כל הזכויות שמורות ©
עורכי דין המתמחים בדיני עבודה בחיפה ממלאים תפקיד חיוני בייצוג עובדים ומעסיקים בסכסוכי עבודה. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מהווה את הערכאה המשפטית המוסמכת לדון בסכסוכים אלה באזור חיפה והצפון. המאמר שלפניכם מספק סקירה מקיפה של תחום המשפט המתמחה זה.
בהתאם לחוק ולפסיקה, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מוסמך לדון בכל סכסוכי העבודה המתרחשים באזור חיפה והצפון. הסמכות המקומית נקבעת בהתאם למקום ביצוע העבודה או מקום העבודה הקבוע של העובד.
כפי שנקבע בפסיקה, לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה, מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעסיק שעילתה ביחסי עובד-מעסיק יהיה "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".
עורכי דין המתמחים בדיני עבודה בחיפה מטפלים במגוון רחב של נושאים:
בבחירת עורך דין לענייני עבודה בחיפה, חשוב להתחשב בגורמים הבאים:
עורך דין מקצועי בתחום דיני העבודה ידע להכין את התיק באופן יסודי:
שכר הטרחה של עורכי דין לענייני עבודה בחיפה מושפע ממספר גורמים:
כפי שעולה מפסיקות בית המשפט, קיימת חשיבות רבה לקביעת הסכם שכר טרחה ברור ומפורט מראש.
עורכי דין לענייני עבודה בחיפה מחויבים לסטנדרטים מקצועיים גבוהים:
עורך דין לענייני עבודה בחיפה נדרש להכיר היטב את:
בעת התמודדות עם סכסוך עבודה באזור חיפה והצפון, פנייה לעורך דין מקצועי ומנוסה בתחום דיני העבודה עשויה לשפר משמעותית את סיכויי ההצלחה ולהבטיח ייצוג משפטי הולם.
צרו קשר עוד היום עם משרדנו לייעוץ ראשוני בנושאי דיני עבודה באזור חיפה והצפון.ניתן להתעייץ עם עורך דין בענייני עבודה חיפה מומחה.
תא"מ (חיפה) 56107-09-14- ערך- מיסוי עירוני וניהול נדלן בע"מ נגד פלסטלינה אומנות היצירה בעמ
שמות השופטים: רויטל באום
לחילופין, טוענת התובעת, כי זכאית לשכר ראוי בגין פעולותיה להפחתת הארנונה. 4.2 הנתבעים מצדם טוענים כי התובעת לא עמדה ביעדי ההסכם בין הצדדים ולא הציגה כל חוזה חתום עם העירייה על ביצוע הפחתת ארנונה חרף הזמן הרב שניתן לה לשם כך, לרבות הארכה הנוספת שניתנה לה על ידם; על כן כשלה בתפקידה ואינה זכאית לשכ"ט או לשכר ראוי כלשהו. עוד לפי הנתבעים, בנסיבות שנוצרו נאלצו לטפל בנושא הארנונה בעצמם ובאמצעות באי כוחם, תוך השקעת משאבים רבים, עד אשר הושג, כאמור לעיל, הסכם פשרה אל מול עיריית חיפה ביום 14.5.14 , גם זאת רק לאחר פנייתם של הנתבעים, בין היתר, לאגף שרות ופניות הציבור בעירייה (נספח טו' לתצהיר הנתבע). 4.3 כן טוענים הנתבעים, שאין מקום לחייבם בכל תשלום לתובעת, הואיל ופעלה בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין, בעניין יחוד המקצוע. 5 לעניין טענה זו, אומר כבר כעת, כי אני סבורה שהיא נטענה בחוסר תום לב ואינני מוצאת לקבלה משום כך. הנתבעים היו מיוצגים בידי עו"ד מאז יום 30.10.13 , ומעולם לא העלו כל טענה בעניין זה עובר להגשת התביעה, גם לא במכתבו של בא-כוחם לתובעת מיום 12.1.14 (נספח יד' לתצהיר הנתבע). רק משהוגשה התביעה, הועלתה טענה זו לראשונה על ידם ולצורך ההליך. משך קרוב לשנתיים תמימות התנהלו הנתבעים אל מול התובעת כאילו היא רשאית לפעול בשמם, וגם כאשר החלו להיות מיוצגים בידי עו"ד והשיבו לדרישת התובעת לשכ"ט – לא טענו כי התובעת מנועה הייתה מלפעול בשמם או כי מטעם זה הם מסרבים לשלם. בנסיבות הכוללות של המקרה שלפניי, אני סבורה כי שומה היה על הנתבעים להעלות את הטענה, לכל המאוחר, במכתב בא-כוחם מיום 12.1.14 .
