עורך דין לענייני תעבורה בפתח תקווה

בש"פ 6395/18- אפרים ויין נגד מדינת ישראל שמות השופטים: א שטיין like dislike copy enlarge 1. בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתיק משטרה מספר 51117803240 מבית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה לבית משפט השלום לתעבורה אשדוד 2. כתב האישום מייחס למבקש עבירת תעבורה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (אי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים את החציה במעבר חציה בבטחה), שלפי הנטען נעברה בפתח תקווה. המבקש טוען, כי הוא מתגורר באשדוד וכי יהיה לו קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה פתח תקווה. 3. כעולה מן הבקשה, ההקראה בתיק נקבעה ליום 3.12.2018 בשעה 9:00. המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק. 4. סבורני כי דין הבקשה להידחות. 2 5. כפי שהסברתי בבש"א 6148/18 סעדיה נ' ק. ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי(2010) בע"מ, פסקה 3 ( 26.8.2018 ), "העברת דיון מבית משפט מוסמך אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט איננה בגדר דבר של מה בכך. אמצעי דיוני זה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיביות והוא צורך זמן שיפוטי יקר של בית המשפט העליון. אמצעי זה שמור אפוא למקרים מיוחדים: כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, מבקש ההעברה צריך להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הדבר יקטין במידה ניכרת את העלויות של בעלי הדין, של עדים ושל מערכת בתי המשפט". 6. כללי הסמכות המקומית משמשים נקודת מוצא לכל דיון בנושא העברה. ראו בש"א 6148/18 הנ"ל, פסקה 4. במשפטי תעבורה, כללים אלו באים לאזן בין נוחות הנאשם בניהול משפטו, מצד אחד, לבין נוחותם של עדי התביעה, ובראשם שוטרי תעבורה, מהצד השני. יעילות המערכת של בתי המשפט לתעבורה, אף היא מהווה חלק חשוב מאותו איזון. בהקשר זה, שומה עלינו לזכור כי שוטרי תעבורה עמלים קשה כדי להבטיח בטיחות בדרכים על-ידי אכיפת חוקי התנועה ואינם יכולים לבטל שעות עבודה בנסיעות ארוכות לבתי משפט מרוחקים. החלטה | 11/09/2018 | בית המשפט העליון מאזכרים – 201 | עמודים – 4 ע"פ 101/88- מדינת ישראל נגד עמוס בוארון שמות השופטים: מ שמגר,ג בך,א גולדברג like dislike copy enlarge לצערי, אין אלא להסיק כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו במידה מספקת לתיק של בית המשפט לתעבורה, שהרי אחרת אין להבין איך הצטמקו עבירותיו של המשיב רק לשתיים שבית המשפט המחוזי הזכירם, ונעלם כל ענין המרדף, לרבות המעבר הכפול ברמזור אדום, הנסיעה בזיג-זג והנסיעה על שולי הכביש. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הביע תמיהה על כך שבית המשפט לתעבורה תיאר את המשיב "כעבריין תעבורה", אך גליון ההרשעות מאמת גם תיזה זו. בכך, כשלעצמו, הונחה התשתית להסקת המסקנה כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי במידת העונש. בית המשפט המחוזי גם ראה להדגיש כי יש להקפיד על קיומו של העיקרון של אחידות הענישה. דא עקא, מה שאירע כאן למעשה הוא שבית המשפט המחוזי זנח את אמות המידה אשר מן הראוי והרצוי שתהיינה נקוטות בידיה של ערכאת ערעור. במה