עורך דין לדיני תעבורה בפתח תקווה

רע"פ 2929/04- המבקשת מדינת ישראל נגד רפאל אוחנה שמות השופטים: ד ביניש מ נאור,א חיות like dislike copy enlarge בית המשפט הטעים כי ישנן מאות רבות של תקנות תעבורה, מתוכן רבות אשר טרם נפסק בעניין היסוד הנפשי הנדרש להוכחתן, ואין זה סביר כי למרות שלשם הגשמת תכליתם של דיני התעבורה צריכות עבירות אלה להיות עבירות של אחריות קפידה – יתפרש מדברי המחוקק כאילו אין הן יכולות להיות כאלה שכן ידי בית המשפט נקשרו במועד חקיקת תיקון 39. בבית המשפט המחוזי נהפכו היוצרות. מחד גיסא, סבר בית המשפט המחוזי כי ישנה לבית המשפט דהיום סמכות לקבוע, לגבי אותן עבירות שחוקקו קודם לתיקון 39 – מהו היסוד הנפשי הדרוש להתגבשותן. בית המשפט גזר מסקנה זו מן ההיסטוריה החקיקתית של תיקון 39. בלשונו: "מעשית לא ניתן היה בעת קבלתו של תיקון 39 לחוק העונשין לאתר את כל דברי החקיקה הקיימים (בעיקר תקנות) ולקבוע לגביהם, אם העבירות הקבועות בהם הן עבירות של אחריות קפידה, אם לאו. נזכיר כי רק בתחום עבירות התעבורה המדובר במאות עבירות. לפיכך, יש מקום לפרש את סעיף 22(א) לחוק העונשין כקובע, כי לגבי דברי החקיקה שהיו קיימים בעת קבלת התיקון לחוק העונשין, ימשיכו בתי המשפט לקבוע באמצעות ההלכה הפסוקה את סיווגן של העבירות הקבועות בהם. " לעומת זאת, לא קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה יש להשקיף על דיני התעבורה בכללם כאילו הם משמיעים אחריות קפידה ביחס לכל אחת מן התקנות הקבועות בהם. להיפך, בית המשפט המחוזי ניתח את העבירה הקבועה בסעיף 308(ד) לפי המבחנים הקבועים בפיסקה לזיהוין של עבירות של אחריות קפידה – והגיע למסקנה שהעבירה שבתקנה 308(ד) אינה כזו, אלא עבירה של מחשבה פלילית היא. על ניתוחו אעמוד בהמשך הדברים. דיון 1. סעיף 19 לחוק העונשין קובע את דרישת המחשבה הפלילית: אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם – (1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או (2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. פסק דין | 24/06/2007 | בית המשפט העליון מאזכרים – 65 | עמודים – 11 בש"פ 6395/18- אפרים ויין נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שטיין like dislike copy enlarge 1. בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתיק משטרה מספר 51117803240 מבית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה לבית משפט השלום לתעבורה אשדוד 2. כתב האישום מייחס למבקש עבירת תעבורה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (אי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים את החציה במעבר חציה בבטחה), שלפי הנטען נעברה בפתח תקווה. המבקש טוען, כי הוא מתגורר באשדוד וכי יהיה לו קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה פתח תקווה. 3. כעולה מן הבקשה, ההקראה בתיק נקבעה ליום 3.12.2018 בשעה 9:00. המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. 4. סבורני כי דין הבקשה להידחות. 2 5. כפי שהסברתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק. ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי(2010) בע"מ, פסקה 3 ( 26.8.2018 ), "העברת דיון מבית משפט מוסמך אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט איננה בגדר דבר של מה בכך. אמצעי דיוני זה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיביות והוא צורך זמן שיפוטי יקר של בית המשפט העליון. אמצעי זה שמור אפוא למקרים מיוחדים: כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, מבקש ההעברה צריך להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הדבר יקטין במידה ניכרת את העלויות של בעלי הדין, של עדים ושל מערכת בתי המשפט". 6. כללי הסמכות המקומית משמשים נקודת מוצא לכל דיון בנושא העברה. ראו בש"א 6148/18 הנ"ל, פסקה 4. במשפטי תעבורה, כללים אלו באים לאזן בין נוחות הנאשם בניהול משפטו, מצד אחד, לבין נוחותם של עדי התביעה, ובראשם שוטרי תעבורה, מהצד השני. יעילות המערכת של בתי המשפט לתעבורה, אף היא מהווה חלק חשוב מאותו איזון. בהקשר זה, שומה עלינו לזכור כי שוטרי תעבורה עמלים קשה כדי להבטיח בטיחות בדרכים על-ידי אכיפת חוקי התנועה ואינם יכולים לבטל שעות עבודה בנסיעות ארוכות לבתי משפט מרוחקים. החלטה | 11/09/2018 | בית המשפט העליון מאזכרים – 201 | עמודים – 4 רע"פ 3034/14- רמזי אבו אנטילה נגד מדינת ישראל שמות השופטים: ס גובראן like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2014 בעפ"ת 36012-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' בן שלמה בשם המבקש: עו"ד עלא קישאוי החלטה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' בן שלמה) בעפ"ת 36012-12-13 מיום 27.4.2014 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט א' אנושי) בת"ד 5927-10-11 מיום 15.7.2013 ומיום 26.11.2013 . רקע והליכים 2 1. נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה כתב אישום בו הואשם בעבירת נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה); גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה; עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; ואי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכב ביודעו כי הוא פסול לנהיגה בעקבות עונש פסילה שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, ללא ביטוח תקף, סטה עם רכבו שמאלה, והתנגש עם רכב פרטי (להלן: הרכב הנפגע) שנסע בנתיב המקביל. החלטה | 24/06/2014 | בית המשפט העליון מאזכרים – 10 | עמודים – 5 רע"פ 3616/13- רמו רז נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שהם like dislike copy enlarge של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.5.2013 , בעפ"ת 37681-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד בשם המבקש: עו"ד דור לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' אהד, בעפ"ת 37681-01-12, מיום 19.5.2013 . בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ניתן על-ידי כב' השופטת א' וישקין סג"נ, בת"ד 873-08-11, ביום 18.1.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, הנזכר לעיל. בהחלטתי מיום 21.5.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו, את העבירות הבאות: אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה) בצירוף עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; גרימת תאונה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. יצוין, לגבי סעיף אישום אחרון זה, כי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הינו סעיף עונשי בלבד, שאינו מגדיר את העבירה עצמה, אלא מוסיף עליה עונש סטטוטורי. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.2.2002 , בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב, ברחוב ז'בוטינסקי בהוד השרון, לכיוון מזרח. החלטה | 03/06/2013 | בית המשפט העליון מאזכרים – 48 | עמודים – 6 ע"פ (ירושלים) 348/96- מדינת ישראל נגד מאיר סרגובי שמות השופטים: ר אור,ע קמא,אצ בן זמרה like dislike copy enlarge המחוקק הישראל נזקק לקביעת מרבית עבירות התעבורה כעבירות קלות ועבירות מסוג "אחריות קפידה" או "איסורים מוחלטים". כך גם נטיית בתי המשפט לפרש את החוק ואת התקנות שלפיו, בדרך שתגן על הציבור מפני תקלות התעבורה בדרכים, תוך הסרת הגנות מסוימות שמעניק המשפט הפלילי לנאשם המובא לדין בעבירה פלילית רגילה. השאלה אם יש הצדקה להוציא את עבירת התעבורה או עבירות "קלות" אחרות מתחום המשפט הפלילי, ואם יש הצדקה להנהיג סדרי דין והליכים מיוחדים בעבירות אלה ואף לפטור את ההליך מסדרי דין ודיני ראיות רגילים – נתונה לדיונים רעיוניים ומעשיים כאחד. אין לנו צורך לדון בשאלה זו, ומכל מקום לא לצורך משפט זה, לנוכח העובדה שהמחוקק ראה, בתחילת שנות החמישים, ליצור את "עבירת הקנס" במקום שפיטה בבית משפט, בעבירות תעבורה. רשימת עבירות הקנס בעבירות תעבורה הלכה ותפחה, גדלה והקיפה עבירות תעבורה רבות. הדוגמה של עבירות קנס בעבירות תעבורה, אומצה בחיקוקים אחרים. המחוקק גם קבע את ההסדר של "ברירת משפט" – לגבי עבירות תעבורה ועבירות אחרות בחיקוקים שונים. קביעת עבירות התעבורה ועבירות לפי חיקוקים אחרים כעבירות קנס ועבירות של "ברירת משפט", הביאה לניתוק עבירות אלה מתחום ההליך הפלילי הרגיל והסבתן ל"עבירות מינהליות". מכאן גם נגזרו סדרי אישום והזמנה למשפט וסדרי דין מיוחדים, שאינם קשורים, כלל ועיקר, להליכים הפליליים הרגילים. 6. אמת נכון הדבר, שהכלל נקבע בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי, כדלהלן: "אדם שיש להעמידו לדין יגיש עליו תובע כתב אישום לבית המשפט". גם קובלנה שהגיש קובל ופרקליט המחוז הגיש הודעה לפי סעיף 72 לחוק שפרקליט מטעמו ינהל את התביעה – תוחלף, כאמור בסעיף 73, בכתב אישום מטעם תובע. פסק דין | 25/12/1996 | מחוזי – ירושלים מאזכרים – 14 | עמודים – 6 עפת (מרכז) 13111-08-09- גיולה לירון נגד מדינת ישראל שמות השופטים: נגה אהד like dislike copy enlarge בעברו של המערער 6 עבירות תעבורה על פני ותק נהיגה של 3 שנים, ועבר פלילי עוד מהיותו נער בעבירות רכוש, חבלה במזיד, גניבה, הפרת צו בימ"ש, הפרעה לשוטר, שוד. טענת ב"כ המערער כי העבירות שבוצעו יסודן בעברו ובנסיבות חייו, יש לה מקום במסגרת דיון בתיקים פליליים שאינם תיקי תעבורה. בערעור נשוא הדיון נהיגה בשכרות בשלושה אירועים שונים, כשנהיגה אחת מלווה בעבירות נוספות כמתואר לעיל, על בית המשפט ליתן הדגש וכובד המשקל לאינטרס הציבורי, להגנה מירבית על כלל הציבור המשתמש בדרך. אין כל הצדקה לפגיעות הקשות והמכות שאנו כציבור סופגים מדי יום בעקבות תאונות דרכים. אין כל הצדקה להרס משפחות שלמות, קורבנות ישירות של תאונות דרכים. ציות לחוקי התעבורה על ידי כל אחד ואחד מהנוהגים ברכב יפחית מרב תאונות הדרכים. לדאבון הלב, רבים מהנוהגים אינם מצייתים לחוקי התעבורה. יש צורך דחוף ועליון בחינוך מחדש לנהיגה נכונה, ועל כל אחד מהגורמים המעורבים לתרום תרומתו לאותו חינוך מחדש. בית המשפט הוא חלק בשרשרת הגורמים המעורבים. ענישה קשה וכואבת עשויה לתקן דרכי נהיגה, תרבות נהיגה ושמירה על בטחונו של כלל הציבור. פסק דין | 19/10/2009 | מחוזי – מרכז מאזכרים – 21 | עמודים – 4 ע"פ (ירושלים) 1246/99- לוי נגד מדינת ישראל שמות השופטים: רות אור,עזרא קמא,אצ בן זמרה like dislike copy enlarge רבים וטובים מבני הציבור בכללו, לא יראו בעבירת תעבורה, שאינה עבירת "תנועה" של ממש – כעבירה פלילית, אלא כ"הכרח בל יגונה", ויש אפילו שיראו גם בעבירות תעבורה, הנתפסות כעבירות חמורות, כמו עבירת מהירות, כהכרח בל יגונה, במיוחד כאשר תוצאת העבירה לא היתה פגיעה באדם. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בעבירה של העמדת רכב וחנייתו במקום אסור – אם על-פי תמרור ואם בדרך אחרת, יימצאו תירוצים למכביר מדוע בעל רכב החנה את רכבו במקום אסור לחניית רכב, כדי להצדיק את המעשה. אולם, בכל מקרה, מי שמחנה את רכבו במקום אסור לחניה, במיוחד כאשר החניה לא היוותה הפרעה לתנועה, לא יראה במעשה אפילו גרגר של עבירה פלילית. אנו נמנעים מלהכריע בשאלה, אם עבירות תעבורה מסוימות צריכות להיכנס לגדר ההגדרה הקלסית של עבירה פלילית. המחוקק עדיין רואה בעבירת התעבורה – אף בעבירת החניה האסורה – עבירה הנכנסת לתחום העבירות הפליליות, בין שצריכה כוונה ובין שהיא מסוג העבירות של "אחריות קפידה". לעבירות כאמור נקבעו בחוק עונשים – ולגבי עבירות תעבורה עונש זה עשוי להיות אף מאסר של שנתיים, במקרים הקלים, ועד שבע או תשע שנות מאסר – במקרים החמורים (כמו הפקרה אחרי פגיעה). אחת המטרות של פקודת התעבורה היא הסדרת התעבורה בדרכים וקביעת כללים לשימוש בדרכים על-ידי עוברי דרך – הולכי רגל ונוהגי רכב. פקודת התעבורה והתקנות לפיה, קבעו נורמות – כללי התנהגות – למכביר – רבות ומגוונות. חלקם מכוון להתנהגות בדרך וחלקם כלול בפרקים הנוגעים להכשרת נהגים, כשירות כלי רכב, בטיחות בדרכים ועוד. פסק דין | 17/10/1999 | מחוזי – ירושלים מאזכרים – 11 | עמודים – 9 ע"פ (ירושלים) 1246-99- לוי נגד מדינת ישראל שמות השופטים: רות אורעזרא קמא,אצ בן זמרה like dislike copy enlarge אולם, אם אין פגיעה בקורבן עבירה אלא פגיעה בציבור בכללו מחמת הפרה של נורמה משפטית, כמו בענייננו, הרי היסוד של "האינטרס הציבורי" הוא זה שמייצג את הרכיב המחייב את בית-המשפט לבחון את המעשה לפי "ערכו הסגולי" בכלל הנורמה והמעשים העבריינים, נוכח גישת המחוקק וגישתו של הציבור הרחב (סעיף 17). 8. אנו נמנעים מלהכריע בשאלה, אם עבירות תעבורה מסוימות צריכות להיכנס לגדר ההגדרה הקלסית של עבירה פלילית. המחוקק עדיין רואה בעבירת התעבורה – אף בעבירת החניה האסורה – עבירה הנכנסת לתחום העבירות הפליליות, בין שצריכה כוונה ובין שהיא מסוג העבירות של "אחריות קפידה". לעבירות כאמור נקבעו בחוק עונשים – ולגבי עבירות תעבורה עונש זה עשוי להיות אף מאסר של שנתיים, במקרים הקלים, ועד שבע או תשע שנות מאסר – במקרים החמורים (כמו הפקרה אחרי פגיעה) (סעיף 18). 9. אחת המטרות של פקודת התעבורה היא הסדרת התעבורה בדרכים וקביעת כללים לשימוש בדרכים על-ידי עוברי דרך – הולכי רגל ונוהגי רכב. פקודת התעבורה והתקנות לפיה, קבעו נורמות – כללי התנהגות – למכביר – רבות ומגוונות. חלקם מכוון להתנהגות בדרך וחלקם כלול בפרקים הנוגעים להכשרת נהגים, כשירות כלי רכב, בטיחות בדרכים ועוד. אולם, בכל הנוגע לקביעת כללי התנהגות בדרך על-ידי עוברי דרך, ראה המחוקק לקבוע הוראות ברורות ומפורטות ובצד האיסורים קבע ענישה כדי שהתנועה בדרכים תזרום באופן יעיל, תקין, סדיר ובטוח (סעיף 18). 