כל הזכויות שמורות ©
מהפסיקה העדכנית בבתי המשפט בחיפה והצפון עולה כי קיימת חובה מוגברת על נהגים לנקוט במשנה זהירות בהתקרבם למעברי חציה ולהבטיח את שלומם של הולכי הרגל. בתי המשפט באזור חיפה מדגישים את האחריות המיוחדת של נהגים כלפי משתמשי הדרך הפגיעים ביותר, וקובעים סטנדרטים מחמירים של זהירות. הפרת חובה זו עלולה להוביל להרשעה בעבירות תעבורה חמורות ולענישה משמעותית.
החובה הבסיסית לתת זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה מעוגנת בחקיקה הישראלית, ובפרט בתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, הקובעת באופן מפורש:
תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961:
"נוהג רכב המתקרב למעבר חציה יאפשר להולכי רגל שנמצאים על מעבר החציה להשלים את החציה בבטחה"
תקנה זו מהווה את הבסיס המשפטי להטלת אחריות על נהגים שאינם מעניקים זכות קדימה להולכי רגל במעברי חציה. בתי המשפט בחיפה מפרשים באופן רחב את לשון התקנה, כך שהחובה לאפשר להולכי רגל להשלים את החציה בבטחה כוללת גם את החובה להאט, לעצור במידת הצורך, ולוודא שהדרך פנויה ובטוחה.
בשנים האחרונות בוצעו מספר תיקונים משמעותיים לתקנות התעבורה, שמטרתם להגביר את ההגנה על הולכי רגל במעברי חציה:
תיקונים אלה הובילו לגישה מחמירה יותר של בתי המשפט בחיפה והצפון כלפי נהגים שמפרים את החובות כלפי הולכי רגל במעברי חציה.
בית המשפט המחוזי בחיפה הדגיש בשורת פסקי דין את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהגים בהתקרבם למעברי חציה. פסיקה מרכזית בנושא:
עפת (חיפה) 31447-02-20 – שלומי בן סימון נגד מדינת ישראל (ניתן ב-02/04/2020):
"המערער התרשל בנהיגתו ולא הבחין בהולכת הרגל, ולכן הרשעתו מוצדקת. על נהג רכב המתקרב למעבר חציה מוטלת חובת זהירות מוגברת, הכוללת האטה משמעותית של מהירות הנסיעה וסריקה יסודית של הסביבה כדי לוודא שלא נשקפת סכנה להולכי רגל."
פסק דין זה מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט בחיפה כלפי נהגים שאינם נוהגים במשנה זהירות באזור מעברי חציה. בית המשפט קבע כי אי הבחנה בהולך רגל אינה פוטרת את הנהג מאחריות, אלא דווקא מחזקת את המסקנה כי הנהג לא מילא את חובתו להיות ערני ולהבחין בהולכי רגל.
בתי המשפט בחיפה מטילים על נהגים אחריות ברורה להבחין בהולכי רגל, גם כאשר מדובר בטעות אנוש:
עפת (חיפה) 4955-04-20 – פאולה קולר נגד מדינת ישראל (ניתן ב-08/06/2020):
"המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה."
פסק דין זה ממחיש את העיקרון לפיו גם טעות אנוש (כגון לחיצה על דוושת הגז במקום הבלם) אינה מהווה הגנה מפני אחריות פלילית. בתי המשפט בחיפה דורשים מנהגים שליטה מלאה ברכב בקרבת מעברי חציה, וכל סטייה מסטנדרט זה עלולה להוביל להרשעה.
בית המשפט העליון, בערעור על החלטת בית המשפט בחיפה, הדגיש את חובת ההאטה והתאמת המהירות:
רעפ 6377/21 – גופי גופי נגד מדינת ישראל (ניתן ב-27/09/2021):
"המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה."
פסיקה זו מבהירה כי האטה חלקית אינה מספיקה. על הנהג לוודא שכל הולכי הרגל השלימו את החצייה בבטחה לפני שהוא ממשיך בנסיעה. בית המשפט קבע כי חובת הנהג כוללת סריקה מקיפה של כל שטח מעבר החציה, ולא רק של החלק הנראה באופן מיידי.
הפסיקה בבתי המשפט בחיפה מתייחסת גם לתנאים הייחודיים של האזור, ובפרט לטופוגרפיה המאתגרת:
ת"ד (חיפה) 42937-05-21 – מדינת ישראל נ' יעקב לוי (ניתן ב-17/11/2021):
"תנאי הדרך באזור הכרמל, הכוללים שיפועים תלולים, עקומות חדות וראות מוגבלת, מחייבים זהירות יתרה מצד נהגים בהתקרבם למעברי חציה. התנאים הללו אינם מהווים נסיבה מקלה אלא דווקא מחייבים זהירות מוגברת."
פסיקה זו מדגישה את הצורך בהתאמת הנהיגה לתנאים המקומיים הייחודיים, ומבהירה כי התנאים המאתגרים באזור חיפה והכרמל מגבירים את חובת הזהירות המוטלת על נהגים.
בתי המשפט בחיפה מיישמים מדיניות ענישה מחמירה במקרים של פגיעה בהולכי רגל במעברי חציה:
הפסיקה בחיפה מזהה מספר נסיבות המחמירות את האחריות והענישה:
בהתבסס על הפסיקה העדכנית בבתי המשפט בחיפה, להלן הנחיות מעשיות לנהגים:
הפסיקה בחיפה מתייחסת בחיוב לשימוש באמצעים טכנולוגיים:
בתי המשפט בחיפה והצפון מייחסים חשיבות רבה להגנה על הולכי רגל במעברי חציה ומטילים אחריות כבדה על נהגים. הפסיקה העדכנית מדגישה את החובה לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי הולכי הרגל משלימים את חצייתם בבטחה.
הניתוח המשפטי מצביע על מספר מגמות בולטות:
הפרת החובות המוטלות על נהגים עלולה להוביל לענישה משמעותית, הכוללת פסילת רישיון, קנסות כבדים, ובמקרים חמורים אף מאסר בפועל. אחריות זו מבטאת את המגמה הכללית בדיני התעבורה בישראל, המעניקה עדיפות ברורה להגנה על הולכי רגל כמשתמשי הדרך הפגיעים ביותר.
נהגים באזור חיפה והצפון נדרשים להכיר את חובותיהם על פי החוק והפסיקה, ולאמץ דפוסי נהיגה זהירים במיוחד בקרבת מעברי חציה. הקפדה על כללים אלה לא רק תמנע אחריות פלילית ואזרחית, אלא בעיקר תציל חיים ותמנע פגיעה בהולכי רגל.
