עו"ד בפלילי רמת גן

ע"א 4683/16- חברת החשמל לישראל בע"מ נגד עזבון אשר כהן זל

שמות השופטים: י עמית,ע ברון,ג קרא

• עם זאת, לא תמיד יש צורך להמתין עד לסיום חקירת המשטרה כדי להגיש תביעה אזרחית. ודוק: ייתכן כי בית המשפט הדן בהליך האזרחי יורה על הקפאתו או על הפסקתו של ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי, אך החלטה כאמור צריכה להיבחן בכל מקרה לגופו, ואין לקבוע כלל גורף ולפיו בכל מקרה יש להמתין עד לסיום החקירה הפלילית או עד להכרעה בהליך הפלילי. 35. ולבסוף, ולא אחרון בחשיבותו. על טעמי ההתיישנות עמדתי בהרחבה בעניין גיא-ליפל ולא אחזור על הדברים. מוסד ההתיישנות וההוראות השונות הנוגעות לתחילת מירוץ ההתיישנות או לדחייתו או להשעייתו, מאזנים בין האינטרסים הנוגדים. חלק מרציונלים אלה אינו תקף כאשר מדובר בתרמית ואונאה. כך, אין לראות בחלוף הזמן ויתור או מחילה על זכותו של התובע, זכות שאינו יודע עליה. ככל שבמקביל מתנהלת חקירה פלילית או הליך פלילי, אף נשמט החשש לאי שמירת ראיות על ידי הנתבע-המעוול. 26 בבסיס הרף הגבוה של ידיעה בפועל, שקבע המחוקק במקרה של תרמית והונאה, עומדים מספר רציונלים ואינטרסים: רציונל תועלתני עקב התרמית נפגעת יכולתו של המרומה לדעת את העובדות. רציונל מוסרי אין ליתן לרמאי להיבנות באופן ישיר מפרי תרמיתו ומההסתרה שנעשתה במכוון ובמזיד. אינטרס ציבורי כפול: הוקעה "וכלום עניינו של הציבור איננו תומך דווקא בהוקעת הרמאי על מעלליו, ולו גם כעבור זמן" (עניין אינווסטמנט, עמ' 871). ובהיקש לדין הפלילי, בו תקופות ההתיישנות נגזרות מחומרת העבירה, אין דין התיישנות עקב מעשה התרשלות של הנתבע כדין התיישנות עקב מעשה תרמית של הנתבע. אינטרס ציבורי נוסף הוא עידוד האכיפה הפרטית בעבירות על טוהר המידות.

פסק דין |22/01/2019 |בית המשפט העליון

בג"צ 295-65- הלל אופנהימר נגד ש"ר הפנים והבריאות

שמות השופטים: זילברג,לנדוי,כהן

• בשעת מסירת תלונתך הצענו לך להתפשר עם הצד שכנגד, ואף עתה אנו חוזרים על הצעתנו זו, בה אנו רואים את הפתרון הטוב ביותר. אם אינך מוכן לקבל את הצעתנו, הריני מפנה את תשומת לבך לסעיף 19 מפקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1947, לפיו הזכות בידיך לפנות לבית-המשפט ולהגיש תביעה פלילית פרטית. " על-אף הביקורת שראה בא-כוח העותרים למתוח על עמדה משטרתית זו, אין אני יכול לגלות בה פגם. מקום שזכות האישום בשל עבירה פלונית היא זכות השמורה לרשויות התביעה הכללית בלבד, והמשטרה מסרבת להיזקק לתלונת אזרח על עשיית מעשה שיש בו לכאורה משום עבירה זאת, חייבת המשטרה להפנות תשומת לב המתלונן לזכותו להגיש ערר על סירוב המשטרה ולציין נימוקי הסירוב (סעיפים 57 ו58- לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה1965-). מה שאין כן בעבירות המנויות בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי, ועבירות לפי סעיף 11 לחוק דנא בכלל זה: דייה למשטרה בהפנותה את המתלונן ישירות לבית-המשפט, ואין היא חייבת לתת נימוקים לסירובה להאשים; עצם קיום זכות המתלונן, להביא קובלנתו ישירות לבית-המשפט, נימוק מספיק הוא לסירובה. (לענין זה לא חידש חוק סדר הדין הפלילי מאומה לעומת החוק כפי שעמד בתקפו בשעת הגשת תלונתו של העותר דנן). ואשר לעצה היעוצה לעותר במכתב המשטרה, שיטיב לעשות אם יתפשר עם יריבו, אפשר אולי לטעון כי ייעוץ ממין זה חורג ממסגרת תפקידיה של המשטרה ושיש בו משום התנדבות מיותרת – אבל אי-אפשר לטעון שהעצה היעוצה אינה טובה ונבונה או אינה לענין ולתועלת. אנשי המשטרה ערים לכך מה מאד ממושכים ויגעים עלולים להיות ההליכים בבתי-המשפט על כל דרגותיהם ומה רבו ההוצאות הכרוכות בהתדיינות כזאת; ואין אני רואה פסול בגילוי דעתם שההוצאות המרובות הללו עשויות להיות שקולות כנגד ההוצאות שיש להשקיען על-מנת להגיע לידי הסכם מעשי עם הצד שכנגד.

