עורך דין פלילי נוער בראשון לציון

ע"פ 8164-02-1. פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: א ברקי טירקל,י אנגלרד כך הדבר לעניין עצם ההרשעה. ההחלטה להרשיע קטין בעבירה אותה עבר הינה מורכבת יותר לגבי קטין, ולבית המשפט לנוער עומד שיקול דעת רחב לעניין זה לאחר שמצא כי הקטין ביצע את העבירה (סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א1971-). כך הדבר לעניין דרכי הענישה. במסגרתם של אלה מקובל עלינו כי המימד השיקומי הוא בעל משקל כבד יותר בהליך הענישה של קטינים מאשר בזה של בגירים (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 602). יחד עם זאת, קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעיתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי. אכן, לעתים הצורך למנוע את ביצוע העבירה בעתיד עולה במשקלו על הצורך לשקם את העבריין. מכאן הצורך, לעתים, שלא לקבל את המלצתו של שירות המבחן (המתרכז בעבריין) ולהעדיף על פניה שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול (המתרכזים בעבירה ובעבריין גם יחד). הכל תלוי בנסיבות העניין. על רקע זה נפנה לבחון את עניינם של המערערים שלפנינו. נפתח בעניינם של המערערים 35. המערערים 35 11. בעניינם של מערערים אלה הונחו לפנינו תסקירים מטעם שירות המבחן לנוער. ההמלצה העולה מהם חוזרת על ההמלצה שהיתה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש לנקוט בהליכי שיקום. אשר למערער 3 מצביע שירות המבחן על שיתוף הפעולה שלו עם השירות, והוכחת הפנמה של הפסול שבמעשיו ושל הנורמות הראויות. כמו כן נפגש המערער 3 עם פסיכולוגית קלינית. נטען לפנינו כי הטיפול יקטע אם ישלח המערער 3 לריצוי עונש מאסר בפועל. המערער הביע גם בפנינו את החרטה שחש, וחשנו בכנות חרטתו. אשר למערער 4 מצביע שירות המבחן לנוער על הטיפול המשפחתי שהוא עובר יחד עם הוריו במסגרת המועצה המקומית. הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 16/03/2003 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 86 | עמודים – 7 ע"פ 9813/16- פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: א חיות,נ סולברג,ד ברק ארז אחד החריגים לכלל האמור מצוי בסעיף 24 לחוק הנוער, המקנה לבית המשפט סמכות שלא להרשיע קטין אשר ביצע עבירה פלילית ולצוות על אמצעים ודרכי טיפול הקבועים בסעיף 26 לחוק הנוער, מבלי להרשיעו (סעיף 24(ב) לחוק). בשונה מבגירים, אשר לגביהם רק "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין", בכל הנוגע לקטינים שכל חייהם לפניהם, הנכונות להימנע מהרשעה רבה יותר והכל בשים לב לנסיבות האישיות הרלוונטיות ובהן: גילו של הקטין-הנאשם, סיכויי שיקומו ועברו הפלילי, וכן בשים לב למהות העבירה ולנסיבות ביצועה (ע"פ 2669/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 685, 691-690 (2000); ע"פ 3596/11 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 ( 26.12.2011 ); ע"פ 7993/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 ( 22.07.2013 )). עוד נפסק כי לנוכח החשיבות המוגברת שיש לייחס לאלמנט השיקום בכל הנוגע לנאשמים קטינים, יש ליתן בעניינם "משנה תוקף להמלצת שירות המבחן" וכי "אל לו לבית המשפט לסטות מהמלצת שירות המבחן כאשר יש בנמצא אופק שיקומי, אלא מטעמים כבדי משקל" (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד סג(1) 752, 768-767 (2009); ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 ( 15.12.2008 )). 6. בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, בניגוד להמלצת שירות המבחן, כי יש להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו ולהשית עליו עונש של 6 חודשי עבודות שירות, וזאת הגם שהוא נעדר עבר פלילי ואף "שאינו העבריין העיקרי באירוע", בקובעו כי העבירות שביצע חמורות וכללו אלימות משמעותית נגד המתלונן וכן בהינתן גילו המבוגר יחסית של המערער בעת ביצוע המעשים (17.5 שנים). הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 14/06/2017 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 16 | עמודים – 7 ע"פ 3472/11- פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: ס גובראן,י עמית,צ זילברטל באשר לקטינים, סעיף 22 לחוק הנוער קובע, כי משקבע בית המשפט כי קטין ביצע עבירה, הוא יורה על הגשת תסקיר מבחן לפי סעיף 37 לחוק העונשין (על היחס בין אכרזת דרכי ענישה לסעיף 22 לחוק הנוער ראו: ע"פ 4558/10 בריכאת נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (לא פורסם, 1.8.2011 )). מהות התסקיר ומעמדו של קצין המבחן 13. במסגרת גזר הדין נדרש בית המשפט למכלול שיקולים המשקפים אינטרסים ותכליות שונות, ביניהם ניתן למנות שיקולי גמול, הרתעה פרטנית וציבורית, טיב העבירה, הרקע והנסיבות לביצועה ושיקולים הקשורים בנאשם עצמו ובשיקומו (ראו למשל: ע"פ 10/86 זגל נ' מדינת ישראל פ"ד מ(2) 769 (1986) פסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' ברק; ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-7 (לא פורסם, 8.2.2012 )). ניתן לראות, כי שיקולים אלו מהווים מארג של אינטרסים חברתיים כלליים לצד אלו הקשורים בנאשם עצמו ובנסיבות חייו. המשקל הניתן לאינטרסים השונים משתנה ממקרה למקרה ונגזר בין היתר מחומרת העבירה אל מול עוצמת הנסיבות האישיות של הנאשם ונתוני השיקום בעניינו. אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשות בית המשפט לעמוד על נסיבותיו האישיות של נאשם וסיכויי שיקומו הוא תסקיר שירות המבחן. 14. כאמור, סעיף 37 לחוק העונשין מגדיר את העניינים להם יידרש קצין המבחן במסגרת התסקיר – תולדות חייו של הנאשם, מצבו המשפחתי, כלכלי והבריאותי; התחקות אחר הנסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה (במידה וישנן כאלה); המלצה לבית המשפט על העונש בו גלום מירב הסיכוי להשבת הנאשם למוטב (ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177, 186 (1993) (להלן: עניין ליבוביץ). הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 02/09/2012 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 106 | עמודים – 30 ע"פ 196/16- פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: ס גובראן,נ הנדל,א שהם יחד עם זאת, וכפי שציינתי בע"פ 953/15 מדינת ישראל נ' פלוני ( 24.3.2015 ), אין להתעלם משיקולי ענישה נוספים, גם כאשר מדובר בקטין: "כאשר עסקינן בגזירת עונשו של קטין, יש ליתן "משקל ראוי לשיקולים של שיקומו" (סעיף 1א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). עם זאת, לצד שיקולי השיקום של עבריין קטין, מן הראוי להידרש גם לטיב העבירות שבוצעו; למידת חומרתן; ולאינטרס הציבורי שנפגע. שכן, כבר נקבע כי "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 584-583). " 7 13. ובחזרה לענייננו. המערער, קטין אשר במועד ביצוע העבירות היה כבן 16 שנים, שוהה מיום 8.6.2015 בהוסטל, במסגרת צו השגחה זמנית בתנאי מגורים. תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המערער מציגים תמונה חיובית, המעידה על תהליך שיקומי משמעותי אותו עובר המערער. מתסקיר המבחן הראשון ניתן ללמוד על השתלבותו של המערער בהוסטל, וכפי שציין בית משפט קמא, המערער משתתף בפורומים ובפעילויות קבוצתיות ומגיע באופן קבוע לטיפול פרטני, וניכר כי שילובו במסגרת חוץ ביתית מיטיב עמו. באותו תסקיר התייחס שירות המבחן לגורמי הסיכוי בעניינו של המערער, בציינו כי: "תפקוד כללי חיובי בתוך ההוסטל בו משולב ושיתוף פעולה עם שירות המבחן, הורים מגויסים ותומכים בבנם ומעוניינים בהמשך שיתוף פעולה עם שירותנו ועם ההוסטל, עמידה בתנאי מעצר הבית, מגלה רצינות באשר להליך הפלילי שמתנהל נגדו כיום ומותיר רושם שכיום הוא יותר בשל ואחראי כלפי מצבו ועתידו". גם תסקיר המבחן המשלים, מצייר תמונה חיובית לגבי המשך השיפור במצבו של המערער, והבנתו את הפסול במעשים שביצע, דבר המעיד על תהליך שיקומי חיובי ביותר, המלווה במוטיבציה לשיקום, תוך שיתוף פעולה עם הגורמים המטפלים. הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 09/05/2016 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 10 | עמודים – 7 ע"פ 5388/09- מדינת ישראל