כל הזכויות שמורות ©
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, כמו יתר בתי הדין לעבודה בישראל, פועל במסגרת נורמטיבית המגדירה את גבולות סמכותו המקומית. הבנת כללי הסמכות המקומית חיונית הן לעובדים והן למעסיקים המבקשים להגיש תביעות בענייני עבודה. במאמר זה נסקור את העקרונות המשפטיים הקובעים את סמכותו המקומית של בית הדין בחיפה, ונבחן את יישומם בפרקטיקה.
סמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מעוגנת בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לפי תקנה 3(א)(1), מקום השיפוט בתובענה יהיה "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".
מניתוח התקנה עולים שני קריטריונים מרכזיים:
הפסיקה הישראלית הכירה בכך שקיים הבדל משמעותי בין שני המונחים. כפי שנקבע בסעש (תל אביב) 13062-11-20 מראד הדהד נ' יוסף מימון:
"הלכה פסוקה היא כי המונח 'מקום העבודה' אינו זהה למונח 'מקום ביצוע העבודה'. יש מקרים שבהם 'מקום העבודה' שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה".
הבחנה זו מאפשרת גמישות בקביעת הסמכות המקומית, בעיקר במקרים של עובדים הנעים בין אתרים שונים או עובדים מרחוק.
כאשר מקום העבודה ומקום ביצוע העבודה נמצאים בתחומי שיפוט שונים, ההלכה הפסוקה מעניקה לתובע את זכות הבחירה בין בתי הדין הרלוונטיים. עיקרון זה נועד להקל על העובד במימוש זכויותיו, ומשקף את האופי הסוציאלי של דיני העבודה בישראל.
נקודה חשובה שעולה מהפסיקה היא חוסר היכולת של הצדדים להתנות על כללי הסמכות המקומית. כפי שנקבע בסעש (חיפה) 37938-07-23 אנדרי בורובוי נ' אודיוה ארט בע"מ:
"הצדדים אינם סוברנים להחליט על מקום השיפוט בנסיבות בהן אין לבית דין מסוים סמכות מקומית לדון בתביעה ואינם רשאים – אף לא בהסכמה – לסטות מהתנאים הקבועים בתקנות".
משמעות הדבר היא שגם אם בהסכם העבודה נקבע מקום שיפוט מוסכם, הוראה זו לא תחייב את בית הדין אם היא נוגדת את הכללים הקבועים בתקנות.
במקרים שבהם העובד מועסק במספר מקומות עבודה, בית הדין יבחן היכן בוצע עיקר העבודה. גורמים שנלקחים בחשבון כוללים:
על הנתבע להעלות טענת חוסר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, לרוב בכתב ההגנה. אי-העלאת הטענה בשלב מוקדם עלולה להתפרש כויתור עליה. עם זאת, בית הדין רשאי להעלות את הסוגיה מיוזמתו בכל שלב של ההליך.
בפרקטיקה, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בוחן את סמכותו המקומית באמצעות שלושה שלבים מרכזיים:
אזור השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה משתרע על פני מרחב גיאוגרפי נרחב וכולל את:
סמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נקבעת על פי שני קריטריונים עיקריים:
לאור המורכבות של קביעת הסמכות המקומית, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי טרם הגשת תביעה. עורכי דין המתמחים בדיני עבודה יכולים לסייע בזיהוי בית הדין המתאים ובהכנת התביעה באופן שיתאים לדרישות הפרוצדורליות.
חשוב לזכור כי הגשת תביעה בבית דין חסר סמכות מקומית עלולה להוביל לדחייתה או להעברתה, תוך בזבוז זמן והוצאות משפטיות מיותרות. לכן, הבנה מעמיקה של כללי הסמכות המקומית היא נדבך חיוני בהליך התביעה בבית הדין לעבודה. ניתן להתעייץ עם עורך דין דיני עבודה בחיפה מומחה.