פסק דין |03/02/2016 |שלום – חיפה
ת"ק (הרצליה) 30410-08-18- משה פומס נגד מוניר חיר חסן
שמות השופטים: ענת דבי
1. לפניי תביעה על סך 15,000 שהגיש התובע כנגד הנתבע התובע הינו רו"ח ועו"ד בהשכלתו. הנתבע הינו עו"ד. 2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן: ביום 19.11.12 פנה הנתבע לתובע וביקשו להכין חוו"ד לצורך הגשתה בתביעה שבמסגרתה ייצג הנתבע את מר חיר סמי (להלן: "הלקוח") בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ס"ע 38298-07-11). הצדדים מסכימים כי שכר הטרחה שהוסכם היה כדלקמן: סך 3,000 ישולם כמקדמה. סך 3,000 נוספים ישולמו לאחר הכנת חוות הדעת. סך נוסף של 4,000 ישולם לאחר קבלת השקלים הראשונים בתיק, במידה ויתקבלו. סך נוסף של 5,000 ישולם במידה ויתקבל בתביעה סכום מעל 500,000 . התובע ערך את חוות הדעת ומסר אותה לנתבע וחוות הדעת הוגשה לבית הדין. 2 בתום ההליך המשפטי שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה, ולאחר הליך של ערעור, קיבל לקוחו של הנתבע סך של 660,000 . הצדדים מסכימים כי המקדמה בסך 3,000 שולמה לתובע וכן כי לאחר מסירת חוות הדעת שולם לתובע סך נוסף של 3,000 . הסכומים המוסכמים הנוספים, בסך 4,000 ו – 5,000 , לא שולמו לתובע והם נשוא תביעה זו. 3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אך בבוקרו של יום הדיון הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של היעדר סמכות מקומית לבית משפט זה וכן בטענה של היעדר יריבות. הנתבע התייצב לדיון וחזר בו מטענת היעדר הסמכות המקומית. הנתבע טען, כי אין יריבות בינו לבין התובע, שכן חוות הדעת הוזמנה ע"י ידו עבור הלקוח אותו ייצג בהליך המשפטי. הנתבע הוסיף, כי מי ששילם את שכרו של התובע בסך 6,000 היה הלקוח, אף שהתשלום הועבר דרך חשבונו אל חשבונו של התובע. הנתבע הוסיף וטען גם לגופה של התביעה, כי נפלו פגמים קשים בחוו"ד, עד כדי כך שלא ניתן היה לעשות בה שימוש במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה וחוות הדעת הוצאה מהתיק.
פסק דין |02/07/2019 |תביעות קטנות – הרצליה
סעש (תל אביב) 13062-11-20- מראד הדהד נגד יוסף מימון
שמות השופטים: שרון חגג
1. לפני בקשת הנתבע להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מחמת סמכות מקומית 2. הנתבע הגיש בקשתו במסגרת תגובה לביטול פסק דין מיום 26.3.2021 בהעדר הגנה וביום 8.5.2021 ניתנה החלטה בדבר ביטול פסק הדין וכן מתן הוראות, להגשת כתב הגנה ולקביעת דיון קדם, כאשר "במועד דיון קד"מ תתברר שאלת הסמכות המקומית". 3. ביום 30.1.2022 נערך הדיון המקדמי, אשר במסגרתו השלימו הצדדים את טענותיהם. 4. התובע, אינו תושב ישראל, עבד בעבודות בנייה בתקופה 5.2018-6.2020 אצל הנתבע והגיש תביעה בגין רכיבים מכח הוראות חוק המגן במשפט העבודה ופיצויי בגין נסיבות סיום העסקה, כגון טענה להפרת חובת השימוע. 5. הנתבע, במסגרת כתב הגנתו, טוען כי התובע מעולם לא פוטר על ידי הנתבע וכי דיווח העסקתו בוצע באמצעות מדור התשלומים ובהתאם לדין. 6. התובע טוען, כי היות ורוב העבודה בוצעה באזור המרכז ורק תקופה קצרה באזור הצפון אזי הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה, תל אביב. התובע מוסיף, כי הנתבע לא עמד בחובותיו הרישומיות כמעסיק. 7. הנתבע טוען, כי אכן לנתבע מספר אתרים אך במקרה דנן, העבודה בוצעה באזור השיפוטי של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ונוסף על כך, כל הצדדים לתביעה מתגוררים בצפון. 2 8. על פי תקנה 3 (א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (להלן: "התקנות") , מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעסיקו שעילתה ביחסי עובד-מעסיק, כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 יהא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 9. בעניינו, התובע אינו תושב ישראל והשיב במהלך הדיון המוקדם מיום 30.1.2022 כך: "התובע (בתרגום ב"כ): לשאלת בית הדין היכן עבדתי, אני משיב, התחלתי את עבודתי בפ"ת ליד הרכבת, אחרי פ"ת בהתנחלות ליד פ"ת, אחר כך רמת השרון, אחר כך בנהריה.
