כל הזכויות שמורות ©
עוולת הנגישה מהווה כלי משפטי מרכזי עבור אנשים שנפגעו מתלונות שווא או מהליכים משפטיים זדוניים. סקירה משפטית זו בוחנת את יסודות העוולה, את הפסיקה העדכנית בנושא, ואת השיקולים המעשיים הרלוונטיים לעורכי דין המטפלים בתביעות מסוג זה. המאמר מתמקד במיוחד בתלונות שווא בהליכים פליליים והשלכותיהן המשפטיות.
עוולת הנגישה, המכונה גם "רדיפה זדונית" (Malicious Prosecution), מעוגנת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומאפשרת לאדם שנפגע מהליך משפטי שנפתח נגדו בזדון וללא סיבה סבירה לתבוע פיצויים. נבחן את התנאים המחמירים להוכחת העוולה, את הפסיקה המנחה ואת האיזון העדין בין זכויות נפגעי העבירה לבין ההגנה על נאשמים מפני תלונות שווא.
עוולת הנגישה מעוגנת בסעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר קובע את התשתית המשפטית לתביעות בגין תלונות שווא והליכים משפטיים זדוניים:
סעיף 60 לפקודת הנזיקין:
"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים"
הסעיף מגדיר באופן ברור את גבולות העוולה, תוך קביעת איזון בין זכותו של אדם לתבוע בגין הליך שנפתח נגדו בזדון, לבין הצורך להגן על מתלוננים הפועלים בתום לב. החלק האחרון של הסעיף מהווה סייג חשוב, המבהיר כי עצם מסירת מידע לרשויות אינה מהווה כשלעצמה עילה לתביעה בגין נגישה.
הפסיקה הישראלית פיתחה לאורך השנים מסגרת פרשנית מקיפה לעוולת הנגישה, תוך הקפדה על האיזון בין זכויות הצדדים השונים. בתי המשפט נוטים לפרש את העוולה בצמצום, כדי לא ליצור אפקט מצנן על הגשת תלונות אמיתיות לרשויות.
פסקי דין מרכזיים שעיצבו את הפרשנות לעוולה כוללים את ע"א 305/80 שילה נ' רצקובסקי, בו קבע בית המשפט העליון אמות מידה מחמירות להוכחת העוולה, ואת ע"א 7681/11 חזן נ' מכבסת שלג חרמון, שם נדונו הקריטריונים להוכחת יסוד הזדון בהליכי תלונה.
על פי הפסיקה העדכנית, נדרשים שלושה תנאים מצטברים להוכחת עוולת הנגישה. בתיק תק (תל אביב) 12113-12-19 ברק כהן נגד מיכל רגב (ניתן ב-04/08/2020), הבהיר בית המשפט את התנאים הללו:
"מהוראות הסעיף עולה אפוא, כי לצורך תחולתה של עוולת הנגישה נדרש קיומם שלושה תנאים מצטברים ומטבעם של דיני הראיות הנטל להוכיחם הינו על הטוען לכך. תנאי ראשון הינו פתיחה של הליך נפל, תנאי שני הינו, כי ההליך נפתח בזדון ובלי סיבה מסתברת ותנאי שלישי הוא שההליך נסתיים לטובתו של התובע."
נבחן כעת כל אחד מהתנאים הללו בהרחבה:
התנאי הראשון דורש הוכחה שנפתח "הליך נפל" נגד התובע. בהקשר של תלונות שווא והליכים פליליים, מדובר בהליך שנפתח בעקבות תלונה למשטרה או לרשות אחרת, ואשר הוביל לפתיחת חקירה או להגשת כתב אישום נגד התובע.
הפסיקה מבהירה כי לא כל הליך שמסתיים בזיכוי או בסגירת תיק הוא בהכרח "הליך נפל". על התובע להוכיח שההליך לא היה צריך להיפתח מלכתחילה, בשל העדר בסיס עובדתי או משפטי לאישומים.
התנאי השני, המהווה את ליבת העוולה, דורש הוכחה שההליך נפתח "בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת". יסוד הזדון מתייחס לכוונה הזדונית של המתלונן לפגוע בנילון, כאשר הוא יודע שאין בסיס לתלונה.
בתיק תמש (פתח תקווה) 3653-04-16 ו' נגד מ' (ניתן ב-10/02/2019), הדגיש בית המשפט את ההיבט הנפשי הנדרש:
"על מנת לבסס קיומה של עוולת הנגישה, יש להוכיח קיומו של 'הליך נפל', שנפתח בזדון מתוך כוונה לפגוע, הליך שלא די בכך שנדחה, אלא שניתוח הנתונים לאחר מעשה, יביא לידי מסקנה שלא היה מקום לפתוח בו כלל. נטל ההוכחה מוטל, כידוע, על הטוען לקיומה של העוולה."
חשוב להדגיש כי העדר סיבה סבירה אינו מספיק כשלעצמו – יש להוכיח את יסוד הזדון, שהוא יסוד נפשי סובייקטיבי. הדבר הופך את הוכחת העוולה למאתגרת במיוחד.
התנאי השלישי דורש שההליך הסתיים לטובת התובע. בהקשר של הליכים פליליים, מדובר בזיכוי מלא, בסגירת תיק החקירה, או בהחלטה אחרת המסיימת את ההליך לטובת הנאשם או החשוד.
עם זאת, לא כל סגירת תיק או זיכוי עומדים בדרישה זו. בפסיקה נקבע כי סגירת תיק מחוסר ראיות מספיקות, להבדיל מסגירה בשל העדר אשמה, עשויה שלא לעמוד בתנאי זה, שכן היא אינה שוללת את האפשרות שהיה בסיס סביר לפתיחת ההליך מלכתחילה.
המחוקק והפסיקה שאפו ליצור איזון בין הצורך להגן על אנשים מפני תלונות שווא, לבין החשיבות של עידוד נפגעי עבירה אמיתיים להתלונן. הסיפא של סעיף 60 לפקודת הנזיקין מבטאת איזון זה, בקבעה כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".
בתיק תא (פתח תקווה) 1996-10-13 מ.א. נגד מ.ו. (ניתן ב-12/02/2014), הדגיש בית המשפט את חשיבות ההגנה על מתלוננים בתום לב:
"משנמסרו ידיעות שהיו ברשות האדם למשטרה, היא שתבחן אם יש בהן כדי להקים אחריות פלילית. אין בעצם הגשת תלונה למשטרה, גם אם בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום, או אם הוגש והנאשם זוכה, כדי ללמד על כך שלא היה צידוק להגיש את התלונה מלכתחילה."
הפסיקה העקבית של בתי המשפט מדגישה כי אין להרתיע אנשים מלהגיש תלונות למשטרה כאשר הם פועלים בתום לב, גם אם בסופו של דבר מתברר שאין בסיס לתלונה.
בע"א 1823/20 פלוני נגד פלונית (ניתן ב-25/02/2021), קבע בית המשפט העליון כי "בבחינת קיומה של עילת תביעה בגין עוולת הנגישה, על בית המשפט להיזהר שלא ליצור אפקט מצנן שימנע מאנשים לפנות לרשויות האכיפה כאשר הם סבורים בתום לב שבוצעה עבירה."
