רע"פ 1183/18- דולב ששון נגד מדינת ישראל
open-document-icon
שמות השופטים: א שהם
לצורך קביעת עונשו של המבקש בגדרי המתחם, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות. בית משפט השלום ראה, בין היתר, כשיקולים לקולה את הודאתו של המבקש באשמה; את העובדה כי המבקש לקח אחריות, באופן חלקי, על ביצוע העבירות; את העובדה שבדיקות השתן שנערכו למבקש נמצאו נקיות; את העובדה שלא נפתחו נגד המבקש תיקים נוספים מאז ביצוע העבירות; ואת העובדה כי הטלת עונש מאסר תפגע ביכולתו של המבקש לכלכל את עצמו. כנסיבה לחומרה ראה בית משפט השלום את העובדה כי המבקש התקשה לעמוד בתנאי צו השל"צ שהוטל עליו, בהליך קודם. בית משפט השלום הבהיר, בהקשר זה, כי אין זה המקרה המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום; וכי הטלת ענישה מקלה, שאינה כוללת רכיב של מאסר ולו לריצוי בדרך של עבודות שירות, "תעביר מסר שגוי לכלל הציבור ותפגע קשות בשיקולי הרתעת הרבים". לאחר זאת, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ב"פתחון לב" בראשון לציון; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת סמים מסוג עוון, למשך 3 שנים; ו-12 חודשי פסילה על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים, למשך 3 שנים. 6. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר כוון כלפי הרשעתו בדין ולחילופין כלפי חומרת העונש שהושת עליו. ביום 04.02.2018 , דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, בקובעו כי אין מתקיימים, בעניינו של המבקש, שני התנאים ליישומו של חריג אי ההרשעה. בית המשפט המחוזי הבהיר, בהקשר זה, כי: "גם אם העבירות נשוא הרשעתו של המערער לא הושלמו, דהיינו, הסמים לא עברו לחזקתו של הקונה המיועד, ולא ניתנה תמורה עבורם, אין בכך כדי להצדיק אי הרשעה לאור מהות הסם נושא העסקאות, לאור המדובר בשתי עסקאות שנעשו בסמיכות זמנים יחסית ולאור הפגיעה של העסקאות, גם אם לא הושלמו, באינטרסים המוגנים שבהן פוגעות עבירות הסמים". הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
החלטה |
20/03/2018 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 18 |
עמודים – 8
בג"צ 295-65- הלל אופנהימר נגד ש"ר הפנים והבריאות
open-document-icon
שמות השופטים: זילברג,לנדוי,כהן
בשעת מסירת תלונתך הצענו לך להתפשר עם הצד שכנגד, ואף עתה אנו חוזרים על הצעתנו זו, בה אנו רואים את הפתרון הטוב ביותר. אם אינך מוכן לקבל את הצעתנו, הריני מפנה את תשומת לבך לסעיף 19 מפקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1947, לפיו הזכות בידיך לפנות לבית-המשפט ולהגיש תביעה פלילית פרטית. " על-אף הביקורת שראה בא-כוח העותרים למתוח על עמדה משטרתית זו, אין אני יכול לגלות בה פגם. מקום שזכות האישום בשל עבירה פלונית היא זכות השמורה לרשויות התביעה הכללית בלבד, והמשטרה מסרבת להיזקק לתלונת אזרח על עשיית מעשה שיש בו לכאורה משום עבירה זאת, חייבת המשטרה להפנות תשומת לב המתלונן לזכותו להגיש ערר על סירוב המשטרה ולציין נימוקי הסירוב (סעיפים 57 ו58- לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה1965-). מה שאין כן בעבירות המנויות בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי, ועבירות