החלטה |30/01/2022 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
דב"ע לד/3-8- משה לוסטמן נגד יוסף פרל
שמות השופטים: בר ניבלוין,קובובי,בן משה,שחר
הדין א. ההליך 1. בפני בית-הדין האזורי בחיפה (אב"ד: השופט א' כנפי; נציגי ציבור: א' זייד וא' רון; דיון תב"ע לג3-38/), התבררה תביעתו של המשיב (להלן – העובד) נגד המערער (להלן – המעביד), לתשלום פיצויי פיטורין, בגין עבודה משנת 1954 ועד לחודש יולי 1972. בית-הדין האזורי פסק כעתירתו של העובד, ומכאן ערעורו של המעביד בפני בית-דין זה. 2. אב-בית-הדין עשה את הרצוי להכנת הדיון במסגרת סמכויותיו לפי סעיף 18 לחוק בית- הדין לעבודה; התובע חויב להגיש את עדותו הראשית בכתב ולצרף כל מסמך הנוגע לדיון, ובמקביל חויב הנתבע באותן פעולות; התצהירים והמסמכים הוגשו, והתיק נקבע לדיון בפני המותב, מקץ 5 חודשים; במועד הקבוע התקיים הדיון ועל-פי התצהירים ומסמכים אשר הוגשו, נקבעו העובדות כמוסכם, "הצדדים ויתרו על הגשת ראיות נוספות", ובקשו לסכם. כך התאפשר הדיון במסגרת ישיבה אחת של בית-הדין. ראוי לציין שלו נהגו בהתאם לאמור בהנחיות לענין "הכנת הדיון", והיו מקיימים עוד ישיבה קצרה במסגרת הכנת הדיון, בפני אב-בית-הדין, לשם "קביעת העובדות המוסכמות, קביעת העובדות שבמחלוקת וקביעת השאלות המשפטיות שתעמודנה לדיון" (סעיף (א) בסימן v שב"הנחיות" אשר פורסמו בפד"ע, כרך ד', ע' 80); היה הדבר מביא לייעול נוסף של הדיון; לא היה צריך לקבוע את ישיבת בית הדין עם תום חמישה חודשים, ואת הישיבה שזומנה אפשר היה להקדיש לסיכומים במקום לחייב בסיכומים בכתב, פעולה שהאריכה את הדיון בשני חודשים לפחות. 3. העובדות שעליהן הסכימו באי-כוח הצדדים, כפי שסוכמו בפסק-הדין שבערעור, הן: – א. העובד עבד אצל המעביד החל מחודש מרץ 1954; עד לחודש ינואר 1960 – במעמד של "פועל יומי" ומחודש ינואר 1960 – במעמד של "פועל קבוע"; ב.
פסק דין |05/02/1974 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע נא/3-108- ישעיהו פוקס נגד אלסינט בעמ
שמות השופטים: גולדברגאדלר,אליאסוף,בר,חכם
בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט פליטמן וה"ה ארניה ובויאר נציגי ציבור; תב"ע מט3-526/), החליט להעביר את תובענת המערער לבית הדין האזורי בחיפה, משני טעמים – האחד – במועד הגשת התביעה (לאחר שנותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים), לא היה עוד משרד או מחסן למשיבה בהרצליה ומחלקת השירות כולה התנהלה באזור חיפה; השני – "העובדה, כי בפועל ממש, בצע המשיב (המערער לפנינו) עבודתו בבתי החולים באזור המרכז, אינה משנה דבר; שכן, ראוי לאבחן בין מקום המפעל באזור חיפה בו עבד המשיב (המערער), לבין אזור המרכז, כאזור ביצוע העבודה בפועל, ולאזור המרכז כאל מקום ביצוע העבודה בפועל מתייחס מכתב הפיטורים שנשלח למשיב (המערער) ע"י הממונה הישיר עליו מחיפה". 4. שני הצדדים התמקדו בנימוקו השני של בית הדין האזורי. ב"כ המערער טען כי הקובע הוא מקום ביצוע העבודה הלכה למעשה ולכן מן הדין כי התביעה תידון בבית הדין האזורי בתל-אביב; ב"כ המשיבה, שתמך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובטעמיו, טען כי יש להבחין בין מקום ביצוע העבודה לבין "מקום עבודתו של העובד. הוסיף וטען ב"כ המשיבה, כי את הדיבור "מקום עבודה" יש לפרש בכל מקרה לפי נסיבותיו ונסיבות מקרה זה מובילות לגרסתו למסקנה כי "מקום עבודתו" של המערער היה במפעל החברה בחיפה. 5. לשון תקנה 2(1) רישא לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), התשכ"ט1969- הוא: "2. מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24(א) (1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שבגללה מוגשת התובענה;" וכבר נפסק כי מבחינת סמכותו של בית הדין, קובע – "לא מקום מושבו של הנתבע, אלא "מקום עבודתו של העובד שבגללו מוגשת התובענה". גישה זאת מתיישבת עם דרכו של המחוקק הישראלי, הרואה קשר בין הועבד ובין מקום העבודה. לענייננו, ראה מתקין התקנות לא לאלץ עובד ללכת ל"מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע".