עפת (חיפה) 5293-01-13- מנאל חביב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
פתח דבר: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 20/11/12, ע"ד השופט (ס. נ) אינאס סלאמה, בתיק תת"ע 1854-02-10. 2. הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא להתיר למערערת לחזור בה מהודאתה. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערערת הובאה לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החצייה של מעבר החצייה בבטחה – עבירה בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 – (להלן: "התקנות"), ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה בקלות ראש – בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודה בצירוף סעיף 38 (2)(3) לפקודה, התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף – בניגוד לתקנה 21 (ב)(2) לתקנות בהקשר עם סעיף 38 (3) לפקודה, אי הודעה על תאונה – עבירה לפי תקנה 144 (א)(4) לתקנות וביחד עם סעיף 38 (2)(3) לפקודה, עבירה של אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה – בניגוד לתקנה 144 (א)(1) לתקנות ובהקשר עם סעיף 38 (2)(3) לפקודה ועבירה של אי עצירת רכב במקום תאונה – בניגוד לתקנה 144 (א)(1) לתקנות וסעיף 38 (2)(3) לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי המערערת נהגה ביום 20/11/08, ברכב פרטי, ברחוב הרצל שבחיפה ופנתה שמאלה לכיוון רח' ביאליק. אותה עת חצה את רחוב ביאליק הולך רגל מימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת. בהיות הולך הרגל, מר וייס פרידי, יליד 1920, במהלך חציית הכביש והספיק להגיע לאמצע מעבר החצייה, פגע בו הרכב שהיה נהוג בידי המערערת ונגרמה לו חבלה של ממש.
פסק דין |02/02/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 42273-01-13- אברהם קינן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
ראשית דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 13/12/12 על ידי השופט אינאס סלאמה- (ס. נ. ), בתיק ת"ד 12280-08-10. 2. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין לחילופין, סיוג עונש הפסילה, כך עולה מהודעת הערעור. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: – אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה- עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") – נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2) 38 (2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"). – נהיגה בדרך הגורמת נזק או חבלה של ממש לגוף- עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות, וסעיף 38 (3) לפקודה. 4. בכתב האישום נטען כי ביום 29/09/09, בשעה 16:24, נהג המערער ברכב ברחוב דרך עכו שבקריית מוצקין כשהוא מתקרב לצומת שדרות בן גוריון. בכיוון נסיעת המערער ובנתיבו פנייה ימינה, כשלפני הצומת ישנו סימון על הכביש של מעבר חצייה להולכי רגל. רוחב מעבר החצייה במקום כ- 6 מטר. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא שם את ליבו לדרך, לא הבחין בהולכת רגל מבעוד מועד, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה מאחר והוא המשיך נסיעתו עם רכבו על פני מעבר החצייה ופגע בהולכת הרגל שהספיקה לחצות כ- 5.2 מטרים מרוחב הכביש. כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל בגופה ונגרם לה שבר שהצריך ניתוח. 5. המערער כפר בעובדות כתב האישום, בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים, בשלב מסוים ולאחר שהמשיבה הביאה את כל ראיותיה, הודיע בא כוחו של המערער, עו"ד אסדי, כי המערער חוזר בו מהכפירה ומודה בעובדות כתב האישום.
פסק דין |15/04/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 30937-01-13- לילי מץ נגד מדינת ישראל- פרקליטות מחוז חיפה- פלילי
שמות השופטים: כמאל סעב
מבוא: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה"). 2. הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 וגזר הדין ניתן ביום 12.12.12 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 4232-06-11. ההליך בפני בימ"ש קמא: העבירות שיוחסו למערערת: 3. המערערת הובאה לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. עובדות כתב האישום: 3. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערערת נהגה ברכבה ביום 25.6.08 , סמוך לשעה 12:00, ברח' חניתה בנווה שאנן חיפה. הכביש במקום הינו חד-מסלולי, תקין, יבש, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לכיוון מעבר החצייה למרחק 30 מטר מדוד, במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה לעין, ובצד ימין מוצב תמרור ג- 7 המצביע על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצה את הכביש על מעבר החצייה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 (להלן: "הולך הרגל"), אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה ואז נפגע על ידי רכבה של המערערת. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברשלנות, בכך שלא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולך הרגל להשלים החצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בו (להלן: "התאונה").
פסק דין |02/05/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 22729-01-13- אביאל אזולאי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: כמאל סעב
– דין ראשית דבר: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 5592-08-10. הכרעת הדין ניתנה ביום 06/09/12 וגזר הדין ניתן ביום 25/12/12. 2. הערעור על פי הודעת הערעור הופנה כנגד חומרת הדין, אך אביו של המערער שטען בשמו בפני, העלה טענות, גם כנגד ההרשעה ועל כן אדון גם בערעור על הכרעת הדין וגם על גזר הדין. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן:"הפקודה"), נהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2)(3) לפקודה, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות בהקשר עם סעיף 38 (3) לפקודה ואי האטה בעקומה – עבירה לפי תקנה 52 (4) לתקנות וסעיף 38 (3) לפקודה. 4. בכתב האישום נטען כי ביום 19/06/09, בשעה 17:40, נהג המערער ברכב ברחוב שדרות ההגנה ונסע לכיוון דרום עד שהגיע לצומת של עין הים בעיר חיפה. המדובר בכביש דו מסלולי, תלת נתיבי עם הפרדה בנויה, כאשר בצד ימין יש מדרכה ולאחריה גדר בטיחות. מאחורי הגדר תהום כשבסמוך לכך נמצאים פסי רכבת. ביחס לכיוון נסיעת המערער, בכביש קיימת עקומה שמאלה. המערער נהג ברשלנות ושלא בהתאם לתנאי הדרך והמקום, בשל כך משהגיע לעקומה, איבד שליטה על רכבו, סטה ימינה, עלה על המדרכה, התנגש במעקה הבטיחות, פרץ אותו ונפל לתהום בעומק 6 מטרים. כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המערער ונוסע נוסף.