סעש (תל אביב) 17378-12-19- אלה גראף נגד חנה הכט
שמות השופטים: אסנת רובוביץ ברכש
1. לפניי בקשת הנתבעת להעברת התביעה לבית הדין האזורי חיפה רקע וטענות הצדדים 2. ביום 6.12.19 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת. במסגרתה טענה התובעת כי עבדה בשירות הנתבעת בעבודות משק בית, בביתה בחיפה. 3. ביום 23.1.20 הוגשה בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה חיפה, נוכח העובדה כי בית הדין האזורי תל אביב נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה. לטענת הנתבעת, מקום ביצוע העבודה היה בביתה הקודם של הנתבעת בחיפה בלבד. 4. בתגובתה לבקשה טענה התובעת כי לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב הסמכות מכיוון שמענה של הנתבעת הינו בתל אביב. דיון והכרעה 5. תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), קובעת: "מקום השיפוט הוא – בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק-בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 6. אין חולק כי התובענה שהגישה התובעת היא בגדר סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969. 7. הלכה פסוקה היא כי המונח "מקום העבודה" אינו זהה למונח "מקום ביצוע העבודה". יש מקרים שבהם "מקום העבודה" שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה (ר' דב"ע 3-106 שילוח בע"מ-אנייס, פד"ע כח 237). על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמגיש תובענה מעין זו במצב שבו "מקום העבודה" היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחד, ואילו המקום שבו בוצעה העבודה היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחר – זכאי לבחור את בית הדין האזורי הנוח לו, על פי החלופה המתאימה לו. 2 8. עוד נקבע כי יש לפרש את המונח "מקום שבו בוצעה העבודה" פירוש תכליתי כדי לאפשר לעובד לממש את זכויותיו במקום העבודה בלי שיאולץ ללכת למקום מגוריו של הנתבע (ר' ד"ר לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק ב').
החלטה |12/04/2020 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
סעש (תל אביב) 13062-11-20- מראד הדהד נגד יוסף מימון
שמות השופטים: שרון חגג
1. לפני בקשת הנתבע להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מחמת סמכות מקומית 2. הנתבע הגיש בקשתו במסגרת תגובה לביטול פסק דין מיום 26.3.2021 בהעדר הגנה וביום 8.5.2021 ניתנה החלטה בדבר ביטול פסק הדין וכן מתן הוראות, להגשת כתב הגנה ולקביעת דיון קדם, כאשר "במועד דיון קד"מ תתברר שאלת הסמכות המקומית". 3. ביום 30.1.2022 נערך הדיון המקדמי, אשר במסגרתו השלימו הצדדים את טענותיהם. 4. התובע, אינו תושב ישראל, עבד בעבודות בנייה בתקופה 5.2018-6.2020 אצל הנתבע והגיש תביעה בגין רכיבים מכח הוראות חוק המגן במשפט העבודה ופיצויי בגין נסיבות סיום העסקה, כגון טענה להפרת חובת השימוע. 5. הנתבע, במסגרת כתב הגנתו, טוען כי התובע מעולם לא פוטר על ידי הנתבע וכי דיווח העסקתו בוצע באמצעות מדור התשלומים ובהתאם לדין. 6. התובע טוען, כי היות ורוב העבודה בוצעה באזור המרכז ורק תקופה קצרה באזור הצפון אזי הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה, תל אביב. התובע מוסיף, כי הנתבע לא עמד בחובותיו הרישומיות כמעסיק. 7. הנתבע טוען, כי אכן לנתבע מספר אתרים אך במקרה דנן, העבודה בוצעה באזור השיפוטי של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ונוסף על כך, כל הצדדים לתביעה מתגוררים בצפון. 2 8. על פי תקנה 3 (א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (להלן: "התקנות") , מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעסיקו שעילתה ביחסי עובד-מעסיק, כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 יהא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 9. בעניינו, התובע אינו תושב ישראל והשיב במהלך הדיון המוקדם מיום 30.1.2022 כך: "התובע (בתרגום ב"כ): לשאלת בית הדין היכן עבדתי, אני משיב, התחלתי את עבודתי בפ"ת ליד הרכבת, אחרי פ"ת בהתנחלות ליד פ"ת, אחר כך רמת השרון, אחר כך בנהריה.
