בתי הדין לעבודה בירושלים מהווים נדבך מרכזי במערכת המשפט הישראלית, ומשמשים כפורום ייחודי לפתרון סכסוכים בין עובדים למעסיקים. הבנת הסמכות המקומית של בתי דין אלה חיונית הן לעובדים והן למעסיקים המבקשים לממש את זכויותיהם המשפטיות.
במאמר זה נסקור לעומק את הכללים המשפטיים הקובעים את הסמכות המקומית של בתי הדין לעבודה בירושלים, ונבחן פסיקות מרכזיות המבהירות את יישום הכללים הללו בפועל.
הסמכות המקומית של בתי הדין לעבודה, לרבות בית הדין בירושלים, מעוגנת בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
בבסיס החקיקה עומד סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, הקובע:
"לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה…"
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) משלימה את התמונה ומפרטת את הכללים לקביעת הסמכות המקומית של בתי הדין האזוריים.
העיקרון המרכזי בקביעת הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים הינו מקום ביצוע העבודה. כאשר העבודה מבוצעת בירושלים או באזור השיפוט של בית הדין בירושלים, קיימת סמכות מקומית לבית דין זה.
בפסק הדין דמ (חיפה) 51590-12-23 בוריס רטושני נ' תקשובים- מרכז תקשורת עסקי בע"מ, נקבע באופן ברור:
"התובע עובד ממועד תחילת העסקתו ועד היום במוקדי הנתבעת בעיר ירושלים בלבד ובנסיבות אלה ובהתאם לתקנה 3(א)(1)… הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים."
חשוב להדגיש כי כללי הסמכות המקומית בדיני העבודה אינם ניתנים להתניה בהסכמים בין הצדדים. סעש (תל אביב) 18612-04-18 שלמה אסייג נ' יורם דרוקר מדגיש עיקרון זה:
"חסימת שערי בית הדין לעבודה בישראל בפני התובע 'ושליחתו' לנהל את ההליך המשפטי בבית המשפט בזמביה, הינה… תוצאה אינה צודקת אשר מהווה פגיעה קשה בזכויות התובע."
בסכסוכים קיבוציים, הכללים מעט שונים. על פי תקנה 1א לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969:
"מקום השיפוט בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק הוא בית הדין האזורי אשר באיזור שיפוטו מועסקים חלק ניכר מהעובדים המעורבים בסכסוך."
כך, בסכסוך קיבוצי המערב עובדים רבים בירושלים, בית הדין האזורי בירושלים יהיה בעל סמכות מקומית.
בעידן העבודה המרחוק, עולות שאלות מורכבות לגבי סמכות מקומית. כאשר עובד מבצע את עבודתו מירושלים עבור מעסיק שמשרדיו ממוקמים במקום אחר, הנטייה היא להעניק סמכות לבית הדין במקום מושבו של העובד – במקרה זה, ירושלים.
כאשר העבודה מבוצעת במספר מקומות, לרבות ירושלים ומחוצה לה, יש לבחון היכן בוצע החלק המהותי והעיקרי של העבודה. אם רוב העבודה או חלקה המשמעותי בוצע בירושלים, תהיה נטייה להעניק סמכות לבית הדין בירושלים.
נגישות העובד והמעסיק לבית הדין היא שיקול מעשי חשוב. בית הדין בירושלים ממוקם במרכז העיר, מה שהופך אותו לנגיש באמצעות תחבורה ציבורית ופרטית.
שיקול נוסף הוא מיקום העדים והראיות הרלוונטיות לסכסוך. כאשר מרבית העדים והראיות נמצאים באזור ירושלים, יש הצדקה מעשית להעניק סמכות לבית הדין בירושלים.
בתי המשפט מייחסים חשיבות גם ליעילות הדיון ולנוחות הצדדים. כאשר רוב הזיקות מובילות לירושלים, ניהול ההליך בבית הדין בירושלים יהיה יעיל ונוח יותר.
פסק דין זה מדגיש את חשיבות הסמכות הייחודית של בתי הדין לעבודה בסכסוכי עבודה, ומבהיר את הבסיס החוקי לסמכות זו.
בפסק דין זה הודגשה חשיבות עקרון תום הלב בקביעת הסמכות המקומית, במיוחד כאשר הצדדים הם אנשי מקצוע המודעים לכללים המשפטיים.
הגשת תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים כרוכה במספר דרישות פרוצדורליות:
חשוב לזכור כי תביעות עבודה כפופות לתקופות התיישנות. ברוב המקרים, תקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים, אך בתביעות מסוימות (כמו תביעות לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) תקופת ההתיישנות קצרה יותר.
הבנת כללי הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה בירושלים חיונית לניהול יעיל של סכסוכי עבודה. העיקרון המנחה המרכזי הוא מקום ביצוע העבודה, אך יש להתחשב גם בשיקולים נוספים כמו מיקום העדים והראיות.
ככלל, כאשר העבודה מבוצעת בירושלים או כאשר יש זיקה משמעותית אחרת לירושלים, בית הדין האזורי לעבודה בירושלים יהיה הפורום המתאים לדיון בסכסוך העבודה.
חשוב להיוועץ בעורך דין המתמחה בדיני עבודה טרם הגשת תביעה, על מנת להבטיח הגשתה לבית הדין בעל הסמכות המקומית המתאימה, ולמקסם את סיכויי ההצלחה.
כן, הקריטריון המרכזי הוא מקום ביצוע העבודה ולא מקום רישום המעסיק. אם העבודה בוצעה בירושלים, ניתן להגיש את התביעה בבית הדין בירושלים.
במקרה של עבודה במספר מקומות, בית הדין יבחן היכן בוצע החלק המהותי של העבודה. ניתן גם להגיש את התביעה באחד מבתי הדין הרלוונטיים לפי בחירת התובע, כאשר השיקולים המעשיים ייבחנו.
לא, סעיפי שיפוט בלעדי בחוזי עבודה אינם יכולים לשלול את הסמכות המקומית של בית הדין לעבודה שנקבעה על פי דין.
מומלץ להתעייץ עם עו"ד לענייני עבודה בירושלים מומחה בתחום.
