רע"פ 7002/13- ד. פ. נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.10.13 , בעפ"ת 53657-07-12, שניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה נגה אוהד בשם המבקש: עו"ד אליהו גולן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעפ"ת 53657-07-12 (כב' השופטת נ' אהד), מיום 6.10.2013 , אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, בת"ד 8204-10-10 (כב' השופטת א' וישקין – סג"נ), מיום 9.7.2012 . בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 17.10.2013 , הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. רקע והליכים קודמים 2 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו לו העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיפים 38(1) ו-39(א) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה), ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.6.2010 , בשעה 02:35 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכבו, ברחוב שלום עליכם בעיר נתניה, כשבגופו 700 אלכוהול בליטר אוויר נשוף. כתוצאה מכך, איבד המבקש שליטה על רכבו, התנגש בעמוד תאורה ונחבל בגופו. 3. המבקש הורשע, על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי המבקש ישלח אל שירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מבחן, וכי טיעוני המשיבה לעונש יותאמו לאמור בו, כך שאם התסקיר יהיה חיובי, תעתור המשיבה לענישה צופה פני עתיד, ואם לאו, תעתור המשיבה לעונש של מאסר בפועל.
החלטה |
07/12/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 19 |
עמודים – 8
2842/10 עפ- נוי קלדרון נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א רובינשטיין,ס גובראן,ח מלצר
like
dislike
copy
enlarge
בהכרעת דין מנומקת ומקיפה, המבוססת ברובה על קביעת ממצאי מהימנות ועובדה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של הריגה, גרם חבלה של ממש, חציית צומת ברמזור אדום, סטייה מנתיב נסיעה, מהירות (בלתי) סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה חלופה (4) להגדרת "שיכור", ונהיגה כאשר בגופו מצויים תוצרי חילוף של סם מסוכן לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה, חלופה (2) להגדרת "שיכור". לעומת זאת, זיכה בית המשפט את המערער מן העבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)לפקודת התעבורה, חלופה (4) להגדרת "שיכור". להלן נסקור את העיקרים שבנימוקיו. 5. מן הבחינה העובדתית עמדו בפני בית המשפט שתי שאלות כלליות ומרכזיות. שתיהן קשורות בטבורן לאחריות המערער לתאונה. האחת, נוגעת לאופן שבו התרחשה התאונה בפועל האמנם היה, כטענת המערער, רכב נוסף מעורב אשר לו האחריות לתאונה, וכיצד נהג והתנהל המערער עובר לתאונה. השנייה, נוגעת לאפשרות המצאותם של סמים ואלכוהול בגופו של המערער בעת התאונה, ולהשפעתם של אלו על נהיגתו. 6. בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של מאי עדת ראייה מרכזית לתאונה ולאופן נהיגתו של המערער עובר לתאונה ובעדות בוחני התנועה שהעידו מטעם המשיבה. נקבע, כי העדויות שנשמעו משתלבות אלו באלו ובממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירת התאונה, וכי מכלל הראיות שהוצגו עולה תמונה עובדתית מהימנה התומכת בגירסת המשיבה לאופן התרחשותה של התאונה. גירסתו של המערער, לעומת זאת, נדחתה.
