמו שמוליק (להלן- "השוטר" או "עד התביעה"). מעיון בדו"ח שאושר על ידי השוטר עולה, כי הרכב של הנאשמת היה בנתיב השמאלי מתוך שניים כשהוא ראשון כלפיו וכי הוא נקלט במהירות של 86 קמ"ש, כאשר היה במרחק של 217.7 מטר. עוד עולה, כי ארבע הבדיקות הדרושות לבחינת תקינותו של המכשיר בוצעו הן בתחילת המשמרת והן בסיומה, כי עד התביעה הינו מפעיל מוסמך של המכשיר האמור מיום 25.5.1997 וכי נשמר קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו. 4. הנאשמת שבחרה להעיד, טענה מעל דוכן העדים, כי לא מיהרה לשום מקום וכי באותו זמן נסעה מקסימום 60 קמ"ש, כאשר השוטרים רצו מצד שמאל של הכביש. היא אישרה עם זאת בחקירתה הראשית, שהמהירות המקסימלית במקום היא 50 קמ"ש. בחקירתה הנגדית ובתשובה לשאלה מדוע אמרה לשוטר כי מיהרה, ענתה הנאשמת כי אמרה זאת בגלל שנעצרה על ידו ובגלל שהשוטר היה נסער והתווכח איתה. 5. לאחר ששמעתי את עד התביעה ואת הנאשמת, התרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר ששקלתי את דבריהם ואת טענותיהם, בשים לב להגיון הדברים, מצאתי לקבוע שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לעובדה כי עדותו של עד התביעה הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהזהרתי את עצמי שכן עדות זו הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן, וכי אכן היה זה רכבה של הנאשמת שנמדד על ידי השוטר, אשר פעל כמתחייב ועל פי הכללים הנוגעים להפעלת ממל"ז.
הכרעת דין |17/05/2006 |שלום – חיפה
תת (חיפה) 15475/05- מדינת ישראל נגד בן ציון מנשה
שמות השופטים: א סלאמה
ההגנה בחיפה, במהירות של 102 קמ"ש בה בעת שהמהירות המירבית המותרת במקום הינה 70 קמ"ש. 2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען בישיבת ההקראה, כי היה במסלול עקיפה בתוך שיירה של חמש מכוניות וכי השוטר עצר אותו מאחר ואם היה עוצר את הרכב הראשון, היה גורם לתאונה. הנאשם ציין כי נסע לאט. 3. מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח רס"מ בן חמו שמוליק (להלן- "השוטר" או "עד התביעה"). מעיון בדו"ח שאושר על ידי השוטר עולה, כי הרכב של הנאשם היה בנתיב האמצעי מתוך שלושה, כשהוא ראשון כלפיו ובודד בקטע הדרך שבפיקוח וכי הוא נקלט במהירות של 107 קמ"ש, כאשר היה במרחק של 210.3 מטר. עוד עולה, כי ארבע הבדיקות הדרושות לבחינת תקינותו של המכשיר בוצעו הן בתחילת המשמרת והן בסיומה, כי עד התביעה הינו מפעיל מוסמך של המכשיר האמור מיום 25.5.1997 וכי נשמר קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו. 4. הנאשם שבחר להעיד, טען מעל דוכן העדים, כי נסע במסלול השמאלי בתוך שיירה של חמש מכוניות, במהירות שאין הוא יודע לציין משום שלא הסתכל על מד האוץ. בשלב כלשהו השוטר פרץ לכביש, סימן לאוטובוס לעבור ולנאשם לרדת לשול. הנאשם טוען כי מבחינה מתמטית בשים לב למרחק שבו נקלט, לוחית הרישוי של הרכב נראית בצורת פס צהוב ועל כן השוטר לא יכל לכוון לעבר לוחית הרישוי. הנאשם הגיש תרשים (נ/1) המוכיח לדידו כי הוסתר על ידי האוטובוס ולכן לא ייתכן כי הוא זה הרכב שנקלט על ידי השוטר. 5. לאחר ששמעתי את עד התביעה ואת הנאשם, התרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר ששקלתי את דבריהם ואת טענותים, בשים לב להגיון הדברים, מצאתי לקבוע שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לעובדה כי עדותו של עד התביעה הנה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהזהרתי את עצמי שכן עדות זו הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן, וכי אכן היה זה רכבו של הנאשם שנמדד על ידי השוטר, אשר פעל כמתחייב על פי הכללים הנוגעים להפעלת ממל"ז.