פסק דין |17/08/1991 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
המד 56765-12-12- יניב אדרי נגד המוסד לביטוח לאומי
שמות השופטים: נילי ארד
עם זאת, טוענים הם, כי יש "לקבוע את מקום הדיון המאוחד דנן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מתוך שזהו בית הדין היחיד שלא הוגשה בו תובענה כאמור, ומן הראוי כי חוקרי הביטוח הלאומי – המופיעים תדיר בפני בית הדין לעבודה באזורם – לא יופיעו כבעלי דין בעצמם בפני אותו בית דין"; וכי לא ראוי שמותב המכיר היטב את בעלי הדין יהא זה שידון בעניינם. 8. המוסד לביטוח לאומי מסכים לבקשת איחוד הדיון בכל התביעות. אשר למקום השיפוט, טוען המוסד, כי "מקום השיפוט הנכון והראוי לדון בתובענות המאוחדות הינו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ולא בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, כטענת המבקשים". זאת, לאור הוראת תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, לפיה הסמכות המקומית לדון בתביעה שבין עובד ומעבידו שעילתה ביחסי עובד-מעביד, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה שבאזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של העובד שהיא העבודה נשוא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. לטענתהמוסד, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעות. זאת, מן הטעם, שהתובעים לא הועסקו בתחום שיפוטו ולא ביצעו עבודתם באותו תחום שיפוט. לעומת זאת, הפורום הראוי לדון בכלל התביעות, הוא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אליו הוגשו מרבית התביעות. ולא בכדי. שכן, מרבית התובעים מועסקים באזור השיפוט של בית דין זה. עוד טוען המוסד, כי מלכתחילה הוגשו התביעות בכריכה אחת לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ס"ע 32138-11-09) ובעקבות המלצתו נמחקו בשל חוסר סמכות מקומית; וכי אין לאפשר לתובעים לעקוף את החלטת בית הדין בחיפה כפי מבוקשם של התובעים, כיום, בהליך זה. הכרעה 9. לאחר שעיינתי בחומר שהובא בפניי ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להורות על איחוד הדיון בתביעות מושא הבקשה שלפניי, וכי מקום הדיון בתביעות המאוחדות יהיה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
החלטה |05/02/2013 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
– מדינת ישראל- משרד החינוך נגד 1. אילנה ליטבק
שמות השופטים: נילי ארד,ורדה וירט ליבנה,רונית רוזנפלדנציג עובדים אמנון כספי,נציג מעבידים יחזקאל דסקל
ככלל, מצויה עילה זו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, לרבות כלפי "צדדים שלישיים שאינם צדדים ישירים ליחסי עבודה" . וכפי שציינה השופטת מ' נאור בעניין פי. או. אס "סעיף 24(א)(1ב) לחוק בכל זאת מסמיך את בית-הדין בעניין תובענה שעילתה בכמה סעיפים של פקודת הנזיקין , ובלבד שמדובר בעילה שבקשר לסכסוך עבודה (לעתים, מן הסתם, צד שלישי שאינו העובד או המעביד, יהיה צד לתביעה בגין גרם הפרת חוזה" . יפה במיוחד לענייננו פסיקתו של בית דין זה בפרשת הפועל חיפה בה נקבע כי ככלל מוסמך בית הדין לעבודה "לדון בתביעת שיפוי של מעביד כלפי צד שלישי אף אם צד שלישי לא נתבע ישירות על ידי העובד ואף אם אינו המעביד" . 