החלטה |30/01/2022 |בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
סעש (חיפה) 37938-07-23- אנדרי בורובוי נגד אודיוה ארט בעמ
שמות השופטים: כרמית פלד
החלטה הנתבעים הגישו תגובה לבקשת התובע להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה. במסגרת תגובתם האמורה עתרו הנתבעים, בין השאר, להכריע בטענות מקדמיות אשר העלו במסגרת כתב ההגנה. משלא הוגשו בקשות נפרדות בקשר לטענות המקדמיות הללו ממילא לא ניתנה מלכתחילה החלטה המורה לתובע להגיש תגובה לאותן טענות. די בכך כדי לדחות את ההכרעה באלה. חרף האמור, משהתייחס התובע לחלק מהטענות האמורות במסגרת בקשתו להגשת כתב תשובה, להלן הכרעתי: 1. סמכות המקומית – תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991 קובעת כי מקום השיפוט בתובענה הוא בית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. מקום העבודה היה בעיר נתניה, כעולה גם מהמען אשר מצויין על גבי תלושי השכר. בהתאם לצו בתי דין לעבודה (הקמת בתי דין אזוריים) (הוראת שעה), התשפ"ב – 2021 הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. אשר לטענה בדבר הסכמתם המוקדמת של הצדדים, במסגרת הסכם העבודה הנטען, להתדיין בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב, הרי שזו אינה משנה את כללי הסמכות המקומית. הצדדים אינם סוברנים להחליט על מקום השיפוט בנסיבות בהן אין לבית דין מסויים סמכות מקומית לדון בתביעה ואינם רשאים – אף לא בהסכמה – לסטות מהתנאים הקבועים בתקנות . בהתאם להוראות הדין הסמכות המקומית נתונה אם כן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. 2. תשלום אגרה – בדיקת מזכירות העלתה כי האגרה שולמה במלואה, בהתאם לרכיבי התביעה שננקבו בכתב התביעה. בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשס"ח 2008 קיימים רכיבי תביעה הפטורים מתשלום אגרה. התובע ישלים טיעון בהקשר זה במהלך הדיון ובמידת הצורך יידרש בית הדין בשנית לבקשה לאחר קבלת הבהרות. 3. התיישנות רכיב הלנת השכר – שאלת הזכאות לרכיב הלנת השכר תוכרע, במידת הצורך, בפסק הדין וממילא תעשה בהלימה להוראות הדין השונות, לרבות סעיף 17א לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958, על כל סעיפיו הקטנים.
