תביעה רשלנות רפואית

ע"א 7276/18- עזבון המנוחה פלונית נגד מדינת ישראל- המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל

שמות השופטים: נ הנדל,נ סולברג,א שטיין

רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים (ראו: עניין קוהרי, בעמ' 172). במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. בהינתן הערך הרב שחברתנו מייחסת לחייהם ולבריאותם של אנשים הנזקקים לשירותים רפואיים, במקרים רבים, אם כי לא בכל המקרים, האיזון של עלות-מול-תועלת יחייב את ספקי השירותים הרפואיים לספקם למטופליהם חרף עלותם הגבוהה, כל אימת שהדבר מועיל לבריאותו של המטופל (ראו והשוו: סעיף 5 לחוק זכויות החולה: "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש. "). 15 33. בכגון דא, חשיבות רבה עד-כדי-מכרעת מיוחסת לעמדת המומחים הרפואיים אשר באים להעיד בפני בתי המשפט על המקובלוֹת בדיסציפלינות רפואיות שונות, על הנורמות אשר פותחו ושוכללו בגדרי דיסציפלינות אלה, ועל הפרקטיקה הראויה. ככלל, מומחים אלו – ולא אנחנו, השופטים – הם שיגדירו את היחס הראוי בין תוחלת הנזק לבין עלות האמצעים הרפואיים אשר יכולים למנעו או למזערו. לצד זאת, שמרנו לעצמנו שיקול-דעת שיורי אשר מאפשר לנו לחלוק, במקרים חריגים, על עמדתו של מומחה רפואי ועל האופן שבו הלה מעריך את העלות מול תועלת – הפוסק האחרון בשאלה אם רופא או מוסד רפואי פלוני התרשל ואם לאו, הוא בית המשפט ולא המומחה.

פסק דין |01/03/2021 |בית המשפט העליון

ת"א (ירושלים) 6743-09-11- ע"ז המנוח שלמה אייזנבך זל ואח נגד מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח

שמות השופטים: יוסף שפירא

מגמה זו, אשר מתגברת עם השנים, מקשה על התנהלותם של נפגעי רשלנות רפואית, ושל עורכי הדין המייצגים אותם לצורך הגשת תביעות רשלנות רפואית, בהשגת ראיה כנגד הרופאים המטפלים או המוסד הרפואי שבו אירע המעשה או המחדל הרשלני. כפועל יוצא, תיקי רשלנות רפואית רבים לא מגיעים לדיון משפטי, הצדק אינו נעשה ונפגעים אינם מקבלים את הפיצוי לו הם זכאים. במקרי מוות כתוצאה מרשלנות רפואית, לא מקבלים השאירים את הפיצוי לו הם זכאים. עוד מציינים התובעים, כי כבר בשלב זה כי הרשומה הרפואית בכלל, ובאופן ספציפי דוח הניתוח, הנו לאקוני ביותר ואינו מפרט את מהלך הניתוח ברמת הפירוט המקובלת והמתחייבת. לפיכך לא ניתן לדעת או להבין את הטכניקה שבה בוצע הניתוח, לא ניתן לדעת באילו שעות ובאיזה שלב ניתנו מנות דם למנוח, לא ניתן לדעת מדוע החל הניתוח באיחור או מה היה משך האיסכמיה, ועוד. עד כאן האמור בכתב התביעה לעניין אי צירוף חוות דעת רפואית. בבקשה עצמה מפרטים המבקשים את הנסיבות והניסיונות לאיתור מומחה מטעמם, וכן צורף לבקשה תצהירה של עו"ד ליאת שולמן- רוקח שטיפלה מטעם התובעים באיתור מומחה רפואי. דיון 4. עו"ד שולמן-רוקח נחקרה על תצהירה, ולהלן אתייחס לדבריה. ראשית נסקור את התקנות העוסקות במצב בו תובע אינו מגיש חוות דעת רפואית, המשמעות הנובעת מכך ומה תרופתו, והפסיקה המתייחסת לכך. הכלל הינו כאמור, שעניין שברפואה יש להוכיח על ידי מומחה. כאן אנו עוסקים בתביעת נזיקין שאינה תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות , התשל"א-1971 (להלן-חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