צו |03/02/1966 |בית המשפט העליון

ע"פ 10049/08- ראתב אבו עצא נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: מ נאור,ס גובראן,י דנציגר

• על השלכותיה האפשריות של מניעת מפגש עם עורך דין שלא כדין עמדתי, בין היתר, בע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2011 ) (להלן: עניין אל עוקה), שם הטעמתי את הדברים הבאים: נראה כי אין מקום להכביר במילים אודות זכותו של כל אדם להיוועץ בעורך דין ובפרט כאשר הוא נחשד בפלילים. תפקידו של הייצוג המשפטי בהליך הפלילי הוא למנוע פגיעה בהליך הוגן תוך העמדת הנחקר על זכויותיו. בע"פ 1301/06 עיזבון המנוח אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009 ) (להלן: עניין אלזם) עמדתי על חשיבות היחס והקשר שבין הלקוח לבין עורך דינו ועל כך שפסיקתו של בית משפט זה הכירה בכך שלכל אדם עומדת הזכות להיות מיוצג בידי עורך דין על פי בחירתו. על חוקרי המשטרה לכבד זכות זו ולאפשר הגשמתה ללא הצבת מכשולים שלא לצורך תוך ניצול לרעה של סמכויות שהוקנו להם בחוק לדחות את מועד הפגישה בין הלקוח לבין עורך דינו. ברי, כי מנקודת המבט המשטרתית ישנו אינטרס לדחות ככל הניתן את מועד ההיוועצות בין הנחקר לעורך דינו. ודוק, המחוקק הגביל את שיקול דעתה של המשטרה בדחיית מועד מימוש זכות ההיוועצות ועל המשטרה לכבד את הוראת המחוקק. לא זאת אף זאת, אל לה למשטרה לנצל את תקופת הזמן המכסימלית שהעניק בידיה המחוקק לדחיית המועד כאמור, ועליה לשאוף לאפשר לנחקר את מימוש הזכות באופן אפקטיבי ברוח פסיקתו של בית משפט זה אודות הזכות להליך הוגן וכנגזרת מהלשון בה נקט המחוקק בסעיף 34 לחוק המעצרים לפיה "יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי" (ההדגשה אינה במקור י. ד. ). מקום בו סמכויות המשטרה למניעת מפגש בין נחקר לעורך דינו תנוצלנה לרעה יהיה לטעמי מקום לפסול את ההודאה נוכח גבייתה בנסיבות הפוגעות בהוגנות ההליך" (שם, פסקה 4).