החלטה |12/02/2024 |בית דין אזורי לעבודה – חיפה
בר"ע 41211-05-14- ישראל שיינברג נגד כנפי משק תור בעמ
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,יוסף קרא,מעבידים אמנון גדעון
. על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה" והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב". (ההדגשה במקור – ל. ג. ) 7 13. גם בעניין אנטון חורי הדגיש בית הדין הארצי כי ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה" לתובע הזכות לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה באומרו: "בדרך כלל "מקום העבודה" של עובד חופף את המקום שבו "בוצעה העבודה". אך יש ו"מקום העבודה" של עובד הוא באזור אחד ואילו עבודה מסוימת שלו מתבצעת באזור אחר. במקרה כזה יוכל העובד להגיש את תביעתו בבית הדין שבאחד משני האזורים שיבחר (ר' דב"ע נה/3-106 שלוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כח 237, 239, מול האות ו')" 14. בעניין שילוח טען העובד כי עבודתו חייבה הדרכה שוטפת ופגישות בכל רחבי הארץ וכי אחוז מסוים מעבודתו בוצע בירושלים. בית דין זה קבע כי מסכת העובדות הביאה למסקנה כי "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה היו זהים, וכן לא היה חולק כי את "עיקר עבודתו" ביצע העובד במשרדי החברה בתל אביב. משכך, קבע בית דין זה כי אין די בביצוע חלק מהעבודה בירושלים על מנת להקנות לבית הדין האזורי בירושלים סמכות. עוד נקבע כי מקום שבו בוצעה העבודה, צריך להיות מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה. 8 15. בעניין נובש (בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש – פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ, 13.12.2009 ), אחד המבקשים בבקשה הועסק במשך ארבע שנים בסניף החברה בבית שמש, באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בשנה החמישית והאחרונה לעבודתו הועבר לסניף במודיעין, הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
פסק דין |29/06/2014 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
– עורך דין מחאגנה מחמוד קאסם נגד עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,רונית רוזנפלדנציג עובדים שלום חבשוש,נציג מעבידים אורן צבי שחור
בית הדין אף קבע כי אפילו הופיע המערער בבתי משפט או בבתי דין בישראל כחלק מתפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה הינם בישראל. 18. שלא כמו בית הדין האזורי, אנו סבורים כי משקנה בית הדין בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתונה לבית דין בישראל הסמכות המקומית לדון בה, וזאת על פי ההסדר המפורט כפי שנקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין). אכן, בבסיס ההסדר בדבר סמכותו המקומית של בית דין אזורי עומדת הוראת תקנה 3 (א) (1)) לתקנות בית הדין, הקובעת כך: "תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;" משסבור היה בית הדין האזורי כי מקום העבודה ומקום ביצועה היו מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין אזורי, קבע כי אין לבית הדין סמכות מקומית לדון בה. אלא שלמקרה כזה, נקבעה בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין שורה של אפשרויות חלופיות לפיהן תקבע הסמכות המקומית של בית דין אזורי. בין השאר נקבע בתקנה כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, כי אז נתונה הסמכות המקומית ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד . . . " . לפי כתבי בי דין שבתיק, כתובתו של המערער בעיר אום אל פחם. מכאן שאם אמנם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לתחום ישראל, כי אז נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בחיפה לדון בתביעה. 19. בכך לא מתמצה דיוננו בשאלת הסמכות המקומית. מהסכם העבודה שבין המערער לבין העמותה עולה, כי אחד התנאים המרכזיים שבו הוא התנאי בדבר היותו של המערער מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים. מסתבר, ואין על כך מחלוקת, כי המערער ייצג תובעים תושבי הרשות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה בישראל.
פסק דין |05/07/2009 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
1227/01 עע- המועצה המקומית גבעת זאב נגד מחמוד מוחמד אלי מחמוד ואח
שמות השופטים: סטיב אדלרנילי ארד,שמואל צור,שלמה גוברמן,הלל דודאי
מכאן שסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים בענייני עבודה מוגבלת רק לאותם עניינים המוסדרים בנספח "דיני עבודה" של התקנון (חוק שכר מינימום, תוספת יוקר וחוקים אחרים שהוחלו על הישובים הישראליים – הוא "משפט המובלעת" הנזכר בסעיף 13 לעיל). אין לבית המשפט המקומי סמכות לדון בענייני עבודה אחרים, ועל כל פנים סמכותו מוגבלת לתחום השיפוט של המועצות המקומיות והמועצות האזוריות שבאזור. הפורום הנאות 19. נדמה שאין חולק כי בתי הדין לעבודה בישראל מוסמכים לדון בתובענה שבין עובד מקומי למעסיק ישראלי כשמקום העבודה הוא באזור. בעיקרו של דבר, סמכות בית הדין נקבעת לפי מקום העבודה של העובד (תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-) ובמקרה שמקום העבודה הוא מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין, נתונה הסמכות לבית הדין בו נמצא מקום מגוריו של העובד, או מרכז מפעלו של המעביד בישראל, או מקום מגוריו של המעביד, ובמעביד תאגיד – מקום משרדו הרשום או כל מקום בו הוא מנהל עסקיו (תקנה 3(ב) לתקנות האמורות). מעבר לכך בית הדין יכול לקנות סמכות שיפוט לגבי אדם המתגורר באזור על ידי המצאת כתבי בי-דין באזור מכח תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך לשטחים המוחזקים) תש"ל1969- (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 44 – 45 וכן דב"ע נד3-160/ ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' – ראשד אלזארו ואח', פד"ע כח' 15 בעמ' 20 ואילך; בג"צ 663/78 מנהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לג' (2), 404,398). 20. מעבר לשאלת הסמכות, כאשר מדובר בעובד תושב האזור שמקום העבודה שלו הוא באזור, יכולה להתעורר השאלה מהי ערכאת השיפוט הראויה לבירור התביעה.
