כל הזכויות שמורות document.getElementById("year").innerHTML = new Date().getFullYear() ©
מהפסיקה העדכנית של בתי המשפט ובתי הדין המשמעתיים בתל אביב עולה כי עורך דין פלילי בתל אביב הפועלים במטרופולין הגדול בישראל נדרשים לעמוד בסטנדרטים מקצועיים ואתיים גבוהים במיוחד, תוך שמירה קפדנית על חובות נאמנות ומסירות ללקוח, התנהלות מקצועית ראויה בבתי המשפט השונים במחוז תל אביב והקפדה יתרה על כללי האתיקה המקצועית בסביבת עבודה תחרותית ותובענית.
עורכי דין פליליים הפועלים בתל אביב ניצבים בפני אתגרים ייחודיים ביחס לעמיתיהם הפועלים באזורים אחרים בישראל. הדרישות המחמירות נובעות ממספר גורמים:
עורכי דין פליליים הפועלים באזור תל אביב כפופים למערכת נורמטיבית מקיפה ומחמירה, הכוללת את חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, הנחיות ועדת האתיקה המחוזית, ופסיקה ענפה של בתי המשפט ובתי הדין המשמעתיים. מערכת נורמטיבית זו מעצבת את גבולות הפעולה המקצועית ומציבה רף גבוה במיוחד לעורכי דין בתחום הפלילי.
כפי שנקבע בפסיקה המנחה:
בדמ (תל אביב) 67/00- הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב יפו נגד ' עורך דין פלוני (ניתן ב 17/02/2002)
"אין צורך להרבות בדברים בעניין זה. הלכה פסוקה היא שאי מתן מענה לפניית הלשכה מהווה עבירה של התנהגות של פגיעה במקצוע עריכת הדין"
פסיקות בתי המשפט ובתי הדין המשמעתיים בתל אביב משקפות את הציפיות הגבוהות מעורכי דין פליליים באשר להתנהלותם באולמות בתי המשפט. דוגמאות בולטות כוללות הלכות בנושא:
ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב ידועה בגישתה המחמירה כלפי עורכי דין פליליים. הוועדה מפרסמת מעת לעת החלטות והנחיות בנושאים רלוונטיים, כגון:
אחת החובות היסודיות ביותר המוטלת על עורכי דין פליליים היא חובת האמת והיושרה, כפי שנקבע בפסיקה המנחה:
בדא 78/03- נגד ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת״א (ניתן ב 23/12/2003)
"מחובתו של עורך-דין שלא לגור מפני איש, לומר דברים-הנראים לו, בתום-לב, נכונים-כהווייתם ואמיתתם, גם אם חאמת העובדתית שבדבריו לא נעימה וקשה היא לבעל הדין שכנגד… תשאלח בנדון דדן אינה, מת יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מח שצריך הוא לומר"
חובת הסודיות והחיסיון מקבלת משנה חשיבות בתיקים פליליים, במיוחד בתיקים רגישים ומתוקשרים המנוהלים בבתי המשפט בתל אביב. הפסיקה מדגישה את האיזון העדין בין:
סוגיית שכר הטרחה בתיקים פליליים מהווה נושא מורכב, ופסיקות בתי הדין המשמעתיים בתל אביב מתווות כללים ברורים:
בתי המשפט בתל אביב מציבים רף גבוה לעורכי דין פליליים המופיעים בפניהם, כפי שמשתקף בפסיקה:
בדמ (תל אביב) 175/08- הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב יפו נגד ' גדעון חיים (ניתן ב 06/07/2010)
"במהלך שמיעת ההוכחות טען הנאשם לעצמו וניהל הגנתו ברהיטות דבר שאפשר להתרשם מאדם ברמה אנטלקטואלית גבוהה המתנסח ברהיטות. הנאשם חקר את העדים שהעידו בפנינו במקצועיות רבה ושום שכל."
תקשורת אפקטיבית עם הלקוח מהווה אבן יסוד בעבודת עורך הדין הפלילי בתל אביב. היבטים מרכזיים כוללים:
תיקים פליליים בולטים בתל אביב מושכים לעתים קרובות תשומת לב תקשורתית נרחבת. עורכי דין פליליים נדרשים להתמודד עם:
עורכי דין פליליים מובילים בתל אביב מקפידים על:
לאחר ניתוח חומר הראיות, עורך הדין הפלילי בתל אביב נדרש ל:
עורכי דין פליליים מובילים בתל אביב מקפידים על:
שמירה על סודיות בסביבה האורבנית והתקשורתית האינטנסיבית של תל אביב מהווה אתגר ייחודי:
הקהילה המשפטית בתל אביב מאופיינת בקשרים הדוקים ומפגשים תכופים, מה שמעלה אתגרים בנושא ניגודי עניינים:
עורכי דין פליליים בתל אביב חשופים לעתים לפניות ותלונות, ונדרשים להתמודד עמן באופן מקצועי:
השלב הראשוני של הטיפול בתיק פלילי בתל אביב כולל פגישת ייעוץ מקיפה:
לאחר הפגישה הראשונית, עורך הדין הפלילי בתל אביב מתמקד בהליכים מקדמיים:
בשלב המרכזי של ההליך הפלילי, עורך הדין הפלילי המיומן בתל אביב נדרש ל:
עורך דין פלילי בתל אביב נדרש לשלב מקצועיות משפטית גבוהה עם אתיקה מקצועית קפדנית ויכולות ייצוג יוצאות דופן. המורכבות הייחודית של מערכת המשפט בתל אביב, היקף התיקים הפליליים והמגוון האנושי במטרופולין הגדול בישראל מציבים בפני עורכי דין פליליים אתגרים משמעותיים ודרישות מחמירות.
עורך דין פלילי מוביל בתל אביב חייב לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת לקוחותיו, תוך שמירה קפדנית על כבוד המקצוע והמערכת המשפטית. עליו להתעדכן באופן שוטף בחקיקה ובפסיקה, להתמודד בהצלחה עם לחצים מגוונים ולנווט במיומנות במערכת מורכבת ותובענית.
הפסיקה העדכנית והניסיון המצטבר מלמדים כי המפתח להצלחה בתחום טמון בשילוב הייחודי של ידע משפטי מעמיק, מיומנויות ייצוג מתקדמות, יושרה מקצועית בלתי מתפשרת, ויכולת לבנות יחסי אמון עם הלקוח ועם כל הגורמים במערכת המשפט הפלילי.