פסק דין |14/04/2013 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 53195-12-13- נגאת כרים נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: יחיאל ליפשיץ
1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה בת"ד 3043-05-11 (להלן: בית משפט קמא) שנדון בפני כבוד השופט אבישי קאופמן הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן בנוגע לחומרת גזר הדין. 2. כנגד המערערת הוגש, בתאריך 11.5.11 , כתב אישום שייחס לה עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי ס' 62(2)38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961; נהיגה בדרך הגורמת נזק, לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות; וכן גרימת חבלה של ממש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. על פי הנטען, נהגה המערערת ברכב מס' 80-417-10 בתאריך 18.10.10 בכרמיאל ברח' רמים ופנתה ימינה בכיכר המגדים לרחוב שגיא. אותה עת, חצה את הכביש במעבר החציה מר שניאור עדיאל (להלן: הולך הרגל). המערערת לא שמה לב לדרך ולאחר שהולך הרגל חצה כמעט את מלוא מעבר החצייה היא פגעה בו. הולך הרגל נחבל ונזקק לטיפול רפואי. 3. נקדים ונפנה לתמונות הזירה (ת/6) ותרשים התאונה (ת/5) מהם עולה כי מעבר החצייה המדובר היה מייד לאחר כיכר בה פנתה המערערת ימינה. 4. בהכרעת דינו של בית המשפט קמא ניתנה ההתייחסות לשתי סוגיות עובדתיות עיקריות: הראשונה, האם הולך הרגל חצה את הכביש במעצר חציה; והשנייה, האם המערערת יכולה היתה לראותו במרחק סביר כדי לעצור את רכבה ולהימנע מפגיעה. בהמ"ש קמא השיב על שתי השאלות בחיוב: 2 בית המשפט קמא קבע ממצאי מהימנות חיוביים בנוגע לעדותו של הולך הרגל שמסר כי חצה את הכביש במעבר חצייה, וכן ציין כי תוך כדי כך הוא הבחין ברכבה של המערערת מתקדם לעברו בתוך הכיכר.
פסק דין |07/03/2014 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 54652-10-19- ליאור אמרה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: אברהים בולוס
מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה-פלילי פסק דין ערעור על הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה בחיפה שניתנה בת"ד 5452-05-16, מיום 20.5.19 (להלן: הכרעת הדין). החלטתי לקבל את הערעור ולזכות המערער מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – להלן אנמק. רקע וההליכים 2 1. בכתב האישום אשר הוגש לבית משפט קמא נטען, כי ביום 15.8.15 המערער נהג באופנוע ברח' העצמאות בעיר חיפה. המערער נהג ברשלנות בכך שנסע על המדרכה שלא לשם חצייתה וכתוצאה מכך התנגש עם חזית האופנוע בדלת ימנית אחורית של רכב פרטי שנסע משמאלו בכיוון נסיעת המערער, ואשר פנה ימינה כדי להיכנס לחניה (להלן: הרכב). עוד צוין בכתב האישום, כי רשלנות המערער באה לידי ביטוי בכך שנהג באופנוע על המדרכה שלא לשם חצייתה, דבר שגרם לקרות התאונה. כתוצאה מהתאונה נחבל נהג הרכב המעורב וכן נגרמו חבלות של ממש לרוכב אשר נסע עם המערער באופנוע הכוללים שברים רבים בפניו, ניתוח ואשפוז למשך 10 ימים, כן נגרמו נזקים לכלי הרכב המעורבים. 2. בכתב האישום יוחס למערער ביצוע העבירות הבאות: נהיגה על מדרכה (שלא לשם חצייתה) לפי תקנה 38(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: התקנות); נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה , התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה); התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודה. 3. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום והודה בעצם הנהיגה וקרות התאונה. המערער טען כי הוא נסע בנתיב הימני בכביש והרכב , אשר נסע בנתיב השמאלי, הוא שסטה ימינה במהירות לתוך חניה בצד הימני של הכביש, חסם את מסלול נסיעתו וגרם להתנגשות.
הכרעת דין |15/12/2019 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 31447-02-20- שלומי בן סימון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה (כב' ס הנשיא טל תדמור-זמיר) בתיק ת"ד 4739-01-18 במסגרתו הורשע המערער בעבירות אי מתן אפשרות חציה לפי תקנה 67(א) לתקנת התעבורה, נהיגה ברשלנות לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות שגרמה נזק וחבלה לגוף לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה. 2. המערער משיג על הכרעת הדין בעניינו. רקע ועובדות כתב האישום 3. כנגד המערער הוגש לבית משפט קמא כתב אישום בגדרו נטען כי בתאריך 14.4.17 סמוך לשעה 15:11 נהג המערער רכב פרטי (להלן: "הרכב") ברחוב דגניה בחיפה. בהגיעו סמוך לבית מספר 10, חצתה הגב' סלם אושרת (להלן: "הולכת הרגל") את הכביש במעבר חציה, מימין לשמאל בכיוון נסיעת המערער. המערער נהג ברשלנות, בכך שלא האט בהתקרבו למעבר החציה, לא הבחין במועד בהולכת הרגל ופגע בה לאחר שהיא הספיקה לחצות כ- 1.6 מטרים מהמעבר. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל ונגרם נזק לרכב. 2 4. המערער כפר בעובדות כתב האישום אם כי לא בנהיגת הרכב בזמן ובמקום המצוין בכתב האישום וטען שהתאונה לא אירעה במעבר חציה והוא לא פגע בהולכת הרגל אלא בשקיות שהחזיקה בידיה. הכרעת הדין של בית משפט קמא 5. ביום 2.12.19 הרשיע בית שמפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהכרעת דינו של בית משפט קמא, סקר את עדויותיהם של הנפגעת, עדותו של הבוחן רס"מ אפי דרור ושל המערער, ונתן אימון מלא בעדי תביעה ובגרסאותיהם, בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה. 6. בית משפט קמא סבר כי הוא נדרש לענות, על שתי שאלות שהיו במחלוקת בבית משפט קמא, הראשונה קיומו של מגע בין הולכת הרגל ובין רכבו של המערער; השנייה היכן אירעה התאונה, האם על מעבר חציה או מספר מטרים אחריו.
פסק דין |01/04/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
רע"פ 6377/21- גופי גופי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 שניתן על ידי כב' השופט א' סלאמה; ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד תומר גונן החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' סלאמה) בעפ"ת 10781-05-21 מיום 2.9.2021 , במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת ר' פרסון) בת"ד 3210-12-16 מיום 27.10.2020 . רקע והליכים קודמים 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), וכן בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות) והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות. 2 על פי המתואר בהכרעת הדין, המבקש נהג ביום 18.10.2016 במשאית בבסמת טבעון, בצומת הרחובות ברטעה וערה, בסמוך לסופרמרקט האני. "הכביש במקום דו סטרי, מופרד על ידי אי תנועה בנוי, חד נתיבי, כביש תקין, יבש, ראות טובה, שדה ראייה פתוח לפנים במרחק 62.5 מטר, במקום יש מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, במרכז הצומת כיכר". באותה העת, חצתה את הכביש, בתוך מעבר חצייה, הולכת הרגל – הגב' עלי חוסיין פתחייה, ילידת 1960 (להלן: "הולכת הרגל" או "הנפגעת"), אשר חצתה את חלקו הראשון של המעבר, עברה את אי התנועה הבנוי והספיקה לחצות כמחצית מחלקו הראשון של המעבר עד שנפגעה. המבקש, האט את מהירות נסיעתו, על מנת לאפשר להולך רגל שחצה מימין לשמאל להשלים החצייה בבטחה, החל בנסיעה מבלי להסב מבטו לשמאל, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגע בה וגרר אותה מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מרטש את שתי רגליה.