החלטה |22/01/2012 |מחוזי – ירושלים

ת"א (כפר סבא) 2932-06-15- פלוני נגד ט.ר.מ- טיפול רפואי מיידי (טרמ) בעמ

שמות השופטים: רחל קרלינסקי

גם מומחה ההגנה הרחיב את האמור בחוות דעתו, והוסיף קביעה עובדתית על פיה ביום הראשון של הקרע בעצב לא ניתן לדעת בוודאות באם אכן התחושה היא אחרת. לעומת זאת ביום למחרת כבר היו ניכרים סימנים של פגיעה עצבית כי לדבריו "לוקח קצת זמן" (עמ 126 לפר') דיון האחריות 8 22. הפסיקה דנה רבות בהגדרתה של רשלנות רפואית ובע"א 7276/18 עזבון המנוחה פלונית נ' מדינת ישראל ( 2.3.21 ) נאמר: "רשלנות רפואית מוגדרת במחוזותינו, מאז ומעולם, כסטייה מהותית מנורמות טיפוליות מקובלות אשר התפתחו בגדרן של דיסציפלינות רפואיות שונות ואשר קובעות מהו הטיפול הרפואי הנכון והמועיל למטופל בהתבסס על שקילתם של הסיכויים מול הסיכונים. . . . במסגרת זו, רופא או בית חולים ייחשב לרשלן רק כאשר הוא אינו מונע נזק למטופל שאותו ניתן למנוע באמצעים רפואיים מוכרים ומקובלים, שעלותם, לפי הדעה הרפואית המקובלת, פחותה מתוחלת הנזק. " עוד נקבע כי ביה"ח או הרופא חייב לנקוט בכל אמצעי רפואי ולוגיסטי בגבולות של סבירות, הגיון ושכל ישר. 23. שני מומחי הצדדים הסכימו באשר לתפקידה של הנתבעת במרחב הטיפול הרפואי בקהילה. מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח. " מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טיפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טיפול בקופת חולים. המחלוקת התפלגה בשאלה מהו היקף טיפול ראשוני כנ"ל והאם הנתבעת התרשלה בביצועו. 24. ממכלול הראיות עולה הרושם שהטיפול של רופא הנתבעת היה מקצועי וכלל את ביצוע הבדיקות הסבירות שהיה עליו לבצע בעת הרלבנטית.

פסק דין |28/08/2022 |שלום – כפר סבא

ת"א (קריות) 36596-07-13- עזבון המנוח גאוהר חליל זל נגד בית החולים לגליל המערבי נהריה

שמות השופטים: עידית וינברגר

לצורך עמידה בנטל, על המבקש לגבות את טענותיו בראיות: "במסגרת "הנטל הכבד" המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות" (עניין מרכז רפואי רבין דלעיל) 9. החובה לצרף חוות דעת להוכחת עניין שברפואה, מודגשת ביתר שאת כאשר מדובר בתביעות רשלנות רפואית, כמו בענייננו: "בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויה הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק, בחוות דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה (4 ) 911,898 ) 5 ראו גם בת. א. 3244/09 (ב"ש) אוקסנה לובנוב נ' תגבור בע"מ (13/03/2012): "בתובענות שעניינן בנזקי גוף שאינם תולדה נטענת של רשלנות רפואית, מהווה מתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה חריגה מן הכלל החל ברגיל בנוגע להוכחת עניין שברפואה. אולם, בתובענות שעניינן ברשלנות רפואית עצם חוות הדעת הרפואית מקימה את עילת התביעה גופה, מלבד היותה הוכחה במישור הנזק, ובהעדרה אין למעשה אף לא ראשית ראיה לחבות (וודאי לא לנזק). . . אכן, חובת צירוף חוות דעת רפואית בתובענה בעילה של רשלנות רפואית הינה בעלת משמעות מיוחדת, באשר בהעדר חוות דעת רפואית, אין התובענה רק נעדרת כל תשתית לחבות, אלא היא מהווה למעשה ערעור ופגיעה במקצועיותם של הרופאים המעורבים, ללא כל אחיזה, ולכך לא אוכל לתת יד.