אחד האתגרים המרכזיים בתביעות בגין עוולת נגישה הוא נטל ההוכחה המוגבר המוטל על התובע. עליו להוכיח לא רק שההליך נגדו היה "הליך נפל" שהסתיים לטובתו, אלא גם את יסוד הזדון אצל המתלונן – יסוד נפשי שקשה במיוחד להוכחה.
בתיק תמש (פתח תקווה) 3653-04-16 ו' נגד מ' (ניתן ב-10/02/2019), הדגיש בית המשפט את נטל ההוכחה המוגבר:
"על מנת לבסס קיומה של עוולת הנגישה, יש להוכיח קיומו של 'הליך נפל', שנפתח בזדון מתוך כוונה לפגוע, הליך שלא די בכך שנדחה, אלא שניתוח הנתונים לאחר מעשה, יביא לידי מסקנה שלא היה מקום לפתוח בו כלל. נטל ההוכחה מוטל, כידוע, על הטוען לקיומה של העוולה."
מאחר שיסוד הזדון הוא סובייקטיבי, במקרים רבים נדרש התובע להסתמך על ראיות נסיבתיות להוכחתו. בפסיקה הוכרו מספר סוגי ראיות נסיבתיות שעשויות לסייע בהוכחת זדון:
בתיק תא (ירושלים) 8722-06-16 א.ח. נגד מדינת ישראל (ניתן ב-15/07/2018), קבע בית המשפט כי "ניתן ללמוד על זדון גם מראיות נסיבתיות, כגון תזמון התלונה, מניע ברור לפגיעה, וסתירות בולטות בעובדות המתוארות בתלונה."
עורך דין המטפל בתביעות בגין עוולת נגישה נדרש לבחון בקפידה את יסוד הזדון ואת סבירות התלונה שהוגשה. יש לבחון:
חשוב לזכור כי טעות בתום לב, אפילו אם היא חמורה, אינה מספיקה להוכחת עוולת הנגישה. יש להוכיח כוונה זדונית.
בטרם הגשת תביעה בגין עוולת נגישה, על עורך הדין לבחון האם היו נסיבות שיכלו להצדיק את הגשת התלונה מנקודת מבטו של אדם סביר:
על עורך הדין גם לבחון את תוצאת ההליך הפלילי – האם ההליך הסתיים בזיכוי מוחלט או בסגירת תיק מחוסר אשמה, או שמא הסתיים בדרך אחרת (כגון סגירה מחוסר ראיות מספיקות) שעשויה לפגוע בסיכויי התביעה.
חלק מהותי בתביעת נגישה הוא הוכחת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מההליך. על עורך הדין לבחון:
חשוב לציין כי הפסיקה מכירה בכך שעצם ניהול הליך פלילי נגד אדם עלול לגרום לנזק, אף אם בסופו של דבר הוא מזוכה או שהתיק נסגר.
אחד ההקשרים הנפוצים של תביעות עוולת נגישה הוא במסגרת סכסוכי משפחה וגירושין, בהם לעיתים מוגשות תלונות שווא בעבירות אלימות או מין. בתי המשפט נוקטים משנה זהירות בבחינת תביעות אלה, בשל הרגישות המיוחדת של ההקשר המשפחתי.
בתיק תמש (י-ם) 63862-01-19 פלוני נגד פלונית (ניתן ב-18/03/2021), התייחס בית המשפט למורכבות של עוולת הנגישה בהקשר של סכסוכי משפחה:
"יש לנקוט משנה זהירות בבחינת טענות לעוולת נגישה בהקשר של סכסוכי משפחה, בהם פערי הכוחות והמטען הרגשי עלולים להשפיע על אופן הדיווח והתפיסה של אירועים. עם זאת, כאשר מוכח שתלונה הוגשה בזדון ומתוך מניע של השגת יתרון בהליכי הגירושין, עשויה לקום אחריות בגין עוולת הנגישה."
סוגיה מעניינת נוספת היא תחולתה של עוולת הנגישה במקרים של תלונות אנונימיות או דיווחים לרשויות רווחה. הפסיקה קבעה כי גם במקרים אלה עשויה לקום אחריות בעוולת נגישה, אם ניתן להוכיח את זהות המדווח ואת יסודות העוולה.
בתיק תא (חי') 5488-02-17 ש.י. נגד א.ב. (ניתן ב-30/09/2019), קבע בית המשפט כי "גם דיווח אנונימי לרשויות עשוי להוות בסיס לעוולת הנגישה, אם התובע הצליח להוכיח כי הנתבע הוא שהגיש את הדיווח, וכי התקיימו יתר יסודות העוולה."
עוולת הנגישה מהווה כלי משפטי חשוב להתמודדות עם תלונות שווא והליכים משפטיים זדוניים, אך יש לזכור כי נטל ההוכחה גבוה במיוחד. הדבר משקף את האיזון העדין שמנסה המערכת המשפטית ליצור בין הגנה על קורבנות אמיתיים של עבירות לבין הגנה על אנשים מפני תלונות שווא.
על עורך הדין המטפל בתביעות מסוג זה לשקול היטב את סיכויי התביעה ולהתמקד בהוכחת היסוד הנפשי של זדון והעדר סיבה סבירה להגשת התלונה. בד בבד, עליו להיות מודע למגמות העדכניות בפסיקה, המשקפות את הניסיון המתמשך של בתי המשפט לאזן בין האינטרסים המתנגשים בסוגיה רגישה זו.
הפסיקה העדכנית מעידה על מודעות גוברת למורכבות של עוולת הנגישה ולצורך בבחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבות הייחודיות של הצדדים המעורבים ובהקשר הספציפי שבו הוגשה התלונה או נפתח ההליך המשפטי.
ת"א (פתח תקווה) 1996-10-13- מ.א. נגד מ.ו.
שמות השופטים: אורן שוורץ
כעולה מסעיף 6 לתגובה לבקשה בדיקות הפוליגרף שעברה המשיבה וחקירותיה במחלקה לחקירות שוטרים הסתיימו בסגירת התלונה שהוגשה כנגדה מחמת "אין אשמה". 34. כעולה מסעיף 23 לכתב התביעה התלונה והחקירה שהתנהלה בעקבותיה, פגעו פגיעה אנושה בקריירה של המשיבה, במוניטין שרכשה במשך שנות שירותה במשטרה, בקידומה במשטרה ובשמה הטוב. 35. עילות התביעה המתייחסות לעוולת הנגישה ולעוולת לשון הרע אינן מבוססות על מערכת היחסים שהתפתחה בין נדב לבין המבקשת, אלא על התלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה. 36. עוולת הנגישה מנויה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין וקובעת כדלקמן: 10 "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". 37. בענייננו, התלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה נופלת לגדר החריג שמופיע בסיפא של סעיף 60 לפקודת הנזיקין. תלונת המבקשת הוגשה "לרשות מוסמכת", היא משטרת ישראל אשר החליטה לפתוח בחקירה. מכאן שלא קמה למשיבה עילת תביעה מכוח סעיף 60 לפקודת הנזיקין כנגד המבקשת. 38. אשר לעילת לשון הרע, מבוססת אף היא על תלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה ובגינה נחקרה המשיבה בפני המחלקה לחקירות שוטרים. תלונה זו, לטענת המשיבה, פגעה בשמה הטוב. 39. מקום בו קיימת אפשרות, ולו הקלושה ביותר, כי תובע יזכה בסעד שתבע, יש לאפשר לו להוכיח את תביעתו .