ס"ק (תל אביב) 6727-07-13- אחדות ארגון עובדי החוזים במגזר הציבורי נגד מדינת ישראל
שמות השופטים: הדס יהלום
גם אם נקבל את גישת ב"כ המבקשת לפיה הדרישה לחלק ניכר מהעובדים אינה מקימה דרישה לרוב העובדים – הרי שבענייננו קיים רוב מוחלט של למעלה משני שליש מהעובדים המועסקים בירושלים. יתירה מזו, האירועים המתוארים בבקשה אירעו בירושלים והעובד לגביו נטענות מרבית הטענות, מועסק אף הוא בירושלים. 10. קיומו של הליך נוסף בין הצדדים המתנהל בבית הדין בתל אביב, בפני מותב אחר, אין בו כשלעצמו כדי להטות את הכף לטובת ניהולו של הליך זה בבית הדין בתל אביב. יצויין כי הבקשה לא הוגשה במסגרת אותו הליך, אלא כהליך נפרד. 11. בנסיבות המתוארות, לאור הוראת תקנה 1א לתקנות ובהיעדר הצדקה אחרת לקיום הדיון בתל אביב – הסמכות המקומית לדון בבקשת צד מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 12. אשר על כן, התיק מועבר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
החלטה |
09/07/2013 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
בר"ע 36623-11-13- דב מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בעמ
שמות השופטים: רונית רוזנפלד,לאה גליקסמן,אביטל רימון קפלן,שלום חבשוש,מעבידים יצחק קאול
במקרה הנדון לשם ביצוע העבודה יצא המערער מדי יום מביתו שבירושלים, ולאחר יום העבודה שב לביתו שבירושלים; גם העובדה שמשרדי המשיבה שוכנים בירושלים צריכה להוביל למסקנה כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין האזורי בירושלים; ראיון הקבלה לעבודה, תקופת ההתלמדות וההכשרה במהלך החודשים אוגוסט 2010 עד ספטמבר 2010 וכן ישיבות בהן השתתף המערער אשר התקיימו לכל הפחות פעם בשבוע בוצעו אף הם במשרדי המשיבה בירושלים. כמו כן, המערער הגיש חוזים עליהם החתים לקוחות המשיבה במסגרת עבודתו במשרדי המשיבה בירושלים. 4 5. בתגובה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות; על פי ההלכה לא תינתן רשות לערער על החלטה אשר לא תגרום נזק רציני אם תישאר בתוקפה; הפסיקה הכירה במונח "מקום ביצוע העבודה" המופיע בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין כמתייחס למקום בו בוצע עיקר העבודה או החלק המשמעותי ממנה; מקום עבודתו של המערער, מקום ביצוע עיקר העבודה היה בדרום הארץ, וזו גם הייתה הגדרת תפקידו. המערער התקבל לעבודה כאחראי אזור דרום, עבד בדרום הארץ, וזאת אף לשיטתו; סעיף 1.1 לכתב התביעה, לפיו המערער עבד בדרום הארץ, הוא בבחינת הודאת בעל דין באשר למקום השיפוט בו בוצעה העבודה נשוא התובענה; 22 עסקאות מתוך 37 בוצעו באזור הדרום, ואף עבודה לא בוצעה באזור ירושלים; אין להכיר בירושלים כמקום עבודתו של המערער, רק משום שהוא יוצא מביתו בירושלים לעבודתו וחוזר אליו; עבודת המערער לא הייתה במשרדי המשיבה אשר בירושלים והוא גם לא הגיע לשם; תביעת המערער להחזר הוצאות אף היא מתיישבת עם העובדה שעיקר עבודתו של המערער בוצע בדרום, שכן לו עבד בירושלים, עיר מגוריו, סכום ההוצאות הנטענות לא היה מגיע לסך של 60,000 . 6. לאחר בחינת טענות המערער, תגובת המשיבה וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. במקרה הנדון, גם לבית הדין האזורי בירושלים סמכות מקומית לדון בהליך, ולפיכך לא היה מקום להורות על העברת ההליך לבית הדין האזורי בבאר שבע חרף התנגדותו של המערער.
פסק דין |
03/02/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 51 |
עמודים – 6
סעש (תל אביב) 24890-08-15- חסן סבארנה נגד קלאסה מטבחים בעמ
שמות השופטים: יפית זלמנוביץ גיסין
הקדמה 1. הנתבעת הגישה "בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית או לחילופין להעברת התביעה לבית הדין המוסמך מקומית לדון בה" (להלן – "הבקשה"). 2. בבקשתה ציינה הנתבעת, כי התובע עבד בירושלים בלבד ומשכך הסמכות המקומית מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לבקשתה צרפה הנתבעת את תצהירה של גב' סתיו גבאי, הבעלים של הנתבעת בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה, אשר הצהירה, כי התובע "עבד בירושלים ב 99 בשל העובדה שלחברה לא היה כלכלי להרכיב דלתות מחוץ לירושלים בעיקר מפני שהספקים של החברה היו בעלי אולמות תצוגה מחוץ לאזור ירושלים ולא היה לחברה טעם כלכלי (עלויות ומרחקים) להתחרות עימם" (ר' סעף 2 לתצהירה של גב' גבאי). 2 3. מר יששכר שזו, מנהל העבודה של התובע בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה, כך על פי האמור בתצהירו שצורף לבקשה, ציין כי "הוא זוכר היטב. . . שהעבודה היתה בירושלים בעיקרה ולא במקומות אחרים בשטח מדינת ישראל" (ר' סעיף 2 לתצהירו של מר שזו). בהמשך מציין מר שזו, כי "העבודה היתה בירושלים – ובירושלים בלבד" (ר' סעיף 3 לתצהירו המהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה). 4. בתגובתו לבקשה ציין התובע, כי "עבד אצל הנתבעת בירושלים, מודיעין ותל אביב ועל כן הסמכות המקומית מוקנית גם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. עם זאת וע"מ לקדם את התיק אין לתובע להעברת התביעה (כך במקור – י. ז. ג) לבית דין אחר לרבות בית הדין האזורי לעבודה בירושלים" (ר' סעיפים 3-2 לתגובה). 5. בהתאם להחלטת נשיאת בית הדין האזורי לעבודה, כב' השופטת לקסר, מיום 10.11.2015 המציא התובע תצהיר בו ציין, כי עבד אצל הנתבעת בירושלים, מודיעין, אשקלון ותל אביב. 6.