בדמ (תל אביב) 175/08- הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב יפו נגד ' גדעון חיים
שמות השופטים: שלו מרדכי ח,שריק איה,חברת בית הדין,קליין ישראל,חבר בית הדין
בנסיבות העבירה עסקינן באי תגובה מצד הנאשם לפניות הקובל בכלל בהקשר של תלונה שהוגשה כנגדו ביחס להזנחת טיפול בעניינה של לקוחה, תלונה ממנה זוכה מחמת הספק בסופו של יום. 93537405955 2. במהלך שמיעת ההוכחות טען הנאשם לעצמו וניהל הגנתו ברהיטות דבר שאפשר להתרשם מאדם ברמה אנטלקטואלית גבוהה המתנסח ברהיטות. הנאשם חקר את העדים שהעידו בפנינו במקצועיות רבה ושום שכל. יחד עם זאת נחשפנו לכך כי קודם לשמיעת ההוכחות פעל הנאשם לפגוש את עד התביעה המרכזי ולשוחח איתו לגבי נשוא התלונה, דבר שהטיל צל כבד על הגבולות שמסמן לעצמו הנאשם בעת שמתווה את דרך התנהלותו. 3. ואכן, שורה ארוכה של גזרי דין שניתנו בעניינו של הנאשם ואשר הוגשו לעיונינו במסגרת שמיעת הטעונים לעונש לימדו כי הנאשם שהיה עורך דין בחר ביודעין לנצל את כשרונותיו הברוכים דווקא לביצוע עבירות והליכה בנתיב העברייני. 4. ניכר היה כי שנים של פעילות אגב ביצוע עבירות אתיות השכיחו מהנאשם מכל וכל את תפקידו המכובד של עורך הדין וייעודו, עד שהגיע למצב לפיו איננו מסוגל להפנים ו/או להבין בכלל את חטאיו ושגיאותיו. במקום לערוך חשבון נפש נוקב וקשה ביותר על מעשיו, כל שמסוגל הנאשם היום לעשות הוא לתרץ את עבירותיו וזאת במקום לנסות ולמתוח קו חוצץ בין העבר העברייני ובין עתיד שיבוסס על דרך חיים אחרת או למצער לקחת אחריות בוגרת ומושכלת על מעשיו העבריינים משך שנים. 5. ניכר בעליל כי במצב דברים זה מוכיח הנאשם כי אין לו כל תובנה לגבי מילוי דרישות התפקיד המחייבות והאחראיות של מקצוע עריכת הדין. 6. לכאורה, אנו דנים בהרשעה נקודתית ומצומצמת כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעת הדין, אלא שראיית התמונה בכללותה יוצרת תחזית קשה מאד מבחינת הנאשם. 7.
הכרעת דין |06/07/2010 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – תל אביב
בדמ (תל אביב) 67/00- הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב יפו נגד ' עורך דין פלוני
שמות השופטים: עזרא כהן,חבד ליאור אפשטיין,חבד רפי ארניה
אכן, ייתכנו מקרים בהם אי מענה עלול להתפרש כסירוב, ואולם נוכח עדות הנאשם אשר לא נסתרה, ומהימנות עדות המתלונן כפי שבואר לעיל, סבור אנוכי כי פריט אישום זה לא הוכח די צורכו. אינני סבור כי הראיה הנסיבתית של אי מתן המענה בכתב די בה כדי להביא להרשעת הנאשם בפריט אישום זה. 50. אשר על כן אני סבור, בלב כבד, כי יש לזכות את הנאשם גם בפריט אישום זה, ולו מחמת הספק . 51. יצויין בזאת כי ניתן היה אולי להאשים את הנאשם באישומים שונים בגין היעדר היכולת ליצור עימו קשר, ואולם אין אני מביע דעה בעניין זה. עוד אציין, כי אני מציע לנאשם ליזום פגישה עם המתלונן על מנת להשיב לו מיידית את מסמכיו. הימנעות מלהשיב לפניית לשכת עוה"ד 52. הנאשם הודה בעבירה זו הן בתשובתו לכתב הקובלנה (עמ' 4 לפרוט' 11.10.2000 ) והן בדברי סיכומיו. 53. אין צורך להרבות בדברים בעניין זה. הלכה פסוקה היא שאי מתן מענה לפניית הלשכה מהווה עבירה של התנהגות של פגיעה במקצוע עריכת הדין, ולעניין זה ראה על"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עוה"ד פ"ד מ"א (3) 324, ואנו מרשיעים את הנאשם בפריט אישום זה על יסוד הודאתו. אשר על כן, ולו דעתי נשמעה, הייתי מרשיע את הנאשם בעבירה של התנהגות של פגיעה בכבוד המקצוע של עריכת דין, בהתאם לסעיף 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, בגין אי מתן מענה ללשכת עוה"ד.
הכרעת דין |17/02/2002 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – תל אביב
בדמ (תל אביב) 15/00- הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב- יפו נגד ' פלוני
שמות השופטים: משה וינברג,דליה גלעד,חבד,אלון גלרט
אביב-יפו נגד הנאשמים: 1. פלוני, עו"ד 2. אלמוני, עו"ד הכרעת דין א. העובדות המיוחסות לנאשמים בקובלנה: 1. נגד הנאשמים, פלוני ואלמוני (להלן: "הנאשמים"), הוגשו שלוש קובלנות בבד"מ 15/00, בד"מ 83/00 ובבד"מ 164/00 (להלן: "הקובלנות"). 2. האישומים בבד"מ 15/00: 2.1. בתאריך . . . פרסמו הנאשמים את עצמם בשני מקומונים שונים כעוסקים במקצוע עריכת דין, תחומי התמחותם, כתובתם ושיעור שכ"ט אותו הם גובים עבור מתן שירותים משפטיים שונים (להלן: "האישום הראשון"). 2.2. המתלוננים, משרד עוה"ד ק', פ', ר' ושות' הינם עורכי הדין של המתווך י' ל' (להלן: "המתווך"). הנאשמים שיגרו למתווך, שאינו לקוחם, ומעולם לא היה לקוחם, מכתב בו הם מודיעים לו על מעבר לכתובתם החדשה, על תחומי התמחותם, וכן שיעור שכ"ט אותו הם גובים בגין מתן שירותים משפטיים שונים (להלן: "האישום השני"). יוער כי הנאשמים בתגובתם לפניית הקובל אליהם מיום 24.11.99 , הודו כי מכתב זה נשלח בטעות, וכן התחייבו להימנע מעשיית מעשה דומה בעתיד. 3. האישום בבד"מ 83/00: 3.1. בתאריך . . . פרסמו הנאשמים בעיתון . . . מודעה הכוללת את שם משרדם, שמם, תוארם, תחומי התמחותם, כתובתם, מס' הטלפון שבמשרדם, ושיעור שכ"ט אותו הם גובים בעבור מתן שירותים משפטיים שונים (להלן: "האישום השלישי"). 4. האישום בבד"מ 164/00: 4.1. בתאריך . . . פרסמו הנאשמים בגיליון עיתון . . . , מודעה הכוללת את שם משרדם, תוארם, תחומי התמחותם, כתובתם, מס' הטלפון שבמשרדם, ושיעור שכ"ט אותו הם גובים בעבור מתן שירותים משפטיים שונים (להלן: "האישום הרביעי").