פסק דין |19/03/2003 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בר"ע 17594-11-19- א.פ.י.ד. תעשיות 3000 בע"מ נגד אחמד עדוואן
שמות השופטים: אילן איטח,לאה גליקסמן,רועי פוליאק,גב חיה שחר,מעבידים דורון קמפלר
לפי האמור בתקנה זו, הסמכות המקומית קנויה לבית הדין "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". ברם, נוכח העובדה כי מקום העבודה של העובד או מקום ביצוע העבודה הם ביישוב ברקן, שאינו בתחום אחד מאזורי השיפוט, הרי שיש להידרש לתקנה 3(ב) שלשונה כדלקמן: 6 "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו. " 13. הנה כי כן, כאשר תקנה 3(א)(1) אינה ישימה, יש – בראש ובראשונה – להידרש לאמור בתקנה 3(ב), הקובעת כי כאשר מקום העבודה או מקום ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, וגם כאשר מרכז מפעלו של המעסיק הוא מחוץ לאזור השיפוט, הרי שהסמכות המקומית היא לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא אדם פרטי; ולבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מענו הרשום של המעסיק, ככל שמדובר במעסיק שהוא תאגיד. ממילא, בשלב זה אמורה בחינת הסמכות המקומית להיעצר ולהיקבע על פי הוראות תקנה 3(ב) המפורשות, ואין להידרש לתקנה 5. על היחס שבין תקנה 3 ותקנה 5 עמד בית דין זה בבר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), שם נקבע כי "פניה לתקנה 5 אפשרית רק מקום שלתובענה אין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות.
פסק דין |15/02/2020 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בר"ע 4187-07-23- בנייני יוקרה א.מ בע"מ נגד חוסאם מלאלחה
שמות השופטים: לאה גליקסמן
משלא הגיעו הצדדים להסכמה, ניתנת החלטה בבקשה. דיון והכרעה 16. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובחומר הרלוונטי בתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט נימוקיי. הסמכות המקומית 17. תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת, כי מקום השיפוט בתובענות לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 כבעניינו, יהא ב"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". 18. את המונח "מקום העבודה" המוזכר בתקנה האמורה, פירשה הפסיקה באופן רחב: "הביטוי 'מקום העבודה' מקפל בתוכו לא רק את מקום העבודה במובן הצר – שעשוי לחפוף את החלופה האחרת של מקום ביצוע העבודה, אלא גם את מובנו הרחב – קרי, את מרכז מפעלו של המעביד או המקום שבו מצוי משרדו הרשום" בר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ – וסאם אבו הדיל ( 27.7.2015 ), בפסקה 7). 19. משהוברר כי המונח "מקום עבודה" כולל בתוכו גם את מענו הרשום של משרד המעסיק, היא המבקשת; ומשאין חולק כי משרד המבקשת מצוי בעיר אום אלפאחם (ראו: אישור המסירה של כתב התביעה לידי המבקשת, אשר צורף להודעת המשיב כפי שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 22.5.2023 ), הרי שלבית הדין האזורי חיפה מסורה הסמכות המקומית לדון בהליך. עיכוב ההליכים בבית הדין האזורי 20. כאמור בהחלטתי מיום 19.7.2023 , טרם הוכרעה בפסיקת בית דין זה שאלת תוקפו המחייב של הסדר עיכוב הליכים הנכלל במסגרת ההסכם הקיבוצי ושתכליתו להביא את הצדדים לבירור המחלוקת ביניהם בוועדה פריטטית. מחד, מדובר בהסדר שנועד להיטיב עם בעלי הדין ולהביא פתרון למחלוקת ביניהם באופן יעיל ובפרק זמן קצר יחסית.