החלטה |30/05/2015 |שלום – קריות

ת"א (תל אביב) 41100-08-21- ג.א.ק נגד שירותי בריאות כללית

שמות השופטים: יעל אילני

בין היתר חזר וקבע כי: "כידוע, נקודת המוצא היא שבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה" נדרש לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ברפואה, וזאת בשונה מחווֹת דעת מומחים בתחומים אחרים, שאותן אין צורך לצרף לכתב הטענות. . . מכאן, שרואים את חוות הדעת הרפואית כחלק מכתב הטענות של בעל הדין, והיא נחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה". . . כך על דרך הכלל, וכך במיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, מניה וביה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה באמצעות חוות דעת מתאימה. . . " "לצד זאת", נקבע שם, "בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב הטענות, וסמכות זו, אשר הייתה קבועה בעבר בתקנה 127 סיפה לתקנות הישנות, מעוגנת כיום בתקנה 87(ד) לתקנות. . . הלכה עמנו כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו "אך בנסיבות יוצאות דופן,שכן פטור מעין זה אינו עולה בקנה אחד עם שיטת המשפט האדברסרית בגדרה נדרשים בעלי הדין להציג תשתית ראייתית לטענותיהם ולבסס את עילת תביעתם, בין היתר, באמצעות חוות דעת רפואית". . . ונפסק בעבר כי על בעל הדין המבקש את הפטור להוכיח ברמת הוכחה גבוהה הנתמכת בראיות מספקות כי ישנם טעמים שבגינם אין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו; וכן כי במקרים החריגים שבהם יינתן פטור, אזי, ככלל, ימונה תחת זאת מומחה מטעם בית המשפט (ראו עניין פלוני, פסקאות 13-9; עניין עזבון אייזנבך, פסקאות 11/10; רע"א 2399/21, פסקה 28 והאסמכתאות שם ; שקד, עמ' 366-365)". בסיום פסק הדין הוסיף כב' השופט עמית וציין כי על אף השוני בין נוסח התקנות הישנות בה נקבע כי בית המשפט רשאי לפטור מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שיירשמו", לבין נוסח תקנה 87(ד) לתקנות החדשות הנוקטת לשון "אם מצא הצדקה לכך", אין מדובר בשינוי מהותי אלא "בשוני סמנטי, ומחוקק המשנה לא התכוון להכניס שינוי מהותי בתנאים למתן פטור מהגשת חוות דעת.

החלטה |21/01/2024 |מחוזי – תל אביב

ת"א (חיפה) 7821-07- סוהיל אבו רוקן נגד ד"ר זכריה קובץ ואח

שמות השופטים: רמזי חדיד

התרשלות מבוססת על מבחן הסבירות ובתביעות שעניינן רשלנות רפואית "שאלה זו נבחנת בהתאם לסטנדרט שהיה נהוג אותה עת בידי צוות רפואי סביר" (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2), 936, 950). מבחן הסבירות נבחן בצורה אובייקטיבית-נורמטיבית והוא מתמקד בשאלה האם הרופא סטה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר (ר' פס"ד כדר לעיל). חשוב להדגיש, הדין אינו מטיל אחריות מוחלטת על הרופא להצלחתו של כל טיפול רפואי, שכן, הרופא לא נוטל אחריות לתוצאה של הטיפול אלא רק לביצוע המהלך הטיפולי ברמה סבירה ונאותה ובהתאם לידע הקיים אותה עת בעולם הרפואי. בנדון כבר ב-ע"א 235/59 אלהנקרי ואח' נ' פולק ואח', פ"ד יד, 2497, פסק כב' השופט חיים כהן, באומרו: "בבואנו לברר טיבה של הסתברות זו לענין תביעות פיצוים בשל נזק שנגרם תוך כדי טיפול רפואי, עלינו לשוות לנגד עינינו תמיד כי הרופא אינו מבטח, וכשהוא מקבל על עצמו טיפול פלוני, אין הוא מבטיח הצלחתו. מדע הרפואה עוד איננו מדע מדוייק, ואין לחזות מראש סיכונים מסיכונים שונים הנעוצים בסגולותיו הפיסיות או הנפשיות של החולה והעלולים להביא לידי תקלה או כשלון בשעת הטיפול הרפואי, אף אם הרופא נזהר כדבעי ופעל לפי כל כללי אמנות הרפואה. וכבר נאמר על-ידי בתי-משפט באנגליה שכשאנחנו נהנים ברצון מן החסדים והטובות אשר מדע הרפואה המתקדם שופע עלינו בידי שלוחיו הרופאים, אין אנחנו בני-חורין להתנער מן הסיכונים הטמונים עוד בטיפולים רפואיים רבים. כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה רשלנות דוקא; נהפוך הוא: בהעדר נסיבות מיוחדות המצביעות על הסתברות של רשלנות, ההנחה היא כי התקלה או הכשלון נגרמו שלא ברשלנות הרופא אלא על-ידי גורמים אחרים" (שם, עמ' 2500).