פסק דין |
22/01/2012 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 80 |
עמודים – 33
רע"פ 5866/12- דניאל קרלקוב נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
עוד נטען בכתב האישום, כי המבקש נהג במהלך התאונה בהיותו שיכור, שכן הוא התנדנד בעמידה ובהליכה על קו, ובבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצאו בגופו 515 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת בחוק. 4. ביום 24.5.2012 , הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע, כי על אף שלא הוכח כי מכשיר הבדיקה מסוג "ינשוף", בו נעשה שימוש לבדיקת המבקש, עמד בתנאים הנדרשים להוכחת תקינותו, הרי שהלכה פסוקה היא כי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, על-פי ממצאי התנהגות בלבד. בית המשפט מצא כי די בממצאים הבאים על מנת להרשיע את המבקש: הודיית המבקש כי שתה 1/3 כוס בירה, לכל הפחות, עובר לנהיגה; סתירות בין הודעתו של המבקש במשטרה ועדותו בבית המשפט לעניין המקום והזמן שבו שתה לאחרונה, טרם התאונה; הימנעות המבקש מלהביא לעדות מי מחבריו עמם בילה עובר לתאונה, על מנת שיתמכו בגרסתו בנוגע לכמות האלכוהול ששתה; כישלונו של המבקש במרבית מבחני הביצוע שנערכו לו לאחר התאונה; ולבסוף, אי הדיוקים וחוסר האמינות של המבקש ועדת ההגנה שהעידה מטעמו. על יסוד האמור, קבע בית המשפט לתעבורה, כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי המבקש גרם לתאונת דרכים ולחבלה של ממש, והוא הורשע בנהיגה בקלות ראש ובשכרות. בגזר דינו, עמד בית המשפט לתעבורה על חומרת העבירות שביצע המבקש ועל עברו התעבורתי (5 הרשעות קודמות). כן נקבע, כי יש להתחשב בתרומתו של נהג המונית לקרות התאונה, ובנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן: גילו הצעיר; היותו בן יחיד שתומך באימו ומתגורר עימה; אשר שירת שירות צבאי מלא ועובד למחייתו.
החלטה |
19/08/2012 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 18 |
עמודים – 5
בש"פ 5699/13- מורן בן לולו קפלן נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י דנציגר
like
dislike
copy
enlarge
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' קינר) בעפ"ת 41862-07-13, מיום 5.8.2013 , בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן כנגד העוררת בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ט' אוסטפלד נאוי), בת"ד 7739-12-11, מיום 14.7.2013 . עיקר השאלה בערר הינה אם בנסיבות העניין יש לעכב את עונש הפסילה של העוררת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים. תמצית עובדות כתב האישום 1. ביום 4.1.2011 בשעה 00:50 נהגה העוררת ברחובות העיר נתניה. העוררת נכנסה לצומת מרומזר בעת שדלק אור אדום, מבלי לשים לב לדרך, חסמה את נתיב נסיעתו של רכב שהגיע מהכיוון הנגדי, ורכביהם התנגשו. כתוצאה מהתאונה ניזוקו העוררת והנהג המעורב ונגרמה לעוררת חבלה של ממש (שבר בחוליות). באותה העת לא החזיקה העוררת ברישיון נהיגה תקף. כמו כן העוררת סירבה לתת דגימת דם לדרישת שוטר לצורך בדיקת שיעור האלכוהול בדמה. לפיכך, הואשמה העוררת בביצוע עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וחבלה של ממש, כמפורט בכתב האישום. ההליכים בבית משפט השלום לתעבורה 2. בדיון לפני בית משפט השלום לתעבורה כפרה העוררת בעובדות כתב האישום בכל האמור לעבירות של נהיגה בשכרות ולאי ציות לאור האדום ברמזור. העוררת טענה כי הנהג המעורב הוא שפגע בה ולא ההיפך. עוד נטען כי העוררת סירבה ליתן דגימת דם בשל מצבה הרפואי וכי לא הוסברה לה המשמעות המשפטית של הסירוב. 3. בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את העוררת בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה , התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בצירוף תקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות).