לפי סעיף 11 לחוק דנא בכלל זה: דייה למשטרה בהפנותה את המתלונן ישירות לבית-המשפט, ואין היא חייבת לתת נימוקים לסירובה להאשים; עצם קיום זכות המתלונן, להביא קובלנתו ישירות לבית-המשפט, נימוק מספיק הוא לסירובה. (לענין זה לא חידש חוק סדר הדין הפלילי מאומה לעומת החוק כפי שעמד בתקפו בשעת הגשת תלונתו של העותר דנן). ואשר לעצה היעוצה לעותר במכתב המשטרה, שיטיב לעשות אם יתפשר עם יריבו, אפשר אולי לטעון כי ייעוץ ממין זה חורג ממסגרת תפקידיה של המשטרה ושיש בו משום התנדבות מיותרת – אבל אי-אפשר לטעון שהעצה היעוצה אינה טובה ונבונה או אינה לענין ולתועלת. אנשי המשטרה ערים לכך מה מאד ממושכים ויגעים עלולים להיות ההליכים בבתי-המשפט על כל דרגותיהם ומה רבו ההוצאות הכרוכות בהתדיינות כזאת; ואין אני רואה פסול בגילוי דעתם שההוצאות המרובות הללו עשויות להיות שקולות כנגד ההוצאות שיש להשקיען על-מנת להגיע לידי הסכם מעשי עם הצד שכנגד. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
צו |
03/02/1966 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 78 |
עמודים – 20
ע"פ 236/88- אברהם איזמן נגד מדינת ישראל
open-document-icon
שמות השופטים: מ שמגר,מ אלון,י קדמי
הרי במשפט פלילי רובצת על התביעה החובה להוכיח אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, והסניגור רשאי לתקוף אמינותה של עדות המובאת בפני בית המשפט על ידי המדינה ולהצביע על החללים או על הסדקים, אשר קיימים לדעתו במבנה העובדתי והמשפטי של התיזה של התביעה. בשינויים הנובעים מן העניין בכל הנוגע למידת ההוכחה המתחייבת על פי החוק, חלים דברים אלה גם בהליך אזרחי. אגב, המקובל הוא שעורך דין איננו מעיד כעד במשפט בו הוא מופיע כטוען. החיץ הדיוני והחזותי האמור הוא בעל חשיבות רבה מבחינת התווית התחום אשר בתוכו הפרקליט פועל, ומבחינת אמת המידה המיושמת בבחינת הדברים אותם הוא משמיע בטיעונו. ההופעה בבית המשפט הגבוה לצדק איננה יוצרת, כשלעצמה, שוני במערכת החובות המתוארת של הפרקליט, אולם אופי הדיון וצורתו יכולים להשפיע, במידה מסויימת, על תיאור תפקידו של הפרקליט: להבדיל מן ההליך הפלילי, אין עורך הדין מגן על התיזה של לקוחו על ידי תקיפתה ודחייתה של התיזה של התביעה וראיותיה. הדיון בעתירה מתבסס מעיקרו על הטענות המועלות על ידי העותר, שהוא יוזם ההליך, אשר על יסודן הוא מבקש לשכנע את בית המשפט באמיתות עתירתו וצידקתה, כדי שיפעיל את סמכויותיו לטובתו על ידי מתן צו החלטי, הוראה שיש בה משום הכרעה בזכותו. לשון אחרת, העותר מבקש להניע את בית המשפט למתן צו שיפוטי על יסוד מערכת הנתונים העובדתית והמשפטית, הנפרשת על ידיו בפני בית המשפט. עניינית ומהותית זהות חובותיו של הפרקליט בכל הליך; הוא מייצג את לקוחו וטוען בשמו. אולם, גם כמייצג של לקוח יש סייגים החלים עליו: ראשית, אל לו להעיד מיוזמתו בשמו בתיק בו הוא מופיע, ולערבב את הייצוג עם ההזדהות האישית. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין |
12/08/1990 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 96 |
עמודים – 34
על"ע 19/88- אברהם איזמן נגד ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו
open-document-icon
שמות השופטים: ג בךא חלימה,י מלץ