החלטה |
13/04/2016 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 2 |
עמודים – 4
סעש (ירושלים) 18572-03-14- מחמוד פחילי נגד ברוש ניר עבודות הנדסה ובנין בעמ
שמות השופטים: יפה שטיין
יוער כי השאלה האם התובע עבד בירושלים או בבאר שבע, עשויה להשליך לא רק על שאלת הסמכות המקומית אלא גם בשאלות מהותיות של היקף העבודה וכד' . אלא שכאמור, עדויות שני הצדדים לא נתנו תשובה חד משמעית לשאלה זו. 7. על פי תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991) יש לתובע רשות להגיש את תביעתו במקום "ביצוע העבודה" או "במקום העבודה" . ע"פ הפסיקה המונח "מקום העבודה " מתפרש כמענה הרשום של הנתבעת. בבר"עארצי 41211-05-14 ישראלשיינברג- כנפימשקתורבע"מ (ניתןביום ( 30.6.14 נקבע כי "כללושלדבר: ככלשאיןחפיפהבין 'מקוםהעבודה' לבין מקוםביצועהעבודה", רשאיהתובעלבחוראתביתהדיןהאזוריאליותוגשהתביעה". 8. כאמור, בהיעדר עדויות טובות יותר, אכן נשאר ספק בעניין מקום העובדה האחרון של התובע. אעפ"כף משברור שחברת א. ט. ג. עבדה מטעם הנתבעת בקניון הדר בירושלים (אף כי יש ספק אם מדובר בתקופה שהתובע עבד) , ולאור עדותה של מנהלת החשבונות אשר אינה יכולה לשלול בוודאות כי התובע עבד בירושלים ולמרות ספיקות מסויימים לעניין עדותו של התובע – יפעל הספק בעניין זה לטובתו, כך שהדיון יקויים בבית דין זה.
החלטה |
03/03/2016 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 4
סעש (ירושלים) 10287-09-16- יוסף לב גבאי נגד חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בעמ
שמות השופטים: אייל אברהמי
) 6. נקדים ונאמר בקצרה כי בין נימוקיהם העלו הצדדים גם עניינים שאין להם חשיבות בעת בחינת הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה. כך, אין משמעות לגודל הסניפים של הנתבעת ומיקומם (נטען כי הסניף בירושלים הוא השני בגודלו), או למקום ראיון העבודה וחתימת החוזה (תל אביב) ולכתובת התובע בעת עבודתו בנתבעת (בית שאן) ולפיכך לא נתייחס אליהם. 7. העניינים הרלוונטיים, הם מקום עיקר ביצוע עבודת התובע ומקום עבודת התובע. לגבי מקום ביצוע עיקר עבודת התובע אין מחלוקת כי מדובר במסוף נהר הירדן, שבתחום שיפוטו של בית הדין בנצרת. הנתבעת הצביעה בתגובתה על מספר מקרים בהם עולה בבירור שהתובע ראה עצמו כעובד בנהר הירדן ונראה כי דברים אלו מדברים בעד עצמם. אין במספר פעמים ספורות בהם עבד התובע במסופים אחרים, אילת ואלנבי, כדי להקנות סמכות לבית דין זה, ובפרט במקום שאינו בתחום השיפוט של בית הדין. 8. באשר למקום העבודה – כתובתה הרשומה של הנתבעת היא בתל אביב ומשכך הסמכות המקומית נתונה גם לבית הדין בתל אביב.
החלטה |
09/04/2018 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 3
סעש (נצרת) 68679-03-19- אלזיר אלחסיני סאמר ועוד 8 אחרים נגד לוי- מפעלי מתכת ועץ בעמ
שמות השופטים: יעקבס אורית
רקע כללי בבסיס הבקשה עומדות תביעות המבקשים הנובעות מיחסי עובד מעסיק, מכח חוקי המגן וצווי ההרחבה, המגיעות להם לטענתם כאשר בתאריך 4/8/19 דחה ביה"ד את בקשת המשיבה להעביר את הדיון בתביעות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מאחר ולטענתה, המבקשים הינם תושבי יהודה ושומרון, מיריחו ומאחר ומקום עבודתם, על פי כתבי התביעה, הוא באזור התעשיה במישור אדומים, סמוך לירושלים והואיל ומדובר בתביעות בגין עבודתם. 6. הבקשה להלן הטענות שהעלה ב"כ המבקשים בבקשה: א. חלק מתלושי השכר נמסרו לידי המבקשים כאשר רק לאחרונה התחילה המשיבה להקפיד על מסירת עותק מתלושי השכר לידי העובדים בעוד שבנוגע ליתר המסמכים ובמיוחד דוחות השעות, טפסי 106 והעתק ההמחאות, הרי שאלה מעולם לא נמסרו לידי המבקשים. ב. הלכה פסוקה היא כי נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככל לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". ג. המסמכים המבוקשים על ידו רלוונטיים ונחוצים לצורך בירור טענות הצדדים ורכיבי תביעתם של המבקשים בפרט ודרושים הם לצורך חשיפת האמת. 3 ד. אשר להעתק ההמחאות, טפסי 106 ודוחות השעות – אין ספק כי בלעדיהם לא יוכלו המבקשים להוכיח את היקף שעות עבודתם, גובה שכרם ויתר הזכויות המגיעות להם לפי צווי ההרחבה ו/או כחוק וכן ייבצר מהם לחשוף בפני בית הדין את מלוא העובדות הקשורות לותק של המבקשים. אם לא די בכך ובהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר, הרי שמחובתו של המעסיק למסור לעובד את מלוא תלושי השכר בכתב.