גזר דין |14/04/2001 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – תל אביב
בדמ (תל אביב) 67/02- הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נגד ' פלוני
שמות השופטים: משה וינברג,יוסף אהרוני,חבד,אביגדור שטיינהרץ
להגיש במשטרת ישראל תלונה שקרית" (סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד) "ניסיון נואל זה לפעול כעצתכם באמצעים פסולים תוך עבירה על חוק העונשין" (סעיף 2 למכתב הנאשם מיום 19.7.01 ) "ניסיונך להדיח את ד' להגיש תלונת כזב למשטרה" (סעיף 4 למכתב הנאשם מיום 30.7.01 ) ייתכן אמנם, שהנאשם סבר ב תום לב, כי יש ממש בדבריה לכאורה של מרשתו (התובעת בתביעה שכנגד), אולם ניתן היה בקלות ליישב טענות אלו עם העובדות, שתוארו על ידי המתלונן במכתב התשובה שלו מיום 30.7.01 הנ"ל (ת/4), וזאת בטרם הכללת הדברים בשורות כתב התביעה שכנגד, שהומצא למתלונן ביום 24.7.01 , ובטרם פנייה בניגוד לכללי האתיקה לל קוחה מיוצגת שלא באמצעות עורך דינה. נוסח כתב התביעה שכנגד וכתיבת המכתבים הללו אינם מתיישבים, לדעתנו, עם החובה המוטלת על עורך-דין להתייחס לחברו באמון ובכבוד. גם כאשר עורך-דין מחליט להטיח כלפי חברו דברי ביקורת, חובה עליו לעשות זאת בדרך נאותה. התנהגות הנאשם בעניין הגשת התלונה 31. הנאשם לא שעה לפניות מטעם לשכת עורכי הדין בעניין התלונה, שהוגשה נגדו, ולא העביר תשובה סדורה, המתייחסת לטענות המועלות בתלונה, וזאת במועדים שנדרש לכך. יש בהתנהגות זו מצד הנאשם משום הבעת זלזול בלשכת עורכי הדין ופגיעה במוסדותיה. בעבר כבר נקבע, כי עורך דין שלא השיב על דרישתו של הועד המחוזי להגיב על תלונה, שהוגשה נגדו, נהג בצורה שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. לעניין זה ראה האמור בעל"ע 19/86-פלוני נ' ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי, פ"ד מא (3) 324 , בעמ' 332-333: ". . . ואולם החובה להשיב (לבד אם יש צידוק שלא להשיב, כגון במקרה של מחלה, היעדרות או כדומה צידוק) נדרשת מתחייבת לא רק מתוך יחסי אדיבות בין עורך הדין לבין הלשכה שהוא חבר אלא מעצם הייחוד של מקצוע עריכת הדין, כפי שמצא ביטויו בחוק.
גזר דין |24/01/2003 |בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין – תל אביב
בד"א 56/16- ארנון גיצלטר עורך דין נגד ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בע"א 56/16 מחוז ת"ל אביב והמרכז
שמות השופטים: גדעון בירן,ניר הורוביץ,חבד,צבי מורג,חבד
עוד מאשימים הנקבלים את המתלוננים כי "תרמו במעשים מעוולים ובמחדלים בכדי ליצור תביעת כזב נגד התובע במטרה להפחידו, להזיק לו, לסחוט ממנו, או ממבטחיו". בסעיף 3 (ג) נטען כי המתלוננים "משתפים ושותפים עם הנתבעת. . . במזימה המועלת כלפי התובע שכנגד". בסעיף 5 נטען כי התביעה שהוגשה מבוססת על דברי מרמה, שקר וזיוף וכי המתלוננים עשו יד אחת עם התובעת בתיק העיקרי. עוד נכתב כי המתלוננים התגייסו והצטרפו לנתבעים שכנגד כשותפים למעשי העוולה והנגישה, גם כשותפים וגם כמסייעים לדבר עוולה. עוד מייחסים למתלוננים שותפות, העלמה מכוונת של מידע מבית המשפט, בחוסר תום לב ובהטעיית בית המשפט. 9. בכתב ההגנה המתוקן שהגיש נקבל 2 בת. א. 1726/09 נכתב, בין היתר, כדלקמן:". . . הרי שעוה"ד, שני ב"כ התובעת, עוולו כלפי הנתבע בעצם שותפותם עם התובעת ועם שותפיה ומנהליה, בהגשת תביעת סרק זו, ביודעם פרטים ועובדות אותם בחרו להעלים מבימ"ש הנכבד, זאת בחוסר תום לב, תוך הטעיית בימ"ש. . . בשל כך תובע הנתבע, בתביעה נגדית, את התובעת, את שותפיה. . . ואת שני עורכי הדין שותפיהם למעשי העוולה, הנזיקין והפרות חובותיהם שבחוק. . . אשר הינה על גבול הפלילים, ולבטח חורגים מכל התנהגות של אדם הסביר וכללי אתיקה בסיסיים". 10. ביום 15.03.2011 נתנה כב' השופט ענת ברון החלטה בת. א. 1726/09 מחוזי תל אביב, בו דחתה את התביעה שכנגד, ככל שהיא מופנית כנגד עוה"ד המתלוננים, כשהיא מציינת בין השאר, כי: "כתב התביעה כשכנגד לכאורה אינו מגלה עילה נגד עורכי הדין.
פסק דין |22/01/2018 |בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין – ארצי
בד"א 78/03- נגד ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת״א
שמות השופטים: יוסף מלמן,אב״ד,עו״ד צבי א׳ פומרוק,חב״ד,עו״ד יחודית אשד,חב״ד
חיטיב לתאר זאת בית המשפט העליון בעל"ע 10/81 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ׳ פלוני, פ"ד לו(3) 379 (להלן: "על"ע 10/81"). כה נאמר שם: p.3/6 page 47אצלgd "השאלה העומדת לדיון לפנינו היא, מחו הסגנון, בדיבור ובכתב, אותו יבור לו ערך הדין בעשותו במלאכתו. (שאלה זו גדולה וחשובה היא באומנות הפרקליטות, שחרי עיקר כוחה של אומנות זו בפה ובכתב, ואלה השניים מהווים את כלי הזין בתם נלחם הפרקליט את מלחמתו . . . . מחובתו של עורך-דין שלא לגור מפני איש, לומר דברים-הנראים לו, בתום-לב, נכונים-כהווייתם ואמיתתם, גם אם חאמת העובדתית שבדבריו לא נעימה וקשה היא לבעל הדין שכנגד, ואין נפקא מינה, אם בעל דין זה חבר הוא במקצוע או סתם אדם מן השוק. תשאלח בנדון דדן אינה, מת יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מח שצריך הוא לומר, ו"האיץ" חוא-לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד חאומר, על כבוד מי שמדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין. לשון מנומסת ומאופקת עניין של סגנון היא, וחסגנון, כידוע, חוא האדם. אשר על-בן-הכול לפי האדם וסגנונו, ואין לקבוע מסמרות בדבר בחינת "כזה ראה הדבר". על כורחנו, שקיים יהא מרחב תמרון בין הרצוי לבין הנטבל, בין הכשר לבין חכשר למהדרין, ועל טורחנו, שיבואו בחשבון נסיבותיו המיוחדות של העניין, ואם נאמרים הדברים בפתיחת הדיון, כאשר טרם הוכחה אף טענה מטענות בעלי הדין, או בסיומו של דיון, לאחר שכבר הוכח מה מידת האמת בפיו של צד זה או הצד האחר, ואם מעלים הדברים על הכתב, שמאפשר ומחייב יתר יישוב הדעת, או אם נאמרים חם על פה, ולפעמים בעידנא דריתחא.