הכרעת דין |29/05/2006 |שלום – חיפה
ב"ש (חיפה) 3807/06- מדינת ישראל נגד כרמל אבו חמד בן חוסיין
שמות השופטים: יצחק כהן
1. ערר על החלטת בית המשפט לענייני תעבורה בחיפה (כב' השופט מר ש' יציב) מתאריך 19.11.2006 בתיק ב"ש 4335/06. 2. בהחלטתו שבערעור דחה כב' בית המשפט קמא בקשת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, והורה לשחרר את המשיב ממעצרו, בתנאים הבאים: (א) הפקדת סך 5,000 במזומן, להבטחת התייצבות המשיב לכל ישיבות בית המשפט; (ב) חתימה על כתב ערבות עצמית וערבות צד שלישי על סך 10,000 , להבטחת התייצבות המשיב לכל ישיבות בית המשפט. ומכאן הערר שלפני. 3. תחילתם של דברים בשני כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט קמא נגד המשיב. על פי כתב האישום האחד, שהוגש בתיק פל' 601/06, המשיב נהג במכוניתו הפרטית בתאריך 30.10.06 , בישוב בו הוא מתגורר – דלית אל כרמל, בשעה שהיה פסול לנהוג כלי רכב בעקבות פסילת רישיון הנהיגה שלו. על פי כתב האישום השני, שהוגש בתיק602/06, שוב נהג המשיב במכוניתו הפרטית בתאריך 14.11.06 , ואף זאת למרות שהיה פסול לנהוג בכלי הרכב. בכל אחד מכתבי האישום מיוחסות למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בכתב האישום שבתיק פל' 601/06 מיוחסות למשיב, בנוסף לעבירות הנזכרות, אף עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ואי ציות להוראת שוטר, ואולם, כלל לא ברור מדוע נרשמו סעיפי חיקוק אלה בכתב האישום, שכן בפרק העובדות לא פורטו כל עובדות המבססות עבירות לפי חיקוקים אלה. אמנם, חומר החקירה מבהיר את הדבר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בפרק העובדות של כתב האישום. 4. לצד כתבי האישום שהוגשו נגד המשיב, הגישה העוררת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.
החלטה |25/11/2006 |מחוזי – חיפה
תת (חיפה) 9268/06- מדינת ישראל נגד ריבלין יבגני
שמות השופטים: א סלאמה
התעבורה, תשכ"א – 1961. (להלן: "תקנות התעבורה"). 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.06.06 , בשעה 21:00, בצומת הרחובות פרויד- חורב בחיפה, נהג הנאשם ברכב שמספרו 40-719-56 ולא ציית לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום. 3. הנאשם כפר בביצוע העבירה וטען כי נכנס באור ירוק. הוא ציין כי ממקום עמידת השוטרים לא יכלו להבחין בו ובקו העצירה. 4. מטעם המאשימה העידו שלושה עדים. עורך הדו"ח מתנדב ניר לנצמן (להלן: "עורך הדו"ח" או "עד התביעה"), מתנדב בשם מוני גולדהיימר (להלן: "המתנדב") ומתנדבת בשם מאור ברקוביץ (להלן: "המתנדבת") שלמעשה לא זכרה כלום מהאירוע. עורך הדו"ח אישר את פרטי המקרה כפי שנרשמו על ידו ולפיהם, הבחין ברכב הנאשם מגיע מכיוון פרויד לכיוון כללי מרכז חורב, כשהוא חוצה עם חזית הרכב את קו העצירה באור אדום וממשיך בנסיעה שמאלה לכיון צומת חורב פיקא. מיד קרא לו לעצור ותוך כדי שמירת קשר עין רצוף עמו, עצר אותו אחרי הצומת. העד מציין כי עמד בצומת הנ"ל לאחר שבדק "מחזור מהלך תקין של הרמזורים בצומת". 5. בעדותו בביהמ"ש הוסיף עורך דו"ח, כי עמד בצומת כשהגיע מכיוון דניה, ראשון ברמזור אדום וכי לנאשם היה אור ירוק שהתחלף לאדום ואז הופיע אור ירוק בכיוון נסיעתו של העד. דברי הנאשם שנרשמו במעמד רישום הדו"ח היו זהים לגירסתו בביהמ"ש, ואלה הדברים: "נכנסתי לצומת באור ירוק ולא עצרתי בצומת. השוטר מנקודת התצפית שלו לא היה יכול לראות אותי חוצה את קו העצירה של הצומת ואת הרמזור". 6. בחקירתו הנגדית העיד עורך הדו"ח, כי עמד בנתיב האמצעי לנסיעה ישר וכי בדק את הרמזורים על ידי כך שתחילה הוא לא היה ראשון בצומת, אלא היה פקק והתחלף מחזור של רמזורים.