החלטה |
22/08/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 15 |
עמודים – 6
רע"פ 4766/19- מוחמד יחיה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: י אלרון
like
dislike
copy
enlarge
בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן: פקודת התעבורה); התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לאדם, לפי סעיפים 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) ו-38(3) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב נסיעה, לפי סעיפים 40(א) לתקנות התעבורה ו-38(3) לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 39א, 64ד(א), 64ב(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה וסעיפים 169א, 169ב(א), 169ו(א) ו-26(2) לתקנות התעבורה; נהיגה ברכב ללא פוליסת בת-תוקף לרכב, לפי סעיפים 2( א) ו-2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970; נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה; אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, לפי סעיף 144(א)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה; וכן עבירה של אי מסירת פרטים לנפגע בתא ונה, לפי סעיף 145(א) לתקנות התעבורה. 5. במענה לכתב האישום הודה המבקש תחילה בהימצאותו במקום התאונה, בנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף וכן בנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, אולם כפר בסיבות לקרות התאונה ובאחריותו לגרימתה. לאחר שנקבע התיק לשמיעת ראיות שינה המבקש את גרסתו וכפר אף בנהיגתו ברכב בעת התאונה וממילא בכךשנהג ללא רישיון נהיגה וביטוח. 3 6. בית משפט השלום לתעבורה בחדרה הרשיע את המבקש לאחר שמיעת ראיות בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.
החלטה |
14/07/2019 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 22 |
עמודים – 7
רע"פ 6184/13- מיכאל אדר נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: א שהם
like
dislike
copy
enlarge
בית המשפט המחוזי עמד על כך, כי בית המשפט לתעבורה, בחן את תסקיר שירות המבחן וההמלצות הכלולות בו, ונתן דעתו למצבו הרפואי של המבקש, וקבע כי, במכלול השיקולים, הושת על המבקש עונש ראוי. כמו-כן, קבע בית המשפט המחוזי, כי גזר הדין במקרה דנן, נאמן להלכה הפסוקה, בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים, ועקרונות ההלכה ייושמו בו נכונה. לפיכך, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי אין להתערב בעונש, אשר נגזר על המבקש, שכן אין בו משום "סטיה של ממש ממדיניות הענישה הראויה". הבקשה לרשות ערעור 6. ביום 22.8.2013 , הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, עו"ד אשר ארבל, את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. הטיעון העיקרי הנשטח בבקשה הינו, כי נגזר על המבקש עונש ה"חורג חריגה של ממש לחומרא ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים", וזאת, לאור נסיבותיו האישיות, ולנוכח נסיבות ביצוע העבירה. לעניין אחרון זה, נטען על-ידי המבקש, כי "אין זה אירוע רגיל של תאונה בכביש ואמות המידה לרבות מדיניות ההרתעה צריכות להיות שונות". דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, בשיטת משפטנו, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שמורה אך לאותם מקרים מיוחדים, המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן למקרים, יוצאי דופן, בהם ניכר חשש מפני עיוות דין או מתגלה אי-צדק מהותי (רע"פ 5115/13 שרון נ' מדינת ישראל ( 8.9.2013 ); רע"פ 5212/13 שמעון נ' מדינת ישראל ( 29.8.2013 ); רע"פ 5168/13 גורדיצקי נ' מדינת ישראל ( 22.8.2013 )). הבקשה שלפניי נסובה סביב עניינו הפרטני של המבקש, היא אינה מגלה כל סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, והיא אינה מעוררת שיקולי צדק התומכים בקבלתה, ועל-כן, דינה להידחות.