דברים אמורים: בשנותה את גזר הדין המירה ערכאת הערעור, למעשה, את ההערכה בדבר חומרת הענין לפי דעת בית משפט השלום בהערכתה של ערכאת הערעור בקשר למידת העונש הראויה. פעולה כזו, כשלעצמה, היא לגיטימית, אך זאת רק באותם מקרים בהם מתגלית בפסק הדין המועבר תחת שבט הביקורת בערכאת הערעור, טעות מהותית או סטיה בעלת משקל מן העונש הראוי. לא כך אירע כאן. לאור ההתערבות במידת העונש במקרה דנן, יצר בית המשפט המחוזי, הלכה למעשה, אמת מידה כללית מקילה שחובה לנהוג לפיה. כתוצאה מכך לא יוכל בית משפט לתעבורה להגיב תגובה עונשית הולמת על התנהגות מסוכנת בעת נהיגה, שהרי כל סטייה ממה שנראה לבית המשפט המחוזי "כמכנה המשותף" של העונשים השיגרתיים, יביא להתערבותה של ערכאת הערעור. יש נסיבות אשר בהן מתחייב עונש חמור יותר מן הרגיל ויתרה מזאת, יש גם נסיבות בהן רשאית ערכאה הדנה דרך קבע בסוג מוגדר של עבירות להחליט כי ריבוי עבירות מסוג מסויים מחייבת החמרה במקרים דומים. פסק דין | 26/06/1988 | בית המשפט העליון מאזכרים – 11 | עמודים – 6 רע"פ 1871/22- ירון דנוך נגד מדינת ישראל שמות השופטים: י אלרון like dislike copy enlarge שנית, כי בית המשפט לתעבורה לא נתן משקל ראוי למחדלי החקירה, ובכללם העדר איסוף עדויות מעדי ראיה, חקירה לאקונית של הולכת הרגל שנפגעה, גביית עדויות כארבעה וחצי חודשים לאחר האירוע, ובעיקר אי הגעת בוחן תנועה לזירת אירוע התאונה. לטענתו, מחדלים אלו ואחרים, פגעו קשות בהגנתו ומנעו ממנו ראיות אשר היו יכולות לתמוך בגרסתו. שלישית, כי בית המשפט לתעבורה לא התייחס כדבעי לעדויות אשר הוצגו לפניו, בין היתר עדותה "המופרכת" של הולכת הרגל; פסילת עדותה של עדת ההגנה "האובייקטיבית"; וכן דחיית גרסת המבקש כי המדובר בתאונה "בלתי נמנעת". לאור כל האמור, המבקש סבור כי בקשתו מעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינו הפרטי, ועל כן מצדיקה קבלת רשות ערעור. דיון והכרעה 7. דין הבקשה להידחות. 8. הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי אשר נגרם למבקש (רע"פ 1807/22 פלוני נ' מדינת ישראל ( 16.3.2022 )). 5 הבקשה שלפניי אינה מנויה עם מקרים חריגים אלו, משהיא נטועה היטב בדל"ת אמות עניינו הפרטי של המבקש. כמו כן, הבקשה אינה מעוררת חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי. די בכך כדי לדחותה. 9. למעלה מן הנדרש הכרעותיהם של ערכאות קמא מתייחסות ליישומן של הוראות תקנות התעבורה (סעיפים 67, 51 ו-52(6) לתקנות התעבורה), בנסיבותיו הפרטניות. הוראות אלו מטילות על נהג המתקרב ברכבו למעבר חצייה "חובת זהירות מוגברת" הדורשת ממנו להתאים את מהירות ואופן נהיגתו למקרה של חציית הכביש בידי הולך רגל, ובמקרה הצורך עד לכדי עצירת הרכב לשם חצייה בטוחה של הולך הרגל. החלטה | 22/03/2022 | בית המשפט העליון מאזכרים – 12 | עמודים – 6 ע"פ 82/82- מדינת ישראל נגד חיים כרמלי שמות השופטים: א ברק,ד לוין,א חלימה like dislike copy enlarge הביקורת אינה מושמעת אלא משום שיעורו של העונש, בהיותו מופרז לקולא, אלא בראש ובראשונה, ובעיקר, משום המסר הלא רצוי, שפסק-דין זה טומן בחובו. יימצא מי שיבקש להסיק מהתערבותו של בית המשפט המחוזי בעונש הפסילה על-תנאי, שגזר בית-משפט השלום (תעבורה), כאילו אין זו