החלטה |26/09/2021 |בית המשפט העליון
רע"פ 2497/23- סעיד עאסלה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 שניתן על ידי השופט א' בולוס בשם המבקש: עו"ד מוטי לוי החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א בולוס) ב-עפ"ת 67369-02-23 מיום 13.3.2023 , בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (השופט י בכר) ב-ת"ד 139-03-17 מיום 30.1.2023 . 2. על פי כתב האישום, בשעות בוקר יום 13.12.2016 המבקש נהג בכביש פנימי בעיר עראבה (להלן: הכביש). באותה עת הולכת רגל, ילידת שנת 2001 (להלן: הולכת הרגל), חצתה את הכביש. המבקש נהג בקלות ראש בכך שבהיותו בלתי מורשה לנהיגה, לא הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד, לא האט את מהירות נסיעתו ופגע בה מבלי לאפשר לה להשלים את חציית הכביש (להלן: התאונה). נוכח פגיעתה, הולכת הרגל נזקקה לטיפול רפואי. המבקש ביצע את המעשים המתוארים כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה או ביטוח רכב ובעודו פסול מנהיגה מכוח שני הליכים משפטיים קודמים. בגין האמור, יוחסו למבקש עבירות של נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה אשר מעולם לא הוצא, כלשון כתב האישום, לפי סעיף 10א יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה; נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי , התש"ל-1970; נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה; אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); והתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. 3. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
החלטה |16/04/2023 |בית המשפט העליון
רע"פ 2890/23- אורי חפר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
בגין המתואר לעיל, למבקש יוחסו עבירות של אי-מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה); וגרימת תאונה שגרמה לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. 5. בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת בתום שמיעת ראיות ובהכרעת דין מפורטת, תוך התייחסות אחת לאחת לטענות מפי המבקש. בין היתר, עמד בית המשפט לתעבורה על המסגרת הנורמטיבית המחייבת לצורך הכרעתו, בכלל זה, על חובותיו של נהג בהתקרבו למעבר חציה וחובותיו להולך רגל אשר חוצה את הכביש במעבר חציה. 6. בית המשפט לתעבורה הדגיש את ההלכה הקובעת את חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, בלי שנמנע מלציין כי אף על הולך רגל חלים כללים בהגיעו "לשטח זה". יחד עם זאת, צוין כי על הנהג השולט בכלי הרכב מוטלת האחריות הראשונה במעלה לנהוג בזהירות, ובכלל זה, חובה לצפות, במידה זו או אחרת, את האפשרות כי הולך הרגל עלול להתרשל. במקרה דנן נקבע כי המבקש התרשל בנהיגתו בשל הפרת חובותיו כנהג בהתקרבו למעבר חציה, בהסתמך על סרטון נתונים שהתייחס למהירות נסיעת רכב המבקש, מהירות חצית הולכת הרגל, מרחק החציה של הולכת הרגל ומקום ה"אימפקט" המדויק בכביש. 7. לא נעלמו מעיניו של בית המשפט לתעבורה כי לא נערך שחזור של התאונה וכי אין כל תחשיב הקובע באיזה מהירות נסיעה הייתה התאונה נמנעת. ואולם נקבע שבנסיבות התאונה דנן ניתן לקבוע גם בלי החישובים המתמטיים כי המבקש יצר באופן נהיגתו סיכון בלתי סביר, וסיכון זה התממש בתאונה שהתרחשה.
החלטה |22/04/2023 |בית המשפט העליון
עפת (חיפה) 4955-04-20- פאולה קולר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: מאזן דאוד
דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה , התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). 2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד. גזר הדין בבית משפט קמא; 2 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.
פסק דין |07/06/2020 |מחוזי – חיפה
עפת (חיפה) 30937-01-13- לילי מץ נגד מדינת ישראל- פרקליטות מחוז חיפה- פלילי
שמות השופטים: כמאל סעב
מבוא: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה"). 2. הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 וגזר הדין ניתן ביום 12.12.12 , ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 4232-06-11. ההליך בפני בימ"ש קמא: העבירות שיוחסו למערערת: 3. המערערת הובאה לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה. עובדות כתב האישום: 3. בעובדות כתב האישום נטען, כי המערערת נהגה ברכבה ביום 25.6.08 , סמוך לשעה 12:00, ברח' חניתה בנווה שאנן חיפה. הכביש במקום הינו חד-מסלולי, תקין, יבש, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לכיוון מעבר החצייה למרחק 30 מטר מדוד, במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה לעין, ובצד ימין מוצב תמרור ג- 7 המצביע על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצה את הכביש על מעבר החצייה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 (להלן: "הולך הרגל"), אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה ואז נפגע על ידי רכבה של המערערת. עוד נטען, כי המערערת נהגה ברשלנות, בכך שלא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולך הרגל להשלים החצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בו (להלן: "התאונה").