הכרעת דין |17/04/2007 |שלום – חיפה
תת (תל-אביב-יפו) 24679/06- מדינת ישראל נגד זוכוביצקי אברהם
שמות השופטים: יצחק גרטי
בת/1 ובת/2 תוך הסתמכות על דברי ההודיה של הנ' בת/3 ובעדות לפני, לפיהם הוא בעל הרכב הרלוונטי ומכח חזקת סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה, עליו מוטל להוכיח מי נהג ברכבו במועד הרלוונטי ואם לא הרים נטל זה – יש להרשיעו. הנ' ביקש זיכוי מחוסר זיהוי בינו לבין הנהג, קיום אפשרות טעות ע. ת. בציון מס' רישוי הרכב ונתוניו לפי ת/2 ומביא לידיעתי תקדים בית משפט לתעבורה בחיפה בתיק 15276/04 שם לטענתו נדונו נסיבות זהות לנסיבות לפני והנ' זוכה. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. מקום האירוע – קטע כביש 1 ממזרח למערב, ממחלף גנות עד מחלף קיבוץ גלויות, הכולל שלושה נתיבים כאשר ע. ת. נוהג רכבו בנתיב השלישי מימין ואילו רכב הנ' בנתיב השני מימין. ב. מהירות נסיעת רכב הפיג'ו – לפי ת/1 הרכבים נסעו במהירות 60/70 קמ"ש בנסיעה שוטפת. ספק רב בעיני אם נהג מן הציבור יכל לקרוא אותיות קטנות בעיתון כאשר הוא נוהג במהירות האמורה בכביש אשר מצב ציפויו, לא ידוע. לו ע. ת. העיד כי התנועה היתה איטית תוך כדי עצירה מעת לעת, קיימת ודאות לנטען בת/1, אולם מאחר והעיד על מהירות נסיעה 60/70 קמ"ש, ללא עצירות איני מוכן לקבל עדותו כי ניתן היה לקרוא בו זמנית את האותיות בעיתון. ג. ע. ת. הנו איש העוסק באכיפת חוקי התעבורה, כאיש יחידת התנועה הארצית, הרגיל בדיווח על עבירות תנועת המתרחשות לנגד עיניו ולו היה מדובר ב"הודעת תשלום קנס", אין לי ספק כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, היה מצויין בנוסף לתוכן ת/1 גם את יום האירוע בשבוע, את נפח התנועה, קצב התנהלות התנועה, מזג האויר, מצב הכביש, סוג הרכב בו הוא עצמו נהג וקיום קשר עין רצוף עם אותו נהג רכב.
פסק דין |26/03/2007 |שלום – תל אביב
ע"פ (חיפה) 2632/07- אלכס בקר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: [אבד] ב בר זיו א קיסרי ש ברלינר
1. בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ורדה טויסטר) מיום 23.9.07 בת"ד 30502/03. בהכרעת הדין הורשע המערער בעבירות של גרימת מוות ברשלנות (לפי סעיפים 4064 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן "פקודת התעבורה") ונהיגה במהירות בלתי סבירה (עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 וסעיף 38(ד) לפקודת התעבורה). בגזר הדין השית בימ"ש קמא על המערער עונש של 6 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 7 שנים וקנס בסך של 5,000 . 2. העובדות , כפי שפורטו בכתב האישום, הן כדלקמן: "1) ביום 26.1.03 בשעה 1130 לערך, נהג הנאשם באוטובוס מסוג מאן מספר רישוי 15-903-30 (להלן "האוטובוס") בנתיב השמאלי ברחוב האצל בחיפה בכיוון ממזרח למערב (להלן "הכביש"). 2) הכביש הנ"ל הינו דרך עירונית. 3) באותה עת חצה את הכביש הנ"ל, מול בית מס' 15, בכיוון מימין לשמאל, שלא במעבר חציה, איגור גורביץ בן ה- 84 (להלן "המנוח"), וזאת בהליכה רגילה. 4) משהספיק המנוח לעבור מעל 5.1 מטרים גלוי בכביש, פגע בו הנאשם עם האוטובוס והדפו על הקרקע (להלן "התאונה"). 5) כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח. 6) עובר לתאונה נהג הנאשם באוטובוס במהירות של 70 קמ"ש. " 3. בכתב האישום המקורי צויין בסעיף (6) כי עובר לתאונה נהג המערער במהירות של 55 קמ"ש. בהמשך, ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום באופן שיאמר כי הוא נהג במהירות של 70 קמ"ש במקום 55 קמ"ש. ב"כ המאשימה נימקה בקשתה בכך ש"זה מופיע בפיענוח דיסקת הטכוגרף. על פי דיסקת הטכוגרף ניתן לראות בבירור את המהירות עובר לתאונה.