10. לא נוכל לומר, כי הכללים האמורים הם זוטי דברים בגלל אופיו של המעשה ומהותו, מכיוון שגם דברים קלי ערך, כמו החניית רכב בדרכים, עשויים להיות מסוכנים בנסיבות מסוימות של המקרה (סעיף 18). פסק דין | 17/10/1999 | מחוזי – ירושלים מאזכרים – 4 | עמודים – 10 ת"ד (חדרה) 10220-04-21- מדינת ישראל נגד גאורגי גלסטיין שמות השופטים: אלכס אחטר like dislike copy enlarge בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין. לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק. בענייננו, אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ופוטנציאל הסיכון הגלום בהן הינו ממשי, שכן לא רק שהנאשם פגע ברוכב אופנוע, אלא על פי הכרעת הדין הורשע גם בעבירה של אי ציות לתמרור עצור שהוצב בצומת ואך בנס לא הסתיים האירוע בתאונה קשה מזו שבפנינו שכן בנקל תאונה שכזו יכולה הייתה גם להסתיים בתוצאות קטלניות של ממש. בעבירות תעבורה ככלל ובעבירות של תאונת דרכים הגורמת לחבלות של ממש בפרט, הערך המוגן הינו שמירה על שלמות הגוף וכן מתן תחושת ביטחון למשתמשי הדרך. בתי המשפט לתעבורה מחויבים לתת את ידם להגנה על שלומם וביטחונם של משתמשי הדרך במובן זה שהענישה אשר תוטל על מפרי החוק, על נהגים שהורשעו בעבירות כנגד פקודת התעבורה, בוודאי כאלה שגורמות לתאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, באופן שהענישה תהלום את חומרת המעשים ותוצאותיהם כפי מעוגן בתיקון 113 לחוק העונשין. על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות עמד בית משפט העליון ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מידי יום וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים. גזר דין | 30/01/2023 | בית המשפט לתעבורה – חדרה מאזכרים – 0 | עמודים – 6 ע"פ (תל-אביב-יפו) 80011/99- עדנה לוין נגד מדינת ישראל שמות השופטים: ד ברלינר,א בייזר,ז ה like dislike copy enlarge אין ספק שהחניית רכב בניגוד לתמרור, בניגוד לחוק עזר שהותקן לפי פק' העיריות, היא במהותה "עבירת תעבורה כמשמעותה בפק' התעבורה". טענה שלישית: העבירות התיישנו 11. המערערת טוענת, כי העבירות בהן הואשמה הן מסוג חטא, עליהן חלה הוראת סעיף 9(א) לחסד"פ הקובעת, כי "באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה. (4) בחטא – שנה אחת. " ס"ק (ג) קובע הוראות מיוחדות לעניין עבירות מסוג פשע ועוון, לגביהן נערכה חקירה וכד'. ס"ק זה, הנועד להאריך את תקופת ההתיישנות בעבירות פשע ועוון – בהתקיים הנסיבות המפורטות בו, אינו רלוונטי לענייננו. 12. לטענת המערערת, יש לפרש את המשפט "אין להעמיד אדם לדין", ברישא של ס "ק(א) הנזכר – לא כהגשת כתב אישום, אלא "בהתייחס לכל הליך והליך במהלך המשפט הפלילי. . . מרגע העבירה ועד לסיום ההליך", כלומר: "אין להגיש כתב אישום ו/או לפתוח במשפט, ו/או להמשיך בהליכי המשפט כנגד אדם בשל עבירה, אם עברו מיום ביצועה. . . " 13. פרשנות זו משוללת יסוד, אבסורדית ואין בה ממש. אם תתקבל, משמעה שכל משפט פלילי בעבירה מסוג חטא שלא נסתיים בפס"ד, כולל גזר-הדין במקרה של הרשעה, תוך שנה מיום ביצועה – יופסק מחמת התיישנות. גישה זו תקנה לנאשם שליטה מוחלטת על ההליך, ע"י דחיות מכוונות ואי הופעה לדיונים. בסופו של דבר, היא עלולה לגרום למצב בו יתקשו בתי המשפט לתת אפילו דחיות מוצדקות. "העמדה לדין", כעולה מצירוף הוראות הסעיפים הרלוונטיים בסימן א' לפרק ב' של החסד"פ – היא הגשת כתב האישום. פסק דין | 26/01/2000 | מחוזי – תל אביב