החלטה |11/02/2014 |שלום – פתח תקווה
תמ"ש (פתח תקווה) 3653-04-16- ו נגד מ
שמות השופטים: נאוה גדיש
נגישה הוגדרה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין כך: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". 78. על מנת לבסס קיומה של עוולת הנגישה, יש להוכיח קיומו של "הליך נפל", שנפתח בזדון מתוך כוונה לפגוע, הליך שלא די בכך שנדחה, אלא שניתוח הנתונים לאחר מעשה, יביא לידי מסקנה שלא היה מקום לפתוח בו כלל. נטל ההוכחה מוטל, כידוע, על הטוען לקיומה של העוולה. 79. אין בעצם הגשת תלונה למשטרה, גם אם בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום, או אם הוגש והנאשם זוכה, כדי ללמד על כך שלא היה צידוק להגיש את התלונה מלכתחילה. ראו למשל פסק הדין בעניין תמ"ש (ב"ש) 30817-10-13 י. א נ' ל. א (פורסם במאגרים). משנמסרו ידיעות שהיו ברשות האדם למשטרה, היא שתבחן אם יש בהן כדי להקים אחריות פלילית. 80. בענייננו טוענת התובעת כי הנתבע הגיש כנגדה 15 תלונות במשטרה וכי מעבר להטרדתה והטרדת הקטינים שנדרשו להגיע עימו לתחנת המשטרה פעם אחר פעם, לא העלו התלונות דבר וכל טענותיו נדחו. 81. התובעת צרפה לתביעתה אישור ממשטרת ישראל על סגירת כל התיקים נגדה, נספח ו'1 לתביעה, ממנו עולה כי התיקים כולם נסגרו מחוסר ראיות. 82. התובעת אף מציינת, ובצדק, כי העובדה שהנתבע הסכים שינתן פסק דין למשמורת הקטינים בידיה, יכולה לחזק טענתה כי התלונות הוגשו בזדון ומתוך כוונה לפגוע בה.
פסק דין |09/02/2019 |משפחה – פתח תקווה
ת"ק (תל אביב) 12113-12-19- ברק כהן נגד מיכל רגב
שמות השופטים: חן מאירוביץ
לטענתה התובע עושה בתביעתו שימוש ככלי ניגוח באם הנתבעת ולצורך עשיית יחסי ציבור. 5 18. בדיון שהתקיים לפניי שב ב"כ הנתבעת על כך שהסיטואציה הייתה מלחיצה עבורה והודעתה במשטרה הייתה מדודה ולא מתלהמת. נטען שתיק המשטרה נסגר ולא עקב אי ביצוע עבירה אלא מחוסר עניין לציבור. גם מחקירת התובע עולה כי תלונת הנתבעת נגדו מתמצה בארבע שורות כך שגרסתה לא הייתה לב החקירה. בנוסף לטענת הנתבעת התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר הדרש ממנו במקרה זה להוכחת עילתה תביעה ומשכך יש לדחותה. דיון והכרעה 19. עוולת הנגישה שהינה עוולה פרטיקולארית בגינה עותר התובע לפיצוי מוגדרת בסעיף 60 לפקודת הנזיקין כדלקמן: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". 20. מהוראות הסעיף עולה אפוא, כי לצורך תחולתה של עוולת הנגישה נדרש קיומם שלושה תנאים מצטברים ומטבעם של דיני הראיות הנטל להוכיחם הינו על הטוען לכך . תנאי ראשון הינו פתיחה של הליך נפל , תנאי שני הינו, כי ההליך נפתח בזדון ובלי סיבה מסתברת ותנאי שלישי הוא שההליך נסתיים לטובתו של התובע. אפרט להלן לגבי כל אחד מהתנאים. 21. התנאי הראשון למעשה גודר את זהות הגורם הנושא באחריות בנזיקין בגין פתיחת הליך הנפל. אעיר, כי מסקירת הפסיקה לא מצאתי ריבוי של מקרים בהן נדונה עוולה זו (להבדיל מעוולת הרשלנות) ביחסים שבין אדם פרטי אחד לאחר, אלא מרבית המקרים מתמצים בטיעון אל מול המדינה ורשויותיה.
פסק דין |03/08/2020 |תביעות קטנות – תל אביב
ע"א 243/83- עיריית ירושלים נגד אלי גורדון
שמות השופטים: מ שמגר א ברק,ש לוין,ד לוין,ג בך
אין בעוולת הנגישה כדי לשלול את תחולתה של עוולת הרשלנות, אשר כל יסודותיה התקיימו במקרה שלפנינו. נבחן טענות אלה לגופן, ונפתח בשאלה הראשונה, שעניינה היחס בין הוראותיה של פקודת הנזיקין בגין נגישה לבין הוראותיה בגין רשלנות. נגישה ורשלנות 7. השאלה הראשונה העומדת להכרעתנו היא זו : האין לומר, כי עוולת הנגישה, הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, היא המקור המשפטי האחד והיחיד' אשר במסגרתו ניתן להטיל אחריות בנזיקין על רשות שלטונית, המגישה תביעות פליליות בקשר לנזק שהגשתו של אישום פלילי גרמה לניזוק סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע : "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו' ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך ; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". האין לומר, כי הוראת המחוקק היא, שאחריות בנזיקין תתגבש אך ורק אם המזיק מתנהג "בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת", ואם מתקיימים שאר התנאים הקבועים בסעיף 60 לפקודה האם ניתן "לעקוף" את הדרישות, הקבועות בעוולת הנגישה, בדרך של שימוש בעוולת הרשלנות שאלה זו יש לחלקה לשתי שאלות משנה. הראשונה, אם על-פי המבנה הכללי של פקודת הנזיקין אין לומר, כי כל עוולה "משתלטת" על "תחום מחייה" מסוים, כך שתחום זה מוסדר על-ידיה בלבד, ואין תחולה לעוולות האחרות השנייה, אם אין לומר, כי לעניין פתיחתו וניהולו של משפט פלילי, הסדרו של החוק אינו רק "חיובי" (לעניין הטלת אחריות במסגרת עוולת הנגישה) אלא גם "שלילי" (לעניין אי-הטלת אחריות מחוץ למסגרת הנגישה) השאלה הראשונה היא כללית, לעניין העוולות כולן, ועל-כן היא במהותה סטרוקטוראלית-פורמאלית.