אולם עם הרשעתו של עורך הדין מתהווה מצב שונה מבחינה מהותית. חזקת החפות מפשע אינה קיימת עוד, וכפי שבית משפט הדן בעבירה פלילית משנה את עמדתו בענין שלילת חרותו של נאשם, או שחרורו בערבות, עם מתן פסק דין מרשיע נגדו, כך גם תגבר נטיתו של בית הדין המשמעתי להורות במקרים מתאימים על השעיתו הזמנית של עורך דין, לאחר שקבע בפסק דין מנומק, כי אשמתו של עורך הדין הוכחה כדבעי. [382] כדי לסכם נקודה זו: אין בדחיית בקשתו של הקובל להשעות זמנית את עורך הדין הנאשם בשלב הקודם למתן פסק הדין בערכאה הראשונה, על פי סעיף 78(ג) לחוק, כדי להוות מניעה להגשת בקשה חדשה להשעיה זמנית, הפעם לפי סעיף 78(ב) לחוק, לאחר הרשעת הנאשם בדין. 7. טיעונו של בא-כוח המערער, לגופו של ענין, מתמקד בשתי טענות עיקריות: א. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, לפיו הורשע המערער בדין, הינו מוטעה, וקיימים סיכויים טובים ביותר לביטולו על ידי ערכאת הערעור. ב. אפילו אם ההרשעה בפרט זה או אחר הינה מבוססת, הרי אין המדובר בעבירות, אשר מבחינת חומרתן מצדיקות נקיטה באמצעי כה חריף ודראסטי כמו מתן צו להשעיתו הזמנית של עורך הדין מלעסוק במקצועו, כל עוד לא ניתן פסק דין סופי במשפטו. 8. לצורך בחינתן של טענות אלה נזכיר תחילה בתמצית מהם המעשים אשר בביצועם נמצא המערער אשם בבית המשפט המחוזי: המערער ייצג כעורך-דין ארבעה לקוחות אשר רכשו מועדון לילה. למועדון לא היה רשיון הפעלה על פי חוק. המשטרה התנגדה להוצאת הרשיון מהטעם שעל פי המידע שברשותה חלק מבעלי המועדון או מרוכשיו הינם בעלי עבר פלילי. המערער הגיש בענין זה עתירה לבג"צ. אחד מארבעת רוכשי המועדון, אדם בשם ויקטור ברנס (להלן ברנס), היה, לידיעת המערער, בעל עבר פלילי. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין |
05/12/1988 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 7 |
עמודים – 6
בש"פ 8525-10- העורר פלוני נגד מדינת ישראל
open-document-icon
שמות השופטים: ע ארבל
מונח בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 16.11.10 , שבה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' זמיר), ונקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטות אלה התקבלו במסגרת הליך ת"פ 30476-08-10 (להלן: ההליך השני), כאשר במקביל מתנהל נגד העורר הליך נוסף שנפתח קודם לכן בת"פ 3802/09 (להלן: ההליך הראשון), גם הוא בבית משפט השלום בראשון לציון. יובהר כי ההחלטה לעצור את העורר מתייחסת לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו בהליך השני. 1. ביום 13.8.09 הוגש נגד העורר ואדם נוסף (להלן: השותף) כתב אישום בת"פ 3802/09 (ההליך הראשון) לבית משפט השלום בראשון לציון. בכתב האישום (המתוקן) מיוחסות לעורר עבירות של ניסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא, התפרצות למקום מגורים בצוותא, הסגת גבול כדי לעבור עבירה בצוותא, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, גניבה בצוותא, תקיפה סתם ותקיפה בנסיבות מחמירות. בתמצית, מגוללים חמשת האישומים בכתב האישום סדרת פריצות שבוצעו על ידי העורר, חלקן ביחד עם השותף וחלקן ביחד עם אדם אחר, לבתים בראשון לציון ובנס ציונה. 