פסק דין |02/05/2013 |מחוזי – חיפה
גמר (אשדוד) 3389-07-15- פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש נגד ש א
שמות השופטים: נועה חקלאי
) האם חובת הזהירות חלה כאשר הולך הרגל חוצה 10 מ' אחרי מעבר החצייה 52. גם אם החצייה של הולך הרגל אינה במעבר החצייה ממש, אלא בסמוך לו, בתחומו, עדיין חלה על הנהג חובת זהירות מוגברת כלפי הולך הרגל. השאלה שלפניי היא מהו קו הגבול של תחום מעבר החציה נדמה, כי לא נקבע בפסיקה קו גבול מוגדר לעניין תחום מעבר החצייה. בפסק הדין ת"ד (חיפה) 30975/06 מדינת ישראל נ' אריאל פפיאשוילי, אליו הפנתה ב"כ המאשימה, נדון מקרה בו הולך הרגל חצה במרחק של 9.3 מ' לפני מעבר החצייה. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בקבעו: 23 "בענייננו עסקינן במקרה שבו הרכב "מתקרב למעבר חצייה" (מרחק של 9.3 מ' ממעבר החצייה) כך שהתנהגות הנאשם אינה יכולה להיות אותה התנהגות שהייתה לפני וללא קשר להתקרבותו למעבר החצייה. . . " בנסיבות התיק שלפניי, גם אם המנוח חצה במרחק של 10 מ' אחרי מעבר החצייה, הוא עדיין חצה בתחום הצומת, וקרוב מאוד למעבר החצייה המיועד להולכי הרגל שיוצאים מרחוב אייר ומתכוונים לחצות את רחוב בגין (ראו התוכנית הגאומטרית ת/17). על כן, לאור מבנה הצומת, גם במרחק 10 מ' אחרי מעבר החצייה, עדיין קיימת חובה לצפות שיחצו במקום הולכי רגל, ובשל כך קיימת חובת זהירות מוגברת. החובה לנהוג במהירות סבירה כאשר מתקרבים אל מעבר החצייה 53. על האיזון בין החובה להאט עד כדי עצירה לפני מעבר חצייה, לבין הצורך להתקדם ולפנות את כביש מהר ככל האפשר, עמד כב' הש' זוסמן בהמ' 475/69 חיים רוכורגר נ' מדינת ישראל (תקנות 39, 40 (6) ו-72(א) המצוטטות להלן הן בהתאמה, תקנות 51, 52(6) ו- 67(א) לתקנות התעבורה בנוסחן כיום, בשינויים קלים): "תקנה 40 אינה מחייבת נהג בהאטה על דרך הסתם, בלא להתחשב במידת המהירות בה הוא נוהג ובתנאי הדרך, אלא עליו להאט כדי לצאת ידי חובתו הקבועה בתקנה 39, היינו, שתהא מהירותו סבירה בהתחשב בנסיבות.
הכרעת דין |05/11/2016 |בית המשפט לתעבורה – אשדוד
גמר (פתח תקווה) 743-11-15- מדינת ישראל נגד ויאצסלב גלוסקין
שמות השופטים: טל אוסטפלד נאוי
בתיקון זה תוקנה תקנה 67 והוטלה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר חצייה. בין היתר נקבע, כי על הנהג להאט את רכבו אם ניכר כי הולך הרגל עומד לחצות את הכביש: "(א 1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בתיקון זה יש כדי להראות כי אף מחוקק המשנה סבר כי יש מקום להטיל על נהג הנוהג בקרבת מעבר חציה חובה מוגברת, כך שעליו להשגיח על המתרחש ולהקפיד בנהיגתו. על משמעותו של התיקון עמד בית המשפט לתעבורה בירושלים בת"ד 5814-03-14 מדינת ישראל נ' יובל עוזר: "לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש. יודגש כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני תיקון התקנה אך היא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לזהירות הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. " וכן בית המשפט לתעבורה בחיפה בבפ"ת (תעבורה חי') 6086-08-15 מדינת ישראל נ' דן אדלמן: ". . . בהקשר זה יש להדגיש, כי הפסיקה קבעה חובת זהירות מוגברת על נהג המתקרב למעבר וחציה (וראו גם תקנה 67 לתקנות התעבורה. יצוין, כי לאחרונה, תוקנה התקנה, והוחמרה חובה זו, ללמדך, על רמת חובת הזהירות הקונקרטית, שהמחוקק ביקש לקבוע, לגבי נהגים המתקרבים למעבר חציה).
החלטה |04/04/2017 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
ת"ד (ירושלים) 6069-01-17- מדינת ישראל נגד שמואל אריה אזואלוס
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
הדברים נכונים פי כמה כשהמדובר במעבר חציה שנועד להולכי רגל וכשבצד הדרך אנשים רבים העשויים בכל רגע לרדת אל הכביש. חובת זהירות מוגברת במעברי חצייה מעבר החצייה הינו "ממלכת הולכי הרגל". לא בכדי מוטלות על הנוהג חובות זהירות מיוחדות בהתקרבו למעבר החצייה. בתקנה 67 לתקנות התעבורה נקבע : "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. " בפסק הדין ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (5) 506 נקבעו חובותיו של הנהג בהתקרבו למעבר החציה וביניהן (עמ' 520-521): 10 "מתקין התקנות צפה אפוא סכנה האורבת להולכירגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. .
הכרעת דין |10/04/2018 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
גמר (תל אביב) 2043-07-15- מדינת ישראל נגד חיים טאיב
שמות השופטים: אריה זרזבסקי
(6) בהתקרבו למעבר חציה;" תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. " 30. נוכח הוראות אלה, הבסיס הנורמטיבי לכלל הדיון בתיק הוא בשאלה האם קיים הנהג את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק במפורש, לפיו עליו להאט עד כדי עצירה כשהראות מוגבלת או בהתקרבו למעבר חציה, ולמעשה מבחינה משפטית, אין נפקות לכל החישובים שנערכו הן על ידי הבוחן והן מומחה ההגנה, באשר מדובר על תאונה שהתרחשה על מעבר חציה, או למצער בסמוך מאוד למעבר החצייה. החישובים שנערכו על מנת לקבוע האם התאונה נמנעת או לא נמנעת, יפים למקרים בהם מדובר בחצייה שלא על מעבר חצייה. נסיעה ב-30 קמ"ש, בהתאם לנזקים שנגרמו לרכב, נראה שנסיעה כזו אינה עומדת ברף שמטיל החוק – נסיעה איטית עד כדי יכולת עצירה של הרכב בכל רגע נתון. אף אם יטען הנאשם כי לא הבחין בהולך הרגל על המדרכה ולכן לא האט, כבר נקבע בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית: "הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיני של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" שדה הראיה החסום על ידי כלי הרכב החונים בצד הכביש, במקרה של קרבה למעבר חציה, לא רק שאינו מפחית מאחריותו של הנאשם לתאונה, כי אם להפך – מטיל עליו חובת זהירות מוגברת וחובה בפועל להאט ולקחת בחשבון את הולכי הרגל הנסתרים מעיניו. 31. בבש"פ 6616/99 הילה בר נוף נ' מדינת ישראל מיום 6.10.99 , נקבע כי במעבר חצייה זכות הקדימה היא של הולך הרגל, וכך נאמר שם: 15 "הגרסה לפיה לא ניתן היה לראות את הולכת הרגל משום שמכונית שחנתה על המדרכה הסתירה אותה, היא חרב פיפיות לעוררת.