פסק דין |10/02/1985 |בית המשפט העליון
ע"א 243/83- עיריית ירושלים נגד אלי גורדון
שמות השופטים: מ שמגרא ברק,ש לוין,ד לוין,ג בך
אין בעוולת הנגישה כדי לשלול את תחולתה של עוולת הרשלנות, אשר כל יסודותיה התקיימו במקרה שלפנינו. נבחן טענות אלה לגופן, ונפתח בשאלה הראשונה, שענינה היחס בין הוראותיה של פקודת הנזיקין בגין נגישה, לבין הוראותיה בגין רשלנות. נגישה ורשלנות 7. השאלה הראשונה העומדת להכרעתנו היא זו : האין לומר כי עוולת הנגישה, הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, היא המקור המשפטי האחד והיחיד, אשר במסגרתו ניתן להטיל אחריות בנזיקין על רשות שלטונית, המגישה תביעות פליליים בקשר לנזק שהגשתו של אישום פלילי גרמה לניזוק סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך. אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". האין לומר כי הוראת המחוקק היא, שאחריות בנזיקין תתגבש אך ורק אם המזיק מתנהג "בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת", ואם מתקיימים שאר התנאים הקבועים בסעיף 60 לפקודה האם ניתן "לעקוף" את הדרישות הקבועות בעוולת הנגישה, בדרך של שימוש בעוולת הרשלנות שאלה זו, יש לחלקה לשתי שאלות משנה. הראשונה, אם על פי המבנה הכללי של פקודת הנזיקין, אין לומר, כי כל עוולה "משתלטת" על "תחום מחייה מסויים, כך שתחום זה מוסדר על ידה בלבד, ואין תחולה לעוולות האחרות השנייה, אם אין לומר כי לענין פתיחתו וניהולו של משפט פלילי, הסדרו של החוק אינו רק "חיובי" (לענין הטלת אחריות במסגרת עוולת הנגישה) אלא גם "שלילי" (לענין אי הטלת אחריות מחוץ למסגרת הנגישה) השאלה הראשונה היא כללית, לענין העוולות כולן, ועל כן היא במהותה סטרוקטוראלית-פורמלית.
פסק דין |10/02/1985 |בית המשפט העליון
בע"מ 3979/22- פלונית נגד פלוני
שמות השופטים: י כשר
הסוגיה השלישית לה טוענת המבקשת עוסקת בשימוש בעוולת הנגישה ופסיקת פיצויים על פיה בנסיבות העניין, דבר אשר לטענתה יוצר "אפקט מצנן" והרתעת יתר של הורים מהגשת תלונות למשטרה בגין פגיעה בילדיהם. גם טענה זו דינה דחייה. זו לשון סעיף 60 לפקודת הנזיקין: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. " (ההדגשה הוספה-י'כ'). מלשון הסעיף עולה כי בעל דין המבקש להוכיח את יסודות עוולת הנגישה צריך לצלוח את המשוכה של הוכחת פעולה בזדון; וכפי שנכתב בספרות המשפטית: 11 "עוולת הנגישה מתקיימת כאשר הנתבע יוזם הליך פלילי לא מבוסס כנגד התובע. על מנת להצליח בתביעת נגישה, על התובע להוכיח שהנתבע פעל בזדון, שהנתבע ידע שאין בסיס עובדתי להאשמה, שהמניע שדחף אותו היה רצון להרע, להזיק ולפגוע, ולא הרצון לשמור על החוק. הזדון הינו רצון להזיק מתוך מניע שלילי. . . פתיחת הליך פלילי לא מבוסס, שלא בזדון, אך בחוסר זהירות, לא מקימה עילה בנגישה אך חושפת את יוזם ההליך לתביעה בעילה של רשלנות. " (עמוס הרמן דיני נזיקין 36 (מהדורה שנייה, 2020)) (ההדגשה הוספה-י'כ'). לכן, אין בידי לקבל את עמדת המבקשת שלפיה שימוש בעוולת הנגישה בנסיבות העניין עלול ליצור "אפקט מצנן כלפי הורים והרתעת יתר בכל הנוגע להגנת שלומם וביטחונם של ילדיהם".
החלטה |31/08/2022 |בית המשפט העליון
תלהמ (תל אביב) 51455-03-17- נגד . א. מ. נגד ש. כ.
שמות השופטים: ארז שני
לוין, וכך: "סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע כי: 12 "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך, כך שלא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". עוולת הנגישה חלה על הליכים בפלילים, הליכי פשיטת רגל או הליכי פירוק. במקרה דנן, החלופה הרלוונטית היא הליכים בפלילים. עוולת הנגישה אינה חלה בכל הקשור להליכים משפטיים אחרים, לרבות הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. ככל שעסקינן בהליכים הפליליים שהתנהלו נגד התובע, חל במקרה דנן הסיפא בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, לפיו לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה, רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. . . . יצוין כי הסיפא לסעיף 60 פורשה בפסיקה כמעמידה הגנה גם למי שמסר מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, מתוך הנחה כי עצם מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הנזק שנגרם לתובע (ר' בג"צ 64/91 סלים חליף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז (5) 653). . . . כדי שהליך ייחשב כהליך נפל, יש להראות שלא רק שההליך הסתיים לטובת התובע, אלא שגם במבט לאחור, אדם סביר לא היה פותח בהליך כזה. יש לזכור כי תוצאות ההליך לבדן, אינן מלמדות בהכרח שהגשת התלונה היתה בלתי סבירה או שההליך היה הליך נפל (ע"א 245/86).
פסק דין |04/04/2020 |משפחה – תל אביב
ת"ק (תל אביב) 12113-12-19- ברק כהן נגד מיכל רגב
שמות השופטים: חן מאירוביץ
לטענתה התובע עושה בתביעתו שימוש ככלי ניגוח באם הנתבעת ולצורך עשיית יחסי ציבור. 5 18. בדיון שהתקיים לפניי שב ב"כ הנתבעת על כך שהסיטואציה הייתה מלחיצה עבורה והודעתה במשטרה הייתה מדודה ולא מתלהמת. נטען שתיק המשטרה נסגר ולא עקב אי ביצוע עבירה אלא מחוסר עניין לציבור. גם מחקירת התובע עולה כי תלונת הנתבעת נגדו מתמצה בארבע שורות כך שגרסתה לא הייתה לב החקירה. בנוסף לטענת הנתבעת התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר הדרש ממנו במקרה זה להוכחת עילתה תביעה ומשכך יש לדחותה. דיון והכרעה 19. עוולת הנגישה שהינה עוולה פרטיקולארית בגינה עותר התובע לפיצוי מוגדרת בסעיף 60 לפקודת הנזיקין כדלקמן: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". 20. מהוראות הסעיף עולה אפוא, כי לצורך תחולתה של עוולת הנגישה נדרש קיומם שלושה תנאים מצטברים ומטבעם של דיני הראיות הנטל להוכיחם הינו על הטוען לכך . תנאי ראשון הינו פתיחה של הליך נפל , תנאי שני הינו, כי ההליך נפתח בזדון ובלי סיבה מסתברת ותנאי שלישי הוא שההליך נסתיים לטובתו של התובע. אפרט להלן לגבי כל אחד מהתנאים. 21. התנאי הראשון למעשה גודר את זהות הגורם הנושא באחריות בנזיקין בגין פתיחת הליך הנפל. אעיר, כי מסקירת הפסיקה לא מצאתי ריבוי של מקרים בהן נדונה עוולה זו (להבדיל מעוולת הרשלנות) ביחסים שבין אדם פרטי אחד לאחר, אלא מרבית המקרים מתמצים בטיעון אל מול המדינה ורשויותיה.