פסק דין |23/01/2008 |מחוזי – חיפה
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בגין המתואר לעיל, למבקש יוחסו עבירות של אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); וגרימת תאונה שגרמה לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. 5. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת בתום שמיעת ראיות ובהכרעת דין מפורטת, תוך התייחסות אחת לאחת לטענות מפי המבקש. בין היתר, עמד בית המשפט לתעבורה על המסגרת הנורמטיבית המחייבת לצורך הכרעתו, בכלל זה, על חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה וחובותיו להולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חציה. 6. בית המשפט לתעבורה הדגיש את ההלכה הקובעת את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, בלי שנמנע מלציין כי אף על הולך רגל חלים כללים בהגיעו "לשטח זה". יחד עם זאת, צוין כי על הנהג השולט בכלי הרכב מוטלת האחריות הראשונה במעלה לנהוג בזהירות, ובכלל זה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. במקרה דנן נקבע כי המבקש התרשל בנהיגתו בשל הפרת חובותיו כנהג בהתקרבו למעבר חציה, בהסתמך על סרטון נתונים שהתייחס למהירות נסיעת רכב המבקש, מהירות חצית הולכת הרגל, מרחק החציה של הולכת הרגל ומקום ה"אימפקט" המדויק בכביש. 7. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט לתעבורה כי לא נערך שחזור של התאונה וכי אין כל תחשיב הקובע באיזה מהירות נסיעה הייתה התאונה נמנעת. ואולם נקבע שבנסיבות התאונה דנן ניתן לקבוע גם בלי החישובים המתמטיים כי המבקש יצר באופן נהיגתו סיכון בלתי סביר, וסיכון זה התממש בתאונה שהתרחשה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
רע"פ 7820-99- יהודה גאן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ש לוין
בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 598/99 מיום 23.9.99 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא פיזם והשופטים: ג'ובראן, חוזה בשם המבקש: עו"ד אילון אורון החלטה 1. לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ח. פיזם, ס. ג'ובראן ור. חוזה) לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ו. טויסטר). הבקשה מתייחסת להרשעתו של המבקש בלבד. 2. ביום 6/6/94, בשעה 07:00 לערך, נפגעה הולכת רגל בדרך ההגנה בחיפה ממשאית בה נהג המבקש. כתוצאה מהתאונה קופחו חייה של הולכת הרגל, שהיתה נערה בת שבע עשרה. בעקבות מעורבותו בתאונת הדרכים הקטלנית הוגש כנגד המבקש כתב אישום אשר ייחס לו את העבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977- וסעיפים 40 ו – 64 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א1961-; אי האטה לפני מעבר חציה ולפני אוטובוס הניצב בתחנת אוטובוס, עבירה לפי תקנה 52(6) ו – (12) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- (להלן – התקנות); נהיגה במהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות, והזזת רכב לאחר תאונה, עבירה לפי תקנה 144(א)(1) ו – (ב) לתקנות. בית משפט השלום קבע את הממצאים הבאים: דרך ההגנה בחיפה הוא כביש דו מסלולי. בכל מסלול שני נתיבי נסיעה, ובמרכז הכביש מצוי אי תנועה בנוי, המחבר בין שני מעברי החצייה בשני הנתיבים. לפני הצומת של דרך ההגנה ודרך צרפת, בכיוון כללי מחיפה לתל אביב, קיים נתיב נוסף בצד שמאל המאפשר לרכבים לפנות שמאלה לכיוון דרך צרפת. בצדה הימני של דרך ההגנה, לאחר מעבר החצייה בנסיעה מכיוון חיפה לתל אביב, מצוי מפרץ חנייה בו נמצאת תחנת אוטובוסים.
החלטה |27/11/1999 |בית המשפט העליון
רע"פ 8847/17- רגאב סלימאן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: ג קרא
של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"ת 17863-07-17 שניתן ביום 31.10.2017 על ידי כב' השופט ערן קוטון ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בשם המבקש: בשם המשיבה: עו"ד תומר גונן עו"ד אריה פטר החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ע' קוטון להלן: בית המשפט המחוזי) מיום 31.10.2017 ב-עפ"ת 17863-07-17, שקיבל את ערעור המשיבה על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט הבכיר י' בכר להלן: בית משפט השלום) מיום 4.6.2017 ב-פל"א 10255-06-16. ההליכים בבית משפט השלום 2 2. המבקש הורשע על פי הודאתו על ידי בית משפט השלום בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה), נהיגה ללא ביטוח (עבירה לפי סעיף 2א לפקודת בטוח רכב מנועי התש"ל-1970), נהיגה בקלות ראש (עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה), אי מתן זכות קדימה להולך רגל תוך סיכון הולך רגל (עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961), הגשת בקשה לרישיון בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה) והרשעה בעבירה שגרמה חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה). 3. על פי כתב האישום, בתאריך 28.06.2016 בסמוך לשעה 15:20 המבקש נהג ברכב פרטי בכביש פנימי בשפרעם, מצפון לדרום, בעוד בהמשך הדרך, בסמוך לכיכר, ניצב בכיוון נסיעתו מעבר חצייה, ולפניו תמרור. באותו הזמן הולכת רגל החלה לחצות את הכביש במעבר החציה האמור. המבקש, נהג בקלות ראש ורשלנות, לא האט כאשר התקרב למעבר החצייה, לא הבחין בהולכת הרגל ולא אפשר לה לסיים את חציית מעבר החצייה, פגע בה, ובכך גרם לתאונה. כתוצאה מהתאונה, הולכת הרגל נפגעה ונגרמו לה חבלות של ממש, הכוללות חתך של כ-3 ס"מ שפשוף בכתף שמאל, שפשוף בברך שמאל, שבר ביד והמטומה בכתף שמאל, וגם רכבו של המבקש ניזוק.
החלטה |26/11/2017 |בית המשפט העליון
עפת (חיפה) 30937-01-13- לילי מץ נגד מדינת ישראל- פרקליטות מחוז חיפה- פלילי
שמות השופטים: כמאל סעב
מבוא: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה"). 2. הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 וגזר הדין ניתן ביום 12.12.12 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 4232-06-11. ההליך בפני בימ"ש קמא: העבירות שיוחסו למערערת: 3. המערערת הובאה לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. עובדות כתב האישום: 3. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערערת נהגה ברכבה ביום 25.6.08 , סמוך לשעה 12:00, ברח' חניתה בנווה שאנן חיפה. הכביש במקום הינו חד-מסלולי, תקין, יבש, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לכיוון מעבר החצייה למרחק 30 מטר מדוד, במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה לעין, ובצד ימין מוצב תמרור ג- 7 המצביע על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצה את הכביש על מעבר החצייה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 (להלן: "הולך הרגל"), אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה ואז נפגע על ידי רכבה של המערערת. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברשלנות, בכך שלא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולך הרגל להשלים החצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בו (להלן: "התאונה").