פסק דין |22/12/2003 |בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין – ארצי
בג"צ 1437/02-1. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד 1. השר לביטחון פנים
שמות השופטים: א ריבליןמ נאור,א חיות
אכן, "'שירות מקצועי' של עורך דין יכול שיתייחס לעבירות פליליות, אך זאת כאשר העבירה כבר בוצעה והעבריין מבקש מעורך-הדין שירות מקצועי בקשר לכך, כגון ייצוג בהליכים פליליים שננקטו נגדו, אך מקום שהעבריין מוסר לעורך-דין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, והוא אף נוהג כך, כי אז אין הלקוח מעוניין בכל שירות מקצועי מעורך-הדין, ואין זה מסוג הדברים שיש להם קשר לשירות מקצועי שניתן על ידי עורך-דין" (על"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770; ראו גם עחה"ס 1/81 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד לו(1) 614). בוודאי, שהשירות המקצועי של עורך-דין ללקוחו אינו כולל פגישה אשר "תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את שלומו של אדם או את ביטחונו או את שלום הציבור או את ביטוחן המדינה" כלשון תקנה 29(ב). יחד עם זאת, כמו חברתי השופטת חיות, גם אני סבור כי אין בכך כדי לאיין את הפגיעה האפשרית בזכות לייצוג. התכלית הראויה של ההוראה, והעובדה כי היא נועדה לסנן מתוך כלל המפגשים שבין אסירים לבין עורכי-דין את אותם מפגשים אסורים, אין בהן כדי לשלול את פוטנציאל הפגיעה בזכות לייצוג, הנובע מעצם המבחן ההסתברותי המצוי בתקנה מבחן "החשש הממשי" אשר יישומו נתון, לפי התקנה, לשיקול דעתו של הנציב או מנהל בית סוהר. הסנקציה הקבועה בתקנה, מקום בו שורר בלב הנציב או מנהל בית הסוהר חשש ממשי כי הפגישה תאפשר ביצוע עבירה, היא מניעת הפגישה (מראש) או הפסקתה. ניתן אפוא לומר, כי תקנה 29(ב) מאפשרת אמנם לתכלית ראויה לפגוע בזכות לייצוג של עצירים, המבקשים להיוועץ עם עורך-דינם בעניין משפטי לגיטימי. התכלית הראויה אינה מעלימה את הפגיעה האפשרית בזכות, אלא, לכל היותר ובהתקיים התנאים הצריכים לכך, הופכת אותה לפגיעה חוקית וחוקתית.
פסק דין |09/02/2004 |בית המשפט העליון
על"ע 9/89- עורך דין רמי יובל נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בבאר-שבע
שמות השופטים: מ שמגרי מלץ,ת אור
נראה, איפוא, שקביעת בתי-הדין המשמעתיים על שתי דרגותיהם מבוססת היא, ואין מקום שנתערב בה. בהקשר זה יוסף עוד, שבתי הדין המשמעתיים הם המופקדים על שמירת כללי האתיקה ההולמת על ידי עורכי דין. פסיקתם בשאלה מהי התנהגות שאינה הולמת עורך דין יש בה – בכפוף להתערבות במקרים מתאימים על ידי בית משפט זה – להתוות את גבולות המותר והאסור, ההולם ושאינו הולם בהתנהגותו של עורך דין. באין דבר חקיקה, שיתן מענה לכל מקרה או התנהגות של עורך דין אם מותר הוא או אסור, יש חשיבות רבה לקביעותיהם של בתי הדין המשמעתיים במקרים המובאים בפניהם, קביעות אשר יש בהן יציקת תוכן וקביעת נורמות בדבר ההתנהגות הראויה של עורך-דין (ראה בענין זה את דבריו של השופט ברנזון בעל"ע 7/73 פלוני נגד הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב-יפו, פסקי דין כ"ח (1) 679 בעמ' 682 למטה; וכן על"ע 19/86 פלוני נגד ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, פסקי דין מ"א (3) 324 בעמ' 327). בעניננו ראו בתי הדין המשמעתיים לקבוע, שהלשון בה נקט המערער לשון מעליבה וחורגת היתה, ועל רקע הנסבות, היה בה התנהגות שאינה הולמת. לא נראה לי, שיש מקום שבית משפט זה יתערב במסקנה אליה הגיעו. התערבות כזו אינה מוצדקת לגופו של עניין, והיה בה לרפות את ידם של העושים במלאכה בבתי הדין המשמעתיים, אשר אחת ממטרות קיומם היא לשמור על הליכות ראויות ומנומסות של עורכי דין, וקביעת נורמות ההתנהגות הנדרשות מעורך-דין. נראה לי, שככלל, ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי דין, ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתויתם של גבולות אלה על ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרה או לקולא, יאמר את דברו.