החלטה |
11/09/2013 |
בית המשפט העליון
מאזכרים – 1 |
עמודים – 4
23854/10 עפת (מרכז)- אפרים ארביב נגד מדינת ישראל באמצעות פממ
שמות השופטים: אחיקם סטולר
like
dislike
copy
enlarge
בפני ערעור על הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה בנתניה, ת 2458/06, מיום 3/10/10 (כבוד השופטת רות רז), בו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") וכן על גזר הדין מיום 2/11/10 במסגרתו נדון המערער לעונשים הבאים: קנס בסך 1,200 ; 18 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 יום של הפסילה המינהלית; פסילה של 6 חודשים על תנאי למשך שנתיים; מאסר של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. עיקר הערעור נסב על השאלה האם נוכח תיקונים 72 88 ו- 97 לפקודת התעבורה, מיום 15/12/05 10/4/08 ומיום 9/12/10 בהתאמה, ניתן להרשיע נהג בנהיגה בשיכרות רק על סמך בדיקת מאפיינים. ובאם התשובה לכך חיובית מה הם התנאים להרשעה כאמור. להבהיר – "בדיקת מאפיינים" היא בדיקה שנועדה לקבוע מצב שכרותו של אדם על פי מאפיינים בהתנהגותו. הבדיקה נעשית על סמך התרשמותו הסובייקטיבית של השוטר ממאפייני התנהגותו של החשוד במצב של שכרות. בין המאפיינים להתנהגות במצב של שכרות נהוג למנות: עמידה לא יציבה, בהליכה על קו מתנדנד, הליכה בזיג-זג, מבחן הבאת אצבע לאף בעיניים עצומות, ריח אלכוהול והתנהגותו רדומה. באשר למהותה של בדיקת המאפינים ארחיב בהמשך. 1. כתב האישום כתב האישום מייחס למערער כי ביום 16.12.05 בשעה 2:10 נהג המערער ברכב בהיותו שיכור ובדוגמא של אוויר נשוף על פי בדיקת נשיפה, שנערכה לו נמצאו 505 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, העולה על המידה הקבועה בחוק. על סמך ממצאי הבדיקה הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב'(א) ו- 39א לפקודת התעבורה (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות").
פסק דין |
02/04/2011 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 50 |
עמודים – 28
עפ"ת (מרכז) 18949-05-24- הילה שיקלי נגד ' מדינת ישראל
שמות השופטים: העמית אחיקם סטולר
like
dislike
copy
enlarge
מפרקליטות מחוז מרכז עוה"ד מור שילוני פסק דין לפני ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום לתעבורה מרכז בתת"ע 12580-11-21 מיום 09.4.24 (כב' השופטת שירי שפר), שהרשיע את המערערת בעבירה שעניינה נהיגה בשכרות ונגזרו עליה העונשים הבאים: א. פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. ב. 3 חודשי עבודות שירות. ג. 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. בתנאי שלא תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או עבירה בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה או סירוב להיבדק בדיקת שכרות. ד. קנס כספי בסך 720 ₪. ה. פסילה של 6 חודשים על תנאי, למנשך 3 שנים. רקע כללי 1. המערערת הואשמה והורשעה בעבירת נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62 (3), 64ב(א)(3א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961. 2. העובדות על פי כתב האישום: ביום 12.11.2021 בשעה 03:35, נהגה המערערת ברכב פרטי ברחוב דרך המכבים 42 בראשון לציון, כשהיא שיכורה בכך שבדגימת אוויר נשוף שמסרה ('בדיקת ינשוף') נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 520 מיקרוגרם העולה על הריכוז המקסימאלי של 240 מיקרוגרם שנקבע בתקנות. תמצית פסק הדין של בית משפט קמא 3. המערערת נהגה ברכב, בכך שישבה במושב הנהג בהיותו מונע בחניה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים שהמערערת ישבה במושב הנהג ברכב כשהוא מונע. באותה העת היה הרכב בחניה. לא נקבע שהמערערת נהגה בפועל ברכב. 5. השאלה היא, בהינתן המצב העובדתי דלעיל, האם ניתן לקבוע שיש לראות את המערערת כמי שנהגה ברכב במועד האמור. בית משפט קמא קבע שישיבה ברכב מונע מהווה 'נהיגה'.