2. עם הגשת כתב האישום בהליך הראשון הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כב' השופט א' שוורץ) שחרר את המשיב לחלופת מעצר – מעצר בית מלא בבית אמו בתנאי פיקוח אלקטרוני. בית המשפט ציין כי מה שהטה את הכף לטובת ההחלטה על חלופת המעצר הוא העובדה ששותפו של העורר שוחרר למעצר בית מלא. כמו כן, צוינה לזכותו של העורר העובדה שהודה באישומים המיוחסים לו כבר בחקירה במשטרה ושיתף פעולה עם רשויות החוק. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
החלטה |
01/12/2010 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 3 |
עמודים – 5
ע"פ 4599/12- יניב אברגל נגד מדינת ישראל
open-document-icon
שמות השופטים: א רובינשטיין,ח מלצר,צ זילברטל
בערעור נטען כי לא ניתן ביטוי מספיק לאשר נכתב בתסקיר שירות המבחן, לרבות ביצוע של"צ מוצלח בעבר והתנדבות. הובאו דוגמאות לעונשים בעבירה של סיכון חיי אדם שהוטלו מתחת לרף של ארבע שנות מאסר. ג. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן למבוגרים, בו הובאה התרשמות השירות ממאמץ המערער להתמודדות מקדמת, בשלוש קבוצות טיפול וכן בשיחות אישיות; הוא מתואר כמגלה תובנות טובות יותר לשליטה עצמית והכרה בחומרת עבירתו, תוך כעס עצמי על התנהגותו בעבירות והתבוננות עצמית. שירות המבחן סבר, נוכח האקטיביות במסלולי השיקום, כי אין מניעה לקיצור תקופת המאסר, ולוא סמלית. נציגת השירות חזרה בפנינו על כך, ודיברה על רצון להשתלב ושינוי משמעותי. ד. בדיון טען הסניגור למערער, בהביאו דוגמאות לפסיקה פחותה מן הרף הנורמטיבי, ועתר ליתן משקל רב יותר להודאה, לחרטה ולשיקום. צוין כי כיום מצוי המערער באגף נקי מסמים. באת כוח המדינה טענה כי היה מדובר במרדף מסוכן ביותר, ובית המשפט קמא כבר הקל עם המערער. ה. עיינו בגיליונות הרישום הפלילי והתעבורתי. אכן אף שמדובר במאסר ראשון כבר עמד המערער, בן 37, בטרם תיק זה שש פעמים לפני בתי המשפט, מאז היותו נער ב-1993, בעבירות רכוש, סמים ואלימות; ועברו התעבורתי כולל 13 הרשעות, לרבות פסילות. יתר על כן, אל נכון ציינה באת כוח המדינה, כי בפרוטוקול דיון בעבירת אלימות מ- 2.11.09 בבית משפט השלום בראשון לציון הביע המערער "חרטה עמוקה למה שעשיתי. מכל הלב אני אומר את זה. אני מבקש פעם אחת. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין |
04/05/2013 |
עליון – בית המשפט העליון
מאזכרים – 6 |
עמודים – 3
ב"ש (רחובות) 1036/08- מדינת ישראל נגד בן סימון מוטי
open-document-icon
שמות השופטים: נירה דסקין
טיעוני ב"כ הצדדים שטוחים ומפורטים כמשנה סדורה בפרוטוקול, ובאשר לתסקיר הרי זה מונח בפני ב"כ הצדדים ומחמת צנעת הפרט כמובן לא יפורט האמור בו אך כמובן שנתתי דעתי גם לאמור בתסקיר. 12. ברור הוא שהמדובר במעשים לכאורה חמורים, אשר יש בהם לא רק משום פגיעה במתלוננת אלא אף ביזוי כבודה. מדובר במעשים אשר מפרים את זכויותיה של המתלוננת לפרטיותה ולגופה ומשנה חומרה מוצאת אני בנסיבות בהן מדובר במישור מערכת יחסים בין המשיב למתלוננת במסגרת עבודתם, ודהיינו בעוד המתלוננת הינה פקחית בחברת הביטחון העירונית של עיריית ראשון לציון הרי המשיב שימש במועדים הרלבנטיים אחראי משמרת בחברה, ובתור שכזה מצויה המתלוננת בכפיפות מסוימת כלפיו מבחינת מעמדה בעבודה. 