פסק דין |20/01/1990 |בית המשפט העליון
על"ע 4743/02- בעלע 4743/02; 10737/02; 9728/03 ו- 2025/04 והמשיב בעלע נגד בעלע 4743/02; 10737/02; 9728/03 ו- 2025/04 והמערער בעלע
שמות השופטים: א פרוקציה מ נאור,י עדיאל
על כן לא ניתן לקבל את טענת המערער, כי חובתו כלפי הלקוח מצדיקה יחס של חוסר כבוד כלפי בית המשפט. הטעיית בית המשפט על-ידי יצירת מצג לפיו המערער מייצג את לקוחו במשפט על כל שלביו, והתנערות חלקית מהייצוג בשלב הסיכומים, יש בה משום גילוי יחס של חוסר כבוד בוטה מצד המערער כלפי בית המשפט. משכך, אף אם אניח שהיה במעשה זה כדי להועיל ללקוח – ואינני מניח זאת – אין מנוס מהרשעת המערער בעבירות בהן הרשיעו בית הדין הארצי. 11. אין לקבל גם את הטענה ש"כאשר עורך דין עושה את אשר הוא עושה בכוונות טהורות – הדבר לעולם אינו יכול להיחשב כעבירת משמעת גם אם עורך הדין שגה בפרשנותו את הדין אשר הנחה אותו בניהול המשפט". אכן, עבירת משמעת מחייבת קיומו של יסוד נפשי. לעניין זה נקבע: "עבירה לפי חוק לשכת עורכי הדין היא עבירה משמעתית, אולם הן מבחינת המרכיבים של המחשבה הפלילית והן מבחינת מידת הוכחתה, אין שוני בין הדין החל על עבירה מן השורה כמוגדר בדיני העונשין לבין עבירה משמעתית. "זדון" בדיני העונשין מתפרש באותו אופן בו מתפרש הזדון בעבירה משמעתית; ו"כוונה לרמות" – בשתי מערכות הדינים, זו העונשית הכללית וזו המשמעתית, מהותה ופרשנותה זהים. אין יסוד להנחה שמחשבה פלילית הנדרשת בדינים המשמעתיים לסוגיהם כאשר היא נדרשת, היא בעלת מהות או תוכן שונים או מופחתים מזו הנבחנת בהקשר העונשי הרגיל. במערכת המשמעתית יש כמובן איסורים דווקניים ויש והפסול עולה מעצם המעשה או המחדל; יש נסיבות בהן נבחנת התנהגותו של נושא משרה, בעל מעמד מקצועי או של מי שנמנה על מסגרת ארגונית פלונית על פי מראיתה או תוצאותיה; אולם, מקום בו נדרשת מחשבה פלילית, כגון בנסיבות בהן מואשם פלוני בהטעיה, במרמה או בהערמה ביודעין – אין תולים בו אשם אלא אם הכוונה האמורה הוכחה על פי המבחנים והמידה החלים בתחום דיני העונשין" (על"ע 757/94 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' עו"ד דן קרמזין (לא פורסם), פסקה 6 לפסק הדין).
פסק דין |06/07/2005 |בית המשפט העליון
על"ע 11744/04- עורך דין מאיר זיו נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב
שמות השופטים: א א לוי ע ארבל,ס גובראן
ברוח זו פסק בית משפט זה כי למוסדות לשכת עורכי הדין סמכות להטיל עונש, מכוח הוראת סעיף 75 לחוק, גם בגין עבירות שבוצעו שלא במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עורך הדין ואפילו אם אלה אינן מהחמורות ביותר עלי ספר החוקים. כן נקבע כי ישנן עבירות מוחלטות, שאינן דורשות כל יסוד נפשי ואשר בנסיבות יצביעו על קלון שדבק בהתנהגותו של עורך הדין (על"ע 1734/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד שפטל (לא פורסם, ניתן ביום 1.1.02 ); על"ע 4/88 עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, פ"ד מג (3) 475, 481; על"ע 2579/90, שם, בעמ' 733 – 734). יפים בהקשר זה דברים שאמרה השופטת נתניהו: "אין אנו סבורים, שמעשים, שאינם הולמים את כבוד המקצוע, הם רק כאלה שנעשו במסגרת המוגבלת של התנהגות עורך הדין תוך כדי עיסוקו בעבודה המקצועית, ונוטים אנו לראות התנהגות בלתי הולמת גם במסגרת רחבה מזו שהוגדרה בבד"א 8/76 (3), בעמ' 228, והמתרחבת, בנסיבות מתאימות, אף על התנהגותו של עורך-דין מחוץ לעניני עבודתו המקצועית. אך אין אנו רואים צורך לקבוע כאן הגדרות המדויקות, שאינן דרושות לענייננו" (על"ע 8/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 2.3.82 )). תמציתם של דברים, עורך הדין נושא עמו את יוקרתו ואת הדרו של המקצוע, כמו גם את החובות המוטלות על העוסק במקצוע זה, הן בעת העיסוק במקצוע והן בעיתות פנאי. אלה גם אלה ראוי להן שיתוו את התנהלותו. מן הכלל אל הפרט 6. עניין לנו בעורך דין אשר הורשע בביצוע עבירות אלימות על רקע ויכוח סתמי שהתגלע בנוגע למקום חנייה ואשר בעקבותיו טעמה המתלוננת את נחת זרועו.
פסק דין |07/08/2005 |בית המשפט העליון
בר"ש 2576/13- יוסף סגל, עורך דין נגד לשכת עורכי הדין- ועד מחוז חיפה
שמות השופטים: א רובינשטיין
בכל מקרה, בענייננו, תמים דעים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי (פסקאות 47/46), כי אין יכולה לעמוד למבקש טענת קיזוז אל מול שכר הטרחה שנדרש על ידיו, וזאת לנוכח האמור בסעיף 88 לחוק, ואי הגשת תביעה. יג. באשר לעונש, המבקש טען כי אינו מוצדק בנסיבות העניין. ברם, לא אחת בית משפט זה קבע כי חומרת העונש אינה ככלל עילה לדיון בגלגול שלישי (ראו רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (2002); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (1997)), ומקל וחומר בגלגול רביעי (ראו בר"ש 3504/12 ארבל נ' לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב והמרכז (2012); בר"ש 4660/12 עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין (2012) (להלן עניין עזריאלנט)). הדברים נכונים ביתר שאת, כפי שכתבתי בעבר, כאשר מדובר בהתערבות בתי המשפט בעניינים משמעתיים, שם "הרצוי הוא, כי בתי הדין של לשכת עורכי הדין הם שיתוו את מדיניות הענישה" (ראו פסקה ט"ו, עניין עזריאלנט והאסמכתאות שם); לגופו של עניין, עונשו של המבקש אינו נוטה לחומרה, בשים לב לעבירות אותן עבר המבקש, שבראשן שליחת יד בפיקדון, שלגביה נכתב בעל"ע 6868/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' חיים, בפסקה ט' לחוות דעתי (2007): "העבירה של שליחת יד בפקדון לקוח היא מן העבירות החמורות הרובצות לפתחו של עורך דין, וישנם מקרים שבהם תצדיק את סילוקו של עורך הדין משורות המקצוע לצמיתות (ראו על" ע 2935/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב נ' שוגרמן (לא פורסם); על"ע 6363/00 פינקל נ' הועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (לא פורסם). זאת, שהרי היא נוגעת בלב ליבו של המקצוע, שכל כולו אמון הלקוח והציבור במקצועיותו וביושרתו של עורך הדין ששירותיו נבחרו, עד כדי גילוי כל צפונות לב; שעה שעורך הדין שולח יד בפקדונו של הלקוח הרי אלה תרתי דסתרי במובהק, בחינת נשיכת היד המאכילה.