הכרעת דין |28/04/2019 |בית המשפט לתעבורה – תל אביב
הפמ (צפת) 1292-08-23- מדינת ישראל (בוחנים צפת) נגד שירה אטיאס
שמות השופטים: עדי במביליה אינשטיין
בהתאם לתקנה 52: "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: . . . . . (6) בהתקרבו למעבר חציה;". בהתאם לתקנה 67: "(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) . . . . . " ו. מעבר חצייה הוכר בפסיקת בית המשפט העליון כ"מקום מבצרו" של הולך הרגל ונקבעה חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, לרבות חובה לצפות אפשרות לרשלנות מצד הולך הרגל (בג"צ 8150/13 דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה ( 06.08.2014 ); ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל ( 03.05.1998 ); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל ( 13.07.2013 )). ז. דהיינו, על המשיבה להתאים נהיגתה לקרבה למעבר חציה, להאט לפני מעבר חציה ואף לעצור במידת הצורך, בפרט כשאדם חוצה במעבר, אך אין זה פוטר מהצגת ראיות לגבי שלב החציה, מהירות החציה, מרחק החציה, שדה ראיה ומהירות נסיעת הרכב המשליכים על בחינת יכולת המשיבה למנוע את התאונה.
החלטה |02/12/2023 |בית המשפט לתעבורה – צפת
ת"ד (ירושלים) 1464-03-20- מדינת ישראל באמצעות משטרת ישראל תביעות תעבורה ירושלים נגד סבטלנה אורנה בגירוב
שמות השופטים: שרית זוכוביצקי אורי
יתרה מכך, במספר פסקי-דין נקבעה חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, אף אם אלה לא הראו נכונות לעבור את הכביש (ראו ע"פ 584/76 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 617; ע"פ 450/74 ג'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 214). " 7 31. לאחרונה תוקנה תקנה 67 לתקנות התעבורה ובהתאם לה חלה חובת מתן זכות קדימה גם לאדם שניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש והיא משקפת את החומרה היתירה והדגש שנתן המחוקק לחובת הזהירות המוטלת על הנהג בנהיגה בסמוך למעבר חציה. 32. בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון שני היבטים. ההיבט הראשון הוא מידת הרשלנות שיש לייחס לנאשם. בקביעת הרשלנות יש לבחון האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם התלוו לרשלנות עבירות תעבורה נוספות והאם ישנו אשם תורם של צד ג'. ההיבט השני הוא המסוכנות הנלמדת ממידת הפגיעה באינטרס הציבורי ושמירה על שלום הציבור הנגזרת מחומרת הפגיעה שנגרמה לנפגע בתאונה . רמת הרשלנות 33. על פי עובדות כתב האישום בו הודתה הנאשמת היא נהגה ברכבה, במהירות לא גבוהה בדרך עירונית בקרבת כיכר שלפניו הוצבו תמרורי 306, המסמנים קרבה למעבר חציה, כאשר הראות הייתה טובה. היא נהגה בקלות ראש בכך שלא האטה בהתקרבה למעבר חציה, לא הבחינה מבעוד מועד בהולכת הרגל אשר כבר החלה לחצות במעבר החציה ופגעה בה. 34. לא ניתן להפריז בחובת הזהירות המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חצייה, החובה לתת זכות קדימה להולך הרגל המצוי בו ולאפשר לו להשלים את חצייתו בבטחה. לצורך כך על הנהג להאט את רכבו, אפילו עד כדי עצירה. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט חשין ב-בש"פ 7578/00 שוויקי תחסין נגד מדינת ישראל: ".
גזר דין |29/05/2022 |בית המשפט לתעבורה – ירושלים
ת"ד (פתח תקווה) 11309-07-22- מדינת ישראל נגד אשר פרחי
שמות השופטים: מגי כהן
דיון והכרעה לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא נותר ספק בליבי כי הנאשם אחראי למיוחס לו בכתב האישום ולהלן נימוקי: 9. הנאשם העיד כי נסע לאט והתקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת. תקנה 67 א לתקנות התעבורה מסדירה כיצד על הנהגים להתנהג בהתקרב למעבר חציה: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". ביהמ"ש העליוןבע"פ 8827/01 "ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל " קבע כי: "הנה כי כן, נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו ולצפות אף אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. חובה זו קיימת לא אך במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. . . חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהגה. או-אז, חובה היא המוטלת על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה" באותו מקרה קבע ביהמ"ש העליון כי רשלנות של הולך רגל אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי-משפטי בין התנהגות הנהג לבין קרות התאונה. גם בג"ץ 8150/13 "דליה כרסנטי נ' פרקליטות המדינה – המחלקה הפלילית " (נבו 06.08.2014 ) קבע ביהמ"ש כי: "ניתן אפוא להצביע על שני כללים גדולים בכגון דא שאינם סותרים זה את זה. הכלל הראשון הוא כי על נהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת אחריות מוגברת.