החלטה |
09/05/2020 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
מאזכרים – 0 |
עמודים – 10
סעש (תל אביב) 32732-10-19- עמיר איפרגן נגד אחים נוריאלי בעמ
שמות השופטים: מרב חבקין
בהמשך לדיון שהתקיים לפניי להלן החלטה בשאלת הסמכות המקומית: 1. בדיון קדם משפט שהתקיים הועלתה על ידי ביה"ד שאלת הסמכות המקומית בשים לב לכך שמכתבי הטענות עלה שמקום ביצוע העבודה האחרון היה בירושלים. כידוע, מדובר בסוגיה שביה"ד מוסמך להעלות מיוזמתו. 2. הנתבעת הותירה את השאלה לשיקול דעת ביה"ד. התובע טען כי משעה שרוב תקופת העבודה לשיטתו בוצעה העבודה בחנות בראשון לציון הסמכות נתונה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, וזאת גם בהתחשב במען הרשום של הנתבעת (בתל אביב). ולהכרעתי: 3. מדובר בתביעה בגין תקופת עבודה בת 3 שנים. 2 4. על פי כתבי הטענות בתחילת התקופה עבד התובע בחנות הנתבעת בראשון לציון. בהמשך, משנסגרה החנות עבר לעבוד בחנות בירושלים. בהתאם לכתבי הטענות משעבר התובע לעבוד בירושלים, שכרו הועלה לסך 10,000 (נטו) בהתאם לתלוש. מעיון בתלושים ניתן לראות כי העלאה זו בוצעה החל מחודש 3/2018 . הנה כי כן, בהתאם לתקופת העבודה הנטענת (10/2016 עד 10/2019) התובע עבד בירושלים משך כ-20 חודשים מתוך תקופת עבודה של כ- 3 שנים, היינו ברוב תקופת העבודה עבד בירושלים. 5. יתר על כן, וזה העיקר: במקרה בו מדובר במקום ביצוע עבודה אחד, אין רלבנטיות לשאלה היכן בוצעה מרבית העבודה. שאלה זו יש לה נפקות מקום שבאותה תקופה העבודה מבוצעת במספר אתרים, ולא במקרה בו התובע עבד באתר מסוים בתקופה אחת ועבר לאתר אחר בתקופה שנייה. במקרה השני, שהוא הרלבנטי למקרה דנן, הקובע הוא מקום העבודה האחרון. 6. וכך נקבע בעניין בר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג – כנפי משק תור בע"מ ( 30.6.14 ): "הקביעה כי מקום ביצוע העבודה הוא מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה, מתייחסת למקרים בהם במסגרת עבודתו ותפקידו, באותו פרק זמן מבצע העובד את עבודתו במקומות שונים.
החלטה |
06/02/2021 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
מאזכרים – 0 |
עמודים – 4
סעש (נצרת) 42632-06-21- מוחמד זידאת נגד כריכית ליין בעמ
שמות השופטים: אביעד אברגיל
1. לפני בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ולחילופין לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב עיקר טענות הצדדים 2. לטענת הנתבעת, אמנם אין חולק כי התובע ביצע את עבודתו מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה, אך במקרה דנן יש להחיל את הסיפא של תקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), לפיה הסמכות המקומית מוקנית לבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא המקום בישראל שבו מנהלת הנתבעת את עסקיה. לטענת הנתבעת, יש לראותה כמי שמנהלת את עסקיה בירושלים שכן היא מספקת שירותים ללקוחות רבים בעיר ירושלים, לרבות לחנויות לממכר ספרים. כמו כן, טענה הנתבעת כי לאור האמור יש גם לראות בעיר ירושלים כמרכז מפעלה. לפיכך, טענה הנתבעת כי הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 2 לחילופין טענה הנתבעת, כי יש לקבוע את הסמכות המקומית לפי מקום מגורי המעסיק, ומשזה מתגורר במודיעין, הרי שמוקנית לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הסמכות המקומית. בתשובתה לתגובת התובע הוסיפה הנתבעת, "בהערת אגב", כי תמוה באיזה אופן מנסה התובע לטעון כי דיון בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת מקל עליו או נוח לו, שהרי הוא מתגורר ביריחו. 3. מנגד טען התובע, כי כתובתה הרשומה של הנתבעת היא במעלה אדומים, שם גם ביצע התובע את עבודתו – מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה. עוד טען התובע, כי מאחר שהוא רשאי לבחור את מקום השיפוט לדיון בתובענה, לאור תקנה 5 לתקנות, שתכליתן להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו, הרי משהוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בית דין זה קנה סמכות לדון בתביעה. דיון והכרעה 4. אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבודה וכן מקום העבודה וכתובתה הרשומה של הנתבעת – מצויים באיזור התעשייה מישור אדומים, מחוץ לאיזור השיפוט של בתי הדין לעבודה.
החלטה |
01/08/2021 |
בית דין אזורי לעבודה – נצרת
בר"ע 495-09- יורי נובש נגד פלאש תאורה כחול ולבן בעמ
שמות השופטים: נילי ארד
ההחלטה בדבר סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב – בדין יסודה 10. החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים לפיה נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בתל אביב נקבעה על סמך ממצאים עובדתיים בנוגע למקום העבודה או למקום ביצוע העבודה של התובעים נקבע כי מבקש 2 הועסק כל העת בסניפי החברה בתחום הסמכות השיפוטית המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. ומבקש 1 הועסק בשנה האחרונה עובר לסיום העסקתו בסניף החברה באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. משכך הוא וכאשר סמכותו המקומית בית-הדין נקבעת לפי "מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו" , ברי כי אף בענייננו התגבשה סמכות מקומית לבית הדין האזורי בתל אביב. במיוחד כן משמשיב 1 בחר לכרוך תביעתו בזו של משיב 2 שכל כולה בסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. בנסיבות אלה, ונוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בהחלטתו לפיה "אין חולק כי במועד סיום העסקת התובעים עבדו הם בת"א" נכונה מסקנתו כי "מירב הזיקות קושרות את התביעה לאזור ת"א" ואין מתקיים טעם משפטי המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו על העברת התובענה לבית הדין האזורי בתל אביב. לא למותר לציין כי תוצאה זו אינה גורמת עיוות דין למי מבעלי הדין, במיוחד נוכח שיקולי יעילות הדיון בהליך והמרצתו. זאת, משנקבע מועד לדיון הוכחות בתובענה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מה שאין כן בבית הדין האזורי בירושלים. בכך הופג, למעשה, הטעם העיקרי שביסוד הבקשה שלפניי, הוא חששם של המבקשים מפני התמשכות ההליכים שלא לצורך. טרם חתימה 11. משהגענו עד הלום אוסיף ואציין, כי המקרה שלפנינו בו הוגשה תובענה אחת באותו נושא על ידי מספר תובעים שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה שלהם נתון לסמכות שיפוט מקומית של בית דין אחד, שונה ממקרה אחר בו מוגשת נגד המעסיק תובענה באותו נושא על ידי מספר תובעים שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה שלהם באזורים שונים, הנתונים לסמכות שיפוט מקומית של בתי דין אזוריים שונים.