19. בנסיבות המקרה שלפנינו, נקודת הכובד הדומיננטית של עילת ההודעה לצד שלישי הינה במשפט העבודה. עילות התביעה המקורית והודעת צד שלישי מבוססות על אותה מסכת עובדתית, המקימה זיקה ישירה ובלתי אמצעית בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה והסעדים הנתבעים בין כל הנוגעים בדבר – התובעת, המדינה, המועצה והעומד בראשה. ככלל, שואבת ההודעה לצד שלישי חיותה ממהותו של הסכסוך שהתגלה בין הצדדים להליך . כך גם בענייננו. כפי העולה מכלל כתבי בי-דין, יסודו של הסכסוך באירועים שהתרחשו במקום העבודה, במסגרת העבודה, וביחסי העבודה שבין הצדדים. כל זאת, כאשר המדינה היא מעסיקתה של התובעת, ובד בבד – למועצה ולראש המועצה מעורבות דה פקטוֹ וזיקה מהותית לעבודתה של התובעת ולהחלטות בענייניה, אשר הביאו להעברתה מתפקידה כמנהלת בית הספר ולסיום העסקתה. 20. בנסיבות אלה, על בסיס המסד המשפטי של משפט העבודה, לאור זיקה מהותית ומכרעת בין עילת הודעת צד שלישי למסגרת הכוללת של יחסי עבודה ולתביעה המקורית ונוכח נקודת הכובד הדומיננטית של הסכסוך, נמצא כי בית הדין לעבודה הינו הפורום הנאות לבירור הודעת הצד השלישי שמבקשת המדינה לשלוח למועצה.
פסק דין |22/10/2008 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע 3230/98- אנטון חורי נגד שלמה הנדל ואח
שמות השופטים: ס אדלר,י אליאסוף,רבינוביץ נציג עובדים נ הרפז נציג מעבידים מ אורן
טענת בא כח התובע כי העבודה בוצעה חציה באזור הצפון וחציה באזור הדרום, נסתרת על פניה במסמך שהתובע עצמו צרף לתביעתו. עיון קל במסמך מעלה כי עיקר העבודה (הן מועדים והן שעות) בוצעה באזור ראש העין, מודיעין, מגדל צדק ובאזור המרכז. יתירה מזאת – מרכז מפעלה של הנתבעת באזור אלפי מנשה – גם זאת באזור שיפוט בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לכן, הלכה היא כי בנושא סמכות מקומית אין הצדדים יכולים להתנות ביניהם ולסכם אחרת מהאמור בתקנות בית הדין. משכך הוא, אנו מורים על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. " 5. בערעורו של המערער נטען כי בית הדין העלה את נושא חוסר הסמכות המקומית מיזמתו לאחר שהתחילו ההליכים בתובענה וניתנו בה החלטות. כן נטען כי המערער פוטר בעת שעבד באזור סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בחיפה, ואחת מעילות התביעה הינה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כאשר המשיבים הודו בכך על פי הסכמתם לגבי הסמכות המקומית. עוד נטען כי מקום עבודתו האחרון של המערער, היה בתחום סמכות המקומית של בית הדין האזורי בחיפה. ב"כ המשיבים טען בסיכומיו לפנינו כי לעניין הסמכות המקומית לא היתה חשיבות מבחינת האינטרסים של המשיבים. לטענתו, יש לבדוק מה היה עיקר מקום עבודתו של המבקש ולפיה לקבוע את הסמכות המקומית. 6. תביעתו של המערער נכנסת למסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. על כן, על-פי תקנה 3(א)(1)לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין ), התשנ"ב-1991, מקום השיפוט בה הוא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהוא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". בדרך כלל "מקום העבודה" של עובד חופף את המקום שבו "בוצעה העבודה".