גזר דין |22/08/2012 |בית המשפט העליון

ע"פ 4690/94- עורך דין דן אבי יצחק ואח נגד יעקב צמח

שמות השופטים: ד לוין,מ חשין,י קדמי

(2) כל שקובע סעיף 17(א) לחסד"פ, בהקשר הנדון כאן, הוא: במשפט פלילי אין ייצוג למקוטעין, אלא – למשך המשפט כולו עד לסיומו; ועל כן, אין סניגור מפסיק הייצוג במהלכו של המשפט, אלא – ברשותו של בית המשפט. תכליתה של ההוראה היא – כפי שכבר הוצג לעיל – להבטיח הגנה רציפה, יציבה ובלתי "מוטרדת" מצידו של הסניגור או של הנאשם; ותוי אופי אלה נמנים כאמור, על מרכיביה הבסיסיים של "הגנה הוגנת" במשפט פלילי. (3) נאשם הבוחר לעצמו סניגור, מפקיד את גורלו בידיו; וסניגור הנוטל על עצמו את משימת ייצוגו של נאשם יודע זאת. משימת הייצוג במשפט או בערעור, מהווה שלמות אחת שאינה ניתנת, ככלל, לחלוקה; ופיצולה – מותנה על פי החוק ברשותו של בית המשפט. עורך דין, המבקש לסטות מן הכלל – חייב ברשות בית המשפט; ואין מניעה שיקבל רשות כזו מלכתחילה, כפי שציין בית המשפט המחוזי. (4) וכך באו הדברים לכלל ביטוי בבג"צ 4947/92 הנ"ל (בעמ' 780): "משקיבל עורך דין יפוי כוח מלקוחו לייצגו במשפט פלילי, כבר אין הוא חופשי ללא סייג להשתחרר מן הייצוג, שאין עורך דין כשאר השליחים, ומוטלות עליו חובות נוספות ומיוחדות הן כלפי בית המשפט והן כלפי הלקוח. אכן, מי שנטל על עצמו ייצוגו של נאשם, אחריות נטל על עצמו לייצוג מרשהו עד לגמר משפטו, ואין הוא יכול להיפטר מעולה, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שנתקיימו נסיבות המצדיקות את הדבר". 6. יפוי כוח מוגבל לייצוג נאשם במשפט פלילי א. קבלת הפרשנות המוצגת לעיל לסעיף 17(א) לחסד"פ מחייבת את המסקנה כי יפוי כוח שנותן נאשם לעורך דין לשמש סניגור במשפט פלילי, הינו מכוח החוק יפוי כוח למשך המשפט כולו; והגבלת יפוי הכוח ל"קטעי" משפט אינה תופסת.

פסק דין |14/11/1994 |בית המשפט העליון

23/06 עפ- מדינת ישראל- משרד המסחר נגד 1. גוניור אשדוד בעמ

שמות השופטים: נילי ארד

• לאור כל האמור לעיל, יוחזר העניין לבית הדין האזורי על מנת שייתן דעתו לגובה הפיצוי הראוי לפסוק בנסיבות המקרה דנן. יצוין, כי מקרה דנן אינו מעורר שאלה של כפל פיצוי, שכן לא נפסק פיצוי לטובת נטלי בהליך האזרחי. ואוסיף עוד בעניין פיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. ההליך הפלילי בא להשלים את תכליתו של ההליך האזרחי. בהסדר פסיקת הפיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, יש כדי לקדם את ההרמוניה המשפטית בין ענפי המשפט השונים. פסיקת פיצוי כאמור כוללת מאפיינים של המשפט האזרחי ושל המשפט הפלילי כאחד, ומעורבים בה שיקולים משני תחומי משפט אלו, כאשר הדגש משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה . ועוד, אפשר שעתירות המדינה לפיצוי ניזוקים מעבירה במסגרת ההליך הפלילי תעודד נפגעים אחרים לפנות ולהתלונן במשטרה על עבירות שבוצעו כנגדם. זאת, בידיעה שהתביעה תייצג אף את עניינם בכל הקשור לפיצוי על הנזק שנגרם להם, ובלא שהדבר ידרוש מהם ניהול הליך נפרד, על ההוצאות והקשיים הכרוכים בכך. ונזכיר, רבים מנפגעי העבירה אינם נכונים או מסוגלים לעמוד בניהול הליך אזרחי ובמימון הוצאותיו (הכוללות שכר טרחת עורך דין, תשלום אגרות ועוד), מה גם שהליך אזרחי עלול להימשך זמן רב. בהליך הפלילי המדינה היא המייצגת את עניינו של הקורבן, כאשר לרשותה עומדים האמצעים הדרושים להביא ולהציג בפני בית הדין את מכלול הראיות ונסיבות המקרה. יפים לעניין זה דברי המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין בפרשת אסף, לאמור: "בהרבה מקרים הנפגעים הם אנשים דלי אמצעים שאין להם היכולת לשכור שרותי עורך דין ולנהל משפטים אזרחיים לתקופה ממושכת. מסיבה זו, ולשם יעילות הדיון נקבע בזמנו שבית המשפט הפלילי, אגב הכרעת הדין בנושא הפלילי, יהיה מוסמך גם לפסוק פיצויים לצד הנפגע.