החלטה |
09/12/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 54 |
עמודים – 7
בר"ע 41211-05-14- ישראל שיינברג נגד כנפי משק תור בעמ
שמות השופטים: לאה גליקסמן,אילן איטח,סיגל דוידוב מוטולה,יוסף קרא,מעבידים אמנון גדעון
בשנה החמישית והאחרונה לעבודתו הועבר לסניף במודיעין, הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המבקש השני הועסק בסניף החברה ברחובות והועבר לסניף רמלה – שניהם בסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזוריבתל אביב. בית דין זה קבע כי "משנמצא כי מקום העבודה של שני התובעים עובר לסיום עבודתם בחברה היה באזור תל אביב, צדק בית הדין האזורי בירושלים במסקנתו כי בית הדין האזורי בתל אביב הוא בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה". בית דין זה קבע כי לאור הממצאים העובדתיים "וכאשר הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית-הדין הוא "מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו" , ברי כי אף בעניינו התגבשה סמכות מקומית לבית הדין האזורי בתל אביב. במיוחד כן, משבחר מבקש 1 לכרוך תביעתו בזו של מבקש 2 שכל כולה בסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב". (ההדגשה הוספה-ל. ג). 16. כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה. ומן הכלל אל הפרט: 9 17. בית הדין האזורי קבע כי במקרה הנדון סמכות השיפוט מוקנית לבית הדין האזורי בתל אביב, כי עיקר עבודתו בוצע בתל אביב, וזאת על יסוד הנפסק בעניין שילוח. אולם, נסיבות המקרה בעניין שילוח שונות מנסיבות המקרה הנדון. הקביעה כי מקום ביצוע העבודה הוא מקום בו בוצע עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה, ולא חלק מהעבודה, מתייחסת למקרים בהם במסגרת עבודתו ותפקידו, באותו פרק זמן מבצע העובד את עבודתו במקומות שונים.
פסק דין |
29/06/2014 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 85 |
עמודים – 9
– עורך דין מחאגנה מחמוד קאסם נגד עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים
שמות השופטים: סטיב אדלר,נילי ארד,רונית רוזנפלדנציג עובדים שלום חבשוש,נציג מעבידים אורן צבי שחור
בית הדין אף קבע כי אפילו הופיע המערער בבתי משפט או בבתי דין בישראל כחלק מתפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה הינם בישראל. 18. שלא כמו בית הדין האזורי, אנו סבורים כי משקנה בית הדין בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתונה לבית דין בישראל הסמכות המקומית לדון בה, וזאת על פי ההסדר המפורט כפי שנקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין). אכן, בבסיס ההסדר בדבר סמכותו המקומית של בית דין אזורי עומדת הוראת תקנה 3 (א) (1)) לתקנות בית הדין, הקובעת כך: "תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;" משסבור היה בית הדין האזורי כי מקום העבודה ומקום ביצועה היו מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין אזורי, קבע כי אין לבית הדין סמכות מקומית לדון בה. אלא שלמקרה כזה, נקבעה בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין שורה של אפשרויות חלופיות לפיהן תקבע הסמכות המקומית של בית דין אזורי. בין השאר נקבע בתקנה כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, כי אז נתונה הסמכות המקומית ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד . . . " . לפי כתבי בי דין שבתיק, כתובתו של המערער בעיר אום אל פחם. מכאן שאם אמנם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לתחום ישראל, כי אז נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בחיפה לדון בתביעה. 19. בכך לא מתמצה דיוננו בשאלת הסמכות המקומית. מהסכם העבודה שבין המערער לבין העמותה עולה, כי אחד התנאים המרכזיים שבו הוא התנאי בדבר היותו של המערער מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים. מסתבר, ואין על כך מחלוקת, כי המערער ייצג תובעים תושבי הרשות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה בישראל.
פסק דין |
05/07/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 45 |
עמודים – 21
ע"ע 143-09- אנטון נומיקוב נגד רשת ביטחון (1993) בעמ
שמות השופטים: עמירם רבינוביץיגאל פליטמן,שמואל צור,שלום חבשוש,דוד בן הרוש
מקומות אלה מצויים במקרה הנוכחי בתחום סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. פרשנות זו אין בה שינוי פסיקה קיימת, היא תואמת את לשון הכתוב על פי פשוטו, והיא מבהירה את ההבדל בין מקום העבודה למקום ביצוע העבודה- שני מונחים המצויים בתקנה (3)(א)(1) לתקנות סדר הדין. פירוש זה ודאי נכון, במקרה הנוכחי, בו נטען על ידי המערער, כי יצא לעבודותיו במקומות השונים ממרכז מפעלו של המעסיק בחולון (ראה לעניין זה דוגמאות המובאות בפס"ד אלסינט). לא למותר לציין, כי בכתב התביעה, נושא ערעור זה, לא ציין המערער, היכן בוצעה בכל פעם העבודה שבגינה תובע המערער את המשיבה, כך שודאי, ניתן לפרש את המונח "מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה", כמרכז מפעלו של המעסיק. 9. עוד יש לציין, כי על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה", והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב. 10. יודגש, כי במקרה הנוכחי לא ברור היכן בוצעה עיקר עבודתו של המערער, וגם מטעם זה יש להעדיף פירוש המקנה סמכות מקומית לבית הדין שנוח לעובד להתדיין בו, אשר תואם את תכלית התקנות בעניין זה ואת לשון התקנה.