פסק דין |02/05/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 46288-12-19- סמדר בן פורת נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אברהים בולוס
פרקליטות מחוז חיפה-פלילי פסק דין ערעור על פסק-דינו (ההרשעה וחומרת העונש) של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' סג"נ השופטת טל תדמור זמיר) בתיק 3388-07-17. כתב האישום 1. לביהמ"ש קמא הוגש כנגד המערערת כתב אישום בגדרו נטען,כי בתאריך 21.6.16 סמוך לשעה 17:30, המערערת נהגה ברכב פרטי במנהרות הכרמל מצפון לדרום, בכביש חד סטרי תלת נתיבי, ונעצרה על שטח הפרדה מצויר בצד הדרך. באותה עת, מאחורי ומימין לרכב המערערת, נסע אופנוע, נהוג על ידי סרגיי פוחטה (להלן בהתאמה : האופנוע ונהג האופנוע). המערערת נהגה ברשלנות בכך שהחלה בנסיעה תוך סטייה לנתיב הימני, מבלי לוודא שהדרך פנויה, לא הבחינה ברוכב האופנוע, חסמה את דרכו וכלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). 2 כתוצאה מהתאונה נגרמו לרוכב האופנוע חבלות של ממש שגרמו לכריתת ידו השמאלית. 2. בעקבות תיאור זה יוחס למערערת ביצוע העבירות הבאות : נהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 (להלן: הפקודה) סעיף 38 (2) לפקודה; סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 40 לתקנות התעבורה תש"ל – 1970 (להלן: התקנות); חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודה; התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. 3. המערערת אמנם הודתה בנהיגתה ברכב אך כפרה באשר לאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה. בעקבות כך, נשמעו עדי וסיכומי הצדדים, כן ניתנה הכרעת דינו ולאחר מכן גזר דינו של ביהמ"ש קמא העומדים במוקד הערעור המונח כעת לפניי.
פסק דין |19/01/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 16178-01-12- אורה אזולאי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
בפני ערעור על גזר הדין של בית משפט לתעבורה בחיפה, שניתן ביום 1.1.12 , ע"י השופט ש. בנג'ו, בתיק 12487-11-11. המערערת הובאה לדין בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה. עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"), עבירה של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה , תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה וכן עבירה של התנהגות שגרמה חבלה לגוף לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות. בכתב האישום נטען כי המערערת נהגה ביום 22.7.11 ברכב פרטי ברחוב חניתה שבחיפה לכוון כללי לרח' יד לבנים והגיעה בסמוך לבית מס' 28. באותה העת חצה את הכביש במעבר חציה הולך רגל מימין לשמאל לכוון נסיעת המערערת והספיק לחצות כ-2.8 מ' ממעבר החציה. המערערת לא נהגה בזהירות, פגעה בהולך הרגל מבלי להבחין בו והפילה אותו לכביש. כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל בגופו ונזקק לטפול רפואי. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום, הורשעה ע"ס הודאתה ובית משפט לתעבורה גזר את דינה לאחר ששמע את הטעונים לעונש תוך שהוא מטיל עליה את העונשים הבאים: 1,500 קנס שישולם ב-3 תשלומים, 3 חודשי פסילה בפועל ו-3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. כמו כן הורה למערערת לחתום על התחייבות ע"ס 3,000 להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים. הערעור מופנה כנגד חמרת העונש ובעיקר עונש הפסילה בפועל. המערערת טוענת כי בית משפט לתעבורה החמיר יתר על המידה איתה ולא נתן ביטוי בקביעת העונש להודאתה בעבירה, לחסכון הזמן השיפוטי, לעובדה שהיא נוהגת מאז 1961 ונרשמו לחובתה רק 5 עבירות שבחלקן עבירות טכניות.