פסק דין |18/11/1998 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע מג/3-74- דוד חוטרמן נגד חב מוצרים כימיים בעמ
שמות השופטים: בר ניבגולדברג,נגבי,שחם,פרידשטיין
1. בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אבה"ד – השופט כנפי; נציגי הציבור – ה"ה פלס ושישינסקי; תב"ע מא3-65/ ותב"ע מא3-175/), אשר דחה את שתי תביעות המערער נגד המשיבה (להלן – החברה), שהדיון בהן אוחד על ידי בית-הדין האזורי, הן מהטעם שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד והן מהטעם שבפסק-דין קודם של בית המשפט המחוזי בחיפה יש לראות מעשה בית-דין 2. בערעור טען פרקליטו של המערער הן נגד הקביעה בדבר יחסי עובד-מעביד והן נגד הקביעה בדבר מעשה בית-דין. 3. נתיחס תחילה לטענה בדבר יחסי עובד-מעביד כי אם תעמוד קביעתו של בית-הדין האזורי לא יהיה צורך להדרש לטענה בדבר מעשה בית-דין וטוב לדון תחילה לגופו של ענין. הלכה פסוקה היא כי תנאי לקיומם של יחסי עובד-מעביד הוא קיומה של התקשרות חוזית, שעיקר מטרתה ביצוע עבודה בתמורה, וכי בלא קיומו של התנאי האמור אין מקום לבחון לאור המבחנים המקובלים על בית-דין זה אם היחסים שנוצרו הם אכן יחסי עובד ומעביד או יחסים אחרים, שבין אדם המבצע עבודה למען הזולת לבין מי שלמענו מבוצעת העבודה (דב"ע לד3-60/, פד"ע כרך ו', 10, 3; דב"ע לה3-19/, פד"ע כרך ו', 415, 420; דב"ע לה2-12/, פד"ע כרך ו' 299, 304). 4. אין חולקים על כך שהתקיימו יחסים חוזיים בין הצדדים. מקורם של אותם יחסים חוזיים הוא בהסכם, שנערך ביום 19.3.69 בין המערער לבין החברה (להלן – ה"הסכם"), לפיו יוקם על ידי הצדדים "עסק משותף" (מפעל לייצור חומרים כימיים שונים, להלן – "העסק המשותף") אשר יירשם כ"תאגיד נפרד בבעלות הצדדים". בהסכם התחייב המערער לעבוד ולהעמיד לרשותו את הידע המקצועי שלו, את זכותו לשימוש בפטנט מסויים ומספר נכסים שהיו בעסק המשותף בבעלותו; החברה התחייבה להעמיד לרשות העסק המשותף נכסים (מתקנים וחומרי גלם), לנהל את חשבונות העסק המשותף בנפרד מחשבונותיה וכך קיבלה על עצמה "אחריות וערבות לתשלום משכורת חודשית ותנאים סוציאליים", למערער.
פסק דין |25/02/1984 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע נד/3-160- ס.וו. תעשיות בע"מ ואח נגד 1. ראשד אלזרו ואח
שמות השופטים: גולדברגפורת,נויגבורן,הרפז,שובר
בהעדר זיקת סמכות שיפוטית מוגדרת עפ"י התקנות האמורות מאחר וזהו ענין של סדר דין, שאין עליו הוראה בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות, קובעת ההלכה הפסוקה כי שומה על בית הדין להפעיל סמכותו עפ"י סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969- (להלן – החוק) ולנהוג "בדרך הנראית לו טובה יותר לעשיית משפט צדק" ולאפשר הגשת תביעה זו ישירות לבית הדין האזורי הנוח ביותר לבעלי הדין, כפי שהצדק מחייב". בהתייחסו ל"פורום הנאות" בנסיבות המקרה טען ב"כ המשיבים: ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים הקרוב ביותר: 1. למקום העבודה. 2. למקום מגורי הנתבע מס' 2 בירושלים. 3. למקום מגוריהם של 12 התובעים וכל עדי התביעה. ועל כן, הינו ביה"ד האזורי הנוח ביותר לבעלי הדין. זאת ועוד, משהחל הדיון המקדמי כבר בפני כבוד ביה"ד האזורי בירושלים, המשך התדיינות בפניו ייעל את ההליך ויחסוך מזמנה היקר של מערכת בתי הדין לעבודה. הפסיקה העוסקת בטבעיות הפורום נסמכת על הציפיות הסבירות של צד ישראלי ככזה להתדיין בפני בתי משפט בישראל, כמפורט לעיל בסע' 5. הצפיות הסבירות של חברה הרשומה בישראל, אשר בעלי מניותיה ומנהליה אזרחי ישראל ותושביה ולטענתה יש לה אף משרד בחיפה, אינן כי תתדיין עם עובדיה בבימ"ש מקומי בשטחי איו"ש. כך, גם נקבה המערערת את שכרם של המשיבים בש"ח וכן פניתה אליהם ההתכתובת עמם היתה בעקבות ועל פי מושגי ויחסי העבודה שטבע החוק הישראלי. לכך משנה-חשיבות מאחר ועילות התביעה דנן מתבססות על ההסכמה החוזית בדבר תנאי העבודה בין הצדדים, אשר מטבען נסמכות על ציפיות הצדדים". עד הנה עיקר טענות הצדדים בבית הדין האזורי ולפנינו. 6. בית הדין האזורי העדיף באורח נחרץ את עמדת המשיבים על פני עמדת המערערים מכל היבטיה של המחלוקת וקיבל את טענות המשיבים אחת לאחת.