13. נופך של חומרה מוצאת אני בכך שלאחר שהתברר למשיב כי המתלוננת החליטה להעביר את נשוא האישומים לטיפול האחראיים בעירייה, אמר לאַחר כי "לא יוותר לה, והוא הולך עם זה עד הסוף. . . ייקח את האקדח וכן אמר שאם הוא ייפול המתלוננת תיפול איתו. . . המשפחה שלו תיהרס, אין לו מה להפסיד". המדובר באמירות שנודף מהן ריח קשה של אלימות מילולית, מה שמחמיר את רושם המסוכנות העולה מכתב האישום בכללותו. 14. הנה כי כן, בפנינו עילת מעצר מוצקה. 15. כמצוות המחוקק יש לבחון בכל עת שאלת קיומה של חלופת מעצר אשר פגיעתה בחירותו של אדם פחותה. 16. במקרה שלפני נהגה התביעה בהגינות כאשר מלכתחילה היתה הסכמה לשקילת חלופת מעצר. 17. יחד עם זאת, מחלוקת נטושה בין הצדדים באשר לטיבה ומהותה של אותה חלופה. 18. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי ניתן לקדם פני המסוכנות בחלופת מעצר שעניינה שהייה בתנאי מעצר בית מלא, כאשר שירות המבחן מתרשם שיש בתנאים המגבילים כדי לאיין את רמת הסיכון. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
החלטה |
09/03/2008 |
שלום – רחובות
מאזכרים – 1 |
עמודים – 3
עפ"ג (מרכז) 33905-06-24- חיים אברג'יל נגד ' מדינת ישראל
open-document-icon
שמות השופטים: ברנט,בורנשטין,מיכלס
ישראל פסק דין רקע ועובדות כתב האישום 1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת הבכירה ט' אוסטפלד נאוי) מיום 12.5.2024 שניתנה בת"פ 32739-10-20 ובשלושה תיקים נוספים, בגדרם הורשע המערער על יסוד הודאתו, לאחר שמיעת חלק מהראיות, בעבירות הבאות: בת"פ 32739-10-20: איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון תקיפה סתם, לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 25 לחוק; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק. בת"פ 66107-07-20: איומים, לפי סעיף 192 לחוק. בת"פ 62353-11-20: איומים, לפי סעיף 192 לחוק; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; תקיפת שוטר כדי להכשילו (3 עבירות), לפי סעיף 274(1) לחוק; תקיפת עובד ציבור (3 עבירות), לפי 382א(א) לחוק; ניסיון תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) יחד עם סעיף 25 לחוק. בת"פ 14458-04-21: איומים, לפי סעיף 192 לחוק. 2. בגין כלל העבירות נגזרו על המערער העונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 12 חודשים. ב. מאסר למשך 6 חודשים אותו לא יישא המערער אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין על כל עבירת אלימות או עבירה בה הורשע. ג. קנס בסך 1,200 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. ד. פיצוי בסך 500 ₪ לכל אחד מארבעה מתלוננים בשניים מהתיקים. הערעור מופנה כנגד רכיב עונש המאסר בפועל. 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בת"פ 32739-10-20, ביום 25.5.2020 התקשר המערער לאגף רישוי עסקים בעיריית ראשון לציון ואיים על עובדת האגף כי יבוא לעירייה "לעשות בלגן", יביא קרש, יכה בראש את מנהל האגף (להלן: המתלונן) וירביץ. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
פסק דין |
02/11/2024 |
מחוזי – מרכז
מאזכרים – 0 |
עמודים – 14
ת"פ (רחובות) 2016/00- מדינת ישראל נגד א י
open-document-icon