פסק דין |
23/03/2009 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 233 |
עמודים – 4
בר"ע 70434-11-20- פלונית נגד אלמונית
שמות השופטים: לאה גליקסמן
נוכח האמור, אין לנו צורך להידרש לשאלה אם די בכך שמקום עבודתה האחרון של העובדת היה ב-י' גם אם לתקופה קצרה, כדי להקנות סמכות מקומית לבית הדין האזורי ירושלים. נציין כי בהקשר זה שעניין שיינברג נקבע כי "ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה". 7 14. זאת ועוד. אכן, בשונה מהמשפט האזרחי הכללי, במסגרתו כללי הסמכות המקומית הם הסכמיים ועל כן הצדדים יכולים להתנות עליהם הרי שכללי הסמכות המקומית במשפט העבודה הם קוגנטיים ואינם מאפשרים גמישות, ומשום כך בחירת מקום השיפוט אינה נובעת מהסכמת הצדדים במפורש או מכללא, כי אם מהדין עצמו (בר"ע (ארצי) 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב – הדסה רדנר ( 18.5.2014 ), בפסקה 15). יחד עם זאת, יש לצפות כי טענת חוסר סמכות מקומית תועלה בתחילת ההליך ולא בשלב מאוחר של ההליך, כך שיתר בעלי הדין כבר פתחו ציפיות דיוניות באשר להמשך ניהול ההליך במקום השיפוט שבו הוגשה התובענה. באותם מקרים שבהם מועלית הטענה בשלב מאוחר, אפשר שבית הדין האזורי יקבע כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם בית הדין רשאי להמשיך בניהול התובענה שלפניו חרף חוסר סמכותו המקומית (המ"ד (ארצי) 23372-02-14 אחמד נואף מסאלחה – רשת תיכוני טומשין בע"מ ( 12.2.2014 ), בפסקה 7; בר"ע (ארצי) 8823-05-19 תא מג בע"מ – עבדאללה חמדאן ( 5.5.2019 )].
החלטה |
29/12/2018 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 7
בר"ע 14667-04-17- ירין פאעל נגד אופיסופט בעמ
שמות השופטים: חני אופק גנדלר
כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. לטענת המבקש היה מקום לדון בטענתו לפיה על המשיבה היה להעלות את טענותיה בעניין הסמכות המקומית בהזדמנות הראשונה, ומשלא עשתה כן היה מקום לדחות את בקשתה מטעם זה. מעבר לכך, ולגוף העניין, טען כי מקום עבודתו האחרון מאז יום 18.2.17 היה במרכז לבטיחות בדרכים בירושלים. משזהו מקום עבודתו האחרון, כך טען המבקש, בית הדין האזורי בירושלים הוא בעל הסמכות המקומית לדון בתביעתו. 5. תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות" או "תקנות בית הדין לעבודה") קובעת את כללי הסמכות המקומית בתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה: "(א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה"; תקנה 45 לתקנות קובעת כך: "בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. (ב) החליט בית הדין לדחות את התובענה בנוגע לנתבע שביקש זאת, רשאי הוא להורות בדבר ההוצאות – הן של הבקשה והן של התובענה עצמה – ככל שייראה לו. (ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- (להלן – חוק בתי המשפט)". להשלמת התמונה נציין כי בעוד שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מצויה הוראה לענין הסכם שיפוטי (תקנה 5) הרי שבתקנות בית הדין לעבודה אין הוראה מקבילה.
החלטה |
18/04/2017 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 3 |
עמודים – 7
המד 8753-09-20- ירון מגן נגד חברת דואר ישראל בעמ
שמות השופטים: ורדה וירט ליבנה
3 9. אשר למקום השיפוט – כפי שפורט לעיל, התובע מעדיף כי הדיון בתיק יועבר לבית הדין האזורי נצרת, בעוד הנתבעת מעדיפה כי הדיון יועבר לבית הדין האזורי תל אביב או לחלופין לבית הדין האזורי ירושלים. אשר לטענת הנתבעת לפיה גם לבית הדין האזורי ירושלים, קיימת סמכות מקומית לדון בתיק אציין, כי אין זה מסמכותי, כנשיאת בית הדין הארצי, להידרש לקביעת סמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה. החלטה בדבר סמכות מקומית נתונה אך ורק לבית הדין האזורי לעבודה בו נדון ההליך, מתוקף הוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט , תשמ"ד-1984, ואין היא באה בגדר הסמכות המוקנית לנשיא בית הדין הארצי לעבודה על פי הוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט (ראו למשל: המ"ד 24898-06-12 חכם בסול נ' בונה רינה – בניה ופיתוח (2000) בע"מ ( 8.7.2012 )). על כן, לא מצאתי להידרש לסוגיה זו שעה שהדברים לא הובאו לפני בית הדין האזורי, שהוא הערכאה המוסכמת לדון בכך. לדידי, השיקולים המנחים, המפורטים בסעיף 78(ב) לחוק בתי המשפט , תשמ"ד-1984, מטים את הכף לטובת העברת הדיון לבית הדין האזורי נצרת: ראשית, בית הדין האזורי נצרת הוא בית הדין הקרוב ביותר לבית הדין האזורי חיפה.
החלטה |
09/09/2020 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 2 |
עמודים – 3
המ"ד 18468-04-25- דוד מלכה נגד ' א.י. אלקטרוניקה בע"מ
שמות השופטים: אילן איטח
ג. כבר נקבע כי בעניין שיינברג[3] כי "ככל שאין חפיפה בין 'מקום העבודה' לבין 'מקום ביצוע העבודה', רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, 'מקום ביצוע העבודה' הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה". ד. כאמור, הנתבעת טענה, והתובע לא חלק על כך, כי מקום מושבה הוא במרכז הארץ, בתחילה בפתח תקווה ולאחר מכן בראש העין וכי העבודה בוצעה לסירוגין במשרדי החברה, במשרדי הספק ובביתו של התובע. בהמשך, במסגרת תצהירה, תיקנה הנתבעת את גרסתה תוך שהודגש כי חלק ניכר מהעבודה בוצע אצל הלקוח. כך או כך, אין לתיקון זה כל השלכות על הכרעתי. שכן, עבודה בפתח תקווה או ראש העין מקימה סמכות מקומית לבית הדין האזורי תל אביב ועבודה במשרדי הספק בצומת אחיהוד ומביתו של התובע בכרמיאל מקימה סמכות מקומית לבית הדין האזורי חיפה. מכאן ומבלי להדרש לשאלה מהו מקום ביצוע עיקר העבודה, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי תל אביב ולבית הדין האזורי חיפה[4]. ה. בנסיבות בהן יש להעביר את התובענה מבית הדין האזורי חיפה (והתובע לא חלק על כך), יש להעדיף את כללי הסמכות המקומית בתקנות. ו.