הכרעת דין |05/09/2023 |בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 67. הולכי רגל במעבר חציה
67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. (א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה. (א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה. (ב) מעבר החציה המחולק על-ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
64. (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; (2) נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1); (3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. (ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה – (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. (ג) נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר. (ד) נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר. (ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא יכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה [להולך רגל]15 או לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת. (ו) נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות. (ז) נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק"ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן: (1) היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים "זהירות-מטען רחב", ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ-45 ס"מ מעבר לדפנו ת הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז); (2) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד-סטרי ומ לפניו בכביש דו-סיטרי; (3) עלה רוחב המטען על 3.40 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק"ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן: (1) עד 4.80 מטר-בכפוף להוראות התמרורים; (2) עלה גובה המטען על 4.80 מטר-לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, "גובה מטען"-גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב. (ד1) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב: (1) ברכב מסחרי מסוג N 3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב-מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 52. האטה
52. בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם; (2) בדרך שאיננה פנויה; (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן; (5) בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות; (6) בהתקרבו למעבר חציה; (7) בהתקרבו לפיסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל; (8) בירידה תלולה או ארוכה; (9) בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו; (10) בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך; (11) בפגשו או בעקפו בעלי-חיים; (12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו; (13) בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו; (14) ברחוב משולב; (15) באזור מיתון תנועה; (16) במנהרה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 70א. אחריות לחניה
70א. (א) (בוטל). (ב) רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או בטיחותה, או שלדעת שוטר דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי שוטר להורות למי שהרכב ברשותו אותה שעה להרחיקו או לגררו. (ג) לא מילא מי שהרכב ברשותו אותה שעה אחרי הוראת שוטר כאמור, או אינו נמצא במקום, רשאי שוטר, בין בעצמו ובין על ידי מי שאישר אותו ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל (להלן – גורר מורשה), להרחיק את הרכב, לגררו ולהחסינו, או לנעול את גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב, ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הסבירים הדרושים כדי להבטיח את בטיחות הרכב. (ד) האגרות בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי משטרת ישראל, או התשלום שנקבע בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי גורר מורשה, יהיו מוטלים על בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב, זולת אם הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; רכב שאגרות או תשלום מוטלים על בעלו כאמור לא יוחזר או ישוחרר מנעילתו אלא אם הם שולמו. (ה) רכב שננעל כאמור בסעיף קטן (ג) – (1) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השחרור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות מתחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן – יום מנוחה) – ישוחרר לפני יום המנוחה; (2) קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף זה. (ו) המוציא רכב ממקום החסנתו או המשחרר רכב מנעילתו לפני ששולמו האגרות או התשלום כאמור בסעיף קטן (ד), דינו – מאסר שנה. (ז) קבע בית משפט במשפטו של בעל רכב על עבירה לפי סעיף זה, על סמך ראיות שהובאו לפניו, כי הרכב היה אותה שעה ברשותו של אדם אחר, רשאי בית המשפט הדן במשפטו של האחר להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הראשון, על פי הראיות שהוגשו באותו משפט, ואין צורך לחזור ולהגישן. לא היה האחר צד במשפט הראשון, יתן לו בית המשפט אפשרות לסתור את העדויות שנגבו במשפט הראשון. (ח) על אף הוראות סעיף קטן (ג), לא יינעל רכב, אלא אם כן עמד באחד המקומות המנויים להלן, שהעמדת הרכב בו אסורה: (1) מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים; (2) תחום תחנת אוטובוסים, כאמור בתקנה 72(12) לתקנות התעבורה; (3) שטח הפרדה, כהגדרתו בתקנות התעבורה; (4) מקום חנייה המיועד לרכב דיפלומטי.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 47. עקיפה
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. (ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה: (1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל; (2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל; (3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה; (4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת; (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים; (6) (נמחקה). (ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על-(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה; (2) עקיפת בעלי-חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 16יא. ביטול היתר הפעלה, התלייתו, הגבלתו או סירוב לחדשו
16יא. (א) המפקח הארצי על התעבורה רשאי לבטל היתר הפעלה, להתלותו עד לקיום תנאים שיורה עליהם, להגבילו או לסרב לחדשו, בהתקיים אחד מאלה: (1) ההיתר ניתן על יסוד מידע כוזב, שגוי, מטעה או חלקי; (2) חדל להתקיים תנאי מהתנאים לקבלת ההיתר; (3) בעל ההיתר הפר תנאי מהותי מתנאי ההיתר; (4) בעל ההיתר הפר חובה או איסור שחלים עליו לפי פקודה זו; (5) רכב עצמאי שמופעל מכוח ההיתר היה מעורב באירוע בטיחותי חמור; (6) תלוי ועומד לגבי בעל ההיתר צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, הוא החליט על פירוקו מרצון או שבית המשפט מינה לו כונס נכסים או ציווה על פירוקו. (ב) המפקח הארצי על התעבורה לא יבטל, לא יתלה, לא יגביל ולא יסרב לחדש היתר הפעלה לפי סעיף זה, אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם, היה קי למפקח הארצי על התעבורה יסוד סביר להניח כי מתקיימת בבעל היתר הפעלה עילה מהעילות המנויות בסעיף קטן (א), ושוכנע כי בשל כך יש צורך דחוף להתלות את ההיתר לשם הגנה על שלום הציבור, רשאי הוא להתלות את ההיתר, לאלתר, ובלבד שייתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה; התליה כאמור תהיה לתקופה המזערית הנדרשת. (ג) המפקח הארצי על התעבורה יודיע לראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ללא דיחוי, על ביטול היתר הפעלה, התלייתו, הגבלתו או סירוב לחדשו לפי סעיף זה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 69. חניה עמידה ועצירה
69. (א) הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך, בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה. (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על – (1) העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך; (2) פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה; (3) ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך; (4) רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי. (ג) בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת. (ד) קצין משטרה רשאי להתיר בכתב ובתנאים שייראו לו עצירת רכב בכביש לצורך ביצוע עבודות כאמור בפיסקה (3) לתקנת-משנה (ב) ובעל ההיתר חייב למלא אחרי תנאי ההיתר. (ה) הוראות תקנות-משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית. (ו) לא יחנה אדם רכב לא יעמידנו ולא ישאירנו בדרך אם – (1) רחבו עולה על 2.50 מטר, למעט רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי; (2) הוא גרור או נתמך שנותק מגורר או תומך, אלא בעת ביצוע עבודות כאמור בתקנה 69(ב)(3).