פסק דין |
06/10/2024 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 0 |
עמודים – 6
תת"ע (פתח תקווה) 12580-11-21- מדינת ישראל נגד הילה שיקלי
שמות השופטים: שירי שפר
like
dislike
copy
enlarge
עו"ד גולן הנאשמת בעצמה גזר דין 1. הנאשמת הורשעה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו- 39א לפקודת התעבורה , תשכ"א – 1961 יחד עם תקנה 169א(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. 2. על פי עובדות כתב האישום והכרעת הדין המרשיעה, ביום 12.11.2021 נהגה הנאשמת ברכב פרטי בעיר ראשון לציון בהיותה שיכורה בכך שבבדיקת אוויר נשוף שמסרה נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 520 מיקרוגרם, העולה על ריכוז של 240 מיקרוגרם שנקבע בתקנות. נהיגתה התבטאה בישיבתה ברכב מונע, במושב הנהג. חוות דעת ממונה על עבודות השירות 3. מחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 07/04/24 עולה כי הנאשמת נמצאה מתאימה לביצוע מאסר בדרך של עבודות שירות במגבלות. ראיות לעונש 4. המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשמת בתעבורה (ת/18) וגזר דין מתיק תת"ע 3768-07-19 (ת/19). 5. ב"כ הנאשמת הגיש מסמכים מן המוסד לביטוח לאומי הנוגעים לנאשמת ולבנה (נ/2) וכן טיוטת תיקון תקנות התעבורה, התשפ"ג-2023 (נ/3). טיעוני הצדדים 6. ב"כ המאשימה בטיעוניה, הפנתה לחומרת העבירה, לפגיעה בערכים המוגנים, ולעברה התעבורתי של הנאשמת אשר נוהגת משנת 2015 ולחובתה 4 הרשעות קודמות כאשר ביניהן הרשעה דומה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בגינה הוטל על הנאשמת בין היתר מאסר על תנאי, בר הפעלה כעת. לשיטת ב"כ המאשימה, מתחם העונש ההולם, נע בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל ופסילה בת שנתיים ועד 10 שנים. אשר לעונשה של הנאשמת – ביקשה לקחת בחשבון את היות העבירה חוזרת וביצועה בעוד מאסר מותנה תלוי ועומד כנגדה.
גזר דין |
08/04/2024 |
בית המשפט לתעבורה – פתח תקווה
מאזכרים – 0 |
עמודים – 9
עפת (מרכז) 13619-03-22- פואד אלמראחלה נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: שמואל בורנשטין,יעל טויסטר מיכאל קרשן
like
dislike
copy
enlarge
פתח דבר 1. בפנינו ערעור על גזר הדין מיום 26.1.2022 של בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז בתיק גמ"ר 166-07-19 שבו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961 ונגזרו עליו העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת גרם מוות ברשלנות או נהיגה בפסילה; פסילה בפועל למשך 14 שנים מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, כאשר בחלוף 10 שנים תסווג הפסילה ותחול רק על כלי רכב כבד; 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בפסילה; פיצוי כספי למשפחת המנוחה בסך 25,000 ; קנס כספי בסך 2,000 או 3 חודשי מאסר תמורתו. 2. ערעורו של המערער הופנה בתחילה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין, אלא שבמהלך דיון שהתקיים בפנינו ביום 1.5.2022 , חזר בו המערער מהערעור כלפי הכרעת הדין, ולפיכך פסק דיננו יתמקד אך בערעורו כלפי גזר דין. עובדות המקרה לפי קביעות בית המשפט קמא 3. ביום 7.4.2019 סמוך לשעה 12:22 נהג המערער במשאית מערבל בטון מסוג דאף ברחוב לישנסקי בראשון לציון מכיוון צפון לדרום והתקרב לצומת עם רחוב סחרוב. 2 המערער נהג במשאית בנתיב הימני ביותר מבין ארבעה נתיבים. לאחר שהתחלף מופע האור ברמזור לירוק בכיוון נסיעת המערער, החל המערער בנסיעה, פנה ימינה בקשת רחבה לנתיב השמאלי ברחוב סחרוב. אותה עת, שתי הולכות רגל חצו את הכביש, על מעבר החצייה משמאל לימין בכיוון נסיעת המערער, והמערער האט נסיעתו. בעוד הולכות הרגל חוצות את מעבר החצייה, החלה המנוחה, ילידת 1939, לחצות את הכביש על גבי מעבר החצייה מימין לשמאל בכיוון נסיעת המערער.
פסק דין |
18/07/2022 |
מחוזי – מרכז