החלטה |29/08/2023 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
דב"ע 3230/98- אנטון חורי נגד שלמה הנדל ואח
שמות השופטים: ס אדלר,י אליאסוף,רבינוביץ נציג עובדים נ הרפז נציג מעבידים מ אורן
טענת בא כח התובע כי העבודה בוצעה חציה באזור הצפון וחציה באזור הדרום, נסתרת על פניה במסמך שהתובע עצמו צרף לתביעתו. עיון קל במסמך מעלה כי עיקר העבודה (הן מועדים והן שעות) בוצעה באזור ראש העין, מודיעין, מגדל צדק ובאזור המרכז. יתירה מזאת – מרכז מפעלה של הנתבעת באזור אלפי מנשה – גם זאת באזור שיפוט בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לכן, הלכה היא כי בנושא סמכות מקומית אין הצדדים יכולים להתנות ביניהם ולסכם אחרת מהאמור בתקנות בית הדין. משכך הוא, אנו מורים על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. " 5. בערעורו של המערער נטען כי בית הדין העלה את נושא חוסר הסמכות המקומית מיזמתו לאחר שהתחילו ההליכים בתובענה וניתנו בה החלטות. כן נטען כי המערער פוטר בעת שעבד באזור סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בחיפה, ואחת מעילות התביעה הינה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כאשר המשיבים הודו בכך על פי הסכמתם לגבי הסמכות המקומית. עוד נטען כי מקום עבודתו האחרון של המערער, היה בתחום סמכות המקומית של בית הדין האזורי בחיפה. ב"כ המשיבים טען בסיכומיו לפנינו כי לעניין הסמכות המקומית לא היתה חשיבות מבחינת האינטרסים של המשיבים. לטענתו, יש לבדוק מה היה עיקר מקום עבודתו של המבקש ולפיה לקבוע את הסמכות המקומית. 6. תביעתו של המערער נכנסת למסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. על כן, על-פי תקנה 3(א)(1)לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין ), התשנ"ב-1991, מקום השיפוט בה הוא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהוא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". בדרך כלל "מקום העבודה" של עובד חופף את המקום שבו "בוצעה העבודה".
פסק דין |18/11/1998 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
בר"ע 34868-04-22- גהאד צרצור נגד רשת פוטון העיר בעמ
שמות השופטים: חני אופק גנדלר
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) קובעת כך (ההדגשה שלי): "(א) מקום השיפוט הוא – (1) תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; לעניין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו. " 4 תקנה 5 לתקנות קובעת כך: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין". 9. תקנה 5 לתקנות קובעת הסדר שיורי, היינו תחולתה מותנית בכך שאין מקום שיפוט מוסמך לפי תקנה 3 לתקנות (ראו: בר"ע (ארצי) 17594-11-19 א. פ. י. ד. תעשיות 3000 בע"מ – עדוואן ( 16.2.20 )). בחינת קיומה של סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה נעשית לאור תקנה 3(א)(1) לתקנות, וככל שסעיף זה אינו מקנה סמכות מקומית לבית דין לעבודה יש לבחון את שאלת הסמכות בראי תקנה 3(ב) לתקנות, המרחיבה את היקף פרישתה של תקנה 3(א)(1) לתקנות.