נורמה מתבקשת לפסול את רישיונו של נהג רכב, שחטא בעבירת תנועה, פסילה על-תנאי, למען ישיג העונש את המטרה החיובית, הצריכה לעלות ולהישמע ממנו. והרי נהפוך הוא; בית המשפט בדרגת הערעור ראוי היה לו שיעודד את שופטי הדרגה הראשונה בבתי המשפט לתעבורה לעשות שימוש רב בעונש הפסילה – מוחשי וגם מותנה – בהיות עונש זה העונש ההולם ביותר עבירות אלה. בכך ממקד הפרקליט המלומד את טיעונו, הגם שראה לנכון להפנות את תשומת לבנו, שגם מהבחינה העובדתית אין פסק-דינו של בית המשפט המחוזי משקף את העובדות כהווייתן. הרי עובדה מוכחת היא, כי המשיב צבר לחובתו שלוש הרשעות קודמות בעבירות על-פי תקנות התעבורה עובר לעבירה הנדונה וחזר ועבר עבירה זהה לאחר הרשעתו במקרה דנן. 5. מקבלים אנו את גישתו הכללית של הפרקליט המלומד, ומתוך כך נקבל את הערעור. פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על-פיה, לא מתוך הגבלה שרירותית של חירות ההתנהגות של האזרח נחקקו, אלא משום שמתחייבות הן בתקופתנו – תקופה של תנועה מוטורית צפופה ומתרבה, שסיכונים מרובים כרוכים בה. כללי ההתנהגות הנאותה על-ידי המשתמשים בדרך, המוצאים את ביטוים בתקנות התעבורה, נקבעו במחשבה מרובה ועל- פי ניסיון מצטבר רב שנים למען האזרח וביטחונו, למען האוחז בהגה והולך הרגל גם יחד, ועל-מנת להבטיח תנועה סדירה וגם בטוחה לציבור הרחב. פסק דין | 25/10/1982 | בית המשפט העליון מאזכרים – 11 | עמודים – 5 רע"פ 2929/04- המבקשת מדינת ישראל נגד רפאל אוחנה שמות השופטים: ד ביניש מ נאור,א חיות like dislike copy enlarge בית המשפט הטעים כי ישנן מאות רבות של תקנות תעבורה, מתוכן רבות אשר טרם נפסק בעניין היסוד הנפשי הנדרש להוכחתן, ואין זה סביר כי למרות שלשם הגשמת תכליתם של דיני התעבורה צריכות עבירות אלה להיות עבירות של אחריות קפידה – יתפרש מדברי המחוקק כאילו אין הן יכולות להיות כאלה שכן ידי בית המשפט נקשרו במועד חקיקת תיקון 39. בבית המשפט המחוזי נהפכו היוצרות. מחד גיסא, סבר בית המשפט המחוזי כי ישנה לבית המשפט דהיום סמכות לקבוע, לגבי אותן עבירות שחוקקו קודם לתיקון 39 – מהו היסוד הנפשי הדרוש להתגבשותן. בית המשפט גזר מסקנה זו מן ההיסטוריה החקיקתית של תיקון 39. בלשונו: "מעשית לא ניתן היה בעת קבלתו של תיקון 39 לחוק העונשין לאתר את כל דברי החקיקה הקיימים (בעיקר תקנות) ולקבוע לגביהם, אם העבירות הקבועות בהם הן עבירות של אחריות קפידה, אם לאו. נזכיר כי רק בתחום עבירות התעבורה המדובר במאות עבירות. לפיכך, יש מקום לפרש את סעיף 22(א) לחוק העונשין כקובע, כי לגבי דברי החקיקה שהיו קיימים בעת קבלת התיקון לחוק העונשין, ימשיכו בתי המשפט לקבוע באמצעות ההלכה הפסוקה את סיווגן של העבירות הקבועות בהם. " לעומת זאת, לא קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה יש להשקיף על דיני התעבורה בכללם כאילו הם משמיעים אחריות קפידה ביחס לכל אחת מן התקנות הקבועות בהם. להיפך, בית המשפט המחוזי ניתח את העבירה הקבועה בסעיף 308(ד) לפי המבחנים הקבועים בפיסקה לזיהוין של עבירות של אחריות קפידה – והגיע למסקנה שהעבירה שבתקנה 308(ד) אינה כזו, אלא עבירה של מחשבה פלילית היא. על ניתוחו אעמוד בהמשך הדברים. דיון 1. סעיף 19 לחוק העונשין קובע את דרישת המחשבה הפלילית: אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם – (1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או (2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. פסק דין | 24/06/2007 | בית המשפט העליון מאזכרים – 65 | עמודים – 11 רע"פ 222/13- עודה מחמוד נגד מדינת ישראל שמות השופטים: ח מלצר like dislike copy enlarge בהקשר זה הוא מוסיף כי: "ישנה הנחיה פנימית של משטרת ישראל לא לשפוט בהעדר התייצבות נאשם, אלא לדאוג להתייצבותו בכל דרך, לרבות צו הבאה וכיוצא בזה, וברוח דברים אלו נוהגים בתי המשפט לתעבורה". ואולם "המאשימה במקרה זה נתנה ידה ולא דרשה מאסר על תנאי ו/או מאסר בפועל, כפי שהצהירה בתחילת המשפט, 'ואישרה' לבית המשפט את הדרך למתן פסק דין וגזר דין בהעדר. התנהגות המאשימה אינה הולמת ואף אולי הביאה להטעיה של בית המשפט". לכן, מסכם בא-כח המבקש עמדתו בסוגיה וטוען כי המבקש "יצא קורבן של המערכת". עוד גורס בא-כח המבקש כי: " הנחיות פנימיות של משטרת ישראל שיצאו לאחרונה וחלות על תיק זה, קובעות שיש לתקן כתבי אישום שהוגשו לבתי משפט שונים בגין עבירות כאמור. . . בצורה גורפת לעבירות של נהיגה תחת השפעה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה". המבקש אף מוסיף כי: "בעת גזירת עונשו בבית משפט קמא, עובדה זו היתה ידועה למאשימה והן לבית המשפט", ולכן "נעשה עיוות דין לנאשם, ומן הראוי היה אם לשפוט את הנאשם בהעדר, לתקן את כתב האישום לאישום המופחת ולגזור את דינו בהתאם". לבסוף, הצביע בא-כח המבקש על נסיבותיו האישיות של המבקש, המצדיקות, לשיטתו, הקלה בעונשו. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו. 11. אפתח בהתייחסות להתנהלותו של המבקש ומייצגיו: ראשית, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, המבקש נמנע מלצרף לבקשה מספר רב של מסמכים, אשר היו נדרשים לצורך הכרעה בבקשה. חלק מהם אותן בקשות והחלטות של בית משפט לתעבורה, לא צורפו גם לערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. מנגד, הן לערעור בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, והן לבקשה שבפני, צורפו מסמכים רבים המעידים על מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, וכן מסמכים אחרים (כגון רשיונות, יפויי-כח וכו'). החלטה | 16/01/2013 | בית המשפט העליון מאזכרים – 216 | עמודים – 6 בש"פ 693/12- רייאן בילאל נגד מדינת ישראל שמות השופטים: י דנציגר like dislike copy enlarge המבקש טוען כי הדבר נכון שבעתיים בנוגע לעבירות תעבורה, שבנוגע אליהם נפסק כי בית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים רק במקרים חריגים. בהקשר זה טוען המבקש כי נאשמים במקרים דומים לעניינו שוחררו לחלופת מעצר. המבקש מוסיף וטוען כי מהעתק גזר הדין הראשון שהוצג בפני בית משפט השלום לתעבורה לא ניתן היה ללמוד על מהות העבירה בה הורשע וכי בית המשפט המחוזי ביצע את "עבודת הבילוש" באמצעותה למד על מהות גזר הדין הראשון בעזרת מסמכים שלא היו בפני בית משפט השלום. לטענתו, בית המשפט המחוזי אינו אמור לשמש במה ל"מקצה שיפורים" במסגרתה ניתן להגיש חומר ראיות נוסף. המבקש טוען עוד כי גם אם הורשע בעבר בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, עדיין לא היה מקום כי בית המשפט המחוזי יורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, והיה עליו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי שזה יקבל החלטה לגופו של עניין. נוכח כל זאת, עותר המבקש לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולחלופין לכך שבית משפט זה יורה על קיום דיון בעניינו בפני בית משפט השלום לתעבורה או בפני בית המשפט המחוזי, בו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. 