פסק דין |06/02/2012 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 33404-08-11- אלכסיי שרייבר נגד מדינת ישראל- על ידי פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
שמות השופטים: כמאל סעב
לפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 13.7.11 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 30939/07. המשיבה יחסה למערער את העבירות של: נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, (להלן – "התקנות"), ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה , תשכ"א – 1961, (להלן "הפקודה"), עבירה של נהיגה ברשלנות, בניגוד לסעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודה, גרימת נזק לרכוש, עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות, עבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות, עבירה של עקיפה במעבר חציה, עבירה לפי תקנה 47 (ה)(3) לתקנות ותקנה 67 (א) לתקנות. הרקע להגשת האישום נגד המערער הוא אירוע שהתרחש ביום 18.2.07 בשעה 16:00, עת נהג המערער בניידת משטרתית ברחוב רוטשילד בחיפה מכיוון צומת דולפין לכיוון שדרות המגנים, (להלן – "הכביש"). הכביש הנו דרך עירונית, דו-סטרית, שמפריד ביניהם קיר הפרדה מביטון. המהירות המותרת בכביש היא 50 קמ"ש. הכביש היה רטוב ממי הגשם, כשבסמוך לאולמי רון קיים מעבר חציה להולכי רגל. באותה עת עמד לחצות את הכביש במעבר החצייה הולך רגל ולכן עמדו שתי מכוניות שנסעו לפני המערער. הולך הרגל חצה בערך כ- 4.4 מטר מהכביש ואז המערער עקף את שתי המכוניות מצד ימין ופגע בו בחזית הרכב ושימשת צד ימין והעיפו למדרכה. הולך הרגל נחבל בגופו חבלות של ממש, סבל משברים בגולגולת, המטומות ושפשופים בגוף, אושפז בבי"ח, אולם הנזק שנגרם לרכב היה קל. הערעור וגזר הדין של בימ"ש קמא: המערער כפר בפני בימ"ש קמא אשר שמע את הראיות, הרשיעו בדין וגזר עליו את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 4 חודשי מאסר על תנאי ולמשך 3 שנים, פסילה בפועל של 4 שנים, פסילה על תנאי של 10 חודשים ולמשל 3 שנים וקנס בסך 2000 .
פסק דין |22/11/2011 |מחוזי – חיפה
עפת 25078-07-11- בנו גנות נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה,(להלן: "בית המשפט לתעבורה"). הכרעת הדין ניתנה ביום 24.5.11 וגזר הדין ניתן ביום 2.6.11 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 1373-08-09. המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה חבלה לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערער נהג ברכבו ביום 12.6.08 , סמוך לשעה 19:00, ברח' חניתה בחיפה, הגיע לצומת עם רח' חנן. הכביש במקום היה תקין, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לפנים למרחק של כ- 70 מ', במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, משני צידי הדרך מוצבים תמרורי ג- 7 המצביעים על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערער, חצתה את הכביש על מעבר החציה הולכת רגל (להלן: "הולכת הרגל"), אשר הספיקה לחצות את מרבית מעבר החצייה ואז נפגעה על ידי רכבו של המערער. עוד נטען, כי המערער נהג ברשלנות, בכך שעל אף שעצר לפני מעבר החצייה, ללא סיבה סבירה לא הבחין כלל בהולכת הרגל, החל בנסיעה תוך שהוא מסב את מבטו לשמאל ופגע עם חזית רכבו בהולכת הרגל שנפלה על הכביש (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל וניזקקה לטיפול רפואי. המערער הודה במקום ובזמן בו נהג ברכב ובכך שהתאונה התרחשה בסמוך למעבר החציה, אך טען כי הולכת הרגל לא הייתה על מעבר החצייה כאשר החל לנסוע.
פסק דין |24/12/2011 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 51374-09-12- דן וולקן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
פתח דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 13/09/12, על ידי השופט א. סלאמה- (ס. נ. ) בתיק 2666-04-12. 2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין, בגין כך שביום 12/09/11, נהג ברכבו בכביש 721 מכיוון כללי בית אורן ולכיוון ציטרין (כביש 4). באותה עת, נסע רכב פרטי אחר ונכנס לצומת, הואיל והייתה לו זכות קדימה. 4. המערער לא שם לב לדרך ונהג ברשלנות כי לא נתן זכות קדימה ונכנס לצומת ובדרך זו חסם את דרכו של הרכב האחר וגרם להתנגשות. 5. כתוצאה מהתאונה נחבלו הנהג ושני נוסעים של הרכב האחר וכן נוסעת מרכב המערער שסבלה מחבלה של ממש, קרי, שבר ללא תזוזה (קונדיל שמאל) ושבר קווי במסה לטראלית שמאלית. כמו כן, כלי הרכב ניזוקו. 6. על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה המשיבה למערער את העבירות הבאות: אי ציות לתמרור 301 – עבירה בניגוד לתקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה רשלנית- בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודה ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה ועבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף בהתאם לתקנה 21 (ב)(2) לתקנות. 7. המערער הודה בבית משפט קמא בכתב האישום, הורשע ולאחר שהצדדים טענו לעונש, השית בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: 1600 קנס, שישולם בארבעה תשלומים שווים החל מיום 14/10/12, פסילה בפועל של 6 חודשים ו-4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. 8. כאמור, הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.
פסק דין |20/11/2012 |מחוזי – חיפה
עפת 50391-01-13- רגינה פאולינה זיכלינסקי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
פתח דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 06/01/13 על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק ת"ד 5505-03-12. 2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש הפסילה בפועל. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערערת הובאה לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה מעבר חצייה- עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"). נהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודה. גרימת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות. 4. בכתב האישום נטען כי ביום 19/06/11, בשעה 10:30, נהגה המערערת ברכבה ברחוב הרצליה לכיוון רחוב הנביאים שבחיפה. בצומת הרחובות מסומן לרוחב הכביש מעבר חציה להולכי רגל ותמרור ג-7 המוצב על אי התנועה בימין הדרך בכיוון נסיעת המערערת. המערערת נהגה בנתיב השמאלי שבכיוון נסיעתה כאשר באותה שעה חצתה את הכביש אישה, ילידת שנת 1948, במעבר החצייה האמור משמאל לימין לכיוון נסיעת המערערת. המערערת נהגה ברשלנות, לא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיכה בנסיעה ופגעה בהולכת הרגל שהספיקה לעבור כ-3.20 מטרים מרוחב הכביש. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל וסבלה מחבלה של ממש וכמו כן, נגרם נזק לרכב המערערת. 5. המערערת הגיעה להסדר טיעון עם המשיבה בו סוכם כי המערערת תודה בעובדות כתב האישום והצדדים יטענו לעונש באופן הבא: המשיבה תבקש להטיל על המערערת עונש פסילה בפועל בין 3-6 חודשים.