החלטה |
22/04/2025 |
בית דין ארצי לעבודה – ארצי
מאזכרים – 0 |
עמודים – 5
סע"ש (ירושלים) 40098-03-24- עידו דדון נגד ' החברה הדרומית לשווק בע"מ
שמות השופטים: אסתר שחור
תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת את כללי הסמכות המקומית בתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה: "(א) מקום השיפוט הוא-(1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק-בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה"; 6. לגבי מקום העבודה, משרדה של הנתבעת הינו בהוד השרון. בעניין מקום ביצוע העבודה בית הדין הארצי חזר ושנה כי מה שקובע הוא המקום האחרון בו בוצעה העבודה. כך בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ (ניתן ביום 13.12.09 ) נקבע בזו הלשון: "מבקש 1 הועסק בשנה האחרונה עובר לסיום העסקתו בסניף החברה באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. משכך הוא וכאשר הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית-הדין הוא "מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו" [דב"ע נא/108-3 ישעיהו פוקס-אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 303], ברי כי אף בעניינו התגבשה סמכות מקומית לבית הדין האזורי בתל אביב. " 7. אף בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14 ) הבהיר בית הדין הארצי את חשיבות מקום העבודה האחרון: "כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה. " (ההדגשה האחרונה שלי, א. א. ) וכן: "לפיכך, בנסיבות המקרה לא היה מקום לקבוע את "מקום ביצוע העבודה" על בסיס מבחן של ביצוע עיקר העבודה תוך בחינה והשוואה של מספר שנות עבודתו של המערער בכל אחד מסניפי המשיבה.
החלטה |
20/11/2024 |
בית דין אזורי לעבודה – ירושלים
מאזכרים – 0 |
עמודים – 6
סעש (תל אביב) 37607-01-19- שמואל בן חור נגד אלקטרה דנקו בעמ
שמות השופטים: דפנה חסון זכריה
הנתבעת הוסיפה, כי אימוץ הפרשנות שמבקש התובע לייחס לתקנה 3 לתקנות, תרוקן מתוכן את סוגיית הסמכות המקומית, ותוביל לכך שכל התביעות כנגדה יתנהלו בבית הדין בתל אביב, על אף שהיא מנהלת פרויקטים באתרים שונים ברחבי הארץ, והגם שעל עובדיה נמנים גם כאלה שמקום ביצוע עבודתם היה באתר אחד בלבד. באשר לטענת התובע בעניין השיהוי בהגשת הבקשה, השיבה הנתבעת כי הבקשה הוגשה במסגרת סד הזמנים שנקצב להגשת בקשות מקדמיות, וכי התובע לא ציין במסגרת כתב התביעה מה מקור סמכותו המקומית של בית דין זה לדון בהליך . דיון והכרעה 5. תקנה 3(א)(1) לתקנות קובעת כי מקום השיפוט בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הוא"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (ההדגשה הוספה, ד. ח. ז). 6. מלשון התקנה עולה, אפוא, כי נקודת המוצא היא שמקום השיפוט ייקבע בהתאם למקוםהעבודהשל העובד ולמקום שבו ביצע את העבודה, להבדילממיקומו שלהמעסיק. 3 7. אף מהפסיקה עולה, כי הדגש בקביעת מקום השיפוט הוא זיקתו של העובד למקום העבודה ולמקום ביצוע העבודה, ולא מענו הרשום של המעסיק. כך למשל, בעניין תב"ע (ארצי) נא/3-108 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ , כג(1) 300 (1991) (להלן – ענין אלסינט) קבע בית הדין הארצי כי: ". . . מבחינת סמכותו של בית-הדין, קובע -לא מקום מושבו של הנתבע, אלא 'מקום עבודתו של העובד שבגללו מוגשת התובענה'. גישה זאת מתיישבת עם דרכו של המחוקק הישראלי, הרואה קשר בין העובד לבין מקום העבודה. לענייננו, ראה מתקין התקנות לא לאלץ עובד ללכת ל'מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע', אלא לאפשר לו לפעול למימוש זכויותיו במקום עבודתו".
החלטה |
21/01/2020 |
בית דין אזורי לעבודה – תל אביב
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום; (10) בהליך לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה) – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצאת לשכת שירות התעסוקה הנוגעת בדבר או נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע; (11) בכל הליך אחר – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום (ב) לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 3. מקום השיפוט
3. (א) מקום השיפוט הוא – (1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה; (2) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה או מקום העבודה המיועד של העובד, שהיא העבודה נושא התובענה, או שבא זור שיפוטו בוצעה או אמורה היתה להתבצע העבודה; (3) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או נמצא מקום מגוריו; (4) בתובענה נגד קופת גמל כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע; (5) בת ובענה של קופת גמל נגד מעביד כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מרכז מפעלו של הנתבע בישראל; (6) בתובענה של קופת גמל נגד חבריה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – בית הדין האזורי שבתחומו נמצא מקום מגוריו של הנתבע, או שבתחומו שולמו או צריכים היו להשתלם דמי הביטוח לקופה; (7) בתובענה שבין עובד לארג ון עובדים כאמור בסעיף 24(א)(4) לחוק – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד, זולת אם נקבע אחרת בתקנון הארגון; (8) בתובענה נגד המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע; (9) בתובענה של המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל בשמו – בית הדין האזורי
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 2. החלת תקנות סדרי הדין בערעור
2. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין בערעור או בבקשה לשופט בית המשפט העליון), התשכ"ד-1963, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בתקנה 1, במקום כל מקום שבו נאמר "בסעיף 43 לחוק" קרי "בסעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות"; (2) בתקנה 3, במקום "המאשים" קרי "התובע – אם העובד הוא המערער או המבקש, או העובד – אם התובע הוא המערער"; (3) בתקנה 4, בפסקה (2), במקום "המשרד" קרי "הרשות המקומית" ופסקה (6) תיראה כמחוקה; (4) בתקנה 6, במקום "יימסר לפרקליט המדינה ולנציב השירות" קרי "יימסר למשיב"; (5) בתקנה 16, במקום "נציב השירות" קרי "ראש הרשות המקומית"; (6) בטופס ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פיטורים והחזרה לעבודה לפי תקנה 4 שבתוספת, המלים "האם ניתנה רשות לערער" – ייראו כמחוקות.