פסק דין |29/07/2007 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי

מ"ח 4364/13- פלוני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ע ארבל

• בענייננו, הראיה שהוצגה על-ידי המבקש אין בה כדי להשפיע על תוצאת המשפט לטובתו כאמור בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט: מעיון בתמליל הפגישה שהתקיימה בין החוקרים מטעם המבקש, לבין עורך הדין שייצג את המתלוננת, לא ניתן להסיק כי המתלוננת בדתה מליבה את גרסתה למה שארע במהלך הנסיעה ברכבו של המבקש, או כי עורך הדין סייע לה בכך, על-ידי שהכניס מילים בפיה. העובדה כי עורך הדין ציין בפני החוקרים שהכין את המתלוננת לקראת מסירת עדותה, וכן תדרך אותה באשר לאופן התנהלות ההליך, מתיישבת עם נסיבות העניין בהן מדובר בנערה צעירה, אשר נפלה קורבן לעבירת מין, העומדת בפני תחילתו של הליך משפטי מורכב, במסגרתו היא צפויה בין היתר להיחקר ולהתעמת עם המבקש. מסקנה זו מוצאת חיזוק בתמליל הפגישה, במסגרתה שב ומדגיש עורך הדין את הצורך לשקף לנפגעת שנדונה בפגישתם, בפני מה היא עומדת, ולהבהיר לה מה עתיד להיות סדר הדברים ככל שתחליט להגיש תלונה, וכן בעמדו על הצורך לאבחן מהו מצבה הרגשי והנפשי בעת הזו. 11. לא למותר לציין כי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: החוק), יצר שינוי תפישתי באופן בו אנו רואים את מעמדו ומקומו של נפגע העבירה בהליך הפלילי, כך שכיום הוא נתפש כאינדיבידואל אוטונומי ובעל זכויות, שיש לאפשר לו להשמיע את קולו ולהשפיע על ההליך (ראו דברים שכתבתי בעבר בעניין זה: עדנה ארבל "מעמדו של קרבן העבירה בהליך המשפטי" ספר גבריאל בך, 189, 193-191 (2011)). במסגרת מערך הזכויות המוקנות לנפגע עבירה, נכללת בין היתר זכותו לקבל מידע על זכויותיו ככזה, כמו-גם על הדרך שבה מתנהל ההליך הפלילי (סעיף 8(א) לחוק). כפי שעמדה על כך המשיבה בתגובתה, אין מניעה כי מידע זה יתקבל באמצעות בא כוחו של הנפגע, ובענייננו עורך דינה של המתלוננת, המעניק לה ליווי משפטי לאורך ההליך.

החלטה |08/02/2014 |בית המשפט העליון

בר"ע 5497-12-12- ישראל חיים פלס נגד גני עומר בעמ

שמות השופטים: יעל אנגלברג שהם

• לדבריו, אין להשוות בין הזכות לקבל שכר ותנאים נלווים למשך 9 חודשים כפי שסוכם בין הצדדים ושבמהלכם יוכל לחפש עבודה אחרת לבין ניהול הליך רגיל וממושך שבמהלכו לא זו בלבד שלא יקבל כל תשלום שהוא אלא שאף יידרש להוצאות בגין ניהול ההליך המשפטי. המבקש טוען כי מדובר בפגיעה כה קשה העולה כדי פגיעה בזכות הגישה לערכאות וכי פגיעה שכזו הוכרה בפסיקה כנימוק המצדיק מתן סעד זמני דחוף. טענות נוספות בפי המבקש הן כי בגילו ובמצבו הבריאותי יתקשה למצוא עבודה אחרת ההולמת את מעמדו ויכולותיו ותנאי הסכם הפרישה הכרחיים על מנת לסייע לו בכך; וכי החלטת בית הדין קמא מתעלמת לא רק מהמהות המשפטית של הסכסוך אלא גם מהפגיעה הקשה והבלתי הפיכה בו ובמשפחתו. הכרעה 11. מטרתו העיקרית של סעד זמני היא לשמר את הנסיבות הקיימות העלולות להשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני, וזאת על מנת שהנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה, ועל מנת להבטיח ביצועו של פסק דין סופי שיינתן (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (להלן – "גורן"), בעמ' 519-520; וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי עמ' 65; דב"ע מז/3-3 עיריית רמת גן – מלכה אנגלסמן, פד"ע יח 141). במסגרת בקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט הדן בבקשה ליתן את עיקר דעתו על השיקולים הבאים: קיומה של זכות (טיב התביעה וסיכוייה), מאזן הנוחות (מאזן הנזקים העשויים להיגרם לכל אחד מהצדדים) ושיקולי יושר (האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות ואין בו פגיעה העולה על הנדרש). כן יש לשקול עניינים נוספים, כגון חיוניות הסעד וזהות הסעד הזמני לסעד העיקרי (רע"א 1998/07 חוסין חליל בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה, ניתן ביום 11.6.07 ).