פסק דין |24/02/2013 |מחוזי – חיפה
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 67. הולכי רגל במעבר חציה
7. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) מעבר החציה המחולק על-ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
תקנות סדר הדין הפלילי (חיקוקים לענין סעיפים 239 ו-240 לחוק), התשכ"ו-1966
סעיף: 1. חיקוקים לענין סעיף 239
1. על עבירות לפי החיקוקים שלהלן יחול סעיף 239 לחוק: (1) צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (השכרת רכב פרטי), התשי"ט-1959; (2) צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הולכת סיור ברכב פרטי), התש"ך-1960; (3) חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א-1960; (4) חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961; (5) חוק-עזר של עיריה או מועצה מקומית שהותקן לפי פקודת העיריות או פקודת המועצות המקומיות; (6) חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967, והתקנות לפיו; (7) תקנות-שעת-חירום (רישום ציוד וגיוסו), התשי"ז-1956; (8) חוק גנים לאומיים ושמורות-טבע, התשכ"ג-1963 וחוקי-עזר ותקנות לפיו; (9) חוק הטיס, 1927, וצווים ותקנות לפיו; (10) דיני ההתגוננות האזרחית כמשמעותם בחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951; (11) חוק חגורות בטיחות ברכב, התשל"ג-1973; (12) סעיפים 152, 170 עד 172, 174, 186, 189, 191 עד 196, 214 עד 216, 223, 225, עד 228, 267, 273, 275, 334, 357, 379 עד 381, 384, 401, 409, 452, ו-490 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; (13) סעיפים 20(א)(1) ו-21 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, צו שניתן לפי סעיף 21(ב) או 27 לחוק האמור וכן סעיף 6 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (יציבות מחירים – הוראת שעה), התשמ"ה-1985; הוראה זו תחול רק לגבי עבירות שנכללו בכתב אישום לבית משפט שלום. (14) תקנות מסילות הברזל (החלת תקנות התעבורה לעניין רכבת מקומית), התשע"א-2011.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על 4.40 מטרים, ובלבד שניתן לגביו אישור היצרן שהרכב מיועד להוביל מטען בגובה האמור ובכפוף לבדיקת יציבות כמפורט בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד; (2) ברכב מחובר, או ברכב מורכב מסוג N 3 שמחובר לו גרור מסוג O 4, בעל שלושה משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה, שמשקלו הכולל המותר 36,000 ק"ג ויותר והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על 4.80 מטרים, ובלבד שניתן לגביו אישור היצרן שהרכב מיועד להוביל מטען בגובה האמור וכן נתקיימו תנאים אלה: (א) ברכב שטרם ניתן לגביו רישיון רכב-(1) והוא מסוג N 3-הותקנה מערכת בקרת יצ יבות כהגדרתה בתקנה 324; (2) והוא מסוג O 4-הותקנה מערכת בקרת יציבות כהגדרתה בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד, וכן הוא עמד במבחן יציבות כמפורט באותו נוהל; (ב) ברכב שניתן עליו רישיון רכב-ניתן לגביו אישור מאת מעבדה מוסמכת לבדיקת חלוקת עומסים ולחישוב ת אורטי של יציבותו, כמפורט בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד. (ד2) על אף האמור בתקנת משנה (ד1), רכב שניתן לגביו היתר לפי אותה תקנת משנה-(1) לא יוביל בו אדם מטען זולת רכב; (2) לא ינהג בו אדם אלא במסלול נסיעה שאישר מראש ובכתב המפקח הארצי על התעבורה, וכן יחזיק ברכב בעת הנהיגה בו את האישור המקורי של מסלול הנסיעה או צילום ממנו המאושר כנאמן למקור בידי קצין בטיחות, ויציגו לשוטר על פי דרישתו.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו ת הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומ לפניו בכביש דו-סיטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק"ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן: (1) עד 4.80 מטר-בכפוף להוראות התמרורים; (2) עלה גובה המטען על 4.80 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, "גובה מטען"-גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב. (ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ד2) על אף האמור בתקנת משנה (ד1), רכב שניתן לגביו היתר לפי אותה תקנת משנה-(1) לא יוביל בו אדם מטען זולת רכב; (2) לא ינהג בו אדם אלא במסלול נסיעה שאישר מראש ובכתב המפקח הארצי על התעבורה, וכן יחזיק ברכב בעת הנהיגה בו את האישור המקורי של מסלול הנסיעה או צילום ממנו המאושר כנאמן למקור בידי קצין בטיחות, ויציגו לשוטר על פי דרישתו. (ה) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי מטען שאורכו עולה על אורך הרכב כמפורט להלן: (1) המטען אינו חורג יותר משליש אורכו של משטח ההטענה ובלבד שהמטען מהווה יחידת אורך אחת וחלוקת העומס על הסרנים תהיה לפי תקנות אלה, בכפוף לאמור בתקנת משנה (א)(1)(ב); (2) ברכב שאורכו יחד עם המטען החורג עד 20 מטרים-כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים "זהירות מטען ארוך", והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 212ב. פסילת רישיון לנהגים מסוכנים