נגד פלוני open-document-icon שמות השופטים: א א לוי,י דנציגר,נ הנדל עוד צויין בעניין פלונים כי שעה שבית המשפט עוסק במלאכת האיזון האמורה, נדרש הוא ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין הקטין, לגילו ולסיכויי שיקומו. כמו כן הוטעם בעניין פלונים כי על בית המשפט ליתן מעמד בכורה לסיכויי השיקום של הקטין וכי בעניינם של קטינים מאסר מאחורי סורג ובריח הוא החריג לכלל. בשים לב למדיניות ענישה זו, איני סבור כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עונשו של המערער נגזר על ידי בית המשפט המחוזי בהתאם למדיניות הענישה הראויה והמקובלת ובשים לב לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שבא לפניו. למערער אין עבר פלילי והמלצותיו של שירות המבחן בעניינו היו חיוביות באופן מובהק. כמו כן, המערער נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה ואף שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן באופן שמצביע על סיכויי שיקום טובים. בהינתן גילו הצעיר של המערער, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המורכבות והחשוב מכל, סיכויי שיקומו הטובים, סבור אני כי טוב עשה בית המשפט המחוזי כשהחליט שלא להתעלם מהרכיב המרכזי בהמלצות שירות המבחן שלא להשית על המערער ריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי בעניינם של קטינים יטה בית המשפט שלא לסטות מהמלצות שירות המבחן אלא מטעמים מיוחדים . אכן, בית המשפט המחוזי לא אימץ את המלצות שירות המבחן במלואן בשים לב לחומרת העבירות, אולם הוא לא סטה מן ההמלצה המרכזית, שלא להשית על המערער ריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, ובכך פעל כדין. 15. זאת ועוד, יודגש כי בית המשפט המחוזי נתן את המשקל הראוי לחומרת העבירה שכן הוא לא פטר את המערער בלא כלום ולא הסתפק בקביעה כי המערער ביצע את המעשים המיוחסים לו. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער. כבר נפסק על ידי בית משפט זה כי בעניינם של קטינים עצם ההרשעה יש בה כדי להרתיע עבריינים אחרים היות שהיא מעבירה את המסר שעבירות מעין אלה דינן הוקעה והטלת כתם של הרשעה (עניין פלונים, סעיף 30). הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 08/11/2009 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 13 | עמודים – 11 ע"פ 2669/00- מדינת ישראל נגד פלוני ו-3 אח open-document-icon שמות השופטים: ד דורנר,ד בייניש,א פרוקציה כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו וביניהם – טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה. (ר"ע 432/85, רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 737 (3)85; ע"פ 2972/97 כהן עמיר נ' מדינת ישראל; דינים עליון נג' 413; ע"פ 2513/98 מדינת ישראל נ' שמש, פד"י נ(682 (3; ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פד"י נב(341 ,337 (3). (ב) משמדובר בקטינים, מערכת השיקולים הרלבנטית בשאלת הרשעת העבריין או הימנעות מהרשעתו מקבלת מימד שונה ודגשים שונים. בעניינו של קטין, משקבע בית המשפט כי הוא ביצע עבירה, עומדות בפניו מספר אפשרויות על פי סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל "א-1971: האחת – להרשיע את הקטין ולגזור את דינו. השניה – לצוות על אמצעי ודרכי טיפול מהמנויים בסעיף 26 לחוק הנוער וזאת בלא הרשעה; והשלישית – לפטור את הקטין בלא צו כאמור, ובמקרה זה אין בית המשפט מרשיע ואינו מטיל כל אמצעים או דרכי טיפול. ההוראה האמורה בסעיף 24 לחוק הנוער מדגישה את השוני בין קטינים לבגירים בקווי שיקול הדעת ובאיזונים הפנימיים המופעלים לגבי השאלה אם ובאלו נסיבות יימנע בית המשפט מהרשעת נאשם קטין שעבר עבירה. הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 16/08/2000 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 777 | עמודים – 7 ע"פ 3009/12- פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: א רובינשטיין,י דנציגר,נ סולברג ודוק – גם קטין המתכחש לאחריותו בעת המשפט אינו בהכרח נטול סיכויי שיקום ; (ג) עברו הפלילי של העבריין