פסק דין |15/09/2013 |שלום – חיפה

ת"א (בת ים) 10634-10-18- פלוני נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות

שמות השופטים: שרי סנדר מקובר

כדי לקבוע חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק; הפרת החובה; נזק הנוצר כתוצאה מההפרה; קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק. 59. בפסיקה ענפה הוכרה קיומה של חובת זהירות מושגית של רופא ומוסד רפואי כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראו ע"א 8146/13 ד"ר סולימאן ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפירוק) ( 21.7.2016 ); ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 788 (1996); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ ג דון, פ"ד לט(1) 113, 137-128 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 130-122 (1982) (להלן: "עניין ועקנין")). 60. אמת המידה לבחינת טענות הרשלנות הרפואית הינה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה, ולא אחריות מוחלטת שנבחנת על פי התוצאה. החלטות הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת הידועה באותו מועד (ע"א 323/89 פכרי קוחרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מח(2) 142, 172 (1991)). בחינת פעולות הרופא הינה של הרופא הממוצע בשעת מעשה, ולא של חכמה בדיעבד (ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ-פלדמן, פ"ד טו 1974, 1977 (1961)). 61. הטלת האחריות נבחנת תוך בדיקה אם חובת הזהירות הקונקרטית של מטפל כלפי המטופל הופרה בנסיבות המסוימות של המקרה (עניין ועקנין הנ"ל). בחינה זו תבוצע להלן. כן תיבחן השאלה אם קיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מכך. כלומר, יש להוכיח שאילו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999).

פסק דין |04/05/2023 |שלום – בת ים

ת"א (תל אביב) 33568-08-11- ק ל נגד ד"ר תאופיק דראגמה

שמות השופטים: מי טל אל עד קרביס

(א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית". חובת התיעוד משרתת הן את ההליך הרפואי, הן את ההליך המשפטי והן את זכויות המטופל, ובבסיסה "עומד הצורך לאפשר טיפול טוב יותר למטופל על ידי מעקב צמוד אחר הטיפולים שניתנים לו" (ע"א 8146/13 ג'ושה נ' בית החולים אלדג'אני (בפרוק) (2016) בפסקה 11). בידי הרופא המטפל השליטה במידע על אודות מהלך הטיפול שבוצע במטופל, ועל כן ככל שהרופא אינו עומד בחובתו על פי הדין, התרופה לכך היא באמצעות המכשיר המשפטי של העברת נטל ההוכחה מכתפי התובעת לכתפי הנתבע. הטעם לכך הוא כי בשל העדרו של רישום רפואי התובע עלול למצוא עצמו בפני קושי ראייתי להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות, ולכן – ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם הנזק הראייתי – יועבר נטל ההוכחה לנתבע. אם לא ישכנע כי העובדות הן כטענתו, העובדות תקבענה כפי שטען התובע (ע"א 8842/08 עזבון המנוח לב ארי, ז"ל נ' ד"ר סרנת (2011) בפסקה 17); ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור, פ"ד נח(5) 54, 64 (2004)). מקום שבו הנזק הראייתי אינו בעניין בודד או ברישום ממוקד, אלא מקיף ושולל מהתובע את האפשרות להוכיח את יסודות העוולה כולם, יעבור הנטל לנתבע באשר לכל יסודות העוולה (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נ(19 539, 551-552 (2001)). 9 16. ובענייננו; עיון בכרטיס הטיפול מעלה כי הטיפול בלסת העליונה החל בחודש מרץ 2008, בלסת התחתונה ביוני 2008, וטיפולי השורש בוצעו ביולי 2008.