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 39א. תנועת מכונה ניידת
39א. (א) לא ינהג אדם במכונה ניידת שמהירותה המרבית המתוכננת על ידי יצרנה עד 30 ק"מ בשעה או במכונה ניידת רגלית בדרך אלא לשם חצייתה וכאשר הנסיעה היא לביצוע העבודה של המכונה הניידת או בדרך עירונית שבתחום של עד 500 מטרים מהמפעל של בעלה כמשמעותו בחלק י' או מחזיקה. (ב) לא יגרור אדם במכונה ניידת גרור אלא אם כן הגרור הוא ציוד לביצוע העבודה שאליה מיועדת המכונה הניידת על פי קביעת יצרנה. (ג) לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג)(4) עד (6) לפי הענין. (ד) קצין משטרה כהגדרתו בתקנה 85(ז) רשאי להתיר באישור בכתב ובתנאים שיקבע תנועת מכונה ניידת החורגת מהתנאים האמורים בתקנה זו. (ה) (בוטלה). (ו) לא ינהג אדם במכונה ניידת אלא אם כן נקט את כל האמצעים הדרושים למניעת סיכון, פגיעה, או הפרעה לתנועה. (ז) לא ינהג אדם במכונה ניידת במהירות העולה על 40 קמ"ש. (ח) לא ינהג אדם ולא יפעיל מלגזה אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרו רשות הרישוי והאגף לפיקוח על העבודה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה וניתן היתר לכך מאת רשות הרישוי. (ט) לא ינהג אדם מכונה ניידת אופנית אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ומאת גוף שאישרה לכך, וניתן לו היתר מאת רשות הרישוי לנהוג מכונה ניידת כאמור.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 72. מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה
72. (א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (1) בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד-סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת-משנה זו לא יראו ככביש חד-סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה; (2) על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרגה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה; (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפ קודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל; (2ב) בדרך שהוצב לפניה תמרור 401; (3) בתוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו; (4) במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם; (5) (נמחקה); (6) בתוך מעבר חציה או בתחום שנים-עשר מטר לפניו; (7) בתחום שנים-עשר מטר לפני קו עצירה; (8) בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת ברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש; (9) בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק; (10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הדרך; (11) על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה; (12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש ובאין סימון כאמור-בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים-עשר מטר או יותר; (13) בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 23. ציות לשוטר, לפקח ועובד חברת נתיבי ישראל בע"מ
23. (א) עובר דרך חייב לציית – (1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני); (1א) להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה; (2) לאותות הניתנים על-ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים או על ידי פקח עירוני או על ידי עובד חברת נתיבי ישראל בע"מ או על ידי עובד נת"א במדים. (ב) הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בענין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך. (ג) תמרור נייד שהוצב בדרך על-ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 85. הובלת מטען
החורג עד 20 מטרים-כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים "זהירות מטען ארוך", והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור; (3) עלה אורכו של הרכב יחד עם המטען החורג על 20 מטרים לא יוביל בן אדם את המטען החורג אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר. (ו) נדרש רכב ליווי לפי הוראות תקנה זו, יותקן בו שלט מלפניו ומאחוריו ובו המלים, "זהירות-מטען חורג" והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג. (ז) בתקנה זו-"תאורה היקפית"-מערכת תאורה על ידי פנסים מסביב למטען החורג שיהיו מחוברים זה לזה במרחק שלא יעלה על 100 ס"מ ואורם צהוב ושייראו במזג אויר נאה למרחק של 150 מטרים לפחות; "קצין משטרה"-ראש לשכת התנועה או מי שהוא הסמיכו וכן קצין משטרה צבאית ראשי או מי שהוא הסמיכו לגבי רכב של צבא-ההגנה לישראל; "שלט"-שלט מהסוג האמור בחלק ג' בתוספת השניה.
תקנות התעבורה, התשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
טען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל ; "מכונה נגררת"-מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר; "מכונה ניידת"-רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה; "מכונה ניידת רגלית"-מכונה ניידת שהתקיימו בה שני אלה: (1) מכוונת בידי אדם האוחז בה; (2) אינה מיועדת, על פי המבנה שלה, להסעת נהג או נוסעים על גביה; "מלגזה"-מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות , אשר צוינה ברישיונה כמלגזה; "מנהל אגף הרכב"-מי שמונה להיות מנהל אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה; "מנהרה"-דרך העוברת מתחת לכביש או מסילה, או מעבר תת–קרקעי אחר המיועד למעבר רכב, שלפניו הוצב תמרור המציין אותה; "מסגרת בטיחות אחורית" 4-(נמחקה); "מספר שלדה"-המספר שה טביע יצרן הרכב בעת ייצורו בשלדת הרכב, ובהעדר שלדה-במרכב; "מעבדה מוסמכת"-כהגדרת מעבדה מוסמכת לרכב בחוק רישוי; "מעבר חצייה"-חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על–ידי הולכי רגל; "מפגש מסילת ברזל"-מקום שדרך ומסילת הברזל חוצים זו את זו במפלס אחד והוא מסו מן בתמרור שנקבע לכך; "מפעל"-מפעל בעל רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מפעל בודק"-מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה שהורשה לכך לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970; "מרכב אחוד"-מרכב קשיח המותקן ב
פקודת התעבורה [נוסח חדש]
סעיף: 77. סמכות רשות מקומית להתקין חוקי עזר
77. (א) מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים והשר, להתקין חוקי-עזר בדבר-(1) תעריפי שכר נסיעה של כלי רכב ציבוריים בתחומי העיריה או המועצה המקומית; (2) הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת ובלבד שלא תתנה חניה בתשלום, אלא אם כן אבני השפה בדרך סומנו לסירוג ין בצבע כחול; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע חובת סימון כאמור או באופן אחר בשול דרך אף אם אין בה אבני שפה, ונסיבות למתן פטור מחובת הסימון בדרך, בתנאים או בלא תנאים, ובלבד שיינקטו אמצעים כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של חובת התשלום בדרך; (3) האמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהע מדתו אסורה על פי חיקוק, לרבות הרחקתו, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב, ובלבד שלא יינעל רכב אלא אם כן עמד במקום כאמור בסעיף 70א(ח), ובלבד שרכב שננעל כאמור-(א) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השח רור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות מתחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן-יום מנוחה)-ישוחרר לפני יום המנוחה; (ב) ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיך רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים שנקבעו לפי סעיף זה; (4) חיוב בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב לשלם אגרות או תשלומים בעד הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או שחרורו מנעילתו; (5) להסמיך לענין חוק עזר כאמור בפסקה (3) גוררים מורשים באישור ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל ופקחים באישור המפקח הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך
תקנות התעבורה (סדרי תנועה ושמירת הבטחון בכרמלית בחיפה), תשכ"א-1961
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "כרמלית" – הרכבל התת-קרקעי בחיפה כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הפעלת הרכבל בחיפה), התשי"ט-1959 (להלן – צו הרכבל); "בעל הרשיון" – בעל הרשיון לפי צו הרכבל; "מנהרה" – כמשמעותה בצו הרכבל; "מסלול" – המסלול הקבוע במנהרה לתנועת קרונות הכרמלית וכולל את השטח בין שני הרציפים; "רציף" – רציף במנהרה; "תחנה" – בנין התחנה העל-קרקעי של הכרמלית, לרבות חלקה התת-קרקעי מסף המדרגה העליונה ברחוב, כולל הגדר מסביב לכניסה ועד לקצות הרציפים במנהרה, למעט החניות שבתחנה; "נוסע" – אדם הנוסע בכרמלית, לרבות הנכנס לתחנה לשם נסיעה או יוצא ממנה; "מנהל" – מי שנתמנה על ידי בעל הרשיון להיות מנהל לענין תקנות אלה, לרבות אדם שהוסמך על ידי המנהל; "תחנאי" – מי שנתמנה על ידי המנהל להיות תחנאי לענין תקנות אלה; "מלווה קרון" – מי שנתמנה על ידי המנהל להיות מלווה קרון לענין תקנות אלה; "אסימון" – אסימון שהוצא על ידי המנהל כאמצעי תשלום דמי הנסיעה בכרמלית; "מפקח" – המפקח על התעבורה, לרבות אדם שהוסמך על ידיו בכתב לענין תקנות אלה.
כל הזכויות שמורות ©