9. כידוע, כיום מתאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום אך ורק ברשות, להבדיל מהמצב הנורמטיבי הקודם לפיו הערר לבית המשפט העליון היה בזכות, וזאת על פי הקבוע בסעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים. לדידי, המבחן הבסיסי למתן רשות לערור ייגזר מהמבחן שנקבע בהלכת חניון חיפה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קרי רשות לערור תינתן במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, אף כי "מקרים מיוחדים" אלו לא יהיו נדירים בלבד. החלטה | 31/01/2012 | בית המשפט העליון מאזכרים – 4 | עמודים – 5 רע"פ 2720/22- פלונית נגד מדינת ישראל שמות השופטים: י אלרון like dislike copy enlarge הלכה ידועה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר נגרם לו אי צדק מהותי או עיוות דין (רע"פ 2155/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 ( 11.4.2022 ); רע"פ 1007/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 ( 23.3.2022 )). בפרט, בקשת רשות ערעור הנסובה על חומרת העונש לא תתקבל, אלא במקרים בהם ישנה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות (רע"פ 1899/22 אלקרעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ( 28.3.2022 )). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלה ודי בכך כדי לדחותה. 5 8. למעלה מן הצורך אף לו הייתי נכון לאמץ את טענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי הציע, שלא לפרוטוקול, את ההצעה העונשית, הרי שנפסק זה מכבר כי הצעה שהציע בית המשפט לצדדים במהלך ההליך אינה כובלת את שיקול דעתו בהכרעתו הסופית (רע"פ 500/07 נסאר נ' מדינת ישראל ( 5.9.2007 ); רע"פ 7978/05 מור נ' מדינת ישראל ( 28.8.2005 ); רע"פ 5670/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ג ( 14.9.2011 )). 9. קשה היא עבירת ההפקרה המשקפת חובה מוסרית בסיסית המוטלת על נוהג רכב המעורב בתאונה, להושיט יד לאדם אשר נפגע בעקבותיה. חומרתה היתרה של עבירת ההפקרה יסודה בעזיבתו הפזיזה של הנהג את זירת התאונה בעוד הנפגע נעזב לאנחות בשולי הדרך (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 187, פסקה 13 (2002); ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, פסקה 20 (2011)). עבירת ההפקרה, והעונש המשמעותי בצידה, נחקקה נוכח חומרת מעשה ההפקרה; כדי להתמודד עם שכיחותה הגוברת (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 3), התשכ"ד-1964, ה"ח 290, 295); וכדי למנוע מנהג הרכב הפוגע להתחמק מאחריותו לתאונה (ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל, פסקה 19 ( 2.11.2006 )). החלטה | 02/05/2022 | בית המשפט העליון מאזכרים – 2 | עמודים – 6 בג"צ 4915-09- העותרת ליודמיליה שטארמן נגד 1. היועץ המשפטי לממשלה שמות השופטים: א ריבלין א גרוניס,ס גובראן like dislike copy enlarge העותרת מפרטת בהרחבה את הפגמים שנפלו, לשיטתה, בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה, תוך שהיא מבקרת רבות מן הקביעות העובדתיות הכלולות בו. לאור האמור, מבקשת היא כי רשויות החוק יפעלו לחקר האמת וימצו עד תום את ההליך הפלילי נגד רוכב האופנוע. 