פסק דין |27/09/2016 |שלום – תל אביב

ת"א (מרכז) 32634-04-19- פלונים נגד שירותי בריאות כללית

שמות השופטים: מרב בן ארי

דיון והכרעה המצב המשפטי: 42. קביעתה של רשלנות, בכלל זה רשלנות רפואית, תלויה בהוכחת סטייה מרמת הסטנדרט הסביר על פי הפרקטיקה. אין מקום להטיל אחריות בגין סטנדרט טיפולי שלא נדרש, גם אם בחוכמה בדיעבד הוא היה עשוי למנוע את הנזק. בהיעדר חריגה מסטנדרט התנהגות סביר, אין אחריות. קנה המידה לבחינת קיומה של רשלנות רפואית הוא הנסיבות הספציפיות של המטופל, בהתאם "לנורמות הרפואיות שהיו מקובלות באותה עת בעולם הרפואה". עוד לפי הפסיקה, "לפרקטיקה המקובלת משקל נכבד בשאלה אם הייתה התרשלות, וטיפול על פי הפרקטיקה הנוהגת אף מקים חזקה כי הטיפול לא היה רשלני" (ראו: ע"א 6936/09 טל יוחאי יהודה נ' כללית שירותי בריאות ( 5.3.12 ) פסקה 11 לפסק הדין והאזכורים המובאים שם). 43. עמדתו של ד"ר לויתן, לפיה "מי שמטפל ביולדות רק על בסיס המלצות כתובות של גוף זה או אחר לא עושה את המיטב ומטופלותיו עלול (כך במקור – מ. ב. ) להיפגע מכך" (עמ' 2 לחו"ד משלימה) אינה העמדה המשפטית הנוהגת. 14 בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא ( 4.2.02 ) (להלן: עניין שטרן), נקבע שיש לצפות לסטנדרט התנהגות גבוה מבעל מקצוע הניחן במומחיות או בכישורים ייחודיים. כלומר, לפי עניין שטרן, בחינתה של שאלת רשלנות כאשר לא הייתה סטייה מהפרקטיקה הנוהגת, אך הייתה סטייה מסטנדרט גבוה מהמקובל, תלויה בכך שהגורם המטפל נהג בדרך שגרה לפעול בסטנדרט גבוה מהמקובל – טענה שלא הוכחה עובדתית במקרה זה, ואף לא נטענה בחוות הדעת. זאת ועוד, על הלכת שטרן נמתחה ביקורת (ראו: ע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 51 ( 6.8.19 )). אם על הלכת שטרן שהיא הלכה מצומצמת המייחסת סטנדרט מחמיר למקום שפועל לפי סטנדרט גבוה מהמקובל, נמתחה ביקורת, מכוח קל וחומר אין לקבל את עמדתו המרחיבה של ד"ר לויתן לפיה כל רופא נדרש לפעול לפי סטנדרטים מעבר לפרקטיקה הנוהגת.

פסק דין |03/07/2022 |מחוזי – מרכז

ת"א (תל-אביב-יפו) 49223-05-13- מנאר אעביד ואח נגד שירותי בריאות כללית מס תאגיד

שמות השופטים: דליה גנות

זה המקום לציין, כי ב"כ התובעים הגיש יחד עם התביעה נשוא החלטה זו כ-50 תביעות, אשר במרביתן מופיע סעיף זהה, שענייננו טענה בדבר הסתרת תיעוד רפואי מהתובעים, ובחלקן אף נטען לחוסר יכולתם הכלכלית של התובעים לשאת בעלות חוות דעת רפואית, טענה שהועלתה גם במסגרת התובענה נשוא החלטה זו. דיון והכרעה 7. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו". ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל (מתאריך 8/5/12, פורסם בנבו) התייחס בית המשפט העליון לחובת צירוף חוות דעת רפואית, בקובעו: "ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניין שברפואה, שאותן אין לצרף לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי: 'בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). חובה זאת היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת כזו'". (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה (4) 898). וכן הובהר: "כבר נפסק, כי שילוב שתי התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט לפטור בעת דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, , 23/3/1997).