פסק דין |03/08/2020 |תביעות קטנות – תל אביב
ת"א (הרצליה) 36545-10-13- סיגל גור ערד נגד רם מודן
שמות השופטים: לימור ביבי ממן
יודגש- הנני מוצאת ההבדל בין התלונות שהוגשו לבין העדויות של המתלוננות הינו הבדל בהקשר סמנטי בלבד – והניסיון של התובע לטעון – כי התובענה מוגשת בשל התלונות שהוגשו ולא בשל העדויות שניתנו, הינו ניסיון שלא יצלח. 95. הנני מוצאת להדגיש כי – בפקודת הנזיקין – העוולה היחידה המתייחסת להגשת תלונות שווא, הנה עוולת הנגישה הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין הקובעת בזו הלשון :"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. עיננו הרואות – אחד התנאים של ביסוס עוולת הנגישה, הינו ניהולו של הליך פלילי בשונה מכל ההליכים שנוהלו עד כה כנגד התובע ומטעמו, ומכאן יסודות העוולה אינם מתקיימים. מכאן הרושם המתקבל מתביעתו של התובע, הנו ניסיון ליצור עילה יש מעין בפקודת הנזיקין וזאת אין להתיר. 96. כבר בפתח הדברים ציינתי – כי נבצר ממני להתחקות אחר עילת התביעה המוכתרת על ידי התובע כתביעת נזיקין – ובהקשר זה הדברים ייאמרו ביתר שאת. 24 97. הטענה של תרמית בהגשת תלונה אינה אלא טענה הנסבה על עוולת הנגישה, אותה הגברת בשינוי אדרת ומשהראיתי לעיל – כי לא קמה לתובע עילת תביעה בעוולת הנגישה, אין אלא להסיק, כי התובענה מוגשת בגין עדות שקר ובהתאם לקבוע בהלכת רויטמן לעיל, דין תובענה שכזו להידחות.
החלטה |21/05/2014 |שלום – הרצליה
תא"מ (נצרת) 37773-07-10- גרגורי מירקוב נגד בלה יעקב
שמות השופטים: רננה גלפז מוקדי
התובע טוען כי הנתבעת ביצעה כלפיו את העוולה הקבועה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, עוולת הנגישה, המוגדרת כך: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". מספר יסודות עיקריים לעוולה כאשר הרלוונטי לענייננו, הוא כי ההליך נפתח בזדון. הנטל להוכיח את יסודות העוולה, הוא, כמובן, על התובע. אמנם, כפי שציינתי מעלה, קיימת חזקה, אשר לא נסתרה, בדבר חוסר תום ליבה של הנתבעת בהגשת התלונה. ואולם, אין די בחוסר תום לב, כדי לקיים את יסוד הזדון. בענייננו אנו, הגם שהוכח כי חלק מן האמור בתלונה, בעיקר ביחס לטענה כי התובע משך בידה של הנתבעת, הוא שקרי, לא הוכח כי התלונה כולה שקרית. בנסיבות אלה, אני מוצאת כי לא הוכח כנדרש כי הנתבעת פעלה בזדון בהגשת התלונה ועל כן, לא מתקיימים יסודות עוולת הנגישה. מעבר לכך, הסייפא של הסעיף מצביעה על הפירוש המצמצם אשר יש ליתן לעוולה זו כאשר המדובר במתלוננים (בג"צ 64/91 סלים חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5) עמ' 653). 10. לאחר שקיבלתי את טענת התובע כי בתלונת הנתבעת למשטרה היה משום לשון הרע וכי אין לנתבעת הגנה מן ההגנות הקבועות בחוק, באה אני לקבוע את גובה הפיצוי ההולם בנסיבות.
פסק דין |15/06/2013 |שלום – נצרת
תמ"ש (תל אביב) 65418-11-19- ג. ג. נגד ר. ג.
שמות השופטים: ארז שני
לוין, וכך: "סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע כי: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך, כך שלא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". עוולת הנגישה חלה על הליכים בפלילים, הליכי פשיטת רגל או הליכי פירוק. במקרה דנן, החלופה הרלוונטית היא הליכים בפלילים. עוולת הנגישה אינה חלה בכל הקשור להליכים משפטיים אחרים, לרבות הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. 19 ככל שעסקינן בהליכים הפליליים שהתנהלו נגד התובע, חל במקרה דנן הסיפא בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, לפיו לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה, רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. . . . יצוין כי הסיפא לסעיף 60 פורשה בפסיקה כמעמידה הגנה גם למי שמסר מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, מתוך הנחה כי עצם מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הנזק שנגרם לתובע (ר' בג"צ 64/91 סלים חליף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז (5) 653). . . . כדי שהליך ייחשב כהליך נפל, יש להראות שלא רק שההליך הסתיים לטובת התובע, אלא שגם במבט לאחור, אדם סביר לא היה פותח בהליך כזה. יש לזכור כי תוצאות ההליך לבדן, אינן מלמדות בהכרח שהגשת התלונה היתה בלתי סבירה או שההליך היה הליך נפל (ע"א 245/86).
פסק דין |23/05/2021 |משפחה – תל אביב
ת"א (ירושלים) 10713/03- סאמר הנדו נגד טריז סליב ואח
שמות השופטים: עירית כהן
סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע כי: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. " 38. מהראיות עולה כי כל שעשתה הנתבעת הוא להגיש תלונה למשטרה. על פי הסיפא של סעיף 60, לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת ודי בכך כדי לדחות את התביעה, ככל שהיא מבוססת על עוולת הנגישה. 39. התובע לא הוכיח כי הנתבעת הגישה תלונה שקרית למשטרה. הוא אף לא הוכיח כי התרשלה בעת הגשת התלונה. לא די בעובדה שהוא זוכה בהליך הפלילי על מנת לבסס עילה זו, במיוחד כאשר בהליך הפלילי התקבלה הטענה כי מסמך ההתחייבות מזויף. גם המסקנות והקביעות שבפסק הדין נשוא תיק זה תומכות בכך שתלונת הנתבעת לא הייתה תלונת שווא. 40.
פסק דין |08/08/2010 |שלום – ירושלים
תא"מ (באר שבע) 23410-11-19- ברק בנימיני נגד ניר אבינועם
שמות השופטים: נעם חת מקוב
סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. " 12. כפי שעולה מנוסח הסעיף וכך אף פורש הסעיף בפסיקה, ברגע שהמשטרה פותחת בחקירה, מתנתק הקשר הסיבתי בין מעשיו של מגיש התלונה לבין הנזקים הנטענים על ידי הניזוק. ככל שהיחידה החוקרת לא ביצעה תפקידה נאמנה, ניתן לתבוע אותה, אולם לא את מגיש התלונה. ראה בהקשר זה בבג"ץ 64/91 חילף נ. משטרת ישראל פד מז(5) 653 בע' 659 שם נקבע: 4 "5. הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על-ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה. לכן, אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על-פיו. מכאן גם מתבקש כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות. " 13. על כן, עוד לפני שנבחנת השאלה אם היה זדון בהגשת התלונה על ידי בנימיני, יש לדחות את התביעה בעילת הנגישה, מאחר שהמשטרה פתחה בחקירה. 14. לא מצאתי אף ממש בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 (להלן: "החוק"). לקראת מועד שמיעת הראיות, העביר אבינועם לתיק בית המשפט הפנייה למספר אסמכתאות שעניינן הגשת תלונות למשטרה, אשר בית המשפט קבע כי היה בהן משום לשון הרע וחייב את מגיש התלונה בפיצויים.