4. המשיבים מצידם סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערב בשיקול דעתם. המשיבים מדגישים כי ההחלטה הסופית בעניין הגשת הערעור נתונה לשיקול דעת רשויות התביעה, וכי העותרת לא הצביעה על כל פגם בשיקול דעת זה, המצדיק את התערבות בית המשפט. הם מפרטים כי לאחר בחינה מקיפה של פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, הם הגיעו למסקנה שאין טעם להגיש ערעור מקום בו לא קיים סיכוי אמיתי שיתקבל. במקרה דנן, כך טוענים הם, נתוני התיק מקשים על האפשרות להפוך את הכרעת הדין בערעור: חסרים נתונים אובייקטיבים באשר לנקודת הפגיעה המדויקת במנוחה ובאשר למהירותו של האופנוע. כן נקבע כי המנוחה חצתה את הכביש שלא במעבר חציה וכי המערער הגיב בפועל בכך שסטה וניסה לעקוף את הולכות הרגל. גם אם היה איחור מסוים בתגובת רוכב האופנוע, כך נטען, אין בו כדי להביא להטלת אחריות פלילית עליו. עוד מדגישים המשיבים כי רוכב האופנוע זוכה מחמת הספק נוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה ביחס למרחק ולזמן שעמדו לרשותו, ולנוכח העדפתו של בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעם ההגנה על פני חוות דעת בוחן התנועה. מאחר שבית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים ובמסקנות המבוססות על התרשמותו של בית המשפט דלמטה מחוות דעת המומחים אין טעם להגיש במקרה זה ערעור. 5. דין העתירה להידחות. פסק דין | 22/06/2009 | בית המשפט העליון מאזכרים – 2 | עמודים – 4 עפת (מרכז) 13111-08-09- גיולה לירון נגד מדינת ישראל שמות השופטים: נגה אהד like dislike copy enlarge בעברו של המערער 6 עבירות תעבורה על פני ותק נהיגה של 3 שנים, ועבר פלילי עוד מהיותו נער בעבירות רכוש, חבלה במזיד, גניבה, הפרת צו בימ"ש, הפרעה לשוטר, שוד. טענת ב"כ המערער כי העבירות שבוצעו יסודן בעברו ובנסיבות חייו, יש לה מקום במסגרת דיון בתיקים פליליים שאינם תיקי תעבורה. בערעור נשוא הדיון נהיגה בשכרות בשלושה אירועים שונים, כשנהיגה אחת מלווה בעבירות נוספות כמתואר לעיל, על בית המשפט ליתן הדגש וכובד המשקל לאינטרס הציבורי, להגנה מירבית על כלל הציבור המשתמש בדרך. אין כל הצדקה לפגיעות הקשות והמכות שאנו כציבור סופגים מדי יום בעקבות תאונות דרכים. אין כל הצדקה להרס משפחות שלמות, קורבנות ישירות של תאונות דרכים. ציות לחוקי התעבורה על ידי כל אחד ואחד מהנוהגים ברכב יפחית מרב תאונות הדרכים. לדאבון הלב, רבים מהנוהגים אינם מצייתים לחוקי התעבורה. יש צורך דחוף ועליון בחינוך מחדש לנהיגה נכונה, ועל כל אחד מהגורמים המעורבים לתרום תרומתו לאותו חינוך מחדש. בית המשפט הוא חלק בשרשרת הגורמים המעורבים. ענישה קשה וכואבת עשויה לתקן דרכי נהיגה, תרבות נהיגה ושמירה על בטחונו של כלל הציבור. פסק דין | 19/10/2009 | מחוזי – מרכז