החלטה |07/08/2013 |מחוזי – תל אביב

ת"א (חיפה) 10004-12-19- פלוני נגד שירותי בריאות כללית מחוז חיפה

שמות השופטים: אהרון שדה

לא פעם מתקשה מערכת הבריאות לעמוד במצופה ממנה ולא בטוח שהאשם נעוץ דווקא בה שכן המדיניות וחלוקת המשאבים נקבעים במקום אחר. הפרת חובה שהיא בגדר רשלנות, התרשלות או הפרת חובה חקוקה שהיא חד משמעית, לא יזכו "להנחה" בעת ההכרעה. יעדים או אידיאלים שאליהם אנו מבקשים לשאוף אך לא תמיד מוגשמים באופן מלא או רצוי, את אלה יש לבחון בהתאם למועד ולמצב הרלוונטיים. יש לזכור כי קיים פער בין המצוי לרצוי, בגין הרצוי לא תמיד ניתן לחייב בדין, המצוי הוא זה שבדרך כלל קובע את מתחם ה"סבירות" בה גוף פועל. אין זה סוד שבתי המשפט נוטלים מעט מהרצוי (גם אם הוא לא מצוי) ומוסיפים אותו למצוי כדי ליצור סטנדרט התנהגות גבוה יותר (למשל בחבות מעסיק לבטיחות עובדיו) אך הדבר צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובשים לב ליכולות האמיתיות של אותו נתבע לממש גם את הרצוי-והכוונה לזה הרחוק יותר מהמצוי. ומכאן חזרה לתיק שלפני, הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה אשר ייסקר כאמור וידון על פי חלקיו נוגעות להתרשלות בנטילת אנמנזה מהמנוח והשלכותיה, הטענה השנייה נוגעת להפרת זכותו של התובע לקבלת טיפול רפואי נאות כחולה אונקולוגי סופני או כ"חולה הנוטה למות" על פי החוק הנושא שם זה. שתי עילות מרכזיות אלה כוללות בחובן כמובן עילות משנה ואת הטענות וההתייחסות לטיפול רפואי שקיבל או לא קיבל התובע. 4 הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי תצהירי ועדויות המומחה מטעם התובעים ועדיהם היו סובייקטיביים מאד ברם לא הוכחו מתוכן עובדות אשר יכולות לבסס את התביעה מקל וחומר כשמדובר בתביעת רשלנות רפואית, בה יש לתחום ולהוכיח את חזית התביעה באמצעות חוות דעת מומחה כאשר במקרה של התובעים מדובר בחוות דעת קצרה (3 עמודים) היתומה מכל אסמכתא או הפנייה לספרות רפואית או מקור מחייב אחר ודומני כי במקרה כאן, כאשר אין העברת נטל ולמעשה כל העובדות מצויות בידי התובעים, יש מקום להתחיל את הדיון בהכרעה בבחינת עדויות עדי התביעה ובראשן המומחה מטעמה.

פסק דין |13/06/2022 |שלום – חיפה

ת"א (חיפה) 68209-08-23- פלונים נגד שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית

שמות השופטים: ישראלה קראי גירון

אכן, נקודת המוצא היא שעל בעל דין שרוצה להוכיח עניין שברפואה, לצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו, כנדרש על פי תקנה 87(א) לתקנות. החובה לצרף חוות דעת רפואית לתביעה, המבוססת על עילה של רשלנות במתן טיפול רפואי, היא לא רק חובה משפטית, אלא יש לה חשיבות מיוחדת, מאחר והן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו. ראו לעניין זה: ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה 898 (4) (2001). יחד עם זאת, תקנה 87 (ד) לתקנות מאפשרת לבית משפט לסטות מהכלל הקבוע בתקנה 87(א) הנ"ל, ולא לחסום את דרכו של התובע מלהוכיח עניין שברפואה, רק מפני שחוות הדעת הרפואית לא הוגשה עם כתב תביעתו. תקנה 87(ד) מאפשרת זאת, וקובעת כי על תובע, המבקש לדחות את מועד הגשת חוות הדעת, להגיש בקשה למתן ארכת מועד להגשת חוות דעת נדרשת, לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה. גישה זו, לפיה אין לחסום באופן גורף זכותו של תובע לפנות לערכאות, רק בשל העדר חוות דעת רפואית נדרשת לתמיכה בתביעתו במועד, בשל החשש מפני גרימת עוול לא מידתי לאחד הצדדים, בדרך כלל התובע, הוכרה גם בפסיקה שקדמה לתקנות. כך גם הוכר הצורך לנהוג בגישה מקלה ביחס לשאלת חובת צירוף חוות דעת לכתבי טענות ומהו המועד הנכון לעשות כן. ראו לעניין זה: ת"א (מחוזי י-ם) 9337/07 עזבון רחל שבו נ' מוחמד דחלאן ( 29.06.2010 ); ת"א (י-ם) 7116/05 מסאלמה נ' בית חולים מקאסד ( 20.11.2006 ). 13. בענייננו, הוגש כתב התביעה בטרם חלפו 7 שנים מהמועד בו נולדה הקטינה, ומעיון באמור בו לא ניתן לטעון כי עסקינן בתביעה מופרכת וחסרת בסיס, רק בהסתמך על האמור בה.

החלטה |23/01/2024 |מחוזי – חיפה