הקטין. לקיומו של עבר פלילי אצל קטין יש ליתן משקל לחומרא בעת גזירת עונשו, כשם שיש ליתן משקל לקולא לעברו הנקי ; (ד) סיכויי השיקום של העבריין הקטין. על מנת לברר מהם סיכויי השיקום בעניינו של הקטין, ייעזר בית המשפט בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים כגון שירות המבחן, המוסדות הטיפוליים בהם שהה הקטין, פסיכולוגים שבדקו את הקטין והצלחותיהם של הליכים שיקומיים קודמים, אם ישנם ; (ה) חומרת מעשיו של העבריין הקטין " (שם, פסקה 13). בהתחשב בפרמטרים אלו סבורני כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה השונים ראוי הוא והולם את נסיבות המקרה. המערער היה בן 15.5 בעת ביצוע העבירה; כפי שעולה מעמדת אנשי המקצוע ושירות המבחן המערער נטל אחריות מלאה למעשיו, המערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון ועולה כי הוא עוסק רבות באחריותו להריגת המנוח, נוטל אחריות ומביע חרטה; למערער אין עבר פלילי והוא מגיע ממשפחה נורמטיבית; סיכויי השיקום בעניינו של המערער הינם טובים כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער, מחוות הדעת שנערכה מטעם המעון בו שוהה המערער ומעמדתה של הגב' מרדר כפי שזו הובעה בדיון שנערך לפנינו. המערער משתף פעולה היטב עם הגורמים המקצועיים והינו בעל מוטיבציה גבוהה להשתתף בתהליך טיפולי שהניב סימנים חיוביים. סבורני כי יש בשיקולים אלו כדי להצדיק השתת עונש מקל יותר ביחס לזה שהיה מושת על המערער אילו היה בגיר בעת ביצוע העבירה. לטעמי, עונש המאסר שהושת על המערער הינו עונש המייצג נאמנה את אינטרס הציבור בנסיבותיו של מקרה פרטני זה ולאור נתוניו של המערער. הצג פחות like dislike copy enlarge גזר דין | 09/09/2012 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 11 | עמודים – 17 ע"פ 49/09- מדינת ישראל נגד 1. פלוני open-document-icon שמות השופטים: א א לוי ס גובראן,י דנציגר עוד חויב המשיב לשלם למתלונן פיצוי בסך 8,000 . השיקולים שהנחו את בית המשפט המחוזי לנוער בגזירת דינו של המשיב 1 היו גילו הצעיר, עברו הנקי והמלצת שירות המבחן לפיה קיים אופק שיקומי בעניינו. 22. בדומה, קיבל בית המשפט המחוזי לנוער את המלצות שירות המבחן שלא להטיל על המשיב 2 עונש מאסר בפועל או שהות במעון נעול. הנימוקים לכך היו שחלקו של המשיב 2 במעשי העבירה היה קטן במידת מה מזה של המשיב 1, הוא נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. לפיכך, סבר בית המשפט המחוזי לנוער כי שיקומו של המשיב 2 במסגרת תוכנית למניעת עבירות מין בקהילה יהיה יעיל יותר מהשמתו במעון נעול. בית המשפט המחוזי לנוער גזר על המשיב 2 מאסר על תנאי למשך תקופה בת 18 חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה שהיא עבירת מין או פשע. בנוסף, העמיד בית המשפט המחוזי לנוער את המשיב 2 בצו מבחן למשך שנתיים, במסגרתו חויב הוא להשתתף בתוכנית טיפולית, לרבות השתתפות בקבוצה טיפולית לפי שיקול דעתו של שירות המבחן. לבסוף, חויב המשיב 2 לשלם למתלונן פיצוי בסך 12,000 . 23. סבורני כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי לנוער בין הערכים המתנגשים בעניינם של שני המשיבים תואם את מדיניות הענישה הראויה כלפי קטינים כפי שתוארה בהרחבה לעיל. לפיכך, איני מוצא עילה להתערבות בגזר דינו. ראשית, המשיבים היו קטינים בעת ביצוע העבירות בהן הורשעו והמשיב 1 היה אף על סף גיל האחריות הפלילית ולכן שיקול השיקום תקף בעניינו אף ביתר שאת ומטעם זה יש להעניק לשיקול השיקום משקל גדול מזה הניתן לשיקולי ההרתעה והגמול. שנית, המשיב 2 נטל אחריות מלאה למעשיו, הביע חרטה ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן ואין להקל בכך ראש. הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 07/03/2009 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 211 | עמודים – 19 ע"פ 1589/23- פלוני נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: י אלרון,י כשר,ר רונן בפתח גזר הדין, בית המשפט המחוזי עמד כאמור על החומרה הרבה שבמסכת האירועים שלפניו. לאחר זאת, סקר את המסגרת הנורמטיבית לענישת קטין; את התסקירים שהוגשו ביחס לנפגע העבירה – המתלונן; את תסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער; את עדויות גורמי הטיפול שנשמעו לפניו – מנהל המעון שבו שוהה המערער, קצינת המבחן לנוער ודבריה של מדריכה במעון. עוד פורטו דברי המערער עצמו, במסגרתם הביע צער על מעשיו וחרטה על הנזק שגרם למתלונן. 