החלטה |17/12/2012 |בית דין ארצי לעבודה – ארצי

ת"פ (תל אביב) 68846-07-19- מדינת ישראל נגד שוקי קוסטיקה

שמות השופטים: יוסי טופף

• כך גם עם תחילת המשפט, במענה מטעם הנאשמים לכתב האישום, כפר הנאשם 1 בביצוע העבירות שיוחסו לו וטען שלא ביצע את המעשים המתוארים (למעט העובדה כי נתנאל חייב לו כספים). הנאשם 2 אף הוא כפר במיוחס לו וטען שבמועד האירוע אשר באישום השני, הוא שהה באותן שעות רלוונטיות בעיר רמת גן. 136. יש לציין כי נוכח עמדת הנאשמים, ובהתאם לנטלי ההוכחה הרובצים על שכם התביעה, נשמעה פרשת תביעה ארוכה, מרובה בעדויות ורוויה בראיות, הגם שחלקן נתקבלו בהסכמת ההגנה, ללא צורך במסירת עדות נלווית. כתוצאה מכך, זימנה המאשימה עדים רבים לצורך שמיעת עדותם והצגת ראיות באמצעותם, בין היתר, בנוגע למסלול נסיעתם הנטען של הנאשמים על גבי האופנוע שהיה בשימושו של הנאשם 1, ובכלל זאת נתונים שהתקבלו מחברת איתוראן בנוגע לתנועת האופנוע במועדים הרלוונטיים, סרטוני מצלמות אבטחה בבניין מגוריו של הנאשם ולכל אורך מסלול הנסיעה המשוער לדירה שהוצתה ובחזרה, נתוני מחקרי תקשורת של מכשירי הטלפון של הנאשמים, שיחות ותכתובות בינם לבין אחרים ועוד ועוד. במשך כל פרשת התביעה אחזו הנאשמים בעמדתם כי הם לא היו במקום ואין לקשור אותם לאירועים האלימים המפורטים בכתב האישום. במהלך כל פרשת התביעה ההגנה אחזה בדעה כי אין לייחס לנאשמים את האמור בכתב האישום וביקשה לערער על נכונות נתוני איתוראן בדבר מיקום האופנוע על ציר הזמן ביום קרות אירוע ההצתה מושא האישום השני, בשל כך שתועדה בפלט הנתונים מחברת איתוראן "קפיצה" בת 8 דקות, לפיה במועד הרלוונטי האופנוע עמד ליד בית מגוריו של הנאשם 1 ברחוב נגבה ברמת גן מ-20:25 ועד 20:33, ואילו בשעה 20:35 "הופיע" האופנוע ביציאה לכביש 44 באזור, דבר שלכאורה אינו מתאפשר בטווח זמנים שכזה.