212ב. (א) רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה: (1) 30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה; (2) חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה. (ב) קביעת קיומן ותוקפן של הרשעות לצורך תקנה זו, תהיה כאמור בתקנה 545, בשינויים המחויבים. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה. (ד) אין בתקנה זו כדי לגרוע מתוקפה או מתקופתה של כל פסילה אחרת שהוטלה על הנהג.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 25. סמכותו של שופט תעבורה
25. (א) מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה: (1) עבירות תעבורה; (2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו-46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפיסקה זו; (3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב; (4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), התשכ"ד-1964; (5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב; (6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב; (7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997; (8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005; (9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי; (10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016; (11) עבירות לפי סעיפים 59ו ו-59יח לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971; (12)5 ערעור על החלטת בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות. (ב) (בוטל). (ג) אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה. (ד) לגבי העבירות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
טען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל ; "מכונה נגררת"-מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר; "מכונה ניידת"-רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה; "מכונה ניידת רגלית"-מכונה ניידת שהתקיימו בה שני אלה: (1) מכוונת בידי אדם האוחז בה; (2) אינה מיועדת, על פי המבנה שלה, להסעת נהג או נוסעים על גביה; "מלגזה"-מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות , אשר צוינה ברישיונה כמלגזה; "מנהל אגף הרכב"-מי שמונה להיות מנהל אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה; "מנהרה"-דרך העוברת מתחת לכביש או מסילה, או מעבר תת–קרקעי אחר המיועד למעבר רכב, שלפניו הוצב תמרור המציין אותה; "מסגרת בטיחות אחורית" 4-(נמחקה); "מספר שלדה"-המספר שה טביע יצרן הרכב בעת ייצורו בשלדת הרכב, ובהעדר שלדה-במרכב; "מעבדה מוסמכת"-כהגדרת מעבדה מוסמכת לרכב בחוק רישוי; "מעבר חצייה"-חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על–ידי הולכי רגל; "מפגש מסילת ברזל"-מקום שדרך ומסילת הברזל חוצים זו את זו במפלס אחד והוא מסו מן בתמרור שנקבע לכך; "מפעל"-מפעל בעל רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מפעל בודק"-מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה שהורשה לכך לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מרכב אחוד"-מרכב קשיח המותקן ב
חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997
סעיף: 20. אחריות לעבירות תעבורה
20. (א) (1) בעל רישיון מוביל חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בחלק ב' בתוספת הראשונה, ברכב מסחרי, בידי נוהג הרכב המסחרי, בעת מתן שירות ההובלה (בסעיף זה – עבירה); המפר חובתו האמורה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. (2) נעברה עבירה לפי פסקה (1), חזקה היא כי בעל רישיון מוביל הפר את חובתו לפי הוראות אותה פסקה, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. (ב) (1) מוסר מטען יבדוק, בעת העמסת מטען על רכב מסחרי, את התאמת משקל המטען למשקל המטען שהותר להובלה ברכב לפי רישיון הרכב (בסעיף זה – המשקל המותר), וידרוש מהמוביל להפסיק לאלתר העמסה על הרכב של מטען שמשקלו עולה על המשקל המותר; הפר מוסר המטען את חובתו האמורה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. (1א) מוסר מטען יבדוק, בעת העמסת מטען על רכב מסחרי, את התאמת המטען למטען שהותר להובלה ברכב לפי תנאי רישיון הרכב לעניין זה, למעט לעניין משקל המטען, וידרוש מהמוביל להפסיק לאלתר העמסה על הרכב של מטען שאינו תואם תנאי מהתנאים כאמור; הפר מוסר המטען את חובתו האמורה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה בידי תאגיד – פי ארבעה מהקנס האמור; הוראות פסקה זו לא יחולו על מוסר מטען שהוא תאגיד מוסמך כהגדרתו בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004, או מי מטעמו. (2) נעברה עבירה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, בידי נוהג הרכב המסחרי בעת מתן שירות ההובלה, חזקה היא כי מוסר המטען הפר את חובתו לפי פסקה (1), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל הניתן כדי למלא את חובתו. (3) לענין סעיף קטן זה, "מוסר מטען" – מי שבידו השליטה או ההחזקה במטען בעת העמסתו מטעם בעלי המטען או מטעם מי שיזם את הזמנת שירות ההובלה, או מי מטעמם של כל אלה, ובלבד שהמטען מיועד לשימוש מסחרי.
כל הזכויות שמורות ©