החלטה |01/05/2022 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי
סע"ש (ירושלים) 40098-03-24- עידו דדון נגד ' החברה הדרומית לשווק בע"מ
שמות השופטים: אסתר שחור
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת את כללי הסמכות המקומית בתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה: "(א) מקום השיפוט הוא-(1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק-בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה"; 6. לגבי מקום העבודה, משרדה של הנתבעת הינו בהוד השרון. בעניין מקום ביצוע העבודה בית הדין הארצי חזר ושנה כי מה שקובע הוא המקום האחרון בו בוצעה העבודה. כך בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ (ניתן ביום 13.12.09 ) נקבע בזו הלשון: "מבקש 1 הועסק בשנה האחרונה עובר לסיום העסקתו בסניף החברה באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. משכך הוא וכאשר הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית-הדין הוא "מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו" [דב"ע נא/108-3 ישעיהו פוקס-אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 303], ברי כי אף בעניינו התגבשה סמכות מקומית לבית הדין האזורי בתל אביב. " 7. אף בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14 ) הבהיר בית הדין הארצי את חשיבות מקום העבודה האחרון: "כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה. " (ההדגשה האחרונה שלי, א. א. ) וכן: "לפיכך, בנסיבות המקרה לא היה מקום לקבוע את "מקום ביצוע העבודה" על בסיס מבחן של ביצוע עיקר העבודה תוך בחינה והשוואה של מספר שנות עבודתו של המערער בכל אחד מסניפי המשיבה.
החלטה |20/11/2024 |בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 5. מקום שיפוט במקרים אחרים
5. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969
סעיף: 1א. מקום השיפוט
א. מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך.
צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969
סעיף: 2. הקמת בתי דין אזוריים
2. מוקמים בזה בתי דין אזוריים לעבודה כדלהלן: בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 4. תובענה נגד המדינה
4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 2. החלת תקנות סדרי הדין בערעור
2. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד-1963, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בתקנה 1, במקום כל מקום שבו נאמר "בסעיף 43 לחוק" קרי "בסעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות"; (2) בתקנה 3, במקום "המאשים" קרי "התובע – אם העובד הוא המערער או המבקש, או העובד – אם התובע הוא המערער"; (3) בתקנה 4, בפסקה (2), במקום "המשרד" קרי "הרשות המקומית" ופסקה (6) תיראה כמחוקה; (4) בתקנה 6, במקום "יימסר לפרקליט המדינה ולנציב השירות" קרי "יימסר למשיב"; (5) בתקנה 16, במקום "נציב השירות" קרי "ראש הרשות המקומית"; (6) בטופס ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פיטורים והחזרה לעבודה לפי תקנה 4 שבתוספת, המלים "האם ניתנה רשות לערער" – ייראו כמחוקות.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 10. מען להמצאת כתבי בי-דין
0. המען להמצאת האמור בתקנה 9(2) יהיה: (1) מקום מגוריו של התובע – אם הוא טוען לעצמו; (2) משרד עורך דינו של התובע – אם עורך דין מייצג אותו; (3) משרדו של ארגון עובדים או של ארגון מעבידים – אם התובע מיוצג על ידי מי שהארגון קבע לו לפי סעיף 34 לחוק או אם התובענה הוגשה בידי ארגון עובדים על פי חוק אחר; (4) מקום מגוריו או מקום עסקו של מי שנתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין לפי תקנה 163(א) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי; (5) כאשר המדינה היא המעביד, יהיה המען להמצאת כתבי בי-דין פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית הדין האזורי הדן בהליך; היה בית הדין המוסמך לדון בהליך בית הדין הארצי – פרקליט המדינה.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 23. מקום מושב ואיזור שיפוט
23. שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, יקים, בצו, את בתי-הדין האזוריים ויקבע בו את מקום-מושבם, אזור שיפוטם ומספר השופטים בכל אחד מהם; סעיפים 34 ו-36 לחוק בתי-המשפט, יחולו על בית-דין אזורי, בשינויים המחוייבים.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 29. סמכות למתן סעד
29. (א) בית דין אזורי, או בית הדין הארצי כשאינו דן בערעור, מוסמכים ליתן כל סעד שבית משפט מחוזי מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותם כוחם ככוחו של בית המשפט המחוזי. (ב) בית הדין הארצי הדן בערעור מוסמך לתת כל סעד שבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותו כוחו ככוחו של בית המשפט העליון.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 59. מקום השיפוט לענין שבבוררות
59. בקשה לענין שבבוררות, שבית הדין דן בו מכוח סעיף 28 לחוק (בסימן זה – הליכי בוררות), אפשר להגישה בנוסף לבית הדין שנקבע כאמור בתקנה 3, גם לבית הדין שבאזור שיפוטו התנהלה הבוררות או לבית הדין שעליו הסכימו בעלי-הדין בבוררות.