החלטה |15/05/2013 |בית המשפט העליון
על"ע 3-73- אדם מאירי נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין
שמות השופטים: זוסמן,ברנזון,קיסטר
והפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין. בית-המשפט העליון פסק – א. (1) בעצם הסכמתו של עורך-דין למסירת מכתבי הפניה אליו אין כל פסול ואין בכך משום עשיית פרסומת. (2) מותר לעורך-דין לשמש יועץ לחברי ארגון, אף אם השכר שולם לו על- ידי הארגון עצמו; ממילא מותר גם להפנות חברי ארגון אליו. (3) משלא נסתיים הטיפול בחבר הארגון במתן יעוץ ראשון, אלא היווה אמצעי לרכישת לקוחות בשכר, הופר הכלל האוסר על פרקליט לחפש את לקוחו. ב. מקום שהוקמה מערכת שיפוטית אשר בסופו של דבר מאפשרת לבעל-דין להביא דברו לפני בית-המשפט העליון, הדעת נותנת שערכאה נמוכה לא תסטה מהלכתו הפסוקה של בית-המשפט העליון. הערות: לעבירת משמעת של עורך-דין, עיין על"ע 7/73 – עורך-דין פלוני נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, תל-אביב-יפו; פד"י, כרך כח(1), ע' 679 וההערות שם. ערעור על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (א' סלנט, עו"ד, אב-בית-הדין, י' שכטר, עו"ד, פ' מעוז, עו"ד, חברים), מיום 29.3.73 , ב-בד"א 17/72, לפיו נדחה, ברוב דעות, ערעורו של המערער על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו (מ' דינאי, עו"ד, אב-בית-הדין, ד' סרנגה, עו"ד, א' סגלסון, עו"ד, חברים), מיום 28.6.72 , ב-בד"מ 3/71, המרשיעו בעבירות משמעת ומטיל עליו עונש של נזיפה. הערעור נדחה. ש' ליפשיץ – בשם המערער; ש' גוטמכר – בשם המשיב אזכורי חקיקה: חוק לשכת עורכי-הדין 55 חוק לשכת עורכי-הדין 61 חוק לשכת עורכי-הדין 71 חוק בתי-המשפט 33 חוק בתי-המשפט 33(ב) אזכורי פסיקה: פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו: על"ע 12/71 – הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נגד פלוני; פד"י, כרך כו (1), ע' 185, 189.
פסק דין |19/03/1974 |בית המשפט העליון
על"ע 4743/02- עורך דין שמחה ניר נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו
שמות השופטים: א פרוקציה,מ נאור,י עדיאל
בבואנו לבחון אם התבטאויותיו של עורך דין, בכתב ובעל פה, מהוות עבירת משמעת, מקובל כי: ". . . אין עלינו להכריע בשאלה, אם העובדות שמאחוריהן נכונות הן אם לאו. כל שעלינו לברר הוא אם ההתנהגות וההתבטאות חורגות ממתחם המותר לעורך דין. . . " (על"ע 4/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' עו"ד פלוני, פ"ד מג(3) 475, 483). ובמקום אחר נקבע: "בעניין שלפנינו, אף המערער אינו חולק על כך שהדברים שכתב אינם ערבים לאוזן האנשים אליהם כוונו, ובכך נקט לשון המעטה. אך טוען הוא כי 'אמת דיבר' ומתרעם על כי לא ניתנה לו ההזדמנות להוכיח דבריו. טענה זו לאו טענה היא. השאלה איננה נכונות תוכן הדברים שנכתבו, אלא הדרך והאופן בהם נכתבו ונסיבות כתיבתם. הדברים שנכתבו נוסחו בדרך בלתי הולמת, יש בהם משום הטחת עלבונות אישיים והם בלתי רלוואנטיים לנושא שבקשר אליו התנהלה חליפת המכתבים. במקרה כגון דא קיימת הקפדה יתרה על כשרותם של דברים" (על"ע 9/87 עו"ד דניאל ש' הופר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד מה(2) 586, 590. ההדגשות במקור). משמע, אמיתות הדברים (אם קיימת היא) אינה חזות הכל. חובתו של עורך הדין היא להקפיד על סגנון ראוי ועל לשון נאותה. כך למשל, במקרה בו נאשם עורך דין בכך שכתב לאדם "אתה שיקרת במצח נחושה ובנוכחות עדים", נפסק: ". . . השאלה, אם דברים שאמר או כתב עורך-דין עומדים במבחן ההתבטאות וההתנהגות ההולמות עורך-דין, תלויה לא רק בתוכן הדברים. יש חשיבות גם לדרך בה נאמרים הדברים מבחינת סגנונם. חובתו של עורך-דין לפעול במסירות, בנאמנות וללא מורא עבור לקוחו אינה צריכה להביאו לומר את הדברים בלשון פוגעת ובלתי מנומסת.
פסק דין |06/07/2005 |בית המשפט העליון
תפח (ירושלים) 856/05- מדינת ישראל נגד אברהם גבאי ואח
שמות השופטים: משה רביד,אורית אפעל גבאי,אהרן פרקש
ולבסוף, כלל 33 לכללי האתיקה קובע לאמור: "33. כבוד הצד שכנגד עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי". על עורך דין, המשמש פקידו של בית המשפט (officer of the court), מוטלת החובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט (ראו, סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961), ממנה נגזרת החובה העיקרית המוטלת על עורך דין בהופיעו לפני בית המשפט – לנהוג יחס של כבוד כלפי בית המשפט ולטעון טענותיו לפניו בלשון ראויה, מכובדת ומנומסת, תוך שמירה על כבוד המקצוע. מששבנו למושכלות יסוד בהתנהגות ראויה של עורכי דין בבואם בשערי בית המשפט, אין לנו אלא להצטער על שזו נזנחה על-ידי עורכי הדין שרמן וכץ בדיון האחרון, בבוחרם לנהוג בזלזול בוטה בבית המשפט ובחברתם למקצוע, ולהתריע לבל תשנה התנהגות זו. 3. בעל"ע 4743/02 שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, תק-על 2005(3), 114, נאמר על ידי השופט עדיאל, בפסקה 10 לפסק הדין, כדלהלן: "תקנות 2 ו-32 לכללי האתיקה, כורכות את הייצוג הנאמן של הלקוח עם התנהגות נאותה כלפי בית המשפט. כך, כלל 2 לכללי האתיקה, קובע כי עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט; כלל 32 לכללי האתיקה קובע, שעורך הדין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע. כפי שנקבע בעל"ע 7892/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' עו"ד יהונתן בוטח, תק-על 2005(1), 1358 'הטעם העיקרי להעמדתן של שתי החובות זו-בצד זו הוא, שאלו הן שתי החובות העיקריות המוטלות על עורך הדין בהופיעו לפני בית-משפט' (סעיף 11 לפסק דינו של המישנה לנשיא, השופט מ' חשין).