7. בגזר הדין תואר כי ניכר שינוי חברתי בכך שבעוד שבעבר תיקי נוער של עבריינות קשה היו חזיון נדיר, בימים אלו נרשמת מעורבות ודומיננטיות של בני נוער בעבירות החמורות ביותר. בית המשפט קבע כי שינוי זה אינו מחייב שינוי תפיסתי בתהליך ענישת קטינים, אולם – "מקום בו החינוך נכשל, אין מנוס משימוש בהרתעה; הרתעת היחיד העומד לדין לפני המותב היושב לדין והרתעה הרבים, הלא הם הקטינים האחרים, הסבורים לתומם ש'קטינות מהווה חסינות' וכי בלי קשר למעשי הזוועה שאותם יבצעו, אין הם צפויים לעונשי מאסר ממשיים אלא לכל היותר לטיפול במסגרת הליכי שיקום ". עוד הודגשה חשיבות עקרון ההלימה, ובכלל זה הלימה לפגיעה שנגרמה לקורבן העבירה. נקבע, כי אמנם שיקול השיקום הוא שיקול מוביל בענישת קטין, אך לשיקולי הלימה והרתעה יש להקנות גם כן משקל נגד של ממש. על כן, צוין כי "מקום בו המלצות הגורמים הטיפוליים ושירות המבחן לנוער אינן מאזנות שיקולים אלו כדבעי, לא יהסס בית-המשפט לסטות מאותה המלצה ויטיל עונש המהווה איזון ראוי בין מכלול השיקולים הללו תוך ייחוס משקל מתאים לכל אחד מהם. " בית המשפט המחוזי הוסיף וניתח את פסיקת בית משפט זה, ותיאר כי ניתן למצוא בה "שינוי גוון" ביחס למידת מחויבות בית המשפט להמלצות שירות המבחן לנוער, למשקלו הפנימי של שיקול השיקום ולמשקל שיש להקנות לאינטרס השיקום כאינטרס מוביל בהענשת קטינים שביצעו עבירות חמורות. הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 06/08/2023 | עליון – בית המשפט העליון מאזכרים – 1 | עמודים – 39 ע"פ 9040-06- פלונים נגד מדינת ישראל open-document-icon שמות השופטים: ד ביניש א ריבלין,ד חשין סעיף זה מסמיך את בית המשפט, בהתקיים תנאים מסוימים, ליתן צו מבחן בלא הרשעה. סעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מאפשר אף הוא לבית המשפט להימנע מהרשעה וליתן צו שירות לתועלת הציבור, בנוסף לצו מבחן או בלעדיו. מטרת אמצעים אלו הינה שיקומו של הנאשם (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 344, מפי המשנה לנשיא ש' לוין, ובעמ' 342-341, מפי השופטת דורנר). בשוקלו אימתי להחיל חריג זה, על בית המשפט להביא בחשבון את השיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי, בכללם הרתעה ואכיפה שוויונית, אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 690-689, מפי השופטת פרוקצ'יה). כשמדובר בנאשם קטין, מערכת השיקולים בשאלת ההרשעה מקבלת מימד שונה ודגשים שונים (שם, בעמ' 690). סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן חוק הנוער), מאפשר לבית המשפט שקבע כי נאשם קטין ביצע עבירה, להימנע מהרשעתו. חוק הנוער מורה לבית המשפט, שהחליט להימנע מהרשעת הקטין, להטיל עליו בצו אמצעי טיפול שונים, המנויים בסעיף 26 לחוק, או לפטור את הקטין בלא צו כאמור. סעיף 24 לחוק הנוער מבטא את משקל היתר שיש ליתן לנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם הקטין ולסיכויי שיקומו, לעומת הנאשם הבגיר. מקום בו הנאשם הניצב לפניו הינו קטין, יבחן בית המשפט בראש ובראשונה את נסיבותיו של הקטין ואת האפשרות לשקמו (ראו, למשל, ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 603, מפי השופטת ביניש (כתוארה אז); א' שרון נוער בפלילים שפיטה, דרכי טיפול וענישה (מהדורה 2, 1998), בעמ' 421). ככל שגיל העבריין הקטין צעיר יותר, כך קיימים סיכויים רבים יותר לשיקומו, וכך גם יתעצם משקלו של האינטרס השיקומי בהחלטתו של בית המשפט בשאלת אמצעי הטיפול או הענישה שיש להפעיל בעניינו של הקטין שלפניו (ראו ע"פ 4524/04 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.6.05 , מפי השופט ג'ובראן). הצג פחות like dislike copy enlarge פסק דין | 18/02/2007 | עליון – בית המשפט העליון