שמות השופטים: ירון לוי
יסוד הודאתו הורשע הנאשם, בעבירות המיוחסות לו בתיק העיקרי (ת. פ 002016/00), ובעבירות המיוחסות לו ב- 6 תיקים שצורפו כמפורט בכותרת, וכן בעבירות ב- 6 תיקי חקירה – של תחנת משטרת ראשון לציון – פ. א. 4906/00, פ. א. 7091/00, פ. א. 6134/00, פ. א. 3343/01, פ. א. 13273/99 ו- פ. א. 4972/01 שאף הם צורפו לתיק העיקרי. ואלה העבירות בהן הורשע הנאשם: א. פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ב. איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (5 עבירות). ג. תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. ד. מעשי פזיזות לפי סעיף 338 (5) לחוק העונשין. ה. החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין. ו. העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין (2 עבירות). ז. התפרצות לרכב, לפי סעיף 413 (ו) לחוק העונשין (2 עבירות). ח. גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין. ט. תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (3 עבירות). י. הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין (6 עבירות). יא. נסיון תקיפה, לפי סעיפים 379 ו- 25 לחוק העונשין. יב. נסיון התפרצות לרכב, לפי סעיפים 25 ו- 413 (ו) לחוק העונשין. יג. תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין. יד. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. טו. היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. הצג פחות
like
dislike
copy
enlarge
גזר דין |
20/11/2001 |
שלום – רחובות
מאזכרים – 2 |
עמודים – 4
ב"ש (רמלה) 51/09- מדינת ישראל נגד כהן דודי
open-document-icon
שמות השופטים: טאובר רחל
מעיון בתיק הפלילי של בית המשפט בראשון לציון, בו נידון ל- 9 חודשי מאסר עולה כי המשיב הפקיד כבר סך של 25,000 במזומן לצורך עיכוב ביצוע והוא משוחרר בתנאים ובחתימת ערב צד ג' ולפיכך נאשם שמשוחרר בתנאים בתיק בו הוא נשפט, ומבצע עבירה תוך כדי שחרור בתנאים, הוא נאשם המסוכן לציבור. כבר נקבע בב"ש 1962/07 של בית המשפט המחוזי, כי קיימת עילת מעצר הצומחת על רקע העובדה שהמשיב אינו מציית לצווי בית משפט שפסלו אותו מלהחזיק רשיון נהיגה וממשיך לנהוג ובכך מזלזל באופן בוטה בחוקי התעבורה ומעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור. הפועל היוצא מכך הוא שמתחייב כי ינקטו אמצעים להגנת הציבור מפניו. מעשיו של העורר מעידים על מסוכנותו, ומצדיקים את מעצרו מתוך מטרה לשמור על שלום הציבור מפניו. כמו כן נקבע כי קשה לתת אמון באדם אשר מפר את צווי בית משפט ובמקרה שלפני אדם שהורשע בדין שלוש פעמים ועצם עיניים בכך שפנה לעורך דין בקיוסק, עורך דין אנונימי, נתן לו כסף ללא קבלות, וסבר כי למרות פסקי דין של שלושה בתי משפט בהם הופיע עם עורכי דין מן השורה, ניתן במחי יד לבטל שלושה פסקי דין באמצעות מסמך שעל פניו נראה מזוייף. בבש"פ 2465/05 נתנה כב' השופטת ארבל בבית המשפט העליון את החלטתה לאחר שהיה מונח בפניה תסקיר מעצר אודות העורר. אינני יכולה לקבוע ללא תסקיר מעצר כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר היינו במעצר בית מלא ובערבויות נוספות וזאת לאור עברו הפלילי של המשיב וגם לאור עברו התעבורתי. הצג פחות