החלטה |05/02/2006 |מחוזי – ירושלים
בר"ש 3667/17- עורך דין כמאל חסון נגד ועדת האתיקה המחוזית
שמות השופטים: א רובינשטיין
סבורני, כי אין ענייננו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים; אין הוא מעורר שאלה משפטית או כללית, ועניינו תחום במובהק למחלוקת הצדדים. אכן, המבקש מציג את הנושא כקריטי בעבורו ומשוה לו עניין ציבורי של זכות הגישה לערכאות, וכמובן אין מקום להתווכח על תחושתו האישית. אך לאמיתו עסקינן בפרשנות הצעתה והצהרתה של באת-כוחו הקודמת מטעמו בדיון בבית המשפט המחוזי ב- 5.7.16 , לפיה "אם בית הדין המשמעתי המחוזי (לאחר שמיעת המתלונן וחקירה נגדית א"ר) יגיע למסקנה עובדתית (לעניין העברת הכספים למתלונן קיבל או לא קיבל במלואם, ביקש לקבלם בהדרגה אם לאו א"ר) . . . כי אז הערעור כאן יידחה; לא יוגש ערעור לבית הדין המשמעתי המחוזי (צריך להיות הארצי א"ר) והעונש שהוטל על מרשי יעמוד בעינו". מה משמעות ההצהרה בדבר אי הגשת ערעור, זו השאלה שלפנינו, שליבת המחלוקת הפרטנית בין הצדדים. 7 יג. בנושא זה אציין, כי לא מצאתי לאחר העיון עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כנודע, מטרת ההליך המשמעתי היא שמירה על רמת המקצוע ועל אמון הציבור, ואמון הלקוחות באופן ספציפי, בעורכי הדין. בתי הדין המשמעתיים הם המופקדים על שמירת כללי האתיקה ההולמת עורכי-דין (בר"ש 3790/16 זילברשלג נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פסקה כ"א ( 8.6.16 )), והלכה פסוקה היא כי "פסיקתם בשאלה, מהי התנהגות שאינה הולמת עורך-דין, יש בה, בכפוף להתערבות במקרים מתאימים על-ידי בית משפט זה, כדי להתוות את גבולות המותר והאסור, ההולם ושאינו הולם בהתנהגותו של עורך-דין" (על"ע 9/89 יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר-שבע, פ"ד מד(1) 705, 709 (1990), מפי השופט כתארו אז ת' אור).
החלטה |23/05/2017 |בית המשפט העליון
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 32. כבוד לבית המשפט
32. (א) עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע. (ב) עורך דין יופיע בבית המשפט הופעה מכובדת ובמדי משפט הולמים כפי שנקבעו בדין.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 2. חובת עורך דין
2. עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
סעיף: 34. זכות העצור להיפגש עם עורך דין
34. (א) עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו. (ב) ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי. (ג) פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור. (ד) נמצא העצור באותה עת, בעיצומם של הליכי חקירה או של פעולות אחרות הקשורות בחקירה, באופן שנוכחותו נדרשת כדי להשלימם, ועריכת הפגישה עם עורך הדין ללא דיחוי, כאמור בסעיף קטן (ג), מחייבת את הפסקתם או את דחייתם למועד אחר, והקצין הממונה בדרגת רב פקד ומעלה (להלן בסעיף זה – הקצין הממונה) סבר כי הפסקתם או דחייתם עשויה לסכן, באופן ממשי, את החקירה, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך הדין תידחה לזמן הנדרש כדי להשלים את הפעולה, ובלבד שההפסקה לא תעלה על שעות ספורות. (ה) סבר הקצין הממונה כי פגישת העצור עם עורך הדין עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין, למנוע גילוי ראיה או תפישת דבר שהושג בקשר לאותה עבירה, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, שהפגישה תידחה לתקופה הנדרשת, ובלבד שהיא לא תעלה על 24 שעות משעת המעצר. (ו) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הקצין הממונה בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין, לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש לשם שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול פשע, או שהדבר כרוך בעבירת בטחון והתקיימה עילה מהעילות המפורטות בסעיף 35(א); אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עצור, שביקש זאת, שתינתן לו הזדמנות סבירה להיפגש עם עורך דין לפני שיובא לבית המשפט בענין מעצרו.
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
סעיף: 77א. עילות פסלות
(ב1) התקיימה עילת פסלות לפי סעיף קטן (א1)(1) או (2), הנוגעת לעורך דין או לבא כוח אחר, שהתקיימו בו נסיבות המחייבות קבלת היתר לייצוג כאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, רשאי בית המשפט להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת שופט; התיר בית המשפט את הייצוג כאמור, לא ישב בדין השופט שלגביו התקיימה עילת הפסלות. (ג) החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 11ב. איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים
11ב. (א) עורך דין לא ייתן שירות משפטי ללקוח, שהפנה אליו גוף – שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין – הפועל למטרת רווח ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים. (ב) עורך דין המועסק על ידי מי שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין (להלן – המעסיק) לא ייתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי. (ג) הועד המרכזי, בהתייעצות עם ועד מחוז, רשאי להתיר, מטעמים מיוחדים שבטובת הציבור, חריגה מהוראות אלה, בתנאים ולתקופה שיקבע.
חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961
סעיף: 98ו. מרשם עורכי דין זרים
98ו. 9 (א) הלשכה תנהל מרשם שבו תרשום מבקש שמתקיימים לגביו כל אלה: (1) בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ממדינה שדרישות ההשכלה וההכשרה למקצוע עריכת הדין והפיקוח המשמעתי בה מספקים, לדעת הלשכה; (2) הוא שימש עורך דין או כיהן בתפקיד שיפוטי, מחוץ לישראל, במשך חמש שנים לפחות, בתקופה הסמוכה לבקשת הרישום; (3) הוא עמד בבחינות שערכה הלשכה באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים; בחינות כאמור ייערכו גם בשפה האנגלית; (4) (א) הוא צירף אישור כי בידו אחת מהבטוחות המפורטות להלן (בסעיף זה – הבטוחות), לשם הבטחת פיצויו של מי שנפגע עקב מעשה או מחדל שלו, בנוגע לשירות משפטי בעניין דין זר שניתן, כולו או חלקו, בישראל: (1) ערבות; (2) ביטוח; (3) פיקדון. (ב) שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, לאחר התייעצות עם הלשכה, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע, בצו, הוראות לעניין הבטוחות, לרבות הוראות בדבר זהות המבטח, סכומי הבטוחות ופרטיהן; הוראות אלו יכול שיהיו שונות לכל סוג של בטוחה. (ב) הלשכה רשאית שלא לרשום במרשם מבקש אף שמתקיימים לגביו התנאים הקבועים בסעיף קטן (א), לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה, אם מתקיים לגביו אחד מאלה: (1) הוא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות רשום במרשם; לעניין זה, יהיו אמות המידה שבהן תתחשב הלשכה לגבי הרשעה בעבירה פלילית מחוץ לישראל, אמות המידה הקבועות בדין לגבי הרשעה בישראל באותה עבירה, בשינויים המחויבים; (2) התגלו עובדות אחרות שבשלהן היא סבורה כי אין הוא ראוי להירשם במרשם. (ג) לעניין סמכויותיה לפי סעיף זה, רשאית הלשכה לדרוש מהמבקש פרטים ואישורים אודות עניינים אלה: (1) עבירות פליליות או עבירות משמעת שהורשע בהן מחוץ לישראל; (2) הליכים פליליים או הליכים משמעתיים המתקיימים נגדו מחוץ לישראל; (3) פרטים על השכלתו והכשרתו המקצועית. (ד) מדי שלוש שנים מיום רישומו במרשם, יציג עורך הדין הזר לפני הלשכה פרטים ואישורים, להנחת דעתה, כי בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, וכי לא עבר כל עבירה פלילית או עבירת משמעת מחוץ לישראל, במהלך שלוש השנים האמורות; לא הציג עורך הדין הזר פרטים ואישורים כאמור עד תום שישה חודשים מיום שחלפו שלוש שנים כאמור, רשאית הלשכה למחקו מהמרשם.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 37. מגע עם עדים
37. (א) עורך דין רשאי לבוא בדברים עם אדם העשוי להעיד מטעם לקוחו. (ב) לא יבוא עורך דין בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד, בענין הקשור לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד, ואם הוא מיוצג – בהסכמת בא כוחו. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו כאשר עומד עורך הדין להזמין לעדות מטעם לקוחו (להלן – הלקוח) אדם שהוזמן להעיד מטעם צד אחר, אם נתקיים בו אחד מאלה: (1) העד הוא הלקוח, ואם הלקוח הוא תאגיד – יושב ראש הדירקטוריון, יושב ראש ההנהלה או המנהל הכללי מטעמו; (2) בית המשפט או הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לכך, נתן היתר, ורשאי המתיר לקבוע תנאים בהיתר; (3) במשפט אזרחי – העד פעל מטעמו של הלקוח בענין נושא המשפט.
חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961
סעיף: 98ו. [תיקון התשס"ט (מס' 2)]
98ו. (א) הלשכה תנהל מרשם שבו תרשום מבקש שמתקיימים לגביו כל אלה: (1) בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ממדינה שדרישות ההשכלה וההכשרה למקצוע עריכת הדין והפיקוח המשמעתי בה מספקים, לדעת הלשכה; (2) הוא שימש עורך דין או כיהן בתפקיד שיפוטי, מחוץ לישראל, במשך חמש שנים לפחות, בתקופה הסמוכה לבקשת הרישום; (3) הוא עמד בבחינות שערכה הלשכה באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים; בחינות כאמור ייערכו גם בשפה האנגלית; (4) (א) הוא צירף אישור כי בידו אחת מהבטוחות המפורטות להלן (בסעיף זה – הבטוחות), לשם הבטחת פיצויו של מי שנפגע עקב מעשה או מחדל שלו, בנוגע לשירות משפטי בעניין דין זר שניתן, כולו או חלקו, בישראל: (1) ערבות; (2) ביטוח; (3) פיקדון. (ב) שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, לאחר התייעצות עם הלשכה, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע, בצו, הוראות לעניין הבטוחות, לרבות הוראות בדבר זהות המבטח, סכומי הבטוחות ופרטיהן; הוראות אלו יכול שיהיו שונות לכל סוג של בטוחה. (ב) הלשכה רשאית שלא לרשום במרשם מבקש אף שמתקיימים לגביו התנאים הקבועים בסעיף קטן (א), לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה, אם מתקיים לגביו אחד מאלה: (1) הוא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות רשום במרשם; לעניין זה, יהיו אמות המידה שבהן תתחשב הלשכה לגבי הרשעה בעבירה פלילית מחוץ לישראל, אמות המידה הקבועות בדין לגבי הרשעה בישראל באותה עבירה, בשינויים המחויבים; (2) התגלו עובדות אחרות שבשלהן היא סבורה כי אין הוא ראוי להירשם במרשם. (ג) לעניין סמכויותיה לפי סעיף זה, רשאית הלשכה לדרוש מהמבקש פרטים ואישורים אודות עניינים אלה: (1) עבירות פליליות או עבירות משמעת שהורשע בהן מחוץ לישראל; (2) הליכים פליליים או הליכים משמעתיים המתקיימים נגדו מחוץ לישראל; (3) פרטים על השכלתו והכשרתו המקצועית. (ד) מדי שלוש שנים מיום רישומו במרשם, יציג עורך הדין הזר לפני הלשכה פרטים ואישורים, להנחת דעתה, כי בידו רישיון תקף לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, וכי לא עבר כל עבירה פלילית או עבירת משמעת מחוץ לישראל, במהלך שלוש השנים האמורות; לא הציג עורך הדין הזר פרטים ואישורים כאמור עד תום שישה חודשים מיום שחלפו שלוש שנים כאמור, רשאית הלשכה למחקו מהמרשם.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 33. כבוד הצד שכנגד
33. עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם הקשור בהליך השיפוטי.
כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשע"ה-2015
סעיף: 17. מינוי עורך דין לנקבל
17. (א) בית הדין רשאי, לאחר ששמע את עמדות הצדדים, אם מצא שניהול הדיון מצדיק כי הנקבל יהיה מיוצג ושאין לנקבל יכולת להעמיד לעצמו ייצוג, למנות לנקבל עורך דין שייצגו בדיון; ואולם לא ימנה בית הדין עורך דין שהוא חבר ועד מרכזי, חבר ועד מחוזי, חבר ועדת האתיקה הארצית, חבר ועדת אתיקה מחוזית, פרקליט ועדת אתיקה, עוזר פרקליט ועדת אתיקה, או חבר בית דין משמעתי של הלשכה; שכרו של עורך הדין שימונה ייקבע בידי בית הדין והלשכה תשלמו. (ב) התנגד הנקבל למינוי עורך דין כאמור, ימנה בית הדין עורך דין שייצגו בדיון כאמור בסעיף קטן (א) רק אם מצא שניהול הדיון מחייב זאת, בשל חומרת העבירה שבה הואשם הנקבל או אם קיים חשש שהוא חולה נפש או לקוי בכושרו השכלי. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו–(ב) יחולו אף בערעור בבית הדין המשמעתי הארצי, בין אם מי שהיה הנקבל בדיון בבית הדין המשמעתי המחוזי הוא המערער ובין אם הוא המשיב בערעור.
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986
סעיף: 34. איסור הטעיה
34. (א) לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה. (ב) האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע הכחשה בכתב טענות בהליך אזרחי, או כפירה בעובדה בהליך פלילי.
כל הזכויות שמורות document.getElementById("year").innerHTML = new Date().getFullYear() ©