פסק דין |23/02/2021 |שלום – באר שבע
ת"א (חיפה) 23843/06- סבג-בטלמן אילנה נגד סביון אסתר
שמות השופטים: ת נאות פרי
סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. " 51. לאור האמור לעיל – לא התקיימו רכיבי העוולה. 52. ראשית, הרי שיש להוכיח כי פתיחת ההליך מצד הנתבעים היתה – "בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת", ולא הוכח כי כך היו פני הדברים. 53. שנית, בסיפא של הסעיף נקבע כי לא ניתן להגיש תובענה בעוולה זו כלפי מי – "שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים", ובמקרה דנן, כפי שכבר נאמר, אני בדעה כי הן הגשת התלונה והן שליחת המכתב היו בבחינת מסירת ידיעה לרשות מוסמכת. 54. בהקשר זה אפנה לבג"צ 64/91 סלים חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מ"ז (5) 653, שם מתייחסת כב' השופטת דורנר לסיפא של סעיף 60 לפקודת הנזיקין, המעניק הגנה למי שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, ולהגנה שהוענקה בסעיף 15(8) לחוק, לאמור – "הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלוננן לבין הצעדים שננקטו על ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה. לכן, אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו. מכאן גם מתבקש כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות".
פסק דין |24/12/2007 |שלום – חיפה
פקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968
סעיף: 60. נגישה
60. נגישׂה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של הליך נֵפֶל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת-רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
3. א הבסיס החוקי 1) חקירה – בהתאם לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, חייבת משטרת ישראל, ככלל, לפתוח בחקירה, משנודע לה על ביצוע עבירה, אם על סמך תלונה ואם בכל דרך אחרת. 2) אי-תביעה – למרות האמור לעיל, בעבירה שאינה פשע, רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור, אם היה סבור, שאין בדבר עניין לציבור, או אם הייתה רשות אחרת מוסמכת על פי דין לחקור בעבירה. 3) סגירת תיקים – על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, רשאי תובע, שהועבר אליו חומר חקירה, לא להעמיד לדין אדם פלוני, אם ראה שהראיות אינן מספיקות. למרות האמור לעיל, אף אם ראה שיש ראיות מספיקות, רשאי התובע שלא להעמיד לדין אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור. ב. הטיפול הראשוני 1) ככלל, כל תלונה, שנתקבלה ביחידת משטרה, תירשם. התלונה תיחקר בידי היחידה המטפלת בעניין, אלא אם החליט הקצין המוסמך, שלא להמשיך ולחקור בתלונה. 2) יחידת משטרה, שהתקבלה בה תלונה, תנקוט, בהתאם לצורך, את כל הפעולות הראשוניות הדרושות להבטחת יעילות החקירה. 3) מתלונן, שהופיע ביחידת משטרה והגיש תלונה, יימסר לו, מייד עם קבלת התלונה, טופס מ-3333 – "אישור בדבר הגשת תלונה", ובתלונה על עבירת רכוש – טופס מ-3293 – "אישור הודעה על שוד/התפרצות/גניבה/הצתה/גרימת נזק/אבידה". 4) נתקבלה ביחידת משטרה תלונה בכתב, תשלח היחידה אישור בדבר הגשת התלונה בטופס מ-3333, או בטופס מ-3293, לפי העניין. 5) התייחסה תלונה, שנתקבלה ביחידת משטרה, למקרה שאירע בתחום אחריותה הטריטוריאלית או המקצועית של יחידת משטרה אחרת, חובה על יחידת המשטרה, שאליה הופנתה התלונה, לקבל את התלונה ולנהוג כדלקמן: א) למסור למתלונן אישור בדבר הגשת התלונה, בטופס מ-3333, ובעבירות רכוש – בטופס מ-3293, תוך ציון שם היחידה, שאליה מועברת התלונה, כל זאת טרם העברת התלונה ליחידה המטפלת.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח-2007
סעיף: 3. צו לקבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של ספק מורשה
. (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשה של קצין משטרה שהסמיך לעניין זה המפקח הכללי או של נציג רשות חוקרת אחרת (בסעיף זה-הבקשה), להתיר, בצו, למשטרה או לרשות החוקרת האחרת, קבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של ספק מורשה, בדרך שיקבע בצו, אם שוכנע שהדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בקבלת נתוני התקשורת כאמור כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם: (1) הצלת חיי אדם או הגנה עליהם; (2) גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן; (3) גילוי עבריינים והעמדתם לדין; (4) חילוט רכוש על פי דין (ב) היה המנוי שלגביו הוגשה הבקשה בעל מקצוע, לא יתיר בית המשפט קבלת נתוני תקשורת כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן שוכנע בהסתמך על פירוט ברור לכך במסגרת הבקשה, שיש יסוד לחשד שבעל המקצוע מעורב בעבירה שבקשר אליה הוגשה הבקשה. (ג) הבקשה תוגש בכתב ותיתמך בהצהרה שלאחר אזהרה או בתצהיר. (ד) בבקשה יצוינו, בין היתר, כל אלה: (1) העובדות המקנות סמכות לבית המשפט; (2) פרטי זהותו ותיאור תפקידו של מגיש הבקשה ומקור סמכותו לבקש צו לפי סעיף זה; (3) תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המבקש את הבקשה; (4) המטרות שלשמן נדרשים נתוני התקשורת; (5) נתוני התקשורת המבוקשים; (6) פרק הזמן שלגביו מתבקשים נתוני התקשורת , בהתייחס לתקופה שלפני מתן הצו, וכן בכפוף להוראות הסיפה של סעיף קטן (ז) בהתייחס לתקופה שלאחר מתן הצו (בסעיף זה-נתוני תקשורת עתידיים); (7) פרטי הזיהוי של המנוי או מיתקן הבזק שנתוני התקשורת מתבקשים לגביהם, אם הם ידועים מראש, לרבות היות המנוי האמור מי שחל לגביו חיסיון מקצועי לפי כל דין (בחוק זה-בעל מקצוע); ב
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
סעיף: 35. פגישה עם עורך-דין בעבירות בטחון