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
סעיף: 29. סמכות למתן סעד
29. (א) בית דין אזורי, או בית הדין הארצי כשאינו דן בערעור, מוסמכים ליתן כל סעד שבית משפט מחוזי מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותם כוחם ככוחו של בית המשפט המחוזי. (ב) בית הדין הארצי הדן בערעור מוסמך לתת כל סעד שבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים מוסמך לתיתו, ובתחום סמכותו כוחו ככוחו של בית המשפט העליון.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 5. מקום שיפוט במקרים אחרים
5. תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין.
צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969
סעיף: 2. הקמת בתי דין אזוריים
2. מוקמים בזה בתי דין אזוריים לעבודה כדלהלן: בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה בית הדין מקום מושבו אזור שיפוטו בית דין אזורי לעבודה, ירושלים ירושלים מחוז ירושלים בית דין אזורי לעבודה, תל–אביב בת ים מחוזות תל–אביב והמרכז למעט אזור צפון מערב השרון2 בית דין אזורי לעבודה, חיפה חיפה מחוז חיפה ונפת עכו שבמחוז הצפון לרבות אזור צפון מערב השרון3 בית דין אזורי לעבודה נוף הגליל – נצרת נצרת או נוף הגליל מחוז הצפון למעט נפת עכו בית דין אזורי לעבודה, באר–שבע באר–שבע ואילת מחוז הדרום תחילה
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 1. הגדרות
1. בתקנות אלה – "בית דין אזורי" , "בית דין ארצי" ו "רשם" – כמשמעותם בחוק; "בית דין" – בית דין אזורי או בית דין ארצי, לפי הענין, לרבות שופט בבית הדין כשהוא דן בענין לבדו, וכן רשם הפועל על-פי סעיף 27(ב) ו-(ג) לחוק; "החלטה" – פסק דין וכל החלטה אחרת של בית הדין; "הליך" – תובענה וכל ענין אחר המובא בידי בעל דין לפני בית דין; "טופס" – שנוסחו ניתן בתוספת; "כתב בי-דין" – כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה, פסיקתה, דרישה והזמנת בעל דין או עד; "מספר זהות" – (1) לגבי חברה הרשומה בישראל – מספר הרישום; (2) לגבי חברה הרשומה מחוץ לישראל – המדינה שבה היא רשומה ומספר הרישום, אם יש לה מספר רישום; (3) לגבי תאגיד אחר שיש לו מספר רישום על–פי דין – מספר הרישום שלו; (4) לגבי יחיד תושב ישראל – מספר זהותו במרשם האוכלוסין; (5) לגבי יחיד שאינו תושב ישראל – המדינה שבה הוצא הדרכון ומספר הדרכון; (6) לגבי יחיד תושב האזור – מספר הזהות על פי מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבאזור כמשמעותו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. "מען" , לענין המצאת כתבי בי-דין – שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספר הטלפון והפקסימיליה באותו מען, אם ישנו; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; "פסול דין" – לרבות "קטין" וכמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; "תובענה" – תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית הדין באחת הדרכים שנקבעו לכך; "תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור, ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם; "תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
תקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979
סעיף: 1. החלת תקנות סדרי הדין בבתי הדין
1. תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963, למעט תקנות 53 עד 67, 79, 80 ו-92א, יחולו על משמעת עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים אלה: (1) בכל מקום שבו נאמר "המשרד" קרי "הרשות המקומית"; (2) בכל מקום שבו נאמר "נציב השירות" או "המנהל הכללי" קרי "ראש הרשות המקומית"; (3) בתקנה 1, המלים "במשרד נציב השירות" – ייראו כמחוקות; (4) בתקנה 2(5), במקום "סעיף 17 לחוק" קרי "סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות", ובמקום "סעיף 17(2)" קרי "סעיף 9(2) לחוק הרשויות המקומיות"; (5) בתקנה 52, המלים "אם יש לו זכות ערעור לפי סעיף 43(א) לחוק" ייראו כמחוקות ובמקום "סעיף 43(ב) לחוק" קרי "סעיף 24(ב) לחוק הרשויות המקומיות"; (6) בתקנה 52א, במקום "43(ב)" קרי "24(ב) לחוק הרשויות המקומיות"; (7) בתקנה 82, במקום "סעיף 34 לחוק" קרי "סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות"; (8) בתקנה 83, המספר "28" ייראה כמחוק ובמקום "43(א)" קרי "24(א) לחוק הרשויות המקומיות"; (9) בטופס תובענה לפי תקנה 2 שבתוספת, המלים "פרקליט המדינה או בא כוחו נציב שירות המדינה או בא כוחו" ייראו כמחוקות; במקום "סעיף 17 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963" קרי "סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות", ובמקום "סעיף 17(2)" קרי "סעיף 9(2) לחוק לחוק הרשויות המקומיות".
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991
סעיף: 4. תובענה נגד המדינה
4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.
חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959
סעיף: 82א. סמכות בית הדין לעבודה
82א. בכפוף לסעיף 43 תהא לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בכל הליך אזרחי הנובע מהוראות חוק זה.
כל הזכויות שמורות ©