הכרעת דין |22/06/2021 |מחוזי – תל אביב

בש"פ 4922/22- פלוני נגד מדינת ישראל

שמות השופטים: ד ברק ארז

• הערר שבפני מכוון כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, העורר סומך את ידו על חוות הדעת וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו, על סמך התסקירים, כי הוא אינו מעוניין בטיפול. בניגוד לכך נטען כי פנייתו של העורר לגורם טיפולי עוד בטרם נפגש עם שירות המבחן, מלמדת על רצון כן ואמיתי להשתלב בטיפול. עוד נטען כי במסגרת התסקיר המשלים שירות המבחן לא בחן חלופה מרוחקת נוספת שהוצעה על-ידי העורר בעיר רמת גן. נוסף על כך, העורר כופר בהערכה לפיה נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה וטוען כי אף אם נשקפת ממנו מסוכנות מסוימת, הרי שניתן לאיינה בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני. העורר מוסיף וטוען כי קיימת חולשה ראייתית לכאורית הנלמדת מההתכתבות בינו לבין המתלוננת, שממנה עולה לשיטתו כי היא ציפתה להיפגש עמו, וזאת זמן רב לאחר המועד שבו לכאורה העורר פגע בה. העורר אף מציין את חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים הנטענים בכתב האישום, ואת העובדה שאין לחובתו עבר פלילי. לשיטתו, כל אלו מצדיקים שינוי מהחלטת המעצר על דרך של העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. 10. הדיון בפני התקיים ביום 31.7.2022 . באי-כוחו של העורר הדגישו את פרק הזמן שחלף מאז האירוע שעליו נסב כתב האישום, אשר התרחש בסוף שנת 2019 והיה, לפי הנטען, אירוע יחיד ולא מתמשך. כן הודגש שהעורר נעדר פלילי וכן שהמתלוננת סיימה להעיד בהליך העיקרי. עוד נטען כי מסוכנותו של העורר היא ספציפית כלפי המתלוננת. באי-כוחו של העורר הוסיפו ועמדו על המרחק של המקום החדש שהוצע למעצר בפיקוח אלקטרוני ממקום מגוריה של המתלוננת. 11. מנגד, בא-כוח המדינה טען כי דין הערר להידחות, תוך הדגשת המסוכנות העולה מהעורר, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומהתסקירים.

החלטה |06/08/2022 |בית המשפט העליון

ת"א (כפר סבא) 65807-01-18- שמעון חסן ואח נגד לביא אומגה בע"מ ואח

שמות השופטים: אלדד נבו

• משכך הם פני הדברים, לשיטת המדינה, אין באפשרותה להגיש תצהירים וראיות בטרם הסתיים ההליך הפלילי. 7. המדינה הפנתה בבקשתה לשורה של פסקי דין בהם הצביעו בתי המשפט על הבעייתיות הנובעת מניהול משפט אזרחי ומשפט פלילי במקביל, הן לנוכח ההשפעה הראייתית על ההליך האזרחי, הן בשל הפגיעה בזכויות הנאשם במשפט הפלילי והן בשל הרצון להימנע מכפל הליכים בשל אותה מסכת עובדתית. 8. המדינה אף תמכה את טיעוניה במכתבה של עו"ד בן-ארי גינזברג, המשנה לפרקליטת מחוז מרכז (פלילי), בו הועלו טענות כלליות על פגיעה אפשרית בהליך הפלילי ואף נטען כי מסירת גרסת רשויות המדינה בטרם הושלם ההליך הפלילי עלולה לפגוע בחקר האמת ולשבש את ההליך הפלילי. 9. הנתבעים וצדדי ג' תמכו בבקשה ואילו התובעים מתנגדים לה ומצביעים על האינטרס שלהם, כניזוקים מהאירוע, בניהול ההליך האזרחי בתוך פרק זמן סביר. 10. מספר טעמים מחייבים דחיית הבקשה: א. מדובר באירוע שהתרחש לפני כשנתיים ו- 9 חודשים במסגרתו נגרמו לתובעים נזקי רכוש רבים. לתובעים אינטרס מובהק לסיים את ההליך האזרחי ולקבל את הפיצוי המגיע להם, ככל שייקבע פיצוי שכזה, בתוך פרק זמן סביר. 3 ב. אין משפט פלילי תלוי ועומד בגין האירוע נשוא התביעה. אמנם מתנהלת חקירת משטרה, אולם חקירה זו מתנהלת זמן רב, מאז האירוע, ואין כל וודאות שבסופו של דבר אכן יוגשו כתבי אישום כנגד הנתבעים או מי מהם. לא ברור, מדוע נזכרה המדינה כעת, ערב תחילת שמיעת הראיות בתיק ובעת שעליה להגיש ראיותיה, להגיש בקשה זו. ג. מהבקשה עולה כי נחקרו עד כה עדים רבים בקשר לאירוע ולכן, גם אם יוגשו בסופו של דבר כתבי אישום, ההליך הפלילי צפוי להימשך זמן רב.

החלטה |03/12/2019 |שלום – כפר סבא