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 1. החלת תקנות סדרי הדין בבתי הדין
1. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963, למעט תקנות 53 עד 67, 79, 80 ו-92א, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בכל מקום שבו נאמר "המשרד" קרי "הרשות המקומית"; (2) בכל מקום שבו נאמר "נציב השירות" או "המנהל הכללי" קרי "ראש הרשות המקומית"; (3) בתקנה 1, המלים "במשרד נציב השירות" – ייראו כמחוקות; (4) בתקנה 2(5), במקום "סעיף 17 לחוק" קרי "סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות", ובמקום "סעיף 17(2)" קרי "סעיף 9(2) לחוק הרשויות המקומיות"; (5) בתקנה 52, המלים "אם יש לו זכות ערעור לפי סעיף 43(א) לחוק" ייראו כמחוקות ובמקום "סעיף 43(ב) לחוק" קרי "סעיף 24(ב) לחוק הרשויות המקומיות"; (6) בתקנה 52א, במקום "43(ב)" קרי "24(ב) לחוק הרשויות המקומיות"; (7) בתקנה 82, במקום "סעיף 34 לחוק" קרי "סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות"; (8) בתקנה 83, המספר "28" ייראה כמחוק ובמקום "43(א)" קרי "24(א) לחוק הרשויות המקומיות"; (9) בטופס תובענה לפי תקנה 2 שבתוספת, המלים "פרקליט המדינה או בא כוחו נציב שירות המדינה או בא כוחו" ייראו כמחוקות; במקום "סעיף 17 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963" קרי "סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות", ובמקום "סעיף 17(2)" קרי "סעיף 9(2) לחוק לחוק הרשויות המקומיות".
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "בית דין אזורי" , "בית דין ארצי" ו "רשם" – כמשמעותם בחוק; "בית דין" – בית דין אזורי או בית דין ארצי, לפי הענין, לרבות שופט בבית הדין כשהוא דן בענין לבדו, וכן רשם הפועל על-פי סעיף 27(ב) ו-(ג) לחוק; "החלטה" – פסק דין וכל החלטה אחרת של בית הדין; "הליך" – תובענה וכל ענין אחר המובא בידי בעל דין לפני בית דין; "טופס" – שנוסחו ניתן בתוספת; "כתב בי-דין" – כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה, פסיקתה, דרישה והזמנת בעל דין או עד; "מספר זהות" – (1) לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; (2) לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; (3) לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על–פי דין – מספר הרישום שלו; (4) לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; (5) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; (6) לגבי יחיד תושב האזור – מספר הזהות על פי מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבאזור כמשמעותו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. "מען" , לענין המצאת כתבי בי-דין – שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספר הטלפון והפקסימיליה באותו מען, אם ישנו; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; "פסול דין" – לרבות "קטין" וכמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "תובענה" – תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית הדין באחת הדרכים שנקבעו לכך; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור, ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם; "תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 24. סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחו זה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרק עין, התשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן-חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפר
כל הזכויות שמורות ©