35. (א) ביקש עצור, החשוד בעבירת בטחון, להיפגש עם עורך דין, או ביקש עורך-דין שמינהו אדם הקרוב לעצור, להיפגש עם עצור כאמור – יאפשר הממונה את הפגישה בהקדם האפשרי, אלא אם כן התקיים אחד מאלה: (1) הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים; (2) הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; (3) מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם אין באמור בסעיף קטן זה כדי למנוע דחיית פגישה לפי סעיף 34(ד) וסמכות הקצין הממונה, הקבועה באותו סעיף, תינתן לממונה לפי סעיף זה. (ב) בחוק זה, "חשוד בעבירת בטחון" – מי שחשוד בעבירה לפי אחד מאלה: (1) סימן ב' או סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 143, 144, 146 ו-147 לחוק האמור; (2) תקנות 58, 59, 62, ו–64 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; (3) עבירת טרור חמורה כהגדר תה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; (4) 7 חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (למעט סעיף 7ג לחוק האמור); (5) (נמחקה); או מי שעצור לפי חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967, והוא חשוד בעבירה שאילו נעברה בישראל היתה אחת מהעבירות המנויות בפסקאות (1) עד (5). (ג) דחיית פגישת עצור עם עורך דין לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על 10 ימים והיא תהיה מטעמים שיירשמו; הודעה על דחיית הפגישה תימסר לעצור, ולפי בקשתו תימסר הודעה על הדחייה ועל תקופת הדחייה לאדם קרוב לו שהעצור נקב בשמו.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
3) התברר, בדיעבד, כי הסוג שנקבע לחומר החקירה איננו מתאים, ישנה הקצין המוסמך את סוג תיק החקירה לסוג המתאים – פ"א או א"ת או פ"ח. המספר, שנשא תיק החקירה לפני השינוי, לא יינתן לתיק חקירה אחר. 4) התברר, בדיעבד, כי חומר חקירה, שאינו מגלה עבירה פלילית, סווג, בטעות, כתיק חקירה מסוג א"ת, ישונה הסיווג מ-א"ת לתיק "חקירות – כללי" או לתיק "סיור – כללי", והחומר ייגנז בתיק "חקירות – כללי" או בתיק "סיור – כללי", מעילת "אין אשמה פלילית". 5) ההחלטה על סיווג התלונה וחומר החקירה הקשור אליה וכן ההחלטה על שינוי בסיווג התלונה, בצירוף הנימוקים להחלטות אלה, יירשמו בתיק החקירה. 6) בכל מקרה, שבו נתקבלה תלונה ביחידת חקירות, לאחר שטיפלה בה יחידת סיור, וגורמי הסיור המליצו, כי המשך הטיפול ייעשה במסגרת תיק חקירה מסוג פ"א, רשאי קצין מוסמך ממגזר החקירות לטפל בתלונה במסגרת הליך של א"ת, או אם אין אשמה, לגנוז אותה בתיק חקירות כללי. ו. נקיטת הליך אי-תביעה 1) בעבירות מסוג חטא ועוון א) תלונה על עבירה מסוג חטא או עוון תיגנז בהליך א"ת (ביחידות החקירה הארציות תיגנז התלונה בתיק מסוג ל"א – ללא אישום), אם קבע הקצין המוסמך, מייד לאחר קבלת התלונה או בשלב מאוחר יותר, אחת מאלה: (1) רשות אחרת מוסמכת לחקור – במקרה זה יישלח העתק התלונה לרשות האחרת. (2) אין עניין לציבור – במקרה הצורך יוזהר החשוד, לשמור על החוק והסדר. ב) ההחלטה על גניזת התלונה בתיק חקירה מסוג א"ת ונימוקיה יירשמו, והיא תובא לידיעת המתלונן בטופס מ-3077 – "הודעה על החלטה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין".
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996
סעיף: 11טז3. שימוש במאגר במסגרת יישום הסכם שיתוף פעולה או מזכר שיתוף פעולה
פרט רישום פלילי או מידע על תיק תלוי ועומד כאמור באותה פסקה (בסעיף זה-תוצאה חיובית לשאילתה), תועבר לגוף החוץ המוכר הודעה על כך שהתקבלה תוצאה חיובית לשאילתה; (4) נמצא לאחר השוואה כאמור בפסקה (1) כי אין התאמה בין נתון הזיהוי שהוזן למערכת הייעודית ובין נתון זיהוי מאותו סוג המצוי במאגר, או שנמצא כי יש התאמה כאמור, אך לא נמצא בבדיקה כאמור בפסקה (2) כי יש פרט רישום פלילי או מידע על תיק תלוי ועומד כאמור באותה פסקה, תועבר לגוף החוץ המוכר הודעה על כך שלא התקבלה תוצאה חיובית לשאילתה. (ה) ההודעה על תוצאת השאילתה כאמור בסעיף קטן (ד)(3) או (4) תועבר אל גוף החוץ המוכר באמצעות המערכת הייעודית, לרבות לשם העברתה לגוף הזכאי שהמידע הופק בעבורו. (ו) משטרת ישראל רשאית להעביר פרטי זיהוי של אדם, שהתקבלה תוצאה חיובית לשאילתה לגבי נתון זיהוי המשויך אליו, לידי גוף חוץ מוכר, לרבות לשם העברתו לגוף הזכאי שהמידע הופק בעבורו, בהתאם להוראות אלה: (1) העברת פרטי זיהוי לפי סעיף קטן זה, במסגרת יישום ההסכם, תיעשה לבקשת גוף החוץ המוכר; (2) העברת פרטי זיהוי לפי סעיף קטן זה, במסגרת יישום המזכר, תיעשה בלא צורך בבקשה מאת גוף החוץ המוכר. (ז) התקבלה תוצאה חיובית לשאילתה לגבי נתון זיהוי המשויך לאדם, רשאית משטרת ישראל, במסגרת יישום ההסכם, אם ניתן לכך אישור מאת קצין משטרה בכיר, להעביר לידי גוף חוץ מוכר המעוניין בכך נתוני זיהוי שהופקו מטביעת אצבעות של אותו אדם, מתוך המאגר, לשם אימות ההתאמה שנמצאה בהשוואה כאמור בסעיף קטן (ד)(1), והכול למטרה האמורה בסעיף קטן (ג)(1), ובלבד שבהתאם להסכם, אם יימצא כי אין התאמה בינם ובין נתוני הזיהוי מסוג טביעת אצבעות המצויים בידו-ימחק גוף החוץ המוכר את הנתונים שהועברו כאמור.
תקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס"ב-2002
סעיף: 13. הגנה לנפגע עבירה בבית משפט לפי סעיף 6(2) לחוק
13. (א) לצורך מימוש זכותו של נפגע עבירה לקבל הגנה בבית המשפט לפי סעיף 6(2) לחוק, ייעשו הפעולות האלה על ידי הנהלת בתי המשפט: (1) יוקצה, ככל הניתן, בכל בית משפט שמתנהלים בו הליכים פליליים חדר או אזור שיוכל בו הנפגע להמתין עד לתחילת הדיון בהליך הפלילי בקשר לעבירה שנפגע ממנה (בתקנה זו – הדיון), ושאליו לא תותר כניסת החשוד, הנאשם או הנידון, שלוחיו או מקורביו; (2) בבית משפט שלא ניתן להקצות בו חדר או אזור כאמור בפסקה (1), יתאפשר לנפגע, לאחר תיאום מראש, להמתין לדיון במקום שבסמוך אליו נמצא מאבטח של משמר בתי המשפט, שימנע ככל האפשר מגע או קשר בלתי נחוץ בין הנפגע לבין החשוד, הנאשם או הנידון, שלוחיו או מקורביו. (ב) נפגע עבירה המבקש לממש את זכותו לפי סעיף 6(2) לחוק, יפנה טלפונית, או ככל שהדבר יתאפשר באמצעות האינטרנט, למוקד הבקרה המחוזי של משמר בתי המשפט, כעשרים וארבע שעות לפני מועד הדיון, כדי לקבל הנחיות בדבר מימוש זכותו בהתאם לאמור בתקנת משנה (א); התובע רשאי לפנות בבקשה כאמור מיזמתו; לענין זה, "מוקד הבקרה המחוזי" – במחוז שבו יושב בית המשפט שבו יתקיים הדיון. (ג) הנהלת בתי המשפט תפרסם באתר האינטרנט שלה את מספרי הטלפון, ודרכי התקשרות אחרות אם יתאפשרו, לצורך האמור בתקנת משנה (ב).
חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019
סעיף: 36. אמות מידה לשקילת מידע פלילי
36. (א) נמסר מידע פלילי על אדם לשם מתן זכות או ביטול זכות מכוח פרטים 3(1) ו–(2), 4, 5(1) עד (4), (11), (13) עד (16), (19) ו–(20) לתוספת הראשונה או מכוח סעיף 12 והתוספת השנייה או חיקוק אחר (בסעיף קטן זה – סעיפי ההסמכה), ישקול מקבל המידע את המידע, בהתחשב בשיקולים המנויים להלן, בכפוף להוראות בעניין שקילת מידע פלילי הכלולות בסעיפי ההסמכה או בחיקוקים המנויים בהם, ככל שישנן ובהתאם להנחיות או נהלים פנימיים שחלים על מקבל המידע כאמור בסעיף 5(ג): (1) מהות העבירה וחומרתה, לרבות סוג העבירה והערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) הזמן שחלף מיום ביצוע העבירה; (3) גיל האדם ביום ביצוע העבירה; (4) קיומם של פרטי רישום פלילי או פרטי רישום משטרתי נוספים, מספר פרטי הרישום ומהותם. (ב) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), מקבל המידע ישקול את הזיקה בין המידע הפלילי על האדם ובין הזכות המבוקשת, בהתחשב בשיקולים אלה: (1) האינטרס הציבורי שבשלו נמסר המידע; (2) החובות והאחריות הכרוכות בזכות המבוקשת; (3) החשש, אם קיים, לפגיעה בשלומו או בביטחונו של אדם, בשלום הציבור או בביטחונו או ברכוש; (4) מידע על שיקומו של האדם ונסיבותיו האישיות, ככל שביסס אותן לפני מקבל המידע. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו–(ב) יחולו, בשינויים המחויבים, גם לגבי מידע פלילי שנמסר לשם השתתפות במכרז לפי סעיף 14. (ד) בהעדר מידע פלילי אחר על אדם, לא תימנע ממנו זכות או תבוטל זכות שהוא מחזיק בה רק בשל תיק תלוי ועומד שטרם הוגש בו כתב אישום, אלא אם כן מתקיימים שני אלה: (1) לרישום המשטרתי יש זיקה לזכות; (2) מפאת חומרת העבירה, לא ראוי, לדעת הגורם המחליט, שמבקש הזכות או בעל הזכות יחזיק בה עד להשלמת הליכי החקירה והמשפט.
חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961
סעיף: 65א. פומביות הדיון
65א. (א) בית דין משמעתי ידון בפומבי. (ב) בית דין משמעתי רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך מטעמים שיירשמו, באחת מאלה: (1) לשם שמירה על בטחון המדינה או על יחסי החוץ של המדינה; (2) לשם הגנה על המוסר; (3) לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין), וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005; (4) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; (5) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין; (6) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל; (7) הדיון הפומבי עלול לפגוע בסוד מסחרי; (8) הדיון הפומבי עלול לפגוע בצנעת הפרט; (9) הדיון הפומבי עלול להביא לפגיעה ממשית בעניינו המקצועי של הנאשם או בעניינו של אדם אחר, העולה על הפגיעה בעניין הציבורי שבפומביות הדיון. (ג) החליט בית דין משמעתי על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוג בני אדם להיות נוכחים בעת הדיון, כולו או מקצתו. (ד) המתלונן זכאי להיות נוכח בדיון בבית דין משמעתי בעניין קובלנה שהוגשה על יסוד תלונתו, הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף זה, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון כאמור; ואולם רשאי בית הדין המשמעתי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותו של המתלונן או של האדם המלווה אותו בדיון, כולו או מקצתו. (ה) על דיון בפומבי ועל דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף זה, יחולו ההוראות בדבר איסור פרסום שבסעיף 70(א), (ב), (ד) ו–(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), לפי העניין ובשינויים המחויבים. (ו) החליט בית דין משמעתי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, יעביר העתק מהחלטתו ליועץ המשפטי לממשלה או למי שהוא הסמיך לכך. (ז) על החלטת בית דין משמעתי לפי סעיף קטן (ב) רשאים לערער הנאשם, הקובל, וכן ועדת האתיקה הארצית או היועץ המשפטי לממשלה אף אם לא היו קובלים, ואדם מעוניין; ערעור לפי סעיף קטן זה יהיה בהתאם להוראות סעיפים 70 ו–71.
הודעה על פקודת משטרה: 14.01.01 – הטיפול בתלונה ובתיק חקירה
סעיף: 3. הטיפול בתלונה – הנחיות כלליות
הטיפול בעבירות קלות נשלח סייר לטפל באירוע בעקבות תלונה, שהתקבלה, יפעל כדלקמן: 1) סבור הסייר, כי נסיבות המקרה אינן מצביעות על עבירה פלילית, וכי בנסיבות המקרה ניתן להפנות את המעורבים באירוע לגוף אחר, כגון: רבנות, רשות מקומית, משרד הרווחה, סעד משפטי, יפנה את המעורבים באירוע לגוף המתאים וימלא את טופס מ-1072 – "דוח פעולה". 2) סבור הסייר, כי נסיבות המקרה מצביעות על עבירה פלילית מסוג העבירות הקלות, יבצע את הפעולות האלה: א) יערוך בירור ראשוני, יפעל להפסקת ביצוע העבירה ולהשלטת סדר במקום, ויזהיר את החשוד, במקרה הצורך, לשמור על החוק והסדר. ב) ראה, שאין צורך בהמשך טיפול, ימלא את טופס מ-3109 – "פרטי אירוע/עדכון", ויעבירו לממונים עליו, בתום משמרתו. ג) נוכח, שנסיבות המקרה מחייבות המשך טיפול, יפעל כדלקמן: (1) יאתר ויאסוף ראיות, הקשורות לתלונה, בין אם הן מוכיחות או מפריכות את התלונה או את מעורבות החשוד. (2) ישתמש בסמכות העיכוב או המעצר או בסמכויות אחרות, המוקנות לו על פי חוק, וימלא את הטפסים המתאימים. (3) עיכב הסייר או עצר אדם המעורב בעבירה, ימלא את טופס מ-3133 – "דיווח על מעצר/עיכוב", או את טופס מ-1072. (4) בעת הצורך, יפנה את המעורבים באירוע לטיפול רפואי, וימסור לידיהם את טופס מ-3091 – "בדיקה רפואית". (5) החליט, שנסיבות המקרה אינן מחייבות הבאת המעורבים באירוע לתחנה, ימסור לידיהם את טופס מ-1069 – "הזמנה לסור למשטרה". (6) החליט, שהמשך הטיפול צריך להיעשות ביחידת המשטרה, יעכב או יעצור את המעורבים באירוע ויביאם ליחידת הסיור או החקירות, על פי העניין, וימסור את כל המסמכים הקשורים באירוע, לרבות טופס מ-3109, לידי איש המשטרה, שימשיך בטיפול.
כל הזכויות שמורות ©