פסק דין |04/12/1994 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בר"ע 4187-07-23- בנייני יוקרה א.מ בע"מ נגד חוסאם מלאלחה
שמות השופטים: לאה גליקסמן
משלא הגיעו הצדדים להסכמה, ניתנת החלטה בבקשה. דיון והכרעה 16. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובחומר הרלוונטי בתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט נימוקיי. הסמכות המקומית 17. תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת, כי מקום השיפוט בתובענות לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 כבעניינו, יהא ב"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 18. את המונח "מקום העבודה" המוזכר בתקנה האמורה, פירשה הפסיקה באופן רחב: "הביטוי 'מקום העבודה' מקפל בתוכו לא רק את מקום העבודה במובן הצר – שעשוי לחפוף את החלופה האחרת של מקום ביצוע העבודה, אלא גם את מובנו הרחב – קרי, את מרכז מפעלו של המעביד או המקום שבו מצוי משרדו הרשום" בר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), בפסקה 7). 19. משהוברר כי המונח "מקום עבודה" כולל בתוכו גם את מענו הרשום של משרד המעסיק, היא המבקשת; ומשאין חולק כי משרד המבקשת מצוי בעיר אום אלפאחם (ראו: אישור המסירה של כתב התביעה לידי המבקשת, אשר צורף להודעת המשיב כפי שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 22.5.2023 ), הרי שלבית הדין האזורי חיפה מסורה הסמכות המקומית לדון בהליך. עיכוב ההליכים בבית הדין האזורי 20. כאמור בהחלטתי מיום 19.7.2023 , טרם הוכרעה בפסיקת בית דין זה שאלת תוקפו המחייב של הסדר עיכוב הליכים הנכלל במסגרת ההסכם הקיבוצי ושתכליתו להביא את הצדדים לבירור המחלוקת ביניהם בוועדה פריטטית. מחד, מדובר בהסדר שנועד להיטיב עם בעלי הדין ולהביא פתרון למחלוקת ביניהם באופן יעיל ובפרק זמן קצר יחסית.החלטה |
דב"ע לה/3-87- יצחק זמיר נגד כימיקלים ופוספטים בעמ
שמות השופטים: בית הדין בר ניבקובובי,ינון,רוטנברג,ארליך
i. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה (אב"ד: השופט א' כנפי; נציבי ציבור: א' סירוטה וי' פיק; דיון מס' לד/3-325), התבררה תביעת המערער (להלן – העובד) נגד המשיבה (להלן – המעבידה), להפרשים של פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן הערעור לפני בית-דין זה. 2. א. להלן העובדות הצריכות לערעור: א) העובד פרש ב 18.5.1973 – מעבודתו אצל המעבידה, לפי הסכם ביניהם מאותו התאריך; ב) לפי ההסכם הנ"ל קיבל העובד: מענק פרישה; דמי הודעה מוקדמת; פדיון חופשה ודמי הבראה – ליום הפרישה; יתרת זכויותיו בקופת התגמולים מהפרשותיו והפרשות החברה עבור תגמולים כולל רווחים ושערוך (סעיף 5 להסכם). כל זאת – "נוסף לפיצויים המגיעים לעובד לפי הסכם העבודה הקיבוצי וגם/או בהתאם לחוק" (סעיף 3 להסכם); ג) בסעיף 6 להסכם נאמר: "תמורת התשלום הנ"ל לפי סעיף 3 ו5- דלעיל, מוותר העובד ויתור מלא, סופי ומוחלט על כל תביעות ודרישות מכל מין וסוג נגד החברה, בקשר לתקופת עבודתו מ 1.12.1954 – עד 18.5.1973 "; ד) בין המעבידה לבין מועצת פועלי חיפה וועד פועלי המעבידה התנהלה בוררות, לפני הממונה האזורי על יחסי עבודה בחיפה, שתחילתה ב 11.12.1972 – וסופה בפסק מ 19.8.1973 -. נושא הבוררות, כאמור בפסק: "חילוקי דעות שבין הצדדים הנ"ל, בדבר שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לפועלים יומיים מפוטרים, או מתפטרים שדינם כמפוטרים וכן פורשים לגימלאות, שפוטרו, התפטרו או פרשו כאמור לאחר 10 שנות עבודה – בעד תקופת עבודתם כיומיים החל משנת עבודתם הראשונה". לפי סעיף ד' (3) לפסק: "החלטות אלה תקפם רטרואקטיבי מ 1.1.1972 – ויכללו בהסכם העבודה לשנים 3/1972, ויעמדו בעינם – כל עוד לא ישונו בהסכמת הצדדים"; ב.
פסק דין |02/06/1976 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957
סעיף: 33יא. סמכויות שיפוט ותרופות
33יא. 5 (א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י והוא רשאי – (1) ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; (2) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין. (ב) (1) מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעסיק הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה. (2) אין בהוראות פסקה (1) כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה; ואולם בית הדין לא יפסוק פיצויים לפי אותה פסקה, בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. (3) בבואו לפסוק פיצויים לדוגמה למעסיק, בשל הפרת הוראות סעיף 33י כאמור בפסקה (1), רשאי בית הדין להתחשב בכך שהמעסיק הורשע בשל אותו מעשה ובקנס שנגזר עליו. (4) בבואו להטיל קנס על מעסיק שהורשע בעבירה לפי סעיף 33יד, רשאי בית משפט או בית דין אזורי לעבודה להתחשב בכך שנפסקו נגד המעסיק, בפסק דין סופי, פיצויים לדוגמה לפי סעיף זה, בשל המעשה שבשלו הורשע כאמור. (5) הסכומים הנקובים בסעיף זה יעודכנו ב–1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה – "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; "המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון; "המדד הבסיסי" – המדד שפורסם בחודש יולי 2009.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 27. סמכויות הרשם
27. (א) סמכויותיו ותפקידיו של הרשם וערעור על החלטותיו יהיו בהתאם לסעיפים 86, 87, 88, 89, 90(1) עד 90(11), 91, 95, 96, 98, 99, 100, 101, 102, 103, 105א ו-105ג לחוק בתי המשפט, בתיאומים ובשינויים המחוייבים לפי הענין. (ב) (1) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א) תהיה גם לרשם הסמכות הנתונה לבית-דין אזורי בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שענינן עצם הזכאות לקצבה, וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק, הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, המנויים בתוספת החמישית, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,0003 שקלים חדשים, והחלטת בית הדין האזורי בערעור על החלטת הרשם לפי סעיף קטן זה תהיה נתונה לערעור נוסף ברשות לפני בית הדין הארצי בשאלה משפטית; הרשות יכול שתינתן בגוף החלטת בית הדין האזורי או מאת נשיא בית הדין הארצי או סגנו. (2) רשם בית דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק. (ב1) שר המשפטים ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם נשיא בית הדין הארצי, עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאים בצו להגדיל את הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב); תובענה לשכר עבודה או לקצבה או תובענה כספית אחרת כמשמעותה בסעיף קטן (ב) שהגדלת הסכום כאמור הוסיפה לסמכותו של רשם וערב תחילתו של הצו היתה תלויה ועומדת לפני בית דין אזורי לעבודה, ולא החלו בשמיעת עדים, רשאי שופט של בית הדין להעבירה לדיון לפני רשם. (ב2) תובענה לשכר עבודה הכוללת פיצוי הלנת שכר כמשמעותו בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכן תובענה לקצבה הכוללת פיצוי הלנת קצבה כמשמעותו בסעיף 16(ג) לחוק האמור יראו לענין הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב) כאילו לא כלול בה פיצוי כאמור. (ב3) שר המשפטים רשאי, בצו, בהסכמת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם נשיא בית הדין הארצי ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת החמישית. (ג) שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, לקבוע בתקנות סמכויות ששופט בית דין אזורי יהיה רשאי להעביר לרשם. תקנות המסמיכות רשם לעשות כל דבר שבסדרי דין ונוהג טעונות את אישורה של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969
סעיף: 2. הקמת בתי דין אזוריים
2. מוקמים בזה בתי דין אזוריים לעבודה כדלהלן: בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה
תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969
סעיף: 1א. מקום השיפוט
1א. מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך.
חוק יישוב סכסוכי-עבודה, תשי"ז-1957
סעיף: 37ג. דין שביתה חלקית בלתי מוגנת
37ג. 5 (א) בית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מוסמך לקבוע, על פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין. (ב) לא ייזקק בית-דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה. (ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר רגיל" – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה. (ד) הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר תו של כל דין; (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות-גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, או תובענות של קופות-הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית-הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר.
חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954
סעיף: 13א. סמכות שיפוט ותרופות
13א. (א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. (ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ–150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור. (2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר; (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.
כל הזכויות שמורות ©